כותרות TheMarker >
    ';

    ספורי משפחה

    אני בת 57 אמא ל3 ילדים וגם לבעל, אהבתי לעסוק בספורט והיום אני רואה בטלויזיה או מתעדכנת באינטרנט, הענפים האהובים עלי הם אתלטיקה וכדור יד.
    אוהבת כל מה שהחיים מציעים לי, בשלוש שנים האחרונות הם מציעים לי הרבה פחות, אבל אני שואבת מספיק כוחות בכדי לקחת.
    אנחנו משפחה נורמטיבית עם הרבה סיפורים מעניינים, חלקם קשים וחלקם קלים אולם הכל מטובל בהומור.

    ארכיון : 4/2010

    21 תגובות   יום שישי , 23/4/10, 10:25


    כיצד מספרים לילדים שאמא חולה בסרטן. במיוחד כאשר הילדים הם בני עשרה וכיצד הם מגיבים כל זאת מנסיון אישי שלי. 

    קיבלתי את התשובה מהביופסיה, יש לך גידול סרטני.

    בערב כאשר רק שנינו לבד האיש שלי ואני , הילדים כבר ישנים אנחנו יושבים לשיחה ,

    בתחילה השקט קורע את האויר לאט לאט מתחילים לשוחח ומגיעים  להחלטה כי הבית ימשיך להתנהל כרגיל עד שנדע עוד פרטים .

    האיש שלי הולך לעבודה, אני קובעת פגישות לשעות העבודה בכדי שהילדים לא ישאלו לאן את הולכת או למה את מאחרת. גם לאחר סבב השיחות הראשוני אצל הרופאים  עדין הפרטים מעורפלים מאד ובכלל צריך לחשוב באיזה בית חולים לטפל, ומי הרופא שיטפל בך, הרופאים  הבהירו כי ההחלטות הן שלנו,

    אנחנו גרים בעיר קטנה צריך להזהר  שלא יראו אותי מבקרת אצל הרופאים שלא יתחילו לשאול  שאלות והשאלות יגיעו לילדים, הזמן הוא סוף שנת הלימודים ,

    אחת הבנות עומדת לפני בחינות בגרות, שוב מתלבטים האם לספר לפני הבחינות או אחרי.ואיך נספר ומתי נספר לילדים. שלושה ילדים בני  19, 18, 15 .

    ילדים שבוודאי יהיו להם מיליון שאלות . בינתיים החלטנו שהדסה עין כרם הוא בית חולים ששם נעבור את התהליך, מחליטים להתחיל את התהליך אחרי בחינת הבגרות האחרונה .

    נוסעים לבית החולים ושם מתבהרת התמונה קצת יותר, יודעים יותר על התהליך ולא יודעים יותר על המחלה עצמה, שעות של ישיבה מול המחשב נותנים אינפורמציה, בינתיים בפגישה עם הרופאה בירושלים נקבע יום הניתוח חמישה ימים לאחר הפגישה, זהו הגענו לנקודה שבה חייבים לספר.

    האיש שלי אומר לי, ארוחת יום שישי זה הזמן הטוב ביותר לא אסיפות מיותרות, לא להכניס לפניקה.מגיע יום שישי ביקשנו לא להזמין חברים שזה דבר חשוד בפני עצמו, לעולם לא ביקשנו בקשה כזו, ואין יום שישי שאין חברים על יד השולחן, הילדים נלחצים אולם לא מגיבים. הם חשים, ילדים מרגישים שמשהו קורה .לפני שהתחלנו לאכול הילדים מבקשים לדבר, אחת מהן אומרת, אני יודעת שמשהו רע קורה כאן, אני כבר שבועיים מרגישה שיש כאן סודות  ואם חשבתם שטוב ששמרתם את הסוד עד לאחר הבחינה זו הייתה טעות ,כל הבחינה חשבתי על הסוד הנעלם שזה דבר שמעולם לא היה בבית, אולי עכשיו תדברו.

    את היוזמה לספר לקחתי על עצמי, ידעתי שאני אוכל להיות מספיק חזקה ולספר באופן יבש וללא דמעות, ואכן החלטתי לספר והדבר העיקרי שהחלטתי שאני לא מסתירה דבר, כל מה שאני יודעת הם ידעו, המשפט האחרון שלי בהסבר היה,  תדעו כי הסיפור אמור לקחת כחצי שנה ,חצי שנה לא קלה אבל אנחנו נעבור אותה זה ההסבר שקיבלתי מהרופאים ואני האמנתי,וכך סיפרתי לילדים.

    לאחר מסירת האינפורמציה הייתה דממה, אף אחד לא הוציא מילה, שאלתי אם מישהו רוצה לומר משהו, לשאול משהו, השקט נשמר, האוכל מסודר על השולחן אף אחד לא מעיז לגעת בו. עברו כשלוש דקות לערך והילדה הקטנה ביקשה רשות לעזוב את השולחן, הסכמנו וגם השניים האחרים קמו, כל אחד הסתגר בחדרו, בדרך כלל הם חבורה, בשעה זו כל אחד נסגר בחדרו שלו.

    לאחר כשעה או יותר כאשר הייתה דממה בבית , פניתי בראשונה לחדר של הבן, הוא לא פתח את הדלת ביקש שאשאיר אותו לבד, והוא מרגיש בסדר, אמרתי שאם יש לך תוכניות לצאת עם חברים אתה בהחלט מוזמן לצאת לא הייתה תגובה ממנו פניתי לילדה השנייה היא פתחה את הדלת, העניים שלה אמרו הכל , עצב גדול, עיניים אדומות , לא נאמרה מילה רק חיבוק ענק. אמרתי שאם יש תוכניות היא מוזמנת לצאת. אין תגובה.ואני בדרך לילדה השלישית אני נכנסת לחדר, אפשר היה להרגיש את הקור המקפיא, היא הייתה קפואה ,חיבקתי אותה עד כמה שאפשר והיא רק ביקשה שאבטיח לה שעוד חצי שנה אני אהיה בריאה כי הרי זה מה שאמרתי בארוחת ערב שלא נאכלה.

    הבטחתי שנדבר על כך, לאחר שהגוף הסתבך במחלות שונות ומשונות, המילה הבטחת לי נאמרה לא פעם אחת, הבטחת ולא עמדת במילה. יצאנו לחצר אני ובן זוגי כל אחד ומחשבותיו. אין הרבה מה לומר. ההמתנה משגעת.השבת הייתה השקטה ביותר שאני זוכרת, מסתכלים עלי ולא מדברים, אני מנסה לדבר והם מתחמקים.בשבת בערב אני מכינה תיק קטן, הם כולם יחד בחדר של הבן. טוב אני אומרת לעצמי, לפחות הם מתמודדים ביחד, יום ראשון אני נפרדת מהם בחיבוק ובנשיקה בלי מילים.

    הבטחתי שאני אגמור עם המחלה תוך חצי שנה, אכן הגוש הוצא וכרגע אין גושים נוספים, רק שאף אחד לא סיפר לנו מה קורה אחרי טיפולים, ומה הטיפולים הכימותרפיים עושים לגוף, כן, הילדה הקטנה אומרת, המחלה הזו עברה ומה עם כל שאר המחלות שהגיעו לאחר מכן. חצי שנה שנמשכה כנצח , אמא שמנסה לתפקד וילדים שלא שואלים ושואבים מידע ממקורות שונים. ילדים שתומכים כמעט בלי מילים, כשהשיער נעלם ואני התחלתי ללכת עם פיאה והילדים שמו לב כמה הפיאה מציקה, הם טענו שיפה לי הקרחת ובבית אני חופשיה לעשות זאת. לקח כחודש עד שהחברים חזרו לבקר שוב בבית.הבית חזר לתפקד.    

    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום שישי , 16/4/10, 00:37


      בשעה טובה מור הקטנה

      הגיעה  לשנתה ה -21

      ביקשה הקטנה לחגוג בארוחה

      משפחתית אינטמית וצנועה 

      בקשתה התקבלה בשמחה

      הבטחנו מתנה ראויה

      ועוגת יום הולדת יפה.

      יומיים לפני החגיגה

      נכנסת הילדה כרוח סערה

      ומודיעה לכל המשפחה

      כי את הארוחה בחיק המשפחה

      החליטה להפוך לפסטיבל אהבה

      אנחנו משפחתה לא מבינים

      מה הילדה רוצה

      נוווווווווווו מה לא ברור

      הזמנתי חברים ואוהבים

      גם קצת מכרים

      נפתח מנגל בחצר הקטנה

      אבא ינפנף, אמא תכין ותאפה

      אחי הגדול אחראי על האלכוהול

      אחותי תהיה מארחת כמובן

      ומה תפקידך בכח נשאלה השאלה?

      אני? התפלאה ילדתי הקטנה

      אני ילדת יום הולדת

      אני אסתובב עם זר על הראש

      עם שקית גדולה כדי לאסוף מתנות

      אני זו שאקבל נשיקות

      אני זו שאזכה בכל התשואות. 

      מור, אנחנו  אמא ואבא  והאחים ליאור וחן

      אוהבים אותך

      את ילדה מסורה, תומכת, אוהבת ודואגת

      למשפחתך הקטנה במשך כל השנה.

      וביום שבת יום הולדתך ה-21  

      אנחנו נמלא את משאלתך

      מתוך אהבה רבה

      אוהבים אותך

      אבא אמא ליאור וחן


       

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום רביעי, 14/4/10, 20:03


        דברי אמת אינם יפים

        דברים יפים אינם אמת

        האיש הטוב אינו מתווכח

        המתווכח אינו טוב

        היודע אינו למדן מופלג

        הלמדן המופלג אינו יודע

        החכם אינו דובר ומרבהלעזור לאחרים

        ככל שירבה לתת כן ירבה עושרו

        המטיב  לא יכאיב

        והחכם יעשה במקום להתלונן

        דרג את התוכן:
          6 תגובות   יום רביעי, 7/4/10, 21:10


          הייה צנוע  ותשאר גדול


          הייה כפוף  ותשאר ישר


          הייה ריק    ותשאר מלא


          הייה בלוי    ותשאר חדש


          זה אשר מעט לו

           יקבל

          זה אשר הרבה לו
          ישועבד



          אין הוא מתרברב
          למרות שיש לו הישגים


          אין הוא מתנשא

          לכן יאריך ימים

          אין הוא נאבק

          לכן לא נאבקים בו


          אין הוא מתחרה

          לכן איש לא יוכל לו


          לפיכך, החכם שומר על עצמו ונותן דוגמא לעולם


          דרג את התוכן:
            6 תגובות   יום ראשון, 4/4/10, 14:32


            מסתכלת במראה ומולי נגלית

            דמות מחייכת

            על מה? ולמה?

            היום הוא לא יום של חיוכים

            היום הוא יום של מריבות בלתי מחויבות

            וסתם כעסים.

            הפרצוף מולי מחייך,

            שוב אירוע חולף

            לא,לא שוב,

            כן, זה קורה

            בלי אזהרות מראש

            סתם כך

            רק זוית הפה זזה מעט, הריר נוזל

            בלי שליטה

            מנסה לשנות  את זוית הפה

            הפרצוף בשלו, נותר מחייך

            אני עצובה והפרצוף מחייך,

            מצחיק?

            פעם ראשונה שאני רואה איך נראה אירוע מוחי חולף

            אני יודעת שהוא יחלוף

            בעבר הוא חלף

            רק אחד, הראשון , נשאר בשלו

            אחריו היו שבאו הלכו, ביקרו ונעלמו

            כן, הוא יחלוף.

            החיוך מרוח על פרצופי

            היד מאותתת גם אני כאן,

            בוודאות אירוע מוחי

            היד נרדמה, היא תתעורר

            השאלה מתי? אולי עוד שעה?

            אולי מחר או מחרתיים

            הרגל גם לה יש מה לומר

            מה חשבת שלא תיסחבי אותי?

            אני סוחבת, אני גוררת,

            וכי חשבת שאשאיר אותך?

            החיוך ימחק , בעוד שעה , מחר או מחרתיים

            ואולי ישאר לעד כמו ההוא שאז...

            ובתקווה שהכל יחזור לקדמותו

            נחכה לשעות הבאות.

            כך החל לו אירוע מוחי שעדין אינני יודעת

            כיצד יסתיים

            בסוף הכל  יחזור למקומו

            זו התקווה.

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום שבת, 3/4/10, 20:49



              ישבתי לי היום אל מול המחשב
               בוקר שקט  כולם בעבודה  


              ואני בטלה ,
              שוטטתי בין הבלוגים.


              בין האנשים ששותים וכותבים בקפה  
              ומצאתי אנשים מעניינים מאד וקצת פחות


              חלקם כותבים שירים
              חלקם כותבים על קשיי היום יום .  


              חלקם אוהבים, חלקם צוחקים חלקם עצובים, חלקם צועקים  
              עולם ומלואו . 


              חלקם מזדהים בשמם המלא,חלקם מתחפשים לדמויות אחרות וכאלה ששואלים זהויות לא להם.
              ועלתה בי השאלה  


              מדוע לכתוב בשם מלא? או מדוע להשאיל זהויות? 
              ואני שואלת את עצמי ואתכם למה?

              דרג את התוכן:

                פרופיל

                אוריתי1
                1. שלח הודעה
                2. אוף ליין
                3. אוף ליין

                ארכיון

                פיד RSS

                הפעילות שלי

                אין רשומות לתצוגה

                הקהילות שלי