כותרות TheMarker >
    ';

    ספורי משפחה

    אני בת 57 אמא ל3 ילדים וגם לבעל, אהבתי לעסוק בספורט והיום אני רואה בטלויזיה או מתעדכנת באינטרנט, הענפים האהובים עלי הם אתלטיקה וכדור יד.
    אוהבת כל מה שהחיים מציעים לי, בשלוש שנים האחרונות הם מציעים לי הרבה פחות, אבל אני שואבת מספיק כוחות בכדי לקחת.
    אנחנו משפחה נורמטיבית עם הרבה סיפורים מעניינים, חלקם קשים וחלקם קלים אולם הכל מטובל בהומור.

    ארכיון : 5/2010

    12 תגובות   יום שני, 17/5/10, 18:26

    ליאור ילדי הבכור המאומץ מברזיל, הרים ידיים בחיפושיו אחר משפחתו הביולוגית.

    שלוש שנים שהוא יושב על יד המחשב לילות שלמים ומחפש.

    לשם כך הוא למד פורטוגזית, הוא התכתב עם כל משרדי הממשלה השייכים לנושא

    הוא קיבל תשובות חד משמעיות ממשרד הפנים בברזיל, המסמכים שלך מזויפים.

    נפתחה חקירה בעקבות תלונתו בלשכת עורכי הדין בברזיל משום שהוא גילה כי חתימת עורכת הדין על מסמך האימוץ אינו תואם את שם החותמת.

    הוא אינו יכול לקבל תעודת לידה נוספת שהוא צריך ולכן מסר את התעודה היחידה שנמצאת אצלו ,כיום אין בידיו תעודת לידה כי על פי מספר תעודת הלידה שנמצאת בידיו ונמצאת גם בברזיל רשומה בחורה בשם דניאלה.

    הוא פנה לעורכי דין בארץ ובברזיל שייצגו אותו מול שלטונות ברזיל, בארץ טענו כל עורכי הדין כולל הגדולים שבמשרדים, שאין להם שמץ של מושג בחוק הברזילאי, בברזיל הם פוחדים ולא מוכנים לגעת בתיק כזה.

    גם אני ניסתי לפנות לכל הגורמים בארץ וכמובן שהתשובה הייתה שלילית

    אינני יכולה ונדמה לי כי אף אחד לא יכול להבין את הכאב שהוא עבר בשנים הללו, לפעמים כאשר היה נדמה לו שהנא הגיעה פריצת דרך ואחריה הגיעה האכזבה, להסתכל על המבט בעיניים ,לשמוע אותו נכנס לחדרו בחור כמעט בן 25 פורץ בבכי, הלב שלי נקרע. הבטן התהפכה.

    ואני בוכה איתו ובלעדיו, והוא רק רצה לסגור את החור השחור והפעור של עברו, הוא רק רצה לדעת מאיפה הגיע, האם יש לו עוד אחים ואחיות שאולי הוא יכול לעזור להם.

    הוא פנה לרשתות הטלויזיה בברזיל, גם כאן ללא הועיל, הוא פנה לטלויזיה הישראלית גם פה לא נתנו לו תקווה.

    לפני כיומיים הוא נכנס הבייתה בשעות הקטנות של הלילה לאחר יום לילה של עבודה, ואמר לי,

    אני גמרתי, לא רוצה ולא מוכן לשמוע יותר את המילה ברזיל. בזה הרגע אני סוגר את כל דלתות ליבי.

    ואני הבטתי בו, בילד שלי , ואמרתי לו כפי שאמרתי לו בכל השלוש שנים האחרונות

    אני איתך בכל החלטה.

    זה הזמן שלי לשנות את הרקע של הבלוג, נגמר ברזיל .

    ליאור , אתה בחור מדהים עם כוחות נפש מדהימים

    אני אוהבת אותך בכל נים ונים בליבי ובנפשי

    מאחלת לך שתגיע לרגע שבו תרגיש שלוות נפש.

    אמא אוהבת אותך

    דרג את התוכן:
      1 תגובות   יום שני, 17/5/10, 09:36



      פיטורין נוסח ישראל ,המסך יורד

       המסך יורד, זו לא הצגה בקמארי זו ההצגה הפרטית שלי.

      בזה הרגע סיימתי 13 שנות עבודה ועוד כמה חודשים,הכל נגמר תוך שניות ללא ויכוחים , ללא צעקות .

      משפט, שנערך שלא בפני, פסק דין ללא ידיעתי, לגזר הדין קראו לי שאשמע.לא קיבלתי את חמש דקות התהילה הקטנות הללו שנותנים לכל שחקן, החליטו גם על כך .

      לא נתנו לי את השהות לחשוב על אסטרטגיה שאולי תוכל להציל אותי .

      ברגע כזה כשאני יודעת בתוך תוכי כי הם עושים לי עוול, הדבר היחידי שנותר לי ללחום את מלחמת זכויותי, אני נמצאת בתקופה קשה בחיי הפרטיים ולא נלחמת מספיק .

      אני לוחמת הצדק מוותרת.

      הגעתי לארגון קטן שהיו"ר ישב במשרדו הפרטי,    הוא הפנה אותי  לבחורה בשם יפעת  והסביר לי כי ממנה עלי לקבל את מפתחות המשרד, וכמו כן היא גם תעביר לי את התפקיד.קיבלתי ממנה את המפתחות , ואמרה לי אתן לך כמה טיפים, האחד לא לשכוח להביא ספר למשרד בכדי שלא ישעמם.השני לא לשכוח לרשום בתלוש המשכורות הוצאות נסיעה.והדבר השלישי הוא תמיד לענות לטלפון, אל תתרגשי הטלפון מעולם לא מצלצל.

      המשרה הייתה קטנה שעתיים בשבוע, חשבתי לעצמי מה באמת אפשר לעשות בשעתיים בשבוע, הבנתי שזו משרה שהאנשים שמנהלים את הארגון החליטו להשאיר אותה ככזו כי הדבר נח להם, הם לא יאלצו להתעסק עם חברי הארגון, לא יאלצו לפתור בעיות שקיימות בתחום הנ"ל  וייהנו ממה שארגון הגג נותן להם,סמינרים ללא תשלום, סופי שבוע, פגישות עם ראשי המשק הכלכלי, ודברים נוספים שלא כאן המקום לפרטם בעצם כל ה "לימודים" הם חופשות בבתי מלון יוקרתיים , ומדוע  שעוד אנשים ששייכים לתחום ייהנו מכך הם הרי לא שייכים לארגון.וכך כמה אנשים צברו את הכח בידיהם.

      ביום המחרת גייסתי את בני המשפחה שלי, המשרד סודר ואני בשעתיים הראשונות  פתחתי קלסרים קראתי רק בכדי לדעת ולהבין מה העבודה הזו דורשת ממני, רשמתי רשימות. לא , לא פתחתי ספר.

      ההתחלה הייתה קשה אולם אני האמנתי בעצמי כי אוכל להקים ארגון  שיעניק הרבה לאנשים שמתעסקים בתחום זה, אם לא הבנתם, הארגון חי ממיסי חבר ובכדי שלאותו אדם יהיה אינטרס להיות חבר בארגון הוא צריך לקבל משהו בתמורה.

      התמורה לפעמים נמדדת בכסף ולפעמים ביידע .

      תוך תקופה לא ארוכה עברתי לעבוד במשרה מלאה.

       הגיעה השנה ה-13 , השנה הגורלית מבחינתי .

      בשנה זו התגלתה אצלי מחלת הסרטן,  עדין המשכתי לעבוד בין הטיפולים, לאחר כשלושה חודשים קיבלתי אירוע מוחי, הייתי מחוסרת הכרה 24 שעות, אני גרה בעיר קטנה , השמועה כי אני על סף מוות רצה מהר מאד, לא שמישהו מהבוסים בא לבקר אותי, או לפחות לברר בטלפון אצל מי מבני משפחתי מה מצבי.

      למחרת אותו יום כשאני בבית חולים כינסו ישיבת הנהלה והחליטו שאני חולה במצב די קשה וכדאי להביא מחליף.אף אחד מחברי ההנהלה לא הרים טלפון, על ביקורים אין מה לדבר. כשיצאתי מבית חולים לאחר 4 ימים קיבלתי זימון לישיבה שבה נאמר לי כי הארגון במצב קשה, איננו יכולים לשלם את המשכורת שלך ועל כן אנו מציעים לך לקבל את הצעתנו שבו אנחנו נצהיר כי פיטרנו אותך. (על פי דבריהם אפשר לחשוב שאני זו שביקשתי להתפטר)

      לא עזר כל טיעון שלי שלא יתכן שהארגון במצב קשה שהרי אני הייתי אחראית עליו, הם לא רצו לפטר אדם חולה ומצאו תירוץ עלוב ושקרי בסופו של עניין פוטרתי.

      לאחר ויכוחים מה הם הזכויות  שלי ואיומים שאגרור אותם לבתי משפט והם ישלמו כל שקל שישנו בקופה, והאמינו לי שהיה הרבה כסף.

      כל דרישותי הכספיות נענו, ודרישותי הנפשיות שאין אפשרות להעריכן בכסף , לא.

      עזבתי את עבודתי, הרגשתי שנגדע עוד חלק מגופי,החלק הראשון היה גדיעת השד שהיה נגוע בסרטן,ביקשתי לכתוב מכתב פרידה מן החברים ,לא אושר לי כמובן, ולאחר כשנה הובהר לי כי הם השתמשו בי כל השנה ולא הודיעו שאני לא שייכת יותר,אלא אמרו שאני חולה.

      הביאו מחליף מקורב לצלחת (מתאים לשחיתיות של היום), השארתי ארגון מתפקד מקום שלישי בגודלו בארץ עם לא מעט כסף בקופה הציבורית .

      הנקמה המתוקה

      הגיע לארגון בחור המקורב לאחד מחברי ההנהלה, אישיות ידועה בעירי, בעל קשרים לאחר כשנה וחצי שהבחור עבד, אכן עבד תרתי משמע, עשה את עבודתו בארגון, ובמקביל רוקן את חשבון האירגון,  (בלחש שלא ישמעו, קרוב למיליון שקל ) הם כל כך סמכו עליו שלא שאלו כלום עד שהגיעה האסיפה הכללית בה צריך לדווח על הכספים ופה ההנהלה קיבלה את שוק חייה.

      היו שלום
       הפוסט נכתב בלשון הווה, הדבר קרה לפני כחמש שנים.

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום חמישי, 13/5/10, 13:50



        מאיפה להתחיל, טבעי להתחיל מרגע הכרותי אותך, מאז עברו עשרות שנים,



        והזכרון הראשון שלי ממך הוא המפגש של אנשי המילואים בגדוד, נפגשנו ביערות הכרמל, אז זה היה מקום צנוע (ממש לא ספא של היום) מקום טבול בירק , אני זוכרת אותך עם אהובה ויונתן הקטן ,הילד היפה והמקסים.



        אני יכולה לזכור את הטיפול שלך ביונתן , איך פינקת אותו ואיך היית כרוך אחריו.



        אחר כך לאורך השנים היו  מפגשים ,אנחנו באנו אליכם וישנו בדירה הקטנה שלכם אבל החמה (לא הכוונה למעלות צלזיוס אלא בחום של אהבה, ) את ארוחות הבוקר שתמיד שדאגת להכין , ואת כל הפינוקים שידעת שאנחנו אוהבים , אתכם מגיעים אלינו למרכז הארץ, את היציאות לבילויים פעם למסעדה צרפתית ופעם למועדון תל אביב והיו עוד ועוד.



         אני זוכרת את ערב מלחמת לבנון הראשונה הייתם בדרך מהימ"ח ללבנון החלטתם שבדרך תבקרו את הנשים שלכם , הגעתם לכל בית עד שבבית האחרון נרדמתם, ואחרתם להיכנס ללבנון לא שהפסדתם משהו, השאירו גם בשבילכם מעט קרבות.



        אני זוכרת את הבדיחות שסיפרת בזמנים של לחץ ובעיקר בזמנים נורמלים .



         אני זוכרת את הנסיעה לחו"ל שלנו ,אהובה בהריון כמו תמיד לא עושה עניין מכלום, אתה דואג, שכרנו רכב ,טיילנו בשוויץ ביקרנו את אח של אהובה, אתה נתקעת עם מגלשיים בקיר של שלג, בהולנד חייבים לסע לקזינו בשכוונניגן ולבסוף לגרמניה כדי לראות את מכבי משחקים, איזה טיול מדהים



         תמיד אומרים שחברים נוסעים לחו"ל הם חוזרים לא, אצלנו הטיול היה אולי דוגמא לחברות אמיתית ,ההתחשבות האחד בשני ובכלל כל רגע היה הנאה צרופה.



        הייתה תקופה של נתק שלא באשמכם וגם לא באשמתנו, חוסר תקשורת,ובכל זאת אתה היית היחידי מכל החברים שבאת וישבת במשך כמה שעות וניסת להסביר מה קרה, לקח זמן והתחברנו בשנית, כנראה שחברות אמיתית לעולם לא נשברת



        הקשר חודש  אתה כבר היית חולה,גם אני, אני איכשהו הצלחתי לצאת מהבלגן ולמשוך את החיים עד היום ואתה בשנה האחרונה הלכת ודעכת.



         הגעת למקום שכל החיים חלמת עליו, קצת רווחה כלכלית, להחליף בית, ואכן בנית בית, שהיה בית חלומותיך, נסעת לחו"ל גם שכבר היית חולה, ניצלת כל רגע אבל ידעת שזמנך קצוב.



         הקלישאה הכי בנאלית ,עד שאדם מגיע לרגע שהוא יכול להנות, לא נותנים לו, וכך היה אצלך.



         מעולם לא התנשאת מעל אחרים, התנדבת ועזרת לקהילה, השבוע הקלדתי את שם שלך בגוגול , שימך הופיע שם כמתנדב מצטיין.



        היית אבא נפלא לילדים שלך דאגת להם על כל שעל ופסע שהם עשו



        דאגת לאהובה שאותה תמיד כינת בשם צי'צו'



        עכשיו אתה איננו , בשבועות האחרונים חיפשתי כל דרך להגיע לבקר אותך וכל פעם היה משהו אחר שהפריע ועכשיו אנחנו מגיעים כשאתה כבר איננו, אנחנו יושבים עם יוני שהוא כבר בן שלושים ,ומעלים חוויות ממה שהוא קצת זוכר ומסיפורים שסיפרת לו עלינו.



        אהובה דיווחה לי בשבועות אחרונים ומשיחה לשיחה וממיל למייל ראיתי והרגשתי איך אתה נגמר



        יוסי , אני אזכור אותך מטייל בגינה שרק שתלת ובדקת כל פרח ופרח ישבת איתנו , צחקת והתבדחת, דיברת על המחלה והעתיד כשאתה יודע שהוא קצר.



         אני יכולה להבטיח לך שעם אהובה נהיה תמיד בקשר ונגיש  לה במידה ותרצה ותצטרך כל עזרה כמו כן ליונתן נועה ומיכל.



        עצוב שלא הספקת להנות מהנכדה השנייה שלך, אני שמחה שלפחות ראית את הנכדה הראשונה שלך וגם ראית את ילדיך גדלים



        הייה שלום יוסי וכמו שצחקת כאן למטה תצחק אלינו מלמעלה



        שמור על משפחתך מלמעלה כפי שעשית כאן למטה.


        מה אומרים כשנפרדים, להתראות , שלום?לי אין את המילה לכן אני לא אפרד ואשמור לי את האפשרות לשוחח איתך מדי פעם.


        דרג את התוכן:

          פרופיל

          אוריתי1
          1. שלח הודעה
          2. אוף ליין
          3. אוף ליין

          ארכיון

          פיד RSS

          הפעילות שלי

          אין רשומות לתצוגה

          הקהילות שלי