כותרות TheMarker >
    ';

    ספורי משפחה

    אני בת 57 אמא ל3 ילדים וגם לבעל, אהבתי לעסוק בספורט והיום אני רואה בטלויזיה או מתעדכנת באינטרנט, הענפים האהובים עלי הם אתלטיקה וכדור יד.
    אוהבת כל מה שהחיים מציעים לי, בשלוש שנים האחרונות הם מציעים לי הרבה פחות, אבל אני שואבת מספיק כוחות בכדי לקחת.
    אנחנו משפחה נורמטיבית עם הרבה סיפורים מעניינים, חלקם קשים וחלקם קלים אולם הכל מטובל בהומור.

    ארכיון : 4/2013

    4 תגובות   יום שבת, 13/4/13, 23:18

    הפוסט הזה קצת רציני ואולי קצת קשה אבל אני מרגישה שאני חייבת לשתף, זוכרים שבאחד הפוסטים הראשונים כתבתי שחליתי במחלת סרטן השד? לא, אל תדאגו כרגע הוא רגוע ולא מרים את ראשו, בזמן האחרון יש בי הרבה מאד מחשבות בנושא ששיך למחלה ומעסיק אותי רבות ואני רוצה לשתף אותכם ואולי גם להיעזר בכם. 

    עברתי כריתת שד ביחד עם שחזור, השחזור היה חשוב לי מאד מבחינת הנשיות שבי, חשבתי שבלתי אפשרי לחיות עם שד אחד חשבתי שהנשיות שלי תראה פגומה ואני ארגיש פגומה לכן כה חשוב היה לי השחזור אלא שלמזלי או לביש המזל שלי  כחודש לאחר הניתוח הסתבר שהגוף שלי דחה את השתל ובמהירות הבזק נכנסתי לחדר ניתוח על מנת לשלוף משם את השתל שהרעיל את גופי, הנא חזרתי למחשבה שאני פגומה, אני יודעת בהגיון כי חיי ניצלו ולא נורא לחיות עם שד אחד אולם ההרגשה שלי הייתה קשה מאד. 

    עד היום אינני יכולה לראות את עצמי ערומה. ויודעים מה עושה החוסר של האחד, כמובן שמשפיע על היציבה וחלק אחד של הגוף כבד יותר מהשני ופתאום אני רואה ומרגישה את עצמי נוטה לצד אחד. אני כבר לא ישרה אלא עקומה.

    התיאור הזה הוא תמצית של הדברים שאני מתארת לעצמי שלא רק אני חווה אלא גם נשים אחרות שנמצאות במצבי ולכן  ניסיתי לחפש ברשת על הנושא הזה ויש ממש מעט מאד חומר למעשה  לא מצאתי משהו שיכולתי להזדהות איתו.

    לנשים שנמצאות במצבי יש פתרון אחד והוא פרוטזה, כמו קטוע רגל או יד שצריך פרוטזה כך אישה כרותת שד צריכה פרוטזה. לשם כך חיפשתי ברשת ומצאתי מעט פתרונות, אישה שבעקבות מצבה פתחה עסק בביתה הכל חסוי ושקט, ואולי עוד חנות או שתיים שנותנות מענה.

    הנושא הזה ממש מוסתר כמעט ולא מדברים עליו. פניתי ל"אחת מתשע" שזו עמותה שעוזרת לנשים שעברו את מחלת סרטן השד ושם קיבלתי רשימת חנויות באיזור מגורי ומסתבר שרוב החנויות הללו נסגרו או לא מתעסקות בנושא, לבסוף לאחר חיפושים מצאתי חנות אחת באיזור שמתעסקת עם החזיות הללו והסתבר לי שיש להם רק דגם אחד ואיתו עלי להסתדר, מיותר לציין שהדגם הזה הוא כבד ולא נוח אבל הוא היחידי שנמצא באיזורי ולכן נאלצתי לקנות אותו.

    על בגד ים ממש אין מה לדבר, בעצם אני לא חיפשתי בכלל.

    אני שואלת מדוע עלי לסע לעיר הגדולה שגם שם אינני יודעת בדיוק אלה חנויות עוסקות בנושא והאם יש להם דגמים אחרים. ומדוע לא להעלות למודעות את הנושא הזה.

    אני יודעת שישנן לא מעט נשים במצבי ואני חושבת שיש צורך להעלות את הנושא הזה, אני לא בחרתי לחלות, אני לא בחרתי לעבור כריתה אני כן בחרתי לחיות ואני רוצה לחיות ולהרגיש נורמלית, נכון שעדין כשהוריד את בגדי אני אשנא את גופי הפגוע אבל כשאני אצא לרחוב אני ארגיש כמו כל אישה אחרת.

    בימים אלה אני מסיימת קורס לטלויזיה קהילתית והייתי צריכה לחפש נושא לכתבה, כמו שאתם יודעים ישנם לא מעט נושאים שאפשר לעשות עליהם כתבות ואני בחרתי להתמקד בנושא חזיית פרוטזה, מאד הייתי רוצה שהנושא הזה יעלה לסדר היום, מאד הייתי רוצה שאישה שעברה כריתה ואינה יכולה לשחזר תרגיש חופשיה להכנס לחנות ולקנות חזיה כמו כל אישה אחרת ולא בחדר צדדי אחורי ולא להרגיש כי אני שונה ודחויה. השקט וההליכה על קצות האצבעות של המוכרת סביבי הרגיש לי כפי שהרגשתי ששמעתי בפעם הראשונה שיש לי גידול סרטני.

    שיתפתי אתכם בחויה שלי בנושא ,מאד מעניין האם החוויה שלי היא יחודית לי או שעוד נשים כרותות שד מרגישות כמוני.

    מי שיקרא את הפוסט הזה אני אשמח לשמוע את תגובותיכם לנושא


    דרג את התוכן:

      פרופיל

      אוריתי1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      פיד RSS

      הפעילות שלי

      אין רשומות לתצוגה

      הקהילות שלי