כותרות TheMarker >
    ';

    סמטה אחורית

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    15 תגובות   יום שבת, 18/2/12, 20:18

    http://cafe.themarker.com/image/2537063/
    http://cafe.themarker.com/image/2537052/

     

    http://cafe.themarker.com/image/2537057/

    http://cafe.themarker.com/image/2537053/

    http://cafe.themarker.com/image/2537050/

     

    http://cafe.themarker.com/image/1530458/

    http://cafe.themarker.com/image/2505132/

     

     

     

    WE ARE ALL IN THE GUTTER, BUT SOME OF US ARE LOOKING AT THE STARS

    Oscar Wilde



    התמזל מזלי ולמדתי אדריכלות בלונדון. ספגתי שם תרבות: תיאטרון מופלא, אדריכלות, תערוכות, אנשים מעוררי השראה ותרבות, מופעי ריקוד. למדתי ב-AA  בימי הזוהר שלו. הוא נוהל ע"י אלווין בוירסקי. הדיקן האגדי. היה לי מרחב צמיחה. רחוק מהפוליטיקה הישראלית המאוסה, חוסר התרבות, הבריונות והקנאות . גיליתי יוצרי ענק כמו בורומיני, דושמפ, דוסטוייבסקי, קפקא, איבסן, ניטשה,סרטר וג'ימס ג'ויס- דרך "יוליסס" התפתחתי. זכיתי בזווית ראיה ייחודית על מהות היצירה. ליצור- זהו תהליך סבלני. עסק שמבעבע ממעמקים. מורכב מהמון צעדים קטנים. ממארג דדלוסי המורכב מהמון פיקסלים: רגשות, תשוקות, חוויות, זיכרונות, דמיונות ומחשבות. כיום, כשאני בונה מבנים גדולים במציאות, מערכות מורכבות כמו מוסדות רפואה- אני נעזר במתנה הגדולה הזו בה זכיתי בלימודי ב-AA. אולי יצרתי מהפכה בתחום האפרורי והעגום של בתי חולים. בהתחלה זה נראה לי מייאש להתעסק עם חללים של מחלה, אפרוריות וסבל. אבל כמו אלכימאי, יש אתגר עצום להפוך זבל לזהב. ליצור משהו מרתק אפילו במקומות הכי פחות אטרקטיביים. בבתי חולים הארכיטקטורה יכולה גם לרפא! וזו לא סיסמה. היא מסוגלת למלא בשמחה חללי טראומה ,חרדה ופחד. אז הנה : רופאים, אנשי צוות ,חולים ובני משפחותיהם- שוהים כיום במקומות עם רגש, צבע, אור, דמיון. לא פחות ממוזיאונים, ספריות לאומניות או בתי מלון מפוארים.

    למדתי את החשיבות של יושר ואינטגריטי מקצועיים. על הסמל של ה-AA   כתוב: "Design with Beauty Build in Truth" וזה חקוק אצלי שם עמוק בלב: האמת לא פחות חשובה מהיופי. נפשי נקעה מאדריכלי השקר. אלה שמוזמנים כפרוטקציונרים לתחרויות מכורות מראש. אלה שמוכרים את נפשם בזול כמו זונות רחוב ולכל יזם. פחדנותם – הובילה לפשיטת הרגל של האדריכלות בארץ! כי מתוך פחד- לא ניתן ליצור. אפשר רק לרצות את מזמיני העבודה. אז הפואזיה פינתה את מקומה ל"מודלים לחיקוי". אדריכלי הדור הקודם. זייפני האורגזמות הסדרתיים. הם עדיין מטילים צל עכור על דורות של אדריכלים שמתחנכים בבתי הספר האיומים לאדריכלות במדינה. והם יצרו פה ספארי של כיעור: חללי זבל מלאים בפילים לבנים .ולמרות המפלצות שייצרו, הם ממשיכים לזכות במדליות, בתוכניות תרבות, בפרסי ישראל והחמור מיכול: ממשיכים לקבל בנינים חשובים!!

    קיר ההפרדה= קיר ההפחדה= הוא סמל לאדריכלות הבריונים האלה. בעלות של 2.7 מיליארד ₪, נבנתה חומת בטון נוראית סביב מזרח המדינה. ולראש הממשלה, אולי בצדק, תכננו איזה ויג'יאנת ענק בתור בנין. ובעלות של 650 מיליון ₪ מכסינו= משלמי המיסים. קשה לתאר במילים את חוסר התרבות, הבנאליות, הגרוטסקיות- של אדריכלי החצר המגעילים האלה.

    אני אוהב אדריכלות. גם ספרות, מוזיקה, קולנוע, תאטרון, ריקוד, אומנות פלסטית וכו'. כשאני מצליח להגשים קונספציה ,פילוסופיה, חזון אומנותי- במבנה של בית חולים, אין מאושר מימני. החללים מתמלאים באלפי חוויות: במות להתרחשויות בזמן אמת. זה מושג רק אחרי מאבקים. כי לא קל לשכנע מנהלי מרכזים רפואיים, פרופסורים, אחיות,מנהלי פרויקטים, יועצים, פיקוד העורף, כיבוי אש, עיריות וכו'. ואם החזון לא ברור. הקונספציה לא בהירה- אין כל סיכוי להצליח.

    במרכז הלב ע"ש סמי עופר במרכז הרפואי ת"א, בבית חולים ע"ש רפפורט לילדים ובעיריית ראשון לציון- אולי הצלחתי.

    סבי אריה שרון- אבי האדריכלות הישראלית, הציל אותי ממות רוחני: מללמוד בטכניון. זכיתי ללמוד ב-AA  תחת נבחרת המורים המפוארת של אלוין בוירסקי: רם קולאהס, זהה חדיד, ברנרד טשומי, פיטר קוק, ניג'ל קואטס, ויל ארטס ורבים אחרים.

    למדתי שהביקורת העצמית- חשובה ביותר ליוצר! כי אדריכל בן למעלה מגיל 80, שמגן על כישלונותיו - פתטי ביותר בעיני.

    דור האדריכלים הבא- מעודכן כיום דרך האינטרנט, דרך טיולים בעולם. אז אולי צפוי אפילו פה שינוי. אולי יקומו הצעירים ויגידו: עד כאן!! גם אנחנו רוצים להציץ על הכוכבים!!! מספיק עם השמאלץ הלירי והקשקושים הנוסטלגיים על "ברוטליזם" , לה קורבוזיה ולואי קאן!  מספיק עם בתי הספר לאדריכלות והמורים "הקבועים"- המשעממים, חסרי הסגנון . מספיק עם שיטת הציונים הטיפשית.

    בקיץ- ראינו איך דפני ליף וחבריה- מוציאים לכיכרות מליון איש. וזה חייב להתרחש גם באדריכלות!

    דרג את התוכן:
      6 תגובות   יום שני, 13/2/12, 09:43

      בקיץ איך נפעמנו לראות התעוררות כזו סטייל מהפכות הסטודנטים של "דני האדום" בשנות ה-60. טוב. כמעט. דפני וחבריה התוססים.אבל אצל האדריכלים- העסקים כרגיל. הם ממשיכים להידפק ע"י כולם: המימסד, העמותה שלהם, בתי הספר האיומים לאדריכלות שלהם שעולים הון ושווים לתחת. ואני חשבתי לטימטומתי שהוציאו את הזנות מחוץ לחוק

       

       

      http://cafe.themarker.com/image/2531237/

       

      מדמנת האדריכלות הישראלית- מכתב פתוח לליצני החצר

      שלום לכולם, ובמיוחד למי שרוצה לעצור את חרפת התחרות!!

      הזדמנות לחתום על העצומה כנגד "תחרות לבנית הספריה הלאומית". להפיכת התחרות לפתוחה, אנונימית ושוויונית. ללא פרוטקציונרים .

      http://www.atzuma.co.il/architects

       


      "Bureaucrats: they are dead at 30 and buried at 60. They are like custard pies; you can't nail to a wall."


      frank lloyd wright

       

      התחרות הבזויה תיעצר. זה רק שאלה של זמן. אז כל מי שמתכונן להשקיע אלפי ₪ והרבה אנרגיות ולילות לבנים בתחרות עם תנאים מחפירים כאלה- משתף פעולה באופן אקטיבי ואקוטי עם תחילת סיום מקצוע האדריכלות בשבט הקומבינה= יהודה!

      באמת לא חבל שכל הכסף הזה ייזרק לפח? ועוד על מה?? על תחרות מכורה מראש ושאינה מצייתת לאף כלל אתי, חוקי מוסרי או אחר. ושמטרתה היחידה היא לפגוע באינטגריטי של כל אדריכל המדינה, להמשיך את אודיסאת ההשפלה המתרחשת בחסותה האדיבה של ה"עמותה"- שהתבשרנו גם על כך שהוועד הארצי שלה, תומך בראש העמותה התומך בביזיון הזה. והנה בתי הספר לאדריכלות- הנה מחנכי הדור-שאינם מביעים עמדה כלשהי, וב"שתיקת הכבשים" שלהם- תומכים אף הם בביזיון.

      אז יד הפריץ עושה בנו ככל העולה על רוחה. צעצועי הסוחר מוונציה. וזאת למרות, שהממשלה מממנת אף היא את הפרויקט . ההכרזה על התחרות, בנוסף לתנאיה הלא שוויוניים, הינה לא חוקית. לא יתכן שאדריכלים שאמורים להשתתף בתחרות, לא ידעו את שמות השופטים. איך אפשר לגשת לתחרות מבלי לדעת מי ישפוט אותך??? אז הנה= לאחר פנייתנו לח"כ ניצן הורוביץ ובקשתינו שיפעל בכנסת לשינוי תנאי התחרות, בין היתר העלנו בפניו את העובדה, שאין נציגות נשית בתחרות- אז הם צרפו עכשיו את אלינוער ברזקי כשופטת!!  אין הפתעות במדמנה.  אד' דני שוורץ- שגם עליו פנו בבקשה לשפוט, סרב ככל הידוע לי ובכך הוא ראוי להערכה .

      אז הרבה כסף ישפך לפח. ו"יד הנדיב" תמשיך לעשות מה שהיא רוצה. או שלא. התנהגות לא דמוקרטית בעליל ברוח הקלישאה "בעל הדעה הוא בעל המאה"- תפסק!! ולאור זאת, אנו בודקים משפטית גם את חוקיות התחרות: האם היא עומדת בכלל בחוקי המדינה? וכל הגורמים הרלוונטיים יתנו לנו תשובות. האם האפלייה של מתן פטור ל-8 אדריכלים מהשתתפות בשלב התחרות האנונימית הנה חוקית? או האם יש פה עבירה על "חוק המכרזים"? ולאור תמיכת העמותה בתחרות, לא נקבל ממנה את הייעוץ המשפטי הנדרש ונאלץ להיעזר בעורכי דין המתמחים בנושא. ולכך דרוש מימון.

      כל מי שמעוניין לתרום , וכל אחד לפי יכולתו, למאבק על מעמד האדריכל במדינה ושינוי מיידי של כללי התחרות, מוזמן להתקשר אלי- 0523215735. משרד רני זיס ומשרד דן איתן כבר העמידו סכומים מכובדים . כך גם משרדי. אנו רוצים גם לפרסם את ה"עצומה", עליה חתמו 760 איש ואישה, בכל העיתונים- וגם זה יעלה לא מעט כסף.

      שוויוניות, אנונימיות ותנאי הזוכה- הם הכללים הבסיסיים עליהם מדבר ספר "המכרזים". על כל שלושת העקרונות האלה,  מארגני התחרות שמים קצוץ!! מתוך ביטחון שהם יכולים להמשיך את ההתעללות בפגר מקצוע האדריכלות.

      בקיץ, בהפגנות הענק מעוררות ההערצה, התחיל פה תהליך של התנהלות דמוקרטית אמיצה. וגם שם הותקפו מארגני ההפגנות אישית, כצפוי, ע"י הממסד. דפני ליף לא שרתה בצה"ל וכו'. גם אני – נתון ל"רצח אופי"- אבל כל זה לא יעזור לכם!! להלך עלי אימים- לא יועיל לכם!! כי רק באומץ, בצדק ומתוך חזון- נמגר את החרפה הזו! ואם התחרות הזו תתקיים- ואחד מתוך 8 הפרוטקציונרים האלה  יזכה- הרי שאפסה תיקוותינו להציל את המקצוע היפה שלנו!! והנה ראו שם את ראשי בתי הספר לאדריכלות שלנו שלא הביעו כל דעה ביחס לתחרות האיומה הזו. "שתיקת הכבשים" העלובה הזו- מעוררת שאלות לגבי תפקיד מוסדות הוראת האדריכלות בחינוך האדריכל בארץ. היתכן שהם חסרי דעה?? כמו ה"ביורוקרטים באפוריזם של פרנק לויד רייט? ניתן מכך להסיק, שכמו אדריכלים פחדנים רבים, הם לא צריכים צרות! מה גם ש"יד הנדיב" מממנת חלק ממוסדות אלו. 

      אז יד רוחצת יד. בנדיבות פסולה. עם אקונומיקה וליזול. ופה לא תנשב רוח תחרויות אדריכלות ספורטיביות כמו למשל בברטניה, ספרד, צרפת או גרמניה. פה – במדינת ה"קומבינה". בכל תחום!! גם באדריכלות= חלל הזבל של בעלי הממון מצחין .

      יש להחליף מיד את השופטים –כולל ה"נוכחות הנשית, להלן ברזקי. כי כולם מקורבים שם ליד הנדיב. ויעשו את מה שיגידו להם.

      יש לצרף את 8 הפטורים מיד לתחרות הפתוחה לכולם ובכך נחסוך מציבור האדריכלים אפליה ומ-8 הפרוטקציונרים חרפה. מה גם שהאם זה הוגן, במסגרת אי ההגינות הכוללת, של-8 הפטורים  יש זמן עבודה על התחרות מינואר עד יולי זמן?? 7 חודשים !! בעוד של"ליגה זיין" יש 3 חודשי עבודה בלבד??

      והאם יעלה בכלל על הדעת להתחרות רק על הזכות להתחרות ב-8 האדריכלים האלה??

      מה מייחד אותם מהשאר?? לא כישרון. רק היותם קרובים לצלחת.

      זהו פרויקט ציבורי, בקריית הלאום- אז גם המדינה צריכה לקחת חלק פעיל בניהול שלו. קריית הממשלה נבנתה ברובה, לפני כ-20 שנה ,ע"י תחרויות פתוחות ואנונימיות. סבי ואבי ז"ל- זכו בתחרות "בנק ישראל". למשל.

      לאור התמשכות הפוגעניות באדריכלי המדינה ע"י כל הגופים- ממסדיים ופרטיים. באמצעות חוזי תכנון מבישים, שכר טרחה עלוב. הגיע הזמן להלחם על המקצוע שלנו! אבל קודם לעצור את החרפה של התחרות. וזוהי תחילתו של מאבק. אולי לא נשיב לעצמינו  את הכבוד האבוד- אבל לפחות נפסיק להיות מוגי לב. ניתן פייט ראוי!! כי אם כל אחד יחשוש לתחת שלו- היחס לאדריכלים ימשיך להתדרדר. גם מזמיני העבודה לא אוהבים אדריכלות של סמרטוטי רצפה עם שיקולים אנוכיים .

      רוב האדריכלים הפכו פה לצערי לעדר של שוטים שמציית לכל גחמה של בעל מאה. הביקורתיות נעלמה פה לחלוטין .התנדפה בערפל החרדתי. הנה העמותה הפחדנית. בתי ספר לאדריכלות בארץ, ירודי רמה, משקפים כמראה סדוקה של משרתת, את העיוות של כל מה שקורה כיום לאדריכלים בארץ. העדר חזון, לוחמנות, הגנה על הזכויות. אנמיה וחוסר חזון טוטליים. המשרדים שלנו מהווים את האקדמיה האמתית. 

      מספיק לתת יד נדיבה למזלזלים בנו! בואו נעצור את התחרות בתנאיה .

      לא נניח לרגע ולא נעצור את המאבק- עד שתתנהל פה ועכשיו תחרות אנונימית פתוחה! 

      כל מי שמעוניין לתמוך במאבק - מוזמן . ככל שיהיו יותר אדריכלים ואנשי תרבות שיתמכו- כך גם יעלה הסיכוי להציל את המקצוע. כי לרובכם יש נשמה, רגש, ניקיון, חזון ורצון. אתם לא צריכים פרוטקציות. אתם לא מפחדים להתחרות כמו כולם!!! מתוך ביטחון ביכולת ולא באמצעות פרוטקציות.

      הפחד הזה מסרס. האימה להתכתש עם הממסד הבוטה הזה- מחלישה את מרבצי היצירה.

      אם למדינה יש כסף לבנות קיר הפרדה ב-2.7 מיליארד ₪. או לקנות צוללת אטומית ב3 מיליארד ₪ וודאי שיש לה כמה מאות מיליונים להקמת ספריה. אז למה אנחנו צריכים נדבות. טובות. שקשוקות.

      בסטה!!די לסחטנות !!


       

      ארד שרון

      מוקדש לכל עדיני הרפש. תן להם בראש פרנקיף

      http://www.youtube.com/watch?v=pfE_98yy2iw

      דרג את התוכן:
        17 תגובות   יום שבת, 4/2/12, 12:55

        רקוויאם ל"אדריכלי החלומות" צפרדעי הביצה המקומית

        http://cafe.themarker.com/image/2520689/

        מי שלא חתם על העצומה: אנא!! http://www.atzuma.co.il/architects

        God bears with the wicked, but not forever".- Don Quixote"


        מה בדיוק לוקח דון קישוט ללב? מגרש שדים חמקמקים .

        כבר עברתי כברת דרך ושלווה יחסית אופפת לרגע אבל הייאוש קיים

        חשבתי על התינוק בדיוק כשנולד שואל את הוריו : למה? מה אני צריך את כל השיט

        והחיתולים, גן, בי"ס, צבא, תאילנד, אוניברסיטה,חתונה,ילדים, בורגנות,מוות.

        מסלול שחור. לי יש טייס אוטומטי. והוא אומר לי שצריך אולי להרחיב ע"מ לצמצם.

        להגביהה את הקרקעית. אז אני קם בבוקר מאכיל ת'חתולה,שותה אספרסו

        עבודה טלוויזיה ולישון. הילדים ושרון מחדירים בי עונג שמחה הפכתי לדלי

        עשוי מהיסוס ואי וודאות ומתמלא ומתרוקן וצף בין הגדרות של טוב ורע

        בין חיובי לשלילי בין נכון לשגוי והידית עשויה מקשיי אינטרפרטציה

        ולתוך הדלי נמזגים: השראה, חזון, אומנות, אדריכלות, רעיונות פאר,

        כתיבה, שירה, עטים, נסיעות פאר לחו"ל. והדלי מתרוקן רק כדי להתמלא.

        הנה מאבקי להשגת צדק בעולם האדריכלות המשמים.

        317 חתימות על עצומה נגד שחיתות וטינופת.

        דון קישוט- אתה רובץ בפנטזיה עם טחנות רוח ורק סאנצ'ו

        מתמודד עם העצמות השבורות וההזיות של הפלא הקיומי.

        אתה נראה כמו דחליל זרוק חסר בית רואה את אביך חובט באימך

        ועומד במטבח חסר אונים. ילד הפחד אבוד העצות.

        דון לוקח ללב כשדילן שר על גשם כבד שעומד לרדת.

        סאנצ'ו רוקד וצוהל בטמטום . מסיבה נהדרת של פנטומימת העליצות הנעלמת.

        רק אל תשלים עם המגדל שנבנה ונהרס ונבנה.. עם חוה בראון תתעסק ביצירה –

        זו המטרה היחידה. תהיה הוגן וחם וספורטיבי. תחיה את השוטר הפנימי שנדם.

        תשאיר מספיק אנרכיה אבל תראה לה מי שם הבוס.

        תשיג צדק מבעד לרחמים העצמיים. תעמוד איתן מול המאפיה הפנימית

        קורן באור ההשראה באור הדמיון

        המכיל את סוד הגזע

        חקוק בשפת הנבואה.

         

        Where the executioner's face is always well hidden"
        Where hunger is ugly, where souls are forgotten
        Where black is the color, where none is the number
        And I'll tell and think it and speak it and breathe it
        And reflect it from the mountain so all souls can see it
        Then I'll stand on the ocean until I start sinkin'
        But I'll know my songs well before I start singin'
        And it's a hard, it's a hard, it's a hard, and it's a hard
        "It's a hard rain's a-gonna fall.
        Bob Dylan


        http://www.youtube.com/watch?feature=endscreen&NR=1&v=LzLHu4V8duM

        דרג את התוכן:
          33 תגובות   יום שישי , 20/1/12, 22:04

          http://cafe.themarker.com/image/2505132/
          ''

          זהה חדיד- פרס ראשון בתחרות בינלאומית לתכנון ה-Peak בהונג- קונג

          התחרות האדריכלית  לתכנון ה"ספרייה הלאומית"- "שריפת הספרים" או ברבריות תרבותית בשבט יהודה

          עד לרגע זה חתמו 650 אישה ואיש על העצומה!!

           

          חתמו עכשיו על עצומה לעצירת התחרות הבזויה הזו! אנו זקוקים ל-700 חתימות כדי לעצור את החרפה. אנא!!

          http://www.atzuma.co.il/architects  העצומה

          http://www.saf.co.il/noa/new_4521- כתבה ב"סף"

          http://www.haaretz.co.il/gallery/architecture/1.1624380 -  כתבה ב"הארץ"


          מסתבר שהחזירות והוולגריות בשבט יהודה

          באה לידי ביטוי ולא רק ביחס המחריד והזרחני לעם הפלסטיני, ולא רק בכליאת פליטים זרים בסטאלגים- החזירות  גלשה גם לענף האדריכלות הישראלית. מדיניות האפרטהייד של הממשלה זולגת לענף האדריכלות הנה, באוטובוס של "התחרות לתכנון הספרייה הלאומית" יש מקומות שמורים ל-9 פרוטקציונרים.

          כל שאר האדריכלים המתמודדים - ישבו (כמו נשים) מאחור. חשופים לבוכטות של מוחטות.אדריכלות ה"גטו" הישראלית והפיסול הסביבתי של " קירות ההפרדה" בחסות ממשלת האפרטהייד והסנהדרין הגדולה, מקבלים תנופה ורוח גבית חזקה בתחרות ל"תכנון הספרייה הלאומית ".

          והמאדאם של הבורדל הגדול הזה, של - קהילת האדריכלים, רוצה ללא ספק להבטיח את זכייתה. הפרויקט הזה ימומן בחלקו מכספינו- ע"י ממשלת ישראל ובחלקו ע"י "יד הנדיב"- הלו היא קרן רוטשילד ומי תכנן עבור "יד הנדיב" את מרכז המבקרים? מי? ניחשתם נכון.

          עמותת האדריכלים- הגוף הרקוב, העלוב, הנבוב- שלא הצליח למנף במאומה את מעמד האדריכל המתדרדר על בסיס יומי- נותנת שוב חסות לעוול  : 

          וזה בא הפעם לידי ביטוי בתנאים המחפירים להחריד של התחרות לתכנון "הספרייה הלאומית". תחרות אדריכלית אמורה להיות תמיד בעלת ערך דמוקרטי ושוויוני אבל פה היא רחוקה מלהיות ספורטיבית! ובדומה לענף הכדורגל בו מוכרים משחקים או משחדים שופטים לא מדובר ב"ספורטיביות" אלא בקלון! 

          מארגני התחרות רוצים זוכה "בטוח" - ממוסד, מכובס, מכובד , בנלי ומשעמם. ובטח לא עוד "מרכז פומפידו" כזה . ההשראה ,הדמיון, החזון והתרבות - יאלצו להעדר מהספרייה של הלאום..חסר הדימיון, הבושה וההשראה..

          אז תנאי התחרות לתכנון ה"ספריה הלאומית" מהווים מכת מוות לענף האדריכלות. זוהי השפלה בסדרי גודל קולוסליים. והתנאים דרקוניים ולא ספורטיביים בעליל- ומבישים כל אומן, איש תרבות או אדריכל. אז זה הולך להיות ככה: הוועדה מזמנת 4 אדריכלים מקומיים ישראליים שמשום מה היא החליטה לפטור אותם מהעונש להתחרות  בשלב א' :ברכה ומיכאל חיוטין, עדה מלמד כרמי, גנית ואודי כסיף וקרלוס פרוסט.

          ולחבורת הפרוטקציונרים המקומונית  מצרפת הוועדה גם כמה כוכבי על מהליגה השנייה: משה ספדיה (ישראלי לא??), דויד צ'יפרפילד, פיטר בוהלין (?) ושיגרו באן .

          האם אפשר בכלל לכנות את האירוע המביש הזה תחרות? או מדובר פה בהתעללות נוספת בציבור האדריכלים?? כי מול 9 האדריכלים האלה תתנהל תחרות פומבית להלן "תחרות פתוחה" . ומתוך המתמודדים בתחרות הפתוחה, יבחרו 4 שיזכו להתחרות ב-9 פרזיטים שוויתרו להם משום מה מראש על הצורך להתחרות.

          אז כולנו צריכים מיד לסרב לקחת חלק במשחק המטונף והמכור מראש הזה.

          ובנוגע ל-4 האדריכלים מהפרובינציה המקומונית: 

          נשאלת השאלה איפה האתיקה שלכם? הקולגיאליות? האינטגריטי? 

           כי אם הייתם בני- אדם -הייתם מכריזים: אנחנו מספיק טובים לנצח ביושר! לא צריכים טובות מרוטשילד, עדה, כרמי, הבימה, תחנה מרכזית, וכל החרא.

          אנחנו מוכנים להתמודד עם הקולגות שלנו כשווים מול שווים. ולא להיעזר בקשרים, בפרוטקציות בטובות הנאה . כי זה מגעיל! כי זה מאפיין את כל מה שהמדינה הארורה הזו הפכה להיות!! מדינת הקומבינה.

          זה מעמיד אתכם באור רע! הופך אתכם לעלובים שבעלובים. איפה רוח הספורט? אתם באמת חושבים שאתם ראויים לפטור? אז הנה אוטומטית עליתם שלב. מעצם היותכם קרובים לצלחת וללשון המלקקת בתחת. אז נזכיר למי שאולי שכח:

          את החשיבות של תחרות אדריכלית פתוחה, בינלאומית- למקצוע האדריכלות- בכל מקום ובכל זמן!!.כי חלק ניכר מהבניינים החשובים ביותר בעולם- בעבר ובהווה ,נבנו לאחר "תחרות אדריכלית בינלאומית". כזו שמדרבנת את המתמודדים להוציא מעצמם את הטוב ביותר להתאמץ, לשלות מאוצרות נפשם רעיונות מקוריים וייחודיים.

          ומארגני תחרויות אמיצים בעולם דאגו לכך! ולא עלובי חיים קטנים כמו מארגני תחרות "הספרייה הלאומית", אלה גם לא היססו גם לתת פרס ראשון לאדריכל, או אדריכלית- שהם חסרי ניסיון לחלוטין,

          הנה למשל התחרות הבינלאומית לתכנון מרכז פומפידו בפריז השמרנית. בתחרות זכו שני ילדים חסרי ניסיון : ריצ'ארד רוג'רס ורנזו פיאנו. בגיל 26 .והעיר פריז השמרנית אפשרה להם לבנות "מכונת תפירה "מדהימה במרקם הברוק ההיסטורי. 

          מרכז פומפידו- הנו עד היום אחד הבניינים הטובים והאוונגרדים בעולם! ותזכורת לגבי חשיבות תחרויות אדריכליות נזכיר כמובן את זהה חדיד. עוד שהייתה סטודנטית של רם קולאהס, הכתה את העולם בתדהמה בהצעתה המופלאה לפרויקט ה-peak בהונג קונג. זהה הציגה בתחרות ציורי אקריליק בגודל 3 על 4 מטר. שהעולם עוד לא ראה! ריצ'ארד מאייר, ששפט, התעלף ,  מרוב עונג וההערצה. 

          וכל זה יכול להתרחש פה? במעצמת הקומבינה ? לא!! כי פה מינו שמרן עלוב כלואיס פרננדז גליאנו ליושב ראש השופטים ובחרו בדויד רזניק הקשיש ,בקולין אימרי השמרן ובארתור ספקטור המקושר ל"יד הנדיב" - כשופטים. אז אנחנו כאדריכלים, לא רק מתבזים אלא גם מופקרים בידיים רעות! כי נעבוד כמו חמורים, יום ולילה, נוציא המון כסף ובשביל מה??  בשביל כנופית שמרנים שתעניק קרוב לוודאי את הפרס להצעה ממסדית, "מכובדת" ובעיקר מקובלת על "קרן יד הנדיב" . נגיד..לעדה כרמי מלמד..

          ה"בית הלבן" מעון נשיאי ארה"ב, נבנה אף הוא בתחרות אדריכלית שבה זכה האדריכל ג'ימס הובן . התחרות ל"עיריית בוסטון" שנערכה ב-1962 ובה זכו אקדמאים – 3 פרופסורים מקולומביה, ללא כל ניסיון בבניה. או הזכייה של הרצוג ודה- מרון בתחרות בינלאומית= ה-Bird's Nest" -  בנין שהפך להיות האיקון של האולימפיאדה.

          המונומנט ל"אסון האטום של העיר הירושימה" – פרויקט בו זכה בתחרות בינלאומית האדריכל קנזו טאנגה הגדול. ואפילו ארמון הווסמינסטר- שבלונדון שהפך במאה ה- 13 לפרלמנט הבריטי- נבנה רק לאחר תחרות בינלאומית בה זכה בסוף צ'אלס ברי – מבנה בסגנון ניאו-גותי שהיה מהפכני למדי לתקופתו. התחרות לתכנון "מגדל הסחר העולמי" שנערכה לאחר אסון התאומים- בה זכה האדריכל ליבסקינד דניאל. וה-2003 התקיימה תחרות בינלאומית נוספת לתכנון אתר ההנצחה לאסון התאומים. בתחרות זו זכה האדריכל מיכאל ארד.

          אפילו יוזף סטלין ערך תחרות בינלאומית פתוחה לתכנון ה"ארמון הסובייטי" ב-1922 בה השתתפו אלפים רבים אדריכלים מכל רחבי העולם כולל לה- קורבוזיה. בוריס יורפן זכה בתחרות שבה סטלין עצמו, שלא אהב במיוחד את הסגנון המודרניסטי, שפט.

          אז מה שטוב לסטלין כנראה לא מספיק טוב למארגני התחרות לבניית "הספרייה הלאומית" של ישראל. כי הם הרבה יותר פשיסטים מחורבנים אפילו מיוזף! ו"עם הספר" יאלץ שוב להסתפק בבינוניות , בעליבות ובג'אנק המקומי חסר המעוף.

          אז בהתחלה השחילו לנו את "תחרות ברירת המזמין" – מושג ישראלי מטונף אופייני. כלומר: תחרות פתוחה עם שני שלבים. שלב פתוח לכולם שמתוכו בוחרים מספר עבודות שמתוכן בוחר "מזמין העבודה", שאינו אדריכל, את הפרויקט הזוכה. לרוב , תחרויות אילו הצחינו אף הן מקומבינות ושחיתויות, השפעות שונות על המזמין ( תחרות "משכן אומנויות הבמה", "בית ראש הממשלה" וכו', וכו', וכו').

          ויש את תחרויות המוזמנים- ה"מזמין" בוחר מספר משרדים שמתחרים ביניהם. תחרות זו הינה מקובלת ותקנית ומתרחשת בכל העולם.

          אבל "התחרות לתכנון הספרייה הלאומית" שבדרך, מהווה המצאה חולנית חדשה! חסרת תקדים בשפלות של מארגניה ושל הפרוטקציונרים שהסכימו לזלזל ברשעות בוטה בקולגות שלהם!

          אז הדרך היחידה להפסיק את הקלון הזה ומיד- היא להחתים את כל האדריכלים במדינה הזו על עצומה כנגד תנאי התחרות . ולקיים תחרות בינלאומית אנונימית ופתוחה לכולם- כולל סטודנטים לאדריכלות . בלי שום פרוטקציות לאף אחד!! ואז ורק אז תבחר ע"י שופטים ניטראליים ההצעה הראויה באמת! ולא הצעה חסרת מעוף של אדריכלים מעלי עובש שעצם נכונותם לקחת חלק באוונטורה המלוכלכת הזו- פוסלת אותם מבחינתי על הסף! אדריכלים קטנטנים , לא אתיים ולא ראויים בשום אופן לייצג את הציבור- זה שמממן את שכרם.

          בשולי הדברים אוסיף כי הגיע הזמן להפסיק גם לסגוד לכוכבי-העל. ל-Star-chitects  שבאים הנה ובונים בפרובינציה הזו מבנים מכוערים וחלודים מתוכניות מגרה . למשל המגדל של ריצ'ארד מאייר, הגשרים של קאלאטרווה, הזוועות שעשו משרדים מחו"ל בבלינסון , בהדסה עין- כרם ובנין אסותא החדש- גיבובים צורניים מכוערים מעין כמוהם. אז גם ה"כוכבים" מעלים כבר עובש. מתפוצצים מעודפי שומן והערצה של קופים ומזמן איבדו את היכולת לחדש, להמציא מחדש ולתרום איזה חזון ייחודי לסביבה הבנויה של ישראל ביתנו.

           

          דרג את התוכן:
            22 תגובות   יום שבת, 9/7/11, 10:49
            לזכרו של אבי, אלדר שרון- (1933-1994), פטרון הברוטליזם באדריכלות
             father & son
             
            ''
            ''
            ''
            ''
            ''
            ''
             
             
            ''
             
             
            ''
            ''
             
            ''
            ''
            ''
            ''
            תמונות:
            1.אלדר שרון
            2.ה"קזות"-מועדון הים-התיכון באכזיב
            3.גשרים אדומים- ארד שרון, מגדל קרדיולוגיה חדש- מרכז רפואי ת"א
            4.צזר- אלדר שרון
            5.בית ספר לאחיות- מרכז רפואי אסף הרופא
            6.בית-ספר לאחיות מרכז רפואי אסף הרופא
            7.בנין מעבדות- מרכז רפואי בלינסון (רבין)
            8.אונברסיטת IFE ניגריה
            9.שני דורות במשרד שרון:אריה שרון (מימין) ואלדר שרון (שמאל)
            10.בית דובינר-תכנון אלדר שרון,הקר ונוימן
            11.אלדר
            12.צולח כנרת-מקום ראשון!!!
            13.גלגל הצלה- כתר הקיסר צזרה בורג'ה
            14.עיריית בת-ים- לפני שהדפקטים גילחו לה את הארובות
            15. בה"ד 1- תכנון אלדר שרון, הקר ונוימן
             
             
            קישורים:
            מאמר באדריכלות ישראלית שכתב ארד שרון "אכזיב זה בשבילי זכרונות ילדות
            אתר על אריה שרון ואלדר שרון- יצר אריאל אלוני בן- דודי מניו-יורק
            אתר משרד שרון אדריכלים
            חידון התנ"ך-לול
            המוות והנערה -שוברט (חלק א')
             
             
            לזכרו של אבי, אלדר שרון- (1932-1994), פטרון הברוטליזם באדריכלות
             
            הי צזרה, זוכר איך הפלגנו יחד על הקרוסלה
            איזה מהירות צווחתי בסחרחורת ואתה  צחקת
            צחוק רוורס בחרת למות לפני 17 שנה ביום הבסטיליה
            בול! מתאים לך ג'ינג'י דוד אורי אחיך צלצל:" אבא מת"
            גססת בחדר קטן שתכננת בסורסקי איכילוב והם אמרו
            שהרגתי אותך (שנוק בהלה חרטה ואימה) זה הסרטן המגעיל
            עשה את זה תמנון מחורין שלא נתן לך לאכול סטילטון
            שהבאתי לך במיוחד מלונדון- לא אני! הו בני בכורי תעמוד מול החלון
            שאראה אותך לקחת את התמונה הזו שלי לוולהלה סרטן ירוק אימה בעל עיניים
            אדומות ממאירות תוקע עמוקות את צבתותיו המגחכות בבשרי השפוד
            NON SERVIAM!!
            יגאל תומרקין בא לבקר אותך לבוש סרבל כתום אמר לי
            "אבא הלך עם רגל אחת על הכביש והשניה על המדרכה"
            תאור חד אני רואה אותך הולך על חבל סמוי מן העין מתוח
            עד אינסוף בין הזנית לנדיר לידך מהלך "סוף העולם" חייכני
            חבוש כובע פרווה של קוזק כן! אני חושב שהיית גאה באדריכלות
            שלי מיוחדת מקרינה שמחה ממש מהפכה באדריכלות
            בתי חולים כמו שאתה אוהב אמנם בלי פיסוליות בחזיתות אבל עם עלילה
            עם קשר פנים חוץ אתה- הילד הרע של האדריכלות שלא נתנו לו
            פרס ישראל כי הוא לא ליקק מספיק עכוזים כמו החבר הקסוקר שלך
            EN ENFANT TERRIBLE
            ירשתי מימך אולי את הכעסנות והלוחמנות על עקרונות וסלידה
            מטיפשות הכנופיה שהשתלטה על הכול הפרשים הננסיים הפיניקסים עופות החול פתאום באו משום מקום והם מלמדים על האדריכלות שלכם "חוקרי תרבות"(??)
            חבורת פרופ' נוימן הקר ואלדר שרון. אכזיב- הבונגלוס פרימיטיביים ונפלאים
            הפרויקט הראשון שלך היפה ביותר ילדותי שוחה לה שם בים קופצת החוצה
            לבופה לצלילי המוזיקה של בך
            Allons enfants de la Patrie,
            Le jour de gloire est arrivé !
            בלילה, כבשנו את הבסטיליה כולכם שיכורים ואני ונועה הבת
            של דן בן-אמוץ הנפנו יחד דגל צרפתי מעל כפר ערבי נטוש כמה סימלי אין לך מושג אבא כמה כולם נהיו מגעילים פה פשיסטים קלריקליסטים הם רצחו את רבין שנה אחרי מותך ומאז הכול ברגרסיה בלתי נסבל או כן: כולנו ילדים הצטופפנו סביב החתיכות על החוף לובשות פראו קשור חפיף מעל גופן הערום מחכים להתגלות לבריזה שתחשוף לעינינו את הלובן האלוהי הזה קונים בחרוזים קסטה וקולה הכל מריח חופש שנות ה-60 העליזות בואי תלטפי אותי תמצצי לי תעזרי לי לקרוא את כף היד של אלוהים או אה גמרת?
            הגאומטריה שלך חזרה לאופנה מגובה במחשבים ותוכנות מופעלות ע"י ילדים שחצנים ההולנדים הם הגאונים התורנים ויש ללה- קורבוזיה ממשיך! רם קולאהס- מורה שלי ב-AA. גאון. עושה צחוק מכל המטומטמים.
            תכננת יצירות-על: בית דובינר שלידו מעשה הליצנות של הקר,עיריית בת-ים שעד היום מיוחדת חוץ מזה שהדפקטים מרטו לה את הראש: ארובות הרוח המפוסלות בה"ד 1-זוכר איך רצתי שם מסומם בקורס קצינים עם מוישה פירסט היפה על הרכב עלה מהרכב רד קאראוונסריי- אהבת אדריכלות מוסלמית קורדובה, גרנדה סוויליה ואדריכלות מדברית ושל המאיה. כמו פרנקי לויד רייט ותמיד אמרת לי: תתחתן עם אשה עשירה כי קצת קנאת בהקר שמצליח היום והפך חלק מהברנג'ה הבינלאומית הפולני רצית משרד קטן ולהמשיך לעשות אקספרימנטים במקום זה נפלת אולי ברשת: הצטרפת למשרד של סבא סבלת גם עשית בנינים טובים כמו ביה"ס לאחיות באסף הרופא ובית ההבראה בטבריה וביה"ס לרפואה באונבריסיטת ת"א לקחת אותי ליומיות מערבונים, סרטי קרטה ופלש גורדון ולמלון אוויה ביהוד צזר- האנטי גיבור של יענקלה שבתאי. רודף נשים חסר אחריות לא אהבת את הדימוי- למרות שזה הספר הכי טוב בעברית או אבא איפה אתה עכשיו?
            נפלתי מהמיטה זוכר את בוסי סחה איפה אתה עם כל צעצועיך גנוזים אי שם בזיכרונו הקולקטיבי של היקום בקבוקוני הריבה שהיית גונב במלונות החלפת לי פעם חיתולים? אני מכניס אדום לכל הבניינים היית אוהב את זה כי מי בכלל זוכר את משמעות האדום המהפכני?
            אנה ואדם הנכדים שלא הכרת איזה יפים וחכמים !! היית אוהב אותם כי אהבת מאד ילדים אבל נשים עוד יותר לצערך השתחוות בפני פרוצות ואח"כ שנאת אותן עם עכוזי המנאפות שלהן ועין הרוע הצפעונית תענוגות חמד עליהם שלמת ושלמת הילדותיות זה מה שהן אהבו אצלך אולי אמהות ושרמוטות אהבת שוקולד ואת חידון התנ"ך של אורי זוהר ואריק ואת המוות והנערה של שוברט וקצת קינאת בי ! וכעסת שלמדתי הרבה זמן ולא רציתי לחזור כשטגנו אותך פה הקליינטים מתת והינו בריב לא סלחתי על ההב הב הב וזה עושה אותי עצוב מקווה שוונוס ואפרודיטה מטפלות בך יפה שם בחינחוני חתולות ד"ש לזקן לסבא כל החברים שלך כמעט מתו אבא חוץ מיגאל תומרקין ושמוליק קראוס אפילו מאיר אריאל מת אדיוס צזר מחוש זהב ראשון של שמש מתעוררת לחיים מסתמן סמוך לקו האופק לצד המלאכים
            דרג את התוכן:
              23 תגובות   יום שבת, 2/7/11, 15:54
              ''
              ''
              ''
              ''
              ''
               
               
              ''
              תמונות מלמעלה:
              1.צזר בגיל 3 -עם אמו רות שרון
              2.צזר בגיל 4 עם אימו
              3.צזר בגיל השד יודע כמה חודשים
              4.צזר בן 17
              5.צזר בן 55 בטוקיו
              6.רות שרון- אימא, דוגמנית בגיל 24
               
               
              מוקדש : לילדי האהובים אנה ואדם ולאהובתי שרון ולחתולתי היפה פיצי "לוציפר" שרון
               
              שיר הלל לשיגעון
              "הרך מכול
               חווה את הקשה מכל
               יוצא מתוך חום בלי חלל
               אל חלל בלי חום"   לאו- טסה  500 לפנה"ס
               
              השיגעון ממתין בחוץ נועץ מבט חודר
              אלוף המופקרים הוא וכנופית היאקוזה שלו
              שומר עלי מפני שפיות ויובש מתדלק מנועי
              דמיון ויצירה שיבולים זהובות זועפות מקיפות
              דחליל מטלטל ידיו מתנופפות ברוח
              במרץ מריונטה עורב שחור יושב על
              כתפו קד קידות משונות בשיכרון ועוטף
              אותו בנשיקות הדחליל מחייך תודה איך הרגשת
              השלווה כשאבא ואימא ישנו אני ילד בן 6 צפיתי מחלון
              המלון קצת לפני שחיי התנפצו למיליון חלקיקים נוף
              הכנרת משטח המים חלק כראי מרוצף בהמון מרצפות
              של אינסוף גווני כחול יופי בלתי נשכח לפתע באה הרוח
              צפונית פירקה את מרצפות קסם פג ואבי רודף
              נשים הותיר טביעות אצבעות שחורות פליליות
              בנפשי שיגעון חסר סבלנות חדר פנימה ממלא
              את כל הנקבים מתמקם מאחורי העורף ובחלל
              הבטן שותה את נפשי צימאון של אביר קודר
              מפזר לכל רוח שלוות נפש ממלא הכל בחרדות
              שדות היופי של ילדותי מלאו קוצים חדים זיכרונות
              נעימים התחלקו למעמקים לחללים רחוקים
              מתנדפים אטומים מהתודעה נקברים עמוק בשכחה
              שיגעון שלי מתוק החל לדאוג לקנאה בנשים לחשד
              באנשים הותיר אותי עם אימא שבורה ששברה את כל התריסים
              מלאה ויפה ונשית ואבא כיבה עליה סיגריות רשעות
              זדון חולני שיגעון שלי אהובי חלף במעוף מגושם סוקר
              את נוף ילדותי מעוות פה ושם כציור של גויה ומקשט הכול
              בנוצות עם פסים אדומים חנית אפריקאית אחוזה בידו
              חודה משוח ברעל התעוררתי בבוקר וכל הבית
              שלי היה הרוס ומנופץ כאילו צונמי עבר אפילו
              אהיל המנורה שלי עם הכבשים הצבעוניות נקרע
              לגזרים עכבר שחור בהה בי בעיניו הקטנות מורט
              זעקה איומה ממעמקי לבי המקומט כאב גוש
              אמורפי מקופל לתוך עצמו שיגעון הוביל אותי
              לקליפורניה של אייבי נתן אימי הנחיתה סטירה
              לאבי נואף לעיני כולם נגררתי כמו כלב מרוט
              שיגעון שלי התרכך וטיפות דמעה גדולות נושרות
              מעיניו החלולות רחמים שלו "אהפוך אותך לאומן
              יצירתי במרץ חייתי וכולם יקנאו בך בני זונה זו ניקמתי
              התלבש על פני כמסיכה אפריקאית הפכנו לאחד
              העלינו קרבן למכשפות היער והפרחים לבלבו
              כשלבי הצעיר התעורר לעונת הזיווג "לא אתן
              להם לראות לי ת'תחת" הבלונדינית עם
              שער הפשתן אמרה השיגעון ואני קשתנו
              את הגב בקימורי תאווה אצבעותינו
              תחובות בפינו מחייך בוא בוא ילד שלי וחתולו של מפיסטופלוס
              לבן כשלג גרגר:"מתת אינטואיציות חודרות ומבט רנטגן
              מסוגנן מקלף שכבות מגיע למעמקים היצירה
              לעולם לא תהיה אותו דבר האם השחרור
              רק במוות ככה שרוי בחלל ובזמן העכשיו שקט של תום
              רוח משחקת בנעימות בשערי שרה שירי
              הלל מסתתר בין דפים וורודים של נייר זול
              שנודף מימנו ריח נפט מצאתי את עצמי
              את יעודי בין עלים ירוקים שנעים באטיות ברוח
              וחלון קטן נפתח אור שוטף אותי ממלא
              אותי נפגש אולי ככה פעם בכוכב אחר
              דרג את התוכן:
                10 תגובות   יום שלישי, 21/6/11, 00:42

                 

                מגדל הקרדיולוגיה החדש של ת"א- חדרי לב וכלי דם מרחפים באדום

                 כתב וערך: ארד שרון (צזר) 

                  

                IMAGINATIVE  INVENTIVENESS PROFESSIONALISM

                 

                ''

                 


                DESIGN CONCEPTUAL CLARITY WELL BEING COMPLEX CREATIVE

                 

                ''

                 

                RED LIGHT DISTRICT

                 

                ''
                ''
                ''
                ''
                http://cafe.themarker.com/image/1530458/
                ''
                ''
                ''
                ''

                תמונות מלמעלה:

                1.המרכז לרפואה מונעת

                2."כיכר הלב"-במקביל לרח' ויצמן- בריכת המים,הגלריה העירונית עם בית הקפה (מצופה אלומיניום צהוב) והתאטרון 0מצופה אלומיניום כתום)

                3.הגשרים האדומים-מרחפים ככלי דם ומקשרים בין גלריות המתנה- ממוקמות במרכז הלב ובאיכילוב ההיסטורי

                4.הגלריה העירונית-התאטרון (כתום9, בית הקפה (צהוב)

                5.החזית המערבית-"הבר-קוד", ציפוי זכוכית Low energy החלונות האדומים- חדרי הלב

                6.מחלקה פנימית לב-איזור אולם היום והכניסות לחדרי האשפוז (2 מאושפזים בחדר) עם הארון ודלת הזכוכית האדומה

                7.הגשרים האדומים מרחפים בחלל אטריום המבקרים המתנשא לכל גובה הבנין

                8.מרכז הלב- מבט לילה על חדרי הלב האדומים מוארים

                9.הגשרים

                10.הגלריה העירונית מבט מכוון התאטרון

                11.מעלית מבקרים מצופה בזכוכית אדומה+ צזר

                 

                http://www.youtube.com/watch?v=2-dxDDHYqVk

                 

                מגדל הקרדיולוגיה החדש של ת"א- חדרי לב וכלי דם מרחפים באדום

                 תכנון: ארד שרון, שרון גור זאב- שרון אדריכלים , רני זיס- רני זיס אדריכלים

                 מוקדש: לסבי אריה שרון ואבי אלדר שרון GOD SPEED שאולי מרוצים מממשיך דרכם

                חדרי הלב מנצנצים באור השמש: אדום זוהר מסמן את המגדל החדש

                אייקון תל- אביבי השולט במרחב האורבני משדר מוכרות וזהות.

                למרגלות המגדל המונוליתי, תוכננה כיכר עירונית חדשה מצופה

                בעץ "איפיאה" ברוח הטרמינל ביוקהמה וההעתקה שלו לנמל ת"א.

                הכיכר החדשה, המקבילה לרחוב ויצמן מתווכת בין הרחוב ה"בריא"

                לבין דירי מרכז הלב: המטופלים, בני המשפחה והצוותים הרפואיים והסיעודיים.

                בין הכיכר למגדל תוכננה ברכת מים עם דגי זהב הממלאים לפעמיםמשאלות לב.

                כמעט התפשרנו לאורך דרך החטחטים של התכנון שארכה 6 שנים

                אבל הקונספציה הקוהרנטית שהייתה נר לרגלינו ,שמרה עלינו ועל המגדל מכולם:

                מהמזמין, מהיועצים האלקטרו-מכאניים ומהרשויות : כבוי אש, פיקוד העורף וכו'

                פרופ' ברבש חשש משילוב האדום במבנה. זה הזכיר לו ולא רק לו: דם. לנו

                אדום מהווה צבע שמח :תותי שדה, דובדבנים וכלניות :ובסוף ברבש השתכנע.

                האדום השתלט לאט אבל בטוח בדומיננטיות: החלונות האורבניים בחזיתות= חדרי הלב,

                הגשרים המרחפים ככלי דם באטריום, פנים מעליות המבקרים שצופו בזכוכית אדומה

                ועלולים לגרום לאוהדי מכבי ת"א להתקף לב בדרך לצנתור וכן שולב במחלקות.

                מהתחלה תוכנן הבנין כמונולית מצופה כולו בזכוכית. ממוסגר בזכוכית עבה ולבנה.

                מרכז הלב ע"ש סמי עופר ז"ל שתרם 45 מיליון דולר , נפתח בנובמבר השנה

                בהשתתפות הנשיא פרס ורבים אחרים. מיד הבנין הפך ל"סיפור העיר" וקיבל

                כיסוי תקשורתי איטנסיבי. הבנין מהוה שיא במהפכת האדריכלות של בתי חולים.

                תחום זה- אפרורי בעבר , הפך כיום לתחום סקסי ומבוקש ביותר. מגדל הקרדיולוגיה

                של איכילוב יכול להתחרות בקלות עם מבנים מובילים ארכיטקטונית כספריות, מוזיאונים או בתי מלון

                הבנין הפך לאייקון בינלאומי, מושא לחיקוי. אדריכלות הבנין משדרת "בריאות" ולא חולי:

                כפי שאבחן מישל פוקו- בעבר היו בתי החולים מקומות מדכאים אפילו יותר מבתי סוהר.

                מצורעים, משוגעים ופושעים אוכסנו בבתי החולים. כל אותם גורמים שהוו איום על

                החברה ה"שפויה". כיום- אנו מתכננים מבנים אופטימיים במטרה להקל על מצוקות

                המאושפזים. לא מזמן קיבלנו מחמאה: ילד קטן ציין בפנינו ש"הביניין שמח"- מחמאה

                גדולה מזו לא יחלנו לקבל. אנו משלבים צבעים שמחים וחזקים בבניין: אדום, כתום צהוב.

                המגדל הקרדיולוגי תוכנן בשותפות של שני משרדים ישראלים: ראוי לציין את האומץ

                של פרופ' ברבש להפקיד את מלאכת התכנון בידינו. הטרנד הפרובינציאלי הישראלי

                הוא לייבא אדריכלים -שכירי חרב מארה"ב (בלינסון והדסה עין כרם) ומקנדה (אסותא)

                והתוצאות מדברות בעד עצמן. רני זיס שותפי מתכנן בכל העולם ואני בוגר

                 ה-AA בלונדון ולמדתי תחת אייקונים כרם קולאהס ,ברנרד טשומי וזהה חדיד.

                לפני כמה ימים אמר לנו אחד הפרופסורים מהקרדיולוגיה:" בבנין הישן- הייתי חוזר

                הביתה הרוס . היום, כשאני עובד בבנין החדש בסביבה נעימה ואנושית אני חוזר הביתה

                רענן ושמח.

                מגדל הקרדיולוגיה הנו גדול ומורכב. המגדל, בשטח של 65 אלף מ"ר- הנו הגדול במדינה

                הוא מתנשא לגובה של 70 מטר ומכיל 17 קומות:4 קומות מרתף (כל קומה 5000 מ"ר)

                המשמשות בשגרה לחניה ובעת מלחמה לבי"ח לשעת חירום מוגן גזים ולוחמה ביולוגית

                ל700 מיטות אשפוז. זהו ביה"ח לשעת חירום שהושלם במלואו הראשון במדינה. 12  קומות רפואיות צומחות מעל המרתף. המגדל הוא "מרכז הלב " וגם "מרכז המוח" של המרכז הרפואי ת"א

                אנו שילבנו במגדל 2 קומות הכוללות מחלקות נירולוגיות ונירו-כירורגיות.

                חזיתות הבנין צופו מכל הצדדים וגם בחלק מהחללים הציבוריים בפנים המבנה בזכוכית.

                בחוץ- הזכוכית אקלימית: מסוג Low-energy . בזכוכית שולבו הדפסות קרמיות היוצרות פטרנים של "בר-קוד" ממש כמו בסופרמרקט.הפטרן הזה מטשטש את קומות המבנה ליצירת "שדה זכוכית"

                רציף. בסיור "בתים מבפנים" שהתקיים בחודש שעבר הגיעו רבים מתוך סקרנות לצפות בבניין.

                הקונספציה המרכזית הייתה לקשור את מגדל הקרדיולוגיה החדש עם בנין איכילוב ההיסטורי

                שתוכנן ע"י סבי, אריה שרון. (אבי האדריכלות הישראלים וזוכה בפרס ישראל לאדריכלות)

                הבניינים נקשרים ע"י 5 גשרים אדומים מפותלים ככלי דם היוצרים דרמה מעל

                חלל האטריום המקשר בין שני הבניינים. החיבור יחייב את המרכז הרפואי לשפץ את

                מבנה איכילוב הישן.

                אנו החזרנו את הצבע הלבן לאדריכלות- הלבן- גם מתקשר ל"עיר הלבנה" (ת"א) וגם

                להיגיינה הרפואית. שברנו את השדה הלבן כאמור ע"י שילוב של צבעים חזקים

                העוזרים בהתמצאות במבנה. יצרנו גם איזון עדין בין האדריכלות למדיצינה

                אדריכלות= מקצוע אטי. הבנין מכיל בקומות הראשונות פונקציות של קרדיולוגיה

                לא פולשנית (בדיקות אקו ובדיקות במאמץ וכו') מכון לרפואה מונעת ברמה עיצובית גבוהה 

                ובקומות העליונות "פונקציות כבדות"- חדרי צנתורים מהמשוכללים בעולם,כירורגית לב חזה

                טיפול ביניים,טיפול נמרץ לב. 6 קומות הושארו ריקות (שלד ומעטפת) לפיתוח עתידי

                \ללא קונספציה בהירה וברורה לא היינו מצליחים להגיע להישג הארכיטקטוני.

                הקונספציה הצילה אותנו ואת הבנין מאלפי אילוצים. בלי רעיון מוביל – לא ניתן לעשות

                ארכיטקטורה בבניין מורכב.הגשרים האדומים שלנו יובילו את קהל המבקרים

                לגלריות המתנה שחלקן מוקם בבניין החדש וחלקן בבניין ההיסטורי. נוצר מתח פיגורטיבי

                בין שני הבניינים- וגם דו-שיח ארכיטקטוני בין הנכד לסבא (בין ארד שרון לבין אריה שרון). תכנון הפנים נעשה ע"י משרד זיס

                ומשרד שרון ברמה מלונאית גבוהה.התכנון מביא הקלה לחולים הנהנים מאשפוז בחדרים

                מודרניים, שני מטופלים בלבד בחדר עם שרותים צמודים וחלון גדול המאפשר מבטים

                לנוף שבחוץ.

                לסיכום הצלחנו ליצור סמל ואייקון פורץ דרך באדריכלות בתי-חולים. בתקופה של

                שביתות רופאים, וחוסר אמפתיה מצד הממשלה לצרכים של מערכת הבריאות,

                לפחות בנין אחד אומר לפקידים הקטנים: הנה אני! וזה הסטנדרטים החדשים שלי!!!

                 

                http://www.youtube.com/watch?v=2-dxDDHYqVk

                 

                http://www.sharon-ar.co.il/projects.asp?cat=4&m_id=1&p_id=1

                 

                אתר על אריה שרון ומפעלו. הוכן ע"י אריאל אלוני NY 

                http://www.ariehsharon.org/

                STANDING OVATION- TO PROFESSOR GABI BARABASH HEAD & CHIEF OF THE TEL-AVIV MEDICAL CENTRE
                FOE ALLOWING US= ARAD & RANNI TO CREATE " A PEACOCK'S TAIL" OF A  BUILDING
                 
                דרג את התוכן:
                  23 תגובות   יום שלישי, 14/6/11, 10:05

                  ''''

                  ''
                  http://www.youtube.com/watch?v=Nz_cO0JbdbA

                   

                  "איננו רוצים צדק- רחמים זו התכונה היפה של האל". מיגל דה סרוונטס

                   

                  איזו שטנאה! איזה רשעות! כי מי פה צדיק בזובי-לנד?

                  מדינת הגמדים חיה על הקומבינה, הלכלוך, השחיתות והשקשוקה ותמות מזה.

                  סמי עופר ז"ל- לא היחידי! נתחיל בעם הזה: שרובו מגלה סטיות פשיסטיות ממאירות

                  ותומך בהגבהה שיטתית של הרי הגופות: הישראלי והפלסטיני.

                  כי למי אכפת שנהרגים פה חיילים? ובטח לא אכפת שרוצחים אזרחים פלסטינים (1500 "עופרת יצוקה")

                  העיקר לשמור על החוליגנים מגולגלי העיניים שרוצים לבנות את בית המקדש

                  על הר של גופות.ההנהגה- ממשלת ימין קיצונית הישר מהתחת של לוציפר.

                  עם מטרה אחת: להמשיך את מעגל הדמים אד- אינפיניטום בתמיכת הטמטום!

                  והמיליארדרים: הון מיצר שלטון או וויסה ורסה? איבדתי את זה.

                  כל המדינה נראית כמו שקשוקה מזוינת!

                  רוב תקציב מדינת הגמדים הולך לאצבעוני המפקד ולמפלצת הביטחון.

                  זוללת תקציבים ומחרבנת מלחמות.

                  אז אין כסף ל"חיים": לבריאות, לחינוך ולתרבות.

                  מדינה קיקיונית שבא כבר להקיא . אז לפזר ! יאללה חזרה לדיאספורה המפעל נסגר. להזדכות בבקו"ם. להחזיר ציוד. כי העסק הציוני נכשל!

                  צמח פה לא עם סגולה אלא עם מוגלה: קומבינות,רשעות, רמאות ושחיתות.

                  חזרה לאירופה, לאמריקה ולאפריקה. מליון וחצי ישראלים כבר עזבו את הספינה הטובעת.

                  לסמי עופר ז"ל= לא צדיק במדינת שרשוקה ז"ל

                   

                   

                  קטע מהפייסבוק של סמי עופר:

                  כתב איש בשם דרור בדה מרקר ואני מצטט : ( אפשר למחוק :)

                  היית חלאה סמי בורקס. היית חלאה כי עשקת את המדינה בערך מהיום הראשון שלה ומהיום הראשון שלך כאן. היית חלאה כי קנית את צים ופיטרת את כל המלחים הישראלים לטובת מלוכסנים ושחרחרים. היית חלאה כי ז......יהמת בחומרים מסרטנים מבתי הזיקוק שלך, ללא סיכוי לשיקום, את האוויר והמים של מפרץ חיפה היפהפה. היית חלאה כי סידרת לעצמך, תקשיבו טוב, לקבל אזרחות כבוד מעיריית חיפה, שטורפדה לבסוף. היית חלאה כי זיהמת את הקישון שם אנשי הקומנדו הימי מתו בייסורים.

                  היית חלאה כי בטבעון מת מהרוח המסרטנת לפחות דייר אחד בכל בית ברחוב שפונה לכיוון בתי הזיקוק. היית חלאה כי הנחלת למדינה הזאת את השחיתות כדרך חיים, למשל כשלקחת למנכ"ל החברה לישראל את החשב הכללי במשרד האוצר ניר גלעד, דקה אחרי שאישר לך לקבל בקומבינה חצי מיליארד שקלים מהמדינה תמורת בתי הזיקוק, שבכלל היו שייכים למדינה. היית חלאה כי ייבשת את פלא הטבע ים-המלח בגלל מפעלי ים-המלח שגם אותם קיבלת מהמדינה בגרוש וחצי.

                  היית חלאה כי התנית תרומה של 20 מיליון דולר למוזיאון תל-אביב בזה שבשביל הכבוד הוא ייקרא על שמך ועל שם אישתך אביבה. היית חלאה כי ניגבת את התחת של הילדים שלך והדלקת סיגרים בצ'קים של 20 מיליון דולר. היית חלאה כי התעקשת שעל הקיר של בניין מכון הלב באיכילוב יהיה בשביל הכבוד שלט על שמך, רק כי תרמת לו כמה שטרות, שאם לא היית תורם היו משמשים כחיתולים לנכדיך או היית מדליק בהם סיגרים. היית חלאה כי בשביל הכבוד תרמת כמה מיליונים עלובים לחולי הסרטן שהמפעלים שלך עשו אותם חולים.

                  היית חלאה כי ניצלת מדינות שלישיות לרשום את ספינותיך כדי שיוכלו לעגון באיראן. היית חלאה כי במקום לפצות את מדינת ישראל על עישוקיך לאורך הדורות קנית ציור של ואן-גוך ב-40 מיליון דולר. היית חלאה כי הגשת תביעת דיבה דיבתית בפני עצמה בהיקף שלושה מיליון שקל נגד עיתונאי חוקר, כי רצית להפחיד אותו כך שכל מעשיך החלאתיים יישארו בחושך. היית חלאה כי האישה שאיתך קראה למיקי רוזנטל חלאה ואתה עמדת ליד ולא אמרת לה תסתמי את הג'ורה אוכלת חינם.

                  היית חלאה כי קנית את בית-הספר לתקשורת בהרצליה כדי שכל העיתונאים שייצאו משם ילקקו לך את הלכלוך בין האצבעות של הטלפיים. היית חלאה כי קנית מראש ב-200 אלף שקלים חלקה בבית העלמין טרומפלדור בתל-אביב במקום ליד הבית שלך במונטה-קרלו, מונאקו. היית חלאה כי רק חלאות זוכות להלווייה שבה השכנים מדליקים בכוונה מוסיקה בפול ווליום. היית חלאה כי הבנים שלך שבונים את המכונית החשמלית בחברת בטר פלייס שמו לך על הקבר זר אבל בשביל הכבוד התעקשו שיהיה כתוב עליו בטר פלייס. היית חלאה כי עכשיו כשאתה לא כאן זה באמת בטר פלייס

                   

                  דרג את התוכן:
                    43 תגובות   יום רביעי, 10/11/10, 10:03

                    צזר: אני אוהב את העכשיו! דרכו מתגלץ כל עתיד אל העבר! חיי את תקופתי במלוא הקיטור

                          כי זה לא החזרה הגנרלית. אוהב את הרדידות ,הזרות,הפייסבוק,המחשב. הדמיון היצירתי נחלתי

                          מציל אותי, סבא,לא לעיתים קרובות מדי- מעוגמת נפש

                     

                     אין גרעינים באבטיח- מאת סבא

                     

                    במאה הזאת
                                          השעון לא מתקתק,
                                          המטלפן לא מחייג,
                                          הסנדלר לא מתקן עקבים
                                          והשלטון לא מתקן עוולות.

                                          במאה הזאת
                                          אין גרעינים באבטיח,
                                          אין תאי טלפון ברחובות,
                                          אין שיויון בקיבוצים
                                          ואין אידיאולוגיה בפוליטיקה.

                                          במאה הזאת
                                          נתעשרה העברית בביטויים כמו נשימה עצמונית,
                                          כשלון חלוץ ונבצרות מאונס.
                                          שר בלי תיק הוא מעמד נדיר ומכובד.
                                          בית הבראה נקרא צימר,
                                          בית אבות נקרא אחוזה
                                          ובית בושת – הממשלה.


                                          במאה הזאת
                                          מתבלט הדור השלישי בסלולרי ובמשפחה.
                                          הנכדים מלמדים אותנו להשתמש במחשב ובשאר אביזרי האלף השלישי.

                                          במאה הזאת
                                          כבר לא שותים גזוז, צוף ,מיץ פז ומי ברז.
                                          שוטים מנהיגים את המדינה שלנו, ועוד כמה מדינות.
                                          מאירן עד קוריאה, מהודו ועד בוש.


                                          במאה הזאת,http://www.youtube.com/watch?v=cLCedCj4uXU

                    ''
                    ''
                    ''

                                          מליונים נהרגים במלחמות ומתים ברעב וממחלות.
                                          אלא שהפעם הכל מצולם ומתוקשר, מסודר ומשודר.

                                          במאה הזאת
                                          מגדלים עגבניות בטעם אננס,
                                          פלפלים בטעם תות ובידור בטעם רע. בלשון המעטה.

                                          במאה הזאת
                                          נעלמו מכונות הכתיבה, הפתיליות, הגטקעס, הצניעות והבושה.

                                          במאה הזאת
                                          יושב ראש הכנסת והסוכנות מציע לנו להצטייד בדרכון זר.
                                          פרסי או גרמני? סודני או תימני?

                                          במאה הזאת
                                          המשורר יכתוב: משיח לא בא, משיח גם לא מסַמס.

                                          במאה הזאת – המאה של נכדי – הייתי רוצה להרגיש בבית...
                                          ואינני יכול.

                                          סבא. (אמנון שמש ,סופר, בן 81)

                       

                    דרג את התוכן:
                      43 תגובות   יום שבת, 23/10/10, 16:10
                      ''
                      ''
                      ''
                      ''
                      ''
                      ''
                      ''
                      1.תמונה עליונה-מבט מעוף ציפור על "מרובע" שנוצר משני משולשים:כיכר העירייה ובניין העיריה.מבט על שדרות הדקלים של הברון רוטשילד בגן המושבה
                        2.מתחת- האייקון האדום- אולם המליאה מבצבץ דרך חזית ההצללנת
                        3.מתחת-האטריום האובלי- לב  המבנה. ה"אדום" האייקוני מתקפל לקיר הקושר את כל הקומות
                        4.מתחת-פרט- קיר ההצללה בחזית ראשית (גן המושבה) והאייקון האדום
                        5.מתחת-החזית הראשית מוארת בפסי תאורת קטודה קרה
                        6.מתחת- מבט מכוון גן המושבה על חזית הכניסה הראשית לבניין
                        7. תמונה תחתונה- האטריום האובלי- מבט בלילה על אפקט ההשתקפויות הנוצר ע"י תאורת קטודה קרה המשולבת במעקות הזכוכית
                       מוקדש לארז טל שבלעדיו כל זה לא היה קורה
                      האייקון האדום-הארכיטקטורה של עיריית ראשון לציון
                      גופו מלא חטוב בחולצה שחורה נעמד כמו
                      גדול במרכז קולוסאום דחוס חנוק אוושת מזגנים
                      פטפוט פקידים ייענשו ע"י אלדר וצבי הקר
                      ועדה מקומית ראשון לציון  ראש העיר הונגרי
                      קשוח שמרן אדריכלות הבנין החדש של העיריה
                      הוא בא להתפטר מתפקיד אדריכל הבינין ההחלטה מחזקת
                      את שרירי רצונו אין לו מה להפסיד ידע בהכרה מלאה
                      הוא לא יבנה את הבנין הפוסטו מודרנו שתכנן המשרד
                      בית כנסת מזוין ולא מזכיר בכלל עירייה שינה הכול מהיסוד
                      ההצעה החדשה התנוססה שם במלוא הדרה
                      על מסך באולם מול עיני פקידים טרוטות אך נדהמות
                      מתעוזה לה לא ציפו שם במליאה הם אהבו
                      ואישרו! כן!! והתכנון שהצעתי אושר והתהליך המופלא
                      מסע הקסם המסתורי של אדריכלות הבוסר שלי החל
                      עור וגידים שיניתי שם הכול! חזיתות תכניות על
                      חשבוני! לא כל יום בונים עייריה כמוה לא נראתה
                      בארץ  אבא שלי תכנן בשנות ה-60 עם הקר ונוימן
                      את עיריית בת-ים- סמל אוונגרד .בכסית עם נתן זך ותומרקין,
                      שפע וויסקי הם חשבו איך לדפוק את סבא אריה והבאוהאוס
                      הם בנו קיובוקטהדרון פירמידה הפוכה כמו נימייר והתגאו
                      מי ידפוק יותר חזק את הפקידים עם תכנון חדרים בלי
                      חלונות בלי מבטים החוצה כלא קפקאי ילדים רעים
                      עירית בת-ים מעניינת אורבנית הבנין צפון
                      בין חצרות אחוריות עלובות של קוטג'ים
                      5% מכוערים- כישלון הרואי תיקנתי
                      את זה בבניין שלי משולש מבני,מורפולוגיה
                      בהירה מצופה מכל הכיוונים זכוכית-שקיפות העיריה כלפי
                      המרחב העירוני גן המושבה סיפק לי תפאורה נאותה למיקום
                      כיכר העיריה והגלריה העירונית.גן הברון דה רוטשילד
                      היפה בארץ -במה ירוקה עם תעלות מים
                      וכלות שאוהבות להצטלם שם עם הבניין
                      ברקע אנשים מטיילים עם כלבים ותינוקות ועושים אהבה בין השיחים
                      שמדיפים ניחוחות רודהדנדרון ורחש מים פיתחתי
                      שם חזון בוסר נוצץ בלי לשים על חוקים
                      של כוהני ה"תרבות" מבצלאל ומשאר המקומות הדלוחים
                      שומר על החזון שלי באדיקות מימי ה-AA
                      בלונדון ועד היום. מסע צלב מתמיד עיקרו שמירת
                      הקונספציה האדריכלית של הבניין בכל מחיר!!
                      מול קשיים שאורבים למתכנן ממנהל פרויקט
                      מהיועצים, הג"א,כבוי אש ,המזכירה של ראש העיר
                      כיכר העיריה במת התרחשויות התכנסויות
                      הפגנות, קונצרטים, בזארים
                      האייקון האדום- מסמל את כל עבודותיי
                      אולם המליאה-מקום בו מתקבלות החלטות גורליות
                      החשוב ביותר באדריכלות המבנה מתנוסס
                      מצופה בפנלים מאלומיניום אדום חללית
                      מוזרה נחתה על קצה הבנין שוברת סימטריה
                      רואים את הפסל האדום גם ממטוסים! מכל מקום
                      בראשון אף אחד לא יטעה זה בנין העיריה!!
                      האדום קורס מתקפל  לחלל אטריום אובלי
                      בלב הבנין דינמיות רכה כלפי מעלה
                      שקיקה לאינסופ בלילה הבנין גוף תאורה מאיר את
                      הכיכר ביום אור טבעי שוטף את חללי הפנים
                      מוקדש לג'נוס - אל ההתחלות הרומי
                      דו-פרצופי -פרופיל אחד מביט אחורה בנוסטלגיה
                      ופרופיל אחד מביט קדימה לעתיד מסתורי
                      בתווך נוצר מקום מימנו אני מנהל חיפוש
                      שם גם מתהווה קולי שם
                      שר דואט עם דמיוני
                      מאהבה -עמוד אש של יצירתי
                      דרג את התוכן:
                        57 תגובות   יום שישי , 8/10/10, 14:20

                         

                         

                         

                        רבין- למה לא לבשת שכפ"ץ?? מוקדש ל"חוק האזרחות"

                        ''
                        ''
                        ''
                        ''

                         

                        אה רבין מנהיגי הדגול למה לא לבשת שכפ"ץ?

                        תראה לאן התדרדרנו מאותו ערב אופטימי .

                        חשבנו שהשלום כבר בכיס שלנו שזייפת בקולי קולות את "שיר לשלום".

                        שכפ"ץ- ולא היה את אולמרט המושחת,ואת נתניהו האפס המאופס,

                        וברק עם סוללת סנטריו ותאוות הכוח החולנית שלו וליבני האימפוטנטית,

                        וכמובן הפשיסט הפסיכי מהגולג- ליברמן! למה? לא לבשת? פעולה אחת ...קטנה

                        היתה ממקמת אותנו בחלל אחר.ו- 15 שנה אחרי ההפיכה והרצח שלך-

                        תראה באיזה זבל אנחנו חיים! יום יום!

                        טוב-תפסיק להתהפך -זה עושה לי סחרחורת!

                         

                        http://www.youtube.com/watch?v=5iE656Mhs8s&feature=fvsr

                        דרג את התוכן:
                          56 תגובות   יום שני, 27/9/10, 12:44

                          ''
                          ''
                          ''
                          ''
                          ''
                          ''

                           1.בתמונה העליונה-אליהו ביליס המנהל הראשון והאגדי של בית חנוך- באדיבות תשוקי

                            2.מתחת-               המורה נוח המורה לחקלאות האגדי- באדיבות תשוקי

                            3.מתחת-               "פצקל"-המורה לטבע עם השלד - באדיבות תשוקי

                            4.מתחת-               תחריט של סוכה עתיקה מאמסטרדם

                            5.מתחת-               אהרון דויד גורדון-אבי הישוב והוגה רעיון בית חינוך

                            6.תחתונה-             אריק אישטיין- בוגר א. ד. גורדון

                           מוקדש באהבה:למורה טוביה,ללילי,לדורית,לרענן,לשי,לעמוס,לירון,לרותי,לרמי ולכל שאר הזאטוטים

                          הסוכה של א,ד גורדון- ארכיטקטורה של ילדות

                           שיר שנכתב ע"י מאיר נוי-מורה הזימרה האגדתי

                            האיטרנציונל

                           http://www.youtube.com/watch?v=PNjKQczarPs

                           http://www.youtube.com/watch?v=bcECDvb2XLc

                          בבית חולה מחשבות נודדות לסוכת ילדותי

                          בבית חינוך- מגרש הכדורסל הופך לסוכת

                          ענק מקושטת בהוד פאר ויופי קסום ע"י גמדים

                          מלבינה מכחילה מאדימה מעצימה ביופי ססגוני

                          נטול דת תרועה שירה קולות דקים מופלאים

                          זאטוטים היינו בא, ד גורדון אקספרימנטלי

                          אריק אינשטיין דניאל ברנבוים עלי מוהר ישבו

                          על כסאות עץ קטנים להט ילדות מצמרר

                          געגוע ריחות מתקתקים ממתקים הבל פה ענוג

                          ארטיקים סוכריות שלל צבעים וטעמים גרוני

                          נחנק התרגשות כבירה איפה ילדותי קסומה

                          סודית נספגה בהזיות בחלומות נהדרים שם

                          בסוכה אור גדול עולזים משתוללים חוסר ביקורת לב

                          חפץ המנהל יוצא פתאום ככה מכה על גונג בינג בונג

                          זאטוטים מתרוצצים אנדרלמוסיה מתפרצים

                          לחדר האוכל חלל התקהלות קולקטיב מארקס

                          היה גאה או אוונגרד חלומי פה אנחנו ילדים

                          מנהלים הכל פה ועדת חינוך תרבות ספורט קישוט

                          עולם ילדים באולם ריחות אוכל מתבשל מגרים

                          המנהל מקריא מעשים בכל יום ערוץ החדשות

                          ומאיר נוי נמלים זריזות זריזות מכה בלהט

                          על אקורדיון פרטיזני ישן וכולנו פורצים בשירה

                          בציבור שירים מוזרים סוריאליסטים שמאיר כתב

                          תרנגולת בת נוצה מגדר לכביש קפצה

                          אוטו חיש מהר נסע ואותה כמעט פצע

                          להלהלה קוקו שירים אידיאולוגים סוציאליסטים

                          בתים מאות שם נבנו מרפאה הנה סדרו

                          ועל כולם שלוש קומות לילדים ולילדות בית

                          חינוך לילדי עובדים הידד לילדים כן ממלכת

                          הילדים מהלכים בחצר ביטחון מקפיץ

                          דמיון שולט מכדרר חושב שאני בהיכל תהילה

                          בכתה לוח עם גירים מטלית מטונפת

                          לבבות קטנים מרוגשים צלצול גואל הפסקה אורזים

                          במהירות עפרונות לעוסים מוחקים ספרים מרשרשים

                          נדחקים ילקוטים נרכסים מלהגים צועקים מעבירים

                          בחשאיות פתקים סודות גנוזים הודעות

                          ארוטיות בוסריות כמה שערות יש לך בפיפי רותי

                          באפילת שרותים נחבאים ידי מגששת חמקנית

                          חקרנית דורשת תשובות משי לבן רך טהור חלק

                          הילדים מבזיקים שם חיוכים כתם על מכנסי עשית פיפי

                          חהחהחה משחקים כדורגל במגרש עם כדור טניס

                          חשיבות עצמית של צוציקים מדמיינים תהילה

                          אצטדיונים מריעים הוריי הוריי הוריי לאן כל זה הלך

                          יופי ילדות סודות סתומים נארגים ונפרמים

                          במעמקי נפשי מתפתלים בארמונות אפלים

                          בליבותינו הקטנים סודות לאים מרודנותם

                          רודנים החפצים בהדחתם שעור זמרה כן

                          מאיר נוי טראומת ילדותי בוחן בע"פ פחד

                          גואה בטהובן בך מתי נולדו מה כתבו

                          פצקל המורה לטבע קוף אדם חביב עם

                          שלד אמיתי ושדות ריחניים בשעור

                          חקלאות עם נוח המורה מזיעים צמאים עובדים

                          את האדמה ילדי עיר בין פרחים ססגוניים תיבת

                          נוח מלאה עציצים ימכרו לנזקקים פרחים

                          צהוב סגול אדום א, ד גורדון שלי שם אהבתי

                          לאכול וללמוד בישול אצל גרוניה המורה

                          לתזונה יום ארוך כדי שהאמהות תכלנה לעבוד

                          מחשבה אידאולוגיה קייטנה בקייץ כל אחד

                          עם שקית שוקו שזיפים ולחמניה בריכת גורדון

                          מיים קפואים צללנו למעמקים מתחת למקפצה

                          ראינו שדיים חומקים דגים מרגשים מוגדלים

                          כשמת אליהו בייליס המנהל הראשון הייתי בן 6

                          אלפי אנשים הלכו אחרי הארון כמו אחרי הצלב

                          של צ'ימבואה ברנסנס כבוד מוצדק ואחרון לאיש חזון

                          שצילו מוטל עלי עד היום כבוד לחבר להורים

                          שלוש דמעות זולגות מעיני השמאלית לזכר

                          תקופה קסומה מהותית חשובה בא, ד גורדון

                          בית חינוך לזכר הסוכה היפה הגדולה

                          ארכיטקטורה קסומה של ילדותי

                          דרג את התוכן: