כנראה שזו תופעה שרק בנים מודעים אליה למגינת אשכיהם. אני מדבר על אותם תסמינים הפוקדים את איזור חלציהם התחתון לאחר לילה של תשוקה לא ממומשת. ואם צריך לצייר את זה במקום לתת רמיזא לחכימא (שכבודה במקומה מונח), אז מדובר על הכאבים שגבר חש כאשר אינו פולט זרעו (לשווא כמובן) לאחר גירוי מתמשך. באנגלית קוראים לתסמין Blue Balls ויש כאלה שמוכנים להישבע בספר התורה הקרוב למקום מגוריהם שאכן שק האשכים שלהם מכחיל במקרים כאלה. קראתי קצת על התופעה ומסתבר שיש דברים בגו ואפילו יש הסבר מדעי לצבע ואף לכאב המלווה. ניתן להשליך זאת על רוב תחומי החיים בהם אנו מבצעים פעולה מתמשכת כלשהי על אובייקט מסויים בלי התרה. כמו למשל לצפות ב-Lost. העניין הוא שתמיד, לא משנה כמה זמן לאחר אי-ההתרה הראשונית והמתמשכת, אנו זוכים לאותו חסד בו הביצים חוזרות לצבען המקורי, בו הצופה סוף סוף מקבל סוף סגור (לכאורה).

ובימינו אנו, אנו עדים לתופעת כאב ביצים שסופה קרב עלינו בצעדים מאיימים וקצת פחות נהנתניים אם תרצו. במשך התקופה של השנה-שנתיים האחרונות (זמן ממושך של כאב ביצים לכל הדעות) אנו מצחצחים חרבות עם ראשי השלטון ומערכת הביטחון באירן.
- "חסר לכם שתפתחו נגדנו במתקפה. סופכם השמדה - ובעיות זקפה".
- "חסר לכם שתפתחו נשק גרעין. תאכלו כאפות - ומרורין".
וקשה להאמין לאחר תקופה כה ארוכה של גירוי מתמשך שכזה, גירוי יומיומי לעיתים, בעיקר מצדם (אבל גם אנחנו לא פראיירים בפורפליי הזה), קשה להאמין שלא תבוא ההתרה בקרוב. הרי באמת שלא-קל להחזיק את כל הלחץ הזה בפנים, הוא חייב להתפוצץ החוצה ברוח וצלצולים, באותות ובמופתים, כי זוהי דרכו של הטבע.

ואולי, אולי כדאי שנתרגל טנטרה?  

 כך זה נראה רגע לפני מלחמה