יום חמישי, 21/2/08, 17:51
| היא אמרה לי את זה וידעתי שזה נכון, אבל לא במקרה שלנו, לא, אנחנו באמת מתאימים. ברור לי שאני לא הולכת לצעוד שוב באותה דרך אומללה של בלבול ותהייה. אולי אני סתם מדמיינת את הריחוק הפתאומי הזה. מעניין מה קרה. |
יום חמישי, 14/2/08, 21:43
| הוא תכנן מפגש רומנטי בחוץ, עם נרות והכל, אבל החורף עושה קאמבק ולכן זה לא יצא לפועל. בכל אופן, הוא בא אליי והיה כיף. הוא אפילו נתן לי מתנה - כבר שנים שלא קיבלתי מתנה מחבר, הרגשתי כל כך חשובה. ודיברנו המון והוא... |
יום ראשון, 10/2/08, 22:05
| פתאום הבנתי למה לא ידעתי איך לתפקד בסיטואציה הזו - מעולם לא הייתי במצב דומה. התרגלתי להחביא בחורים בחדר השינה, להרחיק בתקיפות כל אדם שמסתובב באזור ובסוף להתגנב לדלת ולהוציא את בחיר לבי. פתאום קלטתי כמה פורץ גבו... |
יום שישי , 8/2/08, 18:40
| אני יודעת שזה די מוזר (ולכן גם לא סיפרתי לאף אחד על הפרט הקטנטן אך משמעותי הזה), אבל כשהוא הלך להשתין, שמתי לב באיזו הקפדה הוא שוטף את הידיים וזה ממש חימם לי את הלב. אני לא איזו חולת ניקיון או היפוכונדרית פרנואידית,... |
יום ראשון, 3/2/08, 18:03
| אני חושבת שאני מייחסת למילים יותר מדי חשיבות... הרי לא כולם באמת מתכוונים לכל הגה שיוצא להם מהפה, נכון? |
יום ראשון, 20/1/08, 22:13
| אולי נגזר עליי לבלות את יתר שנותיי במקלטים חשוכים ומטונפים, שותה, מעשנת ומקיאה לסירוגין, אוספת את עצמי מוקדם בבוקר בחזרה אל הבית, ישנה עם בגדים ספוגי עשן ונוזלי גוף מגוונים. כנראה ש"נגזר" זה לא הפועל הנכון - הרי אני הבאתי את זה על עצמי |
יום רביעי, 2/1/08, 22:06
| אני לא מאמינה שבאמת חשבתי שיש לזה סיכוי, הייתי טיפשה ומגיע לי להרגיש ככה עכשיו. אני כזאת דפוקה שבכלל נתתי לעצמי להגיע למצב הזה. מגיע לי. מגיע לי. לא רצית שזה יגיע למצב שמישהו מאיתנו ייפגע? מאוחר מדי. נראה לי שפשוט חיפשתי מישהו להאחז בו, מיש |
יום רביעי, 26/12/07, 22:54
| "כן", חייכתי. הוא שאף מלוא הריאות עשן סמיך וקירב שפתיו אל שפתיי. זה באמת מגניב. |
יום שלישי, 25/12/07, 22:02
| "לא, תודה, זה בסדר. אכלתי בדרך." אז לא באמת אכלתי בדרך. כשקמתי בשש וחצי אכלתי פרוסת חלה, בערב אכלתי פיתה בטוסטר. אולי זה מין מסע להרס עצמי, אולי מרד, אולי סתם, כי משעמם. אולי הורג אותי שהם רואים, הם יודעים, גם אם לא אמרתי במפורש - אב |
יום שבת, 22/12/07, 18:18
| "אה?" "אנחנו נעשה את זה גם כשלא נהיה שיכורים?" "אולי. לא יודעת. אולי." |
יום שלישי, 18/12/07, 20:14
| הנה זה מתחיל שוב, והפעם אני כמעט לבד במערכה. לולא היה קטנצ'יק, כנראה שלא הייתי צריכה לחיות עם זה, אבל אני מניחה שאסתדר. אמא והגדולה עזבו לשמונה ימים בניו יורק והשאירו אותי לבד, להתמודד עם החורבן. אני כועסת - בטח שאני כועסת - הן מטיילות וקונות ומדבר |
וינצ'ה
בתגובה על מעלה הילוך