כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    באה מאהבה

    תכנים אחרונים

    6 תגובות   יום שלישי, 31/5/11, 22:07

    ורק אני ...

    מרב אהבה ....שותק

    ורק אני.... מרב אהבה... שותק.....

    מרב אהבה שותק

    מוקדש

    באהבה גדולה וכאבי פרידה

    לכל מטופלי

    שהאמינו בי

     פתחו את הלב

     ונתנו לי לשנה אחת לגעת בהם

     ולהיות חלק מעולמם הרגשי.....

    אוהבת אותכם.....

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שני, 4/4/11, 17:09

      העיניים שלך רואות אותי תמיד

      גם בחשכה,

      אור הלב שלך עוטף את הלב המדמם מדאגה.

      שמיכה של חיבוקים מתוכך נרקמת

      ואני מתנמנמת בתוכה,

      אך תמיד את מאפשרת לי

      לחזור ולהיות 

      שוב

      ילדה.

      ליקרה לי מכל....

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום חמישי, 10/2/11, 00:13

        את כאב מתמשך מתעצם שבוער בי,

        מוציא לאור עוד ועוד רגעים חשוכים.

        מטרית הלב נפתחת שוב ותולה בי ,

        מבט עייף שמתבוסס בעצב כבר שנים.

         

        את מדליקה מכבה בי את אורות הגעגוע ברגשות מעורבים

        ורק כעת הבנתי איך פעם גם לשקט הפטפטן הזה היו עבורך הרבה מידי מילים

         

        בינתיים אני עוד סופרת,

        שוקדת על כל הפסיעות הקטנות ,

        בקפידה,

        בחסות האהבה לצידך עוד צועדת ,

        ילדה עם צמות ושמלה צהובה

        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום רביעי, 19/1/11, 21:38

          את אורזת רגעים, כורכת זיכרונות לדפים הנתלשים בקריעה,

          איך פעם היית דואגת לישר את כפל הרגש שבין המילים

          והכול תמיד בשתיקה.

          היום השתיקה מדברת קולות שנשמעו רק בין חדרי חדרים,

          אתמול את חזרת, בתוכי מהדהדת,  עוד כאב שאוחז בשולי הבגדים.

           

          צעקתי... תבואי , ראי מה נותר,  קבלי את חלקי המילים.

          שורה לא נותרה בי. גם לא הד מוכר.  רק קופסא מתכלה עם מעט גפרורים.

          גפרורי אהבה מנסים להרגיש, את מה שלקחת בי מזמן.

          האם גם הפעם תוכלי להשיב את שפת הילדים מהגן.

          דרג את התוכן:
            5 תגובות   יום שני, 3/1/11, 23:30

            השמיכה קצרה ,מושכת מעליי מכסה את האשמה .

            חובקת לתוכה ילדה קטנה ,ששכחה את הנעל ,נשארת יחפה.

            עוד סופרת קווים המתמתחים ומתארכים על הרצפה .

            בחלון עומדת ,כאוספת את הדמעות מעין יבשה .

            מתבוננת לתוכך שוב אולי הפעם תדע איפה אבדה כיוונה  .

             

            תפוז שסוע קליפתו בוכה ,

            פירורי עוגה מתגודדים סביבו מאיימים בעזיבה.

            אימא תמיד אומרת שמכתך קצרה

            מי ירצה לבוא תחתיה ? מי יתנחם בחצי אהבה ?

            מחפשת מקום להתכנס בו להחביא את שאריות הדממה ,

            את עשית המון רעש ,טלאי הנפש התפוררו לך והתכווצו בך מרב בהלה .

             

             

             

            בין הטלאי לפרימה מביטה הילדה ,

            שקט לה וטוב לה בשמיכתה הקצרה .

             

             

             

             

            דרג את התוכן:
              7 תגובות   יום שני, 13/12/10, 13:10

              קופצת בחבל כמו חוט מקשר ,

              סופרת עד עשר ויודעת שזה לא יגמר.

              ביני לבינך רק קצה מחבר,

              שואלת אותך אם זה אף פעם לא עובר.

              את בסוף שם ניצבת לרגע עצרת את המשחק,

              מתבוננת אולי חושבת והמילים מזדחלות מהלב אל לחייך בקילוח דק.

               

              והייתי רוצה לאסוף את החבל אלייך,

              לקרב אותי אל תוכך ושם הדמעות ממני אלייך יתמזגו להן לתוך בכייך.

              אך את עודך בקצה עומדת מביטה מהשורה הראשונה,

              בעצב החבל נוגעת, בכאב אוחזת אך מסרבת לגעת להכיר באהבה.

               

              מרחק הזמן פוצע וחותך לו עוד חוט קטן של אשמה,

              היית מאחורי הקלעים והיום את בקדמת הבמה.

              האם עודך נוגעת בחבל העצב מחפשת את קצה השמחה?

              האם תדעי היום לפרום בו ולמצוא שם אהבה?

               

               

              דרג את התוכן:
                5 תגובות   יום רביעי, 1/12/10, 12:08

                בצבעים של ילדים ציירת לי קווים על הדף

                ולקחת ממני את התמימות ברגע אחד ביעף .

                השארת לי רק צבע אחד כולו טעם כאב ויתמות,  

                צבע אחד שכולו אומר בדידות.

                 

                ואת ילדה עם צמה וסוודר כחול,

                מציירת לעצמה עולם עם אצבע כמכחול.

                אוי כמה בכיתי שעות לתוך הנייר המקומט

                ואך התמזגו הדמעות ברגע

                לתוך הצבע האחד.

                 

                ונמרח כל העולם התמים הפשוט  

                בצבעים מעורבים ברגשות אשמה

                בטעם מלוח של ילדות.

                וכבר לא היה שם רק צבע אחד,

                אלא כתמי אהבה שנמרחו, התייאשו

                ודהו מהנייר ללב ברגע כמעט.

                 

                 

                דרג את התוכן:
                  8 תגובות   יום רביעי, 17/11/10, 21:17

                  באצבע עירומה את מציירת את קווי מתאר גופי,

                  כיודעת כנוגעת שומרת על הקרע הפעור בנשמתי.

                  מקיפה מכל צדדיו

                  בוחשת בצלקתו החשופה,

                  נזהרת מתוכו שיודע את חיבוטי האהבה.

                   

                  והיא המכירה את עברו וסודותיו הכמוסים,

                  עת ידע לדבר רק בשפת הילדים.

                  ישבה והקשיבה לפעימות שצרחו כאבים,

                  עת מרח את הגואש מהלב לבגדים.

                   

                   

                  דרג את התוכן:
                    9 תגובות   יום שלישי, 2/11/10, 17:23

                    כורסא אדומה,

                    את משליכה את התיק מעלייך נמחצת ברגע לתוכה.

                    והחלונות שלנו נפתחים, נפגשים בנקודות מבט ארוכות

                    ברגעים קטנים.

                    את מביטה בי ואני בך ולראשונה את מחייכת

                    רוצה לקום ולחבק אותך אישה ילדה שבן רגע לתוך ליבי כבר מתגנבת...

                    מבקשת לעצמך ולו לכמה רגעים או אולי  שעות

                    לא להרגיש על הקצה הנה עולה בך הצחוק שגם רוצה עכשיו לבכות .

                    וזה כמו חריטה על הלב ביד בוטחת אותה את מציירת

                    פעם חיה ואוהבת ופעם למוות מדממת.

                    החיטוט הפנימי והקול הנפשי אומר לך לקום וללכת,

                    בואי אליי ידי לך מושטת, מבקשת

                    להיות איתך, להשאיר לך מקום להיות גם שייכת.

                    מבוכה ...

                    היא הישירה אליי מבט וחייכה..

                     אני פרשתי זאת כהזמנה

                     לחלון הפנימי שלה

                    לאט לאט כדבריה,

                    בקצב שלה.

                    דרג את התוכן:
                      10 תגובות   יום שלישי, 26/10/10, 00:31

                      פורשת שתי ידיים לחבקך ,את יודעת ,

                      תמיד באה אלייך מאהבה,

                      הבטן כבר מתהפכת מערבבת בשתי העיניים

                       דמעות ברוטב של עצב ושמחה.

                      לופתת אותך חזק  אליי, מתרגשת כילדה שבויה

                      ואת במבט המיוחד אם הנצח הקדומה.

                      עיגולי הפחד תופסים עוד מחלקה ,

                      ריבועי השמחה התעצבו בניהם והתכנסו לתוכי בספקנות מבישה.

                      טעם הדמעות מתגבש לחלקים שלמים ממני וממך

                      חלקים של אהבה

                      מפוזרים קצת והרבה בתוכי ובתוכך בלי ריח של אשמה.

                      וכבר לא ידעתי איפה אני נגמרת ואיפה את מתחילה.

                       

                      הנה הדלת והיא נפתחת ואת שם במבט הזה המוכר העצוב , השמח המלא חמלה,

                      וכתמיד וכבכל יום אמשיך לבוא אלייך ואפקוד פעם את דלת העצב ופעם את דלת השמחה

                      אך תמיד אגיע ,

                      כתמיד,

                      אבוא מאהבה….

                       

                       

                       

                      דרג את התוכן:
                        8 תגובות   יום שבת, 16/10/10, 13:58

                        והייתי בך והיית בי עד הרגע הזה,

                        ומהיום אינני יודעת מי כתב את המחזה.

                        בהצגת יחיד שעולה הערב אני בתפקיד אותו זאוס המעונה

                        ואת בבגדי מלכות , ביד בוטחת מפלחת לו את החזה.

                        טיפות הדם שהחתימו בכאבו את הרגע הזה

                        זולגות, מפלסות דרך נוגעות כבר בתהילת וגבורת המקרה.

                        יד הכאב  מניפה עוד  אנדרטה בלב שפעם הייתה בו תמימות

                        שברי אותיות מלוחות הברית מתחלפות במקום, מחליפות משמעות.

                        אורות הבמה כבו, בודדים נשארנו בנפשותינו ,עצובים מאוכזבים,

                        לא היה שם אף אחד בתפקיד זאוס , לא הייתה שם מלכות,

                        רק שברים של מילים......

                         

                        דרג את התוכן:
                          12 תגובות   יום שני, 4/10/10, 13:09

                          ביום שפגשתי בך הרגשתי כמרוויחה הגדולה

                           מי ידע שאשתתף באותו היום בהגרלה על אהבה

                          וזכיתי....

                          מישהו צלצל אליי ללב והוא ענה ... והייתה  שתיקה ,בלבול ומבוכה

                          אני זכיתי בך ,בכולך,בחכמתך ,ביופייך,באמת של אהבה שלמה וגדולה.

                           

                          זכיתי לאהוב אותך וזה הרבה מעבר לכתוב,

                          הלב מתמלא בך נדחק אל הקצה מבלי לרצות לשוב.

                          זה הרגע בו נפתחו השמיים , היה שם הרבה כאב ,עצב ודמעות שגלשו בינתיים...

                          אך היית שם גם את

                          לאחוז לי בלב

                          ללטף את הדמעות,

                          למחות ממנו כאב ישן בעשר אצבעות.

                          והיית שם ככתף מחבקת ומגוננת , כפזמון מוכר ישן ואהוב

                          החזקת אותי כסלע איתן והיית לי אוהבת ברגע  ההוא של צער עצוב .

                          ומאז את כאן לצידי ובכל מקום,

                          מתמלאת ממך נטענת בך מחדש, כאילו רק זכיתי בך היום.

                           

                          וזכיתי ....

                          לא בכסף ולא ביוקרה

                          זכיתי באהבתך הכנה הפשוטה

                           זכיתי באהבת אישה לאישה....

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            באה מאהבה 36
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            תגיות

                            ארכיון

                            תגובות אחרונות

                            פיד RSS