זה הלינק לבית החדש.

וזה לעמוד של כל הבלוגים.

קורעים בקפה פעם אחרונה
תודה רבה ליונתן דורטהיימר מדקס, שעשה במשך כל שנותיי כאן שעות ארוכות כדי להושיע אותי מכל מיני קטסטרופות, ושדרג לי את הבלוג ככל שאפשר.

ועכשיו אני רצה למסיבת ההשקה. אני מאחרת, זה ברור. חכו לי!

עדכון, 18.2.9
אנא, כתבו לי רק לפה

vlvtunderground@gmail.com

אני מתקשה להיפרד, ולכן מעלה פוסט אחד-לפני-אחרון בקפה.
כן, ברור שעשו לי פה מסיבת פרידה.
עד השעות הקטנות של הלילה התהוללתי אמש, ובסוף קיבלתי שעון זהב מרולניק, עגיל מעמוס שוקן וצמיד מסמי פרץ. איתן אבריאל הסתפק בטבעת יהלום קטנה.
היה יין מצוין, מאפים פריזאיים קטנים והמון דמעות. אל תשאלו בכלל.
גדי להב וליאור קודנר חסמו בגופם הצנום את הדלת ולא נתנו לי לצאת. רק בגלל שאני דקה יותר נחלצתי משפעת האהבה שהורעפה עלי.
מזל שנשארו לי המיילים המרגשים מכולם, ואת הודעות הלהת' בסמס אנצור לנצח. בכל זאת, שנתיים וארבעה חודשים של עבודה יומיומית לא הולכות ברגל.

וברצינות - תודה לכל האנשים היקרים האלו על שנתנו לי הזדמנות, ועזרו לי להפוך את הבלוג הזה למרכז החיים שלי.

אז זהו, אנסה קצת להתעשת, לכנס איברים ולהסתכל מה קרה פה, בתקשורת שלכם ביומיים האחרונים.
ההצגה חייבת להיפסק

כל העיתונים המומים מהצגת האימים של החמאס על גלעד שליט, בעצרת במלאת 21 שנים.
מעריב: "משותקים"
אולמרט, לבני ורמון רוצים להגיב * ברק בולם
תיאור ההצגה: "משחק ציני"
ידיעות וישראל היום בכותרות דומות:
י"ה: "מופע האימים של החמאס"
י"א: "חמאס מציג: מופע אימים"
תיאור ההצגה בי"ה: "לאכזריות אין גבול"
ובידיעות: "שחקן שמגלם את גלעד מתחנן לשוב הביתה, שואל מדוע מפקירים אותו - והקהל מתפקע מצחוק"
הארץ מצמצם את ההזדעזעות מהאירוע.
כות' ראשית: "ציפי לבני: 'ישראל לא תוכל להשאיר את עזה לשלטון החמאס" (לבני זוכה לשתי כותרות ראשיות בהארץ תוך שלושה ימים? שיחוק)

מיםמיםמים
מכירים את זה שנניח אתם מספרים למישהו משהו, למשל שעליכם ללכת למרפאה לעשות בדיקת דם. השני מעביר את זה הלאה, ואחרי כמה מעברים כאלו של הסיפור מאחד לשני מתברר בכלל שיש לכם לוקמיה בדרגת חומרה קשה.
אז ככה נראית הכותרת הראשית והסקופית של מעריב:
"נציב המים מודיע: בקרוב יתחילו הפסקות מים לבתים הפרטיים"
ועכשיו נעבור ברשותכם לדיווח של הדר חורש בעסקים:
הכותרת בשער המוסף זהה: "בקרוב יתחילו הפסקות מים לבתים"
ועכשיו לכותרת לידיעה (בדפוס): "נגביל את כמות המים בשימוש ביתי"
כבר אין "יתחילו" ואין "בקרוב"
נרד לרמת הידיעה, ונקרא את התיאורים של חורש בנושא:
"אם נחווה שנת בצורת - אפילו קלה - או ניתקל בבעיה בשאיבה מאחד המאגרים, נידרש להגביל את כמויות המים לשימוש ביתי"
האם קראתי את המילה "אם"?
הלאה.
"שני מתריע כי גם ההגבלות שהוטלו על הקצאת מים לחקלאים עלולות להיות בלתי יעילות: 'אני צופה קשיים באכיפה, ובעקבות זאת אירועים של הפסקות מים לבתים. ההסתברות להתרחשות זו אינה נמוכה או קיצונית כלל'"
עוד קודם לכם מובא מפיו, כנראה, הניסוח "סבירות גבוהה" באשר להפסקות מים בשנה הקרובה.

אני לא מקלה ראש בידיעה או במצב, אני חושבת שצריך היה לדייק בניסוח הכותרת בשער העיתון ובשער המוסף.

מכירים את דודו לוי?

באמת אשכנזים מרוויחים יותר?
נחשו באיזה צילומים ומאיזו תוכנית השתמש ישראל היום כדי לאייר את הידיעה על כך?
והדוח המלא של מרכז אדוה, מפי הסוס.

24
משפשפת עיניים בתדהמה: זוכרים את הכתבה ההיא על היתומים ששני הוריהם נרצחו בפעולות איבה? אז הנה הם זוכים לכתבה נוספת, עם אותם תצלומים עתירי חיוכים כמו בפעם הקודמת. לא מוזר? האם אני חולמת?
אם כן, אודה בטעותי לאלתר.

נו, פתח תקוה, אמרתי לכם

טפו.

VTV
מבקר הטלוויזיה של ידיעות, ירון טן-ברינק, התאייד ביום חמישי האחרון. בלי מילת פרידה, בלי יאללה ביי, כלום.

דרור פויר, המחליף, עדיין לא נכנס לתפקיד, וגם הוא כשלעצמו לא נפרד עדיין מקוראיו ב-G במדור של שישי האחרון.

אתיקה שמתיקה
יובל דרור מספק עוד פכון קטון על מפעלות רני רהב בע"מ.
*
האם עפר שלח ורביב דרוקר חטאו בכך שהנחו כנס של בית ההשקעות פסגות?
ומתי מידת העצימות של קשרי עיתונים/גופים חיצוניים נחשבת לראויה או לא?
*
מה קורה? ניצן הורוביץ? ענת סרגוסטי? גדעון רייכר?
למה עיתונאים מחליטים שפוליטיקה זה פתח מילוט מהעיתונות? לא משונה?
מה כל כך מושך בעסקנות הבלתי נגמרת הזאת? ואיך ייתכן שעיתונאים, שיודעים בדיוק מה זה שפוליטיקאים רודפים אחריהם, מחליטים לעבור לצד השני? זה הרי לא ממש מתקבל על הדעת!
*

מהן בדיוק הנסיבות בהן נגנז תחקיר של אמיר זוהר בהארץ על רונאל פישר?
האם הוא לא עמד בקריטריונים העיתונאיים והמשפטיים הנדרשים, ולא היה מגובה בעובדות ובהוכחות, או שמא מישהו לא יכול היה לעמוד יותר בלחץ שהפעיל גיבור הכתבה?

לחם עבודה
עוד כמה חללים על מזבח העיתונות המודפסת: הפעם, דטרויט פרי פרס ודטרויט ניוז. העיתונים יישלחו למנויים רק בימים הרווחיים של השבוע, וידפיסו גרסה מצומצמת לדוכני העיתונים באותם ימים.

*

אורן לוי, שהיה סמנכ"ל הפיתוח של תפוז, מונה למנכ"ל BlogTV  במקום גיא אליאב שעבר למנכ"ל את נענע10.
*

ירון כהן יהיה רכז הכתבים של אתר דהמארקר.
*

16 עובדים יפוטרו בהארץ/דהמארקר.
*
אריה גולן וירון דקל זכו בפרסי סוקולוב.

נשים נשים
היה פה שמח לפני שנולדנו, מתברר, ופמיניזם יהודי זה לא אוקסימורון.

קורעים בקפה
התשובות של ציפי לבני.

מלחמת עולם נוספת פרצה בקפה: מי זוכה לעבור לעכבר קפה ומי לא.
טיבו של אותו עכבר עוד לא ברור לי, אם כי הרקע הלבנבן הרבה יותר עדיף על זה החומחומי פה.
בין היתר גויסו לעכבר עמיר מהכבר לא שיר, וריקי כהן. כבר לא.

אני מתלבטת אם התת-מדור הזה צריך ללוות את הבלוג גם במקום החדש. דעתכם?

ברשתתתת
כנרת רוזנבלום הייתה בכנס Le Web הצרפתי, שם היו גם יזמי BloggersBase, עליו כתבתי הבוקר, וכתבה על כך ל-24.
מחכה שתעלה את הכתבה המעולה הזו לבלוג שלה. למרות כל הכנסים של המארקר וגלובס ווורדפרס ומייקרוסופט, נראה לי הכנס הצרפתי ההוא מדליק פי אלף.
מהתגובה של כנרת לפוסט מתברר שהיא שמעה על המיזם מאיילת נוף, אבל כבר לא היה מקום בכתבה לספר עליו.

צרות בכותרות
"עמוק באדמה" (הראשית של כלכליסט), על חברות ישראליות שהשקיעו 12 מיליארד שקל בנדל"ן ברומניה.
כמה אפשר?

vlvtunderground@gmail.com

ארבעה ישראלים הקימו את BloggersBase, אתר לבלוגרים על בסיס תחרותי. בינתיים BB מיועד רק לכותבי אנגלית. בעתיד, גם איגנורנטים הכותבים בעברית יוכלו להצטרף

איך היה שואל רפאל בשן? מי אתה, דן ברק, ומאיפה הרעיון של BloggersBase?

הרעיון של בלוגרסבייס צץ כאשר כקוראי בלוגים הבנו, שותפיי ואני, שיש יותר מדי תוכן שנוצר על ידי משתמשים ואיכותו אינה מובטחת, אם להשתמש במילים עדינות. הכל התחיל בישיבת סיעור מוחות של המייסדים, והתחלנו לעבוד ממש ביוני 2008.

אנחנו ארבעה שותפים: אני בא מהנדסת תוכנה. למדתי תואר ראשון במדעי המחשב בטכניון, ותואר שני במכון ויצמן תחת השגחת פרופ' דוד הראל. עבדתי כמהנדס תוכנה, עם נטייה לניהול במספר חברות היי טק וגם בצבא בחיל האוויר (הייתי עתודאי).
איגור מלצר למד תואר ראשון בבר אילן במדעי המחשב וסיים בהצטיינות, עבד בעבר בחברת אטריקס ואז בחברת אפלייד מטיריאלס. אנדריי סמוסנקו למד בתל אביב, סיים בהצטיינות, עבד בחברת טקנומטיקס/UGS, אלכס דבורקין, סיים תואר שני בבר אילן ברשתות מחשבים. שלושתם עבדו כבר יחד על פרויקטים משותפים באינטרנט, כך שיש להם רקע עצום גם בבניית התוכנה עצמה וגם בהבנה של משתמשים, הונאות וכדומה.
יש לנו שותף נוסף, אלי שחף, מנכ"ל ProfileSoft. החברה שלו, ובפרט ה-creative director המוכשר גיל אשרי, אחראים על עיצוב האתר כולל הלוגו, פוסטרים פליירים וכדומה.

מי מימן?
ד"ר יוסי ורדי וג'ף פולבר.

‫אתה שם את עצמך כעורך-על של בלוגים, או נותן לקוראים להחליט? שהרי יש הבדל בין דעת הקהל לבין איכות. ע"ע האח הגדול או אתר טוקבק.
אני לא מתיימר בשום צורה לערוך את הבלוגים. להפך, אנו מאמינים שהקוראים הם אלו שצריכים להחליט מה הם רוצים. ונכון, יש הבדל בין דעת קהל לאיכות. גם בקטע של האח הגדול, מאוד מפתיע אילו אנשים צופים בתוכנית, ואם זה מה שהם רוצים לראות - מי אני שאשפוט.
אבל, ויש פה אבל גדול, חשבנו על הקטע הזה לעומק, ויש לנו פיצ'ר חדש שיוצא בעוד כמה שבועות, ומספק שירותי פרסונליזציה: את ואני נוכל לראות אתר בעל תוכן שונה כשניכנס אליו. למשל, אני יכול להגדיר שאני רוצה הצפה של כתבות אשר דורגו גבוה על ידי חברים שלי או על ידי מדרגים שאני מעריך מדירוגי העבר שלהם, אף על פי שהדירוג הכללי של הכתבה נמוך יחסית.
יש עוד המון פרמטרים שאפשר לשחק איתם, כמו למשל, מלבד התוכן הכי איכותי, אני רוצה שילוב לתוך הדפים הראשיים של האתר גם חומר שעוד לא התגלה ודורג כהלכה, כי אצלי גורם הסקרנות גדול יותר ואני רוצה להיות שותף פעיל יותר  ומשפיע בקביעת תוכן האתר. בצורה הזאת, כל אחד יכול להחליט על התמהיל הנכון עבורו בין דעת הקהל לדעותיו והעדפותיו האישיות.

בקצרה, אין עורכים בפועל. הקוראים הם העורכים.
הקורא הממוצע מגיע לאתר ומקבל תוכן טוב ואיכותי. אנחנו מאמינים שהתוכן יותר קובע ממי שכותב אותו.

‫שים לב, אתה עוד שנייה נופל בפח  "איכותי וטוב"?

ובכן, איכותי וטוב כפי שנבחר על ידי הקהל.

‫אולי פרובוקטיבי וסליזי?

אנחנו מנסים לשדר אווירה של מגזין רציני. לתוכן בעייתי יש לנו מודרטור אשר יכול להעיף דברים שעוברים את גבול הטעם הטוב.

פוסט על אהבהבים? לא פה

המעבר מ"רשת מקצועית ורצינית" לבלוגים העוסקים ב"שירי אהבה וערגה" הוא קצר מאוד.

מכיוון שאנחנו צופים שיהיה המון תוכן באתר בקרוב, רוב הבקרה תתבצע על ידי הקוראים אשר ידווחו על חומר כזה. ננסה להתמודד עם התוכן שיגיע. למשל, בבלוגים טכנולוגיים או בבלוגים הממוקדים בנושאים מסוימים בדרך כלל אין חריגה מהנושאים, וגם אצלנו - לא כל אחד מנהל בלוג אישי וכותב על מה שהוא רוצה. הבלוגרים צריכים להתחרות ולכתוב בבלוגים שאנחנו מספקים.

אז למעשה אתה קובע מי יכתוב בלוג? כלומר אתה מאמץ את המודל של רשימות?
לא לא לא. אני לא קובע מי יכתוב בבלוג. אני קובע את הנושא של הבלוג בלבד, ולמעשה בעתיד גם זה יהיה ניתן לשינוי, אם כי בבקרה וזהירות. אבל בבלוג הטכנולוגי, אני מניח שאף קורא שיכבד את עצמו לא ידרג גבוה פוסט שעוסק בפגישת אהבים של עובד בחברת הייטק כי הנושא של הבלוג הוא טכנולוגיה. ועוד דבר: להבדיל מרוב האתרים, אנחנו גם עוקבים אחרי הקוראים שלנו. כשאני אומר קוראים אני מתכוון לצרכנים של בלוגים, שיכולים כמובן גם להיות בלוגי וידאו או תמונות. אנחנו בעצם מודדים את טיב הדירוג שלהם ואת הקליעה לדעת הקהל, ומעניקים להם בצורה כזאת יכולת השפעה רבה יותר.

את הבלוגרים הראשונים באתר אתה בחרת מראש, נכון? אז יש, או היה, תהליך ראשוני של עריכת-על?

אין תהליך של עריכת-על. לפני הביטא הפומבית העלינו גרסת אלפא פרטית לקבלת פידבק מבלוגרים שונים, בארץ בעיקר. אותם בלוגרים קיבלו אופציה לכתוב, אבל חוץ מזה, הכל עובד בשיטת הראשון זוכה, או לפחות זוכה לתחרות קלה יותר.

אתה סומך מאוד על הקוראים. אתה אומר, התוכן הוא המלך, והקוראים, מלך מלכי המלכים. זאת אומרת, אתה כן מבטל את מוסד העריכה המסורתי בו כמה עשרות אנשים קובעים למאות אלפי קוראים, ואומר - מאות אלפים קובעים מיהם העשרות שאנחנו רוצים לקרוא. כלומר, אתה הולך עם רוח הבלוגוספירה ונותן לקורים להעניק ציונים לכותבים.

כן, אבל קורא שלא מוכיח את עצמו כמבין בתחום מסוים, ההשפעה שלו באתר תרד, אז אותם קוראים משפיעים אשר הוכיחו את עצמם יהיו (יחד) מעין עורכים, כיוון שהם למעשה יקבעו מי יכתוב באתר. אם אתה משפיע, האלגוריתמים שלנו יזהו זאת על פי ההתנהגות הרגילה שלך, וכבלוגר אתה יכול פשוט לכתוב, לקבל עוד תנועה לבלוג הרגיל שלך שאתה מחזיק במקום אחר, לקבל מאיתנו פרסים על זכיות וכל זה בכמעט אפס עבודה.

בעצם אתה יוצר מעין בלוגים קבוצתיים. לבלוגר אצלכם אין "בלוג" אלא זירה בה הוא מפרסם פוסטים. כדי לאתר את כל הדברים שכתב צריכים הקוראים לבצע עוד פעולה.

נכון, אצלנו אין ממש בלוג אישי. כלומר, הוספנו משהו שאנחנו קוראים לו  personal blog והוא למעשה אסופה של כל הפוסטים שאיקס כתב אי פעם, בין אם הם התמודדו על הכניסה לבלוג הקבוצתי או לא, אבל אני מניח שבלוגרים בדרך כלל יעדיפו עוד בלוג אישי אחר ופרטי שלהם שבו יש להם שליטה על כל מה שקורה. אצלנו זה לא בדיוק כך - מרגע שפרסמת משהו אי אפשר לחזור בך, כי אנחנו ממש כמו מגזין. אנשים דירגו אותך, השאירו הערות, ואם ניתן להוריד או לשנות, זה יהפוך אותן לבלתי רלוונטיות.

עשית עיתון מודפס ברשת: אי אפשר לשנות, אי אפשר לתקן.

קחי את המקרה הבא: אני מפרסם פוסט, ואז בא מישהו ומגיב עליו, ומצביע על משהו רציני שחסר בו. עקב כך הוא גם מדרג אותו נמוך, ובצדק. עכשיו אני בא ומשנה את זה -  איך זה משליך על אותו אדם? האתר שלנו מבוסס על תחרות. תחרות שיוצרת איכות מצד אחד, ומצד שני נותנת סיכוי שווה לאנשים להתגלות. אז אם אני כתבתי כתבה או פרסמתי פוסט קצת פחות טוב ממך - את אמורה לזכות, ולא שאם במקרה יהיה לי יותר זמן, אכנס למסכת של תיקונים שבסופה אגיע למשהו טוב.
אני תמיד אוכל ללמוד מהטעויות ולהתמודד בפעם הבאה. בעתיד נציע איזשהו שירות לבלוגרים להיעזר בקבוצת הקוראים המשפיעים שלנו, אשר יוכלו לחוות דעה (כנראה תמורת תשלום - או כספי או פנים אתרי) ולאפשר לבלוגר לשנות את הפוסט שלו בטרם פורסם סופית.

כמה השקעתם? ששש 

כרגע, בלוגר יכול להרוויח פעם בשבוע, על פוסט שכתב, 50 דולר. תיאורטית הוא יכול לכתוב גם עשרה פוסטים בכל הנושאים שאתם עוסקים בהם, ולהרוויח באותו שבוע גם 500 דולר, בהנחה שהוא אשכרה גאון, או שיש לו משפחה תומכת כמו משפחת בובליל.

אם הוא גרף את  כל הפרסים באותו שבוע, אז האחרים אינם גורפים דבר. יכול להיות שכדי לזכות הוא יזדקק לשלושה פוסטים ואולי לעשרה - אם התחרות קשה. מה שחשוב לציין הוא שאם הוא גרף את כל הפרסים באותו שבוע, אז האחרים אינם גורפים דבר. זה תרחיש מאוד לא הגיוני - ראשית, הוא צריך לכתוב בכל הבלוגים - כלומר הוא מומחה לכל הנושאים, ודי בוודאות פוסט אחד בכל נושא לא יספיק, אז הוא יצטרך מספר פוסטים בכל נושא. ונגיד וקרה - אין בעיה, אז הוא זכה בכל 500 הדולרים באותו שבוע. אבל אני חותם לך - אף אחד אחר לא יזכה.

אתה מוציא 500 דולר בשבוע על פרסים לעשרה בלוגרים. והכסף מנין? מפרסומות עתידיות? מכספי המשקיעים? ואיפה הרווח שלך?

זהו כסף מתקציב השיווק שלנו. יהיה רווח גם מפרסומות וגם משוק שאנחנו הולכים לממש.

‫שוק?

כן, שוק שבו אנשים וחברות יכולות להזמין תוכן, והן יודעות על פי הדירוגים שלנו מי הם הבלוגרים הכי טובים בכל תחום. הן גם יכולות לערוך סקרים ואז לנצל את מאגר הקוראים המשפיעים שלנו, שכאמור יודעים לזהות מה הקהל רוצה.

כמה כסף הושקע בפרויקט עד כה?
 אני מעדיף לא לדבר על הכסף שהושקע בשלב זה.

מה הצפי המספרי שלך לגבי כניסות/קוראים/יוניק יוזרים וכנהלאה?

אנחנו רוצים לרוץ קצת עם האתר ואז לראות ביסוס של מספר הנחות יסוד בטרם נזרוק מספרים.

כבר פתחתם שמפניות?

ההשקה הרשמית הייתה למעשה בשבוע שעבר בכנס אינטרנט בפריז. היה לנו דוכן  בכנס, וכן העלינו בלוג מיוחד לכבוד האירוע, שבו כל באי הכנס מוזמנים לחלוק את הפוסטים שלהם, ולהוסיף אותם אלינו. פגשתי שם המון אנשים, חלקם בלוגרים מאוד ידועים, מספר משקיעים וחברות נוספות ומעניינות.

השנה נושא הכנס היה "אהבה", אבל בפועל הוא סבב סביב כל הנושאים הבוערים באינטרנט היום. היו הרצאות, סדנאות, והרבה שטח יחסית לדוכנים והדגמות (שם אנחנו היינו) ולאונג'ים לפגישות. היו שם המון חברות. כמה אנשים כבר כתבו עלינו בבלוגים, בטוויטר ובסטאמבל-אפון, שהרעיון מאוד מוצא חן בעיניהם.

השבוע נתחיל בהפצה יותר מסיבית ברחבי העולם. התחלנו לעבוד עם איילת נוף הידועה גם כבלונד 2.0
לצורך שיווק האתר באינטרנט בצורה ויראלית וחברתית. אנחנו מנסים גם ליצור שיתופי פעולה עם בלוגרים ידועים, או אתרי מדיה, וזאת, כמובן, חוץ מהגורמים באתר שמעודדים שיתוף של חברים והזמנתם. יש לנו גם תוכנית של affiliates. איך אומרים זאת בעברית?

‫"מצטרפנים"? "מסתנפים"? בכל מקרה, מחכים לגרסה העברית של האתר.
אכן, BloggersBase נבנה בצורה כזאת ששיגור אותו אתר בשפה אחרת ייקח זמן מאוד קצר. כלומר, התכנון הוא לצאת במספר שפות בעתיד, כולל עברית.

ציפי לבני על גלעד שליט. מה שכן, אי אפשר לדעת בוודאות שזה היה הניסוח המדויק שלה גם בתיכון חדש. אני יכולה רק לשער שהיא חזרה על אותם דברים, אוקיי, לא מילה במילה, גם בסרטון הזה.

שימו לב לעמדה של הארץ:
"לבני קובעת קו נוקשה בעסקת שליט: 'לא תמיד אפשר לשחרר את כולם'"
עכשיו הקשיבו לדבריה - טוב, לא הייתי בתיכון חדש (תוס': אבל הנה הלינק) - ותראו אם זה מה שהיא אומרת, ואם המילים "קו נוקשה" מתאימות לנאמר.
לא רק זה. הכותרת היא "לא תמיד אפשר לשחרר"
מה שלבני אמרה זה "לא תמיד אפשר להחזיר".

והנה בשישי כבר  היו הפגנות בעקבות דבריה.
כל עיתון מצטט אחרת את התבטאותה, אבל היי, מה חדש.

זנות זה כיף?

כל מי שחושב שזנות היא בחירה חופשית של נשים מוזמן לקרוא על תחושות הנשים שעוסקות בכך.

על החלון פרח עציץ
קטעים, איך "שיחות סגורות" של נתניהו מצוטטות באופן זהה גם אצל יוסי ורטר בהארץ וגם אצל בן כספית במעריב: אצל שניהם ביבי מספר שפייגלין מחזיק בציפורניים באדן החלון של הקומה ה-20.
אז מילא, שניהם חוזרים על אותם דברים, אבל איזה 20, הרי בחמישי בערב הוא כבר הוקפץ אל על, למרומי הקומה ה-36 בעזרת פעלולני הקרקס המוצלחים של הליכוד.

א' ממשרד התיירות וקצב יתעמתו
האירוע לא יועבר לתקשורת.

האב שכלא את בנו חסר הישע
אמנם נחקר במשטרה, אבל על פי מעריב היום, "אתמול כבר חזר למקום עבודתו". מה?
ואם זה לא הספיק לי, כל מי שראה אותו בכתבה בשישי בערוץ 10 לא יכול היה שלא התרשם מחוסר תום לב שמלווה אותו.
אני לא מבינה למה הוא לא במעצר. בחקירה. משהו.

המוסף לשבת
אלדד בק מראיין את הסופרת, המשוררת והמחזאית האוסטרית אלפרידה ילינק. הראיון נעשה במייל, מאחר ש"התקשורת שלה עם העולם שבחוץ מתבצעת בעיקר באמצעות האתר שלה באינטרנט". מטבע הדברים ומתוקף האכסניה, השיחה נסובה בעיקר על פוליטיקה.
מה שמדהים זה שלמרות אזכורי פרס הנובל שקיבלה, ציטוט נימוקי השופטים (תודה לויקיפדיה) ותקצור תולדות חייה, כולל שיעורי הפסנתר שקיבלה בילדותה המוקדמת אין אזכור לאף יצירה שלה (בעברית: "המאהבות", "הפסנתרנית", לפי נעשה גם הסרט של מיכאל הנקה). אפילו לא אחת. דומה כאילו מישהו סילק בכוונה תחילה כל מילה הקשורה בנושא. ואם לא הייתה אף מילה כזו מלכתחילה בחומר הגלם של הכתב, למה אף עורכ/ת לא טרח/ה לבקש ממנו?
אגב, גם התרגום ל"בושה מאנשים" נראה לי לא ממש מדויק. יותר עדיף אולי היה "חרדה".

תרבות מעריב
התצלום הכי יפה מהאח הגדול, ever, הוא זה, של פלאש 90

בגלל שהוא  מצד אחד לא מבוים, ומאותו צד מצליח גם לצאת מבועת צילמי היחצ"נות של התוכנית שראינו עד היום.

כמובטח, גיליון על האח הגדול. אלא מה, עוסק הגיליון בהסברים כמה מתועבת התופעה. אז סליחה, מה הסיפור? קודם רוגל אלפר, אחר כך עורך המוסף שי להב. אחר כך כינס יובל אברמוביץ' את שלושת מבקרי הטלוויזיה של מעריב: נעה ידלין, אסף שניידר וירון טן-ברינק. רגע, ירון לא כתב עד יום רביעי בידיעות (כן, זה שבועיים שהוא עובד במקביל בשני העיתונים. במעריב, כזכור, הוא עורך את רייטינג). אז מה, נדמה לכם שהשם "ידיעות" מוזכר בכתבה? הו, לא.
אבל מה שהפתיע אותי - שניידר ויט"ב סבורים שלאון יקח את המיליון. ידלין אומרת - איתי.
בכתבה אחרת שגיא בן נון ואיתי גודר בילו באשקלון, עם כל החברים והמשפחה של בובליל. רגע, בובליל זה לא אמר שאין לו חברים ושהוא כל היום עם האישה שלו? אה. אז אמר. עוד מתברר מהכתבה שהמשפחה משקיעה אלפי שקלים בסמסים מדי שבוע.

נו, אז מה רבותא? כאילו, זו בכלל לא בחירה של העם בבובליל שהיה מועמד רבות להדחה, אלא בחירה של המשפחה! זה משחק זה? מה כל הרעיון? מי משקיע יותר כסף בקמפיין? למי יש יותר קבלני קולות? דוחה תנשמה, לא פחות, כל האח הגדול הזה.

וקובי אריאלי המתלהב הצחיק אותי מאוד.

7 לילות
מתעלם במופגן, ככה"נ מפסטיבל האח הגדול.
כתבה מאלפת (רז שכניק) על מלחמת העולם בין ארץ נהדרת לשבוע סוף מראה לי שלי ולחקייניי יש עוד הרבה מה ללמוד.
כמה אמירות משונות יש בה, בכתבה הזו.
בכיר בקשת: "ברשת ניסו לגנוב לנו עובד תחת חוזה. לאן עוד יגיעו?" (על עידו רוזנבלום). דא??? תחת חוזה? מה אתה אומר? זה באמת מקרה נדיר בעולם. זה באמת לא קורה שמונים אלף פעם בדקה.
או:
שני כהן משבוע סוף מתקשרת לאורנה בנאי כדי לבקש אישור (!) לחקות אותה. מה? למה אישור?
או:
ציטוט משיחה של שירה מרגלית, סמנכ"ל התוכן של רשת עם חברתה טלי גורן, סמנכ"לית הרגולציה של קשת:
"אתם לא נורמלים. המשבר הכלכלי מכה בכולם, הערוצים מפסידים כסף ואתם מתעסקים בלהוריד לנו רייטינג? זו ירייה ברגל לערוץ 2 כולו. יש כאן אסקלציה ברורה ביחס שלכם אלינו. כולנו ניפגע".
ואז מצוטטת מרגלית: "זו הייתה שיחה פרטית ולכן לא אפרט את תוכנה".
וגורן: "מדובר בשיחה פרטית וכך נשאיר אותה".
אז מי הדליף את הציטוט המדויק דלעיל?

בכלל, גיליון טוב: רעות פרסטר מדברת על אודי אשרי (רונה קופרבוים); יהודה נוריאל מוצא את אח של בוראט, ערן ברון-כהן בלונדון, ומאור כהן, שפעם לא אהב להתראיין הפך לאבא והחליט לדבר (וסחתיין על עיצוב כותרת השער, "לגבר" - כמו "לאשה").

מיילבק:

"העיצוב של לגבר כמו לאישה איננו המצאה של העורך הגרפי של 7 לילות.

מדי חודש יש מוסף לגבר בלאישה (שמופיע בצד השני של המגזין, כלומר למגזין יש 2 שערים באותו גיליון חודשי)

הלגבר  על שער 7 לילות זה הלוגו של המוסף".

כתבת השער (שהרקע שלה דומה להפליא לזה של תרבות מעריב, כאילו התכתבו ביניהם שני העיתונים) היא "בכירי השחקנים יוצאים נגד גל תוכניות הריאליטי בטלוויזיה"

גילה אלמגור אומרת שדור שלם של ילדים לומד להתנהג בהפקרות ומשה איבגי אומר שהתרבות יורדת לזנות.
בכתבה מתלוננים שחקנים שונים על התמעטות הדרמות.
מה שכן, התפספס לאמיר שואן מאוד: כשירד הגיליון לדפוס עדיין לא שוחרר דו"ח הרשות השנייה ל-2007,  והוא כותב: "מקורות ברשות השנייה מסרו ל-7 ימים השבוע כי יש כבר טיוטה די מגובשת, שבינתיים אינה מתפרסמת, לפיה גם בשנת 2007 נרשמו חריגות גבוהות".
והנה, אתמול בצהריים התפרסמו ראשי פרקים של הדו"ח (שכמובן לא חורג כלל מכל מה שנאמר בכתבה). הדו"ח עצמו, בכללותו, יתפרסם מחר בערב. מדובר, כאמור, בדו"ח של 2007, בעוד אנו סוגרים עוד שנייה את 2008. אם זהו הדו"ח של השנה שעברה, רק תארו לעצמכם איך ייראה הדו"ח של השנה הנוכחית.

טיעוני השחקנים מוכרים פחות או יותר. איבגי קיצוני במיוחד ומציע להפסיק את שידור הריאליטי לגמרי.
אגב, האם בכוונה תחילה לא מוזכרות שתי הסדרות בהן מככבים יורם חטב ומשה איבגי בערוץ 10, באזכור פעילותם - האמת העירומה ולאהוב את אנה, בהתאמה?
התגובה של קשת בעניין ריבוי הריאליטי הכי מצחיקה:
"האח הגדול חצתה מזמן את גבולות הריאליטי", הם אומרים. בחייאת דינק!

מח' וידוא שמות: שירה קצנלנבוגן. לא קצנלבוגן.
*

הכי אהבתי את הכתבה על אחד, פרופ' גלעד צוקרמן (אילת נגב), הטוען שכל מה שתאמרו בעברית - אני יוריד לך, שתי שקל וכנהלאה - זה סבבה לגמרי. כל הטהרנות, הוא אומר, היא התנשאות שאינה במקומה, ומתר לתקן רק את מי שעברית אינה שפת אמו. ומה עושה אותו צוקרמן לפרנסתו? בין היתר "מכשיר במדרשות או באוניברסיטאות סטודנטים המתעתדים להיות מורים ללשון".
אבל מה הוא מלמד אותם, אם מבחינתו הכל כשיר וכשר?

אופס, עדכון, הנה זכרונו המופתי של ארול: על שתי השקלים האלו כבר קראנו בספטמבר בהארץ.

זמן תל-אביב
כתבות על גניבות אופניים תמיד מרתקות אותי. אז הנה עוד אחת (הילה קובו), אבל למה לא לשלב בינה לבין הכתבה על שיטת האופניים הפריזאים הצפויה להגיע לעיר (מכרז שנגנז וחוזר)?

צרות בכותרות
"נפטר איש העסקים הבכיר אהרן דוברת" (מעריב, 8)
בכיר? ומיהו איש עסקים זוטר?

קפסולת הזמן

נערת השער מדגמנת הריון (מוסף הארץ)
הגיג של נרי ליבנה כולל שערים הריוניים מ-91' ועד היום.
כולה עשרה שערים במשך 17 שנים. אז מה בדיוק טרנדי/עדכני/עכשווי בזה?

ברשתתתת

שימו לב לרשת הרשימתית הזו של אנשי תקשורת.
התודה למיא על החשיפה.

בלוגלנד
חיים זיסוביץ' כתב פוסטורח אצל רביב דרוקר, ובו הוא מתנגח בחגי גולן על פרשת גאידמק ושכר העיתונאים.

VTV
בוקי נאה עם שרון גל (שישי):
"העורכים שלי אמרו לי שפיתחתי דפוסי התנהגות עברייניים".

לחם עבודה
מיכל שומר תהיה מ"מ עורך המשנה של ynet במקום אילן יצחייק הפורש.
למה רק מ"מ?
*

את עוז בן-יצחק, שפוטר מעריכת זמן-תל אביב מחליף דדי מרקוביץ', שמונה לעורך המקומון.

מעשה טוב
רוצים לעזור לארגון כנפיים של קרמבו, המסייע לילדים עם מוגבלויות?

לפני פיזור
ברכות על ראשו של ארי פולמן על המועמדות לגלובוס הזהב לואלס עם באשיר.

vlvtunderground@gmail.com

זו השאלה היחידה כמעט (חוץ מ"התינשאי לי?") ששואלים אותי מאות אנשים בשלושה שבועות האחרונים, מאז  סיפרתי על המעבר לאורנג' בעבור חופן דולרים.

אז הנה התשובה: ביום שלישי הקרוב, ה-16 בדצמבר.
באותו בוקר תיערך גם מסיבת עיתונאים בה יוצג כל אתר orangetime, ולפני שאצא מהבית למסיבה אפרסם פה את הכתובת, כלומר את הלינק החדש לבלוג.

מאחר שהיו אי הבנות רבות באשר למה שיקרה באתר החדש אסביר שוב:
לא תהיה שם רשת חברתית.
וגם לא מערכת בלוגים חדשה.
לא צריך יהיה להעניק שם כוכבים, וגם לא להירשם למסדר זיהוי.
הטוקבקים חופשיים לכל, וכמו שכבר הבטחתי, אפשר יהיה לקלל חופשי (אותי).

אנחנו רק מספר בלוגרים שעוברים לאתר העצום של אורנג': יאירוה ואני מעמיסים על הגב את הבלוגים הוותיקים שלנו, ואילו עידוק ובועז כהן פותחים שני בלוגים חדשים בנוסף לבלוגים שלהם.

אני אערוך גם בלוג טלוויזיה קולקטיבי חדש, שלג שמו, אותו יכתבו אביעד קדרון, טל רוזנברג, עידוק, אנוכי, וגם יאיר ובועז וגדי שמשון, כשאצליף בהם.
ביום שלישי יעשה אביעד (כלומר צפניה), לייב בלוגינג בשלג עד גמר האח הגדול: אף שנייה מהבית לא תפוספס, כל פיפס ינותח.

הלו"ז הוא כזה: מחר אצבעות שחורות, בשני (אלא אם בראשון תהיה דרמה כלשהי) פוסט אחרון בקפה, כולל רשימת קרדיטים ותודות לכל מושיעיי כאן, ובשלישי הלינק לבלוג בבית החדש.

לא, אין צורך לבכות ולפתח חרדת נטישה, מצוקה נשימתית או פוסטראומה, אמשיך לפקוד את הקפה, לבקר חברים, לכתוב טוקבק פה ושם, ולהזכיר שעברתי דירה.
המייל אותו מייל, הסלולרי אותו סלולרי. אפילו התמונה אותה תמונה.

אני מאוד מתרגשת, נו, זה ברור.

יאללה לאצבעות.

* בטיובית: הבלדה על חדוה ושלומיק היה שיר הנושא של סדרת הדרמה חדוה ושלומיק ששודרה בישראל ב-71'.
את השיר כתב יהונתן גפן והלחין יאיר רוזנבלום. אפשר ורצוי לקחת אותה באוזן השלישית.

                                                   900 ימים לחטיפת גלעד שליט. ו??

"תוך כמה חודשים לאיראן יהיה מספיק אורניום לפצצה" (אומר בכיר בסוכנות לאנרגיה אטומית) - כותרת ראשית, מעריב.

בגוף הידיעה, כמובן וכרגיל, יש מיליון הסתייגויות, אבל שטויות, התרגלנו.
ועוד משהו קטן: בניגוד לכתוב בהפניית השער, בנתנז אין כור גרעיני אלא מתקן להעשרת אורניום, ככתוב בכתבה.
ומה לעשות, מתקן וכור אינם הינו הך.

ולמה זה נשמע לי מוכר?
אופס, הנה דיווח מהארץ, מאי 2007
"לפי הערכת מומחים, ייתכן שאיראן צברה כבר בשבועות האחרונים בין שניים לחמישה קילוגרמים של אורניום בדרגת העשרת נמוכה. עם זאת, האורניום הזה צריך לעבור העשרה נוספת - לאורך פרק זמן של חמישה חודשים - כדי להגיע לדרגת העשרה של 90%. על פי הערכות, נדרשים כעשרים עד 25 ק"ג של אורניום מועשר בדרגה גבוהה כדי לייצר פצצת אטום. כדי להשיג כמות כזאת נדרשות 1,700 עד אלפיים צנטריפוגות, במידה שיפעלו יחד כשנה ללא תקלות".

והנה עוד אחת, מנרג', מ-20 בנובמבר ש"ז, מה-NYT.

הכותרת שתופסת

"חוק האח הגדול אושר בוועדת חוקה"
הכותרת הזו עוד תוביל את הכתבה לראש הכתבות הנצפות באתר, זה בטוח.

לא יפה להיות כזו שטחית, אבל מושל אילינוי שסרח? הוא מטפח תסרוקת אלוויס, לא?
מש"ל.
ותיקוניים:
"ריגלי" ולא "ריגבי פילד"; בייסבול ולא פוטבול.

תיקתקשורת

עמנואל רוזן מגיש מהיום, 17:30, את תיקתקשורת.
הייתי אומרת שההפניה בשער גלובס, "עמנואל רוזן נגד רביב דרוקר" מבטיחה ולא מקיימת
הוא בסך הכל עונה לו על הכתבה משבוע שעבר על הכספים שקיבלו העיתונאים מגאידמק. ולא, אין פה שום מלחמה.

ראיון נוסף עם רוזן אפשר לקרוא בהעיר. מה שונה? גם פה גם שם הוא מספר על הכתבה שעשה בערוץ 10, שהעלתה על סדר היום את כספי ניצולי השואה, על נוכחותו של סמנכ"ל בל"ל בחדר העריכה, ועל כך שהכתבה שודרה לבסוף.

ברשתת

רשימות הוסר אתמול מהאוויר, אחרי שהשותפה המסחרית, שצריכה הייתה להציל את רשימות מהצרות שלו, נעלמה.
ההצעה שלי לאנשי רשימות היא לגבות דמי שימוש סמליים מבעלי הבלוגים באתר. נניח 20 ש' בחודש. לא, הם לא יתעשרו מהסכומים האלו, אבל יוכלו לתחזק את האתר, אני מקווה. לא?
מדוע זה אף אתר/עיתון עדיין לא דיבר עם אנשי InfinityIT?
(אני מחכה לתשובה מהם).

  *

יש להתייחס בספקנות לגוגל טרנדס, מאחר שהוא מתאר רק מגמות, אבל הנה מדד נובמבר, ובו צונח mako.

  *

גם נרג' (כמו ynet) לא יחתום על תקנון היסוד למדידת הרייטינג באתרים.

*

ריקי: כתבה מרתקת של דורה קישינבסקי בכלכליסט, על ספר חדש של עיתונאי אמריקאי בשם פרהד מנג'ו, על "העולם שאחרי העובדות", בעצם על מותה של האמת האובייקטיבית ברשת, ומחוץ לרשת. 

אבל לא רק צל"ש מגיע לדורה, גם טר"ש עצבני, כשהיא יורדת על ויקיפדיה בריטניה, שצנזרו תמונה של ילדה עירומה על עטיפת אלבום . דורה מכנה את הצנזור בהומור "מחלת נפש", ואני תוהה אם אותו מניאק היפותטי שרואה תמונה כזו  ואחר כך שולח את העיניים המטונפות שלו לעבר הילדות הקטנות שלנו ברחוב, יודע להבדיל בין חופש אמנותי לחומרי שלהוב פדופיליים מסלידים.

עדכונים:
יוסי גורביץ מסביר:
"לצנזורה אחראי גוף בשם ה-IWF, שהוא גוף פרטי שקיבל מעמד חצי רשמי.
ויקיפדיה עצמה התקפדה סביב הטענה החסודה ש"ויקיפדיה לא מצנזרת". שלשום הארגון הבריטי התקפל והודה שגרם יותר נזק מתועלת - הציור הזה מ-1976 זכה פתאום להרבה מאד חשיפה.
לוויקיפדיה יש בעיות פדופיליה אחרות, ראי כאן".

איציק אדרי, דובר ויקיפדיה מצטרף:

"ראשית כל, אלה אם כן אני מתבלבל, דורה לא תקפה את ויקיפדיה בריטניה, אלה דיברה על הצנזורה שעשו הספקיות לוויקיפדיה. ויקיפדיה לא צנזרה דבר, התמונה עדין בערך (אמזון, דרך אגב, היו אלה שהסירו לבסוף את התמונה מדיסק שהם מציעים למכירה כבר שנים).

כמו כן אין דבר כזה ויקיפדיה בריטניה. מדובר בוויקיפדיה האנגלית, שערך ספציפי נחסם בה. ויקימדיה בריטניה היא ארגון הפועל לטובת קידום ויקיפדיה, כמו זה הפועל בישראל.

ודורה, זה לא נכון לדעתי להגיד שספקיות האינטרנט צייתו לחוק. לא מדובר פה באתר פונוגרפי. התמונה המדוברת היא מתוך עטיפה של דיסק שכבר למעלה מ-20 שנה נמצא בחנויות, בין היתר גם בבריטניה. לא בזמנו ולא כיום יצאה המשטרה והחרימה את הדיסקים. יש ויכוחים על העטיפה, אך מבחינה חוקית עד היום היא לא נאסרה ולא הוחרמה לשימוש בין אם על ידי משטרה או על ידי בית משפט".

VTV
קרג איוורט התאבד בשידור חי  מול המצלמות במרפאה בשווייץ. סקיי ניוז שידרו את הסרט על כך.

האירוע היה ב-2006, ושודר בבריטניה רק עכשיו.
ב-yes הוא שודר כבר מזמן, כך לפי הארץ ולא עורר שום תהודה, אבל עכשיו, הנה, כולם כותבים עליו (ולא מזכירים שאנחנו כבר אחריו. גם בכתבות עליו בערוץ 10, אמש, לא הוזכר העניין). 
כלומר לא רק פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה.
מה שכן, מאחר שעכשיו הוא עלה שוב לכותרות, אני מציעה ליס לשדר אותו שוב.
*

בוקי נאה וסיורי הפשע שלו יככבו מחר בשישי בערוץ 10.

היוצרים קוראים לבעלי המניות בטלוויזיה להחזיר את הפקות המקור לעבודה.
כינוס חירום של עובדי ה-TV והקולנוע ביום ה', 18.12.08, 10:00, סינמטק ת"א.

למה כותרת הכתבה היא "הבלוג שחולל מהפכה בעולם הטלוויזיה", בזמן שהיומן של סופיה הוא בעצם "סדרה שמשודרת באינטרנט, ברדיו ובטלוויזיה"?

קורעים בקפה
נועה קיבלה מייל מבהמה היודעת להקליד. אז היא ענתה לו.
*
עכבר קפה, שלוחת הקפה המיועדת לאמנים, נפתח לקהל הרחב.
וזה מה שיש שם, בינתיים.
למה לא מקדמים עדיין את התינוק החדש?

עינת מירון על כשלון יחצ"ני ההייטק אפרופו קריסת המחשבים בעת הבחירות.

אוהבת את השער של העיר, המוקדש לנושא בוער: מפוטרי העיר.
מבחינתי ומבחינת רבים פה, אני חושבת, יש משהו מאוד מעודד בכתבה של נטע אחיטוב:
ד"ר עוזר כרמי: "במובן מסוים הפגיעה בפרילנסרים לא כל כך קשה כי הם חלשים מראש מבחינת תנאי ההעסקה שלהם".
במקומות רבים המגמה היא בכלל הפוכה, והפרילנסרים זוכים בזמן המשבר לעדנה מחודשת בדמותה של עבודה רבה, כי צורת ההעסקה הזו מאפשרת גמישות רבה יותר למעסיק, וגמישות היא ערך חשוב בצוק העתים".
*

אוי ואבוי. כל תרבות מעריב יוקדש מחר לאח הגדול. וגם כל רייטינג, שיצא אתמול - הגיליון הראשון שערך יט"ב.

לפני פיזור

כן, זה לא בסדר שאני מדברת על זה, אבל ערן סוויסה מדווח במעריב שמשפחת בובליל החליטה להשקיע את כל המאמצים בהצבעה לאב המשפחה, ולהעלות קמפיין באשקלון למען ההצבעה.
קצת מגעיל. כלומר הרבה.

והנה התגובה של האחיות של שפרה: הבלוג המושקע הזה - shifra.me.

vlvtunderground@gmail.com

אתר רשימות ירד מהאוויר בשעות הבוקר המאוחרות. בעליו, אורי ברוכין, ירדן לוינסקי ואילן גליני, גילו את זה יחד עם בעלי הבלוגים בו (בין היתר נמצא בו הבלוג השני שלי, לחיות את חייה).

אורי ברוכין פרסם עכשיו פוסט בקולקטיב, המסביר מה קרה:

"אנחנו עצובים, מופתעים ומזועזעים לספר לכם שנודע לנו שהשותפים הטריים שלנו, חברת InfinityIT, פיטרו את עובדיהם והכריזו על פשיטת רגל. כך נודע לנו מעובד שהוא חלק מצוות שעבד מולנו במסגרת שיתוף הפעולה. לא הצלחנו לדבר עם מישהו נוסף שם".

ברוכין מסביר גם ש-
"...ברגעים אלה ממש אנחנו עובדים על העברה של כל הנתונים של שרת רשימות, שכרגע מאוחסן בנטויז'ן.
2. לאחר שנקבל את הנתונים, נתקין את האתר, כמו שהיה עד לשלב הנפילה היום, על שרתים שיסופקו לנו על ידי Sweethome, החברה שתרמה את שירותי האחסון לפרויקט מאז לידתו ועד לאחרונה".

בקיצור, נורא, איום ומזעזע. נקווה לטוב.

לא ראיתם את משה פייגלין מתראיין בתוכנית הבוקר, מחייך ומאושר, ומסביר איך ישראל תלת פרצופית באשר ליחסה לזכויות אדם (למשל, ההשתתפות באולימפיאדה בבייג'ין).
ולא ראיתם את אברי גלעד יושב מולו בידיים שלובות. הלו, חבר, שפת גוף, נו, גלה קצת מודעות.
פייגלין בהחלט עשה מאמצים להיראות מתון, רגוע, ונוח לבריות. וכן, הוא עדיין מחכה שביבי יתקשר.
אבל ביבי מתייחס אליו כאל פייגין, בעצם.

ג'ורג' קרוקשנק, public domain

נשברה שתיקת מלם-תים
במשפט וחצי בכתבה בערוץ 2 אמש, עובד החברה אמר, פחות או יותר, שאלמלא בליכוד היו מתקמצנים ושוכרים מעט מדי עמדות הצבעה - לא היו תורים כל כך ארוכים בקלפיות.
עדכון - מתברר שהם פטפטו אתמול כל היום, כלומר מהצהריים.

מיילבק
חיפשתי את הערך "עיתונות עברית" בוויקיפדיה, והגעתי לערך "היסטוריה של העיתונאות בישראל".
קראתי וחזרתי וקראתי, וגיליתי שהרבה חסר, הרבה יותר מדי. לדוגמה, חדשות כמעט לא מוזכר, ההיסטוריה של יחסי ידיעות-מעריב מתומצתת למשפט עם שגיאה - ידיעות היה כאן לפני מעריב, ועוד השמטות ואי דיוקים רבים.

אינני כותב בוויקיפדיה, ואין לי הידע, הזמן או היומרה לתקן ולהשלים את הערך הבעייתי הזה. מה גם שאינני יודע אפילו כיצד מעירים לעורכי ויקיפדיה על ערך חסר או פגום.

אני משתייך ל90% האחוזים שרק צורכים מהאינטרנט ואינם תורמים לו, אך למרות זאת אני מרשה לעצמי לבקש מאחרים להביא את הדבר על תיקונו.

אהרן

*

אחד הנתונים שעלו במבדקי המיצ"ב הוא שכארבעים אחוז מהתלמידים נעזרים במורים פרטיים. בהתחשב בכך שבישראל כ-600 אלף תלמידים בגילאי חטיבה-תיכון, ובעובדה שמחירו הממוצע של שיעור פרטי הוא כ-100 ש"ח, ניתן לראות כי מדובר בתעשייה שמגלגלת לכל הפחות כמיליארד ש"ח בשנה. תארו לכם איזה מהפך יתחולל אם משרד החינוך יכריז על תוכנית לחלוקת בונוסים למורים מצטיינים באמצעות עשירית מהסכום לעיל: כ-2,000 מורים היו זוכים מדי שנה בבונוס של 50 אלף שקל.
אוי, מישהו כבר חשב על זה.
עדו אברהמי

מי מעתיק ומי אשם?
שיר נוי פיינר, כתבת נוער רבת פעלים, סיפרה בתוכנית הבוקר שהמורים מגלים לילדים בבית הספר את תוצאות המבחנים (האמריקאיים) כשהם מחלקים את המבחנים.
עוד דיווחה שתוכניות הלימודים משתנות מדי שנה.

יולי תמיר, לעומתה, הסבירה אתמול שהמורים אשמים במצב במיצ"ב, והכל בגלל שהם לא באים להשתלמויות שמשרד החינוך מארגן להם.
--------

H&M
מגיעה לישראל (טוב, רק ב-2010, שנתיים אחרי שנגמלתי), וכותרות שערי העיתונים (חוץ ממעריב) צוהלות ושמחות: מ"השוודית הגיעה" (ידיעות). מממ, שוודית? היא נותנת? ועד "טויוטה לובשת  H&M" - המארקר (משפחת חורש, יבואנית ט', היא זו שהשיגה את הזכות לייבא את השוודית).
ואני לא יכולה להיות מרושעת ולחסוך מכם ציטוט פלאי מהארץ (כן, גם שם זה בשער):
"מאוד העציב אותי. המחשבה שכל בנות ישראל ילבשו פריטים שעד עכשיו רק מעטות היו יכולות להשיג הופכת את H&M למעין קסטרו. מקום להימנע מלקנות בו כדי  לא להיראות כמו כולם"
(דנה יהלומי, אמנית וכוריאוגרפית)
איפה היא חיה? רק מעטות? כאילו, רק היא והחברות שלך טסות לחו"ל? וכן, היא מדברת על שמאטעס By all means, שעולים שני יורו החתיכה.

הטופ פייב בצרפת. השם ישמור (וגם עולה יותר משני יורו)

לחם עבודה
גיל טבת, ראש דסק בהארץ ועורך מזה שמונה שנים, פוטר ונשא אמש נאום פרידה מרשים, מרגש ואישי.
לא מזמן פוטרה גם המפיקה, שירה אריאנוס.
*

שלח ודרוקר (שישי, ערוץ 10) עוברים לשדר באמצע השבוע, שלישי, 21:00.
*

אפרת רייטן עוזבת את תוכנית הבוקר של ערוץ 10.
*

ביזנסוויק ייסגר כנראה, נסגר בפועל ב-1.12.2008. וזה, על פי מייל ששיגר העורך הראשי ערן בר-טל לכל העובדים.
אז למה הבעלים מתעתע בעיתונות עם ניסוחים מטושטשים ולא סגורים?

*
אולי גם הצופה ייאסף סופית אל אבותיו.
*

הנהלת ה-NYT עמוק בבוץ.
*

הטריביון ממשך לספוג חבטות: מושל אילינוי אומר שיפסיק את התמיכה בשיקגו טריביון, אם הלה לא יפטר את העורכים/כותבים שביקרו אותו.
תוס': זו הייתה אחת העילות למעצרו. השנייה, כלומר הראשונה היא שניסה למכור את מושבו של ברק אובמה בסנאט. 

באיחור של יום מדווחים על פשיטת הרגל של הטריביון כל העיתונים.
*

פרסי פוליצר יחולקו גם לעיתונות המקוונת. תודה.
אלא מה, מדובר בינתיים רק בקטעי טקסט, לא בסרטוני וידיאו למשל.

צרות בכותרות
"סבתא זפטה" (ידיעות אחורי) - על קשישים הלומדים הגנה עצמית.
יאללה, תרעננו.

VTV
לונדון וקירשנבאום לא שמים עלי זין. בצפייה המדגמית שלי אמש, משליש התוכנית בערך, שוב לא שזפה עיני המתעששת שום בדל אישה מתארחת. ככה? אוקיי.

חלק מכותרת משנה בערוץ של אחד האתרים, שהתנוססה שעות ארוכות כידיעה ראשית:

כמה טעויות הגהה יכולות להיות ב-13 מילים?
- שנתיים בהם

- תכנית

- פרוייקטים

עדכון: זה המכתב שקיבלתי הבוקר מהיועצת הלשונית הבכירה של הבלוג:

"תכנית זה כתיב נכון (על פי כללי הכתיב המלא קמץ קטן נכתב ללא ו'). כותבים בדרך כלל תוכנית כי זה מה שמקובל, לא כי זה מה שנכון".
ואני אומרת, אם הייתה פה איזו עקביות של עברית מצוינת ומשובחה, ניחא. מאחר שזה לא המצב, אותיר את העניין "כפי שמקובל".

לפני פיזור
עינב בובליל היא אישה שטנית, מפונקת, מטופשת, בורה, מניפולטיבית, שיכולה לזכות בתואר הדיקטטורית הגדולה. איך הסבירה אתמול, תוך שכנוע פנימי עמוק ש"הרוב קובע" זה רעיון לא הגיוני ומפלה? ואיך התעקשה לא לחגוג לשפרה יומולדת? מי לעזאזל גידל את הילדה המגודלת וחסרת החן, ההיגיון והטעם הזו?
אה, נזכרתי.
אם היא או אבא שלה זוכים, אני עוזבת את הארץ. ראו הוזהרתם.

vlvtunderground@gmail.com

אני מוצאת את הקטע עם מערכת המחשבים, הפעם של הליכוד, כאות מהשמים, משהו מיסטי, רמז ותזכורת לכך שישראל, לא משנה כמה תתפרכס, היא עדיין מדינת עולם שלישי.
אם למשל היו שואלים אותי מראש, הייתי מספרת שאין תשתית תקשורת בבנייני האומה, ושהמודמים הסלולריים הם משענת קנה רצוץ.
אם ביבי, בלוגר, גולש, ואיש אינטרנט ותיק אומר "צריך להיות דוקטור כדי להצביע" (כותרת ע' 2, ידיעות), מה יגידו אזובי המקלדת?
אנשי Malam Team למדו לקח מעמיתיהם בטלדור משבוע שעבר, בפריימריז העבודה, ושתקו. הטענה היא לא שהרצפה עקומה, אלא שהרקדנים צולעים.
בע' 3 בידיעות יש תצלום מצוין של עמית שאבי: נתניהו עומד מאחורי הקלפי, אוחז בסנטרו, כשמס' הקלפי יחד עם שם החברה הספקית מופיעים בענק בקדמת הפריים. גם במעריב מככב שם החברה בקדמת אחד הפריימים.
עכשיו השאלה היא אם מדובר בפרסומת רעה או טובה למלם טתים (נכנעתי. ככה הם כותבים).
אמנם לא מדובר פה בקריסת מערכות נוסח העבודה, אלא בחישוב לקוי של מספר הקלפיות ומשך זמן ההצבעה, אבל התוצאה דומה.
דווקא בישראל היום משועשעים: "המחשבים היכו שנית" (ע' 2); "תקלה מופלאה 2" (כות' ביקורת הטלוויזיה)
מצחיק שדווקא ציפי לבני, שמשתלטת על הרשת ומפעילה מערכת יוטיובים ווידיאו בלוגים ובלוגים ברחביה, תלמד מניסיון יריביה ולא תאתגר עוד מערכת מחשבים ובוחרים.

אחרי שהתלהבתי פה ממש לפני כחודש מהראיון עם סם זל, תאגיד טריביון עומד בפני פשיטת רגל.
מעניין, ידיעות וכלכליסט ומעריב לא מדווחים על כך. ישראל היום והמארקר - כן.
ובכלכליסט - אזכורון.
כמה מפחיד.

טיפול במשפחות הפשע
למה לא לגדר אותן במין מערב פרוע, להקים להן תחום מושב. נניח מאה שערי ברזל נקרא לאזור. שם יוכלו לירות אחד בשני להנאתם, בלי התערבות המשטרה. ירצו יטבחו, ירצו, יתפייסו. כך יוכלו להיפגע רק המשפחות הרלוונטיות, ואילו הציבור כולו יוכל להתהלך רגוע ברחובות נתניה, חופי בת ים וצפון תל אביב.

סגנון בית

כמה מוזר, על אף הדיווחים על כך שסוניה סתיו מרמרי תערוך את המוסף החדש של מעריב שיצא הבוקר, שמה לא מופיע בבוקסית הקרדיטים.
רק ליאת תימור מופיעה כעורכת ראשית.
דפדוף במוסף החדש מלמד שקצת יותר ממחצית מוקדשת לעניינים נדל"ניים/עיצוביים והשאר מחומרי סיגנון המוכרים: משפחה, הורות, ילדים. רק האופנה נעדרת, שהרי היא מתכנסת, כידוע, לימי רביעי.

רשתתת
אולי בהמשך לכתבה על נענע10 אתמול במארקר, מדווח כלכליסט היום שנטוויז'ן תקצץ עשרות אחוזים בהוצאות נענע10, ושעיצוב האתר ישתנה בתוך עשרה ימים, לקראת עליית הישרדות2.
מצחיק, להבדיל משני המועמדים לתפקיד מנכ"ל נענע10, עליהם נכתב אתמול (גיא אליאב ושרגא מור), הטענה היום היא שהמועמדים הם אווה מדז'יבוז' מקשת ומנחם סלינס מ-MSN.

ובמקום הראשון
"בלייזר, מגזין הגברים המוביל בישראל, ממשיך זו השנה השישית ברציפות במסורת הלוהטת...."
(ידיעות, אחורי)
והשאלה שלי היא: איזה עוד מגזיני גברים יש בישראל, ששמים את בלייזר במקום הראשון?

פר-סו-מות
מה הסיפור עם השמן קנולה של עץ הזית? מה זה "זה לא קנולה, זה קנולה?" לא הבנתי.

קורעים בקפה
טובי תוהה לאיזה עיתונאי מגיעים מאה אלף שקלים בחודש.

בלוגלנד
יובל סער מציע למעצבים איך לשווק את עצמם לתקשורת.

לפני פיזור
אין לי מה להגיד על האח הגדול.

vlvtunderground@gmail.com

סופסופ (כמעט) כל העיתונים יישרו קו עם ישראל היום, והבוקר, כולם מחכים לתוצאות הפריימריז לליכוד, וזה יקרה רק בלילה בלילה.
99 אלף מתפקדים זה מספר מדליק ביותר. אני מודה.

נרג': רגע, העבודה, זה לא שבוע שעבר?

אוקיי, לא כל העיתונים. ידיעות מפנה לבחירות רק בכותרת הגג, ואילו הכותרת הראשית בשער אתמול, כמו גם היום, היא על טילי החמאס, כולל תמונה של אושר טוויטו שאיבד את רגלו בשדרות, ועכשיו, באשדוד, הוא עדיין בטווח הטילים.
כן, בהחלט פריטה על מיתרי הרגש הכי ראשוניים.

האם העובדה שהלה מונד פרסם כתבה על האח הגדול מכשירה את השרץ מבחינת דב אלפון, שאמר שזה הקו האדום שלו?

זיהום

כמה נורא היה לקרוא שפ"ת ות"א הן הערים המזוהמות ביותר בארץ. אין לאן לברוח.
פעם חשבתי שיש רק כולסטרול רע. עכשיו מתברר לי שיש גם אוזון רע.

טסים אל על

רשתתת

מעיין כהן מנתחת את הכישלון של נענע10.
אני מאלו שאוהבים את האפור, אבל מסכימה שהבלגאן גדול, החיפוש בלתי אפשרי, ורבים הם התכנים שהלכו שם לאיבוד. אחד מהם, מרכזי לפחות מבחינתי הוא המגרסה, שהסיבה היחידה לכשלונה היא העובדה שפשוט אי אפשר היה למצוא אותה. בין אם לפני העיצוב וההשקה החדשים, ובין אם אחרי.
בין היתר מספרת כהן שהמועמדים להחליף את זאב חספר, המנכ"ל הפורש, הם גיא אליאב ושרגא מור. הראשון מתפוז, השני מ-MSN.

למה הפרזנטוריות בכנס סוחרי הקליקים - מקצוע דוחה כשלעצמו - צריכות להתלבש כחשפניות במועדוני הבורסה?

צרות בכותרות

"מחירי הטלוויזיות נפלו ב-20% בשלושה חודשים".
(המארקר, 40).
נפלו???
"לבני 'יורה' לכל הכיוונים"
(ישראל היום, 5)
חביירים, אני יודעת שהיא לא יורה בפועל. המירכאות מיותרות רצח.

לחם עבודה
צ'ופר, מיובא מהמדור:
לאתר הארץ דרוש/ה עורכ/ת לדסק החדשות לקראת הבחירות, עדיף בעל/ת ניסיון עבודה באתרי אינטרנט. העבודה מיידית, רק פניות מתאימות תענינה.
קו"ח נא לשלוח ל: liron.meroz@haaretz.co.il
*

אחיו הקטן של סגנון יום ד' ייצא מחר, יום ג', לראשונה. כתבת השער, המיוחצנת הבוקר במעריב - בית רבין נמכר. דליה רבין מדברת על כך.
עורכת את הקטון סוניה (סתיו) מרמרי, עד כה סגנית ע. עולם האישה.
סס"מ הייתה האישה שקיבלה אותי לעבודה בחדשות. כןכן.

בלוגלנד
אורי ברוכין מגיע בקרוב לביקור בארץ.

גם בועז חגג 15 שנים למות חדשות.
(צ"ל: 29 בנוב.)

אודי שרבני, אליל הנוער, מופיע באוזן השלישית.

המז"פניק, שייטת 13 ואתרי פורנו.

מח' הגהה

כך כותבים Ritalin. למה ב-24, בכתבה על ד"ר רקפת רודריגז החליטו אתמול לקרוא לו, לאורך כל הדרך, רטאלין?

לפני פיזור

הניצחון של בארבי על בראץ, מעלים במוחי הרהורים באשר להתנהלות במקרי גניבת זכויות יוצרים.

vlvtunderground@gmail.com

 "חברון תתפוצץ יום אחד, היא תהיה המקום שבו תיאלץ מדינת ישראל להתמודד עם עתידה, בין חילוניים שמנסים לבצר חיים שפויים לבין קיצוניים שלא יבחלו בשום דבר, גם לא בפוגרום נגד ערבים ולא בתקיפת חיילים יהודים".
מתוך הספר "מלון פלשתינה", רן אדליסט ורון מיברג, ינואר 1986 

(תודה לבועז כהן ולג'רונימו)

והנה היום הם מבטיחים שיגיבו בזמנם החופשי.

אבל יש גם מתנחלים אחרים.
ומרים כהן בילתה אף היא בחברון.

כותרות היום שאחרי
מקור ראשון
"מהלך ההידברות של ברק עם המתנחלים התברר כתרגיל הסחה
ליל התנגשויות ביו"ש אחרי הפינוי המהיר בחברון"
מש: "לראשונה: חיילים ירו כדורי גומי על מפגינים יהודים * מפגינים ושוטרים נפצעו * מאבטח יהודי פצע ביריות שני פלשתינים * פעילי ימין חסמו צמתים משני צדי הקו הירוק * שר הביטחון: 'פעלנו כמתחייב במדינה חפצת חיים"

מעריב
כות: "אחרי הפינוי: גל אלימות נגד הפלסטינים
מסע נקם"

כל כותביו  נוזפים בנוער הפרעות, כמו שתבעו שלח ודרוקר.

סרטון של בצלם מתעד מתנחל היורה בשני פלסטינים מטווח קצר; תצלום של כלי נשק בו השתמשו המתנחלים נגד החיילים: תפוח אדמה שנעוצים בו מסמרים ארוכים.

ידיעות
"הפינוי והנקם
השקט היחסי של פינוי בית המריבה נגמר כאשר עשרות אנשי ימין תקפו פלסטינים בחברון * כוננות גבוהה הוכרזה ברחבי הגדה"

שער  7 ימים
הוא חיים סבן. הו, באמת תשאלו למה? הרי כותב אבנר הופשטיין בעצמו בכתבה: "סיפור ההצלחה המדהים של סבן סופר  כבר עשרות פעמים, אבל מעורר השראה כל פעם מחדש, בארץ ובארה"ב"
אז מה, אנחנו פה בשביל ההשראה? גם, כי הנה הוא מסביר "איך ניצל בנס מהמשבר הכלכלי העולמי" וגם מתכוון לרוץ לפוליטיקה, וגם מספר על "פורום סבן" שתכף יתכנס. אה נו, עכשיו הכל ברור.

נוהל המשך בע'

הארץ שינה את נוהלי "המשך הידיעה בע'". מעכשיו, ראשית הידיעה מופיעה בעמוד השער, ובעמוד הרלוונטי מופיעה כל הידיעה, כולל החלק שכבר הופיע בשער. משונה.

TimeOut מבטיח
השבוע סקס, בשבוע הבא סמים, ואחר כך רוקנרול. באמת תודה רבה.
אין לי מושג מה מטרת הגיליון הזה, או למה תצלומי תקריב גניקולוגיים, או פורנוגרפיים, תלוי מה מעניין אתכם, מעטרים אותו. אני תוהה אם כל העובדים בעיתון, שיש להם ילדים קטנים בבית, או לא ממש קטנים, יסתירו מפניהם את העיתון? או שכולם מתנהלים בתל אביב בטבעיות עם תמונות המתארות יחסי מין מפורטים ואיברים זקורים ופעורים והכל קשור וכשיר בחינוך המיני?
או שאומרים לילדים שזה עיתון לגדולים?

ואם ילדים בני 12 קונים את העיתון בדוכן העיתונים, זה בסדר? לא, כי אני רוצה להבין.
כן, ברור, כולם יכולים לגלוש לכל אתר פורנו שהוא, שמעתי על זה. אבל זהו, לא צריך יותר לגלוש וגם לא לקנות חוברות פורנו, מספיק לקנות טיים אאוט.
ולא, אין לי שמץ של מושג מה רצה לומר מאמר המערכת, שמסביר למה אנחנו עוסקים בשלושה גליונות בסקסמים ורוקנרול:
"...מלכתחילה נדמה היה כי הסיבה העיקרית לחיבור בין שלושת הגורמים היתה ההתחזקות ההדדית שלהם זה מזה. בלי סמים, רוקנרול הוא בסך הכל מוזיקה. איתם הוא כבר סגנון חיים. בלי רוקנרול, סקס חופשי הוא הפקרות, איתם הוא שחרור מיני. בלי סקס, רוקנרול הוא נחלתם של חבורת גברים שעירים הסובלים מעודף אגרסיות, איתו הוא השאיפה של כל טינאייג'ר שפורט על גיטרה".
סלחו לי, נשגב מבינתי.

7 לילות

הודו לאדוני
אני לא מליצת יושר של הודו. ואם להודות בפה מלא, עדיין לא הייתי שם. אבל הקטע מלא השטנה של תומר קמרלינג על הודו ב-7 לילות ממש לא ברור.

ראשית, הוא תוהה "מי אחראי על ההודעות האלה, שמזהירות ישראלים מפני ביקורים במקומות גרועים". לא מבינה, בשביל מה להציג את עצמך כאהבל, כבור, או כמי שלא אכפת לו מי מוציא את ההודעות? הרי כל ישראלי יודע שהמטה לביטחון לאומי/משרד החוץ מדווחים על אזהרות מסע. ואם אתה לא יודע, שאל, גגל, למה להציג את הדברים כסתומים?

אחר כך קמרלינג מתלונן על ש"החיים האמיתיים של צעירים ישראלים, שגם ככה מקבלים שנתיים-שלוש ביציאה, מתחילים היום לא שנתיים-שלוש אלא ארבע-חמש אחרי אלה של צעירים ממקומות אחרים - וזה עוד התרחיש האופטימי"
אלא אם הטקסט הזה הוא פרודיה, אני לא מבינה את קמרלינג: מהם החיים האמיתיים? לימודים באוניברסיטה כשהם מבולבלים וסמוכים על שולחן ההורים? חתונה בגיל 22 עם משכנתא עד השמיים, חובות והולדת ילדים כשהם עדיין לא מבינים מימינם ומשמאלם? או שמא עבודה בסדנאות יזע של כל מיני כלי תקשורת? מה זה "החיים האמיתיים", לעזאזל, ומיהו האדם האחד שיקבע מהם?
והאם הודו היא רק סמים ורסטות? לא שמעת על עוד ערכים או גילויי תרבות במדינה הזאת? מה זה ההתנשאות הזו? הרי זה בדיוק מה שאפשר לומר על תל אביב - כלומר הורים יכולים למנוע מילדיהם בפריפריה מלהגיע לתל אביב מאותן סיבות בדיוק.
מה רע בהכרת תרבות אחרת, בעצמאות, ובדאגה לעצמם באותו טיול-אחרי-צבא?

אני מקווה רק שבתו בת הארבע או שלוש, עליה הוא מדבר בקטע, ושאת מוחה הוא רוצה לשטוף, תמרוד בו כך, שהוא יצטער על כל מילה שיוצאת מפיו היום.

הלו, זה רדיו? כן

אמנם את אתמול פספסתי, אבל למען תדעו לשבוע הבא:
שישי ב-12:00, התוכנית החדשה של ידידה מאיר וסיון רהב מאיר, סופשבוע זוגי.
התוכנית היא חלק משישי החדש בגל"צ: ב-11:00 עודד מנשה עם קולה של אמא, ב-13:00 הפסקול הישראלי, ב-14:00, הארצי, ובין 15:00-17:00 שמעון פרנס.

יהודה נוריאל יתארח במוצאי שבת, 23:00-01:00  ב-88FM לפרק ראשון בסדרת סיכום השנה, "בציר 2008", שעורך ומגיש בועז כהן. נוריאל כותב ביקורות מוזיקה בידיעות. כהן חזר השבוע לפרסם מדור מוזיקה בתרבות מעריב. 
עוד שת"פ בין שני העיתונים.

נשים נשים

עוד כתבה מאלפת על פערי השכר בין נשים לגברים.

רק מה, לא מצאתי את פתרון התעלומה שבפסקה הראשונה, גם אחרי קריאה מדוקדקת של הכתבה:
"שתי עובדות: האחת - נשים בשירות המדינה משתכרות כ-20% פחות מגברים, על פי נתוני הממונה על השכר במשרד האוצר. השנייה - הממונה על השכר במשרד האוצר אומר שאין אפליה בין נשים לגברים בשירות המדינה. הניסיון להבין איך מתיישבות שתי העובדות האלה שופך אור על מצבן המתעתע של נשים בשוק העבודה. יותר מכפי שהן מתמודדות עם תקרת זכוכית, הן לכודות בצוואר בקבוק".

תרבות מעריב
ליטל בית יוסף מראיינת את לירון לבו. זאת אומרת, מנסה. הוא לא משתף פעולה. היא מתעצבנת, הוא מתעצבן.
הכתבה, בה מוכיח לבו למה מגיעות לו שאלות יותר טובות מאלו שנשאל, פרושה על פני כפולת עמודים. היא מצוינת כחומר לסטודנטים לתקשורת, איך לא לעשות מה, אבל ככתבה בעיתון? מבישה.

גם תרבות אי'ל בלוג כתבה על כך.

בלוגלנד
מוסף הארץ מדווח על בלוג פרסום חדש, pookreport, שיקרע את הצורה למשרדי הפרסום. סבבה. לכו על זה.
אני רק כמה הערות:
להתחיל עם "גללי פרסום", "עמוס דרעק" ו"פוקים". זה לא טוב.
בכלל, עיסוק אנאלי אובססיבי אף פעם לא מריח איי-איי-איי.
מה שעוד מטריד: הפוסט האחרון פורסם ב-26 בנובמבר וזה שאחריו פורסם היום (ליתר דיוק שניים), כנראה בגלל הכתבונת בהארץ.
אז זהו, התמדה, התמדה, התמדה. בטח בעניין כה דינמי, כמו פרסום.

לבני Zipi!
וידיאו-פוסט חדש.

ח"ח
לכתבה על רוצח עליזה שגריר (רונן ברגמן, 7 ימים)
ועל הטיפול בפזורה הבדווית (שחר גינוסר, 7 ימים)

טילדה סווינטון היא בהחלט אישה אהובה, אבל הסרט של האחים כהן, "לקרוא ולשרוף" אינו חדש, ככתוב בכותרת המשנה.

הוא יצא בארצות הברית לפני כמעט שלושה חודשים ובישראל לפני כחודשיים.

ו-ורושקה, גיבורת "יצרים", מהסרטים של חיי. למרות שזה בטח עלול להיות קשה, הייתי רוצה לראות תמונה שלה היום, כשהיא כבר כבת 70.
זאת ועוד: מן הראוי היה לשאול אותה איזושהי שאלה על אנטוניוני, על הסרט, על דייוויד המינגס, שמת לפני כמה שנים (ולא להסתפק במשפט אחד על כרזת הסרט).

לחם עבודה
זאב חספר (גל"צ, חדשות, ידיעות, ynet, ערוץ 10, נענע10) עוזב את מנכ"לות האתר וחוזר לערוץ 10 כסמנכ"ל ניו מדיה.

נועה אסטרייכר, מנהלת הבלוגייה של תפוז נאלצה להיפרד ממשרתה. חבל, היא בהחלט יכולה הייתה לתרום לא מעט שם.

ועבודה, משהו?

מבין  125 העיתונאים היושבים כעת בכלא, מסיבות הקשורות לעבודתם, 56 הם עיתונאי און-ליין (בלוגרים, כותבים ועורכים). זהירות!

VTV
די מצחיק היה לראות את ג'ודי ניר מוזס שלום מבקשת לשנע אשכנזים עילגים לבית האח הגדול.
אני בעד, ויש לי מועמדת (אולפן שישי, ערוץ 2, הכתבה על סילבן שלום).

פרופ' עילם גרוס, האיש שהביא לנו את המפץ הגדול, יתארח היום (מוצ"ש) בשבע בערוץ 1, בתוכנית חדשה הנקראת שווה מחשבה, ובה הוא שר ומדבר עם ערן צור.

התיקונים
"במאמר המערכת 'מתבקש שינוי דרך' (שלישי, 2.12) נפלה טעות: אחרי הבחירות ב-77' אמר יצחק בן אהרון, כי הכרעת הרוב שגויה ולא שיש להחליף את העם, כפי שנכתב".

(הארץ)

איתן הבר מתנצל בפני כתב בחדרי חרדים.
"מוטב היה שיישאר על המסלול במומבי", כתב הבר על הק' לייבוש טיטלבוים הי"ד, לאחר שהביא עובדות מסולפות. ל'בחדרי חרדים' אומר הבר: "עשיתי טעות ואני אתנצל על כך"

אחח, אוצר המילים
מעריב עסקים זימן את כותביו להתמודד עם המצב החדש. ליאת תימור ויעל פז-מלמד, השתמשו באותו ניסוח, טקסט ליד טקסט, שכם ליד שכם:
תימור: "כינסתי את עצמי לישיבה דחופה. אין ברירה, חייבים לחסוך"
פז-מלמד: "כינסתי בדחיפות ישיבת חירום עם עצמי וקיבלתי החלטה פה אחד: צריך לחסוך"
האם זו אשמת הכותבות שחושבות  the same, או אשמת עורכ/ת לא יצירתיים במיוחד או לא מרוכזים במידה?

בלוגלנד

נועם שיזף, כתב מעריב, פתח בלוג, ובאנגלית. בענייני השעה.

עמיר מהשיר
שכבר מזמן כלום פה לא משאיר,

כתב לי פוסט מחווה, שהותירני עם פה פעיר.

לפני פיזור
צניעות
"... אני מבין בשירה הרבה יותר מהרושובסקי (ואגב, גם יותר מכל אדם אחר עלי אדמות)"
מנחם בן, תרבות מעריב

vlvtunderground@gmail.com

אף מדור ברנז'ה, אתר או עיתון מודפס (בטלוויזיה שודרה דקה? קשה לי להאמין) לא דיווח עד כה על פאנל הנשים בכנס (ואם אני טועה, תקנוני).

פאנל נשים לא מביא רייטינג, מה, עוד פעם הפמיניסטיות המטורללות האלו יבכו שאין ייצוג לנשים בעמדות בכירות בתקשורת? שהן לא מרוויחות מספיק? די, לא מעניין, הרבה יותר חשוב לדווח על מישהו שקילל מישהו, וההוא התעצבן וענה לו, ואז המישהו ביקש סליחה. או משפט מסעיר שביבי אמר. או חיים יבין. או רון בן ישי. אבל נשים בתקשורת? איזה חוסר משווע בסקס אפיל. את מי הן מעניינות? ואיזה לא-קולי/טרנדי/שווה זה לכתוב שהייתה רק אישה אחת בפאנל, נכון? די עם היללות האלו, נשים, נמאסתן!

לאור כל זה, ומאחר שלא הייתי כבר באילת כשהמושב "נשים בתקשורת" נערך, ביקשתי מד"ר הגר להב, שהשתתפה בו, לכתוב פוסטורח.

כמי שהיתה שנים עיתונאית ועורכת בכירה וברחה מהעולם הזה לאקדמיה, נשים ותקשורת הוא הסיפור של חיי.  אז אל תצפו בכלל לאובייקטיביות. את המושב "נשים בתקשורת – תקרת זכוכית?" בכנס העיתונות באילת פתחה טלי ליפקין-שחק בכך שסיפרה שככתבת צבאית בדבר נמתחה עליה ביקורת שהיא "כותבת כמו אישה". "אני מודה באשמה", אמרה ליפקין-שחק, "כי עיתונאי תמיד כותב בתור מי שהוא".

ציפי שוחט, כתבת התיאטרון של הארץ, לא רואה שוני בין כתיבת נשים לכתיבת גברים. מה שחשוב מבחינתה הוא האפליה בנוכחות. היא גם טרחה לספור: בכנס אילת לעיתונות הופיעו 210 דוברים במושבים השונים, מתוכם – 45 נשים. בכמה פאנלים (אינטרנט, סיקור השחיתות, עיתונות חוץ) כלל לא היו נשים.

מקבולה נאסר מרדיו אל שמס חושבת שהעניין איננו סגנון הכתיבה, אלא האג'נדה. לנשים, היא טוענת, יש אג'נדה אחרת, זווית ראייה השונה  מזו של גברים. עליהן להבליט את האג'נדה הזו ולעודד דוברות המחזיקות בה, אחרת אין טעם ממשי לעצם נוכחותן בתקשורת.

דנה וייס סיפרה שבחדשות ערוץ 2 יש היום נשים רבות, כולל עורכות מהדורות. אבל לעומת הרוב הנשי בתפקידי תחקירנות, הפקה זוטרה וכד', בדרגות הבכירות ביותר הן עדיין לא נמצאות: הן לא ראשי מערכות חדשות, לא מנכ"ליות, לא מו"ליות (ובעיתונות המודפסת רק אשה אחת, רותי יובל, חולקת את משרת העורך הראשי עם גבר). הבעיה בעיני וייס איננה מגדרית אלא קשורה למבנה שוק העבודה. לטענתה, מי שרוצה חיים פרטיים לא יכול להגיע לתפקידי ניהול, הדורשים התמסרות מוחלטת. אם הבנתי אותה נכון, העובדה ש"החיים הפרטים" מקוימים בעיקר על ידי נשים נראית בעיניה מקרית, לא מבנית. נגיד.

יגאל גלאי, פעם עורך לאשה ופנאי פלוס והיום יחצ"ן, חושב שהכל עניין של זמן – נשים נכנסו מאוחר לשוק התקשורת ולכן הן טרם הגיעו לעמדות הבכירות. כיוון שהיום הן בתוך השוק, בעתיד הן גם ינהלו. אבל גם הוא מודה שכיחצ"ן קשה לו יותר להכניס אשה לתקשורת מאשר גבר.

יוסי שריד פחות אופטימי ואיננו בטוח שהזמן יעשה את ההבדל. מאידך הוא לא בטוח שזה כל כך חשוב. "מגיע לנשים לתפוס מקום שווה לגברים במרחב הציבורי אבל אני לא חושב שיש להן עדיפות כלשהי על פני גברים. נשים כמו גולדה מאיר או ציפי ליבני הן מהגרועות במנהיגות שהיו לישראל". נו טוב, לא קשה לתת רשימה ארוכה הרבה יותר של מנהיגים-גברים גרועים, אבל את זה משום מה אף אחד לא עושה.

ואשר לי - הבעיה הגדולה בעיני היא שבחברה שלנו הגבר הוא עדיין הסטנדרט, הנורמה שלפיה נמדדים כולם, גם גברים וגם נשים, המובן מאליו. אז אפשר לשאול אם לאישה יש או אין כתיבה או אג'נדה נשית, אבל אף פעם לא ישאלו אם לגבר יש כתיבה או אג'נדה גברית.

מול הגברי כסטנדט, לאשה שנכנסת לעיתונות יש שתי ברירות, שתיהן רעות: או לראות את עצמה
כ-professional , כ-journalist, כאילו מדובר בהגדרות ניטרליות, מנותקות ממין ומגדר, ולשכוח שבתרבות שבה הגבר הוא הנורמה, "איש מקצוע" בלי מגדר הוא תמיד גבר; או להכריז על עצמה כעל אשה ולהיות מסומנת מראש כ"בעלת אג'נדה" (כאילו שאחרים הם אובייקטיבים ונטולי אג'נדה), כחשודה, כבעייתית, ולכן כמי שאיננה מועמדת ראויה לקידום.

במלים אחרות, היא צריכה להתכחש למשהו בעצמה – או לנשיות שלה או לאמביציות שלה. זה מה שבאמת תוקע נשים, מה שמעמיד אותן בדילמה שגברים לא נמצאים בה – האני הפנימי (כולל ילדים, משפחה, חיים פרטים, זהות אותנטית וכל היתר) או האני המקצועי. אצל גברים זה מחובר. אנחנו נאלצות לבחור. וכאן צריך להיעשות השינוי. 

הגר להב היא ראש מסלול עיתונאות בבית הספר לתקשורת במכללת ספיר
בעברה ראשדסק, סגן ראש מערכת החדשות, ועורכת חלק ב' בהארץ  

אופס

גל מור מוסיף על דור העתיד בכנס הטלוויזיה בראש פינה.