כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    46 תגובות   יום חמישי, 4/12/08, 11:17
                 הבלוג של ציפי לבני * הכתבה שהוסרה מנרג' * הנשים במארקרוויק ובסופשבוע

    סרטן הנח"לים

    לערוץ 2 היה אתמול סקופ: תחלואת הסרטן בבסיס הנח"ל בתל ערד מרקיעה שחקים.
    בהארץ זוכה הסיפור לידיעה קטנה בע' 7 למטה.
    (לכו תמצאו את זה באתר. אני התייאשתי).
    בישראל היום יש הפניה בשער, וידיעת טור קטנה בע' 9.
    במעריב - חלק ניכר מכפולת 10-11.
    בידיעות לא חושבים שהידיעה ראויה לבדל אזכור.
    אני משוכנעת שאם ידיעות (ולמעשה כל אחד מהעיתונים) היה חושף את המקרה, זו הייתה ידיעה ראשית. מה שאומר, שלא חשיבות הסיפור היא המכרעת אלא מי חשף אותו.


    ידיעות הפך למגשר של המדינה
    "ביוזמת ידיעות אחרונות חתמו ראשי המפלגות הגדולות על עצומה הקוראת למתבצרים בחברון: לא לאלימות, כן לכבד את פסיקת בג"ץ" (כותרת ראשית)


    לחם עבודה
    ניו יורק טיימס תפטר 530 עובדים.
    *

    צניחה של 30% במספר המשרות המוצעות בתקשורת.
    זו גם הסיבה שחלק גדול מהמודעות המתפרסמות כעת בלחם עבודה הוא של מחפשי עבודה ולא של מציעי.
    (ובכל זאת, שימו לב. יש מאתמול משרה נאה ודחופה הממתינה לכם).
    *

    איפה יש חופש עיתונות?
    הארץ אומר שבמפרץ הפרסי.
    *

    מעריב מדווח שעמירה הס נמלטה מעזה בגלל איומים על חייה.

    *

    גלובס מנתח בדקדקנות פס"ד בעניין זכויות יוצרים של צלם הארץ מול העיתון.
    האם אותו פס"ד היה מופיע כך אם היה בין גלובס לבין צלם שלו?


    ציפי לבני בקפה
    הפרופיל שלה הפך תוך יום לנצפה ביותר, וכך הודחתי מהמקום הראשון (ואז הגיעה גם איזה בלונדינית דדנית, אז בכלל. מזל שמדובר ברשת חברתית עסקית).

    על הסרטונים אחראית, מעתה ועד הבחירות, איילת דקל.
    עצה ליועצי התקשורת
    הביאו ללבני בדחיפות: יועצ/ת לשוני/ת
    אז נכון שמי שם זין בכלל, אבל בכל זאת, כדאי לה, ללבני, לשמש דוגמה.
    דוגמאות לקלקולים:
    אם אני יבוא
    איא (במקום היא)
    בכּל במקום בכל

    הערה, מתברר שזה לא היה ברור: הטעויות הן לא בכתב אלא בעל פה. ז"א, כשלבני מדברת.

    *
    עצה לאיילת
    דובביה לפן אישי יותר (לא במובן של חטטני).
    חוץ מזה הכל מצוין.

    *

    וציפי לבני בישראבלוג.
    ובפייסבוק.

    *

    ואם כבר: אסתי הכינה, במאמצים ניכרים, את תחנות התרבות של המתמודדים.


    כניסת העיתונאים הזרים לעזה

                                                                                                                                                27 בנובמבר

    לכבוד:
    ראש הממשלה, מר אהוד אולמרט
    שר הביטחון, מר אהוד ברק

                     הנידון: מניעת כניסתם של עיתונאים זרים לרצועת עזה


    "קשב – מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל" מביע את דאגתו העמוקה מהמשך סגירת המעברים מישראל לרצועת עזה בפני הכתבים הזרים.
    סגירת המעברים לרצועה בפני כתבים ישראלים נומקה בעבר באחריותה של ישראל לביטחונם. נימוק זה אינו תקף כלל לגבי העיתונאים הזרים. גם בעיתות משבר בעבר לא מנעה ישראל מהעיתונות הזרה את הכניסה לרצועה לפרק זמן כה ממושך וחופש התנועה של העיתונאים נשמר ברמה העקרונית. אין להסיק מכך אלא שהוראת שר הביטחון עתה למנוע את הסיקור של הנעשה באחד מאזורי הסיקור החשובים בעולם נעשה מנימוקים בלתי ענייניים בעליל. פורום העיתונאים הזרים כבר מחה בחריפות על הצעד חסר התקדים הזה ואף גורמי הסברה במשרד החוץ בישראל התלוננו על הנזק התדמיתי הנגרם למדינה בעטיה של החלטה זו.
    איננו רואים כל נימוק הגיוני המצדיק פגיעה חמורה כל כך ומתמשכת בחופש העיתונות ובמשפט הבינלאומי המגן עליו. אנו מוחים בחריפות על המשך ההגבלות הללו וקוראים לבטלן לאלתר.
    יזהר באר
    מנכ"ל קשב

    ומה אומר לאייס דובר משרד הביטחון?
    "הסיקור של עיתונאים זרים מעזה מעולם לא היה הוגן, צודק או נכון, ואנחנו לא רואים הבדל ברמת הסיקור גם מאלה שנכנסים לשם. שיראו לי כתבה אחת פרו-ישראלית או כתבה שנותנת תמונת מצב מדויקת, שיצאה מעזה בתקופה שהמעברים היו פתוחים".


    קצה האצבעות
    העיר ממשיך לאתגר את קוראיו בשערים חידתיים:
    "שמאלנים, נמאסתם
    'דבר אחד אל תעשו לנו עוד פעם: אל תימנעו מלהצביע ואז תבואו בטענות'
    ראיון עם מנהיג השמאל"
    והתצלום? דמות שחלקכם מכירים אותו וחלקכם לא.
    לכתוב את שמו? מה פתאום, זה כזה מיושן לכתוב את שם המרואיין עליו מדברת כתבת השער.

    אז זהו, בדפדפכם לע' 50 תגלו שמדובר בחיים אורון. וגם פה, כתוב בכותרת המשנה ובכיתוב רק "ג'ומס". חבר שלנו, נו באמת.
    וכך הפעלנו את הקוראים הנבובים.

    מדור ביקורת התקשורת של עומר שוברט משעשע במיוחד: הוא רוצה גילוי נאות מכל העיתונים על מעלליהם ומאבקיהם הפנימיים: למשל, אז נכון שהיה טקסט שבו שי גולדן מספר את סיפורו האישי אפרופו ספר חדש שלו בשישי שעבר בגלריה, ונכון שהיה גילוי נאות בסוף דבריו (על עיסוקו בהארץ, הכוונה), אבל לא, בהעיר דורשים גם גילוי נאות בשער.

    כן, בדיוק כמו הגילוי הנאות החוזר ונשנה שאולה, צלמת הבית הייתה עד לא מזמן זוגתו של איתמר בן כנען, עורך התרבות והניימ דרופר.

    שוברט רוצה גם גילוי נאות על כך שכתבת המשבר בעיתונות הכלכלית במוסף עסקים של מעריב היא עונש למארקר על הכתבה מתחילת אותו שבוע, שניתחה את הדוחות הכספיים של מעריב, כולל אותה כותרת פסאודו אירונית, על אמונתו של עופר נמרודי בעיתונות המודפסת, וגילוי נאות על הסיבה להתקפה הברברית בידיעות נגד אלכס שניידר, הבעלים של מכבי תל אביב (כי הוא התראיין למעריב באותו בוקר).

    מצחיק. הרי כך בדיוק נראית העיתונות בארץ. האחד מקבל ראיון, השני מתקיף את מושא הראיון. האחד הביא לחשיפת הסיליקון, כל השאר מתעלמים ממנו, האחד מראיין את חלוץ, השני עושה כאילו הוא מראיין. מה חדש? איך אפשר לעקוב אחר כל האינטריגות האלו של כולם בכולם? מסכנים הקוראים האומללים שעלולים לחשוב ששיקול דעת מערכתי מנחה את העורכים המניחים כתבה איקס במקום וויי, ומתעלמים מעניינים אחרים.


    את Markerweek עורכת אישה, ענת ג'ורג'י. כבר משהו טוב. כמה עורכות מוספי סופשבוע כבר יש בישראל? אה, זהו, שאין כמעט.
    אבל מה מכיל הגיליון השבוע?
    ראיון שער עם ליאון רקנאטי
    ר' עם אייל חומסקי, אחד האנשים החזקים בעולם הפרסום
    ר' עם גרגורי ברנהרדט, מנהל ח' השמה
    ר' עם יוסי בן עמרם, מנהל תרופה בחב' מרק
    כתבה על אנשים עם משרדים מיוחדים: חמישה גברים, אישה אחת
    מתכון להצלחה עם מנכ"ל רמי-לי
    ביזנס פלז'ר: 3 אנשי עסקים (גברים, נו) ממליצים על טיול לאנשהו.
    ובסוף, תודה רבה, מדור עם חוקרת תולדות תל אביב
    וארבעה מדורים אישיים (גיא רולניק; סמי פרץ; אורן פרנק; שי גולדן)
    (גילוי נאות לטובת שוברט: לפני שנתיים ורבע היה לי שם מדור למשך כמה שבועות והוא הורד מחמת אי שביעות רצון העורכים).

    בדיוק. מה לנשים ולכלכלה.

    גם בעסקי שירה, מתברר, נשים לא חזקות.

    בסופשבוע יש שירים שכתבו עשרה משוררים ישראלים רגע לפני מותם.
    שתי נשים יש שם (נו ברור, דליה רביקוביץ' ויונה ווולך) וערבי אחד, מחמוד דרוויש.
    כל השאר גברים אשכנזים ומיוסרים.
    ובכל העיתון מככבת רק אישה אחת. כוכי מרדכי שמה.


    למה הוסרה הביקורת של יניב יהודה אייגר מנרג'?

    ובכן, זו לא הפעם הראשון שכתבה המתייחסת למיכל היימן מוסרת מאתר.
    זה קרה גם לפני כחודש, אחרי שרואיינה במוסף הארץ ו
    הכתב התייחס לסיפור התמוטטותה בניו-יורק. האינפורמציה נלקחה מכתבה עליה בהארץ ב-2001. אלא שלמחרת אותה כתבה נאלצו בהארץ לפרסם התנצלות גדולה, שכן ההתמוטטות לא היתה ולא נבראה.

    כמובן שהכותב הנוכחי לא ידע על ההתנצלות, והשתמש בחומר הארכיוני להנאתו.

    באותו יום התקשרה היימן להארץ, והכתבה הועפה מהאתר.

    גם יניב יהודה אייגר מִחזר את הטעות מהארץ, וכך, לאחר שיחה קלה עם דורון גלעזר, גם הביקורת שלו נעלמה מהרשת. בקיצור, טעות ששורשרה ומוחזרה לדראון עולם, ואם להיימן היה זמן וכוח היא הייתה מרוויחה הרבה כסף מתביעה.

    משמע, לא היימן אשמה, ולא שרירות ידם של עורכי מעריב או הארץ, אלא טעות לעולם חוזרת מלפני שבע שנים.


    מח' וידוא עובדות
    ידיעות ומעריב מדווחים על הרחובות שהוריש סבא ויסוצקי ברמת גן. מעריב משומה מתעקש על ארבעה, אף שבמפה המצורפת לידיעה, מוזכרים בפירוש חמישה.

    לפני פיזור
    אז מה, עמיר מולנר?

     


     אופס, תוספת
    את המבזק המיוחד הזה קיבל מנוי הניוזלטר של הארץ היום בעשר וחצי בבוקר.

     

     

    מיהי איריס מור?

    זאת (ליידי גלובס, דצמבר 2008)?

    או זאת?

     

    עדכון, שבת: או, נפתרה התעלומה. איריס מור שלמעלה היא סמנכ"ל משאבי אנוש באלקטרה.
    והנה התגובה שלה.

     

    vlvtunderground@gmail.com

    דרג את התוכן:
      19 תגובות   יום רביעי, 3/12/08, 17:49

      כל העיתונים והפרשנים מצאו לנכון לעשות הקבלה בין מצבה העגמומי של מפלגת העבודה לבין קריסת מערכת המחשבים שבאמצעותה צריך היה להצביע.
      בע' 2 בידיעות מופיעה מסגרת ומעליה מתנוססת הכותרת "חברת טלדור: 'אנחנו לא אשמים'"

      בידיעה עצמה אין שום אמירה שכזו.
      נחמדה (אם כי עצובה) הכותרת בשער מעריב "צחוק מהעבודה".

       


      טובלים במספרים
      רבקי הולצברג הייתה בחודש החמישי להריונה (מעריב)? או בשישי (ידיעות והארץ)?

      והנער שנפצע בחברון, אליסף אסבן (נעקוב בעתיד אחר העיוותים האופציונליים בשמו, בהנחה שזה האמיתי) הוא בן 15 (ידיעות) או בן 16 (מעריב והארץ)

      "שווי החוזה של החברה עם מפלגת העבודה היה 1-2 מיליון שקל" (הארץ על החוזה של העבודה עם טלדור)
      ההבדל בין מיליון לשניים הוא מזערי?


      אניאניאני!
      מה בדיוק לפני כולם/ פרסום ראשון בידיעה המתבססת על הודעה לעיתונות?

      (לעצלני הלינקים: מכונית חשמלית בהוואי).

      בית מעריב
      יועמד למכירה במכרז, שיתפרסם ב-14 בדצמבר.

      רגע, שווי הבניין מוערך ב-45 מיליון, או ב-70 (וגם בגלובס)?

      ואם אני אסתפק בבניין במקום הפיצויים, זה יעבוד?


      לאן נעלמה הביקורת?

      יניב יהודה אייגר כתב בסופשבוע על התערוכה של מיכל היימן בתרבות מעריב

       

      הביקורת עלתה לנרג', אבל חיש קל נעלמה, מי יודע מדוע ולמה?
      הנה היא, בזכות החטטנות של גוגל


      הישראלים האלה, נמאס!
      שגרירי מדינות אמריקה הלטינית מרגישים מקופחים פה.


      נמשכים העיצומים

      של ידיעות נגד האינטרנט.


      דקה קלה על כלכלה
      הסבר ידידותי על השקעה בשוק ההון לאנשים שלא ממש מבינים בו.

      עמרי רונן ויעל אלמוג הם המדבבים.

       

      מי לא היה בהופעה של פיטר האמיל?
      אני!


      קורעים בקפה
      איילת דקל היא זו שמייצרת את הבלוג המצולם של ציפי לבני. קבלוה.


      התערוכה לזכר אודי אשרי
      תיפתח ביום שישי.

      מוזמנים.

       

      vlvtunderground@gmail.com

      דרג את התוכן:
        33 תגובות   יום רביעי, 3/12/08, 13:35
         

        טוב, לא כל הכנס, רק יום וחצי ממנו. טוב, לא כל האותיות, רק חלקן. מי שהיו שם מוזמנים להוסיף.

        אינטרנט (1) - רק פאנל אחד ומיותם הוקדש לאינטרנט, שלא היה שונה בהרבה מזה שנערך בשנה שעברה. בפאנל השתתפו רק גברים.

        אבי משולם עורך וואלה! חושב שתהיה עיתונות מודפסת בעוד עשור;
        רותם אברוצקי, ערוץ 1, סיפר שבבוקר הוא קודם מתיישב מול המחשב, ורק שעה לאחר מכן לוקח את הארץ מהתיבדואר;
        דורון אביגד, גלובס: "אין מצב שהאינטרנט יחסל את הפרינט. גלובס מתחיל לראות את עצמו כבית אריזה לתוכן. גלובס לא רואה עצמו יותר כפרינט ואינטרנט. האינטרנט הוא לא מדיום, הוא פלטפורמה".

        אילן יצחייק, סגן העורך הפורש של ynet: "האינטרנט לא מאיים על שום דבר, כמו שכל מדיום אחר לא מאיים על שום דבר. האתגר הוא עסקי, לא תוכני";
        רותם: "לא צריך לעניין אותנו באיזה מדיום אנחנו מקבלים את העיתונות. האינטרנט החליש את העיתונות. הוא הפך אותה לבינונית יותר".
        ד"ר צבי רייך מאונ' בן גוריון הציג מחקר חדש על המקורות מהם שואבים עיתונאי חדשות את המידע שלהם. מתברר שהאינטרנט נמצא אי שם בסוף הרשימה, נידח באופן מעורר אימה. ארגונים גדולים, כך עולה מדבריו, ימשיכו לאסוף מידע בדרכים המסורתיות ויעבירו אותו לכל הפלטפורמות. רייך אמר גם שהאינטרנט לא ידיח את הפרינט, ושזו בעצם הדעה הרווחת בקרב החוקרים. הוא הזכיר שתפוצת העיתונות המודפסת התחילה לרדת אחרי מלחה"ע השנייה. כלומר בלי שום קשר לאינטרנט. המאבק יוכרע על ידי הציבור והמפרסמים, סיכם.

        אינטרנט (2) - תזכורת: אין אינטרנט באולמות הכנס בהילטון; 24 שעות בחדר במלון עולות 70 שקלים; 4 לפטופים עם מודם סלולרי בין עשר בבוקר לשמונה בערב בלובי זה נחמד, אבל לא מספיק לכאלף אנשים. מה גם שאין טיפת פרטיות, כל מי שעובר מאחוריך רואה מה את עושה (ועידוק אמר גם שיש בהם וירוסים וחיות אחרות).


        בדיחה - (מישהו מהקהל, ערבי), במושב ששמו הנורא והעילג היה "תקשורת מכשיר דה-לגיטימציה של הערבים בישראל?":
        אברהים הולך לבית ספר יהודי. המורה שואלת אותו איך קוראים לך? אומר - איברהים. אומרת המורה, לא טוב. מהיום אתה אבי.
        חוזר אברהים הביתה, אבא שלו קורא לו: "אברהים אברהים!" לא עונה, מכסח לו אבא את הצורה.
        אמא שלו קוראת לו: "אברהים אברהים!? לא עונה, מכסחת לו אמא את הצורה.
        למחרת מגיע אברהים לבית הספר  והמורה שואלת אותו, מה קרה לך?
        עונה אברהים - "אל תשאלי, פגשתי שני ערבים, כיסחו לי את הצורה".

         

        ביבי (בנימין נתניהו) - "אני הזדקנתי, העיתונות התבגרה" (על יחסיו על התקשורת), שנשא דברים במושב המליאה - "השידור הציבורי - תקשורת ציבורית" (עוד שם מצוין, חד וקולח). נתניהו, אולי בגלל הביקורת ששמע על ציפי לבני, ואולי בלי שום קשר, סיפר, אפרופו יחסיו עם הטלוויזיה, במה צופים הילדים שלו, וכן על כל הפעמים בהן שימש הורה מלווה בבתי הספר שלהם.


        גילת, מוטי - "הרבה יותר עיתונאים רוצים להיות גיא פינס מאשר מוטי גילת" (רייך, מושב האינטרנט).


        הצלה - "האינטרנט הציל את העיתונות המודפסת בכך שהוא ביטל את החיץ בין העיתונאים לבין הקהל (אביגד, אינטרנט).


        זריזות - "האינטרנט הפך אותנו לזרירים יותר ומהירי תגובה" (קודנר). בגלל אותה זריזות, למשל, מופיעות באתרים השונים חצאי ידיעות, לפמים רבעים שלמים. הן כוללות, לפיכך, חצאי אמיתות, שלפעמים משנות את פני התמונה לחלוטין, ואחסוך בדוגמאות.


        חינמונים - "עיתונות החינם בעייתית - היא פורחת; היא לא רווחית. אני לא חושב שזה מודל מושך" (רייך, אינטרנט).


        כתובה, עיתונות - יואו, כמה פעמים צריך להגיד לכם? הכל התחיל מכך ששם המושב היה "האינטרנט כאיום על העיתונות הכתובה". אנשים לא קולטים. פרינט ואינטרנט שניהם כתובים. כתוב=מילים מוקלדות, לא משנה איפה. וכך, בפאנל הזה טעו וחזרו וטעו והתבלבלו בין שני המושגים אברוצקי, משולם, לירן דן מחדשות 2, ואפילו ליאור קודנר, עורך הקפה, התבלבל לא פעם.


        משך הצפייה - רוב משתתפי מושב האינטרנט טענו שמשך הצפייה באתרים (כתבות, קטעי וידיאו) הולך וגדל. ושמדובר בדקות ארוכות, ושתכני וידיאו נצפים לעתים בשלמותם (אם מדובר בעשר דקות למשל).


        נרקיסיזם - "האינטרנט הוא נרקיסיסטי ועסוק בעצמו" (רייך, אינטרנט).

         

        נשים - בכנס עצמו, כאורחות, נוכחותן הייתה ניכרת. כמדומתני - חמישים/חמישים. אבל בפאנלים? הו לא. במושב האינטרנט לא הייתה אף אישה (ותודה לד"ר הגר להב ממכללת ספיר שקבלה על כך בקול). זה לא היה מושב יוצא דופן. היו עוד כמה כאלו. וכשכבר היו נשים בפאנל, הן היו שתיים או אחת מתוך שבעה-שמונה משתתפים. מעטות מאוד מהמשתתפות היו עיתונאיות.
        צחוק הגורל: בכנס התקיים גם פאנל בשם "נשים בתקשורת - תקרת זכוכית?" ואני מאוד מקווה שיהיה לי עליו פוסט אורח (כבר לא הייתי באילת כשהוא התקיים).


        ספיר, מכללת - המכללה סבסדה ל-20 סטודנטים לתקשורת הגעה ושהות בכנס. חבל ששאר בתי הספר לתקשורת לא עשו כך.


        ערבים - בפאנל שעסק בדה לגיטימציה וכו' התברר שאותה אינטלקטואלית ערבייה ממושב העממיות והאליטיזם  אמרה שהתקשורת עוסקת (גם) בהסתה לרצח ואחר כך חזרה ודרשה: "אני בלתי נראית בתור פלסטינית ישראלית", ואף קבלה: "למה אהוד יערי, שלא יוצא מהאולפן ויש לו מקורות, לא יודעת מאיפה, לא מפוטר, ואילו יורם בינור כן?

        חיים יבין, מנחה הפאנל: "דיון אינטלקטואלי הפך לעימות בין יהודים לערבים. העיתונאים, הישראלים והערבים לא מצליחים להשתחרר מהפחדים הפבלוביים".
        עביר קופטי: "לא יודעת מאיפה אתה יודע מה ערבים רוצים. אני לא מייצגת את הערבים. אנחנו לא מקשה אחת.
        הכל זה סטיגמות.למשל,  הריסות בתים - האם מישהו חשב לבדוק למה בונים בנייה לא חוקית במגזר הערבי?"
        ד"ר מרי תותרי, אונ' חיפה: "כשהתקשורת הישראלית מתמודדת עם הסכסוך היא מתפקדת כתקשורת מגויסת לכל דבר. בושה לתקשורת הישראלית".

         

        עתידנות -  איך ייראה הפרינט בעתיד? "רזה יותר, פרשני יותר. מו"לים: אל תקצצו קיצוצים רוחביים. יש תחומים שצריכים לרדת, ויש שצריכים להתרחב. אולי הנייר האלקטרוני יתקדם-פיתוחית" (רייך, אינטרנט).


        פרסום - בואו לא נשכח שעוגת הפרסום בארץ - רובה פונה לפרינט (לא זוכרת מי אמר).


        צעירים - אין בכנס. כלומר היה פאנל שהוקדש לצעירים (אחרי שעזבתי), אבל רוב הנוכחים בכנס הם עיתונאים ותיקים עד ותיקים מאוד, בואכה פנסיונרים. זו קצת בעיה אחרי השנה שעברה, בה התרענו על היעדר צעירים. אז נכון, היו מאמצים השנה מצד מארגני הכנס להציע דילים מוזלים לצעירים, אבל זה לא הוכיח את עצמו, והצעירים לא היו מסה קריטית. לא טוב. מאוד לא טוב. האם מערכות העיתונים לא עודדו את צעיריהן? האם עיתונאים צעירים לא מתעניינים במצב המקצוע? האם למרות הסבסוד אין להם כסף להגיע? או עניין להקשיב לאחרים?


        רדיו - מיצב את עצמו ככלי תקשורת של הבוקר. של הפקקים. של המכונית (מושב האינטרנט, לא זוכרת מי אמר).


        שנה הבאה - רק אם אספונסר. ואם יהיה אינטרנט נגיש. ואם יהיו יותר צעירים. ונשים בפאנלים. ואם לא אשמע יותר על "העיתונות הכתובה".


        תוכן - " בעולם יש ריבוי תכנים. הכלכליות של ייצור תוכן יורדת. ההכנסה מייצור תכנים בירידה. לא רק תכנים עיתונאיים. איכותיות ייצור התכנים לא קשורה למדיום אלא לכך שהתוכן הוא פחות כלכלי" (ד"ר הגר להב, ראש מסלול עיתונות במכ' ספיר, קהל, מושב האינטרנט)


        עוד על הכנס

        רביב דרוקר - הכל אישי.

        רותם אברוצקי על עורכי הפחד.
        אורי לוי משמיץ את אברוצקי.
        יעל גאוני לא מוטרדת מהאח הגדול.
        זוועות נוספות על תוכן שיווקי.

         

        vlvtunderground@gmail.com 

         

        דרג את התוכן:
          40 תגובות   יום שלישי, 2/12/08, 20:08

          מי, מי אשם בקריסת מערכת המחשבים בפריימריז של העבודה?
          ומה, ניהול מערכת בחירות אלקטרונית זה משהו בלתי פציח מבחינה פיתוחית ותכנותית? תסבירו לי. כי לא הצלחתי להבין.
          חברת טלדור (We deliver IT) אומרת "כשלנו".
          "מערכת יעודית ומותאמת במיוחד", כך אמרו שם אך לפני שבוע.
          כל בעלי החברות האחרות שמחים לאיד ומספרים שאצלם זה לא היה קורה. ברור.


          למי קראתם נקניק?
          לא לאלון בן דוד, אני מקווה.


          מיילבק
          מהות החיים: קיצוצים
          "היי חברים
          בעקבות המצב שאינו פשוט, נקראנו לקצץ משמעותית בתקציב.
          משמעות הדבר היא שלצערנו חלק מהתכניות יוצאות לפגרה עד שיבואו ימים עם קצת יותר רווחה כלכלית, וכן שבנוסף יהיה עלינו לקצץ רוחבי בתכניות הרדיו של מהות החיים, תכניות שעלותן  גבוהה.
          מספר מגישים כבר התנדבו וקיצצו משכרם כחלק מההתגייסות למציאות החדשה, ואני קורא לנוספים לעשות כן, כי אם לא תהיה ברירה - אבקש מחלק מהמגישים לקצץ באופן אישי.
          אני יודע שהמצב לא קל לכולנו, אבל מצפה להבנה.
          המציאות טפחה על פנינו, וכפי שאתם רואים המצב במשק לא פשוט, ולא נראה שהוא הולך להיות קל יותר בזמן הקרוב. צעד נוסף שאנחנו עושים הוא דילול של חלק מהתכניות מפעם בשבוע לפעם בשבועיים, תוך הורדה בתדירות השידור ושימוש בשידורים חוזרים בתכניות.
          באהבה ובהערכה
          הנהלת רדיו מהות החיים
          מקבוצת שרי אריסון"

          (ההדגשות במקור)

           


          שת"פ היסטורי בין ידיעות למעריב!

          יט"ב צריך היה לסיים את שירותו בידיעות ביום ראשון האחרון, ולהתחיל לערוך את רייטינג מאתמול,  אבל בידיעות ביקשו נורא יפה שיישאר עוד שבועיים, ולא תאמינו, דורותי הסכימו, וכך נהיה שיט"ב הוא העיתונאי הראשון שעובד בידיעות ובמעריב במקביל:
          במעריב, ירון טן-ברינק עורך את רייטינג, ובידיעות הוא ממשיך לפרסם ביקורות טלוויזיה.

          תודו שזה מהממיישן.

           


          מח' וידוא עובדות
          בהארץ נכתב היום שבנימין נתניהו דיבר אתמול בכנס של רשות השידור. אז לא, הכנס בו הוא דיבר היה כנס העיתונות באילת. מה שנכון, הייתה בו בהחלט נוכחות עצומה עד פנומנלית של עובדי רשות השידור.

          מתברר שהוא באמת דיבר בכנס של רשות השידור כמה ימים קודם, וגם בכנס העיתונות (מממ, בפני אותם אנשים?).
          *

          אם לפני 50 שנה השנה הייתה 1943, זה אומר שעכשיו 1993?
          *

          יחס טקסט/תמונה


          דז'ה וו אנרג'טי
          מאמר אנונימי שפורסם השבוע בערוץ היהדות (אוי ויי זמיר, בתי בת ה-23 רווקה היא) בנרג' שואב אזכורים חינניים מטור אחר שפורסם באותו ערוץ לפני שנתיים וחצי.

          תיקון:
          גילתה: מגיבה 56 בנרג'.
          שולטהייס הביא לידיעת קוראי כיפה


           קורעים בקפה
          ראו ראו מי הצטרפה. ציפי לבני!

           


          VTV
          עבור:
          עורך לונדון וקירשנבאום, יותם ירקוני
          ירון לונדון
          מוטי קירשנבאום
          קברניטי ערוץ 10
          רבאק. בכל ערב בו אני מצליחה לצפות בקירשנדון, אני רואה שאורחי התוכנית הם גברים בלבד.
          חברים, עורכים, כתבים בערוץ 10, איך ייתכן שאין נשים דעתניות בתוכנית שלכם, המתמצאות בנושאים עליהם אתם מדברים? מה הסיפור?
          זה לא יכול להיות!
          אפילו אייטם על אלימות נגד נשים בעולם הערבי והדרך שלהן להתמודד עם שלל ההגבלות הבלתי נסבלות עליהן הוא בחסות צבי יחזקאלי.
          אבקשכם לטפל במצב במיידי, ולהדריך את התחקירנים/יות שלכם.
          תודה מראש
          צופה נאמנת חלקית ומאוכזבת תמידית

           


          לחם עבודה
          קשת פיטרה כ-20 עובדים. חלקם הגדול מ-mako.

           


          מח' מנויים שלום

          מה כבר ביקשתי. התקשרתי לכל העיתונים כדי לבקש שלא לקבל עיתון בשני ושלישי.
          איזה בלגאן נהיה. כל המערכות השתבשו לגמרי, ואף אחד מהעיתונים לא עמד בתנאי הבקשה שלי.

           


          דבורית  Vs מעריב
          שיואו, איזה אנטי קליימקס.
          אחרי כמעט שנה של חיכיון, נערך היום הקדמשפט (למענו עזבתי את כנס העיתונות באילת באמצע). אף שעורך דיני, רמי לנדא, אמר לי מראש שמדובר בהליך פרוצדורלי מיאנתי להאמין וראיתי את עצמי מנפנפת בידיי לכל עבר, רוקעת ברגליים ורושפת אש מתוך תקווה להוציא לאור את צדקתי. נאדה. לא הוזמנתי אפילו לצייץ.
          לאחרונה התברר שקבוצת מעריב, שהתנגדה לגישור בשלב מוקדם יותר של ההליכים, חפצה כעת בגישור מכל הלב (כן, כולנו בעד קירוב לבבות, ולכן אמרנו "רוצים").
          כמו כן נקבע מועד לשלב ההוכחות - 5 באפריל - מתוך תקווה שלא יהיה בכך צורך, היה ויצלח הגישור.

          באסה, עכשיו אני צריכה לשלם גם על גישור, על אף האוברדראפט ההיסטרי שלי.


          לפני פיזור
          איך אני אוהבת לשמוע "צוות, דלתות לאוטומט". הוא מה-זה מגעיש את דמי, ואחרי השורה הזו אני מרגישה כמו לפני מבצע אנטבה.
          *

          אני מנסה לעשות סיכום של היום וחצי כנס עיתונות בו הייתי. בהמשך.

          vlvtunderground@gmail.com

          דרג את התוכן:
            40 תגובות   יום שני, 1/12/08, 12:08


            זה עתה הסתיים כנס "תרבות עממית ואליטיזם"

            (הנחה יואב גינאי, השתתפו דב אלפון, עמיקם רוטמן, צגה מלקו (מנהלת רשת א'), ליאת רגב (ערוץ 1), ד"ר עוזי אלידע (יו"ר החוג לתקשורת באונ' חיפה), דידי הררי ויוריק בן דוד (אקו"ם):

            מה נאמר במושב המפוזר הזה, שלא הצליח להתפקס, אולי בגלל סערת הרוחות שהנושא מעורר תמיד? שהארץ הוא המעוז האחרון בפני קרוס האליטיזם, שלא צריכה להיות הפרדה בין תרבות גבוהה לנמוכה; שכן צריכה להיות הפרדה כזו; שעממיות זה טוב; שעממיות זה רע; שלא כותבים על מוזיקה מרוקאית (שהיא מאוד מורכבת) בהארץ; שכן כותבים עליה; שמוסף ספרות ותרבות של יום שישי הוא בלתי קריא וכותבים שם רק על שלושה משוררים פולנים ואחד נוורווגי; שזה לא נכון, וכותבים בו גם על משוררים צעירים, ושבכלל, מה אנחנו רוצים, כולה מדובר בארבעה עמודים אומללים בתוך כל העיתון.

            דידי הררי: "יותר קל היה לקבל את סלאח שבתי כי הוא קישון, אבל את ג'ורג' עובדיה לקח 20 שנה לקבל".

            רוטמן: "קית' הרינג היה נעצר על ידי המשטרה כשהיה מצייר על קירות השירותים והסאבוויי".

            מלקו: "לא צריך להיות קו אדום; אין תרבות ישראלית; צריך להביא את כולם למרכז".

            חיים שיבי (קהל) אמר שהאלטרנטיבה נמצאת באינטרנט; אלפון השיב שלצערו ואף שהוא מראשוני המאמינים, "האינטרנט לא התבגר ולא מהווה אלטרנטיבה... היינו רוצים שהאינטרנט והבלוגים יתאחדו ויהוו כוח עולה... אני מקווה שהמדיום הזה יתבגר ושיהיה לו זרם מרכזי חזק... אני לא מרגיש שיש חנוך לוין חדש ושאלפי בלוגרים כותבים עליו. אני מרגיש שמוסף של אדם ברוך (מושג) צריך היה להיוולד באינטרנט וזה לא קורה".

            ורדה צ'צ'יק מספרת על הנדלזלץ, שנסע פעם עם נהג מונית להצגה במקום מרוחק, והנהג הצטרף אליו לאותלו. כשיצאו, אמר לו הנהג שזהו, מעכשיו הוא מתחיל לראות הצגות שייקספיריות (מוסר השכל: אפשר לקרב את העם לאליטיזם).

            קהל: "בטח הוא נהנה כי בסוף הרגו את האישה".

            אינטלקטואלית ערבייה מנווה שלום, קהל: אין ייצוג לערבים, אין לי ייצוג.
            אומרת ועוזבת את האולם.
            אלפון: "זה מאפיין כנסים שאני משתתף בהם, אינטלקטואלית ערבייה אומרת 'אתם לא מתייחסים אלינו', ויוצאת".

            גינאי: "מה לא ייכנס להארץ?"

            אלפון: "לא תיכנס כתבה על אחת המתמודדות שיצאה מהווילה ובחוץ חיכה לה קהל מעריצים, בלי מבט ביקורתי". 

            זהו, יש עוד, אבל מתחיל המושב הבא, ואני יוצאת לחפש את המחליף של חנוך לוין.

            דרג את התוכן:
              19 תגובות   יום שני, 1/12/08, 10:15
               

              שלושה פרסי מפעל חיים הוענקו אתמול בלילה בכנס העיתונות באילת, באירוע שסיכם את היום הראשון של כנס העיתונות השני בק"ק אילת. שניים לחיים ואחד למנוח טומי לפיד.


               

              שני החיים שזכו ליהנות ממנו הם חיים יבין, שגם הנחה את טקס הפתיחה ועוד קודם לכן סעד שולחן לידינו בארוחת הערב, תוך שהוא נוזף בנו להקפיד על דיאטה, ורון בן ישי, העיתונאי הלוחם ללא חת, שפעם אחר פעם חירף נפשו בעורף האויב, מצטלם ליד כל שלט מאובק שעליו חץ לכיוון דמשק עם סכין בין השיניים ולפטופ על הרגליים (עוד לפני שהיה בכלל דבר כזה).

              את הפרסים שהוענקו לזוכים ליוו שלושה סרטונים המתארים את שלושת גיבורי העיתונות שלנו, סרטונים שלא היו מביישים את יוצרי יומני כרמל בשנות החמישים.
              למשל, את הסרט על יבין ליווה הסלוגן "חיים יבין מאז ולתמיד".

              ומה אמר יבין? "אנחנו נמצאים במקום קשה מאוד, זמן הבובליל (במלרע, V), כולנו עבדים להון ולשלטון וצריכים לשאול את עצמנו שאלות נוקבות: כמה אנחנו יכולים לחזור לאתיקה הבסיסית של המקצוע שלנו".
              יבין לא שכח להזכיר את הסדרה (הבהחלט טובה) שלו, "תעודה כחולה", ואת הדיווחים עליה, שקיבלו לדבריו "חמשת אלפים טוקבקים" (אני צריכה לבדוק את זה. חמשתלפים? V). "היה באזזז", הוא המשיך, "טלטל אותנו, ולא קרה כלום, אנחנו ממשיכים לחיות בבועה התל אביבית. כן, יש טייבה ויש ג'לג'וליה, אבל אנחנו נמשיך לחיות את חיינו".


              חיים מאז ולתמיד

              בן ישי הודה אף הוא נרגשות, היכה על חטא קטן, על שלא הצליח להציל את דבר (המנוח) מהתמוטטות כשערך אותו, אבל הזכיר איך ניווט את גל"צ לחוף מבטחים. כמו כן הוא תקף את הביטוי המתייחס לעיתונות כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה". לדבריו הדמוקרטיה בהחלט יודעת לשמור על עצמה, ואין שום סיבה להתנפל ולנשוך בחמת זעם.  אוקיי, הפנמתי.

              אלמנתו של טומי לפיד, שולמית לפיד, שעלתה לקבל את הפרס בשמו הסתפקה בשתי מילים: "תודה רבה".
              א-מחייע.

              אחר כך היה קוקטייל עם כל מיני משקאות צבעוניים ועוגות וממתקים עתירי סוכרים, פחמימות, שומני טרנס, קצפת ומי יודע מה עוד, וזה היה הקיו לברוח לסוויטה המפוארת, ולהירדם כנסיכה מיוסרת עם עדשה מיותרת על מיטת שדה יחידנית (ככה זה כשלא רוצים לישון במיטה עם אף אחד), ומגן עיניים לבוקר, כשבחדר השני שלה חוגגים ארבעה מחבריי הטובים (והיחידים פה, אם להיות הוגנת) ונהנים מסוכריות עדשים ומבובליל במלעיל.

              אה, והבוקר דיברתי אצל שמשית בסדר יום ברשת ב'. תשאלו אותה.

              vlvtunderground@gmail.com

              דרג את התוכן:
                31 תגובות   יום ראשון, 30/11/08, 19:51


                שלוםשלום, כאן כנס העיתונות באילת.
                הטמפ' - 25 מעלות.
                המלון - הילטון שבא (שיא הדקדנס). 
                מחיר האינטרנט ל-24 שעות - 70 ש'.

                Wi-Fi ב-3 אולמות הכנס - אין.
                בקומת המסד יש 2 עמדות אינטרנט נייח - 10 ש' ל-20 דקות.
                מה כן יש? ארבע עמדות לפטופ קבועות בלובי, בחסות מפעל הפיס, הפועלות בעזרת מודם סלולרי, חופשיות ל-1,000 באי הכנס (על אחת מהן השתלטתי).

                בהחלט שדרוג ניכר מהשנה שעברה, אבל עדיין, רוצים Wi-Fi!

                מה היה עד עכשיו?

                שלושה דיונים:
                "חדשות כבידור"
                היילייט: מנחם הורוביץ מחדשות 2 חי בשלום עם העבודה שהוא עושה, ושאייטם על מספרות של כלבים מקבל משקל זהה לאייטם על קופות הגמל.

                "האם העיתונות היא עדר"

                שלמה צזנה מישראל היום סיפר שבמסיבת עיתונאים בוושינגטון שאל את אולמרט איך ייתכן שמונעים תגובה מעיתון (הוא התייחס לתגובות הנמנעות מעיתונו). ענה לו אולמרט: "לא ידעתי שאתם עיתון".

                מישהו מהקהל: "כל העיתונאים עצלנים".
                כל הפאנל (מאילה חסון ועד ח"כ אביגדור ליברמן): "כל העיתונאים עדר".

                ליברמן: "אני לא בעד טרנספר; אני לא נגד ערבים. להפך. עזרתי לחב' החשמל המזרח ירושלמית לקבל רישיון".

                "סקר או שקר"?

                רינה מצליח אמרה שבשנים עברו סקרים לא היו מופיעים בכותרות ראשיות של עיתונים: "אני משתדלת שסקרים לא יפתחו את מהדורות החדשות".

                עד כאן שידורינו.
                מאחורי משתרך תור ענק, יותר גרוע מהתור לשירותי בנות.

                לל"ט



                 

                דרג את התוכן:
                  120 תגובות   יום שבת, 29/11/08, 13:43


                  הסיוט רק התגבר. כמו שציפי לבני אמרה, המקורות הזרים מקבלים מידע מהישראלים שנמצאים בהודו.

                  עדכון: זוהתה עוד גופה.

                  בעוד הניסוח המקומי פה עוד היה "נמצאו גופות בני ערובה", ב-CNN כבר נכתב בפירוש


                  מעריב קצת הגזים אתמול עם הכותרת הראשית "חוששים לגורל עשרות ישראלים", בעוד ידיעות הסתפק בע' 4 ב"חשש לחיי 9 ישראלים"

                  למזלנו, התחזית הפחות פסימית התגלתה כנכונה.

                   

                  הסיכום הזמני מהטרגדיה הכאוטית הזו, בה קשה היה לקבל מידע מדויק במשך שעות ארוכות עד ימים הוא, שאמנם זמינות ונגישות אמצעי הקשורת הגבירו את דיווחי המידע, אבל לאו דווקא את אמינותו ואת פיזור הערפל.


                  דנה ספקטור וציפי לבני
                  רבים מאוד מאוד התלהבו מהמדור של דנה השבוע בקריאות כמו "מצוין", מדהים", "נכון מאוד!". מאחר שהייתי בוחרת בשתיהן לראשות הממשלה, אני מרשה לעצמי לשפוט:

                  זה לא נכון שאנחנו לא יודעים כמה ילדים יש לה (כך טענה היא בטקסט). יש ללבני שני בנים מתבגרים. אחד בצבא. לאובמה יש שתי ילדות קטנות, והרבה יותר קל לגייס אותן לקמפיין. אני לא חושבת שזה הוגן לגרור את כל המשפחה לקמפיין, אם היא לא רוצה. ושני בנים מתבגרים הם לא ממש קמפיין-מטריאל.
                  אני מצטטת מתוך ליידי גלובס של יולי (נורית דברת):
                  "עומרי, חייל בחיל הים ויובל, תלמיד תיכון הלומד לבגרויות".
                  על כל הכבוד לתשוקה לראות אותה מחפשת קלטות של יובל המבולבל או של דורה, היא לא. מה לעשות שלאישה כבת 50 בישראל, אין היום (לרוב, אם כי כבר יש הרבה יוצאות מן הכלל) - ילדים קטנים?
                  דווקא כתבות על נפתלי שפיצר היו גם היו. חוץ מהעובדה שלבני צמחונית (אבל מבשלת בשר למשפחה), אני יודעת שהיא אוהבת לצעוד עם בעלה, בעיקר בשבתות ברגל, ושהיא מנגנת על תופים.

                  אני לא אומרת שזה מספיק, אני בטח לא אומרת שהקמפיין האדלריאני הוא טוב. להפך, הוא רע, והוא לא מקורי, וזה בדיוק מה שכתבתי עליו. אבל להגיד שאנחנו לא יודעים כלום על לבני זה פשוט עיוות של המציאות.


                  עכשיו, תארו לעצמם שאני הייתי מועמדת לראשות הממשלה. מה היו אומרים עלי? שרק בגלל שאני לא נשואה ואין לי ילדים אני מועמדת לתפקיד? וגם - האם הייתי צריכה לגייס את האחיינים שלי ואת התינוקת של החברים כדי להיות אובמית? אמהית?


                  היום (כן, היום) לפני 15 שנים נסגר חדשות

                  ומי היחיד שסופד לו? רון מיברג.
                  אני, כידוע, חייבת לחדשות את הקריירה העיתונאית שלי. שם התחלתי (אני ועוד מיליונים אחרים) את הדרך הארוכה, שם עשיתי את צעדיי הראשונים, שם למדתי לכתוב על מחשב (קויוט עם מסך ירוק רעל. שום אינטרנט לא היה שם, בסוף שנות השמונים).
                  מיברג טוען שחדשות היה צריך להילחם על חייו כמו מעריב. לדעתו האינטרנט היה מציל את חדשות, שיכול היה להיות עיתון האינטרנט הראשון.
                  מחשבה מעניינת, מה חבל שאי אפש לבדוק אותה.


                  כיפת הסוואה

                  בזמן תל אביב (הילה קובו) יש כתבה על הפושעים חובשי הכיפות. או, כמאמר המשנה: "... התופעה הכי מרעננת באולמות בתי המשפט"

                  מה מרענן בה?

                  וגם: אני לא חושבת שקובי אריאלי היה מגדיר את עצמו כ"עיתונאי חרדי".

                   

                  עוד במקומון: תיאור מפורט למדי של העדויות במשפט גיל ריבה, שתבע אתר שפרסם צילומי פפראצי שלו ושל בנו ג'וסי טרטל והפסיד. למה זה מעניין? בגלל שבית המשפט התחקה אחר דרכי הפפראצי, ובגלל העדויות של כל הנגועים בדבר (עורכים וצלמים) בנושא.

                   


                  פיצה לאליטה

                  קרדיט לבלוגים? לפורומים? אל תגזימו.
                  מזל שהסיפור המזעזע הזה, על פיצרייה שלא מתלהבת מלקוחות אוטיסטים,
                  הרבה הרבה יותר גרוע מההתעלמות הבוטה מהמפרסמים הראשונים.
                  עדכון:
                  מתברר שהמכתב הופץ על ידי אלו"ט, וכך הגיע ל-mynet.
                  בינתיים הוא כבר הופיע בפורומים/בלוגים רבים, וקשה היה להתחקות אחר המקור


                  קרן נויבך all over מעריב

                  קודם בזמן, אחר כך בתרבות מעריב, וגם אצל דב אלבוים כמו שצגצגנו.

                   


                  VTV
                  וויי וויי וויי, מה קורה לגדי סוקניק? "רסיסים של קאמבק"? חזר בו? מודה שהפוליגרף לא היה ההחלטה הכי מדהימה שעשה בחייו ורוצה לחזור לחדשות? והאם אני יכולה להגיד לו "אמרתי לך", אף שמקורביי אסרו עלי להשתמש בפראזה הזו לנצח?
                  הראיון איתו (צריך ללחוץ על הלינק הרלוונטי שמימין, כי הקישור הוא לכל התוכנית).
                  ולישראל רוזנר: הוא לא נשוי. חי עם, אבל לא נשוי.
                  מה שכן, נראה ששלח ודרוקר בהחלט הפיקו לקח: "קר שם בחוץ", הם אומרים, ומוסיפים שברגע שאתה לא יצרן תוכן אתה בדרך החוצה, כי פרשנים יש כמו זבל.


                   

                  באולפן שישי יצאו דנה סומברג ועמנואל רוזן בעקבות הידיעה הזו, על יהלומן ישראלי שנרצח באנגולה.

                  רוזן יתחיל להגיש את תיקתק שורת ב-11 בדצמבר. מה יקרה אז? יעזוב את אולפן שישי?

                   

                  הנה, עוד כתבה על אסי דיין. "יש אי נוחות בכתבות על אסי דיין", מודיע יאיר לפיד לפני שידור הכתבה של נעם עמית ומרגיש שיצא ידי חובתו. מה שכן, להבדיל מהכתבה הנוראה ההיא בערוץ 10, בה התפלש דיין ברפש, בין אם זה היה מבוים ובין אם לא, הרי שבכתבה הזו מישהו הקפיד הקפדה יתרה שדיין יהיה רחוץ ומסודר ומגולח ולבוש לתפארת כל קניון בישראל.
                  צובטת לב במיוחד הייתה הפגישה שלו עם אמא רות. מקוממת ומעצבנת - הפגישה אצל הפסיכיאטרית שלו, שמשומה רואה בטיפול בדיין שואו. או שמא זו נקמה באחותו יעל דיין, החושבת שדיין באוברדוז של ריטלין, בעוד היא היא זו שנותנת לו את המרשמים?


                  סחתיין למעריב עסקים
                  על השער העוסק במשבר בעיתוני הכלכלה. בהחלט הברקה:

                   



                  מיילבק על הכתבה
                  "...דאבל עם מרואיינים ללא שמות, נתונים באוויר והכרזה כי בקרוב נישאר עם שני עיתונים כלכליים בלבד. קצת הזוי שהעיתון שאוטוטו עובר בחובותיו את חובות המדינה, כותב על עיתונים אחרים, לא?"

                   

                  אני דווקא חושבת שזה לגיטימי. מה שמטריד הוא שאין כמעט תגובות של העיתונים, למעט גלובס, שמתייחס לשאלה על ועידת העסקים.
                  באשר לשמות המרואיינים: דווקא יש שניים.

                  מה שאותי הסעיר זו האמירה על כך שכשביבי ינצח בבחירות אדלסון יסגור את ישראל היום. נשמע לי קצת מופרך.
                  על פי הכתבה, אדלסון משלם עשרות מיליוני שקלים להארץ תמורת שירותי הדפסה והפצה. לא יודעת כמה זה נכון, אבל כזכור, המארקר מופץ עכשיו בתוך ישראל היום (כך שאם מישהו מעוניין לקבל אחד משני המארקרים שלי, הוא מוזמן).

                   

                  לרגל פסטיבל העיתונות באילת הנפתח מחר, מרואיין יוסי בר-מוחא, יו"ר אגודת העיתונאים (במעריב עסקים).
                  גם בר-מוחא וגם הכתב (לי-אור אברבך) וגם העורכים לא מבחינים בין עיתונות כתובה למודפסת.
                  משומה, בר-מוחא גם מנכס לעצמו את הקמת ועד העיתונאים בהארץ, פרויקט עליו חתומים במובהק יואב ריבק ויאיר טרצ'יצקי, שכבר אינם בעיתון. לא רק זה, "יש שם כרגע נתק בין הוועד להנהלה". אהה.
                  בנוסף, יש סתירה בדבריו: בתשובה לשאלה אם יגן רק על מי שחבר באגודת העיתונאים הוא אומר: "אני לא מגן רק על מי שחבר. שיפנו וינסו אותנו".
                  ובתשובה הבאה, כמה שורות לאחר מכן: "לפי התקנון אני לא יכול לסייע למי שאינו חבר אגודה. אני קודם כל מבקש ממי שמגיע למלא טופס - ואז אני מפעיל את היועץ המשפטי".
                  (מגרדת בראש).

                  ועוד משהו תמוה בכתבה
                  כותב המראיין: "האשם הראשון מבחינתו הוא האינטרנט: 'נוצר מצב שבו המו"לים, בעלי ההון, נאלצים לפטר לא מעט עיתונאים בעלי ניסיון, כישורים ובעיקר כושר ביטוי מעולה וחוש אחריות. הם נאלצים לקחת צעירים שלא תמיד הם איכותיים. נכון, קיימים עיתונאים צעירים מבריקים, אבל לא תמיד יש להם מידת האחריות שיש למבוגרים יותר. עיתונאי צעיר שמרוויח 5,000 שקל רוצה לשמור על מעמדו בעיתון. הוא חייב להביא סקופים כי הוא חי מרגע לרגע - הוא חייב לרצות את המו"ל ואת העורך".

                  ואיך, לכל הרוחות, זה קשור לאינטרנט?

                  ומה עוד אין בכתבה? התייחסות להתאגדות עיתונאי מעריב בהסתדרות, לקראת פיטורים עתידיים בעיתון.


                  טוקבק/המלצות

                  ריקי: "כתבה מעניינת במיוחד במוסף הארץ, על תיירות המין הישראלית לתאילנד. עורך המחקר שהה שם שלושה חודשים, לא התנסה בעצמו אבל חזר עם מסקנות מעציבות מאוד על הגברים הישראלים. הוא אפילו קורא לאסור בחוק לנסוע לשם.

                   

                  גם יהודה נוריאל כתב בלילות על הזוהמה התרבותית שבחורינו הטובים והמשתחררים מצבא ההגנה משאירים שם, מצדיקים את המוניטין הרע לישראלי בניכר". 

                   

                  :ransom stark

                  קלוד לוי-שטראוס. מומלץ להכיר את האיש ופועלו.

                   


                  קורעים בקפה
                  * בניגוד לכותרת הפרובוקטיבית והמתריסה, "מותו של האימייל", מסביר הפוסט הזה למה האימייל לא ימות כל כך מהר, שזו המחשבה הראשונה למראה הכותרת התמוהה.

                  אבל כן, היא מושכת, שהרי רוצים כולם להבין, האמנם? למה?
                  ו-אאוצ', ומה עם אזכור מקור ההשראה?

                   

                  * כתבי הכנסת מתקוטטים.

                   

                  * ושי מצוין לסופשבוע, לתחילתו ובכלל: כמה זמן תחיו?

                   

                   


                  רשתתתתת

                  תודה לחליג. שתרמה את הפועל לוולווט לדורבנות

                   


                  נאג'ס
                  תא"ל צ'יקו תמיר שנתן לבנו לרכוב על הטרקטורון זכה לכתב אישום. הפרשה נחשפה במעריב.
                  האם העיתונים נותנים קרדיט? לא, למה?
                  *

                  כשנשים מגיעות לגיל ארבעים פלוס הן בעשור החמישי לחייהן, לא הרביעי (ראיון עם ג'ולייט בינוש, 44, 7 ימים)

                  *

                  אנשי עכבר העיר מתבקשים לכוונן תאריכונים.

                   


                  כנסיים

                  כנס חוקרי אינטרנט ייערך מחר באונ' בר אילן.

                   

                  כנס אילת לעיתונות נפתח מחר. אשתדל לדווְחֵח מהשטח מעט.

                   


                  לפני פיזור
                  "כשאישה מפרגנת לסקסיות של אישה אחרת, משמע, ההיא לא באמת סקסית (כי אחרת הלוא הייתה מתקנאת בירך חברתה ושונאת). מנחם בן, תרבות מעריב.
                  (אפרופו חיבתה של רונה קופרבוים לפלאפונינט)

                   

                  vlvtunderground@gmail.com

                  דרג את התוכן:
                    38 תגובות   יום שישי , 28/11/08, 09:51

                    איזה גיהנום. בתשובה לשאלתי, אכן הרשת שוקקת. טוויטר, בלוגים, לכולם יש מה להגיד מזירת האירועים. יחד עם הדיווחים הלא ערוכים והמיידיים בזמן אמת, הישר מהאש, יש גם דיווחים סותרים, מוגזמים, ליבוי יצרים, הפרעה לכוחות הביטחון ההודים, הכל שם.
                    אמנם כל העיתונים פורשים עמודים על גבי עמודים היום, עם התמונה של מוישי צבי הולצברג הקטן,

                     

                     

                     

                    אבל ברור שזה היום של אתרי האינטרנט והדיווחים הטלוויזיוניים מזירת הקרבות. בעיקר אחרי שיחידת קומנדו פרצה לבית חב"ד.


                    אני ראשון

                    מעריב הודיע באמצע השבוע על כתבה שתביא פרטים חדשים מחקירת רצח רוז פיזאם. משהגיע סופשבוע למערכות העיתונים, כלומר לידיעות, התברר שמדובר בכתבה (כתבת טפיחה על השכם, בעקבות הקמת היחידה מחדש, יש לציין) על היחידה המרכזית, ובה פרטים על רצח רוז, ואזכור לרוצח המתאבד מייקל פישר.
                    כתשובה, יש הבוקר בהמוסף לשבת של ידיעות כתבה בה החוקרות של רוני רון מדברות לראשונה (עם הפניה בשער), ובתוכה בוקסית על חקירת פישר. איך היא קשורה לשם? לא קשורה. רק בגלל שלמעריב יש כתבה בה מוזכרות שתי הפרשיות, ידיעות מחרה-מחזיק.
                    אבל העניין היותר מגוחך הוא שבעמודי החדשות של ידיעות מוקדש לכך חצי מעמ' 14. כותרת ענק, תמונה גדולה. בסוף הידיעה כתוב "עוד על הפרשה במוסף לשבת". ומה יש במוסף? כאמור בוקסית, שכל תוכנה מופיע בעמודי החדשות.
                    מה שכן, הפרטים הללו, על המריבה שהובילה לרצח ולהתאבדות, לא מופיעים במעריב, כי הימ"ר לא חוקרים אותה.
                    מה שהמלחמה בין  העיתונים יכולה לעשות.


                    ערוץ 10, הסוף?
                    הרשות השנייה לא רוצה להאריך את הזיכיון לערוץ 10 אבל הכרעה סופית (של שר התקשורת אטיאס) בנושא תהיה במארס, אם לא יחזיר הערוץ 28 מיליון ש' כנגד דמי הזיכיון שלא שולמו "ויציג תוכנית להחזרת חובותיו לז'אנר העליון (סדרות דרמה, תעודה ותוכניות תחקירים) בסך 60 מיליון שקל ועוד 12 מיליון לתמיכה בקולנוע ישראלי" (ידיעות).


                    פשוט נעדרת
                    זוכרים את ציפי נווה, שהלכה לאיבוד בירושלים, וזכינו לתשדירים טלוויזיוניים ולמודעות על אודותיה בחסות המשפחה? אתמול מצא בנה את גופתה בוואדי בפסגת זאב. המשטרה נכשלה בחיפושים.

                     


                    ברשתתתת

                    לא ייאמן. לורי דרו זוכתה במשפט (בלבול ב-ynet) כמה סעיפים (יוסי גורביץ מסביר) אחרי שגרמה להתאבדותה של מייגן מאייר בת ה-13.
                    כן, החוק יכול להיות לעתים די מטונף, וכדאי מאוד שיתעורר, ויישר קו עם האינטרנט ושלל הבעיות שעלולות לנבוע ממנה.

                     


                    מה קורה ב-mako?

                    אחרי כמה שבועות אפשר לומר ש-mako מתמצב כאתר האח הגדול - אם מסתכלים על הרגלי הקריאה של הגולשים בו*.
                    ראיון עם רנין זכה עד כה ליותר מ-9,000 צפיות (המתקפה בהודו: 5,100).
                    יריב אופנהיימר מסביר למה לבחור בו: 9 צפיות.
                    שר האוצר מדבר: 44 צפיות.
                    פיני גרשון זוכה ל-66 צפיות.

                    קווין סמית עושה פורנו - 133 צפיות.
                    לסבית כותבת על סטרייטית מחמד - 435 צפיות.
                    * המספרים - נכון לזמן כתיבת הפוסט.


                    קורעים בקפה
                    מני נחמן הצליח במלחמתו, ואיש לא יבקש ממנו יותר 500 ש' בחודש.


                    מחווה ל-velvet באפעס

                    באבי ניר, אחד לפני הסוף.

                     :)

                     


                    נאג'ס

                    הרב מוני מנדר, סגן דובר חב"ד כתב לידיעות על פעילות חב"ד. בראש הטקסט שלו מופיעות המילים "ב"ה".
                    כמה בורים יכולים להיות עורכי הדסק בידיעות, שאינם יודעים שאסור לכתוב בעמודי חולין "ב"ה"?
                    מה צריך? בס"ד.

                     


                    לפני פיזור
                    ד"ר אלחנן נחום מרוויח 38.8 ש לשעה.

                    vlvtunderground@gmail.com

                    דרג את התוכן:
                      42 תגובות   יום חמישי, 27/11/08, 11:41

                      כל העיתונים התלבטו הבוקר מה לעשות עם שתי הכותרות המסעירות שהתגלגלו לידיהם. מצד אחד, אולמרט יועמד לדין בפרשת ראשונטורס. מצד שני, התקפת טרור בהודו. אולי יש ישראלים שם, אולי לא, עוד לא היה ברור בדיוק בשעת סגירת מהדורות הדפוס. וכך התמודדו הארבעה עם העניין:

                      בהארץ כותרת ראשית - אולמרט, ואילו מומבאי נדחקה לתחתית העמוד.
                      בידיעות כותרת הגג היא כתב האישום, אבל הידיעה המרכזית - "ישראלים לכודים בהודו" - היא הכותרת הראשית. בישראל היום להפך: התקפת הטרור במומבאי למעלה, וכל יתרת מרכז השער מוקדשת לאולמרט.
                      במעריב פחות או יותר על חצי-חצי: חצי עמוד עליון מדבר על הטרור בהודו, והתחתון מוקדש לאולמרט.
                      (מח' הגהה: טעות בכותרת מרכזית "מקורבי לבני: שיילך, עכשיו" צ"ל: שילך).


                      כפולת 2-3 במעריב הוסבה לפיגוע בהודו. אולמרט זכה ל-5-8.
                      בידיעות הפוך: 2-3, 4 לאולמרט, ואילו המתקפה - 6-7
                      בישראל היום 2-3, 5, 7 אולמרט והמתקפה - 9. 
                      בהארץ - פחות או יותר כמו בישראל היום.

                       

                      אבל מה שווים העיתונים המודפסים בהקשר הזה ביום שכזה (אם כי ידיעות דיווח כבר הבוקר על ישראלים המסתתרים בחדריהם שבמלונות - תודה למהדורה השנייה):

                      הנה החדשות: משפחה ישראלית מוחזקת בבית חב"ד; כוחות קומנדו פרצו למלון; דיווחים מעורפלים; והשתלשלנו מחלון.
                      אין אף בלוגר ישראלי במומבאי?
                      הנה מישהו שהיה שם, אבל לפני. ובלוג אנטי טרור, ובלוג ממומבאי.

                       

                      בקיצור, מקצת מהאש ומקילומטראז' הנייר שצריכים היו להיות מופנים לאולמרט הועברו למומבאי.  הרוויח?

                       

                      צרות בכותרות, או איפה בדיוק?

                       
                      בהמשך תוקן הניסוח ל"לא ידוע על נפגעים ישראלים"

                      לכד: נתאי פרץ.


                      דרמה בשער האחורי של המארקר
                      "נמרודי צופה קאמבק גדול לעיתונות המודפסת ב-2009"


                      וואוו, אני נסערת. מדפדפת במהירות לע' 56 (לא, לא מוצאת באתר) הנה יש (עם כותרת סבירה יותר) - והכותרת המפוצצת הזאת חוזרת על עצמה.
                      והנה הטקסט. על פי עמוד מסביר ומפרש יורם גביזון את סקירת המנהלים לדו"חות הכספיים של מעריב. לא הצלחתי להבין מהעמוד המפורט הזה איך מעריב יתייעל ויגיע לעצמאות תזרימית, אבל זה ניחא, נניח שיגיע (בעזרת כוחות-על שלא מהעולם הזה) למהפך תפעולי. מה הקשר בין הכתבה של גביזון לבין הכותרת, לעזאזל? התשובה: אין שום קשר, אבל לגמרי.

                      מה, העורכים לא תופסים את הבעייתיות פה? אז יופי, יש לכם כותרת מצוינת. אבל מה עם המציאות? איך היא מתחברת אליה?

                       

                      תוס':

                      יש הטוענים שמדובר באירוניה.
                      אירוניה? בעיתון כלכלי? ממתי?
                      אם אני לא הבנתי שמדובר באירוניה, קשה לי להאמין שיש מי שהבין.


                      מח' הגהה

                      ב-24 של ידיעות יש כתבה שנושאה הוא כזה: "כמה שגיאות בעברית אתם מקבלים מסתם האזנה לרדיו? אינספור. בדקנו כמה דיסקים חדשים כדי להבין את עומק הצרה" (דני ספקטור).
                      טוב שאני כאן כדי למצוא את השגיאות בעיתונות, כי מי יכתוב על כך אם לא אני?


                      מי אחראי לטעות במחשבי בנק הפועלים?
                      בעיתון המודפס וב-ynet. יופי, אני מרוצה.


                      שכר הרופאים
                      הוא יעלה ב-24% (המארקר)?
                      או ב-23.5% (מעריב וידיעות)?


                      אז מי תקף את אבי ניר?
                      הארץ מדווח על קשר לתוכנית השתולים וארגון האוהדים הקיצוני של בית"ר ירושלים, לה פמיליה.
                      אוקייי, טוב שלא כתבתי על בית"ר עד כה.


                      עד החתונה זה לא יעבור

                      ארנה קזין מסבירה למה טקס החתונה מיותר לגמרי.
                      היא עושה את זה במילים ספורות ובהיגיון ברזל.

                      בני משפחה שבחתונתם חולקו לכאורה עוגיות חשיש, כך על פי כתבה במעריב, תובעים את העיתון.


                      לחם עבודה

                      דנה ספקטור תצטרף לתוכנית צהריים בשתיים ברדיו תל אביב (ובעצם היא חוזרת לרדיו).

                       

                      דרור פויר מועמד להחליף את יט"ב כמבקר הטלוויזיה של ידיעות.

                       


                      קצה האצבעות
                      העיר מפרסם  (באורח חריג) מכתב למערכת:
                      "לכבוד עיתון העיר
                      הנדון: די עם זה כבר!
                      אני, עודד לאופר, סטודנט, תושב העיר כבר חמש שנים (הגעתי מגבעתיים) וקורא העיר מלידה, מקווה שיהיה לכם האומץ לפרסם את זה:
                      הזחיחות: יכול להיות שיש לכם עיתון מצוין. יכול להיות שיש כתבות מעולות. יכול להיות שיש לכם ידיעות בלעדיות. יכול להיות, אני לא יודע.
                      העיסוק העצמי: אני לא יודע כי אני לא קורא: לא את הכתבות, לא את הידיעות, לא את הטורים.
                      ובאופן כללי, אני לא קורא את העיתון.
                      הציניות: את מי אתם בדיוק חושבים שזה מעניין? למה אתם בטוחים שהסיפורים הפנימיים שלכם הם סחורה ציבורית? מה ההבדל בין הקשקושים האלה לסתם טוקבקים של רפי שכל באתר אינטרנט זניח?
                      בדיחות פרטיות: אני מבין שאתם נהנים מהחיים, אני מבין שקטעים אצלכם שם, אני מבין שאתם חבורה מגובשת עם הווי, דאחקות ועולם פנימי מסעיר, אבל יש לי כבר חבורה משלי, תודה.
                      דלות החומר: ולחשוב שלפני כמה שנים חשבתי שזה העיתון הכי טוב בארץ.
                      בברכה
                      עודד לאופר
                      "
                      אני רק תוהה: כותרות הביניים המודגשות הן של לאופר או של העורך?


                      האח הגדול
                      ודאי שמתם לב למוזיקה המלווה את הגיבורים.
                      המוזיקה בתוכנית עוזרת לכם להרגיש, ואותי, כצופה, היא מקוממת בדיוק בגלל זה. וזה בדיוק מה שמספרים היוצרים. בכל מקרה, רעיון מצוין לכתבה.

                       


                       

                      בלוגלנד
                      כמה סטודנטים לתקשורת חזותית בשנקר הפיקו בלוג על גלעד שליט, אליו הם מעלים עבודות שלהם. יש שם כמה דברים נחמדים, כמו האייטם "מה אתה עשית ב-3 השנים האחרונות":

                      אנשים שהתחתנו, נפרדו, גידלו חתול וילדים - ובאותו זמן גלעד בבור שלו.
                      על פי התגובות לעבודות, הם יחליטו מה הכי פופולרי - והאייטמים שיזכו להכי הרבה תגובות יודפסו בעבודת הסיום שלהם, שהיא עיתון שקוראים לו בלוג.


                      לפני פיזור
                      רגע, פלאפון מוותרים על נינט בגלל שהתלוננתי על היעדר קונטיניואיטי בשיער שלה?

                       

                      vlvtunderground@gmail.com

                       

                      דרג את התוכן:
                        52 תגובות   יום רביעי, 26/11/08, 11:44

                        ידיעות נמנע מפרסומת בעמוד השער:
                        "מלחמה על כל לקוח: רשת שיווק מציעה חלב וחלה חינם/ ממון"
                        טוב, אז ברור (מהכתבה) שלא לכולם, אלא רק למובטלים, פנסיונרים ועוד, אבל מה, אין ספק שהפס הצהוב הזה, באמצע השער, יריץ אנשים למוסף הכלכלי.


                        פרשת אבי ניר
                        האם יש מצב, כמו עם חודש האמהות הרצחניות, שההתנקשות באלפרון והתהודה חסרת התקדים שעוררה, עודדה את אלו שעודדו את המתנקשים באבי ניר?
                        אחד מכיווני החקירה, שמדובר בתחקיר באחת התוכניות של קשת, לא נראה כחיובי או מרכזי, כך לפי אייס.
                        (מה שכן, הכותרת, כלומר האמירה של החוקר בדימוס מישל חדד משונה מאוד: "אם אבי ניר לא מספק מידע  זו בעיה שלו. המשטרה לא תצא מגדרה". מי אמר שיש לו מידע לספק ושהוא לא מספק אותו?).

                        בניגוד לאמירה הזו, מצוטטים במעריב חוקרי משטרה האומרים: "אנחנו מודעים לרגישות של הסיפור, ולכן הוא זכה לתעדוף. התיק הועבר לצוות חקירה מיוחד של המרחב שיש לו את היכולות ואת האמצעים".


                        אם היה מדובר, למשל, בתחקיר עובדה, היו פוגעים באילנה דיין (לא שאני מאחלת לה חו"ח), לא? היא לא מספיק אייקון?

                        ובכל זאת, דומה שלפושעים היה מינימום הגינות. הם וידאו פעמיים שאכן אבי ניר הוא הקורבן שלהם. משמע לא רצו לפגוע באזרחים שאינם קשורים ל---- השד יודע מה בקשת.
                        נרג' מפרסם הבוקר שייתכן שיש קשר בין התקיפה לתוכנית שתולים, שעומדת לעלות לאוויר, בה נצפו גורמים עברייניים.


                        מה יהיה עם מעריב
                        קבוצת מעריב ממשיכה להפסיד. 18.3 מיליון לפי המארקר*? או 23.4 מיליון לפי גלובס?
                        המכירות ממשיכות לסגת. משמע, במובן הזה, לא ניכרת תרומתם של דורותי - שבשבוע הבא (1 בדצמבר) תמלא שנה לעבודתם - לעיתון. הקיצוצים קוצצו, העובדים פוטרו, התוכניות הגרנדיוזיות לנרג' לא ממש התממשו (האתר עוצב מחדש חלקית), כוחות האתר צומצמו וצומקו. המסקנה המתבקשת היא, כנראה, שגם כוחות עריכה מעולים ככל שיהיו, עם קבלות  ממקומות אחרים, לא יכולים להציל עיתון שהניהול שלו כושל.

                        * ומה זה (במשנה) "שורפת 6 מיליון בחודש"? מי שורף? על מה?

                        עדו טל מסביר למה מעריב לא צריך להיסגר. מסכימה.

                         


                        ברשתתתתת
                        ידידנו ברק חכמוב מפיל את העולם עם הסטארט אפ החדש שלו, אינטואיציה דיגיטלית, תוכנה למכשירי אייפון המתאימה אישית את העדכונים לכל משתמש.
                        זה הפריוויו מאתמול. היום מופיעה הכתבה בשלמותה בכלכליסט (אבל עוד לא באתר).


                        VTV
                        גם דארן סטאר (יהודי כשר), גורו טלוויזיוני, יוצר סקס והעיר הגדולה הגיע לישראל (אחרי בן סטילר וזק בראף, שהיו פה לפני פחות משבוע).


                        לא כלכלי
                        "לא בכל יום מתפרסם בעיתון סיפור של כישלון, ועוד ביוזמתו של המנוצח. זהו הפרק השלישי בסיפור נפילתה של חברת הבנייה שהקימו תאיר שכנר רוכמן ובעלה. חברה בינונית שעסקה במשך 15 שנה בעבודות גובה וטיפול בחזיתות בניינים".

                        את זה עוד לא ראיתם: מיומנו של מפוטר לעתיד.


                        בלוגלנד
                        שגיא ניר, עורך ערוץ הבחירות בנענע 10
                        מעודד פוליטיקאים לפתוח בלוגים בישרא.
                        כרגע נוכחים עוזי לנדאו, אברום בורג, אריה אלדד, קולט אביטל, מיקי איתן ונדיה חילו.
                        בדרך גם אילן גילאון, עמיר פרץ ורפי איתן.
                        שימו לב ללנדאו, שפרסם בבלוג שלו את המכתב ביום שעזב את הליכוד, ולאלדד שהבלוג שלו אממ, מעניין.

                        הסיפור הנורא של גילי בר הלל, המתרגמת של הארי פוטר, ו-וורנר ברדרז.
                        ויה סינמסקופ.


                        מנחם פרי שלח מכתב לממונה על ההגבלים העסקיים, בעניין צומת ספרים. אסתי סגל מתייחסת לכך.
                        והשאלה המרכזית היא: 6,700 ספרים יצאו השנה. מי יקרא אותם? מי יבקר אותם? מי יקנה אותם?

                        קןרעים בקפה

                        מאוריציוס מבקר את המבצע של שופרסל, ואת ההתייחסות אומרת ההן של התקשורת אליו, תוך כדי ציטוט קומוניקט ותו לא.


                        טוקבק

                        "איתןוו: ספורט הארץ יוצא בכתבה על מאורעות הדרבי שלשום, ועושה מאמץ מאוד מיוחד, מיוחד מדי הייתי אומר, ולכן נדמה לי גם שהוא לא חף מאינטרסים, לבאר מה קרה שם. הסיפור נוגע להתפרצות של אבי נמני (AKA אלוהים של אוהדי מכבי ת"א) כלפי השופט בסוף המשחק (מכבי הפסידו). המיקרופונים לא קלטו את הנאמר, ודו"ח השיפוט שהגיע להתאחדות גם לא מפרט, אז ספורט הארץ שכר את שירותיו של קורא שפתיים שיפתור את התעלומה. מישהו כנראה לא אוהב את נמני אצל שוקן".

                        כנס העיתונות באילת
                        כנראה שמאמצי המארגנים אינם כה מוצלחים, אם בדיקה מדגמית שערכה עינת מירון בקרב עיתונאים העלתה שלא רק שהם לא מגיעים לכנס, גם אין להם מושג במה מדובר.

                        עדקון*:
                        מארגני הכנס מוסרים שהם מופתעים מאוד מהאמירה הזו, מאחר שאם בשנה שעבר הגיעו כ-500 עיתונאים לכנס, הרי שהשנה נרשמו יותר מ-1,000 עיתונאים, כך שכלל לא ברורה ולא מייצגת מהות המדגם.
                        *עדכון+תיקון


                        מיילבק אנונימי
                        "בהצלחה מול מעריב - העולם החדש נגד העולם הישן".


                        מח' בלבול כות' משנה
                        "מזוודה אדומה בבוצה שנמצאה בנחל הירקון לפני חודשיים, ובה גופתה של הילדה רוז פיזאם, חלפו." (מעריב)

                         


                        קצה האצבעות (כבר ביום רביעי)
                        בסופשבוע - גילויים חדשים מפרשת רצח רוז פיזאם.

                        פריחת הפפראצי

                        נדחתה תביעת הפיצויים של גיל ריבה.


                        לפני פיזור
                        עדכון מילון מונחי התנועה של האקדמיה (ויה ידיעות):
                        GPS - נווטן
                        צ'קלקה - צפירור
                        שאטל - הסעית
                        טנדר - מטענית
                        מיני-ואן - סעונית
                        עכשיו נראה אתכם זוכרים את ההבדל בין הסעית לסעונית.

                        vlvtunderground@gmail.com

                        דרג את התוכן:
                          38 תגובות   יום שלישי, 25/11/08, 11:06

                                      הריבית * מפוטרי ההייטק * בנקהפועלים * משכנתא * האח הגדול מתקפל * פיני גרשון


                                                                       יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים

                                                                                          לא לשכוח


                          בסוף הבנתי, אני מקווה, מה המשמעות של הורדת הריבית.

                          כל העיתונים עוסקים ב2.5%.
                          הארץ
                          , שיש לו את המארקר, שעוסק בכך, כמובן, יכול להקדיש את הכותרת הראשית ל-2,100 המובטלים שנוספו באוקטובר.

                          עכשיו לכו תמצאו את זה באתר.

                           
                          גד ליאור מסביר בממון של ידיעות מה המשמעות של ה-2.5%, אלא שהתשובה הראשונה השתבשה, כנראה בגלל קיצור, כך שהקוראים המבולבלים לא יוכלו להבין כלום:
                          "אתמול את נתוני העצירה בצמיחה, שצנחה ברבעון השלישי ל-2.3% בלבד, לאחר שעמדה על יותר מ-5% במשך כחמש שנים".


                          35,000 מובטלי הייטק בדרך

                          איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה מפרסם סקר לפיו יפוטרו כ-35,000 הייטקיסטים. הידיעה על כך מופיעה בגלובס בעמודי החדשות בע' 14 למטה.
                          הכותרת: (יהודה) "זיסאפל: 7,000 עובדי הייט' יפוטרו במשבר"

                          בטקסט כתוב שיפוטרו 7,000 שעובדים ישירות בהייטק וכ-28,000 במעגלים המסייעים.

                          הכותרת דווקא מגמדת את המצב, להבדיל ממקרים אחרים בהם היא נוטה להגזים.
                          בממון של ידיעות מופיעה הידיעה כטורון בע' 3.
                          דווקא בעסקים של מעריב מופיע הסיפור בהרחבה ע"פ מחצית ע' 4-5
                          במארקר  היא נמצא במדור ההיי טק.
                          והנה היא בכלכליסט.
                          כשאחד העיתונים עורך איזה סקר מצ'וקמק שמסביר שביבי זוכה ב-80 אחוז מהקולות בבחירות הבאות, זוהי כותרת ראשית (נו טוב, עולה הרבה כסף, סקר), אבל סקר שמאיים ב-35,000 מובטלים, לא נראה מספיק חשוב לרוב העיתונים.

                           


                          פועלים בשביתה

                          מה קורה שם, עם התקלה במערכת המחשבים של בנק הפועלים? למרות שהמנכ"ל צבי זיו שיגר מכתב ללקוחות ש"התקלה (ולא "התקנה" כמו שכתבו במעריב 5) טופלה", ולמרות שדוברת הבנק מסרה אתמול אחה"צ ש"התקלה תוקנה", לא כך הם פני הדברים. פשוט לא. נכון, מטפלים בזה, עובדים על זה, אבל כלום לא נגמר עדיין, לפחות לא עד אתמול בלילה.
                          הבנק, אגב, מפרסם מודעה קטנטונת בעיתונים:
                          "עקב תקלה טכנית יחולו עיכובים בהחזרת שיקים וממסרים... אשר הוצגו החל ביום 21.11.8"
                          שרון שפורר כותבת גם היא על כך במארקר שלמרות ההודעה, כלום לא השתנה.
                          ויש עצומה.


                          אבי ניר: פחד ומשטמה ברמת החי"ל

                          הטענה היא שקודם התוקפים שאלו אותו לזהותו, ואז ביצעו בו את זממם.

                          מי זה יכול להיות?

                          אוהדים זועמים של האח הגדול? יצרני דרמות שפיתוחן לא אושר? כמה מנוסעיו של עידו רוזנבלום במונית הכסף שלא זכו בכסף? אינטלקטואלים היוצאים נגד הריאליטיזציה של הטלוויזיה? חבריו של שי המודח? בעל המזנון בקשת, כי הוא לא שילם על השניצלים? עיתונאים שלא קיבלו בלעדיות על סיור במנהרות וילת הבלהות? מי?
                          (מח' הגהה+: רמת החי"ל. לא החייל)

                           

                          צל"ש ל-ynet על מיקום הידיעה.

                           

                          דודו טופז התארח בתוכנית הבוקר (כלומר אולפן שישי לא מספיק?) ואיחל החלמה מהירה לניר. למה? הוא סיפר ששעתיים לפני התקיפה דיבר איתו על ריאליטי חדשה שהייתה לו להציע. מממ... אולי דודו קשור? וגם, טופז וניר? קאמבק לקשת? משונה.

                          בשער מעריב: "מי תקף את האיש החזק בטלוויזיה"
                          חצי מכפולת 10-11 מוקדשת לסיפור, והכותרת פה: "מי תקף את מלך הרייטינג"
                          הכותרת השנייה באותה כפולה היא "האיש המציא את יוסי בובליל". אה? מה פתאום המציא? או שזוהי אמירה כללית, יענו בובליל כמטאפורה?

                          גם בידיעות הידיעה בשער, באותו מקום כמו במעריב: צד שמאל למטה.
                          הכותרת פה פחות מאדירה ומאלילה, יותר סטרייטית: "מנכ"ל קשת הוכה באלות"
                          שני שליש מכפולת 14-15 מוקדש לפרשה. הכותרת: "התוקפים שאלו: 'אתה אבי ניר?' ושלפו את האלות"
                          גם פה יש בוקסית על היותו של ניר ילד הפלא הטלוויזיוני.
                          מה שכן, ההתייחסות של ידיעות עניינית לגמרי, וזה, בניגוד או כדי להכחיש את הטענה שידיעות מנהל מלחמה נגד קשת/האח הגדול מאז הכתבה "הפח הגדול" ב-7 לילות.

                          בישראל היום הידיעה מופיעה, נחשו? נכון, שער, שמאל למטה.
                          גם פה: צ"ל רמת החי"ל.
                          ובהארץ, פחות או יותר באותו מקום (יש מודעה), אבל רק הפניונת.


                          האח הגדול נכנע

                          יש שכר לפועלנו: כמעט שבוע אחרי שטחנו בנושא רז שכניק מדווח בידיעות ונטע אלכסנדר בהארץ  שהערב תפרסם קשת הבהרה בעניין סיפור הגבורה של יוסי בובליל, שניסה לשדל את חבריו לשכב עם בחורה שנייה אחרי שסיים את מלאכתו.

                           


                          פנאי פלוס
                          חוגג את  גיליון האלף בגיליון חגיגי "בסימן כוכבי הריאליטי של כל הזמנים" (כך בידיעות, משנה, שער אחורי)

                          של כל הזמנים? כלומר מימי הביניים, עבור ברנסאנס, המהפכה התעשייתית, ועד היום?

                           


                          VTV
                          צפיתי אמש בחלק מהכתבה על נפגעי המשכנתאות (איתי לנדסברג) במבט שני של קרן נויבך בערוץ הראשון.
                          אז נכון, הסיפורים האנושיים עצובים נורא. אבל אני לא יכולה שלא להתקומם, ולחזור על עצמי: למה אנשים לא עושים לעצמם את חשבון הנפש הזה לפני שהם לוקחים משכנתא? ולמה לקחת משכנתא? למה?
                          אני לא באה להגן על הבנקים, אבל הסדר המשכנתאות ברור לכל: נתנו לכם 1,000 שקל לקנות דירה, ואתם תחזירו לנו מיליון. מה לא ברור?
                          אם רבים לא היו נכנעים לצו הלב ש"צריך ארבעה קירות" ומורדים בשלטון המשכנתא, אולי, אולי כל השיטה הזו הייתה יותר אנושית. כלומר כלכלית.

                           


                          מיילבק
                          במייל בתפוצת נאט"ו ששיגרה אמילי עמרוסי היא מספרת איך הגיעו שוטרים לביתה באישון ערב, ואמרו: "אם אני רוצה להשתחרר מהמעצר, אני צריכה לשלם ערבות, ולהתלוות אליהם לסניף בנק הדואר הקרוב ביותר שפתוח, בנמל התעופה בן-גוריון כדי לשלם ערבות בסך 750 ש"ח. אמרתי להם שאני לא יכולה להשאיר את הילדים לבד, אז הם אמרו שהם פשוט ישימו אותי בניידת ויקחו אותי למעצר".
                          וכל זה למה? כדי לשכנע אותה להעיד במשפט שהיא לא רוצה להעיד בו.
                          "בפרקליטות המדינה שמעו שאני מסרבת להעיד והוציאו צו הבאה בפני שופט, הליך חריף שנשמר לפושעים פליליים מיוחדים".
                          עמרוסי מתבקשת להיות עדת מדינה  ולמסור לביהמ"ש קלטת שתשמש כראיה להפללת אדם שנאשם בהסתה לגזענות. הקלטת לא נחשבת  לראיה קבילה, אלא אם מי שצילם אותה הוא שמוסר אותה לביהמ"ש. בקלטת יש כתבה שעמרוסי שידרה לפני כמה שנים בערוץ 10 ובה מרואיינים מיכאל בן-חורין ואלישבע פדרמן, שנאשמים בהסתה לגזענות. עמרוסי כותבת: "אין לי סיבה להעיד נגדם, או בעדם, או בכלל... אני לא רוצה שיהיה לי שום חלק בהפללה של מישהו...
                          ...אני רואה את עצמי כעיתונאית.. ומרב מקורותיי הם חלק מהציבור הדתי והקהילה הרחבה שבהם כלולים גם הנאשמים הספציפים האלה. עיתונאי לא יכול לעבוד אם הוא יודע שכל דבר שיקליט או יכתוב עלול לסבך אותו כעד נגד המקור שאיתו דיבר. אחרי שאעיד נגד מישהו שהתראיין עבורי, למה שמישהו אי פעם יתראיין אצלי?"
                           סוף דבר, כותבת עמרוסי, הוא שבעלה נסע עם השוטרים להפקיד ערבות: "אני עצורה ועומדת להשתחרר בערבות בשעה הקרובה. הערבות תחולט אם אחליט לא להגיע למשפט ולהעיד".

                          לא מבינה את עמרוסי. לא מדובר פה בהסגרת מקור עלום, אלא במסירת קלטת ובה כתבה שכבר שודרה בציבור. מה הסיפור?

                           


                          בלוגלנד

                          הבלוגוספירה על המיזם של פרטנר, אליו עובר הבלוג.
                          חורים ברשת - סקפטי ומסויג (מממ. "רובם", למה הוא התכוון ב"רובם"?).
                          גם עמית כנעני לא הרוסה מאושר.
                          ועידן באנקדוטות קצת פחות אפל.

                          אני לגמרי יכולה להבין את החששות והשאלות. אני מקווה שבעתיד ניתן מענה לכולן, ושהמיזם בהחלט יתרחב. אמן.

                           

                          קוראי סינמסקופ מוזמנים להקרנה של A.I.

                           

                          פוסט מוצלח בהפינגטון פוסט על כישורי האנגלית המפתיעים של אובמה.

                          תודה לרנסום

                           


                          התיקונים
                          בדרך כלל התיקונים וההבהרות מופיעים בטורי צד בעמודים האחוריים של סקציית החדשות.
                          במעריב מופיע הבוקר תיקון בע' 2:
                          "הבהרה
                          בכתבה על יעקב טרנר במוסף סופשבוע האחרון (21.11.08) נפלה טעות. הציטוט 'התחננתי, ביקשתי על נפשי', לא נאמר על ידי יעקב טרנר. מדובר בהתרשמות מוטעית של הכתבת מדבריו. אם השתמע אחרת מהכתבה, מעריב מצטער על הטעות
                          ".
                          עכשיו, מה הקטע הטרגי? שהמילים הללו היו בשער המוסף עליו מככב טרנר.
                          "התחננתי" היא הכותרת.
                          לא קל.


                          דבורית  Vs מעריב
                          שבוע מהיום, אנחנו בביה"ד לעבודה.
                          זוכרים שסיפרתי שבתיק העבה שהכינו הנתבעות להגנתן מופיעים כל קטעי "דבורית Vsמעריב" מתוך הבלוג? אני מתכוונת להוציאו אותם כספר עם תום המשפט.

                           


                          לפני פיזור
                          פיני גרשון שחוזר לאמן את מכבי ת"א, זה טוב?

                           

                          vlvtunderground@gmail.com

                           

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה