כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    59 תגובות   יום שני, 24/11/08, 12:38
     

    רשת ביטחון היא המונח הרווח בכל העיתונים ובכל נושא בימים האחרונים.
    רשת הביטחון של משרד האוצר, הביטחון הלקוי בו אנו חיים, והרשת (האינטרנט) ללא ביטחון שבגללה התאבד אברהם ביגס והעולם שתק.

    בידיעות ציוו אתמול בראשית - "רשת ביטחון: עכשיו" - כותרת למאמר של סבר פלוצקר עם חץ ענק ומאיים כלפי מטה. זה היה כל השער.
    במעריב ראשית - "רשת ביטחון או שביתה".
    גם הטקסטים שונים:
    בידיעות - באוצר פתחו במתקפה אידאולוגית נגד הרעיון של רשת ביטחון לחוסכים.
    במעריב - באוצר מתכוונים להפעיל תוכנית מוגבלת להצלת החסכונות - אך עדיין לא הוחלט אם ומתי ליישמה".
    מזתומרת? אם מתכוונים להפעיל איך עדיין לא הוחלט אם...?
    בהארץ דבקים בביטחון ההוא:
    "מערכת הביטחון: לקדם הסכם עם סוריה, למרות המחיר הכבד"

    היום ממשיכים לחפור ברשתות הביטחון
    ומעריב בכותרת לבנה על רקע שחור ומפחיד: "מה עושים עכשיו?"
    צוות מומחים מסביר מה עושים עם החסכונות.
    בע' 4 חוזר המוטיב המרכזי: "בקרב על החורים ברשת הביטחון"

    ידיעות: "רשת הביטחון מלאה חורים" (היא תגן רק על כמה עשרות אלפי בעלי קופות גמל וקרנות פנסיה)


    אם תקראו בעיון את המאמרים הכלכליים בידיעות ובמארקר תבחינו במלחמת השקפת עולם חריפה המתנהלת בין גיא רולניק לסבר פלוצקר.
    מי תומך במה? ניחוש אחד.


    למי קראת חמורים?
    יולי תמיר התראיינה הבוקר (הבוקר? אולי אתמול? התבלבלתי) בתוכנית של קשת, והזדעזעה מהאמירה "חמורים" של הרב עובדיה יוסף נרו יאיר.
    שזכתה לכותרת בכל העיתונים
     וגם בנרג'.
    אבל רגע, הבה נפשפש בארכיון קצת:

    אותה כותרת בדיוק ניתנה לאותה ידיעה בדיוק על החמורים באותו נרג' לפני כשנה. כבר שכחנו? וגם אז הזדעזענו?

    אז די, כמה אפשר להתחלחל בכל פעם מחדש מהאמירות המוזרות שלו?
    איך ענה לשרה הבוקר מישהו בתוכנית? "הוא לא התכוון חמור במובן דונקי".
    מישהו מכיר "חמור" במובן אחר?

    ועדיין, לא סיבה להזעיק את השרה להגן על כבוד המורים.


    עזה טבעה בים
    ראיון עם עמירה הס, שלא מהססת להגיע לשם.

     


    האינטרנט הזה

    ישראל וולמן כותב בדעות ידיעות על המתאבדים ברשת, ומזכיר לכולם להפסיק  ולהגיד אוי אוי אוי, האינטרנט הזאת. משומה עורך/ת הטקסט החליט שהכותרת ההולמת היא "אין אלוהים ברשת". על מה ולמה?

    ב-24, באותו עיתון, כותבת לילית וגנר, ומנסה להבין מה נהיה שם (נחשו מה הכותרת? "רשת בלי ביטחון") על הסיפור של ביגס ושל לורי דרו, שגרמה להתאבדותה של מייגן מאייר כשהתחזתה לנער בן 16.

    כל העיתונים עוסקים באינטרנטיזציה של מערכת הבחירות

    אנשי Move On, שעבדו עם היועצים האסטרטגיים של אובמה הגיעו לארץ כדי לעזור למרצ בקמפיין האינטרנטי שלה.
    הם גם מתראיינים ל-24 (יונתן גור) ומככבים בשער המוסף.

    גם בהמגזין של מעריב לא מוותרים על הנושא הלוהט, כשכתבת השער היא איך כולם רוצים להיות אובמה, זותומרת לנצח בבחירות בעזרת הרשתית.

    וכן, הבחירות עוברות לאינטרנט. מעריב מצדו מתחקר ומוצא שהיוצעים של ביבי, שעבדו לכאורה עם אובמה, ה זוטרים שבזוטרים.


    אין מילים
    כך מתואר המעבר של הבלוג לאורנג' במארקר (המודפס) הבוקר:



    כל כך הרבה רגש, כל כך הרבה אינפו - לבי הקט גועש, מוצף ועולה על גדותיו.


    ורוה כותבים עם ו' אחת. אחת. אחת!
    (ולא פעם כך ופעם כך).


    קורעים בקפה
    תחילה חשבתי שמדובר בבדיחה. קיבלתי לינק לאחד הפוסטים פה, המספר על מישהי, הילה בר, השולחת מיילים לאנשים בקפה, ומבקשת מהם סכום חודשי, כדי לנהל פה את "פעילותם הכלכלית", אחרת יימחק כרטיסם. זה נשמע לי בדיחה גרועה של מישהו שחמד לצון.
    אבל מתברר שטמנתי ראשי בחול - מני נחמן, שארגן בהתנדבות (כך הוא מספר, לפחות) פעילות חברתית בקפה מדווח על מקרה זהה. אז מתברר שיש דברים בגו, והנה גם ההסבר הלא משכנע של הנהלת האתר.
    למה  שמישהו ייענה פתאום להצעה לשלם כסף על כרטיס ברשת חברתית?

    *

    מיגרנה בוי כתב על הדמיון בין הקמפיין של HBO לזה של רשת.
    גם באייס כתבו על כך יומיים אחרי.


    רפורשת
    לא מזמן הייתי אצל רופא, ואמרתי לו "קראתי באינטרנט ש..." עצר אותי הדוקטור מיד ואמר, "עשי לי טובה, אל תקראי על רפואה באינטרנט". הוא התכוון להגיד שים המידע הוא לעתים שלולית עכורה. לא התווכחתי איתו, ואני ממשיכה לרחרח אחר ענייני רפואה ברשת, אבל מתייחסת בעירבון מוגבל לחומרי הקריאה.
    הנה דיון בנושא.


    VTV
    סמי פרץ (המארקר) ונחמה דואק (ידיעות!) הופיעו בתוכנית הבוקר של ערוץ 2 ודיברו על ה-מש-בר.

    ח"ח ליומן של ערוץ 1, שבעזרת בן כספית ואילה חסון עקפה את שישי של ערוץ 10.
    אמהם ההבדל הוא 6.4 לעומת 6.3%, אבל נו, ככה מתחילים.


    כנס העיתונות באילת
    ייערך בשבוע הבא, בין יום ראשון לרביעי. משומה התוכנייה ב-PDF, לא הפורמט הנוח ביותר לעיון. למה? ככה.
    המושב היחיד שידבר על אינטרנט הוא "האם האינטרנט מהווה איום על העיתונות הכתובה".
    (כן, הכתובה. עוד לא הצליחו להפנים מארגני הכנס את ההבדל בין הכתובה למודפסת).
    בפאנל בנושא זה בדיוק בו השתתפתי
    בשנה שעברה, דיברתי על כך שצריך להרחיב את תחומי הדיון האינטרנטיים. ולדבר על בלוגים ועיתונאים, וכנהלאה. שום דבר מזה לא קרה.
    ואם תהיתם, לא, אני לא משתתפת באף פאנל.


    לחם עבודה
    רשת, קשת וערוץ 10 יקצצו בשכר הבכירים.



    מח' הגהה +
    מעריב מדווח על שובו של ברבאבא לחיינו.
    טוב, לא כל כך מהר, ערוץ הופ! מנהל מו"מ (כמו גם שני מו"לים וחב' דיוידי). מתי זה יקרה, אם בכלל? ב-2010. סיבה להצהיר בכותרת המשנה שהוא חוזר? במעריב חושבים שכן.

    *
    ישראל היום (ראשון): "על חודן של 18 קולות" (ע' 26).

    *

    המוסף לשבת (ידיעות), שישי האחרון: כות' משנה "57 מדינות ערביות אימצו במרס 2002 את היוזמה הסעודית להסכם עם ישראל"
    באמת? 57? מתי נולדו?


    הפרינט מת, יחי הרוקנרול
    נאג' חמאדי יופיעו ביום רביעי, 26.11 בוילה סוקולוב, קפלן 4 ת"א, במסיבה סוערת של החטיבה הצעירה (של העיתונאים, מה איזה).

    דבורית Vs  מעריב
    אשהה בכנס העיתונות רק יומיים, מאחר שביום שלישי, 2 בדצמבר, סטגדם סטגדם, ייערך המושב הראשון (קדם משפט) של משפט המאה בנוכחות הצדדים: התובעת והנתבעים, אותם תייצג חשבת השכר של מעריב.


    לפני פיזור
    בן סטילר
    וזק בראף ביקרו פה ואף אחד לא השתולל?

    vlvtunderground@gmail.com

    דרג את התוכן:
      103 תגובות   יום ראשון, 23/11/08, 12:29

      אוקיי, הפעם זה נכון ומדויק, מה שקראתם פה ופה ופה ופה ופה ופה.
      בתום שנתיים ושליש של התנהגות טובה בקרב הירוקים אני עוברת ל-orangetime.

      למה?
      כי גם אני חזירה קפיטליסטית, ומה לעשות, הכסף מדבר, loud & clear: עוזבת מרצוני בגלל הצעה טובה יותר שקיבלתי.
      עם הנימוק הזה אף לא אחד מאנשי המארקר יוכל להתווכח.

      מתי זה יקרה? בקרוב. הודעה תישלח למשפחות, ופרידה סופית, אמיתית וקורעת מהקפה ומהמארקר ומאנשיו היקרים ללבי תיערך בבוא העת.

      בינתיים עסקים כרגיל.
      (חוזרת להשתזף על גדות הירקון ולדוג דגי בננה).

      עוד לינקים רלוונטיים:

      הבלוג הקולקטיבי של המיזם.

      בועז

      עידוק

      יאיר

       

      vlvtunderground@gmail.com

      דרג את התוכן:
        121 תגובות   יום שבת, 22/11/08, 12:25


        איזה שער הכי אטרקטיבי ולמה?

        מרצפות: אקרשטיין. לא, נו, סתם

        לכבוד פורים שיבוא, או ההלואין שכבר חלף, התחלפו 7 ימים ומוסף הארץ בתפקידים.
        על שער מוסף ידיעות: חקירות השב"כ, על שער מוסף הארץ, מיכאל מושונוב, ובפנים לייזה מינלי, דה שבו, וידידי הוותיק פיטר האמיל, שנראה כפול ניומן בקשישותו. אבוי
        (לינק קצת דפוק).

        7 ימים

        6 עמודים מוקדשים לתחקיר של רונן ברגמן על דרכי חקירה לא הולמות של השב"כ. שירות הביטחון הכללי מכחיש מכל וכל.

        7 עמודים מוקדשים לתחקיר עומק של אמיר שואן על ציפי פינס והתנהלותה מול תיאטרון בית ליסין: חריגות שכר לכאורה, חוזה פנומנלי ליונה אליאן חברתה, עלבונות לעובדי התיאטרון. פינס מכחישה הכל, אלף ועד תו.

         

        G
        מוסף גלובס כינס פאנל של מנהליה הבכירים של קבוצת דלק, המנסים להסביר את דרכו של יצחק תשובה בעת המשבר. אבל מה, על השער מככב תשובה גופו, ואפשר לחשוד שהוא גם מדבר. רק אם קוראים את כות' המשנה עד הסוף אפשר להבין שלא. ואם כבר כינסתם פאנל, אי אפשר היה לצלם אותם ביחד, ולא להסתפק בתצלומי ראש ארכיוניים?

         


         שנייה קלה על כלכלה

        "אנחנו נמצאים במצב שבו מסוכן להתנהל בזהירות"
        (פרופ' פול קרוגמן, נובליסט הכלכלה)

         


        מה זה, הכל פה על כרעי תרנגולת?

        הבורסה נפלה בגלל סוחר באקסלנס (פקודת מכירה אחת יכולה להפיל את הבורסה? פששש);

         

        המדינה נפקקה בגלל שתי משאיות מטופשות. כלומר לא הן, נהגיהן.

        לא קצת רעוע כל העסק הזה שעליו אנחנו יושבים? 


        איתור העוז

        עמוס עוז התחיל את השבוע בכותרת הראשית של הארץ, "מפלגת העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי"

         

        ומסיים אותו בראיון שער לנחום ברנע בהמוסף  לשבת.
        פכון מהראיון:
        בתשובה לשאלה מה זה שמאל ישראלי:
        "אם אתה רוצה תשובה פילוסופית, אומר לך שהשמאל הוא אנשים בעלי דמיון והימין אנשי נטולי דמיון"
        והתשובה הפוליטית:
        "השמאל הישראלי הוא אנשים שמאמינים שהקונפליקט הוא בר פתרון; אנשים שמאמינים שהעניים והעשוקים לא צריכים להישאר עניים ועשוקים. אלה שני מבחני הקבלה לשמאל".

        וגם רונה קופרבוים כותבת עליו ב-7 לילות: הוא האיש שהיה מזיז אותה מהאספרסו שלה וגורר אותה לעשייה פוליטית, אם רק הייתה שותה אספרסו.

         


        השבוע (הארץ)
        עבר היום ניתוח לב פתוח, והמחשבה הראשונה שעולה בדעתי היא שהוא הופך למתחרה של מוסף הארץ. תוך שבועיים ההבדל יהיה הפורמט (הסדיני או הלא סדיני) בלבד.


        המטרה של עורכו החדש, היא להקליל ולאוורר. וכך, הכתבה הראשונה עוסקת בחשוד המיידי ברצח אלפרון,
        עמיר מולנר עם תוספת עדכנית: מספר פעמים בו מוזכרת כל אחת ממשפחות הפשע בגוגל (טובה).

         

        המלה האחרונה נגוז כבר השבוע. מחליף אותו מדור הנקרא בשם העברי "הקוורטט". ועוד טרם אכנס לעובי הקורה, זה באמת שם לא נאה. אפשר היה לחשוב על מיליון שמות עבריים חלופיים.
        המדור מתחלק, כמתבקש, בין ארבעה כותבים, שמהגגים על עניין מסוים מתוך המכלול השבועי שהתרוצץ מול עינינו. ארבעה הגיגי קצפת שלא מהווים תשובה למדור של הנדלזלץ, שיכול היה בהחלט להמשיך את חייו שם באין מפריע.

         

        לילי גלילי מראיינת את יוסי מילשטיין, שנפרד השבוע מגאידמק (שווה).


        הומברט אלפרון

        לטובת הדור שלא ידע את - סמדר קילצ'ינסקי הייתה בת 13 כשעברה לגור עם יעקב אלפרון.
        היום אין לה כל כך חשק להיזכר (תוצרת הארץ).

        גם בהמוסף לשבת של ידיעות (ע' 21) מוזכר הרומן עם ס"ק, אלא שפה היא הייתה דווקא בת 17 בעת שהתנהל. 13, 17, נו באמת, מה זה משנה.


        תרבותוספרות
        זו אמירה די חתרנית, אם חושבים על זה, לדחוס את עמודי תרבות וספרות, שלא עברו עיצוב מחודש כבר יובלות, שהגריד שלהם משובש (לוגו המוסף קרוב לשוליים בצורה מפחידה, כאילו עוד שנייה הוא קופץ החוצה), לתוך נדל"ן של המארקר (לא, זה לא חדש), כרוצה לומר: אם כבר אתם עסוקים בקירות ולבנים, תקדישו פרק זמן מסוים משעות הפנאי שלכם להיתרבת, ולא מול הבובליליזם.


        האח הגדול
        כמויות המלל שנשפכות על התוכנית רק הולכות ומתגברות. ומכל זווית שהיא.
        והנה עוד על "הזכות האינטלקטואלית לצפות באח הגדול"
        למעט העובדה ששום אינטלקט לא מעורב בפעולה הזו, להפך, הכל נכון.


        7 לילותרבות מעריב
        בשער: "עידן רייכל פותח הכל". ברגע שאני קוראת משפט שכזה אני יודעת שלא אקרא שום דבר חדש על רייכל. מצד שני, מה, את כל הדברים הישנים כבר קראתי? לא בטוח, אבל זה גם לא חסר לי.

         

        טוב נו, אני מעדיפה את דאנה איבגי אצל המתחרים. 


        ברשתת

        נער התאבד מול גולשים באינטרנט.
        בישראל זה לא היה קורה. דקה והחצי והמשטרה הייתה בבית שלו.


        המוסף לשבת
        תמלילי השיחות של א' ממשרד התיירות, עם י', המקורב לנשיא, הם החומר הכי משמים שתקראו בסופשבוע. למה? כי א' הזאת היא קרציה שאין לשער, והיא מנג'סת בלי סוף על שהיא רוצה שהנשיא ימצא לה עבודה.
        אפשר היה לחסוך לפחות עמוד.

         

        ופה היא תתבע פיצויים אם לא יואשם באונס

        אפעס
        "בשב"ס מתריעים: אסירים כבר ביקשו אישור לצאת להשתתף בהלוויה של עמיר מולנר בעוד שבועיים"

         


        ממון
        שושנה חן שלחה חולצות לגיהוץ לכמה גהצניות.
        למה לא לגהצנים גם?


        אנשי התקשורת

        העוברים לפוליטיקה הסעירו את דמיונם של שני דתיי מחמד: חנוך דאום שכתב על כך בהמוסף לשבת של ידיעות, וקובי אריאלי, שכתב על כך בתרבות מעריב.
        דאום מארגן נבחרת חלומות ואילו אריאלי מבסוט, שבלכתם של העיתונאים יהיה למי שנשארו יותר מקום.

         


        פר-סו-מות
        לא שאכפת לי, אבל לנינט יש תוספות שיער עצומות (או פאה) בפרסומות החדשה לפלאפון,
        שהרי כזכור, בעצרת רבין ראינוה בקארה המפורסם.
        או שצילמו את הפרסומת לפני שגילחה היא את ראשה (דצמבר 2007)?
        בכל מקרה בשנה לא צומח שיער באורך כזה. בדוק.

        הפרסומת עם השלכת והקרחת?
        מה הרעיון? שולחת לרופאי העור את הלקוחות, ומה יגידו הללו לרופא? סליחה, הפרסומת, עם השלכת, יש לך את התרופה הזו?
        הרמז היחיד בה הוא:

        MSDישראל
        אוקיי, אז אני מחפשת, מה זה ומוצאת שמדובר בחברת תרופות
        ולמה הפרסומת כך? כי אסור לפרסם תרופות.
        אם אגגל קרחת פלוס MSD אגיע לפה, אבל מה שם התרופה, לעזאזל?


        לחם עבודה

        אסף גרינבויים נפרד מיאיר לפיד.

        רונית הבר, עורכת מנטה, תיפרד מתפקידה.

        הצעות עבודה - פה.


        VTV
        מה הביא את יומן של ערוץ 1 לכתבה על ויאגרה? אה, כן, עשר שנים, שנחגגו כבר לפני חודש וחצי בעיתונות הדפוס.

        אבל למה הכתבה של אמיר גרא הייתה כל כך ארוכה, והסתיימה ב"החיים בוורוד"?

        יחי הרפלקסיביות

        1. גיא פלג דן בשאלה אם דרור אלפרון הוא היורש, והאם התקשורת מלבה ומעודדת אותו לקחת את התפקיד.
        פחחח.

        "ההלוויה של אלפרון הייתה יותר מכובדת, יותר גדולה ויותר מסוקרת מההלוויה של יהודה עמיחי וס. יזהר"
        (אמנון אברבומיץ')

        אילן לוקאץ' הולך לבדוק למה תוכניות הבישול משתלטות לנו על מערכת העיכול ובכלל.


        קורעים בקפה

        אייל לבקוביץ', הוא גולדמונד ידיד הבלוג (אף אכלנו חומוס ביחד!), איש ספר, התראיין לשמנת.

         


        ברשתתתתת
        האתר israelimages.com מבטיח שתוכלו להרוויח מהתמונות שבבוידעם.


        לפני פיזור
        לרותי רוסו שלום
        ניסינו (טוב, לא אני, אנשים מוכשרים ממני) להפיק פרוזן יוגורט על פי המתכון שלך, אחריו עקבנו עקב בצד אגודל. התוצאה לא ראויה למאכל אדם. אפילו לי. למה?

        vlvtunderground@gmail.com

        דרג את התוכן:
          90 תגובות   יום שישי , 21/11/08, 09:02

          שילה דה-בר, עורך ידיעות, מבין באינטרנט. טוב, זו לא חוכמה. דה-בר מבין בכל דבר. ואני לא אומרת את זה כדי להחניף. אני אומרת את זה כי יש אנשים כאלו. זרקו להם מילה על משהו, הם ידעו עליו. שמעו עליו. קראו עליו. עשו אותו.

          ובגלל שדה-בר מבין באינטרנט, ואין לו שום עניין בקיבוע דפוסים קיימים, או בהשחתה מתמשכת של יערות גשם לעדי עד, אני לא מצליחה להבין את ההתייחסות שלו לרשת. למען האמת זו לא המצאה שלו, ההתכחשות הסלקטיבית ל-www, אבל הוא ממשיך את המסורת של עורכי ידיעות הקודמים כאילו לא הגענו בשעה טובה ומוצלחת לשלהי 2008.

          דה-בר לא מרשה לכותביו לכתוב באינטרנט: בלוגים, טוקבקים, שום דבר (יוצא דופן היה הבלוג של יובל דרור, עד סוף אוקטובר עובד ידיעות). הוא גם לא מעלה שום חומר* מהעיתון המודפס לאינטרנט. מקסימום, הפניות ב- ynet בחמישי או בשישי למהדורת השבת (עוד יוצא דופן - כנרת רוזנבלום הכותבת טור מפריז ב-24 וב-ynet - עד לפני 3 חודשים).
          כותבים אחרים שביקשו אישור לכתוב בלוג נענו בסירוב.

          כל עם ישראל יודע (טוב, הבלוג וספירה וגולשי קפה דמארקר) על מקרה שאירע לפני כמה שבועות: רע"ש פתח פה בלוג, וכתב פוסט אחד על אודות חולדאי. זה היה שבוע לפני הבחירות. יומיים עלצה הבלוגוספירה וחלצה שמפניות, יומיים געשו יושבי הקפה, ופאף, הבלוג נעלם. אני משוכנעת שהוא לא נעלם כי כותבו התחרט, אלא כי כותבו התבקש להסיר את הבלוג על ידי קברניטי (מיברג היה כותב קלגסי) ידיעות.


           

          לא ברור לי למה דה-בר לא מבין שכתיבה מסוג כזה לא יכולה להזיק לעיתונו, אלא רק להשביח אותו. ברוב עיתוני העולם אך מקובל הוא שהעיתונאים כותבים גם בלוגים, אם מתחשק להם. מה אני מרחיקה לעיתוני העולם? גם בישראל, כמובן. הארץ מעודד את כותביו לכתוב בלוגים (טור צד משמאל). במעריב לא שמעתי שאכפת לעורכים אם כותביהם כותבים בלוגים או משתתפים בדיונים אינטרנטיים. עיתונאי גלובס כותבים בלוגים ומעלים את החומרים שלהם מהעיתון. עידו קינן מכלכליסט ונרג'  לשעבר כתב וכותב.

          רק בידיעות משגיחים שחס וחלילה לא תדלוף מילה מודפסת, כלומר קדושה לרחבי האינטרנט, פן יקרה מי יודע מה. מה יקרה? פחות אנשים יקנו ידיעות אם יתפרסם בלוג של נחום ברנע גם באינטרנט בו יכתוב חומרים שלא היה להם מקום בעיתון (פעם, אגב, היו לו טורים ב-ynet אבל החגיגה הסתיימה ב-2006. יופי, אשכרה הולכים אחורה בידיעות)? פחות אנשים יקנו ידיעות אם לרענן שקד יהיה בלוג בקפה? מה הסיפור? מה נהיה?

          אבל זה לא הכל. השבוע התבקשתי למחוק תגובות של אחד מכותבי ידיעות פה בבלוג. נעניתי לבקשה, נו מה, וכי אקח על מצפוני עוד מובטל? אני לא מבינה את החוקים המשונים האלו, ומה שעומד מאחוריהם. ידיעות נוהג במין טוטליטריות בעובדיו, ומשגיח שלא תזלוג ולו מילה אחת שלהם לאינטרנט. מה השלב הבא? יאסרו עליהם להעלות פרופילים בפייסבוק ולכתוב שם notes? יחידת מצ"ח של ידיעות תבוא לעשות בדיקות אמל"ח בכרטיסים האישיים? מה הרעיון, לגרום לאנשים לכתוב בלוגים מחתרתיים (אופס) כמו באיראן?


          אני לא מצליחה להבין את ההיגיון של ידיעות דה-בר. אני מציעה לו להפשיר את עמדותיו, ולא לעמוד עם כיתת יורים מול הכותבים שרוצים להשתלב במדיה החדשה-ישנה הזו.  לא ייתכן להמשיך ולחסום את האשד הגועש עם אצבע אחת אחרי השנייה על הפרצות בסכר העומד לקרוס. יאללה, הרפה. תן לכותבים להתבטא, נצל את הרשת לטובת העיתון. אל תיצור גדר הפרדה בין השניים.

           

          * מיילבק:

          "זה לא נכון שלא עולים חומרים מידיעות. ב-ynet עולים מדי יום אייטמים מהעיתון המודפס.

          בערוץ התיירות: כתבות של דני שדה; בערוץ האוכל: כתבות של שרית סרדס-טרוטינו, אמיר קמינר, רוני ונציה, לפעמים גם של יקיר אלקריב או אבי אפרתי ידיעות תל אביב), ועוד".

           


          תשובה לחברי לשעבר רענן

          רע"ש כתב הבוקר (סיירת שקד, 7 ימים) על חברים. מאתמול אני מקבלת הודעות בהולות שהוא כתב גם עלי. אבל הרי אני מקבלת 7 ימים רק בשישי, אז נאלצתי להתהפך על משכבי בלילה, מתקשה להירדם.

          והבוקר הגיע העיתון. לא, לא קמתי בארבע וחצי כמצופה ממני, מותשת ישנתי עד מאוחר (7:30).
          וזה מה שכתב (כלומר אני מניחה שהכוונה אלי, אלא אם יש לי תאומה, טפו):

          "אני זוכר את ההדחה הגדולה האחרונה: היא היתה חברה טובה שלי מאז גיל 22 עד שיום אחד הבנתי שהיא רווקה פתולוגית ונוקשה כקרש חיתוך שגם רוחשת בוז מוחלט לזוגיות, קשרים, חתונות, אכפתיות פוליטית, דירות משופצות, מזון מבושל, כתיבה מתחכמת או בקיצור - לכל בחירה שעשיתי בחיים. 'אם היא כל כך בזה לכל מה שאני, כל מה שאני מייצג, איך בעצם היא חברה שלי?' תהיתי ביני לבין הזוגיות שלי מול ערימה של מזון מבושל, ולא חיכיתי לתשובה: הדחתי אותה ללא שימוע מתוך הבנה שעוד יהיה לי הרבה זמן להצטער על זה. מאז אני מצטער".

          אז הנה אני עושה לעצמי שימוע, כמדבירת חברים לא קטנה מטעם עצמי
          (ביטוי בו משתמש רע"ש ע"מ לתאר את עצמו בזה המדור):


          1. לא הייתי מאמצת את ההגדרה "רווקה פתולוגית". בכלל, מה זה משנה מה מצבי המשפחתי? למה שזו תהיה המילה הראשונה המגדירה אותי? הייתי שמחה דווקא ל"עצמאית באופן חולני ממש". זה כבר יותר טוב.

          2. "נוקשה כקרש חיתוך" - קרש החיתוך שלי (איקאה) הוא פלסטי וגמיש. נכון שחלק מהמורים שלי ליוגה יגידו שראוי לי להתגמש, אבל זה לא קל, לא קל.

          3. "בוז מוחלט לזוגיות, קשרים, חתונות" - לא, רק לחתונות. אבל זה משהו ידוע לכל מימים ימימה. מגיל שש, כמו שכתבתי. לזוגיות ולקשרים אני לא חשה בוז, אלא סתם קנאה אימפוטנטית, שהרי אני סובלת מנכויות רגשיות לא קלות ואפילו לא יכולה לישון בצוותא (וסליחה מכולם).

          4. "ולאכפתיות פוליטית" - בוז? לא נכון. להגיד שאני עולה על בריקדות יהיה מוגזם, אבל אין לי בעיה עם כל מי שעושה את זה.

          5. "דירות משופצות" - לא נכון. למיטב חבריי יש דירות משופצות שאני מריירת עליהן. לי יש סתם דירה שאינה שלי ואין לי יכולת לשפץ אותה (אבל היי,  התקנתי מזגן חדש בסלון, מה שהוביל למדרון החלקלק אליו נקלע האוברדרפט שלי).

          6. "מזון מבושל" - כנ"ל. אני לא יודעת לבשל, אבל מתעלקת על כל בשלן ובשלנית שנקלעים לטווח שלי, ומלקקת את צלחותיהם וסיריהם. הם מוזמנים להעיד בשבועה.


          7. "כתיבה מתחכמת" - א-ני? נגד? לאאאאא. ביג לא.

           

          8. ובכל מקרה, לסיכום, אם להצטער, אז גם אני מצטערת.

          נ.ב אמנם אני צמחונית, אבל גם מיזנתרופית!

          (רש"י: הוא שונא צמחונים, אוהב מיזנתרופים).

           

          vlvtunderground@gmail.com

          דרג את התוכן:
            58 תגובות   יום חמישי, 20/11/08, 13:06

            נראה לי שזהו, הלך עלינו. ראש הממשלה הבא הוא בנימין נתניהו.
            סקר הארץ: הליכוד משלש את כוחו: ליכוד: 34, קדימה 28, עבודה 10
            אבל גם לידיעות יש סקר, ושם         ליכוד: 32, קדימה 26, עבודה 8.

            המלך אמר

            חשיפה לידיעות: אולמרט וברק הוזעקו לירדן והמלך עבדאללה התחנן בפניהם שיוותרו על מבצע צבאי בעזה.
            "על פי ההערכות, יותר מ-60 אחוז מתושבי ירדן הם פלסטינים, והחשש של עבדאללה הוא שאם צה"ל ייכנס לעזה, הם יערערו את שלטונו ויבעירו את הממלכה" (שמעון שיפר, 2)
            אבל השניים לא הבטיחו לו כלום.
            הארץ מדווח על כך רק הבוקר באתר האינטרנט דרך אל חיאת היוצא בלונדון ולא מזכיר את ידיעות, שזו כותרתו הראשית.


            הגלימה

            מסכן פרס, עכשיו בכל פעם שתופיע תמונה שלו, תהיה זו התמונה עם הגלימה.
            שמתם לב, אגב, שגוגל תמונות ממש לא מפותח כמו גוגל טקסט?


            מה קורה במקור ראשון?

            רקע
            שלמה בן צבי, בעלי העיתון, עמוס בחובות לגורמים שונים. את החובות צבר בין השאר בגלל כישלון פרויקטים קודמים (הישראלי, אתר האינטרנט של העיתון ועוד). מעבר לזה שתשלום המשכורות אינו סדיר (ובעיקר הפרילאנסרים סובלים מזה), כבר לפחות שנתיים הוא לא מעביר דמי הבראה לעובדים, ומה שחמור יותר - לא מפריש כספים לקרנות הפנסיה. לא מדובר רק על חלקו של המעביד בהפרשה, אלא גם על הפרשות העובד, שבן צבי כן מנכה ממשכורות עובדיו, אך לא מעביר ליעדן.

            השתלשלות האירועים
            בשנה שעברה, כשלא שולמה לעובדים משכורת נובמבר, עלו וצפו כל העניינים האלה. בן צבי כינס אז את עובדיו והבטיח שהעיתון עובר עוד רגע לרווחיות, ושיחזיר את כל חובותיו לעובדים בשישה תשלומים בין יולי לדצמבר 2008. לא רק שכל זה לא קרה והכספים לא הוחזרו (וזה אחרי שהעובדים הסכימו לספוג את האיחור, את המינוסים ואת הריביות), גם המשכורת האחרונה לא שולמה. כשהעובדים הבינו שלא מדובר בעיכוב של כמה ימים, הם פנו לעו"ד אפרת דויטש.
            בשבוע שעבר חתמו לדויטש כ-40 עובדים. רובם הגדול עיתונאים. בין החותמים נמצאת כל השדרה המרכזית של העיתונאים. החל מאמנון לורד העורך הראשי, אורי אליצור, עורך משנה, חגי סגל, עורך החדשות, אריאל כהנא עורך העיתון היומי, אוריה שביט עורך דיוקן וכן כל הכתבים המרכזיים של העיתון.
            בן צבי פיטר את אליצור, פיגורה רצינית במגזר הדתי לאומי.

            מה המצב עכשיו?
            משכורת אוקטובר שולמה אתמול בבוקר, אבל רק אחרי שכבר הוגשה למחוזי בת"א בקשה לפירוק החברה. שאר החובות לעובדים, שהיקפם מאות אלפי שקלים, עדיין לא שולמו.
            כרגע ישנו משא ומתן בין עו"דיו של בן צבי לעובדים. רוב העובדים (שנמנים כאמור על בכירי העיתון) רוצים שהמהלך יאלץ את בן צבי למכור את העיתון. מדובר בעיתון עם עשרות אלפי מנויים, שאמור להיות רווחי ושיש הצדקה - כלכלית ועיתונאית - לקיומו.

            טענותיו של בן צבי
            לדבריו, החותמים הם פחות מעשרה אחוז מהעובדים. העובדות הן שלמקור ראשון יש כ-400 עובדים. יותר מ-200 מתוכם הם מחלקי עיתונים. מתוך כ-200 עובדי העיתון האחרים - מערכת, מינהלה ושיווק, הצטרפו לתביעה עד עכשיו כ-50 איש, רובם עיתונאים, שהם לא רק הרבה יותר מ-10% מעובדי המערכת, אלא גם אלו שהעיתון אינו יכול לתפקד בלעדיהם.
            בעניין שם החברה - בן צבי שינה בעבר את שם החברה, וכשנודע לו על התארגנות העובדים נגדו עשה זאת שוב. אבל זה לא משנה - עובדי מקור ראשון שבבעלותו הם התובעים אותו.
            בית המשפט יצטרך להחליט (אם לא תהיה פשרה) מה משמעות מעשיו.

            מה הלאה?
            * הבוקר זימן בן צבי את עובדי מקור ראשון לפגישה. דיווחים בהמשך.
            * עוד קודם לכן הוא הציע תוכנית הבראה עד סוף 2009, אבל לעובדים אין שום ערובות שהוא יצליח לממש את הבטחותיו.
            * ביום ראשון ייערך בביהמ"ש דיון בבקשת הפירוק של העובדים.


            לחם עבודה
            העיתונאים הזרים מבקשים מאולמרט שייתן להם לחזור לרצועה (הארץ).

            *

            אילן יצחייק, המשנה לעורך ynet התפטר אחרי כשני עשורים בק. ידיעות.

            *

            אחרי 13 שנות כתיבה ועריכה ברשת שוקן ודברור ראש עיריית חיפה בבחירות האחרונות, יצחק טסלר עורך מקומון חדש, מרכז העניינים קריות וכותב טורי דעה לנרג'.

            VTV
            תעודה כחולה של חיים יבין בערוץ 2 זוכה לתהילת המבקרים ול-13.3% רייטינג. כל מה שלא ידענו, כל מה שידענו והדחקנו, כל מה ש- על ערביי ישראל.

            אפשר לצפות בפרק ברשת.
            בינתיים הוא נקרא לסייע בגיבוש תוכנית לדו קיום במ. החינוך.


            צרות בכותרות

            "הפרוצה של המושל: מצטערת" (מעריב)
            הכוונה היא לאשלי דופרי, שהביא בסופו של דבר לסוף הקריירה של אליוט שפיצר, מושל ניו יורק לשעבר.
            דופרי תתראיין היום לדיאן סויר ב-ABC
            למה צריכה הכותרת להפוך את הפרוצה לרכושו של המושל?


            קצה האצבעות
            בדרך כלל אני לא קוראת מדורי בישול. ולא צופה במדורי בישול. אני לא יודעת לבשל, לא אוהבת לבשל, ולא מבשלת.

            אבל הבוקר התחלתי לקרוא את המדור של שרי אנסקי (סופשבוע) בו היא כותבת בדחילו על ספר החמין שהוציאה.
            כדי לקצר: שווה לקרוא את המדור הזה, שעוסק חצי בעיתונות ובאהבת הקהל וחצי בחמין. כל אחד יכול לבחור את החצי המתאים לו.


            פר-סו-מות
            בישראל היום מתפרסמת מודעת עמוד:
            מפרסם יקר,
            על מה בעצם אתה משלם?

            חשבת פעם למה לא מגלים לך את נתוני התפוצה האמיתיים של ידיעות אחרונות, מעריב ושאר העיתונים?
            למה לא חושפים בפניך בדיוק כמה עותקים מודפסים בכל יום?
            כנראה שאם מסתירים ממך משהו - יש לזה סיבה.
            יכול להיות שהנתונים אינם מעודכנים, או שיש ירידה ניכרת במספר העותקים...
            דבר אחד ברור: מישהו לא רוצה שתדע.
            זכור: על בסיס הנתונים האלה קובעים לך את מחיר הפרסום.
            על בסיס זה אתה חותם הסכמים שנתיים - אולי, חלילה, במחיר מופקע.
            הצטרף אלינו בדרישה לחייב את כל העיתונים לפרסם את נתוני התפוצה האמיתיים שלהם באמצעות גורם בלתי תלוי, יום יום ושבוע שבוע, כי רק כשנתוני נתפוצה וכמות העותקים שקופים ואמינים, אתה יודע בדיוק כמה ועל מה אתה משלם.

            מודעה מעולה. השאלה היחידה היא מי פרסם אותה? ואם אני רוצה להצטרף בדרישה, למי עלי להצטרף?

            או. בשביל זה צריך להפוך עמוד ולהבין: ישראל היום מספר על מספר העותקים המודפסים ביום - 255,000 (ככתוב בשער).
            מתברר שהירידה בכמות העותקים אכן הייתה זמנית ומתוכננת.


            ברשתתתת

            משרד החוץ פתח במתקפה תקשורתית שמטרתה להבהיר את עמדות ישראל לדוברי ערבית, בטיובית.

            הידעתם שביום ראשון הקרוב ייערך "הכנס הראשון לצעירים בישראל"?
            ומי מנכ"לו? רוני שוקן. בין המשתתפים: שי גולדן. אהוד ברק. אלון בן-דוד. אטילה שומפלבי. ובנימין נתניהו. וגם יעקב אדרי, שר הפיתוח.
            למה צריך את הכנס הזה? או.
            מתוך עמוד הכנס:
            "כנס ישראל לצעירים נולד כשיתוף פעולה של הג'וינט עם חבר הכנסת סילבן שלום ומטרתו להעביר מסר ברור כי לאוכלוסייה הצעירה במדינת ישראל יש מקום מרכזי ומשפיע על סדר היום הלאומי והחברתי".
            ברור, חשבתם אחרת?


            אוסף התצלומים של לייף יעלה לאינטרנט.


            זה די מסעיר: מצב הרוח העולמי על פי האינטרנט (בלוגים, כרטיסים באתרי היכרויות, תחושות הגולשים) כל אלו נאספו בקפסולת זמן ששוגרה לחלל.
            אבל למה הכתבה הזו, שיש לה גם הפניה בשער כלכליסט והיא משתרעת על פני חמישה עמודים לא מופיעה באתר?

            הנה, מופיעה!

             


            Day without a gay?

             


            עצומה למען תרופה לחולי פסוריאזיס.


            בלוגלנד

            כמעט שנה אחרי ששידלתיה לעבור לתפוז, עוזבת זרובבלה ויוצאת לדרך חדשה, באתר עצמאי משלה. החיים בוורוד, כמובן.


            לפני פיזור
            כמה טוב לדעת שדירוג חברות התעופה בשמי ארצנו הוא כמו בעולם השלישי.
            מפתיע מישהו?
            למעשה, בכמה פרמטרים ישראל זהה למדינות העולם השלישי?

             

            vlvtunderground@gmail.com

            דרג את התוכן:
              63 תגובות   יום רביעי, 19/11/08, 18:26

               

              מה רע לי - משמאלי יונה ויזנטל ומימיני אלכס גלעדי - ואני מסתופפת במקום ה-108
              ברשימת 100 המשפיעים בתקשורת של פירמה, ירחון גלובס שיוצא הערב.

              איך 108 אם יש 100? אה.
              ל-100 היתוספו עוד 50 נידחים.

              טוב, לא חשוב. תודה רבה ונשיקות פלוס ד"ש לשכנים החדשים שלי.

               

              וכן, כן, קראתי את הביקורת המרומזת והפנמתי.

               

              ועוד: דודה מלכה במקום ה-91 ואופירה אסייג ב-89.

               

              לבקשת הקהל, הנה כל הרשימה (והנה אתר הפרויקט המלא)

               

              1. המשבר הכלכלי העולמי        2. נוני מוזס         3. אבי ניר         4. דן מנו   
              5. יואב יצחק/ מוטי גילת/ גידי וייץ/ אמיר אורן - העיתונאים של פרשת אולמרט
              6. נוחי דנקנר   7. שלדון אדלסון 8. שילה דה-בר   9. מוזי ורטהיים 10. רני רהב

               

              11. אילן שילוח 12. טמירה ירדני 13. ראובן אדלר ואייל ארד           14. עופר נמרודי  15. יאיר לפיד
              16. דורותי       17. מולי שגב      18. אליעזר פישמן                      19. רביב דרוקר   20. אלעד קופרמן

               

              21. עמוס שוקן וגיא רולניק  22. אלי עזור 23. אודי אנג'ל וסמי עופר 24. אבי וייס          25. גדעון עמיחי ורמי שלמור
              26. אביב גלעדי 27. אריאל אטיאס         28. דניאל פרידמן            29. דב אלפון       30. אחמדינג'אד

               

              31. נחום ברנע   32. יוסי מימן  33. יוחנן צנגן  34. ראודור בנזימן   35. ניר חפץ 
              36. מיקי רוזנטל  37. מודי פרידמן ויוסי ורשבסקי  38. איגודי היוצרים והחטיבה הצעירה של אגודת העיתונאים
              39. ברק אובמה 40. יון פדר

               

              41. בועז בן ציון ואילן בושרי 42. הסיפור האנושי וסוחט הדמעות הבא שימכור עיתונים 43. יונית לוי
              44. דוברת המשטרה 45. אילנה דיין 46. יובל סיגלר 47. אבוט רייפ המאירי 48. מאיה קרבט
              49. ארז טל 50. צביקה הדר

               

              51. קירשנדון 52. הרפרנטים הם הצינור שבין חברות ההפקה לערוצי הטלוויזיה 53. המונח הון ושלטון
              54. בועז אוקון 55. ליאת פלדמן 56. נורית דבוש 57. הפרשן הצבאי שיודע אבל רק רומז
              58. רפי גינת 59. אחראי הטוקבקים בווינט 60. נדב פלטי

               

              61. קרן אבי חי 62. הקונה של מעריב 63. הרצל עוזר 64. דודי ויסמן 65. יוסי לובטון ויורם באומן
              66. רון אילון 67. משה גביש 68. מיקי ויעקב 69. ביבי 70. רון לאודר וארנון מילצ'ן

               

              71. ויקי גלאם, שחר בר דוד וגיא כהן 72. שירה מרגלית 73. האג'נדה הירוקה 74. עופר שני 75. משה אדרי

              76. ירון גת 77. דידי הררי 78. גיא פינס 79. דורון רוזנבלום 80. מאיר דוד

               

              81. עמוס רגב 82. אבי משולם 83. רון ירון 84. ליסה פרץ 85. אלה שלא כותבים טוקבק

              86. מוטי שרף 87. תומר עמיר 88. דנה מודן 89. אופירה אסייג 90 רז שכניק

               

              91. דודה מלכה. 92. אורנה ננר 93. חיים סלוצקי 94. אבי בניהו 95. שלמה בן צבי 96. יואל אסתרון

              97. סייד קשוע 98. זרמון גולדמן שקד 99. התחקירן שעובד בשכר מינימום 100. ארקדי גאידמק

               

              101. רון מיברג 102. אילן גרייצר 103. מוטי שקלאר 104. ניר בכר 105. אלכס גלעדי
              106. עדי גולד 107. בוריס קרסני 108. אהמממ 109. אלדד קובלנץ 110 יונה ויזנטל
              111. יובל נתן 112. טלי בן עובדיה 113. יואב צפיר 114. יצחק טוניק 115. אורי סלעי
              116. רם בלניקוב 117. ניצן חן 118. מירית טובי 119. ארי פולמן 120. רזי ברקאי

              121. ירון טן-ברינק 122. אודי מירון 123. ינון קרייז 124. קרני פלזנטל זיו 125. רע"ש

              126. חגי לוי 127. ארי שביט 128. יורם סוויסה 129. עמי גניגר 130. ערן טיפנברון
              131. מיכה חריש 132 גיורא יהלום 133. ציפה קמפינסקי 134. דנה ספקטור 135. ליאור נעמן

              136. גלי מאירי 137. צדוק יחזקאלי 138. אפרת דרור 139. זמיר דחב"ש 140. בן דרור ימיני
              141. עמיר חדד 142. רון גולדמן 143. נטשה מוזגוביה 144. קרינה שטוטלנד 145. מאיר שניצר
              147. אורן גזית 148. עמית הרמן 149. מוכרי המינויים בטלמרקטינג 150. נתי יפת

               

              אוקיי, לא אפצח בניתוח. המלצה גורפת: להתייחס בהומור ובקלילות לרשימה. שם שלא מוכר לכם - גגלו. 
              ובכל זאת, במסגרת פינת מה עם:

              מה עם העין השביעית? למה אין לו זכר? מה עם עוד המוני בלוגרים משפיעים, אנשי עבודה שחורה, העוקץ, סינמסקופ, יובל דרור ועוד ועוד?
              לפחות עורכי הגיליון מודים שיש בה פחות מדי נשים, מבלי שאצטרך לנפנף בכך. אבל זה לא מספיק משכנע.

              אולי בהמשך אנסה לנתח קצת יותר לעומק.

               

              תגובת עורכי פירמה:
              "העין השביעית (כולל אזכור של הכתב המסור אורן פרסיקו) מוזכרים בטקסט על עמית הרמן, וחוץ מזה במאמר נוסף מוזכרים ציטוטים משם. 

              לא הזכרנו את עבודה שחורה, אבל החבר'ה של לחץ חברתי מאוזכרים במקום גבוה בוועד העיתונאים הצעירים.
              נערי העוקץ מאוזכרים במאמר על הלוחמים בהון ושלטון עם מחמאות רבות. הם היו מקום שמונים ומשהו ברשימה הכללית בטיוטות הראשונות, אבל לא רצינו לשים אותם פעמיים.
              לגבי יובל דרור וסינמסקופ את צודקת כמובן. וגם גורביץ' ועידו קינן.
              מה שכן, עשינו כבוד גם לבלוגר רביב דרוקר".

               

              דרג את התוכן:
                55 תגובות   יום רביעי, 19/11/08, 08:51

                ההלוויה המתוקשרת של אלפרון אתמול ממשיכה לככב על פני עמודים, ואיברים רבים מתעופפים בכותרות:

                 

                מעריב, 6: "עורך דינו של מולנר: אין לו יד ורגל בחיסול"
                הארץ, 5: "עומר אלפרון: נוריד לרוצח את הראש, הידיים והרגליים"
                ידיעות, 4: "האלפרונים קברו את ראש המשפחה: 'נשלח את הרוצח לאלוהים. נוריד לו את הראש, את הידיים ואת הרגליים"

                ידיעות, 4: "ננקום. עין תחת עין".

                אז מה עם ההבטחה של זלמן אלפרון שלשום, שאלוהים כבר יטפל בכולם?

                ועל הדרך:

                הארץ, 5: סניגורו של שלום ימיני, הנאשם בהריגת מיטל אהרונסון: "עלילת דם שפלה, שאין לה לא ידיים ולא רגליים" 

                 

                שי גולדן לא מסכים שהאלפרונים דומים לסופרנוס.
                "טוני היה דמות מורכבת, רבת רבדים, נוטה לדיכאון וקרוע תדיר בין פתולוגיות נפשיות בלתי נשלטות למסגרות מסורתיות נוקשות - הפמיליה עצמה והתא המשפחתי על כלליו הברורים. יעקב אלפרון, לפחות מהפרופיל התקשורתי שלו, מצטייר כדמות פשטנית בהרבה, כמעט קריקטורה של אגרופן.

                אי-ג'יי סופראנו הוא עבריין צעצוע עשוי מרגרינה, הכי רחוק שיש מדרור אלפרון ופני הפלדה העזים ונעדרי ההומור שלו. אהובה אלפרון, למרות הבלונד ולמרות פוזיציית הלביאה המגוננת על התא המשפחתי, אינה כרמלה סופראנו, מהטעם ששום אשה, בשום מקום, אי אפשר שתתחקה אחר דמותה המעוצבת ביד אמן של כרמלה - מפותלת ועשירה בחמיצות, מרירות וחן מחוספס וכובש שכזה".

                אני לא מסכימה. הפער פשוט מאוד: העיתונות לא מסוגלת לשרטט דמויות כמו תסריטאי-העל של הסופרנוס, אבל החומרים נמצאים כאן, לא יעזור, והם נילושים בקלות לדמויות סופרנואיות. וכל מי ששמע את א"א הבוכיה, ראה את הפוטנציאל התסריטאי כרמלאי הטמון בה.

                 


                האח הגדול קטן והולך

                בהנחה שיוסי בובליל לא עבר על החוק בשום צורה שהיא (חוץ מהתביעה ההיא, עם הפועל שלו) ואני גם לא חושבת שראוי להשוות אותו לאלפרון, ההתנהלות של קשת בפרשת בובליל הצעיר וחבריו החרמנים לא נראית טוב.

                הקטע, ששודר בערוץ 20 והועלה ליו טיוב נמחק פעם אחר פעם. הארץ והעכבר און ליין כתבו על כך, והבוקר יש גם אייטם על התוכנית במעריב (יובל אלבשן) ובנרג', בו מוזכר העניין. אם הבנתי נכון, היה על כך גם אייטם בהצינור, בערוץ 10, וקרן נויבך טיפלה בכך פעמיים בסדר יום: גם ביום שני וגם היום.
                אבל מה, אין סיכוי שנראה את זה במה קורה של קשת, נכון?

                הזכיינית ממלאת פיה מים. בפרק של אתמול לא נשמע ציוץ בנושא מצד איש. טוב שיש בלוגים.

                למה, כי בלי בובליל אין האח הגדול? כי כל גבר עבר סיטואציה כזו פעם בחיים? כי אנחנו מטפלים רק בג'קו אייזנברג כשהוא סורר ומורה, ולא בבובליל? כי צבא הגנה לישראל יותר חשוב מאיזו בחורה מפוקפקת ומאירוע שהיה לפני, נניח, 30 שנה (בכל מקרה, חל על כך חוק ההתיישנות)?

                 

                תוספת

                וזו תגובת קשת לסדר יום של נויבך, מהיום:

                "האח הגדול הינה תוכנית המשקפת את המציאות בבית כהוויתה. הדיירים מוצגים לעיני כל עם עמדותיהם והשקפותיהם האישיות.
                על אף שהתוכנית משודרת רצוף 24/7 הן בהוט והן באתר - קשת מפעילה שיקול דעת ואחריות לגבי התכנים שמועברים במשדרים בערוץ 2, ועושה זאת ללא קשר למתמודד ספציפי כזה או אחר.
                במהלך השהות בבית, מתקיימות לעתים שיחות בין הדיירים  שאינן עולות בקנה אחד עם הקוד האתי של התוכנית. מתפקידנו ואחריותנו לדאוג שתכנים אלו לא ישודרו בשעת פריים של ערוץ 2. כך גם במקרה הזה.
                לגבי הורדת הקטע מיו טיוב - קשת הינה בעלת הזכויות והרשיונות הבלעדית לשידור האח הגדול בארץ ופועלת נגד גולשים העושים שימוש לא חוקי בזכויותיה. כך במקרים אחרים של העלאת קטעים מתוך האח הגדול, וכך במקרה הפעם
                ".


                לחם עבודה

                על הפיטורים הצפויים בגלובס כתבתי ביום שני שעבר. אחת העורכות הכחישה.

                בהמשך השבוע הבאתי גם את המייל שכתב מנכ"ל העיתון לעובדיו.
                במהלך השבוע שעבר וגם השבוע, המשיכו מדורי הברנז'ה לדווח על קיצוצים דרמטיים בגלובס.
                ללמדכם.

                 

                תוספת, 18:00: עדכוני לחם עבודה במדור.

                 


                בלוגלנד

                הבלוגר האיראני חוסיין דרחשאן, הודה בריגול לטובת ישראל. מה האמת? לא ברור.
                מעניין שהבלוגרית ליסה גולדמן טוענת (לא מוצאת את הלינק הרלוונטי) שישראל כלל לא עניינה אותו.


                ספרים
                את רחלי רוטנר המוכשרת אני מכירה מימי ברייטינג.
                רחלי כתבה בלוג, שופונים בשחקים, בימים שאני עוד לא ידעתי שום דבר חוץ מקופי פייסט בוורד.

                היום הרומן הגרפי שלה, הצד האחר של העולם מככב בשער מוסף ספרים. אני מקווה שבקרוב זה יעלה לאתר.
                יש! הנה.
                בהצלחה, רחלי.


                סגנון

                אוי, איזה כתבת שער מרעננת ומקורית, עם הפניה בשער מעריב: הדר טורוביץ' כתבה על הקארה של נינט, שפרה ולואיז ברוקס.
                מממ, נשמע לי מוכר. מאיפה? או, אופס, הבלוג הנידח הזה, באמת.
                היי, תודה על המחווה, לא הייתם צריכים.
                וכן, אני יודעת, אתם עובדים על זה כבר שלושה שבועות.

                 


                לפני פיזור
                לא לשכוח את הנדלזלץ, כן?
                (פה למטה).

                 

                 

                vlvtunderground@gmail.com

                 

                דרג את התוכן:
                  85 תגובות   יום שלישי, 18/11/08, 18:02
                   

                  זו הפעם הראשונה שאני עושה את זה, אני חושבת, אבל אין ברירה, ולכל דבר יש פעם ראשונה.

                  מיכאל הנדלזלץ יפסיק לכתוב את המדור שלו, המלה האחרונה, בהשבוע של הארץ. כה החליט העורך החדש, שי גולדן.

                  אני מעריכה את גולדן. אני יודעת שעורך עושה שינויים, שעורך חפץ לחדש, להכניס חיים חדשים למוצר שלו. הייתי שם, חוויתי את זה על בשרי.

                  אבל למה, למה לקחת את המדור המתוק הזה ולהכחיד אותו?

                  כמה כותבים בעלי השכלה כה נרחבת ותבונת חיים כה מלבבת כבר יש במדינה הזאת? או בעיתון הזה? לא חראם?

                  למה, נמצא תחליף הולם להנדלזלץ? מאיפה בדיוק?

                  כמה וכמה וכמה פעמים הפניתי מפה למדורים שלו, המדורים המצחיקים, השנונים, הרחומים, המעניינים, האנושיים, הכתובים לעילא.

                  ומה עכשיו, תגידו מה?

                  למה? לא, לא מספק אותי שהוא ימשיך לכתוב בעיתון. אני רוצה את המדור הספציפי הזה, המלה האחרונה. אותו ולא אחר.

                  הנה אסופת המדורים עד אפריל, בגלריה הישנה.

                  אני לא מצליחה להבין איך בנוי הארכיון של אתר הארץ אבל הייתי רוצה למשל, לראות את החומרים מסודרים לפי כותבים. הייתי רוצה שכשאני מחפשת "מיכאל הנדלזלץ", אקבל את כל כתביו. אז מה אם אני רוצה.

                  אגב, סקר TIM התפרסם היום. אתר הארץ הגיע למקום ה-22.

                  מ-13.1% בספטמבר ל-9.6% באוקטובר.
                  אז אולי לא רק אני לא מבינה את הסדרים החדשים של האתר.
                  ואולי עוד נתרגל. אני וקוראי הארץ באינטרנט.

                  ועד אז, ידאגו נא קברניטי העיתון שהמדור של הנדלזלץ יופיע.
                  אולי כבלוג בעמודת הבלוגים של העיתון?

                  מה אתם אומרים, מעשה טוב אחד למען הקוראים?

                   

                  vlvtunderground@gmail.com

                  דרג את התוכן:
                    40 תגובות   יום שלישי, 18/11/08, 11:02
                     

                              Velvet מרכינה ראש גם היא ומציירת קווים לדמותו של העיתונאי החרוץ והמוערך, יעקב אלפרון


                    ידיעות הקדיש שמונה עמודים לחיסולו של אלפרון. אהה, בטח שזה מרגש אותנו. ברור, זה כמו הסופרנוס. איזה מהמם היה טוני? לא התאהבתם בו? אז הנה, תראו את אלפרון, עם המגבעת המיושנת שלו, עם האהבה לסוסים (טוני!) לא גנגסטר מהסרטים? ואשתו, מה זה כרמלה, גם השמות דומים, אהובה, כרמלה, שתי טיפות מי תהום. ואיזה יפה היא מדברת. וגם דוקטור. לרפואה טבעית. זה יפה, השילוב הזה. אחדות הניגודים. בדיוק כמו שלחברה של אלפרון, החברה לגביית חובות קוראים מאזני צדק.
                    וזה לא שאני סתם אומרת טוני סופרנו: ההפניה לכתבת השער ב-24 (אסף גור) שואלת בפירוש:
                    "איך הפך יעקב אלפרון, האזרח מס' 1 של העולם התחתון, לטוני סופרנו מקומי"
                    כמה ראשי משפחות פשע אתם מכירים, שכותבים טור למקומון ("שלום, אני יעקב אלפרון ואל תגידו שלא ידעתם", זה שם הטור בחדשות רעננה, על הנעשה במועצת העיר)?
                    אני רוצה לראות מה היה קורה לעורך המקומון אם לא היה נותן לו טור. וגם, מה היה קורה, למשל, אם אלפרון לא היה עומד בדד ליין? המזכירת מערכת הייתה מתקשרת לצעוק עליו?


                    מח' תיאום עובדות
                    כדאי שידיעות יחליט אם הוא בן 54 (עמודי החדשות), או 53, כמו ב-24.
                    וגם, במה הוא התאפיין יותר, במגבעת נוקשה ורחבת תיתורת, כמו שכותב בוקי נאה (מה, הוא נשאר בידיעות?) או בכובע בייסבול, כמו שכותב גור?
                    ואיך קראו לחברה שלו? "מאזני צדק" (נאה) או "חברה לניהול וקידום עסקים בע"מ" (גור)?

                    מח' הגהה: "ראובן... קיבל איתור מופת" (ידיעות, ע' 5)
                    וגם: "דרור... המואשם בסחיטה באיומי" (ידיעות, ע' 5)


                    במעריב מהללים, מאלילים ומשבחים: "כך נראה היום האחרון בחייו של אגדת הפשע יעקב אלפרון"
                    הכותרת המעוצבת כמו לוגו הסדרה בע' 10: "האלפרונס".
                    ומה כותרת הגג? "משפחה לוחמת"
                    שכה אחיה.
                    וכל משפחת אלפרון מתוארת כ"שושלת אלפרון" עם ערבסק שכזה לעיטור.
                    אחרי תשעה עמודים המוקדשים לאגדה, אך טבעי הוא שאסף שניידר, בביקורת הטלוויזיה, ירד על  הטלוויזיות שאמרו בחיבה "האיש הצבעוני הזה", והתאבלו על לכתו של ידוען הפשע שהסתחבק עם התקשורת.
                    חיים פנחס כותב "זכרונות מאלפרון"
                    אני חושבת שבגין ורבין מתהפכים ביחד.
                    אבל רגע, מעריב אקטיב, יוזמת הסמס המתפתחת של מעריב ממשיכה: אם אתם רוצים להתעדכן בהתפתחות החקירה (נניח, אהובה אלפרון בהודעה לעיתונות דרך גיא פלג) סמסו 8989. באתיות טל ומטר בתחתית הבוקסית כתוב שכל סימוס שווה חצי השקל.


                    בהארץ האלפרוניה היא ידיעה שנייה בעמוד השער, ומוקדשים לנושא עמודים 2-3. אני מודה, בהרבה פחות הערצה מאשר אצל ידיעריב.

                    גם בישראל היום מתלהבים, והכותרת המרכזית והענקית (חוץ מזו העליונה, החשובה עלק, על בוגי יעלון שיודיע היום על הצטרפותו לליכוד, אחרי שבראשון נכתב על כך במעריב) - "מלחמת חיסולים"
                    שבעה עמודים, כולל שאלת מיליון הדולר, המתייחסת לפושעים מהסרטים: "סיפור חייו של יעקב אלפרון כאילו נלקח מסרט הוליוודי * סרטי הפשע: אמנות או דוגמה רעה?
                     


                    פנינים

                    אלפרון משחקק עם חתלתול (27 שניות)

                    יעל גולדמן בבית משפחת אלפרון (פעם בחיים, yes). רק תמונות. איה הפרק?
                    האמנם yes רוצה להתנער מהסיפור? אתמהה.
                     

                    "חביבה מתגוררת בקדיתא עם העבריין בפנסיה נחמן פרקש" (ידיעות, ע' 5).
                    רוצה לדעת מהי קרן הפנסיה שלו, כדי לדעת במה להשקיע. הוא בטח יודע יותר טוב מכולנו.

                    קיבלתי כעת ב-mass mail  את תצלום גופתו של אלפרון. לא לפרסום.


                    המגזינים מצטרפים
                    אם ידיעות בכותרת 24 הלך על "המתאגרף", ומתאר את חיי האב, הרי שהמגזין של מעריב בחר בדור ההמשך, עם הכותרת המבטיחה, "היורש?" (מה מי? דרור אלפרון, הצנחן שהפך לעובד רס"ר).
                    ממש כמו איי ג'יי סופרנו, גם שם אביו רצה שיצליח בלימודים והיה שובר את ידיו ואת רגליו אם היה מתברר לו שהוא מתקרב לעסקי הזבל שלו. רק מה, בעוד איי ג'יי היה קצת אהבל, די איי הוא כנראה בחורצ'יק מוכשר.


                    כותרות מטלטלות:
                    ידיעות: "מי הבא בתור"
                    מעריב: "כוננות נקמה"


                    מה את צוחקת? רוצה שזה יהיה הצחוק האחרון בחייך?

                    לא יכולתי להתאפק וצחקתי למראה המופע של איי איי *(אהובה אלפרון) המבכה את בעלה המנוח וקוראת לפרקליטות להתעלות על עצמה ולשחרר את ילדיה מהכלא, כדי שיבואו לשבת שבעה על אביהם (בסוף זה עזר ודרור אלפרון, בליווי משמר כבד יגיע להלוויה).

                    איך אמר זד איי (זלמן אלפרון, האח)?
                    אנחנו שמים את מבטחנו בשם, לא היו לנו מעולם מאבטחים, ה' ינקום, לא אנחנו. אנחנו בכלל אנשי עבודה, אין לי מושג מה רוצים מאיתנו
                    (ערוץ 2).

                    מתברר, אגב, שכרמלה התקשרה לגיא פלג, כששמע שהיה פיצוץ, כדי שיברר לה מה נהיה.

                    *

                    מה ההבדל בין "קוצר ידה" ל"אוזלת ידה" (של המשטרה)?
                    ניצב בדימוס משה מזרחי (חדשות 10). כי אני לא הבנתי את ההבדל.

                    * הלינק באתר של רשת לא תקין, ומוביל משומה לתחזית. עמדו על הלינק, ואז חפשו את הקישור המתאים בצד ימין.
                    *
                    הנה קישור מקשת, אם כי לא ישיר. זה בצד ימין, הווידיאו המרכזי.

                    חברת החדשות מתבקשת לטפל במחדלים.


                    סיכומים

                    התקשורת נלהבת ברמות קשות מהסיפור המעולה הזה, על חיסול ראש אחת ממשפחות הפשע בארץ (טוב טוב, לא פשע. אנשי עבודה). אף אחד לא חף מפשע בסיקור. אלא מה, מבקרי הטלוויזיה מרשים לעצמם לבקר את הטלוויזיה העולצת, בעוד שבתוך עיתוניהם הם יושבים (כולם), והעיתונות המודפסת לא עשתה שום דבר אחרת מהטלוויזיה. להפך. לטלוויזיה היה הרבה פחות זמן להתעשת. טוב שיש מי שכותב קצת על העיתונים.

                    אם רק הייתה תוכנית ביקורת תקשורת טלוויזיונית באוויר, היא יכולה הייתה לעשות את זה. לא נורא, תכף עמנואל רוזן בתיק תקשורת, וארי שביט בתוכנית של ערוץ 1 יעשו את העבודה.

                     

                    יוסי מלמן מחרה-מחזיק.


                    מרב מיכאלי 
                    תרוץ ברשימת מרצ לכנסת? וויי וויי וויי. תחרות הולמת לשלי יחימוביץ'.


                    לכבוד גיליון האלף של פנאי פלוס
                    - סקר צריכת התרבות הגדול.
                    מה יפה בזה? שהעיתון המודפס משתמש בפלטפורמה האינטרנטית שלו.


                    מועצת העיתונות בישראל

                    מכריזה (כולל במודעות בעיתונים) על הענקת אות האתיקה לעיתונאי או למערכת של כלי תקשורת שבלטו בשמירה על כללי האתיקה המקצועית בשנה שחלפה.

                    מקבלי האות ייבחרו על ידי שופט ביהמ"ש העליון בדימוס יעקב טירקל, עוזי בנזימן, אמנון לורד וחנוך מרמרי. הטקס יתקיים ב-25.2.09.


                    מעריב? שלום!

                    הכשרת הישוב מנשימה את מעריב.

                    חרם הגבעות

                    שימו לב מה קורה פה: המתנחלים מתכננים חרם על ידיעות, שלדעתם עוין אותם (כנראה בעקבות הכתבה בשישי האחרון, "גבעות התחמושת"; והביקור של יהודה נוריאל בינות לעצי הזית), וגם נגד ערוץ 2 וערוץ 10.


                    התיקונים
                    ישראל היום:
                    "הבהרה
                    אין קשר בין צילום בנוגע לפרשת ההתאבדות בדרום הארץ שהופיעה אמול בעמוד הראשון של העיתון, לבין הידיעה על התשואות של קרן פריזמה".

                    בדקתי מהו הצילום מאתמול:
                    ובכן, הצילום התחתון בע' השער הוא של זוג אנשים מבוגרים, עם הכיתוב "יאיר ויעל בר-צור. הוא נפטר, היא ניצלה"
                    הכות: "חברים בפריזמה? הפסדתם רבע מהכסף"
                    וכות' המשנה:

                    "מאז תחילת 2008 * הפסדים של עד 13% לקופות הגמל באוקטובר * רה"מ אישר את תוכנית האוצר אך דחה את פרסומה * בני זוג ממושב בדרום ניסו להתאבד - בגלל חובות"

                    ההפניה לע' 9 מובילה לסיפור העצוב של הזוג.
                    ההפניה לע' 17 מובילה לידיעה על התשואה השלישית של פריזמה.
                    אז רגע, התצלום לא קשור, אבל הטקסט המחבר בין הדברים כן?


                    VTV
                    כלבוטק מבטיח לחשוף השבוע את הבלוף הגדול על גלידת היוגורט: "זה לא יוגורט, זו אבקה!"
                    מה אתה אומר, רפיג. ידענו מזמן.


                    לפני פיזור
                    "...זה כבוד גדול בשביל דסטין הופמן, זוכה האוסקר, לשחק עם מורן אטיאס"
                    (הסוכן רוברטו על האופציה שהשניים ישחקו בסרט חדש של פול האגיס).

                    (העלוקה, ידיעות)


                     

                    vlvtunderground@gmail.com

                    דרג את התוכן:
                      38 תגובות   יום שני, 17/11/08, 12:35

                      הקמפיין של ציפי לבני * הבלוג של נתניהו * השיווק של המארקר * השמות שנמחקו בקפה * הטרנינג של ג'ורג' ק. * הפדיחה של בובליל

                       

                      הנאום הראשון של ברק אובמה לאחר היבחרו. כן, הוא מחליף את נאומי רדיו של הבית הלבן, ועובר הטיובה.

                      לפנים

                      "תפתחו עיניים, אנחנו מופגזים!"
                      (ראש עיריית שדרות, דוד בוסקילה לממשלה)
                      בכותרת הכי קורעת לב הבוקר, ידיעות.

                       

                      Be kind, Rewind 
                      נפל דבר בישראל היום אתמול

                      בשער: "בליכוד: ממתינים להחלטת יעלון"

                      ואילו במעריב משוכנעים ואף מודיעים על כך בשער: יעלון מצטרף לליכוד.
                      מה שנקרא, פגיעה בבטן הרכה, לא?

                      ירון לונדון, המורה והתלמיד

                      מביע מחאה היום בדעות ידיעות על הטיפול בפרשת המורה והתלמיד.
                      לדעתו, "הנזק לחברה היה מצטמצם לו נקראה המורה לבירור נוקב וחשאי בפני הנהלת בית הספר, לו נגבתה ממנה הודאה ביחסים לא תקינים עם התלמיד ולו היתה מושעית בהסכמתה ממערכת החינוך. התלמיד שובר הלב לא היה הופך לגיבורם של בני  מחזורו, הנערה שהסגירה את השניים לא הייתה נגררת לחקירה ונכפית למתן עדות מביכה ותלמידי כיתתם היו נרגעים לאחר סערה קצרה. יש מקרים, אולי לא רבים, שבהם אור השמש אינו מטהר אלא שורף".

                      מה הבעיה בתיאור האידילי-פרפרי-מתקתק הזה? שהנהלת בית הספר לא יכולה להפוך את עצמה לרשות שופטת. המורה הרי הכחישה את  הסיפור. הרעיון שהמדינה תתחלק לבתי דין שדה ושהחוק ינתן בידי מי שאינם יודעים איך לעסוק בו, הוא לא בלתי נואל, עם כל הכבוד וההערכה שלי שלא יכולה להיות גדולה ממנה, ללונדון.

                      מיילבק

                      "ציפי לבני - מה שטוב למדינה" - זה הקמפיין שבחרו אייל ארד וראובן אדלר.
                      אלא מה, רק לפני שנה עלה קמפיין בשלטי חוצות של היוזמה הישראלית מבית ח"כ בני אלון, והסלוגן שלו, הפלא ופלא - היוזמה הישראלית - מה שטוב לישראל.
                      נכמר לבי על לבני, שמשלמת לאילי היחצ"נות כל כך הרבה כסף על קמפיין שכמה נערים הגו עוד לפניהם בהתנדבות, ושכיכב כבר בכל שלטי תל-אביב וגלילותיה.
                      אוריה קניג

                       

                      קורעים בקפה
                      לפני כמה ימים הפנתה רבקה את תשומת לבי לפוסט שלה שנמחק וחזר. הפוסט הוותיק מתאר את התייחסותם של שני גברים צעירים, בעלי עמוד שדרה מוסרי מעורער למדי הסובלים מקריסת ערכים טוטלית, אליה.
                      הפוסט דכדך אותי מאוד: קשה לי להאמין שדברים כאלו מתרחשים בעולם.
                      אתמול, בעקבות פנייה של אחד המוזכרים בפוסט החליטה הנהלת הקפה להסיר את שמות שני הפרחחים המטורללים, מחשש לתביעה, ואין לי מושג למה. מה כבר נכתב עליהם? הרי לא נכתב שהם גנבו/רצחו/אנסו/התעללו. סתם תוארו שני גברים שמשהו בתפיסת המציאות והחיים שלהם השתבש, שמבחינתם חפצון הזולת הוא עניין מובן מאליו.
                      ממה חוששים בקפה? הרי הדברים שכותבים פה אנשים איש על רעהו עומדים על מכונם. מה הסיבה שהחליטו לבקש מרבקה להסיר את השמות?

                       

                      האח הגדול
                      הסיפור הזה על נעורי הבובליל, הוא בהחלט עילה להדחה.
                      גם pov כתב על כך.

                      תוספת, שלישי:

                      לינק פעיל, עד שיוסר גם הוא על ידי קשת (הגולשים מעלים, קשת מורידה, וחוזר חלילה).

                      בלוגלנד
                      מישהו עשה עבודה חציבה עמוקה באתר של ביבי נתניהו, כנראה אחרי שהתרשם עמוקות מברק אובמה ונצחונו האינטרנטי המרעיש, ומדב חנין שבעזרת הבלוגוספירה כבש מקום של כבוד בתל אביב.
                      אם תגגלו "ביבי נתניהו", האתר הראשון שתגיעו אליו יהיה "הבלוג של ביבי נתניהו" (אף שיש שם הרבה יותר מבלוג, כולל קריאה ברורה לתרום לו.
                      אבל, הבלוג של נתניהו גופו למשל, לא עודכן מאז 10 בנובמבר, עת קרא לאזרחי ישראל להצביע בבחירות.

                      אז יאללה, להתעורר.

                      ברשתתתת

                      ישי טורק הקים אתר חדש, הזרקור, אתר  דמויי DIGG  לדירוג חדשות, בו הגולשים קובעים את התוכן.

                      *

                      24 של ידיעות חוגג הבוקר 18 שנות אינטרנט. מייבשי הביצות על כסאות הגלגלים שלהם, הקלנועיות ומקלות ההליכה שטחו את זכרונות העבר המשעשעים, מהימים שהאינטרנט גנחה ורשרשה: מליאת בר-און ועד גדי שמשון, מעומר ברק ועד תומר קמרלינג.

                       

                      ניוזלטר:

                      "המכון הישראלי לדמוקרטיה, המו"ל של אתר העין השביעית, ערך סקר שבדק את יחס התקשורת הישראלית לאתר. 483 עיתונאים ענו על השאלון (לא נשאלתי):

                      85.5% מכירים או שמעו על אתר העין; 14.5% לא שמעו עליו.

                      רבע מהנשאלים גולשים לאתר לפחות פעם בשבוע; 13% גולשים אליו בין כמה פעמים ביום לכמה פעמים בשבוע.

                      36% מהגולשים לאתר בחודש האחרון קראו שתי כתבות בכל כניסה; 25% קראו שלוש כתבות.

                      40% מהגולשים ציינו כי התכנים מרחיבים את אופקיהם המקצועיים; 42% אמרו שהתכנים מעשירים אותם באופן כללי; 9% קבעו כי התכנים אינם משפיעים עליהם.

                      42% מכלל הגולשים סבורים שהאתר משפיע במידה מסוימת, או משפיע מאוד, על העיתונות בישראל; 26% חושבים כי האתר נייטרלי מבחינת השפעה.

                      81% ציינו כי נושאים המתפרסמים באתר הם מקור לשיחות עם עמיתים בתדירות כלשהי.

                      33% מקרב אלה שלא גלשו באתר בחודש האחרון, נחשפו לתכניו בכלי תקשורת שונים.
                      מבין הגולשים באתר, 42% נחשפו לתכניו גם בכלי תקשורת אחרים.

                      41% מכלל המדגם מעדיפים את הגרסה המודפסת, 23% את הגרסה המקוונת, 16% אינם מכירים את הגרסה המודפסת ול-20% אין העדפה ברורה.
                      בקרב הלא-גולשים, ניכרת העדפה לגרסה המודפסת (44%) על פני הגרסה המקוונת (34%). בקרב אלה שגלשו בחודש האחרון, ישנה העדפה קלה לגרסה המקוונת (38%) על פני המודפסת (33%).

                      חברי העין מרוצים. מבחינתם זה אומר שהגרסה המקוונת מוכרת לעיתונאים, שהם מפיקים ממנו תועלת, ושלמרות הגעגוע לגרסה המודפסת, המקוונת חיונית.

                      ונתוני Google Analytics:
                      מספר הדפים הנצפים באתר מאז השקתו - 595,030; מספר הכניסות - 217,691;  היקף הביקורים החוזרים באתר 61.57%. משך ביקור ממוצע: 3.18 דקות.

                      *
                      חבל רק שלא שאלו אותם, אם כבר עורכים סקר, מה עמדתם בעניין היעדר היכולת להגיב באתר.

                      פר-סו-מות
                      סחתיין לפרסומת (הלא חדשה) "גנבו לי את ה-gov"
                      עם גידי גוב על gov.co.il

                      להלן ראיון (לא חדש) של עידוק איתו.

                      *

                      האם נחשפתם ליחידת המעודדים של צה"ל, כלומר של סבון Axe, כלומר של מקאן אריקסון?
                      בצה"ל לא חוששים לתדמית?
                      מתברר שבצה"ל "בודקים".

                      מח' מנויים שלום
                      אתמול קיבלתי את המארקר בתוך ישראל היום. וגם את המארקר בלי ישראל היום.
                      מה זה זה, בגלל ה-TGI המאוס המתקרב? לא חבל?

                       

                      לחם עבודה

                      הטאלנטים של רדיו 99 תובעים את גאידמק על שהוא מלין את שכרם.
                      *
                      חנוך דאום עוזב את ערוץ 10.

                      נירה צ'פני, המפיקה הראשית של מערכת הצלמים  במעריב הפכה לרמ"ח צילום במקום מיקי צרפתי שפוטר.

                      *

                      סבב מינויים בחדשות 10.

                      *

                      מכון ויצמן מפעיל אלימות נגד עובדיו המתארגנים.

                      מחפשים מזכירה?

                      להלן המלצה (מחבר):

                      "אינטליגנטית, נותנת את נשמתה לעבודה, אחראית, בעלת זיכרון פנומנלי, נחמדה (אך לא מתחנחנת), חרוצה, מתקתקת את העבודה בקצב מסחרר (היא נעה במשרד כמעט בריצה) ומייצרת עבודה עם כמעט אפס תקלות. למעשה היא מנהלת לי את החיים. למרות שיש לה שלושה ילדים ולמרות שהיא עברה אצלנו שני הריונות, היא נעדרת לעתים נדירות מהעבודה.
                      בקיצור תענוג צרוף.
                      ה'בעיה' היחידה שלה - היא לא יכולה לעבוד יום מלא (למרות שבזמן שהיא נמצאת במשרד היא מספיקה יותר משתי המזכירות האחרות שלנו שעובדות יום מלא).

                      שכר ברוטו בגין 6 שעות עבודה ביום הוא 5,800 ₪ + קרן פנסיה".
                      רוצים?

                      קבלו את ענת

                      anat20072@walla.com

                       

                      כותבת מושחזת ועורכת תוכן עם ניסיון בעיתונות המודפסת וברשת,

                      מחפשת בית חם באתר-תוכן מוביל.

                      לקבלת קו"ח ופרטים נוספים פנו למייל dolly.hase@gmail.com

                       

                      מח' הגהה
                      מיילבק: "בכל שישי בערב, בשישי של ערוץ 10, יש שגיאות כתיב כואבות בכתוביות.
                      השבוע שמתי לב ל'כמי שקפאו שד'.
                      בכל פעם שאני צופה יש לפחות שגיאה או שתיים - נוראות ממש. מחליפים בין כ' ל-ק' או בין ע' לא', וכדומה".
                      נ.


                      אני שמתי לב השבוע ל"גלא כושר" אחד (צ"ל - גלאט).

                      מח' בידוק עובדות
                      באחד הטורים האישיים ב-7 ימים האחרון נכתב כי סיינפלד דן עם איליין על הטרנינג שהיא לובשת.
                      אלא מה, לא עם איליין נערך הדיון אלא עם ג'ורג', כך שכל הקישור לנשים - סטילטו-זה-נשמת-אפנו, הגברים - בטל ומבוטל, בהקשר האילייני.
                      והנה ההוכחה הטיובית .
                      תודה למ.ג

                      לפני פיזור
                      עכשיו זה סופי:

                      הביצה קדמה לתרנגולת.

                      vlvtunderground@gmail.com

                      דרג את התוכן:
                        28 תגובות   יום שני, 17/11/08, 01:11

                                                                           טוקבקים לא מתים. הם רק מתחלפים
                                                                                                     
                                            (הרבע מגורנישט)

                         

                        מה זה האתר הזה, טוקבק, שאלתי את עצמי, ואיך הוא קשור למה קורה של לינוי בר-גפן בקשת?
                        התעלומה נפתרה כשפנה אלי אלכס ברן-סנה (קודם גמליאלי, אבל ענייני נומרולוגיה וקבלה הביאו לשינוי), מיוזמי האתר, וביקש שאכתוב על טוקבק. "אבל כבר כתבתי", רטנתי ורשפתי כמו שאני נוהגת לעשות כשאני מגלה שלא כולם עומדים במבחן וקוראים כל  מילה בכל יום.


                        אז מה זה ברן-סנה (אה, הסנה הבוער, אני חושבת לעצמי בדיעבד)?

                        אלכס: "יש משמעות למילים עצמן, אבל העיקר הוא חישובים נומרולוגיים מדוקדקים של האותיות וכיצד הן משתלבות עם תאריך הלידה שלא ניתן לשנות. מורכב קצת, יש אדם שזה המקצוע שלו".

                        טוב, ויתרתי. בקיצור, טוקבק, זו יוזמה שלך?
                        "שלי, ביחד עם 4 שותפים, חברים טובים שלי".

                         

                        ''

                        הסנה הבוער, משמאל

                         

                        ''

                        יונתן לוי

                        איך עלה הרעיון ומיהם הארבעה, כמה השקעתם (אפיון, תכנות, עיצוב) ואיך? ומהו מודל הרווח?
                        "יונתן לוי, צבי בניה והחמישי חסוי. התחלנו לעבוד מן הבית ובקרוב אנו עוברים למבנה משרדים חדש. יש לנו מתכנת משלנו שבנה את כל האתר מאפס לבדו וכל הכבוד לו על זה, אני מגיע משיווק וניהול הכספים, יונתן אחראי יותר לצד העיצובי-ויזואלי ואור גם בשיווק.
                        השקענו עד היום בסביבות 100,000 ש"ח בהשקעה עצמית משותפת של כולנו, ובקרוב נשקיע סכום נוסף לצורך קמפיין פרסומי גדול.

                        ניסינו לחשוב על הצורך הכי בסיסי של הגולשים הישראלים ברמה היומיומית, וזה כנראה להיות מעודכנים כל רגע, מה הכי חם, מה התחדש, מה החדשות? שכל הזמן יהיו גירויים חדשים".

                        מאיפה הרווחים? קודם כל שטחי פרסום באתר. בעתיד אנו עשויים לספק לגולשים שירותי ארכיון מתוחכמים תמורת תשלום".

                         

                        בשביל מה אתם זוממים שירותי ארכיון עתידיים, מי צריך ארכיון כשיש גוגל? זה הארכיב האולטימטיבי.
                        "אם את מחפשת כתבות, יש בגוגל הרבה רעש, ובישראל זה לא דוגמא כי אנחנו נורא קטנים".

                         

                        ואיך התחברתם עם קשת/מה קורה?
                        "השקנו את האתר שלנו יומיים לפניהם, בסוף יוני. איכשהו, דרך חברים, נודע לנו על השקת התוכנית שבוע לפני השקתה - כלומר צירוף מקרים מדהים. מאז אנו משתפים איתם פעולה שכן התוכן שלנו מאוד משלים. אנו מספקים להם אינפורמציה לגבי האייטם החם ביותר כל יום, משווים בין כמות הטוקבקים שקיבלו מפורסמים שונים (כמו היום לבני לעומת ביבי)".


                        אתם מקבלים מהם כסף?
                        "לא, אבל מקבלים מהם קרדיט מכובד. בהתחלה זה היה בעייתי כי הצופים לא הבינו שקיים אתר כזה שנקרא טוקבק - כיום אנחנו כבר דורשים שירשמו את הלינק שלנו למטה, כמו שהוצג היום".


                        היה איזה חזון מאחורי המבנה הזה, צורת הפיתוח והעיצוב?

                        "האתר נבנה כדף כניסה לאינטרנט. השקענו מאוד בעיצוב שיהיה חלק ונעים, מסודר ואסתטי. בבדיקה יסודית של כל דפי הבית בארץ תמיד מצאנו ליקוי כלשהו - עיצוב, עומס אינפורמציה, חוסר מבניות, טכנולוגיה. אנחנו ניסינו לבנות מוצר מוקפד מכל הבחינות הללו.

                        ישנה פילוסופיה לגבי הלינקים באתר. הרי יש הרבה דפי בית עם המון המון לינקים (סטארט, לינקפוריו) אבל תמיד יש עומס מטורף של לינקים. אצלנו מופיעים כל הלינקים שאת צריכה ביום יום - ושום דבר מעבר לכך. בבנקים למשל יש פועלים, לאומי ודיסקונט - רק אם את רוצה עוד פירוט - יש לחצן לבנקים נוספים ולא הכל קופץ עלייך ומבלבל. זה הרבה יותר נעים ושמיש".


                        חוצ ממה קורה צפויים עוד שת"פים?
                        "כן. אנחנו מייצאים תוכן שלנו של דירוג הסלבס לפי טוקבקים. למשל, מדור גליצ'ים באתר One - סגרנו איתם שיופיעו  שם 3 הספורטאים שקיבלו הכי הרבה טוקבקים השבוע, ולפירוט נוסף הגולשים מגיעים אלינו. הם מקבלים תוכן איכותי ואנחנו מקבלים גולשים. בצורה דומה אנחנו במגעים עם אתרי אינטרנט גדולים נוספים, כולל תפוז, נענע. הכל יתגבר מאוד עם השקת הישרדות 2, שכן גולשים שמחפשים את המתמודדים בגוגל מגיעים לכרטיסים האישיים שלהם בטוקבק".

                         

                        אתם משקיעים כסף ב-SEO והאתר טוקבק מופיע כקישור ממומן (במקום הראשון).
                        "נסי להקיש למשל 'אינה ברוורמן' בגוגל ותראי שאנחנו מקום 1-2. ובהישרדות זה יהיה מאוד משמעותי. וגם יוני וינקל, שחר בן-דוד (שלושת מצטרפי האח הגדול, V). שם אנחנו בצורה אורגנית, ולא שילמנו כסף לאף אחד.
                        יום לאחר שנכנסה לבית, קיבלנו מאינה 1,000 כניסות ביום אחד, כשמהמילה טוקבק בסביבות 200 כניסות ביום".

                        באסה שלא הצלחתם לקנות דומיין עם המילה טוקבק, ונאלצתם להסתפק ב-tkb.co.il

                        "קצר ולעניין :)".

                         

                        אבל לא רציתם את המילה המלאה?

                        "השם המלא היה באזור חיוג תפוס".

                        תיארתי לעצמי. מי החצוף?

                        "אחד יקרן.  אמר שזה יעלה לי מספר עם שישה אפסים".

                        מה המסקנה שלך בינתיים, הטוקבקיסטים כראי התקופה?

                        "הרבה אנשים אומרים לי שכשמשעמם להם - הם באים לאתר שלנו לראות דברים מעניינים. אנחנו נוטים לזלזל בטוקבקיסטים ולהתנער מהם, אבל הם יודעים טוב מאוד מה מעניין. חוץ מזה אחרי עדכון זריז אפשר להמשיך למסלול הגלישה האישי הרגיל. זו לינקייה חכמה ובכל קטגוריה, למשל בדף של תרבות, כבר תקבלי לינקים שיותר רלוונטיים לאוהבי תרבות.

                        בגדול אנחנו דף בית שנותן שירות הגעה מהירה לכל אתרי התוכן הבינוניים ומעלה, ועונה על השאלה - על מה כולם מדברים? על מה ידברו היום בעבודה? מהי שיחת היום?"

                        יש פה סיפור של ביצה ותרנגולת. אתם עושים אגרגציה של התכנים כשהם כבר  מטוקבקים-סופר. מחזקים את החזקים. יענו איכות יכולה לגרד אצלכם את הרצפה.
                        "אנחנו עונים על צורך צהוב ומיידי (שקשה לנו להודות שמעניין אותנו), אבל לאחר מכן כל אחד ממשיך לגלוש למקומות בהם הוא מעוניין להעמיק".

                        אתם חמישה אנשים עכשיו (פלוס מתכנת?). עובדים בפול טיים ג'וב באתר, או שמתפרנסים ממקורות אחרים בינתיים?

                        "פול טיים ג'וב - ובקרוב מגייסים עוד 3 עובדים לצורך הגברת קצב עבודה על פרויקט גדול ומעט סודי. המיתון כרגע לא משפיע עלינו ואנחנו רוצים להפתיע את הציבור עם שירות אפילו יותר טוב ממה שכרגע מקבלים.

                        בינתיים אנחנו מוציאים משכורות נמוכות ביותר, אבל צפויים רווחים גבוהים יותר תוך חודשיים. האתר אוטומטי לחלוטין ואובייקטיבי. לא צריך אנשים לתחזק אותו בשוטף וכל הכוח הולך על פיתוח נוסף".

                        יש לך דיווחי תנועה ותעבורה?
                        "לא ביצענו שום קמפיין עדיין אלא התרכזנו במוצר עצמו. לכן  הציבור עדיין לא מכיר אותנו בכלל, ולכן כיום נכנסים לאתר רק כמה אלפים ביום, אבל זה מאוד זמני שכן בקרוב יושקו השת"פים הנוספים".

                        מה קורה עם בלוגים, למה לא תשתפו אותנו בחגיגה?
                        "יש באתר גם אמירה מאד חתרנית! ישראל חסון מנסה לסתום לטוקבקיסטים את הפה".

                         

                        אההההההה, כבר לא.
                        "בכל מקרה, איך לדעתך הבלוגרים יכולים להשתתף?".

                         

                        מזתומרת? על פי כמות הטוקבקים. אם הכל אוטומטי, גרור את הפוסטים עתירי התגובות מרחבי הבלוגוספירה. האמת, זה בטח מסובך כי יש כמה וכמה פלטפורמות, ויש בלוגרים עצמאיים על וורדפרס, כך שאין לי פיתרון טכנולוגי.

                        "הבלוגים זה באמת יותר מורכב, וכבר שמעתי על סטארט-אפ אחר שהולך להתמחות בזה, לא זוכר את השם שלהם. בכל אופן אנחנו מתרכזים בכתבות הכי צהובות והכי מיין-סטרים שיש. עם כל הצער שבדבר זה נראה יותר משעמם אבל זה גם מאוד ממוקד - הכותרות, הצהוב, והנפוץ - אבל רק מה שמעניין באמת מתוך כל זה".

                         

                        איך הגעתם לתחום?

                        "יש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה ומחשבת ישראל באוניברסיטיה העברית, ובקרוב מסיים תואר שני במנע"ס באוניבסיטת תל-אביב. מתעסק כל השנים בהשקעות באופן פרטי - כלומר בורסה מכל הכיוונים..."

                         

                        ...בורסה! עזור לי!

                        "הבורסה עוד תרד חזק בקרוב מאוד. העולם משתנה לנגד עינינו.

                        ....יונתן לוי למד אומנות ועיצוב במדרשה, והוא ממש אמן - צייר, שמתפרנס גם מזה. הוא גם יוצר מוסיקה. הוא מאוד מוכשר והשפיע מאוד על עיצוב האתר. צבי בניה מבוגר מאיתנו - 50 + והספיק למכור חברת מחשבים שהקים במו ידיו. הוא כמו אבא עבור החברה שלנו".

                         

                        מכירים "מסודרים"? מזדהים?

                        "זאת המנגינה בטלפון שלי".

                         

                        חולמים על האקזיט?

                        "היינו מעוניינים באקזיט חלקי שירגיע אותנו - אבל יאפשר לנו להמשיך ולפתח את האתר בעוד כיוונים כי אנחנו מאמינים שיש לו המון המון פוטנציאל. אגב יש לנו אפילו פטנט על הרעיון של דירוג לפי טוקבקים".

                         

                        אתה כותב, סליחה, רושם טוקבקים?

                        "החבר'ה שלנו לא כותבים - אבל אני יוצא דופן. אני היחיד שחולה רשת, אוהב ספורט, ריאליטי וכו' אז כן, בהחלט!"

                         

                        vlvtunderground@gmail.com

                         

                         

                        דרג את התוכן:
                          54 תגובות   יום שבת, 15/11/08, 12:06
                           

                          7 ימים
                          "הרב של אובאמה", מכריזה כותרת השער. מה מתברר? הרב האמור, הרב פוניי הוא בן דוד של מישל אובמה, אשת הנשיא המיועד.
                          (והכותרת, "טלית עם ברק", מה נהיה?)
                          קרבה שכזו לאובמה מצדיקה שער וכתבת ענק בה קובע הבנדוד הרב בוודאות שאובמה כמובן טוב לישראל. בשבוע הבא: הגננת של אחותו החורגת של אובמה מספרת איך בא לקחת אותה פעם מהגן הביתה.

                          "אבודות בעבודה" (בילי בסרגליק) מביאה חלקים מהדו"ח "עובדות בשוק תעסוקה מעורער" של מרכז מהות, עמותה המסייעת לנשים בחייהן התעסוקתיים.
                          המדובר, לרוב, בנשים המועסקות ב"תעסוקת עוני". התיאורים מדכאים ומייאשים. עד כמה יעזור הפרסום הזה לשינוי המצב? הלוואי שכן.


                          באיזה עיתון הייתם מצפים לראות כתבה על גידול שפמים כטרנד חדש?
                          את, לאשה, סגנון, זמנים מודרניים, ליידי גלובס, מארקרוומן, מוסף הארץ, סופשבוע, 7 ימים, מנטוק, מנטה, בלייזר, 7 לילות, תרבות מעריב, G, פירמה, טיים אאוט.

                          התשובה, כרגיל, תזכה את הפותר/ת במנוי לכל החיים.

                           


                          המוסף לשבת
                          נחום ברנע מנגח את ניר ברקת.

                          ברנע, ירושלמי שורשי, הצביע לברקת בבחירות, רק כי לא היתה לו ברירה, לדבריו. זה לא מונע ממנו לכנות אותו בסוף הטור שלו "טמבל" ו"חמור" כאחרון הטוקבקיסטים, נגדם, אני מתארת לעצמי, יש לברנע הרבה מילים רעות לומר.
                          כן, גם אני, בלי שיהיה לי קשר רגשי לגשר המיתרים כתבתי שאני לא חושבת שצריך לפרק אותו. אני גם לא חושבת שצריך להפסיק את בניית הרכבת הקלה. אבל לא היה עולה בדעתי לכנות את המציע לעשות כן בשמות.
                          גם מתי גולן בגלובס מציע לברקת להירגע ולא להנפיק הכרזות לא סבירות. וגם גולן לא מקלל.
                          אז ברנע, אתה מוזמן לרסן את עצמך.


                          צרות בכותרות

                          "גבעות התחמושת
                          חמישה נסיונות התנקשות על רקע אידיאולוגי יצאו בשנה האחרונה מהשטחים, ועל כולם הוטל איפול כבד * זו כבר מזמן לא פרחחות ולא סתם עבריינות, אלא איום רציני על המשטר * במערכת הביטחון מתחילים לרכז מאמץ, אבל מודים: אין לנו התרעות ממוקדות, אין לנו שמות של הגורמים המסוכנים
                          "

                          מה מבינים מהכות+מש הללו? מי הם המתנקשים הפוטנציאליים, ערבים, יהודים, מי? מישהו יודע?
                          רק אם קוראים את הכתבה של אלכס פישמן אפשר להבין שהכוונה היא לאנשי הימין הקיצוני.


                          הראשיות

                          "שר הביטחון אישר לאחרונה עשרות תוכניות בנייה בגדה"
                          למה השר לא מגיב להארץ?

                          המדור של דנה ספקטור, "שמחת עניים", זוכה לככב בכותרת הראשית של ידיעות, כחלק ממארג "המצב הכלכלי".
                          דרך לחבב עלינו את הכלכלה הקשה לעיכול?

                          אבל הידיעה הכי מעוררת תקווה נמצאת בעמוד האחורי של ידיעות, שם מובטח שגם פירות וירקות מכוערים לא ייזרקו לפח. גם אותם מותר לאכול, וזה בעקבות "האיחוד לענייני חקלאות" שיצא נגד ההוראה בת 20 השנה של האיחוד האירופי.
                          טוב, מאחר שאנחנו די רחוקים מ-1 באפריל, כנראה שזו לא בדיחה.


                          מי אשם במצב הכלכלי?

                          איתן אבריאל מסביר למה התקשורת לא אשמה במשבר הכלכלי הגדול.
                          יובל מסביר לו איפה הוא טועה.


                          העיר

                          עוזי וייל הפיק מערכון המשך להוא עם רמי הויברגר/ יגאל עמיר, וזו הסיבה לראיון בהעיר (כן! הועבר מהעיר לעכבר!), בו מסביר וייל למה העלה את המערכון לרשת: "הבנתי שאי אפשר לעשות שום דבר ראוי בשום ערוץ, כי כולם שמוקים תאבי רייטינג"

                          לצערי, להערכתי הוא טועה בדברו על כך שהריאליטי ייעלם בעוד כשנתיים:
                          "שנתיים מהיום התופעה הזאת תתכווץ עד תיעלם. אנחנו סובלים פה מסנדרום גלידת היוגורט. כולם נוהרים כדי להבין במה מדובר, מתמכרים ובסוף שוכחים".

                          זהו שלא. הנטייה להשתמש בג"י כדי לתאר תופעה שבאה ונעלמה פשוט מנותקת מהמציאות (וייל אינו הראשון שעושה בכך שימוש). גלידת היוגורט עכשיו בקאמבק מטורף. לבחינת אתרי לקלוק פוטנציאליים - אפשר לכתוב לי.

                          כך גם עם הריאליטי. העתיד הרבה יותר ממעונן חלקית. הוא אפור גשום. גשם של חלקיקי ריאליטי רדיואקטיביים עוד צפוי לנו.


                          פר-סו-מות
                          שיטת הפרסום הזו, בה מילים רנדומליות בטקסט הכתוב הופכות ללחיצות, ומביאות אותך לקישורים פרסומיים היא אחת הגרועות והנוראיות שנתקלתי בהן באתרי תוכן. הרי ברור שאין שום קשר בין הפרסומת לטקסט. הפרסומת מפרה את רצף הקריאה, מוציאה מריכוז ומשנה לחלוטין את המשמעות של לינקים בטקסטים. הרע בכל העולמות האפשריים (הדוגמא מנרג').


                           


                          הקולנוע הישראלי
                          מישהו יצא באיזשהו קמפיין מטורף לקולנוע הישראלי? שאחרת קשה לי להבין את פשר שלוש הכתבות הללו בסופשבוע אחד: 
                          ב-G של גלובס - עוזר הבמאי שאול דישי, ובדיוקן של מקוראשון על איתן גרין (כתבת שער אפילו). ובתרבות מעריב על המלבישה של הקולנוע הישראלי, רונה דורון.

                          7 לילות
                          גון בן ארי מנסה להסביר למה ביוגרפיות הן לא להיט בישראל. איך מוכרים כתבה שכזו לקוראי המוסף הבידורי? עושים עיבוד תמונה בו מככב הספר (הבדיוני, אבל לא לאורך זמן) "חיי בובליל". עכשיו יש מצב שלפחות אי אלו קוראים פוטנציאליים ייתפסו ברשת, ויקראו כמה מילים.


                           



                          מוסף הארץ
                          סייד קשוע בפרודיה מצוינת על המדור "מצב משפחתי".
                          :)

                          לידיעת אסף שגיב: לא אוהבים את ז'יז'ק בירדן.

                          תרבות מעריב
                          רוגל אלפר מנתח את זליגת העורכים מהעיתונות לספרות ובחזרה.
                          בין היתר הוא כותב "הישגיו של אלפון סללו את הדרך למרמרי ולאיריס מור, על אף שהם נפלטו מהארץ כי נחשבו למי שאינם מסוגלים להביא לגידול משמעותי בתפוצה ובהכנסות. הם היו עורכי עיתונות בעלי יומרות ומחויבויות תרבותיות גבוהות ונפלטו מהארץ בשל כך. זו המסקנה האחרונה: העיתונות מתנקה מעורכיה הספרותיים. שילכו לעשות ספרות".
                          בלי שום קשר למחויבויות של האנשים המוזכרים, הם לא בעיתון יותר מסיבות מגוונות, יש לשער שרובן פוליטיות, מבניות, וקשורות בשינויים שרוצה לעשות כל עורך חדש שמגיע לאנשהו. עורך/מנכ"ל חדש שמגיע מחליף, לרוב, חלק נכבד משדרת הניהול. זו דרכו של עולם (ואני לא שופטת כרגע אם זה טוב או רע). מטאטא חדש וכל מה שכרוך בזה.

                          משומה מנחם בן לא מרוצה מהעונש שהוטל על גולדבלט.
                          לדעתו, שחקן בעל גדלות נפש כמו חנן אנן לא צריך לשבת בכלא. מה פתאום? שיטת הענישה של בן אומרת, כנראה, שבכלא ישבו רק פושעים מועדים: האלפרונים והאבוטבולים. אנשים בעלי "תרומה לחברה" כמו גולדבלט יתנו כסף למי שפגעו בהן, וכך יצאו ידי חובתם. כן, מה הבעיה, כמובן, שגולדבלט ישלם רבע מיליון שקל (זהו תעריף בן למקרי אונס "לא אלים") לכל אחת מהנשים בהן פגע?
                          מסקנה: לבטל את בתי המשפט, ולהציב את בן כשופט עליון. הוא כבר יעשה סדר במדינה הזו, ויעניש איש איש על פי דרכו.
                          השיח החדש לא ברור לבן, שעדיין חי במושגים של אונס אלים, אונס לא אלים,  כשאת אומרת "לא" למה את מתכוונת וכנהלאה.
                          נראה איך יגן בשבוע הבא על יעקב העליון.


                          סופשבוע

                          שירת הברווז - מחולדאי ועד מיברג, משניצר ועד - חפשו לבד.


                          נעדרת
                          צפי נוה, חולת אלצהיימר בת 72 מירושלים, נעדרת. אחת מרבים במדינה. אבל נוה זוכה ליחס מיוחד, ולתשדיר פרסומת טלוויזיוני עם תמונתה הקורא למצוא אותה. איך קרה?
                          סתם עניין של מימון משפחתי?

                          שימו לב גם כמה אזכורים גוגליים יש לנעדרת.


                          VTV

                          ילדי הסרטים - כתבה שהמקומונים אוהבים לעשות ולאהוב. ועכשיו ערוץ 10 מאמץ את הז'אנר.

                          קאיפו כהן מהקיץ של אביה, דוד שושן, מיקו מצ'רלי וחצי, לוסי דובינצ'יק - קלרה הקדושה.
                          (אגב, לקאיפו יש 3 ילדים, ולא שניים ככתוב במשנה).

                          צופית גרנט חושפת את אחיה הסכיזופרן לרגל יום ההתרמה של אנוש, ומנפצת את סטיגמת מחלות הנפש.
                          נו, לא ממש, הרבה אי דיוקים, אבל גם זה לטובה.


                          מח' הגהה
                          לפנינה רוזנבלום (אולפן שישי): את לא רֱאיה, את רַעיה.

                          לפני פיזור
                          מחצית משיחת הסלון בארוחת הערב אתמול הוקדשה לאח הגדול, ומחציתה השנייה למחלות נפש. הנוכחים, בהם שלושה עו"דים, הוציאו צו איסור פרסום.

                          vlvtunderground@gmail.com

                           

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה