כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    88 תגובות   יום שישי , 14/11/08, 14:59


    ב-7 לילות של שבוע שעבר כתב יהודה נוריאל על דודו טופז. לא קראתי בזמן אמת, מודה. עם כל הכבוד לנוריאל עמיתי, הנושא פשוט לא עניין אותי. אבל בינתיים תפח הסיפור, כך שחזרתי להתעמק בכתבים.
    נוריאל כתב שאיתר אותו בתיאטרון חולון, עם קהל של כ-200 צופים, גילם נושק לזה של טופז (62).
    וגם: "הלוואי שהיו לי משקפי שניצר, כדי שהוא ישבור אותם. הלוואי שהיתה לי כתף נטליה אוריירו כדי שהוא ינשוך אותה. אבל טופז לא נושך. הוא בקושי אוכל סביח".
    בין היתר שזר נוריאל דקירה קלה לקולגה: "... בכירי האנשים וטובי הכותבים משחררים את הנפיחה האשכנזית שלהם בראש חוצות - ונפיחה היא נפיחה, לא משנה מי הוציא אותה ומה תוארו..."
    באותו ערב שודרה באולפן שישי כתבה על טופז. הכותרת התנגחה בזו שהוענקה לדבריו של נוריאל - "אין לו זמן" - ונקראה "יש לו זמן".


    ואילו היום משיב טופז לנוריאל ב-7 לילות. הוא אומר במפורש: נעלבתי.
    טופז מבקש להתחיל מהעובדות. הוא כותב שנוריאל בא להצגה הראשונה, ושלא מקובל להעביר ביקורת על הצגה ראשונה. נוריאל מספר שההצגה היתה בתיאטרון חולון. לעומת זאת, ההצגה הראשונה עליה מדווחת נעם עמית בכתבה באולפן שישי, התקיימה בנווה עופר, ומשם המשיכה לרמת השרון. אז איפה באמת התקיימה ההצגה הראשונה?

    מה שכן, צודק טופז כשהוא נוזף בנוריאל על שהוא, "נושא דגל הקיפוח המזרחי", מתייחס למוצאם של הצופים, "מחבר העמים".
    ועוד - אז מה אם הקהל בן גילו של טופז? וכי צריך להגלות את בני ה-62? ובכל זאת, טופז מכחיש ואומר שהיו שם בני 35 רבים. מה האמת? לא נדע, אלא אם נבצע תחקיר עומק ע
    ל כל קוני הכרטיסים באותו ערב.

    אבל טופז, מצדו, לא טומן ידו בצלחת, וממשיך באותו קו: "אתה לעולם לא תהיה דוד גולדנברג. לא תהיה מטר שמונים, יפה תואר, אהוב, מצליח, עשיר (תסלח לי), ובעיקר, יהודה נוריאל, אתה לעולם לא תהיה אשכנזי".
    בעניין המטר שמונים, האהוב, המצליח והעשיר, מאיפה טופז יודע? עשה תחקיר?
    בעניין ה"לא תהיה אשכנזי" - ומה, עכשיו טופז רואה בכך טעם לפגם? וכי למה שנוריאל ירצה להיות אשכנזי? מה רבותא בכך?
    זו, אגב, גם הכותרת שנתנו עורכי לילות לקטע: "אתה לעולם לא תהיה אשכנזי"

    בקיצור, איפה ימי התום של המערב הפרוע בהם סכסוכים כגון אלו הסתיימו בשבירת משקפיים ובבית המשפט? מהי סתם התדיינות מתונה של שני ג'נטלמנים מעל דפי העיתון?

     


    המקומונים
    כל השלושה מתייחסים לבחירתו הנוספת של חולדאי -
    העיר:
    "מאחוריך
    חצי מהבוחרים לא רצו אותך. עיר לכולנו זכתה בכמות הקולות
    הגדולה ביותר למועצה. ביום שלישי הזעת בראשונה אחרי עשר שנים.
    בקיצור, רון חולדאי, הגיע הזמן לרדת מהמגדל
    "

    ידיעות תל אביב:
    "חולדאי לכולנו
    ביום שלישי זכה רון חולדאי בקדנציה נוספת עם הערת אזהרה:
    מעכשיו יצטרך להתחשב בסדרי העדיפויות שקיבלו ביטוי בהצבעת המחאה המשמעותית של תומכי דב חנין ועיר לכולנו"


    זמן תל אביב:
    "רציתם? קיבלתם
    רון חולדאי
    הראיס נערך לקדנציה שלישית"
     
    כלומר, בעוד שני המקומונים הראשונים אומרים לו נו נו נו, עכשיו תיאלץ להתנהג יפה ולהתחשב בחנין ובכוחו, זמן מאשים את הציבור, ומכנה את המאיור "ראיס". לא מילה מלבבת בשום הקשר שהוא.
    הכותרת לקוחה מהמדור של דורון ברוש, המנבא שחולדאי הנוכחי יהיה רע הרבה יותר ממה שהיה קודם.

    מה, נגמרה המלחמה בעיראק?
    חבורת אקטיביסטים הפיצה מהדורה מפוברקת בת 1.2 מיליון עותקים של NYT, שהתאריך שעליה הוא 4 ביולי 2009. המהדורה כוללת עוד כל מיני ידיעות אוטופיות.
    סינמסקופ הרחיב בעניין.


    תצלום הסו"ש

    שאול דישי, עוזר במאי, G של גלובס, צילם קובי קלמנוביץ'.

    למה? כי הוא מסקרן. יש בו המון פרטים. מצד אחד, הכי קלישאה שבעולם - איש קולנוע אוחז בפילם ומסתכל עליו. גם ערימות הדוידיאים/ספרים/וידיאואים מאחור הן בגדר הקלישאה, אבל תמיד מעניין לבחון את הכותרים. אבל מה שהופך את המיזנסצנה של התצלום למסקרנת הן זוג נעלי הלכה האדומות, נעלי ילדות, המונחות אחת כנגד השנייה, אצבעות על אצבעות. למה? של מי הנעליים האלו? איך הן קשורות לסיפור של דישי?
    על קופסת הקרטון החומה, הבנאלית, כתוב "נגטיבים של סרטי הגדול", וגם הקופסה, למרות הכיתוב עליה מעוררת עניין, אני לגמרי רוצה לדחוף את הראש ולהסתכל פנימה.


    שימושון

    המדריך לעקיפת מענים קוליים.
    גזרו, שמרו, מקררו.

    תיקון: קודם לכן היה פה לינק לאחד הבלוגים בקפה. מתברר שהתוכן פשוט נלקח מ-mako. אין גבול, אה?


    קורעים בקפה

    נמרוד הלפרן כתב למה הוא לא רוצה ילדים.
    הייתי המומה מכמויות הפרגון בהן זכה, לעומתי, בשעתו.
    ענה לי נמרוד:
    "כדי שגבר ייתקל באותה מידת חוסר הבנה עליו להכריז גם שהוא פציפיסט-טבעוני-אנטי-קרייריסטי-נטול-רשיון-נהיגה-ולא-מתעניין-בכלל-בספורט - וגם אז לא בטוח. הייתה כבר מי שאמרה כי כדי להיחשב לאכזרי, גבר צריך להיות סדאם חוסיין. כל מה שאישה צריכה לעשות כדי להיחשב לאכזרית, זה לומר - 'אנא המתן'". 


    מכבש הדפוס
    וגם: העיתון Christian Science Monitor עובר לרשת. זה העיתון האמריקאי הראשון שעושה את זה. בישראל זה מה שעשה הירחון העין השביעית.


    לחם עבודה

    אפרת שהם, עורכת תרבות ופנאי בנרג' התפטרה לפני שבועיים והייתה אמורה לעבוד עוד חודשיים, אלא שהמערכת עברה לקומה 1, למקום יותר קטן, ושכחו להכין לה מקום, כך שפרישתה הוקדמה.

    שומו שמיים

    שיואו, מה מצאתי בבוקסת הקרדיטים של G:
    עורכת גרפית: דבורית וינהבר-פנר
    בחיי אלוהים.


    לפני פיזור

    נא הפנו את תשומת לבי לטרגדיות בעיתונים היום.

    vlvtunderground@gmail.com

    דרג את התוכן:
      74 תגובות   יום חמישי, 13/11/08, 10:36

      מעריב והארץ בחרו לפתוח בראשית המתארת את 900 המפוטרים של אתמול. ידיעות הרחיב את הסיקור: 2,500 פוטרו בשבועיים.
      (ישראל היום בשלו: סקר - הליכוד 33, קדימה 28, עבודה, 11. רק הידיעה השנייה בשער מתייחסת למיתון).


      חברת משמר קרסה. 700 עובדים הלכו הביתה (לפי הראשית במעריב ובידיעות. לפי גלובס - 800). אליהם הצטרפו אתמול עוד כ-200 עובדים: 93 מחברת ההייטק אורכית. 75 מעובדי קיוליק אנד סופה. קומפיוג'ן פיטרה כ-20% מהעובדים.

      נקודות אור
      בפורום של רשת מעלים הצעות עבודה למפוטרים.

      כלכליסט (עמיר קורץ) על ההחלטות הכלכליות הלא הגיוניות שלנו.


      החשבונית והמס

      לפני כחצי שנה הפכתי לעצמאית באופן סופי. אני מתפרנסת מגורמים שונים, ולא מקבלת יותר תלוש משכורת. יש בכך תחושה משכרת של חופש והיגיון - להניח את הביצים בהרבה סלים, כך שלא משנה מה יקרה, תמיד הזעזוע יהיה קטן מאשר זה של מי שכל יהבו מונח על אותו תלוש בתחילת חודש.

      אבל כן, יש גם צדדים שליליים: אני מפזרת חשבוניות לכל רוח, ועד שאני זוכה לקבל את תמורתן עוברים חודשים. לעתים זה כרוך בטלפונים חוזרים ונשנים למקבלי החשבוניות. בשיחות הללו אני משתדלת לשמור על איפוק - הרי אני לא רוצה שיעכבו לי את הכסף עוד קצת רק בתור עונש. אז אני מתקשרת או מסמסת בנימוס, ואז מקללת לעצמי בבית בקול גדול או בין השיניים, ולעתים בועטת בכיסאות חפים מפשע.

      פקידת הבנק התקשרה אתמול ושאלה אם אני רוצה לפדות חלק מחסכונותיי, על מנת לכסות את האוברדרפט. מה פתאום, הכספים יגיעו עד סוף החודש, אמרתי לה באומץ, אמונה ונחישות. אך סגרתי את הטל', אני מקבלת מייל מרואה החשבון, המדווח על המע"מ ומס ההכנסה ששילם עבורי החודש. התפלצתי. תוך שנייה שולש האוברדרפט שלי בלי שקניתי אפילו רבע מנת פלאפל.

      והצ'קים שמגיעים לי? נו, יגיעו עד סוף החודש. בינתיים אני מפסיקה לאכול ולנשום.
      אבל מה אני מתלוננת. עובדי משמר עוד נאבקים על משכורת אוקטובר שלא קיבלו. וגם על הפיצויים שלהם.

      תוספת: אוי, טקס וילר יצר מדריך מצולם למתחמק.


      שלשולי בחירות

      מיכל שפירא כותבת במעריב על חולדאי: "למרות שעבר עליו לילה ארוך הוא נראה רענן מתמיד". מזתומרת? היא רואה אותו כל יום ויודעת איך הוא נראה בכל בוקר?

       

      לניר ברקת, השוקל לפרק את גשר המיתרים - חכה שנייה, בלי היסטריה.


      אוי, הג'יפ

      הג'יפ קדילק של אייל ברקוביץ' נגנב. המשטרה עמדה על הרגליים. שבוע לאחר מכן הוא נראה שוב נוהג בג'יפ היקר שהביא לארץ ביבוא אישי (מעריב). רק מה, הוא שכח להודיע למשטרה שהג'יפ נמצא. איך? מה קרה? שוב פרסומת, כמו ההיא לסלולרי? מתברר שאני לא הראשונה שחשבה על כך.

       


      לחם עבודה
      עמיר מאורי, לשעבר משנה למנכ"ל רשת, הוא מנהל מח' הדרמה החדש של קשת. הוא מחליף את גל זייד.

      וזה המכתב ששלח איתן מדמון, מנכ"ל גלובס, לעובדיו:
      "שלום לכולם,
      המשבר הכלכלי האחרון והמיתון שבעקבותיו, מאלץ את גלובס, כמו את גופי המדיה האחרים, להתאים את עצמו לפגיעה הכלכלית הצפויה , בעיקר בשוק הפרסום .
      במסגרת זו,  התחלנו בגלובס מהלכי התייעלות שונים, ובין היתר  מתוכנן צמצום מסוים במצבת העובדים. אנחנו פועלים כמיטב יכולתנו לכך שהפגיעה בעובדים תהיה מינימלית.
      המטרה לסיים מהלך זה תוך ימים מתוך רצון לפזר מעל כולנו את מרכיב האי וודאות. 
      אני מוצא לנכון להוציא מייל זה, במטרה להפיג ככל שניתן את אי הוודאות".

      עצות לעובדי הייטק שעברו את גיל 40.
      נו, לא הייתי בונה עליהן.

       

      כפי שנכתב כבר, יואב ריבק עבר מהארץ למעריב. הוא יהיה רמ"חדשות נרג'.

       

      שירי לב ארי עוזבת את הארץ. מיה סלע מידיעותק תחליף אותה.

       

      יצחק נוי (התוכנית לאם ולילד/ לבת, לבן ולכל המתעניין - לוותיקי הבלוג) יוצא לגמלאות ועוזב את רשות השידור. מי שלא זוכר את קולו המתוק - הפסיד.

       

      עובדי מקוראשון לא קיבלו משכורות.


      בלוגלנד

      רוצים מפלגה חדשה?
      מתוך עבודה שחורה:
      "...אתם שמגדירים עצמכם כתומכים ברעיון מדינת הרווחה.
       אתם שנמצאים שמאלה לליכוד וימינה מחד”ש.
       אתם שלא מעוניינים להצביע הפעם (או אף פעם) למפלגת העבודה ולקדימה,
      אבל גם לא רוצים לזרוק את הקול שלכם לפח על מפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה.
       אז אנא תנו דרור לדמיון וכיתבו לנו בטוקבק את רשימת החלומות שלכם
      ".


      קצה האצבעות
      סופשבוע - נדב זאבי כותב שהאח הגדול בנוסח האורוולי כבר כאן. אני שמחה על הכתבה הזו, שתזכיר לעולם מה זה באמת האח הגדול.


      לכבוד הפיכת הברווז של דודו גבע לאזרח כבוד של העיר (אולי זו הסיבה שחולדאי זכה שוב בראשות העיר?) - פרויקט מיוחד - כמה כותבים, מחנוך מרמרי דרך מאיר שניצר ועד רון מיברג עבור בראש העיר, מדברי בשבחי הברווז.

       

      סיפור המורה לאנגלית והתלמיד (מרחובות, כך כתוב בכותרת המשנה, אם אני לא טועה, לראשונה) הביא לראיון (צח יוקד, סיאטל) עם מרי קיי לטורנו, שנישאה לתלמיד בן ה-13 שלה (דאז).

       

      העיר חזר לחיים: יש הפניות בשער. יש אמירה ברורה (טיזינג לחולדאי).
      ויש גם הצעות עבודה בע' התוכן, עברו למדור לחם עבודה.
      לגרפיקאי של עמוד התוכן: אין סיכוי שמישהו יראה את הירקרק של כתובות המייל.

       

      המדור "מי ניצח" מוקדש לסיפור המדבקה.
      לדברי עומר שוברט העיתון רצה להביע תמיכה מינורית בדב חנין, ולכן
      "הוחלט על פיתרון אלגנטי. נשלפה תמונת בחורה מצודדת ממדור האופנה והודבקה לה על הדש סיכה קטנה של דב חנין. ללא כותרת, ללא מילות הסבר. מתוך רצון להעביר לקוראים שדב חנין זה יפה, דב חנין זה נכון. בלי להתלהם, בלי להכריח. לא כולם הסכימו, לא כולם אהבו, אבל זה מה שיצא".
      מדהים, לא (דופקת הראש בקיר)?
      הלאה. הסבר על המדבקה:
      "... כולנו הרגשנו שהדביקו עלינו משהו. הדביקו עלינו כתם. במחלקה המסחרית פשוט לא הבינו שאי אפשר להציב על שער העיתון מודעה פוליטית. ביחוד בשבוע שלפני הבחירות... כשהסברנו להם איפה בדיוק הבעייתיות הם אמרו שאנחנו צודקים".
      מרימה ידיים. דומה שבהעיר הרבה מאוד אנשים לא מבינים מה לא בסדר במה שעשו, משום כיוון שהוא.

      בהמשך יש כתבה על חנות האופנה של אמריקן אפרל. כן, דיווחים על רווחי הרשת בעולם ואזכור שאך לפני כמה חודשים ערכה תמר קרוון הפקת אופנה נרחבת של נערות אמריקן אפרל. מוצרי האופנה הללו כיכבו אגב גם בשבוע שעבר, בפרויקט האופנה של נערת דב חנין שעל השער.

      ולגדודי המעריצים: ראיון עם עוזי וייל.

       

      ושימו לב למדור הקומיקס המתנחשל של גיא אסיף ועלמה אלורו. שווה.

       

      טיים אאוט (אגב, כמה זמן עוד תשדרגו את האתר? לדעתי מלאו שנתיים לשדרוג) בפרויקט מדהים:
      "בגיליון זה תמצאו מעל 5,000 מקומות חניה חינם בתל אביב", כך מכריז השער.


      Be Kind, Rewind
      שכחתי לציין אתמול לשבח את שער זמנים מודרניים: סמדר קילצ'ינסקי אופרה ועוצבה כציפי לבני, והשיאה לה עצות סטייל. היה מוצלח מאוד.


      התיקונים
      בני ציפר מתנצל בפני אלי ששון ושטיחי ששון - הפניה להתנצלות בעמוד הבית של הארץ.


      והנה הטור שלו, המכפיש את השטיחים האמורים.

       


      לפני פיזור
      שני אירועים תרבותיים מסעירים יקרו פה בינואר הקרוב:
      העונה השנייה השלישית של הישרדות תעלה תתחיל להצטלם לערוץ 10, והשנייה של האח הגדול בערוץ  2 (מעריב עסקים).
      אהההה.

       

      ועוד סיבה למסיבה: יום הדיכאון הבינלאומי חל היום. הידד.

       

      ואלון בן-דוד מתחתן הערב.

       

      vlvtunderground@gmail.com

       

      דרג את התוכן:
        24 תגובות   יום רביעי, 12/11/08, 11:50
        המורה, התלמיד החרוץ והצלע השלישית * השעונים הגנובים והקרב על הקרדיט * הקורבן של העליון

        עיר עם ראש

        כותרות מעריב נחרצות: מהפך בירושלים, חולדאי בתל אביב.
        בידיעות עמימות: "לילה מותח בערים הגדולות". אם כי כותרת המשנה אומרת אותם דברים שמופיעים במעריב בכותרות הראשיות.
        ישראל היום גם מעודכן חלקית: חולדאי מוביל בתל אביב, בי-ם ובחיפה - צמוד.
        והארץ: "אחר חצות: מאבק צמוד בערים הגדולות"
        אם כי בכות' המש' מדובר על יתרון לחולדאי ולברקת, ועל נצחונו הצפוי של דנילוביץ' בב"ש.

        לסיכום, מי שניצח בתיאור מדויק בכותרות הראשיות של התוצאות הוא מעריב.

         

        יט"ב מקונן היום, כמו גם אתמול, על שהתקשורת התעלמה מהבחירות המקומיות, שההשפעה שלהן על חיינו למעשה גדולה יותר מאשר של הכלליות.
        אבל למה הוא מתכוון ב"תקשורת"? העיתונים המודפסים הקדישו לכך את העמודים הראשיים שלהם מתחילת השבוע. מעריב וידיעות הפצירו מפורשות בעם להצביע. אם הוא מתכוון לטלוויזיה כ"תקשורת", אז כן, אבל דווקא עיתונות הדפוס השתדלה.
        מצד שני, מאחר שסמיכות הבחירות הקטנטנות שלנו לאלו של אובמה היא כה גדולה, אי אפשר היה להתעלם מההבדלים בסיקור: אובמה זכה לפי מיליון תשומת לב בטלוויזיה בפרט ובתקשורת בכלל.

        בהקשר הזה מעניין היה להקשיב לתשובה של צבר גדיש, מודח האח הגדול מאמש שחזר לציוויליזציה, שנשאל מה נכון: שגאידמק הוא ראש עיריית ירושלים או שאובמה הוא נשיא ארה"ב. צבר בחר באפשרות הראשונה.

        במעריב כתוב (ומצולם) דב חנין עם פיתה ופלאפל בכפר שלם.
        בידיעות כתוב (ומצולם) חנין עם הפיתה בשכונת התקווה.
        בישראל היום הוא עם הפיתה בלי ציון מקום.

        בהארץ הוא אוחז בתינוק בפלורנטין. יותר מרזה.

         


        בובות שבורות

        אחת מהקורבנות של יעקב העליון, שהורשע אתמול, כתבה ב-ynet על תחושותיה.
        ידיעות מביא היום את דבריה ככתבם.
        במעריב צוטט העליון, שחזר וטען שהוא חף מפשע: "הייתי יכול להסכים להצעה של מאסר על תנאי לכמה חודשים וכבר היו שוכחים אותי מזמן, אבל אני יודע שאני חף מפשע. אמרו שהיו אלפי מיילים מיניים. לא היה מייל מיני אחד. לא היו יחסי מין. זו עלילת שווא".
        בישראל היום הקדישו בוקסית שלמה ותכולה לתיאור הרזומה של העליון: עברו כעיתונאי, לוחם וסופר.
        ובהארץ נבחר לכותרת דווקא ציטוט של העליון: "העליון לאחר הרשעתו בבעילת בת 14: 'יש לי אפס ייסורי מצפון'".
        אחת הבוקסות מזכירה את התאבדותה של אשתו, יעל (מייסדת ומנהלת ביה"ס לאמנויות בת"א):
        "יעל העליון גילתה על מעשי בעלה והתאבדה"
        (מממ, קצת מאמצים בניסוח לא היו מזיקים)



        איזה שעון בן חיל

        שוד השעונים ממוזיאון האיסלאם, הכתבה בכלכליסט (דני רובינשטיין ואסף לוי) והסרט שהוכן על הפרשה בעובדה. מי היה קודם? כל העובדות והפרטים.


        כבר לא
        ולדימיר גוסינסקי ועופר נמרודי נפרדו אחרי עשר שנות נישואין.
        הפועלים נכנס לתמונה. אבל מה המשמעות של זה?


        משולש הסתרים

        התלמיד שפותה על ידי המורה לאנגלית התראיין אתמול בידיעות (הפניה בשער, תמונת המורה המפוקסלת בכפולת 18-19. לילד אין שום מילה רעה להגיד על המורה שלו.
        מעריב מחזיר היום בראיון עם הצלע השלישית במשולש, החברה הטובה של הנער, כתבת השער של המגזין (ח"ח לכותרת: "סדום והמורה"). ברור שבלעדי. ושוב מרוחה המורה המפוקסלת על פני כל הכפולה. מה שמעניין זה שהילדה זוכה ליחס שלילי מהילדים בביה"ס, וכן לתואר "מלשנית".
        אני מקווה שמחר נקרא ראיון עם הבעל של המורה בהארץ, ומחרתיים, כלומר ביום ראשון עם המורה עצמה בישראל היום, וכך נקבל את התמונה המלאה. רק אז אני אהיה מרוצה.


         מה קרה לישראל היום?
        ציפי חוטובלי מצטרפת לליכוד, אבל אין על כך שום הפניה בשעה. סתם ע' 11. אה, טוב, נו, היא לא ממש חשובה. וגם לא ראש לשכת העיתונות הממשלתית לשעבר, דני סימן.


         

        VTV
        תודה לאל. מבקר הטלוויזיה של מעריב (אסף שניידר) במיל., והיום נמצא לו סופסוף מחליף: אייל לוי.


        חניה כפולה

        הידד להומור העצמי - בספורט מעריב מלגלגים על ההחלטה לגבות דמי חניה מעובדי מפעלות קרליבך.

        תודה לייגר מאיסטר


        לחם עבודה
        כתבת ומפיקת האופנה אביה בן דוד עוזבת את ידיעות (אייס).

         

        ארי שביט מהארץ מועמד להגיש תוכנית ביקורת תקשורת (שתיקרא "ביקורת התקשורת") בערוץ הראשון. המועד: שלישי, שמונה וחצי, לפני מבט, בדיוק בזמן בו שודרה בשנה שעברה מקורות יודעי דבר עם נעמי לויצקי, שהחליפה את התוכנית גילוי נאות של חנן עזרן (כך על פי מעריב).
        מעניין יהיה לראות איך יעסוק שביט, אם אכן יש דברים בגו, בסוגיות הכרוכות בעיתונו, הארץ.


        בלוגלנד

        הבלוג החדש של ברק אובמה, בו הוא מתאר את תהליך העברת השלטון.

        שגיא חמץ מפרט את יחסי אובמה והאינטרנט.

        ואם כבר הזכרתי את ייגר מאיסטר, להלן גלגול נוסף לבלוג הספורט עומדים בשער.


        לפני פיזור
        סתם מספר יפה, אם כי חסר משמעות, חלף פה אתמול בלילה.

         

        vlvtunderground@gmail.com

        דרג את התוכן:
          36 תגובות   יום שלישי, 11/11/08, 11:03

          הארץ וישראל היום מתרגשים נורא מהנאום של אולמרט אתמול, באזכרה של רבין, על הקריאה שלו לסגת לגבולות 67' ("עם תיקונים").

          בידיעות ובמעריב הידיעה דחוסה לעמוד 8.


          פתקיות
          בידיעות ממשיכים במאמצים לשדל אתכם ללכת להצביע. אורי אורבך מזהיר את קוראי ידיעות לבל יהיו סוציומטים: "סוציומט הוא אדם אשר לא משתלב בקבוצה, מתעלם מסביבתו, מנוכר, בודד, ויחסיו עם הזולת מתאפיינים באדישות הדדית".
          אממממ. ראו. כלומר.
          גם שאר העיתונים נסחפו אחר הבחירות המקומיות, שדומה כי הן לוהטות השנה קצת יותר מאשר בשנים קודמות. בין אם בגלל מלחמת האינטרנט של דב חנין, ובין אם בשל ההתלהבות  שלנו מהבחירות האמריקאיות עתירות הזיקוקין. בסקר שפורסם אתמול ב-ynet נכתב ש-84% מהישראלים יצביעו בבחירות הקרובות. ממש, אה?
          הבחירות המקומיות מככבות בשערי כל העיתונים, אמנם לא בכותרת הראשית כמו בידיעות, אבל מככבות.
          ההבדל בין ידיעות ומעריב לבין הארץ וישראל היום הוא, שידיעות ומעריב פונים לקוראיהם בקריאה, שלא לומר הפצרה:
          מעריב: "לכו להצביע"
          ידיעות: "אתם תקבעו"
          מעניינת מאוד ההתגייסות הזו.
          וכדי להראות את ההבדל - בישראל היום הכותרת היא "מצביעים על הבית" ובהארץ "מי יהיה ראש העיר".

          בהמגזין של מעריב מתראיינים אנשים המוגדרים כ"ההבטחות של בחירות 2013"
          אחת מהן, ד"ר יפעת שאשא-ביטון מקריית שמונה אומרת:
          "אני שחורה אמיתית כמו אובמה". בהמשך מספרים כתבי זמן מעריב על אביה העיראקי ואמה המרוקאית.
          חבל מאוד שזה תג הזיהוי ששאשא-ביטון הולכת איתו.
          מה היה קורה חלילה אם אמה הייתה ממרוקו ואביה מליטא?
          ותארו לעצמכם מישהו שמוצאו ממזרח אירופה אומר: "אני לבן אמיתי, אמי מרומניה ואבי מרוסיה".

          מחפשים את הקלפי שלכם בתל אביב?
          (לא עובד בפיירפוקס).

          גלריה על הנשים המתמודדות לבחירות המוניציפאליות.

          ועל הדרך, אם כבר אני פה, המארקר והנשים המשפיעות בכלכלה העולמית.

          וואוו, המון. שש נשים.


          אובמה
          שימו לב לשערי כל העיתונים על בחירת אובמה, המובאים בלינק הזה.
          מרגש. רק קצת סבלנות, לוקח לכולם זמן לעלות.

          Creepy
          אובמה, כך מתברר, עדיין לא קבר את סבתו, שגופתה מתקררת לאטה בהוואי.


          שמח לראות אותי
          קצב יקבל לשכה במגדל משה אביב באזור בורסת היהלומים ברמת גן.
          וזו האילוסטרציה של מעריב לידיעה.



          צרות בכותרות
          כותרת גלובס אתמול היא "התוכנית של אובמה: שר טכנולוגיה ואינטרנט מהיר לכולם"
          שליק שלק דפדפתי לכתבה:
          "הנשיא... התחייב ליצור משרה חדשה של מומחה טכנולוגי, שאולי אפילו ישודרג למעמד שר בקבינט שלו"
          ברור?

          "מרכינים ראש, למרות שלא נולדו אז" (ישראל היום, על בני נוער שנכחו בעצרת הזיכרון של משרד החינוך)
          הגישה הזו, של "אנחנו לא אמורים לדעת מה קרה דקה לפני שפקחנו את העיניים ואם זה קורה, ואנחנו מתעניינים, זה בגדר נס" מזעזעת אותי בכל פעם מחדש. מה כל כך מפתיע בזה שמלמדים תלמידי בתי ספר על הרצח הפוליטי שאירע כאן לפני 13 שנים? ממה בדיוק צריך להתפעל?


          משטרע?
          על פי דברי איציק סבן בישראל היום, משטרת ישראל מנהלת קרב אכזר אחד: נגד העיתונות. המשטרה מתכוונת להחליט על אמנה, שלפי תדבר המשטרה בקול אחד,  כשהכוונה היא ל"הנחיות קשוחות בכל הנוגע למערכת היחסים של הדוברים עם עיתונאים המסקרים את המשטרה, ובעיקר מול אלה הבוחרים להעביר עליה ביקורת"
          אה??


          קרבות רחוב
          רם לנדס כיסח לעיתונאים באשר הם את הצורה. בן כספית לא נשאר חייב.

          ערוץ 10 מודה בטעות באשר לפרסום הראשון של תמונות המכ"ם בנגב.
          התמונות פורסמו בעבר על ידי ערוץ 2.

          העיתונאי לשעבר יעקב העליון הורשע בבעילת קטינה.


          VTV
          באמאל'ה צפיתי ביס מקס, כך שלתומי חשבתי שמשהו השתבש/נקטע ברמת ההקלטה, בסצינה האחרונה (שלא הייתה מהטובות שנראו על מסכי הטלוויזיה), כשלא הופיעו כותרות הסיום. רק בדיעבד, למקרא קולגות התברר לי שהכל בגלל לפיתת החנק של האח הגדול שלתוך שני חלקיו נדחסה האמאל'ה. לזה, אני חושבת,  קוראים חיבוק דב.

          זה יומיים שלא מופיעה ביקורת טלוויזיה במעריב. מה נהיה?


          לחם עבודה
          עמנואל רוזן מועמד להגיש את תיק תקשורת שנותרה מיותמת אחרי שחיים זיסוביץ' פנה לדברר את אונ' בר אילן.


          בלוגלנד

          הבלוג וספירה בסכנה: טל קורקוס, עד מדינה, חייל בארגון הפשע הדרומי שהעיד נגד הבוס פתח בלוג במקושרים.


          קורעים בקפה
          זוארץ צילם את שרונה שבלב הקרייה. מפעים.


          מיילבק
          המועצה הישראלית לצרכנות תצליח לבטל את העמלות הדרקוניות של הבנקים אם ייאספו מיליון חתימות לפני הבג"צ שיגישו. כרגע יש 550,000 אלף בלבד.
          תזכורת: כל פעולה שאנחנו עושים עולה לנו בין 5 ל -7 שקלים. 
          בעבר עלו הפעולות עשרות אגורות.
          יאללה לחתום ולהעביר.

           


          השיר של עמיר

          קולדפליי עם Trouble , מתוך האלבום הראשון (והמעולה) Parachutes . 


          לפני פיזור
          אוי ויי זמיר, התקשרו אלי הבוקר מסיעת הגימלאים בתל אביב והזכירו לי את הסדרי הבחירות, שאלו אותי אם אני מתכוונת להצביע ותהו אם אני זקוקה להסעה! איי איי איי.

          vlvtunderground@gmail.com

          דרג את התוכן:
            58 תגובות   יום שני, 10/11/08, 11:57
             

            ראיתם את הפגורו הזה?

            לא נתפס, ממש לא. ושום "מצגת" או "מעשה קונדס" לא ישכנעו אותי.
            הידיעה מופיעה גם בשער ידיעות, ובהמשך משתרעת ע"פ עמוד וחצי, אך במעריב ובהארץ אין לה זכר.
            כן, גם אני יודעת על מפעלות עובדי הפגייה, אבל דווקא בגלל זה התצלום לא מתקבל על הדעת.


            רוצים כיסא

            מעריב טוען שיאיר לפיד מגשש יחד עם חיים רמון ושר המשפטים דניאל פרידמן אחר דרך פוליטית חדשה. אלא שלפיד ורמון מכחישים. אז מיהו מקור הידיעה? פרידמן?
            בהמשך נכתב שלפיד מצטרף ל"שורה ארוכה של פוליטיקאים שהחלו את דרכם במערכות העיתונים".
            מי ברשימה הארוכה? טומי לפיד ושלי יחימוביץ'.
            מי עוד? יהודים, הושיעו?

            ^

            מנגד, הכותרת הראשית בהארץ היא על התארגנות פוליטית חדשה שתתמוך במרצ. ומי מככב בתמונות הנלוות? עמוס עוז ודויד גרוסמן, אברהם בורג, שלמה בן עמי ועוזי ברעם.

            ^

            ישראל היום קשור לליכוד? מה פתאום

            אבל העיתון מדווח בכותרות חובקות כל בשערו, על כל מצטרף ומצטרפת, מדי יום ביומו. לגיטימי? ברור, מי אמר שלא?


            מקוריאה ועד באר שבע

            ידיעות מנסה לשכנע את אזרחי המדינה לקחת חלק מחר בבחירות המוניציפאליות, עם כותרת ראשית "העיר שלנו". הכותרת מלווה פרויקט מיוחד: "הקרבות הכי דרמטיים במירוץ".


            מלחמת בחירות מכוערת בבאר שבע. יעקב טרנר לא מת.

            אוקיי, אבל מה עם קים ז'ונג איל, מנהיג צפון קוריאה?


            צילם: יצחק רבין

            "רק מעטים ידעו על אהבת הצילום של יצחק רבין'', כך בשער ידיעות, כיתוב המלווה שני תצלומים של ילדיו, יובל ודליה.
            לא. רבים כבר יודעים, ולפני כעשור נערכה תערוכה של התצלומים שלו.


            צרות בכותרות
            "אובמה מחפש כלב שדומה לו: מעורב שלא עושה אלרגיה" (שער הארץ, כותרת תחתונה)

            אז נכון שבהמשך מפורט שהאלרגיה היא של בתו בת העשר לפרווה, אבל הכותרת מטעה.


            Be kind,  rewind
            עמירה הס נכנסה לרצועת עזה - העיתונאית הראשונה מזה שנתיים - כך דיווח אתמול הארץ.
            אלא שהיא לא הראשונה.

            ידיעות דיווח אתמול בשערו על המנהרות בעזה. אני מזכירה שיזהר באר כתב על כך ב-14 באוקטובר בבלוג שלו.

            כמה היו שלשום בכיכר?


            "70 אלף דמעות בכיכר" על פי הכותרת הראשית הפיוטית של ידיעות אתמול.

            כמאה אלף איש, על פי מעריב והארץ.
            ^

            ולמה ישראל היום לא מדווח על קריסת חברת ההימורים של שלדון אדלסון, לאס וגאס סנדס?


            מה קורה ב-mako?

            SEO,

            לטיפולך אודה, או, למה גוגל מתעקש? 

             

            * פיצ'ר מרענן: מספרי צפיות. חיובי ונותן אינדיקציה להעדפות הגולשים באתר (בצד ימין למעלה, בגג השחור שמעל כל אייטם).

            ברור שהתוכן הנצפה המרכזי הוא כל מה שקשור באח הגדול.


            לחם עבודה

            בגלובס החליטו להקדים את המיתון הצפוי  ולחתוך בבשר החי. חצי מהפרילאנסרים ייעלמו. עמודי התרבות ייחתכו ב-50%. התעריפים לכתבות יצומצמו באופן ניכר.

            אף שהמידע הגיע ממעמקי העיתון, עורכת התרבות, נירית גורביץ', מכחישה מכל וכל.


            איריס מור, עורכת גלריה היוצאת התמנתה לעורכת הראשית של הוצאת כתר.

            כיובל, אף אני גירדתי בראשי אתמול למראה התמונה שלה (לא זיהיתי), אבל בכיף ובהצלחה.
            תזכורת: הוצאות הספרים, כך מתברר, ניזונות מיוצאי הארץ: דב אלפון (הלך וחזר), חנוך מרמרי, גליה ליכט ועכשיו מור.

             

            בן שני עובר מערוץ 10 לעובדה, ומתראיין.

             

            במשטרת ישראל זועמים על המפכ"ל דודי כהן שנפגש עם בוקי נאה והציע לו להיות יועצו. אכן מפנה משעשע לפרשה.


            תוספת
            הידיעה על הסדר הטיעון בעניין תוקף איטה פוגל הכעיסה את דוברת מחוז חיפה במערכת בתי המשפט, ששלחה למערכות העיתונים את ההסבר הבא:
            "לאור טעויות חוזרות ונשנות בהבנת הנושא המשפטי של הגשת הסדר טיעון לביהמ"ש, להלן ההבהרה:
            כאשר מוגש הסדר טיעון לביהמ"ש והנאשם מורשע על פיו, אין זה אומר כי ביהמ"ש קיבל את הסדר הטיעון אותו הגישו הצדדים.
            הסדר הטיעון לא אושר בשלב זה, וביהמ"ש ישקול אם לקבלו רק בשלב הטיעונים לעונש.
            אנא תקנו את כתבותיכם המתייחסות לנאשם בוריסביצ'ו שהורשע, וביהמ"ש טרם התייחס לעמדתו בנושא הסדר הטיעון
            ".


             

            בלוגלנד

            ישראל היום סוקר את סצינת בלוגי האופנה בישראל.

            מעניין, כלל לא ידעתי עליה.

             

            מי התחיל בתספורת שפרה?

            ^

            טקס פרסי האינטרנט. להצבעתכם.


            קורעים בקפה

            למיקי איתן יש בלוג בקפה.


            לפני פיזור
            היום אני לא נוסעת לשומקום.

             

            vlvtunderground@gmail.com

            דרג את התוכן:
              76 תגובות   יום שבת, 8/11/08, 11:19
              אובמבא
              במעריב עסקים לא נותנים לו דקה אחת מיותרת: "תתחיל לעבוד", זועק השער, כאילו הוא חייב משהו למישהו בקרליבך 2.

               

              עיתונות הדפוס
              ידעה עדנה לאחר הבחירות.

              סוכנויות הידיעות מדווחות שאנשים רצו גיליון למזכרת. משהו משיש. כן, הקמפיין ההיסטרי של אובמה נעשה אמנם באינטרנט: מאות אלפי פעמים בטיובית, 150 מיליון דולר תרומות נאספו באמצעות הרשת, אבל ברגע האמת, אחרי ההכרעה, אחרי שנבחר, אנשים רצו עיתונים. לגעת, להרגיש. לשמור.

              אולי כל מי שרצו אותם הם באמת אנשים מבוגרים יותר, שעדיין לא התרגלו לקרירות הרשת, אבל עובדה, הצורך הזה עדיין קיים. אך אחד לא רץ להדפיס טקסטים מהאינטרנט.

              וושינגטון פוסט הגדיל מראש את כמות הגיליונות המודפסים ב-30 אחוזים (טל שניידר, מעריב), אבל כל הגליונות נחטפו על הבוקר, והודפסו עוד 350 אלף (!) עם חותמת "מהדורת בחירות - עותק למזכרת".
              גיליונות 5 בנובמבר נמכרו למחרת שוב, עמוד השער בהדפסה מיוחדת נמכר ב-60 דולר, ומוסגר ב-250. אם כבר אפשר לדפוק קופה, אז עד הסוף, לא?
              ניו יורק טיימס הדפיס 50 אלף עותקים נוספים, שיקגו טריביון - 200 אלף נוספים.
               ב-Ebay  היו מי שהסכימו לשלם 200 דולר לגיליון של NYT ו300 לשיקגו טריביון.

              מה לא ידעה שרה פיילין?

              שדרום אפריקה היא מדינה? (מעריב)
              או שאפריקה היא יבשת ולא מדינה? (הארץ ו-ynet)


              צמחונים, התפקדו
              שי צלר כתב בדיוקן של מקור ראשון על ריבוי הצמחונים במדינתנו. על פי סקר שערך העיתון, כ-8.7% אינם אוכלים בשר (אבל כמחצית אוכלים דגים).
              צלר כותב ששמע שלא רק ציפי לבני (שסירבה להתראיין), ומאיר דגן, ראש המוסד, הם צמחונים, אלא גם שאול מופז. איך שמעת דבר כזה? הרי לא פעם נכתב שמופז חובב עוף מכובס.
              צלר מתלונן על שמפורסמים מקומיים לא כותבים מספיק על צמחונותם ולא מפמפמים אותה.

              אז אני כן, למרות שאני לא מפורסמת, אני מנג'סת וטוחנת על כך לא מעט.


              אשכנזים, גם אתם

              לפני מספר חודשים התפרסמה כתבת פרידה של יהודה נוריאל בסופשבוע של מעריב, תחקיר מקיף שעשה על אירועי ואדי סאליב וחקירת הממסד (האשכנזי) של אותם ימים את האירועים. ככל הידוע לי לא עוררה הכתבה היסטריה רבתי במדינה.
              מי שכן עוררה היסטריה בתקשורת היא מיז עינב בובליל בת ה-23, מאימפריית האח הגדול, שחשפה את מדינת ישראל לביטוי האשקלוני "פרידמנים מתים" (וכאמור, אין הכוונה לסרט).

              ומאז, אשכנזים וספרדים מתפתלים אלו באלו, מתנגחים ורושפים אש. אשכנזים נזכרים בילדותם העשוקה (אני! אני!), עיתונאיות בעלות טור (דנה ספקטור) מספרות על ההתמודדות שלהן עם מוצאן הלא פופולרי, עיתונאים בעלי טור כותבים על גזענותם הממארת, וזמן תל אביב מקדיש את שער הגיליון לנושא, עם הכותרת "הפרידמנים מתים? האשכנזים משיבים מלחמה לבובלילים".
              מוריה בן יוסף תחקרה אנשי אקדמיה, פוליטיקאים, תרבותניקים וכיו"ב באשר לשדון העדתי המקפץ מתוך וילת-הדמה של האח הגדול, אבל החלק הנחמד ביותר בכתבה, שדברי הדוברים בה נשמעו לא פעם, היא בוקסת הפרידמנים החיים: משפט-שניים שנגבו מפרידמנים למיניהם, מאלון פרידמן ועד גל פרידמן עבור בדניאל פרידמן.

              ב-7 לילות חוזרים שוב למוזיקה המזרחית ולתת הייצוג שלה ברשת ג' ובגלגל"צ (רק 5-10%  מהשירים המושמעים שייכים לז'אנר).
              גם פה מוזכרים, כבר בשורה השנייה הפרידמנים המתים. גם בכך חדש, וכבר 20 שנים לפחות נשמעת ונכתבת אותה טענה. ההסבר די ברור: התחנות מנסות להציב רף של "איכות", שהמוזיקה המזרחית לא עוברת אותו, לכאורה.

              הבובלילית כסוציולוגית נפלה בדיוק על השבוע בו נבחר נשיא שחור ראשון למעצמה הגדולה בעולם. אחרי שהתייפחנו עם אובמה ומשפחתו, התחילו ההשוואות: אז מתי יהיה לנו רה"מ מזרחי? לא, זה לא אותו דבר. וכשיהיה רה"מ מזרחי, במהרה בימינו, האם יהיו חגיגות זהות? האם המדינה תעלוץ כי הוא מזרחי? אני מקווה שלא, ושיטשטשו כבר כל הסממנים וההפרדות האלו.

              למרות זאת, אלי עמיר בהמוסף לשבת של ידיעות מנסה לשכנע את המשוכנעים במובן מאליו: "...מה ההבדל, עם כל הכבוד, בין אולמרט לסילבן שלום, למשל? לאחד יש דם כחול ולשני לא? למה צריך לשדל מישהו שהגיע הזמן לבחור ראש הממשלה בן עדות המזרח? מה ההבדל בין סופר, שחקן, אמן, מדען, ספורטאי, זמר מהמזרח לבין בן דמותו האשכנזי?"

              אין הבדל. בטח לא כזה שמשנה לצורכי בחירה.


              חנן אנן
              הראיון המלא עם חנן גולדבלט באולפן שישי. אחת המתלוננות שחשפו את הפרשה ("לא מבינה איך ניתנת במה לעבריין מין סדרתי"). צריך היה לענות לה לפיד: ככה זה אצלנו: רוצחי ראשי ממשלה לא, ועברייני מין - כן.

              שלא לדבר על הראיון העצום בסופשבוע (שמונה עמודים), שזוכה גם להפניה על פני כרבע מהשער בשישי ולכפולת 2-3, שחלקה תקציר של הראיון.
              גם בידיעות הוקדש לעניין כרבע שער פלוס כפולת 2-3 עם תזכורת לכך שהוא זה שחשף את הסיפור (נעמה לנסקי, 7 לילות).

              מעריב, כרגיל, לא הזכיר שמדובר בסיפור שתחילתו בכתבה בידיעות, אבל הארץ דווקא כן.

              גם מעריב וגם ידיעות נותנים את הצד השני: שעונשו של גולדבלט חמור במיוחד בגלל הפרסום שלו ושל הפרשה. במעריב בן-דרור ימיני עם דוגמאות ונימוקים, ובידיעות רק החברים של גולדבלט, אושיק לוי וחני נחמיאס.

              כתבי ידיעות והארץ מרוצים מהחולצה של גולדבלט.

              באשר לראיון של בעז גאון איתו בסופשבוע, אי אפשר להתעלם מהתחושה, אולי גם באמצעות ההגשה, שהמראיין מגלה אמפטיה מסוימת למרואיין. למשל, העובדה שהראיון נחתם בתשובה של גולדבלט על טיב היחסים בינו לבין אחת המתלוננות, תיאור ממנו עולה רומן תקני לגמרי. כמו כן, לטעמי לא מודגש עניין יחסי המרות והתלות בין גלדבלט לתלמידותיו, וגאון מתמקד יותר בפער הגילים.


              העירפאים

              אפרופו השער עליו כתבתי אתמול, עמוד התוכן והבחירות, וכן מבקר קולנוע שכותב ביקורת מבלי לראות את הסרט אותו הוא מבקר, יאירוה נפרד מהעיר.


              סמסבק
              "'אתה יודע מה שטוב במדינה כמו ישראל זה שיכולתי לקחת את מה שקורה בעולם כבר שנים, כמו איפור, ולהביא את זה כדבר חדש - זה עבד מצוין עד שפתחו את VH1 classic וחשפו את המקורות'
              אביב גפן מראיין את ברט אנדרסון ב-7 לילות

              ניחא שהוא חושב שגילינו את דיוויד בואי רק בשנות התשעים (עד אז לא היה בואי, לא ראינו קלצ'ר קלאב, לא היה רוברט סמית, כלום), אבל חבל שהוא שוכח שצביקה פיק, למשל, התאפר הרבה לפני שהוא למד בכלל ללכת".

              ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

              Winwin situation
              אולי כדאי להחליף את תמונות הקטגוריות? בלונדינית ליד "בעלי חיים" לא נראה כל כך טוב.

              תודה ליצחק טסלר

              ניתוח שגוי

              בעקבות פרסום בהארץ ביצעו כירורגים ניתוח שגוי? אוי ואבוי.
              allaroundall - תודה


              פסטיבל ראש פינה
              68 גברים
              7 נשים
              אתר באנגלית
              מטריד אתכם?

              פרויקט המארקר לרגל הפסטיבלצ'יק.

               

              שידורים חיים מהפסטיבל.

               


              כתוב על הקרח?

              ריקי גילתה מתחרה לאייס (לא חדש, מתברר).
              אני אומרת - עוד לא.


              בלוגלנד
              רוצים להצטרף למיזם בלוגים חדש ונוצץ, BloggersBase?

              דודו כהן עם דניאלה לונדון.

              האח הגדול
              התברר לי השבוע שגם אנשים מבוגרים (יחסית. 31 זה מבוגרים?) לא יודעים את מקור הביטוי האח הגדול. כך שאני חוזרת לפוסט הזה של עידוק, מלפני חודשיים
              בו הוא קורא לשפר את מצבו של האח הגדול האמיתי בגוגל.
              בינתיים, כפי שתראו, זה לא קרה. להפך. האח הגדול האמיתי התדרדר למקום השביעי בעמוד הראשון של גוגל.
              אין לי אלא לנסות ולחזק את מעמדו: האח הגדול האח ה גדול האח הגדול.


              גלריה
              אני לא חובבת תיאטרון גדולה (גם לא קטנה), אבל יש לי קשר רגשי עצום לאקווס, ומשמח לקרוא שהמחזה עולה שוב. ראיון מעניין עם הכוכב שלו, דן שפירא (הבן של מולי).

              רעות פרסטר, בת הזוג של אודי אשרי מעלה תערוכה - לא יודעת אם לזכרו היא המילה המתאימה - אבל עליו.

              שווה קריאה
              יומן הסרטן של נמרוד, המתאר את המחלה של אשתו הודיה.


              VTV

              שלח ודרוקר (שישי, ערוץ 10) הבטיחו להיכנס ביובל רבין על רקע התמיכה האפשרית שלו בנתניהו, יצאו לפרסומות, חזרו ולא אמרו עליו כלום.

              מה נהיה? נקרא בבלוג של רביב?
              טעות. הנה אור הלר, דקה 4:40 מדבר על יובל רבין.

               

              אוצר המילים העברי של ארקדי גאידמק (על אורי שני):
              כלב מלוכלך,
              חוצפן.

              (והכתובית "צולם לפני כניסת השבת" על שום מה?)


              לחם עבודה

              קרן נויבך תגיש את מבט שני בנוסף לסדר יום שלה.


              חנן כהן
              מנהל את אתר האינטרנט של מוזיאון המדע בירושלים.


              מאור ברזני
              מונה לעורך
              zooza , אתר הכושר של ישראל.


              מח' הגהה
              אני מציעה לידיעות (לא כופה חלילה) ליישר קו עם כל שאר כלי התקשורת ולעבור ל"אובמה". השמיטו את הא' המיותרת.


              לפני פיזור
              20:00 בכיכר.

              vlvtunderground@gmail.com

              דרג את התוכן:
                61 תגובות   יום שישי , 7/11/08, 11:33

                 

                7 ימים
                על השער - רונה רמון עם גורואית הודית ואהבה חדשה, כך בהפניה. סבבה לה, לא?
                על שיטות הטיפול שלה ועל הגורואית ועל נשימה ומדיטציה ("להתחבר למקומות השמחים והמאושרים שלנו") אפשר לקרוא בכל ששת עמודי הראיון (סמדר שיר), אבל ודאי תרצו לקרוא גם על האהבה, לא?
                אם אתם ממש לא רוחניים, ומתעניינים רק באהבה, תוכלו לדלג למשפט האחרון  ולקרוא "שבוע לפני שסיימתי את התזה אמרתי לעצמי שאני רוצה. שבוע אחרי שהיגשתי אותה הוא בא".
                לא סיבה ליחצן בהפניית השער? ברור.


                זוגיות
                בכלל, סופשבוע לבבי ורומנטי נפל על מוספי השבת: צחי גראד ואורנה בנאי מתראיינים יחד בתרבות מעריב (ומככבים על שערו)  וכולנו שמחים לשמוע שאמאל'ה (סדרה שאני מחבבת) השתקעה היטב בלב הקונצנזוס: אם לרגע נחמד היה לראות אם חד הורית שתינוקה נולד מבחורצ'יק שגילו מחצית מגילה, אז הנה, שהצמד אפרת/דורון באמאל'ה עוברים לגור יחד בווילה בכפר סבא ומגדלים יחד את כל ילדיהם. המשפחה הקונבנציונלית חזקה מכל. ואורנה בנאי בזוגיות כבר שלוש שנים. כן, הכל סבבה. אין צורך להרחיב ולשאול שאלות נוספות, היא לא חייבת לכם כלום, כן?

                 

                הזוג השני בחיינו היום הם אביעד קיסוס (חבר לטנטי שלי) וטל ברמן, המככבים על שער 7 לילות ומתראיינים על אודות חברותם ותוכנית הרדיו  הקאנונית שלהם ברדיו תל אביב.
                אחר כך מראיין אביב גפן את ברט אנדרסון, ואילו רונה רמון, כאמור לעיל, מתראיינת ביחד עם הגורואית שלהם, שגם מצולמת איתה בשער. משונה, לא?


                עיונים נוספים ב"שחור הוא הלילה"

                אם אקבל את ההנחה של דליה שהכותרת "שחור הוא הלילה" (ידיעות חמישי, הטקסט המרכזי על אובמה, של נחום ברנע) מרפררת לענוג הוא הלילה, מספריו היותר מפורסמים של סקוט פיצג'רלד, ושהעורכים שנתנו את הכותרת מכירים את הספר, שתקצירו הוא:

                "רומן פסיכולוגי מעמיק ורב-מישורי שבמרכזו התדרדרותו של רופא אמריקאי צעיר ואידיאליסטי, ד"ר דיק דייבר, על רקע הניוון של חברת השפע באירופה בין שתי מלחמות העולם".

                מה רצו העורכים לומר בכך שהעניקו את הכותרת המרפררת לאובמה?

                ואם נלך על האפשרות השנייה, לפיה מי שנתנו את הכותרת לא מכירים את הספר, למה התכוונו באומרם "שחור הוא הלילה"?


                אגב, כותרת המוסף לשבת היום היא "אור שחור"


                העיר
                את השער צילמה תמר קרוון, כך אני למדה מעמוד התוכן האינטרמגניבי של העיתון.
                בשער האלטרנטיבי אין אף הפניה. יש רק מדבקה שהוצמדה אליו אחרי ההדפסה, עליה כתוב "אחד לראש העיר אחד לעצמך מרצ תל אביב יפו". רגע, הבחורה קשורה למדבקה?

                 

                אוקיי, אני מתחילה לדפדף במקומון כדי למצוא מי זו שעל השער נטול ההפניות.
                האם זו הדוגמנית תמרה חורגיס ע' 60-64, בפרויקט האופנה הקורא "לכו להצביע" של תמר קרוון? יכול להיות. לפי הגבות אני מנסה לזהות. למי להצביע, למרצ?
                בקיצור, מה זה השער הזה? עד כמה פוסטמודרני הוא פרויקט האופנה מרובה הג'קטים? ועד כמה חוקית/אתית המדבקה שעליו?


                 

                עדכון טוקבק:

                צטט: jello biafra 2008-11-08 00:43:35

                השער של "העיר" הוא קריאה להצביע דב חנין, על פי הסיכה שעל דש המקטורן של הדוגמנית המסתורית.

                במהלך שהסעיר את מערכת העיתון יום אחרי שהודפס מוקמו לפתע באותו מקום ממש בצילום בו מופיעה אותה סיכה, מדבקה של מרצ ששפכה סכום כסף לא מבוטל אצל המחלקה המסחרית של העיתון, ללא ידיעת וללא אישור המערכת.

                כך שמי שמסיר את מדבקת מרצ מגלה את דב חנין.

                אולי זו הדרך של מרצ להודיע כי היא תומכת בו לראשות העירייה. 


                ועל קרבות הבחירות ברשת
                פה. ופה.

                 


                מח' בלבול תמונות



                 


                מח' הגהה
                פרוש. לא פורוש (תרבות מעריב, מנחם בן).

                 


                לפני פיזור
                עברתי אתמול מתחת לגשר של קלטרווה בירושלים. ניסיתי להבין את זעקת החרדים על שרואים מה קורה מתחת לחצאיות הבנות אם פוסעים עליו. תגידו, השתגעתם? מי רואה? מה רואה? צריך מכשירי רנטגן כדי לראות.

                 

                vlvtunderground@gmail.com

                דרג את התוכן:
                  73 תגובות   יום חמישי, 6/11/08, 05:57
                   

                  עוד לא שקעה תרועת הפסטיבלים, והנה מאמר ההפחדה הראשון:

                  אמנם הכותרת היא שאובמה "לא ילחץ בחודשים הקרובים", אבל "בירושלים מעריכים כי אובמה ישנה את המדיניות של ארצו במזרח התיכון, דבר שייתכן כי יפגע בישראל".
                  הנה, ככה נזרעים זרעי הפחד. תוך כמה ימים אפשר יהיה לראות עוד ועוד ניצנים לגל הזה, היו בטוחים.

                  לא מצליחה להבין גם את ההיגיון של מתי גולן:
                  "...אני מציע לא לשכוח שאותה אמריקה כמעט סדרה לנו את שרה פיילין כמנהיגת העולם. בהחלט ייתכן שכל מה שהיה חסר לה זה כמה שבועות דחייה במשבר וול סטריט"
                  בהמשך הוא מזכיר שהוא יודע שלא היא הייתה מועמדת אלא מקיין, באמת, תנו לו קרדיט, אבל "בכל מקרה ומצב, סגן הנשיא הוא נשיא בפוטנציה".
                  לא נכון. בטוח?

                  נאום הניצחון המלא של אובמה מובא על פני כל שער הארץ. כן, עד כדי כך. הנאום מובא גם בע' 5 של מעריב, ותקצירון בע' 3 בידיעות - גם שניהם בשערי אובמה גורפים.

                  רק אלוהים ונחום ברנע יודעים מדוע כותר הטקסט שלו משיקגו בכותרת "שחור הוא הלילה".


                  הנקודה הישראלית
                  לרם עמנואל, שיהיה כנראה ראש הסגל בבית הלבן יש אבא, ד"ר בנג'מין עמנואל (שיש לו דירה בתל אביב!) וזה מה שאמר על בנו למעריב: "ברור שהוא ישפיע על הנשיא להיות פרו ישראלי. למה שלא יעשה את זה? מה הוא, ערבי? הוא לא ינקה את המרצפות בבית הלבן".

                  נראה לי שהבן עוד ישלם על המשפט הזה, ובגדול.

                  צודק יוסי יונה:
                  "החברה הישראלית... סובלת מסינדרום חמור של הכחשה. היא מכורה לבדיה שהיא מספרת לעצמה, שהזהות המינית לא קובעת ושהצבע לא רלוונטי - העיקר היכולת.  אך היא ממשיכה לשפוט את אזרחיה על-פי מינם ועדתם - ולא על-פי התוכן של אופיים. וכך כדי להצליח, נשים, מזרחים וערבים צריכים להיות מוכשרים הרבה יותר מהגבר האירופאי הלבן העומד למולם. תמיד ישפטו אותם על פי המין שלהם )לבני הופכת לפתע לציפורה); ועל-פי עדתם (דוד לוי לאיש המודרך על-ידי שיקולי כבוד ועמיר פרץ הוא המרוקאי עם השפם)".


                  טלפלא
                  דן כספי טוען שהעולם נמצא במשבר מנהיגות, ושמה שיש לנו אלו מנהיגים אפורים הזוהרים רק באור זרקורי הטלוויזיה.

                  הוא קורא "למתן את הטלפוליטיקה ולהוציא את התהליכים הפוליטיים מאולפני הטלוויזיה. לשם כך דרושים מודעות, ריסון עצמי ושיתוף פעולה מצד אנשי התקשורת".

                  אלא שזה בלתי אפשרי. זה בדיוק כמו לקרוא לעולם לחזור לשוטט בכבישים עם סוסים וכרכרות. אי אפשר. החיים מתנהלים על גבי המסכים. אחים גדולים, אחים עוד יותר גדולים, הכל קורה שם. להחליט שנשמע את המנהיגים העתידיים רק בכיכרות העיר, ונבחן את הישגיהם רק בעזרת גליון ציונים משוקלל זו היתממות והתעלמות מאקלים תקשורתי קיים.

                  אי אפשר לעצור את הזמן, אי אפשר להוליך אותו לאחור ברצועת חנק.


                  טיים אאוט
                  יצא בהברקה קטנה: שני שערים הופקו, אחד עם רון חולדאי, השני עם דב חנין. בדוכנים הם יימכרו רנדומלית. אני קיבלתי הביתה את זה עם חולדאי. בפנים הגיליון ראיונות עם השניים: גל אוחובסקי ראיין את חולדאי ויובל הרגיל את חנין.


                  סופשבוע
                  כתבת השער מוקדשת לחנן גולדבלט (בעז גאון). יש לי זמן רק לספור את העמודים: שמונה עמודים. רבאק, שמונה עמודים עם חנן גולדבלט שהורשע באונס? מה קרה?
                  כן, אני מבינה, זה בהחלט חסכוני, חמש כתבות בעיתון.


                  לידים:
                  "העדויות של הבחורות מלאות בסתירות"
                  "לא היה לי שום עניין עם קטינות למעט ק'"
                  "שוטפים לאנשים את המוח, כי זה חנן גולדבלט... פתאום אנס!"
                  "שלוש שנים יורדים עלי בלי לדעת מה באמת היה"

                  רוצים לקרוא?


                  לפני פיזור
                  מדוע זה כה מוקדם (וכה קצר)? בגלל עלייה לרגל לג'רוז.

                  vlvtunderground@gmail.com

                  דרג את התוכן:
                    59 תגובות   יום רביעי, 5/11/08, 09:46

                    ב-רק! ב-רק! ב-רק!

                     

                    1. כמה טוב לשמוע על "האיש הצעיר הזה בן ה-47".

                    2. התצלום המרכזי של גלובס אמש: אובמה מזיל דמעה על מות סבתו (רויטרס). מאז תמונת הילד הבוכה לא נראתה דמעה פוטוגנית יותר, ויש מצב שגם מי שפסח על שתי הסעיפים והתלבט, נהה אחר הילד הבוכה השחור והיפה שגם רוצה להיות נשיא.

                    3. יונית לוי נראית שם מאושרת ואנרגטית כפי שלא נראתה מימיה. אני מציעה לשקול לשגר אותה לארה"ב כנציגת חברת החדשות.

                    4. יש דמיון מסוים בין ד"ר יעל שטרנהל, שפרשנה לערוץ 10, לבין יונית לוי, בטייפ קאסט.

                    5. מעריב בחר הבוקר בשער המזכיר את הארץ של אתמול, אובמה ענק עם הילה סביבו.

                    6. צריך להודות: כולנו מקנאים (התקשורת - איך נחזור ממחר-מחרתיים לכל הידיעות המשמימות שלנו, מה עם כל הצבעים הכחולים אדומים, עם כל הכוכבים שיכולנו לקשט בהם את העמודים והאתרים? וגם העם - איזה חגיגות יש להם שם, לאמריקאים, כשנשיא כה אטרקטיבי נבחר!).
                    ישראל הייתה בוחרת באובמה לאלתר לעמוד בראשה, ומוותרת על כל מערכת הבחירות המייגעת הצפויה לנו. אני מציעה לו לספח אותנו רשמית. עוד מדינה, פחות מדינה, מה זה כבר משנה לו. 


                    חצי הארץ

                    כבר די הרבה זמן לא זכינו לפרסומת ההיא, המכסה את לוגו הארץ. היום היא חזרה עם חמור ("חמור מי שמחכה לינואר" - מיצובישי). כמה עולה להסתיר לוגו של עיתון?


                    13 שנים לרצח רבין
                    מעריב - תיאור הטקס+ סיפור המסתננים של ערוץ 10 - ע' 17.
                    ישראל היום - ידיעה משולבת של שני האירועים - ע' 13. הכותרת מתייחסת לנזיפת השב"כ בערוץ.

                    הארץ - הפניה בשער וחצי ע' 7, כולל תיאור פלישת התחקירנים. פה הכותרת מתייחסת דווקא ל"תחקירן 'חמוש' לחץ את ידה של לבני".

                    כן, אי אפשר להכחיש שהבחירות האמריקאיות, שלא לומר פרשת הראיון שלא היה עם יגאל עמיר, דחקו לא מעט את אירועי רבין מהזירה.


                    מתלבטת
                    בעבר הוכחתי שרוב השערים בסופהשבוע מבוססי גברים, ואם אישה מככבת בשער, לרוב היא תהיה מהז'אנר הדוגמני (אלא אם מדובר ביעל דיין, למשל). כל זה לא מתייחס, כמובן, לעיתוני נשים, שעל שעריהן יופיעו רק נשים.
                    בליידי גלובס הוחלט כבר מזמן על מהפך: לא רק נשים בשער, אלא כל גיליון על פי העניין: פעם דרעי, החודש אראל מרגלית, איש הון סיכון, וכנהלאה.
                    ואני תוהה: האם לא הופקעה מהנשים כבשת הרש של שערי מגזיניהן? אין לי תשובה נחרצת: מצד אחד, הליידי מתנגד להפליה המתקנת, מצד שני, זה אומר פחות נשים בכותרות ועל סדר היום הציבורי. 

                     

                    ח"ח לכתבה על הנשים קובעות הקונספטים בטלוויזיה הישראלית. אמנם במשנה הן מתוארות כ"חזקות", להזכירנו שנשים חייבות להיות חזקות כדי לשאת בתפקידים כאלו, אבל ניחא, אבליג.

                    ולצורכי השוואה: במארקרוומן, שגם הגיע הבוקר, מופיעה על השער אליס מילר, שעכשיו רוצה להיות ח"כית דווקא.

                     

                    ועוד כתבה בוומן: אורן מג'ר על כל העיתונאים המנהלים את זוגיותם מעל דפי העיתון: דניאלה לונדון, איילת שני, אבנר ברנהיימר ושקד.
                    הבונוס: בני ובנות הזוג מדברים. אבל למה, אם כבר, לא צולמו?

                    מי חסרה? דנה ספקטור.


                    בדרכים

                    האינדפנדנט על קרואק ובורוז, אבל איזה קטע, גם ynet מפרסם כתבה המתבססת על האינדפנדנט, רק בלי קרדיט למקור. גם אם יש הסכם שת"פ, הקרדיט צריך להופיע. הלו, מישהו באינדפנדנט קורא עברית?

                     


                    לורי
                    בסוף לא הייתי בהופעה של לורי אנדרסון ולו ריד (כי צג לא רצה לבוא איתי). אבל יש מי שהיה.
                    בועז כהן בגלובס ממש לא התלהב, אבל מה זה הכותרת "לזו, לא לורי"? האם צריכה הייתה להיות "לו, לא לורי"?


                     

                    עוד צרות בכותרות
                    "קמת עדן" (לעדן הראל, סגנון).


                    VTV

                    נפתח המכרז למחליף של ירון טן-ברינק, מבקר הטלוויזיה של ידיעות, שעובר לערוך את רייטינג. יט"ב יעלה על כס העורך ב-1 בדצמבר. את הקדנציה בידיעות ימשיך עד הרגע האחרון, אלא אם יימצא לו בינתיים מחליף.
                    יש לכם רעיונות? מועמדים? או שאתם סתם רוצים לפנות לשילה דה-בר ולהציע את עצמכם?
                    עדכון:
                    - יהודה נוריאל
                    , הנכונה השמועה שתחליף את ירון?
                    "חלילה לי. כבר לפני שנים הציע לי דבר דומה במעריב אמנון דנקנר, ודחיתי בנימוס.
                    זו עבודה שמבטיחה מחלת נפש והיעדר חיים. אני נמצא בדיוק במקום הפוך. וגם לא אוהב טלוויזיה יותר מדי".

                    אסף שניידר מתלונן על שלו, כמו לרוב עם ישראל יש חבילת  Hot בבית, ולכן הוא לא יכול לראות CNN . אבל בשביל מה יש מחשב? המון וידיאו לייב.

                     

                    תוספת:

                    איילה חסון, הכתבת המדינית של הערוץ הראשון ובן כספית ממעריב יגישו יחד את מהדורת יומן בערוץ הראשון מידי יום שישי בשעה 20:00 החל ב-14.11.08.

                     

                    קרן נויבך תגיש את מבט שני בנוסף לתוכנית הרדיו שלה, סדר יום.

                     

                    אולפן ג.ג. בת"א ייסגר.

                     


                    שווה קריאה

                    ארנה קזין על הספר גזענות בישראל.


                    נצחון הטוקבקיסטים
                    מתברר ש"מפיוז אוליגרך רוסי" זו לא קללה. כלומר אולי זו כן קללה, אבל אין בגינה פיצוי.

                     


                    לפני פיזור
                    עכשיו לא נותר לי אלא להיפטר ממישל.

                     

                    vlvtunderground@gmail.com

                    דרג את התוכן:
                      35 תגובות   יום שלישי, 4/11/08, 11:23

                       

                       

                      שער הארץ הבוקר חד משמעי. הארץ הוא אמריקה. וכן, אנחנו נוכל, ואובמה לשלטון. אין להכחיש שהעיצוב שלו מצוין, שהוא יפה ומושך, אבל, שואלים עצמם הקוראים: סליחה, איפה אנחנו בדיוק?

                       

                       

                      וזה לא "ברק אובמה במסר אחרון לתומכיו", זה הארץ במסר אחרון לאובמה, ובתמיכה שחבל.

                      הארץ הולך על כל השער ושלוש כפולות ראשונות.

                       

                      השער של מעריב, אף הוא מוקדש לבחירות, כל כולו, אבל שם בחרו בעיבוד מאויר לתמונות של שני המתמודדים, שלא צלח.
                      הכותרת האנמית: "שינוי".
                      12 עמודים (הכי הרבה מכל העיתונים) מוקדשים לבחירות: תוכניות הטלוויזיה, הסבתא המתה (מסכנה לא זכתה), ניו יורק של אובמה, ומה לא. לא רק עמודי החדשות, אלא גם כל המגזין מוקדש לנושא.

                       

                      ידיעות - כמעט כל השער עם הכותרת "רגע האמת" וכותרת הגג: "האם אמריקה תבחר היום נשיא שחור ראשון?"
                      (התחתית מוקדשת לשקילתו של יובל רבין - האם לתמוך באובמה, סליחה, בנתניהו.

                      סבר פלוצקר מיתמם: "איני רואה מהפך היסטורי בעצם בחירת אזרח שצבע עורו שחור לנשיא אמריקה"
                      Oh, really?

                      בהמשך קצת התבלבלו בעימוד בידיעות: שלוש כפולות ראשונות מוקדשות לבחירות, ולאחר מכן שלושה עמודים משלנו, ואז כפולה עם הפרופילים של המועמדים.

                      בלגאן.

                       

                      גם ישראל היום בהתלהבות: תשעה עמודים וכל השער, עם הכותרת "אמריקה בוחרת" והחותמת "גיליון מיוחד". מה זה מיוחד, הכי מיוחד מכולם.

                      כל העיתונים כותבים על מות הסבתא, אבל רק ישראל היום מציין "מתה סבתו הלבנה של אובמה".
                      רגע, זה טוב או רע שהיא לבנה? ושהיא מתה? יוסיף לו עוד קולות?

                       

                      גם כלכליסט ודהמארקר לא פסחו על פרויקטים מיוחדים בענייני הבחירות.

                      בקיצור, מה אכפת לנו מכל עניינינו השוליים, נתניהו, יגאל עמיר, אבא טובע, ישראל, המדינה ה-51 בדרך לקלפי.

                       


                      הופרדו והוחזרו

                      וזה באמת מצחיק שערוץ 1 שלח את ינון מגל לסקר את מטה אובמה, הוא עוד עלול להיחטף, ולהיבחר לתפקיד הכפיל.

                       

                      אמרנו לכם
                      טל שניידר
                      , כתבת מעריב בוושינגטון צפתה מתחילת הדרך את דהירתו של אובמה.

                       

                      סנטו בי על שאני חוזרת יותר מדי על "אמרתי לכם", אז אנסח את זה אחרת:
                      התאהבתי באובמה כבר לפני שנתיים וחצי. ועכשיו יש שכר לעמלי.


                      כן, זה רדיו, למה?
                      בתוכניתו של דן שילון (אתמול בבוקר) ברדיו 102 שודר אייטם על משחק הכדורגל שהיה אמש בין בית"ר י-ם להפועל תל אביב. שילון העלה לשידור את מי שחשב שהוא אלי גוטמן, מאמן הפועל תל אביב, שאל אותו שאלות על הליגה, על מכבי תל אביב ועל נמני ואז ביקש הימור על תוצאת המשחק של אותו ערב. להפתעתו אמר "גוטמן" שבית"ר יותר טובה ושהיא תנצח. שילון ההמום אמר, "ואת זה אומר אלי גוטמן"? אלא שאז התבררה הפדיחה ומעבר לקו הוא שמע, "אני אלי מחפוד, מאמן הפועל פ"ת". מחפוד הורד מהשידור בגסות, ושילון התנצל לאחר מכן ש"בחיים לא קרה לי דבר כזה".
                      למפיקה שלום?

                       


                      Rewind
                      בשער מעריב של ראשון נכתב בהפניה ל"סערת  עמיר" "רוצח הממשלה"
                      תודה לעל המשמר

                      Vtv
                      מיילבק:
                      כשאושרת קוטלר התייחסה בשישי (ערוץ 10) לראיון עם יגאל עמיר, היא ענתה לקולות שטענו כי היה צריך לשדר את הראיון "בשם חופש הביטוי והדמוקרטיה", שאותם "חופש ביטוי ודמוקרטיה בגרמניה, הביאו ב-1939 לעלייתו לשלטון של דיקטטור...", כאשר תמונתו של היטלר ברקע.
                      אלא שהיטלר קיבל את השלטון ב-1933. ב-39' הוא קיבל במירכאות את השלטון על פולין (באופן בלתי דמוקרטי בעליל) ופתח את מלה"ע ה-2.

                       

                      ביומן של ערוץ 1, מהדורת שבת של ערוץ 10,  דיבר צ'יקו מנשה על סאגת הממ"דים בעוטף עזה. לדבריו התלווה לוח שנה רץ שנעצר על תאריכי מפתח בתהליך. "רק בפברואר 2008 הושג התקציב להקמת המיגונים", אמר הקול, והתאריך על המסך - 31-2-2008.
                      אני מניח שחנוכת הממ"ד הראשון תתקיים אי"ה ב-35 במאי.
                      עומר לוי


                      מח' בידוק עובדות

                      24 שעות, מורן אטיאס על מדף הספרים שלה, כות' משנה (כלומר לא היא אשמה):
                      "את רומיאו ויוליה קראה בשפת המקור כדי לשפר את האיטלקית"
                      האמנם? שייקספיר כתב באיטלקית?

                      *

                      לא, מני אבירם לא ייסד את מדור הספורט ברייטינג, ויהודה נוריאל לא החליף אותו. להפך, להפך. 

                       


                      בלוגלנד

                      יובל דרור בעין השביעית על הבלוגר שהפציע ונעלם.

                       

                      תחרות הבלוגרים העצמאיים הסתיימה.

                       


                      לפני פיזור
                      ויש לי עוד לקרוא את בלוגס של גלובס.

                       

                      vlvtunderground@gmail.com

                      דרג את התוכן:
                        36 תגובות   יום שני, 3/11/08, 15:34

                        לכי תסמכי על חברים. הבטיח יט"ב שיגיד לי ברגע ש- ונעלם.

                        אז זהו,  ירון טן-ברינק, בשנתיים האחרונות מבקר הטלוויזיה של ידיעות,  הוא עורך רייטינג החדש.

                        מצחיק, התמודדנו על התפקיד בקיץ 2005, ולבסוף שנינו לא קיבלנו אותו. עכשיו זכה בו ירון.

                        על פי הקלקולציה הזו, כנראה שאני אהיה עורכת רייטינג בעוד עשור. סתם סתם, צוחקת, נו. גם לא בגלגול הבא.

                        עבדנו ביחד כשירון היה מבקר הטלוויזיה של רייטינג וערך את אתרו המנוח.
                        לפני כן כתב בעיתון תל-אביב, ועוד קודם לכן במקומונים הירושלמים.
                        דורותי היו עורכיו בכל העיר, והם אלו שבחרו בו לתפקיד כעת.
                        כן, הוא כותב מגיל 17 בערך.
                        הוא גאון

                        מבריק

                        עתיר ידע כרימון אורגני

                        אוהב בגדים שחורים

                        ועושה יוגה.

                        בהצלחה!

                         

                        עדכון, שלישי, 13:24: ירון ייכנס לתפקיד ב-1 בדצמבר.

                         


                        יט"ב ועדיה אמרי-אור, הצלמת, לפני התהילה
                        דרג את התוכן:
                          28 תגובות   יום שני, 3/11/08, 12:20

                          עיתוני ישראל כולם מתרגשים לקראת הבחירות בארה"ב, בהן אולי ייבחר נשיא שחור לאמריקה.
                          הארץ בוחר ב"המירוץ הנואש של ג'ון מקיין" ( עם התצלום המעולה שלו, יחד עם זוגתו סינדי, במכונית, AP).
                          באתר הכותרת שונה.

                          הארץ הקדיש למירוץ את כפולות 2-3, 4-5 - סקירה מדוקדקת של המועמדים וסגניהם.

                          במעריב מוקדש כל השער לבחירות, פלוס שלוש כפולות נוספות בתחילת העיתון.
                          האייטם הסוגר את השלוש הוא של אלון פנקס, שנושא את הכותרת "אז מי טוב יותר ליהודים?"
                          עכשיו, יש להניח שזה האייטם שהתבקש לכתוב, ולכן הוא זכה בכותרת הזו. אבל מה כותב פנקס במשפט הפתיחה שלו?
                          "אז מי טוב יותר לישראל*? אין שאלה פרובינציאלית, מטופשת, לא רלוונטית, חסרת פשר באמריקה, חסרת תשובה אמיתית וחסרת משמעות מזו".
                          אז יפה מצד פנקס שיצא מזה (בהמשך הוא מפרט למה), אבל בשביל מה זה היה טוב, האייטם הזה, אחרי שהבנתם שאין אייטם?

                          (* ישראל ויהודים, אגב, זה לא אותו דבר)
                          גם ידיעות נסחף עם דגל הכוכבים והפסים, שנוצק גרפית בכותרת החגיגית "על סף היסטוריה". רק הידיעה הראשית מוקדשת לנושא, מאת נחום ברנע, וושינגטון.
                          פה מוקדשות לבחירות רק שתי הכפולות הראשונות.
                          הטקסט של ברנע, שפותח את השער, נמצא בכלל בע' 21 ומתייחס למטה הבחירות של מקיין דווקא, ולבוז שחשים שם לאובמה. למה?

                          גם בישראל היום הבחירות של אובמה על ראש שמחתם, אבל  בקטנה.

                           


                          Begin בגין Begin

                          הידיעה השנייה, ולמעשה הכי גדולה בשער ישראל היום מוקדשת לחזרתו של בני בגין לליכוד: בליכוד מרוצים. גם מירי רגב הצטרפה, ובדרך עוד כמה מתלבטים. איך מכנים זאת בישרא? "אפקט בגין".
                          הידיעה המסעירה על בגין מהווה את ע' 6 בידיעות, 10 למטה במעריב, וידיעה סוגרת בשער הארץ (פרשנית, של יוסי ורטר), פלוס המשך בע'  7, עם תזכורת לדברים שאמר בגין על נתניהו ב-99': "הוא הרע במירעו"

                           

                          ח"ח לרובי ריבלין

                          שהתגלה כשדכן מוצלח לאחר שהושיב את נתניהו ובגין ג'וניור לשולחן הדיונים, מה שהביא לחזרתו של הבן האובד לחיק הליכוד, וזכה לכיבודים לרוב מכל עיתון.


                          עמיר לא שדיר
                          Rewind
                          ארבעת העיתונים דבקו בראשון בקו שלהם בשישי:
                          הארץ במאמר מערכת עם הפניה בשעה פלוס כותרת עילגת - "לשדר את יגאל עמיר"
                          ידיעות ממשיך בקו הלוחמני, אבל אין כל הפניה לעמיר בשער. רק בע' 8 יש ידיעה בת חצי עמוד, עם כותרת מאמר מערכתית לגמרי: "הביזיון נמנע: בוטל שידור הראיונות עם יגאל עמיר". אלא שהידיעה של רז שכניק חדשותית לגמרי ומתארת את מהלך העניינים ביום שישי בגופי השידור.
                          בישראל היום אותו דבר - "הראיון המיותר לא שודר" (גם ע' 8), ומתחת ידיעה חדשותית.
                          בנוסף, שתי דעות: האחת של הרב יובל שרלו, שיוצא נגד הראיון, ואילו דליה דורנר אומרת שאם כבר מראיינים אותו, צריך להציג את הדברים עם איזונים. זה בדיוק מה שעתיד היה להיות, לפי רביב דרוקר.
                          הכותרת "אסור לתת לו במה" חוטאת לדבריה היותר מורכבים של דורנר.
                          במעריב ממשיכים בשער בכותרת "סערת עמיר", עם תיאור האירועים: הריאון נגנז, הדיון הציבורי רק מתחיל"
                          א.ב. יהושע נגד, עפר שלח וקלמן ליבסקינד - בעד.


                          לחם עבודה
                          למי שתוהה מה עושה כעת יורם בינור - הריהו מכהן בתוכנית הבוקר של קשת. לא נראה לי שהוא סובל.

                           

                          שמוליק שם-טוב עורך כתב עת הגותי-מדעי חדש, אודיסיאה, ממשיך דרכו של מחשבות.

                           


                          VTV
                          סמסבק
                          "ראית את הכתבה המקושקשת בערוץ 2 על הילדים ש'מחללים' את בית הקברות בהר הרצל? זו כזאת דמגוגיה. הר הרצל הוא מתחם ענק. כל ירושלמי יודע שיש שם דשא מאוד נחמד למשחק ליד מוזיאון הרצל (וממש לא קרוב לבית הקברות הצבאי או לחלקת גדולי האומה)".
                          מפתיע, אבל יותר קל היה לי למצוא את הכתבה הזו ברשת  מאשר בקשת.

                          מה קורה עם לינוי בר-גפן חדרה אתמול למגדל השן של קירשנדון, כלומר עברה לשבע בערב. מבקרי הטלוויזיה לא מרוצים.
                          יט"ב (ידיעות) אומר שאמנם יופי שהתוכנית הפכה מתחרה לגיא פינס, אבל לב"ג לא מצאה את מקומה, וזה מה שאומר גם ירון פריד בהארץ - "נעימה ומבוזבזת".


                          קורעים בקפה

                          הבלוג שרד כיממותיים ורבע, ואתמול בלילה הוסר.
                          בידיעות לא אהבו? כי בקפה דווקא כן, והוא כיכב בראש רשימת הנצפים.
                          יובל דרור בעין.

                           

                           


                          עמליה הכפולה

                           



                           

                          עמליה כהנא-כרמון המומה.


                          נאג'סית

                          בעוד 51 שנים לא יהיה ראש עיר חילוני" 02.11.08 | 21:34  יאיר אטינגר ונדב שרגאי  

                          זה מה שתראו, אם אתם בפיירפוקס באתר הארץ.

                          בקישור רואים שמדובר ב-15 שנים.
                          כותרת בעיתון המודפס מתעקשת על "בעוד 10 שנים לא יהיה חילוני בשום עירייה" (פרוש).

                           


                          השיר של עמיר

                           

                          TV on the radio המעולים, עם Dreams (מתוך האלבום הראשון). 

                           


                          לפני פיזור
                          אלוהים, כבר נובמבר?

                           

                          vlvtunderground@gmail.com

                           

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה