כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    35 תגובות   יום שבת, 1/11/08, 23:14

    זהירות. חשבו פעמיים אם זה מתאים לכם.


    ערוץ 7 פרסם הערב ראיון של יגאל עמיר עם "חוקר" בשם נתן גפן, בו טוען עמיר שלא ירה את הכדור השני.

    האמת, זה די מבחיל להקשיב לזה (וגם קשה, בגלל רעשי רקע).
    הראיון נערך ב-26.10.8, בשעות הערב.

    בניגוד לכתוב בטקסט הנלווה, פרטיה של תחקירנית ערוץ 10 דווקא מופיעים במלואם, כולל מספר הטלפון שלה.

    דרג את התוכן:
      55 תגובות   יום שבת, 1/11/08, 15:22
      מה נהיה עם יגאל עמיר * אויב הבלוגים הפך לבלוגר * שערי העיתונים לא מושכים
      תוך כמה שעות, מיום חמישי בערב, התחוללה מהומת אלוהים: ערוץ 2 וערוץ 10 החליטו (בערוץ 2הלכו בעקבות 10) להציג ביום שישי ראיונות עם יגאל עמיר.
      ביום שישי בבוקר עוד דובר על קטעי הראיון ששודרו, ועל הראיונות שישודרו בערב. מעריב הקדיש לכך את הידיעה הראשית שלו: "הראיון והסערה" בשער, "ראיון בלהות" בכל עמוד 2.

      כותרת המשנה של הידיעה במעריב מתלהבת: "בזה אחר זה פרסמו ערוצי הטלוויזיה שיחות מוקלטות עם הרוצח מתאו"; (בזה אחר זה!)
      בן כספית נזכר שצריך היה להרוג אותו לפני 13 שנים, אבל הוא חושב שצריך היה לשדר, בלית ברירה.

      בעוד מעריב מתאר את העובדות בכותרת הראשית, ופותח ב"החלטה שנויה במחלוקת" (כראוי וכמתבקש), בידיעות מינוריים לכאורה בכותרת: "שערוריית יגאל עמיר" שמופיעה בתחתית השער, אבל מצד שני העיתון קובע דעה נחרצת:
      "נתנו לרוצחו של רבין לשבת בכלא בלי מצלמות * נתנו לו להתחתן * נתנו לו להוליד ילד * נתנו לו לדבר בטלפון בלי פיקוח * ועכשיו הוא מעניק ראיונות לטלוויזיות * איפה זה ייגמר?"

      איפה באמת זה ייגמר? ומה יהיה עם כל הטלוויזיות המפלצתיות? עריכה, מישהו, הלו? אף אחד לא ראה את הפניית השער הנוראית הזו?
      ( והכי חשוב: האם "דחיית" פרסום סיפור "הוצאנו ערבי להורג" "לצורכי בדיקה" הפכה את אנשי ידיעות לוחמניים יותר?*)
      הכתבה עצמה הודרה לע' 6, עם הכותרת ההוליוודית "תראו מי מדבר" (מה באמת עם סרט על אודותיו?)
      רענן שקד וסבר פלוצקר מזועזעים. אחד מהם אף טוען שהכל בגלל השב"ס (השב"ס לא ידע על כך, הראיונות נעשו במחתרת ובעקיפין).
      עד הצהריים הכותרת "הערוצים התלבטו והחליטו לשדר" כבר לא הייתה רלוונטית: 
      הלחץ הציבורי עשה את שלו. בהמשך אפשר היה לקרוא שציפי לבני ואף אולמרט "מרוצים".

      עופר שלח ורביב דרוקר מסבירים למה לא שודר הראיון, מציגים דעות שונות, ובזים למי שחשבו שהראיון מכוון היה להיות פצצת רייטינג.
      תוספת, 19:00: דרוקר העלה פוסט בנושא.

      יאיר לפיד מספר על ההחלטה, ולאחריו עיתונאים שונים מביעים את דעתם בצרחות היסטריות, תוך שהם נכנסים איש לדברי רעהו.

      בשער הארץ שי גולדן מפרשן, והנה שלל עדכוני העיתון.

      בינתיים רון קרייטלר כתב פה "די להתעלק על יגאל עמיר" וזכה לקיתונות אדומים.

      תוספת: אורי (אפלטון) קציר מתנגד בכל תוקף (הוא כתב עוד לפני דרמת יום ו').


      * יש לי יסוד סביר להניח שהדיון הציבורי שהתלהט תוך שניות בעניין לשדר או לא, הוא בדיוק כמו זה שהתארע בחדרי חדרים במערכת ידיעות, כשהגיעו המוני תגובות  נגד פרסום הכתבה על ההוצאה להורג של ערבי בסוף שנות הארבעים, בעת תהליך הקמת המדינה.

      אלא שידיעות הוא מערכת סגורה, ולא מוצא לנכון לשתף את הציבור בתהליכים שקורים בו. בטח שזכותו על פי כל חוק ודין לעשות כרצונו, אלא שזוהי התכחשות גורפת למדיניות השמיים הפתוחים שקיימת כעת בתקשורת, מדיניות של שקיפות ופתיחות. ואת זה צריכים להפנים בידיעות.


      עיתונות הדפוס שוקעת ושוקעת

      הדיון אצל קירשנדון על שקיעת האימפריה של עיתונות הדפוס לא חידש לי דבר. אוקיי, אולי הוא חידש לצופים שלא עוסקים בכך ביומיום, אבל הייתי מצפה לשמוע נתונים חדשים או תובנות מעמיקות, לפחות מצמד המנחים שמן הסתם חווים את האינטרנטים פה ושם.

      יואב קרני כותב ב-G על מותו של העמוד הראשון בעיתונים המודפסים.
      המילים נעלמות, התמונות גדלות, והכותרות, אוי הכותרות. הוא כותב.
      נקווה שמתישהו תועלה הכתבה לגלובס, או שקרני יעלה אותה לבלוג שלו.
      טקסט חובה.

      ואפשר גם את הראיון הקודם לו, עם סם זלשרכש את טריביון (ותזכורת של הפרט הצנוע הזה בהפניית השער ממש לא היתה מזיקה) 


      שערי מגזיני סוה"ש משונים במיוחד

      סופשבוע הולך על אובמה כילד. הלוגו אובמאניה לא מתאים כלל לתצלום הישן (גרפית, הכוונה). 
      שער הארץ מוזר עוד יותר: כלב רובץ, בגוני שחור וחום, כשאין כלל הפרדה צבעית בין גוף הכלב לרקע השחור כשלעצמו. והנושא, איזוטרי לגמרי: הברחת כלבים גזעיים לארץ.

      וכן, שווה לקרוא את הראיון עם יעל דיין ב-7 ימים, המככבת בשער בצדק (בהמשך, אסי דיין כותב). ואת הראיון עם זל ב-G כבר הזכרתי.

      הבידורונים:



      גם תרבות מעריב עוסק באובמה. האיור מוצלח (דיוויד צ'או), והלוגו, המשותף למוסף זה ולסופשבוע בא ללמד שיש מחשבה מאחורי הכיסוי הנרחב.

      שער 7 לילות לא אטרקטיבי באופן מופגן. הכתבה עוסקת במחדלים מפולפלים בבית האח הגדול: גם אם אין הדבר לרוחנו אני חושבת שהכל נעשה על פי צו הפורמט שנרכש. לא נראה לי שבקשת היו מסתכנים בהפרת הכללים, ואני משוכנעת שהם מעוגנים בבירור בחוזים ובתקנונים.


      לחם עבודה
      מאמר הדעה של רוגל אלפר על מרדף ערוצי הברנז'ה (והטוקבקיסטים) אחר דם המפוטרים בעיתונות.

      אני רוצה להזכיר את הצד השני: אלמלא היו אותם ערוצי ברנז'ה (שיש לי הרבה מילים רעות לומר עליהם) מעלים על סדר היום את פרשת רותי סיני והארץ, היא כבר הייתה מפוטרת. רק ההצפה והלחץ הציבורי שבא בעקבותיה ביטלו את רוע הגזירה.

       

      יעל שטרנהל תפרשן את הבחירות לנשיאות בארה"ב בערוץ 10, כמומחית להיסטוריה אמריקאית. ולא, היא לא מתכוונת לחזור לתקשורת (מעריב, ה').


      הו לו, היי לורי

      תרבות מעריב מציין את ההופעה של לורי אנדרסון, שתתקיים בשלישי ברדינג 3.
      מה עם ההופעה יום קודם, בהיכל התרבות?

      לו ריד מתראיין ל-7 לילות בחוסר חשק מופגן. כמה מאכזב.


      אסי דיין
      כותב לעכבר העיר מהמחלקה הסגורה.

      כן, זה נורא סקסי. דיין מוכר. שיגעון מוכר. מחלקה סגורה זה פיצוץ.

      אם תנסו לקרוא, תוכלו לראות שלא הכל מתחבר. אבל דיין צריך כסף, אתר צריך רייטינג, ושטויות, אז האיש חולה. לא נורא. הוא רוצה לכתוב ואנחנו ניתן לו במה. הכל הולך.

      אני חוזרת ואומרת: אני בזה לעיתונים/אים שמנצלים את חולשתו של דיין פעם אחר פעם.


      המוסף לשבת (ידיעות)
      ח"ח ללוגו החדש והיפה.

      מעניין שראיון עם פול אוסטר מופיע דווקא פה.

      דני רובינשטיין כתב בכלכליסט בתחילת השבוע על שוד השעונים במוזיאון האיסלאם (וזכה לליטוף משטרתי).

      סיבה טובה לפולואו של יגאל סרנה. העיתונים, מתברר, לא טרחו לתת קרדיט במהלך השבוע.


      בלוגלנד

      ב-8.8.8 כתב עיתונאי אחד את המשפט הבא:
      "אנשים שלא יודעים לכתוב כותבים דברים פשוטים שכל אחד יכול - צ'קים, תקציבי מדינה, ספרים של אורלי קראוס-וינר - ואנשים שלא מסוגלים לכתוב אפילו צ'קים, תקציבי מדינה או ספרים של אורלי קראוס-וינר פותחים בלוג".

      זו הייתה השתלחות אחת מני רבות שלו בכותבי בלוגים.

      ב-31.10.8 כותב השורות האלו פתח בלוג כדי להביע את דעתו על חולדאי (כנראה לא היה מקום בעיתון. לא. לא יכול להיות שאמרו לו לא), אבל חשוב להזכיר מה כתב לפני חודשיים וחצי בלבד, למקרה שהוא וקוראיו שכחו. אנחנו, העלובים, פה באינטרנט, שלא יודעים לכתוב צ'קים, מקבלים כל אחד בברכה. גם אם לא כתב ספר טיסה אפילו.
       

      מעניין איך יתקבל הבלוג בעיתון בו הוא כותב, שם המדיניות היא שהעיתונאים יתעלו את כל מאמציהם וכשרונם (בהנחה שיש להם) לעיתון עצמו.

      עדכון:

      בראשון בערב הגיעה תשובה: הבלוג נמחק.


      VTV

      לופ בזמן (שלישי, 28 באוקטובר).

      בערוץ 1 שודרה אמש כתבה על היכרויות באינטרנט. למזלי הרב לא כיכבתי בפרומו. לצערי הרב הצטלמתי לכתבה, שנושאה היה, כפי שהציג בפני יוצרה, דני ססלר, אינטרנט ורשתות חברתיות.
      הייתי הרבה יותר ממאושרת אם הייתי נשארת על רצפת חדר העריכה של ערוץ 1. לא הייתי כועסת חלילה על איש. להפך. אני מבינה שבמהלך העבודה עליה השתנה הפוקוס. סבבה, לגיטימי, אבל זה בדיוק היה הזמן להעיף אותי ממנה לכל הרוחות.


      מח' הגהה

      די חבל שבמדור של סייד קשוע במוסף הארץ לא החליטו עדיין אם דה מארקר או דה מרקר.

       

      עוזי בנזימן אמר אצל הקירשנדון שדווקא מפריעה לו אי ידיעת השפה של עיתונאים בני זמננו.

      ולכן רצוי היה שבכותרת הידיעה הפותחת באתר אותו הוא עורך יהיה כתוב "איפה זה ייגמר" ולא "איפה זה יגמר".

      דקדוק, כיתה ו' נדמה לי: נפעל עתיד: ייגמר.
      תחילת הטקסט, מתייחסת, ובצדק, לטיפשות שבמילה "טלוויזיות" בשער ידיעות, אבל אממ, בית זכוכית, כן?

      ואם כבר הלך מעריב על לוגו משותף, "אובמאניה", כדאי היה שיופיע באותה צורה גם בשער העיתון, ולא "אובמניה".

       

      מח' תרגום

      האם מדונה היא זקנה רעה?

      והתרגום, מה יהה עליו?
      "הם חושבים כנראה שדי למצוא גבר מהיר ונאה, והוא תופס לך תינוק".
      מה זה?

      הנה המקור:

       "that you just find a hunky, fast man and he catches you a baby"...
      הצעת הגשה: "...די למצוא גבר יציב ונאה, והוא כבר ידאג לך לתינוק" (יעשה לך ילד, בדיבורית).

      ובהמשך: gnarly זה מסוקס, לא מעוות.


      כותבי המכתבים למערכת

      אינם חסינים.


      רם עברון

      הלך לעולמו.


      לפני פיזור
      שכחתי משהו? לא קראתי? יאללה תביאו.

       

      vlvtuderground@gmail.com

      דרג את התוכן:
        51 תגובות   יום שישי , 31/10/08, 12:44


        אהלן וסהלן (השתלבתי במרחב סופסוף)

        זהו, נחתנו בשלום.

        1. הפלסטינים שבחברי המשלחת  קיבלו מהשב"כ אישורי יציאה מהארץ (זהו הנוהל) - כבר סיפרתי על כך. מה הם לא קיבלו? אישורי כניסה בחזרה.

        מה המסר המובלע? אל תחזרו?

        אוקיי, תגידו שאני פרנואידית, אבל התוצאה של המהלך הזה היא כזו:

        הישראלים שבמשלחת צריכים ללוות אותם עד הצ'קפוינט. בפעם הקודמת שעשו זאת, הוכרזו הפלסטינים ששבו במשלחת, שיציאתה אושרה רק כמה ימים קודם על ידי השב"כ, כשב"חים (שוהים בלתי חוקיים).
        בפעם הזאת אני לא יודעת מה קרה, כי כוחותינו התפצלו: שתיים שמו פניהן הבועתה, והשאר המתינו בנתב"גיה לשתיים מצעירות המשלחת שהועברו אחר כבוד לחקירה.
        מה קרה לאחר מכן במחסום? אני מקווה שאשמע בהמשך.

        2. טרגדיה נוספת אירעה בנתב"ג: מערכת הזיהוי הביומטרי (כף יד במכשיר) לא זיהתה אותי. שמונה מיליון הישראלים ששבו לפנות בוקר מרומא ראו אותי מנסה לאשר את זהותי פעם אחר פעם, בעזרתה האדיבה של האחראית על מכונות הזיהוי הללו (שהתייחסה אלי כאל מפגרת), ונכשלת פעם אחר פעם. מאות אנשים זוהו לפני ואחרי, ואני, אחרי הסשן המשפיל, נאלצתי לעמוד בתור הדרכונים. האם אני אינני אני יותר? האם העבירו אותי השתלת כף יד בלי שאדע?

        3. אחד המשחקים ששיחקו עמיתינו בפנינו: "הישראלי הראשון שפגשתי, לא כולל חיילים במחסום".

        4. תמונות נוספות - מחר. נגמרה המכסה.

        5. סיכומים בקצרצרת - ארגון קשב ינסה להעביר את המתודולוגיה של התנהלות התקשורת באזורים בקונפליקט למקומות מסוכסכים אחרים בעולם. מה יקרה כשייגמרו? נעבור לירח.

        6. סוכם ששני הארגונים, קשב ומפתאח ינסו לחזק את השת"פ ביניהם, גם אם קשה להם לשאול אותן שאלות את כלי התקשורת שלהם, בהתייחס לאותו נושא.

        7. הישראלים (הרוב המכריע) במשלחת לא דוברים ערבית. הפלסטינים (הרוב העוד יותר מכריע) לא דוברים עברית. השפה המדוברת - אנגלית. לא עצוב? עצוב.

        8. הישראלים והפלסטינים במשלחת הם כמו בני זוג בוגדים: הם לא יכולים להיפגש ברמאללה, וגם לא בירושלים, למפגש ארוך שכזה, כי יעוררו את עצביהם של בני המקום ממנו באו. לכן הם צריכים למצוא מלון דרכים שיארח אותם פר-שעה. מזל שמלון הדרכים המאובק נמצא במילנו, שם גם נמצאים משרדי צ'ימפו, הארגון התומך.
        אף על פי כן, יש מצב שתמצאו אותי מדווחת מרמאללה בקרוב.

        9. אגדה אורבנית (?): חמאס רוצה לחטוף חיילת, להאביס אותה בהורמונים ולזווגה עם גלעד שליט, כדי שייוולדו במכה כמה צאצאים, ואז יתרבו קלפי המיקוח שלהם.

        10. עד כמה מייצגים הפלסטינים שבמשלחת - כולם שוחרים שלום הסולדים מפיגועי התאבדות לסוגיהם - את הרוב הדומם/ הצועק? לא ברור, אבל המטרה היא לחזק אותם ואת קולם.


        לפני פיZור
        אשמח לקבל תקצירים של מה שאירע השבוע, ונושאים או הפניות השווים דיווח, ניתוח, פילוח או צחצוח (כולל מעיתוני הסו"ש, אם כבר דופדפו). מחכה בקוצר כדי להשלים פערים.

        vlvtunderground@gmail.com

        דרג את התוכן:
          33 תגובות   יום חמישי, 30/10/08, 02:30
           

          אמנם אני לא מבקרת במערכות עיתונים כבר שנה ורבע (איך הזמן עובר שלא צריך לבלות במחלקת השכר אצל אתם יודעים מי), אבל לביקור במערכת Il Sole 24 Ore, כלכליתון שגונו סלמון, העיתון השלישי בגודלו באיטליה
          (450,000 עותקים ביום, ב-80 אלף יותר מפייננשל טיימס), אחרי קוריירה דה לה סרה ולה ריפובליק, חיכיתי בקוצר רוח. ידעתי שהיא לא תיראה כמו אף מערכת עיתון מקומית. כלומר ישראלית (והייתי בכולן, לפחות בביקור, אני חייבת להודות בפה מלא ניוקי).

          מדריך הטיולים שלנו היה העיתונאי אוגו טרמבלי שמכיר את הסכסוך הישראלי פלסטיני טוב יותר מרוב רובם של הישראלים, בלי להעליב. טרמבלי אמנם עבר ניתוח בברך, והוא מדדה עם קב, אבל זה לא מפריע לו לצלוע במדרגות במהירות כשהוא גורר אחריו חבורת ישראלים ופלסטינים לאים מרביצה ממושכת ומפחמימות הדחוסות לעייפה בכרסינו המשתפלות עקב הרבה יותר מדי ארוחות צהריים וערב ובוקר והפסקות קפה ביניהן, תרגולת מזון שלא מאפשרת עיכול יעיל.

          התחלנו בחדר המופתי הזה, בו מתכנסים העורכים פעמיים ביום לישיבות מערכת, יושבים בוקר בוקר מול עמוד ממוספר ומצובע ומשווים את עצמם למתחרים, ומנהלים שיחות ועידה עם עורכי העיתון בערים אחרות באירופה. בתצלום נראה מסך אחד, אבל למעשה יש שלושה מסכים המקיפים את שדה הראייה של כל יושבי השולחן העגול בחדר השקוף.

           

           

          לחדר (אותו מילאנו בקלות) הגיע עורך האתר של העיתון, הפועל במינימליזם המתבקש: אין לו מספיק תקציבים, עובדים בו מעט מאוד עיתונאים, בעיקר הטריים שבהם, וכן, הוא מכרסם בקוראי ומנויי העיתון (מוכר?). רק באוגוסט האחרון התחילו להפעיל אותו גם בימי ראשון, תוך מעקב אחר שווקי העולם כמובן.

          אבל מה, עיתונאי העיתון המודפס לא מחויבים לכתוב בו. אמנם רומזים להם שהעתיד באינטרנט, ושכדאי להם להשקיע בו, אבל לא בכוח. מה צופן העתיד? לא ברור.

          העורכים והמשכתבים הרכונים על צגיהם, לידם חלפנו בדרך, נראים בדיוק אותו דבר כמו בכל מקום, אבל ההפתעה היא תחנת הרדיו המשגשגת של העיתון - כמה חדרונים בתוך המערכת - תחנת מלל וחדשות רצופות, ממש במתכונת הישראלית המוכרת. מאזינים לה שני מיליון איש ביום. כן, שני מיליון, שאלתי פעמיים. ביום. הרדיו חזק ביותר באיטליה.

          האיש המוצלח הזה, ולא נראה לי שהצלחתי ללכוד את חנו האיטלקי הרב, שמו ג'יג'י אאל"ט, עומד בראשה.

           

                                                                                                       משמאל לג'יג'י, דני רובינשטיין וד"ר תמר אשורי

          מדי פעם עובר מישהו מהעיתון ושואל מאיפה אנחנו. חצי אומרים "יזראל" והחצי השני "פלסטין".

          הכיכר הזו , עליה אפשר לצפות מכל נקודה מרכזית במערכת נקראת כיכר טיאננמן על ידי עובדי העיתון (המדוכאים?). לא, הם לא מתכנסים שם כדי לשבות, וגם לא כדי לראות את עינת שרוף בהופעה. מעבר לכיכר ישנו חדר האוכל של העובדים, וגן בוטני, אבל סגור, סתם ליופי.

           

          את כל הקונסטרוקציה הזו לקח ארבע שנים לבנות. איך אומר טרמבלי במרירות, להגיע לירח היה הרבה יותר קל.

          הבניין, אגב, כבר לא שייך לעיתון בחלקו הגדול, בכל פעם נמכר ממנו נתח, או מושכר לאחרים. בינתיים העניינים בסדר, אבל גם טרמבלי מדבר על המשבר הכלכלי הגדול, ועל עשרות סימני השאלה שהוא מציף מדי יום.


          לפני פיזור
          מחר צ'ק אאוט מוקדם, אין אינטרנט. חזרה לשגרה בשישי, לא לשכוח להכין שיעורי בית.

           

          vlvtunderground@gmail.com

          דרג את התוכן:
            21 תגובות   יום רביעי, 29/10/08, 09:37

             

            עיתונאית דנית שראיינה אותי לפני כשבועיים במסגרת פרויקט שהיא עורכת על בלוגריות, שאלה אותי אם יש לי חברים פלסטינים. "לא", עניתי. משונה, חשבתי לאחר מכן, מחד, איך זה שבחיים לא שאלו אותי את השאלה הזו,  ומאידך, איך יהיו לי חברים פלסטינים אם אני חיה בבועה התל אביבית?

            שלא תחשבו, גם את הכינוי "בועה", בהתייחס לתל-אביב, הכירה קמילה הדנית. אבל בצירוף מקרים מוזר - זמן קצר מאוד חלף מראיון - מצאתי את עצמי כחלק ממשלחת משותפת ישראלית/פלסטינית.
             

            אני לא יכולה להבטיח שבעוד יומיים יהיו לי חבר/ה/ים פלסטינים, אבל גם לא יוכלו לטעון נגדי שלא ישבתי עם פלסטינים בחדר אחד ודיברתי איתם, או שמעתי מה שיש להם לומר.

            זה לא שבמילנו מתקיים ההמשך של ועידת אנאפוליס, ממש לא, אבל מה שקורה כאן הוא ניסיון ליצור תקשורת קצת אחרת, תקשורת שתתרום לאווירה קצת יותר פייסנית. שלא תתייחס ל"סכסוך" כאל ילד מצורע ולתהליך השלום כאל עניין מעורר פיהוק.

             

            התכנסנו אתמול בבוקר (השכמה בשבע) על מנת לשמוע את הדירקטור של צ'יפמו (Centro Italiano per la Pace in Medio Oriente, ג'נקיני צ'ינגולי) שאמר שלבני לא הצליחה להקים ממשלה, ולכן אנחנו נצטרך ללכת לבחירות. כן, הוא השתמש  במילה אנחנו. אחת הסכנות, המשיך, היא שנתניהו יהיה רה"מ. בפלסטין, הזכיר, יש מאמצים לארגן מחדש ממשלה. והכל יכול להשתנות כשייבחר לנו נשיא אמריקאי חדש.
            בקיצור, בצ'יפמו  לוקחים הכל  אישי נורא.

            אחר כך שמענו ברכות מראשי אזור לומברדי, שמילנו היא הבירה שלו. ועוד איחולים, ועוד תקוות שהמזה"ת ייעטף בשושנים.

             

            יזהר באר, מנכ"ל קשב, תיאר את הפרויקט, שנמשך כשנתיים: אנחנו אולי ארגון קטן, אמר, אבל כמו יתוש אנחנו מזמזמים באוזני התקשורת, כשהמטרה היא אחת בלבד: תהיו עיתונאים טובים יותר.

            ד"ר לילי פאידי ממפתאח סיפרה כמה תורם שיתוף הפעולה, וכמה נשכרים ממנו כולם. היא הודתה שהתקשורת הפלסטינית עדיין בחיתוליה, ויכולה ללמוד הרבה מאחותה הגדולה (והקצת מצ'וקמקת, אם יורשה לי, V).

            את הדיון השני הנחה דני רובינשטיין, עיתונאי ותיק  - 40 שנה - הכותב היום בכלכליסט, שסיפר שהוא אישית מעט פסימי. שום דבר לא קורה. אבו מאזן מסיים את הקדנציה שלו בינואר, וישראל מתכוננת לבחירות ממש בתקופה זו. רובינשטיין אומר שלתקשורת יש תפקיד מאוד שלילי בקונפליקט, לעתים פשוט מאחר שזהו טיבה. הוא חושש שתהיה הסלמה ולכן מבקש מהתקשורת: בזהירות, היו רגישים לכותרות ולכותרות המשנה שאתם מעניקים.

             

            ג'וארה קוואס ממפתאח (אחראית על אתר הארגון), באמריקאית מצוחצחת סקרה את המצב בגדה וברצועה, וסיפרה כמה קשה להם לעבוד - הארגון יושב ברמאללה, אבל 600  (ויותר) נקודות הבידוק הצה"ליות מקשות על התנועה.
            וכדבריה:

             As believers in a two-state solution with a Palestinian capital in East Jerusalem, it is important for us to consolidate our presence there

             

            עופר ולדובסקי מקשב אמר שהתקשורת הישראלית די אדישה לתהליך השלום. קשה לעתים לקבוע איזה סיפור התקשורת מספקת, פעמים רבות כי פשוט אין סיפור. המו"מ מורכב הזכיר, ולתקשורת קשה להביא את התמונה הגדולה.

            שלוש מטרות יש לקשב, לדבריו:

            * להפיג את אדישות התקשורת לתהליך השלום
            * לתאם ציפיות מול תקשורת בתקופות רגיעה

            * למצוא דרך בה חוקרי התקשורת יוכלו לחקור את האינטרנט הקופצני והתזזיתי

             

            באר חושב שהתקשורת הישראלית מעודדת את צרכניה לחשוב ש"אין פרטנר בצד השני" כדוגמה  לכיסוי התקשורתי הלא מאוזן הוא נותן את הפינוי מעזה, שסוקר מהזווית הישראלית, מבלי להתייחס לצד הפלסטיני או הגלובי, כלומר, בלי קונטקסט.

             

            ד"ר הגר להב, ראש מסלול התקשורת במכללת ספיר סיפרה שכשערכה בהארץ היו נערכים שם סקרים על חיבת הקוראים לעיתונאים. רובינשטיין (מוזכר לעיל) זכה תמיד לשבחים מהקוראים, אבל גדעון לוי לא. הקוראים הציעו להיפטר ממנו כי הוא הורס להם את סופהשבוע. לכן, היא אומרת, זה היה אמיץ מאוד מצד עמוס שוקן, ששמר עליו בעיתון. אבל,  המשיכה, אם המצב הכלכלי יחמיר, העיתונים עלולים להיפרד מהצד הביקורתי שלהם.

             

            בהמשך היום, אחרי ארוח"צ בעמידה (היו הרבה דגים שם, ולכן נאלצתי להסתפק בעגבניות), נסענו לאוניברסיטת מילנו, לפגישה עם סטודנטים למדעי המדינה.

             

            באר סיפר על דרך העבודה של הארגון: המטרה שלו היא לא לומר לתקשורת "אתם לא רואים נכון את המציאות, הנה העובדות הנכונות", אלא להסתכל על המסגור שלה את האירועים. הטענה המרכזית שלו היא שיש פער בין כותרות העיתונים לבין החומרים שמביאים הכתבים עצמם, שמופיעים באותן ידיעות עם הכותרות הבעייתיות. על כן מגיעים אנשי קשב למערכות העיתונים, מציגים לעורכים את הכותרות בהן בחרו, מעמתים אותם עם הידיעות עצמן, מהן נלקחו הכותרות האמורות (ר"ל - הקשר בין הכותרות לידיעות לא גדול לעתים מזומנות), ומציעים כותרות אלטרנטיביות, ועיצוב אחד של עמוד השער, למשל, עם אותם חומרים בדיוק בהם השתמשו העורכים.

            רק דוגמה אחת מרבות (אני צריכה להזדרז לא. בוקר וליציאה לשטח למבצעית): ביום האחרון של מלחמת לבנון השנייה, יום לפני הפסקת האש, הייתה הכותרת הראשית של מעריב:

            "מלחמה עד הרגע האחרון"

            קשב הציע:

            "צה"ל: מלחמה עד הרגע האחרון"

            או:

            "מלחמה עד הרגע האחרון?"

            תוך הבלטת כותרת הגג שהזכירה מתי נפתחת הפסקת האש, ושינוי צבע כ' הגג מאדום לכחול, שהוא צבע חיובי יותר.

            רחום נימרי ממפתאח התייחס בעיקר לתחנות הטלוויזיה, ולסיקור השונה שלהן את עליית חמאס לשלטון, באופן לוחמני יותר או או פחות.

            גם הוא הזכיר שהתקשורת הפלסטינית עדיין לומדת להגיד "באבא" (טוב, זה לא ציטוט נו). שניהם כאחד הסבירו שאין צנזורה עלהתקשורת הישראלית או הפלסטינית, ושהצנזורה היא בעצם צנזורה עצמית.

             

            המשך בלילה או באמצע היום.

            ולא, אין טיולים בעיר, אין מתנות, אין קניות. הרבה יותר מדי אוכל, קפה ממכונות מתוחכמות, ועוגות שוקולד.

            תזכירו לי לדבר על מחסום השפה. מי מדבר ערבית, מי מדבר עברית, ומה היינו עושים בלי האנגלית.

             

            vlvtunderground@gmail.com

             

            דרג את התוכן:
              56 תגובות   יום שלישי, 28/10/08, 09:25
               

              אין כמו צ'ק אין בנתב"ג, כחלק ממשלחת משותפת של בעלי דרכונים כחולים וירוקים, ישראלים ופלסטינים בהתאמה, כדי לחוש את הדו קיום על הבשר, כברזל מלובן. החוויה הייתה מחשלת, מחזקת ומאחדת. עד אתמול הייתי סתם ישראלית עם המנורה על הדרכון שטסה מפה לשם כרצונה. מקסימום שאלו אותי אם ארזתי לבד (ברורררר).

              אבל אתמול אחר הצהריים, מושמש הדרכון שלי עשרות פעמים, נלקח והוחזר לי חליפות, ומרוב בלבלת הבודקנית אפילו תהתה אם באמת קוראים לי dvorit. כלומר אם היא הוגה את השם שלי נכון.

              נוכחותה של משלחת שכזו בנתב"ג מכה את הסלקטורים בתדהמה בכל פעם מחדש. הם מגייסים כוחות מיוחדים, קוראים לכל האחמ"שים או האחב"שים או משהו דומה, ומתחילים בדפדוף חוזר ונשנה בדרכונים. אחר כך הם אוספים את היתרי היציאה שמנפקים כוחות הביטחון לפלסטינים שרוצים לצאת את הארץ. ומחזירים להם אותם, ולוקחים לכולנו שוב את הדרכונים. ומכרטסים, ואז מתעמקים בדרכונים מחדש כדי לבדוק שלא ביצענו בהם מעשה מגונה בדרך מהכרטוס לבידוק.

              ואז פותחים להם את המזוודות, ובודקים כל נעל ושעל. בידוק המזוודות נעשה באזור נפרד, אבל נוכח כל ביתא ישראל. לא תגידו באיזו גומחה צדדית.

              שתי חברות טסות ליעד אליו היו פנינו מועדות (שנייה, נו!). אל על ואליטליה. הפלסטינים מסרבים לטוס אל על. תרגולת ונוהלי הבידוק חודרניים מדי. אז טסנו אלעליטליה, מתפללים שלא תופרט בעודנו באוויר, כמו שהפריט אתמול ברלוסקוני את אולפני צ'ינה צ'יטה המיתולוגיים.

              בדיוק, הבנתם נכון. יום אחד אני מצפינה לנצרת, ובמשנהו למילנו. כן כן, מילנו אשר בחלק הצפוני של המגפון. ומה אני עושה פה? משתתפת בכנס More than words, בו לוקחים חלק אנשי הארגונים קשב (מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל) ומִפתאח The Palestinian initiative for the promotion of Global Dialogue & democracy), שמטרתם, אם לתמצת (כל דקת אינטרנט = יורו) לשפר את התקשורת (המדיה)  -  הפלסטינית והישראלית כאחד בסיקור ה"קונפליקט", איש איש ממקומו הוא.

              מטרת הכנס השנתי היא לשייף עמדות, להפגין הישגים ולהציע דרכי פעולה נוספות. את האירוע מממנים האיחוד האירופי ומחוז לומברדי, פרובינציית מילנו, ואם ירצה השם, והאינטרנט יהיה חופשי, ואמצא מעביר הולם שיקשר בין המחשב לקיר (כל העשרה שהבאתי לא פותרים את הבעיה), אדווח בשוטף על כל מעללי.

               

              vlvtunderground@gmail.com


              דרג את התוכן:
                39 תגובות   יום שני, 27/10/08, 09:06
                 

                למי דומה מייקל פישר? מיהו האח הגדול? על איזה מו"ל מדברת החסידה ואיפה זה סביוני אקספלורר? 


                אץ קוצץ בן קוצץ קיצוצי לקצץ

                מערכות העיתונים פתחו את השנה, עם תום עונת החגים וסופסופם של האיסרו-אים, במתקפת קיצוצים ופיטורים מסיבית למדי.

                הדיווחים על הקיצוצים בפורטל הגדול הסעירו גם את ריבי גדות ברשת ב', שתהתה בקול רם במהדורת החדשות של ארבע אתמול: "עשרה עובדים? אולי עשרת אלפים?" (פרשנות: יענו זה הכל, מזה אתם עושים רעש?)

                במעריב עזבו הפרשן הצבאי הבכיר עמיר רפפורט לאחר שלא הסכים לקיצוץ בשכרו ורכז הצלמים מיקי צרפתי, גם הוא מאריות קרליבך 2.
                גם ריקי כהן סיימה את תפקידה כמנהלת תוכן גולשים בנרג', ועובדת כבר על משהו חדש.

                ע"פ גלובס צפויים פיטורים של 150 עובדים שם.
                גלובס למעשה חוגג על הפיטורים בכל העיתונים. ובפורטלים.


                גם בידיעות שמחות: בין היתר שוחרר לדרכו בוקי נאה. על אף הכתוב באייס, אני חושבת שפיטוריו לא קשורים לקיצוצים, או לא רק, ליתר דיוק.
                נאה מתח את החבל בינו לבין מעסיקיו לא מעט פעמים בשנה האחרונה, אז אולי הגיעו מים עד מוזס.
                עוד פוטרו בידיעות, כך על פי אייס והארץ, כתב המשטרה יובל יועז (רק ע"פ העיתון המודפס) ורכז הכתבים אודי רבינוביץ'.

                הדיווח בנרג' (ובמעריב עסקים) כולל גם את המתרחש במעריב (ח"ח), אם כי באיפוק רב (אממ, להוריד ח' אחד?).
                במארקר - אפשר להשוות גרסאות גם בין הארץ למארקר - יועז רק הוזמן לפגישה עם העורך, שילה דה-בר.
                המסקנה הזמנית לפחות היא שחסיני האש הם העיתונים הכלכליים: המארקר/גלובס/כלכליסט, לא?
                שום דבר לא קורה שם, והעובדים ספונים בקניהם בשלום?


                אין לנו אפילו ציפור אחת ביד

                שבוע לפני המועד ציפי לבני הרימה ידיים, והחזון לראות ראש ממשלה לובשת מכנסיים הולך ומתרחק.
                אמנון אברמוביץ קורא לה "מועמדת מִשי". ובהתארחה אמש באולפן 10 אני לא יכולה להכחיש שלבי יצא אליה.

                אז מתי בחירות?

                "אמצע פברואר" - ישראל היום
                "27 בינואר" - מעריב (כלומר בדיוק 90 יום מהיום).
                "הקרב על התאריך" - ידיעות


                האשה המסתרקת
                אני דווקא רואה באור חיובי את טוב טעמו של סגן ראש העיר צפת, שלקח את הציור אשה מסתרקת של מאנה לביתו. סגן טוב טעם שכזה ודאי יפעל למען הפן האמנותי של עירו.


                Be Kind, rewind
                התיקונים
                בכל הזמן, המקומון של מעריב בירושלים התפרסמה בסו"ש התנצלות חריגה בגודלה:
                "התנצלות בפני שופט

                ב-10 במארס 2006 פרסמנו כתבה שכותרתה 'שופט שופט שופט'. בכתבה פורסמו דברי לשון הרע מכפישים ופוגעניים על שופט בית המשפט העליון (בדימוס) מישאל חשין.
                לצערנו, שגינו, התעלמנו מהאמת ופרסמנו דברי כזב, על אף שהובהר לנו מראש כי לא היו הדברים מעולם וכי אין שחר לדברים.
                מעריב הוצאת מודיעין בע"מ מתנצלת בפני השופט (בדימוס) מישאל חשין על הפרסום הפוגעני, וכך גם על המשך ההליכים שהיו בעקבות הפרסום
                ".
                וזה סיפור המעשה, למי ששכח.

                *

                אני שמחה שמעריב מתקן את עצמו בדרך אלגנטית, ומפרסם הבוקר ידיעונת על הלוויותו של אברהם עוזרי, שנרצח בפיגוע הדקירה בגילה בשבוע שעבר, אף שנכתב באותו עיתון עצמו שהוא כבר הובא למנוחות.

                *

                לורי אנדרסון

                הפניית השער של 24 (ידיעות, אתמול) הייתה מבטיחה: "רגע לפני הגעתה לישראל, לורי אנדרסון מדברת על מוזיקה, לו ריד, אייפון, בלוגרים, סלבריטיז ותרבות הפחד של אמריקה"
                בקריאת "חפש" מצאתי מה היא אומרת על בלוגרים:
                "אנשים כותבים בלוגים או פותחים מייספייס, הכל נהיה אני, אני, אני. הם צריכים שיכירו בקיומם. אבל האמת היא שלא ממש אכפת לי מה עשית אתמול אחר הצהריים ומהם הגיגי הבלוג המאוד חשוב שלך. אין לי זמן לדברים האלה".

                יודעת מה, לורי? אני מוכרת את הכרטיס.


                שער אחורי
                ידיעות ומעריב הצליחו לתאם ולצאת באותו שער: אמא אבא והתינוקת החדשה מאתמול, נולדו כולם באותו יום, 26 באוקטובר. מז"ט לענת, ליא ודרור ברוידא, וליח"צ של המרכז הרפואי זיו בצפת.


                מיילבק
                נמרוד ברנע שולח שני דברים שכתב:
                הסעיפים הנסתרים מהעין,
                ניתוח החלקים שלא זכו לפרסום תקשורתי מההסכם הקואליציוני בין קדימה למפלגת העבודה (נכתב לפני הודעת לבני).
                והירוקים והבחירות המוניציפליות , בו הוא מבטיח הפתעות בלינקים.


                קורעים בקפה

                מדהים, אבל הבוקר הגיעה רשימת הפוסטים החדשים של חברים בלי התגובות מהפוסטים שלי. איזה כיף, תודה רבה וסוף סוף.


                דבר הקומוניקט
                פ"ת מתעקשת לחגוג 130 שנים להיווסדה.
                ב-5 בנובמבר, יום ד', 12:00, יצאו מכיכר השעון ביפו 5 רוכבים בתלבושות אותנטיות  על גב סוסים לכיוון פתח תקווה. בשעה 16:00 בכיכר המייסדים בפ"ת, עם הגעת הרוכבים,  ייערך טקס חנוכת 5 פסלים מרשימים  של חמשת הרוכבים, חגיגת השקת הכיכר, הפנינג ענק והופעה של עינת שרוף. הרוכבים ירכבו מיפו, דרך הטיילת בתל אביב, בשבילי פארק הירקון  לפתח תקווה, דרך רחוב שטמפפר עד לכיכר המייסדים.

                טוב שאני בחיים עדיין כדי לראות את זה.

                אבל כנראה שיש סיבה למסיבה:
                פ"ת נמצאת משומה גם בראש רשימה אחרת: נמכרות בה הכי הרבה דירות חדשות בהשוואה לשאר הערים בישראל.


                מה קורה במקו?
                מעיין כהן מרעיפה שבחים.
                (תכף, עוד לא באתר).
                והדבר הכי טוב בינתיים: הפרסומות עם צחי גראד. מצחיקות, מלאות הומור ומודעות עצמית - ח"ח גדול.

                "סביוני אקספלורר"? וואוו.


                פר-סו-מות
                ראיתם את פרסומת החסידות החדשה של לאומית עם ד"ר שוקן והחוקן?

                וח"ח לפרומואים המשותפים לעובדה ואמאל'ה. מעולים.


                ברשתתת

                גם למורים יש רשת חברתית. עכשיו יוכלו להכפיש את יולי תמיר בכל רגע.


                הופרדו בלידתם?

                אנדרה (אנדריי?) אגסי
                ומייקל פישר.

                וצירוף מקרים: עוד רוצח בשם מייקל פישר.
                חדשות מהזירה: במשפחה טוענים - זוג יונים שחבל. אהבת אמת, חיבה, הוקרה ויום יום המעיד על אהבה.

                טר"שמועתי: פישר חשד שהתינוקת לא שלו.


                לפני פיזור

                מיהו האח הגדול?
                יורם זק, אח של, שהוא גם במאי התוכנית.


                כשעינב דיברה אמש על "הפרידמנים המתים" הייתי משוכנעת שהיא מתייחסת ללתפוס את הפרידמנים,
                תהיתי "האמנם?" והנדתי בהערכה.
                טוב ששפרה (ואחר כך היא) הסבירה שהכוונה היא כולה לאשכנזים מפונדרקים.

                vlvtunderground@gmail.com

                דרג את התוכן:
                  43 תגובות   יום שבת, 25/10/08, 10:13

                   

                  מעולה, כתבת המסיק של נוריאל בהמוסף לשבת (ידיעות). כפרת עוונות על ההוצאה להורג מ-48'. בהחלט מסמך ששווה ללמוד וללמד. סוף סוף כתבה שאפשר להציע לניו יורק טיימס לתרגם.
                  עיתונאי ישראלי בילה יותר מכמה שעות בכפר הפלסטיני אלמע'ייר, שנמצא בין שכם לרמאללה, כמעט ננגס על ידי כלבם של נערי קרוואנים חמומים, ראה חדשות מכל תחנות האזור, ובחמש בבוקר קם להמשיך במסיק.
                  סיפור תמציתי של כל הגורמים המתנגשים באזור.


                  אברהם עוזרי, 86, נרצח בפיגוע דקירה בירושלים
                  רשומון

                  מאורעות היום המסעירים, כלומר המשפחה הנרצחת, הדיחו אותו לע' 8 בידיעות ולע' 5 במעריב, ל-10 בהארץ ול-3 במקוראשון.
                  הדיווחים בעיתונים יציגו סיפורים מגוונים.

                  בידיעות (הכותרת: "למה השוטרת לא ירתה?" ) מסופר על השוטרת אורלי חנוני (אמנם היה ניסיון למחוק את שמשפחתה, אבל העורכ/ת שכחו אזכור אחד) שלא רדפה אחרי המחבל אלא חזרה לניידת ודיווחה על האירוע (כי המכשיר הנייד שלה נשבר). השוטר דניאל מוצ'ה, שנדקר על ידי המחבל דווקא הצליח לירות בו ולפצוע אותו.
                  בשלב הזה רדפו אחר המחבל פקח העיריה שוקי בן-נון ותושב האזור יואב מזרחי.
                  במעריב (הכותרת: "אחרי המחבל בידיים חשופות") אין בכלל שוטרת. כל הסיפור מובא מנקודת המבט של מזרחי הגיבור, שמתאר איך רדף אחרי הדוקר. או כלשונו: "עצרתי את הרכב לראות מה קורה, פתאום אני מבחין שזה ערבי" (מממ).
                  לשוטר פה קוראים מוצה.
                  גם פה מוזכר חלקו של הפקח בן-נון, אבל בכל הידיעה אין שום בדל פירוט נוסף למעשה גבורתו.

                  הפיגוע דנן לא נורא מעניין את הארץ וזוכה לשורה אחת, תחתונה, בקצה קצהו של השער.
                  בידיעה בע' 10 תומך הסיפור בגרסת ידיעות:
                  (הכותרת: "השוטרת לא ירתה, והמחבל דקר למוות את אברהם עוזרי")
                  לשוטר קוראים בהארץ דניאל מוצא. יש לי תחושה שהחליטו פה לעברת את שמו.

                  על פי מקור ראשון, בשער "שוטרת היססה לירות במחבל שרצח ישיש"
                  בכתבה בע' 3, לעומת זאת, אין זכר לנוכחות השוטרת בזירה, למעט דברי פרנקו, המכחישים אי תפקוד.
                  בתצלום, שזוכה לכיתוב "אזרח לכד את המחבל", נראה בחור חובש כיפה ליד זירת האירוע. זה כמובן לא יואב מזרחי הגיבור (שתמונתו מופיעה בעיתונים האחרים).
                  עוד פרט קטן: בעוד שאר העיתונים מסתפקים ב"קשיש" לתיאור המנוח, פה מקפידים על "ישיש".
                  אחרי שסיכמנו לפני כמה ימים ש-100 הוא ה-30 החדש, אני חושבת שהתואר ישיש למרתונאי הירושלמי לא במקום.

                  נקבר או לא

                  על פי מעריב, הוא הובא אתמול למנוחות.
                  על פי ידיעות, טרם נקבע מועד הלוויתו.
                  על פי הארץ, הוא יובא למנוחות כשתחזור בתו עדנה מארה"ב.
                  שם המחבל
                  לא מוזכר (מעריב)
                  עבד אל-בדן, 20, מתקוע (הארץ)
                  מוחמד סאלח עבד אלבדן, 21 (ידיעות)
                  מוחמד אל באדן, 21 (מקוראשון)

                  ומה אומרים במשטרה?
                  מפקד מש' י-ם, ניצב פרנקו "דחה טענות נגד תפקוד השוטרים במהלך האירוע" (הארץ, מקור ראשון)
                  מפקד מש' י-ם, ניצב פרנקו "ייתכן שהאירוע הזה צריך היה להסתיים אחרת" (ידיעות)

                  תוספות מיוחדות
                  הארץ
                  פירט לא מעט, יחסית, על חייו של המנוח הספורטאי, וכן הביא תגובות בעד ונגד הריסת בית המחבל (גם במקוראשון יש).
                  האירוע, אגב, היה ביום חמישי בשעה 10:50 לפי מעריב, או 11:00 לפי ידיעות, או באל-זמן על פי הארץ. בכל מקרה, בבוקר.
                  כלומר היו - גם למעריב - לפחות 12 שעות לתחקר אותו קצת יותר (כן, אני יודעת, זה היה יום סוער, ובכלל, כל כתב עובד על עשר ידיעות במקביל בכל יום).


                  G
                  למוסף יש ראיון בלעדי עם מייקל בלומברג, ראש עיירית ניו יורק.
                  טוב, לא בדיוק: "...הוא מודה בסגנונו הכן בראיון בלעדי ל-
                  G, שישודר במוצאי שבת בחדשות השבת של ערוץ 10"
                  לפחות כות' המשנה מדויקת יותר: "ראיון בלעדי ל-
                  G ולחדשות ערוץ 10"

                  והמידע המעניין – הוא בעדopen space  - שבר דלתות ע"מ שהוא ו-50 עובדיו יוכלו לעבוד בחלל אחד גדול, כדי שלא יתקבלו החלטות בדלתיים סגורות. הכל בשקיפות מוחלטת.
                  אממ, יש פה בחירות תכף. אולי תבוא אצלנו?
                  *

                  בעוד רולניק כתב שלשום על השטויות שתקראו בעיתון, גלובס כותב על השטויות שכבר נכתבו, כולל בגלובס.

                  *

                  מה אכפת לכם, אגב, להקצות באתר מדור ל-G? זה די סיוט לחפש ככה. ולא למצוא.


                  לחם עבודה
                  למרות ההשקעה של עידן עופר ואודי אנג'ל, פוטרו 20 מעובדי חברת לוגיה, זרוע התוכן של סלקום. מדובר בכ-20% מעובדי החברה. בין המפוטרים בכירים
                  ,עובדי תפעול, עורכי תוכן ומנהלי מחלקות. לאחר הפיטורים המרוכזים כינס הבעלים של החברה, קובי מרנקו (לשעבר סמנכ"ל בערוץ 10), את עובדי הקבוצה והודיע כי בכך תמו הפיטורים "בשלב הזה".


                  פיטר גרינאווי
                  ביום רביעי התפרסם ראיון בלעדי עם פיטר גרינאווי בגלובס.
                  (אגב, למה שזו תהיה הפעם האחרונה שהוא מגיע לפה? האיש בן 66!)
                  בלעדי אמרנו? אופס, הנה לאורי קליין יש גם.
                  איזה ראיון עשיר ומוצלח יותר? נחשו.


                  עיתונאי ישראל מוזיקליים במיוחד
                  שני ראיונות עם עיתונאים/מוזיקאים בגלריה היום.
                  רועי ארד
                  ונדב רביד
                  לא קצת צפוף באוזן? ואם כבר, אולי תעשו מזה פרויקטון, או כתבה מאוחדת?


                  דב חנין?

                  למה הכתבה על הראיון של דב חנין אני ממש לא ציוני מובאת עכשיו?
                  1. בסופה כתוב בפירוש, "לפני כמה חודשים פרסם זמן תל אביב את דבריהם של חברי הכנסת שלי יחימוביץ' וגדעון סער שיצאו נגד מועמדותו של חנין וטענו כי הוא אנטי ציוני, אינו מגנה את תופעת הסרבנות ואינו שר את התקווה"...
                  2. אם בכתבה הנוכחית כתוב "את הכתבה אפשר למצוא בקלות באתר של חבר הכנסת – אדום-ירוק", למה לא דווח עליה אז?


                  ניג'וס
                  שייקה לוי אושפז באיכילוב כי הוא חש ברע (מעריב, 8). בינתיים הוא עובר סדרת בדיקות. הרופאים מעריכים כי "מצבו קל". אה? מה זה מצבו קל? מדובר בתאונת דרכים?


                  פר-סו-מות
                  הקמפיין הזה למען הסטודנטים שובתי הרעב הוא של
                  בנק לאומי .
                  מה עדיף, קמפיין ממומן או מחתרתי, בלי שום קשר לכזה גוף אימתני?


                  צרות בכותרות

                  "כנפיים שבורות" עוד עמנו במצעד (תרבות מעריב, ביקורת על הספר של אמיר גוטפרוינד).


                  ברשתתתת

                  אולי שמישהו יטפל באתר המביך של היכל התרבות?
                  למשל, יצור הדמיה נאה של המושבים באולם, למשל, יקים מערכת רכישת כרטיסים מקוונת?
                  אנחנו בסוף 2008, חברים, תתקדמו.


                  vtv
                  איך התחלקה עוגת התאונה של שישי שעבר? ערוץ 2 לקח את אמו של שלום ימיני המאמינה בצדיק שלה, וכן אח של מישהו שימיני מעורב ברציחתו, ואילו ערוץ 10 התמקם מעל מיטתה של מלי יזדי, שנפצעה קשה ואיבדה את החברה שלה.
                  *

                  מה הביא את ערוץ 10 להאביס אותנו בעוד כתבה על אורן זריף (ישראל רוזנר)? לא היה מספיק הסיבוב לפני חודשים ספורים עם העניין עם שם המשפחה שלו?
                  *

                  ומה הייתה הסיבה לראיון עם אודטה (אילן לוקאץ', אולפן שישי, 2)? העובדה שהיא חיה עשרה חודשים לבד?
                  *

                  לא! רפי גינת מודיע שהקוליפורמים חוזרים. לסדרה שלו קוראים חומוס 2008. אוי.


                  מח' הגהה
                  פגע וברח (בעבר) ולא פְּגע ובְרח (בציווי) כמו שאמר וחזר ואמר רביב דרוקר אמש.


                  מה קורה ב-mako

                  היום נתחבב על העם

                  "הנה מה אתם חשבתם על הסרט החדש של האחים כהן"

                  "נכון שמבקרי קולנוע לא מבינים כלום מהחיים שלהם? ובכן, תם עידן פלצנות - המצלמה שלנו מחכה לכם מחוץ לאולם הקולנוע ושואלת אתכם, אנשים שבאמת אוהבים קולנוע, מה חשבתם על הסרט שזה הרגע ראיתם. מהיום, אתם המבקרים"

                   

                  אה, צחוקים, בכיף. למה לא.


                  והמלצה: תכנתו במסך העריכה את אורך כות' המשנה בע' הבית, כדי שהעורכים יראו מתי נגמר להם המקום. הן נקטעות פעם אחר פעם (והגדילו את מספר התווים שאפשר להכניס למשנה).

                   


                  לפני פיזור

                  אולי גם היום אצא מחוץ לעיר. היכונו.

                   

                  vlvtunderground@gmail.com

                  דרג את התוכן:
                    60 תגובות   יום שישי , 24/10/08, 10:51

                    "משפחה נורמטיבית", "משפחה מושלמת", מצטטים העיתונים, "היא תפסה את הבעל הכי טוב בעולם", אומר אבי הכלה בסרט החתונה שהורץ כשמונים מיליון פעם בכל ערוץ, כל רבע שעה עגולה. ממש. אין דבר כזה משפחה נורמטיבית, אין סיכוי שתדע/י עם מי את/ה מתחתנ/ת.
                    במקרי הקצה - הגברים הם שיקחו את הנשק וירצחו (איך אומרת הפסיכיאטרית? "תפיסה רכושנית של המשפחה"). הנשים יטביעו.
                    (חוץ מרוני רון שלכאורה רצח וגם הטביע).


                    בידיעות מסתפקים בראשית ב"למה" ענק.
                    במעריב: "רצח
                    למה הוא
                    אותם"
                    עם גרפיקה מתחכמת (למה הוא - בפונט קטן יותר) - אבל זה לא רעיון טוב.
                    אבל אל דאגה: ה"למה?" הענק, בע' 2.

                    עכשיו השאלה: אפשר או אי אפשר היה לצפות את המהלך?
                    בידיעות טוענים המומחים "...במקרים רבים רצח מתבצע על ידי אנשים נורמטיביים, שזו המעורבות הראשונה שלהם באירוע פלילי... יכול להיות שהרצח מתבצע תוך התקף אמוק... חלק גדול ממקרי הרצח מתבצעים תוך כדי ויכוח מתלהט - שום דבר לא היה מתוכנן מראש..." (פרופ' אריה רטנר)
                    או:
                    "אדם נורמטיבי לא יפעל כך גם במצבים הקשים ביותר... אך יש מצבים שבהם הגבול בין תת-הכרה להכרה מיטשטש" (ד"ר דני רודי).
                    (ע' 2-6 פלוס רוב השער)
                    במעריב "גם במקרה הזה היו סימנים מקדימים כמו במקרים אחרים (ד"ר צאלה ורבין)
                    (כפולת 2-3+רוב השער)
                    ולעומת זאת משטרת ישראל אומרת במפורש שפישר עבר את כל המבדקים הפסיכולוגיים הנדרשים חזור ועבור. כלומר לא מדובר בסתם בנאדם שהשכנים יכולים להגיד עליו, הוא-היה-כזה-מנומס-תמיד-פתח-לנו-את-הדלת, אלא אדם שחמק כל חורי המסננת של המערכת. אז מה המשמעות?
                    שהמערכת פישלה?
                    שהכלים לבדיקה אינם שווים הרבה?
                    בהארץ מסתלבטים בכותרת הראשית על "המשפחה המושלמת"
                    (ע' 2-5+רוב השער)
                    הפסיכיאטרית ורבין מדברת גם פה.


                    להרוג ערבי ולנוח
                    ידיעות לא מפרסם גם השבוע את סיפור ההוצאה להורג מימי קום המדינה.
                    מחכה.

                    לעומת זאת, כתבת השער של המוסף לשבת - י. נוריאל יצא למסוק זיתים עם אחיו הפלסטינים.
                    תיקון למעשי הזוועות בימים עברו?


                    קצה האצבעות
                    לקרוא את "סכנת תביעה" (7 ימים, מרב בטיטו) - על תביעות דיבה של מעסיקים נגד עובדים שלהם שיצאו נגדם בביה"ד לעבודה.
                    למשל, תמי ברקאי.

                    אמנון דנקנר עונה לבתיה אפולו, וגם בקטנה לירון פריד (גלריה).
                    אי אפשר לחשוד בי באהדה יתרה למפעלותיו, אבל דבריו אלו משכנעים.

                    דייי, אחרי ששכנעו אתכם שכל האמנים המיוסרים קוראים את הדרמה של הילד המחונן, מתברר היום שכולם לוקחים סרוקסט. מזמן באמת לא היה לנו איזה סשן על כדורים נוגדי דיכאון (7 לילות).


                    אחרי מות קדושים אמור

                    מדוע זה חוגג ידיעות 23 שנים לפטירתו של נח מוזס בהפניה בשער ובידיעה גדולה בע' 9? מילא היינו חוגגים 25, אבל מה הסיפור פה?


                    התיקונים
                    התנצלות מהירה
                    ידיעות, 10
                    "התנצלות
                    במדור הרכילות שליחות קטלנית במוסף 7 ימים (ע' 64) מתפרסם היום אייטם שנוגע למר אורן נהרי. אנו מתנצלים בפני אורן נהרי ובת זוגו ורד אריאל על עוגמת הנפש".

                    אין ברירה אלא ללכת למוסף הדקיק ולמצוא את הידיעה הסוררת ממנה עולה משומה, שנהרי הציע נישואין לכתבת מסוימת קבל 30 איש שנסעו עמם לקרואטיה. 
                    משפט לא סביר כשנוגעים הדברים לאדם הנמצא במערכת זוגית שנים ארוכות.

                    אבל פה לא נגמר הדיאלוג של נהרי עם ידיעות השבוע:
                    הוא מגיב גם (ב-7 לילות) לביקורת של אביעד קליינברג בשבוע שעבר על ספרו "נאומים ששינו את העולם"
                    ומצדיק את בחירותיו.

                     


                     

                    סיפורים משעת לילה מאוחרת

                    יומני שישי: תאונות ה"פגע וברח" בראש
                    מיטל יזדי, חברתה של מיטל אהרונסון ז"ל, מתבשרת על מות חברתה מול מצלמות "שישי", ו"אולפן שישי" יציג את פרופיל הדורס


                    לפני פיזור
                    אתמול יצאתי מת"א - דרך ג'לג'וליה (!) - ועד נצרת הגעתי

                    ביקרתי בביה"ס הניסויי תיכון עירוני הגליל, בי"ס ענק, שנוסד ב-1923, ונמצא עכשיו במבנה חדש למדי (שנים ספורות). אני מודה שבכל שנותיי במערכת החינוך לא נתקלתי בקומפלקס מפואר ומרשים ועשייתי שכזה.

                    כן, לגמרי יש חיים מעבר לכיכרבין.

                     

                    vlvtunderground@gmail.com

                    דרג את התוכן:
                      32 תגובות   יום חמישי, 23/10/08, 22:31

                      מקו באוויר אחרי כשנתיים עבודה ודחיות לא מעטות.
                      קצרת נשימה ומיוזעת, הנה רשמי הסיור הראשון מסביב לבלוק העמוס וגדוש בתכנים לרוב: ערוצים, תתי ערוצים ופינונים לאין קץ.
                      מאחר שעובדים על החומרים ועל הערוצים המון זמן, יש לא מעט שאריות מהעבר, ולכן דרושה עבודת ניכוש לא קטנה.

                       

                      1.  לא מעלים אתר, ועוד כה עצום, ביום חמישי אחר הצהריים. רוצה לומר, לא לפני סופשבוע, כשכוח העבודה מצומצם הרבה יותר. מי יתקן את כל התקלות? כולם עובדים סופשבוע רצוף ומלא?

                      2.  mako אטי ביותר כרגע. המעבר בין העמודים קורה בסלואו מושן.

                      3.  נגני הווידיאו לא פועלים בפיירפוקס - מה שאומר שאני לא יכולה לדעת למה רצח קצין המשטרה את משפחתו, אף שמובטחת לי תשובה בכותרת המשנה הרלוונטית.
                      4. הידיעה הראשונה בחדשות>פוליטי היא מאתמול ב-23:58. לא סביר.
                      זו שלפניה - מ-20 באוקטובר.
                      5. העמוד הזה, על יונית לוי? איפה הכמה עובדות עליה?

                       


                       
                      6. לונדון אולי מחכה לשבוע האופנה שיתקיים בספטמבר, אבל אנחנו בסוף אוקטובר.

                      7.

                      איך היית נראית בסבנטיז

                      רק היום: אתר אינטרנט חדש יעשה  

                      מה יעשה אתר האינטרנט רק היום?

                      8. מה הקשר בין המכתב של עמיר בניון, הזועם על הראיון איתו, לכתבות הספורט בצד הנקראות "עוד בנושא" לבין תמונות הסלבז באמצע המכתב של בניון שהכיתוב שלהן הוא "מתקשרים עם מתקשרים"?

                       



                      9. ולמה בביקורת על קולדפליי צריך לראות את שי ולאון חולקים מיטה?
                      (אופס, תוקן. הם כבר לא)

                      10. מה זה "העמוד שחיפשתם לא נמצא"?

                      11. ואי אפשר בלי מח' הגהה קטנה:

                      הוציאו לו ת'מילים מהפה

                      אומרים שהכל מילים, אבל מה קורה כשגונבים אותם?

                      מילה- נ. לא ז.

                       

                      וראיתי גם הפניה עם המילה "מתקופפת", אבל בינתיים היא נעלמה לי.

                      יש לנו עוד הרבה מה ללמוד מאמריקה

                      המועמדים שלנו שותקים בזמן שמעבר לים הלכלוך נשפך. דנה

                      דנה מה? קמה? נמה?

                      12. בדף הבית, ב-View Source,  אבנר מסביר לשאר המפתחים מה צריך לעשות (ומשאיר לעצמו הערות)

                        

                      //=============================================== EREZ: ONLY CHANGE THIS PROPERTY ================================================//

                      // INSTRUCTIONS:
                      // 1. GET THE PARAMETERS (AREA, LOCATION...) YOU GET FROM CUSTOM PROPERTIES FROM THIS PORTLET (NEED TO BE ADDED BY IRIT/TOMER TO THE PORTLET) (ASK DEDI AND IRIT TO HELP YOU ON THIS ONE)
                      // 2. CALL THE ENGAGE SERVER WITH THE PARAMETERS (LIKE NOAM DID ON THE HEAVY BANNER) - ASK SAGIV AND OREN FOR MORE DETAILS
                      // 3. USE THE REPLY FROM THE ENGAGE SERVER AND PUT IT IN XXX (ביפפפ V!) // THATS ALL

                      //flash......XXXXXXXXXXXX.(צנזרתי)......... hardcoded, need to be changed
                      * avner's code ends

                       

                      אלו היו כמה דוגמאות ממש חפוזות ורנדומליות לעבודת עישוב והדברה מיידית שצריך לעשות באתר.
                      כן, זה היום הראשון, השעות הראשונות, אני יודעת, ואני תוהה, כאמור, אם סופהשבוע יוקדש לעבודות השיפוצים, ועד כמה צחי גראד יעזור בהובלות כמו שהבטיח.
                       
                      בהצלחה.
                      גם לאבנר, ותודה ששיתפת. 
                       
                      עדכון
                      גם גלמור עשה סיבוב, וראה דברים נוספים.
                      יובל דרור התמקד ב-Header.
                      תומר כהן.
                      ירדן לוינסקי.
                      אנקדוטות.

                      vlvtunderground@gmail.com

                       

                      דרג את התוכן:
                        61 תגובות   יום חמישי, 23/10/08, 10:30

                        הקוברה מקורקעים.
                        הצוקית מקורקעים.
                        מי הבאים בתור,
                        ועל מה יתאמנו הטייסים?


                        פגעו וברחו

                        מצלמות האבטחה של מטבחי סמל בתל אביב צילמו את הלנדקרוזר הרצחנית בעת היציאה מהנמל. בעל החנות מסרב לאשר להראות את הסרט ברשת כי משפחתו של אחד החשודים רכשה שם מטבח.

                         


                        הפיטורים, העוני, השטויות

                        בערב החג הכין המארקר את קוראיו לאחרי החגים עם הכותרת המבטיחה
                        "אחרי החגים: גל פיטורים ראשון"
                        ישראל היום הצטרף אתמול: "לקראת פיטורים במשק"
                        מעריב אתמול, רביעי: "גל פיטורים במשק בתוך חודשיים"

                         

                        ידיעות מפתיע ברביעי בכותרת "ישראל  - מס' 1 בעוני בעולם המערבי"
                        כותבת מדהימה, לא? יותר עניים מאשר בטורקיה ובמקסיקו?
                        בהמשך מתברר שהכוונה -  על פי מדדי OECD - הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי.
                        והשאלה היא:  האם זה המדד היחיד?
                        האם באמת אפשר לומר שישראל היא המדינה הכי ענייה בעולם המערבי? כלומר שמד העוני בה הוא כל כך דרמטי?

                        ואם הכל נכון ומדויק, למה לא לחבר בין שני הסיפורים, זה עם הנתונים, של סבר פלוצקר, וזה של מתן צורי, על שני ילדים רעבים, בעמוד הבא?

                         

                        הבוקר כותב רולניק במארקרוויק על כל השטויות הכלכליות שתקראו בעיתונים בעת הקרובה. צריך רק לשמור ולבדוק אם הכותרות האלו יתגלו בהארץ/המארר מבלי משים בחודשים הקרובים.


                        הסרטן ימ"ש, מה הוא יורד?

                        אמש - כקונטרה לכתבה של בעז גאון בסופשבוע שעבר (ולקראת מבצע הקש בדלת?) - הגיעה ההצהרה "ירידה חדה בתחלואה בסרטן"
                        לא יודעת אם זכורות לכם כל הכותרות האימתניות בידיעות ובמעריב בשנה האחרונה, כותרות ראשיות בשער שדיווחו על עליות דרמטיות בסרטנים?
                        איפה הכותרות המקבילות לאור הדיווחים הללו? פחח.
                        גם הבוקר, אחרי שהתאוששו מהבשורה העיתונים לא ממש מתלהבים (כזכור, ידיעות טובות לא מוכרות) ולכן, סיפור הסרטן הוא בע' 9 בידיעות, ובע' 13 במעריב (לפחות עמודים שלמים) ובהארץ - ידיעה נידחת למדי, ע' 6 למטה.
                        אני לא ממש משוכנעת שסרטן היא "המחלה הנוראה מכולן" (כות' גג, מעריב) לדעתי יש עוד כמה מתחרות על התואר.


                        רביב דרוקר תובע מיליון שקל מידיעות

                        פה, ופה, ופה.

                        הנה קטע מהכתבה

                        ומי לא דיווחו? נכון, ynet וידיעות.

                        תזכורת - דרוקר מגיב בבלוג שלו נגד טענות רז שכניק בכתבה. ומוסיף היום פוסט על התביעה.
                        במעריב מופיעה הידיעה הבוקר בע' 14 למטה.

                        בהארץ - ע' 7.
                        (בא כוחו של דרוקר הוא עו"ד בועז בן צור, לא בן ציון, שהוא בכלל סוכן אמנים).


                        האח הגדול
                        זוכרים את סיפור התביעה נגד בובליל?
                        גם הבוקר כותב מעריב שבובליל "כלוא" בווילה.

                         


                        מי נתקל מי

                        מבזק באתר הארץ, רביעי, 22.10, 16:50

                        "חייל צה"ל נפצע קל בהיתקלות עם מתנחלים"

                         

                        מי התבלבל בין סוכה לטנא?

                         


                        קצה האצבעות

                        שער סופשבוע: מטופלים המוטרדים מינית על ידי פסיכולוגיהם ופסיכיאטריהם. על השער: זיגמונד פרויד. למה, במה חטא? וגם: לא נשמע לכם מוכר הסיפור?

                         

                        קורעים בקפה

                        ידידי אסף שגיב, עורך תכלת, האינטלקטואל היחיד בקפה, סגר את הבלוג שלו והוריד את הפוסטים למחתרת.
                        פוסטי הדייטים  (שם גנרי) הזוכים לאלפי צפיות דכדכוהו עד מאוד, והוא חושב שמקומו אינו כאן. ניסיתי לעודד אותו, אך לשווא. אולי אתם?

                         

                        הבחירות בארה"ב ע"פ הטיובית.


                        בלוגלנד
                        אחד ממפיקי אביב 41 של אורי ברבש, אביתר דותן, עונה ליאירוה על דברים שכתב בבלוג שלו על אודות הסרט.
                        מסוג הדיאלוגים הפוריים שיכול לקרות רק בפורמט כזה.


                        זהויות בדויות
                        אני לא הסתדרתי עם שתי זהויות, וזו, יש לה 36.

                         


                        אסי דיין

                        מאושפז המחלקה הפסיכיאטרית הסגורה בשיבא.
                        למה בידיעות (ע' אחורי) חושבים שזה בסדר לראיין אותו משם, כשמצבו די ברור, אף להדיוטות? שאלה מעולה.


                         

                        VTV

                        כל מבקרי הטלוויזיה כותבים על האמת העירומה, הסדרה החדשה של הברבשים בערוץ 10 וחולקים מחמאות, אם כי חלקן מסויגות.
                        אסף שניידר כותב במעריב:
                        "...סדרה מז'אנר שמי יודע מתי נתקלנו בו בפעם האחרונה אצלנו: מתח, משטרה, היעלמות מדאיגה של צעירה..."
                        ובכן, נתקלנו רק בקיץ האחרון: חקירה פנימית, מיני סדרה ששודרה ביס. מתח, משטרה, רצח של נערה צעירה, חוקרת עגומה ונמרצת (ענת וקסמן). כן, לא רבים ראו, לא רבים כתבו, והיא נמוגה בחשכת הטלוויזיה.

                         

                        * כמו ששמה לב אמש ריקי לראשונה, למה נעלמה עובדה מאתר קשת?


                        לפני פיזור
                        - לפני אמשיים חלפתי ליד מוקד ההקפות השניות בכיכרבין מלכי ישראל, ושמעתי את אחד הנואמים מדבר בשבחיו של עם ישראל: "איפה עוד שמעתם על אומה שבה מנשקים ספרים?"

                         

                        - והדץ סיפר אתמול בבוקר בתוכנית לחיות טוב (ערוץ 2) שבטיסות הפנימיות של דלתא בארה"ב השמיעו את עידן רייכל.
                        טסים אחרים סיפרו שבאותן טיסות אפשר לראות את סקס והעיר הגדולה, הסרט, עם כתוביות בעברית.
                        הלב ממריא אל על (ודלתא  וקונטיננטל), תוך כדי נישוק ספרים.

                         

                        vlvtunderground@gmail.com

                        דרג את התוכן:
                          59 תגובות   יום שלישי, 21/10/08, 13:34

                          דן ואני
                          הראיון עם בתיה אפולו עורר תרעושת רבה בטוקבקים של הפוסט הקודם, כי אפולו היא, כנראה, הדבר הקרוב ביותר לדב"א שידבר בשנים הקרובות.
                          בינתיים הספקתי לקראו, ויש בו כמה עניינים בעייתיים: ראשית, נעמי בן אמוץ, הבת המשותפת, מוזכרת מעט מאוד בכתבה. כל השנים בהן אפולו מתארת איך עברה מפה לשם ואיך נסעה וחזרה, אין לקוראים שומושג איפה הייתה נעמי כל אותו זמן, או מי טיפל בה. קל וחומר מה היו יחסיה עם אביה (למעט המשפט האחד "חצי שנה לפני מותו באה בתו נעמי לעזור בטיפול בו ושהתה אתו עד מותו").
                          מצד שני, השיר של נעמי על אביה הוא תוספת מצוינת לכתבה, אבל הוא מעומד (גרפית) רע מאוד, ונבלע בין הטורים.

                          שנית (ואולי בכלל ראשית) כל עניין יחסיו השנויים במחלוקת של דב"א עם נשים באופנים שונים ובגילאים שונים, לא נידון כאן כלל. למעשה הם נקראים בכתבה במילה אחת, תמה וחמודה - "השתובבות". אני משערת ששני הנושאים כבדי המשקל הללו היו בבחינת טאבו/הסכמה בין המראיינת למרואיינת שלא יישאלו.

                          באשר להצגת הראיון: מעט מדי כותרות ביניים עם מרווחים לא קצובים ביניהן. הכותרות עצמן ערפיליות מדי.
                          למשל, הזמן שהשקעתי בהבנת "מאניה לדייק" היה הרבה יותר מהסביר. כ"כ, כותרות בינתיים צריכות למשוך את הקורא לפרק הבא, ולא זה המצב פה.

                          את תגובת אמנון דנקנר צריך היה להביא בסמוך לדבריה של אפולו על אודותיו, או בבוקסה נפרדת, אבל לא בסוף הכתבה, כלצאת ידי חובה.


                          בית הזכוכית

                          המארקר משעתק את הכרוניקל רוויו, או:
                          רותם סלע קיבל השראה מההיסטוריון נלסון?

                          איציק ספורטא עורך השוואת טקסטים בהעוקץ.
                          האם גם בעניין זה יפנה עמוס שוקן למועצת העיתונות, כפי שפנה בעניין המאמר המתורגם של אלי ציפורי בגלובס?

                          עדכון: במאמר שבאתר, בסופו, יש הבהרה והתנצלות.


                           

                          המחקר היומי
                          מישהו יכול להסביר מה חדש במחקר הזה, הקובע שג'אנק פוד מזיק ללב?
                          כלומר כמה מחקרים חדשים כאלו עוד נצטרך לקרוא?


                          קוסמטיקס
                          אפרופו סקר מוצרי הקוסמטיקה הנבחרים של דורית לנדס בגלריה, אני זורקת כפפה: המוני כתבות מוקדשות למוצרי מזון אורגניים בכל מוסף ומוספון. מה עם סקירה שוטפת של מוצרי קוסמטיקה אורגניים? הרי הרוב המכריע של מוצרי הקוסמטיקה בשווקים הם רעלים מוכחים. אולי תספרו קצת ובקביעות על הבטוחים לשימוש (שהם גם זולים עשרת מונים מכל ההבטחות הפלאיות המחליקות, הממצקות, והמאירות ומעוררות את העור?).

                          יש לי חשד שזה לא יקרה, מאחר שחברות הקוסמטיקה הגדולות והמרעילות הן מפרסמות ענק בעיתונות.

                          עדכונים:

                          תוזכרתי שלפני יותר משנה היו שתי כתבות עוקבות בנושא ב-ynet.
                          כמו כן הייתה כתבה בשנה החולפת בלאשה ואחת באת לפני כמה חודשים.
                          בכתבה הזו, שהתפרסמה במארקר לפני פחות מחודשיים לכבוד עלייתם של סבוני ד"ר ברונר לארץ, כתוב בעיקר על הקוסמטיקה המתחזה לאורגנית.


                          הכל טוב ויפה. אני מדברת על מדורים קבועים, שוטפים, ועל הוספת מוצרים אורגניים לשוק הישראלי. השוק פה קטן? נכון, בואו נגדיל אותו, בעזרת מודעוּת.


                          צילום היום
                          רה"מ הרוסי, ולדימיר פוטין, בוחן מתקן ניווט על כלבת הלברדור שלו, קוני (רויטרס). קוני בקדמת הפריים, ענקית, פוטין מאחור, זעיר. פחד אלוהים (שער גלובס).


                          סגנון
                          שמחתי מאוד לקרוא על אחת, נועה וולמן, שתהיה "המרעננת הרשמית" החורף. כמו שכתבה בת הטוחן - די כבר עם זה.
                          אבל נתקדם הלאה. מתברר שהיא מופיעה  בתוכנית בשם "דבר עם הסוכן שלי".
                          מה זה? אני תוהה. אה, טוב שיש גוגל. אולי כדאי לכתוב את זה בכתבה, למקרה של סתומים כמוני שלא בעניינים?


                          מוספחג (מעריב)
                          על השער: "אשר סימוני מהאח הגדול מציג: איך לשרוד תוכנית ריאליטי"
                          סליחה? וכי שרד סימוני את התוכנית?

                          ובאשר לתכני המוסף.
                          ניסיתי למצוא לי משהו להיאחז בו, איזו עצה שתשדרג את חיי, ולא מצאתי. האם זה בגלל שחיי כה משודרגים, או בגלל שהעצות כולן נכתבו כבר עשרות פעמים?
                          זה ניחא. בסוף כל קטגוריה מוצע לקוראי מעריב לשלוח עצה משלהם למס' המופיע בגיליון.
                          בתמורה יזכו בפרסים שונים, למשל מנוי למעריב לחודש, מנוי למועדון כושר מסוים לשלוש"ח, כאלה.
                          במוסף עצמו לא כתוב כמה עולה משלוח כל סמס.
                          רק אם תעמיקו חקר תמצאו בע' 8 של עמודי החדשות באנר אדמדם האומר
                           "מעריב אקטיב * עלות שליחת סמס מכל רשתות הסלולר: שקל אחד"
                          ועכשיו צריכים הקוראים האינטליגנטים לקשר בין הסמסים שהם מתבקשים לשלוח דרך המוסף, לעלותם.

                           

                          התקשרתי (!) כדי לשמוע אם יש הודעה האומרת כמה עולה כל סמס. התשובה - לא.
                          ובכל זאת השקעתי שקל ושלחתי עצה אחת: לא לשלוח סמסים מיותרים.
                          קיבלתי גם תשובה:
                          "עצה מעולה!הודעה תימסר לזוכים בימים הקרובים.מעריב אקטיב בשבילך..."
                          ודאי תתהו מדוע זה אין רווחים בין המילים? גם אני שאלתי את עצמי, אבל כך מופיעה הודעת הסמס של מעריב אקטיב.


                          לחם עבודה
                          יורם בינור עוזב את חב' החדשות אחרי סכסוך ממושך עם אהוד יערי.

                           

                          I design 

                          מעריב עומד לצאת מיד אחרי החגים בעיצוב חדש של עמודי החדשות.
                          העם עוצר את נשמתו.
                          בידיעות מה?


                          האח הגדול
                          אם בובליל לא יכול היה לקבל זרם חשמלי "מסיבות בריאותיות" אני מניחה שזה בגלל שיש לו קוצב לב/הפרעות קצב וכדומה. לא כי "ההפקה התערבה" שרירותית, כפי שנרמז פה.

                           


                          שיריקי
                          לרגל נסיעה מסתורית של עמיר לאנשהו, ריקי כהן מחליפה אותו למשך ארבעה ימים.
                          לרגל מרתון הבסיסטים של 88, קבלו את אלי מגן, בסיסט, זמר ומהמוזיקאים המרתקים שיש לנו, בשיר של מירון איזקסון, "לזכור", ולצידו את מיטב כוחות הרוק המקומי. ורד קלפטר המוכשרת כל כך  שגם הלחינה ומצטרפת בגיטרה וקולות, וגם הבסיסטית (2) והזמרת האהובה והחושנית, הצ'לנית קרני פוסטל, ולא פחות מנסיך הרוק, ברי סחרוף, בקולות וגיטרה.

                          "ואולי רק זיכרון נוח ממשפטי נערה אהובה". איזקסון הוא משורר שכדאי להכיר.


                          לפני פיזור
                          בלו בלו. אני אשב בצל.

                           

                          vlvtunderground@gmail.com

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה