כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    62 תגובות   יום שני, 20/10/08, 10:44

     

    בשער מעריב - "חשיפה" (אבי אשכנזי) של הקיצוצים באגף התנועה  של המשטרה.
    אלא שהמכתב שמעריב חושף פורסם במסיבת עיתונאים של עמותת אור ירוק ב-10.9.08 

    וזה הפרסום ב-nrg לאחר מסיבת העיתונאים. לא, אין קשר בין נרג' למעריב, למה אתם שואלים?

     


    קצה אצבעות החג
    פעם הארץ היה מוציא את הסיפורים החמים של הקיץ והחורף בשני מוספים מיוחדים שהייתי שומרת שנים. עכשיו ידיעות לקח על עצמו את התפקיד עם מוסף שנקרא "הסיפורים הכי טובים בעולם".
    יופי. לפחות מישהו דואג להשכלתי.

    *

    בתיה אפולו שוברת 38 שנות שתיקה ומספרת: "גירשנו את דנקנר מהבית"

     


    התיקונים של ידיעות (המשך 3)
    אתמול בבוקר דיברתי על הפרשה בסדר יום של קרן נויבך. מפיקות התוכנית ביקשו תגובה מידיעות והתשובה הייתה: את מה שהיה לנו לומר כתבנו בהבהרה שהתפרסמה בעיתון.
    בתוכנית ניתחתי בהרחבה את הטקסטים:
    בפרומו ביום חמישי היה כתוב
    "... המסע בעקבות התמונות... הוביל אותנו לעשרות לוחמי פלמ"ח והגנה, אנשי ש"י, היסטוריונים ואנתרופולוגים, שפרשו בפנינו פרק אפל בתולדות המאבק היהודי-ערבי לפני ותוך כדי הקמת המדינה..."
    - משפט המחשק את אמיתות הסיפור.
    ובהבהרה בשישי כתוב שידיעות - כך טוען העיתון - קיבל "מידע רב מאזרחים על אודות האירוע"...
    - משמע הלחץ שהופעל לא היה לחץ מדרגים גבוהים אלא מהעם - זה מה שרוצים עורכי ידיעות שנבין.
    בהמשך היום פורסם ב-Nfc שידיעות מעדו בעבירת צנזורה:
    רשויות הביטחון בישראל טענו, כך נכתב שם, שעורכי ידיעות "לא טרחו להעביר את הידיעה המקדימה לאישור הצנזורה. על-פי החוק, כל גורם, קל וחומר כלי תקשורת, מחויב לקבל את אישורה המוקדם של הצנזורה בעניינים אלה; פרסום בלא אישור מהווה עבירה פלילית.
    "...בלשכת הרמטכ"ל ובמשהב"ט נטען ש'פרסום מופקר שכזה' עלול לסכן עוד יותר את החייל גלעד שליט"... וגם ש"בבדיקות שנערכו נמצא כי אין כלל ודאות שהמעשים שיוחסו ללוחמים - אם אכן אלה בוצעו - נעשו לאחר הקמת המדינה. משמע: אין כלל ודאות שאותם לוחמים פעלו בשירות מדינת ישראל".
    ידיעה מוזרה ביותר. אם הייתה עבירת צנזורה, אין לי ספק שבידיעות היו מקבלים על כך הודעה רשמית, וגם שאר כלי התקשורת היו  מדוּוָחים על כך.
    לא רק זה: בידיעה המקדימה בידיעות כתוב בפירוש שהאירועים היו ככה"נ בין נובמבר 47' ליולי 49'.

    אף אחד לא כתב שזה היה "בשירות מדינת ישראל".
    כך שיש להתייחס בספקנות לגורם הצנזורה המתואר לעיל.

    גם נרג' מנסה להתחקות אחר הסיבות לאי פרסום הכתבה עד כה:
    "מבול של פניות מצד קוראים וגורמים בעלי זיקה ממשלתית וביטחונית הביא להחלטה של ידיעות אחרונות שלא לפרסם את הכתבה"
    "גורמים בעלי זיקה"? תרגום, מישהו?

    מי נתן את ההוראה? ע"פ נרג', נוני מוזס.
    עוד כתוב כי הסיפור יפורסם בשבועיים הקרובים אחרי שייערכו בו שינויים מסוימים.
    גם הארץ מפרסם ידיעונת בנושא בטור צד. ראשית מגוללת גילי איזיקוביץ את הסיפור ובסוף היא כותבת:
    "להארץ נודע כי בין הגורמים שפנו לעיתון היו גם בכירים במערכת הביטחון שהתריעו כי הפרסום עשוי להצית את המזה"ת".

    להצית את המזה"ת? זהו אנדרסטייטמנט נאה.

    בידיעות, כמו שאמרתי לקרן, נהוגה משמעת מים חמורה. כולם ממלאים פיהם מים.

    שווה לעקוב.


    מייל, 13:20

    "את ממשיכה לפספס

    פעם אחת ניסית להיות עיתונאית במקום מבקרת תקשורת, ומאז את מפספסת יום אחרי יום.

    בהתחלה חשבת שסתם מדובר בעוד פרשת "שרוף", אח"כ חשבת שמדובר ב"לחצים", ועכשיו את מתחפרת בעמדתך שלא יכול להיות שכל העולם ואחותו טען שמדובר בנזק בטחוני.

    אפשר כמובן להתווכח על השאלה אם זה באמת נזק בטחוני או לא, אם מישהו באמת יפגע בגלעד שליט בגלל זה או לא, ואם היתה או לא היתה עברת צנזורה (ולחשוב ש"(זו) ידיעה מוזרה ביותר. אם הייתה עבירת צנזורה, אין לי ספק שבידיעות היו מקבלים על כך הודעה רשמית, וגם שאר כלי התקשורת היו  מדוּוָחים על כך".

    אבל למה את מתחפרת וממשיכה לטעות?

    "ובהבהרה בשישי כתוב שידיעות קיבל "מידע רב מאזרחים על אודות האירוע"...
    - משמע הלחץ שהופעל לא היה לחץ מדרגים גבוהים אלא מהעם".

    נו באמת...

    המסקנה? א.  כל אחד צריך להתעסק במה שהוא מבין בו ב. לא כל אחד מתאים להיות כתב חוקר"


     

    לא שאני מבינה מה האיש רוצה להגיד, או את הקשר בין דבריו לבין מה שכתבתי, אבל שיהיה, למה לא.

    בכל מקרה אבהיר את עמדתי בקצרה:

    אני משערת ש -

    1. העובדות בכתבה נכונות
    2. זו לא עבירת צנזורה
    3. הופעלו לחצים מכל מיני דרגים, עליונים כתחתונים

     


    יומולדת 100 לדוד גלעדי

    מי שלא צפה הבוקר בגלעדי, סבא של יאיר לפיד מתראיין בתוכנית הבוקר של ערוץ 2 לא ראה ראיון מצוין מימיו. וזה למה? ראשית צלילותו ותבונתו - מעטים הם בני ה-20 המדברים כמוהו.

    שנית, זוכרים את המדור של לפיד בו כתב על סבו, שהיה עיתונאי בידיעות, מבלי להזכיר שהיה מראשי המורדים שעברו למעריב?

    ובכן הבוקר דיבר על כך גלעדי מפורשות, בלי צנזורה של הנכד או של עורכיו. הוא סיפר שהוא וחבריו עזבו את "האדון יהודה מוזס, שהיה איש טוב, אבל נהג לתקן את הידיעות שהעברנו לטובת עסקיו".

    כשנשאל על טומי לפיד, סיפר שתחילה לא חיבב את הקשר שלו עם בתו שולמית, מאחר ש"הוא היה עולה חדש והעברית שלו לא הייתה מספיק תקינה". אבל בהמשך הוא למד לאהוב אותו, לא לדאוג.

    באשר לנכדו, יאיר, הוא אומנם אוהב אותו מאוד, אבל הוא "לא יכול להביע דעה על עבודתו".

    תענוג אמיתי.


    הקירשנדונים

    איך זה שלא נמצאה אתמול שום אישה, שום מומחית בשום תחום שהוא? רק גברים לבנים שבעים ושמנמנים, מי יותר ומי פחות, הביעו את דעתנותם?

    אה כן, טינה פיי ושרה פיילין כיכבו כמובן (רק השניות האחרונות. פה יש את כל המערכון), כמו בכל מהדורת חדשות.

     

    ואיך אמר אהרון ברנע בערוץ 2? Saturday night live זה כמו ארץ נהדרת.

    והייתי מוסיפה ואומרת: אפילו פחות.


    מיילבק מ-allaroundall
    ב-ynet מעתיקים מניו יורק טיימס בלי עריכה ובלי קרדיט.

     

    לא רק זה, גם התרגום קלוקל במיוחד. פסקה 5:

    "ומצטיירת כלא-רצינית ולא-זהירה"

    הטיימס:

    unserious and uncurious

    תרגום מדויק: לא רצינית ולא סקרנית

    ובאותה פסקה:

    "היא לא מדברת ברצינות אבל מנסה לייצר התרחשות"

    ובמקור:

    She does not speak seriously but attempts to excite sensation.

    תרגום מדויק: ...אלא מנסה לעורר סנסציה.

    ולקינוח:

    פסקה 6 :

    "ובכל זאת, עיקר מגניהּ הם ג'ו ושישיית הבירות, שמושכים בכתפיים לנוכח הביקורת על פיילין באמצעי התקשורת"

    ובמקור:

    All the while, Ms. Palin's stoutest defenders are often the Joe Sixpacks in her crowds, who shrug off her critics, ridiculers and perceived adversaries in the news media

    גו' סיקספק הוא הרדנק האמריקאי. מכירים, נכון?


    טוקבק, צג:
    "למות על יפה בלונדינית באבן גבירול
    זהו, אם למות מתאונה, אז תהיי בלונדינית, יפה, יפהפיה, בלונדינית. בתל אביב.
    אם את למשל אימא ערבייה, אם לחמישה ילדים אבל עם שיער שחור, או איזה בן 54 מ... לא יודע מאיפה, אתה חתיכת סטטיסטיקה שלא מעניינת את ידיעות למשל (בראשון), או את מהדורות החדשות או את אף אחד!
    ראו מה עושה עיתון: תמונה של היפה (8 פעמים כתוב "יפה") בשער, כפולה - לא פחות מנשיא המדינה.
    ואז בפינה נידחת מאמר על מצב התאונות בישראל ובין היתר כתוב גם על איזה רמסיה חוסיין מדיר חנה (ותמונונת) ועוד איזה בן 54 - אתיופי? רוסי? קיבוצניק מופרט? מעכו?
    בן 54 (גם פגע וברח) - מה הוא כבר יכול להיות? אם הוא הולך רגל אז בטח אין לו אוטו, אז הוא עני, אולי הוא ערירי? אולי הוא...
    מה שנשאר לי זה לדמיין (ולצלצל לדיר חנא לחברים): שני אופנוענים (סתם ערבים מעראבה) משתוללים עם אופנוע והורגים את רמסיה, ואני מדמיין איך נראים ובני כמה, מחמוד, עלי, אוסמה, חמדה, פאוזיה (סתם שמות) אולי אחד בן שנה? אולי אחד עוד יונק? אולי?
    הכל נדמיין, כי אף אחד מהם לא יפה, לא  בלונדיני ולא מת"א. ועל זה אף אחד לא יספר לנו, בטח לא בשתי כפולות בידיעות! 8 כתבים, ראיונות בפאב, ראיונות עם כל המשפחה, החבר (חודש!)
    ".


    אגב 1, האם רמסיה בת 40 (הארץ ומעריב) או 50 (ידיעות)?
    אגב 2, ידיעות היה היחיד שהוסיף והארץ הוסיפו תמונה שלה, גם אם תמונונת.
    ואגב 3, מיטל, שזכתה לאלפי אינצ'ים מכונה באחד הכיתובים במעריב (ע' 4, ראשון) "ליטל"


    החטיבה הצעירה הירושלמית
    העיתונאים עם מפונק הוא. הירושלמים לא מצליחים להתארגן יחד עם החטיבה הצעירה התל אביבית, ולכן מתארגנים בעצמם בעזרת אגודת העיתונאים הירושלמית.
    ההפרדה הזו בין שתי האגודות היא בטח עוד מהימים שהעיר הייתה במצור, והעלייה אליה נעשתה באמצעות שיירות של משוריינים חורקים ומקרטעים.
    בכל מקרה, ירושלמים חטובים, צעירים ויקרים, הנה:
    הפגישה הראשונה שלכם תהיה ביום שישי, 24 באוקטובר 2008,  עשר בבוקר,
    בית אגרון - בית אגודת העיתונאים, הלל 37. 
    אשרו את השתתפותכם במייל או בנייד  052-4244006, avishagzohar@gmail.com

     


    מח' מנויים שלום
    מיילבק (לי אין נדודי שינה):
    "שעת לילה מאוחרת מדי, נדודי שינה, זפזופ אדיש, היתקלות מקרית בערוץ 21, הוא ערוץ הקניות.
    פלמוני בחליפה, מנכ"ל מעריב מנויים, מפציר בצופים לעשות מנוי על מיטב התוצרת במחיר מציאה:
     1,300 שקל, מנוי למעריב+רייטינג למשך 12 חודשים + מכונת אספרסו מתנה ועוד כמה הטבות
    ".


    לחם עבודה

    החטיבה הצעירה לא "חשפה" את השכר אצל יואב יצחק.
    כתבתי על כך ב-29 באוגוסט.

     

    אני בעד המאבק לשיפור תנאי השכר, ומקווה שמכתבים דומים יגיעו גם לשאר המעסיקים הגדולים בעולם התקשורת.

     


    באו הלכו באו הלכו

    האמא והבן מנשר שהשאירו מכתבי התאבדות ונעלמו?

    הנה הכרטיס של הבן בקפה  - פוסט פרידה נזעם.
    אופס, הם שבו לבסיסם בשלום. שטויות, יש למשטרה הרבה משאבים בשבילכם.

     


    המדריך המלא לטרוליזם
    כל טיפוסי הטרולים פה.
    איך עוברים ביניהם? דרך ה-next. חפשו את עצמכם.

     


    את מי מעניין אם היידר היה הומו?
    בני ציפר חושב שזו גזענות:

     

    עופר אדרת חושב אחרת.

    אהבתי את הניסיון לשלב לינקים אצל ציפר, כפי שביקשתי, אלא שהם קצת התעקממו.

     

     


     

    כנס אילת לעיתונות
    אני מתכנן לרדת לכל ארבעת הימים 30.11-3.12, ומחפש שותףהים לחדר למלון שם (עלויות). כדאי להזמין במהרה כי למיטב הבנתי לא ישמרו את החדרים המוזלים ליותר מדי זמן.
    אני שותף נקי, מסודר, לא שומע מוזיקה ולא מתופף עד 4 בבוקר, עושה כלים (או לפחות את שתי הכוסות שיהיו למברשות שיניים) ומוריד את הזבל.
    אהוד קינן
    ehud@ehudk.com


    לפני פיזור
    עוד יומיים נגמרים החגים, וימותו כל התירוצים.

     

     

    vlvtunderground@gmail.com

     

    דרג את התוכן:
      72 תגובות   יום שבת, 18/10/08, 11:49

       

      ערבים ותיקונים
      אחרי שכתבתי את הפרשנות להבהרה של ידיעות אתמול, על סיפור ה"הרגנו ערבי" שלא התפרסם, פרשתי לענייניי (טוב, ירדתי לסוּפר) ובדרך תהיתי: רגע, ומה אם הסיפור אמת לאמיתה, והוא לא התפרסם רק בגלל לחץ שהופעל על העיתון? לאאאאא. המשכתי לדבר אל עצמי.

       

      עמוסת מגדנות חזרתי הביתה (לא חלפו 20 דקות מרגע פרסום הפוסט), שם השארתי את הסלולרי, והנה 3,801 שיחות שלא נענו, 564 סמסים ועוד 149.5 מיילים בנושא: בידיעות התעצבנו עלי מאוד. כל ההודעות  ל א  היו מאנשי ידיעות, אלא שליחויות מפותלות, כולן נשאו אותו מסר (כולל איום בתביעה):
      הסיפור בדוק ומוצלב ומחושק, 250%.

       

      זאת אומרת שהאופציה השנייה - לחץ שהופעל על המערכת מנע את פרסום הכתבה - היא הנכונה, לא?

      או שמא יש אופציה שלישית?

       

      במהלך אותן שיחות הוספתי לפוסט עדכון  - את האופציה השנייה.

       

      נשאלת השאלה: מה יותר גרוע - לדחות את הפרסום כדי לתקן סיפור שגוי/ לעדן אותו/ לבטל אם מתברר שמדובר בברווזון, או לוותר על הפרסום בגלל לחץ ציבורי או אחר?

      ללא ספק, האופציה השנייה הרבה יותר גרועה, מאחר שלטעות כל אחד יכול. זה אנושי לגמרי.


      לחם עבודה שחורה

      צגה מלקו , ילידת אתיופיה, היא המנהלת החדשה של רשת א', כמו שכבר נכתב. בראיונות למקור ראשון ולמעריב היא מספרת שכשהלכה ברח' הלני המלכה בירושלים, בדרך לעבודה ברשות השידור, עצרה אותה עוברת אורח ותהתה אם היא "רוצה לעבוד בניקיון, יש עבודה אצלי. הבית נקי, יש רק אימא קשישה. תוכלי לישון אצלי".
      לא מזעזע?

      *

      עידו שי, ראש אגף החדשות בנענע10, עזב.


      קריאת חובה
      הראיון עם פיליפ רות' מתורגם מהאובזרבר (תרבות מעריב).
      טוב, הוא עוד לא באתר (אם בכלל), אז הנה המקור.
      איזו כותרת מעולה: The story of my lives
      אני בעד לגמרי, אבל תוהה אם להפוך את רות' לכתבת שער כולל איור שלו, זה מגנט רייטינג לקוראי מעריב.

      *

      ענת מידן מראיינת את מרב מיכאלי ואמה ז'וז'י קסטנר לרגל הסרט להרוג את קסטנר שיוקרן בפסטיבל הסרטים בחיפה מחר (7 ימים).
      מעניין, מאלף ולא פולשני.

       

      אני שמחה לראות שהקומיקס הרוסי ב-7 ימים צובר תאוצה.


      ממון (ידיעות)
      המדור 10 דברים שלא ידעתם על עוסק בחברת מקורות.
      דווקא בימים בהם מדובר על המים המזוהמים והמסרטנים אין על כך מילה. אז מה, ברושור מידע של החברה וזהו? בשביל מה?
      מה שכן, כתוב שמפעל הסינון אשכול הוא הרביעי בגודלו בעולם ונחשב לאחד המורכבים והמובילים; שמקורות משתמשת בדגים לניקוי מאגרי המים;
      יופי!


      7 לילות
      עד היום חשבתי שהמדור דואר רשום בתחילת הגיליון מיועד לקוראים הרוצים למחות על דבר מה שנכתב בעיתון.
      אלא שבגיליון האחרון חתומה על המכתב ציפי שמילוביץ'. הקורא התם חושב שהיא קוראת תמה, אבל לא, זוהי סגנית עורך המוסף.
      אז תסבירו לי את הנקודה?
      עדכון: אוקיי, מתברר שזהו מדור פלורליסטי: גם אזרחים מן השורה יכולים לכתוב בו וגם עובדי ידיעות. לדעתי הדברים צריכים להיות ברורים יותר ומבודלים.

      *

      רגע, אז כל הסיפור של הדר גולדמן וספי שקד היה לכבוד הקאמבק של סיאם?
      י. נוריאל מראיין את הסיאמים, ובין היתר מוקדש מקום של כבוד לריב המתוקשר של גולדמן/שקד. אלא מה, כל הטוויסט של הימים האחרונים, עם מודעת ההתנצלות של גולדמן בעיתונים, לא מופיע בכתבה (שהודפסה קודם), ממנה אפשר להבין שהיו כמה וכמה פגישות בין המראיין למרואייניו, ושפרשת הקטטה אירעה תוך כדי. בטח שני הצדדים מתבאסים מכך.
      את כל גרסת שקד לסיפור אפשר לקרוא בכתבת השער של פירמה האחרון.


      ידיעות תל אביב
      כתבי התרבות של המקומון נפגשו עם כל מיני אנשים שהם מחבבים, עלק אושפיזין.
      נועה לביא נפגשה עם יט"ב, מבקר הטלוויזיה של ידיעות, ודיברה איתו על מטשטשי תודעה.

      לא, זה לא מופיע ב-mynet (אבל ביקורת אמנות אחת בהחלט מופיעה פעמיים).


      צרות בכותרות
      "מה אדום ומתחיל בזי"ן?" (תרבות מעריב, לטור של מיברג בעניין מסעדות ניו יורק ומדריך זאגט החדש).
      מביך.

      *

      אולי די עם "זו לא הכלכלה, טמבל"? כמה אפשר (כל מקום)?


      פר-סו-מות

      במגזר הדתי לא נהוג לפרסם בעיתונים תמונות של נשים. וגם לא בפרסומות. וכך נוצר במקור ראשון הדבר המגוחך הבא: פרסומת על פני עמוד של דנונה, עם הכותרת "אני שומרת על עצמי. בשבילם" התצלום הוא של אב ובנו לומדים תורה. מתחתיו מופיע עוד טקסט, ארוך יותר, של מישהי המדברת על בנה ועל האכלתו.
      אני במקום האב המאושר הייתי מתלוננת על שהפכוהו לאישה.

      ומוסיפה חיותה דויטש:

      "גם אני תוהה מזה זמן על הפרסומת. קראתי מה שכתבת, שהסיבה היא שלא מראים תמונות של נשים. ובכן, ראשית,  זה נכון אולי בעיתונות החרדית, לא בעיתונות הדתית הרגילה, והדבר ניתן לבדיקה בקלות. הוכחה נוספת לכך היא חזותם של הבעל והבן, שהיא חזות חרדית מובהקת. אני משערת שעוצבה מודעה עבור העיתונות החרדית והשתמשו בה גם במקור ראשון.

      אבל לא זה העיקר. לדעתי לסיפור של המודעה הזו יש עומק עצוב - הוא ממחיש היטב את התפיסה העצמית של האישה בחברה החרדית (טוב, גם הדתית, לפעמים) ועליה הוא פורט - האישה הזו נתפסת כמי שלא תפרגן לעצמה פינוק, או מאכל בריאות, רק בשביל תועלתה הפרטית והכיף שלה, אלא אם קיים במעשה גם היבט אידיאולוגי, ערכי - במילים אחרות - גם כשאת מטפלת בעצמך, את עושה זאת בשביל בני ביתך.

      אותי זה הרגיז."

      *
      קובי אריאלי מספר במדורו בתרבות מעריב מה עושים בעיתונות החרדית כשצריך לכתוב על ציפי  לבני, אבל אי אפשר לפרסם תמונה שלה.
      *

      זו הפעם הראשונה שאני רואה כדבר הזה: כל ביקורת הקולנוע של יקיר אלקריב מידיעות תל אביב מופיעה כמודעת פרסומת לסרט שבעה של רונית אלקבץ, ממש באותו אופן בו עומדה בעיתון.
      אני מניחה שהמפרסמים ביקשו אישור מהכותב ומהעיתון, אבל אני תוהה: האם גם שילמו למי מהם על כך?

      אם כן ואם לא, איך ירגיש אלקריב אם לא יחבב את הסרט הבא של אלקבץ? ואיך תרגיש היא עצמה? נבגדת?
      מעניין יהיה לעקוב.


      קורעים בקפה
      ג'רו-נימו החליט על מבצע כוכבים אדומים. הוא רוצה שתתנו לו כמה שיותר.
      כל ההסברים והאופציה לככב - פה.

      אז כן, היידר היה הומו, וחיבב נערים.


      בלוגלנד
      דודו כהן על עיתוני הילדים של פעם.


      מח' הגהה
      התנין (7 ימים, ע' 45) מקשקש בזנבו פעמיים. בטקסט ובליד.


      לפני פיזור
      לכו סמכו על ספוגים דיונונים (סקווידוויד) שמבטיחים פוסטים ולא עומדים בדדליין.

       

      vlvtunderground@gmail.com

      דרג את התוכן:
        68 תגובות   יום שישי , 17/10/08, 09:10

        התיקונים

        זוכרים את ההתלהבות אתמול בידיעות מהסיפור על ההוצאה להורג של הערבי במלחמת העצמאות?

        ובכן, להירגע.

        הבוקר מתפרסמת הבהרה בתחתית ע' 11:
        "בעקבות הפרסום אתמול על צילומים מימי מלחמת העצמאות שבהם נראים לוחמים ישראלים הורגים ערבי, הגיע למערכת ידיעות אחרונות מידע רב מאזרחים על אודות האירוע. אנו בודקים את המידע, ולפיכך הפרסום המלא של הסיפור נדחה למועד אחד"

        מה פשר ההבהרה הזו?

         

        תוספת, 12:00

        אופציה א'

        הסיפור מדויק לגמרי, מיליון ושניים אחוז, אבל דווקא בגלל שהוא כה נכון, הופעל לחץ על ידיעות שלא לפרסם אותו.

        איך יצאו ממנו?

         

        אופציה ב': כך נמנעה, אולי, עוד פדיחת-על נוסח ניצול מינכן. כך, אולי, ניצלו משרות של עוד שני עיתונאים, וכך ניצל, אולי,  שמו של העיתון?

         

        יהיה מעניין לעקוב. 

         

        ובכלל, באופן כללי, אני מציעה לפתוח בנוהל כדלקמן: יש לכם סקופ שנראה על פניו הורס, מפציץ, מטמטם ומהמם?
        דווחו עליו טרום-פרסום, ונראה מה יגידו הקוראים.
        אם הכל יעבור בשלום, פרסמוהו.
        אם יגיעו מלא פניות למערכת, עצרו את מכונות הדפוס והתחילו בתחקיר מחדש. אוקיי?

        בסוף יתברר שהתצלומים הללו הם מתוך מסכת פורים שהכינה חטיבת אלכסנדרוני*.

        * זו בדיחה, כן? 


        כלואים אצל הסינים

         

        המהדורה המרכזית של חדשות 10 נפתחה אמש עם כתבה על הישראלים הלכודים בווסט קאייקוס בקריביים.

        התהדרו שם בקטעי וידאו של הקבלנים הישראלים, של אתר הבנייה ושל הפועלים הסינים שכלאו אותם. הייתם חושבים שמדובר בקטעי וידאו עדכניים מהימים האחרונים בהם נכלאו הישראלים, נכון?

        not at all. מדובר בקטעי וידאו שהועלו ליוטיוב לפני כשנה, מבלי לתת קרדיט לערוץ הטלוויזיה המקומי שהפיק אותם, ומבלי לומר שמדובר בחומר ארכיוני.

         

        בנוסף, הקטעים מדברים על פרויקט בנייה אחר (7 סטארס) שבו היו שביתות של פועלים סינים לפני שנה באי המרכזי של איי קאייקוס, בעוד הסיפור מאתמול היה בפרויקט בנייה אחר של חברת אשטרום באי ווסט קאייקוס.

        בנוסף, יכלו בערוץ 10 להתעמק קצת יותר ולבדוק אם אשטרום אכן זכה וברה בסיפור הזה.

        תודה ל-allaroundall

        ועכשיו, כרגיל, לכו חפשו את ההבדלים בין העיתונים:
        האם הפועלים צריכים היו להפקיד 15 אלף שקל פיקדון (מעריב, אגב, התחרבש לכם משפט לפני הסוף) או 15 אלף דולר (ידיעות)?
        וכמה ישראלים כלואים? 12 כמו במעריב, או 15 כמו בידיעות?
        גם בהארץ כתוב 15 אלף דולר ו-15 ישראלים.

        הפרשה אגב נחשפה ב-ynet. רק בידיעות כמתבקש, נתן קרדיט.


        הקוראים יעברו לדום

        סיירת חושב, המורכבת מקוראי אתר הארץ, קיבלה אתמול דף תקשי"ר בלמ"סי.

        אנשי הסיירת מתבקשים לעבור להקשב ולשנן את המסמך הבא, שזכה לכותרת

        כיצד לגלוש באתר הארץ המחודש?

        יש לכם 60 קטנות לתרגול. מי שייכשל במבחן הניווט ייאלץ לעבור את הגיבוש מחדש.

        משוחררים.

         


         

        מקימים סטארט אפ בכלכליסט
        קודם צביקה בשור
        ודקה לאחר מכן איתי נאור
        יוצאים יחדיו לאור

         


        לינגוויסטיקה

        אל תתבלבלו: גם ידיעות וגם מעריב בחרו לחתום את עמוד השער שלהם עם התצלום בו נראה ג'ון מקיין משתרך אחרי ברק אובמה, כשלשונו משתרבבת. גם הכותרת זהה, כמתבקש:
        "עם הלשון בחוץ"
        את אותו תצלום אפשר לראות גם בע' 5 בהארץ. בלי הכותרת האמורה.


        אפעס
        "ראש צוות החקירה של בועז יונה מדבר
        שאלתי אותו: בועז יונה?
        אמר לי: כן
        אמרתי לו: אתה מוזהר שכל מה שתגיד מעכשיו יופיע בראיון הבלעדי שלי למוספי החג"

        השיר של עמיר 

        לאונרד כהן - The Future .

         


        לפני פיזור
        אחח, מדונקה וגאי. כל הטינף יוצא החוצה.

         

        vlvtunderground@gmail.com

         


        דרג את התוכן:
          47 תגובות   יום חמישי, 16/10/08, 10:59

           

          איך גנב שר האוצר האמריקאי, הנרי פולסון, את הכותרת של גליה מאור במעריב אתמול "אני יותר אופטימית"?
          הכותרת הראשית אמש בגלובס: "פולסון: ייקח זמן, אבל אני יותר אופטימי"
          כנראה שהמיתון הופך אותם אופטימים.

           


          כותרת היום

          "לשבת בממשלה שבראשה עומדת אישה זה לא פשוט" (מנהיג הציבור הליטאי הרב אלישיב, ראשית, מעריב)


          לרקוד עם שדרותים

          אתמול היה blog action day שנושאו: עוני. לא השכלתי להשתתף מכל מיני סיבות, אבל בערוץ 10 יצאו לשדרות והקימו אולפן חגיגי.

          הכותרת לביקורת הטלוויזיה של יט"ב (ידיעות) על המופע הטלוויזיוני אומרת הכל: "כוכב השקופים".


          כלא נווה אילן

          בידיעות מתפרסם סיפור מרעיש. יוסי בובליל ההוא מ- נתבע על ידי פועל שלו בביה"ד לעבודה.
          הוא לא יכול להגיע כי הוא משתתף בתוכנית, ועל אף בקשת קשת, לא הסכים ביה"ד לדחות את מועד הדיון. ואיך מתואר בובליל בידיעות?

          "בית הדין סירב להתחשב במצבו של הנתבע הכלוא בווילה"
          כך ולא אחרת.


          מח' מודעות שלום

          מודעת עמוד שהתפרסמה אמש בגלובס
          סליחה ספי
          מתנצל על האירוע
          המצער במסעדת קנטינה.
          לא מאוחר לבקש סליחה
          גם לאחר יום הכיפורים.
          בהזדמנות זו מתנצל על דברי
          שנאמרו בעיתונות,
          לא התכוונתי לדברים.
          מצטער
          חג שמח

          הדר גולדמן

           

          במח' המודעות של מעריב חוששים מימים נוראים אחרי החגים.
          תכף תשמעו.


          קורעים בקפה

          יזהר באר על עזה של מטה, 800 מנהרות חפורות מתחת לעיר. יודעים מה קורה שם?


          לוח הכפל
          "דם ניגר ברחובות וול סטריט"

          דרור זק"ש מתאר לאלון בן-דוד את מצבה העגום של הבורסה בניו-יורק.

          כמעט כמו Small Makhtesh Katan של מע"צ,
          או המפלצת מאגם לוך נס.

           


          קצה האצבעות
          בעז גאון כותב בסופשבוע (כתבת השער) על המאבק של מש' גאון במחלה שהרגה את אבא שלו, בני. כתבה עצובה, מדכאת, נטולת אופטימיות (כך בעיני), אבל כנראה הטובה ביותר שתקראו בסופהשבוע הקרוב (וזה, מבלי שראיתי את שאר העיתונים).

          לידיעות יש פצצה למחר (הפניה בשער של היום) תצלומים של שני לוחמים ישראלים המוציאים להורג ערבי במלחמת השחרור.
          שווה חיכיון.

           

          עתיד ורוד למדור של נילי לנדסמן וליאת תימור בסופשבוע:
          מישל וולבק וברנאר אנרי לוי הוציאו ספר הכולל את תכתובת המיילים ביניהם.
          הם מדברים על ספרות, אהבה, הורות ומבקרים רשעים.


          לחם עבודה
          תיקון: רועי ארד רק הסיר את הקרדיט שלו לחודש אחד מפירמה, מסיבות מסתוריות, ולא עזב את עריכת העיתון.

          עיתונאית בפייננשל טיימס על סוגיית "כמה אני מרוויחה". מתברר שלא רק הישראלים מוטרדים מהעניין. זה קורה גם באנגליה ובארה"ב.


           פר-סו-מות


           

          פרסומות למקור ראשון בנרג'. סחתיין על הפלורליזם.

           


           

          השיר של עמיר
          סטיבי ריי ווהן,  גיטריסט הבלוז הנהדר, מנגן ג'ימי הנדריקס - Little wing & Third stone from the sun.

           


          לפני פיזור
          איזה סיוט להתנייד בדרכים בימים פקוקים אלו. עוד שבוע!

           

          זה הפוסט ה-700. קולולו.

           

          vlvtunderground@gmail.com

           

          דרג את התוכן:
            63 תגובות   יום רביעי, 15/10/08, 10:25

            שינוי מרענן בתצלומי פוליטיקאים משמימים: אהוד ברק מבקר במרחצאות נווה מדבר, פותח דלת זזה, והנה מולו בלונדינית בביקיני. קליק, שי שמואלי צילם, ידיעות ע' 3 מציג בהרחבה.
            הודעה מוקדמת על ביקורו שם? לא פוסלת על הסף. צילום מטעם המרחצאות? לא בלתי נמנע.

             


            קרינת היום

            משרד הבריאות קורא לרופאים לצמצם את הבדיקות הכרוכות בקרינה. מצד אחד, זה לא חדש, וכבר נכתב על כך לא מעט לא פעם. כן, הפעם משרד הבריאות קורא. בדיוק כמו שקרא לצמצם את הדיבור בסלולרי. כנראה הבינו במשרד שההוראות וההפחדות האלו (לא שהן לא מוצדקות, לא אמרתי) גורפות כותרות, ואכן כך גם היום.

            במעריב הולכים על כותרת ראשית:
            "משרד הבריאות בפנייה דרמטית לרופאים:
            ההנחיה: לצמצם בדיקות רפואיות הפולטות קרינה"
            על המוקד: צנתורי חזה וירטואליים.
            שני שלישים מכפולת 10-11 מוקדשים לנושא. כשפולשים לכתבה באופן לא וירטואלי המספרים נראים פחות מאיימים, אבל מה זה משנה, נו.
            בידיעות לא נורא מתרגשים והסיפור זוכה לסיקור בחצי ע' 8
            הכותרת מינורית יותר: "משרד הבריאות: להפחית הבדיקות הכרוכות בקרינה"
            בישראל היום ובהארץ ממש שלווים, כנראה, מאחר שאין לידיעה זכר.
            כלומר, האם שוב מדובר בקרב כלשהו בין ידיעות למעריב שהשורה התחתונה שלו היא מי יפחיד אותנו יותר או מי קיבל ראשון את המסמך ממשרד הבריאות?


            תאונת הלידה

            תאונת החג בה נהרגה הסבתא לעתיד לפני שכלתה ילדה זוכה לכותרות בשערי ידיעות, הארץ וישראל היום. במעריב אין הפנית שער, אבל ע' 8 מוקדש לסיפור.
            בידיעות - כפולת האמצע של החדשות - 18-19.
            ע' 3 למטה בהארץ, ע' 21 בישראל היום.


            מאור בגולה
            שמחה לראות שגליה מאור העניקה רעיון בלעדי! למעריב עסקים! מוועידת קרן המטבע הבינלאומי בוושינגטון. היא ממש לא מודאגת, אם תהיתם, ממש כמו סטנלי פישר.
            מאור כנראה חובבת ראיונות בלעדיים, שהרי ראיון בלעדי במיוחד היא העניקה גם לגליון אוקטובר של ליידי גלובס בהיבחרה לאשת השנה שלו.
            אם שם הכותרת הייתה "אני לא נבהלת", הרי שהכותרת במעריב היום היא "אני יותר אופטימית".
            הבדל תהומי? לא הייתי אומרת.


            הקואליציוני

            אם מישהו חושב שהבנתי את הפרשנות המשפטית של טובה צימוקי על ההסכם הקואליציוני (ידיעות, 3) הוא טועה.
            עריכה עיקשת היתה מועילה לטקסט הפרשני שרק זרה חול בעיני.
            למשל:
            "לבני, ברק ופרידמן חולקים ביחסם לבית המשפט העליון אג'נדה הרבה קרובה מזו המוגדרת בהסכם הקואליציוני"
            או:
            "מיוזמותיו של פרידמן להגביל את זכות העתירה לבג"ץ ולשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים הוא ירד בעצמו מזמן"


            ספרים נסתרים

            מעין קרת כותבת במוסף ספרים על עם סגירת הגיליון של עמליה ארגמן ברנע. רציתי נורא להצביע על הטקסט, אבל אני לא מוצאת אותו במהדורה המודפסת. בכלל, איפה מוסף הספרים שם?
            האם בסוף יגיע הטקסט לספרים ודיוידי בעכבר?


            היזהרו מג'וקולוגים

            הסיפור על חבורת המדבירים שהדבירו את רכוש הבתים בהם ביקרו מקסים במיוחד.
            מידיעות מתברר שאחד מחברי הכנופייה הוא בלש בדימוס, פקד יוסי גמליאל.
            בהארץ מופיע הסיפור, אבל בלי שמו של הבדימוס.

             


            השיר היומי
            allaroundall, מיילבקאי ותיק, מציע נוסטלגייה מתוקה: להקה רטורית עם סדר יום.


            מח' מנויים
            כל העיתונים נחתו היום בשלום בבסיסם.
            אני מודה.


            היי לו, הלו לורי
            לו ריד, שהיה הסולן שלי, יופיע כנראה עם אשתו, לורי אנדרסון, בישראל.

            זה יקרה ב-3 וב-4 בנובמבר.
            כה משער רז שכניק, ידיעות.

             


            תמורת 25 ש' תגלו את

            משמעות השמשפחה שלכם.


            לפני פיזור

            רינגו סטאר הודיע שדי, אין לו זמן יותר לענות למכתבי מעריצים. כל מכתב שיישלח, ייזרק לפח מ-20 באוק'.
            העיקר שהוא חותם ב-Peace & Love
            אני ולו עדיין חותמים.

             

            vlvtunderground@gmail.com

            דרג את התוכן:
              22 תגובות   יום שלישי, 14/10/08, 15:15
               

              ממעמקי הסוכה ההייטקית המפוארת שלי אני קוראת את סטנלי פישר: "אף ישראלי לא יפסיד את החסכונות" (כותרת ראשית, מעריב); וגם "מצבנו טוב יחסית ויותר טוב ממה שציפיתי" וגם "אנחנו נכנסים למשבר במצב טוב" (גלובס); וגם "אף ישראלי לא יאבד את הכספים שלו בבנקים" (המארקר

              שווה לזכור, ואם חלילה יקרה משהו לחסכונות, פישר ודאי יחזיר לנו אותם. כך שבאמת אין סיבה לדאגה.


              מסתכסכים

              ברבנות הראשית נדהמו לגלות אתמול שלשכת הרבנים הראשיים הפכה לסוכה.
              ביקור הרמטכ"ל בלשכתם המקורה הניב כותרת במקור ראשון על ביקור אשכנזי בסוכת הרבנים הראשיים.


              קרדיט, קרדיט תרדוף

              במארקר מתפרסמת ידיעה על תביעת תנועת אומ"ץ לחקור את פרשת הקרקעות של השר שמחון.

              אני יודעת שרק בתום לב נכתב שהתביעה נולדה כתוצאה מ"פרסומים שהיו לאחרונה בתקשורת".

              אז כדי לעזור, שהרי טוב לבי נודע מקצה העולם ועד קצהו, הנה: הפרסומים היו ב-G של גלובס.

              כן, רעיון מצוין לראיין את עו"ד איאד ראבי מפרשת הסיליקון ותנובה. אבל גם פה עדיין אין קרדיט למעריב, והדבר היחיד שמדובר עליו הוא "התחקיר של רונאל פישר".

              איזה אפסוסיות.


              מגזין עסקים (מעריב)

              בפרויקט מיוחד: איפה כדאי ללמוד ולהתמחות כדי להגיע למשהו בחיים.
              התמקדתי בכתבה על עיתונות, כלומר איך נולדים עיתונאים. אז מה כתוב שם? שגל"צ ובמחנה זו מקפצה ראויה. ושגם מכותרת צמחו לא מעט עיתונאים. אה. וגם מהמקומונים. זהו פחות או יותר. כל השאר, "איך הופכים לעיתונאי" נשאר לוט בערפל.
              הייתי מציעה כאן בששון פרויקט "איך הפכתי לעיתונאי/ת" בו יכתבו הנוגעים בדבר על הדרך שעשו, אבל אני יודעת שהרוב המכריע של העיתונאים הנוכחים פה עושים זאת בחשאי ובמחשכים, כאילו היה הבלוג אתר פורנו קשה, כך שאני לא רואה פרויקט שכזה מתרומם. תקנוני אם אני טועה.


              מוסף סוכות (מעריב)

              ליטל בית-יוסף התנסתה בכרטיס האשראי היוקרתי סנטוריון רק קצת יותר משנה אחרי כתבה זהה של נופר סיני במארקר.
              אולי בגלל שהכרטיס לא נמכר היטב ונזקק לכמה שיותר יחסי ציבור?
              (תחקר, הפיק, כתב וערך: עידוק, חדר 404)


               

              בפרויקט בתי הפוליטיקאים הכי אהבתי את התצלום של שר הבריאות יעקב בן-יזרי. בתצלום (ראובן קסטרו) הוא עומד ומגהץ. לדבריו, זה תפקידו בבית.
              גם אני זקוקה לגֶהָץ.

               

              המוזיקאי שיר אום הוציא אלבום משירי רינה שני.
              מי זו? או. שרית פוקס בכתבה לדור שלא ידעה.
              למקרה שלא קראתם גלריה לפני חודש.

               

              האם יש נער/ה שלא סבל מדכאונות וממחשבות אובדניות בנעוריו?
              לי נראה שאין, אבל לכו דעו.
              בכל מקרה, גם מרינה מקסימיליאן בלומין היתה כזו, כך מכותרת המשנה.


              הארץ
              כשולת פנינים איתרתי את מוסף זה היה ביתי של הארץ.

              דווקא מסודר יפה דף הבית שלו.

              לדף הזה מגיעים דרך גוגל.


              רוני עמר כותבת על חייה בפרויקט Y. לדבריה, חיכתה שנים שישאלו אותה "מה באמת היה שם". נו, אז שאלו אותה. ומה התשובה? כל מה שראינו למעשה על המסך.

              ואיך עובד מנוע החיפוש (מה, לא בפיירפוקס)? ואיפה מוצאים את מזג האוויר של היום?


              קורעים בקפה

              עמוס שוקן כתב על הרה"מיות ומערכת המשפט, והפוסט הפך לדיון ארוך ומפותל - האם כתיבת מאמר מערכת לא חתום משולה לכתיבת טוקבק לא חתום.
              לא שאני מצליחה להבין את ההשוואה המגוחכת, אבל הכותבים משוכנעים בצדקתם.

              עדכון: אופס, נעלמו כל התגובות.

               

              מחר ייערך  Blog Action Day ובו בלוגרי העולם מוזמנים לכתוב על נושא אחד. השנה - העוני.

               

              נמרוד הלפרן מציע מתכון להכנת הבועה הבאה.


              מח' הגהה

              ידיעות, מוסף החג: סמדר שיר מראיינת את שייקה וגברי על פולי.
              אלא שגברי בנאי הפך לגברי לוי. לא נורא, לא כולם צריכים להיות בנאי.


              פר-סו-מות
              מתברר שהפרסומות של יורוקום על גלובס ממש לא מטרידות איש במארקר. פששש.

              צרות בכותרות

              נכון לא יכול להיות שאתלונן פעמיים בשבוע על הכותרת "חי בסרט"?

              לפני פיזור

              מחכה לאושפיזין, כלומר למי שהבטיח פוסט/חצי פוסט/רבע על ידיעות/כלכליסט.

               

              vlvtunderground@gmail.com

              דרג את התוכן:
                50 תגובות   יום שני, 13/10/08, 09:54

                לאור הסיפור של איתמר ב"ז מכנס עיתונות תחת אש (על העורכים היצירתיים), האם כששליח ידיעות לרייקיאוויק כותב "הברמנית במסבאת 'הצלב הקלטי' בהתה קצרות בשולחנות הכמעט ריקים סביבה  וחזרה לסדר את הכוסות ואת הבקבוקים במדפים שמסביב לדלפק שלה"
                זה באמת מעשה שהיה, או שמדובר במעשה ידיו להתפאר של עורך עם נטייה המינגוויאית?

                 


                מפגעים בכיתובים

                "הלך כלאומן שבא: היידר במסיבה שאחריה מצא את מותו" (ידיעות, ראשון, 11)
                בואו נסכם: יתמקדו עורכי הדסק בעבודה, ישתדלו להימנע משגיאות ויניחו את ההשתננות לאחיהם המגזינאים.

                אופס, בעצם לא: "יורג ובל יעבור" (הפניית שער, 24, ראשון)


                VTV

                אסף שניידר כתב אתמול בביקורת הטלוויזיה במעריב על לקט שלח ודרוקר ביום שישי, ערוץ 10. לדבריו עושים לטלוויזיה הנחות, כי בחג איש לא צופה לכאורה, אבל לא עושים אותן הנחות לעיתונות המודפסת שצריכה לספק את ליטרת הדיו שלה בחגים.
                אולי, אם כל עורך עיתון יבין שהוא לא חייב לספק חמישה מוספים פר חג - מי יכול לקרוא הכל? - יהיה יותר קל, ואז לא נצטרך לעשות הנחות או לנזוף באף אחד?
                (טוב, נניח. לנזוף אבל פחות).


                לחם עבודה, הריאליטי

                נכון התלוננו על סקר השכר של גלובס? בחטיבה הצעירה החליטו לעשות מעשה, ופתחו סקר משלהם, סקר הצבעה אנונימי (כן, אנונימי), באינטרנט.

                אתם מוזמנים להצביע ברגליים. כלומר בידיים ולהעביר אותו הלאה.

                *

                רועי (צ'יקי) ארד, איש השירות הציבורי, לא עורך יותר את פירמה של גלובס.
                תיקון: ארד מוסר שהיה בחו"ל והסיר את קרדיטו באופן חד פעמי. אומר רק שזה לא מקובל. עורך בחופשה לא מסיר את קרדיטו.

                *

                מנהלי הרדיו החדשים - יובל גנור מנהל את רדיו 88; נועם גילאור את רשת ג'; את רשת א' - צגה מלקו; ב' - מוטי אמיר.

                *

                דחוף
                דרוש/ה מנהל/ת פרויקט להקמת רשת חברתית (פנימית) מאתגרת.

                המשרה כוללת ליווי הפיתוח הטכנולוגי מול חב' התוכנה, ולאחר מכן תמיכה טכנית ברשת ובניהול הקהילות.

                מדובר בשליש עד חצי משרה, בהתאם לכישורי המועמד/ת.

                העבודה ברובה מהבית.

                sarabechor@gmail.com


                מיילבק
                "שלום גברת ולווט
                רציתי להפנות את תשומת לבך לדו שיח המרתק בין לונדון וקירשנבאום לבין צבי יחזקאלי בתוכנית היום (ראשון). יחזקאלי מדבר על השיטה הכלכלית הנהוגה בבנקים האסלמיים שבהם לא מלווים בריבית, ולונדון שואל אותו אם מכירים שם את השיטה היהודית - שהרי גם לפי ההלכה היהודית הלוואה בריבית אסורה, אך יצרו מעקף בחוק כדי לאפשר לבנקים להתנהל.
                לונדון משתמש כאן במונח פרוזבול, שאמנם גם משמעותו היא מעקף-חוקי-כלכלי שמאפשר אי קיום של הלכה שהמערכת הכלכלית היום לא יכולה לעמוד בה (חובת שמיטת חובות בשנה השביעית - ומכאן שמה, שנת שמיטה, איסור נוסף לאיסור המפורסם לעבוד את האדמות - שמיטת קרקעות,  אך אין קשר בין הפרוזבול שקבע הלל הזקן לשיטת ה'היתר עסקה' שמאפשרת לבנקים להלוות בריבית בלי להפר את ההלכה באופן ישיר.

                מתשובתו של יחזקאלי עלה החשד שלא הכיר את המושג, למרות שניסה בכישרון רב להסתיר זאת.

                אינני יודע עד כמה המונחים הללו מתוך עולם ההלכה מוכרים בציבור הכללי, אבל הם נחשבים מונחים פשוטים בציבור הדתי, לא רק החרדי, מונחים שכל תלמיד בתיכון אמור להכיר. השיחה הזו רק מראה כיצד אפשר לדון בעניין שאין מבינים בו כלל או מכירים אותו באופן שטחי מאוד - ועדיין להישמע אינטליגנטים ובקיאים".
                הרבע מלאבאליטש


                קורעים בקפה

                יורם מלצר מוולווט ידיעה רעת-כותרת ב-ynet. שורו הביטו וראו.

                 

                עמיר מהשיר עם הפרסים המופרכים של המין האנושי.


                בלוגלנד

                האם כבר נתקלתם בבלוג הקבוצתי סוכן תרבות?
                אם לא, זה ממש הזמן.


                מח' מנויים שלום

                ידיעות, שלא היה מהעיתונים בהם כושל מערך ההפצה מפעם לפעם מדביק את הפער: אם בחודשים האחרונים קרטעה הפצת כלכליסט, ובערב יום כיפור נשכח לב האפלה, הרי שהבוקר יש הסלמה: שני העיתונים לא הגיעו עד 7:30. התקשרתי לברר, אמרו לי "העיתון בדרך אלייך". השעה עשרה לעשר ואני עדיין מחכה.

                עדכון: 11:50 טל' נוסף למחלקת מנויים. יש לחץ. השיחה מועברת למח' הודעות, ושוב לחזור על כל הפרטים.

                "עוד שלוש שעות" אמרו ב-7:30. "עוד שלוש שעות" אמרו גם ב-11:50.
                עד רביעי בטח יגיעו ידיעות וכלכליסט של הבוקר.

                עדכון, 12:50: יש המשך קורע לב, אבל אחסוך אותו מכם. בכל מקרה, אין לי ידיעות וכלכליסט (לא, אני לא רוצה לרכוש), כך שכל פוסט אורח על שני העיתונים יתקבל בברכה.


                התיקונים

                במעריב, 17, אתמול, מופיע התיקון הגדול ביותר (פר אינצ'ים) בו נתקלתי בזמן האחרון:
                הכותרת "התנצלות" מופיעה בענק ומתחתיה ההסבר מפורט על החלפת שתי תמונות של לוחמים במוסף יום הכיפורים.
                כנראה שכשמדובר בנופלים קל יותר להתנצל.


                מורן שריר Vs ליהיא לפיד
                "כל אישה שמצליחה להדיח את אזרחי הארץ מלרכוש עוד ועוד עותקים מספרה של ליהיא לפיד, היא ידידה שלי" (מורן שריר, אפרופו הצלחתו המסחררת של "לאכול להתפלל לאהוב", פירמה אוק').


                לפני פיזור
                תגידו עשר פעמים ברצף: רייקיאוויק, רייקיאוויק, רייקיאוויק, רייקיאוויק, רייקיאוויק, רייקיאוויק, רייקיאוויק, רייקיאוויק, רייקיאוויק, רייקיאוויק.
                ועכשיו לכו לסוכה או סעו לעכו לעשות כתבת צבע עם מטאפורות מרגשות.

                 

                vlvtunderground@gmail.com

                דרג את התוכן:
                  29 תגובות   יום ראשון, 12/10/08, 11:00

                  הכלכלה, השיטה, תרבות הצריכה. העולם וחדלונו. האנושיות וסופה.

                  הסרטון הזה יהיה בוודאות 21 הדקות הכי מוצלחות שלכם היום.

                   

                  הבעיה היחידה - לא תמיד יש סנכרון בין התרגום לנאמר, וזה קצת מבלבל ומקשה, כי אי אפשר להתעלם מאף אחד משני הגורמים.

                   

                  הגעתי דרך העוקץ. תודה.

                  דרג את התוכן:
                    54 תגובות   יום שבת, 11/10/08, 12:10

                                                                             מהודרה מקוצרת

                    מה, בזכות הכתבה בסופשבוע החמאס חידש את השיחות על שחרור גלעד שליט?


                    יורג היידר, מנהיג הימין הקיצוני האוסטרי, נהרג לפנות בוקר
                    באיזה אתר התעוררו הכי מוקדם?
                    ב-ynet  דווח על כך ב-5:47
                    בנרג' - 6:05

                    בוואלה! - 6:30

                     

                    בהארץ - 8:24
                     
                    מממ, אולי למישהו יש יד ורגל בתאונה?


                    הטלוויזיה הישראלית תחת אש

                    מתרבות מעריב (לי-אור אורבך) מתברר שמרחק נגיעה לא תזכה לעונה שנייה. חבל מאוד שיוצרי הסדרה, רוני ניניו ורונית ויס-ברקוביץ' לא מוזכרים בראשית הדברים. התוצאה, לפיכך, היא טקסט מבולבל. גם ההסבר, ש"בשנה וחצי השתנה מבנה הצפייה בטלוויזיה לבלי הכר" הוא לא סביר. כן, הריאליטי מכה בטלוויזיה המקומית (ובכלל) ללא רחם, אבל זו לא סיבה לא להמשיך ולייצר דרמות מקומיות. תוכניות הריאליטי מעולם לא היו ולא יהיו תחליף לאף סדרת דרמה. כך שהרעיון לאיין את הדרמה המקומית ולהתעלף (או להתחלחל) מהצלחת הריאליטי וגמיזת הדרמה הוא נואל מלכתחילה.

                    על הטענה הזו בדיוק מתבסס הפרויקט של 7 לילות, הנקרא "הפח הגדול" (כך בהפניה בשער), הטוען שהטלוויזיה במצב אנוש.  כשאומרים "מצב אנוש" מתכוונים לערוץ 2 ו-10. ובעיקר ל-2. כי על 1, מה יש כבר לומר.

                    3 טקסטים טובים יש בפרויקט - רביב גולן, יט"ב וי. נוריאל - המדברים על ההתבהמות והבובליליזם והפגיעה במזרחיים ועוד.

                    אבל כולם שוכחים שזו הייתה השנה שנוצרו בה הכי הרבה דרמות ישראליות. אף אחת מהן לא מתקרבת לקצה הרייטינג של האח הגדול, אבל הן קיימות.
                    מה, הרייטינג הוא חזות הכל? אי אפשר להתגאות בכל הסדרות שכן שודרו? אז לא כולן היו מצוינות, אז מה? האם לא התפעל אותו עיתון עצמו אך לפני כמה חודשים מכל הדרמות שמיוצרות פה?

                    האם נבדקו כל הדרמות שנמצאות בעבודה כעת, ושיעלו לשידור בעוד חצי שנה, שנה, שנתיים?

                     

                    ומה עם כל סדרות הרכש ב-yes וב-hot, אם כבר גולן מזכיר חמש מהן (רק חמש, יש עוד המוני סדרות משובחות)? רגע, כן התכוונתם רק ליצירה מקומית, או לא? 

                     


                    למי מועילה העיתונות הכלכלית?
                    לא לך, כפי הנראה.

                     


                    צרות בכותרות

                    פרס הכותרת הביזארית: "ביורק הרוסה" (מעריב עסקים על המשבר באיסלנד)


                    צילום השבוע
                    המוסף לשבת, מיכאל קרמר (המדור של ברנע, ע' 3): ציפי לבני מושיטה יד לאהוד ברק.  ביניהם יושבים פרס ועוד מישהו (עזרה? עדכון: טוענים שמדובר במוטי ששון, ראש עיריית חולון). פניה של לבני כלל לא מופנות לברק, אלא לכיוון השני, ועיניה עצומות. נכון, זה הרף עין שנקלט במצלמה, ומן הסתם שנייה לאחר מכן או קודם לכן היא הסתובבה אליו, אבל זה מה שיש - פריים מצוין ודו משמעי.


                    אפעס
                    "א' מבית הנשיא מכחיש שעברה לקנדה
                    קנדה? מה יש לי לעשות בקנדה? זו דמוקרטיה פרלמנטרית, אין שם בכלל נשיא"


                    מח'הגהה

                    דה חורור (תוקן בינתיים).


                    חופשה מרוכזת
                    מתברר שהרעיון הזה, של לדלג על גיליון (כמו גם לשדח"ר מהדורת שישי שלמה) קנה לו אוהדים בעיתונות המודפסת. בשבוע הבא יוצאת מערכת העיר, כמדי סוכות, לחופשה מרוכזת. אבל בעוד שבשנים עברו הוכנו גליונות מבעוד מועד, הרי שהשנה אין גיליון כלל. כאילו מדובר ברייטינג, ראש השנה


                     גוגלטוק


                     נניח שאתם צריכים לפגוש מישהו, איש עסקים שיש לו רעיון מהמם שיכה את השוק ואתכם בתדהמה. נניח שאתם עושים עליו גוגל, ולא מוצאים מילה בעניינו. שמו וכתובתו אפילו לא מופיעים בדפי זהב. כלום. נאדה. מה המשמעות?ת

                     


                    לפני פיזור
                    התחלתי להתעמק בקרנפים של יונסקו

                    vlvtunderground@gmail.com

                     

                    דרג את התוכן:
                      33 תגובות   יום שישי , 10/10/08, 21:25

                      עכומים

                      ידיעות
                      שער, ראשית: "מהומות עכו"
                      2-3: "מהומות אוקטובר"
                      (מה עם אוקטובר השחור, אם כבר?)

                      ואסף רזון על קדושת החג בידיעות.

                       

                      זוהיר בהלול!
                      די עם סימני הקריאה!
                      אבל כל הכבוד לך על שהטקסטים שלך מופיעים בידיעות ובמעריב בו"ז. אפילו אולמרט לא זוכה לכבוד הזה.

                      וכה הוא מפזז בין שני העיתונים:

                      מעריב: הדו קיום הוא "מיצג שווא"
                      ידיעות: הדו קיום הוא "קביעה וירטואלית"
                      מעריב: "מאז קום המדינה ועד היום לא השכלנו למצוא את הנוסחאות שיובילו לחיים בגובה העיניים"
                      ידיעות: "דומה שיהודים וערבים לא השכילו מעולם למצוא את הנוסחה המנצחת ומעולם לא השכילו לגשר על פערים תהומיים"
                      ידיעות: "מי שהדחיק את חשיבות ביצוען של המלצות ועדת אור במשך שמונה שנים תמימות ומי שהשלה את עצמו... שוב הופתע"
                      מעריב:  "את המלצות ועדת אור איש עדיין לא יישם, והערבי עדיין נחשב לאיום..."

                      מעריב

                      שער: "עכו בלהבות"
                      (מה עם המגדל הלוהט?)
                      2-3: "מלחמה ביום הכיפורים"
                      סיפור עכו הוא כותרת שנייה בעמוד.
                      (הראשית: גיליויים חדשים בפרשת גלעד שליט)

                       

                      הארץ

                      המהומות תופסות כותרת  לפני אחרונה ("המשטרה דוחה הביקורת: לא יכולנו למנוע המהומות בעכו") בעמוד השער.
                      רק פרס נובל לז'אן-מארי גוסטב לה קלזיו (חי נפשי שלא שמעתי את שמו עד אתמול) ניצב אחריה, כידיעה אחרונה בשער.
                      (כותרת ראשית: "קריסה נוספת בוול סטריט")

                       

                      האנטי תזה: מקור ראשון

                      ראשית בשער - "פוגרום יום הכיפורים בעכו: המון ערבי זעק 'מוות ליהודים' וניפץ מאות שמשות"

                      (מה עם ליל הבדולח?)


                      הקרב על גלעד שליט
                      זוכרים את הכותרת המפוארת במעריב לפני כמה חודשים על שחרורו הצפוי של גלעד שליט? כידוע, זה לא ממש קרה, אבל בערב החג התחרפנו שם מהקטעים מהספר של עופר דקל שהתפרסמו בידיעות (שמעון שיפר חתום גם), וכה נכתב על ידי "כתב מעריב":
                      "גלעד שליט עדיין בשבי החמאס, אבל הממונה על  נושא השבויים והנעדרים מטעם ראש הממשלה עופר דקל כבר שוקד בימים אלו ביחד עם עיתונאי בכיר (מממ, מעניין מי זה? ומאיזה עיתון? V) על כתיבת ספר זכרונות, שבו יחשוף את נקודת מבטו כדמות המרכזית במשא ומתן לשחרור בחיילים אודי גולדווסר וגלעד שליט"
                      אבל היום מביא מעריב את השוס שלו, שוב בכותרת הראשית:
                      "בלעדי גילויים חדשים בפרשות גלעד שליט ורון ארד"
                      הכותרת היא הפניית ענק לסופשבוע, מגובה משומה בידיעה המשתרעת על כמעט כל ע' 5. לא קצת כפילות?
                      ומה כתוב שם?
                      "ממסמכים שהגיעו לידי מעריב עולה: מבוקש שנעצר כיממה לפני החטיפה נשבר בחקירתו ותיאר בפני החוקרים את מה שיתרחש בכרם שלום כמה שעות לאחר מכן"
                      מזתמורת? וכי לא נכתב על כך כבר ב-2006? ממש בעת המלחמה?


                      מיברג&לפיד&העיר

                      שני האייקונים כתבו על בגידת הגוף וההזדקנות. שניהם אמנם מסכימים שלא ייכנעו לאל הבוטוקס, אבל בעוד לפיד עולץ כגדי רך, מיברג מקונן, נו, מה חדש.
                      מיברג:

                      "התחושה היא שמשהו נוטש את הגוף ואת האינטליגנציה, באיטיות אך בהתמדה. זה משתרע על פני שנים וחודשים. זה איטי וערמומי. אבל זה שם, אינפוזיה החוצה. קתטר של תוחלת חיים המסייע לנו להתרוקן. זה לא מפחיד כמו שזה מייאש ומרפה ידיים..."
                      "...גם כשהייתי רלוונטי לא הייתי. תמיד כתבתי על נושאים שעניינו מיעוט קטן. אבל את המיעוט הזה שימחתי קצת. כדי לדבוק בחיים מנסה המיעוט הזה להישאר מעודכן. בסופו של יום, הבנתי באיחור ניכר, אתה כותב לעצמך".

                      לפיד:
                      "האם גבר בוטח בעצמו, שאינו חושש מכמה שערות מוכספות וקילו או שניים, שאינו מעמיד פנים שהוא מישהו אחר ומסוגל לצחוק מכך שנערות שיכולות היו להיות בנותיו כבר אינן מתעניינות בו, אינו עדיף על קשיש משעמם המקדיש את חייו לניסיון נואל להחזיר את הקוביות בבטן".

                       

                      ולקינוח - העיר בגיליון מוות מיוחד לרגל יום כיפור והחתימה הטובה או הרעה לזה זכינו.
                      חיים (זמנית) מספידים מתים; תהיות מה קורה אחרי המוות; סוד המנהרה והאור הלבן וכאלה.


                      VTV
                      בערוץ 10 התלהבו מהסטארט דאון של הערוץ הראשון, לשדח"ר כתבות של יום שישי, והחליטו לעשות תוכנית Best of, מיטב כתבות המגזין ששודרו השנה. זה חיסכון!


                      חבלי הלידה
                      של אתר הארץ המתרענן לא קלים.
                      שישי, 19:30

                       

                       


                      לפני פיזור
                      אז כן, הפך הכושי חברבורותיו והנמר את עורו.

                      vlvtunderground@gmail.com


                      דרג את התוכן:
                        57 תגובות   יום חמישי, 9/10/08, 13:19

                         

                        מה קורה?
                        למה כל אתרי החדשות עובדים היום?
                        מה, מלחמה בפתח?
                        כל הדסקים בסטנד ביי?
                        או שסתם חושבים על רייטינג?


                        זה החג של דן חלוץ

                        ראיון שער ב-G של גלובס
                        וזו הפניית השער:
                        "דן חלוץ מפיק לקחים. בראיון גלוי לב הוא מדבר על המלחמה, על חוסר הפרגון ועל הקריירה המגמגמת, וזועם על צינון גנרלים בדרך לפוליטיקה. תוכנית לקאמבק ציבורי כבר יש לו"

                        עד מתי אלופים יעלוזו. עד מתי ידברו ויפיקו לקחים בכל חג, מועד וציון שנה מלחמתי כלשהו, עד מתי יכתבו ספרים ויתראיינו עליהם בכל מקום? עד מתי ידווחו על ספרים שהם עומדים להוציא וידברו עליהם?
                        אז כן, הוא יוציא בשנה הבאה ספר. לא, לא תהיה בו רכילות.

                        בראיון הזה (איתי רום) הוא סירב להגיב לכל מיני דברים. למשל לשאלה אם יפנה לפעילות ציבורית. או לשאלה על יחסיו עם אריק שרון.
                        וגם הבטיח:
                        "אני לא קורא טוקבקים. אם הורידו דבר לרמה של אפס, זה באמצעות הטוקבקים. אני מתפלא על מי שנותן לזה ביטוי. זו רדידות שאין נמוכה ממנה".
                        אבל איזה דבר הורידו לרמה של אפס, מר חלוץ?

                         

                        חלוץ מככב גם במוסף יום כיפור של מעריב.
                        מדובר בתמליל שיחה של חלוץ ועמיר פרץ, הרמטכ"ל ושר הביטחון דאז, מ-14 באוגוסט 2006, חדר הישיבות של לשכת שר הביטחון במגדל הקריה בתל אביב. היום האחרון של מלחמת לבנון השנייה. השיחה הייתה בארבע עיניים.
                        עכשיו, לא ברור מי הדליף אותה למעריב. אחרי השיחה מסביר המו"ל שלה, בן כספית, שהיא קשורה למאבק בין שני תא"לים, איתן דנגוט ומיכאל הרצוג, על דרגת אלוף אחת. בהמשך כותב כספית על מדיניות ההדלפות דאז, שהתחלפה בשתיקה רועמת בחסות הרמטכ"ל החדש דהיום. הוא מייחל שכבר יהיו מי שיפתחו את הפה (במשורה, לא צריך להגזים, אומר הכותב). אבל הנה, תמליל השיחה מוכיח שעונת ההדלפות שבה לקנן בצבא. אז מה רוצה בעצם כספית להגיד בפרסום הדבר הזה? ואת מי משרת התמליל שהודלף ופורסם?
                        * יואב יצחק מוסיף.


                        וקונטיניואיטי, בשוליים: בידיעה על ועדת החקירה בנושא כתוב שהשיחה התקיימה בנקודת זמן קריטית בה התנהל מאבק בין שני התא"לים. בתמליל עצמו כתוב שהקרב מתנהל עכשיו.

                        מח' הגהה
                        "ישראל היא דמוקרטיה באזור של תיאוקרטיות" ולא תיאורקטיות (שם).


                        מוסף הארץ והאתר המתחדש
                        ריקי עשתה תחקיר כדי למצוא את הכתבה שאהבה - דורית חכים כותבת על אמא שלה.

                        צודקת ריקי: אחד הטקסטים היפים שקראתי בעיתונות השנה. גם זה של דניאלה לונדון על אמה הוא שירה. מאחר שהטקסט הקודם ממנו התרגשתי היה יאיר לפיד על אביו, אני חושבת שיש פה תמה.
                        מכאן אפשר להגיע לכל כותבי סודות מהאלבום המשפחתי.

                        לא, השמות לא לחיצים, רק התמונות. תודה לגוגל על החיפוש.

                        עכשיו, נניח שאתם רוצים להגיע לשם דרך חיפוש הגיוני באתר. מה תעשו?

                        תיכנסו ל"חדשות" (למעלה בסרגל) >  ואז ל"סוף שבוע" (הטור שמשמאל, למטה) > ואז תתחילו לעבור בין העמודים. בעמוד הרביעי תגיעו ל"סודות מהאלבום המשפחתי"

                        מה לא הגיוני? הגיוני וחצי! צריך רק להתרגל, כמה ימים ותבינו כמה החיפוש הזה קל ופשוט, ובעיקר מתיישב עם השכל הישר. כמו שאמרתי, כל תכני המהדורה המודפסת פה. ממש כולם, אבל כדי למצוא אותם צריך פנס, ספוט, פינצטה, מעדר, את ומסיכת חמצן כי מתישהו האוויר במעמקי המערה הופך דליל. כן, כן, בסוף תגיעו. לא להתייאש. וגם החיפוש נורא כיפי. לוקח זמן? אז מה! יש לכם זמן בשפע, מה הבעיה שלכם, יום כיפור היום, לא?
                        ומה עם אמצע השבוע? מזתומרת? פנו שעה-שעתיים באמצע העבודה ותוכלו למצוא שתיים-שלוש כתבות, בלי לחץ, אתם עוד תתרגלו, נשבעת. ותפסיקו לקטר.

                        (הגולשים האלו מה-זה סתומים, לא מוכנים לקבל שינויים וחידושים. דבר ראשון צורחים. במקום לקחת קורס בתולדות החיפוש ובמהות היוזביליטי, הם מתנפלים! החוצפה הזו, עושים למענם דברים, ועוד בחינם, והם לא מעריכים. כלום, כלום הם לא מעריכים. לך תתאמץ בשבילם. טפו).

                         

                        עדכון, שישי בבוקר: הסודות הגיעו לעמוד הבית! אמרתי לכם, קטני אמונה שכמותכם. רק היגיון, היגיון בריא עובד פה. מעמוד פנימי, מליבת הכור, לעמוד הבית. זהו הסדר הנכון של הדברים.
                        ואסכם בהתרגשות בבית מתוך האינטרנציונל:

                        עוֹלָם יָשָן עָדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִיבה
                        מִגָּב כָּפוּף נִפְרוֹק הָעוֹל
                        אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִּימָה
                        לֹא כְלוּם מִתְמוֹל,
                        מָחָר – הַכֹּל.


                        עופר דקל כותב על גלעד שליט
                        פרק מתוך מתפרסם בידיעות.
                        ואיך מגיב מעריב?


                        מעריב יום כיפור, עוד

                        נעימאוד, ראיון עם יואב פפושדו, הבן של.

                        כותרת המשנה לוקה מעט בשימוש בביטוי התפוח לא נופל רחוק מהעץ:
                        "רק בדבר אחד נפל התפוח של יואב פפושדו, הבן של, רחוק מהעץ: בזמן שאבא מחליף כל יומיים חברה צעירה, הוא חוזר בכל לילה אל אותה אישה..."
                        נו מה? התפוח הוא-הוא פפושדו ג'וניור.


                        אם אתם רוצים סוףסוף לדעת מי נתן את ההוראה, אל תקראו את הכתבה של בעז גאון. אם רוצים אתם סתם לקרוא טקסט טוב, סיפור החיפושים אחרי, ומפגש עם כמה דמויות מפתח בפרשה - קראו.
                        אבל אני כבר הבנתי - זה לא יקרה לעולם. לעולם לא נדע מי נתן את ההוראה, כל הסיפור הזה והאנשים סביבו רקוב ומושחת מיסודו.


                        כל נדרי

                        לפני כשנתיים הגיש ארקדי גאידמק תביעת דיבה נגד יוסי שריד. התביעה התייחסה למאמר בהארץ בו תהה שריד: "...וכלום שליח הציבור עדיין יצטרך מחרתיים, לפני תפילת כל-נדרי, להתיר לנו להתפלל עם העבריינים?"

                        וגם היום הוא משתמש באותו פתיח בדיוק בבואו לדבר על אולמרט. אני מבינה שהפתיח הזה מפתה תמיד, אבל בכ"ז, מה עם הגיוון?


                        לא מתחרטים
                        ירון פריד, מבקר הטלוויזיה, לא מתחרט על כלום. הכל סבבה לו, אין לו שום בעיה, וכל אויביו עלובי נפש הם. איזה קסם, ממש.

                        אהבתי את אורי קליין חוזר בו (חלקית) מהביקורת שכתב על מסע אלונקות ב-77'. אבל זהו? 31 שנים ואין בלבו שום חרטה נוספת?

                        אז מה שווה כל הפרויקט הזה?

                        הקטע של דניאל רוגוב משעשע, אבל הוא לא מזכיר את שם המסעדה עליה כתב "מאימא כזאת הייתי בורח"
                        מה שמעניין זה, שהמקור לא נמצא באתר. כנראה היה זה טרום עידן האינטרנטה.

                        גם הנדלזלץ מתייחס למשהו שאירע לפני 33 שנים - ביקורתו על אדי קינג של נסים אלוני
                        אכן, נקי הוא מצפון המבקרים.
                        אולי יותר מדי?

                        אבל לא, כל הכבוד לאסתר זנדברג, שכותבת על מלכודת הדבש האורבת לכל עיתונאי - ה ר א י ו ן שאחריו קשה לבקר.

                        בטח שמתם לב, מתוך תשעה מבקרים יש רק שתי מבקרות.
                        מה, נשים לא אוהבות לבקר? להיות בעין הסערה? לספוג חבטות?


                        ש. זקן מדברת

                        מהי הדרך הטובה ביותר להשיג ראיון עם מישהו? לחכות לכתבה המטנפת אותו בעיתון אחד, ואז העיתון המתחרה זוכה במושא תשוקתו הנופל לידיו כפרי בשל. זה בדיוק מה שקרה עם שולה זקן, ג'קי מצא ורשות המסים.
                        היום יש איתה ראיון של סימה קדמון במוסף יום כיפור של ידיעות, שאסכם במשפט  "אני? אני??! רק לעזור לאחרים רציתי. מישהו ביקש טובה, אז עזרתי לו!"


                        גבעת חלפון גם לא תענה

                        עוד במוסף ידיעות: קטעים מגבעת חלפון אינה עונה 2 "לראשונה".
                        רגע, זה לא מה שהתפרסם לפני כשלוש שנים בזמן תל אביב, על החתום ליאור דיין, שלקח לאבא את התסריט מהמגירה?


                         לב האפלה
                        דו"ח ממי שכן קיבלה: "אם כבר השקעתם בתרגום ובפרסום של ספר/מוסף כה חגיגי, למה לא השקעתם בהגהה? גם במקומון נידח לא היינו מוצאים 'שני נשים'"

                         

                        ליידי גלובס
                        גיליון 50 הנשים המשפיעות ב-2008 מבהיר: ה-אישה ה-משפיעה - גליה מאור, מנכ"לית בנק לאומי, שהפכה אותו לבנק הגדול במדינה.

                        נשות התקשורת:

                        יונית לוי במקום ה-24 וליהיא לפיד במקום ה-31.
                        לוי, מאחר שמהשנה היא מגישה יחידה בחברת החדשות (לאחר פרישת הסוקניק) ולפיד, בזכות הספר שכתבה, אשת חיל, הנמצא בראש רשימת רבי המכר, כלומר כלל לא בזכות תקשורתיותה. עכשיו מה, אין נשים משפיעות בתקשורת הישראלית כלל?
                        התמונה העגמומית הזו מובילה לכתבה החותמת את הפרויקט: "אין כמעט נשות עסקים ומנהלות בכירות בתקשורת הישראלית." (נתי יעקבי, מנכ"ל יפעת מחקרי מדיה).
                        למה הוא מתכוון? לכך שנשות עסקים מצוטטות מעט מאוד (יחסית) בכותרות התקשורת הישראלית. נשים, נו. מה הן מבינות בעסקים.

                         

                        ופך לקינוח:
                        שרי אריסון, מקום 6, נתלית באילנות גבוהים:
                        "מקור ההשראה שלי: אלוהים"


                        לידיעת הצלמים
                        בקשה לשנה החדשה: תפסיקו לצלם אנשים עם המחשבים הניידים שלהם. איזה אנשים? כל מי שעושה משהו עם מחשב. המון אנשים עושים משהו עם מחשב, ומחשב נייד הוא כבר מזמן לא אטרקציה. וגם, אין שום אמירה באדם המצטלם עם ניידו .
                        יאללה, נקסט.
                        פר-סו-מות

                        גלית גוטמן, אני לא יודעת כמה משלמים לך ב-H&O. השאלה היא אם זה שווה את הלוק הנורא שלך בסדרת הפרסומות החדשות.


                        הספרייה החדשה
                        כלכליסט וידיעות ספרים מוציאים ספר (ראשון בסדרה): מוול סטריט אל החומה הגדולה, מאת הפרופ' לכלכלה באונ' פרינסטון ברטון ג'י מלכיאל. הספר מיועד למשקיעים הרוצים "לנצל את ההזדמנויות שמציעה סין".
                        יואל אסתרון, מו"ל  "כלכליסט": "הספרייה נועדה לתת כלים פרקטיים ולספק לקוראים תועלת ממשית. הספרים יהיו ממיטב הספרות הכלכלית בארץ ובעולם, יתנו כלים מקצועיים וחווית קריאה אמיתית".


                        וחדשות טובות לקינוח הצום

                        באיראן יצרו מכונית לנשים בלבד.

                        למה להתלונן? למה להגיד שהכל רע?


                        השיר של עמיר

                        עטור מצחך זהב שחור. אריק איינשטיין.

                        מילים: אברהם חלפי, לחן: יוני רכטר.

                        עם יהודית רביץ וקורין אלאל הצעירות.


                        לפני פיזור

                        עם נבל תתנבל, אני מעודדת את עצמי.

                        vlvtunderground@gmail.com

                        דרג את התוכן:
                          99 תגובות   יום רביעי, 8/10/08, 09:52

                          (התשובה ידועה. אני לא טורחת לכתוב את המובן מאליו).
                          13 שנים אחרי פרשת הסיליקון תצטרך תנובה לשלם 55 מיליון שקל פיצויים במסגרת תביעה ייצוגית.
                          קרדיטים: את הפרשה חשף רונאל פישר בסופשבוע של מעריב, בעריכת אמנון רבי.
                          מה כתוב בידיעות (כ-200 מילה, ע' 9), בלי הפניית שער?
                          "הוספת הסיליקון נחשפה ב-1995 במהלך תחקיר עיתונאי שערך העיתונאי דאז רונאל פישר, היום עורך דין".
                          איפה ערך את התחקיר? בבית שלו, שם הוא גם פרסם אותו, בפמפלט לשכנים.
                          מה כתוב במעריב (כל ע' 8) +הפניית שער?
                          תיאור מפורט של פסה"ד ושל התחקיר, כולל צילום השער דאז וציטוטים של פישר, הקורא לעיתונאי ישראל להמשיך בתחקיריהם.
                          בהארץ הידיעה מופיעה בשער. לא כתוב מי אחראי לחשיפה.
                          גם בידיעה הממשיכה, בע' 10 לא מוזכר חלקו של מעריב.
                          ובכן נעבור למארקר, כך כתוב לי בהפניה בשער הארץ.
                          ראו זה פלא: גם פה לא מוזכר ולו ברמז חלקו של מעריב בחשיפת הפרשה.

                          גלובס הקדיש עמוד לעניין (23) והפניית שער, ופה, בטור הצד כתוב רק "עם חשיפת הפרשה במעריב הכחישה תנובה". וזהו.
                          ynet - אף מילת קרדיט.

                          וגם לא בכלכליסט.

                           


                          מח' מנויים שלום

                          איך, איך אתם מצליחים לבאס אותי כל יום מחדש. טחנתי לכולם המוח כל השבוע על מוסף לב האפלה שיצורף לידיעות, ובכן  לא. לא הגיע. איך הרסתם לי את היום.
                          אגב, עד הרגע האחרון, גם  בהפניות בשער ידיעות היום, המוסף נראה בדיוק כמו ספר, ואי אפשר להבין שמדובר בגיליון עיתון.
                          ומה אמר לי המוקדן? אשלח לך בדואר (לא, זה לא בתוך החלק של אח של גלעד שליט, עניתי לו).
                          יש פה מנויים אחרים (כן, בטח, אני עדיין מאמינה שמישהו חוץ ממני פה מנוי) שלא קיבלו את ג'וזף קונראד מאת הלפידים?

                          וחוץ מזה, ההפניה מעאפנה: "הסיפור הנודע: בלב האפלה". נו נו. ממש פרומו מצוין.


                          בפייסבוק הוקמה קבוצה להחזרת מהדורת הדפוס של הארץ לאתר.


                          כנס עיתונות תחת אש
                          קראו את הטקסט המפעים של איתמר ב"ז על כנס החטיבה הצעירה, "עיתונות תחת אש".
                          בעיקר התמקדו נא בפסקה הזו

                          "...חרף ההסכמה... שחשוב לשגר עיתונאים ישראלים לאזורי סכסוך בעולם, הביא המנחה, עומר ברק (הארץ), עדות כתובה ששלח לו 'עורך באחד משני העיתונים הגדולים'...: 'השיטה שהומצאה ב'ידיעות אחרונות' והועתקה פה ושם גם ל'מעריב' היא עורך מוכשר שמחבר את הידיעות מהסוכנויות, 'וושינגטון פוסט', 'לוס-אנג'לס טיימס' וכו', וכותב בעצמו טקסט מלא פרטים צבעוניים, חלקם פרי מוחו הקודח – למשל נהג המונית שמחכה לשלום, החומוס בדמשק, היהודי הבודד והמפוחד בבית-הכנסת. אחר-כך מחתימים את X', שזה כתב שלא נמצא כאן אז לא נזכיר את שמו, 'והופכים את זה לכותרת ראשית ב...שישי. התפקיד של הכתב עצמו הוא בעיקר להצטלם ליד שלט של אסד, של חומייני או של קדאפי, ולחזור מהר הביתה. כמה מחברי הטובים ופעם אחת אני בעצמי כתבנו טקסטים כאלה".
                          להקיא, באמת להקיא.
                          אחרי שקוראים את כל הטקסט אפשר גם לדעת מיהו הכתב המצטלם (בהנחה שלא הבנתם מלכתחילה).


                          קצה האצבעות
                          טיים אאוט יצא עם חידון התרבות הגדול - 120 שאלות מ"מי טבע את הביטוי אופיום להמונים" ועד "איך קראו למסעדה של שאול אברון".
                          אז אם אתם רוצים לבחון את עצמכם - בבקשה.

                          בתוצאות יש ארבעה אנשים שמייצגים את מצב הפותרים.
                          יוסי בובליל, שלומי סרנגה, איציק זוהר ועפר שלח.
                          על הדרך אפשר לקלל את בובליל ולהגיד שהטיפשות שלו היא עניין פתולוגי ושהצאצאים שלו חולקים איתו "את אותם גנים דפקטיביים". מה, מותר, זה בובליל, לא? צחוקים?
                          ועל סרנגה: "אם דביליות היתה ענף באולימפיאדה, היית זוכה במדליה בלי להזיע אפילו אגל". ברור שמותר, מה, גאוני טיים אאוט יכולים לכתוב מה שהם רוצים על מי שהם רוצים.

                           


                           

                           המדריך ליום כיפור (5)

                          אה, רגע, זה היה צריך להיות פוסט חגיגי כזה, עם כל מיני סליחות וכאלו? לא, ממש לא. זה נראה לי מיותר. אני באמת מתנצלת ומבקשת סליחה בכל יום מחדש.

                          אבל כדי לצאת ידי חובה אחזור ואביא את הדברים שאמרתי לסיני גז למעריב בנושא, רק השבוע.

                          "הבלוגרים, כקהילה, נוטים לתקן את עצמם ולהתנצל, להבדיל מהעיתונאים, שהטעויות שלהם יתנוססו לדיראון עולם בארכיונים.
                          "אני מתחרטת על טעויות שעשיתי בהיסח דעת, על פעמים שבהן לא בדקתי מספיק את העובדות, על מקורות שסמכתי עליהם מהסיבות הלא נכונות ונוכחתי בטעותי מאוחר מדי, ועל כך שלעתים בלא יודעין הייתי כלי ניגוח של איקס את וואי.
                          ... "יש כמה אנשים שכתבו עליי דברים דוחים למדי, חלקם 'טרולים', כך שכל רגש אנושי זר להם והם ממילא לא יבקשו סליחה. יש גם סתם אנשים שפיתחו כלפיי תיעוב, בוז או שניהם יחד, וגם הם לא יגידו 'פשענו',  וישנה הקבוצה השלישית - החקיינים וכותבי הבדיחות המשמימות - אלה משוכנעים בצדקתם, ולכן גם הם לא יתנצלו.  לכולם אני מאחלת צום קל והמשך חיים מאושרים, כמו שיש להם בוודאי".

                          ..."אולי אני צריכה לגלות איפוק גדול יותר כשתוקפים אותי. לא תמיד אני יכולה. אני מהירה להתרתח כשנדמה לי שנגרם לי עוול מכל סוג שהוא".

                          ועוד שני דברים בנושא:

                          נראה לי שאין מישהו שבּוּקַר פה שלא נעלב. חלק אומרים לי את הדברים בפרצוף, כלומר במייל או בסמס. חלק אוגרים את הטינה המוזכרת בלב ומחכים לשעת פקודה, ומנצלים אותה ככל יכולתם, ומעטים, קומץ שבקומץ מתקשרים כדי לדבר על זה.

                          אני משתדלת להסביר לכולם את עמדתי. לא תמיד אני משכנעת אותם. אני מציעה לקחת את הדברים בפרופורציות הראויות, וללמוד אולי משהו, טיפה מההערות. אני מצדי מבטיחה להשתדל יותר ולטעות פחות.


                           VTV

                          מישהו יודע למה האתר של כנס ראש פינה באנגלית?

                          WTF?
                          תוספת: גם נטע קוצפת.


                          בלוגלנד

                          יודעים מה זה
                          לתפור חליפה ליתום
                          ?


                          קורעים בקפה
                          איפה הייתם ביום כיפור?


                          מיכל ניב

                          אריאנה מלמד, חברה שלה, כותבת עליה.

                          לצום ולבכות.


                          סטימצקי שלום ולא להתראות
                          למישהו יש ניסיון עם הזמנות באינטרנט? למשל, למה הן לא מגיעות אחרי שבוע וחצי, אף שהובטח אחרי 3 ימים?

                          או: למה אין נציגי שירות במוקדי השירות?

                          או למה לא עונים על מיילים בשירות האינטרנט?

                          או: למה אין מספר טל' לנציגי האינטרנט (כמו שאין נציגי שירות בכל שאר הרשת, הבנתי).
                          ובקיצור, תביאו לי את הספרים שהזמנתי!


                          דבורית Vs מעריב

                          תת המדור האהוב והנערץ  נעדר זה זמן רב רק מאחר שלא היו התפתחויות. אז הנה, עכשיו יש, ואני מדווחת.

                          אתמול הגיעו אלי תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעות.
                          מי הצהיר?
                          דפנה רז, עורכת נשיונל ג'יאוגרפיק
                          מני אבירם
                          , עורך רייטינג לשעבר
                          יובל נתן, כנ"ל
                          רחל חדד, חשבת שכר בקרליבך 2

                          תשאלו, מה עם התצהירים של האדונים הנכבדים רוני קליינפלד ושבתאי חתם?
                          שאלה מצוינת, אולי לעורכי הדין של הנתבעות יש תשובה.
                          קדם משפט, למי ששכח, ב-2 בדצמבר.
                          לכל החומרים ששלחו הנתבעות מצורפת גם ערכת תופינים נאה: שלל ציטוטים מהבלוג בהם אני מזכירה את המשפט המהולל.
                          איזה כיף שבמשרד עורכי הדין של הנתבעות, נחום פינברג (ושות') - או שמא במעריב - קוראים אותי.
                          נהנים לפחות?


                          לפני פיזור
                          גיליתי סיפור בגידה נורא ואיום של אחד האנשים שיותר חיבבתי והערכתי בימי חלדי. בנאדם שהייתי מפקידה בידיו את כל הוני החומרי והרוחני אם הייתי צריכה, ובמובנים מסוימים אף עשיתי זאת. איך מתגברים על דבר כזה? איך סומכים על אנשים בעתיד? איך אפשר לדעת מי ראוי לאמונך ומי לא?

                           

                          תוספת:  מה חושב אריק צ'רניאק מ-metacafe על אנשים.

                           

                          אז שוב, צומקל וגמח"ט לכל מי ש.


                          vlvtunderground@gmail.com

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה