כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    33 תגובות   יום שישי , 26/9/08, 09:40

    המטיף הרים את הכפפה, הוריד את החולצה והלך להופעה של פול מקרטני

     

    את ההחלטה קיבלתי ברגשות מעורבים.

    מחד, לא כל יום מגיע לארץ חבר בביטלס, מי שהוא ללא ספק מאבות הרוקנ'רול ואחראי לחלק לא מבוטל מהמוזיקה עליה גדלתי.

    מנגד, האיש בן 66 ומזה הרבה שנים שאינו יוצר מוזיקה משמעותית. למרות שבחי המבקרים, היה הדיסק האחרון שלו, שיצא לפני זמן לא רב, אפור ומאכזב בעיני.

     

    לבסוף, גברה לה הפולניות. הפחד שמא בסופו של דבר זאת תהיה הופעה ראויה ואני אפספס אותה, כשהמשמעות היא שאצטרך לחפש הופעה נוספת כזו בעולם (ותארו לעצמכם שהוא עוד ימות קודם), כל אלה הכריעו את הכף לטובת הכן, כמו גם העובדה שככה יכולתי לבלות כמעט חצי יום עם בני האמצעי.

    בדיעבד, אני ממש מאושר (וזאת לא הגזמה), שהלכתי.

    איזו הופעה ניפק לנו הקשיש בן ה-66.

     

    כמתחייב, התייצבנו, הילד ואני, מוקדם ביותר, כך שמצאנו את עצמנו ממוקמים די קרוב לבמה, ויכולנו לחוש היטב את עצמת המוזיקה. ומנגד, ככל שהדבר אפשרי, להתעלם מהמסה האנושית שסבבה אותנו ובעיקר ניצבה מאחורי גבנו.

     

     

    כשאני אומר "מוקדם ביותר" אני מתכוון לזה. עוד טרם התעכלה הארוח"צ


    המסה האנושית. כולם הגיעו, אבל לא התחככנו

     

    מקרטני הגיע במצב רוח מצוין. הוא רקד, שיחק, פלירטט, דיבר עברית (כמובן), וגם קצת ערבית (בירך את אחינו המוסלמים ב"רמאדן כארים") הלהיב את הקהל וחילק משימות ("עכשיו הנשים", הפעיל את המקהלה, בעודו מענטז ללא בושה). האיש היה בלתי נלאה.

     

    המופע, בדיוק כמו שתיארתם לעצמכם, נחלק לשלושה חלקים, או שלושה סוגי שירים, אם תרצו. שירי ביטלס, שירי מקרטני המאוחר לביטלס שכולם מכירים ושירי מקרטני המאוחר לביטלס שאיש לא שמע עליהם. בתפקיד לינדה - המתופף הענק והאנרגטי, ששר בקול דקיק ועשה יופי של קולות רקע.

    היה מעניין לראות את השינוי בתגובות הקהל, בעת המעבר מסוג שיר אחד למשנהו.

    אבל כל זה בשוליים.

     

     

     יואו, איזה ענק

     

    עלה לו נער בן 66 לבמה ובמשך שלוש שעות תמימות, כולל שני הדרנים ומופע פירוטכניקה (Live and let die), לא חדל מלתת את הנשמה לרגע.

    ההרכב שליווה אותו (שנותר באלמוניותו, הוא לא טרח להציג אותו ורק הודה ל"להקה הנפלאה שלי"), היה מצוין וניכר היה בהם שהם מנגנים פרפקט ביחד.

    המוזיקה היתה סוחפת. הן שירי הביטלס והן השירים האחרים, בוצעו לעילא ולעילא. מצאתי את עצמי מצטמרר פעם אחר פעם. הוא הקדיש שיר לאשתו המנוחה לינדה, שיר לג'ורג' ושיר לג'ון.

    והבמה? מדהימה. מלבד מסכי ענק משני צדיה היה בחלקה האחורי מסך, עליו הוקרנו תמונות רקע, בצד משחקי תאורה. הכל עבר באפס תקלות והסאונד, לפחות באזור בו אנחנו עמדנו, היה משובח.

     

    אכן פירוטכניקה

     

    בסוף ההופעה ריחפתי כבלון הליום ובקושי רב הבן שלי הוריד אותי לקרקע.

    חוויית חיים? ועוד איך. מקרטני הוא עדיין אמן ענק, פרפורמר עצום, שנתן לנו ערב שכולו אושר צרוף.

     

    *בכל זאת יהודי אני, ואי אפשר בלי הערונת: יפוטר לאלתר, אפילו אתמול, מי שנתן לו ללבוש חולצה ורודה עם פרחים, בדגם שגם סבתי המנוחה לא היתה מסכימה לתלות כווילון. ועוד עם שלייקס.

     

    בחייאת רבאק, מה אתה, אבריג?     

     

    כתב וצילם: המטיף. כל הזכויות שמורות

    הייתם? כתבתם? רוצים לכתוב? עדכנו.

     

    * יאיר רוה על ההופעה.
    * מיכל גם.
    * אורי בן-דב על סר פול.
    * מירון רפופורט על חיפושית יד ראשונה (אחלה כותרת).

    * אודידו הגיע ב-14:00 לדשא.
    * וטובי כמובן, שלקח את כל המשפוחה ושילם 2,000 ש' פלוס חניה ובירות.
    * אלבום התמונות של אופיר.
    * שטח Kש כותבת.

     

    vlvtunderground@gmail.com

    דרג את התוכן:
      65 תגובות   יום חמישי, 25/9/08, 13:29

      איזו התרגשות. מצד אחד חצי מת"א תיחסם לקראת ההופעה של האליל הבריטי, שירוויח 15 מיליון שקל מההופעה, מצד שני מטוס אל על מלווה על ידי מטוסי קרב, מצד שלישי אחמדיניג'אד מאיים, מפמפם ומטמטם, באיזו כותרת נבחר? אוקיי, עזבתי את הכותרות הראשיות ועברתי למקרטני

       

      בהארץ: הצילום המרכזי, מדליק נרות בכנסיית המולד בבית לחם והבטחה - סיקור נרחב בע' 7

      כך חולפת תהילת עולם? קומץ מעריצים ליד מלון דן, במקום דבוקות של נערות מצווחות כמו שראינו בסרטים על הביטלס

      (המופע של פול (מעריב

      ופה מתברר שהוא דווקא חתם למעריצים הנלהבים שחיכו ליד המלון - כפולת 12-13

      או כמו שמתאר ערן סויסה: מחוץ לבית המלון המתינו לזמר עשרות מעריצים מבוגרים
      ממ, כמה מבוגרים? או, יש המשך: יהודית, בת 46, מספרת לעיתון שהוא עצר והעניק להם חתימות ברוב טובו
      כנראה בהארץ לא חיכו לשלב הזה

      הערב זה קורה (ישראל היום). בעמוד האחורי מדובר על התנפלות המעריצים 
      Oh really?


      אבל בידיעות נרשמת ההתלהבות הגדולה ביותר. דומה שחוץ ממטוס אל על ההוא, הדבר החשוב ביותר שקורה היום בישראל הוא המופע של מקרטני. וכך זכינו בכותרת 
      All you need is LOVe

      עם מקרטני בלי חולצה (!). אני לא מבינה. הבנאדם  לא מבין שאסור להשתזף? ועוד בריטי? מה עובר עליו
      סחתיין לצלמי פנאי פלוס, אורי אליהו ויגל בר קמא על הפפראצי

       

      רגע, והאם הוא ניסה להספיק כמה שיותר בביקור שלו בישראל (ידיעות) או שמא יומו הראשון בישראל לא היה עמוס במיוחד, כמו שכתוב במעריב

      מה הסיפור, אי אפשר להחליט על כלום


      מי קונה את הבורגראנץ

           קבוצה מרוסיה או קבוצה קפריסאית? במארקר מתברר: קבוצה רוסית הרשומה בקפריסין

      ובגלובס מתואר המפרק כאיש עסקים רוסי


       אוי, ציפורה

      אתמול והיום מתפרסם במעריב, בראש עמודים 5,7, 8 בהתאמה, איור של ציפי לבני. הייתם אומרים
      למעשה קריקטורה, אבל על הצד הרע שלה: לבני נראית בה מבוגרת ב-20 שנה מגילה האמיתי, שמנה יותר רפויה יותר
      ונשאלת השאלה: למה? סתם מאייר לא מוצלח או כוונה מאחורי האיור


      קורעים בקפה

      .עוד קצת על טקס פרסי אופיר וואלס עם באשיר

      ^

      .על קונספירציות, סקופים וצנתורים


      בלוגלנד

        מי מרוויח מבלוגים, ומי כותב וכמה 

      אבל, שמא יוסבר לי המשפט: מספר הגולשים הייחודיים הממוצע בקרב בלוגים אמריקאיים הוא 18 אלף, בעוד באירופה המספר קצת יותר גבוה (24 אלף) ובאסיה המספר הכי גבוה (26 אלף

      מספר גולשים ייחודיים פר איזו יחידת זמן 

      והנה הדו"ח המפורט על מצב הבלוגוספירה.

       

      דרושה

      .בלוגרית פלסטינית. כל מי שמכיר ויודע וממליץ, כתבו לי

       


      כנס העיתונות באילת

      החטיבה הצעירה מסבירה למה כדאי לכם להגיע לכנס

      אני בעד. היה מרתק בשנה שעברה, אין שום סיבה שיהיה פחות מוצלח השנה


      ?רוצים להיות עיתונאים

      שולחים כתבה ל-mynet, ושם עורכים ומפרסמים. מתאים לחובבי תקשורת, סטודנטים לתקשורת, ולכל מי שמתעניין בתחום.

      עמוד שליחת הכתבה

      ועמוד הסבר והדרכה

      טייק אוף על אתר סקופ. כסף? לא, למה?


      הספרייה

      .ז'אן דניאל, מייסד הנובל אובזרבטר, הוציא ספר שיחות על עיתונות


       אינטרנט בחיפה

      נכון קראתם בדמעות את תיאורו של י', המבלה בביה"ח רוטשילד בחיפה בשבועות האחרונים ומתקשה לאתר אינטרנט?
      אז אין לי בשורה לי', אבל מתברר שבביה"ח אסותא החדש, שייפתח ברמת החי"ל בינואר הקרוב, יהיה WiFi חינם לכל דורש בכל שטח ביה"ח.

      וכמו שכתבה אחת המגיבות, גם ברמב"ם יש רשת חופשית:
      "אני כותבת  את התגובה מבית החולים רמב"ם, בו אני שוהה לעיתים די קרובות. ושלא כמו ברוטשילד , כאן כולם יושבים עם  המחשבים ויכולים מיד לדעת מיהי הרופאה המטפלת , איזה מאמרים פרסמה  ועוד  ועוד  בזכות הרשת האלחוטית המהירה, RAMABAM FREE."

      שווה שווה, אבל רק בריאות.
      אם מישהו יודע על עוד בתי חולים מרושתים, הוא מוזמן.

      אגב, זה רעיון לכתבה לכתבי הבריאות/אינטרנט. קחו חינם.


      קצת האצבעות

      כנראה שמיקי רוזנטל נהנה לכתוב למעריב, כי הנה היום, יש כתבה שלו בסופשבוע, על עופר שלוש, חוקר זירת חטיפת החיילים בצפון. הוא ידע מלכתחילה מה קרה לאודי גולדווסר ולאלדד רגב.

      שתי כתבות שסימנתי לי בסופשבוע: רונן טל עם דב אלבוים ומאיר שניצר על האחים כהן שהפכו ליוצרי קולנוע דתי-נוצרי.

       

      רון מיברג יוצא מהארון ומתגלה כחובב בע"ח (ואני לא מתכוונת לסטייק של פיטר לוגר).
      האגודות למען בע"ח, גייסוהו. אורנה בנאי לא יכולה לעמוד לבד במעמסה.

       

      המגזין של מעריב מחלק לקוראיו כרטיסים להופעות של היהודים, אחינועם ניני ומאיה בוסקילה. כחיזוק, נביא לכם את בוסקילה בשער סופשבוע. לא יכול להזיק ראיון איתה, אה?

       

      בשער העיר נהנים לגלגל את המילה משגל על הלשון. נכון, זה לא הם, זה מה שאליעזר בן יהודה כתב לאהובתו חמדה, אחותה הקטנה של אשתו. שער שכולו טקסט, ותמונות ראש זעירות של שני המשתגלים.

      Timeout חוגג 40 להיווסדו של העיתון במסיבה לוהטת עם 40 אנשים שמשנים את העולם. כולם על השער: ציפי לבני ויורם קניוק, אתגר קרת ויבגניה דודינה, ארי פולמן וגיל שווייד. והשאר - חפשו.


      ברשת

      Nfc שינה לכאורה את פניו ואת שמו ואת עיצובו.

      מהיום אין יותר חדשות מחלקה ראשונה אלא news1
      אבל רגע, אם משנים את השם, לא כדאי לבצע את זה בכל העמודים?

      למשל פה ופה.

      מתברר שכל המדורים נשארו תחת הלוגו והעיצוב הישן.


      צרות בכותרות

      "נופלות ברשת" (צה"ל נעזר בפייסבוק כדי ללכוד נערות שמשתמטות משירות צבאי, ידיעות 27)


       מח' הגהה
      אילן שילוח חתם על חוזה חדש עם מקאן: יישאר בתפקידו עד 2013
      (גלובס, ע' 4) שלוש שגיאות ברבע עמוד: אהשנה/ מחתית/ אילו שילוח


      לפני פיזור
      חסכתי מכם ומעצמי השנה את השי לחגים במקומות העבודה. כמה אפשר. ממילא הדברים לא משתנים.

      אם תחושו צורך עז אני מוכנה לקבל דיווחים בכל פורמט שהוא, ואם יהיו מספיק, והקהל יעלה על בריקדות, אוסיף.

      אבל אזכיר את הפוסט הרמתם במשרד? המתייחס לכל הרמות הכוסית באשר הן.

      שנה טובה, כן (פעם ראשונה, יהיו עוד)?

       

      vlvtunderground@gmail.com

      דרג את התוכן:
        107 תגובות   יום רביעי, 24/9/08, 10:33

        מה הסיבה שידיעות מצא לנכון לצ'פר את אולמרט בתצלום התדמיתי (כולל עיבוד מחשב מגוחך) בו הוא נראה בועט כדור (בשלוש פוזיציות, פעם אחת עפה לו הנעל!) במגרש הפועל קריית שמונה?)

        גם הכותרת בהתאם: "עדיין בועט" כאומרת נדמה לכם שזהו, הוא גמר את הסוס, שנפטרתם ממנו? תחלמו.

        אותו תצלום (עם הנעל המעופפת) מופיע גם במעריב, בע' 5, הפעם עם הכותרת "בעט, אהוד, בעט"

        ישראל היום, שגם הוא מביא את התצלום בכותרתו הולך על "עם נעל אחת בחוץ"

        ובהארץ, ממש דומה (גם בשער): "עם רגל אחת בחוץ" - סתם כיתוב קצר וזהו.

        ב-ynet לא מפרגנים בכלל: "לא מצליח לבעוט" (בלינק - תצלום הנעל המעופפת).

        האם זו הפעם האחרונה שאולמרט זוכה לכזה תצלום מסוחבק וחביב שאינו קשור לאף אחת מחקירותיו ולשאר ענייניו?


        המופע של מופז

        אם נניח הייתם מודאגים, אין סיבה: מופז לא "מסתגר עם משפחתו" אלא מקדיש את רוב זמנו "לשיחות עם פעילים" (ידיעות) פפפפ. תודה לאל.


        עשי לנו ילד

        לפני כחודש וחצי התפרסם בידיעות הסיפור על הנער חולה הסרטן בן ה-15 שנפטר, ושהוריו רוצים להקים לו צאצא. התעצבנתי וכתבתי את זרע הפורענות. הבוקר מביא דוד רגב בידיעות (כולל בשער) סיפור נוסף (מה זה, לארגון משפחה חדשה יש הסכם בלעדיות עם העיתון?), על אישה שאיבדה את כל משפחתה, שחפצה בתרומת זרע לא אנונימית, ושעו"ד אירית רוזנבלום ממ"ח שידכה בינה לבין הורי החייל עידן שניר, שמת מסרטן לפני כתשעה חודשים. כפולה מוקדשת לתיאור המקרה, וגם הבקשה הזו מוגדרת כתקדימית.

        תקדים ראשון היה עם הוריו של קיוון כהן - שסיפורו כלל לא מוזכר בעיתון משום מה.

        תקדים שני, עם הוריו של הנער בן ה-15 המוזכר לעיל.

        ועכשיו תקדים (?) שלישי - האישה מבקשת להיתרם מזרעו של שניר.

        הכל תקדימים? מה יהווה תקדים בסיפור הבא ואיך נמכור אותו? האם גם בפעם הבאה תוקדש לכך כפולת 8-9 היוקרתית?


        צדוק יחזקאלי
        התראיין לערוץ 10 וסיפר על הפציעה. בעיקר מפתיעה הביקורת שלו על הקולגות שמצלמותיהם המשיכו לתקתק גם אחרי שקרס.

        בידיעות יש כיתוב תמונה ליחזקאלי, שעבר למח' שיקום, וציטוטים מהראיון. האם יש קרדיט לערוץ 10? לא ולא.

        מה כתבו במקום קרדיט? "התבטא אתמול עיתונאי ידיעות אחרונות"

        או: "אמר אתמול"

        או: "לשאלה אם ישוב בעתיד..."
        עדכון: גם מיטל בית יסעור מ-ynet ויואב אבן מערוץ 2 ראיינו אותו.


        מכונית, אוטובוס ואופניים יצאו מפ"ת לת"א - מי הגיע ראשון?

        מטרת התחרות הייתה להוכיח שתחבורה ציבורית עדיפה.

        לבי לבי רק עם רוכבת האופניים, שהגיעה ראשונה כמובן, שנאלצה לסכן את חייה בין מאות מכוניות הנוסעות כג'וקים מסוממים, ולנשום את העשן והפיח הנוראי שעולה מהן הישר לתוך ריאותיה המתאמצות.


        פול מקרטני

        מכירים את הקטע הזה שסלב, לא משנה מאיזו עדה מגיע לארץ ומתאכן איפשהו (לא בהוסטל ברחוב הירקון).זמן מעולה ליח"צ של המלון בו הוא מתאכסן. הפעם מדובר בפול מקרטני ובסוויטה המלכותית של מלון דן.

        מה הוא ביקש? הו, כמה דברים פעוטים. פירות (אני מקווה שאורגניים); מכשיר אדים; פסנתר; הוא אמנם רצה פסנתר כנף אבל לא הסתייע. כך בידיעות.

        במעריב לעומת זאת, כתוב שהכנף נכנס גם נכנס.


        גלזר בשחקים

        לעופר גלזר הייתה חברה בת מטוס מנהלים אחד, אלא שאיש לא חפץ בו, בססנה הקטן, וגלזר החליט להעביר את פעילותו לחו"ל.

        עינת מזועזעת מהמקום שהוקדש לידיעה במעריב עסקים.

        אותי היא סתם הצחיקה.


        הניסוי

        איזה באסה. הניסוי המפורסם במכון סרן בז'נבה נגנז עד האביב הבא, כלומר שמונה חודשים מעכשיו, בגלל סדרת תקלות. זהו, אתם יכולים לשכוח מהייפ דומה בעתיד. איבדתם את המומנטום, והיח"צ ידום בין עזה לרפיח (אלא אם זכרונם הקצר של עורכים, כותבים וכנהלאה יכה שנית).


        זמנים מודרניים

        האם יש קשר לקובלנותיי משבוע שעבר, או סתם צירוף מקרים?

        ארבע כתבות שאינן אופניות/מסקראיות: על צמד הלסביות המפורסם שנישא אחרי 55 שנים בקליפורניה;

        ראיון אחרון לפני מותה של אחת מהן, דל מרטין. על זוגות שנפטרים מהכלב אחרי הלידה; בני משפחה שחלו במקביל בסרטן מספרים על ההתמודדות; ילדי מאנגה.


        ואלס עם באשיר זכה בשישה פרסי אופיר

        מז"ט, כבוד גדול, ובהחלט מגיע.

        אבל למה בישראל היום מופתעים וכותבים "שהסרט "הפתיע וזכה בשישה פרסים"? מי הופתע? עורך העמוד?


        צרות בכותרת

        שוחט בייגלה (אילן הייטנר, זה מחוכמת הבייגלה הוציא ספר חדש. הכותרת היא הפניה בשער 24 לראיון איתו). דאחקה שלא עלתה יפה.

        מהם "ימים של פוליטיקה" (לוגו בישראל היום) לעומת "ימים של לא פוליטיקה"?

        מתחתיו יש תתי כותרות: המו"מ הקואליציוני/ קדימה היום שאחרי.


        מח' מנויים שלום

        כלכליסט הגיע גם היום, ועוד בשקית נפרדת מידיעות. אני דומעת.


        טרום חג

        גיליון ראש השנה "עבה ומפנק", שלא תטעו חלילה, של רייטינג יוצא היום. בשבוע הבא, כפי שכתבתי, אין עיתון.

        מוסף ספרים ענק של הארץ יוצא אף הוא היום.

        112 עמודים. הנושא: ספרי השנה הבאה.


        SEO

        אבל בניגוד לדבריי הקודמים, גוגל חזר לשאול אותי אם אני מתכוונת ל"כלכלית" כשאני כותבת "כלכליסט".

        אוףףףף.


        קורעים בקפה

        לכל מי שלא מאמינים שזה קורה פה (אממ, כן, גם את!) הנה זוג שהכיר בקפה, וגם פועל למען שיטת השקשוקה:

        בשבוע שעבר שברתי את הכוס. תודה רבה מכל הלב, בלי ציניות, למשפחת עופר, שבזכותה הכרתי את"

        (אהבת חיי: הפרחים - לאחים עופר; הצ'קים - ל"מגמה ירוקה" (להמשך קריאה

        תודה רבה גם לנוחי דנקנר, שהתגובה האידיוטית שלו לשריקות הבוז נגדו הביאה לי הרבה קוראים. ובכן, למי שהחמיץ, הנה תזכורת למה שהתקשורת הישראלית שכחה לספר לכם על נוחי דנקנר.

        לכבוד החתונה אני יוצא בקרוב לירח דבש... עם ה"פילגש" (דוושת האופניים, כמובן). אי"ה, בתאריכים

        2-15.10 אחצה את הארץ באופניים, במטרה לעודד נבחרים ומועמדים מכל המפלגות לשים דגש על הנושא הסביבתי. בדרך ישולבו הקרנות של הסרט "שיטת השקשוקה". בדרך אני מקווה לפגוש כמה שיותר מכם.

        אני פועל בהתנדבות, כמובן, אבל המטרה היא שלפחות לא יהיו לי כמעט הוצאות, ולכן אודה מאוד לכל מי שיסכים לעזור - בהצעת לינה, או בארגון מפגשים. כרגע מה שחסר זה חברים תושבי הדרום, שיסכימו לארח אותי בתאריכים 2-4.10. לפרטים נוספים.

        בתודה מראש,

        איתמר כהן (אופנן)"

         

        מישהו יודע למה הקפה דורש ממני ססמה כל שנייה ורבע וזורק אותי החוצה?


        בלוגלנד

        אתר רשימות כבר כמעט שבוע, לסירוגין, יורד ועולה לאוויר. ביולי, ממש לפני חודשיים, נחתם הסכם שיתוף פעולה בין האתר לבין חברת InfinityIT. בינתיים הוחלף שרת, אך עדיין לא חל שום שינוי ניכר לעין באתר.


        LinkedIn

        איזה חסרת עמוד שדרה אני. אחרי הטוקבק של פרינסס אתמול, מילאתי את כל טופס ההרשמה ללינקדאין.

        רק מה, הסתבכתי עם העיסוק: יש "עיתונים" ויש "מדיה פרודקשן". לא ידעתי מה לבחור, כי אני לא זה ולא זה. בסוף בחרתי במדיה. כנראה טעות.


        חברת העיצוב היפנית MUJI מגיעה לישראל
        רק מה הבעיה? בכל שיטוטיי בכלבואים שלהם לא הצלחתי לרכוש ולו פריט אחד. נכון, הכל מתוק ומושי מושי וראוי, אבל כה בלתי פרקטי.


        השיר של עמיר

        כריסטין הרש עם Your ghost , אורח: מייקל סטייפ. שיר יפה מאוד מאוד .

         I think last night
        you were driving circles around me.

         

         


        הלו, זה רדיו?

        תקציר הדברים שלי בסדר יום של קרן נויבך: אכן התרגשתי לשמוע את שמי מפי נתניהו. הייתי משוכנעת שבמפגש הבלוגרים בו נכחתי הותרתי עליו רושם כביר, ולכן הקדיש  לי ברכה אישית. מתברר שמה פתאום.

        מדובר במאגר נתונים של הביביספירה - נניח רשימת תפוצת המייל שלהם. עכשיו, איך הגיע המייל שלי לרשימה? כנראה בתוקף תפקידי הקודם ומפגש הבלוגרים שהיה איתו לפני כמה חודשים, ובו השתתפתי.

        האם נתניהו הפגין באותו מפגש הבנה בבלוגוספירה, בהבדלים בין בלוגרים לעיתונאים וכנהלאה? ממש לא.

        ושאלה שהותרתי באוויר: האם מי שקיבל את הברכה אכן יצביע לו.

        כמו כן סיפרתי שיש בישראל 106 דבוריות (הנתונים באדיבות אילנה תמיר מנענע10).

        אגב, ואת זה לא אמרתי בשידור: מי עומד מאחורי הקמפיין הוויראלי הזה? כנראה e-dologic.


        לפני פיזור

        היום הוא נוחת. מחר הוא מופיע. האירוע לא ישודר בערוץ 10.

        מישהו מ-35 אלף רוכשי הכרטיסים (ידיעות) או 40 אלף (ישראל היום ומעריב, ובהארץ כתוב רק ש"לא נמכרו כל הכרטיסים") רוצה לכתוב פוסטורח בשישי על המופע?

        הבא בתור: רנדי ניומן, 23 בנובמבר.

        vlvtunderground@gmail.com

        דרג את התוכן:
          56 תגובות   יום שלישי, 23/9/08, 11:14

           

          אז מה אם לאחרים יש, זו לא סיבה לשדר בטלוויזיה פיקסלים מרקדים מפיגוע הדריסה שאירע אתמול בלילה במשך דקות ארוכות רק כדי להראות שמישהו שם עם טלפון סלולרי. ושוב אאלץ לכתוב שהדור השלישי הוא אפילו לא דור אחד וחצי. מה שנורא זה, שלמרות שכתבתי טקסט דומה על פיגוע אחר לפני איזה שנה וחצי שנתיים, שום דבר לא השתנה באיכות השידור הטלוויזיוני של הדור השלישי.

          וכן, אני יודעת שדור שלישי לא מתאים לשידור טלוויזיוני פומבי, יזדעקו אנשי הסלולר.

          בדיוק, לא מתאים, אל תשדרו!

          אתם שומעים, עורכי הלילה של מהדורות החדשות?

          פיגוע ב-23:00 זה לא תענוג לאף ראש דסק. צריך לשנות את הליי אאוט במהירות, להעיף החוצה כותרות וידיעות, לדאוג שכל האזכורים שלהן בעמודים הפנימיים ייעלמו, לחכות לאישורי הצנזורה (בשלב הראשון, ממש לאחר הפיגוע, לא דווח שמדובר בחיילים).

          ידיעות בכותרת ראשית  יוצאת דופן: "המחבל חייך ודרס".

          יש משהו מפלצתי בתיאור הזה, והחריגות שלו, הכמעט ספרותית, דווקא הופכת את הכותרת לראויה בעיני. היא קצרה, נכנסת בחדות ללב, מהפכת קרביים ומעוררת צמרמורת.

          אבל  שוקי טאוסיג בעין השביעית חושב ההפך:

          "...מה זאת אומרת 'חייך'? בפסקה השלישית של הידיעה [ירון דורון, דני אדינו אבבה, צבי זינגר, רוני שקד וניסן שטראוכלר], מופיע הציטוט הבא: 'הוא חייך, הסתכל עלינו, נתן גז - ואחר כך אני כבר לא זוכרת מה היה', סיפרה אמש חיילת שנפצעה קל'.
          פרט מידע שמופיע בציטוט של חיילת אלמונית מוצא את דרכו למרכז הכותרת הראשית. מדוע? אולי כדי להדגיש את מידת הרשע של אויבינו צמאי הדם. אולי מפני שבעיני עורכי ידיעות אחרונות העבודה העיתונאית לא כוללת מתן תשובות רק לשאלות מה?, מי?, מתי?, איך? ומדוע? אלא גם לשאלה באיזו ארשת פנים?".


          וויי, כה ממלכתית נראית ציפי לבני ביושבה עם נשיאנו בבית הנשיא (כל הצלמים, כל העיתונים)


          שוחד, אולי?

          לא מזמן התדיינתי עם חברים: האם כל אדם מועד לקחת שוחד? אני טענתי שמה פתאום. הריאליסטים טענו שבטח ובטח, ונתנו כדוגמה את עיריית תל אביב ואנשיה המעניקים היתרי בנייה. והאם כל מי שזקוקים להיתרי בנייה ונשמתם יוצאת זה שנים יימנעו מלתת שוחד, אף שהם נורא רוצים כבר לגמור את הבנייה/שיפוץ?

          והנה מתברר שהם צדקו: "המשטרה טוענת: המועמד למועצת העיר שיחד את מנהל האגף לפיקוח על הבנייה".

          (והפוסט של אמיתי בנושא).

          אה, וסגן ראש עיריית צפת חשוד בגניבת יצירות אמנות בשווי מיליוני שקלים.

          האם כל מי שמגיע למשרה בכירה הוא אדם בעל נטיות קרימינליות, או שמא הכוח, השררה והנגישות למקורות ממון הם אלו שגורמים לאדם מהישוב להפוך לעבריין?


          אופnot

          כלכליסט מדווח שבוטל המכרז להשכרת אופניים בתל אביב, משום שההצעות שהוגשו היו גבוהות מהמצופה. אבל היי, זה נכתב כבר מזמן בהארץ!


          המחקר היומי

          "גברים הסבורים כי מקומה של האישה במטבח מרוויחים יותר" (ידיעות, מחקר של אונ' פלורידה)

          בדיוק.


          רשתתתת

          תפוז השיק רשת חברתית, "תפוז עולמות", המתבססת על הכרטיסים האישיים הישנים של גולשיה.

          עם ההשקה, כל ההודעות שכתבו אנשים תחת לינקיהם הופיעו באופן גלוי .

          הגולשים זעמו, ובתפוז תיקנו בסופו של דבר את המחדל.

          מאיפה נמשכה התמונה שלי לשם? מפייסבוק. האם אישרתי? לא.


          Linkedin

          בימים האחרונים אני מקבלת מלא הזמנות להצטרף. אבל מאחר שבכניסה קיבל את פני דף הרשמה עמוס בשאלות מעיקות, ויתרתי. לא להיעלב.
          אני חושבת שמיציתי את יכולת החִברוּת שלי. אני ממש לא יכולה להתחבר לעוד רשת חברתית. יש לי משאבים נפשיים מוגבלים מאוד, כידוע.


          לחם עבודה

          עבודה בלילה מגדילה הסיכון לסרטן.


          צרות בכותרות

          "פריצת דיסק" (ממון, על מותו של הדיסק). יואו, כמה פעמים קראתי את הכותרת הזו (ואולי אף נתתי אותה בעוונותי בעבר הרחוק).


          מח' הגהה

          יום חג למחלקה!

          מעריב מוציא מסמך האחדת כתיב. יואו. יש שכר לפועלי.

          מהיום - פלסטינים ולא פלשתינאים (וקצת מידע על ההבדלים ביניהם).

          מתרגשת.


          מח' מנויים שלום!

          כלכליסט הגיע היום!

          וגם התקשרו אלי! וגם ענו למייל!


          כן, זה רדיו

          מחר אדבר בתוכנית של קרנשמש (8-10, רשת ב') על יחסיי ההדוקים עם ביבי, ואיך זכיתי לקבל את השנטובה.


          לפני פיזור

          בשישי בצהריים, דבסטוק, בלוגרי ישראל חוגגים לדב חנין הפנינג בחירות.

           

          מוגרו הנמלים. מוזג הבית.

          ובעיקר: פוסט זה נכתב על מחשב נייח חדש, שטס במהירות האור. אין, אין מילים כדי לתאר את פלאי הטכנולוגיה.

           

          vlvtunderground@gmail.com

           

          דרג את התוכן:
            44 תגובות   יום שני, 22/9/08, 15:05

             

            אני בשוק: ביבי נתניהו מאחל לי (לי!) שנה טובה! אישית!
            מהי הטכנולוגיה המורכבת העומדת מאחורי הדבר הזה? סטארט אפ לגמרי.

             


            פוסט קצת מרחף ולא ממוקד מסיבות פרוזאיות ביותר, אבל כדי לדעת מהן, צריך להגיע לסוף.


            בידיעות ובישראל היום יש כותרת מפתיעה הבוקר: "חייל בן 19 מת מפירסינג בלשון"

            למה בשער? כדי להלחיץ את כל ההורים? כדי ליצור עוד גורם דאגה להוריהם של בני התשחורת?

            דווקא במעריב הסיפור מובא בע' אחורי, כששם כתוב במפורש שסיבת המוות לא ברורה. תרופה, סיבוך לא צפוי כתוצאה ממנה, או מי יודע מה.


             999

            אולמרט החזיר את התיק אחרי 990 יום. לא היה שווה כבר לחכות ל-1,000, או ל-999?


            עליית הנוער
            ככה זה, כשהכתבים/משכתבים לא יודעים מעט היסטוריה.

            באייטמון המתייחס למותו של אלוף (מיל.) משה נתיב בישראל היום נכתב אתמול "...ועלה ארצה במסגרת העלייה לנוער..."

            אלא מה, עליית הנוער הוא השם של התנועה הציונית שהוקמה בגרמניה ומטרתה הייתה להכשיר צעירים יהודים לעבודה חקלאית בישראל.

            לפחות ב-ynet נשמר השם המקורי.


            אוי אוי אוי

            מייקרוסופט פיטרה את סיינפלד בטענה שהוא לא עדכני מספיק.

            עצוב. וממש ממש לא מובן מאליו.


            הניסוי בז'נבה

            נעצר לכחודשיים. דליפת גז הליום גרמה נזק חמור למאיץ החלקיקים. כל כך הרבה יח"צ, כל כך הרבה התרגשות, כ"כ הרבה ציפייה, ובסוף מה?
            בעין ניתחו את סיקור התקשורת ואף התייחסו למדען הסלב (שלנו!) פרופ' עילם גרוס.
            אני לפחות יכולה לישון בשקט, שהרי גרוס, אין דה פלש, כיכב בפוסטים שכתבתי בנושא והרגיע את ההיסטריה.


            גיא בכור
            מסביר למה הפסיק לצרוך את התקשורת הישראלית.


            פר-סו-מות

            צחי גראד אומר שמקו יעלה בעוד כמה ימים.

            נו טוב.

            זו הפרסומת הטלוויזיונית לאתר החדש של קשת עליו עובדים מאז בריאת העולם.
            כפרסומת - היא מצוינת. מה הלאה? אלוהים גדול.


            מח' וידוא עובדות

            ב-24 של ראשון (ניסן שטראוכלר), יש כתבה על ד"ר איתן פרידמן שנפצע בצפון ב-81'. בתיאור האירוע כתוב "מסוקי החילוץ נתקלו באשר כבדה מצד חיזבאללה".

            אלא שחיזבאללה הוקם כמיליציה ב-82' ובאופן רשמי ב-85'.


            יפהפיית המוסד

            קבלו את התרגום של ערביתולוג הבית, ארול, לאשר נכתב על ציפי לבני בעיתון הסורי תשרין, בלי תיווכין ועריכות.

            "המונח "יפהפיית המוסד" אכן כתוב, אבל במירכאות. לאחר מכן הוא מכנה אותה "שאפתנית אשר עשויה להתמנות כגברת הברזל החדשה במעמד הרם של ראשות ממשלת ישראל".

            הוא סוקר את עברה הבטחוני במוסד, את השתתפותה בהתנקשויות בפעילי טרור פלסטינים ומצטט את הסאנדי טיימז שכותב כי בתחילת שנות השמונים היא השתתפה בחיסולו של אחד ממנהיגי הארגון לשחרור פלסטין, מאמון שכרי, ביוון.

            עובר לדבר על אביה, איתן לבני, על חברותו "בארגון" הטרוריסטי אשר הנהיג מנחם בגין.

            עוד כמה משפטים שמדגישים את העבר הטרוריסטי של המשפחה ועל השתתפות אמה שרה בארגון ואת פעילותה בשדידת ופיצוץ רכבות.

            אחר כך יש דאחקה על כך שמכנים אותה יונה בין נצים, וציפי פירושה בעברית ציפור.

            עוד ציטוט מסנדיי טיימז, בו קובעים ישראלים כי במידה ותתמנה לראשות הממשלה, לא תחזיר את הגולן ותנחית מכה צבאית על איראן.

            למרות כל זאת, אנחנו לא שופטים מראש, אם לציפי "יונת המוסד" כוונות רציניות לשלום ורצון לכפר על ההסטוריה המשפחתית, פנינו לשלום.

            הוא מקווה שהיא לא תלך בדרכי כל ראשי הממשלה האחרים שהיו חברים בארגוני הטרור.

            לבסוף הוא מזהיר אותה כי מי שגר בבית זכוכית אל לו לזרוק אבנים, כלומר היא לא יכולה לדבר על ארגוני טרור לנוכח עברה המפואר.

            אני לא מצאתי כאן משהו חיובי במיוחד".


            הרב גפני
            שנטענו כנגדו דברים חמורים, כלומר שנחשד בניצול מיני, פתח אתר חדש, ויש בו גם גרסה בעברית.


            דמארקליסט

            הידיעה של דמארקר על וורן באפט עלתה לאתר ב-11:35, בשבת.

            הידיעה של כלכליסט - 14:48.

            אלא שהידיעה מופיעה מילה במילה, כולל שגיאות ההקלדה. 

            קטעים נבחרים: "הביוגרפיה, לפי איי.פי, משרטטת את דמותו של באפט כאדם מבריק, אך נזקק רגשית, ומתארת גם את פגמיו, לצד סקירה של הצלחותיו בעולם העסקים". (TheMarker)

            "הביוגרפיה משרטטת את דמותו של באפט כאדם מבריק, אך נזקק רגשית, ומתארת גם את פגמיו, לצד סקירה של הצלחותיו בעולם העסקים". (כלכליסט)

            "בהמשך הספר מתוארת עזיבתה של סוזאן את באפט בשנות ה-70 המאוחרות לטובת מגורים בסן פרנסיקו, עד למותה בשנת 2004. במשך אותם שנים התגורר באפט עם אסטריד מנקס, אליה נישא ביום הולדתו ה-76 ב-2006". (TheMarker)

            "בהמשך הספר מתארת המחברת את עזיבתה של סוזי את בעלה בשנות ה-70 המאוחרות לסן פרנסיקו, עד למותה בשנת 2004. במשך אותם שנים התגורר באפט עם אסטריד מנקס, עמה התחתן ביום הולדתו ה-76 ב-2006". (כלכליסט)


            סיטי בסינמה

            לידיעת המארקר, בכותבכם "אדרי החל את דרכו כעובד מן השורה בבית קולנוע" הכוונה היא בגיל 15.


            מח' מנויים שלום

            אתמול לא קיבלתי כלכליסט.

            וגם לא היום.

            התקשרתי למס' הטל', אבל נמאס לי לחכות על הקו.

            אז שלחתי מייל, כמו שאתם מציעים בהודעה המוקלטת.

            אתמול. וגם היום. וקיבלתי הודעה אוטומטית שהמייל הגיע. נו אז מה? בשביל מה לשלוח מייל אם לא עונים עליו? מה הרעיון? ככה אני יכולה לפחות לצעוק על הטלפן/נית, על מי אצעק במייל?


            התיקונים

            הארץ, אתמול, עמ' 6: כל הנכסים של משפחת אברג'ל.

            מעל לכיתוב "מאיר אברג'יל" מופיע עזרא (שוני) גבריאלי, שמופיע שנית

            בתמונה נפרדת.


            הדר חורש לא כותבת במעריב, אלא כותב.

            (סוף המדור).


            לחם עבודה

            אורי לנדא, שהיה המשנה למנכ"ל תפוז עד חילופי הגברי באביב האחרון, יהיה סמנכ"ל פיתוח עסקי ב-MSN.

            עוד מינויים באתר.

            יום א' של פורענות

            בדרך כלל אני משתדלת בימי ראשון לא לקרוא עיתונים. אני אומרת לעצמי שצריך לנקות את הראש, הוא מלא בדיו ובעופרת ובניירות ממורטטים. חייבים לקחת פסק זמן פעם בשבוע על מנת לרסטר את המערכת.

            אבל למעשה אני לא יכולה להתאפק. ימי ראשון הופכים להיות מלאי סידורים ועבודות ולא ימי פעילות מעשירה למוח.

            לא רק זה, אני גם לא מצליחה לא לגעת כלל בגליונות יום א'. אני תמיד מדפדפת בסוף, כדי לראות שמא החמצתי משהו. לפעמים יש באמת דברים חשובים ששווה להתייחס אליהם גם למחרת, ובכלל, ולפעמים לא.

            על מנת שלא ארגיש רע, אני רוצה לבקש מכל מי שיש לו לומר משהו על עיתוני ראשון, טלוויזיות, רדיו, לכתוב לי בזמן אמת, ואעלה פוסטי אורח, הם יכולים להיות קצרצרים, פוסטונים, לא חובה עשרים אלף מילים.


            לפני פיזור

            סליחה על העיכוב בפוסט היומי: שדרוגי מחשבים ומזגנים, חפירות ארכיאולוגיות בבית וקני נמלים שיבשו את חיי.

             

            vlvtunderground@gmail.com

             

             

             

            דרג את התוכן:
              9 תגובות   יום שני, 22/9/08, 09:11


              יובל דרור, כתב המחשבים של ידיעות, עוזב את העיתון אחרי שלוש שנים וחצי. ההתפטרות של יובל התקבלה בעיתון בהפתעה ובשבועות האחרונים התקיימו איתו כמה שיחות בניסיון להשאירו, אך ללא הועיל.
              זה סופי?
              "כן. בסוף אוקטובר אעזוב את העיתון".
              מה קרה?
              "אני מציע שניתן לאבק קצת לשקוע ואם זה עדיין יעניין אותך אני מבטיח לענות על כל השאלות".
              עוד שאלה אחת, אתה הולך להיות הפרזנטור של מייקרוסופט במקום סיינפלד?  

              "לא, אבל אני פתוח להצעות והן באמת לא חייבות לבוא מתחום התקשורת".

               סטודנטיות מקשיבות לדרור בדרום החם. למצולמות בהחלט יש קשר לפוסט

               

              דרור, אוטוטו ד"ר בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוני' בר-אילן, ומרצה באונ' בר-אילן, בן-גוריון (בתצלום), ומהשנה הבאה גם תל אביב, היה כתב ועורך מדור ההייטק של הארץ במשך כחמש שנים, לאחר מכן כיהן ככתב המדע של העיתון, ואח"כ היה כתב מדע וטכנולוגיה בחדשות ערוץ 2

              דרור כתב גם את הבלוג, המגא-פופולרי מאבד תמלילים, עד שנמאס לו והוא סגר אותו ביוני האחרון. אולי עכשיו יתפנה לבלוג חדש. בינתיים אפשר לקרוא את הטור השבועי שלו בעין השביעית.


              תוספת: השאלון של סיני גז עם דרור.

               

              vlvtunderground@gmail.com

              דרג את התוכן:
                78 תגובות   יום שבת, 20/9/08, 13:02

                7 ימים

                פרויקט החג (המוקדם): כל הכותבים התבקשו לכתוב על השינוי שהם רוצים לעשות בחייהם. המעניין בטקסטים שלהם הוא שכולם נשמעו כמו בני נוער - לא, זה לא עלבון - הם רוצים להתחיל לחיות, הם רוצים למצוא את עצמם, הם רוצים לכתוב ספר, הם רוצים טו גו ווילד. זה מרגש ומעניין: אתם רואים, לא משנה מה אנשים עושים, כלומר מה המקצוע שלהם ובני כמה הם, כולם רוצים אותו דבר. כולנו נשארנו אותם ילדים מסביב למדורה בקומזיץ האחרון של החיים שלנו לפני הגיוס, חושבים שהחיים עוד שנייה יתחילו, ומשוכנעים שנדע לחיות אותם נכון. וזה כל כך כל כך לא קרה. לאף אחד.

                יס סר, איי קן בוגי

                מוזמנים הקוראים החרוצים למצוא את ההבדלים בין בוגי יעלון של 2006 לזה של 2008. אני התקשיתי.

                חוצ מזה שהוא השיל ממשקלו (כעת שדפדף הוא), אך לא החליף סנדליים.
                אה, סליחה, יש הבדל: הוא הוציא ספר (בהוצאת ידיעות, נו) "דרך ארוכה קצרה".
                ותגובת מש' ראש הממשלה:

                "אחריתו הפוליטית של יעלון נדמית כעצובה ומביכה אף יותר מבחרותו כחייל משוחרר ממורמר. אין לנו כל עניין להתייחס לדבריו הנבובים ואנחנו מאחלים לו הצלחה בפריימריס של הליכוד".

                מחיתי דמעות בהתרגשות. העיתונאי ששונא בלוגים/בלוגרים (כלומר אותי) פתח את לבו בפני בלוגר אמריקאי חובב הסמויה, שכותב על "דברים שלבנים אוהבים" ואף צירף לינק.

                הבלוגוספירה מודה לך ומאמצת אותך לחיקה. סלחנו.

                 

                אז אמנון דנקנר ויאיר לפיד חברים. אז הייתה כתבה באולפן שישי בשבוע שעבר על הספר. ודנקנר חגג בבר המצווה הרפורמית של ליאור לפיד. אבל הסיפור לא נגמר: ביקורת מתייפחת על הספר מופיעה גם בגיליון זה בראש המדור של לפיד.

                האח הידד ותמשיכו כך.


                7 לילות

                לא סתם מקטרים: אחרי הפרויקט בו התברר שחמישה שחקנים עושים אותם שמונים תפקידים בקולנוע ובטלוויזיה הישראליים, מציע העיתון את הדור הבא של השחקנים הצעירים, ואף הצילום שלהם (רמי זרנגר) במקלחת משותפת, ייחודי.

                רק ההגשה בעייתית.

                במקום לידד אותנו עם החמישה, מופיע איזה כיתוב תמונה נידח ומטושטש בצד ימין של הכפולה, עם שמות המשפחה שלהם בלבד.

                ובקיצור: רעיון טוב ונכון, טעות קשה בהגשה. שימו מעל כל אחד שלט נאון צועק (אוקיי, רק בכאילו?) עם השם המלא שלהם. שנדע בוודאות מי זה מעין בלום או מי זו רינת מטטוב. תודה.


                זמן תל אביב

                מתברר שמערכת המקומון היא זו שעמדה מאחורי הקמפיין שהריץ את אורלי וילנאי וגיא מרוז לראשות עת"א: "כי גם בועה צריך לנקות!"

                החשיפה היא במסגרת ראיון עם השניים.


                גלובסופ"ש

                כמו שכתבתי שלשום, באמת הגיע בחמישי בערב (מאוחר יחסית) הגלובס המשודרג, ואני לא מבינה את מהותו.

                ראשית, בשביל מה הברודשיט? למה, נדמה לכם שאנחנו, הקוראים, נהנים מסדינים? כלומר שלא למטרות שכיבה עליהם? ובכן, לא. ממש לא. אז עכשיו עוד סדין נקלע לחיינו? ועוד ורדרד סלמוני?

                והשם! אלוהים, השם! גלובסופ"ש? מי הקריאייטיב מי?

                בכוורת של ציפי לבני, המופיעה בהמשך הגיליון חסרה אותה מירלה גל, שהוגדרה כחברתה הטובה מכיתה א' אך לפני יומיים. כבר סולקה מהכוורת?


                מוחות גדולים
                סלקום יצאה לאחרונה בקמפיין רחב היקף תחת הסלוגן: זמן is money.
                ארז ריינמן פרסם בדיוק לפני שנה - ממש כאן בקפה - את אותו הסלוגן רק בצורת הגשה טיפה שונה:
                משרד הפרסום האחראי על הקמפיין הוא גיתם bbdo . מוחות גדולים, או רעיון שנלקח? ברור כמובן מה תהיה התשובה של משרד הפרסום, לא?

                הצייר צלם אורי גרשט התראיין במארקרוויק ובהעיר. החלק האחר של הכתבה מתעסק בעסקים ואמנות שחברו להם יחדיו. גם בפירמה יש כתבה דומה.


                מוספשבת

                ד"ר אורית גלילי (כך במקור) נוזפת בתקשורת, שלא יצאה נגד פורום החווה.

                אבל הנה, הכותרת למדור של בן כספית היא "לבני התלכלכה" וזה למה? על שום שנעזרה בפורום החווה המושמץ, כך מפורט בטקסט.


                Mynet

                רציתי להביא את הראיון המסנג'רי (אחלה טרנד, נכון? אני רואה עצמי אחת המייסדות) של מיה סלע בידיעות תל אביב עם אודי שרבני, שחוזר לארץ מאוסטרליה, אחרי שנישא לכל נשותיה, לתערוכה שלו בגלריה דרובל.

                אבל לא, זה לא מופיע ברשת.


                לחם, עבודה ונשק

                 

                אלימות נגד עיתונאים ערביים בישראל (מתוך פירמה האחרון).


                מיילבק

                1. כותבת לני ריפנשטל

                "אני מקווה שאת לא הולכת להתעלם ממה שעשתה נורית גרץ לבעלה (האהוב, עלק) עמוס קינן.

                עוד רגע והייתה מצטלמת איתו כשהיא מחליפה לו חיתול או מנקה לו את הקאקי.

                תארי לך שעמרי שרון  היה מצטלם ליחסי ציבור של איזה פרויקט ביחד עם אבא שלו השוכב כצמח באיזה בית חולים, מה היינו אומרים אז?

                תוקא נורית גרץ ממשפחת האדם התרבותי".

                רק אחרי שקראתי את לני הגעתי ליגאל סרנה מדבר עם גרץ ועם קינן ב-7 לילות, ואני לא מסכימה איתה. כן, יש צילום של השניים, גרץ וקינן, והוא נראה בו מבוגר, כחוש וחולה. אבל אני לא רואה בתצלום הזה משהו מבזה. וכבר ראיתי תצלומים מבזים בעיתונים בימי חיי. כך גם באשר לטקטס, המדבר על הביוגרפיה שכתבה עליו.
                אז מי צודקת (במירכאות)?

                2. כותב ד"ב:
                "הסדרה הבריטית סקינס ממש לא חדשה (באנגליה מזמן כבר הסתיימה העונה השנייה והסדרה ירדה). בנוסף, ג'אל שמוזכר בכתבה היא בכלל בחורה.

                במעריב עסקים מופיע ראיון של צח יוקד עם היוצר של גירלס גו ווליד, ג'ו פרנסיס, אבל מדובר במחזור של כתבה שנעשתה בסופשבוע של מעריב ושתורגמה מלוס אנג'לס טיימס (הכתבה בסופשבוע הרבה יותר טובה).

                ב-7 ימים החל להופיע שמו של המעצב הגרפי, אביב קלר, לצד העורך, ניר חפץ, בעמוד הפתיחה. המקום היחיד בידיעות שעורך גרפי מקבל קרדיט?


                מוסף הארץ

                רגע לפני שהמהדורה המודפסת נעלמת (תכף מתייחסת)

                המלצות קריאה:

                קטסטרוף! מתברר שגם לתקשורת חלק לא מבוטל בכך שחיפושיות הקצב לא הגיעו אלינו בזמן אמת.

                חובה לקרוא.
                ^

                סוכנת מוסד ותיקה שכבר איננה.
                ^

                מוקדש למיא עשת ולג'רונימו:

                אנה פנתה האהבה (אינטרנטה).


                תרבות מעריב

                זוכרים את הדיון בטוקבקים של אצבעות שחורות בשבוע שעבר על מוניטין? רון מיברג - במקרה או שלא, בכ"ז הוא חוגג 30 לצאת הגיליון הראשון - מספר עליו, ובעיקר על קללת מוניטין, טפו טפו.

                אביב לביא קורא לשתות רק מים, אבל מה, אחרי התוכנית של אורנה בן-דור, מתברר שגם מים, בשום פורמט - אי אפשר לשתות.


                צרורות לכותרות

                "שתו לה, אכלו לה, אייתוללה" (לביקורת של שניצר על פרספוליס, תרבות מעריב).


                מח' מינויים שלום

                מהדורת הדפוס של הארץ תרד מהאתר (כפי שנכתב לראשונה באייס) בשבוע הבא. המטרה ברורה: קנו יותר עיתונים. בכנות, לא יודעת אם זה יעזור וקשה לי לראות עלייה עתידי בתפוצה.

                זו נראית לי נסיגה ביחסי רשת/פרינט.

                מהדורת האון ליין, כך נמסר מהארץ, תחוזק במדורים חדשים.

                עדכון: בהארץ מכחישים הכל.


                אמיתי סנדי תהה בטוקבק בפוסט הקודם, למה לא לגבות דמי מנוי (זול יותר ממנוי על הפרינט) על המהדורה המודפסת באינטרנט. רעיון נחמד, אבל אני תוהה אם הוא אפשרי: ישראלים לא רגילים לשלם על תוכן באינטרנט. אולי "לא רגילים" זו לא הניסוח הנכון, וצריך לומר "לא רוצים".

                ^^

                ביום שישי התעוררתי ברבע לשמונה - עימכם הסליחה - וגררתי עצמי לדלת לקחת העיתונים. אללי! אין מעריב!

                אני מתקשרת למח' מנויים, וממתינה בתור כעשר דקות (נו, יש ודאי רק מוקדנית אחת בשישי בבוקר, חוסכים, לא? ולמה המתנתי כה הרבה? מאחר שהאיחור היה כללי: כל המעריבים הגיעו הבוקר למנויים ברבע לשמונה - חוץ מאשר אלי, מתברר, ולכן התקשרתי להתלונן). המוקדנית הייתה חביבה, והבטיחה שהעיתון יגיע. זה חלק א' של הסיפור.

                החלק היותר מעניין היה ההודעה המוקלטת המושמעת לממתינים:

                בהודעה נאמר שגיליון רייטינג של 1 באוקטובר, דהיינו של ראש השנה, לא יצא לאור, והמנויים יזוכו על הגיליון.

                ברורה המשמעות? מערכות עיתונים קורעות את הנשמה על גיליון חג: כולם משקיעים בטירוף, עושים מאמצים יצירתיים (כך גם ברייטינג בימיי שם), אבל השנה, אני מתארת לעצמי שמטעמי חיסכון (ובגלל שאין עורך?) פשוט דילגו על גיליון. כן, מה ששמעתם.

                רבותיי, דורותי, מח' שיווק, הפצה, מכירות ומי יודע מה עוד, זוהי טעות חמורה המעידה על זלזול בקוראיכם.

                צעד מוטעה, כושל ותבוסתני. עוד תצטערו עליו.

                 

                עדכון: גיליון חגיגי יצא ביום רביעי, 24.9, כלומר הוקדם בכמה ימים. הדילוג על גיליון רביעי הבא בעינו עומד. 


                איפה? בחיפו

                זוכרים את חבר שלי, י' המסכן, השוהה בחיפה ומחפש אינטרנט?
                רצ"ב דיווחו בנושא:

                "לאחר שאיתרה אותי שמועה שיש מחלקה או שתיים ולהן אינטרנט אלחוטי בבית החולים רוטשילד, כיתתי רגליי ואיתרתי את האיש האחראי על הקִדמה. זה האחרון, בפטריוטיות  חיפאית, פרס בפני את תוכנית החומש: הם בתהליך של הכנסת Wi Fi ברחבי בני ציון - השם האלטרנטיבי של בית חולים רוטשילד.
                מיד שלחתי ידי לכיסי, שילמתי 20 ₪ ל-24 שעות ומצויד ביוזר, ססמה ותחושת גאולה מיהרתי אל שתי המחלקות שם נערך הניסוי החדשני.
                באורולוגיה הסתופפתי באחד מחדרי החולים, מסתפח לחולה לא לי ומתחזה לקרוב משפחה. לאחר שנכנעתי למטלות וגחמות המתלוות לחולה המאומץ, מצאתי פרקי זמן סוכרתיים עם מחשבי. ברם, נאלצתי למרוד אל מול הסחטנות המתעצמת של שלושת החולים הנוספים בחדר. אלו איימו שיסגירוני לרופא המתמחה אם לא אפנק אותם בקפה ושאר מתוקים מהקפיטריה.
                הצפנתי לאף אוזן גרון לאחר מידע מודיעיני מאחות המחלקה שחשה הזדהות עמי על תובענותם של חולייה. באחוות אנשים בריאים לחשה לאוזני ששם יהיה לי הרבה יותר נוח ולא אאלץ לבצע cpr בין הקלדה להקשה.
                ואכן, במחלקת אפאוזגרון עמוק, מחלקה נטולת הפרשות באופן יחסי, התרווחתי בחדר האוכל הפצפון כשמחשבי מונח בין פירה וקומפוט גורמה. לאחר שעזרתי בהגשה, פינוי וניקוי חשתי שהרווחתי ביושר כמה דקות של לפטופ.
                התבדיתי.
                חילוף משמרות במחלקה מחק באחת את הרזומה שעליו עמלתי בזיעת אפי והושלכתי למסדרון כחולה הזקנה ממסע בחירות.
                מוסר השכל:
                אם זה המצב האלחוטי בבית חולים אל תשלחוני לבתי קפה חיפאיים המשווקים גלישה על אספרסו, שמא כוונתם תרתי משמע היא ושמא החוויה תאפיל על האמור למעלה.
                חסכו ממני את עליותיה ומורדותיה של העיר האדומה משום שמעדיף אני לאחר סיעוד אמי, להדרים שעה וחצי תל אביבה, גולש על כיסופי גלי אלחוט יציב .
                ד"ש לכל הטרולים ותודה לחיפאים".


                בלוגלנד

                הידעתם שהבלוגוספירה התגייסה למען דב חנין? אם הוא ייבחר לראשות העיר (בעוד 55 ימים), אפשר יהיה לומר שהוא איש הציבור הראשון שנבחר בזכות בלוגרים שתומכים בו.


                תימורה מציינת את היום בו צריך היה לאונרד כהן להופיע בישראל בעזרת ניתוח של שורה מ"הללויה".


                קורעים בקפה

                סמי פרץ על הדרך אל העושר.


                פר-סו-מות

                עוד לא התאוששתי מהאקזיט של ערן גפן.

                שניים וחצי מיליון דולר? קרייסט.


                לפני פיזור

                שיחת הסלון אמש הובילה את הנוכחים ל: שיר ערש (היכל ועיר נדמו פתע) - מתי כספי שר את נתן אלתרמן וסשה ארגוב.

                הסכיתו ויבבו.
                ^

                ואקנח בממשפט הסיום המעולה של גפי אמיר (מתוך אותו פרויקט איתו פתחתי):
                "זה מאוד מעודד להתייחס לחיים כטיוטה ולהאמין שיום אחד יפרצו מעבר לפינה החיים האמיתיים שנועדו לי. למעשה, הייתי מתחילה כבר ברגע זה. הדבר היחידי שעדיין בולם אותי הוא שאין לי מושג מה צריך לקרנות תחת הכותרת 'חיים'".

                ^

                רגע, עוד משהו קטן:
                מה נהיה השנה עם המנהג הזה, להתחיל לברך בשנה טובה חודש לפני ראש השנה? כל כך מזעזעת הייתה השנה החולפת, עד שרוצים לזרז את לכתה ולהיפרד ממנה בטרם עת?

                (כן).

                vlvtunderground@gmail.com

                דרג את התוכן:
                  95 תגובות   יום שישי , 19/9/08, 08:25

                  עודד הנודד (שמבדוי), עיתונאי (לשעבר?) מספיד את המקצוע: "...מדי פעם, בעיקר בעבודה, אתה מבחין בערימות הנייר האלו על השולחנות, ונאנח בנוסטלגיה. איך קראו לזה, עיתונים? גם אני הייתי שם פעם"

                                                                                   פוסט אורח

                  זה מדהים, אבל אני הולך ומתרחק מהמקצוע שלי. העיתונות, העיתונות המסורתית, שסיפקה לי פרנסה 20 שנה, הולכת ונעלמת מחיי. פשוט כי היא מעניינת אותי פחות ופחות, ומתסכלת אותי יותר ויותר.

                  זה בא בגלים. בתחילה מהדורות הטלוויזיה מתחילות להרגיז אותך. השמנוניות הדוחה שלהן, הפוזה, העולם הטאלנטי. אתה שם לב שאם תסתפק בחמש הדקות הראשונות תוכל לחסוך לעצמך את התפלצות בנות השעה האלה (שמונעות משיקולי פרסום - היי, שמונה ברייקים של פרסומות זה הרבה יותר טוב משניים, נכון?). בואו נודה בזה: ברוב הימים מספיקה מהדורה של 20 דקות לסכם את היום שלנו. וואם, באם, ת'נק יו יונית.

                  אז אתה מגלח את המהדורות למינימום ומגלה שנשארת בחיים. לא פספסת שום מידע חיוני. המחשבה הבאה שתוקפת אותך נוגעת לערימות הניירת בבית. כן, אותן אצבעות שחורות. למה בעצם אני חייב לעצמי את הצהובונים האלה? אה כן, כדי שאוכל להזדעזע מחדש מדי בוקר ולגלות כיצד אפשר לייצר פורנוגרפיה עיתונאית משובחת. הגדל את הפונט, מתח את הפצע, הבלט את הדם. זה שם המשחק. גם הפרשנים בשקל שמככבים כל יום בבוקסות מצוחצחות עולים לך בבריאות. הם צפויים, הם שטאנציים, הם דרמטיים - והם מיותרים. אז אתה נשאר בסוף עם העיתון הרציני.

                  אבל אז גם העיתון הרציני מתחיל לעצבן אותך. פתאום רמת הכתיבה יורדת. פתאום אין כסף למגיהים, אז בכל עמוד שלישי יש טעויות מביכות. אפילו בשמות של אנשים ידועים, יחסית, שכשאתה היית עיתונאי מתחיל היית מתבייש לטעות בהם.

                  אתה מדפדף בעיתוני הכלכלה ומגלה מה שכבר חשדת בו מזמן: הם הפכו לאוסף של ידיעות יחצ"נות מסודרות היטב, כשברוב המקרים "הכתב" לא טורח אפילו לשנות את הכותרת שהעביר היחצ"ן. היי, העורך אמר לדחוף שישה אייטמים ביום, למי יש זמן לנשום? קופי פייסט בנאדם, קופי פייסט.

                  ובסופו של דבר אתה לא חוזר. אתה הולך למקום היחיד שבו יש לך שליטה - ואפילו חלקית - על צריכת החדשות שלך, וזה האינטרנט. אתה מקים לעצמך מבחר מפואר של בלוגים, אתרים וכלי תקשורת מהארץ ומהעולם, מחליט כמה דקות או שניות לגלוש בכל אחד מהם, ומקבע את עצמך כצרכן תקשורת של העולם החדש.

                  ומדי פעם, בעיקר בעבודה, אתה מבחין בערימות הנייר האלו על השולחנות, ונאנח בנוסטלגיה. איך קראו לזה, עיתונים? גם אני הייתי שם פעם.

                  אתם מרגישים את הרעד הזה מתחת לרגליים, את הצמרמורת בגב? את הגיל שלכם?

                  כל בני הנוער שאני מכיר גולשים ברשת, מרביתם גם משתמשים בה לחדשות. הם לא קוראים עיתונים, הם לא שומעים יומני חדשות ברדיו. טלוויזיה עבורם היא מכשיר שנועד לצריכת ריאליטי והשטחת גלי האלפא במוח. יותר ויותר אנשים מספרים לי שהפסיקו את המינוי לעיתון, שהשליכו לחלוטין את הטלוויזיה מהבית.

                  המהפכה עוד לא כאן, בייבי, אבל אני כבר שומע את הצעדים למטה ברחוב. והם מתחזקים. איפה אתם תהיו?

                  עודד הנודד


                  vlvtunderground@gmail.com
                  דרג את התוכן:
                    81 תגובות   יום חמישי, 18/9/08, 09:32

                    הלכתי לישון עם חיוך על הפנים בזכות הסקרים על נצחונה של ציפי לבני - 48,47,49 אחוזים, וקמתי עם כותרות ידיעות ומעריב המדברות על קרב צמוד. אז מה שווים כל הסקרים המדגמיים?

                    הפרש של 431 קולות? כמה מוזר.

                     

                    בנרג' מבליטים את נאום הניצחון.

                     

                    הארץ, שעמודיו יורדים מוקדם יותר לדפוס פספס: "כל המדגמים: לבני מנצחת ברוב סוחף"

                    מממ, סוחף?
                    העדכון בא רק באתר:

                    "לאחר חצות: לבני ומופז בקרב צמוד".


                    VTV

                    ניכר היה במיקי חיימוביץ' שהיא מתה מעייפות, לא רגילה להיות מחוץ לנעלי הבית בשעות אלו, עוד שנייה והיא הייתה מפהקת. במקום זה השתעשעה בסלולרי שלה, ואז גם עברו חיימוביץ' ויעקב אילון לאולפן השני של ערוץ 10, אולפן הבדחנים, בו ישבו ידידיי דובי גילהר, איילת שני, ידידיה מאיר וקובי אריאלי (וגם גיל קופטש).

                    ובכן מה? למה? בשביל מה? אני מבינה שצריך היה להשאיר את עיני כולנו פקוחות, אבל זו משימה בלתי אפשרית, לשבת ולהמציא בדיחות בשידור חי על המתמודדים. לא חבל על החבורה המצוינת הזו שישבה לה בדד באולפן והתנצחה עם מיקיעקב באולפן השני מי פחות משעשע?

                     

                    המנצחת הגדולה של שידורי הטלוויזיה אמש הייתה יונית לוי עם המכתם "מעולם לא הצביעו מעטים כל כך עבור רבים כל כך".

                     

                    צ'יקו מנשה מוטרד איך ייקרא נפתלי שפיצר ומעלה את האופציה -

                    "אשת ראש הממשלה" דא? מה אתה, אורנה בנאי?

                     

                    והיה את הרגע בו שודרו קטעי ארכיון של אריק שרון צועד במסדרונות - הייתי בטוחה שהוא בעצם קם מהמיטה ועושה דרכו להצביע.

                     

                    אחר כך התברר לי שאילה חסון כבר התייחסה לכך ואמרה שאם היה יודע מה קורה בקדימה היה נרדם לנצח.

                    נו, לא בטוב טעם, ומתחרה בבדיחה של מנשה.

                     

                    "בפעם השנייה בתולדות ישראל צפויה אישה לכהן בראשות הממשלה"

                    כך גם אפרת רייטן - וכל ערוץ 10 הבוקר - ראש הממשלה הבאה.

                    רגע רגע, חכו שנייה.

                     

                    יט"ב וירון פריד מלהטטים על ענייני נחירות בהקשר של תשדירי אמש.


                    סימה קדמון מזכירה שיותר אנשים יבואו לראות את פול מקרטני מאשר אלו שהצביעו בפריימריז לקדימה.

                     

                    סוף סוף לבני בכתה, והבנו שהיא לא סתם קרחון נורדי או משהו כזה כמו שיהונתן גפן כינה אותה למורת רוחו של מנחם בן.

                     

                    "ציפורה הרוסה" - נחום ברנע (או עורכיו) לא יכולים להתאפק (ידיעות, שער).

                    ובעמ' 2 - "כן לציפורה"

                     

                    עוד לא ברור אם היא גרה בשיכון דן (כמו שאמר צ'יקו מנשה אמש) הוא ברמת החי"ל כמו שכתוב במעריב הבוקר).

                     

                    יפעת מחקרי מדיה ספרו כותרות למופז ולבני (גלובס)

                    לבני

                    301 כותרות

                    102 חיוביות

                    127 נייטרליות

                    72 שליליות

                    מופז

                    254 כותרות

                    83 חיוביות

                    116 ניטרליות

                    55 שליליות

                     


                    סוף טוב?

                    לפני שנה ושלושה חודשים שכח ערן בלילטי את בתו אופיר בת החצי שנה במכונית. היא נשרפה ונחנקה למוות.

                    הבוקר חוגג מעריב איתו ועם זוגתו: נולד להם תינוק. כל הכתבה כולה מלאה דברי שבח והלל לזוג.

                    האב אומנם נחקר "בחשד לרשלנות" אולם התיק נסגר. איך כותבים (אחיקם משה דוד ואלי לוי) שם? "איזה עונש אפשר להטיל על אב שנענש כל כך קשה בידיו הוא?"

                    ובהמשך:

                    "החיים חזקים גם מהטרגדיה הזו"

                    וגם

                    "עיקר הדאגה עכשיו מופנית אל התינוק החדש ואל הילדה בת השלוש וחצי" - איזה מזל שאפשר היה לעשות תינוק חדש? ואם גם אותו ישכחו במכונית בעוד חצי שנה, האב ייענש הרי שוב בידי עצמו, והתיק ייסגר, ואחרי תשעה חודשים ייוולד תינוק חדש!

                    ובהמשך: "האב המסור מיהר אתמול בצהריים להביא את בתו הבכורה מהגן"

                     

                    ואיך מסתיימת הידיעה החיובית והמעודדת?

                    "בשנה האחרונה הוא התאושש וחזר לעבודתו כיועץ השקעות בבנק פועלים. 'הסיפור שלנו כבר לא מעניין', הוא אומר, 'עבר כבר מספיק זמן'".

                    וואלה נכון! מי יזכור את אופיר בת החצי שנה שאבא שלה, המסור, שכח אותה במכונית?

                    אה, ושכחתי להזכיר את הכותרת:

                    "בבית בלילטי שוב נשמע צחוק של תינוק"

                    (לידיעת העורך/ת: בגיל יומיים תינוקות עוד לא צוחקים. תפסיקו עם הקלישאות המטופשות).

                     


                    לחם עבודה

                    יצחק טסלר, עורך המקומון העיר רצוי ומצוי התפטר.

                    טסלר החל את דרכו ברשת שוקן לפני 13 שנים ובתשע השנים האחרונות ערך את מקומון הרשת באזור טבעון ויקנעם.
                    ומה הלאה? הוא יהיה דובר מטה הבחירות של ראש עיריית חיפה, יונה יהב.

                     

                    היום מרימים בגלובס כוסית לרגל השקת גלובסופ"ש - מהדורת סוף שבוע מיוחדת אחרי שהעניין נדחה שוב ושוב. השער של החלק החדשותי יהפוך לברודשיט, תהיה כפולת דעות וכן צפויים שינויים בגלובס הערב מעבר לכמה שינויים גרפיים שהוכנסו.

                    עדכון, 22:00 - הוא באמת הגיע (קצת באיחור), הגלובסופ"ש, וככה באמת קוראים לו (אייקון של פרצוף עקום).


                    בלוגלנד

                    לפני ארבעה ימים ביקר חיים אתגר את מבקר הטיוי של הארץ ירון פריד.

                    פריד לא חיכה הרבה, והבוקר הוא מכנה אותו "כתב בידור מביך".


                    פירמה

                    מאחר שהמגזין יוצא פעם בחודש אני מקדישה לו תמיד מקום של כבוד, מה גם שבכל גיליון יש איזו שערורייה מטרידה.

                     

                    כל מי שלא הסתפק בתקציר הערב שלי לשיטת השקשוקה מוזמן לקרוא את התמליל המלא מפי יהושע סימון, שהיה גם המנחה.

                     

                    נשות אוליגרכים פושטות על כיכר המדינה ומרוקנות את החנויות.

                    פאקינג וואוו.


                    גם המתחרים שלי, בעלי "דרושים" מתראיינים ומספרים על התנכלות ידיעות ו-ynet להם.

                     

                    הכתבה האחרונה שאזכיר מוקדשת לאחד מגיבורי ילדותי/כם - קופיקו, בנה הרוחני של תמר בורנשטיין-לזר.

                    יש לו יומולדת 50 השנה.
                    ואיך הכתבה? כמו קופיקו "ההולך עם הזרם".


                    קצה האצבעות

                    כל מי שעיניהם נחות על השורות הללו משוכנעים שאת הרכבת הקלה ימששו רק נכדיהם.

                    שרה ליבוביץ דר נותנת תמונת מצב על הקלה. אלפי כתבות כבר נכתבו עליה? אז הנה עוד אחת, שמזכירה, לא חשבנו אחרת, שמדינת ישראל כולה היא חלם אחת גדולה.

                     

                    7 ימים (פרסומת מרעישה ב-ynet) עם שער מאויר של בוגי יעלון. והכותרת: "מאשים". מה מאשים? הוא לא האשים כבר מיליון פעם? מה עכשיו?

                    הנה הראיון של ארי שביט איתו במוסף הארץ בדיוק לפני שנתיים.


                    פר-סו-מות

                    בואנה, מה עם מירי בוהדנה ואייס? בפרסומת הקודמת שלה היא הסתובבה עירומה כשהחפצים, כל החפצים שברשת מסתירים את שראוי להסתיר. בפרסומת הנוכחית, כנראה לאור החלחלה שאחזה בקוני אייס החסודים, נדחסה הגברת לתוך שמלה ויקטוריאנית רכוסה עד מעל הצוואר, שיערה דבוק לראשה בפטישים. ככה חוזרים בתשובה פרסומית?


                    השיר של עמיר

                     

                    פורקיופיין טרי, הבריטים הצוננים, עם Trains בהופעה . 


                    בלוגלנד

                    שנוטובות של אורית עריף. אבל עם טוויסט.


                    SEO

                    מהפך בגוגל!

                    הקלידו "כלכליסט", ותגיעו לכלכליסט! גוגל לא ישאל אתכם יותר אם התכוונתם ל"כלכלית"! רואים? כל הספקנים שאמרו לי שעדיין מוקדם מדי וגוגל עוד לא הפנים?

                    כשרוצים יכולים.


                    לפני פיזור
                    אמממ.

                     

                    vlvtunderground@gmail.com

                     

                    דרג את התוכן:
                      53 תגובות   יום רביעי, 17/9/08, 11:31

                      מתברר שהדאגה שלי בעניין הכותרות הכלכליות אתמול הייתה פשוט מיותרת. ההתייחסות הבוקר לכלכלה האמריקאית היא כאל חולה אנושה שבוצע בה ביממה האחרונה טיפול נמרץ. לכן נערכו במהלך הלילה מגעים להזרמת עשרות מיליארדים שיצילו את ענק הביטוח AIG (ישראל היום).

                      במעריב הז'רגון הוא צבאי - "קרב הבלימה" הכותרת הנמוכה בשער ו"בלימה בניו-יורק" בהמשך. בידיעות כבר מדברים על אחרי הקריסה - "עליות בוול סטריט". אז מה, סתם הטרידו אותנו בדאגות מיותרות?מצחיק שכלכליסט, שמגיע עם ידיעות באותו שקיק, ומקורו באותו זקיק, יוצא הבוקר עם הכותרת "פסגת הפחד".


                      הפריימריז

                      כמה כמה

                      כמה קלפיות יש? 144 כמו בישראל היום?

                      או 114 כמו במעריב וידיעות והארץ?
                      התשובה די ברורה.

                       

                      כל שטח ע' 5 במעריב הוקדש לדברי לבני ומופז לבוחרים. לא משנה, משעמם, אבל מיהו המאייר (אין קרדיט) שאייר אותם כזוג קשישים?
                      אוי, איזה קטע, אותם טקסטים מתפרסמים גם בידיעות, אבל מקוצרים.

                       

                      אם לבני באמת שמה פתק כותל, ירד לי ממנה לגמרי.


                      רוז

                      גם הידיעות על כך שמחר תוטס גופתה לצרפת לא מנעו את הפייטת העיתונאית בכל העיתונים. אבל זהו, די, כמה אפשר להעלות גירה.


                      פרופ' דייוויד ניב
                      חקירת רצח מנהל מרפאת הכאב בפב' 2007 עדיין תחת צו איסור פרסום, אבל גם מעריב וגם ידיעות מפליגים במחלתו של אחד העצורים בפרשה, סמי מוגרבי, חולה לב הסובל מכאבים עזים.
                      ובכן, הסיקו את המסקנות.


                      פר-סו-מות

                      הפרסומת של אורנה בנאי עם הילד שאוכל שוגי, זו שבה היא מדברת על הגדילה שלו ומראה את שלל החולצות הקטנות עליו, עד שהיא מגיעה לגופיה של ילדה/אישה, היא חרפה.

                      בנאי , בפרסומת, מזועזעת מהאופציה שבנה הטלוויזיוני ילבש גופייה נשית.

                      רבאק! למה לא תרקי לנו בפרצוף וזהו?

                       

                      מסכן השחקן שדומה לסב הרוצח. הלכה לו הקריירה, אלא אם ישנה את לוקו.

                      אני לא רואה את הדמיון כהיסטרי מדי, וגם, מה הוא אשם? היסטריית ההמונים במדינה קצת מוגזמת.

                       

                      יעל בר-זוהר מוכרת מזון תינוקות ב-ynet. עינת פישביין וקרן נויבך דיברו על כך בסדר יום הבוקר.

                      תגובת ynet: אצלנו אין תוכן שיווקי בתכני המערכת. :) :) :) איזה בדרנים.


                      אם דוגמנית איטלקיה מוכרת את בתוליה במיליון אירו, אפשר כבר לקרוא לה זונה?

                      ומי יהיה האוויל שיסכים לכך, ובכלל, מה עובר עליה? תעלול פרסומי למשהו?


                      סגנון & זמנים מודרניים

                      לכאורה צריך היה להיות סימן Vs בין שני מוספי יום רביעי של מעריב וידיעות. למעשה, מדובר בתאומים סיאמיים. כמה חודשים אחרי ששני המוספים מתנאים בעורכות חדשות - קרינה שטוטלנד בזמנים וענבל פרגר-שלו בסגנון, מתברר שהקו המערכתי של השתיים זהה: המון אופנה וסטייל, טיפל'ה דיאטות, אביסאלע סקס וסבא-סבתא. זהו.

                      עיתונות הנשים, או לכל המשפחה, כפי שנהוג לקרוא לה בשפה מכובסת, דוהרת אחורה במהירות מדהימה, ואין מי שיעצור אותה.

                      הידד שהגענו עד הלום.


                      ייגרגייט

                      דיון ראשון בתביעה של one נגד הבלוג עומדים בשער נערך הבוקר בבית משפט השלום בת"א מול כבוד השופטת אביגיל כהן. ראשית, היא שלחה את one לתקן את כתב התביעה, ולכתוב טבלה מסודרת - מי אחראי על מה - והסירה את בקשת הסעד של ההתנצלות מהתביעה. מתברר שהתנצלות היא סעד שאין לו ערך כספי, ולכן רק המחוזי יוכל לפסוק התנצלות.

                      נקבע דיון נוסף ל-4 בינואר, ועד אז צריכים התובעים להגיש את כתב התביעה המתוקן.

                      השופטת ניסתה ללחוץ על גישור שלוש-ארבע פעמים במהלך הדיון, והפגינה בקיאות מרשימה בתיק ובכלל בתיקים דומים. כל הנתבעים הסכימו לגישור, אבל one סירבו.
                      מיז אופירה אסייג לא הגיעה.

                      שי אליאס, עו"ד התובעים (שפיהק ממושכות מול פרצופה של השופטת במהלך הדיון) טען שזה נושא מאוד אמוציונלי. "לא הנושא אמוציונלי, התובעת אמוציונלית", אמר מישהו בקהל.

                      עו"ד שמעון מורמי, מעריץ ותיק שלי, ייצג את ייגר (שלמה מן).

                      ואת רוסק (עודד קרמר ורביב שכטר) ייצג עו"ד יורם עברון.

                      כל הנתבעים והעו"דים הגיעו לדיון.


                      צרות בכותרות

                      "לא עשה כלים - והותקף בידי בת זוגו" (ישראל היום 25)

                      עשה כלים?

                       

                      "החיילים הספרדים מאשימים: טורטרנו על רקע עדתי" (מעריב, 17)

                      חיילי הנח"ל החרדי טוענים שקופחו על רקע עדתי. הם טוטרו כשהאשכנזים נחו. אה??

                      כשקראתי את הכותרת הייתי בטוחה שספרדים מברצלונה וממדריד התגייסו לנח"ל החרדי.

                       


                      לחם עבודה

                      יובל סיגלר, המו"ל והבעלים של טיים אאוט רכש את סטודיו.

                      אחח, זוכרת אני את הימים, היה זה בתחילת הניינטיז בהם ניבא והבטיח סיגלר קבל ת"א רבתי, שיהיה ויליאם רנדולף הרסט. והנה זה קורה בעוד אני מתפלשת בבלוג.

                       

                      המארקר סוקר את כל גלגולי מעריב בשנים האחרונות, מי נגד מי, מו"לים מול מו"לים, מיליארדרים מול מיליונרים, הכל כבר נכתב, הכל כבר ידוע. זה רק לתזכורת. רגע, אולי שווה לשלב את סיגלר?
                      (זו לא אני על האופניים בתמונה).


                      מח' הגהה

                      היי, קרן (נויבך)! אמרת "ההדחה בכוכב נולד, במקום ההדחה בהאח הגדול!" צ-צ-צ.


                      חיפאים? בואו רגע פה

                      יש לי חבר שמבלה עכשיו כמה ימים בחיפה, לצד אמו המאושפזת. הלה משוטט בין כל מיני אתרים חיפאיים כדי למצוא אינטרנט אלחוטי, אבל מתקשה מאוד. גם השלטים הגדולים על אלחוטי בחופי הים התבררו כעורבא פרח. שיים און יו, ראש העיר. אז מה קורה איתכם שם? אף אחד לא גולש מחוץ לבית? יש לכם עצות? משגב לדך האינטרנטי?


                      השיר של עמיר

                      מאניק סטריט פריצ'רז שרים על מה שכולנו כבר יודעים מזמן - Suicide is painless

                       

                      סליחה שאני נדחפת לך לשורות, אבל זה במקור שיר הנושא של מ.א.ש. V


                      לפני פיזור

                      נונסנס, מוקדש לאבישי בן חיים:

                      אנא היפטר מהשד העדתי

                      או לפחות שלח אותו לחופשי

                      ואחרי שיצא לחופשה קצרה

                      הכנס אותו

                      בחזרה למנורה

                       

                      vlvtunderground@gmail.com

                      דרג את התוכן:
                        34 תגובות   יום שלישי, 16/9/08, 18:27

                        לא, אין לי שום עצה. אני אפילו לא יודעת אם להתקשר לפקיד בבנק ולשאול אותו מה לעשות. ממילא הטל' יהיה תפוס ב-24 השעות הקרובות.

                        שאלתי חבר מה לעשות עם הכסף? אמר לי: ללכת לבית כנסת ולהגיד עליו קדיש.

                         

                        הכותרות בבוקר התעלו על עצמן:

                        "ליהמן קורס, ת"א רועדת"

                        "כאוס בוול סטריט"

                        (טוב, זה היה גלובס אתמול בערב)

                        "קריסה" (ידיעות)
                        "המפץ הגדול" (ממון)

                        "מיתון עולמי" (ישראל היום)

                        "הוריקן" (מעריב)

                        "הסיוט האמריקאי" (כלכליסט)

                        "וול סטריט קורסת בעקבות ליהמן ברדרס" (הארץ)
                        "שקיעתה של וול סטריט" (המארקר)

                        "הבורסה בת"א צוללת, הדולר ירד" (ynet)

                        אם כך, מה יהיו הכותרות מחר? לא נגמרו כולנה? 
                        אולי שווה להכריז על תחרות כותרות למען עורכי הלילה היום?


                        מ ע ר י ב

                        רגע, באמת מעריב יימכר ללֵן בֵּלְווֵטְנִיק בשבוע הבא?

                        האם הספינה טובעת?

                        מה יעלה בגורל  מאות אלפי עובדיו?
                        ודורותי?

                        והפיצויים שלי?

                        הפרקים הקודמים בסיפור.

                        עובדי מעריב מצטרפים להסתדרות לקראת הרכישה - ע"מ שתנאיהם הסוציאליים יישמרו (אנחה).


                        הפריימריז

                        אורית מופז ומירלה גל (אשת המועמד וחברה של המועמדת) הגיעו לאולפנו של עודד בן עמי ע"מ למכור את יקיריהם. בשביל מה? מה למדנו? מה הטעם?


                        שיטת השקשוקה

                        אולי ישודר בערוץ 1, אבל כתב גל"צ מתבקש להתעדכן: הקרנות סינמטקיות רבות יש לשיטה בחודשים אלו ולא אחת, כמו שהפליא הכתב לכתוב.
                        אני אומרת למיקי רוזנטל ולאילן עבודי, היוצרים: אל תסכימו ל"שינויים מסוימים". הסרט עומד ועובד מצוין. כל שינוי יהיה צנזורלי.


                        ספורטיVית

                        שלומי ברזל מהארץ Vs  אביעד פוהורילס, מעריב

                        האם מחר תבוא התשובה?


                        ברשת

                        שתי הכתומות משיקות רשת חברתית סלולרית.

                        סלולרית? ס-לו-ל-רית?

                         

                        אתר באנגלית הוקם לכתב העת תכלת.

                         


                        בלוגלנד

                        יפה שגם בגלריה מתעניינים בבלוגרים דתיים. התראיינתי על כך להצופה בינואר האחרון.

                        אני מציעה שבעונה החדשה של סרוגים מישהו/הי יפתח בלוג.

                        מה, שעלמה זק בעד החתונה תהיה הבלוגרית היחידה (צמרת שחק) בסדרות המקומיות?


                        לפני פיזור

                        סתכלו סתכלו פה למטה, מצד שמאל, במקביל לכוכביא?

                        הנה תוכלו לשתף כל אחד בתכני הקפה.

                         

                        אלף העצות לכתיבת בלוג עוררו הרבה שאלות, ואי הבנה לא מעטה. האמת, לא ציפיתי.

                        הלינקים, אגב,יכולים לעזור, וגם גיגול קל. אני לא ערוכה נפשית עכשיו לכתוב מילון מושגים, אבל גלמור עשה אחד כזה לא מזמן.

                        לא יודעת כמה זה יכול לעזור ל-1,000.

                         

                        עדכון: עיונים בהאח הגדול.

                         

                        vlvtunderground@gmail.com

                         

                        דרג את התוכן:
                          43 תגובות   יום שלישי, 16/9/08, 10:54

                          בזמן שאני חגגתי 666 פוסטים, פול בראדשאו, "אחד מבלוגרי העיתונות הכי משפיעים בבריטניה" (יו קיי פרס גאזט), בלוגר, גיק, מרצה ועיתונאי, חגג את הפוסט האלף באונליין ג'ורנליזם בלוג שלו, וכתב
                          1,000 דברים שלמד על בלוגינג. ביקשתי ממנו רשות לתרגם לעברית, והוא אמר יאללה בכיף. כלומר please do. יש פה כמה עצות זהב, כמה וכמה סעיפים גיקיים (כאילו שזה לא גיקי לתרגם את זה), ובכללי, כדאי לשמור ולגזור. או לנצור, או ללנקק, או לתלות על המקרר. או על המחשב.
                          עדכון: מתברר שלרבים הפוסט נראה טכני(לוגי) מדי. לפיכך אני מסמנת בקו תחתון את הסעיפים ההארדקוריים לטעמי. אולי זה יהפוך את הקריאה מפננת יותר.

                             

                            1. בלוגינג זה לא "לכתוב בלוג". בלוגינג זה ללנקק ולפרשן. הכתיבה היא בונוס.

                          2. רצוי לכתוב באופן סדיר.

                           

                          3. אבל כתיבה איכותית הרבה יותר חשובה. להקדיש שבוע או יותר לכתיבת פוסט זה אחד הדברים היותר חשובים שתעשו אי פעם.

                          4. קודם כל צריך ידע. אחר כך ניתוח. ואז הרעיונות.


                          5. תמונה שווה אלף מילים. ויותר חשוב: תמונה שווה אלף מילים ב-200 מדינות. העובדה שאנשים לא צריכים לקרוא אנגלית כדי להבין מה אני אומר יכולה ליצור פוסט חף ממילים, או לפחות אחד עם אימג' טוב, הפוסט הכי מצליח שלך.


                          6. מסיבות דומות - וידיאו עובד. נכון שזה לא ממש ידידותי למנוע החיפוש, אבל אם אפשר לאמבד אותו, יותר קל להפיץ אותו.


                          7. כשווידיאו ושיחה נפגשים, דברים טובים קורים.


                          8. כולם נראים מכוערים בווידיאו. תתגברו.

                           

                          9. וידיאו אונליין זה לא כמו טלוויזיה אונליין.


                          10. פודקאסטס עובדים טוב יותר כשיש יותר מפטפטן אחד.


                          11. התנעת בלוג מצליח  לוקחת זמן. לפעמים שנים. ההתמדה משתלמת.

                           

                          12. ל"פרסום ראשון" יש משמעות.

                           

                          13. רעיון גדול יגיע רחוק.


                          14. פינגבק וטראקבק זה נהדר, צורת הפצה שאתרי חדשות מנסים להתאים עצמם אליה. מה יכול להיות יותר מעניין ממישהו שמתעניין בך?

                           

                          15. קלישאות ורשתות של אולד בויז קיימות גם בבלוגוספירה.

                           

                          16. אנחנו יותר מדי פאקינג אנגלו-אמריקאים.


                          17. שפה היא מכשול משמעותי, אבל אם יש לך חברים רב לשוניים זה עוזר (בראש הפוסט יש לינקים לתרגומים שנעשו לפוסט לשפות אחרות, V).

                           

                          18. עקרונות בסיסיים זה חשוב.


                          19. סימניות חברתיות (social bookmarking, תגים, לינקים, קשרורים בצד וכו' V) הופכות את החיפוש אחר פוסט קל יותר.

                          20. הסיבה הכי טובה לכתוב בלוג היא לא כדי להראות לכולם מה אתה יודע, אלא כדי לראות מה כולם יודעים.

                           

                          21. רסס היא אחת הטכנולוגיות הכי פחות מוערכות בעולם. ברגע שאתם מבינים מה לעשות עם זה, אתם יכולים להביא את העולם לדסקטופ שלכם, לסלולרי, לבלוג, ולהפך.

                           

                          22. בלוג לא פותח דלתות עבורך, הוא רק נותן לך את הרעיון לנסות להקיש עליהן.

                           

                          23. אם יש לך בלוג, כשאנשים מגגלים אותך, זה חוסך המון זמן על הסברים.

                           

                          24. בלוגים הם רק חלק מאקולוגיית תקשורת חברתית. חצי מהחומרים שיועדו לבלוג הזה הולכים ישירות לטוויטר,
                          יותר מזה לדלישס וקצת לפליקר. ולסיסמיק.

                           

                          25. ואני לא רוצה להתחיל עם פרנדפיד, פלארק, ג'ייקו ועוד.

                           

                          26. הומור זה אפקטיבי, אבל לא כל אחד יבין.


                          27. זה כמו ללנקק פעלים.

                           

                          28. להעלות וידיאו בלייב מהסלולרי זה די מדהים, אם חושבים על זה.


                          29. להעלות וידיאו לייב מהסלולרי גומר לך תבטריה בצ'יק.

                           

                          30. להעלות דפדפן לסלולרי גם מחסל את הסוללה.


                          31. אם אתה מעלה אירוע לבלוג דרך הסלולרי, תביא איתך מטען וגם סלולרי נוסף. כלומר שני מטענים.

                           

                          N95. 32 שווה פי אלף מה-Iphone.

                           

                          33. אבל אני מוכן להשתכנע שאני טועה.

                           

                          34. הפלאגאינים של וורדפרס ממש ממכרים.


                          35. וגם ההרחבות של הפיירפוקס.


                          36. להירשם לשירותי בטה של הרשת זה ממכר.

                           

                          37. לא ממש אכפת לי הספאם של טוויטר.


                          38. רעיון פשוט ומשעשע אפשר להפיץ בעולם תוך דקות.


                          39. אם אתם רוצים לנהל קמפיין נגד משהו, הטכנולוגיה כבר בידיכם.


                          40. אם אתם רוצים שירות כלשהו, צרו אותו בעצמכם.


                          41. גוגל הוא תחרות הפופולריות הגדולה בעולם.


                          42. כשאתה מבין שאין לך קוראים - אלא קהילה - רק אז אתה מבין שאתה יכול להזיז הרים.


                          43. טכנולוגיה זה קל. להחזיק קהילה - קשה.


                          44. להיפגש עם בנאדם זה חשוב. אני קורא יותר בלוגים של מי שפגשתי, מאשר של כאלו שלא פגשתי מעולם.

                           

                          45. לגיאוגרפיה עדיין יש חשיבות.

                           

                          46. בבירמינגהם יש מלאן בלוגרים.


                          47. לייבלוגינג וטוויטרבלוגינג זה לא אותו דבר.


                          48. פרטיות היא קונספט נזיל. העובדה שזה קורה בפאבליק דומיין לא אומרת שזה לא פרטי.


                          49. וורדפרס עדיף ע"פ בלוגר.


                          50. וורדפרס.אורג עדיף ע"פ וורדפרס.קום.

                           

                          51. התוכן הוא לא המלך.


                          52. השיח הוא המלך.


                          53. השיח הוא הממלכה כולה.


                          54. אנחנו לא צריכים לנסות להפוך לתקשורת.

                           

                          55. אם מישהו שולח לך הודעה לעיתונות, אסור לך לכתוב על כך בבלוג.

                           

                          56. כעיתונאי, כתיבת בלוג עבורי היא דרך לגלות מחדש את חדוות העיתונות.

                           

                          57. כתיבת בלוג כעיתונאי היא גם דרך לגלות כמה נפלא זה כשיש לך עורך טוב.


                          58. עשה את מה שאתה יודע הכי טוב, ולנקק לשאר.


                          59. בלוגים זה לא משהו ששווה למות למענו.

                          בשביל זה יש משפחה.


                          60. לארגן לעצמך מספר מקסימלי של פוסטים ליום זה רעיון טוב.

                           

                          61. לארגן לעצמך זמן לקרוא את כל הרססים שלך מדי יום זה גם רעיון טוב.

                           

                          62. אם אתה נסמך על שירותים צד שלישי, התכונן לכך שהשטיח יימשך מתחת רגלייך.


                          63. ככל שווידג'ט התגובות ימוקם במקום גבוה יותר בבלוג, יהיו לך יותר תגובות.

                           

                          64. בלוג ללא אפשרות לתגובות הוא חסר ערך.

                           

                          65. אתר שמאפשר תגובות, אבל עורך או קובר אותן, הוא לא רק חסר ערך, אלא גם מרושע.


                          66. השאירו בפוסטים סוף פתוח אם אתם רוצים תגובות.

                           

                          67. השאירו פוסט בראש האתר שלכם יותר מיום אם אתם רוצים תגובות.

                           

                          68. כדאי לך להיות שקוף בעניין המקורות שלך. זו לא רק עיתונות טובה, זה טוב גם להפצה.

                           

                          69. תעשיית אופטימיזציית-מנוע-החיפוש (SEO) היא שיקוי הפלאים הפארשי החדש. אני יכול להגיד לכם כל מה שאתם צריכים לדעת בנושא בחמש דקות.

                           

                          70. אבל יקח לי עוד חמש שעות לענות על השאלות שינבעו מכך.

                           

                          71. אם אתם מצפים לעשות הרבה כסף מבלוגינג אתם תמימים, טיפשים או רוברט סקובל.


                          72. אם אתם מצפים לעשות הרבה כסף מבלוגינג, אל תצפו לעשות את זה באמצעות פרסומות.

                           

                          73. אם קוראים אותך אנשי מפתח ספורים, זה עדיף על פני מבקרים רבים.


                          74. אם מלנקקים אליך בתדירות גבוהה, זה שווה הרבה יותר, מסחרית, מאשר מבקרים רבים.


                          75. היזהרו ממפרסמים שיש להם מתנות מבוססות-טקסט, או הצעות נדיבות למאמרי חינם.


                          76. למדו מה זה לינקספאם.

                           

                          77. היזהר מפיתוח אגו.

                           

                          78. היזהר מכך שלכל השאר יהיה אגו.

                           

                          79. ועידות ענק זה כיף.

                           

                          80. אפשר לדבר כל כך הרבה. לפעמים פשוט צריך לעשות משהו.

                           

                          81. צריך להיות הרבה יותר כסף זמין כדי שאפשר יהיה לעשות משהו.

                           

                          82. רעיונות זו לא הבעיה. לדעת עם איזה מהם להמשיך הלאה - זו הבעיה.

                           

                          83. רק 10% מהאמריקאים קוראים בלוגים.


                          84. אבל 26% מהאמריקאים כותבים בלוגים.


                          85. אז איך זה עובד?

                           

                          86. בבלוגים אין יותר ייצוגים אתניים מאשר בתקשורת המיינסטרימית.

                          87. אנשים עלולים לא להאמין לתקשורת המיינסטרימית, אבל לחדשות אונליין הם מאמינים אפילו פחות.

                           

                          88. חוק ה-90-9-1 עובד!

                          (בכל קהילה, 90 אחוז מהגולשים רק קוראים, 9 אחוז משתתפים מעט ו-1 אחוז משתתפים כל הזמן V).


                          89. לכתוב פוסט לפני שהולכים לישון זה לא רעיון טוב.


                          90. לכתוב פוסט כמה שעות לפני שאישתך יולדת זה גם לא רעיון טוב.


                          91. יש חדשות שמתפשטות מהר יותר מאפטרשוק.


                          92. אנשים לא צריכים שינהלו אותם. הקישורים עושים את זה.

                           

                          93. כשאוכל להקליט תגובה בווידיאו ישר מהסלולרי שלי אהיה אדם מאושר.

                           

                          94. אל תזלזלו בכוח התאגידתיות (? corporatisation).

                           

                          95. אל תזלזלו בכוח התאגידים הגדולים.


                          96. אל תזלזלו בכוח הממשלות.


                          97. אם אחרי כל זה נצטרך לחזור לגור במערות ולאכול חולדות זה יהיה הבאסה של הלייף (או במילותיו: פדיחה).

                           

                          98. רשימות הפכו להיות הקלישאה הגדולה של הבלוגים, הטקטיקה הכי חסרת בושה להגיע לראש רשימת הצפייה בדלישס/דיג/רדדאיט.


                          99. אבל אנשים עדיין קוראים אותן. אגב, כבר סימנתם את זו?

                           

                          1,000. אנלא יכול  יודע לספור.

                           

                          זהו, תודה לפול בראדשאו המלך, שלא התנגד לכך שאתרגם את הפוסט שלו לעברית.

                          מה-1% (המשתתפים הקבועים, ע' סעיף 88) אבקש לתקן לי טעויות בתרגום, כי לא הכל החליק לי בקלות או נשמע טוב בעברית.

                           

                          vlvtunderground@gmail.com

                           

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה