כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    ארכיון : 1/2007

    wakey-wakey!

    1

      

    0 תגובות   יום רביעי, 31/1/07, 09:14

    על  יום חדש, תוכנית הבוקר החדשה של קשת.

    1. הסוודר השחור של דני קושמרו - רע. אטום, מנוכר וסגפני. קצת יותר ססגוניות בבקשה. לא, לא חולצות אברי, אבל יש דרך ביניים. נון למלבישה.
    לעומת זאת לוגו התוכנית עולץ ומזמין.

     

    2. ארז רותם נראה (ונשמע) ממורמר מאוד על שהציבו אותו בשבע בבוקר בבית המשפט ("פתחו אותו במיוחד בשבילנו"). (עוד על המשפט לאורך התוכנית: רונאל פישר (!), שולמית אלוני, משה גורלי, 2 פעילות בנושאי הטרדה מינית. אכן קאדר לא נגמר).

     

    3. טטיאנה הופמן לעומתו נראתה מלאת חיים וסמוקת לחיים ("המופע הכי מגניב בעולם"). 

     

    4. העובד מקניון מלחה שהובהל לאולפן: "ראיתי אישה שמשפריצה דם". אולי לא?
    הציטוט המזוויע חזר בכל מהדורת חדשות כל חצי שעה. יאק.  

     

    5. ארקאדי גאידמק חונך את הפינה "אהבתי לא/אהבתי" בישראל השבוע. מה הוא אהב? את המינוי של גבי אשכנזי. מה שנא? את צביעות הפוליטיקאים פה. משהו שלא שמענו אולי? חדשדש? לא. הפינה הוקלטה מראש וארקאדי הקריא (או לפחות ככה זה נראה) בארקאדית מדוברת את הטקסט הנדוש שלו. רע רע רע.

     

    6. פכים מחיי נבחרינו בכנסת - בהחלט דאונר ליום החדש.

     

    7. יפעת הללי, כתבת הרכילות הפורשת של נרג' אותרה ככתבת הבידור באתר של קשת ויחד עם ידין חורב אחראית פה על דסק ברפאלי ונינט.

     

    8. ובינתיים מבזק רץ "דרמה בנולד לרקוד - 3 רקדנים ילכו הביתה". ברור, לגמרי דרמה. מה, לא ידעתם?

     

    9. בסקר היומי, 80 אחוז ממצביעי האתר חושבים שרמון זכאי. 20 אחוז חושבים שהוא אשם. טוב שההכרעה כבר התקבלה.   

     

    10. עו"ד ששי גז מספר על החתונה של שוקי בסו ("שוקי הוא אחד האנשים המוסריים שיש) - ואז אפשר לחבר את זה לעשרת הדיברות, לפרק הרלוונטי וגו' וגו'.

     

    11. ידין חורב במבזק אתר קשת - קשה להבין את חנה לסלאו/ את הבלוגרית/ או מה מצחיק במבזק היומי של ארצנהדרת - מיותר.

     

    12. נער הגאדג'טים רועי דויטש נחמד (רק זכור: עשרה דולר. לא עשר).

     

    13. פורמט החמישה דברים על… שלושה דברים על… מוכר וחביב.

     

    14. המסך מלא ביותר מדי כתוביות ואירועים גרפיים ומצמצם את השטח המוקדש להתרחשות באולפן. למזער.

     

    15. סמי הורי ועידו תדמור מעצבים ומוכרים קולרים לכלבים (למען קניית אמבולנס לבע"ח). נו טוב, חשוב.

     

    16. ענת הראל מאמנת הכושר מציעה לכם לא לדלג על ארוחת בוקר. גם אני. ואל תשכחו להיכנס לאתר של קשת, לתת טיפ בריאות ולזכות בחבילת פינוק של –! בהחלט תוכן שיווקי, למה לא.

     

    שורה תחתונה: חדש? לא בדיוק, יותר ברמת האריזה המרשרשת והצבעונית. מצד שני, תוכנית ראשונה, הכל עבר בשלום, בלי שום חריקות ועם קישורים הדוקים לאתר של קשת, שם משודרת התוכנית און לייב, כדברי רוחמה א'. מצד שלישי, האם אפשר להמציא מחדש תוכנית בוקר? אולי עדיף להתמקד בכימיה בין המגישים (נראה בהמשך מה קורה בין קושמרו לסיון רהב) ובגימיקים קלילים שינחיתו את המשכימים ליום החדש ברכות.

    דרג את התוכן:

      חשיפה

      0

        

      0 תגובות   יום שלישי, 30/1/07, 21:28

      מחר, 12:30, הכרעת הדין של רמון.
      קראו את דבריו של פרופ' רון שפירא על הטיות במשפט לטובת נשים יפות, לעומת אלו שאינן נאות. בלתי נסבל אבל לא מפתיע.

      אי אפשר לראות את זה פה היטב, אבל בשער מעריב מחזיק איש זק"א שקית.
      אני לא נשבעת, ואולי אני מפנטזת או לא רואה טוב, אבל נדמה לי שיש בתוכה ראש. 

      למה אשכנזי מצטלם בחליפה ועניבה בידיעה המדווחות על מינוי הקרוב לרמטכ"לות? (מעריב 11) 

      יוסי וולטינסקי, סא"ל במיל. לקח את המתאבד טרמפ. בגלל שם המשפחה הארוך שלו הסתפקו במעריב בכותרת הסחבקית: "יוסי הבין: יש לי מחבל באוטו" 

      על פי הסייג שקבעה ועדת הכלכלה של הכנסת יוכלו עיתונאים לנהל מו"מ על זכויות היוצרים של הכתבות שלהם. עמוס שוקן טען שכתבה שייכת גם לעורך ולמעצב שלה. נכון, אבל היא שייכת יותר לכותב. לא רק זה. אם הכתבה מופצת בפלטפורמות נוספות לכלי הראשוני שלו היא מיועדת, ואותו כלי הוא גוף כלכלי בפני עצמו, למה שהעיתונאי לא יוכל ליהנות מתוספת? אני לא אומרת שיש לשלם מחיר כפול על כל פלטפורמה נוספת, אבל תגמול כלשהו הוא אך מתבקש. בדיוק כמו שעורכי העיתון לא עורכים גם את אתר האינטרנט, וגו'.

      כדי להתמודד עם ה-TGI חושף הארץ את מספר מנוייו העולה. 
      אני רוצה לנסות להזכיר שוב מה הסקר בודק - 

      "הכיסוי (reach) היומי של ארבעת העיתונים הארציים, הותיקים ('ידיעות', 'מעריב', 'הארץ' ו'גלובס') סובל מתופעת ירידה לאורך זמן וברמה שנתית, הכיסוי היומי שלהם עומד על כ-55% ביום ממוצע ב-2006 לעומת כ-59.5% ב-2005. למרות זאת, הכיסוי בשני החצאים של שנת 2006 (יולי-דצמבר לעומת ינואר-יוני) נשאר יציב בכ-55%. מעבר לכך, כניסתו של עיתון החינם, 'ישראלי', גרם לעלייה בכיסוי היומי של העיתונים ל-59.5% (בנטרול החפיפה)" - ציטוט מתוך ההודעה לעיתונות.

      Reach (advertising)
      , the application of statistics to advertising
      זה לא דומה לקריאה ולא לקנייה. זה הכי קרוב לחשיפה. מה זה חשיפה? למשל עלעול בתור לרופ"ש.

      לידיעת נהג קטר (טוקבקיסט מישראלי,לשכחנים): כתבת כפולה הערב בגלובס (עוד לא עלתה לאתר) על הפריצה של ישראלי, אבל שוב, מילת המפתח היא חשיפה. ואם לצטט מגלובס (יעל גאוני), אפילו סמנכ"ל השיווק והמכירות של ישראל, דיוויד סבן, אומר: "תרגום תפוצה לחשיפה זה נעלם די גדול", והמשפט הזה מתייחס לתקשורת בכללותה.

      ניתוח קטנוני? מה קטנוני פה, אם חדשות 2 מפרסמת ידיעה שהתפרסמה בהארץ, זה לא פרסום ראשון, אפשר לומר במקום, "אושר על ידי הצנזורה".

      כמו שכבר כתבתי, אחרי אורית שוחט, ואחרי נחום ברנע, אני מחכה לתגובה של שלי יחימוביץ'.
       

      "מטיילים בחופי הכנרת בסוכות האחרון" - כיתוב תמונה. עכשיו ראו מיהם המטיילים.

      בחודש האחרון הושמטה ישראל מרשימת המדינות בזייטגייסט של גוגל, עליהן ניתן לקבל מידע.
      פניה בנושא לגוגל לא נענתה.  

      לחם עבודה ושעשועים
      העביר דיווחים או התראיין? בכל מקרה מאיר אוחיון, כתב ווינט וידיעותק באילת פוטר. בין אם הניסוח הראשון נכון או השני, הוא צריך היה לבקר אישור.

      תמונות בלעדיות ממסיבת הפרידה מאיל גונן, עורך 24 הפורש. עובדיו הכינו לו גיליון מיוחד שהודפס ב-100 עותקים וכלל את כל שערי 24 המשמעותיים בקדנציה שלו. השערים חולקו לקטגוריות: שערי מלחמה, שערי בעלי חיים ושערים שנעשו בהעדרו. בראשית הגיליון המיוחד פורסם גם מדור דעות אחרונות אלטרנטיבי אותו כתבו אתי אברמוב, שלומי לאופר, עליזה לוי, ענת שינקמן והגר צימרמן.

      יצאו לאור גיליוונות 3 ו-2 של מעין כתב עת לשירה ומערבון, כתב עת לקולנוע.
      במערבון יש בין היתר מאמר של עמוס גוטמן התיכוניסט על פליני ומכתבים של הקומיקאי רוב שניידר נגד המבקרים ומל גיבסון. שמוליק דובדבני כותב על "השימוש בפלסטינים בסרטים של אבי מוגרבי וגרטשל כהן".

      פוינטר מציע לעיתונאי הפרינט איך להתמודד עם הועלם החדש. כל עצה - זהב.
      השירות בחסות underpaid.

      רונית כפיר לא רצתה לעבור לאתר האינטרנט של גל"צ "בתפקיד אפרורי למדי" ולכן היא עוזבת. אותי מעניין מהו אותו תפקיד  אפרורי.

      לפני פיזור
      על סמים ועכבישים. שימולב להשפעתו המזקת של הקפאין. במיוחד אתה, רחובות ממריאים לאט.
      (תודה לשממבו)

      vlvtunderground@gmail.com 

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שני, 29/1/07, 15:42

        איציק אדרי מאילת מזהיר: לא לכתוב "לראשונה קורבנות טרור גם באילת".
        אבל מאוחר מדי, כבר כתבו. שימו לב, לקראת העיתונים של מחר.

        נמשכת מגמת הירידה בקריאת עיתונים, כך מדווח ה-TGI, סקר החשיפה החדש: הפרינט בירידה, האינטרנט בעלייה, ופחות מאזינים לרדיו. את כל זה אפשר היה להגיד עוד לפני הסקר הבעייתי (מדובר בספר עב כרס שצריך למלא אותו במשך שעות). תוצאות הסקר הנוכחי, הממשיך את המגמה של סקרים קודמים, הופכות אותו למיותר. אפשר להכריז בוודאות שהמגמה הזו תחריף בשנים הבאות עוד יותר, ואין שום דרך לעצור את הסחף. זה המצב ואיתו צריך להתמודד.

        במדור הרכילות העסקית של דהמארקר, הכל אישי, מופיעה ידיעה על כך ששר התקשורת, אריאל אטיאס מינה לעצמו יועץ תקשורת בנוסף לדובר שכבר יש לו. הידיעה מותחת על כך ביקורת, וכן כתוב בה ש"אטיאס הוא אחד השרים הכושלים בממשלה הנוכחית".
        יופי, אבל למה הידיעה לא חתומה? איך בדיוק צריך להתייחס אליה? לא בסדר.

        איזו מדינה זאת פינלנד, רה"מ נפרד מהחברה שלו בסמס (חסר למישהו שיגמור איתי בסמס. את האצבעות אשבור לו אחת אחת), ומיד יוצא שם רומן שכולו מורכב מהודעות טקסט. ואם זה לא מספיק, איתמר אייכנר כותב שמועדון ספורט בהלסינקי החליט לקרוא לתחרות היאבקות "שואת הלסינקי". הקהילה היהודית מוחה, אבל מארגן התחרות אומר שהשם נועד לתאר את "הרמה האינטלקטואלית של הספורט הזה". אין, הם לא ברורים, הפינים האלה.

        חדל קש, שרק בלילה יתפנה לכתוב את החמישה דברים שלו כתב איך גנבו לו פוסט והפיצו אותו ויראלית בלי קרדיט. אבל בגלל שהופמן בחור חכם הוא התחיל לעשות חשבון נפש על כל הדברים שגנב עם מירכאות או בלי, ובסוף הגיע למסקנה שיש לשפר את מצב הקארמה, ואולי לקנות את הדיסק של הג'ירפות. רעיון מצוין, חיי השתנו מאז שעשיתי את זה.
        זה די עצוב להגיע מדי פעם לחנות דיסקים ולראות שאת היחידה שם, ולא משנה כמה זמן תשהי בחנות, שלוש דקות או רבע שעה.

        ואפרופו זכויות יוצרים התפלאתי עד מאוד מדבל'ה גליקמן שתובע בעלות על ה-ווה ווה ווי ווה שלו ומתכונן לדרוש את חלקו מבוראט. אני רוצה לקוות שזו בדיחה. זה כמו שחנה מרוןאפרים סידון וב.מיכאל) יבקשו זכויות על הפ-תו-ח שלהם.

        סוף סוף התברר למה נשים צריכות לשקר באשר לגילן: כך זכתה כרמלה בוסדה, פנסיונרית בה 67 בהפריה חוץ גופית ובתאומים. 

        לחם עבודה
        אביעד קדרון עזב את עריכת דף הבית של תפוז, פתח בלוג חדש, לגעת באלפקה, ומחפש עבודה. פרטים בתוכו

         

        טל לאור, מנהל התוכניות והשידורים של רדיו קול נתניה עוזב את התפקיד ועומד להקים ולנהל תחנת רדיו חינוכי בבית הספר לתקשורת במכללה האקדמית יהודה ושומרון.

        תוכנית הבוקר החדשה של קשת התפיילטה הבוקר תוך בלגאן לא קטן. יש לקוות שיתארגנו על עצמם עד מחרתיים, שאז יתייצב דני קושמרו בתפקיד הגידי גוב. הכינו את השעונים המעוררים. או הזמינו השכמה ממני.

        מיוזיק
        קהילה ללא מטרת רווח שמטרתה לקדם אמנים ויוצרים. מה מקבלים שם? מקום אחסון למוזיקה של אמנים ללא הגבלה * חדר אמן עם לינק אישי ישיר * שמעת הקטעים בתחנת הרדיו באתר * חשיפה של האמנים והיוצרים * אפשרות לשליחת הודעות בין האמנים.

        מז"ט
        לדרור שאול, על שזכה בפרס הסרט הזר בסאנדנס על אדמה משוגעת. אבל ב-24 טוענים רונן טל ויואב בירנברג שהכל בגלל ששאול הוא הבייבי של פרויקט הטיפוחים של סדנאות התסריט והבימוי שם ושהכל תלוי יח"צ וקשרים ורישות. ומה לא, בעצם?

        WTF
        "ניתוח הרמת העפעפיים שעבר ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לפני שבועות אחדים ממשיך לזעזע תפרים."
        (ידיעות 24 - 11)

         

        בלוגלנד
        אוף דה רקורד לא אוהב פוסטים ארוכים. אין זמן, הוא אומר. ואני, שחשבתי שאני כותבת בקצרה, שייכת אצלו דווקא לארכנים. מוזר. עוד תרגיל בנקודת מבט.

        לפני פיזור
        רציתי להבהיר שלמרות שדיברתי מגיל צעיר, מאז אני די שותקת. כותבת הרבה ומדברת מעט.

        התפלאתי שחלק מהאנשים אליהם פניתי לא התפעלו ממשחק החמישה דברים.

        אני דווקא התלהבתי עד כדי כך ששקלתי להפוך את זה למדור יומי. שתי שורות כאלו בלפני פיזור.

         vlvtunderground@gmail.com

        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום שני, 29/1/07, 00:37

          תמר מאבדת התמלילים הזמינה אותי למשחק חובק בלוגים בו עלי לחשוף חמישה דברים מטלטלים שלא ידעתם עלי.

           

          נראה לי שזה אחד הפוסטים היותר קשים עבורי לכתוב, אבל אעשה מאמץ ואחמוק ככל יכולתי.

           

          1. התחלתי לדבר בגיל עשרה חודשים. אחד מסיפורי העם המסופרים בפתח תקוה טוענים שכשהרופא שאל את אמי בת כמה אני, אמרתי "באוגוסט" והותרתי אותו פעור לוע.

           

          2. בגיל שש הודעתי להורי שאני לא רוצה להתחתן וגם לא ילדים. לא התבגרתי מאז. בכל זאת הייתי ילדה די חמודה.

           

          3. אני עושה יוגה כמעט שעתיים בכל יום, כחמש-שש פעמים בשבוע. השתפרתי פלאים בחודש האחרון. אוהבת עמידות ראש, מתקשה בעמידות ידיים, סובלת בעמידת אמות.

           

          4. אני צמחונית מגיל 18. ההחלטה הסופית הייתה כשהכינו לי בבית פיתה עם כבד מדמם. זאת הייתה הפעם האחרונה שנגעתי בבשר.

           

          5. יש לי שעון פנימי, אני לא צריכה שעון מעורר וקמה בשעה שקבעתי לעצמי (כולל ארבע בבוקר). משק כנפי פרפר בקטמנדו מעיר אותי (לא נוחרים לידי. ליתר דיוק, גם לא נושמים). לא מסוגלת לישון ביום.  

           

          מזמינה את יאירוה * אבי לן * אודי שרבני * ריקי * ולדי

          דרג את התוכן:

            עצלנית!

            -1

              

            0 תגובות   יום ראשון, 28/1/07, 18:15

            צילום הזוועה היומי (אי-פי) שמככב על שער הארץ. נורא להגיד על צילום כזה שהוא מוצלח וחזק, אבל כן. כזה הוא.

             

            החשיפה של ידיעות בכותרת - נסיון ההתנקשות באבו-מאזן מגמדת את הכותרות הקלושות של שני העיתונים האחרים על האלופים הפורשים וכשלון המגעים להפסקת אש ברצועה. אבל איך זה שאין פולואו לידיעה במהלך היום? 

             

            אמש כתבה לי Twister על המייל עם תמונותיה של א' המופץ לכל עבר. עניתי לה שזה ממש לא חדש, ושכבר לפני כמה חודשים עשה המייל הזה סיבוב בארץ ובעולם, ושמקורו בצילום לא מפוקסל שעלה לזמן קצר לנרג'. רק כששודרו החדשות הבנתי שמדובר בגל נוסף וגבוה יותר. לא יודעת אם צריך ואפשר לתלות את האשמה דווקא במקורבי הנשיא, זה יכול להיות סתם מעשה של כל אחד, שהרי הסקרנות לדעת "איך היא נראית" קיימת מאז תחילת הפרשה. אבל ברור לכל שהדרישה של א' מהמשטרה (כך במעריב דווקא) למצוא מי מפיץ את התמונות לא ממש ריאלית. 

             

            ידיעות: "הרבנים: פורנו לא כשר"
            מעריב: "חדש בארה"ב: פורנו כשר"
            הידיעה אותה ידיעה, על סרט כחול כחול לבן שעל עטיפתו מוטבעת האות כ' המסמלת כשרות, רק הכותרת זכתה לפרשנויות הפוכות.

             

            אורית שוחט נזעקת להגן על שלי יחימוביץ' אותה השמיץ נחום ברנע בסופשבוע. אני מסכימה, כנראה שבאמת עבר על ברנע משהו רע בשבוע שעבר, ויפה שקולגות מתגייסים לעזרה, אבל הייתי רוצה לקרוא גם את יחימוביץ'. אני בטחה שהיא יכולה להגן על עצמה היטב. 

             

            יאיר אטינגר כותב על שפתם המכובסת של העיתונים החרדים בפרשת קצב, ובסוף האייטם מרדכי לביא מספר איך הוא שומר על ילדיו, אבל ראו את הפרסומת אחרי דבריו. צחוקים.  

             

            לחם, עבודה ושעשועים
            קופירייטרית עם מוח מעוות והומור כהה (מאוד), בעלת ניסיון בכתיבה לטלוויזיה ולעיתונים, מחפשת עבודה בכתיבת תסריטים/ פאנצ'ים/ גאגים/ פורמטים/ טור/ מדור/ כתבות/ בלוג ממוסחר/ ביקורת מושחזת.

            copy_paste2@walla.com

             

            אופירה אסייג, המקורבת לארקדי גאידמק מאוד, כפי שנכתב לפני כמה חודשים בכתבה על אודותיה ב-7 לילות, תנהל את מחלקת הספורט ברדיו שלו. תיק עגול מפרשן.  

             

            שלושה כתבים חדשים הצטרפו לחדשות 10: רון ברבש (שדר בערוץ הספורט), הדס סיני (ערכה בידיעות תקשורת) ולוסי אהריש (בוגרת כותרת) המגישה הערבייה הראשונה בעברית.
            ובהיפוך, יואב שטרן ועביר בכר יגישו בחינוכית תוכנית בערבית. 

             

            גיא פלג יהיה הכתב לענייני משפט של חברת החדשות, מודיע בשמחה שלום קיטל. אבל תגובת חברת החדשות להארץ הבוקר עוינת.  

             

            דרון צברי אכן יהיה חבר בוועד המנהל של רשות השידור. כבר מזמן בירכתי אותו.

            מסיבת השקת העכבר און ליין תהיה בשני הבא, 5.2 בבארבי, עם הדורבנים.  

             

            בלוגלנד
            לגדי שמשון יש בלוג חדש, Content/Interactive, שיעסוק בעיקר בבלוגוספירה וברשת. מז"ט.

             

            וליריב חבוט יש בלוג חדש, דוקטוק, שעניינו סרטים דוקומנטריים. מז"ט 2.

             

            וואלה וואלה, תראו מי מוולווט


            טוקבק
            עיתונאי - כל טוקבק שלך יימחק באופן אוטומטי, גם אם ייכללו בו מחמאות, הכאה על חטא, סקופ המאה, דעה לגיטימית על משהו, וידוי על מחלה ממארת שפוגעת בגזע המוח שלך או הצעת נישואין. למה? כי ככה אני רוצה.
            טוס ואל תחזור, ובחדרי המלון, כשאתה בודד, אל תקרא אותי, פשוט הזמן נער/ת ליווי (אם כי יש לי השערה מבוססת שהטיסות היחידות שלך הן לשירותים ובחזרה לחשכת מסך המחשב).
            וטיפ לפני שאנחנו נפרדים (כי אני טובת לב): אינטליגנטי, לא אינטלגנטי (אם כי אתה לא מספיק אינטליגנטי כדי להבין).

             

            לסטיכית: אני מבינה ש"אני לא שופטת אותך במצבך" היא תגובה המעידה על החיבה היתרה שלך אלי. אם כך, אני מוותרת.

             

            לפני פיזור
            מכל התכונות שבעולם לתאר אותי כעצלנית
            ?
            אפילו שמופי היה חולק על כך, אני בטוחה.

             

            אנקדוטה ששמעתי היום:
            אחת משאלות הרשות במבחני קורס הכתבים של במחנה הייתה "מיהי ולווט אנדרגראונד".
            נו, אני יכולה למות בשקט.

             

            vlvtunderground@gmail.com

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום שבת, 27/1/07, 13:55

              מוסף שבת של מעריב והמוסף לשבת של ידיעות הלכו בשער על אלמנט מסגרת הזכוכית השבורה של הצילום הממלכתי של משה קצב. נו, סמלי כזה, ברור. בטח עורכיהם התפלצו כשראו את הדמיון מאחר שהיו משוכנעים ודאי שזה רעיון ייחודי שלהם. בעוד השער של ידיעות אנמי ומינורי, מסומן, כשבצדו עוד טקסט מזועזע, הפעם של מאיר שלו, במעריב השקיע הצלם יהודה לחיאני בזכוכית שבורה לתלפיות. מה שיפה באופן השבירה שלה זה שהזכוכית עדיין במקומה, כלומר היא לא שבורה לחתיכות, אלא סדוקה. נגיעה אחת קטנה והכל מתפורר ומתרסק, אבל בינתיים מדובר רק בסדקים משמעותיים. לא יודעת באיזו טכניקת שבירה השתמש לחיאני, אבל התוצאה אפקטיבית ודרמטית מאוד.
              למרות הסדקים המאיימים, הכותרת של מעריב בשער היא "כבוד הנשיא". על פניו אפשר לומר, כותרת שחוקה וגו', אבל כשהיא ניצבת יחד עם הצילום ברור שכבוד הנשיא, כמו הזכוכית המגינה על התמונה שלו כבר לא קיימים. בידיעות הכותרת היא "הנאשם מס' 1" - הגיונית, סבירה ונכונה. לא הברקה גדולה, אבל בסדר.

               

              גם ארץ נהדרת הצטיינה אמש בנאום הנשיא, כולל הגילה הישנה בצד עם רטייה אדומה על עיניה.  

               

              פרומו
              העובדה שענת גורן בהריון לא אומרת שמותר להיכנס לה לשחלות ולתהות למה התמהמה הבחורה בת ה-33 עד היום. מה זה עניינכם? מספיקה לה אמא היסטרית אחת.

               

              סופשבוע
              כמעט קופי גיליון השבוע שעבר. תיהנו.
              בהמשך לדיווח שלי מתחילת השבוע על כך שקברניטי השינוי עולצים ומאושרים הגיע עדכון מהקרליבכיה המדבר דווקא על זעזוע עמוק בקומות המסד. 

               

              7 ימים
              השתדלות נוספת בעניין השער של האסדים לא הייתה יכולה להזיק. כלומר מונטאז'מגורעין וסתמי של השניים זה ממש לא. 

               

              7 לילות
              ולהפך - צל"ש לשער של רמי זרנגר - יובל סמו בקופסת גפרורים. הייתי פותחת קצת את הקופסה, כדי שיראו יותר יובל, אבל לא נורא. גם כך זה נחמד. 

               

              מוסף הארץ
              סייד קשוע נוסע לתל אביב ושומע בדרך ולווט אנדרגראונד.

               

              התחלתי לקרוא בעניין את הכתבה על הצלם נפתלי אופנהיים וצילומי העירום שלו את הילדים בקיבוצים. אבל אחרי כמה פסקאות עוברת דליה קרפל לתאר את חייו ורק בסוף הכתבה יש חזרה קצרה לנושא. כלומר, למרות המשנה והפתיח המבטיח הכל  נשאר על פני השטח, בלי להעמיק בשום דבר כמעט. 

               

              אפעס מבקר את סופשבוע החדש (הריבוע הימני התחתון). מצחיק ומדויק.  

               

              גאידמק
              גם אודיש במשחק מלים וגם אביב לביא בסביבת עבודה (דיוקן) מתייחסים לראיון של הגביר בתיקתק שורת. אבל בעוד אביב חושב שגאידמק התגאה בו בעושרו המופלג, טוען אודיש שזה ממש לא נכון, ושמה שמעניין את ג' זה הפרסום. חבל שלא צפיתי כדי שאוכל לשפוט. 

               

              G
              בכתבה של ורד שרון-ריבלין על יועצי ניהול משברים אומר יובל ארד: "היום כל זב ומצורע יש לו אתר אינטרנט, בלוג, טוקבקים".
              ואני מוסיפה, וכל פודל מכונם הופך יועץ לניהול משברים, כלומר למנקה הפרשותיו של לקוח שסרח.

              ושותפו, ליאור חורב: "עיתונאי הוא גורם נרקיסיסטי שמעדיף את התועלת של עצמו".
              ואתה ודאי מעדיף תועלת של אחרים מאשר את תועלתך, נכון?

               

              פר-סו-מות
              שלח סמס לאשתו והתאבד. האם זו סיבה לוותר על פרסומות לסמס? להפך! (הלשין: חרמון).
              שימו לב לתגובת המטופשות של המקורבים, כולל מנהל המוסד בו מרצה האישה: "מדובר באישה שמעולם לא היה סימן אצלה שיש בעיה כלשהי במשפחה".

               

              לחם עבודה

              יצחק נוי (עוד מישהו זוכר אותו מהתוכנית לאם ולילד?) הודח מעריכת השעה הבינלאומית ויצא לחופשת מחאה. מתארגנת עצומה להחזרתו. אפשר לשלוח את חתימתכם ל-

                return.yitzaknoy@yahoo.com

               

              יאיר רוה יגיש ארבע פינות קולנוע בתוכנית הבוקר המתחדשת של קשת במהלך פברואר, בהן ידבר על האוסקר הממשמש. ומה הלאה? עוד לא ברור. הפקת תוכנית הבוקר עברה לקסטינה הפקות, החברה של אמנון רבי

               

              כוכבני לחם עבודה שלא מצאו את מבוקשם ורוצים פרסום חוזר מוזמנים לבקש. 

               

              גם Time inc בקיצוצים דרמטיים:
              Time Inc. is eliminating nearly 300 jobs as it continues to revamp its huge portfolio of magazines such as Time, People and Sports Illustrated in an effort to adapt as readers and advertisers move
              to the Internet
              אז מה שלום השמועות על מותו של הפרינט?

               

              הסנדוויצ'ים של משמרות הערב בהארץ יוחלפו, מדווחים הלוחצים (שאכלו גם בכנס הרצליה). במעריב אין סנדוויצ'ים.

               

              נתן זהבי מפרסם מזגנים (עיתון תל-אביב, 32). כנראה הוא באמת עצבני, אבל רגע, מה יקרה אם תתגלה איזו שחיתות נוראית בחברה שהוא מפרסם? 

               

              טרגדיית מיילים
              שהגיעו ליעד הלא נכון באוניברסיטת נורת' קרוליינה.

               

              תרבות 
              לבטיפול האמריקאית יש כבר דף ב-imdb. כבוד. 

               

              ניסוי מעניין: הגולשים יראיינו את הרלן קובן.

               

              מח' הגהה
              הארץ, השבוע, ע' 11, כיתוב תמונה:
              "אנדרטה יהודית שהושחטה בדורטמונד שבגרמניה"

               

              טוקבק
              ג. מיכאל:
              לעיתון שמוותר על הנכס החשוב ביותר שיש לו אין זכות קיום. בוסי היה ועודו נפלא. איך ניתן להסביר את היעלמותו? גם לוקחים כסף וגם מוותרים על בוסי? ומדוע איננו זכאים להסבר כלשהו? הייתי מכריז על חרם צרכנים אך בעוונותיי אני חתום על הארץ. עמוס שולח לי את העיר בלי לשאול. אינני מתפעל מהעיתון החדש. מתחילים בעשרות עמודי פרסום. פעם מתחילים בעמוד 29, שבוע אחרי זה בעמוד 33. במקום ללמוד מבעלי נסיון ויתרו על הא‘ ב‘. אין תוכן עניינים ברור. אין מדור מכתבים.
              יצאתם עם עיתון חדש. לעורך אין מה לאמר? מה שונה, למה שונה. מה האני מאמין. נאדה. בלי עלי מוהר ובלי בוסי. מה אפשר לצפות מאנשים ששכחו את אלתרמן, התל-אביבי הכה חשוב. העיקר שיש אלפי מילים חסרות כל תוכן. שבט הבאצ‘ו: לא שבט ולא נעליים. ניימדרופינג ? מישהו שלא שמעתי עליו מספר לנו שהוא חבר של הבן של נעמי שמר. את מי זה מעניין? קראתי פעם, קראתי פעם שנייה. צר לי, דרכנו נפרדו. הגרפיקה? אולי נתרגל אך בינתיים היא סתם קופצנית ומעצבנת. מה שנותר איפוא הם געגועים להעיר של פעם: מוהר, השער האחורי. ואם הם אלה שוויתרו על בוסי ולא להיפך אז כנראה שבאמת אין להם מושג.

               

              לילי, דווקא הספדתי את ציפורה בזמן אמת (ואז באמת אף אחד לא שם לב), וכמו שתראי בלינק שם היא כבר הוספדה קודם לכן. להספיד את ציפורה זה כל כך לפני שנתיים ago.

               

              עמיר פרץ שלנו הוא פריק של טוקבקים? זה מה שעולה מהכתבה של אמיר אורן על אשכנזי.
              ציטוט למאותגרי לינקוק:
              הגבול שבין פוליטיקה לממלכתיות אינו ברור אצל פרץ. הוא צרכן כפייתי של כתבות באתרי אינטרנט ובמיוחד של התגובות שבזנבן, הטוקבקים. הוא מתרשם מאוד מתגובות אלה, אמיתיות או בדויות, ולהוט להשתתף במשחק. כך צץ בלשכתו רעיון מקורי - לא ליירוט קסאמים, אלא להפעלת סוללה של חיילות בשירות חובה לייצר "טוקבקים" מוסווים מטעם שר הביטחון. רק בהתערבות עוזרים שמרניים יותר, שהזדעזעו מהרעיון, נגנזה ההצעה.

               

              העיר, Rewind
              ליאור שליין
              הלא מתראיין הגיע למערכת העיר בשבוע שעבר, לקראת סגירת הגיליון כדי לבחור תמונות לשער. על פי דעת נרג', גם לעבור על הטקסט. המעורבים מכחישים. מה שכן, זה קורה מדי פעם, שטאלנטים לחוצים מגיעים לבחור תמונות. אבל שליין? מה זה משנה מאיזה כיוון יצולמו התלתלים?

               

              לפני פיזור
              שאל אותי לפני שבוע טשרניחובסקי 6 בטוקבק מה פתאום הילארי קלינטון, עדיף ברק אובמה. ואני עונה: עם ברק אני מוכנה - אה, כל מה שירצה - אבל הילארי, היא הנשיאה הבאה מבחינתי. אם לא בארץ, לפחות שבארה"ב תהיה נשיאה ראשונה. אם כי יותר מאשמח אם ישראל תקדים.

               

              נוספו עוד כמה מפתחות למארקרקפה (עיינו בסוף הפוסט) - למשתוקקים.

               

              vlvtunderground@gmail.com

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום שישי , 26/1/07, 09:51

                 

                עו"ד א' נעתר לפנייתי וכתב על תחושותיו אחרי צפייה בנאום הבלהות.
                 

                השנים האחרונות הרגילו אותנו לכך שאין לצפות לנורמות של התנהגות מכובדת וממלכתית מאנשי ציבור. שתיקתו של אהוד ברק בפרשת העמותות, אובדן הזיכרון של אריאל שרון (תוך הטלת האחריות על בניו) בפרשת סיריל קרן ובפרשת מימון הבחירות, ההתנהלות של צחי הנגבי, נעמי בלומנטל ויחיאל חזן, השחיתות וההתחמקות מאחריות של אהוד אולמרט ורבים ורעים אחרים, כל אלו הרגילו אותנו לכך שאישי ציבור לא רואים את עצמם מחויבים לנורמות ציבוריות מתוקנות. הם ימשיכו לאחוז בקרנות המזבח גם כאשר הם ממשיכים ומסתבכים בפרשיות פליליות חמורות.

                 

                הנורמה המשפטית הפכה להיות הנורמה היחידה הרלוונטית, וכל מי שטרם הורשע יכול להמשיך ולגלגל עיניים לשמים, גם אם מבחינה ציבורית ראוי היה שיסתום את פיו וילך לביתו. אבל גם במדינה שבה הנורמות הציבוריות הדרדרו עד כדי ביזיון  שבר נאומו של הנשיא קצב שיאים חדשים של צביעות וגועל נפש.  

                 

                העובדות: היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, החליטו, לאחר התייעצויות ארוכות מאוד, ובחינה דקדקנית של חומר הראיות, להגיש כתב אישום חמור ביותר נגד מי שמכהן כנשיא המדינה. ההחלטה על הגשת כתב האישום (בנושאי עבירות המין), מתבססת על חומר ראיות, הכולל עדויות של מספר נשים שלא הכירו אחת את השנייה, אולם מתארות דפוס התנהגות קבוע של קצב, של ניצול מרות לצורך השגת טובות הנאה מיניות (וזאת במקרה הטוב. במקרה הרע מדובר באונס). מעבר לכך, קיימות ראיות לעבירות חמורות ביותר, הן עבירות שחיתות והן עבירות של שיבוש הליכי משפט. כל אחת מאלו עשויה להביא לשליחתו של אדם לכלא.

                 

                      מי שיודע באיזו צורה דקדקנית נבחן חומר הראיות בטרם החלטה על הגשת כתב אישום בדרך כלל  (ואני יודע), ובהתחשב באמות המידה המחמירות אף יותר שננקטו בוודאי במקרה הזה (הן על ידי פרקליט המדינה, והן על ידי היועץ המשפטי לממשלה, הידוע בגישתו הסניגוריאלית), יודע בוודאי, כי הגשתו של כתב אישום מלמדת על סיכוי גדול להרשעה. מי שיודע עד כמה מופרכת ובלתי סבירה היא טענת קונספירציה, במקרה של כתב אישום מסוג זה (והיועץ המשפטי לממשלה כבר הביע דעתו שמדובר בטענה קלושה ביותר), יודע שהסיכויים שפרקליטיו של נשיא המדינה יצליחו, במסגרת השימוע, לשכנע שיש להימנע מהגשת כתב האישום אפסיים ולמעשה אינם קיימים (נניח שיצליחו לשכנע, בצורה כלשהי, בחפותו של הנשיא בעבירות המין, דבר שאיננו סביר, עדיין יוותרו העבירות האחרות, שאין לזלזל בחומרתן).  

                במצב זה, ניתן היה לצפות שנשיא המדינה יודיע על התפטרות. ואם לא, שיודיע לפחות על נבצרות זמנית, ובכך יסיים את מסיבת העיתונאים. אולם מה עושה הנשיא? פותח בהתקפה ברוטאלית ומכוערת על התקשורת ותוקף אותה  כאילו היא שהחליטה על הגשת כתב אישום נגדו. הנשיא  טוען נגד התקשורת שלא בחנה את חומר הראיות. נכון, חומר הראיות נבחן על ידי פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה בשילוב צוות של משפטנים מהבכירים במדינה, והם החליטו על הגשת כתב אישום.

                 

                אם כבר כינס מסיבת עיתונאים, היית מצפה שיתמודד עם הטענות נגדו (ולו בצורה חלקית), אולם במקום זאת הוא חוזר על המנטרה שאין שום ראיה ושום הוכחה לטענות נגדו. קשקוש מטופש - אם לא היתה שום ראיה לטענות נגדו, לא היה צוות משפטנים מחליט על הגשת כתב אישום. החלטה זו מראה, שכנגד הנשיא נאספו ראיות שמשקלן כבד ביותר וצפויות להספיק להרשעה מעבר לספק סביר.  

                 

                במסיבת העיתונאים הזו השיל מעליו קצב באחת את כל מחלצות המכובדות שעטה לאחר בחירתו לנשיא. אני בוש לומר כי לאחר שנבחר ועד לחשיפת הפרשות נגדו, סברתי שקצב הוא נשיא טוב, וודאי טוב יותר מעזר ויצמן שקדם לו, ולו רק בגלל העובדה שלא עורר שערוריות. בהתנהלותו לאחר חשיפת הפרשיות, ובמיוחד במסיבת העיתונאים, הראה קצב איזו טעות חמורה זו. הוא נהג כפוליטיקאי הנאלח ביותר. בספין שעשה, בהעדפתו לכוון את האש על התקשורת, ובטענותיו המגוחכות והצפויות על רדיפה התחיל להראות את פרצופו האמיתי, ששיאו נחשף בהתפרצות על גדי סוקניק. בכך גרם לעצמו נזק רב הרבה יותר מתועלת. עדיף היה שיסיק את הלקחים ויתפטר עכשיו. הוא איננו כבוד הנשיא. הוא ביזיון לנשיאות.

                 

                תוספת
                אורי קציר (אפלטון) מציע לבלוגרים לבחור נשיא.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום חמישי, 25/1/07, 16:56

                  אביב לביא לא מבין איך ייתכן ששופטים יושפעו מכותרות בעיתון. והתשובה כמובן היא ששופטים הם בני אדם, והם מושפעים כמו כל קוראי עיתונים וצופי טלוויזיה ומאזיני רדיו. הם לא חיים בבועה, וגם הלך רוח ציבורי ופמפומים אינספור בכל מקום משפיעים עליהם. לכך בדיוק כיוון עקרון הסוביודיצה, שבינתיים התמסמס לחלוטין.

                   

                  כל פיסת נייר המועברת לעיתונות מתפרסמת מיד, וזו מצדה שולחת אנשים לפוליגרף (במקרה רמון) כדי לזרז את העניינים ולעזור להליכי המשפט, כך שברור שאותם שופטים של קצב לא יוכלו להתעלם ממאות אלפי המילים שנשפכו בנושא מכל כיוון שהוא. כלומר ההשפעה היא הרי לא בהכרח במודע, וברור שכל הראיות והמסמכים (החסויים מפני כל) יהיו לפניהם, אבל מה לעשות שבני אדם, כולל שופטים מורמים מעם מושפעים מאלף ואחד חלקיקי מידע והנחות ורגשות וסערות ועוד אחד?

                   

                  בנאומו אמר קצב שערוץ 2 ביטל ראיון איתו כדי לראיין את מוחמד דאחלן. מה הסיפור?
                  שלי יחימוביץ' מסבירה לרינו צרור בגל"צ שהראיון צריך היה להתקיים לפני חמש שנים בפגוש את העיתונות (כשהייתה עורכת התוכנית), הנושא היה חנינת מרגלית הר-שפי וקצב הבטיח לא להתראיין לערוץ אחר, אלא שיומיים קודם הוא התראיין לערוץ 1 ולכן הראיון בוטל. כל קשר לפרשה הנוכחית לא קיים.

                   

                  אמנון שומרון שואל את רזי ברקאי בגל"צ - אם יסתבר שהמתלוננת זונה, האם זה יערער את אמינותה? וברקאי אומר שכן. מרב מיכאלי בתוכניתה מציגה מחשוף הגון ועונה בכך לשניהם: גם אם היא זונה אסור לאנוס אותה, וגם אם היא מציגה מחשוף אימתני אין לאיש רשות לגעת בו.

                   

                   

                   

                  ב-24, הכתבה על ליבאי וציון אמיר (אתי אברמוב) נפתחת במשפט "פרקליטיו של הקצב….." בדיחה שמישהו שכח לתקן?
                  (עיתוניש ראה ראשון)

                   

                  גדי סוקניק שופך את לבו.

                  מחלות וצרות אחרות
                  ד"ד
                  במייל זועם:

                  * גיא הדס
                  כותב בגלובס על מחקר שעוסק בבקטריות (חיידקים) על מכשירי הסלולר וטורח לפזר לאורך כל הכתבה (הקצרה) מספר פעמים תובנות על כך שאם היינו יודעים את זה אולי הייתה נמנעת מגפת השפעת שהיא מחלה ויראלית (נגיפית) שאין קשר בינה ובין בקטריות כמובן.
                  * חדשות ערוץ 2 שכמו רוב כלי התקשורת דיווחו על המנתח מאיכילוב ש"חלה באיידס" או "נדבק באיידס" - איידס נגרמת על-ידי הדבקה בווירוס ה-HIV (למרות שהיום עם הקוקטייל הסיכוי לפתח מחלה הוא קטן מאוד) - כלומר אפשר להידבק בנגיף ה-HIV או אפילו (למרות שזה ממש ממש לא מדויק) להידבק בנגיף האיידס ואז להיות נשא שלו. מה שאי אפשר זה להידבק באיידס ומה שממש לא סביר זה שהוא חלה באיידס.
                  * או הדוגמא שנוטה לחזור על עצמה כל שבועיים בעיתון או תוכנית רדיו כלשהי - דיבור על סכיזופרניה של מישהו/משהו/מדינה/מוסד כשהכוונה לפיצול אישיות. סכיזופרניה היא מחלת נפש קשה, אולי הקשה שבמחלות הנפש עם המון תופעות (למשל הזיות שמיעה), אבל היא בשום פנים ואופן לא קשורה לפיצול אישיות. הפירוש המילולי של סכיזופרניה היא פיצול בנפש והכוונה היא לאופן שבו המחלה פוגעת בקשר שבין יכולות שונות כמו היכולת הרגשית והיכולת החשיבתית-רציונלית.

                  בלוגלנד
                  אורי אורן ידידי המנהטני פתח בלוג ובו הוא מלקט פכים מחיי העיר ועיתוניה.
                  בין היתר הוא מספר על הסרט החדש של וויל סמית המצטלם שם כעת, ועל שער דומה להפליא של טיים אאוט התל אביבי וניו יורק מגזין.

                   

                  עלי מוהר
                  מחווה בשבוע הבא.

                  לפני פיזור (דרמטי)
                  כפי שכבר נכתב (פה ובמקומות אחרים), בקרוב מאוד מאוד תושק CafeTheMarker, הרשת החברתית העסקית הראשונה בישראל. הטכנולוגיה, כך טוענים מקימי האתר ועורכו אדם שוב, היא מהמתקדמות ברשת. כרגע האתר בגרסת בטא וחסום באמצעות סיסמאות, אבל יש בו כבר כ-300 מקורבים וחברים.

                  כמו שמקובל בקרב בלוגרים (אה, מוּכּרים) בעולם, קיבלתי 100 "מפתחות" לחלוקה למי שרוצים להציץ בגרסת הבטא. החפצים מוזמנים להיכנס, להירשם למערכת ולאחר מכן לשלוח לי למייל את הכינוי שבו נרשמו כדי שאאשר כניסה.
                  שימו לב: רק הכינוי (קרי: שם משתמש) מאפשר כניסה, לא הסיסמה ולא השם שבחרתם.

                   

                  vlvtunderground@gmail.com

                  להגיב

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום שבת, 20/1/07, 17:38

                    7 ימים
                    סוניה פרס? סוניה מתראיינת לאילת נגב? מה הקאץ'? אוקיי, ברור, זה לא "סוניה פרס מתראיינת", זה חמש נשים ששירתו בצבא הבריטי ונפגשו לשיחת בנות, מדברות לרגל 65 שנה לגיוסן. אבל למה שלא נציג את הכתבה כ"סוניה מתראיינת"? זה לא שעברנו על החוק או שיקרנו, נכון? לא, חלילה, סתם מכירת יתר.

                     

                    המוסף לשבת
                    משעשע השער, עם "עכשיו אני? (כי ההוא הלך)" עם צילומי חלוץ, פרץ, אולמרט במשולש מבטיח.

                     

                    כבר התרעמתי בעבר על הניסיון לדבר עם אחותו בת ה-14 של רומן זדורוב במהלך החקירה וכו', ועכשיו, ראיון שלם איתה (ענת מידן). זה אקט נצלני, לא פחות. את מי זה משרת (חוץ מאשר את העיתון)? ואיפה ההורים שלה?

                     

                    G
                    ח"ח לכותרת "המקצוע העתיק ביותר בעולם", בהתייחס לשודדי העתיקות.

                     

                    וגם ל"שלט על עירי", על שילוט החוצות בתל אביב, כתבה שבהעיר בטח אוכלים את הלב בגין העדרה.

                     

                    פרומו
                    רון לוין מראיין את מיכאל הנגבי. כלומר מיכאל לא רצה להתראיין, אלא חויב (בגלל השתתפותו ב"רוקדים עם כוכבים"), והתוצאה בהתאם. מה היה צריך לעשות איתו? לזרוק לפח. את הראיון, לא את הנגבי.

                     

                    לידיעת המעצבת, עדי סרנגה: טקסט לבן על רקע שחור, בעיקר צפוף ודחוס, בעיקר על פני עמוד שלם, כואב בעיניים. תודה.
                    והכפולה של יחזקאל לזרוב החצויה לרוחב בשחור, שבחציה התחתון נמצאים הכותרת והמשנה? לא עוברת. פשוט לא.

                     

                    עיתון תל-אביב
                    למה הקטע של יקיר אלקריב על י. סידר בברלין לא מופיע במדור שלו אלא בנפרד? לא הגיוני.

                    לצערה של בלה, פונה הסקווט. נחמד האתר של ע. ת"א. אני מחבבת אותו.

                     

                    7 לילות
                    בהמשך למשפט על אסי דיין (ע' 3, בגלל תערוכת ציורי המחשב שארגן לעצמו), "האיש, הפוזה והפרוזה", אני רוצה להוסיף, והפרוזאק (כמטאפורה, הוא הרבה הרבה אחרי, ברור).

                    "לגעת בסקעת"

                     

                    לידיעת עומר ברק (ואם ידעת, איתך הסליחה) "אין דבר שלם יותר מלב שבור" - לא סקעת המציא כי אם ר' נחמן מברסלב.

                     

                    הארץ
                    האם יצחק לאור מרמז למשהו קונקרטי בשירו?

                     

                    המוסף
                    מה עם כל המדורים המתוכננים? בציפייה דרוכה.
                    איטלקית למתחילים זה אחד מהם?

                     

                    "זכה להצלחה אדירה", כך מתואר "המלכה. הסרט הכניס עד כה בכל העולם 68 מיליון דולר. הצלחה אדירה הוא לא.
                    זאת ועוד: "המלכה - נחמד שיש בימינו סרט בשם הזה שאכן עוסק במלכה ולא בהומו מוחצן…" ???
                    שמא יסביר הכותב, יוני אשפר?

                     

                    זמן תל-אביב
                    זה באמת היה הכרחי, עוד ראיון עם אסי דיין?

                     

                    בלוגלנד
                    גבריאל רעם ניתח את הצילום של רמון וה'. מעניין, מרתק ובכלל חומר למחשבה.

                    חדל קשקשת נזכר בדייט שלו עם חלוץ.

                     

                    לחם עבודה
                    יפה מצד רנן פריד שהעלתה ידיעה באמצע הלילה, אבל עכשיו צריך גם להגיה ולערוך אותה.

                     

                    נפטר
                    ורדי בן יעקב, לשעבר עורך מדור הספרות של מעריב.
                    מכירה אותו מימי נשיונל ג'יאוגרפיק, אחרי שכבר פרש ממעריב, ועסק בתרגום המאמרים האמריקאיים למהדורה העברית.

                     

                    לפני פיזור
                    לידיעת כתבי הרכילות: גלית גוטמן עברה דירה. שנו את מסלול הפפראצי.

                     

                    vlvtunderground@gmail.com

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שבת, 20/1/07, 11:46

                      אחרי מיתוגים ועיצובים ותכנונים וכו' יוצאים העיר וסופשבוע במתכונת חדשה. סתם מקריות שזה יצא בדיוק באותו שבוע, שהרי כל אחד מהשניים ידע אינספור דחיות עד שהגיע לרגע הגדול, אבל המקריות יכולה לשמש בסיס להשוואה. מאמצי השינוי הם כמובן בגלל דעיכתו המוכחת של הפרינט.
                      אפתח בסופשבוע. בפוסט הבא - העיר.


                      מי ומי
                      עורך: אמיר זיו
                      עריכה: יהודה נוריאל, יעל נעמני, נועם שיזף, דפני ליסבונה
                      עורך גרפי: אבנר הברפלד

                      השער
                      מבחינת בולטות ונוכחות, הלוגו של סופשבוע הרבה יותר מוצלח מקודמו: הוא ברור, נחרץ ומותיר חותם. גם התכלכלות שלו, על הרקע הכחול יותר, נעימה לעין.
                      באשר לנושא, אורי גלר, איך מוסף מתחדש שיוצא בהכרזות מהפכניות בוחר בדמות לעוסה עד כלות, שדומה שכבר אמרה כל מה שיש לה לומר? מה, הכל לקראת תוכנית הסיום? הכל בגלל שהוא מדשדש ברייטינג של מעל ל-20 אחוז?

                      כבר בתוכן, עוד לא הספקנו לנשום, יש ויכוח שבהחלט מתאים לערב תנועה או לשעת חברה בי"ב בעד/נגד שחרור ספורטאים מצטיינים מהצבא. "המדריך לשיחות סלון" קוראים לו פה - מי שמגיע לשיחות סלון, מגיע לו.

                      הבא בתור הוא המפתח, מדור נרחב, עמוס בהגיגים והגיגונים של כותבי המוסף, לקט כותרות מהשבוע בעיתונות, כולל השוואה לא ברורה בין קובי אוז לראלב מג'אדלה. כנראה בגלל האמירה ההיא של אנסטסיה, אלא שהיא התגלתה בינתיים כמופרכת.

                      מה זה סטופקס (לוגו להגיג על בקהאם) לא ידעתי, ונאלצתי לפשפש. מתברר שאלו נעלי כדורגל. נקווה שקוראי סופש משכילים ממני.

                      ליאורה שודרגה לתוככי המפתח, הנמצא כאמור בראשית המוסף, מה שאומר, פוסטמודרניזם בהתהוות: אין הבדל בין גבוה לנמוך. הסוף יכול להיות בהתחלה, וההתחלה בסוף.

                      ח"ח לגיל רימון (אנחנו עדיין במפתח) על שפת הבלוגים המסביר מה זה כע כע (Yeah Yeah) למשל.

                      כל כתבה מתויגת עם לוגו/ תגית משלה, כאילו מדובר באתר אינטרנט (הפרינט נלחם על חייו). וכך, הראיון (יובל לידור) עם מפקד המחוז הצפוני של המשטרה זוכה בתגית "חדשותי/ ענייני השעה פרשות חמות" (למקרה שלא הבנו) והראיון עם אורי גלר (מרדכי חיימוביץ) זוכה בתגית "מקומי/ אנשים מקומות תופעות" - ניסוח סתמי ומיותר, שיכול להתאים לכל כתבה שהיא.
                      אבל בפרס התגית המביכה זוכה "עולמי/ דברים שקורים במקומות אחרים" שבהחלט מתאימה לדבר לילדים.

                      שרה ליבוביץ-דר מראיינת את ניק קלוני, אבא של ג'ורג', על הפעילות שלו ושל הבן בדארפור. מצד אחד זה יפה, בלי יח"צ, בלי תיווכים, בלי למכור שום דבר, פשוט ראיון שנרקם ממייל למייל, אבל מתחת להתפעלות מתגנבת תחושה שזה היה ניסיון להגיע לג'ורג', או לדבר עליו, וסליחה על הסקפטיות והחשדנות. התמונה הפותחת של הכתבה, בה נראה ג'ורג'י בשטח, כשאביו בקצה הפריים עם הגב אלינו לא מפיגה את החשד.

                      הכפולה הראשונה של "בראשית ברא. ומיד שיווק" (נורית קדוש) שזוכה בתגית "עדכני/ נפלאות התקופה: מגמות, רעיונות, טרנדים" מעוצבת כמודעה לכל דבר, ולא מהמוצלחות שבהן. תורמת לכך מודעת הפרסומת של גיא פינס למגדל שנמצאת בעמוד השמאלי שלה.
                      למעשה מדובר בכתבת סיכום שנת הטרנדים, ובדיוק כזו התפרסמה בפירמה האחרון. כן, עם אותה נעל קרוקס אימתנית בכפולה הפותחת, שם היתה ורודה ופה צהובה. וכמו שכבר אמרתי אז, אופס זה היה לפני פחות מחודש, אי אפשר לראות יותר את הקרוקס האלו. די. מספיק. ובטח שלא לכתוב עליהן שוב כטרנד היסטרי, מאחר שזמנו עבר-בר-בר.
                      עוד בפרויקט הטרנדי אקווה נובה וסקיני ג'ינס (לא שמענו עליהם עד כה באמת) וכמובן הקינואה, שגם היא כוכבת ותיקה של כתבות הטרנדים (ואפילו של אחד מיומני סו"ש של חדשות 2 לפני כמה חודשים).
                      אומר זאת בפעם האחרונה: קינואה היא לא "מזון בריאות יקר". קילו קינואה עולה בחנות טבע 11.5 שקלים. בשופרסל היה מבצע לא מזמן, וקילו עלה 8 שקלים. בקילו אפשר להאכיל משפחה קטנה לפחות יומיים-שלושה (ולי זה מספיק לשבועיים לפחות).

                      הכתבה האחרונה, "חרוזינה" (יוני שדמי) תגית "חד פעמי/ אישי, ייחודי, היסטורי" (ולא לבקש ממני הסברים) עוסקת במעצבת אתרים שהמציאה עצמה מחדש כאמנית חרוזי זכוכית, והיום יש לה הכנסה של כמה אלפי דולרים בחודש (6,000 בחודש שעבר, לחמש-שש שעות עבודה ביום. חומר למחשבה. בהחלט), מרעננת לפחות שיווקית וכלכלית.

                      ומכאן לסקציה האחרונה, המצפן "מדריך סופשבוע לחיים היום" - אסופה גדושה וקשה להתמצאות למרות שמה. היא כוללת בפתיח עמוד שלם המוקדש לשאלה מצפונית עליה עונה אדם ברוך, לאחר מכן כפולת הורים ובה, נכון, מוצרי תינוקות מיוחצנים, תרומה מעולם הקומוניקטים. אחר כך מדור טיפולים, עיסוקים, בישולים, אודטאים, ואופנה, כולל תרבות.
                      ומה יש בעמוד התרבות? רשימת סרטים מומלצים. איפה? בקולנוע? בטלוויזיה? בספריות? להוריד מהאינטרנט? תעשו מה שאתם מבינים, אנחנו זורקים את השמות, וזהו.
                      או, נניח, הספר "אלוף בטלות". הוא חדש? ישן? יש אותו בחנויות (יש, גיליתי)? כי אם הוא ישן, הסיכוי להשיג אותו קלוש, נכון?
                      והסדרה המשרד, משודרת כעת בטלוויזיה? מה איתה? מאיפה לקחת?

                      אם לסכם, סופשבוע החדש עמוס מאוד בעשרות אלמנטים ופריטים וכותבים ומדורים ומדורונים ותת-מדורים. קל מאוד ללכת בו לאיבוד למרות ואולי בגלל שלל התגיות והסימניות והחוצצים. מדובר במוצר קצפתי, בועות-סבוני, אסקפיסטי, המורכב מכל האלמנטים שאפשר היה למצוא עד היום בעיתוני פנאי ונשים. ואורי גלר על השער מסמן את זה יותר מכל. אולי זה מה שהתברר אחרי מחקרי שוק מקיפים, שהקוראים לא רוצים להתעמק בסופשבוע בעוד עשרה עמודים על מעללי אולמרט ובל"ל או הבורוביצ'ים ואל על, אלא ללקט פיצוחי מילים קצת מלוחים, קצת מתוקים, ולעבור את השבת בשלום.

                      מח' הגהה סמלית
                      המפתח של סופשבוע לא בע' 8, ככתוב בתוכן, אלא ב-12


                      לפני פיזור

                      על העיר בערבבוקר.

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום רביעי, 17/1/07, 15:00

                        למי שייכות הכותרות הבאות (אבל בלי להציץ בעיתונים)
                        * "התפטר"
                        * "חלוץ התפטר"
                        * "הרמטכ"ל דן חלוץ התפטר"
                        הפותרים יהיו פטורים מסופשבוע בחרמון עם שמופי ואיתי.

                        רם אורן כתב על כך בספר שלו, שנקטל בגיליון ספרים של היום על ידי עמוס הראל.
                        עורך המוסף סירב להגיב. באמת, מה יש לו להגיד?

                        המכתב, ללא אף מילה אחת של הודאה בכישלון, ולו זעיר. אדם הקורא את המכתב בלבד בלי ידע מוקדם, לא יתהה למה מתפטר האיש?

                        טוב שלמישהו יש תשובה:
                        "חיזבאללה: חלוץ התפטר בגלל הכישלון במלחמה"
                        הפתעה, לא? 

                        ועוד שאלות
                        1.מה יהיה התפקיד הבא של חלוץ? מה עושה רמטכ"ל שפורש אחרי שנה וחצי בעקבות מלחמה מביכה?
                        2.למי ייתן את ראיון הפרישה? לעיתון/ לרדיו/לטלוויזיה?
                        ואחרי הבחירה, למי באופן פרטני? ואולי לכולם ביחד.

                         "א' נשברה" כך בכותרת המשנה. לא הבנתי מה קרה: בכתה בבית משפט? בבית? הודתה במשהו? לא, ב"נשברה" הכוונה נשברה ודיברה עם ווינט. אכן שבר. כן, זה הכל, אמרה שלושה ארבעה משפטים. זאת לא פעם ראשונה שהיא מדברת, היא כבר דיברה לפני כמה חודשים עם יעל דן בגל"צ, והבוקר עם רזי ברקאי ולהארץ.

                        יושבי קרליבך 2 מוזמנים להעלות פה הצעות לנמרודי מה לעשות ב-4 מיליון שקל שהרוויח בשבועיים.

                        המשפט הכי מדהים על רפי גינת בכתבה על הכיסא הריק של שלום קיטל הוא זה: "…אם ייקח את התפקיד… יירדו הכנסותיו בכשני שלישים… לרמה של 60-70 אלף שקל בחודש". בהנחה שאין פה טעות, הרי שזה פרט מידע מעורר פלצות.

                        פרה מורטם
                        א'
                        שלח מייל מודאג המזכיר שבפברואר צפוי שינוי הפורמט של הארץ (הקטנת העמודים), ויש לו כמה הערות רגע לפני שיהיה מאוחר מדי.
                        צריך להמציא את הארץ מחדש מבחינה עיצובית: מרמת הפונט הרץ, דרך אינפוגרפיקה ועד לעידון-טוויסט בלוגו הקדוש (משהו כמו העיר החדש), הקטנה של כל חלקיו יחד, עבודה עם ארסנל קבוע ואיכותי של מאיירים, ומהלך מקביל שיזניק שנות-דור את אתר האינטרנט המגובב (עיצובית, בעיקר).
                        אפשר קצת לגנוב למארקר את הפורמט, למשל. ולאחר מכן הייתי שמח למערך פיקוח משולב על ההקפדה העיצובית.
                        לבסוף, צריך לחלק את העיתון המומצא מחדש במשך שבוע לכל בית בישראל ובפורמט נוח לדפדוף גם באונליין. לתת להמון להציץ בעיתון המלא ברשת למשך ארבעה חודשים עד חצי שנה. אני מצפה לגרדיאן מינימום.

                        טירוף ההזרעה לא מתחיל ומסתיים רק במקרה הזה. עו"ד אירית רוזנבלום כבר כתבה לפני כמעט שנתיים מאמר על זכותם של המתים להוליד. אני מסכימה עם דבריו של ד"ר אביעד קליינברג - אובססיית ההולדה המקומית מערערת על השכל הישר ותחושת הדחיפות שעולה פה מכל סדק - הבה נתרבה פן ניכחד - עברה מזמן את גבולות ההיגיון הסביר. הצעת החוק להקפאת זרע לחיילי צה"ל היא עוד צעד מקאברי קדימה. ארגון משפחה חדשה נראה מכל האמור לעיל כארגון הכי מיושן ושמרני שיש.
                        רוזנבלום מתראיינת לגלובס האחרון (לא הועלה לאתר) ובתשובה לשאלה של איתי רום  "הבן אמר שהוא רוצה להיות אבא, הוא לא אמר שהוא רוצה שישתמשו בזרעו לאחר מותו" עונה ר': "הוא לא ירד לפרטים מסוג זה". ברור? פרטים שוליים וקטנים מסוג זה לא נחשבים.
                        ועוד משפט מופת של רוזנבלום: "…זו דרמה אנושית שלפני מספר שנים הייתה נחשבת לבדיונית, והיום היא בעצם מביאה אושר אדיר לאנשים שיכלו ליפול כנטל על החברה: אישה רווקה שהייתה נשארת ברווקותה והורים שכולים שהולכים לראות אור אדיר".
                        ובפעם הבאה שרוזנבלום תוצג כסמל הנאורות, אל תשכחו לה את המשפט הזה. כן כן, אישה רווקה הנשארת ברווקותה היא נטל על החברה. פשוט כך.
                        ולידיעה: 51% מהנשים הן "נטל על החברה".

                        ניר קיפניס, מבקר הטלוויזיה החדש של גלובס כותב על מבט שני של שלשום, שהקדש לענייני דייטים, וטוען שבשעת השידור, 21:40, "צופי הערוץ הראשון שייכים לקבוצת הגיל שכבר מזמן אינה יוצאת לדייטים".
                        ועל כל כמה דברים: 1. אז למה לא להרחיב את קהל הצופים? הרי זאת המטרה של כל ערוץ, גם של הראשון, לא? 2. תתפלא, אבל מאחר שאנשים חיים יותר ומתגרשים יותר, וגם בגיל מבוגר, הם בהחלט יוצאים לדייטים. בהמוניהם.

                        אין יותר שיחות אנונימיות למוקדי חירום. זהו, אי אפשר יהיה לשלוח יותר כבאית לאקס/ית מטריד/ה.

                        בלוגלנד
                        אבי לן בהסבר פסיכולוגיסטי להתפטרות של חלוץ.

                        ח"ח ללוגו עכבר העיר (מעריב 13) לידיעה על עכבר שהשתכן בלשכתו של חולדאי. אולי הוא מצא שם בית בגלל שמו של הבעלבית, קרוב רחוק שלו.

                        מעקב טוטו
                        בעל הטופס עוד לא בא לאסוף את השלל, ותושבי פ"ת שהתרשמו ממצוקתי החליטו לחשוף את המיליונר, ומצביעים על בעל מספרה בעירם כמתעשר האנונימי.

                        מח' הגהה
                        הסערה הציבורית סביב המלחמה לא שככה (ולא שכחה).

                        למרות שאחד מכל ארבע ישראלים (מעריב, שמונה) -אחרי תקופת השתפרות מסוימת חלה שוב ירידה דמטית באיכות ההגהה במעריב.

                        לחם עבודה

                        ב-1 בפברואר יעלה אתר תוכן הגולשים החדש והמדובר של דהמארקר, דהמארקר קפה ובו קהילות בלוגים ורשת חברתית עסקית.
                        דרוש מנהל לקהילת התקשורת של הקפה. לא מדובר בעבודה בתשלום אלא בעיסוק שבצדו יוקרה ועניין.
                        את המועמדים יקבל בזרועות פתוחות העורך הראשי של האתר, אדם שוב.
                        adam.shuv@themarker.com


                        כתבת נמרצת ומנוסה מחפשת עבודה עם עניין ואתגר.
                        hinoba@gmail.com
                         


                        האתר של ישראלי, שהיה התקווה הגדולה הבאה, הוקפא גם הוא

                        שלומי שטיין פורש מ-10 אחרי פחות משנה.

                        תמר אישלום ואריאל מרגלית יגישו את החלק החדשותי של תוכנית הבוקר של 10.
                        הספירה לאחור לקראת פרישתה של לינוי נמשכת.


                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שישי , 12/1/07, 07:59
                          ני סלע הגיע הבוקר לתל אביב שוב (לערעור בבית המשפט) - stand by.
                          הכינו את הפרשים, המסוקים וחבילות המזון לשוטרים.

                          תודה רבה, סוף סוף לאורי יבלונקה יש קרדיט מפואר, "שליח מעריב עם פמליית ראש הממשלה בבייג'ינג" (בשאר העיתונים - בייג'ין).

                          ידיעות, הארץ ומעריב הלכו על הצילום בו אולמרט מרים את ידיו אל על ואומר "ידיי (או כפיי) נקיות", בעוד שכפות ידיו עטויות בכפפות שחורות משחור.
                          לא חשבת על זה, אה, יא אודי?

                          "אני מרגיש כמו מירי בוהדנה" (אולמרט, ידיעות, 5) -בגלל המעריצים הסינים? הם רק רוצים להיות נחמדים, כאלו הם, לא להתלהב יותר מדי. רק תחזור לארץ והכל ישתנה.
                          גיליון העין השביעית החדש עלה לאוויר, וכרמית גיא כותבת על מסעות ראש הממשלה.
                          מכאן, שבאמת, כל המסעות האלו והדיווחים בעטיים מכובסים ומצוחצחים. הכל טקסים ומחוות, ואין בהם שום דבר אמיתי ומשמעותי, אז לא להתלהב.

                          מחתרת האקונומיקה נשמעת יותר אכזרית ממחתרת הקטיפה.
                          מדאיגה ההקצנה בחברה חרדית - בתחילת השבוע דובר על הגבלת הלימודים שלהן, ועכשיו הלבוש.

                          מה זה אומר למשטרה, שגם המשפחה של תאיר ראדה וגם המשפחה של מעיין בן חורין שכרו חוקרים פרטיים?

                          84% מהציבור מפקפק בטוהר המידות של הפוליטיקאים. ומה עם ה-16% הנותרים?

                          שר המדע הערבי החדש - מינוי היסטורי מרעיש, או מהלך ציני מבאיש?

                          טוקבק

                          צופה מתוסכל: לעניין מינויו של גינת הייתי מצפה ממך V היקרה להתייחס בהרחבה לתוכנו של הפוסט של אלן גינסבורג ולא להסתפק בלינקוק וצקצוק שפתיים.
                          התקשורת כבר מזמן הפכה לכלי שרת של בעלי ההון והשררה. הם הקובעים מי יהיה ראש הממשלה והם הקובעים איזה מוצר תבחרי. השיקולים כמובן ”אובייקטיבים“ לחלוטין (תלוי באילו חברות בנות מחזיקים בעלי העיתון/ערוץ ומי יהיה השר/רה“מ/רגולטור שיעזור להם לקדם את האג‘נדה הכלכלית/פוליטית שלהם) משום כך תמצאי את הידיעות על השחיתות ועל תחקירי המלחמה מוצנעות בחדשות ולא בעמודים הראשיים (חוץ מערוץ 1 שמקפיד לעקוב מקרוב אחר כל ההתפתחויות בכותרותיו הראשיות). משום כך לא תראי את תוכניות התחקירים השונות (בעיקר בערוצים 2 ו-10) עוסקות לעומק בתחקירי השחיתויות אלא בגנבים ונוכלים קטנים ואומללים (שומר מסך/ כולבוטק) שמחקים בקטן את המושחתים הגדולים המוגנים בשורה של יחצ“נים ועו“ד.
                          היינו מצפים שאילנה דיין הידועה כחושפת השחיתויות הגדולה תעסוק בתוכניתה לעומק בעניינים אלו אך נראה שגם היא נדחפה (או אולי גרוע מכך בחרה מרצון) להרחיק ולעסוק בבעיות של אומות אחרות (קונגו/פלשתין) או בנוכלים נוצצים יותר וטיפה יותר גדולים מאלו של מתחריה. והשאלה המתבקשת היא להיכן נעלם האינטגריטי של התקשורת בכלל ושל העיתונאים בפרט? והאם יש עדיין בנמצא עיתונאי שאינו חושש לכתוב את מה שהוא באמת חושב על המצב ולרדת לעומקם של נושאים אלו?

                          אני משתדלת לא לחזור על מה שאחרים כתבו, ואם מישהו הביע את עמדתי באופן מניח את הדעת, אני מעדיפה ללנקק אליו ולא לחזור על מה שכבר נאמר. לא, אני לא חושבת שגינת הוא מינוי ראוי. לחזור על מה שכבר אמרו לפני בכל מקום? אני לא רואה סיבה.

                          בעניין השחיתויות המוצנעות, אתה ממש טועה, כל פרשיית המסים הארורה מפומפמת בלי הפסק בעמודים הראשיים.
                          ערוץ 1? המושחת מכולם? בו אתה נתלה? זה ממש מצחיק.

                          אין לי הרבה מילים טובות על התחקיר של רוברטו, אבל שתי הכתבות שאתה מתאר, קונגו ו"פלשתין" היו דווקא מצוינות. הנטייה הזו לטמון את הראש בחול ולא לראות מה קורה בעולם די לא לטעמי. מה יש, סבלן של נשות קונגו הנאנסות לא ראוי לפרסום? והאם הילדה בת החמש שצה"ל הפך בטעות משותקת בכל ארבע גפיה לא ראויה לכתבה?

                          אני ממש לא אוהבת את הניסוח "עיתונאי שלא חושש וכו'" מאחר שהעיתונאים עובדים בכלי התקשורת - אני האחרונה להגן על כולם בצורה עיוורת - אבל אתה מדבר כאילו "העיתונאים" עובדים באיזשהו חלל ריק, קמים בבוקר ושולפים את המקלדת. הרי אתה יודע שיש מנגנון, ושאתה לא כותב על מה שמתחשק לך בלי תיאום מראש עם הממונים עליך, וברור שיש אינטרסים וניגודי אינטרסים וכו'. כך שאני ממש לא אוהבת את האמירות הגורפות האלו.

                          נכון, הרבה מאוד עיתונאים ניזונים ונעזריםביחצנים, דוברים וספינולוגים (בתחילת הכתבה), אני לא אומרת שלא, אבל אני רואה גם את הלחצים ואת סדרי העדיפויות מהצד השני, ואת הצורך לנפק כותרות ולהזניק את הרייטינג ולהצהיב את הכל, כדי למכור, לשרוד ולצוף על פני המים. כך שאני לא רואה שום סיבה לקונן כל יום מחדש על אובדן האינטגריטי והעיתונאים המזעזעים וכו', אלא לדבר על דברים נקודתית.

                          וככה מהצד, עמוס שוקן ועוזי בנזימן מתכתבים. נימוקים כבדי משקל יש לכל אחד, אבל שימו לב, הכל בתרבותיות ובלי לקלל. מי היה מאמין שזה אפשרי.

                          לטוטו דופז: סחתיין על הבקיאות.

                          בלוגלנד
                          האם הבלוגים הם באמת בלוני החמצן בשטח? לטעמי זה תפקיד קצת מפחיד, ולא תמיד תגובה אימפולסיבית ורגעית צריכה לשנות מהלך שתוכנן, למשל, חצי שנה מראש.

                          לחם עבודה
                          עורך וכותב בעל ניסיון בפיתוח תוכן מחפש עבודה בכל היקף משרה שאינה מצריכה עבודה בימי ראשון.
                          (פרטים אצלי).

                          אברי וג'קי
                          דנו בפועל "לעשות את" - על כיעורו, וג'קי הזכיר את "להרים" הוותיק. אני מסכימה. שתיהן דוחות עד מאוד. ה"לעשות" הוא כמובן תרגום מאנגלית, בדיוק כמו עשיית הסמים. לעשות סמים, לעשות אנשים, מה זה משנה. ככה זה כשקוראים מדורי רכילות מעבר לים ומעברתים אותם.

                          מז"ט
                          לעין השביעית שחוגג את השנה ה-12.

                          מח' הגהה
                          הפנייה בשער המארקר: לא חודשיים לפני פסח, אלא כשלושה, ככתוב בכתבה (ע' 30).

                          טרום אצבעות
                          רוגל אלפר כתב בשבוע שעבר על קהל הפילהרמונית. לא קראתי את הדברים, אבל עמוד מכתבים שלם היום מוקדש לנושא, מנאץ את בורותו של אלפר ומאחל לו שיגיע לרגע בו יסבול מערמוניתו (כותרת המאמר היתה "מועדון בלוטת הערמונית"). בהחלט נשמע רע.

                          זה השבוע האחרון של סופשבוע במתכונתו המוכרת.בשבוע הבא - מהפך. כל מה שחיכינו לו מאז הגיע העורך החדש, אמיר זיו, יקרה. כך לפחות מדווחים מהמתחם הסגור.

                          ועדת המדרוג חזר לסורו, עמוד ימין כשמשמאל מודעה.
                          לא רק ידיעות ומעריב כתבו על הישראלים שקנו אדמה על הירח. גם הארץ.

                          נחמד שער ספרות זולה עם שולה זקן בתפקיד אומה תורמן. אני במקום אומה הייתי תובעת.

                          לפני פיזור
                          הנרי רולינס. היום בירושלים, מחר ומחרתיים בת"א

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה