כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    ארכיון : 10/2007

    פולי

    4

      

    48 תגובות   יום רביעי, 31/10/07, 07:52

    הפואטיקה של הברודשיט, הארץ, אתמול.

    וזו של הטבלואיד, גם אתמול (ישראל היום+מעריב, כותרת זהה)


    פולי אנה?

    אחרי הכל, יום אחרי שרה"מ מדווח על מחלתו המיקרוסקופית אנחנו עדיין קוראים על פולי, ש"לקה במחלה קשה" (ערוץ 10, אמש, מעריב, הבוקר).
    בידיעות אין בעיה, כך מתברר לכתוב סרטן בכבד.

    אהבתי את הכותרת בשער מעריב "הבן אדם היה ונשאר בלתי עציב" (מתוך המערכון "רופא אליל", 1969)

    ידיעות הלכו על "סע לשלום", מנוכר מדי לטעמי (כן, גם זה ציטוט, ידוע).

    מח' הגהה
    לבמאי הכל דבש קוראים עודד דוידוף (ולא דוידוב, מעריב).

     

    כולם עשו את הדבר הנכון, פרידה מפולי, ותיקי הברנז'ה סופדים, כולם מצטערים על שהוא לא עשה מספיק בשנים האחרונות.

     

    וגם אני.
    ואז הגיע פולי

    וטובי


    בייבי"ז
    האם רק אני שומעת נימת מרמור קלה בשער האחורי של מעריב, בו נראים יב"ז וגי"ז יוצאים מביה"ח ליס, כשהכיתוב מסתיים במשפט "בינתיים נותר רק לתהות למי דומה הילד, משום שבני הזוג בחרו שלא לחשוף אותו בינתיים בפני הצלמים"

    (והסבטקס - למרבה החוצפה ועל אף שהוצאנו להם את הנשמה כדי שיעשו את זה).


    קול הרה"מ

    בניגוד לציפיות של גע"ס, שטענה שגברים לא ישושו להיבדק בגלל מיקומה האסטרטגי של הערמונית השובבה, מדווח מעריב שבתי החולים הוצפו בגברים שהשתוקקו לעבור את הבדיקה, ומשיבא נטען ש-100 אחוז מהגברים שבאו לעבור בדיקות תקופתיות רצו לצרף לחבילה את ה-PSA.
    אני שמחה להיווכח שכל הדעות הקודמות על גברים התפוגגו, ואפילו רק בגלל זה שווה הייתה ההודעה הדרמטית של רה"מ, שאגב, יעבור את הניתוח רק בעוד כחודשיים על כל מה שזה אומר.

     

    מעריב כבר הנפיק לוגו
    "חליתי בסרטן

    היום שאחרי"
    ומחר יהיה יומיים אחרי? ובעוד חודש יהיה חודש לפני הניתוח, ואחר כך 29 יום לפני הניתוח, 14 יום לפני הניתוח, ואז ביום הניתוח כותרת ראשית, המזכירה שבמשך שלוש שעות ההרדמה+ארבע שעות התאוששות תהיה המדינה הזו מופקרת ממנהיג שיכול ללחוץ על כפתורים אדומים?

    בידיעות שלטת גרסת הנון שלנט: "סרטן? איזה סרטן?" מלווה בתצלום של הרה"מ עושה ג'וגינג - כך בכיתוב (במכנסי חאקי עם חגורה וכתונת מעומלנת דווקא)


    צרות בכותרות

    "מהפכת אוקטובר" היא הכותרת של ספורט ידיעות, המתייחסת למהפכים בהפועל תל אביב, אבל יכולה גם לרפרר מבלי דעת לאירועי פקיעין אתמול.

     

    ח"ח לכותרת בשער דהמארקר: "היידה פינישן" על, נו, טכנולוגיית ההיי דפינישן.


    חיים מבין?

    ישראל מידד משילה נזעק להגן על אביגיל לאפין מנרג' מפני הטורף האכזר חיים יבין, אבל אני אומרת, סתם חתלתול שרוצה להיראות נחמד. הרי זה בשידור נוכח כולי עלמא, אז ברור שלא מדובר בהטרדה מינית.


    לחם עבודה

    לערוץ באתר אינטרנט גדול דרוש עורך משנה מוכשר ויצירתי, רעב ונמרץ עם מוסר עבודה גבוה והמלצות חמות. ניסיון באינטרנט - יתרון. המודעה פונה לשני המינים כמובן.
    מכירים תנוהל, כן?


    רותם שטרקמן מונה לסגן עורך דהמארקר, סמי פרץ (במקום אליחי וידל שעזב). חגי עמית מונה לעורך שוק ההון במקום שטרקמן.


    השיר של עמיר

    מז"ט לעמיר שעבר דירה בסו"ש ולכן נעדר מחיינו. אבל היום הוא חוזר, הנה תכף, בעוד שורה (עמיר, לא למחוק!).

    הנה, בעוד שורה (ולא מחקתי) -

    Nowhere man של הביטלס, בשתי גרסאות :

    הופעה חיה, מינכן 1966, קצת לפני שהפסיקו להופיע, והקלטת האולפן, מתוך הסרט Yellow Submarine .  


    לפני פיזור
    יואו, איזה ארוך היה האוקטובר הזה.

     

    vlvtunderground@gmail.com

    דרג את התוכן:
      50 תגובות   יום שלישי, 30/10/07, 08:07
       

      המדינה יצאה מדעתה, זה ברור. כמעט שנתיים אחרי שקיעתו של ראש ממשלה אחד לתרדמת אינסופית, ישראל עדיין לא התאוששה מהשוק. פסטיבל הערמונית, שהחל אתמול ב-12 בצהריים, עם 1:03 דקה בהן הכריז רה"מ על מחלתו החדשדשת (מה זה שלבקת חוגרת, שטויות!) לא נרגע, וההילולה ממשיכה. כל מומחי הסרטנצ'יק הזה נשלפו מכל מקום, עשרות עיתונאים חסרי ידע אלמנטרי בכלום שאלו אתמול מאות שאלות מטופשות את רופאיו של רה"מ (וכן, לא נשכח ולא נסלח לד"ר שלמה שגב, רופאו של שרון, על שייפה את המציאות הרפואית שלו בנובמבר 05), וחצי שעה לאחר מכן כבר הפכו כולם, עיתונאים ואזרחים כאחד מומחים גדולים בסרטן הערמונית, תוך שהם יודעים לנפק אחוזים וסטטיסטיקות וסיכויי הצלחה וסוגי ממאירות ותוחלת חיים ומה לא.


      ואם נדמה היה שהעניין יירגע היום, אז לא. ארבעה העיתונים יצאו בכותרת סרטנית למהדרין, כשידיעות ומעריב מחממים ומלבים את הגזרה במובהק:

      מעריב: "אדוני ראש הממשלה, יש לך גידול"

      ידיעות, האמיץ, זה שכבר הפיל אותנו בנוק-אאוט עם כותרת סרטנית ראשונה לא מזמן (מעריב הצטרף אחרי זמן מה לחגיגה) עם:
      "אדוני ראש הממשלה, יש לך סרטן"

      ואילו הארץ, בקור רוח יחסית לשתי הדרמות המתחוללות פה למעלה עם
      "רה"מ: חליתי בסרטן; ינותח לאחר ועידת אנאפוליס"

      וכך גם גלובס:
      "אולמרט חולה בסרטן הערמונית; 'אהיה כשיר לתפקיד באופן מלא'".
      אהבתי את שני הדיווחים בגלובס: "אדישות בשווקים להודעה: תנודות קלות בבורסה ובדולר".
      כנראה שבעולם הכלכלה יושבים אנשים קצת יותר שקולים ופחות היסטריים.
      ובקצה השני של העיתון מדווח מתי גולן שגם הוא לקה בסרטן הערמונית לפני ארבע שנים, והנה הכל סבבה, הוא לא שבת ממלאכתו והכל מצוין.
      אבל גם בשאר בעיתונים יש וידויים מרגשים:

      יעקב פרי בידיעות יצא מהארון ומספר "הייתי שם".

      מעריב הזעיק את המסורטן המתוקשר נתן זהבי, שאין לו סרטן בערמונית דווקא אלא בשלפוחית, והוסיף עוד ערמונאי אנונימי שיספר על מחלתו.


      הגילוי של אולמרט אתמול כלל תגובות לא הגיוניות גובלות או בבורות, בדרמטיזציה לא סבירה, או בפליאה ותדהמה לא מובנות. אין כמעט אדם, בטח ובטח בגילאים של ראשי מדינות הבריא במאה אחוז. יש מחלות שהרבה יותר קשה לתפקד איתן מאשר סרטן. יש הרבה סוגי סרטן שניתנים לטיפול, וסרטן, על אף היותו מחלה סופנית בחלק מהמקרים, במקרים רבים אחרים הוא ניתן לריפוי (למשך כמה שנים לפחות) או לעצירה.
      בעולם שבו אחד מכל שלושה בני אדם יחלה בסרטן לאורך חייו, שאחד מכל עשרה גברים יחלה בסרטן הערמונית ואחד מכל שלוש הגברים מעל גיל 50, אי אפשר להתמוטט מכל גילוי שכזה או להכריז על החולה כבלתי כשיר/ה לשירות.


      מאמרו של רן רזניק, הנוזף בדיווחו האופטימי מדי של ד"ר שגב, והקובלנה למה אמר שגב 100% כשסיכויי ההחלמה הם 90% או 89% מוגזם. נכון, לא צריך היה להגיד 100%, כי אין 100% בשום דבר, אבל זה לא העניין. גם עקירת שן יכולה להוביל לאשפוז, ואפשר גם לא להתעורר מניתוח פלסטי לשיפוץ האף, שלא לדבר על הסיבוכים האפשריים בהשתלת סיליקון. אין פרוצדורה רפואית שלא יכולה לקרות בה תקלה כלשהי, ואין ביטוח מלא על שום דבר.


      אנקדוטה

      במסגרת הגוגל שלי אחר "להוציא את הערמונים מהאש" מצאתי מאמר של עמרם מצנע מ-2004:

      "...ומי שהנהיג את ההתנגדות לממשלת רבין, לפני הרצח, הוא זה שמוכן היום לצאת נגד מחנהו שלו ולבצע את המהלך. אותו שרון, הוא שמוכן היום להוציא ראשון את הערמונים מהאש..."

      הומור שחור, אהה.


      צרות בכותרות

        אופס, כשהחלטתי על הכותרת "להוציא את הערמונית מהאש", לא ראיתי שהיא כבר נתפסה על ידי הטור של איתן הבר בידיעות (ומופיעה גם בשער): "ערמונית מהאש". אז ויתרתי.


      לחם עבודה

      למחלקת האינפוגרפיקה של ידיעות דרוש מעצב/מאייר מוכשר.
      אצנרר.

       

      לרייטינג דרוש/ה עורך/ת לשוני/ת מנוסה אינטליגנטי/ת, רציני/ת, משקיענ/ית ובעל זיקה לתרבות הרייטינג.
      קוח לפקס 03-7618910
      rating@maariv.co.il

       

      דרוש/ה כותב/ת צללים לאיש פוליטי מהמרכז ימינה.
      ifbno1@gmail.com  


      ספרות ידיעות
      כמי שהביאה את הבשורה על כך שמוסף הספרים של ידיעות יעבור ל-7 לילות, לידיה המעודנות של מאיה בקר, קבלו את הפוסט המצוין של רועי ארד בנושא, פלוס גילוי מדהים: הוא היה מועמד לערוך את המוסף הלזה.

      לפני פיזור
      עד שיגיעו ערמונים קלויים לחוצות, או עד שאטוס לפריז ואקטוף אותם בשדרות, אקנה לי ערמונים בוואקום המתגוללים בחנויות הטבע השונות.

      vlvtunderground@gmail.com

      דרג את התוכן:
        38 תגובות   יום שני, 29/10/07, 07:57
         

        מעריב וידיעות בכתב אשמה למורים: בגללכם, בגלל השביתה שלכם, תראו מה קורה: ילדה בת 12 מפרדס חנה נאנסה וסוממה על ידי בני 13.
        עוד אשמה (מובלעת, בטח רק מחר יידרשו אליה): רשת האינטרנט. הילדה הכירה את מתעלליה דרכה, וחמקה מהבית בחצות.
        עורך הדין של אחד הנערים (ממשפחות מה-זה טובות) אומר: לא רק שהוא לא אנס אותה, הוא אפילו לא הפשיט אותה.
        איזו אצילות נפש.
        סיפור הזוועה זוכה בידיעות לכותרת הפואטית (טוב, המשומשת) "קץ הילדות".

        בהארץ נדחקה הידיעה לע' 4. אחד הילדים, לבוש ומכוסה במין טרנינג שנראה כפיג'מה ילדותית נראה מובל לבית משפט השלום בחדרה. בכיתוב התמונה כתוב שהוא מובל על ידי שוטרים. בטוח שאלו שוטרים?

        כותרת שנייה, מ-2:00 בלילה, רק מעריב הספיק: גופת בן 17 נמצאה בהרצליה. סיבת הרצח: שעמום. ואם זה לא ישכנע את המורים, אז.


        איזה חיים

        בן נולד אתמול לזוג טרימבובלר-עמיר.

        הטרנד היומי: להגיד, הניחו לו, מה הוא אשם.
        בהזדמנות חגיגית זו, ואני לא הראשונה שאומרת: אולי די כבר עם ה"בן זכר". כן, למרות שזה המקורות.


        בגדי עבודה

        ב-24 יש מדור חדש - "לבושים לעבודה", תוך הבטחה שבקרוב יגיעו אלינו (בן גוריון 30, כן?).

        במדור הפעם מתלבשי רדיו תל-אביב. ומי נעדרים מהתצלום? ארבעה הכוכבים הגדולים שלו: טל ברמן ואביעד קיסוס, עמנואל רוזן (מזל שיש לו כתבת שער בהמגזין, עם אבא שמוליק) ודני סידס. אז מה עשינו?
        וחוצמזה, עדיף היה לפצוח בקופאיות בסופר, בעובדי מכרות שלמה, או בבסטונרי הכרמל ולא במקום כה ברנז'אי שמריח מיח"צ.


        מגה-בשר

        איילה צורף מוולווטת את סיקור פרשת הבשר של מגה בעיתונות, אחרי תחקיר ערוץ 2.

        מודה שמטעמי גועל אני מתרחקת.


        לחם עבודה
        אך חזרה הטלוויזיה מראש פינה, והנה הטילה פצצנות: גיא סודרי, ערוך החדשות של ערוץ 10 ערק לערוץ 2, מה שנקרא ניצחון לאבי וייס, המנכ"ל הזמני. אולי זו הסיבה שסודרי נראה שם, בצפון, זחוח ומאושר למדי (או שסתם היה לו צימר מצוין), והחליף לחיצות ידיים אמיצות עם וייס ורינה מצליח.

        במארקר טוענים שהמעבר נעשה כי ב-2 יקבל סודרי שכר כפול.

         

        ומכונת שנייה ל-10 באותו יום: שחר אלתרמן, שהיה סגן ב-7 ימים, עבר למוסף הארץ לעבוד תחת ניר בכר, ועזב לערוץ 10 לפני חודשים אחדים, יחזור לפרינט, ויערוך את סופשבוע - מינוי ראשון של יובל/גלעזר.

        כמה שאלות ועניינים מעורר המינוי:

          1. יש לשער שזו מכה ליודה נוריאל (אני מדברת מהרהורי לבי ומה-pov שלי, כן?), הסגן הוותיק והבכיר, המכיר את המערכת על בוריה, שלא ראה עצמו, כך אני משערת, פסול מלמלא את התפקיד. השאלה, במקרה שכזה היא עד כמה מס' 2 מוכן להישאר בתפקידו.
          2. ומצד שני, האם אלתרמן ירצה לשמר את הצוות הוותיק (נוריאל, נועם שיזף, דפני ליסבונה, יעל נעמני).
          3. ומצד שלישי - עד כמה הצוות עצמו ירצה להישאר.


        ווינט באנגלית ימשיך לפעול בכל זאת, למרות החלטה קודמת ולמרות המשבר.


        רן רזניק ואורי קליין מהארץ, ושלומי אלדר וירון לונדון מערוץ 10 זכו בפרס סוקולוב.

        אם אני לא טועה זו הפעם הראשונה שמבקר קולנוע זוכה בפרס הזה.

        (אגב, אני חייבת להודות שלא הצלחתי לזהות את קליין, אותו אני מכירה כמובן, מהתמונה המופיעה בעיתון).

        ידיעות מעניק היום כתבת כפולה לדניאל רוגוב, מבקר האוכל והיין של הארץ שמוציא ספר (ש. פפירבלט), ואפילו ידיעה על הזוכים בפרס סוקולוב יש (ע' 25 למטה, ובכ"ז). מעריב מתעלם - בהמגזין דווקא. ובנרג'.

        אולי שווה היה, למשל, לציין מה עושים קליין ורזניק?


        כתבת מלכת הכיתה ורנואר עומדת לבדיקה.


        גם קתי בלק, נשיאת הרסט מדברת על אמונתה בפרינט. אז מה, האם דבריה תורגמו בשגגה ל"עיתונות הכתובה"?

        "יש לי אמונה בעתיד המגזינים הכתובים, בכל צורה שילבשו"

        העידן הדיגיטלי לא מאיים על נשיאת "הרסט", קתי בלק. גם על פרסום ונשים בעסקים יש לה דעה נחרצת

        כנשיאת "הרסט מגזינס", מההוצאות לאור הגדולות והרווחיות של מגזינים בעולם, ידועה קתי בלק כמי שהפיחה חיים חדשים בכותרים ותיקים כמו "אסקווייר" ו"קוסמופוליטן", והובילה גם השקעות גדולות כמו "O מגזין" ו"אופרה מגזין".

        לא, היא לגמרי מדברת על פרינט ועל הארד קופי.


        פר-סו-מות

        מודעה מצמררת בע' 11 בהארץ:

        "מחלקת היולדות מודיעה בתדהמה"

        זה נראה כמו מודעת אבל, ולמה לשייך את זה? לתינוק עמירבובלר?
        (בצד יש חתימה - גלי הוס - גרפיקאי דעתן, כך מתברר).


        בלוגלנד
        ראו מה עושים באיטליה לבלוגרים.

        רביב דרוקר יורד על פרומואי ערוץ 2 על הידיעה הבלעדית על אשפוז שרון הראשון.


        מח' הגהה
        טוב שמישהו תיקן את הפרינט - "חברת ואללה" לוואלה.


        תנחומים

        לאראל סג"ל שאיבד את אביו.


        לפני פיזור

        נשיאה נבחרת חדשה וראשונה לארגנטינה, כריסטינה קירשנר.

        vlvtunderground@gmail.com

        דרג את התוכן:
          27 תגובות   יום ראשון, 28/10/07, 07:22

          למרות שביום ראשון אין פוסט, הפתעה. קמתי בבוקר, פתחתי המייל, ומתברר שבלי כל תכנון מוקדם והבטחה מראש, ידידת הבלוג שחזרה מראש פינה נענתה לאתגר שהעליתי בתגובות לאצבעות וכתבה פוסט על הפסטיV. תיהנו.

           

          במה טעה לונדון, מי ניצח באחד נגד 100, מה תעשה עירית לינור בגיל 65, איך הסדרה של סייד קשוע, לאן נעלם רפי גינת ומה קרה לחגי לוי. רשמים מפסטיבל ראש פינה השמיני, ממתחם האוהל ועד מסעדת ג'עוני ובחזרה (לא כולל דוריס קצבים)

           

          חמישי, לפנות ערב, סינמטק ראש פינה

          יריית הפתיחה לפסטיבל נשמעה בשבע בערב. לונדון וקירשנבאום התיישבו על הבמה, לפניהם הניירות הצהובים המוכרים. ירון לונדון, אם מחמת ההתרגשות או בגלל האווירה הצפופה, נלחץ וטעה פעמיים: בהתחלה כאשר שגה במניין שנותיו של שלום קיטל בתפקידו האחרון - שבע שנים במקום 12 - ולאחר מכן כשכינה אותו "מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 10", במקום, כמובן, של ערוץ 2. לונדון הנבוך עוד מיהר להוסיף חטא על פשע ומלמל: "הלוואי שהיה", לא רעיון טוב כל כך, כאשר גלעד עדין יושב בקהל ואוזנו כרויה.

           

          שלום קיטל וחיים יבין מצדם, עדיין יושבים בקהל, מהללים את לונדון וקירשנבאום וקוראים להם "צמד סינרגי". יבין מתמוגג, "בשביל דברים כאלו צריך שידור ציבורי. אני אומר את זה כמגיש" הוא לוחש על אוזנו של קיטל שמשיב, "כן, אבל ערוץ מסחרי צריך גם להתפרנס". יבין מהנהן. לאחר מכן השניים עולים לבמה.

           

          הנהלת פסטיבל ראש פינה צריכה לקחת אחריות ולהתפטר. על מה? ארגון לקוי, הברזות של בכירי הפאנליסטים, איחורים מחפירים בהקרנות (בכל יום, בכל מתחם), חדרי שירותים ברמה ירודה, ועוד לא דיברו על התכנים. ביזיון. לא פלא שהשנה נרשמה היעדרות חסרת תקדים והטאלנטים הדירו רגליהם מהאיוונט רם המעלה. שלונסקי, לטיפולך נודה.

           

          מותשות מהקוקטייל המרכזי דידינו לעבר הקרנת פרשת השבוע 2  ל- HOT . היא החלה באיחור של כחצי שעה. אולם הסינמטק היה חצי מלא. הפרקים היו כבדים כמו סטייק בדוריס. מלחמת לבנון ומנשה נוי. לא ציפיתם לפחות מקלקול קיבה.

           

          בחצות וחצי, באיחור של שעה בלבד, החלה הקרנת מתי נתנשק לערוץ 10. דלית קהן היוצרת והשחקנית הצמיחה לעצמה אף א-לה אסתי המכוערת. שני פרקים מתוך הסדרה הוקרנו לקהל המנומנם, שהתעייף מלצפות בליאור אשכנזי מגלם את דמותו של הרמטכ"ל יו- יו (השיר שלנו וכן, זו טלנובלה). חבל, יעל שרוני הייתה טובה. יפה לה שיק לסבי.

           

          ובינתיים בקצה השני של המדינה המשופמת נרשם מינגלינג סוער בחתונה של צביקה הדר בתל אביב. ככה מתחתנים, בזמן פסטיבל ראש פינה?

           

          שישי, בוקר, אוהל מרכזי.

          הדיון "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי" החייה את נפשנו: יאיר גרבוז צריך לקבל כבר תוכנית תרבות משלו (אנחנו מסכימות לערוך אותו כמעט בחינם), ועל אמירות שלו כמו "כל מה שצריך לעשות זה טלוויזיה שאנחנו נרצה לראות. זה כל כך מעט וכל כך הרבה" הוא צריך לקבל את תואר יקיר הברנז'ה. אנחנו מוכנות לחתום אצל כל זכיין שיעסיק את האיש הזה.

           

           גם יהושע סובול, עמנואל הלפרין ודניאל בן סימון היו שם, אבל הם לא באמת הטביעו את חותמם. אילנה דיין הנחתה דיון מרתק במקצועיות שיא, ממש כאילו היא בטלוויזיה. לא זיהינו את דורון גלעזר בקהל, אבל זה לא אומר שהוא לא היה שם. ואורלי קסטל בלום, שהייתה אמורה להופיע בפאנל, נעדרה.

           

          אחרי א. בוקר בג'עוני וסמול טוק לא מחייב שארך שלוש שעות - הצלחנו לחמוק מכוחות האופל (הידועים גם ככתבי ברנז'ה וסתם אנשים עם מצלמת וידאו ומיקרופון) ולהגיע סוף סוף לבית היקב. מה רבה הייתה אכזבתנו כשהתגלה כי משמורת של עירית לינור  לקשת לא תשודר במועד אלא באיחור של שעה. ברחנו. חוצפה.

           

          בשתיים הגיעה לאוזנינו השמועה: חגי לוי, מכונן בטיפול לא יגיע. חצי ראש פינה שהתאספה בחדר רחב דיו להכיל את האגו של אסי דיין הרכינה ראשה. בלונדינית חביבה העונה לתואר רם מעלה מ- HOT התנצלה בשמו (לא סלחנו) והקרינה פרק מתוך בטיפול הספרדית (נחמד) ופרק מתוך האדפטציה האמריקאית (מבטיח). חגי, באמת בשבת ב-9:00 בבוקר עלה לך החום? תהיה בריא, בכל מקרה.

           

          ג'עוני, צהריים. חלפו על פנינו אינספור אנשים מהברנז'ה אבל כשאנחנו רעבות אנחנו לא רואות אף אחד ממטר. מצב השירותים עדיין קטסטרופה. לא שמעו על ניקוז בראש פינה?

           

          קנאה אחזה בנו כשצפינו בירון טן- ברינק מתראיין אצל ניב רסקין (המושכים בחוטים עבור HOT) ומודה כי הוא משכים כל יום סמוך לשעה 11.  יש עוד עבודות בתחום שמציעות תנאים כאלו? ושילה דה-בר יודע?

           

          דווקא רצינו להגיע למתנ"ס לראות את רון קופמן חוטף עצבים בפאנל יציע העיתונות, אבל לא הצלחנו למצוא כוחות. לא נורא, אנחנו משלמים להם כדי לראות את ליגת האלופות, שהם ישלמו לנו כדי שנשמע את הקוף.

           

          האירוע המרכזי עמד להתחיל ותפסנו מקום באוהל. קצת יין עזר להעביר את הדיון המקדים, "מי באמת חוגג". היוצרים, המפיקים, ומנשה סמירה אחד באמצע (מזל טוב, הוא חגג יומולדת חמישים). יורם חטב עשה את ההצגות הרגילות, יורם מוקדי היה יפה כהרגלו ועטוי בג'ל חגיגי כאילו היה יאיר לפיד האמיתי.

           

          גולת הכותרת של הפסטיבל החלה כשאברי גלעד עלה על הבמה. מי שקרא דה מארקר באותו הבוקר ייחל לכך שמישהו יצעק לו מהקהל "איפה וילוז'ני?" אבל איש לא אזר אומץ.

          אחד נגד מאה החלה, ועל הבמה עלו גיא פינס וזוהר ישראל (HOT), אביעד קיסוס ודנה שטרן (yes), יגאל שילון ומיכל קיזלשטיין (רשת), יובל נתן (קשת), יגאל רביד (רשות השידור), ניב רסקין והקוף (ערוץ הספורט).

          השאלות חוברו ע"י חובבי טלוויזיה מתלהבים והותאמו לרמת המשתתפים, ולכן נשאלו החברים שאלות כמו "מהו קוד ברירת המחדל של HOT בערוץ אגו?" (התשובה היא, כנראה, 1111). עקב חוסר הסכמה בין המשיבים לכותבי השאלות המתחכמים החל ויכוח מתיש על סוגייה זו עם לא פחות מגיא פינס. אהבנו את השאלה "איזו תוכנית בערוץ 2 שרדה הכי מעט פרקים?" (משפחת קמיצ'לי) ואת השאלה שהופנתה ליגאל רביד "מי ירה בג'יי.אר?" (קריסטין).

           

          רביד, אגב, התוודה שפעם הוא ואברי עבדו עבור 7 ש"ח לשעה (!) כקריינים באיזו ספרייה בנתניה, מה שהפיח בנו תקוות רבות לעתיד. אברי גם העניק חוויה מזככת למפיקות כל הערוצים באשר הן, כאשר הטיח ברביד "חייבים לגנוב מכם חומרים (לשידור) כי אתם גובים 7,000 $ לשנייה, וגם היחס שמקבלים מעובדי הרשות הוא גרוע יותר מהיחס בו נתקלים בקופ"ח בדהיישה. זה שלכם? זה של כולנו!" מחיאות הכפיים נשמעו עד מרתפי הערוץ הראשון, היכן שיושבים כל חומרי הגנזך האבודים.

          בתחרות עצמה ניצחו גיא פינס וזוהר ישראל, אלא מה?

           

          איפה ערוץ 10? בפאנל הזה, בכלל בפסטיבל? הלו, מודי פרידמן שומעים?

           

          אחר כך ראינו עוד מלא סדרות ישראליות אבל נספר רק שהסרט הדוקומנטרי אמא, לא הרגתי את הבת שלך של אורנה בן דור הצליח ממש לעשות לנו שליכטה בלב וזהו.

           

          ועבודה ערבית של סייד קשוע לקשת תהיה ללא ספק הסיבה היחידה שלנו לפתוח טלוויזיה בחורף הזה.

           

          שבת, לפנות בוקר, אוהל מרכזי

          עירית לינור עשתה לנו את הבוקר כשהודיעה כי בגיל 65 היא מתכוונת לצבוע שיערה לכחול ולקבל תוכנית בה תוכל להיות ארסית ונשכנית כאוות נפשה. בדיון "אנטי אייג'ינג" תפסה לינור את מרכז תשומת לבנו וכאשר הבטנו בה ידענו: כשנהיה גדולות גם אנחנו רוצות להיות האקסיות של אלון בן דוד.

           

          וברצינות, דיון חשוב על עתידם של בני ה- 40 ומשהו בתעשייה. כואב לנו לומר, אבל גיא פינס, אביעד קיסוס, שחר סגל וגורי אלפי היו מיותרים לחלוטין. היינו מסתפקות בירון לונדון ועירית לינור. אולי תתנו לה פינה שבועית בלונדון וקירשנבאום בתור התחלה?

           

          בדיון הבא, "טלוויזיה בת חמישים" התעצבנו מאוד מהמנחה, אורי שנער, עד שלחלוטין עברנו סופית לצד של אבי ניר. אנחנו מחפשות ספונסר שייקנו לנו מנייה בפייסבוק. גילינו שזה ממש יקר, עניין של כמה מיליארדים. מישהו בקהל?

           

          רפי גינת הבריז. הדיון הכה מתוקשר אודות תחקיר "טיב טעם" בוטל. לא יודעות למה. רצינו לכתוב עוד בנושא אבל אנחנו מחבבות את תלוש המשכורת שלנו.

           

          ואז הנייד צלצל והמציאות היכתה בנו: מחר יום ראשון, עובדים, יש לנו דד ליין. צריך לחזור לתל אביב. בית הפנקייק היה מפוצץ אז אכלנו ת'לב ולקחנו טייק אווי מארומה.

           

          סיכומים ומסקנות:

          1. חמש ארוחות בג'עוני זה ארבע יותר מדי.

          2. צימר עם "הכל" זה לא כולל סבון, מרכך לשיער, פן, מראת גוף.

          3. שמענו שהטוקבקיסטים הוא סרט מעולה (בימוי: צביקה בינדר, הפקה: יריב מוזר ואריק ברנשטיין) . מצטערות שהחמצנו. נשלים את החומר.

          4. אנשי הברנז'ה, בניגוד למה שחושבים, נורא נחמדים כאשר מוציאים אותם מהכלוב ונותנים להם להסתובב חופשי באוויר הפתוח. אפילו חיבקנו כמה בחורות והן לא תקעו לנו סכין בגב (בינתיים).

          5. אין לנו ספק שנשוב בשנה הבאה (אם הבוס יממן לשם שינוי), ולכל אלו שנהנו לספר כמה הם סובלים אנחנו יכולות רק להעביר בקשה: נקסט טיים, אל תבואו. לא נרגיש בחסרונכם. באמת.

          6. תכנים: נושאי הפאנלים סבירים אך לא יותר. דרוש רענון. אפשר לגוון - שמות חדשים, רעיונות מקוריים, שימוש נרחב יותר בפלטפורמות נוספות. נרחיב בהזדמנות.

          7. על ההפקה: ל-הת-פ-טר!

          (על החתום: ידידת הבלוג ושותפתה המסתורית)


          ראש פינה של נענע10.


          vlvtunderground@gmail.com

          דרג את התוכן:
            51 תגובות   יום שבת, 27/10/07, 11:07

            7 ימים
            על אף שארקדי גאידמק הגיב לכתבת השער של 7 ימים (שחר גינוסר), על עסקי האורניום שלו, הוא מגיב גם במארקר. אורניום? הוא? מה פתאום.

            למה לקרוא לזה "תגובה ראשונה"? הרי הוא הגיב בהרחבה בכתבה הסבוכה והמפותלת עצמה, על כל סעיף ופסיק כמעט.
            ומה, מחר נזכה שוב לכפולת מודעה שלו בכל העיתונים?


            7 לילות

            למרות שעיתוניש מדווח שלא מזמן היה ראיון עם צבי יחזקאלי במקומוני זמן, אני לא זוכרת אותו, וקראתי את זה הנוכחי (רז שכניק), בעיקר התעניינתי בהשעיה מ-10, בטיול הגדול ובשיבה. גם חוות הדעת על הפיילוט עם י. לוי מעניינת. והכותרת בשער, "מבוקש", מוצלחת מאוד.


            פרומו
            ועוד לרגל פסטיבל ראש פינה - בחירת המבקרים בתוכניות הטלוויזיה הכי טובות של כל הזמנים. כן, גם אני תרמתי.


            החתולים מסרבים לחשב את קצם לאחור

            יהונתן קלינגר על הבעייתיות בתביעה של גינת.


            והטור התומך-גינת של פלוצקר זוכה לטוקבקים מאוד לא אוהדים.


            צרות בכותרות

            "גומרות הולכות" (שער ידיעות תל-אביב, על בנות זוג שמנהלות חנות סקס)


            ברשת

            תשע הנשמות של העיתונות.

             

            אתר המציצנות של HBO.

             

            המזוודה שתעזור לכם להחליט על הטיול הבא.

            את שני האתרים המשמחים האלו גנבתי מבלוג מבקר האתרים של תפוז.


             

            קורעים בקפה
            איילת דקל מספרת למה לא נסעה לראש פינה.

            יורם עבר-הדני הגיע להתארח בתוכנית הבוקר של קשת, ומציע לנו לבדוק אם יש פער בין תמונתו לבין הופעתו הטלוויזיונית.

            מה יהיה עם האטיות הזו. אם רק הייתם יודעים כמה זמן לוקח לכל תבת לינק להיפתח על מסך העריכה.


            VTV

            אופירה אסייג, ילידת 6 באוקטובר 73', כמה סמלי, כיכבה בכתבה של ערוץ 10 (בן שני).
            אוהבת מאוד אופירה את המילה "אסרטיבית", פעם אהבה את דרכה של אילנה דיין והיום היא יודעת שאפשר אחרת. מכתיבה לפועליה השחורים את הטקסטים שצריכים לעלות לאתרה על "המקלדת האלחוטית" כבימים עברו, ומתכננת להיות, שומו שמים, שרת הספורט. למה? הסיבה לא כל כך ברורה, אבל אם תיכנס לפוליטיקה (למפלגה של גאימדק, כמובן) היא לא מתכוונת לצאת משם.
            רביב דרוקר אמר לה, לא לא, מותק, תישארי איפה שאת (טוב, אולי בלי "מותק"), אבל אני אומרת, מה ההבדל בין עיתונות ספורט צהובה לבין פוליטיקה? למה, זו האחרונה יותר שווה? פחות צהובה?

            ואיפה אגב, הביקורתיות בכתבה?

            ראיונות עם אנשי ספורט אחרים, משהו?

             

            באולפן שישי של ערוץ 2 היו בפסטיבל הטלוויזיה בראש פינה. מה זה היו? עשו מבזק רכילות של מי היה שם. תכנים, משהו? לא צריך להגזים. כולה פסטיבל טלוויזיה, אפשר להסתפק בכמה פרצופים.


            פמיניזם-שממיניזם

            לא שאני צריכה להתעצבן מדברים כאלו, אבל מה לעשות: גל אוחובסקי כותב בטיים אאוט שמיקי בוגנים סיפר תמיד שהוא "גברת במיטה וגבר בעסקים". וזה למה? כי גברות לא יכולות לעשות עסקים? מה זה גבר בעסקים בכלל?
            ועל מה ולמה נאמר המשפט? כי הוא קיבל קמפיין לגופי תאורה (כאילו היה אייל קיציס או גלית גוטמן שנטיותיהם המיניות כשרות) ולא לשיער ואיפור הכל כך נשיים.
            אם בהומואים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הסיירת?
            וכל זה, כשבסך הכל גל רצה לומר שאין יותר אפליה הומואית בעולם הפרסום, ועל הדרך יצאה אמירה מבאסת למדי בעניין ההיררכיה בחברה, ר"ל גברים, נשים והומואים.

             

            BTW

            עד היום התלבטתי מהי ההגדרה לגבר. מזל שבא איש גבאי, מרצה בכיר בשנקר, והבהיר להארץ:
            מה זה גבר?
            "גודל הזין. הזמינות שלו. כלומר שהוא עומד, וקצב העבודה שלו. יש לי שליטה מוחלטת ואין מצב שאני גומר בטרם עת. זיהיתי כבן אדם בוגר שזה נכס ומשם כל הדברים מתפתחים".


            מח' הגהה

            "השנים האחרונות של אביגיל היו כולם תרגילים נועזים בהתבגרות" (רוני קובן בפרומו מרוצה מכך שפגש שחקנית אינטליגנטית)


            לחם עבודה
            לאתר פוליטי הכולל פורום, דרוש מנהל אתר עם זיקה חדשותית.

              כתיבה ועריכה של תכנים
              - עדכון המידע באתר על בסיס יום-יומי
              - מעקב חדשותי ועבודה מול מנהל תוכן ודובר.
              - ניהול פורום - טיפול ומעקב אחר פניות הגולשים.
              - מעקב אחר תקינות הקישורים באתר ואיתור תקלות.
              - גיבוי האתר על בסיס קבוע.
              - יצירה ושליחה של עלונים למשתמשים הרשומים.
              - שליטה באנגלית (עדיפות לדוברי רוסית)
              ניסיון נדרש:
              - בתפעול מערכות ניהול תוכן
              - עדיפות לבעלי ניסיון ניהול פורום במערכת של vBulletin
              - בהפעלת מערכות newsletter
              - עדיפות לבעלי ידע בסיסי ב HTML
              nimrod@spin.co.il


              לפני פיזור
              הייתי בטוחה שאחרי הפוסט
              על המנקה החסר/ה אוצף בהצעות ובשמות ובטלפונים. 1,000 איש קראו אותו, ואין הצעות?

            666 חברים בקפה יש לי.

            The devil is knocking on my door

             

            vlvtunderground@gmail.com

            דרג את התוכן:
              34 תגובות   יום שישי , 26/10/07, 12:55

              כך נראה עמוד הבית של נרג' שלשום למשך כ-20 דקות.
              כן, ברור, צירוף מקרים, טעות וזה, ובכ"ז.

               

              רצח רבין. הסרטון הכי נצפה ב-YouTube ב-24 שעות האחרונות. כ-700 אלף צפיות.

               

              בועז כהן מסביר למה אסור להחרים את השירים של אריאל זילבר על אף תמיכתו בשחרור יגאל עמיר.


              את חגיגת הטלוויזיה בראש פינה חגגו בעיתונים בצורות שונות. ב-Markerweek התראיין אברי גלעד "לא על כסף ולא על נושאים אישיים" (ח"ח לצילום של אייל טואג - הרבה אברים מכל מיני זוויות). חבל נורא, אגב, שהאתר של המארקר עוד לא מסוגל להעלות תמונות לכתבות.

              אגב, אם בתחילת הראיון מוזכר שהוא עורך טקסי נישואים אלטרנטיביים ובסופו כתוב שהוא הפסיק באחרונה, אולי כדאי לסנכרן את שני פרטי המידע הללו?


              טיבטעם/אורן פרנק/רפי גינת/כלבוטק/ נוחי דנקנר/אילן שילוח

              כמו שכתבתי השבוע, כל כלי התקשורת ניסו להשיג ראיון עם אורן פרנק. הוא מצדו, שותק. וכי למה ידבר? את כל מה שיש לו לומר הוא כותב בבלוג שלו, כך שמבחינתו, העיתונות הקלאסית, כלומר פרינט, אינטרנט, טלוויזיה, כבר לא מעניינות. הוא למד מה שרבים מאיתנו למדו: אם את/ה רוצה שדברייך לא יוצאו מהקשרם וייכתבו במלואם (לא בטוח שיובנו כך, אבל זה כבר סיפור אחר, ע' בהמשך) עם אורך הנשימה הדרוש להם לדעתך - כתוב/י אותם בעצמך. איפה? בבלוג שלך.

               

              G
              העניקו לפרשה את כתבת השער. דילוג חפוז עליה לא העלה ממצאים חדשים. אולי זה באמת סיכום ראוי למי שלא קראו עיתונים/פוסטים/אינטרנט כל השבוע, אבל למי שבקיאים בכל שנכתב על הפרשה לא היה ללמוד הרבה, למעט עניין אחד: כתבת גלובס, ענת ביין-לובוביץ' הגיעה למשרדו של שילוח, במקרה, ממש דקה לאחר הפיטורין, ומדבריה עולה שלא הייתה שום מניפולציה בסיפור. לא שזה הופך אותו להגיוני יותר, אבל לפחות נוסף פה מימד של אותנטיות.
              גם כאן מתואר "הבלוג" של פרנק בלי מיקום, אבל לפחות במדור התקשורת של המוסף מצוין שהבלוג הוא בקפה דה מארקר.

               

              סופשבוע
              מקדיש גם הוא את לטרת הבשר לפרשה (שרה ליבוביץ-דר), לטובת מי שלא מצויים בשלולית ברנז'ה זו או אחרת. גם פה לא מוזכר איפה הבלוג, עד שמגיעים לטור האישי של שי גולדן בנושא.
              הכתבה עצמה מנסה להביא את כל המסביב, את הצדדים הצהובים/אנושיים של העניין, אבל הטקטס היותר מעניין הוא של גולדן (אולי תעלו אותו לנרג'?), המתאר איך מופקע הטקסט מכותבו ומכוונתו המקורית.

              לא יכולתי שלא להזדהות איתו לאור טענותיהם של חלק (קטן?) מקוראי הפוסט חיים בין הקורות, שטענו שיש בו נימה מתנשאת ההופכת את מחפשי העבודה לגרגר-אדם. כפי שהגבתי כבר, אין דבר שרחוק יותר מזה בדבריי, אבל כאמור, מהרגע שיצא הפוסט מרשותי הוא נתון לפרשנויות אין קץ.

               

              מוסף הארץ
              בקטע קצר, שתוהה האם שירה מרגלית תתבע את אבי ילדה העתידי. מבחינת החוק, זה אפשרי, אבל שירה אומרת, לא ולא.
              אגב, הכותרת, "זה פיצויים במכנסיים שלך", היא בטעם רע במיוחד.

              ידיעות
              אם דפדפתי נכון, דווקא האחראי על התבערה שותק בנושא.
              תיקון: למעט קטע ציני ומבודח ב7 לילות על פרנק.


              תוגת הפולניות
              מסכימה עם דבריו של הנדלזלץ, ואני רק רוצה להזכיר את מעמד הפועלים הפולני אותו לא נוטים להזכיר ב"כל הפולנים גרו בורשה והיו רופאים". לא, הם לא. עיינו בספרו המונומנטלי של יאיר גרבוז.


              כותרת ראשית

              בעמוד הראשי של ידיעות, בתחתית, מופיעות כות+מש: "מזל טוב: בן נולד ליעל בר-זוהר"
              "צחי קומה, עמוד אחרון" (אין מספר לעמוד, אגב?)

              מתחת, באותה מסגרת צבע הדלקת נרות והברקוד.

              מצחיק.


              לחם עבודה
              המעצבת ענת קציר פתחה משרד שדרכו היא מפנה מעצבות/בים למערכות העיתונים. תמורת תשלום, למה מה חשבתם?

               

              יהושע סימון עוזב את העיר "בשל נסיעה".


              העיר
              במקום להצטרף לחגיגת הטלוויזיה של ראש פינה, יוצא העיתון נגד כל מה שזז.
              בכתבה "משתינים עליכם בקשת" (אחלה כותרת), מתלוננים העורכים בכות' המשנה על שהעיתון קטן השבוע (לא מעניין ומיותר), ובכ"ז, כל ה"כתבה" היא העתקה של לוח השידורים+ היילייטס בצד, של העידית שבזבל. בשביל מה? הבנו את הרעיון. נראה לכם שמישהו יקרא לוחות שידורים רק כדי להבין כמה הם גרועים?

               

              פעמיים מוזכר בעיתון בצקצוק מופגן הקמפיין של איתמר בן כנען לקסטרו. נו ו?

              "שם קצוץ על התקנון האתי של אגודת העיתונאים", כך כתבתם ב"מי ניצח". ומה אתם מתכוונים לעשות עם זה?

               

              מח' שכר

              באמצע השבוע הגיע מייל מהמחלקה, מייל תשובה לזה העצבני ששלחתי בסופשבוע שעבר, ובו התנצלות על שנתקלתי בבלגאן והבטחה שהצ'ק (יולי-אוגוסט, כן?) בדרך. אני מחכה.


              עדכוני המשבר
              הצעתי למארקר שינוי בצפיפות הכתיבה.  מחכה לתשובה.


              מח' הגהה
              "הדבר הבא זה שילוב מדיות" (משנה בהעיר). מדיום, יחיד, מדיה רבים. אין דבר כזה מדיות.


              קורעים בקפה

              יצא לכם כבר לחפש אנשים בקפה לפי שמם למשל?

              החיפוש הזה נכשל לרוב. כמה עצוב שכדי למצוא אנשים בקפה או פוסטים ספציפיים צריך לחפש דרך גוגל.

               

              עינת מירון מוולווטת.

               

              רציתי רק להזכיר גם ארכיון הבלוג מהוורדפרס, הפלטפורמה הקדם קפאית, כאן.


              לפני פיזור
              לא, אני לא בראש פינה. מה יש לי לעשות שם?

              לא אוהבת להתחכך

              לא אוהבת לישון בצימרים

              לא אוהבת לישון עם אנשים אחרים

              לא אוכלת בשר בדוריס קצבים.

               

              vlvtunderground@gmail.com

               

              דרג את התוכן:
                105 תגובות   יום רביעי, 24/10/07, 12:14

                 

                אוקיי, אז הפכתי מרצוני הטוב ובשמחה צינור לכל מיני משרות כתיבה ועריכה בברנז'ה. מה שמפתיע, או שלא, זה שאנשים פונים אלי ומבקשים שאייעץ להם במציאת עבודה או שאפנה את הקו"ח שלהם למי שאמצא לנכון. עכשיו, לא נעים לי להשיב פניהם ריקם, אבל אין לי שום ברירה אחרת.

                 

                העבודה שדורשים ממני הפונים היא באמת משרה מלאה, עבודה של חברת השמה לכל דבר. ייתכן שבעתיד אתפנה מכל עיסוקיי ואפתח חברה שכזו, אבל נכון לעכשיו אני ממש לא מסוגלת לעסוק בכך, ויכולה רק לפרסם בקשות עבודה ולשדך בין המחפשים משני צדי המתרס. ולכן הסליחה עם כל מי שלא יכולתי לסייע להם.

                 

                ועכשיו לעניין שלשמו כינסתי את עצמי: אני קוראת קורות חיים כבר המון שנים. למעשה זהו חומר הקריאה שאני הכי שולטת בו. לא ספרות יפה, לא רומנים עבי כרס, לא סיפורים קצרים ולא שירה קאנונית. קורות חיים. מאות עד אלפי קורות חיים קראתי במהלך שנות עבודתי, והייתי רוצה להגיד שהפכתי למאסטר בעניין, אבל לא.

                 

                ככלל ראשון אציין שרוב הקו"ח המגיעים למשרה מסוימת כלל לא מתאימים לדרישות הבסיס שנכתבו בפנייה. למשל, עשרות קורות חיים שהגיעו אלי דרך alljobs למשרת עורך עמוד הבית לתפוז כללו בעלי מקצוע מכל הסוגים והמינים. מאנשי מכירות ועד עורכי דין, שמשומה משרת עריכת תוכן באינטרנט כולל ניסיון עיתונאי נראתה להם מתאימה לכישוריהם.

                 

                ואחרי שהעפת את כל הקו"ח שלא מתאימים מלכתחילה, נשארת עם כמה עשרות קו"ח מתאימים לכאורה. וכאן מתחילה העבודה האמיתית והקשה. קריאת קורות החיים היא למעשה מלאכה בלשית, שבה צריך למצוא את כל המוקשים ולנסות להבין איפה אנשים משקרים, מחליקים פינות, מאדירים את מפעלות העבר שלהם ומפליגים בכישוריהם. עכשיו, מאחר שבימינו רוב האנשים בקיאים ואלופים בכתיבת קו"ח ועושים את זה במקצועיות רבה, צריך להתעלם מקו"ח מעוצבים להפליא וכתובים ברהיטות. הרי ברור שמישהו עשה למען המועמד את העבודה, ואין שום סיבה לחשוד בו שכתב את קו"חותיו במו ידיו.

                 

                עוד דבר שלמדתי להתייחס אליו בחשדנות הוא אנשים שכותבים מיילים מאדליקים ומאגניבים ומאאממים. כמי שהולכת שולל אחרי שנינויות, אני נוטה להתפעל מדברים שכאלו. לא תמיד, כך מתברר, יש להם כיסוי.

                 

                מלאכת הבילוש בקריאת הקו"ח מתחילה במציאת השנים החסרות. אנשים הרי לא יכתבו "בין 2000 ל-2005 החלטתי לחפש את עצמי בהודו, בלעתי כמה חביתות עם פטריות הזיה, אושפזתי בעקבות זה בשלוותה ועכשיו אני ערוך ומוכן לערוך/לכתוב/וכן הלאה. לא, אלו השנים שפשוט ייעדרו מהקו"ח, וצריך למצוא אותן. לא שזו משימה מורכבת, אבל צריך לשים לב.

                 

                גם אם אדם עבד, למשל, הרבה שנים, או למד, ופתאום בין 2003 ל-2007 אין כלום, ברור שמשהו קרה, ושפליטתו ממעגל העבודה אינה מבשרת טובות, ובעיקר אם לא מוזכר שום דבר בנושא. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם אירוע או טראומה שכזו היא להזכיר אותה.

                 

                אנא היפטרו מסופרלטיבים מיותרים, שהרי אין להם משמעות במלאכת הבילוש. כל "ראש צוות אבטחה" הוא ש.ג. בעזריאלי, וכל "כותב ראשי" הוא סתם כותב, הרי אני יודעת את זה. הסופרלטיבים (לפחות מבחינתי) מיותרים ומייגעים.

                 

                במהלך שלבי המיון שעשיתי למשרת עריכת עמוד הבית בתפוז, נתתי למועמדים מבחן מסוים. אחד המועמדים כתב לי בתגובה: מצטער, אני לא מאמין במבחנים כמדד. המבחן היה סימולציה לעבודה עצמה, לא שום דבר אחר. מועמד אחר כתב לי בתגובה לכך שחזרתי אליו: לפני שאנחנו מתקדמים אני רוצה לדעת מראש את כל תנאי ההעסקה והמשרה (וזה עוד לפני שענה למבחן או לפני שקבעתי איתו ראיון). ברור שבכך הסתיימו יחסינו.

                 

                עוד מהמורה בקו"ח הוא ניסיון עבודה בכל מיני אתרים ומקומות שלא שמעת עליהם אף פעם, או ששמעת ואין לך שום דבר טוב להגיד עליהם. פה צריך להפעיל שיקול דעת: האם העבודה שאדם עבדה במקום מסוים ולא נחשב צריכה להעיד עליו? ואולי אחרי שהתנסה שם הבין שהוא מחפש משהו אחר, טוב יותר? אין לי תשובה נחרצת לעבודה במקומות מפוקפקים במירכאות, וצריך לדון בכל מקרה לגופו.

                 

                בעיה נוספת היא הסטודנטים למיניהם, שאי אפשר להבין תמיד האם סיימו את חוק לימודיהם בשנה שעברה, או ש-2007, משמע שהם ממשיכים ללמוד השנה, ואולי כל שנותר להם הוא כתיבת עבודה אחת, או קורס ביום חמישי בשמונה בערב או בבוקר, ואז, זה לא מפריע במיוחד, או שמדובר במשרת לימודים מלאה. אני מודה שהתבלבלתי לא פעם עם כל ענייני הלימודים הללו.

                 

                עברנו כמה שלבים והגענו לשלב הראיון: ראשית, אם פונים אליכם ומזמינים אתכם, תשתדלו להיות נגישים כמה שיותר, בגבולות הסביר, גם אם אתם עובדים עדיין במקום אחר. התברברות ותשובות מאוחרות להודעות טלפוניות שלכם לא מבשרים טובות.

                 

                לא לאחר לראיון, טוב, זה מובן מאליו. והדבר הנוסף, והמרכזי, תתלבשו יפה, כמו שאמא שלי נהגה לומר לי. מה זה יפה? זה אומר ייצוגי, הולם, ראוי. השתדלו לא לגרור רגליים בסנדלי אצבע, ולא ללבוש חולצה שידעה ימים טובים יותר או נשלפה מלוע ארי המחמד שלכם, וגם מכנסייים קצרים זה לא כל כך לעניין. אוקיי, קבלו תיקון. זה לא לעניין בכלל. למה? כי הנונשלנטיות הזו לא מתאימה לשום מקום עבודה, אלא אם המשרה היא מציל בשפת הים. וגם אז, אני חוזרת בי, אני לא חושבת שצריך לבוא לראיון במכנסיים קצרים. נשמע שמרני, לא קולי בכלל ומרובע? אולי.

                 

                במהלך הראיון היו אסרטיביים, בעלי חיוּת, תקשורתיים וורבליים, הסתכלו בעיני המראיין והפגינו תשוקה ורצון עז לזכות במשרה המיוחלת. ישיבה מבוישת, אפאטית ולא-שמה-זינית לא תתקבל בברכה.

                 

                נניח שהראיון עבר בהצלחה יחסית, ויש לך כמה מועמדים ראויים. איך תחליטי? טבלת פלוסים ומינוסים יכולה להועיל, וכך גם טלפונים לממליצים פוטנציאליים. השיטה השנייה יעילה רק בחלקה, מאחר שא. הממליצים יהיו תמיד אנשים שהמועמד סומך עליהם, אולי חבר שלהם, ולא בטוח שאפשר להתייחס להמלצה כלשונה. והדבר הנוסף, לא בטוח שאת/ה והממליצ/ה חיפשתם אותם דברים, או רואים עין בעין את המשרה המבוקשת או את התכונות הנדרשות מעובד.

                 

                לסיכום, העצה הכי חשובה שיש לי לתת לקוראי הקו"חים היא לגלות עירנות, לא להתלהב ממפגני ראווה, לפגוש את האדם המיועד וללכת בעקבות הלב. זה לא קל, ולעתים האכזבות ממי שבחרתם יכולות לערער את תחושת הביטחון  שלכם, אבל אין מה לעשות, זה סיכון שתמיד יש לקחת. ומקסימום, חזרו אלי ואני אצנרר.


                ואם כבר.....
                לחם עבודה
                תזכורת לכמה משרות שאולי היטשטשו בלהט האירועים והצעות חדשות להפליא:

                במוסף כלכלה ידיעות מחפשים
                * כתב/ת בנקים
                * מפיק/ה
                שלחו אלי.

                 

                לאתר אינטרנט דרוש/ה איש/ת תוכן נמרץ/ת עם התמחות בתחום תוכן גולשים (סרטוני וידאו). ראש מגניב וטיפה רקע בעבודה בתחום חובה. עדיפות לבעלי ניסיון בעבודה משולבת עם מחלקות שיווק.
                אהיה לכם הצינור.

                 

                למקומון באזור השפלה דרוש/ה עורך/ת חדשות עם ראש ממש גדול. תנאים די נוחים, ניסיון חובה.

                קו"ח moranhafaka@gmail.com

                 

                תקציבאי/ת ספורטיבי/ת לתחום הפרסום באינטרנט - עבודה עם לקוחות מובילים.
                תואר ראשון רלוונטי - חובה.
                ה
                בנה וידע בתחומי הספורט התחרותי ומוצרים נלווים - יתרון.
                יחסי אנוש מעולים ונכונות לעבודה מאומצת ומאתגרת.
                העבודה בתל אביב.
                קו"ח ופרופיל מיספייס/פייסבוק/מקושרים/קפה ואחרים

                haim@tbwad.com


                קורעים בקפה

                האם גדי שמשון ואנוכי שימשנו השראה לידיעה בגלובס על אצבעותיו המסמסות של דנקנר?


                בלוגלנד

                אחרי רביב דרוקר וצ'יקו מנשה, ברור לכולם מי צריך לכתוב בלוג, נכון?

                צבי יחזקאלי. אבל כולל תמונות שיתחדשו מדי יום.

                ואחריו הצמד קירשנדון. בלוג בדיאלוג. נשתה בצמא.

                 

                מחר יתקיים כנס בלוגרים של וורדפרס במכללת אפקה.


                לפני פיזור

                ובלי שום קשר, הוסר הלוט מעל דמותה של המשוררת המנוחה צאלה כץ.

                מוקדש לליליט באהבה.

                 

                סליחה על שהפוסט לא עוסק היום בענייני השעה הלא בלתי בוערים.

                שידורינו יתחדשו ביום שישי, אני מקווה.

                 

                vlvtunderground@gmail.com

                 

                דרג את התוכן:
                  75 תגובות   יום שלישי, 23/10/07, 06:29

                   

                  עיתוניש מתארח (ולא חושף את זהותו)

                  שילה שלום. אני עיתוניש, נון-אישיות. אני עיתונאי במקצועי וגם אוהב מאוד לקרוא עיתונים. במהלך החודשים בהם אתה בתפקיד הבחנתי בכמה שינויים בידיעות שהעציבו אותי מאוד. אין לי אג'נדה נסתרת, לא מכיר אותך אישית (ואלו שעובדים איתך לחשו על אוזני שאתה אישיות יוצאת דופן). אני פשוט באמת, באמת לא רוצה לאבד עוד עיתון - השנה האחרונה גרמה לי לנטוש את מעריב אותו הייתי קונה באופן קבוע במשך שנים. בניגוד למה שהם מספרים לעצמם לא עזבתי כי יש לי אינטרנט, אלא כי העיתון הוא פשוט עיתון רע. אני מבין שהתקופה היא תקופה של שינוי גם בידיעות ובאתי להשמיע את דבריי. אתה מוזמן לספר כולם שביקורות אנונימיות זה פוי ושאתה בכלל לא קורא טוקבקים. אבל אנא, בשקט בשקט קח את דבריי לתשומת לבך. אלו דברים שמצריכים תשומת לב מיידית:

                    הגהה. בטח, עורך מקבל כסף בשביל תוכן, הגהה זה הסטודנטיות האלה עם המילון. מי בכלל רוצה ללכלך את הידיים. אבל קח, למשל, את מוסף כלכלה של יום א'- כבר אין לו אותו אבל אחת הכותרות בעמוד הראשי (!)* הייתה עילגת ברמה בלתי נסלחת, ולא בפעם הראשונה (V - אתה מתכוון ל"הנפט שובר שיאים"?). יצא לי יותר מדי פעמים לעקוב אחרי הפניה שלא הובילה לשומקום (למשל הפניה לרשימת רבי המכר בשמחת תורה, שלא פורסמה כלל, ואינספור הפניות לעמודים שגויים). יש הרבה טעויות בכל חלקי העיתון, וזה נראה לא רציני. עורך רציני עובר כל יום לפחות על כל העמודים הראשיים של המוספים ומנכש שגיאות. נכון שיש עורכים, אבל אתה העורך הראשי. לך התהילה ולך האחריות.

                    צורת העיתון (עמוד ראשי) השתנתה. לקח לי זמן להבין למה פתאום אני פחות מחבב אותו. בסופו של דבר הבנתי: נתח עמודי הפרסומות עלה או שהוא בולט יותר, צועק יותר. זה מציק. אני מסתכל על העמוד הראשי של יום ב': ידיעת אימים בגודל חצי עמוד ובצבעי שחור-אדום על רון ארד, ידיעת ספורט, פרסומת למבצע (תכף נגיע לזה) ושתי הפניות. עכשיו, אני העם, ואני לא אוהב שצועקים עלי. אני מבין גם אותיות שלא קופצות לי על הפרצוף. ספורט הוא הפניה ולא חדשות. העמוד האחורי של העיתון, שבדרך כלל היה משהו כמו שתי ידיעות חביבות, אנקדוטיות משהו, הפך להיות די מחופף - ידיעה אחת, ולרוב משעממת. כזו שנבחרה בדיפולט. יענו, הדד ליין מתקרב, תורידו כבר משהו מרויטרס. באמצע העיתון מצאתי להפתעתי את הזוג אמדורסקי - ידיעה כזו מקומה ברכילות. פונטים צעקניים יוצרים רושם צהוב, וגם חדשות של 100 מילה אפשר לבחור בקפידה. תסתכל למשל על עמוד 21 בעיתון של היום. אותך היה מעניין לקרוא אותו (V: "השודד הלם בפטיש בראשו של הקשיש"; אמסטף בשירות השודדים"; "הקופה בלעה כסף והמנהלת פוטרה"; "התאומים אברג'יל מכרו מטעם חבלה" או שאתה מתכוון לטורצד)?

                    צהוב. יש איזו אגדה, שאנשים אוהבים צהוב. אני אנשים ואני אומר לך: אנחנו לא. כלומר כן, אבל במינון. פרשת בר רפאלי אולי מכרה המון עיתונים, אבל העיסוק בה היה מוגזם ומיצב את ידיעות כמשהו שנהיה די מביך להודות שאני מנוי לו (ואני מנוי). שלושה טורי פרשנות? למה מה קרה, פיגוע? אנשים לא אוהבים שמזלזלים בהם. בדוק.

                    סיפור קצר ("לכודים") - אתה מבין לבד שזה לא הולך, נכון?

                    סקרי אס.אמ.אס, מבצעי אס.אמ.אס. שמע, פעם, לפני לא הרבה שנים, הביאו למעריב אדם שטען שעיתון זה עסק. הוא התייעל כמו עסק, קיבל החלטות כמו עסק ובסוף הרס את כל העסק. עיתון זה קודם כל עיתון. נכון שזה מאוד כלכלי לשתף פעולה עם הסלולריות, אבל אגלה לך בסוד שאנחנו מתחילים די להתעצבן ולהרגיש שחולבים אותנו. גם עיתון טוב מפתה, לא רק כסף.

                    24 שעות. שמעתי שהוא עומד בפני מהפכה. אני מפציר בך: למד מסופשבוע. לא בבת אחת, לא מהפכות גדולות. אנשים קשורים לצורה של העיתון היומי שלהם, אם תשנה אותה בבת אחת הנזק יהיה בלתי הפיך. ולמה בדיוק צריך לשמר את עניין הצינור? לא צריך בדיחות בעיתון, גם את הסאטירה אף אחד לא קורא. זה מיושן, וזה עובד רק כשזה ממש ממש מצחיק. וזה לא המצב.

                    זמנים מודרנים. בבקשה גש לארכיון, שלוף גיליון של לפני שנתיים והשווה אותו לגיליון של היום. גם קהל היעד הזה לא אוהב להרגיש טמבל, אנחנו שמים לב כשתוקעים לנו תמונות בגודל בית על חשבון טקסט ותוכן, כשמחפפים בנושאים, כשאומרים "הבה נרים הפקת אופנה" ומורחים פרוספקטים על כל העיתון. פעם זה היה מוסף נחשק, עם מדורים ותוכן ייחודי. היום זה עוד עלון.

                    ספרות. אני קורא לך לבטל את רוע הגזרה. אל תעביר את מדור הספרות ל-7 לילות. תעשה לו מתיחת פנים במקומו הנוכחי, תן לו יותר כבוד ותזכה לתהילת עולם. יש מעט מאד מקום לאוהבי ספרות בארץ הזאת, בני ציפר החרים לעצמו מוסף שלם והפך אותו ללא רלוונטי לרובנו, מעריב קופא על שמריו בתחום. זה מקום צר ואיכותי שלא שייך לעמודי הנינט. אישית הייתי שמח למוסף שבועי כמו בהארץ (רק בלי הציפר), בינתיים אני מסתפק במה שיש, זה אחד המדורים הראשונים שאני קורא. ואני לא היחיד. אל תהפוך אותו לצעיר, מגניב וצחוקים איתו. לא רוצים. היה לנו מספיק. רוצים מדור ספרות איכותי, רציני, גבוה. לא צהוב כבר אמרתי? יש לזה קהל. אל תזלזל בנו.

                  פגשתי מקרוב את אנשי מגדל השן וגם ישבתי בתוכם. אלו שמשקיפים על כוסית יין למטה, אל העם, ואומרים "אנשים מתים על רכילות, אנשים חולים עם סנסציות. רק תן להם מבצעים, כסף, אופיום להמונים, תראה איך המכירות יעלו". מולם יושבים השותפים שלהם, שגורסים ש"יאללה, נתייעל. סך הכול אם ממלאים טקסט ושמים תמונה אף אחד לא שם לב להבדל".

                  אני לא יודע אם אתה אחד מהם או לא, אבל בכל מקרה: עיתון זה סוג של חומוס, עושים באהבה או לא עושים בכלל. הכיוון הצהוב, הרכילותי, הנמוך, הוא מלכודת דבש זמנית ביותר. בשורה התחתונה אנחנו אוהבים לקרוא כתבות טובות, תחקירים חשובים וחדשות בלעדיות. יש לך ביד את העיתון הנפוץ במדינה, ובניגוד לסטיגמה, זו לא מדינה של טמבלים. אנא עשה לנו עיתון מקצועי ורציני, רצוי בלי מוספי בידור מגניבים, וכולנו נהיה מאושרים.

                  תודה מראש

                  ידידך, עיתוניש


                  על הכותב: עיתוניש הוא מגיב ותיק, עוד מימי ישרא-בלוג. פה הוא מעורר את חמתם של אנשי סופשבוע מאחר שהוא לא מזדהה. אפילו אני הפצרתי בו לעשות זאת, אבל הוא מסרב. ולא, אני לא מכירה אותו. לא מעט שאלו אותי "מי זה, מי זה". והתשובה - לא יודעת.
                  מתוך דברים שכתב אני מבינה שהוא גר בפריפריה, כנראה בבאר שבע, וכנראה שהוא לא עובד בידיעות או במעריב (מקומון?). אוהב את רותי יובל ורוצה שתיקח אותו. לאנשהו. משערת שהיה תקופה מסוימת באקדמיה.

                   

                  על הפוסט: צריך היה להיות ממוקד יותר ולהתבסס על הרבה דוגמאות, ולא לשלוח אותי לדפדופים! אבל תודה רבה בכל מקרה, ותהה זו יריית פתיחה לפוסטים של כותבים אחרים.

                   

                  לחם עבודה: עיינו בקפידה בפוסט הקודם, יש בו המון הצעות, חלקן נוספו באיחור.

                   

                  vlvtunderground@gmail.com

                   

                   

                  דרג את התוכן:
                    80 תגובות   יום שני, 22/10/07, 07:01
                     

                    כתבו לי כל מיני אנשים: אבל איך זה יכול להיות? למה עכשיו נשבר לך? ולמה את צריכה לקום בכל יום בחמש בבוקר אם את לא יוצאת לחליבה או ללול?

                    התגובות האלו, שבאות מתוך התעניינות כנה ומתוך תום לב הוכיחו לי שוב, בפעם האלף, שאנשים לא מבינים במה כרוכה כתיבת הבלוג הזה, או לא זוכרים, או מדחיקים, או שוכחים.

                     

                    ולכן אני חוזרת שוב על הפרטים ועל הנהלים.

                    ראשית, אני עושה את זה כבר שנה ועשרה חודשים ברציפות עם הפוגות של יום פה יום שם. רק בחודשים האחרונים הפכתי את ראשון ל-day off.

                    מאחר שאני עובדת כעת במשרה משרדית מלאה, ולא מהבית, אני צריכה לכתוב את הפוסט לפני שאני יוצאת ליום עבודה.

                     

                    כתיבת כל פוסט נמשכת בממוצע שלוש שעות. כתיבה, אני מתכוונת, כולל קריאה/דפדוף בעיתונים/ברשת/במיילים.
                    אז אני קמה בחמש, קוראת/כותבת עד שמונה, מתארגנת בזריזות ויוצאת מהבית בשמונה וחצי.

                     

                    במשך היום אני לא עוסקת בבלוג (למעט עדכונים/תיקונים חריגים, ר' אתמול).

                     

                    כשאני חוזרת הביתה בערב/לילה, בשמונה, עשר או חצות, תלוי מה היה לי לעשות באותו יום, אני מגיבה לכולם. עוד כחצי שעת עבודה לפחות, אם הקפה לא נפל/קרס/פתח בשביתת האטה, או אם אני לא צריכה לאתחל את המחשב.

                     

                    בחצות וחצי עולה על משכבי וקמה שוב בחמש, וחוזר חלילה.

                     

                    בסופי שבוע, כתיבת האצבעות נמשכת בין שש ל-12 שעות. עכשיו צאו ולמדו והבינו והפנימו. כמה אנשים נורמטיביים היו עומדים בכך לאורך זמן?

                     

                    אני מחויבת ל-25 פוסטים בחודש, אבל גם אם לא הייתי מחויבת באופן רשמי, זה בלוג שצריך להתעדכן בתכיפות גדולה מאוד.

                     

                    לפיכך אני אומרת: משבר. בלי מירכאות ובלי כלום. פשוט תהייה כמה ואיך אני יכולה להמשיך מכאן. ותשובות אין לי.
                    ואיך הבוקר הפוסט עלה הבוקר בשבע? כי התחלתי לכתוב אותו אתמול בלילה, וכי הוא נטול דפדופים. וגם כי חמש זה חמש, לא משנה מה.


                    מלך הסמס
                    האם אפשר להכריז על הודעת הסמס הזו, של נוחי דנקנר לאורן פרנק כהודעת הסמס הארוכה בעולם, או לפחות בישראל? יש שיאי גינס בנושא כבר?
                    עדכון: גדי על סמסגייט.

                    ואילן שילוח לא מרגיש כעת מטופש, אחרי שדנקנר אומר לו שהגזים, משפט שנאמר לו מהרגע הראשון פה ובכלל?

                    אגב 1, גינת הודיע אתמול במה בוער שהוא מתכוון לתבוע את פרנק על לשון הרע.
                    אגב 2, אין כלי תקשורת שלא תר אתמול אחרי פרנק, כדי לשכנע אותו להתראיין. לא יודעת מה היה בסוף ואם מישהו ניצח. נראה בהמשך השבוע.


                    מקוראשון

                    בסופשבוע התראיינה לריסה טרימבובלר לעיתון, שאתרו משומה חזר לחיים. הייתם מצפים לראות את הראיון המיוחל באתר? לא. ממש לא.

                    הראיון הוא לקראת הלידה המשוערת, והמראיינת (סופיה רון-מוריה), במהלך שיחה על ההאשמות נגדה בקביעת תאריך הלידה (ל"ט אומרת שאי אפשר לקבוע במדויק) אומרת/שואלת אותה: "שולמית אלוני אומרת שאפשר. היא אישה, אולי היא יודעת?"

                    כאילו, העובדה שהיא אישה הופכת אותה לבת סמכא בקביעת תאריכי לידה?


                    לחם עבודה, ספיישל גלובס

                    גם גולן פרידנפלד (סגן עורך שוק ההון של גלובס) עובר למיזם החדש של ידיעות כעורך שוק ההון.
                    יש שמועה על העלאת שכר של 20% לכתבי שוק ההון בגלובס בעקבות העזיבה של גולן, שנחשב לאחד המועדפים על אלי ציפורי וקיבל מעמד רשמי של טאלנט בעיתון לפני שנתיים. הוא היה חלק מקבוצה קטנה של כתבים, שסומנו כעתודה להובלת העיתון והיו אמורים להיות מעורבים בתכנון מהלכים - אבל זה התמוסס.


                    אגב המעבר של יעל וינר למיזם ידיעות: תפקיד עורכת הליידי עבר הרבה ידיים בשלוש השנים האחרונות, עד כדי כך שרצה במערכת בדיחה על בונוס מיוחד שתקבל מי שתחזיק מעמד יותר משני גליונות.


                    זו הפעם הראשונה מזה שנים, שיש מעבר אנשי מערכת בין גלובס לקבוצת ידיעות. למעשה, מאז שפישמן נכנס לשותפות עם נוני מוזס, היתה מעין הסכמה בשתיקה, שאין מעברים בין שני העיתונים.
                    באופן כללי עובדי גלובס לא נוטים לעזוב את המערכת, מאחר שתנאי השירות שם הרבה יותר טובים מאשר בשאר מערכות העיתונים.

                    מעיין כהן (גם היא מרשימת הטאלנטים) עוברת מתפקיד כתבת אינטרנט בגלובס לתפקיד דומה בדהמארקר.
                    עוד קודם למעבר הפסיקה כהן להשתתף בתוכנית של חגי גולן ברדיו 99 (דהגאידמק).

                     

                    משרת רכז/ת הכתבים בגלובס לא אוישה מאז שגליה לימור עזבה לבקשתה את התפקיד ועושה רושם שהיא גם לא תאויש. לימור תהיה עורכת של מוסף שבועי בנושאים מתחלפים.
                    היא הייתה היחידה שעמדה בקשר שוטף עם הכתבים, שמתלוננים היום על שאינם זוכים לפידבק מהמערכת.


                    עגבניות על ידיעות/ פרחי אביב על מעריב
                    אודיש מחזק את ידי נמרודי ועורכיו החדשים, וקורא להם לצאת נגד ההגמוניה המזיקה של ידיעות, התומך בשר פרידמן.

                    1. משעשע אותי לקרוא על "התייעלות המערכת", והמשך בוא יבוא.
                    2. מסכן אודי אשרי, לא מגיעים לו כאלו טוקבקים.

                    3. זו הפעם השלישית תוך יומיים שהקו המערכתי של ידיעות זוכה לביקורת:
                    בשישי התייחסו לכך ג' מבקר העיר, על המתקפה הנמרצת נגד אכיפת החוק ונגד ירון זליכה, וכן אביב לביא בדיוקן: "המלחמה של ידיעות בזליכה עברה כבר מזמן את גבולות הטעם הטוב", ובראשון , פה, אשרי. לתשומת לב הממונים.


                    עובדי הארץ ממשיכים במאבק
                    דבריה של אורית שוחט באסיפת עובדי הארץ שהתקיימה בשישי האחרון.


                    ניר גונטז', כתב זמן תל-אביב עבר לידיעות, ויכתוב בחדשות וב-24.


                    24 איש התקבלו לקורס הכתבים והעורכים של המיזם הכלכלי של ידיעות שהסתיים בשבוע שעבר, כך נכתב בסוף הפסקה הראשונה. 12 איש בגרו את הקורס. ז"א ש-50 אחוז נפלו בדרך, מה, יותר מקורס טיס? או שסתם מישהו טעה באופן חריג?


                    במוסף כלכלה ידיעות מחפשים
                    * כתב בנקים
                    * מפיקה
                    שלחו אלי.


                    לאתר אינטרנט דרוש איש תוכן צעיר ונמרץ עם התמחות בתחום תוכן גולשים (סרטוני וידאו). ראש מגניב וטיפה רקע בעבודה בתחום חובה. עדיפות לבעלי ניסיון בעבודה משולבת עם מחלקות שיווק.
                    אהיה לכם הצינור.


                    קורעים בקפה

                    4/11/95 לא נשכח ולא נסלח מי רצח ומי נרצח

                    טל אלכסנדרוביץ שגב בפוסט הראשון - ונקווה שיהיו מאות כמוהו - הקורא לא לשכוח את רצח רבין.

                    אפשר להכריז, לאור דבריה של טל, על כותרת המשנה: איפה אני הייתי כשרבין נרצח.

                     

                    דודו כהן, עמיתי וידידי, חזר ממילואים והחליט לכתוב פוסט חד פעמי. אמרתי לו, דודו, מכאן זה רק מתדרדר, דקה וחצי ואתה מתמכר, אבל הוא פסל את דבריי בביטול, וניגש לתאומים ששיחקו בלול.


                    בלוגלנד
                    אורי קציר על נטייתם הפוליטית של הבלוגרים ברשת.


                    השיר של עמיר

                    רופוס ויינרייט עם Cigarettes and chocolate milk - סיגריות ושוקו .

                    These are just a couple of my cravings .


                    לפני פיזור
                    עצות לפתרון המשבר יתקבלו בברכה בכל ערוץ שהוא.

                    vlvtunderground@gmail.com

                    דרג את התוכן:
                      18 תגובות   יום ראשון, 21/10/07, 15:10

                       

                      אחרי שהתקנא (סתם סתם) ברביב דרוקר, גם צ'יקו מנשה פתח בלוג בישרא-בלוג.

                      בהצלחה (אולי הוא יגיד לי תודה, כי רביב החריש), ואל תשכח לענות לטוקבקים.

                       

                       

                       

                      דרג את התוכן:
                        68 תגובות   יום שבת, 20/10/07, 10:47
                        עקב המשבר - מהדורה מצומצמת ומוגבלת

                        עוד טיפה על הטעם הרע של פרשת טיב טעם שמסרבת לגווע, ומדי יום, כבר שבוע ימים, יש לה פיק חדש:

                        אורן פרנק כותב על היום שאחרי.

                        וברק חכמוב מציע לנוחי דנקנר לפשר.

                        איילת דקל מפתחת פראנויה.

                        אגב, אתמול שאלו אותי חברים: אבל איפה אורן כתב את הפוסט שלו? זה אפרופו ידיעות וגלובס שהתעקשו לכתוב שהבלוג "נכתב באינטרנט".


                        בחמישי הופיעה בהארץ ידיעה על כך שרוצח חנית קיקוס ישוחרר בקרוב.

                        הידיעה לא מזכירה כלל שהדיון בפרשה החל כתוצאה מכתבה שהתפרסמה במוסף חג של מעריב באפריל 2006.


                        המוסף לשבת, ידיעות

                        על השער יש הפנייה למדור הספרות. מה זה אומר, הצהרת כוונות שהמדור עדיין כאן?
                        ואם כבר רבי מכר, הספר של חנוך דאום נמצא פה במקום השלישי ברשימה (ע"פ סקר מינה צמח)
                        ואילו בטבלה של הארץ (המבוססת על כמויות ספרים שנמכרו) הוא מופיע במקום הראשון.

                         

                        פסטיבל רצח רבין: ראיון עם יובל רבין, כתבה על מרגלית הר-שפי שאינה מתראיינת.

                        אנקדוטה: את הכתבה הראשונה עליה עשתה מיכל לברטוב, כשכתבה בזמן תל-אביב (בזמן שערכתי-בשותפות את המקומון). מיכל הגיע לאונ' בר אילן (על האונ' הכתבה השלישית השבוע בגיליון) שם למדה מרגלית והצטרפה להרצאות בהן נכחה, הקשיבה לשיחותיה עם החברות, והביאה אותן לדפוס. כתבה מונומנטלית, נוהגים לומר על שכאלו.


                        7 ימים

                        אני רגועה הרבה יותר אחרי שראיתי את פעילות הכושר של אלופי צה"ל. בעיקר אני רגועה אחרי מבט מעמיק בתצלום (גדי קבלו) של אלוף טל רוסו, ראש אגף מבצעים (למעלה).


                        צרות בכותרות

                        שיא קטן ופוסטמודרני בכותרות מעריב:

                        הראשית: "בוש ופוטין מבטיחים: לאיראן לא יהיה גרעין" ומשמאל, באותה ישורת, "בר וליאו נפרדו".

                        זה מדהים. לא פחות.


                        "המלך ג'ורג'" (הפניה בשער מעריב לראיון עם ג'ורג' קלוני)

                         

                        "סרט בורקס" (פרומו, ביקורת מסעדה על אברקסס)


                        Timeout
                        יוצא בשער ובו נראית בחורה עירומה כשבלונים צינוריים מנופחים (כנראה) מלופפים סביב איבריה המוצנעים. אמרתי לעצמי, מה, כבר עברה שנה והגענו שוב לגיליון הסקס הבא? מתברר שלא. מדובר בגיליון האופנה השנתי. והקשר בין הכותרת לבין הצילום הוא?
                        אגב, את השער צילמה נועה יפה.
                        בתוככי הגיליון מתברר שהצילום הוא חלק מפרויקט מסלול - חבורה של מעצבים וסטייליסטים התבקשו להרים את הפקת החלומות שלהם.

                        וג'רונימו על הקמפיין השיווקי המוזר.


                        זמן תל-אביב

                        אחד מעיבודי התמונה הדוחים של העשור: בניסיון לתאר איך ייראה התינוק של יגאל ולריסה עמיר-טרימבובלר אוחו פרצופיהם לכדי פנים חדשות, והודבקו לגוף של תינוק. זה הטריק הירוד שבירודים אף שבעלי תוכניות אירוח לילות אמריקאיות משתמשים בו לרוב. יאק.

                         

                        ובאותו מקום אפשר למצוא גם את אחת המודעות הכעורות והדוחות של השנה (שמעוני פינקלשטין), פרסומת לרייטינג, עם הכותרת "לא מתביישים" (מה, תזכורת ל"איפה הבושה"?) ובתצלום פה פעור ולשון שלקצה מוצמד מה שנראה כזנב עקרב או סרטן (אני לא מתמחה בפרוקי רגליים).


                        פרומו

                        וכותרת השער לראיון עם ג'ורג' קלוני "טירופו של המלך ג'ורג'".
                        נו, אם שתי כותרות שחוקות עם המלך ג'ורג' כבר בוזבזו בשני השערים, אני מהמרת ביני לביני מה כבר נשאר לכתבה?

                        "סיינט ג'ורג'".

                        לכתבה הבאה איתו אפשר יהיה לקרוא "קינג ג'ורג'". אז מה אם היא ניתנה כבר 25 פעם.

                         

                        ועוד מהשער:" "לגיליון זה מצורפת כתבה על רדיוהד שניתן לקרוא בחינם (או לשלם כמה שתרצו. תלוי בכם).

                        מצחיק? לא.


                        הסיפור שאינו נגמר
                        מנחם בן יוצא נגד ציפר שמחזק את ידיו של דורון גלעזר. אההה.
                        לקרוא ולשפשף עיניים.


                        ולווט Vs העיר

                        ג' Vs העיר

                        איך קרע את העיר. קודם כתב שהכתבה על גלעזר ויובל היא אירוע נדיר של פרגון ברנז'אי ושיש בה יותר מדי ראשים מדברים.

                        אחר כך שאל למה לא עושים "תחקיר" על שילה דה-בר וקרא לו "נער האס.אמ.אס". באמת ביקורת על הגיליון הקודם של העיר. לגמרי.
                        ואז - שהפורום של אב"כ מעצבן במיוחד. לא! לא יכול להיות!

                        ולסיום הציק לביקורות האוכל של אלון הדר (גם לזה לא התייחסתי בכ-לל!). לאלון הוא קורא "נער הקובות מהקסטל". טוב, על עולם הדימויים של ג' עמדנו כבר בשבוע שעבר.

                        ואם לסכם: לא ייאמן איזו מהפכה חולל ג' בשבוע. אני בושה ונכלמת.
                        כותרת המשנה - "הולך לקרוע את העיר". יש תקווה.

                        השער
                        מוקדש לאח הקטן של יגאל עמיר, שער-טקסט עם כותרת ענק, "זה הקטן". עמיר עמד למשפט על שקרא למח"ט חברון לשער נאצי.
                        לא, לא קראתי. מה כבר אפשר לשמוע מהנער הזה? פרובוקציה קלישאתית ומיותרת, הראיון והשער המופרך שהוענק לו. אה, כן, ברור, עוד דרך לתקוף את יום השנה, הרי נאמר כבר הכל, אז למה לא נצא בשיחוק שכזה?

                         

                        ונעבור למח' שכר
                        אחרי שמונה חודשים של משלוח דואר קונבנציונלי החליטו לשלוח לי את הצ'ק בדואר רשום. למה? כדי לתזז אותי?
                        על ספח הצ'ק האחרון (זה שלפניו נעדר) כותבת לי מישהי שחסרה לה חשבונית יולי/אוגוסט.
                        אלא שהחשבונית, כך וידאתי, נשלחה באוגוסט ליעדה.

                        למה לא להתקשר או לשלוח לי מייל ולהגיד שאיבדו את החשבונית?
                        מה זה הזלזול הזה?
                        טיפ: כדי שלא תצטרכו  להתקשר אלי שוב לשאול מה כתובתי אתן רמז: הכתובת מונצחת ע"ג החשבוניות שלי.


                        טוקבק
                        צג: רואי שחורות ורואות שחורים
                        כנראה שיותר מדי אנשים פה שתו יותר מדי קפה (דה מארקר). לא יאומן איך כולם קופצים פה על איזה פוסטון על תמונה!!! כמה חשובה התמונה של V של נועה של.. איזה צניחה חופשית להבלים. כמה מאמרים נכתבו על גבי דוויט בלי לדעת מאום על מה שקרה! כמה קשקשנים ברברו מאמרי אומללות על קיפוח בלי שלאף אחד יהיה מושג שגבי בכלל נסע כנוסע סמוי באוניה ואיך שהוא (לא ברור לי איך) קפץ, נפל והגיע לידי החיזבאללה. מעניין מה יגידו כל בכייני הקיפוח שיתברר כל הסיפור.
                        כמה קשקשת והאשמות על מי שהדליף להוליווד על ביקור התזמורת,בלי שלאף אחד (כולל יאיר לפיד) אין שמץ של הוכחה, אפילו לא ברמז על כך שמישהו מישראל הלשין. V, משבר? עדיף שהאצבעות יישארו לבנות כמה ימים, במקום לעשות "טיול לים המלח" של כל ה"חבורה", אם לא להרים, עדיף להישאר בגובה פני הים.


                        לחם עבודה

                        דרוש/ה באופן מיידי מפיק/ה למוסיכולה, חברה שמספקת ערוצי מוזיקה אינטראקטיביים לטלוויזיה דיגיטלית.

                        זו משרה מלאה ומעט תובענית. היא כוללת התעסקות בלו"זים ותקציבים, בעורכי המוזיקה, בכמה סוגיות טכניות, טיפול יומיומי בערוצים, אחריות על הארכיון שלנו ועל מקטלג המוזיקה שיושב איתנו.
                        דרישות התפקיד: ניסיון בהפקה/ הבנה בעסקי המוזיקה (ידע בנושא זכויות יוצרים, למשל, הוא די הכרחי)/ ידע כללי במוזיקה הוא מומלץ מאוד/ ראש קריאייטיבי עם קורטוב של חשיבה מכוונת קהלים/ בקיצור, מישהו/י מסור/ה ועם אהבה לתחום.

                        hillitw@gmail.com


                        פנייה אישית לרותי יובל:

                        קחי את עיתוניש, הוא אוהב אותך מאוד, יש לו דעות מוצקות על כל אות שנכתבת והוא גר בבאר שבע.

                        צטט: עיתוניש 2007-10-18 18:09:29
                        מכובדיי, לרגל זמזום הטוקבקים לקראת קרב הסכינים על עריכת "סופשבוע" (הלו רותי, עיתוניש פנוי!) אני רוצה לחזור כאן על נקודה שכבר העליתי: נניח שיש לכם חבר עיתונאי, כן? ונניח שאתם חושבים שהוא מה זה מוכשר. ונניח שמתפנה משרה באיזה מוסף, נגיד "גופשבוע". מה הסיכוי שתלכו ותכתבו טוקבק סטייל "רק מיכאל חתואל מתאים לגופשבוע כי הוא תותח ומוכשר. עבדתי איתו ואני מעריץ אותו עד היום!!!" ?

                        יהי זכרו ברוך

                        הצינור, מוסף הצעירימרים של ידיעות נאסף אל אבותיו. מיום חמישי הוא מופיע כעמוד יומי בשלהי 24. אם לא הייתה לו הפנייה בשער לא הייתי מודעת לעובדה שמונח שם צינורון קטן.

                        לא הצלחתי להתחבר אליו בעודו בחיים, כך שלא יהיה זה הוגן מצדי להספיד אותו כעת, כפי שהתבקשתי.
                        אם הנזק הוא עמוד תשבץ (או תשמץ, כלשונו, בעמוד ימין, ליד המודעות המכוערות, אז בסדר, אעמוד בזה.


                        קורעים בקפה

                        חור באבטחה!
                        שימו לב, יונתן מדקס ושות', חור באבטחה בקפה מאפשר לכל חבר לשתול תמונה אצל חבר שלו. אז ראו
                        איזה שמות חולל נעם בתמונות שלי.  

                         

                        מקאן לשם

                        חובה לחזור לפוסט הקודם, מקאן לשם, ולקרוא את הדיון על הפוסט של יורם עבר-הדני, כולל התגובות שלו מאתמול ומהבוקר.

                        כבונוס הוסיפו גדי שמשון ובועז כהן תצלומים שלהם, כשעוד היו שעירים במיוחד. מפעים.

                         

                        חנה בית הלחמי על הכתבה על דליה רביקוביץ'.


                        בלוגלנד
                        אביעד קדרון מנצל את קשרי העבר שלנו, ויוצא בקמפיין נגד יס.

                        רדיוהד

                        בועז מספק נתונים על הורדות האלבום:

                        כ-71 אחוז מהמורידים של אין ריינבואוז שילמו סכום כלשהו תמורת ההורדה, שהוצעה בשיטת האמון ו"שלם כפי יכולתך".
                        יותר מחצי מהם, 2,776 איש, שילמו 10 ליש"ט תמורת עשרת הקבצים שכולל האלבום. חלק שילמו  99 (!) ליש"ט כאות הערצה ללהקה. הניסוי הצליח מעל ומעבר. רדיוהד משנה את ההסטוריה של הפצת אלבומים וצריכת מוזיקה לנגד עינינו. עד עכשיו כמעט מיליון וחצי איש הורידו את האלבום החדש שלהם. זה לא רק אלבום השנה, זה אירוע השנה. אפשר להוריד כאן. ואת הדיסקבוקס.


                        מז"ט

                        לאמנון רבי שחגג יומולדת אתמול.


                        לפני פיזור

                        ברייטינג ד"שדשו לי בשער. וויי, לא שכחו אותי.

                        בסקר שנערך לקראת תוכנית האוכל של גיל חובב בערוץ 2 התברר שרוב הגברים רוצים להתחתן עם בשלניות.
                        הלך עלי.

                        vlvtunderground@gmail.com

                        דרג את התוכן:

                          מקאן לשם

                          6

                            

                          70 תגובות   יום חמישי, 18/10/07, 23:31
                           

                          אוף, לא נותנים לבת אדם להתבוסס במשברה בשקט, ללקק את פצעיה. איך שאני מכריזה "משבר" מיד מתפוצצת התקשורת משלושתמאות אלף סיפורים מרעישים יותר מהמשבר שלי.

                          אז לכן לקחתי פסק זמן מההתכנסות המשברית, ואף שקמתי היום לא בחמש כי אם בארבע, אני נושאת את דבריי:


                          פרנקReal
                          אורן פרנק כתב פוסט ביקורת על תוכנית החתולים של רפי גינת. פוסט סטנדרטי לגמרי, שנראה בדיוק כמו ביקורות הטלוויזיה של כל העיתונים ביום שאחרי, או כמו הביקורת שלי על דבריו של גינת בראיון שלו ל-7 לילות ביום שישי: ...חכם על חלשים... לא חושב שזו חוכמה גדולה לצאת נגד ענקים ותאגידים... וכאלה. לא חלפו יממות רבות, ופרנק פוטר על ידי אילן שילוח, שחש מחויבות להגן על נוחי דנקנר, הלקוח שלו.

                          הפוסט דנן, שבאמת, לא הייתה בו שום אמירה שעוד לא נאמרה, הוצף בעמוד הבית של דהמארקר מיום שני, אז נכתב, אבל מה שהתסיס את העניין היה דווקא ההתייחסות של ידיעות לפוסט הבוקר.

                          בעמוד השער של הכלכלה פורסמה ההפנייה "למה הפרסומאי של נוחי דנקנר משסה את כלבוטק בלקוח שלו"?

                          בידיעה בע' 4 כותב רז שכניק על הפוסט שפרסם פרנק ואני שואלת: ולמה ידיעות משסה את נוחי במשרד הפרסום שלו?

                          אותו פרסום הביא את שילוח לפטר את פרנק ממשרת המנכ"ל.
                          עכשיו, אם תקראו היטב, פרנק לא פוטר לגמרי, אלא ימונה כנראה על מקאן דיגיטל באירופה, כך שזה רק חצי נורא, בעצם

                          אבל אין ספק ששילוח הגזים, ונקט ברודנות ובשרירותיות. בדבריו של פרנק אין שום אמירה מזעזעת על דנקנר.

                           

                          גם שירה מרגלית זוגתו של שילוח זורזה בלידתה מאחר שאמרה בראיון לפני חצי שנה (?!?) שאין תחרות ממשית בין חברות הסלולר, וסלקום היא לקוחה של מקאן.

                          אז אחרי חצי שנה נזכר בכך בן זוגה? וממתי מפטרים אישה בהריון (כדי שלא יגידו, למה הוא כן והיא לא)?

                           

                          בקיצור, שילוח עבר את הגבול. מאוד. 
                          אני ממש משוכנעת שמחר בבוקר הוא עשוי לקום ולהבין שטעה. השאלה היא אם יהיה מוכן להודות בטעותו ולהבין שהרחיק לכת.
                          ואפשר גם לומר שזו הפעם הראשונה בישראל שאדם מאבד את משרתו בגלל בלוג שהוא כותב. סיפור קצת לא ייאמן.

                          ובשוליים: ידיעות וגלובס לא מזכירים בידיעות/כתבות שלהם שהבלוג של פרנק מופיע בדהמארקר קפה.

                          המארקר מצדו לא מציין שהראיון עם מרגלית התפרסם בפירמה של גלובס.

                          כמה עלובים וקטנוניים יוצאים שלושת העיתונים מהקטע הזה.


                          יום זיווני

                          אמיר זיו עזב את סופשבוע ועבר את הכביש לידיעות, למיזם החדש, כסגנה של גלית חמי.
                          זיו כזכור הגיע מעריכת G של גלובס בתחילת 2006 ובמשך חודשים ארוכים עמל עם ציפה קמפינסקי על פורמט חדש למוסף. את התוצאה קשה היה להכתיר כהצלחה. במקביל הצטננו עד מאוד יחסיו של זיו עם העורך היוצא של מעריב.

                          ככל הנראה לא היה לו כוח יותר להמתין לבוא שני העורכים החדשים, שבטח לא ישאירו אבן על אבן בקרליבך 2, והוא העדיף (אני משערת, לא יודעת את העובדות לאשורן) לא לחכות לרוע הגזירה אלא לשמש פה כסגן של חמי, אחרי שהיה עורך מוסף הדגל של עיתון.


                          כך יאה וכך יע"ה?
                          בדרך כלל אני לא נוטה להתערב במלחמות הקפה הפנימיות, ומתמקדת בשנאות הקטנות שלי פה ובמלחמותיי אני, ויש לי, תודה לאל. אלא שאחר הצהריים הגיע בתפוצת נאט"ו, פוסט שכתב יורם עבר-הדני, אחד מהבחורים המצוינים של הקפה, בלוגר משקיען ורציני הרחוק מאוד מהמוני התכנים הירודים המתגוללים בסביבה, ולא פעם קישרתי למרגליות המקלדת שלו.

                          אלא שהפוסט דהיום נקרא "מכתב גלוי לנועה אסטרייכר האמיתית והווירטואלית". רגע, ולנועה פנית לפני שפרסמת אותו? ביקשת את חוות דעתה? שהרי אדם רגיש אתה, לא?
                          ועל מה בכלל מתלונן יע"ה? על שהתצלום המקשט את הבלוג של נועה לא דומה לנועה אותה ראה באחד נגד 100. לא, זה לא שהוא אומר חלילה שהיא לא יפה, לא, זה לא שהוא כותב מילים מעליבות. הוא מתרעם על הלוק המוקפד ומשוח השפתון שנעלם בטלוויזיה. הוא איבד את דמי מור, מתבכיין יורם.

                          האמת שנדהמתי. יורם הוא במאי פרסומות. הוא יודע בדיוק מה המשמעות של כל זווית, אין נראים אנשים לפני איפור ואחרי, ואיך לכל אחד יש זווית מעולה וזווית פחות טובה וזווית ממש גרועה, ושתאורה זה הדבר הכי חשוב, ושהאופן בו אנחנו מצטלמים, אותו חלקיק שנייה תלוי בכל כך הרבה גורמים. בקיצור, יע"ה, במאי הפרסומות, מתלונן על שאין אמת בפרסום, ועל כך שתמונתה של נועה בבלוג מתעתעת.

                          יורם, אני מציעה לך, ותר על הפוסט הזה. הוא מטופש, הוא משונה, הוא לא סביר מאף אדם, ובעיקר בעיקר ממך. אני לא מכירה אותך אישית, אבל הדימוי שלי אותך כל כך רחוק מהפוסט הזה, שאני לא מבינה איך נוצר הפער.
                          מותר לטעות, אפשר למחוק. לא יקרה כלום. אין שום סיבה להעליב את נועה בפרהסייה (ואל תגיד לי שלא העלבת), היא לא עשתה לך דבר. וכמו כל אחד מאיתנו, היא בחרה בתמונה הטובה ביותר שלה, תמונה מושקעת ומקצועית. די, תודה שטעית, הרף מהשטות הזו.


                          לחם עבודה
                          למוסף יומי דרוש/ה
                          מפיק/ה בעל כישורי ניהול וארגון וקצת ניסיון.
                          אני מצנררת.


                          סיבוב הופעות

                          הבוקר כזכור סיפרתי את סיפור ולווט ב-TBWA. ראשית שמחתי נורא שזה סופר קל"ב ושאני יכולה להגיע לשם באופניים. שנית, הוקסמתי מיופיו של המקום, מהחללים המרווחים, מהעיצוב הקליל, תענוג. למנכ"ל יש בחדר מכוניות צעצוע ענקיות, אופניים משוכללים ושולחן צבוע בפסי צבע. ממש כמו ב-Big. בחיים לא ראיתי חדר כזה.

                          מתברר שמדי יום חמישי יש ארוחת בוקר מפוארת במשרד, ולאחר מכן הרצאה. אז אני הייתי הדיזרט של ארוחת הבוקר. סליחה, אגב, שלא אכלתי מהבורקסים הקטנטנים, זה פשוט מאחר שאני אוכלת ארוחת בוקר בחמש ולא יכולה אחרי ארבע שעות לאכול שוב. חוץ מזה נדמה לי שיש בבורקסים שומני טראנס.
                          תמיד מפתיע אותי לראות איך הסיפור משתנה ממקום למקום, וככל שעובר הזמן הוא משיל מעצמו את שומן התינוקות שלו, והופך שרירי ובטוח יותר בעצמו.
                          תמיד, אבל תמיד יהיה לי משהו הקשור לבלוגוספירה להיתלות בו מעיתוני אותו שבוע/יום, ותמיד יתעורר דיון בענייני השעה. היום, למשל, הוספתי את הבלוגים המסחריים לדבריי.

                          זהו, יצאתי החוצה לפני הצהריים לכבשן לוהט.

                          איזה עולם. מה עם הסתיו? הבטחתם, או שלום עכשיו או סתיו.

                           

                          vlvtunderground@gmail.com

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה