כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    ארכיון : 11/2007

    44 תגובות   יום שישי , 30/11/07, 15:17
     

    למשרד בלב תל אביב, העוסק בליהוק וייצוג שחקנים דרוש/ה מנהלת אישית.
    העבודה כוללת קשר רציף עם שחקנים, מלהקים, חברות הפקה ובמאים, ניהול מו"מ וסגירת חוזים, יחסי ציבור וכו'.

    הדרישות:
    ניסיון מוכח בתחום התקשורת
    היכרות מעמיקה ואהבה לעולם הקולנוע והטלוויזיה
    אנגלית ברמת ניסוח
    שליטה מלאה במחשב
    נכונות לעבוד במשרה מלאה עם שעות גמישות
    מייל לשליחת קו"ח:
    tvfilmdirector@gmail.com


    מערכת חדשות הוט בדרום מחפשת כתב או כתבת לסיקור איזור שדרות וישובי עוטף עזה.

     קורות חיים:

    atooan@gmail.com


    ל-nrg מעריב דרוש/ה כותב/ת מוכשר/ת וחרוצ/ה לתפקיד כתב/ת מחשבים, אינטרנט ותרבות דיגיטלית במשרה מלאה.
    יכולת כתיבה טובה, הבנה מעמיקה בעולם האינטרנט, יוזמה ויצירתיות - חובה. נסיון בעיתונות - לא חובה.
    נא לפנות בצירוף דוגמאות כתיבה כלשהן ל-
    dorak@maariv.co.il


    דרושים בדחיפות עורכים/ משכתבים לפרויקט חדש בעיתון, חסוי אך יוקרתי.
    new.news.project@gmail.com


    ב ה צ ל ח ה

    הצעות נוספות הרוצות להיכנס למהדורה זו - אוצו חושו.

     

    vlvtunderground@gmail.com

    דרג את התוכן:
      45 תגובות   יום שישי , 30/11/07, 10:10

      (זהירות, פוסט ארוך במיוחד, בהחלט יותר מדי.
      אבל אפשר לקרוא ע"פ כותרות ביניים ולדלג על מה שלא מעניין
      )
       

      אני לא יודעת כמה בלוגרים-עיתונאים (או עיתונאים לשעבר) היו בכנס העיתונות באילת. אולי רק אני ויואב, אבל גם הוא לא כתב בזמן אמת. מה שהייתי צריכה לעשות זה לייב בלוגינג, פאנל אחרי פאנל, לדווח מהשטח. אבל למעשה לא היה אינטרנט אלחוטי באולמות האירועים של הילטון, ואילו בחדרי המלון (לא שהיתי שם) עלה אינטרנט 15 דולר ל-24 שעות, סכום מטורף לכל הדעות. בטח ובטח כשמדובר בעיתונאים, שמחוברים, או צריכים להיות מחוברים 24/7 לרשת. חוץ מזה לא היו באולמות שקעים להתחבר אליהם, וסוללה מחזיקה מעמד שלוש שעות, וגם בין הפאנלים לא היה לי זמן. התוצאה היא שאת הסיכומים שלי אני מגישה באיחור ניכר, אחרי שמדורי הברנז'ה כבר כיסו את הכנס, ואפילו בעיתון המודפס כבר נאמר הכל.

      מגוון ציטוטים שהצלחתי לפענח מכתב ידי המחברתי:

      פאנל התקשורת 2008 לאן?

      משה ורדי: "מספר קוראי הכותרות הולך וגדל. אנשים מדפדפים דקה (למשל בתי הצעירה)... היה לי חבר שאמר לי שהוא מאוהב בעיתון. לפני שהוא קורא אותו הוא מחזיק אותו, מסתכל עליו כמה דקות.
      ..." שני סוגי האומנות שאני מכיר זה בניית כינורות ועריכת עיתון".

      חגי גולן חושב שהעיתונות המודפסת דווקא נמצאת בפריחה, ולראיה, חינמון אחד או שניים, ומיזם חדש בתחום הכלכלי של ידיעות: "בניגוד לירידה בתפוצת עיתוני הנייר אצלנו יש אינפלציה. אני מניח שמי שמוציא אותם יודע את החשבון".

       

      נעדרו מהפאנל (למרות שהובטח בתוכנייה): אבי וייס ועמוס רגב.


      פאנל יחסי צבא ותקשורת
      השאלה המרכזית הייתה עד כמה לדווח מה קורה בצבא, מתי, ובאיזו רזולוציה.
      גיא בכור: "התקשורת נכנסה לוואקום של הפוליטיקה, של השלטון... התקשורת מאוימת ונלחמת על חייה".

      אלון בן-דוד (המנחה): "התקשורת פמפמה שלושה שבועות שוועידת אנאפוליס לא שווה, והנה הוועדה טפחה על פניה".

      אבי בניהו: "לא טובה הדברת והקשקשת של האלופים והתתי אלופים שמברברים"
      רון בן-ישי (בפאתוס): "אני לא עיתונאי, אני עיתונאי ישראלי"
      "...במקום שאני אקבע אם גל הירש מתפקד כהלכה ע"ס רכילות של מח"ט בזמן מלחמה, אלא אם כן אני רואה דגל שחור מתנפנף, לא הייתי נותן לזה משקל, כי האמירה הזו זניחה...ראינו את הסרט של נורית קידר שתפסה מח"ט - תסלחו לי, אני לא רוצה - "...
      הערות שאר חברי הפאנל: "ייחודי"; "צבעוני"

      "...הספרים שהתפרסמו אחרי המלחמה - מצד אחד הייתי ירוק מקנאה, כי לחבר'ה האלה הייתה גישה לחומר סגול של צה"ל. לי לא הייתה. הספרים לא מגלים רק איך מתקבלות החלטות, אלא גם נוהלים, שיקולים ומילות קוד. הספר הוא נפלא, טקסטבוק לנסראללה. כל שירות מודיעין היה משלם מיליארדים עליו".
      בניהו (אני מקווה שאני לא טועה והוא הדובר): "זאב שיף עלה על סקופ ענק לפני מלח' המפרץ, שאין מספיק מסכות ושהן מקולקלות, אבל הוא החליט לשתוק ולספק על זה 15 דקות אחרי, לא לפני".
      רב"י: "אחת הטענות הייתה שעיתונאים התלוו לכוחות בשטח. אבל אני אומר, עיתונאים לא יצאו לשטח".
      אל"מ סימה ואקנין-גיל, הצנזורית הראשית: "הצנזורה תמיד מפעילה שיקול דעת פר הקשר. אתם רואים את הצנזורה כדרקונית, אבל אנחנו מנהלים מאבקי אימים מול מערכת הביטחון".
      הדס שטייף: "קראנו לכל אלו שלא יצאו לשטח 'כתבי מרפסת', כי בחמש הם היו עולים לשידור מהמרפסות. בשם העיתונות לא מותר הכל. להיות במלחמה ולדעת שהבן שלך נמצא לידך, ואת רוצה לגונן עליו, את לא רוצה לומר הכל. מוטלת עלינו אחריות גם כאזרחים. יש מספיק מה לשדר ולא צריך לשדק הכל בזמן מלחמה".
      מנחם הורוביץ: "כשנהרגו הרבה חיילים בגבול הצפון אני זוכר שלא רצינו לומר דברים שידאיגו את המשפחות... היום נהרגים חיילים, בעיקר אנשי מילואים, ויש הגדרה חדשה 'ישראלים נפגעו כתוצאה מירי על מחסום'... זה פשוט פשע.... האינטרנט צריך להיסגר!" (הוא התכוון בהקשר הספציפי הזה, אני מניחה. כלומר מקווה).
      אב"ד: "למה לא לצמצם את מספר ההורים הדואגים"?
      הורוביץ: "למה אי אפשר לשתוק כמה שעות עד שהמשפחה יודעת? החוק צריך לעזור לצנזורה לסגור את האינטרנט".
      בניהו: "יש בצנרת יוזמות חקיקה בענייני עיתונות".
      הצנזורית: "כאזרח מהשורה צנזורה ודמוקרטיה לא הסתדרו לי. היום, שנתיים אחרי, זה אחד הדברים המדהימים שהמדינה יצרה. אנחנו לא עובדים ע"פ תקנון, אלא ע"פ הסכם הבנות. צנזורה מונעת תישמר רק אם תהיה הבנה ביננו לבינכם".
      אהבתי שדווקא בדיון בענייני צבא היו שתי נשים.


      פאנל ערבים בתקשורת (מנחה טלי ליפקין שחק במקום רביב דרוקר שהבריז):
      ניצן חן (טוב, כבר שמעתם את הציטוטים האלו): "כל מיעוט מוריד רייטינג, מבטא כבר מוריד רייטינג".

      ורד ליבנה, מנכ"ל אג'נדה: "ערבים לא מורידים רייטינג", ונותנת דוגמאות מסדרות - כמו הפרק של המשפחה הערבית באמא מחליפה, או עבודה ערבית.
      למעשה ורד התחילה במצגת שחשפה את כל כלי התקשורת בהם לא עובדים ערבים, שזה יוצא כמעט כולם, למעט ידיעות, גל"צ והארץ.

      את הארץ ייצג ג'קי חורי, שהסביר שאין לו בעיה לסקר כל דבר, רק כתב צבאי הוא לא יכול להיות, כי הוא לא מבין בתחום.
      ניצן חן נשאל על הכתב הממומן, וטען שלמען העדפה מתקנת הכל קביל.
      התכתשות קטנה נרשמה פה בין עמוס שוקן לבן-דרור ימיני, כשהראשון הזכיר לשני איך הקדיש כפולה שלמה למאמר מערכת של הארץ על אי מכירת קרקעות לערביי השטחים.


      פאנל הון, שלטון ועיתון
      קראתם כבר הכל על מיקי רוזנטל ופצצת ידיעות שלו, אבל מרוב מהומה, שכחו להזכיר שד"ר עוזי אלידע מאונ' חיפה חזר לפרשת גאידמק /גברים בשחור/ רונאל פישר, ומיקי שוב הסביר שעזב את התוכנית בו ברגע שנודע לו שפישר מייצג את גאידמק אחרי שראיינו אותו. סקופ שלי דאז.


      פאנל האינטרנט - השפעתו על העיתונות
      בפאנל אותו ניהל חיים שיבי, ובו ישב עמוס שוקן בקז'ואליות על הרצפה (וזה שובה לב. באמת), כמו עוד לא מעט אנשים, פשוט כי האולם הקטן שהוקצה לפאנל היה מלא עד אפס מקום, השתתפו רותם דנון, אבי משולם, שמוליק שם-טוב ופרופ' שיזף רפאלי (שזכה מהקהל למחמאות על שהוא איש האקדמיה היחיד שמדבר לעניין).
      אף שהוקצו לכל אחד מאיתנו 7-9 דקות, דיבר שם-טוב הרבה יותר, בעיקר על נפסדותו של האינטרנט, העובדה שכל מה שזז יכול למצוא שם את מקומו ועל היעדר הסטנדרטים.

      אני נזעקתי להגן על הרשת (וכאן אני רוצה לסייג את דבריי: צודק שמוליק, יש ויש גידולי פרא באינטרנט, אני לא אומרת שלא), אבל לא הספקתי כמעט לומר מאומה (רציתי לספק אנקדוטות ואף קונפליקטים מעיסוקי הנוכחי, כעורכת אתר תוכן גולשים).
      שאל אותי שיבי מה הייתי עושה אם היו מספרים לי שבדסק חדשות מסוים איקס אומר שזד הוא
      אפס מאופס. עניתי שאין מצב, שבחיים לא הייתי כותבת דבר כזה על מישהו.
      מתברר שזה עצבן את אבירמה גולן, שהסתובבה לשתי עלמות שישבו מאחוריה ואמרה להן - "כמעט הרבצתי לה" (לה=לי). השתיים, במקרה, הן חברות שלי.

       

      עכשיו, מה לי ולה?

      לפני כמה חודשים התקשרה אלי גולן הביתה כדי לבקש שאמחק טוקבק על אודותיה, שקראה באיחור של שנה. מחקתי מיד, והסברתי לה שאני לא בודקת את אמיתותם של טוקבקים, ומוחקת רק אם יש חשד ללשון הרע או להוצאת דיבה. סתם שקר, אגב, אינו בהכרח הוצאת דיבה. גולן סיפרה לי באותה שיחה (למעשה שתיים) שהתקשרה לשוקן כדי לספר לו על מעשה הנבלה שנעשה בה.

      אבל התברר שאף שחשבתי שיושרו ההדורים גולן עדיין כועסת עלי.

      ניגשתי אליה ושאלתי מה העניין. גולן ענתה שהיא כבר לא רוצה להרביץ לי, אבל חזרה ואמרה שנתתי יד לפשע - כלומר אפשרתי לכתוב עליה כך וכך. חזרתי והסברתי שיש הבדל בין טוקבק לפוסט, אבל לא שכנעתי אותה ונפרדנו בצינה.


      (פה מסתעף הסיפור: אותה עיתונאית שכתבה את הדברים נגד אבירמה הכפישה אותי בהמשך לאורך חודשים, ובין היתר האשימה אותי בכך שאני מגינה על אבירמה ועושה יד אחת איתה! כן כן. מה שנקרא, לוז-לוז סיטואיישן)


      לא חלפו כמה שעות, ובפאנל הסוער של רביעי בערב - האם נשחק מעמדו של העיתונאי, הבנתי מהיכן לקוחה הקביעה של אבירמה. מישהו (לא זוכרת מי) שאל את שוקן איך הוא מסביר את האמירה של יוסי ורשבסקי בערב ראש השנה, שוועד העובדים המתארגן הוא "אויבים מבית".

      שוקן הסביר שהאמירה התייחסה אך ורק לכעשרה ביטויים מגונים בבלוג של הוועד. ומהם הביטויים המגונים, הקשינו?

      או. שוקן התכוון לכעשר אמירות בטוקבקים, שעיקרן "אני את המנוי שלי להארץ הפסקתי". זה היה הנימוק שלו לאמירה "אויבים מבית". אני לא מצליחה להבין מה כל כך נורא באמירה הזאת, ואיפה יש בה הסתה או כל דבר אחר.

      ואז הבנתי את מקור המרמור של גולן, שלמעשה נוקטת בגישה השוקנית/ורשבסקית: יש טוקבקים שצריך למגר, גם אם הם בגדר הבעת דעה. ואם הותרת אותם על מכונם, את/ה הפושע/ת.


      לאורך כל הפאנל יוסי בר מוחא ועמוס שוקן החליפו מהלומות מילוליות. שוקן הזכיר שבר מוחא כינה אותו פעם, בוועדת הכלכלה, "סוחר עבדים", ושהוא מרגיש פראייר על שהסכים לבוא בכלל, ואז בר מוחא מתנפל עליו בכמה הוא אוהב אותו למעשה, ובקיצור, עקץ כדבורה ונישק כפרפר.


      בתשובה לטענה על כך שרוב העיתונאים הצעירים לא הגיעו לכנס, והאם ראוי שהעיתון יסבסד את בואם, ענה שוקן שלא נתן על כך את הדעת, ושכל עיתונאי רשאי לעשות במשכורתו כרצונו, אבל הוא בהחלט יחשוב על כך בעתיד.

      שוקן, אגב, הבהיר - תשכחו מחוזים קיבוציים, זה נגמר לפני 30 שנה, העולם השתנה. בזכות החוזים האישיים, כך אמר, הוא יכול להעסיק היום פי 4 עיתונאים מאשר בעבר.


      רותי סיני, שישבה גם היא בפאנל, כתבת הרווחה של הארץ ופעילה בוועד הזכירה את דהמארקר, וטענה כי מאחר שהעיתון צריך למלא המון עמודים בכל יום אין בו כלל בקרת איכות, והתוצאה ניכרת.


      ועוד תשובות לחידון מאתמול

      ענת ג'ורג'י, עורכת מארקרוויק אמרה לסגן ראש עיריית אילת, שהתלונן על שאין סיקור לכנס "אז תיקח יחצ"ן".

       

      רועי דוידזון ממכללת נתניה הוא זה שהציע להקצות כמה עמודים בעיתונים ל"הודעות לעיתונות" (יענו קומוניקטים).

       

      ענת קם, הכותבת בערוץ ברנז'ה נידח ואומלל היא זו שידעה לאבחן יפה שהיא פרסונה נון גראטה בשולחן שישבתי לידו.

       

      יואל מרקוס, שקיבל פרס מפעל חיים בכנס, ונבצר ממנו להגיע לאירוע - שוקן לקח את הפרס במקומו - סיפר לשוקן, שהתקשר אליו במהלך הפאנל, שצפה בכנס באמצעות BlogTV של תפוז. שוקן הפנה מבטו שמאלה ואכן ראה אל נועה מהבלוג משגיחה על המסך.


      מיילבק

      באשר להיעדרו של הדור הצעיר, לתשומת לב יוסי בר-מוחא וכל השאר:


      מייל א' שקיבלתי:
      אני עורך בדסק החדשות של הארץ ושייך למה שאת מכנה "הדור הצעיר". אני יכול לומר חד משמעית שהנוכחות האפסית של הדור הצעיר בכנס היא פועל יוצא של העלויות הגבוהות והאופי "היוקרתי" שניתן לכנס הזה.

      מה שכתבת לגבי חוסר הרצון של עיתונאים צעירים להתאגד הוא כמובן לא נכון. דסק החדשות בהארץ הוא הדוגמה הניצחת - כולנו פעילים ותומכים בהתלהבות בוועד העובדים החדש של העיתון. מהיכרותי עם עיתונאים בוותק ובגילאים שלי בעיתונים ואתרים אחרים אני יכול לומר לך שהגישה דומה - התאגדות היא טובה ורצויה.

      אבל אגודת העיתונאים החליטה שהיא רוצה להידמות ללשכת עורכי הדין ולקיים כנס מפואר במלון באילת. עורכים בני 25-35, חלקם הורים צעירים, עם משכורות פתטיות שעובדים 4-6 פעמים בשבוע, לרוב ערבים, בשום פנים ואופן לא יכולים להשתתף באירוע שכזה. אני לדוגמה, צריך לוותר על החופשה השנתית שלי ולהפסיד ימי עבודה בשביל להשתתף בכנס (ובאופן עקרוני הכנס בהחלט מעניין אותי ורבים כמוני). נראה לך הגיוני?

      אם הכנס היה נערך בתל אביב או אפילו בהרצליה, היית רואה המוני צעירים. אבל כנראה שזאת לא היתה הכוונה. אגודת העיתונאים רצתה להאדיר את שמה ואת שם המקצוע בדרך הלא נכונה - מלמעלה. במקום לעשות זאת מלמטה, דרך הפועלים השחורים של העיתונים והאתרים, שעוד עשור או שניים ינהלו אותם.

       

      ועוד אחד:

      ...תהית-שאלת מדוע הדור הצעיר של העיתונאים לא נמצא, אז אני אענה לך למה אני לא נמצאת. חד וחלק: בגלל הכסף. זה פשוט יקר מדי

      אם אילת היתה איזה יעד אטרקטיבי עבורי אז עוד אולי היה אפשר גם לעשות מזה את החופשה השנתית, אבל גם אילת היא לא, וגם - חופשה בסוף נובמבר בעיר חופים? לא ממש.

       אני שייכת לדור צעיר של כותבים ועורכים, במקרה שלי מהעיתונות המקומית. הייתי שמחה להזדמנות להחליף דעות, רעיונות והתלבטויות, ובעיקר לשמוע, אבל אני לא מרגישה שיש לי מה לחפש בכנס כזה עם כל בכירי הגוורדיה, ובעיקר אין לי איך לממן את זה.


      וטוקבק של סלבאדור:

      במקום להתעסק במי אמר למי, למה וכמה, אפשר להגיד כמה מילים על הדברים המעניינים שאמר יהודה פרל, אבא של דני, שהגיע ונתן כמה נקודות למחשבה על תפקידו של העיתונאי ושליחותו. ברנאר אנרי-לוי כתב על זה ספר מרתק, חצי עולם קרא אותו, מישהו אמר מילה על התובנה של לוי, שהיא היא, לדעתי, התובנה של "העיתונאי החדש", מישהו אמר על זה מילה? רני רהב עשה את הסטנד-אפ הרגיל שלו וכולם שבו לת"א שמחים וטובי לב). גם גדעון קוץ, אגב, אמר כמה דברים מעניינים (בצורה משעממת להחריד, כדרכו) על המעמד "הלא קיים" של כתב חדשות החוץ הישראלי, בעוד במקומות אחרים בעולם מקומו הוא מהאיתנים במערכת. אבל בפרובינציה כמו בפרובינציה, מגיעים להתחכך, להראות ולהיראות. לא מצאתי תובנות חדשות באשר למעמדו הנשחק של העיתונאי הישראלי ובאשר להעדפתם של בעלי ההון להעסיק אנשים צעירים, עושי דברם, שמוכנים לחיות עבור לירות בודדות, בעוד המנוסים, המקצוענים האמיתיים או שעוזבים מרצונם או שנעזבים מרצונם של אחרים. וולטר קרונקייט, פיטר ג'נינגס, דן ראדר אפילו לארי קינג, עד איזה גיל עבדו ועובדים?
      אתה צודק, אבל כמה פאנלים התנהלו במקביל. עכשיו, לצערו של הפאנל בו השתתף יהודה פרל (ישראל בתקשורת הבינלאומית), הוא נערך במקביל לזה של הון, שלטון ותקשורת, ממנו יצאה הפצצה של מיקי רוזנטל  שעשתה כותרות על רשימת מחמדי ידיעות, ביניהם שר התקשורת, שנוני מוזס חפץ ביקרו. אשר על כן רוב, או כל המדווחים היו שם, וגם אני.
      אבל אני שמחה שהפקת משהו מהשידורים שלנו (סלבאדור כתב שצפה בכנס, לא היה בו)!

      ושאלה

      כמה צפו בשידורי BlogTV מהכנס?


      מי לא בא?
      שאר המו"לים לא טרחו להגיע, וכך יצא שחלק גדול מהאש הופנתה לעמוס שוקן ולהארץ.

      צדק גם allaround כשאמר בשבוע שעבר שאין כמעט יצוג לידיעות. לא רק זה, גם מהמעט שלכאורה צריך היה להגיע, סבר פלוצקר נעדר.


      מה חסר?

      כמו שכבר אמרתי - הרבה יותר שיחות על אינטרנט, בלוגים ועיתונאים וכל זה.

      וגם על עיתוני הבידור ומדורי התרבות היה חסר דיון, אבל בר מוחא הבטיח שהמחדל יתוקן.  ויותר מהכל, ולא לשכוח את העיתונאים הצעירים, כמו שכבר כתבתי ביום הראשון,  וגם פה בר מוחא הרים את הכפפה.


      אגב, כמה עיתונאים יש בישראל?
      6,000, לפי מספרים שנמסרו בכנס. לא יודעת מאיפה הנתונים.


      קורעים בקפה, אילת

      הפוסט של עינת מירון על אילת, ובו אלפי תובנות מחכימות נוספות מפאנלים אחרים. 

      ובלוגלנד גם יחד

      וגם אורי קציר כתב על הכנס, והזכיר את הס.מ.ס ששוקן הקריא קבל עם (איך שכחתי לכתוב):

      '
      'גל גיוסים חדש, אגרסיבי ואלים מקודמיו מבצע המיזם בקרב עובדי גלובס ודה מארקר''.


      לפני פיזור

      הצטברו מלא דברים ובקשות ולחם עבודה על שולחני, אבל אקדיש לזה פוסט בהמשך. לא שכחתי כלום, הכל כאן, אבל אני לא רוצה להעמיס יותר מדי.

      כן, הגזמתי פראית עם אורך הפוסט הזה, ועוד השארתי מיליון מילים בחוץ.

      vlvtunderground@gmail.com

       

      דרג את התוכן:
        22 תגובות   יום חמישי, 29/11/07, 21:54

         

        היום הוגשה התביעה שלי נגד מעריב. 14 יום אחרי מכתב ההתראה שלא זכה לתגובה, הוגש  כתב התביעה והגיע ליעדו .

        התביעה בעיקרה מתייחסת לסכום הפיצויים ששולם לי אחרי כ-14 שנים במעריב .
         והסכום - תחזיקו חזק - כ-48 אלף שקל (כ-3,400 ₪ לשנת עבודה).

        איך אמר שבתאי חתם:  " זה מה שאנחנו יכולים לתת"

         

        כתב התביעה הארוך והפתלתל מתאר את הדרך הארוכה שהביאה אותנו עד הלום. עו"די (רמי לנדא) הזיע קשות (וקילל אותי נמרצות) כדי למצוא את ידיו ורגליו בין שלל תלושי המשכורת שהערמתי עליו ואשר הצטברו במהלך שנותיי היפות שם (ולגמרי היו שנים יפות, בזכות האנשים איתם עבדתי ).

        כתב התביעה מתאר איך הוכנסו סעיפים פיקטיביים למכביר לתלוש המשכורת שלי, כולל אחזקת רכב בסכום ניכר למרות שאין לי אפילו רישיון נהיגה, איך נמנעו ממני הטבות בסיסיות להן זכאים עובדים, איך נשלל ממני החלק הארי של פיצויי הפיטורים להם אני זכאית על פי דין ואיך גם אותו חלק עלוב ששולם לבסוף, שולם תוך איחור ניכר המהווה הלנה. וכאמור בכתב התביעה:

         " ... והכל בניגוד מוחלט לדין, כמו גם בניגוד מוחלט לצדק הבסיסי והמצפון . כך, העיתון שמאמריו הצדקניים זועקים חמס בגין פגיעה בזכויות של עובדים (של מעסיקים אחרים כמובן), פגע יום יום ושעה שעה בתובעת, שהשתכרה גם כך שכר זעום יחסית לכמות שעות העבודה שהושקעו על ידה. תרגילים שהוקעו אל עמוד הקלון על ידי בתי הדין הונהגו אצל הנתבעות ביחסיהן עם התובעת כדבר שבשגרה".

         

        סכום התביעה הוא כ-170 אלף שקל.

         

        המשך יבוא.

         

        vlvtunderground@gmail.com

         

        דרג את התוכן:
          22 תגובות   יום חמישי, 29/11/07, 10:00

           

          אני יודעת שהציפייה גדולה, אבל רק עכשיו, אחרי תלאות שלא יתוארו, הצלחתי להתחבר לרשת בקפה הילל שבקניון מלכת שבא.
          רק עשר דקות נותרו עד תחילת המושב האחרון של כנס העיתונות הראשון באילת ולי יש לתמלל כמעט מחברת מלאה (למה מחברת? מה, אין לך לפטופ? יש, אבל) מכל אירועי אתמול.
          הסיפור המלא יסופר בלילה או מחר, אבל בינתיים כמה טיזרים:

           

          * מי המו"ל שישב על הרצפה בפאנל האינטרנט (כי לא היה מקום)?

           

          * מי רצתה להרביץ לי אבל חזרה בה (זמנית?)

           

          * מי אמרה (תוך שהיא מצביעה עלי) "אני פרסונה נון גראטה בשולחן הזה"?

           

          * מי אמר שהוא אוהב את שוקן?

           

          * איזה עיתונאית אמרה שבעיתון איקס צריך למלא הרבה עמודים, ולכן התוצאה לא איכותית?

           

          * איזה עיתונאי נחשב שלא הגיע לכנס צפה בו ב-BlogTV?

           

          * מי הציע להקצות עמודים מהעיתון היומי ל"הודעות לעיתונות"?

           

          * מה אמרה ענת ג'ורג'י לסגן ראש עיריית אילת?

           

          זאת ועוד, בלילה.

          ד"ש מכולם.


           

          השיר של עמיר

          היום לפני שש שנים , 29 בנובמבר 2001 , נפטר ג'ורג' הריסון . מתוך Abbey Road , אלבומם האחרון של הביטלס, הנה Something  . השיר היפהפה הזה נחשב בעיני רבים לאחד משירי האהבה הגדולים של כל הזמנים . 

           

           

          דרג את התוכן:
            57 תגובות   יום רביעי, 28/11/07, 09:08

            הוותיקים

            בהערכה גסה, ממראה עיניים, לפחות 700 (יש מצב גם ליותר) איש הגיעו לכנס העיתונות הראשון באילת. מי ומי בבאים? בעיקר הוותיקים. המוני אנשים שפרשו מהמקצוע, וגם כאלו הנמצאים בעיצומה של עשייה, אבל מהדור הוותיק והמבוסס. המאוד מבוסס. חלילה, אין לי שום דבר נגד בגרות, בשלות וקרדיט של עשרות שנים, הרי זה לא שאני כל כך רחוקה משם, אבל איפה הדור הצעיר? איפה מאות העיתונאים הצעירים, אלו שנמצאים בראשית הדרך, או אפילו שנתיים, שלוש וחמש במקצוע, אלו שמהווים את הדור החדש עליו מדברים פה? נציגים ספורים ובודדים שלהם נמצאים כאן, אם בכלל. כתבים צעירים, עורכים בדסקים, עורכים מתחילים? אותם כמעט ואי אפשר לראות. האם זה באמת בגלל המרחק ובגלל המחיר? או שאין להם עניין להתאגד, לחבור יחדיו, לדבר על מה יהיה?

             

            הנשים

            העניין ההוא, שנמאס כבר לטחון על אודותיו.

            יריב בן אליעזר אמר אתמול בכנס שיועד לעסקי היח"צ, שבסקר/מחקר שערך בסוף שנות התשעים מצא שהעיתונאי הישראלי הוא זכר, אשכנזי, יליד גוש דן. ועכשיו? שום דבר לא השתנה. את ייצוגם של הזכרים האשכנזים אפשר למצוא בפאנלים המורכבים ברובם מגברים. כן, פה ושם אפשר למצוא את יפה ויגוצקי מהחינוכית, את טלי ליפקין שחק, את אורלי וילנאי ואף אותי, היום, אבל בראש מערכות המידע והתקשורת עומדים גברים, אין בכך שום דבר חדש ולא נראה לי שמשהו עתיד להשתנות בקרוב.

             

            אחד הכנסים הסוערים אתמול עסק ביחסי (האביוז?) עיתונות ויח"צ.

            רני רהב טען בתוקף שהאתיקה הכפילה ושילשה את עצמה בשנים האחרונות. או בלשונו: "אם אתה חושב שאפשר לשחד את שושנה חן בקרמבו שהיא לא אוכלת, אתה טועה".

            וגם "אנחנו שולחים מוצר אחד, לא קרטון".

            וגם: "המשרד שאני עומד בראשו - לא לקחנו עיתונאים לחוות בריאות ליומיים להשיק שעון. אם מחר נחנוך מלון ניקח עיתונאים ליום. את (לטלי ל"ש שהנחתה) יכולה לבדוק בהיסטוריה, לא עשינו את זה בחיים, כי אני לא חושב שנכון לעשות את זה... מחובתה של התקשורת לעשות איקס על עניין כזה (אם שולחים עיתונאים לזמן לא סביר למלונות וכאלו).... גם ג. עיטור היה מתקשר לפני 30 שנה ליחצ"ן לקבוע לו ראיון עם כוכב".

            והפאנץ' ליין: "אני חושב ש-99.9 מהעיתונאים הם יותר טהורים מטהורים".

            דרור שטרנשוס, יו"ר אג'נדה: המצב הולך ומשתפר.

            יריב בן אליעזר: "לי אין טענות, שכל משרד יצ'פר את מי שרוצה. יש לי בעיה עם מי שלוקח.

            יש לי בעיה עם מי שמתמסר... העיתונות הפכה את עצמה למזנה, היא עובדת בשירות ענקי הון".

            יואב צור: "המצב נעשה הרבה יותר גרוע. גם למוכר ארטיקים שעשה רמיקסים ורצינו לראיין, יש יחצ"ן"

            שטרנשוס: "קשה מאוד להכניס לתקשורת עניינים חברתיים".

            אחר כך, בכנס על אודות השידור הציבורי התייחס טומי לפיד לנושא:

            "אין הבדל בין דובר ליחצ"ן. למה מכובד להיות דובר ולא להיות יחצ"ן? אולי בגלל שדובר מרוויח פחות".

            ויריב ב"א עונה לו: "לא דיברתי על דוברים ולא על יחצ"נים, אלא על אנשים כמוך שסתמו את חופש הדיבור".

            טומי: "יריב הוא יחצ"נן של 2 מפלגות".

            ואחרי שהוויכוח הזה לא הסתיים, עבר טומי לענייני הרשות: "הציבור לא יודע ש-90 אחוז מהאשמה היא של הוועדים שחולבים את רשות השידור כבר עשרות שנים. בכל המיזמים המסחריים אפשר להגיד you r fired, ברשות השידור אי אפשר להגיד את זה".
            שלום קיטל: "אבל גם אני השתדלתי להשתמש מעט מאוד במשפט הזה".

            דומה שכל עובדי רשות השידור הגיעו לפאנל הזה, והשתתפו בו באופן פעיל בקריאות ביניים מהקהל. בעיקר הזדעקו להגן על כבודם, ולהתגונן מפני חרב הרפורמה המאיימת. הם חושבים שהמנכ"לים אשמים, שהמינויים הפוליטיים אשמים. אבל אבטלה סמויה. איגודים אכזריים? לא ולא. בכל ערוץ שידור ציבורי בעולם יש פי שניים ושלושה עובדים מאשר ברשות השידור. כך לדבריהם. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני שומעת לפחות את העובדים, אלו שרוצים לקצץ במאות בהם, מדברים.

            רגע, ורכילות, נו?

            דליה מזור נראית מעולה. מעולה. מעולה. בלי פילטרים, מאפרת ותאורה. בלי פוטושופ ובלי כלום.

             

            דורון גלעזר? פה. עמוס שוקן כנ"ל. חגי גולן גם.


            אהרל'ה ברנע בילה את הטיסה בקוקפיט. כן, לכל אורכה.

             

            איש אחזקה בשדה דב ליוסי שריד:

            "יוסי, אתה חסר".

            יוסי: "כן המחליפות שלי גורמות לכולם להתגעגע אלי".

             

            יש עוד מלא אנקדוטות ואירועים לרוב. אבל אני חייבת לרוץ.

            חפשו אותי היום בצהריים.

             

            וכל השידורים בלייב ב-BlogTV, עיינו בפוסטים קודמים.
            והנה השידור.


            השיר של עמיר

            אוסף חדש, ובקרוב איחוד חלקי , והנה Communication Breakdown של לד זפלין. התפרצות טהורה של אנרגיה .

             


             

             

            vlvtunderground@gmail.com

            דרג את התוכן:
              25 תגובות   יום שלישי, 27/11/07, 15:14

              המטוס נחת.

              טסתי עם אושיות רבות מספור, אבל אני שומרת על דיסקרטיות.
              המלון? אמממ.

              אי אפשר להתחבר מהלובי.

              אז איפה אני עכשיו?

              באולם הכנסים של ההילטון, מעמדת השידור של

              BlogTV.

               

              הקישורים לשידור החי (בעוד רבע שעה) בפוסט הקודם.

               

              (נ.ב. סנדוויץ' בריאות בבולוואר ובקבוק סודה, 43 שקלים? מה זה פה, תל-אביב?)

               

              עדכון, 20:10

              והנה השידור: טקס הענקת מפעל חיים ליואל מרקוס ושלום קיטל

              דרג את התוכן:
                43 תגובות   יום שלישי, 27/11/07, 08:01

                ובכל זאת, משמח לקרוא שמיקי חיימוביץ' מרוויחה 150 אלף ש' לחודש, הכי הרבה מכל המגישים. נכון שזה לא במקום כל אותן מאות אלפי נשים שמרוויחות פחות מעמיתיהם, מכל מיני סיבות, אבל עדיין. קורטוב של שמחה.

                 

                נכון חיים יבין רק אתמול הודיע על פרישתו? אז זהו, בגלל זה לא הצליחו עדיין בערוץ 1 למצוא לו מחליף, וגם לא לפצוח במהדורה החדשה (זה צריך היה, אחרי דחיות מרובות, לקרות ב-1 בינואר ויידחה בחודש). ככה זה כשאנשים מודיעים במפתיע על עזיבתם. אין זמן להיערך.


                סינמסקוּP

                יאיר רוה כתב שני קטעים לוראייטי, עיתון התעשייה האמריקאי הכבד.


                קורעים בקפה

                רמי הסמן מסביר איך להיות מיליארדר.

                המדור של כנרת רוזנבלום, מפריזה, עלה אתמול ב-24 ובו היא מספרת איכה הגיעה לפריז.
                אני מציעה שאחרי שני ימי צינון תעלה אותו לבלוג.


                נו מור פור יו
                עוד קמצוץ סיינפלד: בעמודי החדשות של ידיעות, בידיעה הנרחבת על סיינפלד הובטח פירוט של מסע הקניות שלו בישראל ב-24. אני עוד מחפשת. אה. בעלוקה. איך לא חשבתי.


                נשים נשים
                על אתרי נשים באינטרנט (כולל דברים של חב"ה)


                * למה?
                כי אני לא פוקדת מקווי מים ואור שמש כבר שנים.


                אני ממריאה הבוקר לכנס העיתונות באילת. במלון בו אהיה אין אינטרנט בחדרים, אבל יש, כך אומרים, בלובי (עוד נראה). ידיעות ומעריב לא משנעים את המנוי שלהם לאילת, וגם כך, מותר להקפיא לשלושה ימים לפחות (לכן לא קיבלתי אותם היום. וזה, כדי שאקבל בסו"ש). הארץ דווקא קיבלו את רוע הגזירה בלי ניד עפעף והבטיחו להגיע (אבל כאמור, עוד נראה).

                 

                באולמות הכנסים צריך להיות כמובן אינטרנט אלחוטי, אבל שמעו, לא מבטיחה. שורה תחתונה: אין לדעת אם ומתי אוכל לכתוב משם.
                לא נורא, את זמן הכתיבה אמיר במסעות רכש בבולוואר התמרים או מה שזה לא יהיה. מתי בפעם האחרונה הייתי באילת, אגב? אני מעריכה שלפני עשר שנים לפחות. אולי יותר, אני לא רוצה להתחייב.


                לוח האירועים של הכנס.
                הכנס יועבר בשידור חי ב-BlogTV של תפוז

                כנס ראשון

                כנס שני

                כנס שלישי


                 השיר של עמיר

                 צמד צרפתי מעולה בשם AaRON (ככה כותבים את זה ) הוציא השנה דיסק בכורה , ומתוכו - Lili . שיר קצת מריר , קצת מלנכולי . 


                לפני פיזור
                עוד יומיים נותרו למעריב להגיב על מכתב האתראה.

                 

                vlvtunderground@gmail.com

                 

                 

                 

                 

                 

                דרג את התוכן:
                  109 תגובות   יום שני, 26/11/07, 07:41
                   

                  יואו, יאיר לפיד יקבל 8-9 אלף $  למהדורה, או בעברית, 144 אלף שקל בחודש (המארקר)!


                  שלושה מיילים קצרים
                  1.

                  עמוס רגב,
                  עורך ישראל היום, שלום

                  הגיע אלי מידע לפיו אהרן לפידות, בעל משרד יח"צ וחבר קרוב שלך מגיע מדי ערב למערכת ישראל היום ע"מ לסייע בעריכת העמוד הראשי.
                  האומנם?


                  לתגובתך אודה מאוד.
                  דבורית שרגל
                  --
                  Velvet


                  2.
                  לגברת שרגל,

                  לפידות הוא חבר זה 25 שנה, ואני רק מאחל לך חבר כמוהו.

                  עמוס רגב


                  3.
                  רוב תודות.
                  --
                  Velvet


                  מהו עיתונאי

                  "עיתונאי הוא לא טאלנט ולא סלבריטי", אמר אתמול שלום קיטל למארקר.

                  רותם אברוצקי אמר דברים דומים בדעות מעריב אתמול והזכיר גם הוא שעיתונאי הוא לא טאלנט, אפרופו יאיר לפיד (ע' לעיל).

                   

                  ואם עיתונאי הוא לא טאלנט, הרי שגם עיתון הוא לא מוצר שמעצבים את העמוד הראשי שלו באמצעות יחצ"ן, יועץ שיווקי, יועץ תקשורת או כל תואר אחר. 


                  הלו ג'רי

                  סיינפלד הגיע לישראל והשמחה רבה. מאחר שאנחנו הרי חיים בעולם הפוך, הקטע הזה עם החליפה הרס אותי: בעוד רה"מ מנסה להיראות בפגישה איתו הכי קול שאפשר ולבש טישירט שחורה, ג'רי לא הסיר את החליפה לשנייה, והסתובב עם העניבה המהודקת שלושה ימים ברציפות. הזהו איש הסניקרס הנצחיות?

                   

                  ועוד במסגרת עולמנו ההפוך:
                  מעריב, אתמול: "הפגישה, שאמורה הייתה להיארך כחצי שעה, ארכה למעלה משעתיים, כאשר בסיומה הבטיח הקומיקאי לשוב לישראל כבר במסגרת חגיגות ה-60 למדינה".

                  ידיעות, אתמול: "פרס... ניסה את מזלו והזמין אותו לשוב אלינו גם בחגיגות השישים למדינה. סיינפלד השיב בנימוס: 'אני מודה לך על ההזמנה', או בעברית - לא תודה".

                   

                  מהתרשמותי אתמול בהקרנת כוורת בסרט, בה נכחנו סיינפלד ואני, נשמע בהחלט שיש מצב שהוא יגיע לפה שוב.

                  דודה מלכה אמנם לא באה (ולא הפסקתי לנג'ס לי' כמה לא נעים לי ממנה), אבל היי, היא נוסעת לפולניה מכורתי, על חשבון המדינה ההיא, ובזכות היותה בלוגרית A Team.

                  והנה חלק מהפרטים. המשך יבוא.


                  לחם עבודה

                  על גילם הזעום של העיתונאים הצעירים (ברור שזה רע, ברור שאין להם פרספקטיבה ושאינם יודעים עברית, פחחח).

                  תחילה ביקשו ממני להתראיין לכתבה, ואז ויתרו על שירותי המצוינים.

                  אחח, העלבון.

                   

                  מאחר שכ-450 איש שלחו לי את הלינק ל"גיא בניוביץ' יעזוב את ידיעות" (בהמשך לסיפור בוקי נאה, שנכתב פה לראשונה), הריני לבשר שעוד לא התקבלה שום הכרעה לכאן או לשם.


                  המארקר עדיין מחפש עורכים/משכתבים (יש היום מודעה בעיתון, מתברר שזו שאצלי לא הועילה) בעלי ניסיון.

                  shahar.ran@themarker.com

                   


                  קורעים בקפה

                  התעצבתי לראות שהטוקבקים של אצבעות הפכו לזירת קרבות מכוערת אתמול בלילה, ושהכותרת "קורעים בקפה" (אחד את השני) הפכה נכונה במיוחד. יש אופציה לסגור את הפוסט לתגובות, אבל זה נראה לי אלים מדי. ולכן אני אומרת: די.

                   

                  על פי המיילים שהגיעו אלי אתמול אני יודעת בדיוק מי קורא את הבלוג (ושולח ספאם) ומי לא קורא ושולח אותו דבר בדיוק בלי שום בושה. ברור שיש הקלות לקוראים, ובעיקר למי שכתבו לי על כך!


                  לַפָּנים

                  כתבת מתעשרי פייסבוק עלתה לאתר גלובס.

                  חבל רק שאתם מחמיצים את יריב חבוט אוחז בחנוכיה (הצורפים, 12 אלף שקל), ולא יודעים שבמהלך הצילומים הוא פשט את מעילו ואיבד אותו לטובת הומלס (לובש מעיל) חמדן.


                  השיר של עמיר

                  Smooth criminal של מייקל ג'קסון, ולזלי פייסט מבצעת את See-line woman של נינה סימון.

                  ומה הקשר בין השירים? התשובה כאן.


                  לפני פיזור
                  עוד שלושה ימים נותרו למעריב לענות על מכתב ההתראה בגין פיצויי.

                   

                  במקום לאנאפוליס, אני טסה לכנס העיתונות באילת. פרטים מחר.

                  vlvtunderground@gmail.com

                  דרג את התוכן:
                    154 תגובות   יום שבת, 24/11/07, 13:38
                     

                    כן, באמת צריך לבדוק שכל עובדי ידיעות, או לפחות עובדי הדסק משרתים ביחידות קרביות. הם ובניהם והוריהם ואחיהם. שאחרת לא ברור מקורו של הפרויקט הסופרדופר פטריוטי לוחמני הזה, הבודק את תרומת הלוחמים לשירות הביטחון. יפה מתלבט איתן הבר (או שמה זה העורכ/ת שלו?) בדבר הביטוי "כוח אדם", בהקשר של - "...תל אביב, המאגר הכמותי הגדול ביותר של 'כוח אדם' (הגדרה בלתי מוצלחת) דומה לנחל אכזב שמימיו יבשו..."


                    שלשום מעריב עם השוטרים, אתמול ידיעות עם הפרשייה הבטחונית החמורה:
                    "היום תיחשף פרשה בטחונית חמורה" (כותרת בשער)
                    "לפני 3 חודשים החלה החקירה תחת איפול כבד * היום צפוי בית המשפט להתיר את פרסום הפרטים" * אורון מאירי

                    וזהו. שום דבר חוצמזה. שום כתבה בשום עמוד. יופי, אכן מגמה.

                    והנה הפרשייה המטופשת: פסיכיאטר בן 45 מגבעתיים ניסה לרגל עבור איראן. למה? למה? למה?

                    ומה זה אומר, שגם הוא, כמו השוטרים שחצו את הקווים והפכו לעבריינים, חצה את הקווים מפסיכיאטר לכזה שזקוק לטיפול?

                    המרחק בין שני קצוות, מתברר שוב, הוא קטנטן.


                    צרות בכותרות
                    "גשם, יא מזדיין, בוא כבר" (העיר) - פרס הכותרת האנינה של הסו"ש.
                    "הבלונדינית הסודית" (על קתרין דנב, 7 ימים) - אולי די?
                    "פצצה מתקתקת" (מסע בפקיסטן השסועה, המוסף לשבת, ידיעות) - כנ"ל

                    ח"ח לכותרות
                    "מתרוצץ עם רופאיו" (על מסעו של ד"ר שגב עם הפציינט לאנאפוליס, מוסף שבת, מעריב)
                    "לא מרים ידיים" (ראיון עם המאבטח קטוע האצבעות, יואב גליצנשטיין, מוסף שבת)
                    "מושכת אש" (המדור של ספקטורית, ע"ע, ב-7 ימים)


                    דנה ספקטור
                    אני מכריזה עליה (עלייך!) מלחמה אידיאולוגית (מה שלא פוגם באהבתי הא-פריורית). דנה, מעשנת כבדה (אך חטובה) מתעצבנת על כל הלא מעשנים המטיפים בשער ומצקצקים נוכח המעשנים. או במשפט: "למה, בשם אלוהים, אתם חייבים להיות כל כך מגעילים בקשר לזה?"
                    ובכן: אני לא מעשנת, ואין סיכוי שאומר מילה למישהו שמעשן לידי (אלא אם הוא חבר ממש ממש ממש טוב שלי). אני פשוט מתרחקת, מתרחקת והולכת מכל המקומות בהם יש לי סיכוי לשאוף עשן. וככה אני מגדילה את המרחק הגדול ממילא ביני לבין חלק מסוים (רבע) מהמין האנושי. אם נוסיף לכך את כל שאר האנשים מהם אני מסתייגת הרי שמיצובי החברתי לא משהו בכלל.

                     

                    נכון, כמו דנה גם אני לא מבינה למה לא הצליח הפאב ללא עישון שנפתח בתל אביב ונסגר אחרי כמה חודשים או קצת יותר. התבאסתי מאוד מכך. דנה מעלה השערה: "יכול להיות שאולי חשדתם שתמצאו שם רק גברברים צדקנים בריח לוונדר שאף אחד לא רוצה לפגוש?" אני מקווה שלא זו הסיבה, אם כי אין לי סיבה אחרת בשליפה כרגע.

                    תוך כדי התעצבנות מכל מעירי ההערות הלא מעשנים, דנה גם עושה להם דמוניזציה: הם יכולים להיות שקנאים בעלי פימה וכרס, הם לא סקסיים, לא קולים, נודניקים וטרחנים. זו המסקנה של דנה על אודות כל (רוב) הלא מעשנים. וזה מבאס, כי חלקנו מאממים חלקית.

                    באשר להתנשקות עם המעשנים, שואלת דנה מאיפה אנחנו יודעים? אה, זה פשוט, כי ניסינו. ניסינו פעם אחרי שעישנו. ניסינו פעם אחרי שעישנו וצחצחו שיניים. ניסינו עוד פעם אחרי שעישנו וצחצחו שיניים ולעסו מסטיק. לא עוזר, מה לעשות. אז הבנו.


                    האם הלא מעשנים הם חנונים שמנמנים וצווחנים? לא. לא יפה למגר את כולנו למגירה אחת, כמו שלא תרצי שנעשה את זה לכם ונכריז עליכם כאויבי הציבור.
                    והנה, כתבתי את כל זה בלי להזכיר בריאות/סרטן/ריח/עשן/בגדים/עור צהוב.

                    עדכון, 17:10: הספקטור, תחת שם העט המופתי גליקריה כהן, משיבה אש, פה, ממש שני מטר למטה, בטוקבק ארוך ומפורט.


                    ידיעות תל אביב

                    חושף בשערו ובכתבה הפותחת את מצבו הרפואי של רון חולדאי. ניתוח לב פתוח, ניתוח בעורק הצוואר, ניתוח בעמוד השדרה, טרשת עורקים, והתעלפות בחדר הכושר. ואני אומרת מה? מה מסעיר בזה? האם מצב בריאותו של המיור, שרופאיו מגדירים אותו כמצוין, משנה משהו? כאילו, העיר זקוקה לראש בן 21 שמצבו הבריאותי מושי-מושי-מושלם? ואין בדברים אלו משום אמירה על תפקודו/אי תפקודו של האיש.


                    7 לילות

                    ח"ח לשער הלבן והיפה, עם הכרטיס המקומט לפרויקט "למה זה עולה לנו" - על מה אנחנו משלמים כשאנחנו הולכים לקולנוע, לתיאטרון או להופעה.
                    באשר לפרויקט עצמו (רז שכניק) - לא הצלחתי להבין את החישובים.

                     

                    סייד קשוע (אחלה כותרת: "סייד קיק") מתראיין  על עבודה ערביתמירה עווד, המשחקת בה, לסופשבוע, ונורמן עיסא בגלריה) לעינת פישביין, וכרגיל, מדבר על החרדות שלו, על השתייה, על האישה, על הילדים ועל בית צפאפא. ככה זה, כשאוהבים מישהו אפשר לקרוא עוד פעם ועוד פעם את הדברים שהוא אמר/אומר/יגיד.

                    והנה המדור שלו, המתייחס ליח"צ וגם לטיסות. מדורומנטי יצא לו.


                    VTV
                    רועי דויטש:
                    "I invite you to watch the "Mokoceleb" pilot - a new new-media series we're working on at "Bis - content bytes":

                    The first episode is about Michael Louis - the legendary stomach.

                    I'll be happy to hear your opinion about it"

                     

                    הערב, עבודה ערבית, 22:10, ערוץ 2.


                    בלוגלנד

                    "מי אמר שהבלוגספירה נשארת רק במרחב הסייבר-קינטי? מי אמר שאחנו רק ערמה של מלל או אוננות ורבאלית? מי אמר שאנחנו תקועים בין הירקון ליפו?
                    הבלוג האקולוגי-אקטיביסטי
                    ווסאבי בשיתוף בוסתן ברודי בירושלים מארגנים הקרנה חינמית להאמת המטרידה של אל גור [חמישי,  29 בחודש, 5 בערב, ירושלים]
                    כולם מוזמנים אבל בלוגרים יהיו אורחי הכבוד! נשמח לשמוע על יוזמות קאר-פול מת"א".
                    אמיתי


                    קורעים בקפה

                    חיים שיבי, שינחה את הפאנל בכנס אילת בו גם אני משתתפת, פתח בלוג בקפה, ובו הוא מסביר את עיקרי הדיון העתידי בפאנל.

                     

                    הודעה פרטית לכנרת רוזנבלום הפריזאית: ספי הנדלר מסכם במוסף הכלכלה שמונה שנים בפריז. בקשי שישלח לך:
                    Hendler.paris@gmail.com
                    אני כזכור לא קוראת מטעמי קנאה.

                     

                    קריאה נרגשת לכל שולחי המיילים הקולקטיביים (והנה, לא אמרתי "ספאם"): הסירו אותי מרשימותיכם. גם אם אני חברה שלכם. אני ממילא לא נכנסת לאף מייל גורף שאני מקבלת אלא מוחקת אותו מיד. חבל, ככה אתם מעוררים בי אנטגוניזם מלכתחילאי.


                    לַפָּנים (3)

                    חנה בית הלחמי חשפה ממצא מזעזע: יש תשע דבורית (חוץ ממני) בפייסבוק.

                    אני מתאבדת.

                     

                    ועוד פייסבוק: האפליקציות הכי שוות (ידיעות תל-אביב); מדור חדש - בנפתולי הפייסבוק - פירמה; רביב גולן בלילות - למה לא ייכנע לפייסבוק; G - יש ישראלים שעושים כסף בפייסבוק (!) - בין היתר ידיד המערכת יריב חבוט, יוזם ומוכר ישרא-בלוג, שייסד חנוכיה וירטואלית, שעד כה התקינו אותה 35 אלף איש. פאקינג לא ייאמן.

                    נפתרה הבעייה לעורכים: נתקעתם בלי כתבה? פשפשו בפייסבוק. בטוח תמצאו שם משהו.


                    לפני פיזור
                    שלושה ימים נותרו למעריב להשיב על מכתב ההתראה. היה וימשיכו לשמור על שתיקה, ביום רביעי יוגש כתב התביעה.

                     

                    וממש לסיום - היזהרו מסדנאות טנטרה.

                     

                    vlvtunderground@gmail.com

                    דרג את התוכן:
                      43 תגובות   יום שישי , 23/11/07, 19:02
                       

                      נעלם
                      בוקי נאה
                      לא כתב אף מילה אחת על פרשת השוטרים בידיעות.

                      בתשובה לשאילתות מהטריבונה: מחכים להכרעה בעניין הקרב שהוא מנהל נגד גיא בניוביץ'.


                      מתנצלים
                      שי ודרור
                      מתנצלים בעמודי החדשות של ידיעות ומעריב בפני מתי גולן:

                      "... על שפגענו בו בתוכניתנו 'שי ודרור' בערוץ 10 ביוני-יולי 2003, כאשר במסווה של סאטירה השתמשנו בביטויים ודימויים מבזים על מנת לפגוע בו אישית ואנו מצרים ומצטערים על כך"
                      וזה הסיפור, למי שקפצה עליו השכחה.


                      מתפלאת

                      אמנון שמוש התעוור, אך רואה היטב את הזנחת הצפון. זוהי ידיעה מלווה בראיון בעמוד הראשון של הארץ. אין עיני צרה כלל, אך אני שואלת: במה זכה סופר המכובד הזה? מהו המאורע?


                      לַפָּנים (2)
                      אחרי שהעיר יורד במדור ביקורת התקשורת שלו על כתבת הסלבז בפייסבוק של פנאי פלוס, אפשר לחזור אחורה ולראות שגם המדור של בן זילכה עוסק בחיים מחוץ לפייסבוק, וזה עוד ערב אחרי הכתבה של רוני קובן בעובדה על הפייס. ואחרי המארקר של שבוע שעבר (או לפני שבועיים, החיים מתבלגנים כשאת עוברת מרשת חברתית אחת לשנייה לבדוק כמה חברים נוספו לך במשך הלילה, מצד שני, זה עדיף מאשר לבדוק כמה קמטים צמחו באותו פרק זמן בדיוק).

                      הטרנד העיתונאי הפייסבוקי הוא כזה: באמשלי, מה לי ולפייסבוק שמייסבוק הזה, העורכ/ת שלח/ה אותי אז ניסיתי. ו-וואלה, איזה מסכנ/ה אני, יש לי רק שניים וחצי חברים, אבל הנה, מזל שנגאלתי על ידי סלבז, אבל מה, זאת לא חברות אמת, אחח, אין כמו החבר'ה מהצופים, זהו, אני עוזב/ת את פייסבוק והולכ/ת לארגן איזו פגישת מחזור נוטפת נוסטלגיה ובוטוקס.
                      ופתאום אני רואה שגם טובי כתב על חברים.


                      מתחרדים

                      די מדהים הסקר הזה, לפי רק 20% רואים עצמם כחילונים.


                      מיילבק
                      כותב allaround
                      אהוד אשרי
                      יוצא היום נגד החמ"ל של נוני מוזס נגד בית המשפט העליון. מאוחר מדי, מעט מדי. הנזק כבר נעשה. כל יום כמעט אפשר למצוא ידיעה חדשותית אנטי מערכת המשפט, ובמיוחד סדרת הכתבות על חוליי מערכת המשפט. במקום שיקיר העיתון דניאל פרידמן יטפל בחוליים הללו ויתחיל מלמטה, בעבודה השחורה, הוא מנהל מאבק יצרי בבית המשפט העליון ובביניש בעזרת ידיעות. הנזק - צניחת אמון הציבור במערכת. אשרי עושה הנחה לשילה דה-בר, כשהוא אומר "שאינו מעורב בקו העריכה המגמתי המתנהל מעל ראשו". הוא העורך הראשי, הוא יכול לעמוד על שלו, או לפחות לאזן, וזה לא נראה כך. אולי אשרי יודע משהו שאנחנו לא יודעים, אבל זה לא נראה כך מקריאת העיתון.
                      פה אני מסכימה עם אולאראונד. לא נראה לי שמשהו מתנהל מעל לראשו של דה-בר. זה לא סביר. לא הגיוני בשומפנים ואופן שמוזס מעביר איתותי מורס או טלפתיה לכתבים ולעורכים.
                       ואול' ממשיך:

                       

                      ידיעות הוא העיתון של המדינה, לא? איך ייתכן שבכנס העיתונות באילת, לפי הלו"ז שמופיע הבוקר במודעת ענק בהארץ, רק טובה צימוקי משתתפת בפאנל מקצועי? איפה שאר הכתבים? באופן יחסי לשאר כלי התקשורת, ידיעות כמעט לא מיוצג (סבר פלוצקר ורון בן ישי לא נחשבים לנושא זה. סבר הוא "פרשן-על", ורון שייך לידיעות רק במקרה, הוא כותב אולי פעם בשנה). האם זה המשך התעלמות ידיעות ממועצת העיתונות, מהמילייה המקצועי החשוב?

                      אני לא מסכימה, מתקנת ומוסיפה: בעיני סבר בהחלט מייצג את ידיעות, ועוד דבר, גם יעל אדמוני, המוגדרת במודעה כעורכת ראשית של ידיעות תקשורת מגיעה, שלא לומר משה ורדי, עורך ידיעות לשעבר.
                      מי עוד: ממעריב מגיעים חמישה (בן-דרור ימיני, משה גורלי, יהודה שרוני, אורי בינדר ויואב צור)
                      מהארץ יוסי שריד ודניאל בן-סימון, יובל יועז ורותי סיני ועמוס שוקן.
                      מהמארקר ענת ג'ורג'י.
                      מגלובס חגי גולן.
                      ועוד? ערוץ 10 - ניצן הורביץ/ גלעד עדין/ אלון בן דוד/ רביב דרוקר/ ברוך קרא.

                      2 -  גיא פלג/ אורלי וילנאי/ אהרון ברנע/ אבי וייס/ רינה מצליח/ מנחם הורביץ/ שגיא בשן/ דנה וייס/ מיקי רוזנטל.
                      קול ישראל, ערוץ 1, רשות השידור - אמנון נדב/ כרמלה מנשה/ מנחם פרידמן/ ניצן חן/ חיים זיסוביץ'/ ענת פלג/ רותם אברוצקי.

                      גל"צ - הדס שטייף/ יצחק טוניק/אורי אורבך.
                      (ועוד רבים, ואני).

                      הכוונה כמובן למי שמשתתפים בפאנלים. לא לעיתונאים שיגיעו כאורחים.


                      טיים אאוט

                      איפה המדור של גל אוחובסקי?

                       

                      הפרויקט המרכזי, תל אביב בחינם. אחד הרעיונות: לפתוח בלוג אוכל, לפברק כמה אלפי כניסות ולשלוח לינק ליחצנים, ע"מ שישלחו לך הזמנות למסעדות.

                      לא יפה. הסתה פרועה למעשה נבלה.

                       

                      הכותרת המלרלרת הראשונה:
                      "מלרלרים על פוקו" (116)


                      לחם
                      עבודה
                      ל-NFC דרושים כתב פלילי, כתב מדיני/פוליטי, מעצב גרפי למשרה חלקית, סוכנים למכירת מדיה.
                      yoav@Nfc.co.il
                      המודעה מיועדת לנשים ולגברים כאחד.

                      ופוסט הקודם (ובכלל כל השבוע) יש כמיליון הצעות עבודה שחבל. לא לפספס.


                      קורעים בקפה
                      טל שגב אלכסנדרוביץ'
                      על שיחת עומק עם כתבת כל העיר כל אודות מתן וילנאי, או, במילים אחרות: כך הוצאו דבריה מהקשרם.

                       

                      עמיר (מהשיר) מתאר את לידתה הקרובה (טפו טפו) של בתו.

                       

                      אנטרפרייז מסביר למה יאיר לפיד לא יכול להגיש חדשות (בתקציר: כי בגיל 45 אי אפשר לעבור טרנספורמציה ולהפוך לרוטוויילר).


                      VTV

                      גם יט"ב בידיעות וגם אורי קליין בהארץ נדרשו היום למשמורת.

                      בידיעות ממש ממש לא אוהבים.

                      בהארץ הגישה יותר טולרנטית בנוסח בואי עירית, נראה מה אפשר לעשות.
                      אני, כאמור, חיבבתי את הפרק של אמש.

                       

                      מחר עבודה ערבית, פרק ראשון. העיתונים מלאים ביח"צ (פירוט מחר), אבל מי שלא יכול להתאפק, יכול כבר לראות את הפרק הראשון באתר של קשת.
                      (אני לא מפנה, כי נסיון הצפייה תקע לי את המחשב. נסו לבד).


                      לפני פיזור

                      זהירות מהבמבה, כן?

                       

                      יש שביתת טוקבקים ולא סיפרו לי? מה, התנאים? המשכורת 13? מה?

                       

                      אה, ולמעריב נותרו עוד ארבעה ימים להגיב על מכתב ההתראה שלי.

                       

                      vlvtunderground@gmail.com

                      דרג את התוכן:
                        16 תגובות   יום חמישי, 22/11/07, 23:39
                         

                        לחם עבודה

                         

                        לנענע 10 דרושים אנשים למגוון גדול של תפקידי עריכה ותוכן.
                        rottemd@nana10.net.il

                         


                        לחברה שהקים עורך הקפה לשעבר, אדם שוב, Refresh - Content Power דרוש איש תוכן מצוין,
                        חיה אינטרנטית, והכי חשוב: חרוץ (ברור שהכוונה גם לנשים).
                        העבודה מאתגרת, מרתקת וחדשנית.
                        דרישות התפקיד:
                        - הכרה עמוקה של עולם הבלוגים, הקהילות והרשתות החברתיות.
                        - יכולת מחקרית ברחבי הרשת לקראת ביצוע פרויקטים + שליטה באנגלית.
                        - יכולת כתיבה ועריכה וניסיון בתחום.
                        - שליטה בפאוורפוינט.
                        - הבנה טכנולוגית בסיסית - יתרון.
                        קו"ח: refreshboutique@gmail.com

                        רק פניות מתאימות ייענו.


                         

                        אני מחפש עבודה בתחום יחסי הציבור/דוברות/תקשורת וכתיבה.
                        אני בוגר חדשות ערוץ 10 וכותרת וכתיבה היא הצד החזק אצלי.

                        אשמח לשלוח קו"ח למתעניינים.
                        אמיר רוטגולץ


                        קוראים לי אסף ואני כותב כבר שנים בתחום הקולנוע והתקשורת. אני סטודנט לקולנוע וטלוויזיה במכללת תל-חי ואני ממש חי ונושם את התחום. יש לי תיק עבודות של סרטים שכבר עשיתי והידע שלי בתחום רחב ומוערך בקרב אנשים שקראו ומבינים קולנוע. כתבתי בעיתון חדשות הגליל, טיזר ומידע 8. משום היותי סטודנט מאוד אשמח לעבוד בעיתון או באתר אינטרנט.
                        אסף בן אשר

                        אופסססססס 

                        בווינט נופלים בפח של העיתון הסאטירי, TheOnion, ומספידים את השמוק.


                        לַפָּנים

                        אחרי הכתבה של רוני קובן בעובדה על פייסבוק אני מרגישה מה זה רע שיש לי רק 200 חברים שם (לדעתי מישהו הסיר את עצמו מחבריי!). במהלך שידור הכתבה, סיפרה אילנה דיין, רוני קיבל 45 הצעות חברות. ואני? אף לא אחת. אחח, הבדידות בחברה המודרנית.

                        מה למדתי מהכתבה?
                        אם מיכל טראוריג תהיה חברה שלכם היא גם תזמין אתכם אליה הביתה * בחורות צריכות להצטלם על שפת הים עם בגד ים או משהו דומה * יש בחור אחד ממקושרים שיש לו 1,500 חברים * רשתות חברתיות זה ממש לא לחנונים * אפשר לפגוש אנשים בעולם האמיתי שגם חברים במקושרים!


                        לינורלנד
                        חיכיתי לפרק של משמורת היום. רציתי לראות מה יקרה. ואת מרים זוהר. כן, בהחלט יש שיפור מהפרק הראשון (זה היה הרביעי).


                        אני שמחה ליחצן את דויד פרץ
                        לדויד פרץ יש סינגל חדש, ניסיתי ונכשלתי שמו, והוא בדרך אליכם בדואר.
                        לא סומכים על הדואר? בצדק, בואו והורידו אותו כקובץ מוזיקה.

                        רוצים להיות בטוחים שהסינגל יגיע אליכם בצורת דיסק, ולא תישארו בלעדיו כשכולם משמיעים אותו? כתבו לנו ונדאג לכם כאילו הייתם הילדים שלנו.

                        אה, רוצים קליפ? דאגנו גם לזה, והקליפ החדש, בבימויו של בנימין אסתרליס, ניתן לצפייה באתר של ניסיתי ונכשלתי, שם תוכלו גם להוריד אותו באיכות גבוהה של DivX.

                        צריכים את הקליפ באיכות שידור? גם הפעם מייל יפתור את כל בעיותיכם!

                        אין לכם כוח לרדת לקיוסק כדי לקנות עיתון ולקרוא את הראיון עם דויד פרץ בסופשבוע של מעריב? סידרנו גם לזה עמוד ברשת. אין סוף לפינוקים!

                        למה לשיר החדש יש אתר משלו?

                        חכו ותראו. יש עוד הפתעות בדרך, וכדאי להירשם באתר לקבלת עדכונים במייל, כדי לא לאחר אחרי האייטמים של כולם בעניין.

                        פרטים נוספים:

                        גיא חג'ג', יחסי ציבור

                        guy@hissrecords.com


                        לפני פיזור

                        הלילה הופעל התנור לראשונה. מונה החשמל החל לשעוט.

                         

                        vlvtunderground@gmail.com

                         

                        דרג את התוכן:
                          31 תגובות   יום חמישי, 22/11/07, 07:50

                           

                          עדכון: חשיפת הסיפור.

                           

                          הכל התחיל אתמול, כשבוקי נאה אמר מה שלא צריך היה להגיד (המארקר היה ראשון, בבוקר), וכך נודע לעולם שבמשטרה קרה משהו איום ונורא, אלא שיש צו איסור פרסום גורף. שאר העיתונאים התעצבנו, לא רצו להישאר מאחור והחלו לדבר על כך שאסור להם לדבר על מה שקורה.

                          והבוקר עטו חלקם על הסיפור, והעלו אותו לכותרת הראשית.

                          בצהריים ייוודעו הפרטים, אבל בינתיים סיכום ביניים ממה שכן כתוב:

                          ידיעות: "שערוריה במשטרה"
                          ובע' 6 (גואל בנו): בפרשה מעורבים חמישה שוטרים ואזרח מצפון הארץ.
                          היום יוגשו כתבי אישום.

                          לצד הכתבה בידיעות המנפקת את הפרטים האלו מובאת לתזכורת סיפורו של השוטר הרוצח צחי בן-אור והאחים פריניאן. האם זה רמז?

                          אגב, לבוקי נאה אין זכר בסיקור הפרשה, וכמעט ולא בעיתון (למעט קרדיט משותף באיזו בוקסית).

                           

                          מעריב בכותרתו: "הפרשה שתזעזע את המשטרה"
                          לוגו: "הבוקר: דריכות שיא במטה הארצי בירושלים"
                          והמשנה: "אחת הפרשות החמורות ביותר בתולדות משטרת ישראל תיחשף היום"

                          ו???

                          כלום.

                          אין הפנייה לשום עמוד, ואין שום זכר לדברים בעיתון.

                          סליחה, מה הסיפור?

                          ממתי מופיעה כותרת בלי כתבה? ז'אנר חדש?
                          אבל אם הולכים על עבודת בילוש, ומגיעים לע' 6 (אלי לוי), המקביל של ידיעות, אפשר לקרוא ידיעה ארוכה ובה תלונות מרובות של שוטרי המחוז הצפוני (כות' המשנה בידיעה הזו - בלינק -

                          שהועלתה הבוקר לראש נרג', שונתה והותאמה לנסיבות. לא כך הדברים בעיתון המודפס), המאוימים ממשפחות הפשע המקומיות.
                          קשור? אהה, כנראה. ברור.

                           

                          ישראל היום נתן את הכותרת הראשית "חשבון נפש במשטרה", והכתבה של הדס שטייף מספרת על אוזלת ידה של המשטרה במלחמה בפשע. ואז מגיעה כפולת 2-3 ומוקדשת לנושא. עוד דרך לעקוף את הצו?

                           

                          הארץ לא מתייחס כלל לנושא.

                          מכאן, שגם הכתוב בידיעות הוא למעשה הפרת צו איסור הפרסום.

                           

                          משה נוסבאום, הבוקר בערוץ 2 (חוזר למעשה על הדברים הכתובים בידיעות):
                          "פרשה קשה במחוז הצפוני שבמרכזה חמישה שוטרים ואזרח שהתנהגו כעבריינים. לא מסכים לכותרת שמרמזת על שחיתות במשטרה כולה. התופעה לא מעידה על תופעה שחוצה מחוזות. יכול להיות שהיא מעידה על סוג של מצוקה אמיתית של שוטרים במצוקה היומיומית שלהם במול העבריינים. מדובר בשוטרים שחצו קווים. בצהריים יתקיימו תדרוכים ויוגשו כתבי האישום. המשטרה עצמה חשפה את הפרשה, והעבירה את החומר למח' לחקירת שוטרים".


                          צרות בכותרות
                          נכון מזמן לא ראינו את הכותרת "ביג בן"? (חמישה ימים, כן? מאז בן ארצי ב-7 לילות) אז הנה, עכשיו, והפעם היא מעטרת את בן כספית.


                          קצות האצבעות

                          סופשבוע: על השער ערבייה (!). ואדגיש, גם אישה וגם ערבייה - מירה עווד - שחקנית עבודה ערבית, הסדרה החדשה של סייד קשוע (יודה נוריאל) . מעניין מה חושב דנקנר, אחרי שבמו ידיו הטיל בעבר וטו על שערים של קייס נאשף ותאופיק אבו-ואיל.
                          ושאלה: למה לא לכתוב בהפניית השער ו/או בכות' המשנה שהיא מככבת בעבודה ערבית? לא הייתי רואה בזה חנופה לסדרה, שאני (וכנראה לא רק אני) מחכה לה מאוד.

                          וגם בשער מוסף הארץ, אישה: הסקיפרית ליבי בלוזרסקי.
                          סתם צירוף מקרים?

                           

                          ועוד נשים: "מי צריך בנות בצה"ל?" (אריק וייס, ורד קלנר, סופשבוע) - כתבה שתפריך את חזון השוויון (עוד לא קראתי).


                          לחם עבודה

                          ל-TheMarker דרושים עורכים (עדיפות לבעלי ניסיון).
                          המעוניינים מוזמנים לפנות ל: shahar.ran@themarker.com

                           

                          ניצן פלס, מנהל הקהילות בקפה עזב לפני שבוע (לא מספרים לי כלום). מחליפה אותו מעיין נדיר. ככה מעיין? גם את לא מספרת?
                          בהצלחה2X.


                          VTV
                          וסיינפלד מגיע הלילה לארץ. ביום ראשון ישתתף בהקרנת הבכורה של כוורת בסרט.
                          בינתיים סידרו לפרס פגישה איתו, אבל כשהביאו לו את פרקי הסדרה להתעדכן, אמר האיש שהוא מכיר את הסדרה היטב (!) ואותי זה יותר משמח מבקיאותו בננו-טכנולוגיה.

                           

                          מהפכון!
                          מבקר הטלוויזיה של רייטינג, מושיקו כהן, כתב את ביקורת הטלוויזיה במעריב הבוקר.

                          ואיך? אי אפשר. בכ"ז עבדנו כמה שנים בצמידות.

                           

                          הערב בעובדה (21:00, ערוץ 2) כתבה של רוני קובן על פייסבוק.


                           השיר של עמיר

                           דיוויד רוברט ג'ונס, הלא הוא דייויד בואי, בשני שירים מתקופתו המאוחרת, שלטעמי אינה מוערכת מספיק: Little Wonder הקופצני, בוידאו מפחיד-משהו (ושימו לב לעבודות של טוני אורסלר) , ו - Thursday''s child , שונה לגמרי ברוחו .  תזכורת לסופ"ש שבפתח . 


                          לפני פיזור

                          עוד שישה ימים נותרו למעריב להשיב על מכתב ההתראה לפני תביעה שלי, בעניין כספי הפיצויים וכספים אחרים המגיעים לי. ברביעי הבא, הוא היום ה-15, אם לא יפתח מעריב במו"מ, יוגש כתבה התביעה.

                           

                          אהבתי, אהבתי מאוד את העובדה שכתבת השער של המגזין (מעריב) היום היא על מקומות העבודה הכי שווים בישראל, תחת הכותרת "לא על התלוש לבדו"
                          לזה קוראין מבע מטא-טקסטואלי, לא?

                           

                          vlvtunderground@gmail.com

                           

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה