כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    ארכיון : 12/2007

    83 תגובות   יום שני, 31/12/07, 00:30
     

    שנתיים. שנתיים!
    לא דמיינתי שאחזיק מעמד כל כך הרבה זמן.
    אופס, רגע, מה אני מיתממת? הרי סיזיפוס הוא אלכסנדר המאושר לידי, אז מה הפלא?
    אובססיביות, מתברר, יכולה להיות גם תכונה חיובית.

    אבל כינסתי את עצמי כאן כדי לחגוג, ולכן די ליבבות.

     

    היו אלו השנתיים המסעירות בחיי, בכל מובן שהוא. נס, פלא ופריחה חסרות תקדים. והכל בגלל Velvet. רק לה התהילה. בשורה התחתונה אני מאושרת מכל דקת כתיבה שלי, למרות רגעי משבר לא מעטים ומתועדים לעייפה. אני אוהבת את velvet, והפיצול והפער ביני לבינה הלך והתמעט (אורי ברוכין היה הראשון שהסביר לי את זה).

     

    אני רוצה להודות לכל מי שאהב ושנא, לכל מי שבא והלך, ולכל מי שקורא את הבלוג בדרך זו או אחרת, בטח ובטח לכל מי שמגיב (קומץ, קומץ).

    עם אלפי אנשים נפגשתי, דיברתי, התכתבתי, התיידדתי והתחברתי בשנתיים האחרונות, ואני חייבת את תודתי לכולם, בלי יוצא מן הכלל.
    אז -
    Kiss kiss bang bang
    ואל תלכו לשומקום.


    נ.צ ולווטיות

    ב-31 בדצמבר 2005, 0:36 פרסמתי את הפוסט הראשון.
    בתוך כמה ימים הפך הבלוג לשיחת היום במערכות העיתונים, כולל הימורים קשים, אם אני נחום ברנע, דנה ספקטור, לארה קרופט או מוכרת פלאפל (מה שהתברר כהכי קרוב למציאות).

    חצי שנה כתבתי במחתרת, עד שלא יכולתי יותר, ופרסמתי את פוסט הווידוי, אני כן Velvet
    (רק היום ראיתי שיש בו גם תגובה מהחודש האחרון!).
    באוגוסט 2006 עברתי לכתוב בפלטפורמת הבלוגים הזמנית של המארקר.
    שיואו, הנה חגיגות  השנה שהיו לפני שנייה.
    ב-19 במרץ ש"ז, השתקעתי סופית בקפה.

     

    ומה עם סטטיסטיקות, כמה באים, כמה מגיבים, כמה הולכים? אמממ, אין לדעת. אני גם לא יודעת איך נראית תחלופת הקהל: כמה נמצאים פה מהיום הראשון, כמה התווספו במהלך הדרך וכמה פרשו. מערכת הסטטיסטיקות פה אינה מהמפוארות. למשל, אם אנשים נכנסים רק לשם הבלוג, ולא לתוך כותרות הפוסטים, הם לא נספרים.
    ובכל זאת, לינק לפוסטים פופולריים, על פי רישומי הקפה.

     

    אז יומולדת שמח Velvet, לי, לה, למי שלא נהיה.

    הפריחו את הבלונים, הקפיצו את פקקי השמפניה, שחררו את הזיקוקין.

    שנה טובה טובה ויפה יפה.

     

    ופעילות יצירתית:

    קשררו בבקשה לפוסטים ראויים העומדים במבחן הזמן, ואעלה אותם כרשימת קריאה.



    ו ב מ ע ב ר    ח ד
    לחם עבודה

    דחוף, בהול:
    דרוש/ה עורכ/ת חדשות בדור 3
    חשיבה מכוונת קהלים, ראש טכני, ידע באקטואליה, ניסיון כלשהו בעריכה או בהפקה, תושייה ונאמנות גבוהה.

    קו"ח
    avital@bit-i.co.il


     

    דרוש/ה כתב/ת פרילאנס בענייני אופנה ועיצוב
    הכישורים: התמצאות בתחום ויכולת לכתוב היטב באופן רהוט וקולח
    keeshta@gmail.com


    דרוש/ה

    עוזר/ת לדובר בזק (גיא הדס), רציני/ת, חרוץ/ה וקשוב/ה. משרה מלאה!

    dover@bezeq.co.il

     


    שרון שפירא עוזב את רדיו תל-אביב ויצטרף למערך היח"צ של קשת.


    ימים קשים ל-7 לילות

    דב אלפון מתקן את השגיאות לראיון איתו.
    למד ממני, אה?

    וזוכר מה המסקנה, כן?

     

    ובהמשך למכתב של הד ארצי, גם משה לוי כותב לשילה דה-בר, עדי גולד ורועי בהריר:

    בכתבה של רועי בהריר אודות ריטה צוטטתי כמי שאומר: "לא משנה מה ריטה תעשה - היא כבר לא בנקודה שבה היא הייתה. זה עניין של טיימינג. אנשים, בשלב מסוים, שואלים את עצמם מה הדבר הבא. את הסאונד של ריטה אני מכיר כבר יותר מדי טוב, יש לי מנות גדושות ממנו במחזור הדם. היא מיצתה את עצמה מבחינה ציבורית. זה לא משנה מה היא תעשה אמנותית".

    ....לשאלת הכתב, מדוע האלבומים האחרונים של ריטה לא הצליחו מסחרית ומספרית, עניתי:

    "אני יכול לשער שבציר הזמן ישנה נקודה שבה כאמן, לא משנה מה תעשה, לאנשים יש שובע מסוים ממך ואתה נמצא במנות גדושות במחזור הדם שלהם. בנקודת הזמן הזאת, כאמן, מבחינה ציבורית, מיצית את עצמך. ולכן, לא משנה מה ריטה תעשה מבחינה אמנותית, מבחינה מסחרית יהיה לה יותר קשה".

    ... יתירה מכך, בכל מהלך השיחה עם הכתב, הקפדתי להבהיר לו עד כמה ריטה היא אמנית חשובה ומוערכת מבחינתי, והדברים שאמרתי לו היו רצופים באמירות מפרגנות, עקב העובדה שעבדנו ביחד מספר שנים באופן יצירתי וחברי עד משפחתי.

    זאת ועוד, למרות שהכתב ניסה "למשוך אותי בלשוני" לאמירות בלתי מפרגנות, חזרתי ותיקנתי אותו שוב ושוב.

    הציטוט... לא זו בלבד שפגע במערכת היחסים רבת השנים שלי עם ריטה, אמנית אותה אני מעריך ומכבד, אלא גם פגע בי מבחינה מקצועית כמפיק, וביחסי עם חברת הד ארצי, שהפיקה את האלבום האחרון של ריטה, ושאיתה אני עובד על בסיס קבוע.

    אני מצפה מכם לפרסם את דברי כפי שנאמרו במלואם, וכן לפרסם התנצלות מעל גבי העיתון. באם לא יינקטו הצעדים הללו, אאלץ להגיש נגדכם תביעה משפטית בעניין.

    משה לוי

    מפיק מוזיקלי


    קורעים בקפה
    נכון ביקשתי תשובה איך מגיעים פתאום ל-429 אלף צפיות (מה לעשות, המספרים גדלו במהלך הסו"ש)?

    קיבלתי:

    "האלגוריתם המתוחכם של הקפה עובד כך - כל פעם שאת מרפרשת את העמוד נוספת צפייה לפוסט שלך. לכן תוכנה שמבצעת ריפרשים כל מס' שניות (ויש כאלו) + מחשב דולק + סופשבוע = 300,000 429 אלף חשיפות. האמנם גרילה בקפה?"


    לפני פיזור
    וואוו. בגלל הרצון (האובססיה) להעלות את הפוסט באותה שעה בה פתחתי את הבלוג לפני שנתיים, איבדתי שעת שינה לפחות.

     

    וסליחה על השיר המורבידי קמעא. הוא התנגן לי בראש כל היום, אז הרגשתי שאני חייבת.

     

    vlvtunderground@gmail.com

     

    דרג את התוכן:
      92 תגובות   יום שבת, 29/12/07, 14:57
       

      מעריב, השער:

      הפניות: "היום במוספי סוף השבוע של מעריב" - אה? ברור שהיום, היום סופשבוע, לא?

      ואז יש את ראשיהם של רות דיין, מרואן אשרף, יעל אבקסיס, הרב עובדיה, ג'וני דפ, רמי פורטיס.
      סליחה, אולי תקלו עלינו, המדפדפים, ותכתבו איפה מופיעה כל כתבה?
      תודה ושלום.


      מעריב טוען בשער שבנזיר בוטו ביקשה מישראל שתגן עליה. הנושא נידון פה אבל לא התקבלה החלטה.

      יופי, מאוד מועיל לרגש האשמה הלאומי הקולקטיבי.


      ארול אִצבֱּע באופן ספונטני:

      ידיעות, חדשות:
      נעה בן אהרון (ע' 6), כתבתנו הצעירה בשדרות, חושפת את מה שנכתב
      פה.
      "...לשלוח מכתבים לדואר צבאי בתקווה לקבל זימון למיונים. אני חולמת להיות עיתונאית ועוסקת בתקשורת בחיי האישיים. שירתתי את הגימיק והוא שירת אותי".


      "שוטרים השליכו רימונים על חשודים" (ע' 13) - זו הכותרת.
      בגוף הידיעה מתברר כי הרימונים הם בכלל רימוני הלם אשר הושלכו לחצר הבית כדי לבצע הסחה.

      משפטה של איטה פוגל (15) - נסו למצוא את ההיגיון במשפט הבא:
      "בימים אלה מערער שכטר על עונשו בבית המשפט העליון, כשבמקביל מבקשת המדינה להחמיר בעונשו שכן שכטר הוגדר הוגדר על ידי המשטרה כשותף 'הכי פחות אלים' בשוד".

       

      "הפיל הפיל למוות את המאמן שלו" (16) - הפיל לא הפיל, אלא נפל, אבל למה לדקדק.


      המוסף לשבת

      מרדכי גילת בידיעה משמחת: הסופרמרקט המפלצתי שצץ בשנה האחרונה בכניסה לקיבוץ יגור ייסגר מפני שהוקם על קרקע חקלאית. סוף סוף אזכה אולי לראות מחדש את הכרמל המוריק במקום בניין תעשייתי בגווני אפור ובז'.

      כתבה מצוינת על המריחואנה הרפואית (אריאלה איילון, עודד שלום, גדעון מרון), אם כי נודף ממנה ניחוח של שתדלנות. לא קראתי שום ביקורת שכנגד. מתוך הכתבה: "דר' ברוך, מה אתה יודע על ה'רוקח', על המסוגלות שלו? ... זה לא ענייני אם הוא שירת בצבא או אם הוא כשיר נפשית". הסיקו לבד.

      שלושת דתיי המחמד בטורים מצוינים.

      "מבקרי המדינה" - נשארו שניים. לא מצחיקים.


      "גבי ניצן בדרכים" - מה הקשר בין תרנגול הודו לחג המולד? חג הקורבן חל כל שנה ביום אחר (בגלל לוח השנה הירחי המוסלמי) ולכן אין לו קשר למקור הפגני של ציון יום השוויון בין הלילה ליום. מה הקשר בין אגוזים בקליפתם לחנוכה? אולי פסח? מסכן גבי, ציפה לגלות ברחובות הוואדי את כריסטמס ההוליוודי ולא מצא כלום. אולי מישהו יספר לו שזה חג משפחתי? לא כל דבר חייב להיות מסחרי להדהים כמו בחו"ל. שיישאר ככה.

      מאיר שלו? אני שמח שמדור הספרות עבר ל-7 לילות ולו מפני שעכשיו יש יותר מאיר שלו.


      7 ימים

      "בראשית 2" - חזרנו למיודענו ניצן.
      בית הספר היהודי-ערבי נקרא גשר על הוואדי ולא גשר לשלום.

      אין בכתבה שום ייצוג של הדור הצעיר (20+). לא קמו מוקדם מהסטלה?
      נעדרת גם זווית הראייה של התושבים הוותיקים.
      שום מילה על אהוד בנאי, מאיר אריאל. פסטורלי מדי, תעמולתי מאד.

      "נגעה בשמיים" (אספה פלד) - אני לא כל כך רגוע שעולמה הספרותי של הדר, הטייסת היפה והעדינה מורכב מ"הסוד" ו"הנסיך הקטן". מצד שני, טוב שיש מי שתדע לתפור כפתור.

      "הזמן הזהוב" (יניב חלילי על שעוני לונג'ין) - חסרה לי הכתובית "הכתב היה אורחה של חברה כך וכך".

      הורוסקופ - מעניין מה חושב חתן פרס נובל, פרופ' דניאל כהנמן על תמונתו במדור האצטגנינים.


      כלכלה
      סבר פלוצקר בשיר הלל לחברת אלרון. אותי הוא שכנע. מעניין יהיה לראות את המניה בנאסד"ק ביום שני.

      "תלושים מהמציאות" - תחקיר צודק של נופר סיני על שכר וזכויות המאבטחים. שום דבר שלא ידענו קודם, אבל חשוב לשים את הנושא על סדר היום, ביחד עם סחר העבדים המתקרא "חברות כוח אדם".


      עד כאן ארול. תודה רבה.


      7 לילות
      קטע מצוין של רונה קופרבוים על פרידה ההולכת ומתקררת ככל שאמצעי התקשורת משתכללים.
      השיא: משנה אדם את הסטטוס שלו בפייסבוק, וכך יודע/ת בן/ת הזוג ממנו נפרדים שהוא כבר לא.

      מח' הגהה תופסת תראש בידיים ודופקת אותו בקיר


      חנא רובינא (7 ימים, ע' 48, כיתוב תמונה)

      Ebay, בהיפוך אותיות (ידיעות, 12)

      מצחיק שדווקא ידיעות, שמרובב היום בשגיאות הגהה מביא שתיים כאלו, של אחרים, במוסף שישי כלכלה: האחת, מודעה על גורים מעולפים והשנייה על הופעה המתרחשת ב-32 בינואר.
      ככה מוולווטים? אין לי מושג איפה התפרסמו שתי השגיאות החביבות.

      וכל המתלוננים על ההתייחסות שלי לענייני הגהה, כל המלגלגים על כך מוזמנים לקרוא את דברי אנשי האקדמיה על הסטודנטים העבריים שאינם יודעים לכתוב, מאחר שלא קראו בעברם.


      הארץ

      מירון רפופורט כותב על הטרנד המתחדש של ועדי עובדים.

      אבל את מי הוא שכח? את ועד עובדי הארץ. מעניין.

       

      ואפרופו: השבוע ביקר אותי קרוב שחי בסיאטל ועובד בבואינג. הוא סיפר לי שלמחלקה הסמוכה לשלו (אגב, "מחלקה" בבואינג מונה כ-300 איש) הגיע מנהל חדש. המנהל החליט להתייעל. וכך, ליד כל קיוביקל (כך עובדים שם), הוצב מכשיר דמוי רמזור, המסמן את תפוקתם של העובדים. אם את עובדת מתחת למכסה, יידלק אור אדום. אם מצבך ככה-ככה - צהוב. אם את עומדת בקצב - ירוק. כן כן, מה ששמעתם.
      הביטוי הוא lean managing, כשהכוונה היא לניהול שצריך להסיר את כל השומן מהחברה/מקום העבודה, כדי להתייעל ככל האפשר.
      רעיון לכתבה: זכויות עובדים ומצבם בתאגידים האמריקאיים.


      מוסף הארץ

      האם כיכובו של השיקשק (ע' למטה) במדור חוברה ואחיותיה הוא פרי הקמפיין המהולל של צג וזה הבלוג?

      לא נעים להגיד, אבל הכתבה המדוברת בארוחת הערב אתמול הייתה על דוגמניות העבר, עד כמה הן נראות מעולה + פרטים לא הכי מחמיאים על העיסוק של כמה מהן. כן, בניגוד למפורט.
      הכותרת - "מופע שנות ה-70" - מאה.


      פרומו
      והיום נדבר על הגשה. מאיר שניצר עשה סיכום שנה. אני רוצה לדעת, בשליפה, מהם הסרטים הטובים בעיניו. בלי לקרוא את כל הטקסט. לקבל בריף קצר. אבל לא. במשנה אין תזכורת, אין שום בוקסית, אין כותרות ביניים, אין שמות סרטים בבולד. רק למטה דחוסות בצפיפות שש תמונות מהסרטים הנבחרים.

      חבל, חבל.
      כנ"ל בסיכומשנה של שגיא כהן על אוכל. טקסט שפוך. בלי שום הקפצה גרפית. רוצים לדעת מה קורה שם? תיחנקו עם ה--700-500-600 מילה.


      מוסף שבת

      בשער: ברק, לבני, אולמרט וביבי כמשתתפי הישרדות (אילוסטרציה לבן כספית על שרידותו של אולמרט). אני משוכנעת שהם מתלהבים מהגופות המהממים שהוצמדו להם. נשאלת השאלה אם זה בטוב טעם.
      והתשובה: לא.


      היה או לא היה
      לחובבי הנוסטלגיה, מודעת שלושה עמודים של הקאמרי להצגה החדשה על אהבתם של חנה רובינא ואלכסנדר פן, "היה או לא היה" בגלריה.
      ועדנא מזי"א, היוצרת, מתראיינת ב-7 ימים, ומוכרת את סיפור גירושיה.
      ההפתעה: אחרי שהסתובבה עשורים עם משקפי שמש בכל שעה משעות היממה, הנה היא מצטלמת חשופת אישון, ולא ברור מה הסתירה עד כה.


      G
      חן חן וח"ח על תקצור פרשת הדוקרב ביניש/ פרידמן, לכל מי שהלך לאיבוד בסבך.
      (למה, למה אין כתבה-שתיים מ-G באתר? פעם היו).


      דיוקן

      דודו כהן מראיין סלבזאים על הטוקבקים.
      מכנה אותם סיון רהב מאיר "פשקוויל אלקטרוני".

      מכון מותגים ערך סקר על טוקבקים:
      0.4% שולחים טוקבקים כל הזמן.

      3.2% - בתדירות גבוהה.

      14.7% בתדירות נמוכה.

      81.7% לא שולחים כלל.
      שיעור המטקבקים כפול משיעור המטקבקות.

      מזל שפה יש שוויון, או שאפילו יותר נשים מגיבות.


      Vtv
      בתיק תקשורת הפנה היום חיים זיסוביץ' לקטע מתוך "תדע כל אם", על אי פינוי הפצוע. אבל אחרי שהציע לראות את הקטע הופיעה כתובית שחורה, המסבירה שהקטע לא ישודר עד שיתנהל בירור בעניינו.
      אחרי הכתובית המשיך הדיון על הקטע הלא משודר. הגיוני, לא?
      גם בסוף הסרט יש תגובה של דו"צ המכחיש את המתרחש בסרט. אני לא מבינה: אז מה זכות הקיום שלו? איפה האמת בסרט הזה?


      צרות בכותרות

      "להתראות נעורים, שלום יהווה" (7 לילות, הדיסק של מאיר בנאי)
      לא שלי אישית יש בעיה עם כתיבת השם המפורש, אבל אני יודעת שזה לא נהוג בקרב מי שמקורבים לדת בכל רמה שהיא.

       

      וחוץ מזה, אם אנחנו כבר שם, אביתר ומאיר הם לא דודנים כי אם אחים.
      (תודה לאלון)


      לחם עבודה

      דרוש/ה
      מעצב/ת אינטרנט מוכשר/ת כשד לעיצוב אתר אינטרנט חדש. חייב/ת להיות בעל/ת חזון, אינטליגנטי/ת וכמובן עם שליטה טכנית מעולה. מדובר במשרה מלאה בפרויקט גדול.
      קו"ח: mailto:ל-noamres@gmail.com


      לפני פיזור
      נפל דבר בישראל: מילון אבן שושן המרוכז כותב "שיקשק" ולא סיקסק!
      ועוד דבר לא ייאמן: השם השני שלו, כך כתוב שם, הוא "השרוני המזוין".
      חי נפשי המעונה.

      vlvtunderground@gmail.com

      דרג את התוכן:
        32 תגובות   יום שישי , 28/12/07, 19:13
         

        מכתב שיצא היום מהד ארצי לשילה דה-בר, עורך ידיעות, ולעדי גולד, עורך 7 לילות.

        אני לא מביאה את המכתב במלואו, מאחר שיש בו אמירות קשות מאוד (שהבעיה בלהביאן -משפטית).

         

        הזדעזענו מהכתבה המכפישה של כתבי מוסף "7 לילות" ב"ידיעות אחרונות" על ריטה שהתפרסמה ביום שישי 29.12.07. ......... ברור לנו שלצורך כתיבתה השתמשו בגורמים בעלי אינטרסים שונים....
        .............
        בחרתם להשחיר ולנסות לחבל בקריירה של זמרת גדולה.

        האם .... (בגלל, V) ..... שבחרה לא להעניק לכם את הראיון לרגל יציאת אלבומה, אלא, בחרה לעשות זאת בתוכנית מיוחדת שתוקרן בערוץ 2?

        ריטה היא אחת מן הזמרות הטובות, המקצועיות המוכשרות והמוערכות ביותר שידעה מדינת ישראל. ריטה שאנחנו מכירים הינה אנושית, רגישה, אדיבה, חרוצה ומקסימה ולנו אנשי הד ארצי גם יקרה.
        זוהי ריטה האמיתית.

        לחברת הד ארצי יש אמון מלא בריטה, ביכולותיה ובכשרונה ואנו משוכנעים בהצלחתה. אנו מאמינים כי ריטה כזמרת וכיוצרת תמשיך לבלוט ולהוביל את המוסיקה בישראל עוד שנים רבות והניסיון התמוה להספיד את פעילותה, לא די שאין בו שמץ של הגיון או הגינות, אלא שאף עולה ממנו ריח רע...

        אנו גאים, שלמים ועומדים מאחורי האלבום החדש "רמזים" ומאחלים לריטה הצלחה רבה בתקליט החדש והנהדר שלה. 

        אנו מזמינים את המוני בית ישראל לבוא וליהנות מהתקליט החדש ומההופעה שתלווה את יציאתו.

        בברכה, צוות המחלקה הישראלית, הד ארצי


        יצוין שבכתבה, בבוקסת התגובות כתוב

        "ריטה סירבה להגיב לדברים"
        "עופר מנחם, בשם הד ארצי, סירב להגיב לדברים".

        כך שאולי המכתב הזה הוא גם סוג של חרטה על שלא הגיבו.

        vlvtunderground@gmail.com

        דרג את התוכן:
          43 תגובות   יום שישי , 28/12/07, 12:53
           

          7 ימים
          באמצע הראיון של שוש מולא עם מירי אליקים, שמספרת על ההטרדה המינית של רפיק חלבי, היא עולה על ההליכון בביתה כדי לפרוק מתח, וחוזרת לדבר. סליחה? זאת הפעם הראשונה שאני שומעת על התנהלות כזו של מרואיין. באמצע הראיון עולים על הליכון?

           

          חלבי נשאל שם:
          לטענתה, גם לאחר שהתפטרת מערוץ 1 "זרועותיך היו בכל מקום".
          "איזה זרועות, מה אני אמבה?"
          לידיעת חלבי: לאמבה אין זרועות. לתמנון יש.
          אני חייבת להודות שהסיפור של אליקים נשמע משכנע. מהתגובה של חלבי לדברים, וכן מתוך דבריה, שבהמשך הוא התקשר אליה כדי להחמיא לה על הופעתה הטלוויזיונית, אני משערת שחלבי כלל לא מודע לכך שמדובר בהטרדה מינית. לא בגלל שהוא לא מבין, אלא מאחר שתפיסתית, מבחינת ראיית העולם שלו הוא לא עשה שום דבר רע, אלא סתם היה נחמד וחביב וניסה את מזלו. וזו למעשה הבעיה.

           

          גבי ניצן כותב על פרדס חנה, ותוהה אם פליטי גואה ושנקין יהפכו אותה לקהילה האלטרנטיבית הראשונה בישראל. יופי יופי. מה חסר שם? כתב ידיעות, יובל דרור, הוא תושב פרדס חנה. היה נחמד פלוס אם מישהו היה מבקש ממנו לכתוב טור אישי או בוקסה, ע"מ לצנן (אולי) את ההתלהבות האלטרנטיבית של ניצן.


          סופשבוע
          קראתי בשקיקה את רוגל אלפר על פורטיס, אחד מאייקוני המוזיקה בחיי.

          כתבה כבדה, עסיסית, מסועפת, מורכבת, כתבה שבאמת נוח לקרוא אותה מודפסת. אני תוהה איך זה לקרוא אותה על המסך. נסו ותיהנו.


          העיר
          ח"ח על הסיקור הנרחב של פינוי כפר שלם (ליטל גרוסמן, אורן זיו). זה מה שמקומון צריך לעשות.
          ידיעות תל אביב מביא את הסיפור בשער (החלטה נכונה, בטח שעדיפה על פני נינט של העיר), ובגיליון סיפורם של כמה מפונים (אבישג בדש-זברו, עומר אורי, מיכאל שטינדל, ניר לנדאו).
          הפורמט היומני של העיר הרבה יותר קצבי וקולח.

          בזמן תל-אביב אין מילה (מבקרת אבזרי מין? מה קורה איתכם? זה כל כך 98').

          במי ניצח עדיין נקרא כלכליסט "המיזם חסר השם בכלי התקשורת". את הפוסט על שמו של המיזם העליתי בשלישי בלילה, זה הזמן בו סוגרים את העיר, אאל"ט (אולי אפילו ברביעי בבוקר).
          מכאן, שהיה לאנשי העיתון זמן לבדוק את הטעון בפוסט, ולא לצאת ביום שישי עם ההצהרה הזו + חזרה על הכינוי המטופש שהוענק בעבר למיזם.


          אונס!
          לא ממש הבנתי את הסערה סביב דבריו של דיוויד לנדאו למזכירת המדינה.
          שמישהו יסביר?


          פר-סו-מות
          האמהות של טבעול אמנם מאגניבות וטסות עם תרמיל ענק למצ'ו פיצ'ו, אבל לא שוכחות להשאיר שניצלים על השולחן לצמד השוורים המגודלים שהשאירו בבית. גדול. שום דבר לא משתנה.

           

          והפרסומת של נינט בקרחנה, למי שחלילה פספס.
          האם אפשר לזהות רמזים לתשוקה בין הליידיז?


          כבוד השופטת
          תחקיר NFC על אגודת נפגעי השופטת רבקה מקייס, מתייחס לסיפורם של עשרות גברים שחשים שנעשה להם עוול כבד בדיונים מול השופטת לדיני משפחה.
          התחקיר הביא לכתבה שהתפרסמה על כך במבט (ערוץ 1) אתמול.
          (דקה 25)

          תחקיר דומה צריך היה להתפרסם בסופשבוע של מעריב, אבל נגנז בגלל התחקיר של NFC.


          בלוגלנד

          הבלוג עוגיות בחר ב-velvet כבלוג הברנז'אי של 2007. רוב תודות.


          קורעים בקפה

          בראש רשימת הנצפים של הקפה עומד פוסט אחד, כבר שבוע, שהמונה שלו מורה על 282 אלף צפיות. עדכון שבת: 330 אלף. הלאה: 335 אלף.  348. 429 (ראשון בלילה).

          רק לצורכי השוואה: הפוסט הכי נקרא עד כה היה של אורן פרנק על נוחי דנקנר וכו', שהביא כ-32 אלף צפיות.
          מיהו גאון המחשבים שיפצח לי את האלגוריתם שהביא את יוצרו של הפוסט להרבות את צפיותיו באופן שכזה?


          לחם עבודה

          כלכליסט (השם, אגב, נבחר אחרי קבוצות מיקוד לרוב שאהבו אותו וחשבו שהוא משדר משהו חיובי ואמין. אני חייבת לראות את קבוצות המיקוד הללו) עובד בפול טורבו. מדי יום במהלך השבוע שחלף נכתב, נערך והורד לדפוס עיתון שלם. פיילוט אחר פיילוט. על פי העבודה האינטנסיבית, כשהעיתון ייצא הוא יהיה מושלם פלוס.

          המיזם, שבראשו עומד יואל אסתרון (גלית חמי היא עורכת העיתון), לא כפוף לידיעות ו/או לשילה דה-בר, אלא עומד בפני עצמו, כמוצר עצמאי.

           

          שמועה: גדי פרץ, מפעיל האתר thecom
          יהיה כתב התקשורת של גלובס.

           

          אייל גונן, לשעבר עורך 24 ועד כה עורך המוסף לשבת של ידיעות עוזב את העיתון ויהיה סגנו של אבי זילברברג בעובדה.

           

          לאתר אינטרנט גדול דרושים:

          * מפיקת חדשות. דרישות התפקיד: אוריינטציה חדשותית, סדר, יכולת עבודה בתנאי לחץ, עדיפות לבעלי ניסיון בתחום האקטואליה.

          * אחראי משמרת לדסק החדשות. דרישות התפקיד: ניסיון בעריכה (עדיפות לעריכת חדשות), אוריינטציה חדשותית מובהקת, יכולת עבודה בתנאי לחץ, נכונות לעבודה במשרה מלאה בשעות הערב - 5 משמרות בשבוע, כולל סופ"ש

          קו"ח בבקשה לשלוח ל:

          avoda123@yahoo.com


          מניילנים

          למה ידיעות מגיע כבר כמה ימים בניילונים של גלובס? מישהו יסביר?


          מח' מודעות
          זוכרים את המודעה השגויה של משרד החינוך משבוע שעבר, עם Think Thanks?

          ובכן היא מופעה גם היום בע' 14 של הארץ. מסקנה: במח' המודעות ו/או במשרד החינוך איש לא מוולווט.


          לפני פיזור
          היכונו לחגיגות סופהשנה.

          vlvtunderground@gmail.com

          דרג את התוכן:
            48 תגובות   יום חמישי, 27/12/07, 08:21

            כמה הערות מחכימות של עדו אברהמי (קורא ותיק ותורם-בסתר נדיב לבלוג), בעקבות ריאליטי קסאם של ידיעות:
            קשה להשתחרר מהרושם שנעה בן אהרון התל-אביבית מודעת מאוד לעצמה, בניגוד לרון בן-שימול משדרות שמתייחס לחוויה בצורה טבעית יותר. אפשר לומר זאת גם כך: נעה התל-אביבית מבינה היטב את כללי המשחק של התקשורת ואת התפקיד שהיא אמורה למלא בהצגה שידיעות מעלה. מספיק להביט בחלק מהתמונות, שבהן הנערה אינה מודעת כביכול לנוכחות המצלמה, לעומת התמונות של רון שנראה נבוך ומתנהג כמו שרוב האנשים שמצלמים אותם מתנהגים - מביט היישר אל המצלמה.
            אף שהשטח המוקצה לשניהם לכתיבה שווה, רון כותב הרבה פחות מנעה. בנים פחות פטפטנים? מתקשים בתיאור חוויות, רגשות ותיאורי צבע?

            גם הנושאים שעליהם כותבים השניים מצביעים על ההבדל בין נער שכותב יומן חווייתי לבין נערה שאולי, אולי, רואה בכתיבתה תוספת מכובדת לתיק עבודות עתידי (גל"צ, במחנה, דו"צ). רון כותב על פעולה בצופים, על טלפונים לחברים, על "אוכל לא רע בכלל". ואילו נעה מעידה כיצד השילה מעצמה בין לילה את המעטה הציני; על הניכור שמאפיין את העיר הגדולה; על תפיסת הזמן כאן ושם, ולבסוף, הסגנון.
            בעוד שרון כותב טקסט שנראה כמו יומן של נער, נעה כותבת משהו שזועק כתבה עיתונאית. היא לא מדברת עם אנשים - היא מראיינת אותם. קובי הרוש, כך היא טורחת לציין, שימש כנהג של אריק שרון, "מקורות לא מוסמכים מוסרים שהמרחק לבית חנון הוא קילומטר וחצי", היא מדווחת, "המורבידיות של התמונה", היא מפרשנת את המחזה הנגלה לעיניה.

            לא בדיוק יומן נעורים.


            כאן שביתה
            מה, האם ההערה על דלות סיקור שביתת האוניברסיטאות בידיעות עזרה? ב-24 יש היום ראיון עם צבי הכהן "הרן ארז של ארגון הסגל האקדמי".


            הו, מזמן לא שמענו

            ועוד ב-24: ראיון עם מנשה נוי המלווה בפורטרט עם זיפים לא מחמיאים כלל.


            במהרה בימינו
            ההוא מהמודעות הסהרוריות על בוא המשיח? ראיון איתו בהמגזין של מעריב.


            קצות האצבעות

            טיים אאוט בגליון סופשנה סיכומי. הגעתי רק עד השער היפהפה: איור י.א. קרסוצקי.
            ככה זה נראה, אבל המסך לא מעביר את צבע הכסף הבוהק והחגיגי.

             

            המוטרדת החדשה: מירי אליקים חושפת מחר ב-7 ימים: רפיק חלבי הטריד אותי מינית.

             

            סופשבוע
            רות דיין/ פורטיס/ המרגל אשרף מרואן/ הרבובדיה/החברה של השוטר הרוצח צחי בן-אור/

             

            מוסף הארץ
            10 המדענים הצעירים המבטיחים של ישראל/ 20 ההמצאות המקוריות ששיגעו את אמריקה/ דוגמניות העבר מתלבשות לסילבסטר


            בלוגלנד
            צפירת הרגעה לבלוגרים ב-underground

            MANALAPAN - The undisclosed identity of an Internet blogger whose comments targeted local officials will remain a mystery for now, a state Superior Court judge ruled Friday.

            Judge Terence P. Flynn in Freehold ruled to quash a subpoena filed by Manalapan Township against Google, seeking the name and account information of the author of the blog � daTruthSquad.blogspot.com � calling the request "an unjust infringement on the blogger's First Amendment rights."
            ולסיפור המלא.
            תודה לנתן.


            ברשת

            סופסוף: איראן מכירה ברוטר כמקור מידע משמעותי.


            כסף
            ודאי שמעתם שלמטבע השני שקלים החדש קוראין ברחוב שנקל, ושיש לו כבר קבוצה בפייסבוק.


            לב לבייב, העשיר מס' 3 בישראל עוזב את הארץ. כואב.
            (סקופ של סיון רהב מאיר אמש בערוץ 2, וידיעות נותן לה קרדיט. מעריב לא וכך גם ישראל היום, שלוקח מהמארקר).


            לחם עבודה
            סוזן לרנר, העורכת הכלכלית של ג'רוזלם פוסט עוזבת, ולכן דרוש לעיתון עורך/ת חדש/ה.
            למשלוח קו"ח:
            davidh@jpost.com


             השיר של עמיר

             Porcupine Tree חזרו השנה עם אלבום כבד, דחוס ומשובח - Fear of a blank planet . מתוכו - Way out of here  . 


            לפני פיזור
            זוכרים את הדרבי שהציע א' שלשום, בירנית Vs דבורית?
            (בירנית גורן, העורכת החדשה של נרג').

            ארול בדק ומצא שנכון ל-2005 יש בארץ 24 בירנית לעומת 123 דבורית.

            אאוצ'.
            תוספת, חמישי בלילה: רגע, ומה בפייסבוק? זה הכי חשוב.
            גם שם אני נוחלת מפלה ניצחת, אם כי באחוזים, פחות דרמטית:
            3 בירנית מול 9 דבורית.
            תחקיר, הפקה ועיבוד נתונים: חנה בית הלחמי.

             

            vlvtunderground@gmail.com

            דרג את התוכן:
              57 תגובות   יום רביעי, 26/12/07, 07:49

              סוף השנה אורב בפתח, ועשרות גליונות כרומו עבים כשפמו של עמיר פרץ טרום trimming
              ימלאו תוך דקות את הבית שבע הניירת שלי.

              TheMarker הגיע הבוקר עם גיליון כרומו גדול בעל הכותרת הכי מבטיחה שרק אפשר, שאין מי שיכול להישאר אדיש אליה: "האם אתם חיים נכון?"
              בפנים אפשר לקרוא על שרי אריסון, שלא הייתה תמיד מאושרת; על כך שחברה דנית לא מספיקה לישראלי צעיר כדי ליהנות מהחיים שם; תהייה האם העשירים יותר מאושרים; תובנה מסעירה: בעמק הסיליקון לא מתגרשים; גבי ניצן שחי בכרכור מספר איך ויתר על ביצת הברנז'ה (אבל מצטלם על הערסל עם לפטופ) ויש עוד המונים. פשוט נגמר לי זמן הדפדוף להבוקר. אבל יש לי תחושה שאחרי שאגמע את המוסף הזה אדע אם אני בדרך אל האושר, או לפחות אל העושר. מקסימום אסתפק בכושר.

               

              פירמה של גלובס הגיע אמש.
              בין המומלצים: מילון הקלישאות העסקיות של רוני שני עם מונחים כבידול, מיצוב, החדרה, נראות וזכירות.
              מחויך מאוד.
              בין המתוכננים לקריאה: השנה האחרונה של מקאן (דפנה יודוביץ)
              נמרוד קמר כותב על ילדי האימו (באייטיז היו אלו הנערות הגותיות שענו על ההגדרה): נוגים, מבולבלים, בעלי נטיות אובדניות ובגדים שחרחרים המזכירים את הפאנק עליו השלום.

              והכתבה על מצב עיתונות הדפוס אליה קישרתי בהעולם כמרקקה, העמוסה בתמונותיהם של הגברים הלבנים והשמנים* (דנקנר, רגב, גינת, ואחד נוריאל, לא לבן ולא שמן).
              נו, כן, גם הדורותי בהרכב מלא.
              (* AKA= האליטות השולטות)


              השלם וסכום חלקיו
              כמעט כפולה הקדיש מעריב לפינוי תושבי כפר שלם. רק חבל שהחפיפה בין הכתוב בארבעה הטקסטים המוקדשים לנושא גדולה מהשוני ביניהם.
              ידיעות העניק לסיפור כיתוב תמונה גדול בע' 18. מספיק, לא?
              אין ספק, יועצי תקשורת נחושים לא היו שם.
              בהארץ מופיע הדיווח ע"פ כל ע' 6, וזוהי גם תמונת השער.
              ע' 6: ועוד, ועוד.

               

              בין הפעילים החברתיים שישנו עם תושבי הכפר טרום הפינוי: גדי אלגזי.
              רעיון לכתבת מגזין: מה קורה איתו היום.


              fact checking
              יותר מ-24 שעות נמשכו המאמצים לתיקון הטעויות בענייני בכתבת העיתונות המודפסת באתר של גלובס. בסופו של דבר הדברים תוקנו חלקית ונותרו מקולקלים ומשובשים.
              מסקנה: לא להתראיין יותר אם אין לי שליטה מוחלטת על התוצאה.

              או במילים אחרות: לא להתראיין יותר.


              לחם עבודה
              דרוש/ה עורך/ת לדסק הסלולרי של ynet

              דרישות התפקיד:

              יכולת ניסוח בכתב ברמה מעולה (ניסיון בעריכה - יתרון)

              התמצאות בנושאים אקטואליים וחדשות

              היכרות עם תחום האינטרנט ודפדפנים

              הכרות עם עולם הסלולר - יתרון

              ידע כללי רחב

              יכולת שליטה במספר משימות בו זמנית

              שליטה מלאה בתוכנות האופיס

              יכולת ריכוז לאורך זמן

              העבודה היא במשמרות (2-3, כולל סופ"ש)

              tamy-fr@y-i.co.il


              יש לי תחושה ששכחתי כמה וכמה הצעות עבודה שהגיעו אלי ולא העליתי אותן לאוויר. המקופחים מוזמנים להזכיר לי.

              ברשת

              לא רק מהקפה קשה להתנתק ולהימחק, אלא גם מפייסבוק.


              צהוV
              גלית קורן וזיו גוטמן נפרדו (ידיעות אחורי, אדווה מלמד). שוק, הלם, אלם ותדהמה בביצה. אחרי רמיריטה והדצדצת, זהו המסמר האחרון בארון הנישואים וההפילי אוור אפטר.

              מצד שני, בני ובנות ישראל יכולים להתחיל לפנטז.


              VTV
              22:15, ערוץ 2: עבודה ערבית.
              את הישרדות חפשו לבד.


               השיר של עמיר

              Mercury Rev , עם Opus 40 . שיר מצמרר, מתוך אלבום המופת שלהם Deserter's song .  


              לפני פיזור

              חלמתי הלילה שיודה נוריאל מצלצל באינטרקום שלי וכשאני עונה הוא מספר לי שהוא עורך התרבות החדש של מעריב. מוזר, אה?

               

              ולא להחמיץ את הפוסטצ'יק מאתמול בלילה, רדו שני ס"מ למטה: איך קוראים למיזם של ידיעות?

               

              vlvtunderground@gmail.com

              דרג את התוכן:
                27 תגובות   יום שלישי, 25/12/07, 22:44

                 

                אחרי הימורים מרובים, אחרי דממת אלחוט, אחרי מסכת הטעיות והכחשות,
                שתי גרסאות לשם הפרויקט של יואל אסתרון התגלגלו לפתחי:  

                1. הכלכלי

                 

                2. כלכליסט (כמו באקונומיסט?)
                אימות סופי, רביעי בבוקר: כ ל כ ל י ס ט.

                 

                מצד אחד, אין עצם אחת מקורית.

                מצד שני, הוריי, סופסוף שם בעברית!

                לא אוהבת את "כלכליסט". יצור כלאיים לא נחמד כלל.

                 

                עדכונים בהמשך.
                והנה הם, אישורי רכישת הדומיינים:

                domain:       kalkalist.co.il
                descr:        Yedioth Internet ltd
                descr:        127 Yigal Alon st.
                descr:        Tel Aviv
                phone:        +972 3 6381676
                fax-no:       +972 3 5376288
                e-mail:       eli AT yit.co.il

                changed:      domain-registrar AT isoc.org.il 20070917 (Assigned)
                domain:       calcalist.co.il
                descr:        Yedioth Internet ltd
                descr:        127 Yigal Alon st.
                descr:        Tel Aviv

                דרג את התוכן:
                  64 תגובות   יום שלישי, 25/12/07, 07:56
                   

                  אחד המראות הרווחים בכניסה לקפה בימים האחרונים. ובכ"ז, לוקח למערכת שעות להעלות את ההודעה. רצוי לדאוג לכך שתוצף באופן מיידי ברגע בו מסתמנת תקלה.


                  החלפות
                  ידיעות יוצא בפרויקט מיוחד: ילדה מתל אביב וילד משדרות מחליפים בתים למשך כמה ימים. הפרויקט זוכה להפניה נכבדת של רוב השער, ולכפולת 2-3. החלטה מוזרה, למנף את הפרויקט בצורה שכזו בעמודי החדשות.


                  הרחם הלאומי
                  ישראל, שנחשבה מדינה משוחררת מעכבות בענייני הפלות - לפחות זה היה ככה עד עכשיו ואיזן לכאורה את טירוף הילודה האינוספי והלחצני - מהדקת את הרסן ותגביל את ההפלות. זה מתקשר היטב לכותרת הראשית בשבוע שעבר, על ביטול ההמלצות לבדיקות מי שפיר. נכון שהתפעלתי מהעובדה שעסקי נשים מככבים בכותרת הראשית, אבל כנראה שהייתי תמימה מדי, והכל חלק ממערך חדש להגברת הילודה באמצעות צמצום ההפלות, למען שיפוץ המאזן הדמוגרפי.
                  ב-24 יש תוספת לעניין, כתבה על עמותת אפרת המשחדת נשים לפני הפלה להשאיר את העובר ולקבל עזרה בגידולו. יש לי תחושת כבר-קראתי קשה מהכתבה של ליאת רותם מלמד, ודעתי על כל נושא הילודה האובססיבית פה ידועה, כך שאסתום.

                  אגב, גם לאולמרט יש פיתרון לאיום הדמוגרפי (מעריב): גיור מהיר יותר של 300 אלף עולים.

                  נרגעתי.


                  שביתה? איפה?
                  מדוע ידיעות ממזער את התייחסותו לשביתת הסגל הבכיר באוניברסיטאות שכבר נמצאת בשבוע העשירי שלה? אתמול קיבלה השביתה טור צד. שלשום כלום (למרות פגישה מכרעת שהיתה בלילה בין בראון למרצים) ובשישי ידיעה קטנה. מזל שהיום חל שיפור, וחצי עמוד מוקנה לשביתה.
                  אבל מה האג'נדה?


                  פירמה (גלובס), בערב בערב, טרי טרי

                  לירון שמם (שפעם הייתי עורכת שלה) כתבה על פריחת עיתונות הדפוס. הכתבה תתפרסם בפירמה שייצא מחר, ובאופן חריג מובאת באתר במלואה.
                  ציטוטיי אמנם מדויקים אם כי מקוצצים קשות, אבל התיאור הבא שגוי:

                  "...שרגל, עד לפני מספר שבועות עורכת ברייטינג (של "מעריב") מוסיפה..."
                  את תפקידי כסגנית עורך רייטינג סיימתי לפני שנתיים ויותר.
                  מתפקידי כמבקרת הקולנוע של העיתון פוטרתי ביולי האחרון.
                  תפקידי הוא עורכת תפוז ולא "עיתונאית".

                  שמחתי לקרוא את חוו"ד של ניר בכר הגאה בתחקיריו, על עיתונאי ישראל: "כל אחד מהגג כמו בבלוג או בטוקבק" - שהרי הבלוג הוא מקור לשטויות אינסופיות.
                  וזה די מדהים, בהתחשב בעובדה שהקפה שייך למארקר מבית הארץ (ואפילו לעמוס שוקן יש פה בלוג), ושהארץ עצמו מטפח בעמוד הבית שלו שדירת בלוגרים תזזיתיים.

                  ועוד יותר התלהבתי מדבריו של עמוס רגב: "אני גם לא מאמין בהכשרת עיתונאים, זה עניין של חוש. או שיש לך אותו או שאין, זה עניין של ניסיון ולא של למידה" - ברור, מה פתאום להכשיר. מיותר לגמרי.

                  שימו לב שאיש בידיעות לא מדבר לציטוט. בידיעות אין אנשים עם שמות, יש "גורמים". מישהו שם חי בפחד?

                  ועוד דבר: בניגוד לכתוב בכתבה, על כך שדורון גלעזר שינה במחי שיחת מסדרון את פלשתינאים לפלסטינים:
                  "...במעריב עד לפני שבועיים כתבו פלשתינאים ולא פלסטינים, זה היה ככה משום האסוציאציה, זה מזכיר את הפלשתים, משהו בעל קונוטציה רעה ומאוד ימנית. יום אחד במהלך שיחת מסדרון גלעזר שמע זאת, ומהיום למחר זה השתנה...".

                  - רק היום נתקלתי בהרבה פלשתינים בעיתון (ע' 4, הידיעה על שליט).


                  מהנעשה בנרג'
                  שלשום עלו דורותי למשרדי נרג', ושיחה קשה התנהלה בינם לבין עובדי האתר שעוד נותרו על כסאותיהם המסתובבים. העובדים ביקרו אותם קשות על כך ש"רק באו, ולפני שבדקו העיפו שני אנשים טובים (העורך והמנכ"ל), שיצרו מוצר עתידי כמעט מוכן ומשופר". תשובות של ממש על המהלך הדרמטי לא היו לעורכים החדשים, אלא אמירות כמו: ממש מעריכים את האינטרנט, צופים אל העתיד, התייעלות........
                  ואת השאר תשלימו לבד.


                  טוקבק
                  אתמול פרסם יוסיפון המקורי טוקבק משעשע במיוחד המפריך את התזה של נחום ברנע במדור הדעות בידיעות, על רקיקה מקרית במעבר חציה שנשלחה כביכול לעברו של אלוף אלעזר שטרן, ראש אכ"א (להלן אגף משאבי אנוש) ביושבו במכונית מול מעבר חציה, בעוד הוא ממתין שאותו הולך רגל רוקק, להלן יוסיפון, יעבור מעל פניו.
                  יוסיפון מכיר את ברנע מעבודתם המשותפת, אך לא ראה אותו בסמוך למקום האירוע, ומכאן הוא מסיק שהאלוף התקשר לברנע, סיפר לו על המקרה וגם ניפק את הפרשנות. אפשר לרדת לפוסט הקודם ולקרוא את התגובה, ואפשר גם להיכנס לבלוג החדש שפתח יוסיפון בעקבות התלהבותו מכתיבת התגובה ולקרוא אותם שם + בונוס.

                  לחם עבודה
                  חיים זיסוביץ', מנחה תיק תקשורת מסביר איך זה שהוא משמש כיועץ למועמד של גאידמק לראשות עיריית שדרות, וזה אחרי ראיון נינוח איתו בתוכניתו. שידור חוזר של פרשת רוזנטל/פישר/גאדימק וגברים בשחור?


                  כשמעריב כותב על "מעסיקים עבריינים" תחת הלוגו (הפועל עם הטורייה, כזכור) "לעבוד בכבוד" אני מתרגשת, פני מעלים סומק, פלומת גבי סומרת והדופק שלי ממריא. והיום: עובדים יוכלו להציג את תביעתם כתביעה ייצוגית ולתבוע את המעסיק על סכום גדול בצורה משמעותית. יאמי.


                  VTV
                  הערב ב-22:00, יס דוקו, ילדי השמש של רן טל.


                  פר-סו-מות

                  עינת ברזילי נגד הקמפיין של הרשות למלחמה בסמים.


                  מח' הגהה

                  עדכון: הכרת תודה/הוקרת תודה - נשלחה לבדיקה מעמיקה וחופרנית. מהמילון שלי (אב"ש חדש יחסית) עולה שאומרים הוקרת תודה (מוקיר=מעריך, מכיר=know), אבל בגלל תגובות הקהל אני בודקת שוב, במקורות נוספים.


                  לפני פיזור
                  א':
                  "אני מציע לעשות סקר בין-לאומי על תואר השם האזוטרי בשוק התקשורת:
                  בירנית VS דבורית.
                  דרבי, ראש בראש".

                  ואותו א' יוצא לעוד דרבי: מול הסיקסק של צג הוא מציב את הדוכיפת.

                  vlvtunderground@gmail.com

                  דרג את התוכן:

                    קש וגבבה

                    2

                      

                    50 תגובות   יום שני, 24/12/07, 06:57
                     

                    נכון כתבתי בשבת על פרשת שליט?
                    מעריב דיווח בחמישי על התקדמות דרמטית, ידיעות הכחיש בקטנה בשישי, והבוקר זו הכותרת הראשית בהארץ: "ראש הממשלה למשפחת שליט: 'אין התקדמות לשחרור גלעד'"

                    ובידיעות הבוקר: "חיי גלעד שליט בסכנה" ואילו מעריב מצניע בע' 7: "...המטרה: לקדם את העיסקה לשחרורו של שליט"
                    צריך לכונן עיתון רביעי, ובו תספר מש' שליט את הסיפור האמיתי.


                    Rewind

                    גריז
                    מערך היחצ של הכוכבנולדלרקוד החדשה משנס מותן, וכך בשער המגזין מופיעה חני נחמיאס (מהשופטות) עם הכותרת "חני נחמיאס הגרסה הבוכה" ואילו בשער 24 מופיעה ציפי פינס, אף היא תגרז מהערב (תשע ב-2), עם ההפניה במשנה: "...וצוחקת על הבכי של חני נחמיאס". אכן שיתוף פעולה מרשים.

                    חגיגות ה-150 לאליעזר בן יהודה:

                    משה רונן ב-24 על שפתנו המידלדלת. בין היתר מובא חידון קצר בעברית עם המילים הבאות:
                    אצטלה/ אישון/ אלונטית/ אסותא/ בולבוסין/ בורית/גבבה/גזוזטרה/דיליג'נס/פוזמקאות

                    שאלה: ממתי דיליג'נס היא מילה עברית?


                    וסיפורון: באחת ההופעות שלי השתמשתי בביטוי "קש וגבבה" (אפרופו אחת הפרשנויות למילה לתגבב=לטקבק). תדהמה מסוימת אחזה בקרב כמה מהנוכחים עולי הימים שלא הבינו את הביטוי.
                    לא חלפו כמה ימים, וסיפרתי על כך בארוחת ערב בה נכחו אנשים מבוגרים הרבה יותר. אחד מתוך הארבעה לא הכיר את הביטוי.
                    מה שמזכיר לי שבהיותי רכה בשנים כתבתי פעם דו"ח למקום בו עבדתי, ובין היתר ציינתי: "במקום היו נוכחים בני תשחורת רבים". הבוס שלי דאז שקרא את הדו"ח העיר לי שלא יפה להתייחס למוצאם העדתי של הנוכחים. כן כן.

                     

                    אבל מאותה כתבה של רונן למדתי שאינטרנט היתה לפני 100 שנה מילה מקובלת לתיאור פנימיה, פלאס ציטוט מתוך עיתון הפועל הצעיר מטבת תרס"ח:

                    "שתי מפלגות: אחת היתה בעד הגדלת הסטיפנדיום והשנייה בעד ייסוד אינטרנט". גדול.


                    אני בסדר!
                    יונה ברטל (או בר-טל? תלוי בעיתון), סמנ"כלית בית הנשיא שהואשמה אתמול בידיעות שאחייניתה עיצבה את בית הנשיא, מכחישה את הדברים לליידי גלובס. איפה מכחישה? איך? לא ברור. אולי בעיתון המודפס. בתקציר המופיע באתר אי אפשר לראות הכחשה המתייחסת לגוף הטענה. כלומר לטענה גופה.


                    אייקוני אופנה

                    עוד לא גמרנו לטאטא את השיער של נינט מרצפת חדר העריכה של התקשורת, והנה טלטלה נוספת בעולם האופנה: יאיר לפיד, האיש, הטי השחורה והשריר, עולה על מדי א' ועובר לחליפה לקראת כניסתו להיכל הממלכתי של חדשות ערוץ 2. איך תימצא אחת המתאימה לקיבורת הזרוע? לא ברור, והאם ערכית ומעשית אפשר להשוות בין שני המהלכים, תפירת החליפה או גז המחלפות?


                    חשיפה

                    אפרופו כל ההתערטלויות של השבוע האחרון, כתב אורי אורבך
                    דברים שאני מתחברת אליהם מאוד.


                    בלוגלנד
                    מה אוכלים תינוקות?


                    יאיר מלחצ חברתי מתעצבן על כותרת מעריב מאתמול, "למה אתם מחכים?"


                    קורעים בקפה

                    בשבת שבתנו כמה שעות וגם הבוקר אי אפשר לעשות פעולות מסוימות, למשל לקרוא מיילים פנימיים. נניח שהסקופ של השבוע נמצא במייל הקפה שלי הבוקר? טאף לאק. יצטרך להמתין עד לשדרוגי ותיקוני שני בבוקר.


                    לחם עבודה

                    בהעולם הבוקר מחפשים מגישי פינות רעננים וכיפיים מכל התחומים.

                    נשמח להצעות.

                    kerenp@reshet.tv

                     

                    מ-1 בינואר ייצא המארקר כעיתון נפרד מהארץ. אומר למעשה שהגיד האחרון המחבר בין השניים ינותק.

                     

                    ישראל היום חוגג 100 גיליונות. איך אני יודעת? כי הוא חוגג לעצמו: זה הגג הראשי בשער העיתון היום. ומה חוץ מזה? כלום, שום אזכור נוסף.

                     

                    מרב בטיטו עברה מסופשבוע ל-7 ימים. עכשיו תוכל להתרועע עם דנה ספקטור, עמיתתה לבנות, גם במזנון של לילי (אממ, היא עוד שם?) או לקפוץ לעזריאלי בצוותא.

                     

                    בירנית גורן תהיה עורכת נרג'. למה מי שזה מקרוב באו לא זוכרים את שמה? מאחר שבשנים האחרונות ערכה אתר אינטרנט באנגליה. גורן מכירה את דורותי מעברם הירושלמי בכל העיר.


                    מח' הגהה

                    24, שער, אתמול: אודישין (טעות הקלדה שאל לה להופיע בשער), כלומר אודישן, לתוהים.

                     

                    במארקר של אתמול, מופיעה כתבה על כרומטיס, ובעמוד השלישי שלה תמונה גדולה של חבורה עולצת - גברברונים בבגדי ים. מי בתמונה, למה היא שייכת? לעולם לא נדע, כי אין כיתוב.


                    VTV
                    מרוב תעלולי הקרחת לא היה כמעט מי שיכתוב על הסרט על אורלי קסטל בלום בערוץ 8.

                    מזל שיש הארץ.

                    ועוד תוכנית שנפלה על המזבח: לא לפני הילדים, תוכנית מערכונים נטולת יחצ בערוץ 10.

                    ולדי דבוייריס, כוכב אצבעות חלק א' כיכב גם בטלוויזיה בימים האחרונים, ולהלן התרשמותו. גם הוא, כמוני, התפעל מההפקה של ערוץ 1 (ר' הופעתי בגלובוס).

                    "במוצ"ש) שודר בחדשות ערוץ 2  אייטם אודות העיריות העושקות את התושבים בדוחות חניה, ושם הופעתי כנציג הציבור החונה בקמפוס עין-כרם.

                    בראשון הופעתי בערוץ 1, במבט לכסף, מול ד"ר רוני אלנבלום מוועד הסגל האקדמי הבכיר, בניסיון להתנגד קצת (בעדינות, בעדינות) לשביתת המרצים.

                    ההופעה בערוץ 1 הייתה יותר טובה, ובכלל אני מוכרח לומר סחתיין להפקה שלהם, נטולת הפוזה והמתוקתקת להפליא (וזה בניגוד לערוץ 2, שכל פעם יש להם אילוצים אחרים)".

                     

                    מתי נתנשק - הסדרה של דלית קהן, הערב בתשע, ב-10.


                    צרורות בכותרות

                    ח"ח לכותרת "סיטי סיטי בנג בנג" (המארקר אתמול על סיטי בנק).

                     

                    שתי כותרות מעוררות השראה:
                    "מי קונה דירה ב-20 מיליון דולר?" (הפניה בשער הארץ למארקר)
                    "מי נמצא במקלטי הפליטים בתל אביב" (כות' ע' 9 הארץ)


                    לפני פיזור
                    888%%%###::: פפפ. אין לי מה לומר.

                     

                    vlvtunderground@gmail.com

                    דרג את התוכן:
                      63 תגובות   יום שבת, 22/12/07, 14:58

                       

                      שתי מדינות לשני עיתונים
                      בחמישי הייתה הכותרת הראשית במעריב: "התפתחות משמעותית במו"מ לשחרור גלעד שליט". נו, מגעים, שחרורים וכל זה. לא התייחסתי לכך אפילו, מאחר שמספר הכותרות הראשיות האלו במהלך שביו של שליט הוא כל כך גדול, שאי אפשר שלא להתייחס אליהן בביטול.
                      ואכן, שישי, ע' 3, ידיעות: "גורמים מדיניים: אין כל התקדמות בנושא שליט".
                       אז מיהם הגורמים שטפטפו למקלדתו של בן כספית בחמישי את מה שהגורמים מכחישים בידיעות ביום שישי?

                       

                      מעריב וידיעות חלוקים גם בעניין הפסקת האש:
                      "אין מגעים להפסקת אש" (ידיעות)

                      גורמים מדיניים: לא נבחנת שום הצעה, לא להודנא ולא לתהדייה.

                      או:
                      "הקרב על הפסקת האש" (מעריב)
                      "מחלוקת בישראל: האם לקבל את הצעת החמאס... הפסקה של הירי על יישובי עוטף עזה ושדרות..."

                      אני חושבת שידיעות ומעריב מוצאים לאור בשתי מדינות נפרדות עם ממשלות שונות, משני עברי הים התיכון.


                      אולי תדוממו?
                      מעניין אם יש סיכוי לחנך את הישראלים איכשהו. טייס של בריסל איירליינס עשה אחורה פנה (לזה התכוונו בווינט ב-go around?), מאחר שהנוסעים הישראלים הלא-שמים-זין התעקשו להסתובב המטוס כשהתבקשו לשבת לקראת הנחיתה, ולא כיבו את הסלולריים.
                      מגיע להם, אבל השאלה היא אם אותם חסרי תרבות וקשב ילמדו מזה משהו בפעם הבאה. לא על פי הטוקבקים המתלהמים.


                      מתי לוותר על הנוהל

                      חברת איתוראן סירבה למסור פרטים על מיקומה של מכונית (הגנה על פרטיות, כן?), ועד שהגיע פקס מהמשטרה המאשר לה לדווח למשפחה המחפשת מת הנכה שהיה במכונית  (ידיעות). מישהו אולי צריך להגמיש את הנוהל?


                      פילון איז בק
                      הילדון עשה קאמבק כבר באוקטובר 2007 (אפשר לראות לפי שער העיתון המובא בידיעה הראשונה) אבל רק לפני כשבועיים נכתב על כך בנרג', בעכבר, באייס. זה אומר שעד שלא הגיע נייר היחצ אף עיתונאי לא הבחין בו. אכן עיתונות חוקרת.
                      עד כה יצאו כבר חמישה גליונות, כפי שאפשר להבין (אם מחפשים בנרות) מהכתבה על יוצריו ב-G (יאיר קדר) של גלובס - ומדובר בעיתון שייצא פעמיים בחודש, כך בעכבר (בניגוד לאייס).
                      אורן ציבלין ואיטו אבירם מבטיחים "לספק סביבה סטרילית לילדים, בלי תוכן שיווקי".
                      בינתיים הם רבו (וכמעט הגיעו לדיון משפטי) עם נירה הראל, המייסדת, אחרי שפרסמו חומרים שלה ללא אישור.
                      עמי שיר מאצבעוני (מפתיע, אה?) מוטרד מכפל הכובעים של ציבלין, בעל משרד פרסום שעוסק בפרסום לילדים ומו"ל (שיכול לנתב את הפרסומות לעיתון שלו).
                      קצת יותר מיקוד ופרטי מידע בסיסיים ומרוכזים לא היו מזיקים לאיש בכתבה.
                      אתור אחריו, כדי לבדוק מה קורה שם.


                      נינט
                      רק כדי לדייק: נינט לא עשתה קרחת. היא קצצה את שיערה. כמי שבילתה כעשור מחייה בשיער קצוץ עד מאוד - מתחילת הניינטיז ועד תחילת המילניום, קצת קשה לי להתרגש או לראות בכך נועזות ופריצת דרך. חבל שלי איש לא שילם על כך מיליון וחצי שקל. להפך, אני היא זו שתרמה לספר ממון רב במשך עשור, כשפקדתי אותו מדי ארבעה שבועות כדי לרסן את השיער המצמח.
                      הקיצוץ שודר במהדורות החדשות בחמישי, ומככב בידיעות כתמונה גדולה והפנייה לעמוד האחורי, שם ענייני השיער מפורטים בדקדקנות גדולה.
                      במעריב הסתפקו בידיעה קטנה קצת יותר בעמוד האחורי, אבל אין ספק שידיעות קיבלו את הפרטים העסיסיים יותר, כולל דיווח עתידי: היא עוד תהפוך לבלונדינית.


                      נשואה פלוס
                      דלית קהן (סופשבוע) "שמה קץ לרווקותה המפורסמת". אוףףף, איזה מזל. מי יודע מה היה קורה לה אם לא הייתה מפסיקה את המחדל הנורא הזה.


                      פרומו

                      ראיון עם ניקול קידמן. אבל מי בתמונה ע"פ כל עמוד 8? נעמי ווטס.
                      והנה ההוכחה, מהקטלוג המפורסם של דיוויד יורמן.

                      זה לא מפריע לכותבת, ג'ודי סולומון, או לעורכי המוסף לכתוב: "...האישה המושלמת שדיוקנה מפאר שלטי חוצות ענקיים (אל תגידו שהחמצתם את התמונה מימין)..."

                       

                      מנחם בן מזכיר את  במדור שלו. נלחצתי שאני לא זוכרת מה זה וחיפשתי.

                      זו התשובה, למוטרדים האובססיביים:
                      צירוף של תנועה וחצי תנועה.

                      צירופים כגון - uy (פָּנוּי), ay (דַּי), oy (נוֹי) הם דיפתונגים.
                      (מתוך אתר מט"ח).


                      7 לילות

                      בדרך כלל אני לא מתערבת אחרי פרסום פוסט אורח, ולא כותבת את דעתי על ניתוחי האורחים והדיונים שבעקבותיהם. אבל במקרה של ג'קי לוי אני לא יכולה להתאפק: יסביר לי מר לוי, מה הטירוף הזה, מהי האובססיה להופיע בפריים טיים הטלוויזיוני? הרי אתה עובד מסביב לשעון, כותב, מריץ ארבעה מופעים, משחק פינג פונג עם אברי גלעד בהמילה האחרונה הרדיופונית פעמיים בשבוע, אז על מה הבכי? על פאקינג ערוץ 2?
                      אז נכון, אחרי שהבעת את דעתך הנחרצת על קשת, שישבה לך על הצוואר במעורב ירושלמי כבר לא יציעו לך משהו שם (אלא אם ינקטו מעשה נמרודי ודורותי), אבל יש חיים אחרי ערוץ 2. החיים באופוזיציה ומחוץ לקונצנזוס הרבה יותר מעניינים.
                      ואני אומרת את הדברים מאהבת הלוי.


                      עבודה ערבית

                      כפי שכבר כתבתי, התאהבתי בסדרה. נורמן עיסא (אמג'ד) מככב על שער פרומו (מה הסיפור עם הצילום עם המחשב הנייד?). הוא השני שמלכלך על קשת היום: "קשת נחנקו עם זה" (רצו סלב, אבל רוני ניניו הבמאי וסייד קשוע התעקשו עליו)
                      (ולתשומת העורכים ו/או לי-אור אברבך: עיסא הוא מעקורי בירעם, לא ברעם. ברעם זה הקיבוץ  עם התפוחים שיושב על אדמות בירעם).
                      עדכון, שני, 24.12: ויש הגורסים שמדובר בכלל בבירעים:

                      כפר בירעים Kafr Bir'im كفر برعم

                      בהעיר כותב ראעיד זועבי על יחס הערבים לעבודה ערבית. בין היתר הוא מספר על איאד ברגותי מהאתר ערביי 48 הכותב ש"היא נותנת הכשר לצחוק על הערבי" וכי היא "לא משקפת את החברה הערבית", וקורא להפסיק את הקרנת הסדרה! כן, עד כדי.
                      לעומתו, פאיז עבאס (לשעבר כתב ידיעות והיום באל סינארה) דווקא אוהב. וכך זה הולך ונמשך, ציטוטים מפיגורות כאלו ואחרות. מה שיש כאן זו עבודת סיקור וסיכום, ולא ניתוח.
                      והתגובה של סייד קשוע? משעשעת, הוא מקבל ברוח טובה את הביקורת, ויודע שהכל בגלל שהוא החלוץ.

                      אחר כך עדי עוז מראיינת את סלים דאו, שאומר, בכללי, כרגע אי אפשר להגיד לישראלים יותר. אולי בעונות הבאות (קשת מבטיחה שיהיו). נו, נראה. אני, עכ"פ, מרוצה.


                      העיר

                      בן זילכה כותב מדור מעניין במיוחד על הדור שלו, שהפך למשפיע בחברה/בתרבות וכן הלאה. ואת זה הוא כותב, אפרופו "ביוגרפיה... שסוקרת את פועלה של אחת הדמויות החשובות בתולדות עמנו...".
                      עכשיו, הבקיאין והמעודכנין יודעים שהדברים נכתבו בגלל אבי שילון, שכתב את הביוגרפיה על בגין (וזכה לכתבה שער במוסף הארץ). אבל מי שלא יודעים? לא צריך, שלא יידעו, העיקר שבשער יש הפניה שתישאר סתומה למי שאינם ביודעי ח"ן: "בן זילכה על אבי שילון היקר מפז"


                      פר-סו-מות
                      אני מאוד מחכה לעונה החדשה של פרשת השבוע של Hot (ומדובר יהיה בקשיי-השגה, שהרי יש לי yes), אבל הפרסומת (באומן בר ריבנאי) של הגיבורים על הקיר המתקלף - מה זה זה? מה המסר. מה רציתם להגיד? מה כוח המשיכה של הקיר הדווי?


                      טוקבקים

                      ברגע שמתפתח דיון בין כמה כותבים אני משתדלת שלא להתערב. וזה גם מה שקרה אתמול בלילה, אחרי שהלכתי לישון. זה לא אומר שלא קראתי הבוקר מייל נוזפני למה לא מחקתי איזשהו טוקבק לא רגיש (שהרי ברור שאני מבלה את הלילות, בין חצות לשש בבוקר, מול המחשב. לישון? מישהו שחרר אותך?).
                      תזכורת: אני מוחקת טוקבקים הגובלים בלשון הרע/דיבה/ והכפשה בלתי מרוסנת של אדם ספציפי (בין אם מתוך שיקול שלי ובין אם מבקשים ממני) אבל כל השאר - לגיטימי.

                       

                      והצעת ייעול: בצטטכם את האחר, קצצו בתוכן המצוטט, ע"מ שלא יווצר טוקבק באורך 1,000 מילים שאיש לא יוכל לצלוח.


                      קורעים בקפה
                      נמרוד הלוי מספר (סעיף 5) איך מריצים פוסטים (מריצים= מעלים את מספר הצפיות). היו לי לבטים: האם לספר על כך? למה החלטתי שכן? אם זו תהיה הדרך של מישהו להתקדם פה במירכאות, סבבה לו.


                      חב"ה על סודות המגדר.
                      כשלעצמי השיח הזה בקפה (ובחיים) לא בראש מעייני ואף לא למטה מזה, אבל כנראה שאני יוצאת דופן. אז לטובת הציבור.


                      לחם עבודה
                      זהו, תם מדור התקשורת של אביב לביא בדיוקן של מקוראשון בעקבות המעבר שלו למעריב.


                      לפי מה שקראתי, תהיה עורכת (!) לנרג'. אם זה נכון, שמחה גדולה.


                      מח' הגהה מתעוררת

                      בכתבה (המעניינת מאוד) של נאוה צוריאל "מלחמות הר ציון" (ידיעות, המוסף לשבת, עמ' 16, ראו צילום) מתגלים כשלי איות:
                      פּלחה היא מלה עברית, ששורשה (כנראה) לפלח את האדמה. זה מה שעושה הפּלח.

                      סיכול, גם היא מילה תקינה, אבל, מה לעשות, הפלחים מסקלים את האדמה.
                      (תודה ליאיר דקל)


                      "עובדי תחדנות הדלק" (סופשבוע, בעז גאון על שי אגסי, שורה שנייה)
                      "גלגלי נייר טואלט" (שם)? אולי גלילי?


                      בני סמכא (ולא ברי סמכא, בן זילכה, העיר)


                      ספאם

                      למה כשאתם (לא אתם, אתם) שולחים ספאם הוא מגיע עשר פעמים אלי? מה עשיתי רע?


                      לפני פיזור

                      על אף ההחרדות החוזרות ונשנות: מישהו מתכוון להתחיל לרכוש ניילונים ומסקינגטייפ כדי לאטום את ביתו מפני לוחמה כלשהי? ואני מזכירה לכל שערכות האב"כ נאספו אחר כבוד לא מזמן. אני יודעת בוודאות, שלא אאטם יותר בשום חדר עד יומי האחרון.

                       

                      ולו רק בגלל העובדה שכשקלוד ללוש ביים את הצטלבות הוא המציא לעצמו שם אחר, כדי שהמבקרים יסתכלו ברעננות על יצירותיו, אני חייבת לצפות בסרט.

                       

                      vlvtunderground@gmail.com

                      דרג את התוכן:
                        72 תגובות   יום שישי , 21/12/07, 19:06

                         

                        אני שמחה לציין שתאוות האורחים לאַצְבֵּעַ לא פסה, והיום יש שניים, שהתמקדו בשני מוצרים.


                        7 לילות

                        מפי רופא השיניים לעתיד ולדי דבוייריס:

                         

                        בכפולת הפתיחה - ירון טן-ברינק על פרסי המוזיקה של ערוץ 24 (עמ"י=עממי?), איה כורם מרַמֶנת בשנית (אולי די עם הבנאליה?) ותומר קמרלינג על הפיכתה של הטלוויזיה לרשות החוקרת, השופטת והמוציאה להורג בו-זמנית*.  אני מסכים עם קמרלינג - ההתעסקות הזו עם פורעי חוק למען הרייטינג בעיקר מראה עד כמה המשטרה שלנו אימפוטנטית מצד אחד ורודפת פרסום מן הצד השני. שיתחילו לעבוד, הדיסקו-מנאייק, ואולי כך ירד הביקוש לכולבוטקיזציה של המסך הישראלי.

                         

                        החלה עונת הציד - ג'קי לוי, בראיון שנתן לנועה אסטרייכר, פותח סוג של מלחמה בממסד האשכנזי, שלא מאפשר למזרחים כמותו פתחון פה וזמן פריים-טיים. "מה הוא רוצה זה, תח' מז'לו?", תאמר מסעודה בפליאה ותנשק את הקרחת של נינט. ואמנם, אולי דורשים מג'קי להשתכנז, אבל לא פחות מזה הממסד כולו התלבנט. אפילו לי כבר יש ח' ו-ע' אסליות. אז ראבק, ג'קי, בוא קצת לקראתנו, כי כולנו כבר סוג של מזרחים. גם מזרח אירופה הוא מזרח.


                        סמי מיכאל, שגם מופיע בשער, מקונן במוסף הספרות על ההתנגדות המצרית לנורמליזציה. פעמים נדמה שמיכאל נמצא מעל תקרת הזכוכית שג'קי לוי מנסה לנתץ, ומייצג את הממסד האשכנזי המנסה להשתלב במזרח התיכון, אבל נותר נטע זר. מיכאל הסוציאליסט ראה את דגל האיסלאם מתנופף בדלתה של הנילוס, וזה לא עשה לו טוב.


                        מן העבר השני של הסוציאליזם גילו הסינים את מה שהרוסים כבר יודעים מזמן - לקרל מרקס לא אכפת שאתה משתכר עד אובדן חושים ומוצא את עצמך בבוקר עם כיב רך, מזכרת ממלצרית מהוטרס-בייג'ינג (בועז ארד היה שם). למיטב זכרוני, אין לסיניות הרבה הוטרס, אבל הייתי שם בגיל 17, לך תזכור. "נא ליאנג גה קן-דינג שה גווי-ג'יאו?" ("זה סיליקון, נכון?", באדיבות השיחון לסינית מדוברת מבית Yediot Geographic).

                         

                        הרשימות הקבועות - הגדג'טים של השנה, להקות אינדי, עידן יניב עושה שופינג (מצ'עמם). יאירוה מפרט אילו אנשי קולנוע בינלאומיים ביקרו השנה בישראל, ואני תוהה האם Le-Monde, נניח, טורח להאיר באור הזרקורים כל ביקור של סוכן שחקנים זה או אחר בפריס. אז נכון, פה זה לא פריס (אם כי יש המבלבלים בין נתניה למרסיי), ובכל זאת כל ספירות המלאי האלה של יהודי העולם שבאים לסמפט אותנו קצת מעצבנות ומאוד פרובינציאליות. חכו חכו לראות מה אדם סנדלר מכין לכם.

                         

                        ולסיום - דודי לוי מצטרף לרשימה הארוכה של האמנים המיוסרים שביצעו אאוטינג מרגש על מנת לקדם אלבום חדש. "יש לי OCD", הוא מכריז. איזה עניין יש לציבור בכל הווידויים המרגשים הללו? ואם כבר טורדנות וכפייתיות - אולי דווקא כפיית נשמתם החבוטה של זוכי פרסי עמ"י הפוטנציאליים על ציבור הקוראים היא סוג של הטרדה.


                        עינת מירון נותנת חצי אצבע
                        גם לדה-מרקר  יש פאלטות. לא כל אייטם הוא באמת חדש, לא כל סיפור הוא באמת שוס, אבל בין הודעה לעיתונות של 250 מילה לבין ראיונות של 2,000 מילה יש הבדל, לא?

                        הפעם, ינקי מרגלית (Markerweek, עומרי כהן), היזם, המייסד והמנכ"ל של חברת אבטחת המידע אלדין.

                        ינקי, לדעת רבים מהעיתונאים, הוא דמות צבעונית. הוא מדג'ה בברים אופנתיים, אפילו היה מעורב פעם באירוע שיווקי לשימוש במריחואנה. הוא מרואיין שאוהבים לראיין כי תמיד ינגח מישו או משו.

                        בקיצור, העיקר התדמית, ולא משנה מה אתה עושה. אחרת אין הסבר למרדף של עיתונאים אחרי ינקי, כי בתכל'ס, אלדין היא חברה נחמדה, שאפילו מוכרת, אבל רחוקה מלהיות מנוף פיננסי אמיתי.

                        ניסיתי להבין מה העילה לראיון עם ינקי. קראתי פעמים. חיפשתי צידוק. חיפשתי את הדבר הזה, שברגע שהתקשרו ממשרד יחסי הציבור שלו ואמרו "בואו תראיינו את ינקי כי תקבלו סקופ בלעדי", גרם לעורך/כתב להפיל את העט ולהתחיל לרייר עד שיגיע מועד הראיון המיוחל. לא מצאתי.

                        ינקי החליט שבתוך עשור תיגמר תעשיית ההייטק המקומית. זו נבואה שהוא משלח בנו כבר שנתיים. לפני שנה וחצי, במסגרת כנס תוכנה הזהיר. לפני שנה גם כן. לפני תשעה חודשים

                        חזר עליה. לפני חודשיים שוב נאמרו הדברים. נבואה, אנחנו יודעים למי ניתנה, אבל מה לגבי שיקול הדעת העיתונאי?


                        מח' מודעות שלום

                        לפני מספר ימים התפרסם בידיעות שבגלל שגיאת אנגלית  של משרד הפנים יאלצו בעלי הדרכונים שאצלם הוטבעה השגיאה להוציא דרכון חדש.

                        כנראה שבמשרד החינוך התקנאו, ורצו שגיאה משלהם.

                        בהארץ (עמוד 16, צילום למעלה) יש מודעה של משרד החינוך ואונסקו. אני מניח שהטעות לא של אונסקו (כי הם הרי עובדים בשפה האנגלית)

                        המודעה מדברת על מאגר מכוני מחקר. ובאנגלית נכונה:

                        think tanks

                        אבל במשרד החינוך רוצים להודות לכם, ולכן יצא להם

                        think thanks

                        וזו אינה שגיאת הקלדה, שהרי זה מופיע במודעה מספר פעמים.
                        תודה ל-allaround


                        * עוד קצת על פדופילי השבוע
                        מתי גולן, האומר שהפדופילים שלנו הם דגי רקק, בעצם לא, סתם אצות.

                        ואודיש מזכיר את הדבר הכי חשוב: אין תשובה חד משמעית לסוגיית לחשוף או לא לחשוף (פלאס ציטוטים מלוליטה)


                        לחם עבודה
                        עוד על טאטואיהם של דורותי במעריב נרג'.


                        השיר של עמיר

                        במהדורת סופ"ש מיוחדת - שני שירים של Doves  , האנגלים והמצויינים .

                        Here it comes ו - Caught by the river .


                        לפני פיזור

                        כחודש וחצי אחרי תחילת סאגת האגודל המנומל היא נגמרה השבוע בקול דממה דקה.
                        זה הפוסט (המלונקק לעיל) בו פגשתי בזר בחדר המתנה במרפאה ששאל אותי אם יש אצבעות מחר (היה זה בשישי), מבלי שידע שבדיוק בגלל עניין זה אני יושבת שם וממתינה.

                        בכ"מ, אחרי ביקור אצל האורתופדית נשלחתי לעשות בדיקת EMG בחשד ל-CTS (סינדרום התעלה (המנהרה) הקרפלית) או ל-T.O.S (תסמונת מוצא בית החזה) ברם הממצאים לא העלו דבר, והאגודל המנומל חוזר(ת) לתקנו(ה) לאט לאט באופן ספונטני ובלי התערבות מדיקלית. לאורתופדית לא היה הסבר מניח את הדעת לאירוע המתמשך: "אולי דלקת בעצב או משהו כזה".

                        אז זהו, בינתיים הכל בסדר.

                         

                        vlvtunderground@gmail.com

                         

                        דרג את התוכן:
                          77 תגובות   יום חמישי, 20/12/07, 18:56

                           

                          הפוסט הזה היה מוכן כבר השכם בבוקר, אלא שהקפה נדם עד לפני הצהריים, אז הנה הוא עכשיו, באיחור קטסטרופלי.


                          דבר העורך

                          מזל שהייתי צריכה להמתין אתמול איפשהו למשהו, וכך הצלחתי לקרוא את הראיון עם דב אלפון במוסף ספרים של הארץ.
                          ככל שאני מתרחקת מספרים - מקריאה ומכתיבה (לא שהתחלתי, כן? היו לי פרטנזיות לא ממומשות, וגם סיפורון אחד שהתפרסם, ותוכניות לכתוב את סיפור ולווט כספר, אבל עורכי ההוצאות ריפו את ידיי), אני נהנית יותר לקרוא על עורכים ספרותיים, קל וחומר עיתונאים שחצו את הקווים והפכו לשכאלו. ואלפון, כידוע, הוא אחד מהם.
                          ציטוט בענייני עיתונות/ ספרות למאותגרים לינקוקית:

                          "...לסגנון האקדמי שאתה מוצא בחלק מהביקורות יש אולי גם הסבר כלכלי: רק מעט מבקרי ספרות בישראל, לא יותר מארבעה-חמישה בכל העיתונים, מועסקים במשכורת. וכך, רק תלמידים חכמים לספרות באוניברסיטה יכולים, וגם רוצים, להשתמש בידע הנרחב שלהם כדי לכתוב על ספרים בעיתון תמורת שכר סופרים נמוך למדי. הביקורת כבר אינה מקצוע שאפשר להשתכר ממנו ולהתפתח בו בעיתונות הישראלית.
                          "נכון. והעיתונים טועים בכך באופן עמוק: הם משקיעים במוספי הספורט ומתעלמים ממוספי הספרים, אף שקהל צרכני הספורט, קוני הכרטיסים במגרשים, קטן עשרות מונים מקהל צרכני הספרים".
                          יש עיתונים, כמו "העיר" ו"עכבר העיר", שכמעט אין להם בכלל מדור ספרותי.
                          "נכון, ובאמת איך מסבירים את זה שעורך בעיתון הדגל של מקומוני שוקן לא מפרסם ולו שורה אחת על ספרים? אני חושב שזה קשור לתסביכים אישיים, שגורמים לניחוש לא נכון של מה שמעניין את קוראי העיתון".
                          אולי זה קשור לכך שמנהלי העיתונים, אנשי השיווק, משפיעים כיום על הכרעות המערכת יותר משהשפיעו בעבר, ואינם מוכנים לשלם למבקרים.
                          "יכול להיות. אבל תפקידו של העורך לעמוד מול אנשי השיווק. כך או כך זו בוודאי תופעה משונה, והיא ייחודית רק לישראל ולארצות הברית. בשלוש השנים האחרונות גם בארה"ב הולך ויורד מספר מבקרי הספרות בשכר ופוחת מספר העמודים של המוספים והמדורים הספרותיים. אלה שתי דוגמאות בודדות בעולם. בכל ארצות אירופה המגמה הפוכה: מבקרי ספרות עובדים שם בשכר מלא ואפילו גבוה...".


                          סוריה ממוחזרת
                          זוכרים את הקטע הזה מרוטר, שהבאתי בעבר, על סיפור הקרקעות בסוריה שיונתן הללי מיחזר? ובכן, זה הביא להשעייתו הזמנית.
                          מעניין אם דורותי גילו את המקרה לבד, או שנעזרו בשירותי רוטר או בהפניה שלי.


                          ריאליטי פדופיל
                          בתשובה לכל התהיות, האם זה בסדר לפרסם את שמו של חשוד בטרם נעצר, מתברר שחשוד/נאשם יכולים לבקש מבית המשפט להוציא צו איסור פרסום לשמם, מכל מיני סיבות. אבל מה יעשה חשוד ששמו פורסם עוד טרם ידע שהוא חשוד (ראו מקרה אדם שוב)? לכן ההצעה (של עו"ד רחל תורן, בכתבה) היא שהשם יפורסם רק כמה שעות אחרי המעצר, כדי שלעצור תהיה אפשרות להתנגד לפרסום שמו.

                          הדיון על כך נערך בעקבות מעצרו של אחד מחובבי בנות ה-13 של ערוץ 10, שהוציא צו איסור פרסום פרטים, ולכן חלק מסוים מהמופע של דוביק נגנז בינתיים.

                          פרק 4 של ריאליטי פדופיל.

                          הסיפור חוזר על עצמו. והזעזוע מפרק 1 ו-2 נעלם. כולם מגיבים אותו דבר, בדיוק של 200 אחוז.

                          דב גילהר עונה לכל הטענות שהועלו נגדו ונגד התחקיר, פה ובמקומות אחרים.
                          ואני אומרת, גם אם צריך היה לחזור על כל פניני החיזור שלהם בפניהם ע"מ שיודו, זה לא אומר שצריך היה לשדר את הדברים.
                          ודבר נוסף, להגיד "לא" בתשובה לשאלה האם הערוץ פעל משיקולי רייטינג זה קל מדי ולא מספיק משכנע.

                          במעריב רואיינו משפחות הפדופילים. נו, מה שנאמר פה לאורך כל הדרך. אין טעם לחזור על הדברים.


                          לחם עבודה

                          הגזירות החדשות שניחתו על פרילנסרי הארץ.
                          "הגזירות"  - זה כמובן מינוח של הוועד.
                          יש לשער שבהארץ יקראו לזה "צעדי התייעלות".


                          הילה קורח תגיש את העולם הבוקר עם אברי גלעד.

                          מהומה בנרג': העורך הדי טרי של האתר, איתי בן- נסים והמנכ"ל אחיעד שריג עזבו את משרותיהם אתמול.

                          המטאטא של דורותי שורט מאוד.


                          ידידי ויקיר הבלוג, האינטלקטואל של הקפה, אסף שגיב מונה לתפקיד העורך הראשי של תכלת וכן של המהדורה האנגלית של כתב העת. כבוד.


                          למשרד ibh פיתוח אסטרטגיה שיווקית -  דרוש יועץ תקשורת באופן דחוף.

                          קו"ח

                          לאי מייל: ibh@ibh.co.il


                          איפה הגבול?
                          ישראל היום מכוסה כולו בפרסומת cover to cover  של אורנג'. זה התחיל בחצאי עמודים על השער של הארץ וגלובס, והבוקר, הופס, נעלם העיתון. עד שלא תפתחו אותו לא תדעו מה הכותרת הראשית. אכן עליית מדרגה.


                          VTV
                          עבודה ערבית הודרה כזכור ממוצ"ש לרביעי ב-22:30, ערוץ 2. אני אוהבת אותה מאוד. וצחקתי אמש בקול.


                          קורעים בקפה

                          לישנים שנת ישרים: הקפה נדם בשש בבוקר וכנראה שגם לפני כן.

                          אללי. מה יהיה.

                          את זה כתבתי באישון בוקר, כשעוד היו לי תקוות שהפוסט יעלה בזמן.
                          נחמה פורתא אני מוצאת בכך שאתמול בצהריים נעשו עבודות שדרוג והופיעה הודעה לגולשים המחורפנים, וגם היום, אבל רק בסוף המפלה. זו תחילת הדרך, לא?


                          בלוגלנד
                          זרובבלה, פרובוקציה ורודת השיער, סטודנטית בת 21 משנקר, עברה מישרא-בלוג לתפוז אחרי ארבע שנים וחצי.


                          קצת האצבעות

                          Rewind
                          עדיין לא הספקתי לקרוא את כתבת הפסיכולוגים מהשבוע שעבר במוסף הארץ, אבל מגורמים בענף מתברר שהיא הפכה לשיחת היום בקרב הפסיכולוגים באקדמיה ומחוצה לה.
                          ראיה לכך אפשר למצוא במדור המכתבים הבוקר - עמוד שלם מתוך שניים מוקדש לכתבה.

                           

                          ח"ח פלוס פלוס לאבי שילון, 32, שעבד במשך חמש שנים על הביוגרפיה של בגין, שיוצאת עכשיו.

                          הביוגרפיה היא כתבת השער. מכירה את שילון (עורך מדור הדעות של ישראל היום, קודם לכן העיר, קודם לכן מעריב) מימיו הראשונים במקומוני מעריב לפני עשור וחצי כמעט, ומשמח לראות איפה הוא היום.

                           

                          בחזרה לילדי השמש של רן טל אחרי 20 אלף צופים. סימנתי לעצמי לקרוא.

                           

                          סופשבוע/מח' בידוק עובדות
                          בכתבה "החמקן", על דן חלוץ בניגריה (ע' 22) מופיעה תמונתו של "מומחה החקלאות שאול מורן". טעות.
                          מדובר בעו"ד למעמד אישי, שמואל מורן, בצעירותו.

                          עדכון, שישי: מעריב מתנצל הבוקר על הטעות. יש שכר לעמלי.


                          לפני פיזור
                          הגשם כאן, וגם קרוקס הפרווה עליהם דווח מזמן. איפה ראיתי? בחנות נעלי הספורט שלמרגלות כיכר דיזנגוף, לכיוון הכיכר. הנה למעלה.

                          vlvtunderground@gmail.com

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה