כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    ארכיון : 2/2007

    שוברים

    0

      

    0 תגובות   יום רביעי, 28/2/07, 10:38

    מעודכן, 15:15

     

    האם הנהייה הרייטינגית החזקה אחר מרחק נגיעה הביאה את הארץ לפרסם את התצלום (אוריאל סיני) המרהיב כשלעצמו (המהדורה המקוונת עושה איתו חסד קטן מאוד) של חתונת נכדו של האדמו"ר מגור? או שמא כבר נמאס לטחון את אסתרינה טרטמן חסרת ההשכלה, או בגלל שלדיוויד לנדאו יש חיבה עזה לפולקלור יהודי? כל התשובות נכונות.

     

    לחם עבודה

    כך נשברה שביתת עובדי ישראלי על ידי מקור ראשון ועובדי ישראלי.
    (מזכירה את הידיעות מוואלה! ומנרג' בעיקר בגלל התגובות).
    ערן בר שלום
    החליף במוצ"ש את רננית פרשני, מבקרת הטלוויזיה.
    אריאל שנבל
    , המועמד להיות סגן העורך של ישראלי דאג לשני עורכים שסייעו בהורדת עמודי החדשות - אורלי לקר כהן וגיא צברי.
    מקור ראשון תרם את חדרי המערכת שלו להורדת חלק מעמודי החדשות.
    אחראי הגרפיקאים, יובל חרובי סיפק שלושה גרפיקאים.

     

    ובינתיים, יותר מעשרה עובדים קיבלו כבר הודעות טלפוניות (לא מכתבי) פיטורים.


    עליזה ואקנין, רכזת המערכת ויו"ר הוועד תקבל מחר מכתב פיטורים, אחרי שסירבה לשימוע אצל ברק סרי העורך בפועל.

     

    גונן גינת, העורך הראשי של הצופה, במשל מספר יהודית, "שאין בו שום נגיעה לעיתון שאתם מחזיקים ביד ולעתיד הצפוי לו". זה ברור, שלמה בן צבי?

     

    לאור העובדות האלו הסיכויים להקים ועדי עיתונאים חזקים בעתיד נראים קלושים במיוחד, לתשומת לב כל המפנטזים על כך.

     

    מזירת הקרבות הגיעה פרשנות אחרת לאירועים
    "פרולוג: לא מדובר במחלוקת בין עובדי ישראלי להנהלת הירש מדיה; לא בבעיה בין עובדי ישראלי לעובדי מקור ראשון; לא בריב בין "שומרי שביתה" ל"שוברי שביתה". מדובר בעוד פרק במלחמה האישית של שלדון אדלסון כנגד שלמה בן צבי.

    1. כשבן צבי קיבל את השליטה בישראלי מבית המשפט, עזב רק איש אחד את המערכת ושמו עמוס רגב.
    2. כחלק מהניסיון של שלדון להפיל את בן צבי, ייתכן שכמה מעובדי העיתון קיבלו הבטחות ששלדון ייקח אותם תחת חסותו כשעיתונו ישראל היום יקום.
    3. העילה הקלושה של השביתה (עיכוב לא מוצדק בקבלת תלושי משכורות ועיכוב תשלום לא מוצדק לכמה פרילאנסרים, שנבעו מסיבות טכניות שקשורות להוצאת כספים מחשבון כזה והעברתו לחשבון אחר כתוצאה מהמשפט המתוקשר) גרמה גם לקריסתה בתוך פחות מ-24 שעות.
    4. שני המחנות שעומדים במרכז הפארסה הזו הם שוב העובדים הקטנים שמנהלים את מלחמות האגו של הבוסים הגדולים. אלו שעבדו, אלו שמופעל נגדם טרור מאוד לא סולידרי, הם אלו שאם לא יהיו בישראלי או במקור ראשון לא תהיה להם עבודה".  

    * * *

     

    צלמי זמן מעריב פוטרו. מעתה הכתבים גם יצלמו. למה שכתבים יידעו לצלם? האם הם יקבלו תוספת צילום? ברור שלא. הם רק יוכלו להודות על כך שיש להם גם קרדיט צילום. זה לא שמצבם של הצלמים טוב מלכתחילה, אבל הזלזול הזה במקצוע די מחריד. אין ספק שלעובדה שכולם צלמים, לכל אחד יש פליקר ומצלמה בסלולרי יש חלק גדול בהחלטה לוותר על צילום מקצועי (צילום מקצועי? מה זה בכלל?). בשלב הבא מה? הכתבים יצטרכו גם לערוך את הכתבות שלהם ולהגיה אותן, ואחר כך גם לעצב? אולי בהמשך אפשר יהיה לשלוח אותם לבית הדפוס, ואחר כך הם יוכלו להיות השליחים שיחלקו את העיתונים למנויים. למה לא?

     

    עדקון: יואב צור, העורך הראשי של הרשת מוסר:
    1. רק צלם אחד פוטר.
    2. הדבר היחיד שנעשה הוא שריכוז הצלמים עבר ממהמקומונים למעריב עצמו, כדי לחסוך.
    הצלמים ימשיכו גם ימשיכו לצלם.
    3. המצלמות שהתקבלו במקומונים הן על מנת שהכתבים יוכלו להעזר בהן בצילומים מינוריים יחסית, או כשהם נתקלים באירוע דרמטי ברחוב.

     

    * * *

     

    ריקושט מכנס איגוד האינטרנט
    חדל קשקשת (על הדרך קראו את פוסט הטוקבקיסטים שלו בחסות קרוסלה) מצא את הפוסט הזה בבלוג של קרן הון סיכון גיזה. שי, כותב הבלוג, פגש אותי בכנס, כך הוא מספר, אחרי שנתקל שם בשמי לראשונה (אפרופו הלבטים - כמה אני צריכה לחזור על הסיפור מבראשית, לתשומת אורן הוברמן).


    אחרי המפגש הבין שי שהוא למעשה לא יכול למנות כלל שמות של בלוגרים ישראלים, או, כדברי הכותרת, הוא (וחבריו) לא יודעים מה קורה בחצר האחורית שלהם מאחר שהשוק בישראל קטן, ועיניהם נשואות אל העולם הגדול. אז אולי עכשיו דברים ישתנו בקרב המסתכנים הזהובים והם יקראו בלוגים בעברית.

     

    על חתולים ומרצעים
    "אלוני ידע שסרטו לא יפתח את הפסטיבל, אך לא הבין למה. כשהחתול יצא מהשק והוא הבין שמדובר בשיקולים פוליטיים אלוני זעם…"
    מתברר שסופה של העברית כפי שאנחנו מכירים אותה קרוב יותר משחשבתי.

     

    יוסי קליין מעלעל במגזיני פורנו, Lucky him.

     

    לפני פיזור
    המשך יבוא.
    והוא בא. הפוסט עודכן, 15:15.

     

    vlvtunderground@gmail.com

    דרג את התוכן:

      יהיה טוב

      0

        

      3 תגובות   יום שלישי, 27/2/07, 12:00

      עברתי לצד הדי-עזבו-אותה-לא-נעים בעניין אסתרינה טרטמן. ידיעות מדווח היום (בשער פלוס כותרת ענק על פני כפולת 4-5) על התואר-שני-בכלכלה הלא קיים שלה. הנה התיאור המשופץ באתר של ישראל ביתנו. רק בבקשה, סדרו את הפסיק במקום הנכון.
      יוסי שריד מגן על טרטמן. עדקון: ולמעשה מנגח את שרי הממשלה.
      תוספת: אוי, זה מסתבך. די, אני משאירה אותה להתמודד לבד.

      הארץ נחלץ גם לעזרת רומן זדורוב, תוך כדי נזיפה בידיעותמעריב שאימצו אתמול את גרסה המשטרה.

       

      אופטימיות
      עמרי שרון: "יש כל הזמן שיפורים, יהיה טוב" (ידיעות 5, חגיגות ה-79 לשרון)

       

      איבון רוזנשטיין מתראיינת ל-24:
      את חושבת שהוא מתחרט על משהו?
      "אין לו מה להתחרט, הוא חף מפשע".

       

      ח"ח
      ע' 13 בידיעות מוקדש לכמעט תאונות אוויריות שאירעו באחרונה.
      לזכות הכותבים והעורך - לא מצוינת המילה "נס" אפילו פעם אחת!
      (אבל יש התנגשות חזיתית בין כל המילים בשורה הראשונה בקטע המודגש של הידיעה הראשונה)

       

      כלבוהעתק
      הפרומואים לתחקיר הצ'טים של כלבוטק הקרובה מזכירים באופן חשוד תחקיר צ'טים אחר (ולא שהוא היחיד, כבר היו לפניו). לא נותר אלא להמתין בסבלנות לתוכנית.

       

      איך זה יכול להיות שמורה מתחיל מקבל 4,500 שקל לחודש ומורה בעלת ותק של 15 שנה מקבלת 4,860? שקל. האם יש איזושהי מניפולציה בתיאור הזה?

       

      שטר בן מיליון
      חדל קשקשת
      יוצא נגד התצלום הזה של גאידמק מעניק נדבה שפורסם בווינט. כמה דברים יש לי לומר להופמן בעל הקשקשת ולג'וני דו שהגיב. אם מדובר בתצלום אותנטי ולא בפפראצי מבוים (וחלק מהפפראצים נעשים בתיאום מושלם עם לקוחותיהם), זה בהחלט ראוי לפרסום, ולו במסגרת הדיווח על הבוקר האביבי שבילה גאידמק ביאח"ה. על גודל האייטם ומקומו בין כל השאר אפשר להתדיין.

      לא רק זה ג'וני, הצלם לא הגדיל ראש, כדבריך, באופן מקרי וחד פעמי. כשצלמי ניוז יוצאים לשטח כל שיקול הדעת שלהם. הם נשלחים לצלם את גאידמק במקום איקס, אבל ברור שעליהם להיות עירנים לכל תנועה בשטח, כך ש"הגדיל ראש" זו מהות הצילום. ככל שצלם עירני וקשוב יותר לסביבה, הוא יביא איתו חומרים טובים יותר למערכת. זה מה שצריך צלם טוב לעשות כשהוא בשטח. נכון שלא תמיד זה קורה, אבל זאת השאיפה.

      ועכשיו לתמונה: התבוננו היטב בבגדיו של "מקבץ הנדבה", במעיל המשובח שלו (עור או פלסטיק, לא משנה כרגע), בחולצת הכפתורים הלבנה המסודרת היטב בתוך המכנסיים ובחגורה התואמת. כך נראה מקבץ נדבות? לא הייתי אומרת.

      ואם חלילה פגעתי באיש והוא אכן מקבץ נדבות מהמניין שלא מצא דרך אחרת להרוויח כסף, דגם משופר ומסודר, העשירון העליון של הקבצנים שעוסק בליקוט מאות דולרים ולא שקלים בודדים, אני מתנצלת מראש.

      אותו צילום עם כיתוב אחר, קצת יותר דוחה אפילו מתפרסם היום בע' 11 של ידיעות. שם פרצופו של האזרח לא מפוקסל.
      והנה הכיתוב, להנאתכם:

      "אזרח, כנראה חסר פרוטה, ארב אתמול לגאידמק מחוץ לתחנת המשטרה, וכאשר יצא הצליח להוציא ממנו 100 דולר תרומה. 'גאידמק, אחי, תעשה טובה, אין לי גרוש, אין כסף לאכול, אני רעב, תעזור לי בכמה גרושים'. המיליארדר עשה פרצוף חמוץ, אך שלף מכיסו 'סטיפה' של מזומנים, תוך שעיניו תרו אחר מאבטחיו. לאזרח, שהחל לחבק את גאידמק ולנסות לנשק את ידו אמר: 'לא צריך, לא צריך. תעזוב אותי, תלך, תלך'. לאחר מכן נבלע הנדבן במכוניתו (מאת: איציק סבן, צילום: אבי כהן,"

      (כן, הכל במקור, לא שיניתי פסיק, מילה או סוגריים חסרים).
      כלומר, ג'וני והופמן, יכול להיות גרוע יותר מווינט.

       

      לחם עבודה
      טוקבק: מי רוצה להציע עבודה לכתבעורךמגיש לשעבר, עם ניסיון רב בכלי תקשורת ארציים, מי??

       

      מגיעות עדויות מהשטח שמטר פלוס חזרה לשלם, וצ'קים שהתעכבו 8 חודשים כבר מוכנים.

       

      VTV
      קושמרו עובד על תוכנית העוסקת בסכנות האינטרנט - פגיעות "כלכליות, נפשיות ופיזיות". מעניין, אם כי נשמע קצת מוגזם. לא מדובר בדמוניזציה של הרשת?

       

      איך זה שהניו יורק טיימס כותב על השמלות בטקס האוסקר ולא מזכיר את מה שלבשה הזוכה הלן מירן היפהפיה, את קייט ווינסלט הקסומה ואת ג'ודי פוסטר שנראתה מצוין?

       

      עד היום הכרתי שתי דרכים נפוצות בעיתונות לכתוב את שמשפחתו של מרטי: סקורסזה וסקורסזי. היום אני מגלה בהמגזין מעריב את הדרך השלישית: סקורסיזה (בעמודי החדשות של מעריב הוא עדיין סקורסזה).

      ואגב, ההפניה בשער אומרת ע' 5-4, בעוד הכתבה בע' 2-3.
      ובנוסף: למרות ששניצר בהחלט מדבר בגנותו של סקורסזי הבמאי, אני לא מאמינה שהוא היה חותם על הכותרת בשער "האמת, חרא במאי" המתייחסת לדבריו.

       

      מהפך
      הלוחות של ידיעות יעבור לאינטרנט.

       

      נטפליקס השכירה בסופשבוע את הדי.וי.די המיליארד.

       

      זוכרים את הטענות פה נגד עו"ד אירית רוזנבלום ובנק הזרע? ובכן מתברר שהיא צדקה, ושיש הרבה ילדים שמחפשים את אבא שלהם.

       

      פרויקט הפליקרים ממשיך

       

      סיירת הארץ בחברון.

       

      דפנה לוסטיג, טאלנט בהתהוות.


      ניב קלדרון מווינט מצלם את רותם סלע.

       

      בלוגלנד
      462 תגובות הניב האוסקר לייב בלוגינג של סינמסקופ.
      4,000 יוניק יוזרס זרמו במהלך הלילה מכל העולם ו-3,000 יום קודם לכן.
      אבל בועז כהן מתנגד נמרצות לתופעה:
      אולי תסבירו לי פעם מה הקטע הזה של "ההימורים" ושל תחושת ה"כישלון מהדהד" שיש למבקרי קולנוע אחרי פגיעה של 50%? משום מה יותר מדי מבקרי קולנוע מתעסקים בהימורים… זה מאוד 1988, הקטע הזה של ההימורים על הזוכים וכו'… אני, אישית, מתעב את זה. זה לא עובד במערכות בחירות וזה לא עובד עם תחרות האוסקר. מכותבים ברמה שלך אני מצפה לא להימורים, אלא רק לניתוח חכם ויפה של העובדות. לא להשתעשעות (בלתי מזיקה, אמנם, אבל גם חסרת משמעות לחלוטין) סביב מה יהיה, מי יזכה ומי יפתיע, וכו'. צאו מזה. באמת. די עם הקטע המיותר של ההימורים לפני.

       

      לפני פיזור
      איזה כיף, היום הנרי דוד (מה מה? מרחק נגיעה, 21:50)

      vlvtunderground@gmail.com

      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום שני, 26/2/07, 12:12

        ידיעות מספר על מילואימניקים בצאלים המשחיתים תמונות של קצב. כאילוסטרציה מובאת (ע' 3) "תמונה מנותצת" (תומריקו), אלא שהתמונה המנותצת הזו נעשתה במיוחד לשער המוסף לשבת בינואר האחרון.

         

        אסתרינה טרטמן, הח"כית שמשקפי השמש על הקודקוד הם אחד האקססוריז המובהקים שלה הפכה לשרה, ואמנון אברמוביץ הזדרז לספר איך עברה תאונה וקיבלה אחוזי נכות המעוררים את תמיהתו.
        אם היא יכולה לעבוד רק ארבע שעות ביום (ועל כך קיבלה פיצויים בסך מיליון שקל) איך תעבוד כשרה?
        תשובתה ראויה לציטוט: "אני מקווה לשמש מודל להרבה אנשים, לעודד אותם שלמרות שהגוף פגוע וכואב, הרוח תישאר יציבה וחזקה, ולתפקד בצורה הטובה ביותר".
        אז רגע, את מחזירה את הפיצויים?

        אתמול דווח על פגישת המחזור בקיבוץ בארי בה היה אולמרט, והיום במעריב ידיעות אחורי על פרח שנמצא ליד הקיבוץ, כלנית שהיא מוטציה של שני פרחים. מחפשת קשר בין שני האירועים.

         

        לטענת המשטרה רומן זדורוב הודה ברצח פעם שנייה. במעריב מתואר האירוע כ"חשיפה" בשער, בידיעות הוא נדחק לעמוד 11. נו, לא ממש חשיפה.

         

        מה, לא מגיע לקוראי One לדעת מה עשה גאידמק הבוקר?

         

        פר-סו-מות
        ח"ח לפרסומת של אנני ליבוביץ' לדאב. יש לי חולשה אליה.

         

        לחם עבודה
        אולי שווה לעיתונאים להשתלב בשביתה של ההסתדרות?

         

        אייל ברקוביץ' כן עבר לגאידמק.

         

        מאחורי הכותרות
        נכון אנשי ידיעות לא מגיבים ולא מתראיינים על כלום?
        מזל שיש ללא מעט מהם עמודי פליקר הפתוחים לקהל הרחב, כך שאפשר להתעדכן. רק שלא תתחולל עכשיו היסטריה והם יעלימו את עצמם מהרשת.
        שלום ברטל, צלם (אפילו רפי גינת שלא עוזב את כלבוטק זכה לקליק).
        תומריקו
        (פעם שנייה) צלם.
        מיטל הראל, מפיקה בדסק.
        שי ספיר, עורך בדסק.
        הגר צימרמן, גרפיקאית.
        דוד ברון, עורך בדסק.
        בועז ארד, כתב ועורך בדסק.

         

        Rewind
        מה מצאתי ולא ידעתי וממה הזדעזעתי.
        1. שאולמרט היה חנון.


        2. שקלינטון מרוויח 150 אלף דולר להרצאה. אני באמת צריכה להחליף איתו כמה מילים.

        כפולה 5-4 במעריב מוקדשת לשביתות הממשמשות, 2 כותרות נפתחות במילה "היום": דני נוה פורש ושביתה בתיכונים. שתיים במילה "מסתמן" ואחת במילה "בינתיים". בשביל מה?
        אם כבר, הייתי הופכת אותן ללוגו או לגג, אבל באופן קצת יותר מתוחכם.

         

        עמית קוטלר כותב על הבלוג של פרץ הילטון (ועל תמונות העירום של ג'ניפר אניסטון).
        לעניות דעתי זה פרז. אני מקווה לטובתו, לפחות. כלומר לטובת פרץ.

         

        גדעון לוי נוזף במלגלגים על המשקפת של פרץ.

         

        מאיר בלייך, היועץ המשפטי של מעריב על הטוקבקים כצינור ביוב.

         

        השם ישמור
        ואם כבר פרז ופרץ, מרשיה קרוס (24, היום)?

         

        ג'יי דייט - out
        * ג'יי
        רק אומר שהוא מחפש כלה, למעשה הוא מריץ את עצמו לראשות הממשלה. כך נרמז בפסקה שנייה.


        * על מנת להוכיח שאני ממש בעד אהבה הצעתי לאחד מבכירי המגיבים לעזור לו בשידוך הולם (לדעתי) אבל הוא השיב פני ריקם וטען שאני פולנייה. אם הייתי כזו הייתי עושה מעשים טובים?

         

        בלוגלנד
        למה צביקה ברוט מידיעות לא מקשר לבלוג של אפי איתם, אם הוא כבר כותב עליו?

         

        כבר קראתם את פוסט הזברה?

         

        סופסוף מצאתי ידיעה ראויה לשמה במסביב לעולם, המדור האהוב עלי בידיעות מגיל שש ועד היום:
        בת 95 פתחה בלוג, והפכה לבלוגרית הוותיקה-גילית ביותר בבלוגוספירה. קוראים לה מריה אמליה לופז סולינו והנכד מתחזק לה את המיזם. מתישהו גם יהיה לה מחשב משלה.

         

        אבל יש לה מתחרה רצינית במשהו עולמי: ישיש הונג קונגי בן 107 מספר שסוד החיים הארוכים שלו הוא התנזרות ממין: 77 שנים ליתר דיוק.

         

        טוקבק
        ובזמן שהייתי עסוקה (ר' ראש פרק הבא) נכתבו מסות שלמות בטוקבקי האצבעות. יפה, בהחלט אפשר להסתדר בלעדי, ואפילו עוד יותר טוב.

         

        ואחד מהבוקר:
        דלת
        עובדי מקור ראשון שברו את השביתה של עיתונאי ישראלי שלא קיבלו משכורת כבר חודשים. ואין לך מה להגיד על זה?

        (התשובה בהמשך), אבל זה ממש לא מה שכתוב פה. ופה.

         

        רשתתתת
        מה זה ווב 2.0? הנוסח הסופי. גדי שמשון אומר שזה בוקר טוב אליהו לפרסם את זה עכשיו ואני אומרת: בשבילך זה בוקר טוב, בשביל אחרים עוד לא לילה.

         

        היזהרו לכם מויקיפדיה. ובכלל מתברר (המגזין) ששדה הקרב הממשי בויקיפדיה הוא כעת בכלל בבילעין. עיקר האקשן הוא בעמודי השיחות: שמאל או שמאל רדיקלי? טיפש או קרציה?

         

        הנורווגים מלמדים להרוויח מעיתונים.

         

        גאולה
        נמצא הגן האחראי על הקשֹקשׂת (ידיעות). מתי יימצא זה האחראי על הקשׁקשׁת?

         

        לפני פיזור
        מזמן לא התנתקתי לכל כך הרבה זמן מהאירועים השוטפים, כלומר משבת בצהריים ועד הבוקר, בגלל כל החובות שלי (כך נראה יום החופשה שנטלתי מהבלוג). חוץ מכמה אלפי המילים שכתבתי בפרק הזמן הזה הצלחתי גם לצפות באוסקר, לפחות בשלוש שעות מתוכו בלייב. התברר לי מה שידעתי, שאני מהמרת גרועה, לבי נשבר כשהסרט החביב עלי, בבל, נותר מיותם.

         

        הדילמה שלי במקרה כזה, של התנתקות, היא מה לעשות? לעבור בשניות על כל עיתוני אתמול כדי להבין מה קרה? לחפש קטסטרופות? להניח להם להיאסף אל אבותיהם? בסוף אני מחליטה על דפדוף מהיר וזהו.

         

        יזכור
        11 שנים לפיגוע בדיזנגוף סנטר. 15:30 - טקס התייחדות במקום.
        קינג ג'ורג' ייסגר לשעה בקטע הרלוונטי.

         

        vlvtunderground@gmail.com

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שבת, 24/2/07, 14:16

          סופשבוע
          קולח ומרתק המונולוג של רינה חבר (שרי מקובר-בליקוב), אבל איך זה שההבדל בין גרסאות האם והצבא כל כך גדול?
          בכל מקרה שווה היה גם לדבר עם כל הנפשות הפועלות שחבר מזכירה, כדי לקבל תמונה קצת יותר מאוזנת.

           

          למה הסיפור על נביו אבבה (מרב בטיטו-פריד) צריך להיות תחת "חד פעמי/אישי, ייחודי, היסטורי" - מה הקשר בין חמש המילים האלו?

           

          ולידיעת העורכים: גם כתביכם מבואסים מהתגיות המלוות את הכתבות.

           

          מוסף הארץ
          בסופה של קריאה, אני בצד של ירון זליכה. אבל, מסגרת התגובות הכחולה בע' 32 עומדת לה תלושה ולא ברורה. כלומר, על כל פרשה המוזכרת בכתבה צריך לכאורה לדפדף אליה כדי לראות מה אמר הגורם המדובר.
          אופציה א': תקצירון בתוכה כדי להזכיר במה דברים אמורים: עומרי שרון על… האחים עופר על…. אופציה ב': לערוך את התגובות לתוך הטקסט.


          אהבתי את הפורטרט של זליכה בשער (ינאי יחיאל), אבל אני חייבת להביא כאן את דבריו של במאי וצלם אחד: "אני מתייחס בחשדנות לאנשים המצטלמים עם היד על הפנים. בין אם היד על הפה, בין אם מתחת לסנטר, ובכלל, אז תחשבי על זה כשאת מתלהבת מזליכה".

           

          MarkerWeek
          ח"ח לעיצוב הכפולה הראשונה של הראיון עם אודי אנג'ל ולצילום המסתורי של אייל טואג (שמככב גם בשער) עם תפאורת המעין-עץ הזו.

           

          גיא גרימלנד מראיין את דב פאר, אבא של שחר, מנכ"ל בבילון שמוליך את החברה להנפקה בבורסה. גיא שואל אותו על התרגום לטקסט מלא, שלא עובד. כזכור, הבאתי פה דגימה המוכיחה זאת. עכשיו, פאר אומר לו שהתוכנה לא מיועדת לשמש תחליף לתרגום אנושי, אלא לקבל מושג כללי על הכתוב. בפועל, גם בזה היא נכשלת.


          אבל השאלה הבאה של גיא שגויה מהיסוד: "מתי תהיה תוכנת תרגום שתגיע לרמה של מתרגם אנושי". פאר עונה לו משהו על יישום עתידי של יבמ, אבל התשובה האמיתית היא שאי אפשר להגיע למצב כזה לעולם, אף פעם (טוב, אולי בעוד מאה שנה, עם איזו בינת-על מלאכותית), בגלל המורכבות הכרוכה בתרגום, ובגלל אלף הרבדים שצריך להפעיל כשעוסקים בכך.

           

          לא סיכמנו שאי אפשר להשתמש בכותרת "אבי, בתו"? (שם, בוקסה)

           

          מי נגד מי
          אודי אשרי עונה למנחם בן, שחושב שהוא נודניק. בן מצדו, חוזר ומזכיר בפרומו שהבועה הוא סרט גרוע, וסומך על כך שגל אוחובסקי, הנמצא בברלין לא יענה לו. אבל מן הסתם זה לא יפטור אותו, מאחר שגל, הנמצא בכלל בצרפת ענה גם ענה לחנוך דאום, כפי שצוין פה כבר שלשום.

           

          סידר
          ממשיך לעורר עניין, והפעם, יאיר שלג מנתח את דמותו בהארץ, בעוד יאיר רוה כותב בהסתייגות ב-7 לילות על שיתוף הפעולה בין הסרט להורים השכולים וארגוני ההנצחה. אם אני מחשבת נכון ונכנסת לראש היחצ"ני, רון לשם יתראיין בשבוע הבא (או זה שאחריו, שאז יוצא הסרט) לסופשבוע וסידר ל-7 ימים?

           

          הארץ תרבות וספרות
          יורם מלצר כותב על בעיות התרגום של המילה בלוג לעברית. אני לא כל כך מצליחה להבין אותו.
          למכלול קוראים בלוג, ולפריט הבודד בתוכו - פוסט. אלו עובדות די ידועות ואיש לא מתבלבל בין שני המונחים, כך שכל הקטע קצת מאבד מתוקפו.

           

          ידיעות
          הידיעה על לכתו בטרם עת של יין הפטישים מהתפריט הצה"לי (14) כבר נכתבה לפני חודשים.

          גם הידיעה של דודי נסים על הסערה בעולם הבלוגים, קרי זרובבלה-גייט כבר התיישנה.
          כרגיל עם האנגלית, איש לא שם לב שהמילים My blog התהפכו. גם את הנוסח "בתגובה… ביקשה וויסברג להדגיש כי היא לא בחורה גזענית… וכי הפרסום בנוגע לערבים… היה אמור להיות הומוריסטי" אפשר היה לשייף קצת. אבל העיקר, זרובבלה, "הומוריסטי"? זה חדש שלי.

           

          המוסף לשבת
          עם כל הרצון הטוב והניסיון לרענן, מודעת דרושים, גם אם היא על עץ, וגם אם היא מושקעת, תמיד תיראה משעממת, כך שלעשות ממנה שער זה נראה כמו רעיון טוב שאחרי הביצוע צריך היה לוותר עליו.

          גם לוגו "משטרע" וגם "בתפקיד השוטר הרע" וגם "שוטרים למכירה"?

           

          מוסף שבת
          דווקא פה הלכו על כיוון משועשע עם בובת שוטר שמנמן בשער (נכון, בוקי נאה מתריע ממושכות על משקלם העודף של שוטרי ישראל) ועם הלוגו חטפו דוח ודמותו של השוטר אזולאי ינוח בשלום. גם הניסיון להקיף את הנושא מכמה צדדים (כולל הקולנועי), כלומר לחרוג מהשגרה, עלה יפה.

           

          7 לילות
          רונה קופרבוים מראיינת את רונה קינן. הגורל.
          אבל הכותרת? "ישנן בנות"? נווו.

           

          גלובס
          תימורה לסינגר ראיינה את ירדן בר-כוכבא, כלומר אמא של רוחל'ה במרחק נגיעה. תפקיד גדול. את הגרסה המלאה של הראיון היא מביאה בבלוג שלה.

           

          בהפקת האופנה לחלוקים ב-G מצולם דוגמן החלוקים קורא, נכון, G. בהחלט שתי ציפורים.

           

          רני רהב לא נח לרגע, ומגיב גם פה, עמוד שלם הוקדש לו, הפעם על דבריו של עומר ברק, שהגיע למסיבה שלו, סליחה לבר מצווה ההיא, בלי הזמנה.
          מדבריו אני למדה ש:
          * "מי שבאמת היה באירוע יודע שהיה צנוע, למרות שזה יישמע מצחיק. כי זה היה מהלב"
          * "למרות שהתאכזבתי מכך שהרוע הגיע לממדים מפלצתיים… אמשיך לתרום… דבר שאני עושה מגיל 13, כשהתחלתי להתנדב בבית הספר למפגרים 'קדם'".
          אי אפשר שלא להתפעל מהשיטה. רהב רוצה להשמיע את דבריו ולטעון נגד כל מכפישיו, ואין מי שלא נותן לו במה. לא כמכתב למערכת אלא הנה, עמוד מערכת שלם.

           

          יש למה לחכות
          המהדורה הישראלית של מקסים בדרך.

           

          I wonder
          טיים אאוט טוען שריף ראף (גרוזנברג 22) הוא המדבר החדש.
          אין כל כך סיכוי, כך נראה לי, כי את הימים ההם והאווירה ההיא והמקום ההוא אי אפשר לשחזר.

           

          טלי חרותי-סובר ורוני זינגר-חרותי, קרובות?

           

          מח' הגהה
          סופשבוע, ע' 21, כות' המשנה של גיא חבר: חייל ולא חיל.

           

          לחם עבודה
          מצטטת מודעה: לזמן תל-אביב דרושים כתבי מגזין וכתבי ספורט נמרצים לעבודה מאתגרת.
          קו"ח לפקס 03-5632063.
          זה אמיתי, לכו על זה.
          אבל אני שואלת: עד מתי בפקס? מה עם איזה אימייל שיופקע לצורך העניין?

           

          לפני פיזור
          הבהרה: אני לא יוצאת נגד כתבה אחת ספציפית על רווקות וגו' אלא נגד תפיסת עולם, נגד הבהלה האינסופית, נגד בזבוז שנים ארוכות בחיפושים מתישים, נגד החרדה הנוראית של "מה יהיה אם חו"ח אשאר לבד", נגד המחשבה שחובה לחיות ביחד בכל מחיר, שאחרת החיים אינם חיים, ולא משנה אם מדובר בגברים או בנשים (אולי גם גברים חיים את החרדה הזו אבל מפנימים אותה). אני אומרת: רילקס.
          נמאס לי לחזור על עצמי: נשים יקרות (גם גברים), בנות 20, 30, 40, 80, 50: תיהנו ממה שיש לכן, באמת, חבל על הזמן ועל התבוססות באין. באמת שחבל.

           

          vlvtunderground@gmail.com

          דרג את התוכן:
            8 תגובות   יום שישי , 23/2/07, 15:16

            ח"ח לנשים במשפחת אבו-גאנם על שהחליטו לדבר. חבל ששמונה מבנות המשפחה נרצחו עד שהרימו את קולן.

             

            הבוקר, ב-7:25, היה התצלום הפותח של ווינט - עמיר פרץ מביט קדימה במשקפת פקוחה לרווחה.
            בינתיים הוחלפה הידיעה ואני לא מוצאת את התצלום. המוצא הישר יזכה בשפנפן פסיבי.
            (תודה לנוגה העירנית).

             

            7ימים
            * כל עוד יהיו כתבות, כמו זו של גאיה קורן על ההיסטריה של רווקות בנות 30 פלוס, המנגנון המתועב והמטופש הזה יזין את עצמו.
            - כל עוד יהיו כותרות כמו "עד החתונה זה יעבור" (כולל עקיצה לפולניות לחוצות בכות' המשנה) תיחשב החתונה כמזור לכל תחלואי הנשים, כשהמצב הוא הפוך לגמרי - חתונה היא מחלה.
            - למה שעיתונאיות ישאלו שאלות כמו:
            "את לא מקנאה בהם, שיש להם עם מי להתחבק בלילה?"

            (בהם - בנשואים) כן, כמה זוגות נשואים מתחבקים בלילה?
            "בן זוג מביא איתו ביטחון, שלווה, רוגע".
            למה? כי כבלת אותו עם כתובה וטבעת ומשכנתה?
            - ולמה שעורכי הכתבות האלו יפגיזו בתובנות כמו - האם החיפאיות הכי לחוצות - אחרי ראיון עם ספר מחיפה שמספר ש"החיפאיות לוקחות את זה הכי קשה"?
            הן הלקוחות שלו כי הן חיפאיות? מאיפה הוא יודע על כל השאר? וממתי ספר אחד הוא המדד למצב החיפאיות מול שאר העולם?
            - כל עוד נשים יגידו "הגעתי לגיל שאני מוכנה לשים בצד את הקרירה ולפנק בעל וילדים" - ימשיכו הרווקות להיות "בעיה חברתית" כדברי ד"ר גלית לזר.
            - ולאריאלה רביב שמתראיינת לכתבה - יפה. תמשיכי לחיות כרצונך, והקץ לחיפושים.
            ולסיכום, רווקות היא לא בעיה ולא מחלה, זה לא מצב של חיים ב-Hold, זאת אופציה נוספת לחיות בשמחה ובאושר. ודי כבר עם ההתבכייינות לאין קץ הזאת.ואם זה נכון שבני 35 לא כל כך רוצים להתחתן, אולי גברים הם הרבה יותר נבונים ממה שחשבתי. תלמדו מהם.

             

            Rewind

            איתן הבר כותב כפולה על הכבוד הפולני של מנחם בגין (24, 9-8, חמישי), המנשק הידוע. בפסקה 3 בעמוד הראשון כותב הבר על עצמו בפולנית מצויה: "…בתוכנית מיוחדת לזכרו, בהנחייתו של איתן הבר, שתשודר היום בצהריים בגל"צ".
            אתיקה פולנית ידועה - גם לכתוב על עצמך בגוף שלישי וגם לעשות פרסומת לתוכנית שלך.

            לחם עבודה
            ירון פרוסט, כך דיווחו כולם, יהיה סגנה של יעל דרומי, עורכת 24.


            רכילות!@#
            * עורכי דסק, כתבים וצלמים של הארץ יצאו הבוקר לסיור לימודי בחברון. בינתיים לא התקבלו דיווחים מדאיגים מהשטח.

             

            * מסיבת השקה לגיליון 3 של מעין נערכת ברגעים אלו ממש (שתיים עד חמש) בלופט של אלון קסטיאל בשוקן 27 קומה שמינית. הכניסה חופשית. בתוכנית: הופעה של פופ ביט 69, די ג'יי באג'יו, די ג'יי נמרוד קמר, הקראות מהעיתון וחשיפה ראשונה של צאלה כץ. פעם חשבו שאני היא היא.

             

            * מסיבת פרידה מאורי רפאל באום, מ"מ עורך נרג' תיערך היום בגני התערוכה על הדשא.
            האירוע נדחה וייערך בשני בפאב תל אביבי.

             

            בלוגלנד
            יאיר הלוחצ מאבד את השמיעה, ומנפק פוסט על רפואה לא זולה.

             

            אנשים טובים
            מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית ת"א מחפש בית זמני.
            הדרישות
            : מבנה בגודל 250 מ"ר, שיכיל כעשרה חללי עבודה שונים - שני חדרים גדולים לישיבות צוות, סדנאות, קבוצות תמיכה וקורסים, 2 חדרים סגורים לקווי הסיוע, חדר סגור לפגישות אישיות ו-5 חללים לרכזות.
            אלמנטרי: מקומות אכסון, שירותים ומטבח.
            התקציב לשכירות חודשית - 2,200$.
            נא לפנות ליעל דיין,

            050-7266426

             

            טוקבק, אנשים טובים (2)
            אנחנו זוג מבוגרים אחראים שמחפשים בר תל אביבי מגניב לבלות בו הערב. מישהו פה יכול להמליץ לנו? אולי אפילו עם מוסיקה און לייב? אבל לא מקום של בני נוער. יש כאלה?

             

            לפני פיזור
            אני בעד ביקורת (גם עלי, בהחלט ותמיד). אני נגד רצח אופי (שלי למשל). חבל שיש מי שלא מסוגלים להבין את ההבדל.

            דרג את התוכן:

              חושך

              0

                

              0 תגובות   יום חמישי, 22/2/07, 09:58

              והנה גאידמק עושה זאת שוב, ההצהרות בהארץ היו מוקדמות: שום מפלגה אלא תנועה חברתית חדשה, צדק חברתי. ושוב יתברר בסקר הבא שגאידמק מוביל בכמות הכותרות שהוא צובר.
              סקר חדשות עשר: 14 מנדטים לגאידמקי. מה יעשה איתם עכשיו?

               

              שר הביטחון סייר עם הרמטכ"ל בתרגיל ברמת הגולן. ערוץ 10 שידר כתבה  (והבוקר התמונה בידיעותמעריב) על הסיור והנה, שר הביטחון מרים משקפת לצפות בחיילים - והמשקפת סגורה. האין מטאפורה מטאפורית מזו. רק שלא יזריק אטרופין.
               mishkefet.jpg

               mish.jpg

              וכמובן שהוא לא לבד. גם בוש כשל (הצילום מופיע גם בידיעות)
              (תודה לעמיר שהפיק).

               

              חוק בלי סדר
              כמה חבל שרמי יצהר לא ישלם בינתיים.

               

              ידיעות ננזף על ידי מועצת העיתונות בגלל כתבת הילדים המאומצים שהתפרסמה ב-7 ימים ביוני האחרון.

               

              בלוגלנד
              רונן שמיר מנענע פנה לזרובבלה וביקש ממנה לשכתב את פוסט הערבים שלה. האם זה קשור לעובדה שדודי נסים מידיעות התקשר לאילנה תמיר לשאול מהי מדיניות ישרא בלוג באשר לפרסומים גזעניים?

               

              לחם עבודה

              עדכון: אחת וארבעים: רתם קלינה מנרג' ברנז'ה מצטרפת לאתר של רשת. היא תהיה כתבת שטח והפקות המקור. קלינה מודה לנרג' ונרגשת לקראת התפקיד (כן, קיבלנו קומוניקט).

              האם מדובר במגמה? גם רנן פריד וגם קלינה בשבוע אחד? מדורי הברנז'ה קורסים? אף אחד לא רוצה לשאת בעול?


              אסף גפן יערוך את האמבטיה של קשת. רותם סלע מתכוננת.

               

              תחקירנים, הקשב: קוחו"תיכם הועברו לידיים מסוקסות.

               

              בוואלה! עדיין מחפשים כתבי כנסת וברנז'ה.
              rottemd@walla.net.il

               

              מיטל זדה היא כתבת הפרסום של מעריב. ועל אורן הוברמן קראתם כבר כאן.

               

              אם אדלסון עומד להקים עיתון חדש, ישראל היום (עמוס רגב הוא העורך) זה אומר שעוד צבר משרות ישתחרר לעולם?

               

              מח' הגהה/ בידוק עובדות

              "הרב אליהו על הנשיא ברק" (מעריב, שער) - הרב הוא לא אליהו אלא עמר, וברק אינו נשיא, הוא כבר גמר. 


              דהמארקר אחורי (רביעי): "ירידה באמון שהציבור רכש לו"

               

              טוקבק
              ענבל קידר, מגיהת-על (העורכת הלשונית הכי טובה בעיר ובכלל) והיועצת הלשונית הוולונטרית של סינמסקופ כתבה שם  נזיפה לבעלבית, יאירוה:
              אני לא מאמינה שכתבת טקסט שמכיל את צורת הציווי הערסו-אינטרנטית “כנסו” ואז הדגשת אותו והזמנת את קוראיך לשכפל אותו ברחבי הרשת. אני לא מאמינה שעד שראיתי את זה אנשים אכן הפיצו אותו. יום אחד תוכחד סופית צורת הציווי של בניין נפעל (אמהות יאמרו לילדיהן בטון מרגיע “רדמו, חמודים”; ורדה רזיאל-ז’קונט תייעץ לנשים “פרדי ממנו לפני שיהיה מאוחר מדי”; קמפיינים נגד תאונות יצוו “זהרו בכביש”), ואז בלשני העתיד יגלו שזה קרה בגלל בלוגרים משכילים-לכאורה כמוך, שראו “כנסו” בכל כך הרבה אתרים ישראליים, עד שהם הפסיקו לשמוע כמה זה נורא והתחילו לשכפל את הטעות.

               

              מה חדש בקפה
              דידי חנוך
              מתלונן על הצנזורה בקפה דהמארקר. 


              וגם לגלמור יש ביקורת עניינית על מחדלי השעה.

               

              צביקה בשור חושב שמדובר בלהיט.

               

              על חולשתי לברק אובאמה פמפמתי בכל פורום. יובל דרור כותב בידיעות שברק הקים רשת חברתית (ואני מוסיפה: המתחרה בקפה כמובן) ושהוא הכי פופולרי בקרב הגולשים. בטח יש לי חלק בכך.  

               

              פר-סו-מות
              באמצע נולד לרקוד בה שופט עידו תדמור שודרה הפרסומת של מגה גלופלקס בכיכובו. הפרה של חוקי הרשות השנייה? הפרה.

               

              נכון שאמרתי "לא עוד כנס איגוד האינטרנט"
              אבל זה בגלל ששכחתי את הסיפור הבא: באחת מיציאותי/כניסותי בין האולמות לכד אותי יהודי אחד, מוצק, מסיבי ונחרץ,  והפקיד בידי קומוניקט על "מערכת אינטראקטיבית ראשונה בעולם הפותרת את בעיית חילול השבת באינטרנט", כי "כל גולש יהודי שנכנס לאתר שלך בשבת מחלל את השבת בעזרתך!"
              ולכן אני שותפה לחמישה איסורי חילול שבת: לפני עיוור לא תיתן מכשול * מסייעת בידי עוברי עבירה * גורמת ליהנות ממלאכת שבת (little did he know) * מקח וממכר בשבת * איסור קריאת שטרי הדיוטות בשבת (??).
              בקיצור, לא עוד! מפעל הלכה ברשת פיתח את שומר שבס שייתן פיתרון לנושא.
              הסברתי ליהודי שאני ממש לא שותפה לעניין, ולהפך, אני כופרת מוחלטת ומתקוממת על כך שאי אפשר לשלם ביטוח לאומי בשבת ברשת, אבל זה לא ממש הפריע לו, והוא ביקש מאוד שאכתוב על כך. אמרתי שאולי ונראה וזה. אבל הנה, למה להפלות? בסוף עוד אחשד בזרובבליות לחרדים.

               

              VTV
              אני מחבבת יותר ויותר את דני קושמרו וסיון רהב מאיר.

               

              טרום אצבעות
              בסופשבוע כותב י. נוריאל שבופור זכה בפרס הגדול של פסטיבל ברלין.


              תיקון: זה הפרס הכמעט גדול (פרס הבמאי). הפרס הגדול הוא פרס הסרט, בו לא זכה בופור

              מוסף הארץ: ירון זליכה מתראיין. שהרה בלאו הדתיגותית חובבת הגליליות מוציאה ספר. רשמתי.

               

              גל אוחובסקי עונה לחנוך דאום בטיים אאוט. דאום כתב בשבוע שעבר שגל לימד אותו לעבוד כמה שפחות. גל מתבאס מכך שזכה בתואר הזה. טיעונו העיקרי: מכל עשרות שעות השיחות שלנו, זה מה שאתה זוכר? חנוך מוזמן להגיב פה (כדי לחסוך לנו שבוע המתנה).

               

              לפני פיזור
              אני מסתכלת על עצמי לרגע מבחוץ: לא קצת מוגזמת האנרגיה הרגשית שאת משקיעה בטוקבקיסט אחד? מאוד. כאילו מה, אין לך שום דבר נוסף בחיים? לגמרי. תפסיקי. סופית. 

               

              בימים האחרונים מתברר שלא מעט "עיתונאים רציניים" (כהגדרתם את עצמם) משוכנעים שאני רכילאית. אאוץ'.  

               

              vlvtunderground@gmail.com

              דרג את התוכן:

                Abuse.com

                2

                  

                0 תגובות   יום רביעי, 21/2/07, 15:41

                 

                 

                שמעתי בבוקר על המכתב של הוריה של מעיין בן חורין, שיניחו להם, הם לא רוצים לדבר, והם גם לא רוצים לשמוע תיאורים פלסטיים של מה שעשה הרוצח לבת שלהם. אני מקווה שהתקשורת, סליחה על המילה הגסה, תגלה רגישות, ושוב סליחה על המילה הגסה ותניח להם.
                "פענוח יפהפה של הרצח" (מפקד המחוז הצפוני ליעל דן).

                 

                למי התראיין יורש העצר הסעודי
                ראיון עם יורש העצר הסעודי, הנסיך חאלד בן טלאל פורסם בחמישי האחרון במוסף הכלכלה של ידיעות. על הראיון, כך הוא הוצג, חתום היה עופר פטרסבורג. רק מי שהרחיק נדוד כמה פסקאות גילה שהראיון בעצם לקוח מפורבס ערב, ותרגום שלו צריך היה להתפרסם במהדורת פברואר של פורבס ישראל, שהגיעה למנויים רק השבוע. הראיון, יש לציין, הופיע אחרי סקופ של פטרסבורג, על כך שהנסיך שוקל להקים מלון בתל אביב.

                 

                לא לא, אל דאגה, לא נעשה כאן שום דבר בניגוד לחוק: לדברי צבי וילדר, המיחצן את פורבס במסגרת כל מגזיני קבוצת SBC הוא מציע מדי חודש 2 כתבות אטרקטיביות, על פי תיאום עם המו"ל ועם עורכי המגזינים לידיעות, במסגרת הסדר עם העיתון. ידיעות כמובן אמרו כן, מי לא היה רוצה ראיון עם מי שיהיה בקרוב אחד מעשירי העולם? אבל מה, בדרך בה הוגש הראיון ובמועד בו פורסם, נעלם חלקו של פורבס ישראל, והקורא התמים והלא מיומן יכול היה לחשוב שמדובר בהישג של ידיעות. לפיכך, היח"צ של וילדר לא ממש עזר ללקוח שלו.

                 

                גילי דינשטיין, עורכת פורבס ישראל, מרוצה? "הופתעתי מאוד לראות את הראיון שהוגש בידיעות כאילו פטרסבורג ערך אותו".
                גלית חמי, עורכת המוסף, רציתי לדבר איתך על הראיון עם יורש העצר…
                חמי: "אה, את עוסקת ברכילות עיתונאית?".
                אני: "לא הייתי קוראת לזה רכילות".
                חמי: "אני לא מתייחסת לרכילות".

                 

                דגים ברשת
                על חייהם הנוראים של מוכרי המנוי על מגזינים. 

                 

                אחד המאמרים היותר מעניינים שקראתי - על פליימינג, הסרת עכבות ברשת. הסרת העכבות והשלת כל סממן של בני תרבות (לפעמים, לפעמים) היא הסיבה להשתלחויות חסרות רסן שאפשר לקרוא בטוקבקים או במיילים. 

                 

                שימו לב לערוץ הפרסומי החדש של נענע. איך אפשר להבין שמדובר בערוץ פרסומי ולא בתוכן מערכתי? אי אפשר.
                ולהורים שביניכם מצאתי שם משפט מרגיע ומשובב:
                "גם אם כרגע ילדיכם מאתגרים אתכם בכל נושא אפשרי, ככל שהם יגדלו מידת הקונפורמיות שלהם תגדל והרוח הסוררת עתידה להירגע קצת…"
                ויוה לקונפורמיזם!

                 

                לחם עבודה
                דרושים תחקירני ארכיון משובחים ובעלי ניסיון כולל המלצות מוכחות, כדי לפשפש בעיתוני עבר ולמצוא "סיפורים של אנשים לא מפורסמים".
                הפרטים דרכי.

                 

                מה חדש בעניין מאבק עובדי המשמרות של המארקר והארץ

                 

                בלוגלנד
                זידאן על אולפן ליגת האלופות.

                 

                טוקבק
                אני מתרשמת מאוד מכך שהקרב על הבופור נמשך. כמה אנרגיות, מדהים.

                 

                עוד כמה דברים (וזהו) על כנס איגוד האינטרנט
                1. המשך ההרהורים שלי, או דברים שלא הספקתי לומר. השורה התחתונה מבחינתי: הידד, כבר לא עוטפים בנו דגים.


                2. הגיקים סיכמו אתמול את האירוע, ובקטע האודיו הם מתלוננים שחזרתי על דברים שקראו פעמיים. אמת, אבל כמו שהסברתי, אני מנסה למצוא את המינון הנכון בין "לא מכירים, מי זאת בכלל" לבין קוראים ותיקים. ואף שבכנס היו הרבה מקורבים וירטואליים, היו גם לא מעט אנשים מהזן הראשון. וזו בדיוק הייתה הסיבה להתקף החרדה שלי.


                3. ג'יי חושב שהיה מ-יו-תר.

                4. ואהוד קינן פיהק.

                 

                לפני פיזור
                לפי דרישת הקהל, הסבר קצר על פרשת עיתונאי/בן ברדלי.
                מאז 1 באוגוסט, כלומר מאז שהבלוג מופיע בדהמארקר, מופיע מדי כמה ימים (לרוב אחרי סופי שבוע) מישהו המכנה את עצמו פה "עיתונאי" (היו גם כמה שמות נוספים) ובשבועות האחרונים שינה את שמו ל"בן ברדלי".
                אותה ישות נוהגת להשמיץ אותי בכל מישור אפשרי: אני לא יודעת לכתוב/ אני לא משכילה/ אני עיתונאית מחורבנת/ הבלוג הזה הוא כישלון/ אני מלקקת לשוקן/ אני מלקקת לכל מיני עיתונאים החשודים כחברים שלי/ אני לא מפרגנת לעיתונאיות בגלל קנאתי/ אני סובלת מבעיות  נפשיות ובכלל, סופי קרוב.
                ניסיתי כל מיני טקטיקות: התעלמות, תשובות ענייניות, עלבונות, מחיקות, בקשות ממנו להפסיק לכתוב, ניסיון לחסום אותו וכו', אבל היצור האובססיבי בשלו.
                מאחר שהפכתי לפרופיילרית בעל כורחי אני יכולה לשער שהאיש הוא 1. נפגע שוקן 2. עובד בעיתון אחר אחרי שקודם עבד באחד מעיתוני הקבוצה 3. כנראה במוסף שבועי, כי משהו מאוד מכעיס אותו בסופי שבוע דווקא.
                מאחר שנמאס לי למחוק ואני לא מסוגלת להתעלם, בעיקר בגלל השקרים, התלוננתי בחברת האינטרנט אליה הוא מחובר על abuse. כן, יש מחלקת אביוז לכל ספקית וכל אחד יכול להתלונן על כל אחד. גם על מיילים פוגעניים (!). זהו, עכשיו אני מחכה לתשובה.

                 

                vlvtunderground@gmail.com 

                דרג את התוכן:

                  נס המרד

                  0

                    

                  2 תגובות   יום שלישי, 20/2/07, 16:40

                  מה פתאום גאידמק מקים מפלגה? לא אמר אלף פעם שאין לו בצע בפוליטיקה?

                   

                  עובדה שידיעות
                  האם לידיעות יש משהו עקרוני נגד עובדה? בזמן שכל כלי התקשורת, כולל העיתונים, התייחסו - מי פחות ומי יותר - לחשיבות התוכנית בפרשת המשטרה המתפרקת, כפי שגם צוין בדו"ח ועדת זיילר*, מתעלם מכך ידיעות לחלוטין.

                  נ.ב עדקון: לא כולל מדור ביקורת הטלוויזיה של ירון טן-ברינק, הכוונה לעמודי הניוז ההארד קוריים.

                   

                  ("… אלמלא התעוררה פרשת רצח בוחבוט בעקבות שידור התוכנית עובדה של אילנה דיין לא היה תיק זה זוכה לטיפול חקירתי" מתוך הדו"ח).

                   

                  כתוספת לא קשורה לכאורה מביא היום רז שכניק ב-24 את פסיקת נציב תלונות הציבור ברשות השנייה, גיורא רוזן, נגד כתבה ששודרה בעובדה על מוסד מסילה. מדבריו של רוזן עולה שנגרם למוסד ולאנשים עוול. אנשי עובדה מצדם לא מסכימים עם קביעתו וטוענים שבדיקתו רצופה אי דיוקים.
                  בכל מקרה, ההתעלמות מעובדה בעניין פרשת זיילר והכיסוי הנרחב לפרשת מסילה יכולים להעיד על דיווח שאינו נטול פניות.

                   

                  הדיאטנית משלימה הכנסה
                  על הכפולה הפותחת של נתח שוק בגלובס העוסקת בבעיית השמנה של ילדים חתומה איילת קלטר.
                  מילא העובדה שדובר על כך רבות, ניחא הכותרת הארוכה של הכתבה הזהה לחלוטין למשפט הראשון בה, שזה ממש מוזר, החמור מכל הוא שהכתבת היא דיאטנית קלינית. אולי מתאים היה יותר שתקנה מודעת תדמית, או, למשל, לראיין אותה?

                  מרד
                  הוועד לשחרור עובדי הארץ מודיע
                  1. על החרמת המסיבה של העיתון בעוד שבועיים. החרם כולל משכתבים, גרפיקאים, עובדי קבלן במחלקת מנויים, עובדי ארכיון ועיתונאים שיצטרפו ויביעו הזדהות.

                   

                  2. הפסקת המים בערב יום שני ה-19/2 היא רק הצעד הראשון במאבק נגד שיטת חישוב המשמרות החדשה.

                   

                  קומראדוס, קדימה.
                  (אה, על מה המרד? על גזירת החתמת הכרטיס)

                   

                  להסתער על הבופור
                  כל כך צפוי היה שתתעורר סוגיית "האם שחקני בופור שירתו בצבא ומה עשו שם". לא, זה לא רלוונטי. כדי לשרת במוסד ובשב"כ צריך כנראה להיות בצבא. מעסיקים מסוימים יכולים לדרוש את הפרט הזה בקורות החיים, אבל שחקנים צריכים לשחק בסרט מלחמה רק אם עשו צבא? מה עוד?

                  יודעת שהנושא כבר דוסקס בכל מקום והוא מופרך מאוד בעיני, אבל רציתי להבהיר את עמדתי הנחרצת.

                   

                  לחם עבודה

                  תוספות מהממות

                   

                  * קראו היום פה ומחר שם: גליה שילה, עורכת שיווק, פרסום ומדיה בדהמארקר עוזבת את התפקיד ויוצאת לדרך הרפתקנית. המשרה שלה עדיין פנויה.

                   

                  * איש אינטרנט עם ניסיון רב בתחום מחפש עבודת ניהול/עריכת תוכן עם היבטים של אפיון ופיתוח אתרים.

                  shalevable@gmail.com

                   

                  * עוד לא נמצאה עלוקה חדשה בידיעות. הגר צימרמן, מעצבת גרפית בידיעות קיבלה אף היא הצעה להחליף את שלומי לאופר בתפקיד.

                   

                  * * *
                  אבירמה גולן זכתה גם היא לתוכניתרבות בערוץ 2, בדיוק כמו רנה ורבין ודב אלפון. צריכה להיות לך נון סופית בשמשפחה כדי לזכות באחת כזאת?

                   

                  חיים שריר יחליף את אסף אמיר בתפקיד יו"ר איגוד מפיקי הקולנוע והטלוויזיה. השם שלך צריך להתחרז עם אמיר כדי לזכות בתפקיד המזהיר?

                   

                  אז רפי גינת יעזוב את ידיעות. יום אחד אני יוצאת מהעיר וזה מה שקורה. כן, קיבלתי דיווחים שונים בזמן אמת, אבל עד שיכולתי להעלות פוסט הם כבר פורסמו. תודה לציפורי השיר.
                  בנרג' לא כתובה מילה על פרישתו, אבל כבר מפנים אותו מכס כלבוטק.

                   

                  בלוגלנד
                  מעכשיו בלוגרים יוכלו באמת להתעשר בעזרת גוגל.

                   

                  מכירים גלנדון ואיזבלה? תכירו.

                   

                  SOS
                  תחקירנית הצמרת, אנא כתבי לי. לא מוצאת את אימיילך.

                   

                  לפני פיזור
                  it's my party and i'll cry if i want to
                  למה נזכרתי? כי ראיתי מודעת פרסומת הקוראת להתפקד עד 28.2 כדי להיאבק בשחיתות.

                   

                  עדכון:

                  כרמל העלתה את סרטון כנס האינטרנט.

                   

                  vlvtunderground@gmail.com

                  דרג את התוכן:
                    3 תגובות   יום שני, 19/2/07, 21:10

                    1. 120 שקל עולה מונית מתל אביב למרכז האירועים והקונגרסים אווניו בקריית שדה התעופה.

                     

                    2. עשרה כרטיסי ביקור קיבלתי מהנוכחים. אחד מהם נפרד ממני ב"בשורות טובות". נאלמתי.

                     

                    3. 20 דקות נמשכה ההרצאה שלי.

                     

                    4. רק חצי מהדברים שהיו רשומים לפני הספקתי לומר.

                     

                    5. אחד התקף חרדה חטפתי כשיובל דרור אמר לי שהוא מחכה לשמוע אותי (התיישבנו במקרה זה ליד זה בארוח"צ והוא לא זיהה אותי עד שהציץ בתג).

                     

                    6. פעם אחת מילאתי את הצלחת: עדשים, אורז, סלט ירוק.

                     

                    7. הייתי היחידה שלא הייתה לה מצגת (אמממ, איך עושים את זה?).

                     

                    8. שני הייטקיסטים שאלו אותי, למראה התג שלי "דבורית שרגל/ ולווט אנדרגראונד" אם יש להקה כזו בישראל.

                     

                    9. שני אנשים חשבו שהתג הזה נורא מצחיק. גדי שמשון וד"ר מיכאל בירנהק.

                     

                    10. חצי כוס בירה (סטלה ארטואה) שתיתי בקוקטייל סיום היום עם שר התקשורת (טוב, לא ממש איתו).

                     

                    11. תיק מחשב אחד קיבלתי במתנה (כמו כל הנוכחים).

                     

                    12. פעם ראשונה שפגשתי את כרמל ויסמן ועמי בן-בסט (שלקח אותנו טרמפ לתל אביב - חן חן גדול).

                    12. א - כרמל הפיקה, כתבה, ביימה וערכה סרטון מהכנס. אני בדקה ה-5.20. יש לי כחצי דקה תמימה.

                     

                    vlvtunderground@gmail.com

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שני, 19/2/07, 08:28

                      "איזה באסה, עכשיו אני צריך למצוא גם מפכ"ל"
                      (רחובות ממריאים לאט מיואש)
                      טוב, כבר לא. רב גונדר יעקב גנות הוא המפכ"ל הבא. ח"ח לברוך קרא מערוץ 10, שהיה הראשון.
                      קירשנדון קרידטו, ובאריכות, את אילנה דיין ורביב דרוקר הזכיר את הכתם בעברו. יש, אגב, מישהו במדינה הזאת שאין לו כתם? כתמתם? משהו? אמנון אברמוביץ' החמיץ פניו.
                      נו, אז מה עם הכתבה בעין (תודה לזמן מר על התזכורת)? ומה עם המאמרים של דנקנר, בהם הטיל ספק בדרמות שתוליד ועדת זיילר? היום, אגב, הוא לא כותב מילה.

                       

                      מזמן התייאשתי מלהבין את כל הפרשיות הסבוכות והתככים, אבל הלמו ניסה להבהיר את הדברים. קבלו את השוטרנוס.

                       

                      מרב מיכאלי מסכמת את המצב. 

                       

                      אתר רשות העתיקות מביא את הסיפור האמיתי שמאחורי מעלה המוגרבים. ידיעות הוא שהפנה את תשומת הלב לסיפור ולכך שקיומו של חדר תפילה עתיק נשמר בסוד.

                       

                      במעריב גילו התלהבות רבתי מהזכייה של יוסף סידר בפרס הבמאי בפסטיבל ברלין. הפנייה בשער + יותר מחצי עמוד ב-10-11. זה היה אתמול. והיום - שער בהמגזין פלוס כתבה על הסרט ועל הזכייה, המכונה משומה "ראיון". סידר אומר רק כמה משפטים, ומכאן שבסופשבוע נקרא את דבריו אצל המתחרים.
                      גם בהארץ לא חסכו אתמול והיום בפרגון, ורק בידיעות זכתה הידיעה לטורצ'יק זעיר. האם מעריב מתלהב יותר מכולם בזכות אהבתו הלא מתפשרת של דנקנר לרון לשם, שעל פי ספרו נכתב התסריט? האם ידיעות ממזער את הסיפור בגלל משקעי עבר עם לשם?

                       

                      איך פרסום ראשון? (על ביטול ביקורו של קוסטריצה) ב-11 בבוקר? הרי הידיעה מופיעה בגלריה של יום א'? 

                       

                      ושוב, לפינתנו הקבועה, איך לקרוא אותו סקר בשתי דרכים:
                      הארץ: אמהות מוותרות פי 3 מאבות על שינוי תפקיד בעבודה לטובת גידול ילדים.
                      ידיעות: 36 אלף אבות ויתרו בשנה החולפת על קידום בעבודה לטובת גידול ילדים.

                       

                      מת אחד מממציאי השלט רחוק, רוברט אדלר. בידיעות הוא מתואר כממציא בלעדי. 

                       

                      טולרנטיות רבתי אופפת את מבקרי הטלוויזיה המרוצים באופן יחסי ממסודרים. רציתי כבר להגיד שבגלל שמדובר בשלושה גברים, אבל אריאנה מלמד חירבה לי את התיאוריה.
                      ואני? לא נראה לי שאתעקש על הפרקים הבאים. יותר מדי פלאפית, הסדרה. להתלהב מכך שזורקים פגר מכונית מהצוק? קשה לי.
                      הבוקר מתברר (ידיעות) שיש חברה בשם ג'ימליה (נכון שכותבים אחרת) השייכת לדן חמיצר והוא כועס. גם האדריכל עודד חלף, שבווילתו צולמה הסדרה המום מכך שאין לו קרדיט. 

                       

                      ברשת

                      האתר החדש של רשת. טרה-אלגנטיש.

                      ספריית הילדים הבינלאומית.

                       

                      דגניה א' מפריט את עצמו. עוד סופה של… 

                       

                      לחם עבודה

                      אין ברירה אלא לומר: פרסום ראשון
                      איילת צור
                      עוזבת את ידיעות ותחליף את גלי כספרי, עורכת עסקים היומי במעריב.

                       

                      למסע אחר דרוש/ה עורך/כת לשוני/ת בעל/ת ניסיון בשכתוב ובעבודה במערכת עיתון. 
                      קורות חיים ל: tamar@masa.co.il

                       

                      בוואלה! מחפשים
                      1. כתב כנסת.
                      2. כתבת ברנז'ה במקום רנן פריד שעוזבת.
                      לפנות ל- rottemd@walla.net.il

                       

                      דרוש/ה מגיה/ה בעלי עין טובה וקיבולת עבודה ניכרת לעבודה בעיתון בתל-אביב.
                      avishagros@gmail.com

                       

                      עובדי המשמרות בהארץ כועסים על הצורך להחתים כרטיס
                      טוקבק מא"א, מסופשבוע שעבר:

                      במכתב לעורכים מאת מנכ“ל הארץ נאמר שמתחילת מארס יש להחתים כרטיס שעון בכניסה לעבודה וביציאה ממנה ”כדי שנוכל לשלם את שכרך ואת התשלום בגין שעות נוספות בדייקנות“.
                      משמרת יום, היא בת 8.5 שעות. אם תימשך פחות מ-7.5 שעות ינוכו לך שעות באופן יחסי לשעות המשמרת שעבדת. משמרת לילה היא בת 7.5 שעות (יש להניח שאין הכוונה למשמרות המאוחרות שמתחילות ב-16:30 ונגמרות ב-00:15). אם תימשך פחות מ-6.5 שעות ינוכו לך שעות באופן יחסי לשעות המשמרת שעבדת.המכתב מבטיח גם לשלם עבור שעות נוספות לפי תעריף של 125% מתעריף השעה על השעתיים הראשונות, ולפי תעריף של 150% מתעריף השעה, אחרי השעתיים הראשונות.המכתב שוכח לציין זה שתעריף השעה קטן יותר מחלקו היחסי בתעריף משמרת. למרות שמשמרת מורכבת (בממוצע) משמונה שעות, תעריף שעה קטן יותר משמינית תעריף משמרת. למה? כי שכרם של עובדי המשמרות מורכב משכר בסיסי+גמול שעות נוספות, מין טריק כזה שלא ברור למה הוא טוב (כנראה שהוא עושה טוב לחשבון הבנק של שוקן).
                      מה אמורים לעשות עובדים שהגיעו ב-17:00, והדד-ליין שלהם הוא ב-00:08? אם יסיימו בזמן הם עלולים לעבוד ”פחות מדי שעות“ ולהיקנס במשכורת שלהם. האם זהו סופו של הדד-ליין כפי שהכרנו אותו? האם ניתן להריח סוף סוף התאגדות של עובדי העיתונות הכתובה? האם מישהו הסכים לחתום ולאשר את המכתב התמוה הזה?

                       

                      לחוש את התלוש ממשיך להתעדכן בסכומים נוספים.  

                      טוקבק
                      אני לא ממש מבינה את עצמי, למה לא מחקתי את בן ברדלי מלכתחילה. הניסיון לגלות פתיחות במקרה שלו הוא נואלות גדולה מצדי. אבל אף פעם לא מאוחר למחוק ולנקוט בצעדים נוספים. 

                       

                      בלוג ועוד
                      אני עם הטלוויזיה גמרתי.

                       

                      סטארט דאון מתייחס לפוסטי המשכורות ומציג גישה שונה.  

                       

                      ג'יי עושה ריאליטי שידוכים לעצמו. שיהיה ברור: התנגדתי מראש ואני מתנגדת בדיעבד.

                       

                      לפני פיזור
                      היום אופיע בכינוס איגוד האינטרנט הישראלי. כן, זה שמבקרים אותו על הסכומים שהוא גובה על כתובות.
                      זה קורה במרכז אירועים וקונגרסים אווניו ליד נתב"ג. אדבר בערך ב-13:30. שם ההרצאה "ולווט ואני" ובה אספר - נו, כמובן - על הולדתה של ולווט הרשתית מתוך מכונות הדפוס. ההרצאה תהיה במסגרת המושב "פורומים וטוקבקים - דמוקרטיה או הטרדה".
                      בן ברדלי
                      /עיתונאי - אתה בקטגוריית "הטרדה", למקרה שתהית.
                      מתי בפעם האחרונה זכית להיות טסט קייס?

                       

                      vlvtunderground@gmail.com
                       

                      דרג את התוכן:
                        3 תגובות   יום שבת, 17/2/07, 16:30
                        7 ימים
                        מאחר שהייתי עסוקה בענייני המשכורות וגו', קראתי את המדור של חנוך דאום רק היום. וזה מה שהוא כותב:
                        "גל אוחובסקי היה המעסיק הראשון שלי… ובגלל שהגעתי לעבוד אצלו בתקופה שבה העיתונות החלה לעייף אותו, השיעור המרכזי שהוא נתן לי היה כיצד להתבטל. עבדתי אז בעיתון אחר, והוא הסביר לי כי המטרה לי במקום עבודתי היא להרוויח כמה שיותר על כמה שפחות. תראה את גיא אסיף, הצביע על מי שלימים ייצג את ישראל באירוויזיון… כבר שלושה חודשים הוא לא כתב מילה, ואיש לא שמם לב. זו הצלחה אמיתית".

                        העיתון האחר הוא כמובן מוסף התרבות של מעריב (הס מלהזכיר ב-7 ימים?) אותו ערך אוחובסקי, שלימים התגלגל למוצר הנקרא היום פרומו.
                        מעניין מה גל וגיא חושבים על האאוטינג הזה של דאום.
                        וקונקרטית: מישהו לא כתב שלושה חודשים במעריב, קיבל משכורת חודשית ואיש לא אמר לו מילה?
                        ותוספת תהייתית: אתה לא מתכוון לתקופה בה הוא היה סגנו של גל?

                        "לא בלי בתי" - הכותרת הכי משומשת שיש (לראיון של ענת מידן עם אם לילדה הסובלת מתסמונת דאון. אגב,למה לכתוב מונגולואידית? זה לא לא-תקני כזה?).

                        נחמה גדולה מצאתי בראיון של יניב חלילי עם האיש שקנה את הירח. אם רק אהיה יעילה, תוך 20 שנה אוכל להקים שם את העיתון הירחי הראשון. מונלייט אקספרס יהיה השם, כך נראה לי.

                        G
                        אנשיל פפר כותב על בוגרי אגף התקציבים באוצר שמקבלים אמנם משכורת של 5,500 שקל, אלא שבסוף הדרך מחכה להם מקפצת ג'ובים. כן, בדיוק ההפך מעולמנו הצר.

                        סופשבוע
                        חןחן על כתבת גולשי הספות (יוני סמאש) - על תיירות ממין אחר. אפשר כבר להזמין כרטיסים.

                        הארץ
                        לידיעת מיכאל הנדלזלץ: להפך לגמרי - את מספר קוראי העיתון באינטרנט הרבה יותר קל לספור.

                        אודיש על מופע הצדקנות הארוך של דנקנר בתיקתק שורת.

                        יורם מלצר יוצא נגד הפינוק הלאומי, המשך למגפת החבקת החוגרת של הקיץ.

                        ובמוסף: מה בפינת הברנז'ה? דן מרגלית מתגולל על אולמרט.
                        שווה היה לכתוב ממתי הצילומים המשולשים - מרגלית-אולמרט-שריד/מרגלית-אולמרט-מרידור. אני מהמרת על 20 שנה אחורה.
                        מה קורה שם עוד? הוא יישר את ההדורים בינו לדנקנר (שניגח אותו בסופשבוע שעבר), ואומר שלא התכוון ברצינות לתמיהתו על שכתבו יחד את המאמר "איפה הבושה". והכי חשוב: הוא מתאמן בגראז'. אגב, השאלות של דורית קרן-צבי "סליחה, היה נדמה לי שאמרת גראז'" וזו שאחריה "מישהו שמתאמן שם…" לא הגיוניות. כלומר הפליאה-עלק מיותרת.
                        יפה לראות את הטוקבקיסטים מתחלקים חצי/חצי: הוא מגעיל/הוא מושלם.

                        מוסף שבת, מעריב
                        "רמטכ"ל המלחמה הבאה" היא הכותרת המזעזעת - ואני מתכוונת במובן הרעיוני: מזתומרת? שהמלחמה הבאה כבר כאן? שבקדנציה של גבי אשכנזי תהיה בטוח מלחמה? שאין ספק שתהיה מלחמה בארבע השנים הקרובות? מה זה? מי רוצה לחיות במקום שכזה? האם העורך שבחר בכותרת הזאת מנסה לעצב את התודעה לקוראיו? לגבש מדיניות? תוכנית פעולה צבאית? כנראה שהתשובה על כל השאלות היא אחת - כן.

                        מי נגד מי
                        אליעזר פישמן נגד מירב ארלוזורוב ודהמארקר. מה זה עשרה מיליון שקל, בינינו.

                        השחקנית אגם רודברג? חנה מרון מוחה. ומה נסגר עם נינט? לא בגדה ביודה? לא, כי אני חייבת לדעת.

                        לחם עבודה
                        מוני ברוש (טלעד, One) יהיה מנהל תחום הווידיאו באתר ספורט 5.

                        טוקבק
                        מתעניין: לגבי רינה מצליח, אני מעריך את הכנות. אך מה היה קורה אם המראה שלה היה מעט מצודד יותר?

                        למה, המתחתנות (והמתחתנים), האמהות (והאבות) הם אנשים יפים יותר ממי שלא עושים את זה? וכדי שלא תתאמץ לחשוב: התשובה היא לא. לא באלף רבתי. אין קשר בין מראה/נישואים/לידה.
                        להפך, כמו בקרב כל בני האדם, גם בקרב הנשואים והיולדים יש רוב לכעורים. סטטיסטית.
                        לא רק זה, מאותו חשש נורא שלא ירצו בהם (חשש מטופש) יש סיכוי שאנשים שלא נראים כמו מיליון דולר אלא רק כמו אלף שקל יאוצו להתחתן בהזדמנות הראשונה שתיקרה על דרכם.
                        ולא זו אף זו: אם הייתה רוצה מצליח ללדת הייתה יכולה לעשות זאת בלי קשר לשום אדם, יודע אתה, זה כבר עניין מקובל בארץ ובעולם, כך שלתהות בעניין המראה שלה זה הרבה יותר ממטופש.
                        ובנוסף: רינה מצליח היא אישה נאה. לרמוז רמיזה כמו זו שרמזת מעיד על שוביניזם סקסיזם וגו‘.
                        היה סמוך ובטוח: אם בגבר היינו דנים לא היית מעלה את השאלה.

                        וכבוד אישי ממני לרינה מצליח על הראיון ובכלל.

                        VTV
                        ח"ח לארצנהדרת על אסתרינה טרטמן בחליפת העור (או פלסטיק, ווטאבר).

                        פר-סו-מות
                        בפרס הפרסומת הדוחה: "מתי נתנשק? כשיעבור לך ההרפס"

                        הארץ עדיין ממשיך עם פרסומות הגברבר קורא העיתון על המידות החדשות של העיתון, יחד עם הכיתוב "החל משבוע הבא". אבל אנחנו כבר אחרי השינוי, אולי?

                        עיתון תל-אביב
                        שני נונים פראיים:
                        1. על שלא פיצחתם את תעלומת השלטים "חולדאי, אני מאוהב, ואתה"? שני המתחרים מצאו את הפיתרון: אוהדי הפועל תל אביב ומכורי אוסישקין מבקשים מראש העיר שלא יפגע בבית המקדש שלהם.

                        2. על שלא הספדתם (שוב, כמו שני המקומונים האחרים) את מאיר "תביא לי שקל" (או "תהיה בריא") מגזרת שינקין-בלפור-נחמני שנפטר השבוע.

                        מעריב אחורי
                        "הוויכוח היומי על מי יזרוק את הפח" - לא את הפח זורקים אלא את הזבל שבו. חראם לזרוק פח כל יום.

                        מח' הגהה
                        גלובס (דין וחשבון, ע' 6) - אות פותחת שגויה/ מסוים, לא מסויים
                        ע' 8 - בתעודות הזהות של המצולמים כתוב אמנון לורד במקום לורך. בטח שיש אמנון לורד, אבל זה מישהו אחר.

                        7 ימים (הראיון עם א.ב.יהושע) "בייבי באך", לא "בייבי בך".

                        מח' בקרת עיצוב
                        סופשבוע עמ' 86, במדור אופנות הלוגו "אם אהבתם את…" ומתחתיו הקרדיט של נעה ידלין יוצר את הרצף הלא ברור: "אם אהבתם את נעה ידלין" (ולא זו הכוונה)

                        רשת
                        באמת אין לאנשים מה לעשות חוץ מאשר לחפש את ה-L של גוגל? ועוד קצת גוגל - תוכנית העל.

                         

                        לפני פיזור
                        מז"ט לאוזן השלישית החוגגת 20 * להופעה החגיגית לכבוד נושאי המגבעת * ולדרור שאול על זכיית אדמה משוגעת בדב הקריסטל בפסטיבל ברלין * עדכון: וליוסף סידר, שזכה בפרס הבימאי על בופור.
                        הקרנת טרום בכורה למען פרויקט ים אל ים תיערך בשישי הקרוב.

                         

                        vlvtunderground@gmail.com

                        דרג את התוכן:
                          4 תגובות   יום שבת, 17/2/07, 10:29

                          בהמשך לללוש את התלוש

                           

                          סיכומי המשכורות כפי שהופיעו בטוקבקים,
                          הבהרות מתבקשות וגם תוספת מעבר לים


                          אם יורשה לי להמר בזהירות באשר לעומדים מאחורי המשכורות הנחשפות, מדובר בחלק גדול מהמקרים באנשים שנמצאים בראשית דרכם המקצועית, או לפחות בשנים הראשונות. לא שאני חושבת שהם צריכים להרוויח משכורות רעב, אבל אני מדברת גם על עצמי וגם על אנשים שהמקצוע הזה הוא החיים שלהם, מטה לחמם הבלעדי והמרכזי כבר המון שנים ואהבת חייהם, או לפחות זה מה שהם חשבו.

                           

                          מדובר בברוטו כמובן
                          פרילנסרית
                          (מי? מה? מו? איפה?) - 200 שקל לטור
                          פרילנס בעיתון יומי - 100 שקל לטור/רשימה/בוקסה
                          פרילנסר - 150 ש' לטור שבועי מושקע על תרבות וקולנוע בפורטל פופולרי
                          עיתונאי
                          במוסף יומי, 10 שנים - 9,000
                          עורך משנה במוסף שבועי - 15,000
                          גרפיקאית בשני שליש משרה - 4,000
                          כתבת במוסף שבועי - 11,000
                          מדור יומי בעיתון 9 שנות ניסיון - 7,000
                          כתבת יומית בפורטל גדול - 5,000 (300 על כל כתבה נוספת כפרילאנס)
                          עורכת, יותר מעשור במקצוע - 10,000 (כותבת עוד קצת כפרילאנס מדי פעם - ומגיעה ל-12)

                           

                          אודטה - 70,000 + מרצדס

                           

                          ולצורכי השוואה, המשכורות ברשת

                          מנכ"ל - 120,000
                          ממוצע של עשרת חברי ההנהלה - 35,000
                          מזכירות - 6,000
                          אנשי פיתוח זוטרים - בין 12,000 ל-25,000, תלוי בוותק
                          פרילנסרים מחוזרים מקבלים יפה פר פרויקט
                          עריכת עונה בתוכנית מרכזית - כ-2,500 דולר לתוכנית פלוס מענקים על רייטינג

                          זהו, אפשר לאכול את הלב באופן רשמי.

                           

                          תזכורות לכתבות שהתפרסמו בעין השביעית
                          על שחיקת השכר
                          על התאילנדים, כלומר הפרילנסרים
                          למה העיתונאים מדווחים על גזירות במשק אבל לא במקומות העבודה שלהם?

                           

                          לקלוד ללוש: העיתון לא משלם לי על כלום. כדי לבקר סרטים אני הולכת להקרנות עיתונאים. אם אני רואה סרט (כדי לכתוב עליו) שלא בהקרנת עיתונאים אקבל החזר על הכרטיס. זה הכל, אף לא שקל אחד יותר. מה זה "טובין"?
                          נכון, היו שנים (תלוי במעסיקיי) שכפיצוי לשכר הנמוך זכיתי בהטבות מסוימות על פי הסדר שבע"פ.

                           

                          לאחת שיודעת: אני לא מתבכיינת על 12 אלף בחודש. התייחסתי למקרה ספציפי, של אחת הטאלנטיות בתעשיית עיתונות הדפוס שאין לה מתחרים בארץ ובכיסיה ניסיון של 20 שנות עבודה במשרה מלאה בבכירים שבתפקידים (בתחומה). לא מדובר במשכתב בר החלפה ב-5,000 שקל בחודש.

                           

                          לרחובות ממריאים לאט: כן, כמו שכתבתי בראש הפוסט, מאז ימי חדשות אני שומעת את אותן זמירות.

                           

                          ומיז underpaid (שהקדימה את זמנה עם הניק) מוסיפה את שני הסנט שלה:
                          פגשתי לפני כחודש את ג'ודי ג'פה וג'ון מאנצ'י, זוג עיתונאים שכותבים יחד תחת השם ג'ון ג'פה. הם עיתונאים ותיקים והורים לשני ילדים מתבגרים שעבדו במערכות עיתונים רבות וגדולות ברחבי ארה"ב, כולל בתפקידי עריכה וניהול. איכשהו עלה נושא השכר העלוב של העיתונאים והשניים סיפרו (מבלי שמץ מבוכה) שהם בקושי גומרים את החודש.

                           

                          הם כותבים כתבות פיצ'ר, לרוב בנושאי טיולים למוספי יום ראשון של העיתונים הגדולים. מדובר בכתבות ארוכות ומושקעות (הנה דוגמא, כתבה על ייצור טקילה במקסיקו. במקרה הטוב, כך סיפרו לי, הם מקבלים 1,500 דולר לכתבה (כלומר 750 דולר לכל אחד מהם). ברגע הראשון זה נשמע הרבה, אבל אם חושבים על זה במונחים דולריים והוצאות מחייה באמריקה, זה סכום נמוך. שקול אולי ל-1,500 שקל. זה ממש מעט בהתחשב בניסיון של הצמד, בשעות העבודה, הנסיעה והמחקר שהם עושים.

                           

                          הם מודים בפה מלא שכיף להם בעבודה ושהם פרילנסרים, ועל כן כל הוצאות הנסיעה שלהם הן הוצאות מוכרות. אבל, וזה אבל גדול ביותר, הם גם אמרו שאין ממה לנכות את ההוצאות בגלל שההכנסה שלהם כל כך קטנה. הם חולים על העבודה שלהם ולא היו מחליפים אותה בשום דבר בעולם, אבל ברור להם שלילדים לא יורישו הרבה.

                           

                          הדבר שהכי מרגיז אותם, אגב, הוא החופשיות שבה העיתון משתמש בכתבה: מפרסם אותה באתר ומעביר אותה לעיתונים אחרים בסינדיקציה בלי לשלם תוספות.

                           

                          לפני פיזור
                          יאללה, לאצבעות.

                          vlvtunderground@gmail.com

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה