כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    ארכיון : 5/2007

    24 תגובות   יום חמישי, 31/5/07, 09:09

    לונדון קולינג מי * הצינור משפריץ * זכרון דברים הוא הספר הכי הכי * רוזנבלום מבקיע


    שלום, אני נוסעת

    במסגרת חיי ההוללות, הפריצות והתענוגות שלי, ולאור הרווחים העצומים שעשיתי בבורסה בחודש האחרון (אין לי מושג, לא בדקתי) אני ממריאה לפנות ערב ללונדון לסופשבוע ארוך.
    הגיע הזמן לבדוק את המקורות, למשש את התחתית הלונדונית, בה לא הייתי כבר כמה שנים ובכלל, לנשום אוויר קריר ולדבר עם הברווזים בהייד פארק (אגור ליד).

    סיבות נוספות לטוס ללונדון:

    * לרחרח מה קורה עם חרם המרצים הבריטים נגד המוסדות האקדמיים בארץ

     

    * לשתות עם יו לורי, שקיבל תואר אבירות

    * לרכוש את הקרם הפלאי של N0 7

    * לפגוש את אורי ברוכין ואת דניאל מורגנשטרן

    * לסעוד ברד פורט (הודית) ובבלו אלפנט (תאית יקרה) - יש לי חברים עשירים.

    * לבדוק אם נכון שהכל יקרצח


    השיר של עמיר (שהתכוונן למאורע)
    שני ממתקים אנגלופילים לצינון האווירה

    איאן בראון רוכב על אופניים ברוורס בסוהו ב-F.E.A.R
    סקריטי פוליטי ב
    Sun in Snow


    ולענייני דיומא חפוזים על קצות האצבעות, ממעוף הבואינג

     

    * גיליון ראשון של הצינור מבית ידיעות יצא היום. בית ידיעות אמרתי? רוחו של בלייזר מנשבת מכל שורה ומשפט ("כל הזכויות שמורות ובלה בלה בה וחוץ מזה נפתח את אחותו"). רוח חדשה? חומרים רעננים? לא בדיוק: ביקור באתר היכרויות, ביקור בסקנד לייף, שריצה בבית קפה עד שמגרשים אותך (טוב, זה טוויסט נחמד) ודאחקה אחת מצחיקה: איזה סלולרי עובד הכי טובה בתור פנס). קריאת עומק בעתיד.

     

    * סופשבוע, ע' 42, 54, 78 לא קריאים. כלומר, כאילו נגמר הצבע במדפסת. מעניין אם זה רק בגליונות ספורים (או רק בגיליון שלי).

     

    * שער סופשבוע: עורכים, מבקרים ומו"לים בחרו את רשימת הספרים הטובים שנכתבו בעברית.
    לשמחתי הרבה, במקום הראשון זכרון דברים של יעקב שבתאי (מה שאומר שלא הפסדתי הרבה ב-30 השנים שחלפו מאז כתיבתו).

     

    * באורח פלא חזרו התגיות לסופשבוע, יחד עם שובו של אמיר זיו מחופשת לידה.

     

    * עמיר מוסר: דורון רוזנבלום ואריאל הירשפלד הם 2 הסיבות לקרוא את מוסף הארץ.

    ח"ח לעמית שהם שגילה שהפסקה האחרונה בספק של דון דלילו חסרה בתרגום לעברית.

    ואני אשתדל לקרוא את הראיון עם יצחק לבני.


    צרות בכותרות
    סופשבוע: "כנפיים שבורות" (על משפחת טייס המיג שערק מעיראק ב-66').


    לחם עבודה
    מאיר סיקרון, כתב נמרץ ובעל ניסיון, לשעבר כתב הברנז'ה של נרג', מחפש עבודה באזור תל אביב.
    meirsik@hotmail.com

     


    בלוגלנד

    רפי גליק ניתח ידיעה של ווינט על הסכנה באינטרנט אלחוטי ומצא בה כשלים.
    אחד הקוראים שלח תגובה לווינט, שהשיבו וערכו תיקון קוסמטי בלבד לידיעה.


    Shocking

    עדי סמל נפטר


    ישראל חוגגת
    יב"ז בהריון.


    לפני פיזור
    להת', אקח את הלפטופ המלכותי איתי, אלא שאינני יודעת הרבה על טיב קישורי האינטרנט האלחוטי בממלכה המאוחדת.
    אני מקווה שכשאשוב הקפה ירוץ כקארל לואיס.


    יומולדת ל-Twister

    בידיעה שהגיעה זה עתה מתברר של-T יש היום יומולדת 35!

    לרגל היום המכונן היא בחרה כמה שירים (כולם רוצים להיות עמיר):

    T: "דיוויד בואי ב-wild in the wind
    אהבתי האמיתית, ביצוע נפלא באמת שלו מ-2000 לשיר של ג'וני מאת'יס (שבואי חידש לראשונה ב-76').
    תומס דולבי ב- I scare myself
    שיר שמביא איתו בריזה בלילות חמים במיוחד.
    ואחד לד זפלין, Ramble on, בשביל לשמר את הנעורים".
    מז"ט, עד 250, רק אושר וחזרי כבר לתגבב!

    vlvtunderground@gmail.com

     

     

    דרג את התוכן:
      17 תגובות   יום רביעי, 30/5/07, 16:06

      מעריב מפסיד יותר או פחות? * מי בילה בהרי ירושלים * מה עושה הרווק בידיעות?


      אצבעות אדומות
      * לפי אייס, מעריב "מפסיד, אבל פחות"
      * המארקר מעדיף את "ממשיך להידרדר"
      * ואילו בוואלה! נתנו לידיעה מהמארקר את הכותרת הירוקה:
      "הפסדי מעריב צמחו הרבעון"
      * גלובס גם הוא רוקד על הדם:
      "לידיעת שלדון אדלסון: מעריב ממשיך לדמם וההפסד התפעולי גדל ב-64%"


      ככה ג'אפה?

      כמה מבאס: אייל סיון, שבאופציה להפקת הסרט שלו אני תומכת באופן עקרוני, לא היה כנראה כל כך מתורבת אתמול בוועדת החינוך של הכנסת.
      (מצורף קובץ קולי, 21 שניות שסיון כנראה יצטער עליהן במיוחד).
      במעריב, אגב, מובאים הציטוטים בהרחבה לא עלינו.


      תיקתק
      התיק נגד רמי הויברגר נסגר. ידיעות מסתפק בדיווח בע' 11, ואילו מעריב, שכזכור דיווח על כך ראשון, ובצהבהבות עזה, מוסר בשער, עם הכותרת "רמי הויברגר נושם לרווחה: התיק נסגר".
      צביעות או הכאה על חטא?


      תיירות ורודה? יוק
      אוי, זה ממש משעשע, אחרי שהבעתי אתמול פתיעה, פליאה וחרדה מהקמפיין הוורוד של משרד התיירות, מתברר שהמשרד מתנער ממנו, וטוען שמדובר במחזור חומרים ישנים. ובידיעות חזרו למתכונת הקבועה ולא מגיבים. חבל, הייתי ממש אופטימית וחשבתי שמנשבות רוחות חדשות אחרי התגובה לפני כשבועיים בהעיר.


      תניקו, נו

      ג'קי חוגי מביא במעריב סיפור לא ייאמן: פוסק הלכה מצרי ניסה לעקוף את החוק האיסלאמי האוסר על גבר ואישה לשהות ביחידות במקום העבודה.
      והפיתרון: על האישה להיניק את הגבר, כדי שייחשב כבן משפחה.
      ברור שנגרמה מהומה רבתי שם, הפוסק התנצל ואח"כ הושעה מתפקידו. פשוט כך.
      אני מקווה שאפשר להתנחם בכך שביהדות לא היו קורים דברים שכאלו.


      מחטף
      שלשום פורסם בנרג' שבגליון יוני של את יופיע ראיון עם הרווק (הבלוגר הפרוע מישרא).
      והיום, בשער 24 של ידיעות, מחטף: ראיון עם הרווק. כל כך חשוב הוא השרליל הקטן, ששני עיתונים רבים עליו. בטח הוא יגיד להגנתו שרווק אחד (הם כמה, כך לטענתו) סגר בלעדיות עם את, והשני עם ידיעות.


      צרות בכותרות

      גג: "אהבה זה כואב" (מעריב 6, על מבוקש שנעצר בזמן שהיה עם המאהבת שלו).

      והקשר לכותרת הוא?
      "העימות שהצליח להביך את הח"כים" (מעריב 8) - מה לא בסדר בכותרת?
      הידיעה מתייחסת לעימות בין אייל סיון לוועדת החינוך, ואין זכר לשמו בכותרת ואף לא במשנה.


      מח' הגהה
      "מחה נמרצות", ולא מחא (מעריב 8)
      (הידיעה על אייל סיון לגמרי לא מוגהת)


      לחם עבודה

      מישהו רוצה להצטרף אלי למכרז להפקת המגזין של אל על (אני רצינית)?

       

      (יובל דרור הוזמן להופיע מחר בתיק תקשורת ולדבר על הצעת החוק הגאונית של אמנון כהן.
      (נקווה שלא יקרה לו מה שקרה לאנשים מסוימים, שהוזמנו לתוכנית, דיברו בלהט וקטעם לא שודר מעולם).


      בלוגלנד
      נדב יעקבי מערוץ הספורט הצטרף פה לקופי שופ.

       


      אני ואני

      על זרובבלה ופלפל ופרסום באינטרנט.
      אני לא רוצה שמישהו יחמיץ חלילה את הטוקבקים בקפטן אינטרנט.
      ובונוס: גיברת וויסברג בביקיני. רטוב.

      במסגרת סיבוב ההופעות שלי, פתחתי את הבוקר בהרצאה המיתולוגית "ולווט ואני" (תוספת - בצילום: אני. ולווט מסתתרת מאחורי). לשמחת המלעיזים יצאתי מגוש דן והגעתי עד בית ההארחה של יד השמונה שליד נוה אילן (נוף קדומים אביך ועכרכר, אבל בהחלט נעים לעין).
      דיברתי במסגרת מרתון לימודי תקשורת שעורכת עמותת אג'נדה.
      מטרת הכנס, שיימשך שלושה ימים (היום היה היום השני) ללמד ארגונים חברתיים איך להגיע לתקשורת ולשכנע אותה להיות נחמדה אליהם.
      דיברתי בפני כ-40 אנשים חביבים שעומדים בראש ארגונים חברתיים. התפלאתי לשמוע שחלק לא קטן מהם מכיר את כל תולדות הבלוג עוד מימיו הראשונים, אף שהם ממש ממש לא בברנז'ה, לשמחתם. אפילו הצלחתי לדבר ולנווט בבלוג על המחשב בו"ז.
      אני אוהבת מאוד להעביר את ההרצאה הזו, תוך שאני מוסיפה בכל פעם נדבך אחר, נהנית ממנה בכל פעם מחדש, ומתרגשת שוב ושוב מתגובות הקהל.
      בקיצור, היה כיף.
      נראה לי היעד הבא אילת. ואחר כך קריית שמונה.


      לפני פיזור

      כמה מאכזב היה להיווכח בצהריים שהקפה חזר למצב הצבירה הקודם שלו: קפוא. לידיעת המאחרים לקום ולמי שלא קראו את הפוסטיט מהבוקר, בין השעות חמש לשמונה וחצי הייתה פה אוטוסטרדה אמיתית, ודפים התחלפו לבקשתי עוד טרם מצמצתי. אבל אז הכל נגמר. מה שנורא זה, שמתברר שזה אפשרי, ואיזה כיף כשזה קורה. טוב, נו, עוד יומיים לדד ליין.
      כעונש על הפוסט המבטיח ולא מקיים, לא הצלחתי להיכנס לקפה בשעות הצהריים.

      מזל שאריק איינשטיין שר על זה.

       

      vlvtunderground@gmail.com

      דרג את התוכן:
        18 תגובות   יום רביעי, 30/5/07, 07:31

        האמנם השתדרג הקפה?

        לא יודעת מה קרה, לא יודעת אם זה זמני, לא יודעת אם מדובר בניסוי כלים או מה, אבל אחרי חודשים בהם חיי עבור למוד סלואו-מושן, אני מצליחה לעבור הבוקר בין העמודים בקפה במהירות של חלקיקי שניות.
        טפו טפו, אני מקווה שזה לא רגע אחד קטן וחולף, אלא עידן חדש.
        ואם זה לא שווה פוסטון, אז מה כן?

         

        וכדי לנצור את המאורע - שמפנייה תפוזים על הבוקר,  והשיר של עמיר, שהעיקר בו הוא הקליפ.
        Royksopp - Eple

        היפ הופ הוריי!

         

        עדכון צהריים: זה בטח היה חלום. אין חדש, נגמר ניסוי הכלים. חבל, היה כיף לכמה דקות.

        דרג את התוכן:
          35 תגובות   יום שלישי, 29/5/07, 09:59
           
          מהידיעה במעריב לא הבנתי איך זה שאדם חשוף משתלט בשתי ידיו על החברבורן הזה (מה עם שם, אגב, צריך לבחור לו שם, לנמר), ואז קראתי שהוא שוקל רק קצת יותר מ-20 קילו. זה כמו ילד בכיתה א', ממש רחמים. והאם הנמר הדרומי הצנום שנלכד, ועוד בבית מדרשו של בן גוריון, הוא לא משל קיומי, של הטבע, על עמיר פרץ?

          פרידה?
          * הכנס האחרון של פרץ.

          * בזמן שבנרג' מדווחים על 75% מהקולות שנספרו בחצות וחצי, בווינט מדברים שעה אחר כך על ספירת 46% בלבד. חוץ מזה התבלבלו שם עם האחוזים. לאלוהי הסופרים פתרונים.


          כיפה ורודה
          אני נרעשת מהקמפיין החדש והוורוד של משרד התיירות, הפונה לקהילה הגאה. ולא סתם גאה, אלא זאת המתהדרת בכיפה. הצילום הנועז שלמעלה (איתן טל) מקשט את העמוד הראשון של ידיעות.
          אין לי בעיה עם הקמפיין, אבל אני חושבת: אמיר פיי גוטמן, חילוני, ברנז'אי, אמן, יצא מהארון רק לפני שבוע, אחרי שנים ארוכות, כך שקפיצת דרך לאוכלוסיה שומרת המצוות לא קצת גדולה מדי? כלומר אני שמחה מאוד, באמת, רק מודאגת.
          בכתבה עצמה (נורית פלתר) יש תמונות הרבה יותר משונות:
          זוג רוכב על גמל כשמאחוריו טחנת הרוח בירושלים (עד שחשבנו שנפטרנו מדימוי ישראל=גמלים מחזירים לנו אותו בהפוך?)

          או כיתוב מטופש (זה העיתון או משרד התיירות?) "רחוב תל אביבי אופייני" ובו שני זוגות גברים הולכים יד ביד, וגברבר שלישי אוחז כלב ברצועה (רוצה לומר ש? לא, לא התכוונתם לזה, נכון?)
          ואילו בצילום השלישי נראית חבורת שרירנים, צ'יפנדיילס-לייק מכוסה בוץ בים המלח ולזה צורף הכיתוב "יום כמו כל יום בים המלח". על מי לצעוק?


          היוגה לאמריקאים
          אחד הדברים היותר ביזאריים שקראתי באחרונה: האמריקאים רוצים לנכס לעצמם את רצף התנוחות ביוגה.
          הרעיון כל כך מופרך, אבל הוא לפחות דרבן את ההודים לכתוב את התורה שבעל פה שלהם.

           


          אסותא
          מוסף רק בריאות (ידיעות, ראשון) יצא בכתבה התוהה האם משקאות קלים יכולים להיות בריאותיים. ברור שהשורה התחתונה היא לא. אבל רגע, זאת גם השורה הראשונה, הרי כל כך מיותר היה להשקיע משאבים בכתבה הזו, שמונה אחד לאחד את כל הכימיקלים הכלולים במשקאות הקלים, אותם כימיקלים הכתובים על התווית.
          מצד שני "כתב מעריב" (קרי: קומוניקט?) מדווח היום על קולה ללא חומר משמר ועם צבעי מאכל טבעיים.

           

          20 עובדות על הפרוזק, שחגגה 20, ואפשר כבר להספיד אותה.

          מחקר היום
          מנהל בי"ח איכילוב, פרופ' גבי ברבש מודיע על זיוף תוצאות מחקרים שנעשה על ידי רופאים בכירים ממח' ניתוחי חזה בביה"ח (ידיעות 4). כל ידיעה כזו מעלה בי את השאלה, וכל השאר לא מזויף, או שפשוט לא תפסו עדיין את הזייפנים?

          היי גפי גפי גפי אמיר, שכותבת היום נגד הידיעה שכבשה כותרות, על הגן שיבשר אם תחלי בסרטן השד - גם ככה נשים רבות מפחדות ללכת להיבדק ומעדיפות להדחיק, לא יפה ככה לחזקן.

          (אבל אני לגמרי איתך - דעות ידיעות - בתמיהה על שאברי גלעד, גיא פינס ואסתי זקהיים עורכים טקסי נישואים אלטרנטיביים. זאת באמת התופעה הכי מגוחכת שנראתה פה בעסקי החתונות מזה זמן. כלומר חוץ מהחתונות עצמן).


          לחם עבודה
          אורית נבון, סגנית עורכת סגנון, ובעלת טוראישי רב קוצים שהחלה את דרכה ככוכבת רייטינג עוזבת את מעריב ויצאת לדרך חדשה ומסעירה. יש עוד סיכוי לחטוף ממנה נתח לפני שתתמסר לדבר הבא.

          אדר שלו היא כתבת המחשבים החדשה בווינט, והיא תחלוק בנטל עם אהוד קינן.
          והנה דוגמה: פה תאזינו לשירים עבריים.

          תוספת: אני מתנצלת בפני ניב ליליאן וגל מור על שלא הזכרתי אותם. גם עליהם תקל נוכחותה של שלו. זאת הבעיה איתי, רק קינן יש לי בראש, או אהוד או עידוק.

           

          ספר חדש לדנה גילרמן. לכאורה זה טריוויאלי ומובן מאליו, אבל הנה כתוב בפירוש שהיא עיתונאית בהארץ.

          עיתונאי לה מונד הדיחו את העורך הראשי (אור הלר, מעריב). איך זה מתאפשר? מאחר שהם בעלי מניות בעיתון.

           

          אתמול התפרסמה הידיעה הזו, על מכרז חדש לערוץ 10, ובערב הזדרז גלובס להפריך אותה ולומר שזה הדבר המטופש ביותר שנשמע אתמול.

           

          בדהמארקר מתבלבלים בזכויות.

           

          היום כנס המתרגמים הדואבים. יהיו פרטים.


          ח"ח
          לבמאי ולשחקן שמוליק קלדרון, שאחרי 34 שנה הודיע שהחלים מהלם קרב וביקש לוותר על הקצבה שלו לטובה נזקקים אחרים (מעריב).

           


          vtv
          לא שאני מתלוננת כמובן, אפילו להפך, אז מה עושה לינוי בר גפן שוב בערוץ 10 בבוקר בתדירות חשודה? היא לא פרשה, לבקשתה, והייתה צריכה להתחיל לערוך את הקירשנדון?

          או, דקה אחרי שכתבתי קיבלתי הסבר: היא מחליפה את אפרת רייטן שיצאה לחופשת לידה.
          מסכנה (כלומר לינוי), עד שיכלה לישון כמה בקרים בשקט, והנה שוב מעירים אותה.

           


          צרות בכותרות
          "החטא ועונשו" (מעריב שער, על פרץ כמובן)
          "ללכת עד הסוף", "הגיל והתרגיל" (מעריב מגזין, חבורת קשישים נלחמת על הבית)

           


          בלוגלנד
          שווה שער: פוצ'ו פתח בלוג בקפה, ויש לו גם סיבה: כדי לתת כוכבים לבתו. יפה, לא?

          מתברר שהרווק מישרא התראיין לגליון יוני של את.

          ברק חכמוב מחבר טכנולוגיה, חברה ומד"ב בנוסח ג'ון לנוני.


          ברשת

          KSP משווקת המחשבים זכתה בתביעת לשון הרע: הגולש גיא דביר ייאלץ לשלם לה 8,000 שקל וכן הוצאות משפט בסך 5,350 שקל.


          לפני פיזור
          * רוצים לנשום אוויר נקי במקומות ציבוריים? בבקשה.
          הפגנה ביום שישי הקרוב, ב-12:00, מול דיזנגוף סנטר.

          * "לה מדוז" נשמע הרבה יותר טוב מ"מדוזות".


          השיר של עמיר
          (מנצלת את העובדה שאני מתעוררת לפניו ומשתלטת לו על המשבצת. זה לא יפה, אבל אני מתקשה להתאפק כשאני נזכרת במשהו. זהו, פעם אחרונה לשבועיים הקרובים. נשבעת)
          ארוחת בוקר בטיפאניס
          של
          Deep Blue Something
          בתיאבון, רק לא לבלוע את היהלומים.

          vlvtunderground@gmail.com

          דרג את התוכן:
            14 תגובות   יום שני, 28/5/07, 08:34


            אבאבא

            ידיעות יצא אתמול בפרויקט מיוחד ב-2-3: ילדי המועמדים לעבודה מסבירים למה שווה לבחור באבא שלהם. פרויקט מאוס, נצלני, וחסר כל ערך חדשותי או פרשני. מיותר לגמרי.


            בין שתי ערים

            אחרי המרטש מפתח תקווה, ידיעות מכריז אתמול על הפדופיל מקריית אונו, אורן מהדקר. פדופיל ה-ICQ זה הרבה יותר מרשים. "הפדופיל מקריית אונו" אף פעם לא יישמע מדויק סלוגנית כמו החונק מבוסטון, אז כדאי לרדת משמות הערים המקומיות ככותרות מפוצצות.


            אני ראשון
            לא דהמארקר חשף "בלעדית לפני שבועיים" את ההצעה של אטיאס לצנזורה על אתרי הפורנו

            אלא דווקא ווינט בתחילת מרץ.


            מי ינקה את האינטרנט

            יובל עונה למתי גולן (גלובס, אמש): 1. אי אפשר לטהר את האינטרנט מאלמנטיים שליליים או משוקצים. 2.אלימות באינטרנט לא גורמת לאלימות בחיי היום יום (לפחות עוד אין מחקרים חד משמעיים על כך).
            אתייחס למשפט של גולן: "האם באמת יש קשר בין חרדיות, דתיות או שמרנות, לרצון לנקות את הרשת מתכנים שליליים?"
            כפי שכבר כתבתי, אין לי שום דבר בעד פורנוגרפיה, אלימות או הימורים, אבל מצד שני יש לי הרבה נגד התייחסות הדת לנשים (לא כל הזרמים, לא תמיד, לא בכל), כך שלא בטוח שאני רוצה שאטיאס הוא זה שיילחם את המלחמות שלי.
            חנן כהן אסף את כל הפוסטים והטקסטים שנכתבו בנושא.


            תקרית הביציות
            אחרי שהתברר לא מזמן שבקרוב לא נדע מי אח של מי מבין ילדים שנולדו מתרומות זרע, דומה שגם בהליכים מסודרים יותר יש תקלות, ובמדיקל סנטר הופרו ביציות בזרעים זרים.
            במקרה הזה התקלה אותרה, אבל מה הלאה, או האם בעבר הכל תוקתק כהלכה?


            דואל צדק

            דואל העלה את הרעיון כאופציה כבר בשישי:
            דואל 25/5/07 17:37:

            אני מבקש סליחה מראש, ההערה הבאה היא הומוריסטית בלבד, ולא הייתי כותב אותה אם היא לא היתה מציקה לי בראש מליל אמש -

            האם יש קשר בין ההתמוטטות של סוניה פרס לבין השידור של רבין ופרס בערוץ 2?

            - -
            והנה במעריב (ראשון) - סוניה פרס (בת 82 לפי הגרסה הזו) אכן התמוטטה כשצפתה בסרט. כבוד לדואל.


            השפד"ן
            ידיעות מפמפם כבר שבוע כמעט את המוסף החדש, הצינור, שייצא ביום חמישי ויחליף את פיוז המנוח. מדובר במוסף לצעירים, והיום עולה מהשער כי תיערך בו "תחרות הבית המטונף - צלמו את הסלון המגעיל שלכם ותזכו בשואב אבק".
            אני לא רוצה להישמע צקצקנית על מתחסדת, אבל הלו? מה הסיפור? התחרות הבאה תהיה צלמו את עצמכם מחטטים באף ותזכו בטישו ריחני?


            Double Vision
            בהתחלה רציתי להגיד היי, התמונה ב"ישראלים 2007", מדור הדעות של ידיעות זהה אתמול והיום! אבל מתברר שלא, היא רק דומה כשני כדורי פלאפל. בכל אחת מהתמונות רואים ישראלי מקריח בחולצה אדומה מקריית שמונה עם צלחת כדורי פלאפל. לאחד קוראים מוטי ברהום לשני שמעון עמר. לצלם קוראים בשני המקרים אביהו שפירא.
            אני מבקשת קצת גיוון, ועורך עמוד שרואה את העיתון שעשה עמיתו יום קודם.


            מחקר היום
            "שליש מהצעירים בישראל מחפשים את עצמם"
            ובפתיח
            "30% מהצעירים הישראלים מחפשים אחר משמעות לחייהם" (מחקר של אונ' בר אילן, ידיעות 27)
            זה אומר ש-70 אחוז מצאו משמעות? זה המון, פנומנלי. ומפתיע לגמרי. ובכלל לא נראה כך ממבט חיצוני.


            לחם עבודה

            מי יחליף את חיים יבין? (מאת אחת, אתם לא מכירים אותה)

             

            טל פרי עוזב את גלובס אחרי שלושה חודשים.

             

            כמה נתונים שכר ברנז'ה מגלובס של אמש

            מח' חדשות בטלוויזיה (המספרים באלפים):
            תחקירן מתחיל - 4-5
            תחקירן מנוסה - 6
            כתב מתחיל - 7
            כתב מנוסה - 8.5-15
            כתב בכיר - 30-50
            עורך משנה - 8
            עורך - 12-17
            עורך בכיר - 25-40
            אז מה אנחנו עושים פה בעיתונות הכתובה?

            משרדי אינטראקטיב
            סמנכ"ל קריאייטיב - 15-20
            סופרווייזר - 12-14
            תקציבאי בכיר - 6-8
            מדיה פלנר/בייר(מה זה?) - 7-9
            אבל הכי טוב להיות יוסי בניון (30 מיליון דולר)

             

            גם מי שלא קורא תגובות מוזמן לחרוג ממנהגו: התגובות לפוסט הקודם, על מצב המתרגמים, מוסיפות המון מידע בנושא, מפי הסוס (ים).


            שאריות אצבעות

            אם מישהו במקרה החמיץ את תולדות הטרנדים בסביבה, מהפרוזן יוגורט ועד הטורטייה.
            דורון רוזנבלום נכנס לנו למעיים.


            בפרס ההבהרה המטופשת ביותר זוכה:
            "בתאריך 7.5.7 התפרסמה במעריב ידיעה על אודות אישה בשם רות לייטנר, שהוגש נגדה כתב אישום על התחזות לרופאת שיניים תחת השם הבדוי רות פרלמן. מתברר כי בשל צירוף מקרים פועלת בעיר רמת גן רופאת שיניים אמיתית בשם רות פרלמן, המבקשת להבהיר בזאת כי אין לה קשר עם מעשה ההתחזות המדובר" (מעריב 21)
            כן כן כן, "בשל צירוף מקרים פועלת בעיר רמת גן רופאת שיניים אמיתית בשם..."


            בלוגלנד
            (מדור מורחב במיוחד, המוני דברים קרו פה ביומיים האחרונים)
            אסף שגיב מצא בחדר הכושר (תוך שהוא, the poor thing, מתבונן בעל כורחו בשיעור סטריפ דאנס) הוכחה לכשלון המהפכה הפמיניסטית.

            מתברר שעמנואל רוזן מצטרף לגדולי הדור ורוצה גם הוא לסגור את האינטרנט. או ליתר דיוק מתפלל לכך שזה היה אפשרי.
            והסיבה - יש פדופילים. אז לסגור, למה לא. אני רואה אותו היום מתחיל להתפתל ומסביר שלא התכוון כלל.

            וקומיקס על הצנזורה, בחסות נרג'.

            יואב ריבק מסביר בלחץ חברתי איך הוביל למותה של ההסתדרות, כלומר למה הפכה ידיעה נרחבת על הבחירות בהסתדרות לידיעונת בת 70 מילה. מחכים.


            על סוגיית הכתיבה בבלוג ותדירותה (ובעיית הבלוג הקבוצתי), שאלה שמטרידה גם אותי פעם בשבוע.

             

            לאנציקלופדיית האינטרנט המתהווה, "איך גיליתי את האינטרנט" נוסף מוסיף.

            אלון גולדשטיין, עורך בדסק מעריב פתח בלוג פואטי (אבל לא ערס).

            ואילו נטי טוקר, איש המגזר פתח פה בשכונה את חרדים 2007

            עוד פתרונות להיעדר התאריך מכתבות ששולים מארכיון הארץ.


            VTV
            איש מהמבקרים (אני מקווה שלא פספסתי מישהו) לא צפה בחמוצים, הסרט של דלית קימור, ששודר במוצ"ש בערוץ 2, סיפורן של אלמנות פלסטיניות מטמרה שהקימו מפעל חמוצים
            (שזכה בינתיים בפרס). חבל, זה היה שיעור מאלף על החברה הערבית, היחס שלה לנשים בכלל ולאלמנות בפרט ועל הדרך שלהן להיחלץ מהכבלים.
            אבל כן, היה לכולם את הבורר על הראש ביום ראשון, מה לעשות.
            יכול להיות שזה היה שידור חוזר והחמצתי את הראשון? או שפשוט אטרף כוכב נולד מעיב על כל לוח השידורים של מוצ"ש בקשת?


            צרות בכותרות
            "יוסי, ילד שלי מוצלח" (מעריב על יוסי בניון). נווווווו, באמתתת!


            מח' הגהה

            כותרת הענק (ידיעות, ראשון 2-3) היא "דרושות: 88 קורבנות". אלא שקורבן זה זכר, ואף אם הכוונה לנשים, זה לא מסתדר במשפט.

             

            בתגובה השנייה (תרבות וספרות, שישי) מדובר על משפחה יהודית עמידה ואינטליגנטית.

            עמידה? המשפחות היהודיות דווקא די פריכות.

            אמידה, זה כבר יותר הגיוני.

             

            "....אחת המשדרים הבולטים היא מופע....." גי'זס, הצל את עמנו.

             

            תוספת: "כמי שכפאם השד" (ולא כמי שקפאם) - סימה קדמון, ידיעות, ע' 2. 


            מז"ט

            לאתגר קרת ושירה גפן על הזכייה בקאן על מדוזות.

            הפרוזק חוגג/ת 20 שנה. פאק, איך שהזמן.


            השיר של עמיר
            רדיוהד - ריאת ברזל.
            לאב איט, לאב הים.


            לפני פיזור
            קירה נייטלי, כוכבת שודדי הקאריביים זכתה בתביעה נגד הדיילי מייל (3,000 ליש"ט), על שטען שהיא רזה מדי. ראו הוזהרתם.


            vlvtunderground@gmail.com

             

            דרג את התוכן:
              29 תגובות   יום ראשון, 27/5/07, 07:55

              נראה שההתארגנות של עיתונאי הארץ דרבנה את מתרגמי הכתוביות שקצו בתנאי העסקתם והם זוממים כינוס חירום ביום שלישי הקרוב.
              וזה המייל שהעבירו לאנשיהם:

              "מצבנו גרוע, והוא רק מחמיר. עלינו להתאגד ולדון על דרכי פעולה מול הגופים המשדרים ומול האולפנים באופן מיידי. בשנים האחרונות אנו עדים למגמה מתמשכת של הרעת התנאים ושחיקת שכרנו. האולפנים מתחרים ביניהם על גבנו, מורידים את המחירים, שאר האולפנים מיישרים קו, והשכר נשחק. לגופי השידור אכפת בעיקר ממחיר זול, ופחות מאיכות העבודה. לצד השחיקה בשכר, מבקשים מאתנו לבצע עבודות נוספות - חינם אין כסף - כמו שליחת תקצירים ומילוי טפסים רבים כמו סיווג לקבוצות גיל, מצפים מאתנו להיות זמינים ולעבוד בשבת, ומהיום למחר, וללא תגמול!

              מתרגמים מעולים נוטשים את המקצוע עקב המצב שתואר לעיל.

              הגזרה האחרונה היא הורדת שער הדולר לארבעה שקלים (אותו שער, שהוקפא על 4.25-4.35 גם כשהשער היה 4.8), ובאולפנים שמתמחרים עבודות בשקלים - עדכון המחירים בשקלים אף הם. ידוע לנו שיש אולפנים שהודיעו על הורדת התשלום רטרואקטיבית - חשוב שתדעו שאין זה חוקי (פרטים וחוות דעת משפטית בנושא בפגישה).

              בין הנושאים שיידונו בכינוס:

              - המעמד הרעוע של המקצוע, והדרכים להעלאת קרנו.

              - קביעת אופן פעולה קונקרטי כלפי אולפנים שמנסים להוריד את השער רטרואקטיבית.

              - דרכי פעולה כלפי האולפנים וכלפי גופי השידור שמנסים להוריד את המחירים של כ-ל העבודות, בלי לטרוח להתדיין עמנו.

              - קביעת תעריפים מומלצים מבחינתנו לכל העבודות, כולל עבודות שכרגע אין להן תעריף מיוחד.

              - אי תגמול מצד האולפנים, כאשר נעשה שימוש חוזר בעבודות שלנו.

              - הצבת אולטימטום לגופי השידור ולאולפנים, ודרישה לקיים עמנו מו"מ ללא דיחוי בנוגע לתנאי השכר.

              - התארגנות כחטיבת מתרגמי כתוביות בתוך אגודת המתרגמים.

               

              פרטים על אודות מיקום הכנס

              oridekel@zahav.net.il

               

              דרג את התוכן:
                28 תגובות   יום שבת, 26/5/07, 12:35

                 

                Life's short. Get a divorce
                פרסומת מקורית ומצחיקה של משרד עורכי דין בשיקגו. אבל מתברר שרק אני מתלהבת: נשיא איגוד עורכי הדין שם יצא נגדה, והתושבים פשוט עקרו את השלטים והשליכו אותם לפח. אין לאנשים חושומור, זה מזעזע (מקור: צח יוקד, מעריב עסקים)
                טוב, אולי תמונות הגבר והאישה משני צדי הטקסט, המזכירים יותר כוכבי פורנו, הסעירו את המתנגדים.


                7 לילות
                מאיה בקר היתה בבוקרשט, על הסט של אדם בן כלב, והביאה כתבת סט מעולה שבמעולות. מצחיקה וגם עניינית ומאלפת. אגב, סרט שתקציבו עומד על 10 מיליון דולר נחשב דל תקציב במונחים הוליוודיים.
                בין היתר היא מזכירה שבביקורו בארץ הציע ג'ף גולדבלום לארבע נשים (אני יודעת על אחת לפחות) להצטרף אליו לאמריקה. אני רוצה להצהיר שאינני ביניהן. להפך, הייתי במסיבת העיתונאים הקטנה שנערכה בבוקר אחד לוהט כגיהנום בחוצות היוצר, במהלך פסטיבל הקולנוע בירושלים. רוב העיתונאים נעדרו, כי היה חם ומוקדם ורחוק, כנראה.
                כשנכנס הגולדבלום חייכתי אליו בחביבות חיוך קטן, אבל הלה עיקם את פרצופו במופגן, והתרחק ממני כאילו ראה מוכת צרעת. על המבטים השוטמים כלפי הוא חזר עוד כמה פעמים במהלך המסיבת. היה מעליב במיוחד. אבל לא נורא, כל כלב יבוא יומו - עוד אכתוב ביקורת על הסרט.

                 

                הארון
                מלחמת הקרדיטים בין העיתונים מביכה. הרי 7 לילות נסגר בשני (ואולי כבר קודם בגלל שבועות. עדכון: מתברר שבראשון), אז על מי אתם עובדים? מה החוכמה שכתבת הרכילות של מעריב מפרסמת את הידיעה על יציאתו של אמיר פיי גוטמן מהארון בעמוד האחורי בחמישי? אבל שטויות, יותר נוראית היא העובדה שיש בכלל מקום לידיעה כזאת בעיתון, ועוד כידיעה חדשותית. כאילו, מה הניוז? אני מאוד מקווה שבעוד עשר שנים, אוקיי, חמש, ידיעות כאלו ייחשבו כשייכות לפרה היסטוריה של התקשורת ויילמדו בבתי ספר לתקשורת כדוגמה לקרתנות לאומית. מביך, מביך.
                אפילו הניסוח החיובי כביכול, "בצעד אמיץ", מקומם. אמיץ? מה, אנחנו בתחילת האייטיז?

                בסופשבוע, אגב, כותבת ליאורה שהעסקה עם "העיתון המתחרה" לא עלתה יפה. תבדוק הכתבת שוב את מקורותיה בידיעות.

                בוואלה! סלבז לפחות נותנים קרדיט לידיעות, למרות שגם כאן הידיעה יכולה לזכות בתחרות התפלשות בביבים.
                בווינט יש, כמתבקש, חלקים מהראיון.

                 

                כבר כמה חודשים שאני שומעת מבני עשרימים את הביטוי דוגרי, ומתעצבנת בגלל הארומה המעיקה והמעופשת שלו. אבל מתברר שטעיתי, ובגדול: כי מהי הכותרת לראיון עם פיי גוטמן אם לא - נכון - "דוגרי". אז אני טעיתי וכולם צדקו, והמילה הניג'סית מדור הפלמ"ח התקמבקה על אפי הארוך וחמתי העוד יותר ארוכה.
                הראיון של איתי סגל טוב: עונה על כל השאלות וגם מביע דעה על ש - הלו, אמצע 2007 ויציאה מהארון היא עדיין אישו שצובר כותרות בעמודים ראשיים ואחוריים גם יחד. גם התהייה על הטיימינג - מה לא עושים למען קידום הדיסק - במקום, וגם התשובות של אמיר.
                אבל כן, המכלול הוא המצער, שעיסוקיו של אדם בחדרי חדרים הם עדיין עניין כל כך דרמטי שמרעיד את אמות הספים (בסדר בסדר, אני חיה בבועה התל אביבית, וזה ענין פוליטי וחברתי וחשוב. נכון).

                מצד שני, אולי כתבות מסוג כזה נועדו לאנשים כמו שגב ישראל אפריאט שחייו, כך לטענתו, התדרדרו פלאים מאז שפורסמה בידיעות תמונתו ממצעד הגאווה


                 

                 

                עיתון תל אביב
                מספיד את במבילי (נסים פז) בכתבת השער. למה העובדה שהאיש הלך לעולמו לא מוזכרת בהפניית השער ובמשנה הכתבה? על מותו אפשר ללמוד רק באמצע הפסקה השנייה.
                מה, מישהו מהעורכים פחד שמדובר בספוילר?


                המוסף לשבת (ידיעות)
                הקרדיט של רון ירון כבר איננו (המשנה לעורך כעת), אבל עדיין אין קרדיט חדש (אייל גונן).
                אהבתי מאוד את השער, מאחר שהוא מקורי ומושקע רעיונית, אף שאני חושבת שהוא מעליב את פרץ.
                מצעד גדולי האומה, ההולכים וקטנים (הצילום הרצ"ב למעלה):
                ב.ג', גולדה, רבין, פרס ופרץ.
                על השער מופיעה ההפנייה: "....ועמיר פרץ? הוא עדיין משוכנע שאין מתאים ממנו להיכנס לנעליו של עמיר פרץ"
                אני מתלבטת אם זו טעות או התחכמות. בהנחה שזו התחכמות, הרי שהיא מתוחכמת מדי.

                במשנה בכתבה: "יועציו של פרץ משכנעים אותו להתאחד עם אילון כדי להימנע ממפלה מבישה, אבל הוא מתעקש שהסקרים שוב טועים (ואולי הוא מעדיף בכלל עסקה עם ברק)


                ובטקסט עצמו:
                "...למרות שבכל קנה מידה הוא נחשב לכישלון קולוסאלי - קשה להאמין שמתפקדי העבודה... יתנו לו להימחק. זו הסיבה שבכלל לא בטוח שפרץ יסיר את מועמדותו ברגע האחרון. מי שלוקח על עצמו את תפקיד שר הביטחון בלי להבין שום דבר בביטחון, הוא לא מהאנשים שקופצים לשוחה כשכדורים שורקים להם מעל הראש. אנשים עם אגו ענק כמו שלו, לא רואים את הכתובת על הקיר, גם כשהמשקפת פתוחה".

                אאוץ'. אני חייבת להודות שניסוחים כאלו גורמים לי לצדד אוטומטית בפרץ.

                (בהמשך, עוד כתבה של גדעון מרון ועודד שלום על קרב אבוד לקראת הסוף המר).


                סימה קדמון כותבת: "מה שברור הוא שזמן לא רב אחרי הבחירות בעבודה יתחיל הרי-שאפל בממשלה. ואז הכל פתוח".

                רי-שאפל? זה הכרחי?
                ולמי שלא הבין:
                reshuffle
                יענו הדשדוש והערבוב מחדש


                ועוד צילום אולמרטי נורא (למעלה) - אפשר כבר לעשות תערוכה מכולם - של אלכס קולומויסקי, אולמרט בבי"ס היובל. הצילום מחולק לשלושה חלקים: אולמרט עושה פרצוף, עוצם עיניים ומניף ידיים בתנועה מגוננת, המאבטח שלו, המביט לימין לוודא שאף שוחר רע לא מתכוון להגיח, וזרועותיהם החשופות והשמנמנות של הילדים, המונפות בתחינה לאולמרט, כאילו מבקשות משהו (more soup? סתםסתם)

                "בטי, כלבת המסטיף הענקית" (אורון מאירי ונטשה מוזגוביה על בן כת השטן זולל החתולים מפתח תקווה)
                לא "כלבת האמסטף"?


                סופשבוע
                בניגוד לקמפיין שניהל מעריב נגד התמיכה הכספית ב"ג'אפה" של אייל סיון, רוגל אלפר מסביר למה היא חיונית. יפה, ח"ח למעריב על פרסום דעה הסותרת את זו המערכתית, וכן לאלפר, שהציג את כל הצדדים של הפרשה.
                לא רק זה, הטקסט אפילו הועלה לנרג'.
                יפה יפה.

                אהבתי את פרויקט (ורד קלנר) ילדי קיץ 67' (להבדיל מילדי חורף 73') המדברים על ההיוולדות לתוך הכיבוש. מה שהפריע לי זה שדווקא הפלסטינית היחידה שרואינה היא ילידת 66' (טוב, היא הוטבלה לכיבוש), מה, לא נולד אף ילד פלסטיני ב-67'? האם מדובר בכשל הפקתי, או בהחלטה סמלית? חבל בכל מקרה.


                7 ימים
                בדרך כלל אני לא כותבת על הטור של יאיר לפיד. למה? אממ, כי אני לא קוראת. אבל אתמול, עוד טרם נסתלקה החמה קיבלתי עשרות ריקושטים: "מדור מהמם", "מדור מזעזע", "מדור מקסים", "מדור מחריד", והבנתי שאני חייבת לקרוא. אז קראתי. ואני חייבת לומר: לא זה ולא זה. לא מהמם ולא מחריד. נכון, מזכיר את מבנה הטקטסטים של אפרים קישון, אולי מאוד מזכיר, אבל אז מה? זה לא אסור על פי חוק כלשהו, אפילו לא חוק זכויות יוצרים.
                פשוט בדרך כלל אני לא אוהבת לקרוא על התנגחויות קטנוניות של זוגות נשואים בהם הם כל כך מאוהבים עד שהם מרשים לעצמים לנגח אחד את השני בעיתון, אז גם הפעם לא התעלפתי, ועדיין לא פענחתי את התגובות הקוטביות שהטקטס עורר.

                חנוך דאום מציע לעם ישראל ללכת לטיפול (אחרי שסיים חמש שנות טיפול מוצלח).
                אני כמובן רוצה להציע פה את ההפך הגמור: עזבו, הכל שטויות. אחרי כ-20 שנות טיפול און אנד אוף אני יכולה להצביע על כישלון טוטאלי של המערכת, אבל הצלחה מלאה של הזמן שעבר, נסיון החיים הנצבר והיכולת להקשיב לעצמי, לנפשי, לגופי ולמצוקותיהם החופפות. וזו העצה הכי טובה שאני יכולה לתת: סתכלו על עצמכם מהצד, ולא תאמינו מה שתראו. ומשם הדרך לפתרונות די מובטחת.


                פרומו
                שי להב, העורך, מתנצל בהפניית השער על הכותרת "משה הכי טוב" (על איבגי, נו) -"כן, אנחנו יודעים, זאת כותרת בנאלית, בנאלית כמעט כמו הקביעה שמשה איבגי הוא גדול השחקנים בארץ".
                אוקיי, הבנתי :)

                רוני קובן מראיין את איבגי. כמה עמודים אחר כך, במדור הטלוויזיה מנתח שי גולדן (! קאמבק) את איבגי. מן הראוי, במקרים כאלו, לעשות איחוד תיקים. לצרף את שני האיבגים לאותו מקום. מסגרת למשל? ובמקרה היותר גרוע, להפנות מעמוד אחד לשני.

                 


                דוקו סלבז

                עינת ברזילי על הנחות הסלבז. היא לא מבינה למה ואני רוצה להסביר: כי כך מעניקי המתנות/הנחות זוכים לפרסומת חינם: נניח מיכל ינאי עונדת עדליון של מעצבת על כלשהי, ומיד כולם ירוצו לקנות את אותו עדי, כדי להפוך למיכלולה. כך שמבחינת בעלי המוצר, הם הרוויחו פרסומת חינם ששווה הרבה יותר מהמוצר שהעניקו לסלבז. ומבחינת הסלבז, נותנים להם, אז שלא יקחו?

                 

                ישודרג הרזומה של גיא מרוז בנרג': "גיא מרוז מגיש התכנית בולדוג בערוץ 8, סאטיריקן, כותב במקומוני זמן ת"א".
                אולי יש לו תוכנית בפריים טיים ערוץ 2 כבר עונה שנייה? אולי יש לו מדור מלווה לתוכנית במעריב?
                ותודה לקרן או.


                צרות בכותרות

                "שי לגויים" ( על שי דורון, 7 ימים). רעה רעה רעה. לא שי.


                יש למה לחכות

                בחמישי הקרוב, כך עולה מכותרת ידיעות, יוצא מוסף הצעירים החדש של ידיעות, הצינור, שיחליף את פיוז מנוחתו עדן.


                בלוגלנד
                כתב דהמארקר, גיא גרימלנד לקח חופשה מהבלוג, כך הוא כותב.
                מילא חופשה, אבל למה למחוק את כל הפוסטים? מה עשינו רע?

                 

                עידוק מציע פיתרון לכתבות שעולות באתר הארץ בלי תאריך.
                האמת, לא הבנתי את הפיתרון שלו.

                פנייה נרגשת לאנשי האתר: אולי תציידו כל כתבה בתאריך הפרסום שלה? מה כל כך קשה?

                 

                סיפור ה"איך גיליתי את הרשת" של יאיר.


                טוקבק
                מייק שלח: ספיק איט, שירות הדבקת טוקבקים לכל עמוד ברשת. אכן מהפכה.
                מתחרה לדבקיות הצהובות.


                לחם עבודה
                אתר עבודה שחורה מחפש מתנדבים. למה? לעבודה שחורה כמובן.

                אבי שילון עוזב את העיר ועובר לחינמון של אדלסון. כמוהו גם המעצב הגרפי יניב פרימק.


                משטרת ישראל Vs מעריב
                אייס בסיפור מפותל על ציטוט משטרתי שלא היה, ומתברר שכן היה, בכתבה של אבי אשכנזי במעריב.


                מז"ט
                נטשה מוזגוביה ילדה בת, ואפילו לא ידעתי שהיא הרה.


                ולליאורה יש יומולדת.


                VTV
                הסימפסונס בפרק על המדיה שאסור לפספס, כולל הומור עצמי של פוקס.

                 

                חיים יבין מבטיח להתנצל בפני גאולה אבן על העוול שנגרם לה, כשסולקה מכיסאה אחרי שחזר לערוץ 1.
                לא קצת מאוחר מדי? או: למה לקח לך כל כך הרבה שנים (והמעשה עוד לא נעשה)?
                על פי נרג', אבן היא מועמדת מרכזית להחליף את יבין.

                הערב בהוט 3, הבורר. נו, אחרי כל ההיסטריה, לא נדגום?


                לפני פיזור
                ידעתי למה אני מחבבת את הצרפתים: מתוך 15 שרים, 7 הן נשים בממשלתו של ניקולא סרקוזי. בקרוב אצלנו.

                 

                השיר של עמיר (בלי עמיר)
                Go west של נערי חנות חיות המחמד. מוקדש לאמיר פיי גוטמן.

                 

                vlvtunderground@gmail.com

                 

                דרג את התוכן:
                  31 תגובות   יום שישי , 25/5/07, 09:47


                  קצות האצבעות
                  טיים אאוט מקדיש את גליון הסקס השנתי שלו לפורנו (ח"ח על המנשר המצורף המזהיר מפני תכנים פוגעים). לא מהנושאים המלהיבים בעולמי, ועוד לא נמצא גליון הנושא או הסרט שישכנעו אותו שפורנו זה טוב עבורי. מה יש בו? מפיקי פורנו, כוכב פורנו, סרט פורנו, ספר פורנו. מעין וי שסומן על כל נושא. הכתבה המעניינת היחידה הייתה של תיקי גולן (אבל ממש לא פורנו) על סקווירטינג. יש למה לחכות.
                  לפני כמה שנים ראיתי בפסטיבל ירושלים סרט אסייתי על המעיין המתגבר (לא פורנו). תכף אחפש את השם.
                  נמצא: "מים חמימים תחת גשר אדום" (במאי: שוהיי אימאמורה, שמת בינתיים), 2001.
                  ותודה ליאירוה המזכיר.

                   

                  ואם כבר פורנו:
                  גדי שמשון נגד חוק האינטרנט ("ייחסם הפורנו") בערוץ 10. ותודה ללינוי שאירחה אותו.
                  ושועל ותיק כמוך גדי, צריך כבר לדעת שזמנים מתקצרים שם, באולפן.

                  * גל מור מציע דרכי פעולה נגד החוק הסהרורי.


                  העיר
                  אני בשוק: "מי ניצח", מדור ביקורת התקשורת קוצץ לעמוד. ולווט Vs העיר עבר גיזום פראי. לעומת זאת המדור "תשיג לי" מתפרע ע"פ עמוד וחצי. מה קרה? אילוצי לייאאוט? מדיניות חדשה? חשוד, חשוד.
                  עדקון: בגלל סגירה מוקדמת (דה חג) מוזער המדור, שיוחזר למתכונתו הרגילה בשבוע הבעל"ט.


                  שער העיתון ממשיך לקדם בלי בושה (אירוע שיש לו עיתון) את טעם העיר ("עוד 03 ימים לטעם העיר") ועליו "חמישה שפים מובילים מחממים מנועים לקראת טעם העיר".

                  אני לא מבינה. הרי זה אירוע משגשג בטירוף, ותמיד מלא שם עד אפס מקום. בשביל מה צריך לגייס את העיתון לכך, ועוד בכזו בוטות?

                  חוצמזה - בצילום שבעה גברים ועוד ארבע שפנפנות. מיהם כל הנוכחים ומה פשר הפער המספרי בין הוויז'ואל לטקסט? בכתבה עצמה, בעיתון, מופיעים כל השמות ומתברר ששאר הדמויות בצילום הם דוגמניות/ים. סבוך, מבלבל ואפילו (!) לא ברור.


                  Great minds

                  כל כמה ימים אני מוצאת את אנשי גלובס חולקים איתי אותן דעות. היום זה מתי גולן, התמה גם הוא בעניין דנקנר וראיונו בפירמה בו טען "הסיבות לחוסר ההצלחה להדביק את הפער מול ידיעות הן לא בתחום המערכת".
                  גולן כותב במדורו הערב:
                  "... לפני כארבע וחצי שנים, כמה חודשים לאחר שנכנס לתפקידו כעורך מעריב, כשהורגשה עלייה מסוימת בתפוצה, פורסמה בעמוד הראשון (!) של מעריב מודעת התפארות על השיפור במערכת שגרם לגידול בתפוצה. על החתום - אמנון דנקנר. כשיש הצלחות, גם אם הן מאוד קצרות, אז הן כן "בתחום שלי"?


                  אז בת כמה סוניה פרס (שתהיה בריאה, עד 120, טפו טפו)?
                  81?
                  84?
                  או, בהארץ היא שוב בת 81 והיא פשוט חשה ברע. מצב קשה? רק בווינט ובנרג'.


                  vtv
                  מצמית היה תחקיר עובדה אמש על פגיעה מינית בילדים במשפחה. בעיקר דובר על הורים גרושים, כשהילדה נמצאת אצל אביה ואיתו ביחידות. זה קורה גם בלי שום קשר לגירושין, אבל אז, כך דומה, יותר קל לאישה לפעול.
                  הקטע הכי נורא היה סרט וידיאו בו צילמה אם את בתה שחזרה מהאב וסיפרה מה עשה לה. החלק המקומם היה אוזלת היד של המשטרה וסגירת תיקי החקירה, ובאחד המקרים גם הרחקה של הילדה מאמה, שסירבה לשלוח אותה לאב, והפכה לעבריינית. כמה חלמאית ומעוותת יכולה להיות המערכת?
                  פורום עובדה.


                  non אייטם

                  עיתוניש התמרמר אתמול כתב על שביערות הכרמל לא נתנו לזוג להיכנס עם תינוקת. מדובר בחוקי המקום, אבל הכותרת הכי פרובוקטיבית שרק אפשר "כך בייש מלון הפאר אב ששכל בתו בפיגוע" (ידיעות 21)
                  הלב מראש עם האב השכול, אבל אין שום קשר בין שני המקרים, מה גם שההנהלה הציעה להם שירותי בייביסיטר. בקיצור, סתם, סתם סיפור מנופח ומופרך וידיעה שראוי היה לה שלא להיכתב כלל.
                  (עיתוניש מסכים)


                   

                  לחם עבודה
                  לאתר אינטרנט צעיר ובועט דרושים
                  כתב צעיר, חרוץ, מפולפל ומבטיח עם אוריינטציה גברית (תוהה המארחת: מזה זה??)
                  נא לק"חקח ל:
                  rinat.ziv@keshet-tv.com

                  1. כתב/ת צעיר/ה סקרנ/ית ומכשר/ת
                    פרטים נוספים בע"פ
                    האישה שלכם היא:
                    keren.liwski@keshet-tv.com


                  גיל חובב יכתוב ביקורת מסעדות ב-rest (גלובס)


                  אסף נגל, שהגיש מזה 8 שנים את קול שישי, תוכנית התרבות של ימי שישי ברדיו קול חי - פוטר.


                  בלוגלנד

                  אורי קציר, הוא אפלטון, מפרסם את רשימת הבלוגים הנבחרים שלו לשנת 2007.
                  חוץ מרשימה מנומקת ומסודרת, הוא סוקר גם את מצב הבלוגוספירה הישראלית, כך שכל מי שרוצה לקבל סוף סוף תמונה שלמה ועגולה ממעוף ציפור, חייב לקרוא את הפוסט הזה של אפלטון, ותוך כדי, להיחשף לבלוגים חדשים ושווים.


                  כל הקטעים בכפולת הדעות של ידיעות בחמישי מתחילים במילה "לא". מאוד נגטיבי העיתון הזה.
                  שמלב: עידוק.


                  קוראים בקפה
                  אם אחרי 50 כוכבים יכולה הבלוגרית (וגם הבלוגר) לדעת מי מככב אותה/ו, מה נקבל אחרי 300?
                  אני מזמינה:
                  1. מנוע טורבו לגלישה בקפה
                  2. מערכת סטטיסטיקות אישית מפורטת

                  3. יכולת להשמיד כרטיסים אישיים של טרדנים
                  4. כרטיס טיסה ל-NY
                  זהו, תודה.


                  השיר של עמיר
                  Eels - Your Lucky Day in hell

                  מלפני עשור.
                  סוד כמוס: בעורץ הופעות חיות בVOD מסתתרת הופעה יוצאת שלהם עם רביעיית מיתרים. תענוג.

                  * לא ייאמן מה שפה נהיה, בלוג חדש הוקם, הנקרא להחליף את עמיר, ובו מוחה הכותב נגד הפלייליסט היומי ומציע אחד אלטרנטיבי.

                   

                  ובגלל רגשי אשמה על שאתמול נעדרתי (התחייבויות קודמות ולו"ז אכזר) הנה השיר החותם את העונה הראשונה של ד"ר האוס You can't always get what you want
                  של הרולינג סטונס
                  "As the Philosopher Jagger said", מזכיר האוס.
                  והרקע - לחייו חזרה סטייסי (סילה וורד המהממממממממת) והוא מבין שלא תהיה שלו.
                  והמקור: הסטונס בהופעה ב-72'.
                  מוקדש לאריאלה ההרה ולכל מי שחושקות (ים) ביו לורי. או במיק ג'אגר.


                  לפני פיזור
                  ועדת המדרוג קובע את שיא השפל הטוטאלי של היום:
                  אנשים שאומרים ת'נקס במקום תודה.
                  אני רוצה לרדת נמוך עוד יותר ולומר
                  Tnx

                   

                  vlvtunderground@gmail.com

                  דרג את התוכן:
                    22 תגובות   יום רביעי, 23/5/07, 12:17

                    מה עם החלב הזה? לשתות או לא? * הנאנסת משמרת * יהודה - פוליקר או לוי?


                    עסקים שבועות
                    (מעריב)
                    נראה מצודד שכזה, עם כל מיני דיווחי שכר של בכירים טלוויזיוניים, מלכי הגאדג'טים ומדריך איך להתלבש לראיון עבודה. אבל פה הסתבכתי. על השער כתוב כך:
                    "חולם להיות קופירייטר? תיפטר מהעגיל"
                    ואילו בכתבה: "רצוי לשמור על מראה מכובד, אבל צריך להכניס בו איזה טוויסט שיבטא את היצירתיות שלכם... עגילים, אגב, הם קצת פאסה, אבל אם זו האמירה שלכם - זה עדיף מכלום"
                    אז כן עגילים או לא?
                    ובכלל, למי זה מיועד? לגברים? ומה עם נשים? מה דין עגילים בתנוכי זו שרוצה להיות פרסומאית?

                    מגזין שבועות (מעריב) - עורך עמית אהרנסון
                    ח"ח לכותרת "קשלי" (על שלי יחימוביץ')
                    אבל מה החידוש בראיון הנוכחי (חן קוטס בר ומרב דוד), שלא היה בעשרות קודמיו?
                    והערה לשלי, המעידה על עצמה שהיא "חיילת בצבא הפן" - עברי להחלקה יפנית.

                     

                    אביעד פוהורילס מראיין את שמעון מזרחי. לא שאני מבינה בנושא, אבל קשה לי להתייחס ברצינות למי שאין לו שום חפץ אדום כי זה מסמל את "האויב". ועכשיו תזרקו עלי עגבניות.
                    אבל לא לזה אני רוצה להתייחס אלא למשפט של המראיין "מזרחי, למרות שהוא בא מהדור הישן, נחשב למופת ניהולי..." כאילו מה, מי שבא מהדור הישן צריך להיות סמל לסיאוב ולקלקול?

                    רעיון יפה, אפרופו רות המואביה, לקחת צמדי כלות/חמות לשאלון וצילום משותף. לי, אישית, אין בדל עניין בזה, אבל אני מניחה שזה מדבר לרבים וטובים. כלומר לרבות וטובות.

                     

                    נעה ידלין, אוטוטו כלה בעצמה, מביאה את המילון האלטרנטיבי לחתונית מדוברת. אז נכון שאני אנטי בהגדרה, אבל למה כל עיתונאית על ספו של הצונאמי צריכה לכתוב על כך?
                    קדחת החתונות המדבקת, אגב, תקפה את כל העיתונים. בסגנון יש אחת ובה נשים מספרות על שלהן, בידיעות עוד אחת עת מסיבות רווקות. סלחו לי, אני לא במשחק.

                     

                    מח' הגהה עבור להקשב (השאר, דלגו)!
                    * הראיון עם שלי לא מוגה: מאד/מאוד (המון פעמים), קימת=קיימת, בעיתית=בעייתית, כסא=כיסא וכן הלאה.
                    * משנה, "פוקר עם רוצח": סמויה ולא סמוייה.
                    * ראיון "חדשות מפתיעות": משקפיים לבנים. לא לבנות; חסרות מירכאות על "ארץ נהדרת" ו"משרתם של שני אדונים"
                    * משנה חתונות: תיתקלו ולא תתקלו


                    לא קראתי את מוסף שבועות, מעריב (עורך: מרדכי חיימוביץ)
                    אבל שמתי לב למסת-ענק (כמה, 4,000?) על הפיחות במעמד הספרות של אסף ענברי.
                    אם מישהו רוצה לומר משהו, בבקשה.

                    סגנון
                    כתבה אקזיסטנציאלית עם הכותרת "מה המשמעות?" ובה נשאלו בעלי מקצע שונים (וגם אישה אחת גבוהה מאוד, ואחרת שהחלימה מסרטן) איך זה להיות מה שהם.
                    וזה מה שאומרת מעצבת המפשעות (שלא הצטלמה לפרויקט הפילוסופי)
                    "להיות מעצבת שיער מפשעות היא לדעת שאני עוזרת לנשים להרגיש אסתטיות וחושניות"


                    מגזין שבועות (ידיעות) - עורך: עדי גולד
                    יהודה לוי
                    על השער, על תכול עינייו הקודח, אבל כה הייתי מעדיפה לראות שם את היהודה השני, פוליקר, שמתראיין (יעל גבירץ). כרגיל, הוא פותח רק צוהר קטן חייו, אבל זה מה יש, אז צריך להגיד תודה.

                     

                    סיפור הנאנסת משמרת (דוד רגב) כואב בכל רמה שהיא. "הם הפכו אותי לנפגעת טרור של מין", היא אומרת על האנסים. למה אין בכל מרכזי הסיוע לנפגעות אונס מי שיעזור לה?


                    רז שכניק מראיין שלישיית שיר כוכב נולד לרקוד: צביקה הדר/יואב צפיר וטמירה ירדני. שיוצאים נגד הביקורות נגדם. אחרי 1,000 מילה התייאשתי. באמת שאין כוח יותר לשמוע אותם ו/או להמשיך להתדיין על הנושא.

                     

                    אגב כתבת מסיבות הרווקות: מה זה "...גופו נראה כגרסת הסודוקו של מייקל לואיס"?


                    המוסף לחג (ידיעות) - עורך: ישראל וולמן
                    לא קראתי, אם מישהו רוצה וגו'.
                    רק שאלה: הכתבה על קוליות היהדות (דודי גולדמן) - זה באמת חידוש?


                    כלכלה שבועות (ידיעות)

                    כמי שהתחבטה ממש באחרונה מה לעשות עם הון העתק שלה, מה עוזר לי לדעת מה עשו בתיקיהם (עופר פטרסבורג) מושיק תאומים, עינת שרוף או אלון קסטיאל? כלומר אפילו לי יש כבר תובנות מעניינות יותר בנושא, ולא, אני ממש לא מחמיאה לעצמי.

                     

                    בקשה אישית לאחים יהודה וזהר זיסאפל בשם עולם התקשורת הישראלי, הסובל מרה בגלל שאתם מסרבים להצטלם. בכל פעם שבו מופיעה כתבה עליכם יש שתי תמונות בלבד, עתיקות במיוחד (לכל עיתון יש את השתיים שלו). עשו טובה לאנושות, קחו לכם צלם, ותצטלמו בכמה תמונות הנראות נאות בעיניכם, ושלחו למערכות העיתונים/אתרים. מדי שנתיים חזרו בבקשה על הסשן, וכולנו נודה לכם.


                    הארץ
                    צילום היום (שער הארץ, רויטרס): תושבת שדרות ההרוגה, ג'ין דו על אלונקה. בולט במיוחד השלט של Hot, ברקע. כמה חם.

                     

                    אהבתי את הרעיון לגלריה ירוק. מתי אקרא? אלוהים יודע.


                    TheMarker
                    המדריך המלא לקבוצות הרזיה? למה, למה למה עוד פעם?


                    אני לא מצליחה להיכנס באתר למוסף שבועות שערך אורי משגב.
                    רציתי ללנקק לכתבה של עפרי אילני, "רעש לבן", על דילמת החלב האינסופית. מה שמעניין בה זה שעל כל דעה המוצגת בה יש גם דעה נגדית, ומסקנה סופית ושורה תחתונה אין. ואולי זה מה שהופך אותה לכתבה טובה.


                    מקוראשון
                    המדובר בעיתון עם אוריינטציה דתית, למרות שהוא לא קורא לעצמו ככה. למה אני אומרת דתי? מאחר שחלק גדול מקוראיו הם שומרי מצוות באופן זה או אחר.
                    ולכן, מה שאירע בערב החג היה בגדר שערוריה לקוראיו:
                    בעמוד הראשון יש הפניה למדור התרבות, "לאן הערב" (ע' 13).
                    ערב שבועות הוא הזמן שבו יהודים דתיים מבלים בלימוד, תיקון ליל שבועות, וכיוצא בזה.
                    מבחינה הלכתית, אין כמעט הבדל בין מה שמותר לעשות בחג לבין שבת.
                    וזה מה שיש לעיתון להציע:
                    1. פסטיבל ווקאלי שיתקיים בכנסיה באבו גוש.
                    2. מופע הזריחה של ברי סחרוף עם מיטב הלהיטים במצדה.
                    3. הצגה של תיאטרון ענבל לילדים במרכז סוזן דלל.
                    4. הצגה בתיאטרון אוניברסיטת חיפה על צעיר יווני במחנה ריכוז.
                    בשל כך, בבוקרו של ערב החג הגיעו למערכת טלפונים של קוראים רותחים המאיימים בפיטורים, כלומר בביטול המנוי.


                    אוי לבושה
                    כתב הארץ מדווח על אירוע בו לא היה נוכח.
                    אבל למה צריך היה לכתוב "העיתונאי איש הימין". אם זה היה עיתונאי איש שמאל, גם זה היה כתוב? האם העובדה שמדובר באיש ימין שסרח הופכת את האירוע למשמח יותר? או ל-אמרנו לכם, כל אנשי הימין חשודים בשכאלו?


                    בלוגלנד
                    כרמל ויסמן המציאה משחק מלהיב חדש (איך לא חשבו על זה קודם?): איך גיליתם את הרשת? מאחר שנקראתי להשתתף בו, עשיתי זאת בשמחה.


                    השיר של עמיר
                    הסורר ממשיך בחופשתו, ואני מנצלת את רוח החג, וכדי שלא יאשימו אותי שאני לא מחוברת לשורשים (אני לא), הנה אהוד בנאי שממשיך לנסוע והלב שקפא הפשיר.


                    לפני פיזור
                    זהירות בדרכים.

                    vlvtunderground@gmail.com

                    דרג את התוכן:
                      20 תגובות   יום שלישי, 22/5/07, 10:16

                       

                      הראיון עם דנקנר * החצי הכחשה של ידיעות * השיר של החונקים


                      פירמה (גלובס)

                      בכותרת גלובס: "אמנון דנקנר - ראיון פרישה?" נכון שסימן השאלה מסייג, אבל בטוח שמה שיישאר לקוראים בראש זה "אמנון דנקנר - ראיון פרישה"
                      מהתוכן אי אפשר להסיק אם ומתי זה יקרה. מה שהוא אומר על כך, בתשובה ישירה לשאלה הראשונה זה "אני שם לפחות עד שנגמור את כל תהליך השינוי" כלומר פרק זמן לא מוגדר בשום צורה שהיא.
                      ובהפנייה בתוכן: "אמנון דנקנר במשהו שמזכיר ראיון פרישה"
                      דנקנר מתראיין לורד שרון-ריבלין, ומככב בשער (בצילום של משה שי למעלה)
                      דמותו בחליפה חולית מרושלת צרובה על רקע תכלת חסר עומק, בדיוק כמו מסך כחול בקולנוע שמשמש כרקע. אלא שבקולנוע מוסיפים אחר כך רקע ממשי, תפאורה, אולפן, ופה נותר הרקע שקוף, ריק וחסר.
                      התחושה הכללית העולה מהראיון היא שהוא קוצר ואוּפּק. אולי זה לא נכון, אולי מדובר בעצם בסטנוגרמה, בתמלול מילה במילה של כל הנאמר, אבל זה לא משנה את התחושה המתקבלת.
                      על השאלה והתשובה המרכזיות ׁ(הבעיות במעריב אינן של המערכת) כתבתי בתדהמה כבר אתמול, והיום, לאור קריאת הראיון המלא, נוספו לי עוד כמה תהיות.
                      למשל, מה משמעות התשובה הבאה:
                      " - לפני שנה קיבלת החלטה שלא להתיר פרסום תכנים של מעריב ב-nrg" (צריך להוסיף: ואילו עכשיו תכני העיתון מוצפים באתר, V)
                      "כי שיקול הדעת של העורך לא היה מספק והיו קשיים גדולים עם האתר. עכשיו זה מתחיל לקרות, ואני רואה בזה פוטנציאל אדיר. יש לנו הרבה רעיונות".
                      1. איזה שיקול דעת לא היה מספק?
                      2. מה מתחיל לקרות?
                      3. במה יש פוטנציאל אדיר?
                      מהניסוח הלקוני הזה קשה להבין את הדרמה (האמיתית) שהתחוללה.

                      בתשובה לשאלה
                      "- מה אתה אומר על ארי שביט שיצא נגד חבריו למקצוע, הפרשנים שאתרגו את אולמרט?"

                      "אני מאוד מחשיב את ארי שביט ומאוד אוהב אותו. יש אצלו תופעה שבעייתית אצל עיתונאי - תסביך ירמיהו. נביא זעם שמנבא שחורות. הוא מגזים בפוזה. עקרונית אני מאוד בעד שעיתונאי יחלק ציונים לאחרים (הכוונה לעיתונאים אחרים? V). למה אפשר לתת ציונים לפוליטיקאים ולשוטרים ואסור לתת ציונים לעיתונאים?"
                      אני שמחה שדנקנר רואה בביקורת על עיתונאים עניין מבורך.

                       

                      ועוד תשובה דיפלומטית:
                      "...שנים ארוכות נדו לך כשנאבקת למען נמרודי ואמרו שאתה כותב מטעם הבוס שלך".
                      "אני מתייחס ברצינות למקצוע שלי ומשתדל לכתוב ביושר מה שאני חושב".
                      כשלעצמה עומדת התשובה היטב, אבל האם היא עונה על השאלה?

                       

                      והלאה:
                      " - איך הרגשת עם המינוי של שילה דה-בר לתפקיד עורך ידיעות? אומרים עליו שהוא המחר ואילו אתה האתמול".
                      "אני האתמול? היו כבר כמה מחרים ואני עוד פה. גם לאתמול יש ערך. רון לשם אמר עליי פעם שמבחינת הראש אני האדם הכי צעיר בבניין, למרות שכרונולוגית אני הכי זקן.
                      "הבוקר הייתי מרוצה. כשאני רואה נפילות אצל אחרים (אני חושב? שמח? מודה לאלוהים? V), כמה טוב שזה לא אצלי כי אני יודע איך העורך של ידיעות מרגיש היום, שהוא מייסר את עצמו
                      ".
                      מה חסר? לא כל הקוראים יודעים מה היה אתמול - בהנחה שמדובר על העיתון של שני - בו נטען בראשית של ידיעות שמזוז הציע עסקה לקצב ואז יצא מזוז בצעקת הכחשה גדולה.
                      עדקון: מתברר שפירמה נסגר בכלל בחמישי, כך שלא מדובר על פרשת מזוז. על מה כן מדובר? לא ידוע.
                      וחוץ מזה, "בנפל אויביך אל תשמח, ובכשלו אל יגל לבך; פן יראה ה' ורע בעיניו , והשיב מעליו אפו" (משלי כ"ד)

                      (על התגובה של ידיעות בהמשך)

                      לסיכום, אף שאני קראתי את הראין בשקיקה, דומה שהוא ברנז'אי מדי והקורא שלא בקי בנבכי הביצה צריך לעשות השלמת פערים די גדולה כדי להבין את כל הדקויות וההקשרים.

                       

                      גילוי נאות:
                      דנקנר התנגד פעמיים בארבע שנים האחרונות למינויי לעורכת פרומו.
                      כשזה קרה, נפגעתי ונעלבתי עד עמקי נשמתי.
                      אחת הסיבות שבגללן התחלתי לכתוב את הבלוג הייתה הפעם האחרונה בה פסל אותי, לפני כשנה וחצי.

                      עוד בפירמה:
                      ארומה מקומונית כבדה, ואני לא בטוחה שקוראי גלובס ערוכים להתמודד איתה: טשרניחובסקי מחליף את שינקין ואורי שטרק מתראיין על המקום החדש שלו, לה לה לנד. פלשבק למנהרת הזמן של תחילת הניינטיז.

                      צביקה גוטליב כותב על העיתונאים/ תקשורת/ לוחמי השחיתות/ השפעות המו"לים על הכותרות ועוד. אני לא אוהבת להגיב על כתבות שהתראיינתי להן, אבל רק משפט אחד - נראה לי שיותר מדי נושאים (חשובים וראויים) התערבבו בכתבה והפכו אותה גדושה מדי.

                       

                      רותי זוארץ מנתחת את מקו, האתר החדש של קשת. דומה שהכתבה נכתבה או נאספה לפני די הרבה זמן, אם מי שמרואיין בה הוא שאולי אלימלך, מנכ"ל נרג' שפרש ב-8 במרץ
                      ומדובר בה על כך שהאתר של רשת עלה לפני 20 יום, בעוד שהוא עלה ב-18 בפברואר.
                      (אם הגיליון הודפס רק אתמול בוקר, אפשר היה לעדכן גם ששי גולדן, סמנכ"ל השיווק של וואלה! פורש)

                       

                      לסיכום, אחד הגיליונות היותר מעניינים של פירמה שקראתי עד כה, אם לא המעניין שבהם. אבל אולי זה רק בגלל מקדם ברנז'איות גבוה.


                      ידיעות נסוג חלקית

                      ההתייחסות (ע' 5) לפרשת ההצעה שלא הייתה:
                      "משרד המשפטים אישר את הפרסום בידיעות אחרונות שלפיו היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז פנה לפרקליטי הנשיא והציע שישוב ויעיד במשטרה"
                      כך בפתיח, אבל בהמשך, אחרי המחצית מופיע המשפט הבא:
                      "עם זאת, במשרד המשפטים הכחישו אתמול שבהצעה לנשיא להיחקר מחדש יש משום הצעת (כך במקור) לעסקה משפטית שתבטל את סעיף האונס".
                      כלומר הודאה (מסויגת) בטעות.


                      צומת רולניק
                      מתי גולן כותב על גיא רולניק, המבקר את בזק.
                      "ביום שישי כתב רולניק מאמר על בזק, שהינה שותפה של רולניק ושל הארץ ב"וואלה". האם כתב כשותף? האם כעיתונאי? זה נראה כמו חשש לניגוד עניינים מהסוג שהמו"ל, עמוס שוקן, נהג לגנות - אצל אחרים".
                      1. גולן השתמש במילה "כתב", בעוד שהפועל הנכון הוא "ביקר בחריפות", ויש לה משמעות, כשמדובר בשותף עסקי.
                      2. גולן (וברור שאין להתעלם ממקדם היריבות הדרמטי בין העיתונים) הוא לא היחיד ששואל את השאלה. זו בעצם השאלה המרכזית המרחפת בסביבה מאז המינוי.

                      3. אני מניחה (ומקווה) שרולניק מיישב ויישב גם בעתיד את הסתירה בין העורך והכותב שהוא לבין התפקיד העסקי אותו קיבל, אבל מן הראוי לכתוב על כך ולהסביר זאת גם לקוראים, ובאופן פרטני ובולט.


                      צרות בכותרות
                      "ראתה את ראש הממשלה ונפלה" (כיתוב לתמונה, ידיעות, ע' 5)
                      מה תבינו? שמי שראתה התרגשה, נדהמה מההוד, מההילה הקדושה או מה.

                      להד"ם: רה"מ ביקר בביה"ס בו למד לפני 40 שנה. ילדה בת 11 שהמתינה לו בכניסה החשוכה נפלה ונחבלה. זה הכל.


                      שתו לי לקחו לי

                      נרג' העלו את סיפור השחקן שקיבל דו"ח כשעזר בתאונת הזוועה ההיא. וואלה! העלו ידיעה דומה כשעתיים לאחר מכן, עם קרדיט זעיר ומובלע למעריב באמצע הטקסט. ככה יפה?


                      VTV
                      יאיר לפיד מציג את אילנית לוי לפני הראיון בתוכניתו כזאת ש"כל הנשים באולפן מקנאות בה". מה? למה? אני מאוד בטוחה שזה לא נכון. אולי יאיר מקנא בה, אבל כל הנשים באולפן? לא.


                      לחם עבודה
                      ליהי אלבז עזבה את רייטינג ועברה ל-7 לילות.
                      לידיעת הממונים: היא לא עבדה שם שנתיים וחצי אלא שנה וחצי.
                      כתבה ראשונה שלה היום במגזין שבועות שערך עדי גולד. הנושא: מסיבות רווקות.


                      בלוגלנד

                      תומר ליכטש במדור שלו בנענע על שפנפנות פלייבוי, בלוני הליום ודברים ורודים וחמודים.


                      השיר של עמיר

                      מאחר שעמיר לקח לו חופשה היום בלי לבקש את רשותי ונעלם לחגיגות ביכורים, בחרתי אני שיר שיועד במקור למקום אחר, אבל ראוי לכל.
                      Always the Sun של ה-Stranglers
                      שנמצא בפנתיאון שלי.


                      לפני פיזור
                      חג"ש וזהירות עם הגביניות והעוגות.

                      vlvtunderground@gmail.com

                       

                       

                       

                      דרג את התוכן:
                        36 תגובות   יום שני, 21/5/07, 09:30

                        יודה נוריאל עונה לעיתוניש * מה בין האברג'ילים לאלפרונים * שאלות לדנקנר


                        צילום היום, כלומר אתמול: פינוי רקטת קסאם בשדרות, שער הארץ (רויטרס).


                        אצלי הכל בסדר (כמעט)
                        הערב יתפרסם בפירמה החדש ראיון עם אמנון דנקנר. זה התקציר שלו.
                        המשפט הראשון בתקציר הוא כזה:

                        "הסיבות לחוסר ההצלחה להדביק את הפער מול 'ידיעות אחרונות' הן לא בתחום שלי, לא בתחום המערכת...יש צדדים אחרים בעיתון, ועליהם אני לא רוצה לדבר".

                        ועל כך יש לתהות: מי קיבל את ההחלטה על העיצוב/ מיתוג וכו' החדשים של סופשבוע, תהליך שנמשך כשנה, שעכשיו עושה כמה צעדים אחורה? לא המערכת?

                        ומה יש לדנקנר לומר על הטור הזה של אורי אורבך, למשל, על ידיעת "סליחה, טעות בדרשה של הבר מצווה" שהתפרסמה בכותרת מעריב בשישי, ממנה עולה שאיש מכתבי/עורכי הידיעה לא יודע את ההבדלים בין פרשה, דרשה והפטרה? זה גם לא קשור למערכת (דווקא דנקנר ידוע כמי שאמון על המקורות)? ואלו רק שתי דוגמאות מתוך ים יומיומי.

                        ו-BTW, בעניין המכירה לאדלסון אומר עו"ד רם כספי באותו ראיון שעוד ארוכה הדרך, ושהדבר היחיד שנגמר זו בדיקת הנאותות.


                        קלפים
                        אחת מהחלטות העיצוב המשונות שראיתי: בכותרת הראשית של מעריב היום (והמשך בע' 2), אפרופו חידוש מדיניות החיסולים: אחמד ג'עברי/ מוחמד דף/ אחמד רנדור בתוך קלפים. למה?
                        בינתיים קיבלתי הסבר: כשצבא ארה"ב פלש לעיראק קיבלו החיילים הוראות לחסל את המבוקשים: מזוטר ועד בכיר. כל חייל קיבל חבילת קלפים עם דיוקנאות המנהיגים העיראקים.
                        מה זה אומר, שגם צה"ל ניפק קלפים שכאלו?


                        מזוז Vs ידיעות

                        היוע"מ מכחיש במחלקה ראשונה את הכותרת הראשית, לפיה הציע לקצב להודות ברומן.

                        שימו לב לעצבים.


                        חטאתי פשעתי

                        אני לא מצליחה להבדיל בין משפחות הפשע השונות, אלפרון, אברג'יל ואסי אבוטבול - כולם מעורבבים בראשי. לא בסדר, נכון? השאלה היא אם באמת אני צריכה לדחוס למוח עוד הררי מידע המתעדים את כל תולדות הסכסוכים ביניהם ומי עשה מה למי ומי נעצר ומי נרצח ולמה. לא נראה לי.


                        מיכל מירון שקד ז"ל

                        ביום האחרון של 2006 הספידה מיכל מירון-שקד את עלי מוהר. בדבריה היא מספרת שגם היא לקתה במחלה. הטקסט מסתיים במילים "עלי מוהר מת ואני קפאתי על מקומי באימה".
                        בסופשבוע היא נפטרה.

                        גדעון לוי מספיד אותה היום בביקורת הטלוויזיה שלו. זה המקום היחיד בעיתון שנמצא מתאים לכך?
                        הכי כואב המשפט: "...אף עמית מאותם ימים לא הגיע, כך חולפת לה תהילת עולם..."
                        דרכו הגעתי להספד של יואב קרני.

                        גם לי-אור אברבך כותב עליה במעריב.
                        לטורים שלה בוואלה!.


                        בשביל החלב
                        בהמשך רעיוני לחתולים ולתרנגולות שלי, כותב יונתן גור ב-24 בידיעות על מסלול היסורים של הפרות כדי לספק חלב. אני לא מסוגלת לקרוא, אבל מי שאוכל ושותה פרות מוזמן.


                        לחם עבודה

                        5min גדלים ומחפשים עובדים שיש להם זמן פנוי (סטודנטים, עובדי משרות חלקיות וכו'). העבודה היא בתחום הווידיאו באינטרנט, היא נעשית מהבית, והיא דורשת התמצאות טובה ורחבה ברשת, באתרי קהילות ובאנגלית.
                        ran@5min.com

                        לעיתון בשרון דרוש עורך/ת חדשות מנוסה. העבודה מרעננה.
                        limor-fr@yedtik.co.il

                         

                        לחברת התוכן 3points דרושים עורכי תוכן הבקיאים בפיננסים.

                         

                        אם אמירה בוזגלו היא העלוקה החדשה, כפי שכבר כתבתי, למה שלומי לאופר עדיין חתום על המדור?

                          מעניין, העדכון בנרג' עלה כשעה אחרי שדיווחתי.
                          אין מילים.


                          שי גולדן, כוכב הקפה שנטש וסמנכ"ל השיווק של וואלה! עוזב.

                         

                        היי, כבוד בוואלה!


                        הפלא היומי

                        מעריב דיווח אתמול על מתקן סינון חדש של מקורות שיבטיח מי פלא: נקיים, טעימים, וכדבר הכותרת "השמפניה של הטבע - בברז". הידיעה כולה מפליגה בשבחי מי הברז העתידיים שלנו, אבל רק משפט אחד מציק יש בה: "המתקן החדש שיעבוד באופן רצוף 24 שעות ביממה, יסנן כ-50 אחוז ממי השתייה של ישראל".
                        אז מה עם החצי השני? ואיך אדע לאיזה חצי אני שייכת?


                        VTV

                        מה קרה לפונט של ביקורת הטלוויזיה של אסף שניידר אתמול? נכון, כוכב נולד וזה, אבל לא צריך להגזים עם הגודל ועם הבולד.
                        (ומח' הגהה: אודישינים; דינזואור)

                        איך שיר הנושא של מסודרים מלווה את פרסומת הדור השלישי של סלקום? לא קצת מוקדם מדי?

                         

                        אני רוצה להבין, מתוך הפרומואים של Hot: אתם רוצים להגיד לי שהבורר עם האיבגי וחנה אזולאי זה תחליף להסופרנוס? לא ברצינות, נכון?
                        רק עכשיו שמתי לב לשת"פ המרשים בין טיים אאוט לסדרה: עדי גילת (אחת השחקניות) בשער בפוזת אומה תורמן בספרות זולה, הפוסט שאין גבול לציטוטים ממנו; מילון הפשע הישראלי; רשף לוי כותב על כתיבת הסדרה; די.וי.די של שני הפרקים הראשונים מצורף לגיליון.


                        טוקבק
                        פנייה אישית לעיתוניש: אם תוכל לכתוב ביקורת פרטנית יותר על סופשבוע ולא לדבר בהכללה, אודה לך.

                        וזו התגובה האישית של יהודה נוריאל לדבריך:
                        "...ואני הייתי סבור שהמקום הזה הוא אפשרות, די נדירה מבחינתי, לדיאלוג כלשהו בין העוסקים בתחום. הזדמנות לדו-שיח ביקורתי מועיל עם בכירי הקוראים/מבקרים. עד שנתקלתי ב"תגובה" (?) של "עיתוניש" (?), דוגמא קלאסית לשום-כלום משום-כלום במסווה של מלל. חבל. מה שכן, פאוזות דרמטיות - כאלה - הוא/היא יודע/ת לעשות. לא עניין מסובך האמת, יש מקש שנקרא Enter, במרכז וגם מימין, אבל העיתוי די מרשים. כל היתר, אפס בסקאלת קלווין.

                        ולמה? אתה בוחר לבקר את סופשבוע. ג'וין דה קלאב, פגשת בגדול המבקרים, שבמקרה הזדמן לו/לי להחליף את עורכו המוכשר השבוע. לצערי אין שום תוכן ושום שימוש בדברים שלך. אחרי האנלוגיה החיננית לאקסיותיך השמנות והמחוצ'קנות (לא יכולתי להזדהות - שלי נותרו יפות וקוצניות כוורד), אתה מפליט: "ביליון שגיאות כתיב והקלדה, לא זוכר, ועוד כל מיני בדיחות קרש סטייל (וגו')". הא ותו לא.
                        לפני שאני מחטיף בסרגל לעורכות הלשוניות ראומה ועינת - אני עושה זאת בדרך כלל, אבל הפעם לפחות תהיה סיבה - לא נראה לך שכדאי להתייחס לתוכן, כל תוכן שהוא, בעיתון אליו אתה מתייחס? שמונה כתבות ומספר מדורים, מה מעורר את חמתך? ולא כדאי לציין איזה טעויות בדיוק? מתוך "ביליון" השגיאות, ציין אחת. גם בדיחת הקרש שציינת לא זכורה לי כלל, ולהסתמך על דבר שלא נכתב כלל (תחת חסות ה"לא זוכר" הסחבקי), אף יותר גרוע מלבקר בלי שום אסמכתא. טאראם-טאראם: נורא.
                        לעניין. בניגוד לדעתך הבלתי-מנומקת, שזוכה לחסות האוטומטית של הפוסט הזה, ובחוסר אובייקטיביות מובנה אציין שהגיליון היה די מוצלח, עם כמה כשלים איומים.

                        בצד המוצלח: ראיון בלעדי עם העיתונאי (אולי) המשפיע בעולם, תום פרידמן, בגילוי ראשון על המהפך האידאולוגי-ירוק אותו הוא ודומים לו עוברים;
                        מרב בטיטו מבלה חודש וחצי במתחם הסגור בטייבה, משטרת ישראל יוצאת מדעתה על מנת שלא נצלם אותו ממסוק (ונכשלת, אלא מה), ראשי החמולות מדברים;
                        טייק-אוף שונה, א-לה סופרנוס (עלק), על פוסטר האליפות המסורתי של בית"ר ירושלים, באימאז' שינציח את העונה הנוכחית (זו כל החוכמה, ממש כמו בווידאו-קליפים: להותיר אימאז' אחד זכיר, וזה אחד הכלים האחרונים שנותרו לפרינט, התמונה על הנייר);
                        מינון סביר של סלבז במידה (הגפנים בספארי), תרבות במידה (צדי צרפתי וארנון גרינברג המקסים), וסליז בריא (רוצח סדרתי של 48 בחורות - חלקן, אגב, שמנות ומחוצ'קנות).
                        בצד השלילי: טקסט בינוני ומטה שלי על בית"ר (אסור לערוך ולכתוב באותו שבוע); פתרון מאוד לא מוצלח לעמודי הפתיחה, כולל וואן-ליינרז סתמיים; חלוקה אבסורדית בין עמודי תוכן ומודעות, שמשווים לחלקו הראשון של המגזין מראה איום. יש עוד, אבל גם לתגובה הפדגוגית-טרחנית הזו יש גבול. כי עבור מי להתאמץ בכלל? עבור ה"עיתונישים" באשר הם?
                        ואכן, עיתוניש: מי את/ה? לא שאלה קנטרנית. לביקורת סתמית, נטולת כל בסיס, יש עדיין תוקף כלשהו אם משמיעה הוא בעל מטען כלשהו בתחום. נניח היית "שי גולדן" או "חיים ברנר", אוקיי. אבל "עיתוניש"? ישות אינטרנט ריקה שמשמיעה "ביקורת" ריקה (למעט פאוזות דרמטיות ו"לא זוכר" מתרץ-כל), "עיתוניש" כמוהו יש עוד רבים, שהופכים פוסט כזה, ואתרים אחרים, לכלום אחד גדול.
                        גם אם אתאמץ באשר אליך - שנאת נשים אולי ["מחוצ'קנות", "שמנות", "לברוח מהן", "מי זו מירי חנוך" (המעולה, לטעמי האישי). די מדהים: אתה הנון-ישות, נון-אדם, נון-תוכן, נון-דעה, שואל "מי זו"?!], פחד מכישלון אולי ("לברוח" תחת "להיפרד", "לעזוב", "להיעזב") - גם הפסיכולוגיה-בגרוש הזו, לא תשווה לדברים האלה, וכאלה, כל משקל.
                        התעייפתי. מראש אחסוך לך תגובת-המשך, שכן לא אמשיך דו-שיח עם כלום לא מזוהה. זו גם הצעתי לדבורית. להטחת חרא אנונימי ולא-מסוגנן יש אלפי במות בידור אחרות".

                        דבר העורכת המארחת: אני מסכימה לחלוטין שביקורת צריכה להיות תחת שם, ובעיקר, ממוקדת. אבל מאחר שגם אני מרשה לאנונימים (אתה יודע, חופש הדיבור וכל זה) לבקר אותי, אני לא מוחקת, וכאמור קוראת לעיתוניש לנמק.


                        אצבעות לקינוח
                        אחרי שקראתי בכתבת הסיליקון בהארץ שמרב בטיטו התנדבה בעבר להזריק בוטוקס, ובסופשבוע שהיא חדרה ללב חמולות הפשע של טייבה אני מעניקה לה את פרס העיתונאית האמיצה ביותר בארץ.


                        בלוגלנד
                        אתמול לפני שנה, ב-20.5.6 נפתח הבלוג לחץ חברתי, הבלוג שקרע את חוק ההסדרים לגזרים, אותו כותבים יואב ריבק ויאיר טרצ'יצקי, מאושיות דסק החדשות של הארץ (טוב, אני מגזימה קצת). התיידדנו במהלך השנה שעברה מאז. לא נפגשנו הרבה, אבל אנחנו מנהלים יחסים ערים און ליין (כלומר כשאני לא ישנה והם ערים, שזה בדרך כלל בשעות מנוגדות), ולפעמים רבים. כלומר אני רבה איתם, כשהם לא רוצים לגלות לי כל מיני דברים. לא משנה.
                        אמש חגגנו (נניח שזו הסיבה) את יומולדת השנה שלהם במסעדה תל אביב רועשת. נחשו על מה דיברנו. על בלוגים, טוקבקים (כן, עליכם) ועל עיתונים. כשהתברר לי שהם לא רואים הסופרנוס (פעם שלישית בפוסט הזה), ואפילו לא אוחזים במכשיר טלוויזיה נזפתי בהם קשות על שאי אפשר להיות מהפכנים בלי לדעת קצת על תרבות, וגם טלוויזיה זו תרבות, בניגוד למה שחושבים עליה. בכל מקרה, היינו די מדוכדכים, עייפים ומיואשים, כשאני הובלתי את אווירת הנכאים.
                        אבל יומולדת, צריך לחגוג, כן? אז בצהלות שמחה, אחרי יממה של חופשה ושיקום האגו ומצב הרוח:
                        יומולדת שמח, לוחצים, ותמשיכו. העם צריך אתכם. או לפחות אני.

                         

                        אורי בן דב על פרופ' ברוך קימרלינג שנפטר.


                        לעידוק יש הצעה איך להתמודד עם התוכן השיווקי באתר של קשת:
                        "באינטרנט הישראלי אין עדיין רגולציה, ואולי לא כדאי שתהיה. אבל את הבידול של קשת הטלוויזיונית ממקו האינטרנטית הרגולטור יכול ליישם במסגרת המנדט שכבר יש לו: בכל פעם שקשת תפנה צופים לאתר שלה, ישתנה לוגו ערוץ 2 ללוגו של הפרסומות, והזמן ייגרע מדקות הפרסום (ולא הפרומו) שלה".


                        ברשת
                        מתברר שאנשי מעריב ניסו להשיג בחזרה את השליטה בדומיין

                        zman.co.il בעורמה.
                        מה שהסעיר אותי בעניין זאת העובדה שהנה, מישהו מתכוון סוף סוף להקים אתר למקומוני מעריב, מה שאומר, שהמשיח מצחצח נעליים.


                        השיר של עמיר

                        סופרסטאר של הקרפנטרס בביצוע סוניק יות'.


                        לפני פיזור
                        I do Love Mondays
                        מה שאומר שהתאוששתי ממשבר סופשבוע ארוך במיוחד.
                        (ותודה ל-י', ל-ת' ול-ע')

                        vlvtunderground@gmail.com

                         

                        דרג את התוכן:
                          25 תגובות   יום שבת, 19/5/07, 18:36

                           

                          7 ימים

                          כתבת השער, שזכתה גם להפנייה בכותרת העיתון היא פרקים מתוך הספר של רונן ברגמן על מצב החטופים. רק אחרי שמגיעים לסוף מבינים שאת הספר כתב ברגמן. היה בהחלט ראוי לכתוב זאת כבר בהתחלה, בכותרת המשנה, בגג מעל הכתבה או כל פיתרון אחר, כולל בשער.


                          מאז שקראתי את הקינה של עמית שהם על מות הג'ינס אני חשה אי נוחות גדולה למראה כל המצטלמים בג'ינס בשערי עיתונים ובכתבות מפתח. בשבוע שעבר די נחרדתי מהג'ינס של אחלמה פרץ. מי אישר לה אותו לשימוש? והיום קולט אביטל מצטלמת בג'ינס לא מחמיאים, אם להיות מנומסת.
                          הג'ינס מככב גם בשלוש כתבות נוספות, ולעומת מפגן הג'ינס של ידיעות, בסופשבוע הלכו על אלגנציה מופגנת עם הפקת ענק של בית"ר ירושלים, שמככבים גם על השער, בחליפות מאפיונרים שחורות. מה, חזרנו לאופנת סגל המטאפורית?


                          הארץ השבוע

                          מיכאל הנדלזלץ על דד ליין בכלל ועל זה של רפי לביא בפרט.


                          מוסף הארץ

                          אמיר זוהר כותב על אלון אלרואי, האימה שהוא מטיל בנתניה וקשריו עם משפחות הפשע.
                          אנקדוטה:
                          בעבר היה זוהר מתחרה של אלרואי ועיתונו, כשערך את חדשות נתניה מבית שוקן.


                          Markerweek

                          בסימן שיתופי פעולה גרנדיוזיים:
                          * גיא רולניק, סמי פרץ ומירב ארלוזורוב עם פרופ' מנואל טרכטנברג (ראוי היה לכתוב בהפניה בשער שהוא יו"ר המועצה הכלכלית - או יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה כפי שכתוב באתר - למקרה שמישהו, אחד בלבד, שכח לרגע)
                          * הדר חורש, עמית בן-ארויה ורם דגן עם פרופ' יעקב נאמן.
                          * גלי ברגר וטלי גולדשטיין עם האנס שטרן, בעל ה-ה. שטרן.


                          מעריב (כותרת)

                          מנתח הלב הבכיר נשא האיידס יוכל לחזור לנתח.
                          "אין חובה ליידע את מטופליו בדבר היותו נשא" נכתב בפסקה אחת, ושש שורות לאחר מכן: "אם חולה יבקש שלא להינתח על ידי המנתח הבכיר, בקשתו תכובד".
                          אם כך, איך יידע המנותח שהמנתח שלו הוא הנשא?


                          7 לילות
                          רביב גולן מראיין את שרית חדד ושואל אותה שאלה מעוררת חלחלה:
                          "איך את מסבירה את זה שאת בת 28, נראית טוב, אבל מתקשה למצוא חיי אהבה?"
                          רביב, אתה לא יודע שמאות אלפי אנשים "שנראים טוב" עסוקים בלמצוא חיי אהבה? זאת לא נראית לך שאלה מיותרת שבמיותרות?
                          וזה ממשיך בשאלה אם לא חסר לה מגע אנושי. וכשחדד מסבירה שלא חסר לה, ונאלצת לומר "אני במצב טוב, לא משומשת, לא מתמסרת בקלות. יש לי המון חברים והמון ידידים והמון יזיזים והכל סבבה", הוא נטפל לדיסוננס בין לא משומשת לבין המוני היזיזים.


                          G
                          רק תקציר הראיון עם סרגיי ברין נמצא באתר.
                          על פי הכותרת, הוא הודה לאבא שלו על שלקח את המשפחה לארצות הברית.
                          בראיון המלא מסופר שבגיל 11 הוא הגיע לטיול בישראל ונורא התרשם, התרגש וכיו"ב. השאלה היא מה היה קורה אם בעקבות הביקור הזה הייתה המשפחה משתכנעת לעלות לארץ. כלומר, האם יש סיכוי שבאיזושהי דרך ברין היה מגיע לרעיון הגוגלי עם נניח, דורון אלמליח מהטכניון ולא עם לארי פייג'?

                           

                          בכתבת המנהלים הצעירים של רונן טל מטריד אותי שיש איזו התייחסות חד משמעית לגיל. כלומר, שרוב הסיכויים שמנכ"ל בן 50 לא יהיה מסוגל לשלוח אי מייל או שהאנרגיות שלו יהיו ירודות יותר.

                          אם מסתכלים על המינויים האחרונים בעולם התקשורת, זה נראה ככה:
                          שילה דה-בר, ידיעות, 39
                          גיא רולניק, המארקר, 38
                          אבי וייס, חברת החדשות, 41
                          גלען עדין, ערוץ 10, 40

                          ז"א שסביבות גיל 40 זה גיל מצוין בעולם התקשורת.


                          העיר

                          שבוע ראשון לאיתמר הנדלמן בן-כנען כעורך התרבות:

                          את להקת The Mission UK מראיין עילם וולמן (כתב מתחיל? הופעת אורח?) ובטקסט הקלוש והלא ערוך מקודמת להקתו, וורנר אלארם. במסגרת המצורפת מסופר על שלושה תקליטנים שמגיעים לאומן 17. האירוע זוכה להפניה נוספת בכפולת התרבות. ואיך כל זה קשור לראיון?

                          על פסטיבל השירה התל אביבית כותב יהושע סימון, ממשתתפי הפסטיבל. לא ראוי היה יותר למצוא אדם שאינו מקורב לעניין?

                           

                          נוני מוזס על השער, ואני רצה לקרוא מה חדש. זהו, שאין כל כך חדש, עוד כתבה על העורך החדש, מזווית קצת אחרת.


                          ורוד
                          בעל טור הגייז "גייהנום" בעכבר העיר החותם בשם ארז מאירסון עונה לגל אוחובסקי שירד עליו בטיים אאוט על שהוא בארון (מדובר בכתב העיר). ואיך הוא קורא לו? "המלכה הצווחנית בקומה ליד אף הגדילה לעשות והציגה את השאלה שחור על גבי לבן".
                          "המלכה הצווחנית?" זו לא הכרזת מלחמה?
                          תשובתו בכל מקרה היא שמדובר באנשים הקרובים לו שביקשו זמן להתמודד עם היציאה שלו מהארון, וממש לא בגללו.
                          אליעז סלונים מספר ב7 ימים שיצא מהארון בגיל 46. אז ארז, קח תזמן.
                          עדקון: ביקשו ממני לתקן - ארז מאירסון זה רק פסבדונים, אבל הכותב לא בארון בשום פנים ואופן. ממש להפך. הוא מוצהר שבמוצהרים. סתירה פנימית? u judge.

                           

                          נכון שנרג' הסיר את ערוץ הגאווה, כמו שכבר כתבתי, אבל הוא מרים ראש בערוץ היהדות: אביגיל שפרבר, לסבית דתיה, כותבת על יום המאבק בהומופוביה.


                          מרד הסטודנטים

                          גילוי הדעת של המרצה, "השור הזועם", שהתפרסם לפני כמה שבועות בהעיר, מופיע באתר הגדה השמאלית.
                          קבוצת סטודנטים (בי"ס לחינוך, המדרשה, המכון להכשרת מורים בבית ברל) הקוראת להמשך המאבק.


                          פרסום ראשון /הקרב על הבלעדיות
                          הנהלת הפועל ת"א עושה מאמצים גדולים להצליח להחתים את גיא לוזון, מאמן מכבי פ"ת, לשנתיים ("פרסום ראשון", 17.5, one).
                          אבל זה מה שנכתב לפני חודש (17.4) בוואלה!
                          "גיא לוזון סגור בהפועל תל אביב"

                           

                          בחמישי בבוקר פורסם בדה מארקר ראיון בלעדי עם מנהלי סרברוס בענייני בנק לאומי. זמן קצר לאחר מכן מעלה גלובס לאתר ראיון עם אותם מנהלים ואף עם אותם מסרים שנערך שבועיים קודם, ב-6 במאי.

                          בטח מארק נפורנט, המרואיין, התבלבל: לכתב של גלובס קוראים רן דגוני. לזה של המארקר רם דגן.

                           


                          בלוגלנד
                          הכולבויניק מספר למה הוא שונא בלוגים.

                           

                          אסתי ("תכף הולכת") על ג'אפה, הסרט של אייל סיוון.

                           

                          ארז וולף מנתח את הכתבה בנרג' על סצנת הדייטים בקפה וצודק בזעפו. אבל חוץ ממנו נהניתי במיוחד מהתגובות (כולל אסתי שהתעקשה לדעת מה הוא לובש בעלותו לקפה).
                          בטח שמתתם לב, אגב, שכל עיתון/אתר מוצא לנכון לצקצק מהזוועה האנושית הזו, הגרועה יותר מרצח חתולים, אנשים מנסים לתקשר דייטולוגית בקפה! אכן חורבן הבית קרוב, ושמישהו יעשה פה סדר, ומיד


                          טוקבק
                          וזה מה שהיה לאילאיל יהב, עורכת ערוץ הכלכלה והצרכנות בנרג' להגיד על כך שם:
                          בעיני הטור של האנונימית תמוה למדי, אם לא מופרך לגמרי. לא בשל האנונימיות שלה, כי אם בשל העובדה שמהשיחות שאני וחבריי מנהלים כאן, זה לגמרי לא המצב.
                          מהרגע שנרשמתי לאתר קיבלתי לא מעט פניות. נשאלתי לגבי כתיבת טורים ב-nrg, סיפרתי על התפקיד שלי, קיימתי דיונים על הנעשה בשוק ההון, הנדל"ן, ניסיתי להבין את רחשי השוק ולהיעזר בו לצרכי עבודה ואפילו פגשתי שתי מכרות ותיקות! הפלא ופלא, אף לא אחת מהפניות היתה בנושא סקס! ואני מרשה לעצמי להניח שלא חזותי ה"לא אטרקטיבית" היא שגרמה לזה.

                          ... פלירטוטים ושרבוב שפתיים זה דבר שקיים גם במציאות בכל חברה אנושית (היה מוזר מאוד אילולא הדברים היו גולשים לשם), וגם במציאות הווירטואלית המינגלינג גולש ליחסים אישיים ולעתים, חרמנא ליצלן - לסקס! אבל מכאן ועד להציג את גברברי דה מרקר כזאבים מריירי סקס המניפים את חרבם מול המסך באיצטלה אינטלקטואלית, או כפי שהגדירה זאת האנונימית "בשביל גברברי קפה דה מרקר, זמן זה כסף. תני סקס עכשיו או תתחפפי", נראה שהדרך ארוכה.
                          אני מכירה את הטענה הנדושה ש"זאת החוויה שלה" וכמובן שאני לא מתווכחת עם חוויה סובייקטיבית. אבל בתור מי שאינה אנונימית כאן, ובתור מי שכמה מחבריה ועמיתיה לעבודה נמצאים כאן, ולא נתקלו בתופעת ה"תני סקס או תתחפפי", כל שאני יכולה לומר הוא שמדובר בחוויה חריגה, שמעלה שאלות לא לגבי הזכרים יושבי הקפה כי אם לגבי הכותבת המדופלמת.
                          ייתכן ומראש הייתה לכותבת טענה שהייתה חייבת להוכיח, גם במחיר של מניפולציה. כל שנותר לי לומר זה שמי שמחפשת סקס - בין אם היא כעורה אנונימית או יפהפייה מציאותית - תמצא.


                          בידוק עובדות
                          * לראש עיריית אילת קוראים מאיר יצחק הלוי, ולא משה יצחק הלוי. לידיעת סמדר פרי ועורכיה (המוסף לשבת, ידיעות).

                          * בכפולת האמצע על אהוד ברק ועמי אילון - רב אלוף בדימוס ואלוף בדימוס.
                          אומרים במיל. לא בדימוס (מוסף שבת, מעריב).


                          מח' הגהה
                          הזכירה אריאנה מלמד את העלגות של כוכב נולד
                          ואופס, נפלה גם היא בפח
                          "...מניעת העונג הזה מצופים שומרי מצוות הוא עונש של ממש..."


                          לפני פיזור
                          לפי החישוב שלי ולפי דברי אדם, יש עוד שבועיים בלבד לסבול, ואחריהם ירוץ הקפה במהירות מטאורית.
                          אמן ואמן כן יהי רצון.

                          vlvtunderground@gmail.com

                           

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה