כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    ארכיון : 6/2007

    63 תגובות   יום שבת, 30/6/07, 23:38

     הבזק מההפגנה מחד, ומייל זועם המתנגד לדעתי על הלכות קצב/מזוז מאידך


    * זהבה גלאון אמרה שההר לא הוליד עכבר אלא שפן (ובווינט קצת סירסו את דבריה) - וגרפה מחיאות כפיים סוערות, כמו עוד רבים מהדוברים. עוד שניים שלא הוזכרו כלל - מיקי רוזנטל (או כמו שאמרה זו שעמדה לפני לחברה שלה ששאלה מי זה -  "הבולדוזר") שדיבר על הצדק הנאנס ומשה נגבי, הפרשן המשפטי של קול ישראל שקרא לבחון את הכל בבית המשפט.

    * כמי שלא מגיעה להפגנות וסובלת מבעת-דחיסות היה מהפנט לראות את הכיכר מתמלאת בשצף קצף, משבע וחצי ועד שמונה, עד שהפכה צפופה ורטובה כבריכה עירונית ב-1 ביולי ולהתפעל מההתגייסות הגורפת.

    * כדיירת השכונה היודעת שהרחובות נחסמים בעבור כל אירועון באיזור הכיכר באמת הופתעתי מכך שהרחובות כולם היו פתוחים, ורק שוטרים ספורים עמדו בנונשלנט ליד הגדרות שהקיפו את הכיכר. דומה שהכוונה הייתה, יאללה, באמת, מה אכפת לנו מכל הפמיניסטיות/ים האלו.
    כבר בצהריים הודיעה המשטרה :
    במשטרת מרחב ירקון לא נערכים באופן מיוחד לאירוע הערב, ורק כמה עשרות שוטרים צפויים לאבטח את ההפגנה. מהמשטרה נמסר כי לא ייסגרו רחובות בתל אביב.
    טוב שאף חגורת נפץ לא הספיקה לעשות את דרכה.

    * כמה היו? 20 אלף (ווינט והארץ), 200 אלף (המארגנים לוואלה!) או 15 אלף כמו בנרג'?

    * לא נתקלתי באיש מהקפה, אבל החמצתי את יריב, דודה מלכה ונועה שסימסו לי.
    והנה פספסתי גם את אסתי ואת cette.
    כל תוספת למשפטים מרגשים של הדוברים ממי שכן היו תתקבל באושר.


    בינתיים קיבלתי מייל מאחד האנשים הקרובים אלי מאוד:

    "קראתי יקירתי את 'פוסטי קצב' שלך, וצר לי אך שוב נפלת לתוך הקלישאה והתגובה האוטומטית.

    את בוחרת להיתלות באותה נקודת ארכימדס חמקמקה, שקרוב לוודאי שאינה קיימת במקרה הזה - ש'האיש הוא אנס'.

    מאיפה את יודעת את זה? זה די ברור. זה הרי כתוב בעיתון. וחוץ מזה שלי יחימוביץ' אמרה. שלא לדבר על זה שרואים עליו. יש לו הרי פרצוף של אנס.

    מה שמזוז אמר (למי רצה להקשיב), זה שאין שום ראיות לגבי האונס, שהתגלו סתירות מהותיות בדברי הגברת הזו בחקירות השונות שלה, שיש ראיות רבות שמלמדות שהיה ביניהם רומן סוער למדי (לרבות עדות של חברה טובה שלה שדיווחה שא' סיפרה לה בזמן אמת על הרומן שהיא מנהלת איתו 'זקן זקן אבל מזיין כמו צעיר'), שהיא נתנה לו מתנת פרידה שנפתחה במילה 'טיפשון ...' (שלוש הנקודות במקור) ושהכילה מטפחת עם בושם מוזלף עליה

    שמעתי ראיון ברדיו עם אביגדור פלדמן. הוא סיפר שם על מכלול הראיות המנוגדות לעדויות של א' במשטרה, שהסתבר כי סתרו עצמן אחת אחר האחרת. שלא היו שתי עדויות דומות. שהשוטרים עצמם הטיחו בה פעם אחר פעם 'את שקרנית'.

    ועוד. ועוד. ועוד. זאת הסיבה שהוא החליט להעיף אותה מכתב האישום.

    אז מה היה לנו בסופו של יום? נשיא חרמן ומגעיל, ששלח ידיים (כמו לא מעט גברים מתועבים אחרים) ושביצע עבירות פחות חמורות בהרבה מהעבירה שביצע רמון (שדחף את הלשון שלו לתוך הפה של המותקפת) ושמשום מה כ-ו-ל-ם יוצאים להגנתו. אפילו שולמית אלוני. אצלו זה אחרת. הוא משלנו.

    ומה העונש שהנשיא בעל הידיים הארוכות מאוד קיבל? הוקעה הציבורית, סילוקו המביש מבית הנשיא, שישה חודשי מאסר על תנאי, סיום הקריירה המפוארת - כל אלה מהווים ענישה חמורה למדי לאותם מעשים שיש לגביהם ראיות. להזכירך, שרמון קיבל על יותר (הוא חדר לגופה ממש) עונש דומה (עבודות שירות בחוות סוסים ואפשרות לחזור לחיים הפוליטיים).

    וכל היתר זה רכילות ובעיקר ספינים. של שני הצדדים.

    ואם תשאלי מה קרה מעת ההחלטה על הגשת האישומים ועד היום? אשיב כי דבריו של מזוז מינואר היו לפני השימוע. כמו שאת יודעת כלל ראשון במשפט הוא 'ישמע האידך גיסא'. בוא נשמע את הצד האחר ונראה מה יש לו לאמר. ואז היה השימוע, ואז הוצגה גירסת הנאשם, ובעקבות זאת שינה מזוז את החלטתו. הוא היה מספיק אמיץ לכך. לא החלטה קלה לאור דעת הקהל המתלהמת ('מושחתיםםםםםםםם'). מה משמעות "שימוע" אם בסופו על התובע לדבוק - כדברייך - במסקנתו הראשונה?

    מהפרסומים עולה כי חומר הראיות שמצביע על אונס הוא בעייתי מאוד. כנראה שאין לו שום משקל. בחורה שמספרת בגאווה גדולה על רומן עם ה'אנס' ושהוא מזיין כמו תותח, ושקונה לו מתנות אחרי זה ושולחת לו מכתבי אהבה (כל אלה כנראה לא היו בידי מזוז בעת ההחלטה הראשונה על ההעמדה לדין), קשה מאוד לבסס על דבריה אישום של אונס".

     

    ואני אומרת: אם כל מה שאמרה א' במסיבת העיתונאים מופרך, יגיש נא הנשיא תביעת דיבה והוצאת לשון הרע נגדה. הרי היא אמרה דברים מפורשים: "קצב אנס", "הפכתי לשפחת מין" ועוד תיאורים מפורטים של מעשיו. בבקשה, אני רוצה לראות את זה.

     

    והכותב משיב:
    "הגשה או אי הגשה של תביעת לשון הרע לא מלמדת דבר וחצי דבר על אמיתות הדברים. שקרנים גדולים הגישו תביעות דיבה (ואחרי זה התחרטו על זה) ולעומת זאת קורבנות תמימים של שקרים גסים החליטו להבליג בשביל לא להיכנס לכל הסחי של תביעות הדיבה. לא כל שכן במקרה שאולי אונס לא היה, אבל במקרה הזה העשן הוא הוכחה לקיומה של אש. להבה קטנה אומנם אבל אש".

    * *

    שמעת שמזוז קרא לו "עבריין מין סדרתי"?

    "אני מסכים להגדרה".


    ואם כבר אני כאן, לפני פיזור
    מחר בצהריים (14:45-16:30) אני משתתפת בפאנל בבלוגפרנס, על האינטראקציה בין עולם העיתונות לבלוגוספירה.

    vlvtunderground@gmail.com

     

    דרג את התוכן:
      30 תגובות   יום שבת, 30/6/07, 17:11

      יום השנה-שנה וחצי לבלוג הביא אותי בין היתר (חוץ מהשמפניות שהורמו לכבודי בכל בר בתל אביב ובראשל"צ ובכל בית בישראל) להרהורים על איך ממשיכים. אחד הדברים הקשים מבחינתי הוא האצבעות השחורות. ככל שאני עוברת על העיתונים ועל החומרים אני מתקשה לחלץ מעצמי תובנות חדשות, מתקשה לכתוב דברים שלא כתבתי, ובעיקר מתקשה לקרוא מסות של כתבות. לא שזה היה פעם קל, אבל זה הופך קשה משבוע לשבוע, בגלל השעות לאין קץ שאני מקדישה לכך (כמה אנשים מסוגלים לעבוד בסופי שבוע , לעבור במשך 12 שעות רק על ערמת העיתונים, ועוד להפיק ממנה כל כך מעט?) ובגלל תחושת השעמום, הסיזיפיות וחוסר התוחלת.
      כל מוסף שאני רק מרפרפת עליו גורם לי לרגשי אשמה: מי יודע, אולי מסתתרת שם פנינה, אולי העיתונאי/ת הגדול/ה הבא/ה והעורכ/ת שיהפכו את העיתונות העברית על גבה ויפליקו לה שתיים שלוש מכות נמרצות נמצא בדיוק בכפולה עליה דילגתי במהירות האור.

      לפיכך, נראה לי שזו הפעם האחרונה שאצבעות יופיע במתכונת הזו. בהמשך אקח מוסף אחד בשבוע ואנתח אותו מלמעלה למטה, מקדימה לאחור, ובחזרה. על כל השאר אכתוב רק מעט הערות קצרות. אם תופנה תשומת לבי לדבר מה, אבדוק גם אותו.

      אשמח לשמוע תגובות על הרעיון ועל השינוי הצפוי. אם תקום זעקה גדולה מקרב כל שכבות הציבור אשקול שוב את הדברים. אם אחוש תשוקה פראית להמשיך כבעבר - כנ"ל.
      ובכן, אצבעות שחורות במתכונת הישנה בפעם האחרונה שהייתה קשה במיוחד, מאחר שכל תשומת לבי הייתה מוקדשת לפרשת קצב/מזוז.


      כבוד הנשיא (וב-17:45, מני מזוז בפגוש את העיתונות, ערוץ 2)
      מתוך הדברים שהמ"מ אמר, אפשר למרקר את הדברים הבאים:
      "... אף שמעשי האונס נמחקו מכתב האישום הסופי מזוז הודיע שאין ספק שללא הסדר טיעון היתה הפרקליטות מגישה נגדו כתב אישום גם בגינם. "ברור לגמרי", אמר, "שאלמלא הסדר הטיעון היינו מגישים על אונס. יחד עם זאת, אנחנו יודעים וגם הסנגורים של קצב ידעו שהאישומים על אונס הם לא אישומים פשוטים, ואנחנו לא יכולים לומר בוודאות שהיינו מגיעים אתם להרשעה, אבל חשבנו שיש בסיס לכתב אישום על עבירות של אונס".
      והנה מזוז מודה.

      למה איש במשטרה לא מתראיין בשמו, ובכותרת מופיעה רק "המשטרה" כגוף ללא פנים?
      ואיך נתמודד עם האמירה הזו?
      במשטרה הדגישו אתמול כי בניגוד לדימוי שיצר מזוז, צוות החקירה גיבש תשתית ראייתית לכך שקצב אנס את עובדת משרד התיירות. "בחומר החקירה שנאסף נגד הנשיא במקרה של א', ממשרד התיירות, היו ראיות ברורות לביצוע מעשה אונס. מבחינה משפטית לא היתה כל מניעה שלא להגיש כתב אישום בסעיף הזה נגד הנשיא", אמר גורם משטרתי.

       

      העדות של א' מתחילתה (את החלק הראשון לא הספקתי לתמלל).

      אודיש:
      שום ממבו-ג'מבו לא יכול לגשר על הפער בין מזוז של סוף ינואר ("חוקרי המשטרה וצוות הפרקליטות השתכנעו באמינות עדותן של המתלוננות") לבין מזוז של סוף יוני ("יש קשיים ראייתיים בלתי מבוטלים שמשליכים על סיכויי ההרשעה").

       

      במעריב טוען קלמן ליבסקינד שהתקשורת אשמה מאחר ששפטה את קצב מראש, ולא שעתה לכל הסתירות שהביאו פרקליטיו: א' האחרת ששיבחה אותו בראיון ובאה להצטלם איתו וא' "שלנו" ש"מגרסתה לא נשארה אבן על אבן".
      ליבסקינד טוען שהסיבה היחידה לכך היא שקצב "לא משלנו" ובעוד שבשכנות לרמון, עליו הגנה התקשורת בתוקף, גרים המוני עיתונאים.

      משה גורלי, לעומת זאת, מסביר שהכל בגלל שלמזוז ושנדר יש ניסיון דל בפלילים, "שניים שמימיהם לא הובילו תיקים גדולים ואינם מצוידים ביכולת הנחוצה להעריך ראיות".

      ח"ח לכותרת הראשית של ידיעות: "עסקת הביש"
      וגם לזו של המוסף לשבת: "נחיתת אונס"

       

      יואב יצחק משבח את החלטת מזוז.
      זכיתי גם לביקורת על קריאתי "משפט לקצב!". בהמשך - דברי חלק מהמבקרים.


      Great Minds 

      אביב לביא מזכיר (בדיוקן) שבן כספית ואף רוני דניאל השתמשו בדימוי "החמאס דומה לנחש שבלע פרה" (קודם כספית, אח"כ דניאל).

      בעיתוני שישי כותבים כספית וברנע:
      כספית: "הנשיא נכנס לסיפור הזה בני סלע ויוצא ממנו אולי חיים רמון"
      ברנע: "בתהליך אומלל הפך נשיא מדינת ישראל מבני סלע, האנס הסדרתי, לחיבוקי - הבוס במלטף"


      זמן תל אביב
      סקס מוכר (הגרסה ה-586) - "תחקיר" (לא פחות), מכריז השער, ושערי מגזיני סקס מקשטים אותו. מתברר שמגזיני פורנו ישראלים נמכרים כרקפות וחגיגות בפיצוציות. והנה הפאנץ' ליין של הפניית השער "מי אמר שהציבור זנח את העיתונות הכתובה (צ"ל המודפסת) לטובת האינטרנט?"
      ומה הסיבה לקניות המטורפות? כנראה העובדה שאי אפשר, וליתר דיוק לא כדאי, לקחת את האינטרנט לשירותים.


      פרומו
      שירלי אקסלרוד כותבת על האקס המיתולוגי, ומתוודה על אהבתה לסדרה. בסדר, מותר לה. בתוך הטקסט היא משרבבת משפט אחד (1) על הכל דבש. זה לא מפריע לכתוב בסוף הטקסט, שהוא עוסק בשתי התוכניות. הונאת הציבור! את הכסף!


      G
      ב-G ספוט, מדור ביקורת התקשורת מוקיע יונתן כיתאין את בן כספית על שקרא לספר של נעמי לויצקי הנבחרים ולא העליונים (איפה ומתי? לא ברור).
      במדורו היום במוסף שבת כותב כספית שוב על הספר של לויצקי ומכנה אותו כראוי, העליונים.


      Markerweek
      איפה הכסף היא התוכנית החדשה של גיא מרוז שתעלה בקשת, ובה ינסה להכפיל את כספו, 100 אלף שקל. בעזרת השקעות בבורסה. מדבריו עולה שהוא למעשה השקיע את הכסף מכיסו (הלוואה מהבנק) מבלי שחברת ההפקות תערוב לו שאם יפסיד, יקבל הכסף בחזרה. הוא משווה את זה להפסקת העישון שלו. אבל אני תוהה: באמת? לא היה אכפת לך להפסיד כל כך הרבה כסף?  קשה לי להאמין.
      אחר כך הוא מדבר על תוכן שיווקי, ועל כך שאפילו בסיינפלד רואים עשרות קופסאות קורנפלקס מאחוריו. אני מציעה למרוז לבדוק איך פועל התוכן השיווקי באמריקה: שם צריך לבקש אישור מהחברה כדי להשתמש במוצר שלה.
      ח"ח לצילום של אייל טואג - מרוז בז'קט, מכנסיים קצרים וכפכפי אצבע.


      טוני מתפייד
      בלייר נפרד מהתקשורת. אפשר לפטור את דבריו כהבלים, כמו שהוא אומר, אבל למעשה, בלי שום קשר לכותב (בין אם זה הוא ובין אם כותב הנאומים שלו), מדובר בניתוח מצוין של התקשורת ובשינויים שעברה בעשורים באחרונים, בגלל הטכנולוגיה המתפתחת.
      חלק מהדברים כבר נאמרו ונשמעו בהזדמנויות שונות, חלקם לא ממש חדשים, אבל בלייר מסכם ומאחד הרבה אמירות.
      אין סיבה להסכים עם הכל, כמו למשל על ההפרדה הבלתי אפשרית לדעתי בין דעה לעובדה:
      "בלבול בין חדשות לפרשנות. פרשנות היא חלק מכובד של העיתונות, אבל היא אמורה להיות נפרדת. חייבים לשמור על היכולת להבדיל בין דעה לעובדה. האמת היא שחלקים גדולים מכלי התקשורת היום מערבבים בין השניים כעניין שבשגרה. זה הפך להיות הכלל".
      מח' הגהה
      * ווטרגייט היתה עיתונות למופת, אבל אפשר לכתוב עבודת דוקטורט על השלכות (ש)ההוכחה היחידה הזאת לקונספירציה על העיתונות.
      * כמבון, הדיוק חשוב (כמובן)


      לונדון קולינג
      מאז שהתפרסמו לראשונה הדיווחים על טיסות ללונדון ב-90 דולר הכיוון, כבר הופרך הסיפור בידיעות, ועכשיו מאמר המערכת של הארץ עוסק בכך.
      אני רוצה לראות את זה קורה, וסופרת את הימים.

      מקוראשון
      בדיוקן כותב דודו כהן על עתיד הבלוגים. כן, התראיינתי. כן, דברי לא הוצאו מהקשרם, אם כי תמיד מוזר לקרוא דברים שנאמרו בעל פה, כשהם כתובים.


      7 לילות
      יאירוה מראיין את אבי נשר, המתלונן על שהמבקרים שוטמים אותו. או כלשונו "יש אנשים שמנסים לחבל בסרט". למה? למה שיעשו את זה? בגלל שהוא הצליח בהוליווד, כדבריו? לא משכנע. למה שלמבקר יהיה אכפת אם הוא במאי מתנשא ויהיר או לא נחמד לצוות שלו? זה צריך לעניין את מי שעובד איתו, לא את מי שכותב על הסרטים שלו.

      מוזר מאוד הפרויקט על אנשים המוערכים יתר על המידה. למה איילת זורר שם? כי היא נסיכת קרח. למה קרן מור? כי היא לא שחקנית דרמטית (מה רע בתפקיד שלה בתנועה מגונה?) ולמה הטקסטים לא חתומים? אלא רק בקולקטיב? מישהו מתבייש?
      בפרויקט נכתב גם על עדי נס שמכר את  הסעודה האחרונה תמורת 220 אלף דולר. ובכן, אלה העובדות (שנכתבו והוסברו לא פעם): אספן א' מכר לאספן ב' את הסעודה תמורת 220 אלף דולר. מי שקיבל את הכסף הוא המוכר, לא מי שצילם אותה (כמו שיורשי ואן גוך לא נהנים מכך שמכירה של החמניות כששוב שברה שיא במכירה פומבית). נכון שהעסקה הזו מעלה את ערכו של נס בשוק האמנות, אבל מהעיסקה שהוזכרה הוא לא ראה שקל.

      באשר לכתבת השער על חנויות הדיסקים הריקות (ליהי אלבז): הכל נכון, ברור וידוע. אבל בשביל זה לבקר בשלוש מאות חנויות ולהוכיח שאיש לא נכנס? מספיק היה טור של 200 מילה. מאמינים, בחיי.


      7 ימים
      מי לא יקרא ראיון עם אריק איינשטיין, האיש שמתראיין (אספה פלד) פעם בעשר שנים?
      אבל מה, מוני מושונוב וצבי שיסל, המתראיינים איתו, לא זוכים להפנייה בשער, כדי שלא נדע שמדובר בראיון משולב ומשולש לרגל יציאה מחודשת של כמו גדולים.

      אפשר לוותר על: "ארץ ישראל היפה והטובה".


      Time Out
      גל אוחובסקי מתלונן על שמדור הרכילות בזמן תל-אביב עשה בשבוע שעבר אאוטינג לאחד ממשתפי כוכב נולד, אבל איש לא כתב על כך בשומקום ואיש לא התלונן (אפילו לא חלי גולדנברג שכתבה פוסט על אאוטינג), להבדיל מהטענות הרבות נגדו כשכתב על יוסק'ה הארונאי. ואני אומרת: שמח על שאותך קוראים יותר.
      כשלעצמי פשוט לא קראתי את מדור הרכילות המצוין לעיל ואיש לא הפנה את תשומת לבי. אם כך היה, ודאי שהייתי מתייחסת. ומאחר שעכשיו אני יודעת על כך אני אומרת לעורכי זמן תל אביב - חוצפה, ומעשה שלא ייעשה.


      לחם עבודה
      סמי פרץ על 4 החינמונים שעומדים לשנו את הרגלי הקריאה. לדעתו פריחתם תשרוד בין שנה לשלוש. לי יש תחושה שהרבה פחות.
      אני לא חושבת שהסיבה שאנשים קוראים פחות עיתונים היא שהם עולים כסף, ולכן הם לא יקראו יותר גם אם יחנמנו להם אותם.

      בראשית יוני נכתב פה שערן טיפנברון עוזב את תפקידו בגלל יחסי עבודה עכורים.
      בחמישי נכתב באותו מקום בדיוק שהוא מרכז את פרויקט החינמון של ידיעות.
      איפה יחסי העבודה העכורים?

      חנוך דאום, כך עולה ממדורו, עובר לכתוב באחד ממוספי סופשבוע האחרים. מה, 7 לילות? לא נראה הגיוני. כנראה המוסף לשבת. מי החליט על כך? הוא מסביר: העורך הראשי.

       

      נו, מה עם כתב שטח לזמן תל-אביב? מחפשים שם כבר ה-מון זמן
      Z_telaviv@maariv.co.il
      או הדר בפקס 03-5632063


      מתקפת הארי פוטר
      גאיה קורן הייתה במסיבת עיתונאים קלושה בלונדון עם שלושת הגיבורים שלא אמרו הרבה, ואילו מוסף הארץ מספר על מעריצי הארי פוטר (לרגל הספר החדש).
      הסרט הבא תכף כאן. 13 ביולי, יום לא פחות.


      בלוגלנד
      הלמו מאייר את מניקצבא'.

      יוסי סעידוב, עורך סקופ מדווח מהכנס השנתי של עיתונות אזרחים בסיאול.

      מה אורי ברוכין אוהב/שונא בקפה

      גיל בהצעות יעילות להגברת התפוקה.


      רשת
      ההרצאה של דב אלפון מכנס אינטרנט וקהילה והמסקנות ההפוכות של גל מור.

      המחתרת חוזרת
      בהשראת יום השנה, הכתבה על הסופרת האיטלקיה המסתתרת כבר עשור וחצי. אז מה זה החצי שנה האומללה שלי לעומתה. אני מתביישת.


      פרו אנה
      המייל שקיבלתי מאנה אתמול טלטל אותי קשות. ולמה? בגלל עונג שבת. ולמה? כי אני מכירה את המשפט הזה היטב, ולמעשה הוא היה פעם מעין קוד שבור ביני לבין X. מה שאומר שיש סיכויים גדולים שאני יודעת מיהי אנה. אבל אקח איתי את הסוד לקבר.

      אני מורדת

      סופית סופית ההורים לא מוכנים לכלב. עלאק גברת ון דאן אלרגית, בחיים לא ראיתי את הפסיכית הזאתי מתעטשת, שלא לדבר על מתגרדת. אפילו היתושים לא עוקצים אותה (קארמה אנטי-חיות). אז עשיתי להם אולטימטום: עד שהם לא מביאים כלב (או מינימום חתול מצרי) אני אוכלת כשר. שייראו מה זה. בלי בשר וחלב, בלי לבן בפיתה, בלי קדירת פירות ים (פלוס סרטנים) בחמאה ויין לבן. ההורים משתגעים מזה שיש להם ילדה חשוכה, אבל לי לא איכפת ומצדי אני גם יצביע ליכוד (ביבי - גבר מאוד עוצמתי בסופו של דבר) .
      אלה לא החיים שלי.

      עונג שבת (דה וורי האש האש):
      Mourir c'est facile

      (ובעברית: למות זה קל)


      לפני פיזור
      לאור האשמות שונות ומשונות, ובעקבות ההמלצות הגורפות של צג התחלתי לחיות את הקלישאה שאני עד הסוף, ולשתות מיץ עשב חיטה פעמיים-שלוש בשבוע. וזה לא כזה נורא כמו שחשבתי.

       

      והעיקר,
      19:30 בכיכרבין.

      vlvtunderground@gmail.com

      דרג את התוכן:
        43 תגובות   יום שישי , 29/6/07, 08:35


        היום לפני שנה (וארבע שעות) התוודתי שאני היא ולווט.
        היה כיף, הייתה הקלה גדולה, היה בלבול עצום, היו הלם ותדהמה מהרעש שהתחולל, משלל האנשים מכל מיני נקודות זמן בחיי שהגיחו לרגע קט להגיד שלום (אל דאגה, אף אחד לא נשאר), היה מרגש נורא.
        היום, שנה בדיוק אחרי החשיפה ושנה וחצי בדי-בדיוק מהיום בו התחלתי לכתוב את ולווט אני לא יכולה להתעלם מסימני השחיקה. הם מכרסמים בי בכל פה. מצד אחד, מצבי בכל תחום הרבה יותר טוב מאשר לפני תחילת הכתיבה, מצד שני אני עובדת נון סטופ, ולא מצליחה לנוח או להתרווח, לא משקיעה את המקסימום בשום דבר, ומדלגת מפה לשם בהיסטריה.
        האם אני מצטערת שנחשפתי? יש רגעים שכן. יש רגעים שאני חושבת what if. אבל כזכור, לא יכולתי יותר. העומס הנפשי היה גדול מדי.
        אני כן מרגישה על פרשת דרכים, ושואלת את עצמי מדי יום מה הלאה, ובעיקר איך.

         

        אבל הבטחתי חגיגה, אז מה אני מייללת בבוקר שישי.
        לרגל המאורע, מקבץ טוקבקים (מאוכזבים ומברכים) מה-29 ביוני 2006 (מתוך 311 אחרי מחיקות)



        שנייה , 04:57 29/6/2006:
        טוב, אז קודם כל הרשו לי לומר שהיציאה מהארון... מאכזבת! אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני ממש קיוויתי שאת איזה גבר בן ארבעים עם עבר מפואר בעיתונות, שכרגע מובטל ורוצה להוכיח לכו-לם איך פיספסו אותו, ושכל מי שלא נראה לו יכול ללכת להשטרלל (היו לי חשודים עם שמות, אך לא אחשוף אותם כאן. בכל זאת, לא יפה).

        אז ככה: היה ברור שאת לא ספקטור, למרות האובססיה שלך עם הטור החביב אך לגמרי לא חשוב של הבחוריקה שהחליפהאת אודטה בעמוד הסוגר של "7 ימים".
        זה גם לא היה מעניין אם היה מתברר שאת זאת היא. מצד שני, היה ברור גם שאת לא איזה כתב (או צמד כתבים?) צעיר שרוצה להפיל את המערכת (ובואי נודה על האמת, לא בדיוק עירערת את יסודותיה, למרות השנינויות והחשיפות פה ושם). מה לעשות, הצעירים זה לא זה.

        ומה לגבי הסברה שאת מישהו מבחוץ? ובכן, מופרך. שלטת בחומר, אף שלא תמיד עלו ממנו מסקנות מעוררות תדהמה.

        ומה ההמשך? טור חתרני ב"העין השביעית"? להחליף את ספקטור בגוב האריות? תוכנית טלוויזיה נושכנית? לערוך מגזין כרומו מבטיח ועלמותי? אה, לא נראה לי. מחוץ לארון כולנו קרפיונים


        עיתונאי קטן הלא מקורי , 22:25 29/6/2006:
        בלוג סתמי, בלי הרבה תובנות, ביקורת אמיתית או אפילו ידע פנים מערכתי. זוהי העיתונות הישראלית: חבורת כלומניקים מסכנה, יהירה ונפוחה מרוב חשיבות עצמית. תגדלי, תתפתחי, אם את מסוגלת, ואז אולי תכתבי דברים בעלי ערך. בינתיים את רחוקה מאוד מזה.

        ניסיתי לנחש , 13:48 29/6/2006:
        סגנון הכתיבה הכ"כ מוכר של דבורית שרגל? אבל אני לפי סגנון הכתיבה בכלל חשבתי שמדובר בסרוונטס. כנראה שהוא דומה. הקיצר, גם אני נפלתי.


        the underpaid , 05:40 29/6/2006:
        וולווט,
        אל תעלבי. אבל מעולם לא שמעתי עליך בתור דבורית שרגל. מה לעשות, ביקורות קולנוע או רייטינג אינני קוראת. דווקא בתור מחתרת הקטיפה הגעת אלי ונהנתי מכל רגע. הבלוג שלך היה כתוב להפליא ונגע בנקודות נכונות וחשובות. נותרו נושאים רבים לסיקור, בתחום ביקורת התקשורת. המשיכי הלאה.

        העם , 08:49 29/6/2006:
        דבורית מה יהיה עם האתר ? האם ימשיך כרגיל ?
        ומה עם אלו אשר התאהבו ב Velvet בחלומותיהם הסמויים ?

        תודה לאל שאינני יכול לחשוף את שמי, 7 מיליון איש {שמות}
        זה הרבה.

        בכל אופן אתן כמה סימנים מזהים עליי :
        שם : העם
        מקום מגורים: ארץ ישראל,
        כינוי : עם סגולה,
        תחביב: שנאה עצמית,
        מקור הכנסה: הדוד סם.


        קתרינה , 11:24 29/6/2006:

        אבל סוף סוף יש הסכמה מר העם.
        כולך - כל שבעת המליונים פלוס מינוס טעות סטטיסטית - אוהב את ולוו


        ללא שם , 09:19 29/6/2006:
        פשוט ביזיון.

        הכותבת חושבת שהיא מרכז העולם ועוד מצפה שיתקשרו אליה ויבררו מי היא.

        מטיחה בוץ בעיתונאים (לא יודעים מה זה 144, לא יודעים לכתוב ולתחקר) ובסופו של דבר בסך הכל מבקרת סרטי קולנוע.

        תוציאי את הראש מהישבן....


        ללא שם , 16:17 29/6/2006:

        "הבלוג הטוב ביותר בשפה העברית"???

        ולתומי חשבתי שכדאי שמי שכותב את ה"בלוג הטוב ביותר בשפה העברית" ייהנה גם מכשרון כתיבה. אבל כנראה שזה מיותר.

        הבלוג הזה הוא רע בכל קנה מידה. תמיד היה - ועכשיו כשפג קסם המסתורין ונחשפו הבינוניות וקמטי הצוואר - אפשר תודה לאל לפרוש מכאן.


        שלונסקי , 10:10 29/6/2006:
        כבוד.

        היציאה מהארון אינה מאכזבת, אלא עשויה בטוב טעם וראויה.
        חיכיתי לה, בניגוד לאחרים שרצו שלא תיקרה.
        ושמעתי שמועות שזו את, אבל יותר מעניין לשמוע את זה ממך.

        סחתיין על ההישג ועל האומץ.

        ורק טוב.

        אני, שנותר בעילום שמי


        כאן טינה , 10:42 29/6/2006:
        אה זאתי שלא רוצה ילדים ולהתחתן וזה.
        יאיר רווה בטוח ידע שזו את.
        ברור שהבלוג הזה ימשיך אך בקושי ויגווע ותשכחי אותנו כי תלכי על כסף וזוהר וגאידמק.
        אולי לפחות תפני את המשרה ברייטינג. יש עוד אנשים שרוצים לכתוב על קולנוע, מבינים ואוהבים ואת מחממת את הכסא כבר המון זמן.

        סתם אידיוט , 11:00 29/6/2006:
        נו, זה היה ברור.

        מבקרת, הגיגנית, זיינת מוח.

        ניכר היה מהטור שלך שבחיים, אבל בחיים לא הבאת סיפור, לא היית בבית משפט, לא אצל משפחה שכולה, לא בהפגנה, לא בשום מקום.

        את וכל המבקרים הם טפילים על גבם של התחקירנים והכתבים. איש לא יקנה עיתון שיש בו רק את הביקורות המלאות בזיוני שכל שלכם.

        תעשי לכולם טובה, לכי תעשי קורס בעיתונות לפני שאת מטיפה ביקורת.


        היה שם , 11:07 29/6/2006:
        דבוריתה,
        יש לך פה סטארט אפ. אני מקווה שאת יודעת מה את עושה. מהצד נראה שלתת לוולווט פנים זו טעות, אבל מה אני מבין?
        בלוגים הם מציאות חלופית, קיצונית אפילו יותר ממערכות עיתונים. וכפי שמתברר באופן לא מפתיע, הבלוגוספירה מסננת את מי שהאגו שלא לא די גדול. התנהלו פה דיונים לא בלתי מעניינים, לעתים.
        עכשיו לא נותר לקוות שבכלר תתברר כנוריאל. או רענן, שהוא, כמובן, אחד מהשלושה, וראוי היה שיהיה גילוי נאות בעניינו.
        מקווה שתהיה דרך חדשה, ואם תהיה, שתהיה בה הצלחה.


        ירמי עמיר , 11:38 29/6/2006:
        אוי, למה גילית? זה היה כזה כיף לנחש מי את ולא באמת לדעת. כמו לפנטז על רומן לוהט עם שרון סטון בלי לממש אותו (לא ממש הבנתי את הדימוי, אבל לא משנה) .
        אז מה נעשה עכשיו? על מי נחלום? את מי נרצה לראיין?
        את מי נזמין לתוכנית תרבותות ותקשורת כדי שתגלה לנו מה באמת מתנהל מאחורי הקלעים? מי תספר לנו בלי מורא ובלי משוא פנים על פרצופנו האמיתי? (לא שהסכמתי עם כל מה שכתבת).
        אכן, שיחקת אותה בגדול. חבל שלא התאפקת עוד קצת. ובעצם, השאלה שלי היא: למה בעצם החלטת לצאת לאור
        כה מוקדם? האם לא מדובר בלידה מוקדמת?


        צבי , 11:44 29/6/2006:

        דבורית בשבילך זה יום חג, אבל אני חושש שאת צריכה להתכונן ליום המחר (מקסימום מוצאי שבת) שבו זרם המיילים והכתבות ידעך ויעלם. במילים אחרות אני חושש מהנחיתה. כאשר את לא V אשת המסתורין, את כולה מבקרת קולנוע בעמודים האחוריים של שבועון קטן. זו לא בושה, ואף כי מעולם לא קראתי את טורייך ואני בטוח שהם מוקפדים ומעניינים רושם גדול זה לא משאיר. לא לחינם סופרמן לא גילה לעולם על קלארק.
        בניגוד לעדת החנפנים כותבי התגובות, אף אחד ממקבלי ההחלטות בתקשורת (וחנוך שכבר שנתיים לא בתקשורת לא נחשב) לא אוהב צדקנים וכולם שונאים מגיהים או כאלו שמעירים כל הזמן. לא נעים, אולי שגוי אבל ככה זה. ואגב, חשבת מה יקרה אם המידע שזרם אליך? מסופקני אם זה ימשיך. ומה לגבי הכתיבה על מעריב?
        אני בטוח שאת חושבת שההצעות בדרך. אני מקווה שהן אכן בדואר. חתמי עליהן מהר. הרבע שעה שלך התחילה.


        ענת באלינט , 11:47 29/6/2006:
        דבורית,
        לא להאמין, אני בדירתי בטוקיו ועוקבת בעניין אחרי אירוע היציאה מהארון. מרגש, ולרגע חבל לי שאני לא שם לחוש מקרוב את הגלים בביצה.
        סחתיין על הבלוג, על האלמוניות המסקרנת וגם על החשיפה. שמך כמובן עלה בשיחות סלון, לפחות בסלון שהיה שלי עד לאחרונה. נדמה לי שרק מי שכותב/כתב על תקשורת יכול להתחיל לדמיין באיזה מאמץ זה היה כרוך. מ-טורף. שאפו. בכל מקרה, אני בעד בלוג-בן של Velvet, משולם על ידי אחד מתאגידי התקשורת הקורסים בארצנו, והפעם עם קרדיט מלא. אחרי שהדברים נאמרו בעילום שם, אפשר גם להגיד אותם בזהות מלאה, לא ככה?


        ללא שם , 16:57 29/6/2006:
        "רצועת שידור"??!!
        אלוהים ישמור - באיזה סרט אתם חיים?

        מדובר בבלוג של עיתונאים משועממים! אף אחד לא יציע לה כלום, מקסימום טור ב'הארץ' שאף אחד לא יקרה ואף אחד גם לא ישלם לה עליו יותר מדי.

        אתם פשוט חיים בסרטייה מוחלטת, כלל לא מפתיע שככה נראים העיתונים שלנו.


        נייט פישר , 12:49 29/6/2006:
        כמה צפוי, מי יכולה להיות כה מרירה, מתנשאת וקרה כמו דבורית. העיתונות צריכה להקיא אותה ממנה


        פנאי פלוס , 14:38 29/6/2006:
        דבורית מה כ"כ קשה אני לא מבין. לראות שלושה סרטים בשבוע ולכתוב עליהם. כולו שלושה ימי עבודה. מה הבעיה לכתוב בלוג לאינטרנט אחרי שקוראים את כל העיתונים? בדרך כלל עיתונאי טוב אמור לעשות את זה בכל מקרה. מגיע לך ח"ח על היוזמה והבלוג החדשני, אבל די לבכות על עומס עבודה. איזה עומס ואיזה נעליים! רייטינג ועומס עבודה? הצחקת אותי.
        אני מכיר הרבה עיתונאים (גם לא בתחילת דרכם) שהיו מתחלפים איתך הן בתפקיד והן במשכורת. מתי בפעם האחרונה הבאת סקופ? אה?


        ללא שם , 16:15 29/6/2006:
        עכשיו הכל ברור:

        היובש, חוסר הכישרון, הפתטיות, השמאלנות (הפוליטית והתרבותית) הדוחה.

        כמה מאכזב, כמה עלוב. כמה טוב שזה נגמר וירד כל החשק להכנס לכאן.

        תחזרי לפינה שלך אצל חנן עזרן - זו כנראה היתה פסגת יצירתך.


        דחליל , 21:26 29/6/2006:
        הו, סופה של תקופה.
        וולווט, וולווט.

        Brutus (האתר שלי) , 22:30 29/6/2006:
        איחלתי לחיילת הצלחה בהמשך תפקידה.


        עיתונאי , 12:08 1/7/2006:

        במחשבה שניה - וולווט עוררה מהומה רבה על לא מהומה. סערה בביצה. הברנז'ה רועשת. לא ממש. כמה מבקרי טלוויזיה בינוניים זה עדיין לא ברנז'ה. וגם לא עיתונות. המילה מבקרים, בהקשר שלהם, מצחיקה אותי. שלא לדבר על כמה כתבנים מזדמנים באינטרנט, שנשלטים על ידי יחצניות. עולמם הרוחני של הנ"ל שואף לאפס. אז כמה עיתונאים חשובים התפתו והגיבו כאן במהלך החצי שנה אחרונה - וגם נכתב עלינו מדי פעם. רוב העיתונאים החשובים לא התייחסו וגם לא היה להם מה לחפש כאן. במלים אחרות, וולווט היתה ועודנה סוג של גימיק. לא פחות, אבל גם לא יותר. דבורית שרגל עשתה כמה דברים בעיתונות, אבל אינה נחשבת לעיתונאית חשובה או מובילה בתחומה, למרות הייחוס המשפחתי והקשרים במתחם שנקין. וולווט, כמה מגוחך, הוא פסגת עשייתה העיתונאית. לוולווט-שרגל, אחרי האופוריה יבוא הדיכאון, ואחריו הנפילה. תשמרי על עצמך.


        נ.ב, אני קוראת שוב ושוב ושוב את "...למרות הייחוס המשפחתי והקשרים במתחם שנקין" - וגם היום, שנה אחרי, אני לא מצליחה להבין מהו ייחוסי ומהם קשריי. מוזר.

        יומחתרת שמייח.

        vlvtunderground@gmail.com

         

        דרג את התוכן:
          72 תגובות   יום חמישי, 28/6/07, 23:43

          כאקט מחאה נגד אירועי היממה האחרונה אני מציעה לכותבים בקפה (בעצם לבלוגרים בכלל)
          לשנות את כותרת הפוסט האחרון שלהם, לא משנה מה תוכנו, ל"משפט לקצב!"
          * מתחת לכותרת כדאי להוסיף שורת הסבר פלוס קישור לפוסט בנושא.
          * ברור שמי שרוצה לכתוב פוסט שלם - יבורך.
          * אלפי פוסטים בנושא עם הכותרת הזו (או פוסט שהוא רק כותרת) יכולים ליצור אפקט ציבורי חזק וכבד.


          "מדובר בתיק מורכב מאוד מבחינה ראייתית", הבהיר מזוז. "ההנחה שלנו היתה שיוגש כתב אישום, אבל שיהיה סיכוי כזה או אחר להרשעה - ובהסדר הטיעון אתה משיג הרשעה ודאית. היה גם שיקול של האינטרס הציבורי בצמצום הפגיעה הצפויה במוסד הנשיאות, ולא בנשיא משה קצב, ובתדמיתה של מדינת ישראל עקב משפט שהיה מתנהל במשך תקופה ממושכת עם כותרות לא מחמיאות למוסד הנשיאות בארץ ובעולם".

           

          - לא אדוני, הפגיעה תהיה בקצב בלבד. מוסד הנשיאות לא יינזק בגלל תפוח אחד רקוב.
          ואם הוא יינזק בגלל הרקובון הזה, אולי מצבו של מוסד הנשיאות רעוע מלכתחילה?
          ותדמיתה של המדינה? נו באמת.

           

          "...יוגש כתב אישום נגד הנשיא, המייחס לנשיא שרשרת של מעשים מגונים בעובדת לשכתו במשרד התיירות, ושהם מתורגמים לעבירת פשע שעונשה המקסימלי הוא שבע שנים. בנוסף, כתב האישום יכלול עבירה של הטרדה מינית נגד מתלוננת בבית הנשיא, והטרדת עד נגד אחת המתלוננות מבית הנשיא. הנשיא יודה באמור בכתב האישום באקט של הודאה ונטילת אחריות לדברים".

           

          - מה עוזר לי שהעונש המקסימלי הוא שבע שנים אם קצב יקבל מאסר על תנאי?
          שבע שנים נראה לי עונש ממש הולם.

           

          * כתב האישום

          * הפגנת מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית - מוצ"ש, 19:30, כיכרבין.


          תוספת
          השיר של עמיר
          מתוך הייאוש והבושה של היממה האחרונה -

          מוקדש באהבה לאזרח מספר 1:
          C של R  .

          אני מתנצלת בפני מי שקיבלו את הפוסט במייל. זה נעשה בניגוד מוחלט לדעתי.
          אני לא שולחת אף פעם הודעות המוניות.

           

          דרג את התוכן:
            64 תגובות   יום חמישי, 28/6/07, 18:17

             מסיבת העיתונאים של א'. תמליל חלקי.

            (אחרי שתיארה כיצד בעל אותה). 

            "...הפכתי לשפחת מין של משה קצב. הייתי בחורה תמימה בת 28. ביום הראשון שזה קרה עזבתי את הלשכה בסערה. אספתי את עצמי משם והתיישבתי לא רחוק, בספסל בגן ציבורי, ישבתי עם עצמי, עישנתי סיגריה, בכיתי בלי להפסיק. לא הבנתי למה אני, איך זה קרה לי.

            "לא חזרתי כמעט שבועיים לעבודה מאותו יום. במהלך השבועיים-עשרה ימים קיבלתי טלפונים מכל גורם אפשרי שקשור במשה קצב, כולל הוא עצמו. הוא ביקש להסביר, וביקש - תגיעי לכאן... הוא השתמש במילים אני אהרוס לך את החיים... אני אמצא אותך איפה שלא תהיי. הוא ידע להשתמש בחומרים החשובים לי בחיים, העבודה היא ערך עליון עבורי.

             

            "הבנאדם ביצע בי טרור גופני והוא דיבר על אחריות מקצועית, זה בנאדם שמנותק ממוסר, ממצפון, כל מילה לא תוכל לתאר את הבנאדם משה קצב. חזרתי בסופו של דבר ללשכה, נכנעתי ללחצים, היו טלפונים של המנכ"ל, של המשנה למנכ"ל, של העוזרת שלו, הם לא ידעו שום דבר. סיפרתי שדודה שלי חולה במחלה חשוכה, שאני לא יכולה להגיע, אחרי עשרה ימים לא יכולתי, הוא איים עלי, אז הגעתי ללשכה.

             

            "יחסי מין תחת מרות, תחת הפחדות קרו עוד מספר פעמים. אני לא יודעת מה קרה, אני לא יודעת איך זה קרה. זה פשוט קרה. הייתי מתחילה וסוגרת את היום בבכי - אחותי נהרגה בתאונת דרכים, אני לא בוכה - והתקופה הזו לוותה בבכי ובדיכאון קשה מאוד. הוא לא מתבייש להגיד שהוא ישן על כדורים ושהמשפחה שלו נפגעה. אני אולי הייתי צריכה לישון על כדורים.

             

            "בהחלטה שהתגבשה אצלי - או להתאשפז במחלקה פסיכיאטרית (או לברוח) - הייתי ממוטטת, קניתי כרטיס, אמרתי, אם אני לא הולכת להתאשפז במחלקה פסיכיאטרית, אז אני אברח מפה. ויתרתי על החלומות שלי, על השאיפות שלי, על עבודה נדירה, שמתפנה בערך כל 30 שנה. מנהלת הלשכה הקודמת הייתה שם 30 שנה. זו לא עבודה שמתפנה בקלות.

             

            "לי היו תוכניות, חלומות, שאיפות, הפסקתי הכל, עזבתי קריירה, הפסקתי לימודים אקדמאיים,  מכרתי אוטו בחצי מחיר, עזבתי אבא חולה, משפחה שכולה, הכל כדי להציל את עצמי מהצרעת (צרה?) הזה משה קצב.

             

            "אתמול אני מקבלת שיחה מהפרקליטות, והיא אומרת לי אורלי שלום..."

             

            ערוץ 10 מעלה את עו"ד ציון אמיר: "ניסיון פתטי מאוד, משפט שדה של הכפשות. מוטב היה לו א' הייתה מכבדת את החלטת צמרת המשפט בישראל. מופע אימים מעורר פלצות".

             

            (אז ברחתי לערוץ 2):

            "...אין מילים לתאר את התחושה ההזויה, המוזרה, את הבגידה. משה קצב הוא אנס, הוא עבריין מין סדרתי, הוא סוטה, הוא דמות מעורערת ואף אחד לא יכול להגיד לי לא. אני עבדתי עם האיש שנתיים, חוייתי התעללות מינית, יחסים בכפייה, אני הייתי שם, אני מקור ראשון, גם אם אמות ואוולד מחדש אני אספר אותו סיפור. גם אם יפנו אלי בעוד חמישים שנה אני אספר אותו סיפור. אני המומה וכואבת מהחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה. אני כועסת מאוד, זה לא מגיע לי.

             

            "עשר נשים התלונננו נגד משה קצב, מדובר על בנאדם סדרתי שהשתמש בשיטה. היו ראיונות עם מתלוננות אחרות שסיפרו את הסיפור שלהן, אני אמרתי לעורכת דין שלי ולמקורבים שלי,

            שמעתן אותן? זה בדיוק כמוני, כאילו אני מדברת. אני רוצה הסבר ממדינת ישראל איך אני לא מופיעה בכתב האישום. ההסברים שניתנו לי לא מספקים אותי.

            שאלות הכתבים:
            מה הסבירו לך, למה מחקו אותך מכתב התביעה?
            "עו"ד אלי אברבנל, פרליט מחוז ירושלים אמר לי שהם נסמכים על שתי עדויות שסותרות את הגרסה שאני טענתי. הם נסמכים על עדויות של שתי בחורות שאני מכירה כמה חודשים".
            איזה מסר הסיפור שלך מעביר לנשים שעוברות חוויות כאלו קשות?
            "מהניסיון האישי שלי, אל תתלוננו, תוציאו את זה. תטפלו בזה, תלכו לפסיכולוג, ספרו למי שאתם רוצים, לא לפנות לרשויות החוק. זה לא יעזור".
            למה לא התלוננת?
            "לא סיפרתי את כל הסיפור. לא התלוננתי במשטרה מפחד מאיומים מאדם בשם אורי יואלי, חבר קרוב של משה קצב. בעיקר פחד. השנה הקשה שעברתי, מסע ההכפשות, קיבלתי מכתב שבמידה שאני אספר את כל הסיפור, כל מה שחוויתי ייצא במכתב לעולם. זה כתב ידו של הנשיא קצב וזה של משה גורל. תוכלו לראות את מסכת האיומים שחווייתי. וזו הסיבה שלא התלוננתי".
            הנשיא קצב יודה בבית המשפט שהוא עבריין מין בזכותך. זה לא קצת-קצת מנחם אותך?
            "לא, כי אני הקרבתי מחיר אישי מאוד גבוה. העברות שבוצעו בי לא נכללות בכתב האישום הזה, אז זה שהוא מודה, תודה רבה, אבל הוא יכול היה לקבל עונש חמור יותר כי המעשים האלו בוצעו בי".
            מה אמרת לפרקליטות?
            "אני לא בחורה רגשנית, התפרצתי בבכי, אמרתי להם שזה לא יעלה על הדעת שמדינת ישראל יורקת לי בפרצוף. אני מרגישה בושה שהייתי חלק מסיסטמה של מדינת ישראל במסגרת העבודה שלי... לא נעשה פה צדק, האמת לא יצאה לאור".
            מה את אומרת על הסתירות בעדויות שלך?
            "אני מתחרטת שדיברתי. הייתי צריכה למות עם זה. יש פרטים נוספים במהלך הסיפור שהם יותר טכניים, אבל מלווים באספקטים שמשפיעים על השאלה שלך. קצב הבטיח לי, על בסיס זה שברחתי ממנו שיעזור לי למצוא עבודה אחרי שחזרתי ארצה... זה לא שבאה בחורה מהרחוב.... הייתי חלק מלשכת הנשיא... הייתי מנהלת לשכה.... יש לי זכות לבקש את המעט הזה".

            התעוד בווינט.


            אותי היא שכנעה. לא ייתכן שאישה שמדברת כך תשקר.
            אבל החלק שמטריד אותי, והוא גם בעייתי עבורה: שביקשה עזרה מקצב במציאת עבודה. חבל שזה מה שקרה, חבל שעשתה זאת. זה מציג את הדברים באור קצת אחר.
            אני לא מבינה איך אפשר לבקש עזרה ממישהו שהתעלל בך ואת מתעבת אותו עד מוות. 

            דרג את התוכן:
              22 תגובות   יום חמישי, 28/6/07, 16:35
              * לא שיש בכותרת של מעריב "ביזיון", איזו בשורה גדולה, היא בהחלט מייצגת את הרוח הרווחת בציבור, אבל יש בה דעה נוקבת וברורה.
              הכי נורא זה שמני מזוז סירב לענות לעיתונאים אחרי שנשא את דבריו והסביר שההר לא הוליד עכבר (זו כותרת הפרשנות של מעריב, "ההר והעכבר") אלא פיל, רק שאת הפיל הזה צריך למשש היטב כדי להרגיש. מתישהו מישהו יצטרך להסביר מה קרה, ולא נראה לי שמערכת המשפט יכולה לצאת טוב מהסיפור. אבל מה, שמרנו על משפחת קצב מאוחדת. חלילה מלפרק משפחה בישראל.
              * "הודיתי שנישקתי וחיבקתי מתוך חיבה"
              ברור, אלא מתוך מה?
              התעצבנו בקפה: חליג ואסתי ועמית ומאי.

              ביצי פסחא

              ידיעות, כלכלה, 4, סיפור הביצים הצבועות:
              "הלקוחות כועסים על הכנסת צבעי מאכל לביצים". די, באמת?
              כות: "אכלנו לוקש גדול..." ?
              משנה: "בעקבות תחקיר כלכלה..."
              לוגו: "בעקבות תחקיר כלכלה"
              הידיעה עצמה: "צרכנים הודיעו שיפסיקו לרכוש...". איך ולמי הם הודיעו?
              "יצאנו לרשתות השיווק". יאללה יאללה, מי זה יצאנו?
              וחוץ מזה, ממתי מוסף הכלכלה נהיה גוף עצמאי?


              אחים לנשק
              אחרי שהתעלפנו מהאח והאחות בקורס טיס הנה (מעריב) כיתוב תמונה מסעיר: אח ואחות שגומרים אוטוטו קורס קצינים.
              התרגשות.
              בקרוב: אח ואחות ביחד בבקו"ם.


              קצה האצבעות
              אני לא יודעת מתמטיקה, אבל קצת חשבון - כן. אבירמה גולן כותבת בראיון עם שירה גפן
              שהיא בת 35, ושנולדה כשאביה היה בן 22. אז ככה, 35+22=57 בעוד כולנו יודעים שגפן קשישא חגג 60 לפני כמה חודשים.
              מצאו, ילדים, את הטעות.
              אבירמה ראיינה פעם את שירה, היא כבר צריכה לדעת.
              (ביקורתי על מדוזות)

              בסופשבוע מופיעה כתבה שכותרתה "יהודי לא מגרש יהודי"
              כותרת המשנה: "מיליארדר שירש אימפריית קרמים נגד מיליארדר שירש אימפריית אלכוהול, בקרב על כס הנשיאות של הקונגרס היהודי העולמי. רון לאודר ומתיו ברונפמן גררו השבוע את המאבקים ביניהם ללבה של אירופה. היה כשר, אבל מסריח"
              עכשיו, מה כוללת הכפולה הפותחת (אור הלר, אלי ברדנשטיין)? המוני בוקסיות, ראשי אנשים, שמותיהם וכמה מילים עליהם. אי אפשר להבין ממנה כלום. כדי להתחיל למצוא את הידיים והרגליים צריך לקרוא את הטקסט, שמתחיל בתחתית העמוד השמאלי. מה אני רוצה לומר? שמדובר כאן בהחלטה עיצובית גרועה מאוד שמשפיעה על הבנת הטקסט.
              בכפולה הראשונה צריך היה להציב צילומים גדולים של הנצים, ורק בעמודים הבאים את שלל המקורבים והקשורים.

               

              רון מיברג עורך מסע כופתה יוצא לחפש מה לאכול באמריקה. זה לא אומר שהוא שוכח להתחשבן עם החולירות במדינה המצ'וקמקת הזו:
              "שמעתי שנכנסתי למשחק החברה הפופולארי 'חי או מת'. מישהו זורק שם... ושואל אם הוא חי או מת. איך אני יודע שאני במשחק? בוואלה! התפרסמה כתבה נוסטלגית על מבקרי טלוויזיה מהעבר וראיתי שאף אחד מהמרואיינים - כולל כאלה שנשבעו עם דמעות בעיניים כי גדלו על ברכי - לא הזכיר אותי. זה מצחיק. שנים רבות חשבנו שאנחנו מנהלים את המדינה. בסוף התברר שהיו לנו 20 אלף קוראים"
              (מי זה אנחנו ולנו?)
              והאם הסיפור הנוגע ללב הזה קשור למסעותיי עם אומצתי? לא.


              צרות בכותרות
              "צריכת הריטלין בישראל עלתה ב-100 אחוז תוך שנתיים" (מעריב)
              זה רק ליאור, לא לדאוג.

              מה שכן, אני משוכנעת בגדולתה של התוכנית הזו:
              דיין ג'וניור הסכים להשתתף בתוכנית חדשה בהפקת חברת "360 ערוצים" שתעלה תחילה באתר האינטרנט FLIX. בכל אחד מהפרקים יעברו דיין ואחרים טיפול פסיכולוגי אותנטי בפני הצופים, בדומה למתכונת סדרת הדרמה "בטיפול". בסך הכל יצולמו 48 פרקים, כשבשלב הראשון אורכם לא יעלה על מספר דקות.
              הזניית המקצוע? לאאאאא.

               

              נכון רק אתמול התלוננתי על כותרת בנרג', "נפל ברשת" (על עומרי מרכוס)?
              והנה עוד אחת מהיום בהמגזין: "נפלו ברשת" על האתר החדש של משינה.
              לא הבנתי למה כתובת האתר לא מופיע בכתבה של עמית קוטלר, המתייחס בחשדנות ליכולות הטכנולוגיות של חברי הלהקה "שהגיל הממוצע שלה חבריה עומד על 44".

               

              באמצע המגזין (מעריב) מתפרסמת מודעת התנצלות על פני רבע עמוד:
              "בגיליון את מ-20 ביוני במדור "גבר גבר" פורסם ראיון שבשל תקלה טכנית יוחס למר צחי גראד. הדברים שפורסמו לא נאמרו על ידי מר צחי גראד. המגזין את ועורכיו מצטערים על הפרסום ומתנצלים בפני מר צחי גראד על עוגמת הנפש שנגרמה לו ועל הפגיעה בו. מדובר בטעות מצערת שלא היתה צריכה להתרחש"

              מתברר שהראיון שהופיע במדור הוא הראיון עם היחצ"ן עומר גרשון שהתפרסם בגיליון שעבר. פשוט הועתקו הקבצים הלא נכונים.
              מה שאני לא מבינה זה למה כתוב בהתנצלות "המגזין ועורכיו" בעוד שאת המגזין עורכות נשים בלבד.


              לחם עבודה
              * ד-חוף: דרוש/ה מפיק/ה ל"ארצה" הפקות - אחראי/ת, בעל/ת ניסיון בפוסט.
              קו"ח: dana@bit-i.co.il

               

              * שרונהb מחפשת באופן די דחוף, עבודה בתחום הכתיבה, הפקה או כל תחום מאתגר אחר.

               

              * תזוזות הימים האחרונים: טל שקד הרוכשת עזבה את ערוץ 10 * גליה ליכט מחליפה את ר.רוטהולץ כראש מערכת הכתבות בהארץ.

               

              * ישראלי, ישראלי היום וחינמון, מה הסיפור? מדריך למתבלבלים.


              Vויקי
              ויקיפדיה שולחת סקר משתמשים.  ירצו יאכלו.


              איפה אני?
              בזכות הלמו הגעתי למרכז למיפוי ישראל, בו כל אחד יכול מצוא את הבית שלו.
              נכון, יש גם Goolge Earth, אבל זה כחול לבן, לשמחת צג.


              VTV
              המשפט היחיד ששמעתי מהראיון עם נינט היה בפרומו: "אני לא פלקט". מעניין אם הצליחה להוכיח אותו. זה לא עולה מתוך מה שקראתי על הראיון,


              הלכה לעולמה
              חן סדן-שלח, יחצ"נית, אחרי מחלה קשה וארוכה. הלוויה היום בחמש בקיבוץ מזרע.
              אני יודעת שמיותר להגיד את זה עכשיו, אבל אישה נחמדה באמת.

              שיחת טלפון מפתיעה
              שלום, דבורית שרגל?
              כן.
              אני מדברת ממשרד נסיעות ** (איך הגיעו אלי? עלו על רשימת התפוצה של הדקה ה-90 בה טסתי לפני כמה שבועות?), אנחנו מתמחים בכל מיני דילים, עכשיו אנחנו פותחים סניף חדש במתחם הבורסה ורוצים להזמין לערב הפתיחה זוגות נשואים.
              היית מאמינה שאני לא זוג נשוי?
              אוי. וחבר מעל שנה יש לך?
              גם זה לא. אני עובדת על גלים קצרים.
              אוי. טוב, אם נעשה מבצע לרווקות אני לא אשכח אותך.
              (אנחת רווחה) תודה לך!


               פרו-אנה
              אני ננסי דרו
              בפוקס מצאתי את היומן של מרגוט. היא יצאה לדייט שני עם "לביא", הבחור החדש (לומד פיזיקה ומשהו, מדגמן, זהות מינית בספק). הקובץ היה על הדסקטופ, אפילו בלי סיסמה (כמה היא פתטית), רק מחכה שעובר אורח תמים יחטט. מה אני יגיד, קרועה רצח הילדה הזאת. כל היומן היא חופרת על הפליטים מדרפור, על פרוקטר אנד גמבל, ועל אמביינט ברייקביט (וכמובן: ספוילרים של הסופרנוס). זה יומן?! כלום על אובססיית הבתולין, כלום על הקוק, כלום על האחות המבטיחה. אני מוזכרת אולי ארבע פעמים: "חביתוש", "תיאבוניוס", "כדור הבאולינג האנושי למחצה" ו"הטרול בעל האינטליגנציה הגבולית". כלבה.

              אלה לא החיים שלי
              השיר של עמיר
              הוא חזר! הוא חזר! הוא חזר!
              אחת מהלהקות האהובות עלי - Porcupine Tree , בשיר המצוין Lazarus , מתוך האלבום הלפני-אחרון.


              לפני פיזור
              הלילה הלבן בפתח, ורוב הסיכויים שאבלה אותו בשינה.
              אבל לכל התזזיתיים ושוחרי הבילויים - תבלו.
              ולטל רבן - רוץ.
              אני לא מבינה למה הלילה הזה לא נחגג ביום חמישי שעבר, 21 ביוני, שהוא היום הארוך בשנה והלילה הקצר. הרבה יותר הגיוני, לא?

              מחר בבוקר - חגיגה.

              vlvtunderground@gmail.com


              דרג את התוכן:
                35 תגובות   יום רביעי, 27/6/07, 23:56


                בדרך כלל אני נוטשת את המוספים הפרסומיים/שיווקיים או החשודים ככאלו ונותנת להם לנשור כעלעלים צהבהבים מהעיתונים. כך אני עושה גם עם עכברי העיר המיוחדים למיניהם. אבל השבוע, לא זוכרת באיזה יום, צד את עיניי עכבר 50 הברים של תל אביב, עכבר זהב כזה. חשבתי לעצמי, מאחר שאני כבר ממש לא בסצנה ולא יודעת למנות יותר מחמישה ברים על שתי ידיי, אולי אעלעל ואתעדכן. בחנתי את השער, וזה מה שכתוב עליו:
                50 הברים של תל אביב
                איתמר בן כנען
                מחפש אחר אולה אהובתו
                צילומים: אולה
                באיור: איתמר הגביר בעצמו.
                על הכתיבה אחראי איתמר בלבד. כלומר, אחד העורכים בהעיר ובעל מדור זכה לאגו טריפ מונומנטלי ועתיר ממון במוסף שיווקי אותו הוא כתב סוליקו ועל שערו הוא מככב. מה לא בסדר בתמונה?


                לחם עבודה
                מי ישלם על העיתונאים שירצו להגיע לכנס אגודת העיתונאים באילת? ולמי מהם יהיה כסף לכך?

                 

                זה תנאי שירות - התקציבאיות של רני רהב זכו להחלפת רכב.
                 

                גד ליאור מידיעות יוצא נגד סקופ (וגם נגד החינמסון).
                מעניין שמה שמפריע לו בעולם העיתונות זה אתר חדשות גולשים.


                בלוגלנד
                הבלוגר הספורטיבי Rosk זוכה לכתבה ראשונה.
                מזכיר לי מישהי.


                נרדמו בשמירה
                וואלה! מעלים את הידיעה על קציני צה"ל התובעים את הארץ חודשיים וחצי אחרי שהועלתה באייס.
                אבל איך "מהארץ נמסר: ברגע שנקבל את כתב התביעה נלמד את הנושא ונחליט בהתאם"
                אם כבר התקבלה תגובת הארץ פה?


                צרות בכותרות
                די די די - "נתפס ברשת"


                פרו-אנה
                אני סלב
                ההורים לא הסכימו לי, אז פצחתי בקריירת דוגמנות סודית. הבעיה בשלב הראשון היא חשיפה, כי אני עדיין לא הכי מוכרת (ביישנית). מצאתי באינטרנט סוכן מקצועי ביותר ברמה גבוהה. הוא אמר שהכי יש לי סטאר קוואליטי ושאני פוטוגנית ברמות. חתמנו על התקשרות סטנדרטית לשבע שנים (פרסומות, ניקולודיאון, פסטיגלים, יומני נוער, פלייליסט גלגל"צ, ראיון מפויס בלאשה). בדרך חזרה קפצתי לבדוק שתלים (פלוס מינוס 250 סי.סי כל צד. סולידי). הרופא אמר שאין מה לדאוג, אני מצטלקת מהר.
                אלה לא החיים שלי
                (דבר העורכת: גם שלי לא)

                לפני פיזור
                A Rush Of Blood To The Head
                קולדפליי
                משחק קריר ונעים

                 

                vlvtunderground@gmail.com

                דרג את התוכן:
                  11 תגובות   יום רביעי, 27/6/07, 08:52

                  לכבוד הבלוגפרנס של המרכז הבינתחומי גיא גרימלנד מראיין את גארת מ. גראף, שב-2005, בעת שכתב את הבלוג FishbowlDC היה הבלוגר הראשון שנכנס לבית הלבן למסיבת עיתונאים.
                  (היום חתום על הבלוג כעורך אדם אחר).
                  גראף עורך עכשיו את כתב העת וושינגטון מגזין, וככל שאני מבינה מהראיון איתו הוא כבר לא בלוגר פעיל אלא מרצה על בלוגינג, כותב ספר (שייצא בסוף השנה) וכמובן מתראיין.
                  מה שחסר לי בראיון זה בדיוק הצד הזה, בו הוא מספר מדוע הפסיק לכתוב בלוג, ואם מבחינתו זה היה למעשה רק קרש קפיצה למשרה בה הוא נושא כעת.

                  גראף אומר: "להערכתי, בעתיד העיתונים ייראו יותר כמו בלוגים והבלוגים ייראו יותר כמו עיתונים".
                  ואני אומרת: בשביל מה? אין שום סיבה. וגם, מזתומרת העיתונים ייראו כמו בלוגים? למה? אין שום צורך בכך. הבלוג הוא בלוג בגלל הדינמיקה שלו, בגלל האינטראקציה עם הקוראים, בגלל יכולת התגובה המהירה, העדכון, התיקון והשינוי. בגלל שהוא חופשי ומאושר, קצת פרוע ומשוחרר חגורה. אין שום סיבה שהעיתונות תדדה קצרת נשימה אחרי הבלוגים.

                  בתשובה לשאלה האם כבלוגר החשיב את עצמו כעיתונאי הוא עונה שזו אחת השאלות הגדולות של הבלוגוספירה. "אני מאמין שלא כל הבלוגרים הם עיתונאים, אבל כל בלוגר יכול להיות עיתונאי. כך גם אני נהגתי בבלוג שלי".
                  מבחינתי כידוע התשובה היא - גם אם בלוגר הוא לא עיתונאי, עליו לנקוט בכל אמות המידה המקובלות בכתיבה (לשון הרע, דיבה, אמת, שקר, ציטוטים מתוך, רפרנסים - ואני לא מדברת על בלוג שהוא סיפורת בדיונית מכל סוג שהוא, אלא על בלוג העוסק באנשים ואירועים בשר ודם).

                  האם הבלוגרים ייקחו את מקום העיתונות המסורתית הוא נשאל, ועונה שלא. "תמיד יהיה מקום לעיתונאי חוקר. לבלוגרים אין את היכולות שיש לעיתונאים לסקר אירועים לטווח ארוך, למשל, לשבת יום שלם בבית המשפט".

                  בכך הוא צודק. כשלעצמי אני מתוסכלת מכך כמה פעמים ביום. למשל, כשאני גומרת לכתוב פוסט וצריכה להמשיך לשאר המטלות היומיות המשרתיות שלי. הרי האירועים לא מסתיימים, כל שנייה מישהו אומר משהו, מועד במשהו, כל דקה מלאת התרחשויות. מבחינתי התחושה היא שהייתי יכולה לכתוב את הפוסט/פוסטים 24 שעות ביממה: לתקן ולעדכן, להוסיף ולשפץ, להרחיב ולהמשיך לקרוא את כל החומרים המגיעים אלי, שפעמים רבות אני לא מגיעה לטפל בהם (כן, זו התנצלות אישית בפני כל השולחים), אפילו לא לקרוא אותם ברפרוף בגלל צבת הזמן.

                  בתשובה לשאלה על קוד אתי לבלוגים, כן או לא, הוא עונה "אני לא חושב שזה יעבוד טוב. כשאתה מנסה לכפות מסגרת עיתונאית במדיום שבו הבלוגרים לא רוצים להיות עיתונאים. את הבלוגים צריך לקחת עם קורטוב של ספקנות. ישנם בלוגרים אמינים שכל מה שחשוב להם היא האמינות כפי שלעיתונאים חשוב. הם יעשו הכל כדי להתנהג כפי שעיתונאים מתנהגים".

                  מעניין, אני כידוע חושבת בדיוק להפך, כלומר אין צורך בקוד אתי ייחודי לבלוגרים מאחר שהכללים הנהוגים במסגרת העיתונות מתאימים גם לכאן, במסגרת החוק וכללי ההתנהגות המקובלים.
                  מצד שני "יעשו הכל כדי להתנהג כפי שעיתונאים מתנהגים"? לא תמיד, לא כמו כולם. פעמים רבות עדיף להתנהג אחרת מעיתונאים, טוב יותר מהם.


                  הקלטת הקוטלת
                  בעקבות הניתוח של חדר אריחה את יום הקלטת התקשרו מערוץ 2 לפחות 3 פעמים לנרג', כדי לשאול למה הם לא מקבלים קרדיט על ההקלטה של שליט.
                  ההקלטה נלקחה מהאתר של החמאס, אגב.


                  דפדפת חוזרת
                  * עוד פעם אבי ביטר מתבכיין שהגיע לסוף הדרך? די, כמה פעמים? (24, ידיעות)
                  * עוד פעם הכותרת "לא בכל מחיר" (ברור על מה, כן)? (אתמול ברנע, היום לונדון)
                  * אנשי החמאס מצאו עשרות קלטות סקס (שער מעריב, עמית כהן - אגב, על אף ההפנייה לע' 6, הכתבה מופיעה ב-4) של בכירי ההנהגה הפלסטינית. לא ממש הבנתי אין נולדו "עשרות קלטות" על אף ההסבר: "אנשי מנגנוני הביטחון השתמשו בצילומים גם כדי להשיג טובות הנאה וגם כדי להשיג סוכנים בקרב יריבים פוליטיים, הן בתוך הפת"ח והן בקרב החמאס".
                  הקלטות נמצאות בידי אנשי עז אל-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של החמאס, "ואלו צופים בהן בעניין רב". אחד החמאסניקים מודיע שאולי יום אחד יעשו בהן שימוש.
                  רגע, ולחמאסניקים אין חיי מין סוערים ומוקלטים? מה לא בסדר אצלם?
                  בצילום המצורף, אילוסטרציה שכזו, נראה זוג מתנשק כשפניהם מפוקסלים. הכיתוב: "למצולמים אין קשר לכתבה". נו, אז בשביל מה הצילום, כדי להזכיר לקוראים מה יש בקלטות סקס?
                  (לא משכנע, כי הצילום חסוד במיוחד).


                  לחם עבודה
                  אנחנו מחפשים אנשים טובים למיזם חדש בתחום התקשורת:
                  1. גרפיקאי/ת לעבודה בשעות הבוקר.
                  ידע ב-Indesign, Photoshop, Freehand.
                  ניסיון חובה.
                  קו"ח לפקס 5618688-03
                  או למייל
                  editor365@gmail.com
                  2. מפיק/ה לעבודה בשעות הבוקר.
                  עדיפות לבעלי ניסיון. שליטה באנגלית - יתרון.
                  קו"ח לפקס 5618688-03
                  או למייל
                  editor365@gmail.com

                  בלוגלנד
                  גם אברום בורג בקפה. כן כן.
                  תודה לרפי גליק העירני.


                  פרו אנה (יומנה של...)
                  אני מאוימת
                  לבניין הגיעה משפחה חדשה ומקושרת. אחרי שהם שיפצו חודשים (קנו 2 דירות וחיברו. סטארק, פרקטים וחימום תת-רצפתי), אתמול פגשתי במעלית את הבת שלהם. גם לה קוראים אנה פ' (פינס) והיא סנובית ברמות כי ההורים שלה בתעשייה וכי יש לה ואנס נדירות (קאן). היא בדיוק חזרה מחוג סושי. ביקשתי מאדית (לא קוראת לה יותר 'אמא'. עיקרון) שתרשום אותי, אבל היא אמרה שאני לא מתחשבת במצבנו ושלא חסרים דברים לזרוק עליהם כסף. אני חייבת לדאוג שאנה פ' לא תגיע לכיתה שלי, וזאת בעיה כי היא נראית מחוננת. אמן שתלך לאומנויות
                  אלה לא החיים שלי

                  לפני פיזור
                  נו, שעמיר כבר יחזור.
                  בינתיים אתעלק על אמיר אשר.

                   

                  לפני פיזור 2
                  נו מה, החום הכריע את כולם? אין לאיש מה לומר יותר?

                   

                  vlvtunderground@gmail.com

                  דרג את התוכן:
                    30 תגובות   יום שלישי, 26/6/07, 13:08

                    הקול הוא הכל
                    * ירון לונדון מאשים את ידיעות ומעריב על הכותרות הסחטניות שלהן.
                    בידיעות כמו גם במעריב, משתמשים בנשים, באמהות, סימה קדמון ויעל פז-מלמד, כדי לקדם את מצעד הצמרמורת - ואז מגיעים הגברים, לונדון כמו ברנע, הקורא "לא בכל מחיר".
                    * בידיעות יש ניתוח של הקלטת מבחינת קול וטקסט. איש מהמפענחים לא כתב אם יש אפשרות לזהות מבעד לקול אם אכן מצבו הגופני מדורדר, כפי שהוא טוען. לי כשלעצמי, בלי להבין כלום, הוא לא נשמע כאדם חולה/פצוע, אבל זו רק התרשמות גרידא.
                    * אודיש מנתח את המילה "הקלטת" המושמעת בסוף ההקלטה ואומר שיש בכך כדי להצביע על יחסים נינוחים בין שליט לשוביו. נשמע הגיוני.
                    * הוא מבטל את השבחים לערוץ 2 על ששידר אותה ראשון לעומת ירון טן-ברינק הקובע שחברת החדשות יצאה המנצחת הגדולה. אני מצדדת בצדוד במנצחת.

                    * את הקלטת של גלעד שליט ליוו תחילה שתי פרסומות: לפניה, פרסומת להגרלת מפעל הפיס ואחריה למסך של טושיבה, ובה נראה חיל בטנק. בינתיים הן הוסרו.


                    ביג בן

                    טל מתייחסת לחגיגות הלידה המתקרבת של יגאלריסה בידיעות, כשמעשיו של הרוצח נשארו אי שם מאחור.
                    "יגאל ולריסה מצפים לבן" היא הכותרת בשער ידיעות. לייק חברים שלנו. מה רע היה בכותרת "רוצח רבין מצפה לבן"? ארבע מילים, היו מסתדרות מצוין בשתי שורות.
                    גם על הידיעה עצמה, בע' 20, שורה רוח עולצת האומרת, שיואו, איזה כיף, יגאל עמיר  יקיר האומה יהפוך לאבא. כאמור, רק במחצית הידיעה מוזכר מה עשה עמיר זה. קטן עלינו.
                    ועוד משהו, הידיעה מדברת על "בן זכר", שלא יהיו אי הבנות, אתם יודעים.
                    מי משתמש בניסוח הגאה הזה, בן זכר?
                    והאם יש לו מקבילה הולמת, "בת נקבה"?
                    (לא).


                    שתו לי לקחו לי

                    גם קורי קאר רוצה אזרחות. אבל מי היה קודם?
                    נרג'. לא וואלה!.


                    מה משותף לפריס הילטון ולדורי קלגסבלד?

                    שניהם שוחררו היום מהכלא בעוון עבירות תנועה.
                    פריס נהגה בלי רישיון, קלגסבלד הורשע בגרימת מוות ברשלנות של שני בני אדם.
                    CNN (לארי קינג) זכתה בראיון (חינם) עם ההילטונית. מי יזכה בראיון עם קלגסבלד ומתי?
                    בינתיים מדווח ש"בצאתו מאבו כביר הוא סירב לשוחח עם עיתונאים".


                    כמה תעלה טיסה ללונדון?

                    ידיעות כלכלה מבטל פרסומים קודמים וטוען שהטיסה ללונדון לא תעלה 90 דולר לכיוון, אלא כ-177 דולר לאדם (לכל כיוון).
                    מתברר שה-90 דולר לא כוללים את שלל המסים.
                    והערה: אם אני מבינה נכון תאגיד טואי הוא גרמני ולא בריטי, ככתוב בידיעה.


                    גזית, זהבי והסיליקון
                    בילי מוסקונה לרמן על שיחת ציצי/סילקון שניהלו נתן זהבי וגבי גזית ביום שישיסופשבוע. אם זה נכון, זה דוחה בעליל. מאידך, מעניין אם יש גברים שלא מתלוצצים על הנושא. מזל שלא בשידור.
                    אגב, איפה קרדיט של במ"ל?


                    הבריחה הגדולה

                    נמשך גל הירידה מהארץ - מצחיק
                    אבל 4 ימים אחר כך אותה כותרת ממש, הפעם כמשנה:
                    נמשך גל עזיבות הבכירים בוואלה!
                    (מה שכן: "וואלה! טורס" זה בהחלט משעשע)
                    אבל, הטון המלגלג הזה נשמע מוזר כשהוא מושמע באתר אותו נטשו המונים.


                    מחקר היום
                    "הישראלי הממוצע שותה 8 כוסות מים בכל יום" (מעריב, סקר של חברת תמי 4). אני לא מכירה את הישראלי הממוצע הזה.
                    למען האמת, מלבדי, אני לא מכירה אף אחד ששותה כל כך הרבה מים.


                    צרות בכותרות

                    די די די - הילד בן 30" (המגזין על בן ארצי)
                    מסחטה טלנובלית - "קול של ילד" (שער מעריב על גלעד שליט) - רוצה לומר: הוא לא חייל, לא לוחם, הוא ילד, ועל המיתר הזה אנחנו מנגנים.


                    בלוגלנד

                    עמית פוני, בעל הבלוג ירושלים האחרת מנתח את כל העיר ונפילתו בשבי התוכן השיווקי.

                    מעיין כהן מפרסמת בגלובס את תוצאות הסקר שרבים מהבלוגרים העיתונאים מילאו לפני כמה חודשים. הסקר שימש את המחקר של ד"ר עמית לביא-דינור מהמרכז הבינתחומי.
                    מהמחקר עולה שהעיתונאי הישראלי כותב הבלוג הוא
                    "גבר בן 35 בממוצע, הוא בא מתחום התרבות ומועסק בעיתון מודפס; כותב את הבלוג שלו בעברית, ומפרסם אותו ברשת גדולה של בלוגים. בפוסטים מפורסמות הכתבות שלו, אך גם מהלך חייו והגיגיו הסובייקטיביים. העיתונאי הבלוגר טוען שהבלוג תורם לעבודתו המקצועית של העיתונאי, וכי הוא אינו מרגיש חלק מקהילה של בלוגרים עיתונאים, למרות שהוא קורא בלוגים של קולגות... בקרב העיתונאים בכלל נטען כי לבלוגים ערך עיתונאי, וכי הם משמשים מקור חדשות ומידע".
                    ברור.


                    לחם עבודה

                    איתמר שאלתיאל, עורך ערוץ כסף פלוס בנענע, מחפש כתב כלכלי בדחיפות.


                    דרוש/ה כתב/ת פרסום לעיתון כלכלי מוביל.

                    יעל גאוני בגלובס טוענת שאילן ישראלי, לשעבר מנכ"ל וואלה! מכחיש מו"מ עם נמרודי לתפקיד מנכ"ל מעריב. באייס הוא מכחיש את ההכחשה, מסרב להגיב בעניין מעריב, ואומר שהוא מנהל מו"מ עם כמה גופים. זו דיפלומטיה אמיתית.

                     

                    היום יתקיימו שתי הפגנות מול סניפי אבן גבירול (ת"א) ויפו (י-ם) של רשת קופי-בין למען עבודה מאורגנת ובדרישה להשיב לעבודתו את יו"ר נציגות העובדים, אלון-לי גרין שפוטר אחרי שוועד העובדים שהקים החל לפעול. ההפגנה בתל-אביב תתקיים ב-18:30 בפתח בית הקפה שבאבן-גבירול 73 (סמוך לעיריית ת"א), ההפגנה בירושלים תתקיים ב-20:00 מול הסניף שברחוב יפו;
                    אפרים דוידי, חבר הנהגת ההסתדרות ומנהל אקדמי של המכללה החברתית-כלכלית
                    davidi@sea.org.il


                    פרו אנה

                    המשך יומנה הקדורני/ עדכני של אנקה פרנק
                    אני מטאור
                    חשבתי לחטוא מעט בכתיבה. בסך הכל אני אשת העולם, צעירה מפולפלת, אנליטית מאוד, וכן נמשכת ביותר לתחום הפרוזה. בשלב הראשון אמשוך בקולמוס לטובת סיפורים קצרים (אם כי אינני שוללת שירה, עד שאבשיל סגנונית). בעתיד אתפתח לכיוון של תסריטים, בעיקר פיצ'רים (איני פוסלת גם טלנובלות. כולם מתחילים איפהשהו. סיגל אבין). על סמך פידבקים שקיבלתי על
                    עבודת שורשים (סבתא ומתכוניה) + עבודה בתחום הסוסים שהגשתי, צפוי לי עתיד אדיר. רק שפטר הזבל לא יוציא ספר קודם.
                    אלה לא החיים שלי


                    השיר של עמיר

                    אילאיל (ealz uber alles):
                    קאבר של The Postal Service ל-Against All Odds.


                    לפני פיזור

                    לחצצצצ. אין לי זמן.

                    vlvtunderground@gmail.com

                    דרג את התוכן:

                      קוד ועוד

                      4

                        

                      38 תגובות   יום שני, 25/6/07, 12:30

                      עוד דעות
                      ידיעות ממשיך לקדם את המהלך של כפולת הדעות בחדשות, ולא שהיום אני מבינה יותר מאתמול, אבל אני מעלה הרהור שכזה: האם מדובר במהלך גדול, עקרוני ופילוסופי יותר ממה שאפשר היה לשער מלכתחילה, האומר למעשה: אין הבדל בין ידיעות פר-סה לדעות. כלומר, בדרך בה אנחנו מציגים ידיעה, עובדה לכאורה, מובלעת גם הדעה שלנו. באופן שבו אנחנו עורכים אותה, בבחירת הכותרת, כיתוב התמונה, מיקומה של הידיעה בהיררכיה של עמודי החדשות, בכל אלו יש משום הבעת דעה. אין דבר כזה דעות "אובייקטיביות", ואם ממילא, באופן מוסווה, או לפחות כזה שאינו גלוי לכל, דעות וידיעות שזורות זה בזה, אז למה שלא נמקם אותן יחד? אם זה המצב, זו הצהרת כוונות גלויה ומרעישה בסוגה, שמניחה את הקלפים, או לפחות חלק מהם על השולחן.


                      שני, 25.6

                      מציאות לוחשת
                      היום: עו"ד קלגסבלד משתחרר מהכלא (ידיעות 16, ידיעה אחרונה בעמוד)
                      מחר: עו"ד קלגסבלד משתחרר מהכלא (מעריב 6)
                      נו טוב, מה זה עוד יום, בינינו.


                      מישהו מחפה עליו?

                      יואב יצחק מגלה במחלקה ראשונה שאמצעי התקשורת, שפרסמו את פסה"ד של השופט בדימוס תיאודור אור בבוררות שהתקיימה בתביעה שהגיש אלי זעירא נגד צבי זמיר לא נתנו ביטוי לקביעות נגד רונן ברגמן מידיעות:
                      "...גרסתם של העיתונאי ברגמן, ושל ראש אמ"ן לשעבר, אלוף (במיל.) אלי זעירא, מעלה חשש כבד של תיאום עדויות. כמו-כן קובע אור, כי ברגמן חשף מקור מידע עיתונאי....למרות כל זאת, אמצעי התקשורת שעסקו בכך ... לא נתנו ביטוי, כדבעי, לקביעות החמורות כלפי ברגמן. ככל הנראה, הימנעות כלי התקשורת, ובכלל זה עיתון הארץ... נובעת ממעמדו של ברגמן כאחד מבכירי העיתונאים בידיעות אחרונות"
                      מה, בהארץ לא היו צריכים לשמוח על כך שעיתונאי בכיר מידיעות מעד?


                      כמה שווה בלונדינית?

                      ווינט העלה אתמול סיפור נסים, על אישה שניצלה ממוות קליני לאחר הפלה.

                      בגירסה הראשונה הופיע ציטוט של הבעל המאושר:
                      "....אבל הם ראו לנגד עיניהם אישה מדהימה, בלונדינית, עם עיניים כחולות" (המסביר את המוטיבציה חסרת הגבולות והעיקשת של כוחות ההצלה)
                      הטוקבקיסטים הרימו גבה טוקבקיסטית, והתייחסו לתיאור הזה בתגובות.
                      היום נעלם המשפט, והבלגן בגזרת הטקבוק גבר, מאחר שחלק מהתגובות מתייחסות לאמירה הזו, והחלק השני כלל לא מבין במה מדובר.


                      ליל חנייה

                      העיתונאי רוני אהרונוביץ' זכה בערעור שהגיש נגד עיריית תל אביב על דו"ח שקיבל בעת שחנה בתחנת אוטובוס ברח' אבן גבירול. אלא ששמו מובא פה רק באות הראשונה שלו. האם יש קשר בין העובדה הזו לבין העובדה שאהרונוביץ' הוא מתחרה-לכאורה של ערוץ הרכב של ווינט?
                      הלל פוסק, עורך ערוץ הרכב: "הפרוצדורה הנהוגה באתרנו היא להימנע, או לפרסם רק את האות הראשונה בשמו של אדם הקשור בדין, בעיקר כאשר הוא אינו נושא הידיעה, אלא העניין קשור אליו בעקיפין. כך אירע גם כאן. ברשומות בית המשפט מופיע השם רון אהרונוביץ, ולא רוני אהרונוביץ' , ועל כן בתום לב לא עלה כאן זיהוי מיידי של האדם עם כתב הרכב המוכר, שמערכת הרכב ב-ynet על כל חבריה רוחשת לו כבוד רב. לכשהודעת לנו על כך הבוקר - תוקן השם בידיעה. בנוסף, ערוץ הרכב של ynet לא רואה עצמו מתחרה באתר כלשהו, כולל זה בו כותב מר אהרונוביץ'. כך שלעובדה כי אף הוא עוסק בתחום עיתונאות הרכב, אין כל קשר לאזכור או אי-אזכור שמו".

                      עוד פעם גזית?

                      ראיון עם גבי גזית באתר של קשת
                      אבל רגע, לא ראיתי אחד כזה אתמול ב-24? ראיתי.
                      זה מה שהוא ענה למשל לירון פרוסט בידיעות:
                      על הפרסומות שלו:
                      "אני מודע לביקורת על הפרסומות שעשיתי, אבל יחד עם זאת יש משהו מתנשא בביקורת הזאת, שלא מקובל עלי"
                      מה יקרה אם תצטרך לעשות אייטם על בנק איגוד, שאתה מפרסם?
                      "הציבור יודע להבחין מתי אני גבי גזית של הפרסומת שמתפרנס כדי לממן לבן שלי אוניברסיטה".
                      שנרחם?
                      תגובתו של מוטי שקלאר, אגב, זהה בשני המקומות: "יורק לבאר שממנה שתה".


                      בלוגלנד

                      יובל דרור ראיין היום לעמודי הכלכלה בידיעות את אום מאליק, אחד הבלוגרים הפופולריים בעולם, שלפני שנה קיבל השקעה של מיליון דולר מקרו הון סיכון שדחפה אותו לפתוח חברת סטארט אפ המבוססת על הבלוג.
                      אם לסכם את דבריו (ואני מאוד רוצה שהראיון יעלה בפורמט זה או אחר איפשהו, בבלוג של יובל או בוויינט) -
                      "אנשים שפותחים בלוג צריכים לדעת שלא מדובר בסטוץ אלא במערכת יחסים ארוכה ומתמשכת".
                      כן, זה כל הסיפור.
                      מאליק יגיע לכנס הבלוגרים של המרכז הבינתחומי (ע' למטה).


                      קוד אתי לבלוגים?

                      זה היה השלט שליווה אותנו במסע לאולם הכנסים הקטן של המרכז לאתיקה במשכנות שאננים. סימן השאלה לא התפוגג גם בתום שעתיים ורבע של דיונים, והוא כנראה יישאר שם לנצח.
                      האולם היה מלא בירושלמים (כנראה), אנשי חינוך, עובד ממשלה אחד קשוב במיוחד, כאלו המתעניינים באתיקה בכלל, חוקר האינטרנט ד"ר יעקב הכט, ועוד מספר בלוגרים ידידותיים שהגיעו לשמוע אותנו: אורי קציר, חנן כהן, ולדי דבויריס ויאיר טרצ'יצקי. עודבלוגר מסתורי שבא ונעלם עוד טרם הספקנו לענות לשאלתו אם ישות וירטואלית צריכה לעמוד באיזשהן תקנות, היה אחד בשם "אלי", שסיפר שיש לו שני בלוגים, אחד סמוי ואחד גלוי. אך סיים לדבר, ומיד נעלם כלא היה. כלומר, גם תעלומה בלשית היתה לנו שם לצד הרוגעלך וכיסוני הגבינה המלוחה (דווקא אכלתי אחד. ולניצה: לבשתי ג'ינס מהוה של קסטרו, חולצה פרחונית של TNT ועליה סוודרון שחור - היה קררר/מיזוג - וסנדלים).

                      אפי פוקס סיפר שהרעיון עלה במוחו אחרי הכנס הקודם בו השתתפנו, במרכז הבינתחומי, שנושאו היה פרטיות ברשת, ונתן דוגמאות למקרים מסמרי שיער שראה ברשת, כמו למשל, תגובה באחד הבלוגים, הדנה באירוע של הטרדה מינית כולל שם המטריד והמוטרדת. אפי ביקש מבעל הבלוג להסיר את התגובה, ואחרי ויכוח ביניהם נאות ההוא לעשות זאת.
                      בינתיים יצר אפי אפליקציה לקוד אותי אותה יכול להעלות כל מי שרוצה בכך בבלוג שלו.
                      (תיקון: זוהי דוגמה לא ישימה עדיין. בקרוב מאוד תהפוך לכזו).

                      ד"ר נעמה כרמי, שהגיעה, דיברה ואצה לספר על האירוע שלנו בערוץ 1 העלתה את דבריה בכנס לבלוג שלה:
                      והנה סיכום דבריה, לנקועי האצבע שעל הקליק ללינק:
                      "...אי-אפשר אפילו לדבר עליה (על הבלוגוספירה V) כעל קהילה, ודאי שלא על ארגון. מדובר בסצינה מאד מבוזרת... עם שלל מאפיינים שונים מאוד. איזו משמעות תהיה ל'קוד אתי' בתנאים האלה? בלוגרים יכולים לקבוע לעצמם כללים מסוימים המחייבים אותם בכתיבתם באתר, ובמידה מסוימת... את המגיבים בו. הם יכולים לעשות זאת מתוך שקיפות ולפרסם זאת באתרם במקום בולט. או, לחילופין, לקשר למסמכים אתיים כללים חיצוניים כהנחיה והמלצה לעצמם ולאחרים איך לנהוג באתר שלהם... המסקנה? מצד אחד, מחויבות לאתיקה ולהעלאת הפרופיל האתי של פעילות מסוימת היא דבר חיובי מאוד ומבורך... מצד שני, לא נראה לי שקוד אתי הוא המכשיר האתי המתאים".

                      זה סיכום הדברים של מיכאל בירנהק בנושא, אותם כתב לפני חודשיים
                      "את כל ההצעות שקראתי אפשר לסכם במשפט אחד: אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך. זה כלל גדול לחיים בכלל, והבלוגים הם חלק מהחיים. מאחר שכל אחד שונא ואוהב דברים אחרים, ריבוי הבלוגים והבלוגרים מבטיח כללי משחק שונים: בחלק יש ויהיה זיהוי של המגיבים, בחלק אין תגובות בכלל, ובחלק יש תגובות אבל ללא זיהוי. בחלק יש עריכה מוקדמת של התגובות ובחלק עריכה מאוחרת. הבלוגרים יכולים לנקוט דרכים שונות בקשר לשאלת התיקון בדיעבד, מידת הבדיקה מלכתחילה, אימוץ נורמות עיתונאיות מסורתיות או כל נורמה אחרת בגדר המשפט. הריבוי הזה הוא פתח למבוכה קלה, אבל בעיניי הוא ריבוי בריא מאוד של דעות ואפשרויות".

                      אני מסכימה איתו, וזו הייתה פחות או יותר גם רוח הדברים שלי:
                      אני, כך סיפרתי, התחלתי לכתוב את הבלוג אחרי שנים ארוכות כעיתונאית. מבחינתי הכללים היו ברורים: לא דיבה, לא לשון הרע, וכמובן, אין לצטט טקסט בלי לתת לו קרדיט, ברור שצריך לכתוב דברי אמת, וכו'. מבחינתי לא היה שום הבדל בין הנוכחות הרשתית שלי כדמות לא מזוהה, לבין הרגע בו יצאתי לאור ואמרתי: אני היא ולווט. לי הכל היה ברור, והבנתי שאין לי שום הקלות והנחות בעצם העובדה שאני כותבת תחת הסוואה. אבל כל הכללים האלו, הרי הם א'-ב' של התנהלות אנושית תקינה, ולא צריך להיות עיתונאי בשביל זה, לא?
                      חוץ מהדברים האלמנטריים האלו אני בעד חופש מוחלט. שזרובבלה תתפשט, תצטלם ותתראיין, שתקבל כסף על מה שהיא רק רוצה, שמי שרוצה לפרסם את ג'ילט יעשה את זה, מבחינתי הכל מותר, כל עוד הכל גלוי וברור, כל עוד התוכן השיווקי לא סמוי מן העין. זאת ועוד - אם פגעתי במישהו - אתקן את המעוות, גם אם יתלונן שמונה חודשים אחרי מעשה.
                      השאלה אם בלוגרים הם עיתונאים לא ממש משנה לצורך העניין, וההגדרה לא חשובה. בכללים שציינתי לעיל כל אחד צריך לעמוד, בין אם הוא מוכר הפלאפל מכיכר שלושת הצלבים ובין אם הוא זרובבלה.

                      אבל מצד שני, מתברר שקברניטי הקפה הרגישו שהם צריכים קוד אתי כדי לשמור על התנהלות תקינה פה, ולכן הם מחברים אחד כזה. מיני סקופ, כמו שציינתי אתמול. כלומר, מתברר שכל החוקים הקיימים, מחוק הגנת הפרטיות ועד חוק זכויות היוצרים לא ממש מספיקים, ויש מי שמרגישים צורך להוסיף עוד כמה חיזוקים לקיים.
                      עו"ד דן אור-חוף, שהיה אחרון הדוברים, מתנגד גם הוא לקוד אתי לבלוגרים, והנה הסיפא של דבריו, בתמצות שבתמצות, תוך ציטוט מדבריו:
                      קוד אתי צפוי להצליח כשהוא נכפה בחוק, או מיושם בקהילה הומוגנית, מגובשת ושמוכנה לקבל על עצמה ציוויים מוסריים של אחרים. קוד אתי אינו צפוי להצליח כאשר הקוד וולונטרי, וצריך להיות מיושם בקהילה גדולה, מבוזרת ולא הומוגנית, ובקרב אנשים בעלי מודעות מוסרית גבוהה שאינם מוכנים לקבל על עצמם קודים של אחרים.
                      (...) נניח והתגברנו על הקשיים, צריך לבחון את המישור הפרקטי - מדוע שבלוגר ירצה בכלל קוד אתי? מדוע שהציבור ירצה קוד אתי? איזה חסך ציבורי קיים שקוד אתי ימלא? ומדוע לבלוגים בנפרד מכל צורה אחרת של התבטאות משתמשים באינטרנט?
                      (...)האם באמת עולמי יהיה טוב יותר אם איישם את הקוד האתי? ובראיה הציבורית - האם הקוד האתי לבלוגרים מסוגל להעלים תופעות רעות בבלוגים ובה בעת לא לפגוע בפריחתם?
                      קוד אתי יכול גם להזיק כי א. הוא יוכל לשמש ככסת"ח - עשיתי את שלי ואני כבר לא צריך להתאמץ יותר; יכול להוות אקט יחצנ"י ותו לא, מאחר שאין מדדים ברורים לבדיקת הפרה; קוד יכול ללקות בהתחייבויות יתר ובהתחייבויות חסר.
                      וסיכום כל הסיכומים: מוסר הוא עניין מורכב למדי - הפשטתו בקוד פשוט ותמציתי עלולה לרוקן אותו מתוכן אמיתי.


                      סיבוב הופעות
                      בית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי עורך כנס בלוגרים בראשון ושני הבאים.
                      הנה הפרטים
                      כן, אהיה שם. פרטים בפנים.


                      לפני פיזור
                      עמיר מהשיר עוד איננו, ואני לא הספקתי. יש לך הצעה לשיר היומי? בבקשה.


                      תוספת!

                      השיר של עמי(ר)

                      אלגי'ר
                      שיר אהבה, כואב, מורבידי. גיטרות נוגעות בקצות העצב, דוקרות ומסוככות גם יחד.

                       


                      vlvtunderground@gmail.com

                       

                      דרג את התוכן:
                        28 תגובות   יום ראשון, 24/6/07, 12:13

                        דעות הפוכות

                        הבוקר אחזתי את ידיעות, הפכתי והפכתי אותו, ולא הבנתי מה קרה. חשבתי שהודפס הפוך. מתברר שעמודי "דעות אחרונות" הועברו לשלהי עמודי החדשות. למה? מה הסיבה? לשילה דה-בר הפתרונים. אני לא מצאתי בינתיים סיבה הגיונית למהפך הדעתני.


                        מה הם קוראים?
                        7 מעיתונאי מעריב התבקשו לבחור את הבלוגים שהיו לוקחים לאי בודד (מעריב און ליין)
                        רפי רוזנפלד בחר את סדרת ניידי ה-E של נוקיה
                        יודה נוריאל בחר בבלוגים של דודה מלכה ושל אודי שרבני
                        אסף שניידר בטרף קל
                        ערן סורוקה בהנרי אבוט
                        שניצר בציפר
                        דרור גלוברמן בלא יפה, לא אופה ולא מוצצת
                        ונועם שיזף בתופעת דורפן

                        אני מחכה שידיעות ייצא בפרויקט דומה. מסקרן.


                        לחם עבודה

                         

                        סקופון, 15:57: מי יחליף את ישי קיצ'לס בביקורת הקולנוע בהעיר? דן דאור ואדם אבולעפיה.

                         

                        לאתר העין השביעית (המתהווה) דרוש/ה
                        עיתונאי/ת צעיר/ה למשרה מלאה
                        דרישות התפקיד:
                        * יכולות תחקיר וכתיבה
                        * בקיאות בעולם התקשורת
                        * חוש ביקורת וכושר אבחנה
                        * נכונות לעבודה בשעות לא שגרתיות
                        * חריצות ומסירות
                        * יתרון לבעלי ניסיון עיתונאי
                        קו"ח בצירוף קטע עיתונאי יש לשלוח לפקס
                        03-5488633
                        או
                        shukit@idi.org.il



                        ברדיו תל אביב מחפשים מזכיר/ת מנכ"ל- מישהי/ו תקתקנ/ית, ראש גדול, יעיל/ה, חרוצ/ה ומאורגנ/ת.
                        תחומי אחריות:
                        1. ניהול לו"ז מנכ"ל, קביעת פגישות, טלפונים.
                        2. ניהול משרד- עבודה מול ספקים, לקוחות, מאזינים.
                        3. תפעול בתחנה- חברת נקיון, שליחים, מזגנים.
                        אנחנו מציעים:
                        1. אחלה מקום.
                        2. אחלה אנשים.
                        3. נוף לים:).
                        קורות חיים
                        sharon@102fm.co.il


                        בדרכים
                        היום בשש בערב ייערך במרכז לאתיקה שבמשכנות שאננים בירושלים כינוס שכותרותו
                        קוד אתי לבלוגים
                        האם ראוי להסדיר את הקוד האתי של הבלוגים, המסתובבים לכאורה פרועים ופרוצים בשטח, בלי שאיש ימשטר אותם?
                        מתברר שרבים חושבים שכן, ואף הקפה הממורקר יקודד מתישהו.
                        היו"ר יהיה ד"ר מיכאל בירנהק מהמרכז למשפט ולטכנולוגיה באונ' חיפה
                        לו"ז:
                        18:00 - התכנסות וכיבוד
                        18:30 - הרצאות ודיון
                        עם
                        עו"ד דן אור-חוף
                        ד"ר נעמה כרמי
                        אפי פוקס
                        אנוכי (גם רוקדת ושרה)
                        אילנה תמיר מישרא בלוג
                        איפה זה המרכז לאתיקה? במרכז הכנסים ע"ש קונרד אדנאואר במשכנות שאננים


                        השיר של עמיר

                        (עדיין מתהולל בתפוצות)
                        לרגל נסיעתי הממשמשת לג'רוז:
                        נושאי המגבעת באני טקסט פוליטי


                        לפני פיזור
                        לא לעשות רעש ולכלוך. אשוב בלילה.

                        vlvtunderground@gmail.com

                        דרג את התוכן:
                          45 תגובות   יום שבת, 23/6/07, 14:33

                          7 לילות
                          אם יש ראיון עם איגי פופ, למה דייוויד ברוזה בשער? זה בדיוק מה שהופך את המוסף לעסק משפחתי במקום לקליפ של 2007.

                          התנפלתי על הראיון בתאווה, ולאחר מעשה אני תוהה: בשביל מה להעשיר אותו בחיזוקים מהעולם הישראלי הקלוקל? ממש אין צורך להוסיף ביטויים כמו:
                          "לצד הרולינג סטונס ואמיר פיי גוטמן בהיי פייב, איגי והסטוג'ס היו אלה שחיברו את הסקס לרוקנרול"
                          או
                          "כוכב רוקנרול עם עיני כלבלב כחולות, גוף של שלומי סרנגה..."
                          או
                          "...וגם היום, נקי ופיכח כשלומית אהרון..."
                          או
                          "...גלגל ג'וינטים בגודל של קובי אוז..."

                          לא, אין שום צורך לקרב אותו אלי באמצעות תזכורות מהבית. ועכשיו חישבו: היחצנים שלו מתרגמים לו את הראיון לאנגלית (נניח שזה מעניין אותו), איך יתרגמו את הדאחקות הנ"ל?

                           

                          אני מגרדת בראשי ותוהה: מה אמר איגי פופ לרביב גולן, שתרגם: "ניקו היא לא סתם כוסית רוקנרול, היא הייתה כוסית אמנותית"

                           

                          אבל שמחתי לקרוא ש"ניקו הייתה זאת שלקחה אותי כשהייתי בחור רזה ונאיבי ולימדה אותי איך לרדת לבחורה וכל מה שצריך לדעת על יין גרמני ושמפניה צרפתית".
                          (יין גרמני? אוקיי, מצאתי. וגם בהימנון הגרמני יש רמז)

                          ועוד בענייני תרגום:

                          "איגי, השנה חגגת יומולדת 60 באחוזה שלך במיאמי. זה הרגיש לך מוזר?"
                          מה עם סתם "הרגשת מוזר?"

                           

                          7 ביולי, ביתן 1 בגני התערוכה. להתראות.


                          רם גלבוע כותב על כדורים למחיקת זיכרון, ואפילו מזכיר בסוף דבריו את ממנטו, אבל הסרט שלמעשה צריך היה להזכיר, ובהתחלה, הוא שמש נצחית בראש צלול.


                          יאירוה כותב על האזרח קיין שיוצא בדיוידי רגע לפני יומולדתו ה-66 (הסרט יליד 41'). אז למה לכתוב במשנה "קצת לפני יומולדת 70"?

                          בכ"מ: האזרח קיין. כל עיתונאי חייב לראות לפחות פעמאחת. טוב, לא רק עיתונאי. כולם.


                          G
                          מאוד רצוי היה אם במדור ביקורת התקשורת, G ספוט ייתן יונתן כיתאין מראי זמן: למשל, באיזה יום הופיעו הידיעות בעיתונים על מינויו של תא"ל גיא צור?

                          זאת ועוד, רצוי להביא עדויות מצולמות: בנרג' הופיע הסלוגן "התמונות קשות במיוחד"? תביאו צילומסך.

                           

                          גדולה הכותרת "כשניטשה בחש" על רני רהב של הפסיכיאטריה, אחד בשם אילן רבינוביץ' (ליאת רון). בין מטופליו שועי הברנז'ה וגם חרדים. וזה מה שיש לו לומר על אחד מהם:
                          "...זה עשה לי מאוד לא נעים שחנוך דאום, מטופל שלי, כתב בעיתון על התרופות שהוא לוקח. מאוד כעסתי עליו, כי יש דברים שצריכים להישאר פרטיים..."

                           

                          סוף העולם הגיע: רוני דניאל, הפרשן הצבאי של ערוץ 2 משתתף בהפקת אופנה למשקפי שמש (צילום למעלה). מתברר שכל אחד רוצה, למעשה, להיות דוגמן. גם פרשנים צבאיים. 


                          עיתון תל אביב
                          חושף (אלי סניור): מצלמות מעקב ברחבי העיר (לעזרה במלחמה בטרור, פשע, תאונות).
                          ועכשיו אפשר לאוורר שוב את החרדות מהאח הגדול הפולשני וכל זה. 
                          מתוך הנחה שתנועותיי ליד הכספומט או השאלה מה אני עושה בהמתנה במעבר חציה לא ממש מעניינות אף אחד, אותי לא מאוד מטריד המעקב.
                          ז"א, אם הוא יפחית במשהו את מפגעי העיר, אין לי בעיה איתו.
                          שאלה אחרת שמעלה יקיר אלקריב היא אם השקעת המיליונים נכונה מבחינת סדרי העדיפויות של העיר הטובעת בבעיות חנייה, תחבורה וטינופת.
                          ועם זה אני מסכימה. אלו אכן בעיותיה היותר קשות של העיר, וברור שעדיף היה להשקיע בכך קודם.


                          המוסף לשבת
                          עד לא מזמן פיאר הקרדיט של רון ירון את העמוד הראשון במוסף. מאז שהפך ירון לעורך המשנה של ידיעות, שוב אין קרדיט לעורך (אייל גונן). נפלאה מבינתי מדיניות הקרדיטים של ידיעות.


                          בשער מובא ציטוט מסוים, על אולמרט ובוש שאינם צופים בשידורי החדשות. מעניין וקורצני, אבל למה לא כתוב מהיכן הציטוט? - לידיעת התוהים, מהמדור של ברנע ושיפר.


                          מוסף שבת

                          רוביק רוזנטל ממפה את העברית של העלייה הרוסית. מענין (טוב, גם מצחיק) וחשוב.


                          הטובים לטיס, כלומר לעיתונים
                          מסיבות לא ברורות יש למדינה הזו אובססיה עם טייסים. כל אחת רוצה לתלות אחד כזה מתחת לחגורתה (ע' הכתבה של אתי אברמוב באמצע השבוע ב-24 של ידיעות), ואילו בסוף השבוע מתחרים העיתונים למי יש יותר שעות טיסה. וכך, השערים של המוספים המדיניים של ידיעות ומעריב מלאים בטייסים. בידיעות אלו האח והאחות שעשו היסטוריה, אסף והילה, הוא טייס קרב, היא נווטת, ובמעריב, שער מלא, ראיון עם שרון, טייסת מסוק קרב.

                          עוד לפני שהתחלתי לקרוא ידעתי איזה משפט אני מחפשת. ידעתי שאם לא אמצא אותו אאנח אנחת רווחה גדולה. אבל התאכזבתי. כלומר הייתי גאה בעצמי על שידעתי שאמצא אותו, והתאכזבתי שהוא שם. במחצית השנייה של הראיון אומרת טייסת הקרב האינטליגנטית, שבכלל רצתה להיות מנתחת מוח:
                          "אני לא פמיניסטית בכלל, אני פשוט עושה את מה שמעניין אותי".

                          פאק. נשבר ה--.

                          בנוסף, יש גם צפירת הרגעה המופיעה בכותרת: "גם טייסת קרב יכולה לאהוב צבע ורוד"
                          שלא נחשוב חו"ח שמדובר בנהגת משאית בוצ'ית.
                          ובהמשך יש הסבר: "אצלי הלו"ז תמיד ורוד".


                          זאב זאב
                          גם דן מרגלית וגם נחום ברנע ספדו לזאב שיף במדורים האישיים שלהם, ככה בקטנה, מתוך אהבה והערכה גדולות מהחיים העיתונאיים שאנחנו מכירים. בתיקתק שורת ספד חנוך מרמרי, עורכו לשעבר. מוזר, למה לא מישהו שעבד איתו היום, עכשיו, עד הרגע האחרון?
                          הארץ השבוע הקדיש כפולה לכל ההספדים עליו. לפחות מזה אני מרוצה.


                          סופשבוע
                          רק היום ראיתי שיודה נוריאל מראין את דיוויד לינץ' וגם יוצא נגד המילה "הזוי", נגדה כבר התקוממתי שלשום, אפרופו הגיג-אנה.
                          ומה? ראיון הזוי? לא, סתם.

                          ראיון מדיטטיבי תהיה הגדרה טובה יותר. וזו לא מחמאה. אגיד את זה כך: הצילום של רויטרס של לינץ' על הדמי-סט (בעת קידום סרטו האחרון) מספק תובנות מעמיקות יותר עליו ועל עבודתו מאשר התשובות הרחפניות שלו.


                          חדשות ידיעות

                          פריס הילטון תקבל מ-NBC מיליון דולר על הראיון הראשון אחרי שתצא מהכלא. רק לחשוב על האבסורד: פריס הילטון, פרום אול פיפל, תקבל מיליון דולר מרשת טלוויזיה (עד כאן כפי שמדווח ידיעות).
                          זה מדהים, מאחר שאביה כבר הבטיח את הראיון לברברה וולטרס מ-ABC, אבל השתכנע לערוק למתחרה בעבור הסכום.

                          מר הילטון הוא הרי הומלס שיזדקק לכסף להשתלת לב, רק כך לא ייאלץ לקבץ נדבות בכיכר העיר.

                          אבל בל.א. טיימס מתברר שזה לא בדיוק כך. מחלקת החדשות, למשל, טוענת שהיא לא משלמת לאיש על ראיון. מח' הבידור לעומת זאת, תפצה אותה על כך בכל מיני דרכים, כך לפי התיאורים המפורטים. אחת מהן היא מימון מלון לקראת הראיון. אבל שוב, מלון לפריס הילטון? איזו בדיחה גרועה.
                          (אגב, איזה יופי, לוס אנג'לס טיימס נותן קרדיט לניו יורק פוסט על הדיווח הראשוני)


                          בע' 10 מובאת ידיעה נרחבת על שינוי השיטה לאיתור בנות לקורס טיס, אבל הסיפור הזה התפרסם כבר לפני כמה חודשים.



                          טוקבק
                          טל אלכסנדרוביץ שגב: הכתבה שעשתה לי את הסופ"ש - נכון, כתבה לא ברנזאית (אבל יורדת נמוך) - עמיר בן-דוד על ההרס הנמשך והנוראי של ים המלח. הכתבה המצוינת מלווה בתמונות מצמררות של עמית שאבי. מאז שעמיר בן-דוד הוא כתב איכות הסביבה של ידיעות נדמה שהנושא מקבל שם נפח וחשיבות ראויים. אתם יודעים איך זה. נושא הוא חשוב עד ש-7 ימים מטפל בו, ואז אולי גם יש סיכוי מול מקבלי ההחלטות.


                          לחם עבודה
                          עיתון תל אביב עדיין מחפש כתב/ת ספורט מנוסה.
                          orit-da@yedtik.co.il

                           

                          זמן תל-אביב מחפש כתב/ת שטח "חדור/ת מוטיבציה ונלהב/ת לעבודה מאתגרת בשעות לא שגרתיות"
                          z_telaviv@maariv.co.il
                          או לפקס 5632063 להדר המפיקה.

                           

                          למרות שהבטיח שיכתוב את ביקורות הקולנוע ממושבו אשר בגולה, ישי קיצ'לס נפרד מקוראי העיר
                          תוספת: יאיר מתאר את השתלשלות האירועים שם בשנים האחרונות.


                          קוראים בקפה
                          אדם שוב מסביר איזה תכנים הוא מכניס לבחירת העורך ולעמוד הראשי של המארקר.

                          מח' הגהה
                          כל העיתונים כותבים חמאסטן. בזמן תל-אביב - חמאסתן.


                          השיר של עמיר
                          מאחורי גבו
                          בהשראת הראיון עם איגי פופ, מחווה לניקו:
                          פאם פטאל


                          לפני פיזור
                          נדמה לי שפחות חם מאיומי החזאים, או שאני טועה?

                           

                          vlvtunderground@gmail.com

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה