כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    ארכיון : 8/2007

    30 תגובות   יום שישי , 31/8/07, 09:03
     

    יום הבלוג הבינלאומי לנו היום. בדיוק לפני שנה הגעתי לתוכנית הבוקר של לב"גית, ודיברתי במשך כשלושים שניות על בלוגים. ואז היה מבזק חדשות משו-משו ונסעתי הביתה. היה כיף.
    ביום הבלוג הבינ"ל מתבקשים כל בלוגרית ובלוגר לציין 5 בלוגים חדשדשים, וליתר דיוק כאלו שאינם נפקדים על ידיהם ביומיום ולהמליץ עליהם.

    אני ממש לא יודעת במי לבחור, הרי אני כותבת על בלוגים בשוטף. חשבתי להיכנס לקטגוריית "בלוגים חדשים" בקפה ולבור לי משם חמישה. ברם, אין קטגוריה שכזו. יש "חדשים בקפה", יש "פוסטים חדשים", אבל אין בלוגים חדשים. חבל.
    ולכן אני פותחת מכרז להיום ולמחר: בלוגרים חדשים (מה זה חדשים? עד חודש), מהקפה ובכלל, שרוצים שאלנקק אליהם מוזמנים לכתוב לי.

    ולכולם, בלוג דיי שמח.


    המדור האחרון שלי בהעיר

    חברים יקרים, זהו. אינני יכולה עוד. מיציתי. אחרי בערך שמונה חודשים בהם פשפשתי בהעיר מדי שבוע, תרה אחר טעויות וכשלים ומחדלים, וגם אחר צ'ופרים ובונבונים ומכמנים, החלטתי לפרוש. לא יודעת אם בשיא, אבל לפרוש.

     

    הרהורי הנטישה מתגנבים אלי בעקשנות כבר כמה שבועות בכל מוצאי שבת, בזמן בו אתם הולכים לאכול פלאפל ולשבת על הברזלים בקנטינה ואילו אני נשארת בבית לקרוא על מעללי שמגר בן ענת איתמר בן כנען אולה עילם וולמן יהושע סימון אלון עידן אדם אבולעפיה עדי עוז ליטל גרוסמן ואת מי לא מניתי? נכון, את אנשי הספורט האומללים, שעד שאני מגיעה אליהם נגמרת לי מכסת המילים, מצד אחד ומצד שני, ממילא אין לי כמעט מה להגיד עליהם, שלא באשמתם.

     

    שתי תהפוכות גדולות עברו על העיר בחודשים האלו, הראשונה, שינוי הלוגו האדום והורקתו, אירוע טראומטי שעוד לא התאוששתי ממנו, והשני, הפיכתו לבטאון המדורים האישיים עלי אדמות. מתקפת המדורים הזאת אף היא דכדכה אותי מאוד. הרי טוראישי הוא חלומו היבש של כל פרח עיתונות שעוד לא השחיר אצבעותיו פעם אחת אפילו, ומאידך פיתרון מצוין לעורכים באשר הם. תיק-תק, ומבלי שנקפו אצבע מתוקתק חלק ניכר מהעמודים מדי שבוע. לא צריך להתאמץ. בן, יהלי וישראל צריכים למלא את מכסת העמודים שלהם, ואנחנו יכולים לישון בשקט. אז יהיה להם בלוק יוצרים, שיתענו הם בסתר בלילות עם "אין לי מה לכתוב" - אנחנו רגועים.

     

    נגמרו לי הבדיחות, נגמרו השנינויות, נסתם המעיין. אם יהיו לי דברים דרמטיים לומר על העיר אעשה זאת בבלוג שלי (והנה הכתובת למטה, כן?), ואם לא אז לא. והנה, בזה אני נוטשת את המעוז האחרון שהיה לי בעיתונות המודפסת. אני כבר לא שם, לא נפשית ולא פיזית. חפשו אותי בתפוז, אנשים.


    בע' הפותח של העיר, בו מפורסמים הגיגי עורכיו, מופיע היום המשפט הבא:

    "דרך אגב, גם אם מישהו מתעקש לפרסם שטויות גמורות, השתדלו לשמור על נימוס אלמנטרי ולאפשר לו לבזות את עצמו בציבור".

    Talking to me???


    לחם עבודה
    הקפה עדיין חף מעורך, וסבב הראיונות עם מועמדים שונים נמשך.


    לפני פיזור

    הצעות וקריאות כיוון לאצבעות הקרובות יתקבלו באושר.

    ואפרופו פרידות, אתמול נפרדתי סופית ממעריב. טופס טיולים, הצ'ק וכל זה. לפיכך החזרתי גם את הסלולרי. מי שצריך אותי מוזמן לכתוב ואעביר לו את הסל' החדש שלי.

     

    vlvtunderground@gmail.com

     

     

    דרג את התוכן:
      51 תגובות   יום חמישי, 30/8/07, 07:57
       

      קצות האצבעות

      אך אתמול התלוננתי על זמנים מודרניים המקדם את ליהיא לפיד וספר המתכונים שלה והנה מוסף הארץ עושה אותו דבר בדיוק לבעל מדור אוכל בגלריה, דורעם גונט, המוציא ספר מתכונים משלו.

      המוסף מכריז בוועדת המדרוג על לכתו של שחר אלתרמן, עורך המשנה של המוסף לערוץ 10 כ"נמוך רע". אף שהמהלך מתואר כ"הצליח להם", אני במקום אלתרמן הייתי נעלבת. מאידך. מי מקוראי המוסף יידע במה/במי מדובר?

       

      רשמתי לפניי: אלכסנדר פן.
      שימו לב לתצלום שלו, שבגיליון במודפס מופיע ע"פ עמוד שלם.

       

      לעדת המעריצים: רון מיברג חוגג 50 לבדרכים בסופשבוע. למה יש לי דז'ה וו?

       

      עיתוני סוה"ש שמנמנים היום באופן חשוד. עשרות תחיבים, מאות עמודים, מה זה, מאיפה השפע הלזה? הכל לכבוד שנת הלימודים שנפתחת בראשון? עדנה לנייר המודפס?


      לחם עבודה
      עדכון: בועז כהן עוזב את מעריב. בנרג' החליף אותו גל אלפרויט ובפרומו דויד פרץ. שניהם המלצות של בועז. ולאן פניו? חסוי.

      הולכת ונלחצת לה החוצה הכרעה - אבי בטלהיים, כך מסתמן, וטפו טפו ובלי נדר מועמד בולט לעריכת מעריב. לא סופי, לא חתום, אבל יש מצב. כן, בשבוע שעבר אמרתי "שמועה". דומה שעכשיו זה קצת יותר מזה.

      יעל גאוני טוענת בגלובס שעופר נמרודי הציע לסבינה בירן, לשעבר מנכ"ל ישראייר לשעבר למנכ"ל את מעריב.
      בין השמות שהיא מזכירה כמועמדים לערוך את מעריב: רות יובל, רון לשם, אבי בניהו ובטלהיים.


      קוראים בקפה

      קיצור תולדות המאבק בקפה ומצבו כרגע.

      דננדה חזרה וזכתה לגלי חום כבדים מהקהל.

      ועדת המדרוג של הארץ מתלהב ממאבק הבלוגרים בקפה וממקם אותו ב"גבוה טוב".


      בלוגלנד
      מחר יום הבלוג הבינלאומי.

      ב24 של ידיעות חוגגים היום, עם חמישה הפוסטים שעשו הכי הרבה רעש השנה (דני ספקטור).

      והחמישה: הראשון של מיכל ינאי פה/ הדוגמנית על גברים/
      זרובבלה על ערבים/ פוסט היציאה מהמחתרת שלי (עם כל הכבוד לי, הפוסט פורסם בסוף יוני 2006, כלומר עברה שנה וחודשיים בדיוק. וויי, רק שנה וחודשיים? נראה נצח) והחמישי: המדריך למטייל בעולם ההפוך - מיומנו של איש הון סיכון נושך כריות.
      ומה עם לתת לקוראי ידיעות הצמאים למידע את כתובות הבלוגים? מה אכפת?

      אגב, התוכניות הראשוניות היו נרחבות יותר, ראיונות עם - עוד מידע, אבל בסוף הכל נדחס לעמוד.

       

      יגאל לביב מחמיא ללינוי בר-גפן.


      צהVת
      יוני פרת מוולווט את מדור הרכילות של ישראל היום.


      השיר של עמיר

      אדי ודר (סולן פרל ג'אם) מבצע את "הסתר את אהבתך" של הביטלס.

      הזקן, הרישול, המבט העייף, המפוחית - כל אלה יכולים בקלות להציב  את ודר בתחנת רכבת תחתית אלמונית. אבל כשהוא מתחיל לשיר, קורים ניסים.


      לפני פיזור

      כפי שכתבתי בתגובה לפוסט הקודם, יצא לי לראות כשעה (מתוך עשר) של הגמר הגדול. הגעתי לחלק של מארינה (עם א') והתפעלתי. היא כוכבת. ומאחר שלא זכתה, אין לי אלא להביע שאט נפש מבחירת ההמון (27% בלבד למארינה? איזה טעם יש לכם?), בבחינת אורחת לרגע (זו הייתה שעת כוכב היחידה שלי העונה) שראתה כל פגע.

      מעניין מאיפה נודע לוואלה! סלבס שמרינה עשויה להכריז על כוונתה להתגייס.

      אין גבול, אין.
      עדכון: קולות רחוקים זועמים מוואלה! טוענים שאין שום קשר אלי, שעבדו על האייטם לבד, ושחיכו לתגובת דו"צ זמן רב.

      ואני אומרת: במקרה הזה - יכול להיות. הבעיה היא שטוענים שם שמעולם, אבל מעולם לא קראו שום אייטם (עליו כתבו לאחר מכן) אצלי, ושעל הכל עבדו תמיד לבד, בלי שום קשר אלי ובלי לקרוא פה כלום. אבל כלום. לגמרי.
      אז תרשו לי, באמת.

      vlvtunderground@gmail.com

       

      דרג את התוכן:
        26 תגובות   יום רביעי, 29/8/07, 08:04
         

        איזה מזל שמעריב מרגיע: לא תהיה מלחמה. לא תהיה מלחמה! אפשר להתקפל. אתה שומע אסד? במעריב אמרו. אפילו הכינו פוטומונטאז' בינך לבין ברק, מביטים במשקפות (פתוחות?) שמאלה בעמוד, פנימה לעיתון. לא תוכל לקבל שום מסר מרגיע מזה, אני אומרת לך.
        כותרת ידיעות הולכת על כיוון אחר לגמרי: "תמר יונה: גם אני חסרת בית". שווה כותרת ראשית? איזו שאלה. תמר יונה, נו באמת. היא בחו"ל, מסתתרת וסובלת. ראיון בלעדי. ראשון. ייחודי.

         

        ועוד מספר מעריב, "חשיפה: הגטו של האתיופים", על בית ספר בפתח תקווה שרוב תלמידיו אתיופים, למרות מחאות ההורים.

        סליחה, ה"חשיפה" הזו שודרה לפני כמה ימים בחדשות (וויי, לא זוכרת אם 2 או 10).
        עדכון: מתברר שהכתבה בערוץ 10 דיברה על בית ספר אחר מזה שבו עוסקת הכתבה במעריב.


        ישראל אתמול
        לפני כשבועיים, אחרי שאי אפשר היה למצוא את ישראל היום בשומקום, היה פתאום איזה פוש שיווקי: העיתון אפילו הגיע יום אחד לפתח דלתי. בינתיים קשרתי קשר עם מישהי מהעובדות שם, וזו הבטיחה לי להכניס אותי לרשימת התפוצה של העיתון. זה לא קרה.
        תזכורת: ביום השני ליציאת העיתון לאור התקשרתי לטל' 5151. מענה קולי הבטיח לי שיחזרו אלי, ומאז לא קרה כלום.
        אם תנסו עכשיו להתקשר 5151 תשמעו: "המספר אינו קיים במערכת".
        כתבת גלובס, שטסה למקאו, שם פתח אדלסון את הקזינו הגדול בעולם גבתה ממנו התייחסות קלה למתחריו:
        "ארנון מוזס ועופר נמרודי שולטים במדינה"

        כותרת משעשעת הייתה שם אתמול (בסריקה למעלה), "בשבילי רק ישראלי", דאחקה פנימית, שהרי חלק לא מבוטל מאנשי ישראלי, כולל העורך הגיעו לישראל היום.

        יש רק בעיה קטנטונת: איך כל כך קשר בין הכותרת לבין הראיון עם רובי פורת שובל על הסרט מלך של קבצנים.


        קוצים ודרדרים
        זה לא שאני מצפה מחיילי גולני שיידעו להשתמש יפה במטאפורות, אבל מצד שני, זה לא אומר שצריך לצטט את השטויות שלהם בעיתון.

        חיילי גדוד 51 מתלוננים באוזני פליקס פריש במעריב על שהמפקדים שלהם מקטינים את מספר החיילות בבסיס, כדי "למנוע פגיעה בריכוז" (??, כן, לא ברור, אבל לא חשוב).
        ואיך אומרים החיילים? "עד לפני שנה החיילות היו הפרח של הגדוד ועכשיו הן בקושי קוץ".

        ככל הנראה פראפרזה חדשנית ל"כל קוץ במדבר פרח".

        אז מה מטרת הציטוט הזה, להגחיך את חיילי גולני?


        מבצע סבתא

        גם אסף שניידר (מבקר ה-TV של מעריב), שבדרך כלל רגיש לשפה, כשל בלשונו הבוקר, וכתב על "הטון הסבתאי" (פעמיים ב-100 מילה) של אייל פלד. בשם הסבתות: תתנצל!
        גם נשות אירוע הג'יפים מלכת המדבר זוכות לכינוי לא מחמיא במיוחד: "חבורה של נודניקיות".

        נכון, מטרתו הייתה בכלל לנגח את הריח היחצ"ני הכבד העולה מהמיזם, אבל תוך כדי הוכפשו נשים מפה ומשם.


        בישלה דיסה
        ליהיא לפיד מוציאה ספר מתכונים (בהוצאת ידיעות אחרונות, ברור), וזוכה להפנייה בשער העיתון, ולכתבת שער בזמנים מודרניים (ידיעות, ברור) ולכותרת משנה סופרלטיבית (ברור): "...היא מדהימה את הסצינה הקולינרית והספרותית כאחד...". כן, אנדרסטייטמנט.

        ותזכורת: המדובר בספר מתכונים.


        לחם (עוגות) עבודה
        מה מזכיר התפריט של קפה ארלוזורוב?

         

        אנציקלופדיית ווינט מחפשת עורך גרפי.


        בלוגלנד
        איציק על אילת כאימפריית תקשורת (או כמו שהוא תוהה: מהן הפרעות התקשורת של העיר).

         

        פרויקט ימי ההולדת של אפלטון מתקדם יפה. אפילו אני נכנעתי.

        עוד יומיים ל-blogday. מצאתם חמישה בלוגים לא מוכרים כדי להמליץ עליהם?

        ניר אופיר, יוזם הבלוגדיי היה בעבר עורך תפוז.


        הסובלת

        יש לי פטיש לנשים סובלות ומתייסרות. רשמתי לפני להמשך היום: נורית זרחי על סילביה פלאת'.


        החקיין
        שהפיל את ידיעות ו-וואן. אבירי הספורט צוהלים.


        השיר של עמיר
        אתמול השמעתי שיר של פרי פארל, סולן ומנהיג (?) ג'יינז אדיקשן.

        היום - דייב נבארו ואריק אייברי (גם הם יוצאי הלהקה ההיא) שהקימו את ההרכב Deconstruction . מתוך אלבומם היחיד - L.A Song . מפלי הגיטרות מתחילים דקה וחצי מתחילת השיר.


        לפני פיזור
        היום הגמר הגדול של כוכב נולד. אפילו אני למדתי את השמות: מארינה (עם א'), שלומי ובועז. זה לא סוד שאני מתעבת את מפעלות הכוכב וכל דבר שקשור אליו, אבל כששמעתי שמארינה (עם א') מתכוונת להכריז שתתגייס לצבא אם תזכה לפני פרוץ התחרות (מה אנחנו צריכים על הראש את פרשת ג'קו 2, בטח חושבים בקשת), קפאתי בתדהמה.

         

        vlvtunderground@gmail.com

         

        דרג את התוכן:

          בן 21

          0

            

          20 תגובות   יום שלישי, 28/8/07, 08:19
           

          אי אפשר להתאפק ולא להזכיר את כל כותרות העיתונים מהשנה האחרונה שבהן נכתב, שנייה, דקה, עוד רגע, וגלעד שליט ישתחרר. חכו חכו, תכף, אל תגידו שלא אמרנו לכם. אז זהו, כלום שבכלום לא יצא מכל כותרות הענק הללו, וגלעד חוגג יומולדת שני בשבי.

           

          ההבדלים בין שלושת העיתונים בסיקור היום דרמטיים:

          מעריב חוגג את היומולדת של גלעד על פני חלק גדול מהשער, חגיגי, בפונט ענק (בן כספית) עם צילומי ילדות מהאלבום האישי שלו (בלעדיים, נו, בטח), פלוס כפולה שלומה, 2-3 המוקדשת לאירוע.

          ידיעות מינורי, הפנייה קטנה לטקסט של איתן הבר (המשך בע' 6, חצי ממנו מוקדש לשליט), שנפתח כך:
          "הילד שבי אומר לכתוב ישירות לגלעד שליט...אבל השכל יודע שהוא לא יקרא את הדברים". ????

          ואילו הארץ מסתפק בטורון קטנטון בע' 2 בלבד.

          כלומר, האחד מחבק ומתלהב, השני מזכיר באיפוק, והשלישי, לצאת ידי חובה.

          מה כל זה ישנה למהות, והאם התלהבותו של זה או ריחוקו של ההוא יועילו לעצם העניין? אני סקפטית.

           

          והכי מקורי: עדיה אמרי אור על החייל השקט שאנחנו לא מכירים. היא כן מכירה. וגם סקופ: מי צילם את התצלום שהפך לקלאסיקה.


          ח"ח לצילום היום, שער הארץ: ילד מקפץ על גג מכונית הקצין שחולץ, אחרי שהוצתה (רויטרס).


          אסף וייס מסביר למה לא צריך להפוך את סלוגני הרבובודיה לכותרות ראשיות, אבל גם לא להוציא אותם מהקשרן, הדרשות השבועיות.
          נו באמת, אבל קשה להתאפק, אתה יודע. זה כל עסיסי, צבעוני, צהוב ומקומם.


          רדיו חלש
          לידיעת בן כספית מנכון להבוקר (גל"צ), וכן לבעל המפעל בו נמצאה היעל: כן, יש גן חיות ותיק ומפואר בפתח תקוה (זה גם כתוב בראש הידיעה). כל ילד יודע.


          לחם עבודה
          דרוש/ה גרפיקאי/ת למחלקת אינפוגרפיקה בדהמארקר.
          מה צריך? שליטה בתוכנות פריהנד, אינדיזיין, אילוסטרייטור, פוטושופ.
          nserper@haaretz.co.il


          בלוגלנד
          מז"ט למאבד תמלילים החוגג שנתיים ימים.

          יובל דרור, בציטוט בלעדי: "אני מודה לכל האישויות הפיקטיביות שהביאו אותי עד הלום".

          ועכשיו, פרסום ראשון: כ-2,000 מבקרים מגיעים לגלוב מדי יום.
          חסר לי רק דיווח מיוחד ואני מסודרת.

           

          ובהזדמנות זו: דרוש עורך לשוני לגאידמק.

           

          שוב תודה לגולדמונד, שהביא אתמול את הקטע הקאלטי ממעריב על הילדה המחוננת במסיבת החתונה האשדודית. השאלה שעלתה - האם זו אגדה אורבאנית?

          ש"ח, למי שדילג על פוסט.


          צרות בכותרות
          "אם אתם לא יכולים לקרוא את זה - אולי נולדתם בקיץ" (מעריב, אתמול, על קוצר הראייה של ילידי הקיץ). נא לא לחפש היגיון.


          השיר של עמיר
          Porno for Pyros , להקתו של פרי פארל (סולן ג'יינז אדיקשן ומייסד פסטיבל לולפאלוזה) בשיר הרגוע-להפליא Pets .


          לפני פיזור
          זה לא קרה לי שנים: השעון הפנימי השתבש וקמתי מאוחר מהמתוכנן (אולי כי אני קמה כל בוקר בחמש?). אשר על כן דפדופיי קצרים מתמיד. אולי (אולי) אעשה השלמות בערבו של יום, וייתכן שאפילו אגרור את ישראל היום מהצומת ואטפל אליו.

           

          vlvtunderground@gmail.com

           

          דרג את התוכן:
            35 תגובות   יום שני, 27/8/07, 07:28

            לשפשף את העיניים
            למה מעריב נותן פתחון פה בשער העיתון להבלים של הרב עובדיה בנוסח "החיילים מתים כי הם לא שומרים מצוות", כשמטרת כל אמירה תקופתית שכזו היא ללבות אש ולהכעיס? תידחק לה האמירה האווילית לעמודים האחוריים כידיעה צדדית, במקום לתת במה לפרובוקטור מספר אחת בישראל.
            הוסיפו לזה את הסיפור המוזר על פיטורי הגננת הלא צנועה כביכול, והנה, יחסי הציבור של ש"ס עובדים חזק.

            ידיעות מדווח בשערו על סקר מסעיר: הישראלי רוצה עוד שישה ס"מ, ולא מה שאתם חושבים (כך במקור), אלא בגובה. בעמודים הפנימיים זוכה השחקן יובל סמו לבוקסית נאה משלו תחת הלוגו "הנמוך בבידור". אבל מה גובהו של אותו סמו? לעולם לא נדע. לא מידיעות, לפחות.

             

            כותרות מעריב וידיעות משלימות זו את זו באופן ספרותי: בעוד מעריב מדווח על הכוונות, אי"ה להעניק לנו טייסים חרדים (ומוסיף קורטוב סקפטיות בכות' המשנה "נשמע דמיוני"), מעניק ידיעות מבט ראשון! בלעדי! מיוחד! על הבונקר האטומי של ממשלת ישראל בהרי ירושלים, עמוק באדמה. כלומר, אנחנו לא ממש סומכים על חרדים בשחקים, ומעדיפים מיגון טוב יותר
            (ונא לא לקלקל את הניתוח הציורי עם הטענה העובדתית: מה הקשר בין האיום האיראני לבין חרדים בשחקים).


            תנו לו עיתון
            וגאידמק קנה עוד כפולה בעיתונים, ובה הוא מתלונן על שאולמרט לא אומר לו תודה.
            זה ברור: האיש צריך עיתון משלו, ומיד.

            אנטומיה למתקדמים 1

            אופס, רון פודכלבניק מפ"פ בטח היה בג'אנקט עם קתרין הייגל מהאנטומיה של גריי ועכשיו גם הדייט שתקע אותי (אלוהים ישמור) יחד עם לסלי או'טול ממטרו UK, דטס וויי השאלות לא מאוד שונות.

            אנטומיה למתקדמים 2

            גידי שפרוט כתב לבלייזר על שיכורים שפגעו בעצמם בחסות האלכוהול.

            כתבה חביבה מאוד, אלא שלפחות חלק מהסיפורים מופיעים גם באתר פרסי דארווין.

            אין שום בעיה עם הסתמכות על מקור/ות, אבל הוגן לתת קרדיט, לא?

            הנה הפולני שכרת את ראשו, חותך האשכים, אטילה ההוני (אם כי פה אפשר לומר - ידע היסטורי רווח), טביעה בכיור המטבח, הסטודנטים מטייוואן והכשת הנחש.
            אתר פרסי דארווין הוקם על ידי אישה (מסתורית), בוגרת ביולוגיה מולקולארית מאוניברסיטת ברקלי, שאספה את הסיפורים, וידאה אותם והרימה את האתר המוצלח. הנה ראיון איתה.

            תגובה על כך, אותה ניסה א', ששלח לי את הפרטים, להעלות לווינט, לא פורסמה.


            עוד חצי אצבע (ובדל מאתמול)
            ידיעות תל-אביב הביא את מפת הקווים החדשה של התחבורה הציבורית, רק שכחו שם לצרף מקרא או לפחות לציין את האזורים על המפה. פעם קראו לזה מפה אילמת?

            עמית קוטלר ראיין אתמול בהמגזין את אסי דיין (הוא מתראיין יותר ממני אפילו) על התפקיד שלו בחופשת קיץ. אז ככה: ההקרנה לעיתונאים לא הייתה השבוע אלא בשבוע שעבר.
            הבמאי, דוד וולך הוא בן 37, לפי המונולוג בהארץ, ולא בן 35. ועל התסריט לגבעת חלפון 2 דיבר איתי דיין כשראיינתי אותו לפני שנתיים. כך שבואו לא נטפח ציפיות.
            יוסף סידר לא עושה סרטים על חרדים, ולכן הדמות של דיין בההסדר ובמדורת השבט היא לא של חרדי.
            בקיצור, אם למישהו חסרה דוגמא להגדרה "ראיון מיותר", הוא יכול להביא את זה הנוכחי.

            מה כן? דבר אחד טוב יצא מהראיון: אחרי שדיין השמיץ בו את שלמה וישינסקי על שהוא משתמש במות בנו, אפשר היה לראיון את וישינסקי היום, ולגבות את דבריו בנושא.

            והנה הרווחנו עוד כתבת מגזין.

            צבא ארה"ב לא מחפש בעיראק חייל ששני אחיו נהרגו (ידיעות, 15, ראשון) אלא פשוט מחזיר אותו הביתה.

            אני מתקשה להאמין שהידיעה הזו הופיעה במעריב. עונת מלפפונים חמוצים במיוחד.
            ושימו לב גם לצילום ההמחשה הדבילי.

            שמעתי כבר על כל מיני אותו מופת ותארים, אבל זה המוזר שבהם: תום אבני (מעריב) זכה בעיטור מקצין הלוגיסטיקה על השקעתו בשירות הצבאי.
            אני חייבת לקבל הסבר על פשר העיטור.


            לחם עבודה
            לדסק חדשות באתר גדול דרוש כתב משטרה, מטה ארצי, מחוז ירושלים.

            דרישות: ניסיון קודם, ניידות ומגורים באזור ירושלים.
            אני אנווט.

             

            * הייתם מדמיינים עיתונאים ישראליים יוצאים כך למאבק למען קולגה שלהם?

            * דן תדמור, עורך ומנכ"ל ידיעות שורות הפורש על האני מאמין המגזיני שלו.

            * לב"ג וקרן שמש נבחנו לתפקיד המגישה שלצד טל ברמן לתוכנית אקטואליה בערוץ 2 (מעריב). מעניין. תודיעו לי (לפני כולם) מי מכן נבחרה?


            בלוגלנד

            למרות ששמעתי עליו כבר, רק עכשיו התוודעתי לבלוג של ה(מאמם), שעושה סדר בסצנה הוורודה, כולל ולווטים ורודים להפליא במדורים הרלוונטיים.

            והנה המאמם גם בקופי שופ.


            בצער

            * הכותרת, הפרעותיו הקטנות של האדם, היא מחווה לסופרת גרייס פלי שעברה מן העולם.


            השיר של עמיר

            לא יכולה להתאפק: אתמול בלילה ראיתי במקרה בערוץ 23 פרק (ישן כמובן) מתוך זיווגים, אחת הסדרות הבריטיות האהובות עלי, ומצאתי את שיר הנושא, "אולי אולי אולי".
            ביזאר.
            ג'ק דוונפורט בחר אותו כשיר הנושא, אגב.


            לפני פיזור
            רוח רפאים תקפה את הבלוג אתמול בלילה, ושלחה לי מיילים בלי מילים, בלי כותרת ובלי שם השולח. איזה פחחחחחד.

             

            vlvtunderground@gmail.com

            דרג את התוכן:
              63 תגובות   יום שבת, 25/8/07, 11:25
               

              רון מיברג יוצא נגד מדורי הברנז'ה המסקרים את תנועותיה של סילונית הר-צופן
              תובנה משעשעת ומבריקה, אלא שהתותחים הללו של מיברג קצת מגושמים מדי ותוקפניים שלא לצורך: כולה מדורי ברנז'ה המתארים את תנועת הכוחות מפה לשם. אז מה? מישהו נפגע מכך? השתלטו מדורי הברנז'ה על עמודי הפובליציסטיקה בהם מוכפשים/מהוללים שרים, ראשי ממשלות, גנרלים ושועים? לא ולא.

              בסך הכל, קיבלנו קורטוב של מידע, ומקורביה של הר-צופן יודעים מה היא עושה כעת, וזהו. איש לא חושב שמדובר בידיעות העומדות ברומו של עולם כלשהו. מדובר באגף נישתי וקטנטון, זעום ושאינו מזיק לאיש בחלל הגדול של הרשת.


              7 ימים

              מה הסקנדל הגדול בתחקיר הבשר (שחר גינוסר)?

              כן, יש חילוקי דעות מסוימים על כמה משאיות ועל מפל קור וכאלו. עכשיו, מדובר בבשר שאנשים אוכלים באופן שוטף. אם היתה פורצת איזו מגיפת חולירע או מחלת מעיים אחרת, היה על מה לדבר. הרי לא מדובר באיזה מפגע שהתוצאות שלו יהיה רק בעוד כמה שנים, אלא במשהו מיידי ועכשווי. אז איפה האסונות הבשריים הגדולים?
              בעמודי החדשות, אגב, מתנצל ידיעות על השימוש בתצלום של בשר חי בפרומו שהיה בשבוע שעבר לכתבה, בזמן שתנובה משנעת רק בשר ארוז. נו, הקטנה בבעיותיה של הכתבה.


              גילי סער
              , דוגמנית בדימוס, שחקנית, בסיסטית וזמרת, מתראיינת (יסמין לוי). בליד בכתבה נכתב "בילדותי תמיד זכיתי בתואר הטוסיק הכי בולט ויפה. הרגשתי מלכה..."

              בילדותי? אני תוהה בתדהמה, ואז מחפשת את הציטוט שלה בכתבה, והנה הוא: "כנערה תמיד זכיתי בתואר 'הטוסיק הכי בולט והכי יפה'.

              אז מי הפדופיל שערך את הכתבה הזו?

               

              חשבתי שיהיה לי משהו להגיד על הסיפור לכודים, 4 דקות טיסה ביום, של רוני דונביץ', אבל אין לי. ספר טיסה שאסור לטוס איתו בעיתון יומי? משונה. וגם: עלמה ולמה הקמפיין הנרחב?


              7 לילות

              אני מוחה בתוקף על שמרחק נגיעה לא מופיעה ברשימת הסדרות הישראליות הכי טובות

              מי כן?

              בטיפול/ שבתות וחגים/ הכל דבש/ פרשת השבוע/ הבורגנים/ שוטטות/ לתפוס את השמים/ אהבה זה כואב/ תיק סגור / מעורב ירושלמי/טלנובלה בע"מ

               

              אחרי שהכותרת "דנה קמה" ליוותה את הראיון איתה, למה צריך לחזור עליה בדיוק שבוע אחרי, בביקורת על הדיסק?


              מוסף שבת

              דנקנר מוולווט, ויוצא נגד ועדת המדרוג של הארץ, בו נכתב בשבוע שעבר: "אנשים שאומרים שמילואים זה כיף בשבילם".
              את המשפט הוא מכנה "דחקה שינקינאית עבשה" ואת האנשים "שכתבו, ערכו ואישרו לדפוס את המילים האלה" (לידיעת דנקנר: עורכי המוסף) "מנוולים ובהמות גסות; נמושות רב-תרבותיות".

              אחחח, השנאה, השנאה.


              פרומו

              וגם מנחם בן, שאומר על ישראל היום "ממש לא עיתון ששווה להרים אותו מהרצפה".

              אהמממ.


              מכתבים למערכת

              אהבתי את המכתב של מיקי שטיין (חפשו חפשו), מחלק של עיתון הארץ, התמה על המגמה הירוקה של העיתון, לעומת החלוקה שלו בשקיקי ניילון קשי-מחזור. הו, הדיסוננס.


              צרות בכותרות

              דווקא ח"ח לכותרת "עוד חוזר הטיגון" (גלריה שישי, על פופולריותו של הצ'יפס)

               

              "הלוחש לכוסים" (העיר, על סאגת המין הפרברטית של אנגלמאיר). לא יכולה להתרגל. מה תעשו לי.


              שוביניזם בצמרת

              "גיל פרנק כבר לא נהנה מלפרק ברים או בחורות" (כותרת משנה, פרומו)
              וכמו שכבר התריע יניב (כותרת משנה, סופשבוע)
              "...הוא לא רק עבר על כמה מהאקסיות שלו. המיתולוגית שבהם הפכה לאשתו"

              על הטעות בז/נ כבר התרעתי, אלא שלא הזכרתי את ה"עבר על האקסיות"

              אני מניחה שמרדכי חיימוביץ, הכותב עדין הנפש התפלץ.


              ידיעות תל-אביב
              ושוב מדברים על הורדת כיכר דיזנגוף לקרקע. על פני יותר מ-1,000 מילים משתרע הסיפור, אבל נועה אושרוב, הכתבת לא טרחה לציין מתי הונפה הכיכר אל על.
              אז הנה.

              הוקמה ב-34', הורמה ב-78', וכנראה תחזור למקומה הטבעי 30 שנה לאחר מכן.


              חדשדשות
              בת כמה עמליה ינאי המסכנה, שנפלה מהשובר גלים וטבעה: בת 59 כבמעריב וידיעות, בת 49, כבהארץ?


              עכבר העיר

              עמיר מנור כותב בטורו גייהנום על החתונה הממשמשת שלו עם בח"לו.

              בכל פעם אני מופתעת מחדש שגם מי שאינם חיים את המיינסטרים מתעקשים להיצמד לטקסיו המיותרים.


              סופשבוע

              למה לא זכתה כתבת האכיפה/ענישה/סמים קלים האיכותית (יוני סמאש) להפניה בשער מעריב?


              הכפולה הראשונה של הראיון עם חיים רומנו, מנכ"ל אל על נראית ככפולת ג. יפית בגלל גודל הפונט של הפתיח.


              מיילבק
              באדיבות נועה אסטרייכר:

              בהמוסף לשבת של ידיעות, ב.מיכאל כותב על ענייני בנות השירות הלאומי, אשר שרת החינוך תמיר החליטה לקצץ בשעות בהן הן מורשות ללמד "יהדות וציונות" בבתי הספר. לא ניכנס כאן לדעתי האישית על החלטתה של תמיר, אלא ניטפל, כמובן, לקטנות.

              ב.מיכאל מביא דוגמה מתוך שאלון שבו נכשל אחוז ניכר מהתלמידים: מה קרה בתאריך כ"ט בנובמבר?. התשובה הנכונה, ע"פ השאלון, הייתה היום שבו התקבלה באו"ם ההחלטה על הקמת מדינת ישראל. כל מי שלא סימן תשובה זו, נכשל.
              ב. טוען שמה הפלא שכולם נכשלו, הרי באותו תאריך לא הוחלט על הקמת מדינת ישראל, אלא על ביטול המנדט הבריטי, והקמת שתי מדינות - יהודית וערבית - ועל בינאום ירושלים בעזרת כוח מיוחד. ועל אף שבנוסח העברי של ההחלטה מדובר שוב ושוב על ארץ ישראל, במקור האנגלי אין אפילו אזכור אחד של ארץ ישראל או מדינת ישראל. רק פלסטיין, ג'ואיש סטייט וערב סטייט.
              כמה דפים אח"כ מגיע טורו של אורי אורבך, ובו הפתעה: "בכ"ט בנובמבר, החליטה עצרת האו"ם על הקמת מדינת ישראל".
              מצחיק? עצוב? מה שבטוח זה שהיסטוריה היא יותר מכל עניין של פוליטיקה, ושאת העבר ניתן לשנות ע"פ השקפת העולם.


              מייל 2, אנונימי:
              שמועות שהולכות ומתבססות אומרות שהתקבלה החלטה לגבי העורך הבא של מעריב - אבי בטלהיים. השמועות אומרות גם שהודעה רשמית תצא בזמן הקרוב. 

              אהיה מאוד מופתעת אם יתברר שהשמועה הזו (ספין?) נכונה.


              חנוך לנער

              אחת הכתבות המוזרות שקראתי באחרונה: אוסף טענות של סטודנטים שונים, החוזרים על עצמם כתוכים. כמעט כולם טוענים נגד התנהלותו של חנוך מרמרי כרמ"ח תקשורת חזותית בבצלאל.
              מרמרי ענה בכתב על הטענות. לא ברור לי למה הוא כותב שלקוראי העיר/ כל העיר מגיע יותר, בעוד שהכתבה התפרסמה למעשה בדהמארקר.

              יכול להיות שבהעיר /כל העיר לא רצו אותה?
              23:39 - אמיתי זיו, בעל הכתבה, מעדכן: הכתבה התפרסמה בכל העיר. דהמארקר התלהבו ורצו גם.
              שירלי מוסיפה שהעיר החליטו שלא לפרסמה.


              פר-סו-מות

              לפני כמה חודשים התחילו ידידיי, כותבי לחץ חברתי, שניהם עורכים בדסק הארץ, לתבל את שיחותינו המעמיקות בביטוי "דוגרי". התחלחלתי: מה עובר עליכם, אחים שלי, צעקתי, תוך שאני מורטת את רעמתי, הרי מושג זה מימי הפלמ"ח הוא!
              נזפו בי השניים וטענו שאיני מבינה דבר מימיני ומשמאלי, ושדוגרי זה לוהט, חם-אש. והנה היום, פותחת העיר ומה רואה? כפולת פרסומת למזגן טורנדו עם הסלוגן: "דוגרי, מזגן פצצה!". לסתותיי המעונות נשמטו בתדהמה. צדקו הנערים.

               

              רציתי להגיד משהו על כך שארקאדי גאידמק מפרסם את פלאפון, אבל נגמרו לי המילים.


              לחם עבודה
              העולם בטלטלה: עורך דסק החוץ של ווינט, עמרי לבנה, עבר לישראל היום, וגם בידיעות
              עזב שלמה פפירבלט הוותיק תפקיד זה.

              VTV

              ענת גורן יצאה לפצח את ריקו שירזי ("מיוחד, מיוחד, מיוחד", זעקה הכותרת המיוחדת כמה פעמים במהלך הכתבה) ונסלי ברדה טסה לחפש את הישראלי המכוער באיה נאפה. שתיהן חזרו בידיים ריקות. שירזי התברר כשה תמים, ואיזה באסה, לא מכיר את טוני סופרנו, והישראלים בני ה-18 בקפריסין - נו, לא ראינו שום דרמה בהתהוות, ואיש מהם לא ביתר מיטה/מזרן.
              ואגב שירזי, גם אתי אברמוב ואורון מאירי בהמוסף לשבת של ידיעות לא חזרו עם ראשו בסלם.


              מי בשער

              7 ימים: מובילי בשר
              G: צביקה פיק
              סופשבוע: עיר לבנה, אילוסטרציה
              7 לילות: דרור קרן, אסי דיין ויעל פוליאקוב
              פרומו: ליאל קולט
              מוסף הארץ: אולמרט ומזכירו


              בלוגלנד
              אורי קציר הגה לוח ימי הולדת של הבלוגרים. רוצים להצטרף?


              צפניה בן שבתיאל יוצא מהמחתרת ומגלה שהוא אביעד קידרון (עורך דף הבית של תפוז ובעל מיזם הבלוגים גרייפס).


              לחם עבודה
              כתב התרבות החדש של טיים אאוט, המחליף את אביהוא קדוש הוא יובל אברמוביץ', שחוזר שם לסיבוב שני.

              בגלובוס גרופ מחפשים רכז/ת הפצת סרטים (פסקה שלישית, לא להתעצבן).


              קוראים בקפה

              כמה משעשע. כמה פאתטי. אחד הבלוגרים הודיע על פרישתו. מאחר שההכרזה לא עוררה כנראה רעש רב כפי שציפה, וההמון לא פרץ בבכי תמרורים ובהפצרות איקס, תישאר! הוא מחק את הפוסט אחרי כמה שעות. העסקונה הבלוגרית מעבירה אנשים מסוימים על דעתם.

               

              ועוד פוסט שנמחק, של יוסי בן טוב.

              לא הספקתי לקרוא אותו, אבל זה מה שנכתב עליו באייס
              ועדיין לא הבנתי את הסיפור. 


              תוספת: סיפור צהוב לשבת

              ישנה בארץ זמרת מפורסמת. לזמרת בן שמעולם לא התראיין. לאחר השתדלות של אחת ממערכות העיתונים הסכים הבחור לפתוח את פיו. כתבת יצאה אליו וראיינה אותו ממושכות. בסוף הראיון התחרט הבחור וביקש ממנה את הניירות שמילאה (לא הקליטה). היא סירבה וטענה שמדובר ברכוש שלה, וכי תיידע את המערכת על בקשתו.
              הבחור נעל את דירתו והודיע לכתבת כי לא ייתן לה לצאת עד שתעביר לו את הדפים, ופצח בקללות, דחיפות וגידופים
              .
              לאחר מכן התקשר לאמו שהתקשרה לעורך המוסף שביקש מהכתבת לתת לבחור את החומרים. אחרי שעה ארוכה שוחררה הכתבת הנסערת.
              העיתון לא פרסם דבר בנוגע לתקרית. בטח ובטח שלא את הראיון.


              השיר של עמיר

              עמיר כידוע נח בסו"שים, אבל אוהד שלח לי את שיר המחאה האנטי מלחמתי הלוהט המשותף של איאן בראון מהסטונס רוזס ושינייד אוקונר.


              לפני פיזור
              וואוו, מוקדם, לא?

              vlvtunderground@gmail.com

               

              דרג את התוכן:
                31 תגובות   יום שישי , 24/8/07, 11:26
                 

                אגודת העיתונאים הצעירים, (כלומר שיר נוי פיינר), הזמינה אותי לדבר בפני חבריה. שאגיד לא? מה פתאום. אפילו שאני כבר כמעט חודש לא עיתונאית, באתי אתמול (חתכתי מהעבודה בשעה הלא סבירה ארבע וחצי) כדי לדבר בפני אנשים צעירים מאוד הלהוטים להיות עיתונאים, אלוהים יודע למה. ומי הרצה להם לפני שהגעתי? אלון בן-דוד.

                 

                באמת שרציתי לשאול אותם למה בדיוק הם רוצים להיות עיתונאים, אלא שהיה לנו זמן קצוב, שעה בלבד, ומתברר ששעה, כולל שאלות, זה ממש לא מספיק זמן כדי להתוודע לאנשים ולשמוע מהם קצת עליהם, כך שהשמעתי את מה שהיה לי, וזהו, גורשנו אחר כבוד מהאולם שהוקצה לנו בבית אגודת העיתונאים בתל-אביב, הרי הוא בית סוקולוב.

                 

                מתוך כ-20 צעירונים שהיו שם, לשניים יש בלוג. חלקם לא שמעו כלל על velvet, כך שהתחלתי את כל תולדות מבראשית. בכל שיחה שלי הבראשית זוחלת עוד קצת ועוד קצת אחורה. היום אני מתחילה מאוגוסט 2005, כשתמי מוזס מכרה את חלקה ברייטינג לעופר נמרודי, ואו אז החליט גם יובל נתן לעזוב את עריכת העיתון ולפדות את חלקו בו. ואת ההמשך מכירים הנוכחים כאן.

                 

                לפני כשתי הרצאות שיניתי את מערך השיעור: עכשיו אפשר לשאול אותי שאלות תוך כדי. השיטה עובדת מצוין, מאחר שכך אני יכולה לסטות לכל מיני דרכים צדדיות, ולהרחיב במקומות שהנוכחים רוצים שארחיב, כל פעם על פי מידת ההיכרות של המאזינים את הסיפור.

                 

                הנה כמה מהשאלות שנשאלתי במהלך אחר הצהריים הקצרצר והן מפוזרות נושאית ורצפית:

                 

                  - מה אמר עופר נמרודי, שלא בחר בך לתפקיד עורכת רייטינג, אחרי שנודע לו שאת היא ולווט?

                תשובתי: כלום, אין לי מושג אם הוא קרא את הבלוג.

                  - האם התקשורת השתפרה במהלך הזמן שאת כותבת את הבלוג?

                  אני: חייבת להודות שממש לא.

                  - אז למה את ממשיכה? לא נמאס לך?

                  אני: לפעמים נמאס, והתחושה הסיזיפית לא מרפה, אבל אני מאוד אוהבת לכתוב, ואני מאוד אוהבת את הבלוג, ואני גרפומנית, ומאז שעזבתי את העיתונות בטח ובטח שאני צריכה מקום לכתוב בו, ואת זה מספקים לי שני הבלוגים שלי.

                  - לא פחדת שאחרי שתצאי מהארון אנשים, חברים, קולגות, ישנאו אותך?
                  אני: לא, כי ידעתי שאני כותבת ביושר ובהגינות, ולא מגיעה להכפשות ועלבונות.
                  (little did i know)

                  - וכשכתבת ביקורות קולנוע על סרטים ישראליים?

                  אני: נקטתי גם שם באותם כללים.
                  - אבל מה עם מה שכתבת על הסרט הלפני אחרון של מנחם גולן, ימים של אהבה?

                  אני: גם שם הייתי לדעתי עדינה יותר מהמבקרים האחרים (אההמ, בדיעבד).

                  - איך מרוויחים מבלוגים, אם בכלל?

                  אני: (טוב, גם את התשובה הזו מכירים אתם) גם אם את/ה לא מקבל/ת שכר נקודתי, ישיר על הבלוג, הרי שהבלוג הוא היחצ"ן הטוב ביותר שלך והסוכן האישי הכי חרוץ שיש. דרך הבלוג יגיעו אלייך כל מי שלא הכירו אותך קודם לכן.

                  - חשבתי שאפשר לעשות מזה סרט, אבל אז אני שואלת את עצמי, מה עם זכויות יוצרים?
                  אני: אתן לך את הזכויות, עשי מזה סרט, אפילו אעזור לך באודישנים לתפקיד שלי.
                  - לא, אם למדת לשקר (שאני היא לא ולווט, בתקופת המחתרת, V) את יכולה גם לשחק.

                  אני: וואלה, לא חשבתי על זה.
                  - למה את לא מתייחסת לבמחנה?

                  אני: פשוט, כי זה לא מגיע אלי.

                   

                  היו עוד מלא שאלות ששמחתי לענות עליהן, אבל דנתי בהן פה בהזמדנויות שונות, אז אני מוותרת. חוץ מזה, אמרתי שזה יהיה רק חלק ומדגם.

                 

                ואז נגמרה השעה, והתפזרנו, לא לפני שקיבלתי שתי מתנות (!)

                האחת, ספר, משיר, בשם כולם, והשנייה, ביבשה, בטאון זרוע היבשה, מחייל וחיילת שהיו בין המורצים. כן כן. מה-זה התרגשתי.


                ולענייני חולין.

                לחם עבודה
                מסע אחר מחפש סגן/ית עורכת במשרה מלאה. התפקיד כולל עריכה, שכתוב, הפקה וטראפיק. ניסיון חובה, ראש גדול - כנ"ל. rotem_b@masa.co.il

                 

                ותזכורת

                דרוש גרפיקאי מנוסה עם ידע טוב בפלש ובפוטושופ.
                Alexey@tapuz.co.il הבנתי שיש בעייה במייל, אז שלחו אלי ואני אעביר.

                 

                ולווטת חוגרת מאת המלה.

                מה קורה באחורי של ידיעות.


                קוראים בקפה
                תוקן התקנון, אבל לא הסתיימה שביתת הבלוגרים.

                 

                ואדם שוב נפרד בגדול.


                לפני פיזור

                שלהי דקייטא קשיא  מקייטא.

                 

                vlvtunderground@gmail.com

                דרג את התוכן:
                  47 תגובות   יום חמישי, 23/8/07, 08:17
                   

                  פארי מאץ' הצרפתי מחק לנשיא סרקוזי פיסת שמִנְמוּן (צמיג) שהשתפלה מבגד הים שלו, וצרפת יוצאת מדעתה (שער מעריב). לא מבינה על מה הרעש. לידיעת אור הלר: לא רק תמונות של דוגמניות מעובדות, אלא כל תמונה כמעט המופיעה בעיתון. אז העלימו את הצמיגון הנשיאותי, אז מה? לא יכול להיות שהצרפתים עוד לא מודעים לנפלאות עיבוד/תיקון התמונות.


                  קצות האצבעות

                  מוסף הארץ

                  את הבוקר פתחתי בהתעמקות בראיון עם דוד וולך, במאי חופשת קיץ שעולה היום. אחרי הראיון הזה כבר לא נותר לי שום חשק (שלא לומר זמן) לדפדף בכל השאר.

                  הראיון כולל פתיח קצר ולאחר מכן מונולוג אחד ארוך של וולך, בלי שהמראיין (אלון הדר) יתערב עם שאלות, ניתוב והכוונות. זה לא אומר שבמהלך המפגש והראיון לא נשאלו שאלות, וזה לא אומר שלא היה שם דיאלוג בראשיתי, אבל בתוצאה הסופית נשמע רק קולו של וולך. אני לא יודעת אם זו החלטה של הכותב או של העורך, אבל במקרה הזה היא נכונה מאוד. בכלל, המעבר הזה של אדם בין שני עולמות תמיד מרתק אליו (לפחות אותי) בכבלי קסם. אז הנה, עוד דרך אטרקטיבית לכתוב ראיון.

                   

                  גם את הראיון עם לארס פון טרייר אקרא בהמשך.

                  שני במאים בגיליון אחד? מפתיע.

                   

                  אחת ההפניות בשער הארץ היא ל"איך מתלבשת שרונה פיק" (במוסף).

                  זה באמת מעניין מישהו? נדמה לי שאפילו קוראי מעריב לנוער לא עוסקים בסוגיה. כלומר, זה בסדר כעמודון במדור הרלוונטי, אבל הפניית שער?

                   

                  ידוע הוא שאיני עלמה רומנטית ושלבי ערל, ושטקסטים המלקקים לבבות שבורים שקופים בעיני. ובכ"ז, שווה לקרוא גם את שירה אלקלעי היום, בטור הבנות שלה, שמצליחה לפצח את הקלישאות הבלתי נסבלת של האהבה.


                  סופשבוע יוצא למלחמה במלחמה בסמים (יוני סמאש). נראה מבטיח בדפדוף, הטיפול בנושא, כולל ראיונות עם אושיות תקשורתיות.

                   

                  מח' הגהה
                  סופשבוע, כות' מש' של "אחים אחים", 74: "...הוא לא רק הגיע לכל מקום שדיוויד היה בו, אלא גם עבר על כמה מהאקסיות שלו. המיתולוגית שבהם הפכה לאשתו..."

                  !!!


                  צרות בכותרות
                  "הכל דבש" (לכתבה על אממ, דבש, המגזין, מעריב)


                  רשתתתת

                  אתר יס וואלה! עלה לאוויר.
                  נראה די טוב, מכמה קליקים, וכל תוכניות המקור, במחשב.


                  חמצן
                  בהתחשב בעובדה שהפרסומים מהימים האחרונים מתריעים על היעלמות הבלונדינים והג'ינג'ים, מתעוררת השאלה מי יופיע בטלוויזיה (האמריקאית לפחות), שתקועה חזק בבלונד.

                  (עדו אברהמי, מתוך Slate)


                  קוראים בקפה
                  אביתר אלעד מוולווט ומגיה.


                  אורי ברוכין העלה את המיזם החודשי שלו, הקולקטיב, גם לקפה. מדובר בלקט דובדבנים ממה שקורה ברשת. קראת את זה, נכנסת בעובי הקורה, והרי את מעודכנת למשך כמה שבועות. לפחות.


                  בלוגלנד

                  חברת ג.ל.ן טכונולוגיות המתמחה במערכות לניהול משאבים עורכת תחרות כתיבה בין הבלוגרים. בסופה יוגרל נגן אם.פי4.

                  תחרות? יוגרל? אז מה הרעיון?


                  VTV

                  קירשנדון צוחקים על עברם הצבאי של אנשי 10 אפרופו מתקפת המשתמטים המצורעים.

                  ניצן הורוביץ לחם באנטבה. כן כן, כנסו תבינו.


                  ספורטיV
                  שמעון, אוהד בית"ר, מסביר לעולם מה זאת אהבה.


                  מז"ט

                  לאמיר בן-דוד, עורך טיים אאוט, שנולד לו בן.


                  השיר של עמיר

                  Again של הלהקה הבריטית המשובחת Archive, בהופעה חיה בצרפת, שם הם זוכים להצלחה עצומה. חלק ראשון וחלק שני (כן, זה שיר ארוך).


                  לפני פיזור

                  אפילו אני שוקלת להשתתף בתחרות בחירת החיה הכי חמודה בעולם.
                  רגע, לא ברור שאיזה גור פנדה שחור משקפיים יזכה בתחרות?

                  vlvtunderground@gmail.com

                  דרג את התוכן:

                    מציצנות

                    0

                      

                    28 תגובות   יום רביעי, 22/8/07, 08:13

                    האסונות שלנו
                    כותרת ראשית במעריב: פדופיל שהשתחרר מהכלא.
                    מצד אחד, סוף סוף כותרת שלא עוסקת בתככים במשרדי הממשלה ואמירה מופרכת זו או אחרת, מצד שני, הכותרת שייכת לז'אנר הפחד ואימה ברחובות. הנה הצלחנו להפחיד אתכם עוד פעם, ובגדול.
                    בכלל, העיתונים מוקדשים הבוקר לזוועות מכל הסוגים: הפדופיל המאיים עליכם, הכדור התועה בחוף ניצנים שפגע בילד, תאונת האבוב באילת, חולת סרטן נטולת תרופות.

                     

                    בידיעות, אגב, מתפננים על הפדופיל: "המציץ מחוף מציצים", ע' 13.

                     

                    ידיעות מעדיף עמוד ראשון בחרוזים (קצת כושלים, אבל לא נורא:

                    "הבשר מזיע מחום"

                    "ברחנו מהעולם התחתון" (בעלי חפציבה)

                    "תאונה בים האדום"

                     

                    אני תוהה על מה היו מתבססים העיתונים אלמלא היו עשרה אסונות חדשים ביום כדי לרענן את ערכת הצקצוק והפחד הקולקטיבית והפרטית.

                     

                    ואגב פחד, חרדה ואימה, אז מי כותב את הסיפור בהמשכים על "לכודים במחלקת עסקים", שיפורסמם בידיעות מיום שישי?


                    עו"ד ועוד

                    לי-אור אברבך כותב במעריב שהעו"ד והעיתונאי ארנון בן-יאיר, בנו של היוע"מ לשעבר מיכאל בן-יאיר שייצג את אביו מול השופטת דליה מארק הורנצ'יק, סיקר במקביל את משפטיה לדהמארקר.
                    הכלכלון, כך מעריב, בירר את הדברים מול בן-יאיר ולא מצא בהתנהלותו טעם לפגם.
                    ובכל זאת, סימני השאלה נותרו.
                    לעניות דעתי, בו ברגע שעורך דין הופך לעיתונאי במשרה מלאה ומתחיל לכתוב באופן שוטף על ענייני משפט, הוא לא יכול לצאת ולבוא יותר בהיכלות כעו"ד.

                    סיפור נוסף על קשרים משפטיים/משפחתיים בדהמארקר דווח פה באפריל האחרון.
                    ופה מופיעה תגובת המארקר.


                    הבנו
                    אם אתמול דיווח מעריב על שכר המגישות בטלוויזיה, למה היום יש דיווח מתוקצר נוסף על כך (כלכלה)?


                    מונית הכיף
                    מלך הביצה (מעריב) מספר איך אסי דיין כמעט הבריז לתוכנית של ליאור שליין אבל בסוף התעשת (חלקית, הוא נרדם בשידור).
                    "אפילו הזמינו לו מונית שתיקח ותחזיר אותו", מתרגש המלך - לא, זה ממש לא "אפילו". כל מרואיין, ולו הנידח שבנידחים זוכה למונית שתיקח אותו ותחזיר אותו.


                    מי משתמט?

                    ידיעות מנסה לאזן את המתקפה על הסלבז שלא שירתו בצבא בכתבת מגזין ב-24 בה נתנו לשחקנים/זמרים לצאת נגד המרדף אחריהם.


                    אנה את באה?

                    שלחתי לאנה פרנק הבעת השתתפות בצער על דבריו של אופיר פינס עליה, והיא הגיחה מהמחתרת באופן חד פעמי ושלחה לי את קורותיה:

                    אני בסדר
                    החופש הגדול דווקא עבר די נורמלי. ההורים לקחו את מרגוט לאשפוז בגלל התת-משקל (זונה, כרגיל), אבל ישר דחפו לה זונדה ותוך 48 שעות היא שוב ישבה בסלון, משחקת עם האוכל שלה וגונבת את האהבה שאמורה היתה להיות שלי (אבא, פטר). מה גם שירדן אלמקייס הבריזה לי מהקייטנת סלבז והתפדחתי ללכת לבד (אחרי הכל, אני כבר לא ילדה), אז ישבתי כמו בהמה בבית, נשנשתי, עשיתי חוברות לחופש ושיחקתי בפלייסטיישן.

                    אלה לא החיים שלי

                    יופי יופי, אבל למה את לא כותבת לפינס ולרה"מ? מה, אין לך מודעות פוליטית? את לא שומרת על כבודך?
                    ושימי לב להבטחה בכיתוב של ווינט ושל נענע כאחד: היית מקבלת קצבה.


                    צרות בכותרות
                    "שחתיין"

                    (על שחקן שח בגן חובה, ידיעות)

                    מה?


                    הפונט החדש

                    מוסף ספרים ממשיך עם הניסוי בפונט החדש, נעם קוראים לו, כמו שהסבירו לנו המעצבים הגרפיים בשבוע שעבר. מה זה אומר לגבי התקבעותו של הפונט בהארץ?


                    לחם עבודה

                    תוספת: דרוש גרפיקאי מנוסה עם ידע טוב בפלש ובפוטושופ.
                    Alexey@tapuz.co.il

                     

                    לאתר בתחום הבריאות דרוש עורך תוכן.

                     

                    עידוק טוען שייתכן ונוויל ברודי ייעצב את נענע 10. העיצוב הנוכחי של האתר, אגב, הוא זמני.
                    אף שעלה ממש עכשיו.

                     

                    ליאור ליברובסקי, כתב הברנז'ה של וואלה! עבר לאייס, לאותו תפקיד בדיוק.


                    קוראים בקפה

                    יאללה, נו, חיפוש בפוסט! נמאס לי לחפש חלקיקי פוסטים שלי דרך גוגל.


                    רשתתתת

                    אתרי האינטרנט של הח"כים הדתיים.


                    בלוגלנד

                    נחמיה שטרסלר לא מרענן את עמדותיו על חוק ההסדרים.

                    למה באמת שירענן?

                     

                    גל אלון, מיועצי לשכת רה"מ, על ניצולי השואה.


                    מז"ט

                    היום יומולדת לאשת הברזל הלא פמיניסטית, אביגיל בכלר!


                    השיר של עמיר
                    דיוויד סילביאן - אורפאוס.


                    לפני פיזור
                    חום קל.

                     

                    * עדכון: עקב מחאת הקהל הוחלפה הכותרת, אם כי אני חוששת שהמוחים לא ממש מכירים את הקטעונים שפורסמו כאן במשך חודש תחת שם העט הזה. אני מציעה שתיכנסו ללינק הרלוונטי. בנוסף, הקישור נעשה בגלל דברי הפינס, אם זה לא ברור.

                    vlvtunderground@gmail.com

                     

                     

                    דרג את התוכן:
                      67 תגובות   יום שלישי, 21/8/07, 10:28

                       

                      עורך ומנהל דהמארקר קפה, אדם שוב, עוזב את תפקידו אחרי שנה סוערת ואינטנסיבית.

                      מה הלאה?
                      הוא מנהל כעת מגעים עם שתי חברות גדולות בתחום האינטרנט על מיזם חדשני.

                      סלמאת, בהצלחה ולהתראות בעיר הגדולה.

                      דרג את התוכן:
                        53 תגובות   יום שלישי, 21/8/07, 08:07

                        עליהום
                        הקרב נגד המשתמטים בידיעות נמשך. והיום, נושא שלא דובר עליו זה שנים: הסלבז המשתמטים.

                        טובי כתב גם הוא בגנות הקמפיין.

                        לידיעת שלומי ברזל: לא המדינה משסה את הציבור בסלבז, אלא דווקא העיתונים.


                        הבא בתור
                        רק בשבוע שעבר דווחנו על היעלמותן הצפויה של הבלונדיניות, והיום על סופם הקרב של הג'ינג'ים (מעריב, לפי נשיונל ג'יאוגרפיק). מי יידון לכליה בשבוע הבא?


                        הפוליצר
                        יש כבר מועמד לפוליצר של הצילום בשנה הבאה: צילום של ילד דומיניקני עירום, על רקע ההוריקן שפקד השבוע את ארצו (אי-פי-אי, ידיעות). אם מישהו יכול לסרוק - מעולה.


                        צרות בכותרות
                        "האורך כן קובע" (על החופש הגדול, ידיעות)

                         

                        "והמבין יבין" (חיים יבין, 24) יש עוד וריאציות יש על השם שלו שלא חשבנו עליהן ב-39 שנים האחרונות?


                        הבנות הנכונות
                        נראה שיבין לא רוצה לגמור יפה את העניינים עם גאולה אבן. מה באמת יש לו נגדה? "אם אתה לא מוצא כוכב שיחליף את חיים יבין, מישהו דומה לי, אז אולי כדאי לקחת איש חדש מבחוץ"

                        כמה צניעות מחד ופרגון לאבן מצד שני, מדהים.

                         

                        הערכת השכר של המגישות (ע"פ מעריב)

                        מיקי חיימוביץ - 180 אלף בחודש
                        יונית לוי - כ-70 אלף
                        גאולה אבן - כ-40 אלף


                        פר-סו-מות
                        מירן פחמן משווה בין הקמפיינים של רייטינג ופנאי פלוס.

                         

                        המודעה של פנאי פלוס עם קופסת הגפרורים מזכירה לי שער כלשהו של 7 לילות. מישהו זוכר?

                         

                        צביקה א. על הפרסומת של אלטשולר שחם.


                        מח' הגהה

                        על מה אנחנו מתעצבנים הכי הרבה אם לא על שיבוש שמנו. וזה מה שקרה לעדיה אמרי אור בישראלי, במדור הציטוטים, שם הוכתרה כעדיה אמרי מור. טוב, את אשמה, עם שם כזה, למה ציפית?


                        אצבעות ורודות

                        אליזרין מוולווטת את כתבת הבלוגרים המשווקים שהתפרסמה בסופשבוע (ויש לה גם לינק בנרג').


                        לחם עבודה (חדש!)
                        דרוש/ה עורך/ת תוכן מוכשר/ת, מחונן/ת ומחובר/ת לעולם בכל דרך שהיא, עם ניסיון עריכתי מוכח למשרה סופר-מלאה לעבודה משרדית שוטפת. ממש לא מהבית.
                        לפנות אלי.


                        בלוגלנד
                        הבלוג החדש של נתי יפת, לשעבר עורך חדשות נענע, מחשבות פוליטיות.


                        קוראים בקפה
                        נמרוד הלפרן סגר הבסטה.

                        מאחר שאני כותבת את הפוסטים השכם בבוקר עכשיו, ולא ממשיכה להתעדכן במתרחש בקפה במהלך היום, החמצתי את הטרגדיה החדשה (אסתי), סעיפי התקנון שהתחוורו פתע.

                        אני לא מייצגת אף אחד ולא דיברתי עם איש (מההנהגה): אני יותר ממשוכנעת שאיש לא ייגע בתכני הפוסטים ולא יעשה בהם שימוש בניגוד לרצון בעליהם החוקיים. כך שאם יורשה לי, טיפה, סליחה, החרדה קצת חורגת מגבולות הסביר.


                        השיר של עמיר

                        פעמיים Voodoo Chile על הבוקר, עם שני ענקי גיטרה.

                        המקור של ג'ימי הנדריקס בהופעה בוודסטוק, וקאבר של סטיבי ריי ווהן , הופעה מ-1983 .

                        הגיטרה נמסה בין אצבעותיו.


                        לפני פיזור
                        Hold on.
                        כנראה שזה מיועד לי. ממני.

                        vlvtunderground@gmail.com

                        דרג את התוכן:
                          27 תגובות   יום שני, 20/8/07, 07:39
                           

                          במסגרת המאבק של ידיעות במשתמטים יוצא היום אלכס פישמן נגד מתן הטבות למי שהשתחררו על ידי קב"ן. הנתון שהוא מביא (של האחראי על בריאות הנפש במקרפ"ר), ש-50 אחוז מהמשתחררים על סעיף נפשי בכלל בריאים בנפשם, גורם לו לקפוץ ולצאת חמס נגד מתן ההטבות לכל משוחררי הקב"ן. הכותרת הראשית כמובן מתלהמת בהתאם:
                          "צ'ק מהמדינה לכל משתמט"
                          לא, אני לא אומרת שיש לצ'פר את המשתמטים, אני רק חוששת מהעליהום על כל מי שבאמת שוחררו על סעיף נפשי בצדק ובדין, שגם כך יש עליהם אות קין.
                          חוץ מזה, אומר אותו קצין בריאות נפש "50% מהאנשים הללו - עם המוטיבציה והערכים הנכונים - היו יכולים להמשיך ולשרת בצבא".
                          מוטיבציה וערכים נכונים זה לא משהו שיכול הצבא להעניק בזריקה אחת מזורזת. זה תהליך שצריך להיעשות במשך שנים. כך שהאמירה הזו של אל"מ גדי לובין נכונה אולי, אבל לא מתאימה לסיטואציה. באותו רגע נתון לא היו מסוגלים המשוחררים-המתחזים במירכאות להמשיך יותר.
                          לזה אפשר להוסיף את ציד המכשפות המטורף אחרי עברי לידר, עם הכחשות גורפות של קצין חינוך ראשי אתמול בבוקר על כל מיני מכתבים שיצאו או לא יצאו אליו, והרי לכם מדינה בסחרור לא מבוקר.
                          אפילו בן כספית, שיצא בראש חוצות ובזעם קדוש נגד ג'קו אייזנברג לפני כשנה מבין שמישהו פה עבר את הגבול, והפך את לידר האומלל לסמל שלא בצדק.


                          מיילבק
                          עדכון: פה הופיע בהרחבה סיפורו של חייל שכתב בלוג, אלא שמפקדיו כנראה לא ישבעו מכך נחת. אמש ביקש ממני החייל להסיר את סיפורו מהפוסט. אני עושה את זה כדי לא לפגוע במעמדו בצבא, מסיבות הומאניות גרידא, ומשאירה רק את תקציר הסיפור ואת תגובתי. 

                          "אני חייל, ופה בדהמרקר קפה הייתי ידוע כ..... שפכתי את לבי בבלוג מבלי כוונה לפגוע או להרע לאף אחד...דברים שכתבתי... עומדים להיחשף ללא רצוני. והשאלה היא למה? הטענות לגבי זלזול בתפקיד, כתיבה גסה ופגיעה בהומואים פשוט מגוחכות. מי שלא נאה לו שלא יקרא".
                          * * *

                          אממ, אהיה לרגע דניאלה היקרה. XXX העלה בבלוג בשעתו כמה צילומים אטרקטיביים שלו. כמו כך התבדח על מפקדו. כמו רבים וטובים, לא מבין הדוגמן בחאקי שאין דבר כזה לכתוב "בלי שההוא יידע". אם הבלוג באוויר כל העולם קורא אותו, ואם לא קורא, תמיד יימצא מי שיספר לו, לעולם, מה כתבו עליו.
                          אני לא יודעת מה אומרות הפקודות בצבא. אני כן יודעת שכדי להתראיין צריך אישור מדו"צ שמו"צ. אולי עדיין אין בצה"ל חוקים לגבי כתיבת בלוגים, קל וחומר לגבי XXX הכותבים בלוגים, ויש צורך לרענן את ערכת ההוראות. בינתיים, XXX,  למה שלא תדבר עם המפקד שלך?


                          מודעות הזנות
                          ידיעה שנפסלה לפרסום באחד האתרים (לא רוצה לפגוע בכותב/ת) משיקולי עריכה (בקיצורים):

                          המטה למאבק בסחר בנשים-עצו"ם וארגון משנים קיימו ב-16 באוגוסט עצרת מחאה נגד פרסום מודעות זנות בעיתונים ידיעות אחרונות, הארץ ומעריב והמקומונים שבבעלותם...

                          ... עמוס שוקן טען בראיון לערוץ 1, כי אין בכוונת רשת שוקן להפסיק את פרסום המודעות במתכונתן הנוכחית והוא אינו רואה בכך כל פסול. שוקן טען שאם זה מותר למגזין בננה, גם לו מותר.
                          ...רוני אלוני סדובניק מהמטה למאבק הבסחר בנשים: "3 העיתונים מהווים רשות רביעית במדינה דמוקרטית, רף הציפייה מהם לשמירה על החוק גבוה אף יותר בשל חשיבותם המוסרית והערכית. כשעיתון יומי  נוהג לפרסם עמוד של מודעות זנות כשלצדו עמוד של מודעות תכנון ובנייה שעליהן סמלי המדינה, ומאחוריו עמוד תשבצים לילדים הדבר מטמיע מסר חינוכי בקרב הדור הצעיר, כאילו שוק הזנות והסחר בבני אדם לזנות הוא נורמטיבי".

                           ...אלוני-סדובניק נשאלה בעצרת מדוע בחרו להפגין דווקא מול הארץ ולא מול ידיעות או מעריב והשיבה "מעמוס שוקן אנחנו מצפים להרבה יותר, הארץ נושא את דגל חירויות הפרט, ומתהדר בעמודיו הקדמיים במיטב לוחמי זכויות האדם כמו גדעון לוי, יוסי שריד ואחרים, כשבדפים האחוריים בעיתוניו משגשג שוק סחר בנשים לזנות". לטענת המפגינים, שלושת העיתונים משמשים גם פלטפורמה לגיוס נשים לעיסוק בזנות, בכך שמפרסמים מודעות "דרושים", בסגנון "בנות ליברליות לעבודה מכניסה בדירה דיסקרטית".

                          הטלוויזיה החברתית על ההפגנה והמודעות.


                          מצחיק מאוד
                          עוזי בלומר, מראיין רציני בגלובס טיוי, ידידי מנוער (חדשות), מנסה לראיין את ירון פרידמן, שהיה פעם כתב שוק ההון בגלובס.
                          הקטע לא שודר כמובן, אך דלף מרצפת חדר העריכה ל
                          מטהקפה.

                          אחד מהפספוסים היוצר מצחיקים שראיתי אי פעם, כולל כל הסצנות שהורדו בפיצ'רי ענק. יגאל שילון יכול להתבייש בפינה.
                          למעשה מדובר בקונספירציה שתביא את עוזי, שלא מתעניין בי יותר, לפה. עוזי הוא מהאנשים שאומרים עליהם בפגישה מקרית אחרי 20 שנה, יואו, איך לא השתנית, ומתכוונים לזה. במובן הטוב של האמירה.
                          אני מציעה להקים בגלובס טיוי תוכנית רצפת-חדר קבועה.


                          Rewind
                          צרות באמ-אמא של הכותרות:
                          "בנות השרות הלאומי יותר מדי ימניות" (ידיעות, ראשון)
                          שירות, רבותי, שירות.
                          זה לא שבכתבה עצמה לא כתוב שירות, כן? אבל ראבק, טעות בכותרת ראשית?

                           

                          ח"ח לכותרת "התעללות מתחת לחגורה" (מעריב על ההתעללות של סמל מחלקה של גולני)

                           

                          "שרי גבעתי חמה מדי עבור ה-MTV" (מעריב, על קליפ פרובוקטיבי שלה). נו באמת.

                           

                          "מחקר: מי שהולך לבית כנסת חי יותר" (הארץ אחורי. דיייי!)

                           

                          ידיעות, ע' 14, הידיעה על השליח שהוכה: פסקה אחרונה חוזרת פעמיים בווריאציה קלה.

                           

                          מכירים את מי שקוראים על מחלות ומיד מפתחים חרדות/סימפטומים? קוראים לזה תסמונת הסטודנט לרפואה.

                          ידיעות החליט אתמול לבחון את גבולות עצביי הרופפים עם סיפור על מחלת צחנת הדג, בה חולים 500 ישראלים, הנובעת מחוסר באנזים מסוים במערכת העיכול, הגורם לאדם להצחין כדג.

                          ומה הכותרת? נכון: "הדג מסריח מהראש". למה? ככה.

                           


                          לחם עבודה

                          דוריה למפל (סבא שלי וסבא שלה אחים, כן?) תערוך את וואלה! סלבז במקום פיני אסקל.
                          דוריה, רכילות? מה יגידו במשפחה?

                           

                          גאולה אבן תגיש את מבט עם מישהו. עכשיו מחפשים אותו. אולי צביקה, שהשידוך שלו עם יוניתקל'ה כשל ינסה גם ברוממה?

                           

                          לי-אור אברבך במעריב כותב: "מהערוץ הראשון נמסר כי לצד אבן יתיישב בעתיד גם מגיש זכר".
                          מגיש זכר? מה אנחנו, בבונים בגן חיות? כנראה שכן.
                          בהארץ כתב אסף כרמל "לצדה של אבן יגיש גבר", שזה כבר סביר.

                          ורז שכניק בידיעות: "טרם נקבע מי יגיש את המהדורה לצדה". הכי אחלה.

                           

                          וחנה בית הלחמי מוסרת:
                          בי"ס יסודי ברעננה מחפש בדחיפות מחנכת לכיתה ה' ומורה לאומנות.

                           


                          מח' שיווק (שלא קמה ולא תקום)

                          מנהל שיווק שלח לי לינק לעכבריו, וביקש שאחוו"ד. כתבתי לו שהם חמודים מאוד, אבל שעכברים צריכים להיות נוחים ויודעי-גלול ואת זה אני לא יודעת. כך שלמעט חמידות אין לי שום דבר פרקטי לומר עליהם.


                          קוראים בקפה

                          לפני כמעט שבוע, כשהקפה הפך דלוח במיוחד העליתי שאלות בפני מי שצריך, על מה שקורה כאן (טכנולוגית, אנושים זה כבר בידי אלוהים), קיבלתי תשובות וכתבתי אותן כדי שהנוכחים, המתהלכים כסומים בארומה, יידעו במה מדובר.
                          בינתיים, כאמור, חלף כמעט כשבוע, והקפה מתנשף כקטר האחרון בעמק יזרעאל מוכה המלריה, כשבכל רגע ריאותיו יכולות להכיל פחות ופחות אוויר. בימים האחרונים ידענו את הקיפאון, ההתנתקויות, האפס צפיות, היעדר הכוכבים. גם את הפוסט עם הבאג (יותר מ-800 אלף צפיות) העומד בראש רשימת הנצפים איש לא טרח להסיר.

                          אנשים החלו לארוז את פוסטיהם, לגלגל את יתדות האוהל ולהספיד את הקפה בפומבי.
                          מה חסר, נו, מה חסר? נכון! שמי שמנהלים את הקפה יתייצבו בראש פוסט ויספרו מה בדיוק קורה וירגיעו את ההמונים. קצת יחס חם לא הזיק לאיש מעולם.
                          נכון, אז הטוקבקים יתנפלו - או לפחות חלקם - על הכותב, אבל אלפים אחרים יעריכו (טוב, אולי כבר מאוחר) את העובדה שמישהו מתייחס אליהם ואל יצירותיהם ומסביר להם שקרה כך וכך, ושטובי המוחות עובדים על זה, שזה פורס מז'ור, ושיהיה בסדר.

                          חבל, חבל הפספוס האנוש הזה ברמת יחסי/הנדסת האנוש.

                           

                          בלי שום קשר נזכרתי הבוקר בידידנו הפרובוקטיבי והעלום ב"ב. חיפשתי לראות אם כתב משהו באחרונה, ודווקא מצאתי משהו יפה.
                          החיים במחתרת לא מיטיבים פה עם איש, ב"ב.


                          השיר של עמיר

                          UNKLE מגיעים בעוד שבועיים לארץ, להופעת הפתיחה של Nine Inch Nails .

                          הנה Rabbit in your headlights  - שיר כבד, וידאוקליפ עוכר שלווה.

                          עם ת'ום יורק.


                          לפני פיזור
                          עמיר הבטיח לשוב. נראה אם יקיים.
                          עדכון: אופס, עמד! כבוד.

                           

                          vlvtunderground@gmail.com

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה