כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    ארכיון : 9/2007

    22 תגובות   יום ראשון, 30/9/07, 08:05

    אם במקרה לא הייתם פה כמה ימים ואינכם נוהגים לקרוא פוסטים לאחור, והחמצתם את ההצעה האטרקטיבית הבאה:

     

    לחם עבודה
    אביעד קדרון עוזב את עריכת עמוד הבית בתפוז (כי התעללתי בו נמרצות) אחרי ארבע שנים, ועל כן דרוש /ה (בדחיפות, הוא מתכוון לטוס לירח) עורך/ת חדש/ה.
    המשרה מלאה, חמישה (5) ימים בשבוע, מהמשרד (ר"ל: לא מהבית),
    9:00-18:00++, כולל עדכוני שבתות וחגים.
    לא, אי אפשר, תוך כדי, לעשות בי.איי, אמ.איי או לכתוב את הדוקטורט.

    לא, גם לא לצוד דובים באנטרקטיקה.
    לא, אין משרת תוכן פחות תובענית כרגע.

    דרישות


    נמרצ/ת, בעל/ת ניסיון בעריכת טקסטים (ולא של תוכן שיווקי בבקשה), תחומי עניין רבים ומגוונים, השכלה כללית שלא תביך אתכם במונית הכסף או ב-1 נגד 100, התמצאות בז'אנר, חיבה לתוכן גולשים (בלוגים, פורומים) וכישרון לדוג מתוכו את המיטב, יכולת לכתוב משפט תקני באופן עצמאי מבלי שיגיהו ויערכו אותו, כישורים טכניים מסוימים, יעילות, מהירות, שנינות וחושהומור ובקיאות בשחיית חזה ופרפר ברשת.

     

    עדכון: שני פוסטים (זה השני) שכתב אביעד בעבר על עריכת עמוד הבית. קראו, זה יועיל.

     

    vlvtunderground@gmail.com

    דרג את התוכן:
      36 תגובות   יום שבת, 29/9/07, 10:01
       

      ההבנה שאלכוהול מעלה את הסיכוי לחלות בסרטן השד בקרב נשים היא לא חדשה. מחקרים על כך מפורסמים כבר עשור לפחות. כך שאני לא מבינה מה מחדש המחקר הזה ולמה ממשיכים לחקור את הידוע?

      הידיעה מתפרסמת כמובן בכל העיתונים, לא רק כאן. אף כתב בריאות לא קם כדי להגיד שאין שום חדש במידע הזה?

      אזכורי עבר: למשל כאן. ופה ושם ועוד אחד מפורט (ב"מהי השפעת התזונה"), ואזכור אחרון לבינתיים (יש עוד מיליון).


      הלכו לעולמם
      בצירוף מקרים פרשו מהעולם הרב אברהם שפירא והעיתונאי והסופר ישראל סגל. הרב שפירא זוכה במעריב לעמוד 3 שלם. סגל רק חלק מע' 6.
      בידיעות לעומת זאת שניהם מופיעים בע' 13. זה לצד זה.
      בהארץ צופפו השניים יחדיו לע' 5, כששפירא בראש העמוד.
      אז מה זה אומר, שבמעריב סבורים שיש חשיבות כה גדולה לרב, ראש ישיבית מרכז הרב במשך שנות דור, שקרא לחיילים לסרב פקודה בעת ההתנתקות, עד שהוא מכסה עמוד כה קדמי? רצון לגרוף פלח מקוראי העיתונות החרדית?

      מאידך, יונתן לרנר מתלונן על שבמהדורות החדשות שלשום (לא צפיתי) התייחסו כלאחר יד למותו של הרב.


      קרנית

      בניגוד לקביעה "מיוחד למעריב", קרנית גולדווסר כתבה לשני העיתונים, וזכתה למקום מכובד בע' השער. בהארץ התייחסו באיפוק ובקטנה לאירוע, מסגרונת ותמונה בע' 3.


      מוסף הארץ

      כתבת השער, על הריסות בינת ג'בייל, התפרסמה קודם לכן בתכלת.
      1. באתר אמנם מובאת השורה הזאת בתחילת הדברים, בפונט זהה לפונט הכתבה, אבל בעיתון המודפס מופיע ההסבר באות זעירה.

      2. בפועל, תשעים אחוזים מן המאמר זהים לחלוטין לזה שהופיע בגיליון 29 של תכלת (סתיו התשס"ז / 2007) בתרגום מן הגרסה האנגלית - Azure. התוספת היא כמה פיסקאות של פטריוטיות מיליטאנטית.

      4. בניגוד לכתוב בבוקסית הנלווית של נעמה לנסקי, נח פולק אינו עורך המהדורה האנגלית של תכלת אלא עורך משנה. העורך הוא העורך הראשי של תכלת, דוד חזוני.

      5. לנסקי מציינת שפולק הוא "יהודי החי בישראל". טעות. הוא אינו חי בישראל ואינו אזרח ישראלי. לו נתפס בידי החיזבאללה, ארצות הברית ולא ישראל הייתה נדרשת לטפל בעניין.

      6. הכותרת "ניצחנו" מגחיכה את המאמר. זה ממש לא מה שפולק חושב.


      ושוב מה יש

      בתיאור מעלליו של אבריג שכח יאיר קטן (ידיעות תל אביב) לציין שהוא מגיש את תוכנית הבוקר של רשת.
      אפשר להאזין למה יש. לא אתר מושקע ומטופח, אבל מיועד להתרפקות ולשבירת קריז.


      העיר

      מנצלים את העובדה שאין מי שיבקר את העיתון בינתיים, ומפליאים בכתבת שער על אחד, בוגי בן, שיצא לשוטט בעיר בחוטיני, כדי לבדוק את תגובות האזרחים. מדהים ומקסים, לא?
      אין לי מה להגיד יותר, אבל אם ללילי טיילור (שרון) יש מה, אז בבקשה. אגב, למה לא הצעת את מועמדותך לתפקיד המבקרת?


      מפרפר
      רק החלק הראשון מעניין: מישהו צירף את אולמרט לפייסבוק.


      7 לילות

      צטט: אסקלנטה 2007-09-28 11:38:41
      נכון, נתנו להם את השער של 7 לילות, אבל אח"כ עמוד אחד וזהו??? לא פייר. חבל, גון בן ארי היה יכול לעשות כאן יופי של כתבה בועטת ולצערי זה לא קרה. היהודים - אחלה להקה, ואני חותם על כל מה שאמרו על סינרגיה ובית הבובות. הכתבה היתה הזדמנות לחבר אותם קצת למי שלא מכיר, או שלא גדל על רוק כבד. ולצערי זה לא קרה, כי כמה אפשר להכניס בעמוד אחד, חבל, חבל, חבל.

      כמה הסברים ותיקונים:
      א. זה לא עמוד אחד, זו כפולה. בדרך כלל הפריסה היא אחרת, וחלוקת הטקסט/תמונה שונות.
      ב. ויותר חשוב, היהודים לא מדברים בדרך כלל. התפלאתי מאוד לקרוא את המשפט של גון בן ארי "החיזוק התקשורתי הכי גדול שהיהודים קיבלו הוא ההתעלמות המוחלטת של התקשורת מהם".
      אין לי מושג על מה הוא מדבר. בגלגול הקודם שלי, ברייטינג, ניסינו לא פעם ולא פעמיים לקבל ראיון איתם. התפשרנו אפילו על ביקור בחזרות שלהם. תמיד נדחינו על הסף בנימוק שהם לא מתראיינים ולא מדברים, ובכלל, איכס, התקשורת מגעילה אותם. אז אני שמחה שהם מדברים עכשיו, אבל ההשמצות האלו, על התעלמות התקשורת מגוחכות לחלוטין ולא מחוברות לשום מציאות שאני מכירה.


      רמי זרנגר צילם את רות וסטהיימר עם ארגז מלפפונים. תגידו, ברצינות, זה צריך להצחיק אותי? או מישהו?


      פרומו
      הנרי דוד מתראיין ומספר כמה הוא לא פנאי פלוסי ולא מבין מה הוא עושה שם בכלל.
      יותר מדי הגיגן לטעמי, הנער (והכתבת: טל גורדון טל גורדון?), פחות מדי דיאלוג, יותר מדי מונולוג.


      סקס והעיר הגדולה
      "עד כמה ניתן למערכות היחסים שלנו להיות מושפעות מסקס והעיר הגדולה" (הנרי דוד, 28, פרומו)
      "אם אפשר ללמוד תנוחה חדשה מהסדרה הזו, אני בעד" (רות וסטהיימר, 80, 7 לילות)


      העירום של נטלי פורטמן
      ראשית אזעזע מהכותרת המוגבלת: הנאה מובתחת.
      הלאה: גם בהרוחות של גויה היא עירומה לגמרי.


      העירום של ג'ודי פוסטר
      גם ב7 ימים מתעלפים מהעובדה שאישה בת 45 יכולה לחשוף את גופה "כאחרונת הכוכבניות הצעירות בסרטיה אחים ברבש"? מה עשו לכם הברבשים?
      והאמירה, "אליך חנוך סמית" יצאה מקאברית (על מטופשת לא נדבר כאן, עיתוניש כבר עשה את זה) שלא במתכוון: הוא נפטר השבוע.
      (מה שרע בחדשות גוגל, טוב, זה לא חדש, זה שהוא לא מוביל אותך לאתרי החדשות המרכזיים עם הידיעה על פטירתו)


      TheMarkerWeek
      גיא רולניק מנתח את כותרות העיתונים, על שהזניחו את פתיחת החקירה הפלילית נגד אולמרט. תחילה הוא נוזף בעורכים ובכתבים על ההתייחסות הלאה שלהם לעניין, ואז הרצון הוא להתקומם ולהגיד לרולניק, אדוני, אי אפשר לסבול יותר את העיסוק הבלתי פוסק הזה בעשרות פרשיות שהיו או לא היו, בחקירות שיסתיימו בלא כלום, בחוסר היכולת לעקוב אחרי נבכי-נבכים משפטיים מעיקים ומשעממים.
      אבל עוד טרם גמרת לצעוק, מגיע סופו של המאמר ורולניק מודה, עייף גם הוא, כן, אני יודע שלא ייצא מזה כלום. וזה מתסכל, ומייאש.
      וזה המצב: אחמדינג'אד באו"ם משעשע יותר ודודי סלע משמח יותר ומרומם את הלב. כי כמה אפשר להיאנח ולרטון על אודות ראש ממשלה שבסך הכל מחליט איך חיינו ייראו פה, ונחשד שהוא נגוע בדברים כאלו ואחרים. מה, שנצא לרחובות כבורמזים?


      קוראים בקפה
      הטור הראשון של נועה א. במארקר וומן.


      לחם עבודה
      אייל חטב עוזב את ספורט ידיעות  וחוזר לבאר-שבע, כדובר הפועל באר-שבע.  אלונה ברקת, הבעלים של הקבוצה, התוודעה אליו באמצעות הבלוג שלו, הסלע האדום.
      חומר למחשבה לעיתונאים התוהים אם לכתוב בלוג.
      רגע, מכיר עיתוניש?


      השיר של עמיר

      פרל ג'ם עם World wide Suicide - התאבדות חובקת עולם , מתוך אלבום האולפן האחרון שלהם מ-2006  .


      לפני פיזור
      לידיעת הנופשים באילת: לא להיכנס למים.


      לידיעת ראשי המארקר: הצילו את הקפה!


      vlvtunderground@gmail.com

      דרג את התוכן:
        37 תגובות   יום שישי , 28/9/07, 10:26
         

        ההלוויה של ישראל סגל
        היום בשלוש, בקיבוץ מעלה החמישה.

        אמנון אברמוביץ' ורותם אברוצקי סופדים.
        וגם אדם שוב.


        צרות בכותרות

        הסגירות המוקדמות התישו את עורכי המוספים, ובדפדוף-על אפשר לראות את זה בשלל כותרות דהויות ומשומשות. יצירתיות? מקוריות? רבאק, חִזרו אחרי החגים:

         

        7 ימים

        "ביי גיא" (הדוגמנית שעזבה את גיא אריאלי)

        "כאן גרים בכיף" (מגמות בנייה ישראליות)
        "החומה נפלה" (על טוקיו הוטל, הלהקה הגרמנית שבאה לבקר)
        "הערבה בכתה מאוד" (מתכוני סוכות)
        "וידויים רפואיים" (חמישה רופאים חוזרים לרגעים מעצבים בקריירה שלהם)

         

        7 לילות

        "מלחמות היהודים" (השער, על היהודים)

        "המחתרת היהודית" (הכתבה)
        "סינית אני מדברת אליך" (ראיון עם אמי טאן)

        "ד"ר לק" (הצילו, ראיון עם רות וסטהיימר) וההפנייה בשער ידיעות: "הגיל והתרגיל"
        "זנב לאריות" (ראיון עם ג'וני שועלי)
        "או מיי ג'אד" (על הקולנוען ג'אד אפאטו)

        "שיחה ממתינה" (הסלולרי החדש של נוקיה)

        מוסף שבת מעריב
        "שיחת ועידה" (שער, על ועידת השלום המתוכננת)

         

        ידיעות תל אביב

        "ימי הרדיו" (שער, זה מה יש)

        "מהיר ועצבני" (מסלולי מירוצים בארץ)
        "חדר משלו" (סופר פלסטיני כותב על ת"א)

        ידיעות כלכלה
        "מתחת לאפס" (שער, איפה הכי כדאי להיות במינוס)

         

        סופשבוע
        "השינאה" (שער, ראיון עם הניאו-נאצי מפ"ת) - למה עם י'? ממתי?
        "תצאו בחוץ" (עורך המגזין ההומו-לסבי אאוט)
        "עשה את הדבר הנכון" (ראיון עם טרנדאי צמרת. שונאת כותרות בלשון זכר)

         

        פרומו
        "איך זה שכוכב" (על רינגו סטאר, בועז כהן בכתבת פרידה ממעריב)


        זה מה יש, עדיין
        ידיעות תל אביב בפרויקט נוסטלגיה למה יש ולהפגנת סמי וסוסו שהייתה במרץ 87'. שבועיים אחרי ההפגנה ירדה התוכנית מהאוויר אחרי ארבע שנים, לבקשת ארז טל. גם זה, עשרים שנים וחצי תאריך שראוי לחגוג.

        לכל מי שלא נמאס להם להעלות את גירת התוכנית של אברי וארז.


        לחם עבודה

        מה הכי מעניין במקצוע אם לא כמה אנחנו מרוויחים. וזאת הטבלה של גלובס.

        המסקנות כתובות על קיר הגבס:

        הכי עדיף להיות עורך בכיר בטלוויזיה - 25-40 אלף שקל.
        עורך בכיר בפרינט - 10-15 אלף.
        עדכון, מצעד הטעויות

        * בטלוויזיה - תחקירן מתחיל לא מקבל 24,000-5,500 אלא 2,400-5,500.
        * במודפסת: לא "סגן עורך בכיר" כי אם "סגן עורך ראשי"

        * לא יכול להיות שעורך ראשי בפרינט מרוויח יותר ממקבילו, המנכ"ל בטלוויזיה.


        גם הקביעה שהכי טוב להתקדם - מעמדית וכלכלית דרך מקצועות העריכה - נכונה, אלא אם את/ה מוגדר/ת כטאלנט-כותב/ת, ואז הכל סבבה, אפשר לנוח על זרי הדפנה, להתמוגג ממשכורת משודרגת ומהצעות מפתות ממקומות שונים, כולל מהטלוויזיה.

        הרדיו מוגדר פה כתחנת מעבר בדרך לטלוויזיה. יכול להיות, אם כי אני מכירה הרבה חולי רדיו שלא היו מוותרים עליו בשום אופן, והיו מרוצים מאוד משילוב בין השניים.

        ונעבור לטבלה: כמדומתני שבפרינט הסכומים מעט יותר נמוכים מהאמור.

        באשר לשכרו של עורך ראשי, דווקא פורסמו לא מזמן הסכומים, ודנקנר, למשל, כך דווח, אם אני לא טועה, מקבל 60 אלף שקל בחודש, כלומר כמעט 50 אחוז פחות מהמתואר.

        עכשיו, גם כשכתוב "כתב בכיר" יש בכך מן ההטעיה: כזכור, דן מרגלית עבר לישראל היום תמורת 100 אלף שקל לחודש, ואני משוכנעת שיאיר לפיד לא מקבל 20 אלף שקל (כמתואר בטבלה).


        קורעים בקפה
        אמש היה מפגש החברים של הקפה בריסורט שבנמל תל אביב (לא, לא הייתי). מתברר שהיו שם כ-1,000 איש לפי הספאמים המגיעים. אבל ההוכחה הקשה והמפדחת למצבו הטכנולוגי של הקפה היא העובדה שהתמונות משם מופיעות בנענע 10 .

        ולעורך התמונות, אם כבר, מה עם שמות?

        ומתברר שהיה שם בלגאן לא מבוטל.

        וסלקציה.


        השיר של עמיר

        Everything must go של מאניק סטריט פריצ'רז, נכתב לגיטריסט הלהקה ריצ'י ג'יימס אדוארדס שנעלם, ומשערים שהתאבד. 

        השיר הזה הוא ייצוג הולם לאלבום הדרמטי בעל אותו השם, שהוקלט לפני למעלה מעשור בצרפת ובווילס, ארצם של המאניקס.


        לפני פיזור
        בילוי נעים בשלל הפסטיבלים ובנתב"ג, למי שבדרך.

        vlvtunderground@gmail.com

        דרג את התוכן:
          54 תגובות   יום חמישי, 27/9/07, 13:34
           

          ישראל סגל הלך לעולמו.
          וזה הטקסט שלו מלפני חודשיים מ-7 ימים, על התאונה, שנפתח כך:

          "ביום חמישי, 8 במארס, מתי מוות קליני. מכוניתי ספגה חבטה ממעקה הבטיחות ואני לקיתי בדום לב. מרגע זה ואילך כל שאירע על דרך איילון מהרצליה לתל אביב אפוף ערפל סמיך..."
          וזה פוסט שאדם שוב כתב עליו במרץ.

          חבל על דאבדין.


          התעללות בעולל
          הישג פפראצי למעריב: לריסה טרימבובלר ההרה (ההריון עשה לה רק טוב) על השער (צילום: אלי דסה). אני מקווה שקיבל בונוס מרשים על כך.
          הכותרת לא מטילה ספק לרגע, והולכת על הכי הארד קור שיש:

          "תינוקו של הרוצח".

          לא יודעת מה יכול להציל את הילד מהחיים המחכים לו ומהנידוי שיהיה מנת חלקו. מה יגיד כשישאלו אותו מה עושה אבא?


          דילן נועל
          טל שניידר (מעריב) מדווחת מוושינגטון שבוב דילן התפלל נעילה. אז למה לא הגיע לארץ לחגים? אולי בשנה הבאה עלל"ט.


          מגזין סוכות (ידיעות)
          כך חולפת תהילת עולם. יש פה ראיון עם סיינפלד, שערך אמיר קמינר בקאן, אבל השער הוא, כן, גיבורת כוכב נולד, מארינה. אני במקום סיינפלד הייתי נעלבת. הראיון נחמד ומשעשע, וכן, אותי מעניין לדעת מה יש לסיינפלד לומר יותר מאשר למארינה (אף שכזכור הייתי מצביעה לה, אם הייתי מצביעה).
          אני מתחננת, תפסיקו  (ואני משוכנעת שזו עבודת עריכה) לדחוף שמות של כוכבנים ישראלים לתוך הראיונות האלו, זה מעצבן במיוחד, מקטין את האיש עליו מדברים, פרובינציאלי ולא  מצחיק. למשל:
          "תשע שנים לקח לסיינפלד להתגבר על ההאנגאובר של המילניום ולהבין שאם נמרוד רשף עשה קאמבק, גם הוא יכול..."

          או:
          "בסרט 'הקומידיאן', שעקב אחרי סיבוב ההופעות שלו במועדוני סטנד אפ קטנים וחשוכים שאפילו קטורזה היה מתלבט..."


          נכון מארינה מ. מצולמת בשער עם בלון מסטיק?

          הנה עוד אחת שמצולמת באותו אופן בדיוק. קוראים לה ג'סיקה אלבה.
          ואוי לעיניים: ראו את נטלי פורטמן לימינה (תודה לקוני למל).

          אני תוהה אם שחקניות לא שוקלות מחדש אם להצטלם בעירום לסרט, כשהן יודעות שדקה אחרי שהסרט ישוחרר לאנשהו תבודד תמונתן ותציף את הרשת, מנותקת מהקשרה.

           

          מאאארינה על כתבי הרכילות:
          "אני רוצה לפגוש אותם, בא לי לראות מתי הם הולכים לחטוף את הגידול שלהם ובאיזה איבר. אלה אנשים שכותבים שקרים על אנשים אחרים... אני רוצה להזמין אלי את כתבי הרכילות, אחד אחד. אני בטוחה שיש להם סיוטים בלילה"


          מח' הגהה
          "אני חושבת שאולי פעם יהיה לי חנות לבגדים" (מארינה)


          במשנה של פרויקט עיצוב סוכת החלומות נכתב ""והלולב שבאמת הכי מעניין מישהו זה אסתי גינצבורג"

          למה, מה עשתה לכם זאת? למה קשורה?


          המוסף לחג (ידיעות)
          למה צריך שני מוספים, שמישהו יסביר?

          בכ"א:
          הכותרת בשער: "עשו את ההבדל" - תרגום קלוקל מאנגלית.

          המשנה: "50 אנשים ששינו השנה את השגרה הישראלית"
          מה???
          אוקיי, מדפדפת: דב חנין, שחר פאר, דויד גרוסמן, דורון אלמוג, חוה אלברשטיין, עדי נס. כלומר, אנשים שעשו פעילות חיובית השנה.

          בין הטקסטים משובצים כמה עם הכותרת "לא עשו את ההבדל" ושם מככבים למשל אולמרט (באמת מזמן לא שמענו עליו) או הירשזון (כנ"ל).
          לסיכום, המוסף הכי אקלקטי שנראה פה בשנה האחרונה, אליו אפשר להכניס כל דבר, אבל ממש, וזה בדיוק מה שעשו בו.

          מח' הגהה
          ד. ספקטור, אני קוראת אותך לסדר: "ללבוש סטילטו"? מה עוד?


          TheMarker
          מראיין את ירון זליכה. שער. ראיון פרידה? אולי. אבל כבר היו איתו שמונים ראיונות בשנה האחרונה, סליחה, בחודשים האחרונים, ובכל פעם הוא מתכתש עם אויביו, אז למה עוד פעם? לא שמענו הכל?


          ידיעות חדשות
          למה הכותרת הראשית של ערב יוה"כ, על הכוננות בצפון, חוזרת שוב בע' 3?


          מוסף הארץ

          מה עלה בגורל תחקיר ידיעות על אחראי הביטחון באיכילוב שלטענת העיתון הציץ למטופלים בחדר האולטרא סאונד? האיש זוכה. וידיעות?
          "גאה על פרסום הסיפור, שהיה בעל חשיבות ציבורית גדולה, ולכל הדעות אף הביא לתיקון הליקויים"

           

          מה קורה כשרוצח מסוכן נמלט באזור חיפה. מחדלי המשטרה והתקשורת גם יחד.

          הקטע מבקר גם את הארץ, ששם לא הופיעה הידיעה על הנמלט כלל.

           

          מכירים אותי? אז אתם בברנז'ה.


          זמן תל אביב

          "הרגע המאושר בחיי"?

          (פרויקט חג בו כתבו סלבז על הנושא)

          לא היינו כבר בכל הרגעים ה- בחיים בשלל מוספי החג האחרונים?


          אחד הטקסטים המכוננים בפרויקט הוא של אורית פוקס המספרת על אהבת חייה "שנראה כמו מטוס f16 (כן, f קטנה בשבילכם, אל תתווכחו) מוכן לשיגור" (אמאל'ה, מפחיד)


          וגם "כמו חיה פראית הוא הורג אותי, אם אתם יודעים למה אני מתכוונת.
          ואתם יודעים למה אני מתכוונת".

          השיגו לעצמכם גיליון. לא תתחרטו.


          צרות בכותרות (וייחודן הפעם: סתמיותן)

          "כשרות או לא להיות" (גלובס, יזמות, על הכשר ליינות)

          "קונים כחול לבן" (G, על צריכת הפורנו בישראל)

          "הבת של השכן" (G, הפניית שער לכתבה הנ"ל)


          הבושה של בוש

          מה אני מתלוננת על כל מיני שדרנים שלא יודעים להגיד אחמדינג'אד, אם הנשיא בוש לא יודע להגיד "ילדים" בשפתו?

          "childrens do learn', Bush tells school kids'"

          לכד: עדו אברהמי


          מוספון אחד לשמור

          מעריב עסקים, מדריך החיסכון הגדול, או במילותיו: איך לנצח את השיטה.


          ואחד שכבר שמרנו 

          לעומת זאת, מוספון הכלכלה של ידיעות מציע מסלול ירוק, איך להשתלב בטרנד הסביבתי, אבל אני ממש זוכרת מוסף שכזה מהשבועות האחרונים, אז שוב?


          לחם עבודה
          שודרג הקרדיט של עמית שהם במוסף הארץ: עורך משנה.


          VTV
          לא צפיתי באייטם המדובר בשומר מסך, אבל זה בהחלט אייטם של מדורי ברנז'ה, לפי הכתוב. אמנון לוי יצטרך כעת להקפיד על צעדיו והתנהלותו יותר ממקודם, כי לשאלה איפה עובר הגבול ועל מה משלמים אין תשובה חד משמעית, ואם לצטט אותו עצמו, הכל תלוי בטיב המילוי

           

          האסיר, סדרת הקאלט הבריטית עולה מחר ב- Hot VOD בחינם.

          ("i'm not a number, i'm a free man")


          קורעים בקפה

          למה בחמישי בבוקר, חג, כשחצי מאנשי הקפה בחו"ל, החצי השני בצימר והחצי השלישי ישן, מהירות הגלישה הייתה כשל צב עיוור וקיטע עד שהקפה התמוטט סופית ושקע בקומה לשעה לפחות (אולי יותר, לא מדדתי)?

           

          וגם נמרוד מתעצבן על אותו דבר בדיוק.


          תוחזר Twister!

          היא סולקה אחרי שהודיעה להנהלה שבכוונתה להחליף את התמונה שלה לאחת  לא תקנית-לכאורה.
          אלא שיש בקפה אלפי תמונות לא תקניות (וראו חלק בתגובה של sleepy strange).

          מאחר שהשיטה לא מוכיחה את עצמה, אני מציעה לשנות את מדיניות התמונות בקפה. כל עוד אין שום דבר פוגעני או שימוש לא חוקי בתמונה, אין  שום רע באייקונים או בתמונות כאלו ואחרות.
          כמו ששונה תקנות זכויות היוצרים של הכותבים על הטקסטים שלהם, כך אפשר לעשות חשיבה מחדש על כל עניין התמונות (אחרי שיתוקנו כל בעיות הגלישה, האיטיות והנפילה).


          בלוגלנד

          פוסט חגיגי על מסע במסדרונות ידיעות של הספורטאים העומדים בשער.
          דוגמה מופלאה לבלוג שהחליף בעלים, וממשיך לחיות ולשגשג בגאון.


          השיר של עמיר (מחליפה: ריקי)

          הופ סנדובל האלילה שרה עם האחים מג'יזס אנד מרי צ'יין, כן, אלו עם הרעמות והמבט לנעליים, שיר על אחד שמתחנן לחזור לאהובתו אחרי שנטש אותה ומבקש עוד צ'אנס.

          קליפ משעשע, שיר יפה.


          לפני פיזור

          רעיון לפוסט של מחר?

           

          vlvtunderground@gmail.com

          דרג את התוכן:
            55 תגובות   יום רביעי, 26/9/07, 10:22
             

            השער
            מה שמשך את תשומת לבי בשערו החגיגי של סגנון היו דדיה המתפרצים של סמדר קילצ'ינסקי. יודעי ח"ן יגידו שמגרוני שוצפת קנאה פשוטה ושאצבעותיי מוריקות מאותה סיבה בדיוק. אממ, ובכן על אף האופציה שאכן זה המצב, התשובה היא לא. אני יכולה לשער שלא מעט עלו אבזרי נוי אלו ואפילו סכנה בריאותית מסוימת יש בלוק הזה, אבל האם זו סיבה לנפנף בהם מעתה ועד עולם? כנראה שכן.

             

            ההפניה
            מדובר במוסף נשים, או בשמו התקני יותר, לכל המשפחה. אין לי ספק שעורכתו (ליסה פרץ) לא שונאת נשים (נכון, היא שונאת בני אדם בכלל, ממש כמוני, אבל לא נשים באופן ספציפי), ולכן אני רק יכולה לתמוה מה הנחה אותה במתן ההפניה הנלוזה הזו (אבל המאוד שכיחה) בשער:

            "אפילו באמצע העשור החמישי לחייה, סמדר קילצ'ינסקי ממשיכה להפיל גברים ברשתה"

            גם תמיהה על פלא הטבע, שאשה באמצע העשור החמישי עוד לא קברה את עצמה באחוזת ראשונים תוך שהיא מזדחלת לתוך הפנטופלאך ומחזקת את לבה בפילולות ניטרוגליצרין מתחת ללשון, וגם האלמנט הציידי: מה עושה אישה אם לא מפילה גברים ברשתה? הרי זהו ייעודה, לא? וברגע שהיא חדלה לעשות זאת אחת דינה: צניחה מהירה לתהום הנשייה.

             

            הכותרת

            "מודל 2007 במצב מצוין"

            מכונית או לא מכונית? ברור, כמובן, כן. מוכר, מוכר? קניתי.

             

            הכתבה
            אבל עונש בא לבד: בכתבה (חיליק גורפינקל), הנפתחת בכפולה ובה צילום נוסף של המפילה ברשת, וגם כאן, תודה לאל, מפתח חולצתה אינו נעול, חוזר על עצמו עמוד שלם: כלומר ע' 27, 28 זהים. כן, יש לשער שמדובר בטעות בבית הדפוס.
            והתוכן? נו, אבא אנדריי, אלפרון, אסי דיין, שרון אלכסנדר, הילדים, הקריירה, הגברים, הבוטוקס.

            אין סיבה לומר מילה על כך, ולכן התרכזתי רק בהגשה.

             

            * עדכון לילה: פתאום עלה בדעתי - אולי ליסה בכלל בחופשה ומישהו ממלא את מקומה?
            * עדכון רביעי, 3.10: קיבלתי הבוקר את רייטינג האחרון ושמחתי להיווכח שליסה הייתה בחופשה בניו יורק (כלומר קינאתי, אבל שמחתי. זה אומר שהחושים שלי לא הטעו אותי).


            פנינית

            "כמו שעושים עם זוהר ארגוב, מחכים שבנאדם ימות בשביל להעלות אותו ולשים עליו עלי תאנה" (דנה אינטרנשיונל, פנאי פלוס).


            בלוגלנד

            תראו מה יאירוה מצא על velvet באתר המידע Answers.com?

            ועוד משהו עולמי: רשימת הבלוגרים הכי משפיעים בעולם.


            קורעים בקפה

            ואסתי החליטה לעזוב את הקפה. הפעם סופית. לא יודעת את שלל מניעיה ולא רוצה לייבב, אבל העיקר שיהיה לך טוב. תודה על פינת התרבות שלך.


            לחם עבודה
            אביעד קדרון עוזב את עריכת עמוד הבית בתפוז (כי התעללתי בו נמרצות) אחרי ארבע שנים, ועל כן דרוש /ה (בדחיפות, הוא מתכוון לטוס לירח) עורך/ת חדש/ה.
            דרישות
            נמרצ/ת, בעל/ת ניסיון בעריכה (ולא של תוכן שיווקי בבקשה), תחומי עניין רבים ומגוונים, התמצאות בז'אנר, חיבה לתוכן גולשים (בלוגים, פורומים) וכישרון לדוג מתוכו את המיטב, יכולת לכתוב משפט תקני באופן עצמאי מבלי שיגיהו ויערכו אותו, כישורים טכניים מסוימים, יעילות, מהירות, שנינות וחושהומור ובקיאות בשחיית חזה ופרפר ברשת.

            פנו אלי.


            מז"ט

            לאריאלה רביב (לשאוף לנשוף) שילדה את פיץ!

            ולחנוך דאום שהשתקע במקום השישי ברבי המכר (עיון) עם אלוהים לא מרשה.


            לפני פיזור
            מאחר שכרטיס טיסה לפריז עולה כעת 700 דולר וכרטיס ללונדון 960, תאלצו לבלות איתי פה את החג.

             

            מה יהיה עם הקפה הזה? מה? מה? מה? הניתוקים, האיטיות, אלוהים, לא סבלנו די? לא עבדנו בפרך? לא הבלגנו? לא חיכינו בגשם, ברוח ובקור שיסתיימו עבודות התשתית, השיפוצים, החלפת השרתים? לא? אז למה זה מגיע לנו?

             

            vlvtunderground@gmail.com

            דרג את התוכן:
              37 תגובות   יום שלישי, 25/9/07, 08:24

              מכל הדברים שאמר אחמדינג'אד, הכי מרגיע היה לשמוע שאין הומואים באיראן. זה מסביר הכל.

              אגב, למה הוא לא למד אנגלית עד כה?


              סססרטן

              בעניין דו"ח הסרטן של ידיעות אתמול: היום אומר שר הבריאות לעיתון שבתוך שלושה שבועות תתפרסם עמדה פומבית בעניין ממצאי הדו"ח. אם למשרד הבריאות לוקח כל כך הרבה זמן להתייחס לדו"ח של עצמו, מה אפשר להסיק כך? שהנתונים שהוצאו לתקשורת לא עובדו דיים? שיד אחת במשרד הבריאות לא בקיאה במעשי היד השנייה?


              רשתתת/ עדו אברהמי

              גוגל החזירו את שירות רוח הזמן בישראלית וכך אפשר לאתר שוב מגמות חיפוש בסביבתנו הרעילה הקרובה.

              אבל אני מטילה ספק קל בחיפוש הלזה:

              רצפות עץ הן המחופשות ביותר באוגוסט האחרון?

              למה בדיוק ואיך?

               

              ומה חושבים בטהרן טיימס על איראן? שהיא הולכת ומתעצמת, מה מה.


              מח' הגהה

              איזה חתרני ידיעות, החליט להוריד את הא' לאחמדינג'אד. ככה אפשר להכניס אותו לכל כותרת.

              (להבדיל ממעריב ומהארץ)


              מחווה לאתמול
              "...מי בטוחה, מי נוחה, מי חסכונית, מי יותר הכי טובה?" (שער ידיעות)

               

              בעמוד האחורי של ישראל היום התפרסמה ידיעה על חניך של ד"ר אבשלום קור שהעניק לו חולצה פרי עיצובו לרגל סיום הקורס של גל"צ, בה מופיע איור של קור עם הגדרה מילונית: "אבשלום קור (שם עצם, זכר): דוקטור, בלשן, סמל מין עברי". רק שלא הוא יצר את החולצות, אלא שני מעצבים, שני רבינוביץ' וקובי ליברמן (מכנים את עצמם "גוג ומגוג"). שני כותבת בקפה והנה ההוכחה החולצתית.

               

              בגלל שאני נוהגת לעתים לבלות בחללים סגורים הנעים על ארבעה גלגלים, כשבמושב הקדמי יושבים אנשים ששולטים על כפתורי הרדיו, אני נאלצת להקשיב לצלילים ולקולות שהיו מבריחים אותי מהם במהירות.

              וכך יצא לי לשמוע אתמול את שי ודרור מנסים למצוא את אחמדינג'אד במלון מדיסון (נדמה לי) בניו יורק ובאונ' קולומביה. ברור ששפתם העילגת לא אפשרה להם לנהל דו שיח אינטליגנטי עם העונים מעבר לקו. מילא זה, גם את השם, אחמדינג'אד, הם לא הצליחו לבטא בלי שגיאה.


              מחווה לשלשום

              פליקס פריש (מעריב) מספר ב"חשיפה": טרוריסטים יכולים לפתוח חשבון בנק בישראל.

              לא ממש חשיפה:

              "צ'קים ישראליים בשירות החמס" (גולן חזני, ידיעות, 4 בספטמבר)


              לחם עבודה
              ישראל היום לא יחולק ברכבת.
              כללי התנהגות לא נאותה? בעיתון ישראלי? לא יכול להיות.

              קורעים בקפה
              תפסיקו לשלוח תזכורות מייל על האירוע ביום חמישי. די. זה מעצבן. מעיק. דוחה.

               

              לידיעת טובי: סקופרית הוסיפה את תמונתה!
              עיין בסוף תגובות הפוסט הקודם.


               השיר של עמיר

              Kevin Cater , של מאניק סטריט פריצ'רז, מתוך האלבום המעולה Everything Must Go .  

              קווין קרטר היה צלם עיתונות שהתפרסם בצילומיו באפריקה, המתעדים את הרעב והאלימות.  קרטר, ששקע בדכאון קשה עקב המראות אליהם נחשף, התאבד ב-1994 . 

              כאן אפשר לקרוא עוד קצת על אודותיו, וגם לראות את התמונה שזיכתה אותו בפרס פוליצר. 


              לפני פיזור

              שוכרי הדירות בתל אביב: מתאגדים!

              7 באוקטובר, הפגנה בפלורנטין,

              12 באוקטובר, הפגנה בכיכר רבין.

               

              vlvtunderground@gmail.com

              דרג את התוכן:
                29 תגובות   יום שני, 24/9/07, 07:55

                "פתאום הרגשתי שאני נכנס לזון. הייתי בעולם משלי ופשוט לא שמתי לב מה קורה סביבי"
                (דודי סלע, אתמול)


                האם האחמדינג'אד ייצא מארה"ב בחיים? וכמה אנשים יגיעו לשמוע אותו היום באונ' קולומביה? ואיך יתנהל הביקור שלו בגראנד זירו?


                40% יותר

                ידיעות בכותרת הראשית: "עלייה דרמטית במספר חולי הסרטן בנגב" (ובע' 2 - 40%).
                האשמה: אתר הפסולת ברמת חובב.
                ומה משיב פורום מפעלי התעשייה ברמת חובב?

                שלפי דוח משרד הבריאות אין קשר בין התחלואה בבאר שבע לפליטות ברמת חובב.

                ובכלל, זיהום האוויר בנגב בירידה.

                אם זה נכון, יעברו עוד שנים עד שהנתונים (של מספרי חולי הסרטן) ישתנו.

                בכ"מ, העלייה הנוכחית (מתחילת המילניום, סליחה על המילה) בתחלואה, מעידה על חשיפה בשנות השמונים "של המאה שעברה" (מי היה מאמין שנשתמש בביטוי הזה).
                מה שמוזר זה שלנתון כל כך דרמטי אין זכר בהארץ שמתרכז בסתם הררי אשפה חיפאית.
                ובמתקן סולארי בניצנה.

                מצד שני, ידיעות הוא זה שהצמית את קוראיו בערב החג עם כוננות בגבול סוריה, כך שאולי כדאי לבדוק את דוח משרד הבריאות שוב.
                אני תמהה: משרד הבריאות העביר את הדוח רק לידיעות? אם כן למה? לא כל זכות הציבור לדעת? ואם לא, וכל כלי התקשורת קיבלו, איך זה שרק בידיעות התרשמות?


                לא מתחתנים
                המגזין מדווח בשערו על דרמה באגף פוריות הסלבז הישראלי: המונים מתכוננים לילד, והנה החדשות המרעישות: "הילה נחשון ויהונתן כהן (ההרים, V) שלא מתכוונים להתחתן" (הצילו!)
                בפנים מתברר ההסבר: הוא כהן והיא גרושה. נרגעתי. לא מדובר בסתם פריצות ובעיטה במסורת ובדת.


                מי רצח את דרור?

                "חשד: ישראלים רצחו את דרור שק" (בהודו), מעריב.

                בין היתר כותב אבי אשכנזי "הסיפור נכנס לתודעה הלאומית כיוון שהשטח בו דרור נרצח הקשה מאוד על החילוץ".

                תיקון: הסיפור היה נכנס לתודעה הלאומית גם אם הוא היה מתרחש בלב מומביי והגופה הייתה מוטסת תוך דקות לישראל.
                כל אירוע בו מסתבכים/נקלעים למצוקה טיילי המזרח הישראלים הופך מיד לכותרת ראשית. יש בכך כמה אמירות, רובן ככולן מהז'אנר הפולני:
                אל תזוזו מפה, הכי טוב בבית;
                רק צרות יכולות להיגרם בחברת הגויים;
                ובכל זאת, אנחנו נקריב את התל"ג השנתי כדי לחלץ אתכם בכל מחיר.
                וגם את כל מהדורות החדשות והאינצ'ים הדרושים במשך שלושה ימים ברציפות.


                "לעצור את הזמן"
                לא פחות ולא יותר, זו אחת הכותרות בידיעות של אתמול, ומתחת "כך תוכלו לשמור על מראה צעיר בלי ניתוח". ריצה מהירה למוסף רק בריאות מגלה עוד כתבה אחת מאלף, הדומה לחמשתלפים שנכתבו לפניה על אודות מוצרי קוסמטיקה וטיפולים קדם-סכין, ותשתו מים ועל תשהו בשמש. שווה הפניית בומבסטית בשער? למה לא.


                נשים נשים
                רחל גורדין תוהה במארקר (מחכה שיעלה לאתר) על ההבדל בין רשימות 100 המשפיעים ו-50 המשפיעות, בין גברים לנשים, בין גלובס למארקר, ולמה צריך הפרדה כזו בכלל.
                בסוף היא מסבירה שאין בכך כמובן שום ביקורת על גלובס, מאחר שהרשימות האלו רווחות בעולם, וגם טיים היוקרתי נוהג בדרך דומה.


                צרות בכותרות

                רק בחג התלוננו אנשי חיי רשת של נרג' על עיתונאים המשתמשים בביטוי נפלו ברשת (ע' "כשלי שפה")

                והנה בעמודי התרבות של היום (ברור שבמעריב) מופיעה הכותרת "עלו ברשת". אחחח.


                מח' הגהה

                * "המכונית המגויסת" לא המגוייסת (מעריב, ראשון, 16, כותרת ראשית)

                * "... ועדות היגוי שאליהם זומנו..." (מעריב, 15, שני). צ"ל שאליהן.


                השיעמום מכה בכל פה
                המגזין
                במעריב (אתמול) עם "כל פשעי האופנה" ( נו מה, פלטפורמות, סקיני ג'ינס, מעיל סטודנטים - למה בדיוק? מה עשה לכם זה?). מזמן לא ראינו.


                לחם עבודה
                מאיירים, שימו לב: אם בכוונתכם להעניק שירותים לידיעות, דעו שנכון להיום, אם האיור לא מתפרסם שלא בגללכם (נניח בוטלה הכתבה), תקבלו עליו רק 50% מהסכום שנקבע מראש. כמו שאני מכירה את הנפשות הפועלות, איש לא יוותר בגלל זה על האופציה לפרסם איור שלו בידיעות. וככה, אין שום סיכוי לשינוי.

                ואיקאה לא תפתח סניף בראשון, אחרי מחאת הסוחרים הקטנים.


                אלליי

                ישראל סגל במצב קשה. שוב אושפז.

                 

                וג'ורג' קלוני נפצע בתאונת אופנוע.

                 

                מרסל מרסו הלך לעולמו.


                סקס והעיר הגדולה

                קרי ומיסטר ביג נפגשים בניו יורק, על סט הצילומים של הסרט ע"פ סקס והעיר הגדולה. ויה סינמסקופ (שם לא יודעים הקוראים להעריך את גודל האירוע. נקווה שפה כן) ושלוחתו בקפה.
                ידיעות פרסם אתמול ידיעה גדולה על הצילומים (יניב חלילי, ניו יורק), אבל צילום מהסט לא היה להם.


                בלוגלנד
                אסף ידידי (ובן טיפוחיי) תוהה אם באמת חיוני לנו להיות מאושרים. מתברר שהחיפוש אחר האושר העלה אותו תוך כמה שעות לפסגת הפוסטים הנצפים בקפה.


                קוראים בקפה

                מפגש השתיינים והכתבנים - למעוניינים - בסוכות.


                השיר של עמיר

                פעמיים שחור  -

                Black  של פרל ג'ם, פעם ראשונה בהופעה מ-1992 , פעם שנייה בהופעה מ-2006 .

                I know you'll be a sun in somebody else's sky


                לפני פיזור

                אני יודעת שזו הדאגה הכי גדולה של עם ישראל, אבל תירגעו, גם באיביי יש אתרוגים.


                vlvtunderground@gmail.com

                דרג את התוכן:
                  43 תגובות   יום שבת, 22/9/07, 14:19

                  האם עכשיו, אחרי שהפך פופולרי כדלאי למה לפחות, ישכתב רה"מ את נאום ה"אני לא פפולרי" שלו?


                  המוסף לחג (ידיעות)

                  מאיר שלו כותב על מוסף חג מסוים שכתב בשבוע שעבר על מרקי עוף, ובו הציעה תזונאית אחת "לוותר על העוף" במרק העוף.

                  רק מה, לא ברור באיזה מוסף זה היה, ומאחר שעשיתי אתמול תשליך לכל העיתונים בבית חוץ מאלו של יום כיפור, אני לא יכולה לפשפש ולקשור לעמוד הקלון את האשם, ועל מרקי עוף היו סמוכים ובטוחים שלא קראתי בזמן אמת.

                   

                  חנוך דאום מספר איך החליפה מדינת ישראל, התקשורת ונגזרותיה אותו בסרן חנוך דאובה,
                  שלחם בבינת ג'בייל, והזניקה אותו לדבר על מעשה הגבורה שלו. משעשע מאוד.

                   

                  המוסף כולו מעוצב על נייר קלף שרוף בקצוות, כזה שעליו היו אנשים מסוימים כותבים בנעוריהם הרחוקים ברכות ושירים. המוסף עוסק פחות-או-יותר במלחמות ישראל, כלומר בעשורים האחרונים. אז מה זה אומר, שהשנים האלו נחשבות כעת להיסטוריה עתיקה הנכתבת על גבי מגילות קלף?


                  7 ימים

                  הכי אפטיבי היה שאלון הבחן את עצמך: האם אתה שבע רצון? (אגב, לא הגיע הזמן להפנות את השאלונים האלו לשני המינים?)

                  ולא ייאמן, מתוך הציון המקסימלי 35, זכיתי ב-33!
                  (במסגרת הכתבה על הפסיכולוגיה החיובית).

                   

                  אני חצויה בעניין צילומי ההומלסים: נתנו להם מצלמות לצלם את החיים שלהם, את הרחוב בעיניהם.

                  והצילומים אממ, מעניינים. אבל אני מוטרדת: מה הלאה? מה יעלה בגורלם? מה יקרה איתם מחר? מה הם עשו אתמול והיום? לא וזו לא התייפיפות נפש של תל אביבית שבעה.


                  7 לילות

                  פוריה גל (עכשיו בידיעות?) ראיינה את דודו טופז הקורס. מה שטוב בראיונות עם טופז זה שהוא באמת אומר את אשר על לבו. ובראיון הזה אפשר להבין אתו, את מה שמניע אותו, את כל המקומות בהם הוא כושל.

                  אני רק מוטרדת בסוגיה: כמה קילו הוא צריך להוריד, 12 או 20?

                  ואני מתפעלת מהחצי לוטוס בישיבה שהוא עושה בתמונה. זה לא קל בגיל 61, וגם לא לאנשים הצעירים ממנו ב-30 שנה.
                  "הראשון בבידוד" (הכותרת) - ח"ח.

                   

                  מבקרי המוזיקה מבקשים סליחה, אבל דווקא על אלבומים שהעריכו יתר על המידה. מה, אין גם מקרים הפוכים?
                  רק רונה קופרבוים מבקשת מלירון תאני שיבקש סליחה על שנתן לבנות נחמה רק 2 וחצי כוכבים.

                  ואגב, לא לעגתי לטקסטים שלהן (אם את מתכוונת אלי), רק ביקשתי, התחננתי שיימצא מי שישפר אותם. לא מתוך לעג אלא מתוך חיבה.

                   

                  נראה לי שפרויקט מוצלח יותר היה - כל הדברים הרעים, האכזריים והלא נכונים שכתבנו על אנשים במהלך השנה האחרונה. זה יכול היה להיות מזכך.


                  הדון

                  150 תגובות לכתבה על דנקנר במוסף הארץ.


                  התחלות ידיעות

                  בקרוב הנובלה החדשה של אורלי קסטל-בלום, חיי חורף. הפתיח פותח את המוסף.


                  ידיעות כלכלה
                  מהראיון עם אילן בן-דב (נווית זומר) למדתי על עוד סיבה לכשלון מעריב: "...תמיד אמרתי לעופר נמרודי 'תעשה עיתון שיפרסם דברים טובים, שיציף את האור ואת הטוב', אבל הוא לא שמע"

                  התבאסתי מכך שלא חלק עמנו תובנות על תפוז, כך שלא יכולתי להפיק תועלת אישית מהרעיון, למעט הצורך להחליט אם אני רוצה להיות במבוק או סקויה (סקויה זקוף, יכול להחזיק מעמד 100 שנה אבל נשבר בהוריקן, במבוק מתכופף ברוח, אבל אח"כ מתרומם)

                  מצחיק שבלי שום קשר הבמבוק מככב החג בעוד כותרת (מעריב עסקים) "הבמבוק הוא חבר". ולמה הוא חבר? כי זהו אחד מחומרי הגלם הכי ידידותיים לסביבה. מה-זה מתכתב עם דבריו של בן-דב.


                  עסקים מעריב

                  זה המוסף שאשמור: איך לשמור על כדור הארץ בלי להתאמץ.
                  הנה חלק ממנו.

                  אורגני בפיתה
                  תנו לכלב שום
                  לא התכוונו


                  פרומו

                  מבקרי העיתון מתנצלים בפני מבוקריהם. ככה צריך.


                  שי להב
                  לא מבין למה התקשורת (בחלקה) מתעלמת מהחדש של אריק איינשטיין.
                  אולי תעלו לנרג'?


                  מוסף יום כיפור (מעריב)

                  בחזרה לאמא של תמר ברז (נעם ברקן), שנרצחה לפני עשור בביתילי, על ידי אחד מעובדי החנות.

                  מצמרר להיזכר. נראה כאילו היה אתמול.

                  סליחה שאני נטפלת לקטנות, אבל אין כמו המשפט הזה לתאר את הזמן שחלף: "תמר היתה בדרכה להום-סנטר כדי לקנות קלטת חדשה למשיבון שהתקלקל".


                  העיר
                  סטודיו VeeCee עיצב להעיר את השער ואת פרויקט "לא סולחים". אם הדמויות בפרויקט חביבות הרי שהשער סובל מאובר-קריאטיביות לא קריאה לחלוטין. אולי תתייחסי לעיקר? מה עם הפרויקט עצמו? אהה, אין לי סבלנות.


                  בלוגלנד/רשת

                  טובי ממשיך לכתוב על מעריב ודנקנר ובכלל, אחרי הפוסט הלא מונומנטלי שלי, שנכתב בעקבות הכתבה המונומנטלית (לא לדעת גדי שמשון) בהארץ. בהמשך מתכתבים גדי וטובי. מעניין.

                   

                  ולדי דבויריס (רייטינג רמזורים) מנסה לסנגר, אוקיי, לא לסנגר, להסביר את מעללי נוער הקרסים מפתח תקווה. זהירות, כמעט 3,000 מילה, אבל שוות. גם אם לא תסכימו עם אף מילה.

                   

                  קישורים חוקיים ליום כיפר, מהאתר של yes ועד בכלל.

                   

                  אילנה הפנתה את תשומת לבי למבצע רישום לאדי, של ווינט.

                   

                  מיכל פלטי על בלוגי הסליחות

                  והנה הפוסט המדובר בה של בועז כהן, שלא היה לכם סיכוי למצוא אותו אם הייתם נכנסים סתם לבלוג שלו, מאחר שהוא נכתב בכלל ביולי 2006 ואין שום קשר, אגב, בינו לבין יום הכיפורים.

                   

                  ערוצהרשת של נרג' מתלונן על כולם ועל הכל.

                  ו-וואלה! כותבים עם סימן קריאה.

                   

                  על משא האופניים שלי.


                  קורעים בקפה

                  מה יהיה עם האטיות הבלתי נסבלת הזאת?

                   

                  מתי יחלקו רשיונות לאנשים המגיעים לפה?
                  (מבחן קבלה: שפיות יחסית, ידיעת קרוא וכתוב. בעיקר קרוא).

                   

                  יגאל שתיים חשף איזו פונקציה תמוהה בקפה, לפיה מתכנת כלשהו קטלג את השתיינים פה ע"פ מספרי הכוכבים שלהם. אני זכיתי בתואר "נולדה ותמות בקפה". באשר לחצי הראשון של ההגדרה הוא ודאי וודאי לא נכון. באשר לחצי השני, אני מאוד מקווה שהוא לא נכון.
                  בכ"מ, כמות הכניסות והתגובות הפנומנלית לפוסט שלו מוכיחה שוב: הדבר המרכזי שאנשים רוצים לקרוא עליו הוא הם עצמם ומה חושבים עליהם.

                  שאלה אחת נותרה לי: איך עלה על כך שתיים? כלומר מי גילה לו? שהרי זה לא כמו לשבת באמבט לצעוק מצאתי מצאתי.

                  ויריב חבוט הגאון פישט את התהליך.


                  היא באמת מיתולוגית, המיתולוגית.


                  לפני פיזור

                  בועז תהה אתמול למה לא מבקשים פה סליחה, והנה ההסבר. ראשית, בקשות הסליחה הקולקטיביות, וכותרות הסליחה סליחה מקהות עד מאוד את הכוונה המקורית, והתחושה שלי היא שזה נעשה מהשפה ולחוץ.

                  בשנה שעברה כתבתי פוסט סליחות מכל הלב, וזכיתי בעקבותיו לכתף קרה ולמטר השמצות במשך השנה. אז בסדר, הכל עבר, נגמר, מאחוריי, אבל אני מעדיפה לבקש סליחה ולתקן את הטעויות שלי בזמן אמת: אם אני טועה או פוגעת במישהו, אני מתקנת ומבקשת סליחה מיד. לא מחכה ליום כיפור כדי לעשות ספירה כללית ולגרוף את הכל.
                  מצד שני, אני לא מחכה לסליחות מצד אף אחד. זה לא שלא נגרמו/נגרמות/ייגרמו לי עוולות, אבל אני מעדיפה לפתור אותן בדרך עניינית יותר מאשר "סליחה". יש לי איזו תפיסת צדק מטופשת ואני משוכנעת שהרשעים/הטיפשים/חסרי ההבנה/ מעוותי המציאות/ הזדים להכעיס עוד ייענשו. אם לא בעולם הזה, אז בטוח בעולם הבא.

                   

                  vlvtunderground@gmail.com

                  דרג את התוכן:
                    61 תגובות   יום שישי , 21/9/07, 09:11

                    Sympathy , בביצוע המקורי של Rare Bird .

                    יום כיפור איט איז. חמלה, סימפטיה, וכל המילים הנרדפות. לא פחות, גם לא יותר

                    לבקשתו המפורשת של אודי שרבני.


                    כותרות של fun
                    "כוננות גבוהה בגבול הסורי" (ידיעות)

                    שאר העיתונים פחות היסטריים.

                    מעריב הלך על שער טיפה יותר אופטימי: אברם מפתח תקווה, ברק מדבר והקיבוץ שלא מתים בו (ע"ע) ובהארץ תוהים אם אבו מאזן הוא פרטנר או לא.


                    סופשבוע

                    סיפור מעניין, הסיפור של בועז מעודה ממושב אליקים (שרי מקובר-בליקוב), עם אמא שלו, שהפכה משותקת לאחר שילדה אותו. אולי כל הפרטים האלו היו ידועים למי שעקבו אחר הכוכביאדה בחודשים האחרונים, אבל לי זה היה חדש. שווה להיות מנותקת.
                    אהבתי את ההסבר שלו, אף פפראצי לא יבוא לאליקים, אבל בדיזנגוף סנטר הוא לא יכול להימלט מהם. כי פפראצי זה תל אביב, לא שום דבר אחר.


                    וגם זה על הקשישים מקיבוץ ניר דוד (אייל לוי) מעודד ואופטימי.

                    אבל "הגיל הממוצע בישראל הוא 77 לנשים ו-81 לגברים"? איזו שטות, עובדה ידועה לכל היא שנשים חיות יותר.


                    רשמתי לפני לקרוא

                    את הראיון עם אילן בן-דב (ידיעות כלכלה), בכ"ז משם מגיעה המשכורת שלי.

                    הכותרת: "גמרתי להיות במבוק" (???)


                    מי יבקר את העיר?
                    יותר מ-30 מועמדים הציעו את עצמם, כך נכתב היום במי ניצח, בריבוע שיועד לי. בהעיר עוד לא החליטו מי יהיה המבקר הבא, אבל היום מתפרסם טקטס מצוין של אדם עלום, הטוען שהיה מחלק עיתונים במשך שנים (ברור שאני מאמינה) המסביר ברהיטות, שנינות וחדות למה להיות מבקר של העיר זה עלה תאנה. הוא כותב מצוין, מעניין אם ייבחר (אני מקווה שכן) ועוד יותר מעניין איך יתמודד הוא עם המשימה.

                    סתירה קטנה: הוא בז לעצם הביקורת אותה הוא מדמה לירי כדורי גומי, וגם כחותמת גומי לרדידות (פעמיים "גומי" בטקסט כה קצר?). בקיצור: המתח גובר.

                     

                    אגב, בהעיר משוכנעים שרותי יובל ודורון גלעזר הם עורכי מעריב הבאים, וכי מדובר רק בשלב האחרון של חתימה על ההסכם.

                    אגב 2: מיותרת לגמרי ה"ידיעה" על הטלפון למרמרי כדי לשאול אותו אם הוא עוזב. אמר שלא, הכחישו בבצלאל, אז מה הסיפור? להראות שהוא יצא מגדרו בעקבות השיחה? נו, קורה לכל אחד, לא?


                    לחם עבודה
                    בקשת אינטראקטיב מחפשים מבקרי ספרים שאוהבים לקרוא ויודעים לכתוב ומוכנים להתחייב ל-2-3 ביקורות בחודש.

                    עדכון: כבר לא. המשרות אוישו. תודה לפונים.


                    זקנים

                    הכי גרוע זה להיות זקן בשוק העבודה.


                    תיקים

                    זארה הסירה ממדפיה את התיקים שמעוטרים בכל מיני שמונצעס, כולל צלב קרס. הצלב הוא סמל עתיק של דת ההינדו שאומץ על ידי הנאצים, והזארה רצתה להחזיר עטרה ליושנה, אבל הציבור מחה.


                    תלתלים
                    חמודה שרי רז הפורשת בראיון שלה (יונית לוי בולעת מילים; מיקי חיימוביץ בוכה על עניים אבל מרוויחה הון; גאולה אבן שנונה).


                    פרסים

                    מתי גולן מתלונן בטורו בגלובס על שהסופרנוס התדרדרה, ושזכייתה בפרס הסדרה הטובה של השנה באמי הוא מיותר.
                    וכה כותב גולן:

                    "זה קורה להרבה סדרות שמתחילות נהדר, ממשיכות גרוע, ומסיימות רע מאוד".

                    אממממ, creepy.


                    ספרים

                    ראיון ראשון (כנראה) עם הסופר האוסטרלי מרקוס זוסאק, מחברת גנבת הספרים.
                    ככל הנראה הארץ גם ניסה להשיג את הראיון, אבל הנה, בלוגרית מפרסמת אותו. עידן חדש לבלוגוספירה?

                     

                    עדכון
                    ועוד סיפור משמח: ידיד הבלוג, מוותיקי הישוב, שייבש את הביצות בישרא, אסקלנטה היקר מפרסם ספר, אז הנה אאוטינג: קוראים לו איציק גונן, וזה מה שכתוב על גב הספר שלו, שהפתיחה שלו מתפרסמת היום בידיעות, באגף הספרים. אסקלנטה מפרסם סיפורים גם באתר למטייל, והאחרון על הודו, בעקבות אלוהי הדברים הקטנים.


                    וילווטים

                    וויי וויי, דרור פויר ואורן פרסיקו מוולווטים בכיף.


                    צחוקים
                    נוריאל במדורו החיים יפים בסופשבוע מתייחס ליום כיפור, ובסוף:
                    "עוד פעם תשחץ ענק? שוב 'בהמה טיבטית'"?


                    בלוגלנד

                    עמית פוני על ירושלים, עיתונים, תרבות ותקשורת.


                    פיגור טכנולוגי

                    השבוע הוחלף לי המכשיר הסלולרי החדש-המקולקל. בא שליח החברה, הביא לי מכשיר חדש, העביר אליו את ה-sim הקודם והלך. ואז חיפשתי את מס' הטל' שהיו לי, ומה התברר? ששמרתי אותם ב"טלפון" ולא ב-sim. ואני שואלת, מאיפה לי לדעת שצריך לשמור ב-sim אם אף פעם לא אמרו לי?

                    שורה תחתונה: שוב בודדתי חברתית. תתקשרו.


                    מז"ט

                    לביקור התזמורת על שזכה בפרס אופיר. הסרט נחמד מאוד, אבל לא מבינה למה דווקא הוא.

                     

                    לאברם גרנט, על שייאמן את צ'לסי. הבנתי שמדובר בדרמה גדולה לאין שיעור.


                    השיר של עמיר

                    ג'ף טווידי וידידיו האמריקאים, הלא הם Wilco , בהופעה חיה, פסטיבל לולהפלוזה, 2006 .


                    לפני פיזור

                    שאלה חשובה: אז מה, צריך, או לא צריך להחשיך את הערוצים ביום הכיפורים?

                    שעות הצום: מהיום, 17:00 עד מחר ב-18:15.

                    vlvtunderground@gmail.com

                    דרג את התוכן:
                      41 תגובות   יום חמישי, 20/9/07, 08:05
                       

                      קצות האצבעות

                      ליד הלוגו של הארץ, ממש בצמוד ל-ץ מופיעה ההפנייה
                      "העורך שלא ידע גבולות
                      סוף עידן דנקנר במעריב" (גידי וייץ ואסתי אהרונוביץ').
                      בתזזית, רועדת מהתרגשות, אני מתחילה לחפש איפה הטקסט הזה. נווווו? למה לא כתוב, ככה אני צריכה לבזבז זמן עכשיו?
                      מה, לא במוסף, למוסף יש הפנייה מתחת ללוגו, כן? אופס, דווקא כן, ואפילו שער העיתון, שכותרתו "טנקנר" (כינוי שהומצא לו במעריב בעיתות מלחמה). 
                      אני לא יכולה שלא לחייך.

                      והכותרת המעולה של הכתבה: "איפה הבושה".
                      דנקנר בטח לא האמין שהמשפט המיתי שלו יחזור אליו בתנועה סיבובית.

                      הערות לסדר

                      כשרון מיברג כותב על עורכים, כולל הוא, המתייפחים מייאוש כשדנקנר היה מושך את הדד ליין ולא שולח את הטקסטים שלו בזמן, זה מצחיק, מאחר שמיברג הוא אלוף עולם במשיכת דד ליינים בעצמו.

                      כשמצוטט המשפט "הסיבות לחוסר ההצלחה להדביק את הפער מול ידיעות הן לא בתחום שלי" כ"אמר לאחרונה" בלי קרדיט לפירמה של גלובס, זה לא יפה.
                      גל אוחובסקי: "הוא מבעבע כמו צ'ולנט גרוע".
                      :)

                      תהייה
                      אם הכתבה של עמיר רפפורט על נסיונו המוגבל של אולמרט בענייני ביטחון שוכתבה למוות, והפכה מביקורתית לחיובית, למה הוא נשאר שם עד היום?
                      עמרי אסנהיים, לעומתו, שעמד בסיטואציה דומה, עזב את העיתון.

                      מרב בטיטו, שהמשיכה את הכתבה של אסנהיים ועברה אותו מסע כמו קודמיה, גם היא עדיין בעיתון.

                      "אני הסקתי את המסקנות שלי מהמקרה הזה", היא אומרת בראיון להארץ.

                      מאידך, בתיאור יחסי מיברג/מעריב, כתוב שמיברג התבקש על ידי עורך סופשבוע לוותר על טורו ו"לשרוף זמן בשטח". לא מבינה. להיות בשטח זה לשרוף זמן?

                      בתגובתו מספר דנקנר בין היתר שהוא גאה במינוי של ליסה פרץ כעורכת סגנון. הוא כנראה שכח את הימים בהם דעתו לא היתה נוחה מתפקודה ושעמד לנפנפה החוצה ממנו.

                      על יחסיו עם בטלהיים אומר דנקנר "מופת של חברות בין שני אנשים שתכונותיהם שונות לחלוטין ובכל זאת הצליחו לחיות יחד בעבודה אינטנסיבית".

                      אני כמעט בטוחה שבטלהיים מתפלץ למקרא התיאור.

                      כמה שורות אחר כך אומר דנקנר עליו: "יש לו הרבה תכונות טובות אבל אינו כותב באורח מבריק או מהדהד".

                      נפלא.

                       

                      הכי מצחיקה תגובתו על ההדלפות להעיר אותן הוא תולה ב"הדלפות מהפורום הזה (של המפטרים), רובן לא בזדון".
                      מה שנקרא, מודעות עצמית.

                      על אוחובסקי הוא אומר שאינו מבין כלום בדמויות שייקספיריות, אלא במעודה ונינט "שם הוא נחשב סוג של סמכות". אאוץ'.
                      אגב, מעודה זה מככב היום על שער סופשבוע. נפלאות דרכי הגורל.

                       

                      מח' הגהה: "פעם הגיע אליו עורכת"?
                      נדב איל, לא אייל.

                      סיכום
                      ככלל, כתבה משובחת, שמביאה את כל המופעים והזוויות של מעריב, דנקנר, נמרודי (המשבח אותו בתגובתו) וגוסינסקי, שמתברר (על פי דברי העורך היוצא, הזך כשלג שעוד לא ירד) שהוא-הוא האיש שהצעיד את מעריב לעברי פי פחת.

                      כרגיל אני חושבת על עצמי ואומרת: מה חבל שהכותבים לא ביקשו ממני את הזווית הדנקנרית שלי.


                      זאת ועוד: מאחר שעורך מוסף הארץ, ניר בכר, מקורב לרותי יובל ולדורון גלעזר, שקיבלו מנמרודי הצעה לערוך את העיתון, אני יכולה לראות בכתבה הזו מחווה כלפיהם, ומעין מתנה - דעו לאן אתם באים, ושקלו היטב את צעדיכם.


                      פינת הקומוניקט

                      מה זו הידיעה הזו על מעריב מגזינים? העתקת קומוניקט?
                      "...במסגרת המהלך יחלק בית הרעיונות ללקוחותיו ולמפרסמים שלוש מתנות הממחישות את העוצמה האדירה של הקבוצה: דג זהב, תחת הסלוגן 'רק תבקש'..."


                      לחם עבודה

                      דן ראת'ר תובע 70 מיליון דולר מ-CBS בטענה שהדחתו נבעה בגלל לחץ מצד הבית הלבן ולא מסיבות מקצועיות.

                       

                      רמי רוטהולץ מהארץ יערוך את התוכנית של גיל ריבה בהוט.

                      רתם שדות תערוך את תוכנית התחקירים של עמנואל רוזן ברשת, אותה צריך היה רוטהולץ לערוך.


                      השיר של עמיר
                      לעמיר אין מצברוח היום, אז אני מוסיפה, ברוח לבנוניות השיר של אתמול, וגם לבן-סליחות-כפרות-כיפור - לילות משי לבן של המודי בלוז, 67'. סלואו-סלואו, אה?


                      לפני פיזור
                      העיסוק האינטנסיבי בראיון הדנקנר היה ארוך במיוחד, כך שלא הספקתי לתור אחר שאר העיתונים. רק למדתי שביבי המדליף הוא הוא שיגר אותנו לסוריה.
                      ח"ח לחיים יבין ולמבט.

                       

                      vlvtunderground@gmail.com

                      דרג את התוכן:
                        62 תגובות   יום רביעי, 19/9/07, 07:49
                         

                        עליהום אולמרט
                        ידיעות שער: "אולמרט מתגאה: אני מביא תוצאות"
                        ידיעות 16: "אושר: אולמרט יקבל החזר הוצאות משפט על ההגנה בוועדת וינוגרד"
                        בהארץ הוא דווקא זוכה לפרגון היסטרי: התמונה המרכזית בשער, כשהוא שכוב, תורם דם, עם הכותרת "דם חדש". הוריי.
                        רגע, הוא באמת תרם הוא שזה צילום לצורכי יח"צ?


                        ריקוד מושחת
                        בקרוב: להקת מחול צה"לית (ידיעות) - כעמוד ושליש עמוס פרשנויות (זה הרעיון? לחזק את מעמדו של צה"ל בקרב האוכלוסיה? להרחיב את פרישתו בעיתון היומי?)
                        הופתעתי במיוחד ממאמרון הפרשנות של ניר קיפניס, החושב שכל מיזמי התרבות למשרתים האלו מקושקשים. הוא מחבר בין השואה לבין ישראל של היום וקובע שהדבר הנעלה ביותר שיהודי יכול לעשות הוא להילחם על המשך קיומנו.

                        הזהו קיפניס הציני, אירוני ואכזר מכל מלך, מדבר כאילו לא רועננה ערכת ההתייחסות ליהודי הבודד והמועד לשמד בכל רגע נתון בשישים השנים האחרונות?

                        זאת ועוד: להבדיל ממקצועות במה אחרים, רקדן לא יכול לעשות פאוזה לשלוש שנים, בטח לא בגיל 18, מאחר שזו תהיה גזירת מוות על הקריירה שלו. אז בגלל כמה עשרות רקדנים פוטנציאליים אין סיבה לגייס את סלע קיומנו לשירות פעיל למאמר מיליטנטי.


                        גאידמקי
                        יט"ב צפה אתמול בשיחה צפופה, תוכנית הראיונות של ניקלודיאון, והוא מספר על רגע שמן הסתם רוב קוראי המקום הזה החמיצו. גאידמק נשאל איזה ילד הוא היה, וענה "לא הייתי ילד. תמיד הייתי גאידמק". תשובה גדולה מהחיים, וכמו שירון אומר, מסבירה המון.


                        טפו טפו
                        חב' רויאל נפאל מתמודדת עם ריבוי התקלות במטוסיה בעזרת שחיטת עזים (ולא עיזים, ידיעות 9) וזאת כדי לפייס אל הינדי המגן על השמיים.

                        לא, ברור שעדיף להשתטח על קברות צדיקים, לבקש ברכה מהבאבא משהו לפני הבחירות ולבקר אצל הרב איפרגן ישתבח שמו. אבל להקריב עזים, מה אנחנו, בהמות?


                        היי, דפדפתי לספורט!
                        ושוב דרמה לאומית: נבחרת ההתעמלות האמנותית של ישראל שובצה לתחרות ביוון לפני צאת יום הכיפורים. משבר לאומי? תהיו בטוחים. שווה שער (ידיעות)? ברור.


                        ח"ח
                        לזמנים מודרניים על השער עם דפנה קינן (צילום: אבי הראל) מדפנה והעוגיות. סוף סוף אישה לא מפורכסת או מצועצעת. רוקרית, נו.

                         

                        ולכותרת בשער ידיעות "הטובים לטייטס" (ע' לעיל) על להקת המחול העתידית של צה"ל.
                        מצחיקה, שנונה, חמודה.


                        נו-נו-נו
                        ולעומת זאת דנה ויס מצולמת בשער סגנון כדוגמנית על (רמי זרנגר, אגב, למה אין קרדיט בע' התוכן?). לא פחות. זו ההעדפה של תחקירנית הצמרת?


                        רשתתת

                        ניו יורק טיימס החליט לאפשר גישה חופשית לכל חלקי העיתון המקוון ללא תשלום.

                        עד עתה נדרשו הקוראים לשלם עבור תכנים מסוימים. המהלך, לדברי דוברתו, נובע ממספרם הרב של הקוראים שמגיעים לעיתון דרך מנועי חיפוש, ומהפער בין ההכנסות מפרסום מקוון אל מול דמי המנוי שנגבו.
                        (עדו אברהמי)

                         

                        ישראל היום עלה לרשת בפורמט דיגיטלי פשוט שבפשוט. להבדיל מטיים אאוט, שמנסה לשחזר את חוויית הדפדוף, פה נשמר רעיון הגלילה מטה האינטרנטי. לעצלנים עוד יותר גדולים.

                        אני בעד.


                        לחם עבודה

                        כל הקו"חים הגיעו בשלום ליעדם.

                         

                        קהילת עורכי הדין חשדנית לגבי: הצעתי עבודה לשני ליטיגטורים (לא, הם לא צריכים לבוא ביחד), והם דוממים שם, בקהילה.

                         

                        גדי סוקניק יהיה (בינהיתר) יועץ התקשורת של יצחק תשובה (גלובס).
                        אני צריכה לחשוב מה להגיד על זה, כלומר חוץ מהעובדה שגדי התחבר טוב לעורקי זהב.


                        VTV
                        לא יכולתי להגיד לקרן נויבך "לא" פעם נוספת, אז באתי לדבר על פייסבוק. ותפוז.
                        (דקה 34 והלאה).
                        עדכון: איזו טרגדיה. לא לחפש אותי. מתברר שהווידיאו נשמר ל-24 שעות ואח"כ מתחלף לתוכנית הבא. כן, הייתי צריכה להעלות את זה לטיובית.


                        ספפפרים

                        ארנה קזין על קובץ המאמרים של העיתונאי אריה כספי.


                        פר-סו-מות

                        עוברים את הגבול: עכשיו זה נורא טרנדי להתעלק על גל הסליחות. המודעה של המארקר, כפולה שלמה בעיתון, היא המילה סליחות בענק, בלבן על רקע שחור (כבר מפחיד, ומעורר אסוציאציה לאבל). ומה אומרת המודעה (מקאן אריקסון)?
                        "עשרת ימי תשובה זה בדיוק הזמן להתנצל מעומק הלב מפני מירי מהמכירות, יוסי מחלק העיתונים ומזל, אישתו של איתן מהדפוס שעובדים בזמן האחרון הרבה הרבה יותר קשה בגלל הגידול הרב. אנחנו מש מצטערים ומקווים שיהיו לנו סיבות טובות להצטער על כך גם השנה".

                        הגזמתם. זה באמת מטופש במיוחד.


                        קורעים בקפה

                        איך להגיע לרשימת הנצפים אם אתם לא נמרוד הלוי? כתבו בכותרת משהו מכפיש+דבורית שרגל. מאות אנשים מאוד ישמחו לדעת מה עשיתי ולתהות אם אני בכלל קיימת (באמצעות סימני שאלה אחרי השם).

                         

                        העובדה שאנשים שולחים פוסט בדוארקפה, ברשימת תפוצה אימתנית ועוד מתנצלים על זה לא הופכת את המעשה לקביל.


                        בלוגלנד
                        גלריה על בלוגרים מוסיקליים, המתגלים ככוח משמעותי בקידום להיטים.

                        נקווה שבכתבה הבאה בנושא עמיר כבר יככב.


                        טוקבק

                        צטט: רמי הסמן 2007-09-18 21:25:55
                        בראיון שהתפרסם בדו-שבועון אדבוקייט (המוביל לקהילה הגאה בארה"ב) בגליון ה-15.09.2007, מראיין מיכאלאנג'לו סיניורייל את גלן קסלר. אגב, סיניורייל מוכר בארה"ב כמי שהמציא, קידם וסינגר את קונספט האאוטינג של פוליטיקאים וידוענים, גייז, שהסתגרו עמוק עמוק בארון ופעלו נגד האינטרסים של הקהילה הגאה. 
                        בכתבה נשאל קסלר בפירוש האם יש לו הוכחות לגבי העדפותיה המיניות של קונדליסה רייס. הוא משיב חד משמעית - לא! לכתבה ניתן להקליק כאן.
                        יש לה רקורד של תמיכה בקהילה הגאה בארה"ב (למרות שזה ממש קשה עם נשיא כזה). יש לה לא מעט ידידים שהם גייז. אבל מה לעשות, זה עדיין לא הופך אותה ללסבית. למרות שידיעה כזאת הייתה יכולה בהחלט להיות מאוד חיובית.


                        התארגנות עובדים

                        גם עובדי הסינמטק דורשים את זכויותיהם.

                        (סקופ: הייתי פעם קופאית בסינמטק!)
                        יפה שזה מופיע בעמוד הראשון של הארץ.


                        פינת הנוסטלגיה (מה נוסטלגיה? מה קשור?)

                        בהיר יותר מחיוורון
                        Procol Harum,
                        שאלתי קולגה בן 27 אם הוא מכיר או שמע. אמר לי, מה, זה מהמאה ה-14? אמרתי: כן. שלחתי לו הלינק, ואז הפטיר: פפפפ, בטח מכיר, אבל למה את מתרגמת כאילו מדובר בנערי חנות חיות המחמד ששרים לך מערבה! עניתי, כי ככה קראו לזה!
                        בתמורה שלח הוא לינק של אחד שמעולם לא שמעתי את שמו, בריאן מלו, שכמתברר זכה באמריקן איידול הקנדי לפני שבוע, והפלא ופלא, הוא מבצע (דקה 1:55) את, נכון, בהיר יותר מחיוורון שלי. מסקנה: שום דבר לא הולך לאיבוד.


                        לפני פיזור

                        כבר הסנפתם גז מצתים הבוקר?

                        vlvtunderground@gmail.com

                        דרג את התוכן:
                          46 תגובות   יום שלישי, 18/9/07, 08:09
                           

                          מעריב מתגאה היום בשער: "הספר שרומז: קונדוליזה לסבית" ובכותרת המגזין "הוצאה מהארון". הכתבה של צח יוקד כותרה ב"גאוות הבית הלבן", והיא מספרת על הספר החדש על קונדוליזה רייס, ממנו עולה, לדעת המחבר, שרייס לסבית.

                          אבל כמה מפתיע, בכתבה שהתפרסמה במוסף שבת (אותו מעריב, כן?) ב-25 באוגוסט (טל שניידר) נכתבו דברים הפוכים לגמרי.

                           

                          "קסלר סבור שהעיסוק הציבורי בחייה האישיים של רייס, ובמיוחד בעובדה שהיא חיה לבדה ללא בן-זוג ולא הביאה ילדים לעולם, הוא סקסיסטי. "אף אחד לא היה מתעסק עם זה אילו היה מדובר בגבר", הוא אומר. "רייס אמרה כי מעולם לא דחתה את רעיון הנישואין, אבל החיים התגלגלו להם והיא שמחה מאוד מהדרך שבה התגלגלו. היא תמיד היתה מרוכזת מאוד בקריירה. פעם הודתה בריאיון שלא התעניינה בהקמת משפחה. 'אולי זה בגלל שאני בת יחידה', אמרה, אך הדגישה שהיא דווקא אוהבת ילדים - במיוחד בני שמונה עד עשר"

                          .

                          ובספר, מה לעשות, אין שום רמז לכך. יש סיפור על חברת ילדות שרייס תומכת בה והיא תומכת ברייס במשך עשרות שנים, ותו לא. אף אחד מעיתוני ארה"ב לא תומך בגרסה שמביא היום מעריב, למעט כמה אתרים נידחים.

                          גם הטענה ששמה של רייס לא נקשר אף פעם בשמו של גבר לא נכונה. היא מגיעה לאירועים עם חבר קרוב בשם ג'ין וושינגטון, שחקן פוטבול שחור, גם הוא מאלבאמה.

                          אז חוץ מהעובדה שמעריב פוסח על שתי הסעיפים*, וכנראה טועה היום בגדול, מה יהיה? עד מתי זו תהיה כותרת ראשית בעיתון, נטיותיו המיניות של אדם? והאם רייס קוראת מעריב ותתבע אותו על דיבה?

                          (אגב מישהו יכול להסביר לי למה שתי? הרי סעף=מחשבה, זה זכר?)


                          מיילבק
                          "בשער של ידיעות (שני) הופיע איזכור לכתבה גדולה (יוסי יהושוע, ע' 12) על ממצאי המלצות ועדה צה"לית שעסקה במעמד הנשים בצבא.
                          פעם בחצי שנה בערך אני מעיפה מבט באתר צה"ל (זאת בניגוד לאתר המל"מ שבו העיון השבועי הוא חובה). לפני שנה הבטתי, ראיתי שהוועדה מזמינה את הציבור לכתוב בנושא. ישבתי, כתבתי ושלחתי. לא משהו לשמור במחשב. סתם עוד דבר שלי שכרגיל יצנזרו.
                          אחרי חצי שנה התקשרו מהוועדה להגיד שנמצא מקום לדבריי ומבקשים לזמן אותי לשיחה קצרה עם נציגה. באתי בלי יותר מדי ציפיות. הם עשו שיעורים וידעו שהבחורה שבזכותה קוצר למחזור שלם השירות, ההיא שנלחמת על מעמדה האקדמי בתחום הביטחון, היא הבחורה שהם הולכים לפגוש. שיחה ארוכה שהמראיין הקפיד להקליד בה כל משפט ולקבל את הסכמתי שאכן אלו הם דבריי.
                          ...היום (אתמול, v) דבריי הופיעו בעיתון עם שינוי אחד קטן: אני התייחסתי לתפקידים שאינם קרביים. הדגשתי את חוסר האמון שלי בשוויון פיזי לעומת השוויון השכלי.

                          לא קיבלתי קרדיט.
                          אף אחד לא כתב שיסמין שינדלר שהמחלקה בבר אילן מוכנה להעניק לה תואר שני בלימודי ביטחון בתנאי שתוותר על תואר שלישי בתחום היא הבחורה שיום אחד, בשאיפה, בזכותה נשים ישרתו שלוש שנים ויבינו ששוויון מתחיל בצבא.
                          מי זכו בקרדיט? קצינים, אשה אחד בתפקיד מטאטא ייצוגי וחבורת גברים.

                          יסמין שינדלר


                          אויש, חתולה

                          סיבוב נוסף בקרב כלבוטק/טיב טעם, והפעם - הגינת גורס שחתולים מחסלים עופות רכים המונחים על עגלה במפעל. טיב טעם מנסים לעצור את השידור, בטענה שמדובר בנקמה של עובדים מפוטרים. בכלבוטק מכחישים, אומרים שמדובר בשטויות, ושהתוכנית השתילה עובדים במפעל. העיקר שכל העיתונים צוהלים (ואפשר גם להשתולל עם חתולים בכותרות, כמו "חתול או תעלול", המארקר, או "מה עשו חתולים בטיב טעם", ידיעות).

                          מעניין יהיה לעקוב.

                           

                          ואפרופו לעקוב, מה עם דונה המטקבקת? צפתה בדנה וייס אתמול?
                          מחכה לה.


                          רשתתת

                          פייסבוק לא אוהבת נשים מיניקות. שערוריה.


                          לחם עבודה
                          ל-24 (ידיעות) דרושים עורכים משובחים הבקיאים במקצוע למשרה מלאה.

                          אני אצנרר.


                          למשרד עורכי דין בתחום העסקי-מסחרי דרושים שני ליטיגטורים בעלי 2-4 שנות ניסיון.
                          דרישות נוספות: בוגרי אוניברסיטה.

                          אני אצנרר (2).

                           

                          תזכורת: אני לא קוראת קו"ח ולא מתעניינת בזהות השולחים אלא מעבירה אותם בדיוור ישיר למעוניינים.


                          צרות בכותרות

                          סתם טעם רע, לא מזיקה בכלל:

                          "13 מלאו לנער וכספו נשדד" (ידיעות) על חתן בר מצווה שמתנותיו נשדדו בתום הטקס.

                          "גבר עם סלים" (24, השער) על יניב גרין, כוכב ישראל באליפות אירופה.


                          לפני פיזור

                          רק ליד פתחי החירום, כן? לא להסכים לשבת בשומקום אחר!

                           

                          vlvtunderground@gmail.com

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה