כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    ארכיון : 1/2008

    27 תגובות   יום חמישי, 31/1/08, 13:18

     

    ריקי כהן, מנהלת הקהילות של ווינט סיימה היום את תפקידה אחרי 8 שנים.

    ריקי עוברת לנרג', ותהיה מנהלת תוכן גולשים של מוצרים עתידיים.

     

    Good Luck.

     

    דרג את התוכן:
      52 תגובות   יום חמישי, 31/1/08, 07:45
       

      רוצים להוריד את הדו"ח (מ-gov.il שיש לו עכשיו פרסומת טלוויזיונית)?

       

      למעריב ולידיעות יש מוספי וינו מיוחדים, למי שרוצה לאחוז במסמך ביד. בידיעות אפילו מרקרו אותו.

      במעריב המוסף הוא במקום המגזין, כלומר הוא הוא המגזין, בידיעות זה בנוסף ל-24.

       

      בידיעות ההכרזה ברורה: "אולמרט למקורביו: חוזרים לנהל את המדינה"
      סימה קדמון מדברת על "זיכוי מוחלט", ברנע אומר "צביטה בלחי" ושמעון שיפר - "הגיליוטינה הוסרה".

       

      במעריב הכותרת היא אמנם "אולמרט לפרץ: יצאנו מזה", אבל בן כספית, יהונתן גפן ועפר שלח מתמרמרים מאוד על החלקתו של הדרג המדיני החוצה מהמטחים.

       

      הארץ: "אולמרט: הכתם המוסרי הוסר מעליי".
      ישראל היום: "כשל צבאי ומדיני"


      הפתעת השנה

      המילים הכי נפוצות בדו"ח:
      ליקויים - 213 פעם

      כישלון - 190

      דשדוש - 22
      (למה ידיעות מתעקש על דישדוש?)


      טפו, האינטרנט הזה
      הלמו אסף את כל הביקורת בדוח על האינטרנט. שוב, אין ספק שלכותבי הדו"ח אין מושג ירוק איך הדבר הזה עובד והצעות הפיקוח נראות לא סבירות. לא בכדי שפך אמש חיים רמון את מררתו ואמר ליונית לוי:

      "היית צריכה לראות את כל האתרים האלו, את כל הווינטים".

      זהו, הלך על האינטרנט, תכף יסגרו אותו.

       

      עוד חידוש טכנולוגי עליו יצא הקצף הוא הפלזמות, ועל האלופים שהעזו להיעזר בטכנולוגיה החדשה במקום לעמוד לצד חייליהם בשדה הקרב.

      הלאה הפלזמות! שרפו אותן!

      רדיו חיפה (ממון, ידיעות), כבר מתכונן למלחמה הבאה, והוא ישיק שירות סמס שידווח ברגע שישוגרו טילים לעבר ישראל.

      צריך להיזהר מהחידושים האלו. הם עוד ייכנסו לדוח על המלחמה הבאה


      רוני דניאל יורד לשוחות
      "צה"ל מג'עג'ע בין מבצע לבין מלחמה"


      VTV

      יט"ב היטיב לתאר את המבוכה שאחזה בכלי התקשורת, והבלבול והסתירות שאחזו בכולם:
      "כמעט אחרי שש בערב נעלמו כל סימני השאלה. פתאום הכל היה ברור: אהוד אולמרט חייב להתפטר. או שהוא מוכרח להישאר בתפקידו. או שהוא צריך להקדים את הבחירות. או מה שזה לא יהיה שחשבתם שראש הממשלה חייב לעשות עוד לפני פרסום דו"ח וינוגרד. צדקתם".


      מיילבק

      כותב עפר:

      בשבת הקרובה רובכם תשבו בבית, סביב שולחן שבת או שולחן קפה.

      ואז יתחילו מסביב לזרוק משפטים:

      וינורגד אמר בפירוש... הדו"ח קובע בבירור... לא שמענו שום דבר חדש...

      מה שלא תזכרו זה שבעצם כל מה שאתם יודעים על הדו"ח זה 4 עמודים שווינוגרד הקריא (במידה וטרחתם לשמוע ולא הסתפקתם בציטוטים נבחרים אותם בחרו עבורכם עורכי התקשורת).

      אתם גם תכירו בע"פ חלקי ציטוטים שפוליטיקאים אינטרסנטים משני הצדדים טרחו להקריא לכם. נטולי קונטקסט, עקורים מהפסקאות והפרקים בהם הם כתובים - ולמעשה חסרי כל משמעות. בבחינת "עיינים להם ולא יראו אוזניים".

      אהה.. הרי העיתונאים האובייקטיבים בטלוויזיה ובעיתונים סיכמו לנו את מאות עמודי הדו"ח בכמה עמודים צבעוניים עם כותרות גדולות.

      נו באמת.

      אז עומדות בפניכם 3 אפשרויות

      1. להודות שהדו"ח לא ממש מעניין אתכם ואת דעתכם גיבשתם בלעדיו - ואז תסתפקו בדעתכם המלומדת על כשלי המלחמה.

      2. לצטט פוליטיקאים ועיתונאים ולהיראות חכמים.

      1. 3. לקרוא. אפילו 2 פרקים. אולי אחד. ואז לדון בדו"ח מתוך קריאה עצמאית ביקורתית ולא מתוך דמגוגיה עיתונאית ופוליטיקאית זולה.

      2.  


      רק ברק

      נכון התלוננתי לפני כמה ימים על שאורלי אזולאי בידיעות לא התייחסה לפן היהודי/מוסלמי של ברק אובמה? אז הנה הבוקר מוקדשת לכך כפולה ב-24 (נו, כידוע: הוא בעדנו. הוא לא מוסלמי).


      בלוגלנד

      הבלוג עלה לפני כשבועיים, ומתנהל בו דו שיח בין שני תושבים - האחד מעזה ("איש השלום") והאחר משדרות ("איש התקווה") - המתארים את חייהם משני צדי הגבול. קול אחר בתוך בליל הקולות המתלהמים משני צדי המתרס.

      רצוי להתחיל את הקריאה מלמטה למעלה עפ"י סדר כרונולוגי.


      קצה האצבעות

      טיים אאוט

      מוזר, אתמול כתבה חליג ב-24 על העבודות המשונות של אבאמא של הילדה שלה, והיום מספר אמיר בן דוד בט"א, על העבודה, כלומר המחשבים שפלשו לכל חלקה בבית ומפריעים לילדים שלו. כנראה שמדובר במגפה. או בטרנד.


      כתבת השער של סופשבוע מוקדשת ללאמות הצה"ליות, "עלייתן ונפילתן". אה??

       

      ולאביב לביא מדור ירקרק חדש, "לא עוצר בירוק".


      מז"ט

      ליובל על התינוקת השלישית.

      ולחבריי, יר"י, על התינוקת החד פעמית.


      לפני פיזור

      שלג בי-ם ובצפון. אנחנו בגוש נהנים מקור מחריד ומקילוגרמים של גשם מהולים בפיח. נפלא.

      vlvtunderground@gmail.com

       

      דרג את התוכן:
        74 תגובות   יום רביעי, 30/1/08, 07:29

        בשש וחצי יפורסם הדו"ח לתקשורת והאינטרנט יופצץ, כאילו לא נכתב עד היום כלום.

        לא בטוח שאוכל להתפנות לדיונים באירועים עד הלילה/מחר, כך שאפשר פשוט להמשיך מכאן.


        יש שתי אפשרויות לעיתוני מחר: חזרה ולעיסה של כל מה שנכתב בשבועות האחרונים על הוינוגרד, או סתירת כל הדברים שכבר נאמרו. עכ"פ, גם עיתוני הבוקר מלאים בהכאה על חטא, בספירת הקורבנות והמתים, בשחזור האירועים ובתיאור הקרבות ולילות וימי האימה, בספקולציות ובתרחישים ובתבחישים ובתמונות האשמים שבדרך, ובקורבנות זה מכבר, ושוב אולמרט וחלוץ ופרץ. ויחד עם זה השלג, הקור והסערה שמתערבבים בכל.


        הכותרת הכי מקורית
        "מנהיג הוא אדם שנוטל על עצמו את האחריות. הוא אומר: 'הובסתי', ואינו אומר: 'האנשים שתחת פיקוחי הובסו'" (אנטואן דה סנט אכזופרי, מצטטת הכותרת הראשית של ישראל היום)


        צמצומים

        כפולת האינטרנט של 24 הפכה לעמוד. מה קרה? אין חומרים? יש מודעות? הכל זמני?


        קונקורנציה בערוץ הראשון

        נעמי לויצקי תגיש תוכנית ביקורת תקשורת שתיקרא מקורות יודעי דבר.

        לא נקראתי לאודישנים.


        בני ליס Vs חיים יבין
        מתברר שיש מי שנעלב מהכתבה על חיים יבין בשישי בערוץ 10.
        (מח' הגהה: הכתבה לא שודרה "אצל" שלח ודרוקר, אלא בתוכנית....)


        ארי שביט
        מתגעגע לברנע.


        שוּ דוקטור?

        לא רק אסתרינה טרטמן התהדרה בתארים משונים, מתברר, אלא גם זהבית כהן, מנכ"ל אייפקס, שלשמה הוצמד התואר ד"ר (מאונ' לאסאל בלואיזאנה) . אלא שמוסף ממון של ידיעות טוען שהתואר לא מוכר ע"י שום מוסד.
        אז זהו, היא לא ד"ר, וגם אני לא.

        ולא רק זה, אף לא סיימתי את התואר הראשון. כישלון.


        ריטה
        הבנתי ששוב לא דיברה על כלום כמעט, למרות ההבטחה להתערטל, לא?
        איציק הופמן, הרפתן לשעבר ושונא הסיקסקים בהווה כותב:
        גדעון לוי לועג לריטה ולמילות השירים שלה..." מלות השירים, הו המלים: "אני גרה מול המים/ בין שדות ובין כחול/ מעלי השמיים/ וממול ים כחול"; או: "יש ליופי פה טעם של עקבות מלחמה"; או: "כאן נושאים את הסבל בתוך סל השמחות/ כאן שותים את הצער בגביעי אהבה".

        אבל השיר נכתב על ידי יוסי בנאי, ורק הותאם ללשון נקבה.

        השיר, לפחות בעיני, יפה מאוד. גם הביצוע של יוסי בנאי נפלא.


        קונפטי

        עדנה משונה תקפה את עיתוני הנייר: עשרות פמפלטים ומוספים ומוספונים שיווקיים נושרים מהם מדי בוקר במהלך השבוע האחרון (לפחות) ומרפדים את סלוני הצחיח. מאיפה הכסף? מה קרה ובשביל מה?
        רבותי המפרסמים (שוב), אתם מבזבזים את כספכם. השליפים האלו נזרקים אחר כבוד לפח שכולו טוב. במקרה המעולה - כחול, ובמקרה הפחות טוב הם מתערבבים עם שאריות הפיצה מלילה אמש. חִשבו על זה.


        קורעים בקפה

        ישראל משלימה עם הביטלס.

        ירושלים לחרדים ותל אביב לחילונים?


         השיר של עמיר

        גם אני עורך מוסיקלי עצלן. ברגע שמתעננים השמיים, כל שירי הגשם השחוקים יוצאים מהנפטלין. אבל הנה אחד באמת טוב (ולא מספיק מוכר) : Rain  , של הביטלס .  

        אולי עוד יביאו אותם פעם לארץ .  


        לפני פיזור

        הגיל שבו יש הסיכוי הכי גדול ללקות בדיכאון: 44.

        (מעריב אחורי מסושיאל סיינס אנד מדיסין).
        איזה כיף, עברתי את זה בגיל 30. ניצלתי.

         

        vlvtunderground@gmail.com

         

        דרג את התוכן:
          89 תגובות   יום שלישי, 29/1/08, 07:08
           

          תצלום וכות' מעולים של אולמרט (אי.פי) בשער מעריב: ימינו על צווארו, תוך שהוא מנסה לשחרר את העניבה האדומה והלוחצת. והכותרת: "...גובר הלחץ על אולמרט"


          אבל ההתחכמות בשער (בן כספית) "אולמרט מדו"חדח" (ובפנים: מדו"חדחים)? די, זה מתאים לי ביום רע.

           

          בידיעות שער נטול אולמרט (למעט בול בגג), ולעומת זאת, שראפובה במלוא הדרה.


          שראפובה

          ידיעות הוא המנצח הגדול, עם צילום של הגברת הצהובה בשער (ליאוניד זינקביץ), וכמובן שהיא מכסה גם את כל שער מוסף הספורט, פלאס כפולה ראשונה מלאת תמונות. גם בישראל היום יש צילום ראוי שלה (קוקו).
          מה שיש לי להציע זה 58 שניות בהן היא נכנסת למכונית, בחסות Flix,

          בהארץ ובמעריב יש צילום ממסדרון המלון כשפרצופה מכוסה, אוי, לבושה, ובספורט הארץ מראיינים את החדרנית ואת איש הרום סרוויס, אוי לבושה 2.
          עדכון: גלריית תמונות שלה בתפוז אלבומים.


          אינת עמרי
          מגיע לציבור לקרוא את המכתב המלא של רן רהב לנשיא המדינה אתמול, לא?

          לכבוד:

          כבוד נשיא המדינה-מר שמעון פרס

          משכן נשיא מדינת ישראל

          ירושלים

          כבוד נשיא המדינה,

          בימים בהם ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, שוכב בבית החולים תל השומר, במחלקה לטיפול נמרץ מחוסר הכרה, כאשר שני בניו סועדים אותו יומם וליל, אנו תושבי מדינת ישראל מתפללים לשלומו.

          לא ניתן להתעלם מהעובדה כי בנו, ח"כ לשעבר עמרי שרון מטפל באביו 24 שעות ביממה במסירות אין קץ.

          מדינת ישראל היא מדינת חוק ובית המשפט הוא אחד ממוסדותיה החשובים ביותר. בהחלטה היום, נשאר עונשו של עמרי שרון על כנו על אף שהודה במיוחס לו וכי מדובר בתקדים במסגרתו נקבע לראשונה עונש מאסר בפועל בגין עבירה זו.

          המשפט נמשך שנים ארוכות במהלכן שילם עמרי שרון מחיר כבד הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית. כיום, כידוע לך, אין כל זכר לקריירה המפוארת בה החל לפני שנים.

          סבורני, כי במקרה זה יש לנקוט במידת הרחמים ולא להוסיף עוד על סבלו של עמרי שרון, שכן אין ספק שעומרי כבר קיבל את עונשו ומשלם עליו יום יום שעה שעה.

          אנא, כבוד הנשיא, תחון את ח"כ לשעבר עמרי שרון.

          שלך,

          רן רהב

           

          אבל דווקא בידיעות אומר עמרי שהוא "הולך לכלא כמו גבר"

          תזכורת, מה עשה? העביר לקמפיין של אביו כשישה מיליון שקל באמצעות חברות קש.


          נו לוגו

          למארקר יש לוגו לצניחת הבורסה, שכותרתו "נפילה חופשית", אלא שהדמות המאוירת בו היא אדם בתנועת נסיקה, כלומר כלפי מעלה. מצחיק.


          ברק, ברק

          בשער מעריב (טל שניידר) והארץ (שמואל רוזנר) - חוץ מתיאור התמיכה של מש' קנדי - מודיע ברק אובמה שליהודים אין מה לחשוש ממנו, ומבטל את השמועות על קשריו עם האיסלאם (חבל רק שבמעריב לא הוגהה הידיעה החשובה).

          בידיעות, עמוד הבחירות של אורלי אזולאי, אין התייחסות של אובמה לסוגיית האיסלאם ולשיחתו עם הכתבים היהודים.


          לחם עבודה


          דרושה מנהלת סטודיו חדשה

          אם אתם מכירים מישהי מקסימה ושאפתנית שלא חוששת מענייני הפקה ומתנהלת היטב באנגלית, נשמח מאוד אם תפנו אותה למייל הבא לשליחת קו"ח:

          studio@eyalland.com

          או לפקס: 03-6885724

          משרה מלאה, יתרון לבעלות ידע בפוטושופ.


          ג'רונימו, כלומר אסף לבנון הוא מנהל תוכן הגולשים החדש של ווינט.
          ריקי כהן, מנהלת הקהילות עזבה את האתר, וג'רונימו יחלוש על חלק מתחומי עיסוקה.


          מיילבק/טוקבק

          כבר יומיים שאני שוכחת להוסיף את התגובה הזו (ויש עוד כמה מקבילות לה, בתגובות לאצבעות ורודות):

          בני ציפר לועג לטוקבקיסטים שאינם מבינים את משמעות הביטוי "מלה בסלע שתיקה בתרי". הוא גם טורח לספר לנו, אגב אורחא, איך הוא - בניגוד לפלבאים נמוכי המצח ועתירי הגבינים - קורא ספרי עיון כבדים במקום רומנים. אך אבוי! מי שלועג לאלו שאינם יודעים את מקור הביטוי, כושל בניסיון לצטטו נכונה. כדאי לדעת - בייחוד לאחר שמשוויצים בקריאת ספר אודות הארמית -שהציטוט המקורי, ממסכת מגילה, הוא "מלה בסלא, משתוקא בתרין" .


          צרות בכותרות

          "8 נספו בשריפות בינואר - שליש מהכמות השנתית" - האם בממטרים עסקינן?


          כלכליסט

          אמש נערכה מסיבה לאנשי העיתון/מיזם בזאפה (לא, עוד אין תאריך המראה. אולי בעוד שבועיים).
          מי הוזמנו? השכירים, אך ללא בני זוג.
          הפרילנסרים נשארו בבית והתעצבנו ונעלבו.

          וכלכליסט הרפאים ממשיך לספק חומרים לווינט, ואפילו למשת"פ עם המערכת שם בעזרת האימייל האדום.


          קורעים בקפה

           

          ג'רונימו ההוא מלחם עבודה בוחן את אילנה דיין, הראיון עם סידר והפסקת הפרסומות הקצרצרה.

           

          בלוג חדש של המטיף בשער, אישיות ציבורית שנאלצת לכתוב בעילום שם מסיבות מקצועיות.

           

          בשורתה בביקורת על הופעה של אביתר בנאי.


          VTV
          אמש עלתה בארה"ב in Treatment, הגרסה האמריקאית של בטיפול.
          קבלו מקבץ ביקורות. הציון הממוצע: 70.


          השיר של עמיר

          להקת האלטרנטיב-פולק (או כל הגדרה אחרת) Wilco (משיקאגו) , עם What light . השיר הזה מופיע באלבומם Sky Blue Sky  שיצא ב-2007 , נשמע דילני-משהו אבל הוא לגמרי שלהם: צנוע ויפה וממכר לחלוטין.


          לפני פיזור

          אחרי שבועות שבהם מדברים על התנודדות הבורסה, כלומר נפילתה, כלומר צניחתה במדרון, העזתי והואלתי לעלעל בדפים שלי ולראות איפה אני עומדת. אז ככה. הפסדתי כמה אלפי שקלים. נו, מה לעשות? ברור שלחכות. הפנמתי.

           

          אשריכם שלא קמתם בחמש ולא שמעתם את הרוח בערבי הנחל. כלומר בין הבתים פה. זהירות ביציאה מהבית.

          ואל דאגה: למרות הסערה וגם אם ייערמו עשרות מטרים של שלג בירושלים במהלך היממה הקרובה, חברי ועדת וינוגרד יגיעו למשכן הכנסת, גם אם כל כוחות צה"ל באזור יעסקו בכך.

           

          vlvtunderground@gmail.com

           

          דרג את התוכן:
            39 תגובות   יום שני, 28/1/08, 07:26


            מלחמת וינוגרד

            ידיעות הכחיש אתמול (ע' 2) את הכותרת הראשית של מעריב בשישי, על כך שגבי אשכנזי ניסה לעצור את המבצע האחרון במלחמת לבנון השנייה.
            ובאותו הקשר התפרסם במעריב תיקון האומר שמעולם לא התקיימה שיחה משולשת בין קפלינסקי, אשכנזי ודן הראל.
            בדבריו לאייס טען בן כספית (שהוזכר מפורשות בידיעונת בידיעות) שהכותרת נכונה, ושהטעות היא רק בפרט הטכני, דהיינו השיחה.
            הבוקר מכחיש מעריב את ההכחשה של דו"צ בידיעות (ע' 3) תחת הכות' "ההכחשה שלא הייתה": "בעקבות הפרסומים הבוטים אתמול בידיעות אחרונות יובהר כי דו"צ מעולם לא הכחיש את הכותרת הראשית של מעריב מיום שישי האחרון".
            ידיעות לא מתייחס היום לנושא, והאזכור היחיד של אשכנזי הוא בעניין שינויים ארגוניים הנערכים בצה"ל.

             

            ובאשר לאולמרט: ידיעות יוצא בכותרת מפוארת, הן בשער והן בע' 3: "חברים בווינוגרד שיבחו את החלטת אולמרט לצאת למבצע 60 השעות" וכותרת דומה, כאמור, בהמשך.

            וזה עוד כלום: מול 50 המ"פ שקראו לאולמרט להתפטר, כך בראשית של ידיעות, "מלחמת הקצינים", עומדים כעת 80 קצינים הקוראים לא לערבב צבא ופוליטיקה, ויוצאים נגד המ"פ שקראו לרה"מ ,לקחת אחריות".
            (אגב 80, יותר מ-80 או 85? תחליטו).

             

            מעריב: "במוקד הדו"ח: ביקורת קשה על חלוץ", למרות ש"זרקורי המחאה הציבורית ממשיכים להאיר בעיקר על גיבורו הראשי: אולמרט". ז"א ששני העיתונים למעשה מסכימים.
            המסקנה מהימים האחרונים היא שאין בכלל צורך לפרסם את הדו"ח, הרי כולם יודעים כבר הכל: מי שובח ומי נמעך, מי מוּקד ומי בוּדד.

             

            הארץ בוחר להתמקד ביחסים בין ציפי לבני לאולמרט, שידעו עליות ומורדות מאז המלחמה. חשוב, בטח חשוב.


            שראפובה פה

            וזה הסיפור: כל טניסאינו האלופים, כולל מ. שראפובה (ועוד כמה טניסאיות רוסיות, הרבה פחות יפות, המכונות בשער ידיעות ספורט "האוליגרכיות", השד יודע למה), נחתו הבוקר בשבע בנתב"ג. שראפובה כלל לא תגיע לשרוול, אלא תוגנב מהשדה הקפוא בלימוזינה שתחכה לה למרגלות המטוס. ייערכו שתי מסיבות עיתונאים בהמשך, ואלו, העיתונאים המסקרים אף הוזמנו לצפות באימונים, אבל התבקשו להגיע לקראת סופם. נראה מה יהיה. יש לשער שמהערב נחזה בבלונד הלבן בכל אתר וערוץ, ומחר אפשר יהיה לראות גם תמונות ענק שלה, מקצה העמוד ועד קצהו.


            צרות בכותרות

            "חשד: בנו של זמר מפורסם ניסה לגנוב יאכטה" (מעריב, שער)
            נדלג על הקרתנות ב"זמר מפורסם", ונמשיך.

            במעמקי העיתון התמונה כבר קצת אחרת: יש אחד, יצחק אוזנר, "חולה יאכטות" (כך במקור) שניסה בשנתיים האחרונות לגנוב יאכטות שמונה פעמים. הפעם הוא הגיע למרינה עם חבר שלו, בן 35, הוא בנו של הזמר (מממ, מה שכרונולוגית מצמצם את האפשרויות בארצנו הזערערת והמשופמת). בן הזמר, אגב, שוחרר בערבות. ושאלה, האם העובדה שהנספח לגנב בפוטנציה הוא בנו של זמר מצדיקה את כותרת הגג "מנווט ושר"?

            עכשיו, אותה ידיעה בהארץ: לא שמונה פעמים ניסה החולה לגנוב, אלא רק ארבע, ואותו חבר מסתורי, אילן היוחסין שלו כלל לא מוזכר.

            מה שאני לא מבינה זה איך בוקי נאה החמיץ את גנב היאכטות, הרי זה סיפור שתפור עליו יותר מהשמלות של אושידה, שזכתה לכותרת הרסס המפורסמת, שמככבת בע', 10: "פצצות לשמלות", על מטען חבלה שנזרק לחנות של המלכה בלבן בת"א.


            הזוג הנוצץ
            הלבן החדש, אנדי רם ויוני ארליך תפסו הרבה מקום של כבוד בגליון יום ראשון של מעריב: הם כיכבו בשער מוסף הספורט תחת הכותרת "זוג אסים", ואכלסו גם את רוב כפולת 10-11, עם אותה תמונה בדיוק, והכותרת "זוג משמים".

            אותה התלהבות מטורפת נרשמה גם בידיעות: שער מוסף הספורט, עם הכותרת "גראנד פינאלה", וכפולה 12-13 עם הכותרת התמוהה "הספורט הכחול לבן".

            שחס וחלילה גם אנחנו, פשוטי העם שלא קוראים את מוספי הספורט לא נחמיץ את ההישג ההיסטרי הזה.

            (ידיעות ומעריב חלקו בשערם את אותה כותרת: "אלופים")

            אבל כמה הם גרפו?

            446 (ובידיעה אחרת, 440) אלף דולר, כך במעריב, או רק 400 אלף, כך בשער ספורט ידיעות (להבדיל מ-446, כבעמודי החדשות)? כן, מה זה 40-46 אלף דולר.

             

            אין דעתי נוחה מהשם "אנדיוני" (היום בידיעות ספורט). הרבה פחות מוצלח מדורותי.

            אם כבר, ראוי היה משהו כמו יונדי.


            ביצים קשות

            הארץ ממשיך עם טרנד הביצים שלו.

            אחרי הכותרת המביכה לטקסט של אודיש בשישי, "הביצים של מופז", התברר שגם הטקסט של הנדלזלץ משופע בביצים, וביום ראשון, בעמוד החדשות האחורי: "מי הזיז את ביצה שלי"


            צרורות לכותרות

            ח"ח ל"ויקיפדיה: אמנון יצחק: חסר ערך"


            באימו ש'ך 2

            עידוק מלקט מרחבי הרשת.
            אומרת אחת הגרסאות שהכתבה הורדה ממוסף הארץ באתר לא בגלל הפרסום הכפול אלא סתם בגלל תקלה טכנית. אם כך - מעולה. סימן שסתם הפניתי את תשומת הלב למשהו תקין לחלוטין: אפשר לפרסם אותה כתבה בהפרש של פחות מחודשיים בשני עיתונים מתחרים. הידד לפלורליזם.
            עדכון: לירון מרוז, ס. עורך אתר הארץ כותב שאכן, הכתבה לא הופיעה סתם בגלל תקלה טכנית, ועכשיו היא נגישה לציבור.

            וההמשך - מתברר שבמוסף הארץ משוכנעים שמדובר בשתי כתבות שונות אחת מהשנייה, ואין לאיש שום בעיה איתה.


            לחם עבודה
            דרוש/ה מנהל/ת למוצר עתיר בלוגים במשרה משרדית מלאה.

            על המועמד/ת לגלות בקיאות והבנה מושלמים בבלוגוספירה הישראלית, אוריינטציה טכנולוגית, סבלנות ושירותיות, יכולת שיווקית מעל ומעבר, דמיון, מעוף ויצירתיות, והבנה סבירה בטקסקטים ובעריכת תוכן.
            findjobsweet@gmail.com
             

            * רמי רוטהולץ יערוך את מוסף השבת של מעריב (במקום רפי מן שיערוך את עמודי הדעות במקום בן דרור ימיני שיישאר ככותב).

            * ראודור בנזימן הוא מנכ"ל חדשות 10 (במקום גלעד עדין).

             

            סיון רהב-מאיר מחליפה את הגברים שלה* מדי יום: הבוקר ישב לצדה על הכיסא הקר גל אוחובסקי.
            * לא להיעלב, כן?


            היא שווה

            מדי פעם יש איזשהו כרומון זר ומצוחצח שקושר לתל אביב הבליינית כתרים לרוב. הבוקר זה Vogue שמעניק לעיר שלוש כתבות מחמיאות (ידיעות)
            (עמיר, אם אתה יכול לפשפש ולמצוא - נודה).


            מז"ט

            לאילת ברעם-צברי שקיבלה תואר ד"ר (במדעים). לאב"צ, בעבר עיתונאית בהעיר, והיום בגלובס (עם הקרדיט ד"ר) יש פינה, למתעוררים מאוחר, בתוכנית הבוקר של קשת.

             

            ולדרדסים שחוגגים יומולדת חמישים.


            לפני פיזור
            דומה שתעלול כותרת שבת "אצבעות ורודות" עשה את שלו. מספר הצפיות היה גדול בכ-40 אחוז מסו"ש רגיל. אין לי שום דרך אחרת להסביר את התופעה מאחר שהפוסט היה סטנדרטי, נטול דרמות מיוחדות או תובנות מרחיקות לכת.

             

            vlvtunderground@gmail.com

            דרג את התוכן:
              99 תגובות   יום שבת, 26/1/08, 13:04

               

              וינוגרד

              סליחה שאני מפקפקת. אבל הימים האחרונים, הדינמיקה הפנים ועדתית, המחשב+אינטרנט שיש לכל אחד מחברי הוועדה, תזכורות השכול והשאול, כל אוקיינוסי המילים, כל ריבוא ריבואות הכתבות והטורים שנכתבו בסו"ש לקראת הדו"ח לא קצת מיותרים? כלומר מה? מה חדש? מה עוד לא נאמר? במה יועילו הדברים לדו"ח שכבר נכתב ועוד כמה ימים יפורסם? ומה ייכתב אחרי הדו"ח?


              המחטף

              גלובס פרסם בחמישי כפולה על מנכ"ל סיסקו, ג'ון צ'מברס (או צ'יימברס, כלשונם), לקראת בואו בשבוע הבא לישראל. הפרסום, כמה ימים לפני הגעתו, נולד בעקבות שמועות עיקשות כי סבר פלוצקר מידיעות עומד לפרסם בשישי ראיון עם צ'מברס שערך עימו בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס. בגלובס ניסו לקלקל לידיעות את החגיגה.

              הראיון אכן התפרסם בממון. נשאלת השאלה אם במקור הראיון הזה צריך היה להיות השער, והתוכנית שונתה בגלל גלובס, שכמובן הקדיש לו מקום נכבד בשער גליון יום ה'.


              עוד אורחת מבוקשת

              הטניסאית מריה שראפובה מגיעה לארץ (יחד עם צ'מברס? איך נחלק את הצומי?), וגם 7 ימים וגם G של גלובס חוקרים בנבכי המיליונים שהיא עושה. בעוד ידיעות שוטח את קורותיה, G מנתח את המהלכים העסקיים. אני אמתין לשתי דקות איתה בחדשות.


              סופשבוע

              עדנה בן-פורת התראיינה על אודות התביעה שלה את מנשה קדישמן, שהשליכה לכלבים אחרי 12 שנים. מדרך הטבע הייתי צריכה לפתח אמפטיה לגברת, אלא שהיא הצטיירה בסופו של דבר, ומבלי שקדישמן יגיב, כתאבת בצע. האיש (כנראה לא מאוד בוגר כשלעצמו) זרק אותו בשיחת טל' סלולרי (כלומר בעודה פוסעת ברחוב לכיוון ביתו).

              מערכת היחסים האביוזית הזו, בה, כמשתמע, היא עסקה בשירותים שונים ומשונים עבור האיש נראית חולנית להפליא, ומי שאשם בסיטואציה זו אותה אישה שבחרה להתמיד בה.

               

              חוצ מהכתבה הצהבהבת הזו, שוב משופע הגיליון בכתבות על נשים: ג. יפית, שעומדת להשתלט על קשת, פרופ' גבריאלה שלו ונשים ציידות.

              אלא שהמוסף מצומק במיוחד: 64 עמודים (ב-7 ימים יש פורמה אחת נוספת: 88 ע').


              7 ימים

              יסמין לוי כותבת על גברים (סלבז+) ואמותיהם, ומתוך הכתבה עולה עניין מעורר חלחלה: גברים בני 50 פלוס שגרים עם אמא (רווקים או גרושים). הצילו.

               

              אחח, יופי, אנחנו ממשיכים ליחצן את סדרת עם הספר מבית ידיעות, והפעם הרב שי פירון על כתבי ביאליק. זוהי הכתבה האחרונה בגיליון, עובדה המעידה על חשיבותה בעיני עורכיו. מעין מאסט או שמא מס שצריך לשלם. מיד אחריה מופיע מדור הרכילות.

               

              הדנה. לא ידעתי שהכתבה בשבוע שעבר היא גואה חלק א', אבל היום יש חלק ב', שמוגש כמדור שלה. אולי בהשפעת הטרוניות פה בשבוע שעבר. בכ"מ, רק מלהתבונן, מבלי לקרוא ולו מילה, הצפיפות בכפולה המוקדשת למדור היא לא תתואר, והדחיסות אינה תקנית בשום פנים ואופן.

              ובאשר לקינת הזוגיות: עצוב ומצער. אבל מה אני מבינה בדברים כאלו.


              פרומו

              רוגל אלפר , שלפני כשנה הציע את אמנת הטוקבקיסטים, ממשיך לדון בנושא בעקבות הצעת החוק של ח"כ חסון שעברה בקריאה ראשונה.
              הוא עדיין בעד הפיכת זירת הטקבוק למקום נאות יותר, ומעניין, הוא מציע את הקפה כדוגמא חיובית לכך. כן, אני חייבת להודות שברוב המקרים, לפחות בכל הקשור אלי, זירת הטוקבקים השתנתה פלאים פה לחיוב.
              מצד שני, אני מקבלת הרבה יותר מדי מיילים אנונימיים ומזוהים המתלוננים על כך שצריך להירשם לקפה ע"מ לטקבק, ויש רבים שאינם רוצים בכך. ברור שאפשר לראות את התוצאות בכמות הטוקבקים: הרבה פחות קוראים מגיבים, ומי שמגיב הם לרוב הקבועים הרשומים. אבל כן, זה ברור, הצורך ברישום ובהזדהות מפחית את כמות הטוקבקים.
              מה גם שלא לרישום מסוג זה מתכוון/התכוון/נו חסון+אלפר, שהרי פה יש אופציה להופיע בכינוי, ואילו כווונתם לזיהוי מוחלט וטוטאלי.


              תרבות וספרות

              מתוך הטור של בני ציפר (המלין, אגב, על בורות מטקבקיו) למדתי שפשר השם תל אביב (האכדי, מתוך ספר יחזקאל) הוא "תל הרוס לצמיתות".


              אבי שילון עונה לפרופ' יחיעם ויץ שביקר את הביוגרפיה הבגינית שלו.


              צרות בכותרות

              "הביצים של מופז" (לטור של אודי אשרי. האמת, לא ציפיתי).


              צרורות בכותרות

              ח"ח ל"איבטחתם יונה" (סמדר פרי עם השגריר בירדן, יעקב רוזן, המוסף לשבת, ידיעות). חוץ מטעות הגהה: אבטחתם. בלי י.


              ידיעות

              מדווח בעמודי החדשות על שובם האופציונלי של שיעורי כלכלת בית. מה שעולה מתוך הידיעה עולה שהשיעורים היו מעורבים, לבנים ולבנות. בימים שאני למדתי כלכלת בית בבי"ס יסודי (ושנאתי כל רגע: מה מעניין בלהכין כדורי שוקולד?) היו רק בנות. הבנים נשלחו לשיעורי נגרות. כך שכפמיניסטית בת 12 התעצבנתי עד מאוד, וגם שנאתי לרחוץ שם את הכלים במים קרים בחורף. בקיצור, אם כל ילדי ישראל ילמדו כלכלת בית עכשיו, אהיה ממש מאושרת.


              דאבל וויז'ן

              עמנואל שילה מבשבע חושב שבהארץ ממחזרים מאמרים.
              וזו ההוכחה שלו: אחד ושניים.


              לחם עבודה

              שמו של יואב טוקר המיתולוגי (טוב, הוא באמת מיתולוגי, זו לא קלישאה) עלה במעריב כמועמד להחליף את אור הלר, כתבנו בפריז.

              כן כן, רוצים את טוקר, כולל המבטא.

               

              מקוראשון יהפוך לעיתון יומי מהיום, כך לפחות ע"פ המודעה המתפרסמת בו.
              להזמנת מנוי: 6277777

               

              כלכליסט לא ייצא גם בשבוע הקרוב.


              קורעים בקפה

              ליאור, עורך הקפה דיווח על בואו של שריד, ובתגובות התפתח דיון סוער על תפקיד העורך, בו השתתפה (גם) בלוגרית שטענה שאחד מעורכי הקפה הפיץ את הבלוג שלה לתקשורת.

               

              ריקי כהן מתייחסת אף היא לקיטורים על שריד וכל השאר.


              רותי סיני מעלה לבלוג את המדור שלה בהארץ, על מעסיק שעשק את המנקות שעבדו אצלו.

               

              עדכון מוצ"ש
              טובי
              הבטיח פוסט על כלכלתנו, והנה: מדינת דהמארקר.


              בלוגלנד

              אורי ברוכין, non-אושייה, על הראיון הנוסף איתו בנענע. כמה אמוציות שואבים ראיונות עם אנשים שכותבים על הראיונות איתם (ע"ע מנחם פרי, דב אלפון, ועוד).

               


              רשתרשתרשת

              עדכון, מוצ"ש 20:00: חדש חדש, תוספת מסעירה לחיינו: אתר חדש לשרון מולדאבי, שגם מוציא דיסק השבוע. הדיסק יימכר בלעדית (בשיתוף מוזיקה נטו) באתר.


              דבורית Vs מעריב
              מה קורה? אני מקווה שבמשרדי עורכי הדין פינברג, המומחים מספר אחת לדיני עבודה בישראל, המייצגים בדר"כ את המעסיקים הנגזלים, דולקת העששית גם בשעות הקטנות של הלילה והלבלרים ועורכי הדין החרוצים וטרוטי העיניים שמייצגים את מעריב עושים לילות כימים על כתב הגנה מפואר, מצוחצח ונוקב.
              מועד הגשה: 12 בפברואר ש"ז.
              שהרי, כזכור, גם בתום 30 יום מהגשת כתב התביעה לא הגישו ידידינו כתב הגנה בנימוק שלא קיבלו הוראה מביה"ד לעבודה (מה שנכון, מנהלתית). אשר על כן פסקה להם הרשמת הנדיבה 40 יום להכנת כתב הגנה. 40 ולא 30.

              כמה נשארו? 17 יום.


              השיר של עמיר

              לנג לנג (ככה קוראים לו) מנגן את הפרק השלישי בסונטה בדו מז'ור של מוצרט.

              מוקדש לדודה מלכה באיחולי החלמה מהירה.


              לפני פיזור
              * למה ורודות? סתם, נו, רציתי לראות אם מישהו ישים לב לכותרת השונה. כי הרי כותרות מיועדות לעורכים, כך נהוג לומר. ומאחר שאני משקיעה בכותרות, רציתי לראות אם מישהו יבחין. וגם: צריך לגוון את המלתחה.

               

              vlvtunderground@gmail.com

              דרג את התוכן:
                55 תגובות   יום שישי , 25/1/08, 11:12

                שת"פ חסר תקדים בין גלובס להארץ

                דימו ילד האימו, כך בשער מוסף הארץ - רגע, לא הייתה כתבה כזו בדיוק בפירמה של גלובס (דצמבר 2007)?
                או קיי, בואו נראה מי הכתב, אולי הדימו הזה הוא באמת מישהו שכל העיתונאים רודפים אחריו. נמרוד קמר? נשמע מוכר - אכן, אותו נמרוד קמר שכתב אותה גם אז.
                מפתיעה במיוחד הפסקה המועתקת מילה במילה:
                אנחנו נפגשים בתל אביב. "דיברתי עם העורכת הראשית של איזה עיתון נוער בדיוק עכשיו ואני ממש לא מבין מה 'הארץ' רוצים ממני. זה עיתון של זקנים, לא?" הוא תמה. "פשוט היו המון אנשים שהתחזו לעיתונאים כך שלא הייתי בטוח בהתחלה. 'הארץ' זה עיתון רציני וממש מצחיק שאתה לא מ 'GO' או 'ראש אחד' או עיתונים אחרים כאלה של נשים זקנות במספרות או מאיזה מקומון".
                המילה גלובס הוחלפה בהארץ.

                טוב, מה אני מברברת, אין טעם להכביר ולהביא ציטוטים - מדובר באותה כתבה.
                איך זה קרה? מן הסתם קמר הציע אותה לשני העיתונים, עבר זמן בין המשלוח לפרסום, וקמר שכח לעדכן את הארץ שהכתבה כבר פורסמה בפירמה, ובמוסף הארץ לא עיינו היטב במוסף החודשי של המתחרים.
                לא מקצועי, נורא ואיום וגו'? ברור. אין טעם לצקצק.
                עדכון: הכתבה הוסרה מאתר הארץ.
                אבל אם עומדים בעמוד הראשי, על שדרת כתבות המוסף, רואים את הכות', המש' והקרדיט.
                ז"א שהדרך היחידה לקרוא אותה כעת ברשת היא דרך הקישור שלי בראשית הדברים.


                עוד מנפלאות ה-TGI
                גלובס מתעלם מהמארקר.

                המארקר  דווקא מפרגן.


                עוד כמה מילים על הסיקסק (אממ, נגד) ששלח לי איציק הופמן
                "בעוונותי הייתי בצעירותי רפתן (יש דבר כזה). ברפת שלנו בקיבוץ היה גם שטח פתוח שאליו היו יוצאות הפרות לטייל אחרי הצהריים ובלילה (קראו לזה "הספארי". לכל דבר ברפת יש שם). בספארי היו קנים של סיקסקים. הציפור הזאת מגנה על שטח המחייה שלה, ובעיקר על הגוזלים שלה בטירוף ובחירוף נפש. אנחנו, שבסך הכל רצינו להביא את הפרות לחליבה, נתקלנו בהתנגדות עזה של הסיקסקים. הם היו צוללים לכיוון שלנו בצרחות אדירות תוך שהם מתקרבים עד ס"מ ספורים מראשנו. פחד אלוהים. כל הרפתנים, ובעיקר הילדים שבהם, סבלו מאד מהציפור הזאת ולכן נילחם כולנו נגד הבחירה המגוחכת הזאת של "העירונים" בציפור הכי לא סימפטית במזרח התיכון".


                ריח של כסף ישן

                כתבה עתיקה של אורן פרסיקו על עיתוני הכלכלה, לכבוד התמהמהות צאתו לאור של כלכליסט.

                 

                ווינט שוב מתהדרים בידיעה מכלכליסט. אני מניחה שהמטרה היא (גם) למזער את תסכול הכתבים והעורכים העובדים פול גז בניוטרל כבר חודשים, ומצרים על החומרים ההולכים לאיבוד.


                לחם עבודה

                לתכלת דרוש/ה עורך/ת משנה
                העבודה במשרה מלאה בתנאים הבאים:

                  עבודה במשרדי תכלת בירושלים חמישה ימים בשבוע.

                  הגדרת תפקיד בסיסית:

                  עריכת המאמרים המוגשים למערכת בשפה העברית.

                  השוואות תרגום.

                  השתתפות קבועה בישיבות המערכת והכנה לקראתן.

                  קריאת מאמרים בעברית ובאנגלית שהוצעו למערכת ומתן חוות דעת עליהם.

                  קריאת כתבי עת בשפות זרות  ואיתור מאמרים רלוונטיים לתרגום.

                  אחריות על מענה לפניות הציבור למערכת.

                  אפשרויות להרחבת תחומי האחריות:
                  גיוס מאמרים ומאמרי ביקורת לכתב העת.

                  מפגש עם כותבים והכוונתם.

                  אחריות על פרסום תגובות לאתר האינטרנט.

                  ריכוז עבודת המחקר בעברית.

                  קשר שוטף עם עורכים לשוניים.

                  דרישות התפקיד:
                  ניסיון רלונטי בעריכה וכתיבת מאמרים בעברית.

                  יכולת התמודדות עם מאמרים באנגלית.

                  תואר שני או יותר באחד מן התחומים הבאים לפחות: פילוסופיה, מדעי הרוח, מדעי המדינה.

                  יחד עם קורות החיים יש לשלוח דוגמאות כתיבה למערכת תכלת, רחוב יהושע בן נון 13 ת"ד 8787  ירושלים 93145 או לכתובת הבאה:

                     azure@shalem.org.il



                אפעס, המדור הסאטירי של ידידיה מאיר עובר ממוסף הארץ למוסף השבת של ידיעות.

                קורעים בקפה

                hilander על הקשר בין המדיה הישנה לחדשה, והאם כדי להיות עורך הקפה צריך גם רקע בעיתונות. אני חושבת שצריך. כלומר הידע בעריכת עיתון משמש לך כתשתית בעריכת אתר איטנרט, גם אם זה אתר תוכן גולשים. ברור, אתה צריך להשתמש במסד נתונים נוסף, ולהתאים את עצמך לכך שאף שאתה מנסה לקבוע סדר יום, אין ברירה, אתה מתנהל לפי הלך הרוח של הגולשים, אבל אין לי ספק שידע וניסיון בעריכה מועילים פה לכך דבר ועניין. וזה כולל, כמובן, את כל ענייני האתיקה, מה מותר ומה אסור לכתוב.


                לפני פיזור
                ועוד טרם פתחתי בדל, גרם אחד של עיתונים הבוקר.

                עדכון, 18:30: הלו? מי נגע לי בעיצוב? מה כבר עדכנתם והתקנתם?

                 

                vlvtunderground@gmail.com

                 

                 

                דרג את התוכן:
                  76 תגובות   יום חמישי, 24/1/08, 08:48

                   

                  מוזר, שער ידיעות ומעריב, ואין שום הפניות מגזיניות צבעוניות עם שמות ותמונות לעיתוני סופשבוע. מה קרה? החלטה מערכתית קולקטיבית?


                  קצה האצבעות

                  ח"ח לשער של אוריאל סיני למוסף הארץ: מפגין בקניה. אני הייתי ממעטת בהפניות ומקטינה אותן כדי לא לפגוע בתמונה. לתשומת בת הטוחן.

                  לחיצה על התצלום מובילה לגלריית תמונות.

                   

                  שלוש הערות לוועדת המדרוג:
                  * לוביסט הסיקסק הוא צג (פה, פה).

                  1. * "תיאטרון כורסה" (על בטיפול) זה לא ביטוי גנאי, למרות שהתכוונתם. וכמה אפשר עוד להתפעל? כמה שצריך.

                  2. * אנשים שישנים ארבע שעות בלילה? מה אכפת לכם? על מה הטינה?


                  קורעים בקפה

                  ראו מי הצטרף אתמול לקופי שופ:

                  יוסי שריד, שכבש מיד את צמרת המצעד והגיע בשניות לראש רשימת הנצפים היומית.
                  לבלוג שלו קוראים "הישרדות", וכותרת הפוסט הראשון הוא "עוד התנסות אחת". מתברר שמי שתכתוב איתו את הבלוג היא אישתו, דורית (שהייתה עיתונאית ותיקה בדסק החדשות של ידיעות).

                  חשבתי קצת על ההגדרה של שריד לבלוג, "בלוג אישי", כאילו יש דבר כזה, "בלוג ציבורי" (כאילו, נניח שיש, בלוגים עסקיים), אבל השורה התחתונה היא שהכל אישי. בעיני, את האמירה "הכל פוליטי" מחליפה האמירה "הכל אישי". כך שאני רוצה לומר: הבלוג, מעצם יומנותו, אישי הוא.

                  ומעניין יהיה לראות איך יפעל הבלוג הזוגי הזה.

                   

                  גם שחר אילן מהארץ פתח בלוג בחג האילנות, ובפוסט הזה הוא נותן בחברי הכנסת סימנים.

                   

                  יגאל לביב מתעצבן על המודעה של קשת על בופור כסרט מנצח.

                  א. עצם המועמדות היא ניצחון. ב. בופור הוא סרט מצוין.

                  וכדי לקבל כמה נקודות מבט, מקבץ ביקורות עליו שאספתי בזמנו, כולל זו שלי.


                  דוגמנית?

                  האם רותם סלע כתבה על "סודם של עניים"?

                  אופס, מתברר שלא. רותם סלע דנן הוא מרצה במרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי.

                  חבל, כבר חשבתי.


                  דבר האושייה

                  אורי ברוכין, אבי רשימות (ועוד) שהיה בביקור פורה בארץ וגם התראיין למארקר, מסכם את רשמיו מהראיון, מההרצאות ומהטוקבקים המענגים.


                  TGI

                  מי ירד ומי עלה? דבר כמעט לא השתנה. מה שכן, החשיפה של ישראל היום גדלה, והירידה במגזינים של מעריב נעצרה ואף חוותה עלייה קלה.

                  החשיפה להארץ עלתה, ומעריב מתמיד בירידה. וגם בידיעות המצב לא כשורה.

                  אגב, למה אייס לא מדווח על Timeout שחווה ירידה גם הוא? כי אייס וטיים שייכים לאותו בלבית.

                   

                  או למשל, נרג', שמתייחס רק לסקר החשיפה ברדיו. גדול, לא?

                  המציאות היא כה גמישה וכה נוחה להשפעה. כי הרי מה? יכתבו שמעריב ממשיך בצניחה? לא. אז נתעלם מכל עיתונות הדפוס. ככה יפה, ככה יאה.


                  התארגנות עובדים

                  עמוס שוקן הכיר בוועד עיתונאי הארץ. מזל טוב. אמנם לקח לו שמונה חודשים, אבל בסוף זה קרה. כל הכבוד. ובהצלחה לוועד.

                  אני מוכנה להעביר לעובדי הארץ הרצאה בדיני חוזים. ז"א: כך תדאגו שהחוזה שאתם חותמים עליו לא יציב אתכם במערומיכם ברבות השנים.


                  לחם עבודה

                  TBWA DIGITAL - דרוש/ה פלנרי/ית מנוסה ומבריקה, guyh@tbwad.com


                  צנזורה

                  אל.איי טיימס הסיר את הצנזורה מ"אתרים לא הולמים" שהפעיל לפני שנה על כתביו (כי אחרת איך יסקרו את אותם אתרים לא הולמים?).

                  אגב, חסימת המחשב בפני אתרים לא הולמים מקובלת מאוד בחברות אמריקאיות. נכון, זה קצת מגוחך כשזה נוגע לעיתונאים, אבל לא נדיר אצל אחינו הגדולים.


                  צרות בכותרות

                  "בעקבות אירופה: גם תל אביב אדומה" (ווינט, על ירידה בשוקי העולם). אה?


                  מוולווטים

                  זיו מזרחי מנתח את הידיעה על לוויין הריגול הטוב בעולם.

                   

                  ועופר מאיר - את הידיעה על החיידק ההומוסקסואלי.


                  בלוגלנד

                  בלוג חדש, רענן ומבטיח של מורה אמיתי וממשי.

                  (נכון, זה בתפוז, אבל זה לא רלוונטי).


                  טוקבק

                  זה לא ממש טוקבק, אלא יותר פוסט, ועמיר כתב אותו אתמול בלילה כתגובה, ומאחר שאני לא רוצה שהוא יתמסמס במעבר בין הפוסטים אני מעלה אותו פה.

                  עמיר 2008-01-24 00:18:13
                  היה נחמד לקרוא כאן (שוב) על משתמטים ועל חובת הגיוס. הנושא הזה כל-כך גדול, ובעיקר טעון, שכמעט לא ניתן להכיל אותו בדיון אחד. בכל זאת אני רוצה לגעת בשני נושאים מהותיים. ראשית - האנשים שהצבא צריך - מיהם ? וכאן התשובה מבטלת את השאלה, כמו שאמרה סוזן סונטאג, כי מקומות מסויימים בצבא צריכים אנשים מסוג מסויים מאוד.
                  כמו שבתי-חולים לא "צריכים" "אנשים", וכמו שחברות היי-טק לא צריכות "אנשים", וכמו שמערכות עיתונים לא צריכות "אנשים", אלא כל גוף בורר לעצמו מהקהל בדיוק את בעלי המקצוע המתאימים לו וכך הרופאים לא כותבים בעיתון (אלא אם כן הם פרופ' יואל דונחין) והכותבים לא מרפאים (אלא-אם-כן הם צ'כוב) , כך גם הגופים בצבא - הסיירות צריכות לוחמים נועזים וזריזים, המודיעין צריך דוברי ערבית ומתמטיקאים ומהנדסים, חיל האוויר צריך בחורים צעירים עם יהלום וקואורדינציה טובה, וכן הלאה. נשמע מאוד טריוויאלי, אבל זה לא, כי עובדה שבסוף הצבא מלא בהמון חיילים שהם לא זה ולא זה ולא זה, ומי שלא מאמין לי שילך לבקר בשעת צהריים שמשית על מדשאות או בטונדות הבסיסים הגדולים - הקריה, תה"ש, צריפין. ולא זאת בלבד שהמוני - ואני מדבר כאן על המונים באמת - האנשים האלה מיותרים, במובן מסויים הם מפריעים; צריך להאכיל אותם ולהסיע אותם ברכבת מנקודה א' ל- ב' ולדאוג להם לטיפולי שיניים ולקב"ן ולצווארון המקבע המצחיק הזה בגלל התאונה שהם עשו באוטו של אבא ביום שישי בלילה . מה לעשות - חיילים . "רכוש צה"ל" , כמו שהם מתכנים בחיבה מדי פעם .
                  ואת העניין הזה ניתן לפתור כמו בתי-החולים וחברות ההיי-טק - מיונים קפדניים וסינונים לפני הגיוס . אבל זה כמובן קשה מאוד, ודברים טובים לא באים בחינם, ויותר קל לגייס מישהו ואח"כ "בתנועה" לחשוב "מה עושים איתו" . והופס עברו שלוש שנים . מכאן הגיחוך והמלאכותיות שבהתעקשות על גיוס אנשים מסויימים לתפקידים שרחוקים מהם. אגב, מה שהצבא כמעט לא צריך בימינו זה פקידות. באמת. במו-עיניי ראיתי מפקד בכיר שמתייק אי-מייל בתיקיית ה"בטיפול" (לא הסדרה) ומיד ניגש למכונת הקפה ולוחץ על "קפוצ'ינו" . הוא לא היה צריך פקידה, וכך גם נחסך שירות מטופש ומתסכל ממישהי.
                  הנקודה השניה והלכאורה-לא-קשורה זה עניין האידיאולוגיה, שבשמה מנסים לגייס צעירים לצבא. ובכן, הצעירים האלה לא ממש מבינים למה זה טוב, אולי בגלל שבמשך כך-וכך שנים הם חונכו על ערכי האינדיוידואליזם והמגיע-לי . כבר ידוע שהחלום של צעירים זה להיות מפורסם - כלומר - לא זמר טוב ולכן מפורסם, או שחקן מפורסם, אלא סתם מפורסם, עצם הפרסום או הסלבריטאיוּת כמשהו שעומד בפני עצמו. מי אשם בזה ? כרגיל, המדינה , מערכת החינוך, וההורים, ההורים, ההורים - יותר מתמיד , שסרוחים מול הטלויזיה עם ילדיהם ולא טורחים לספר להם שהכל שקר נוצץ ושיש דבר כזה שנקרא "אחריות" או "חברה" וקשור - במעורפל - אליהם.
                  אז נכון שזה ממש גרוע, אבל ילדים בסוף כיתה י"ב הם אולי לא הכתובת לתופעה הזו, אלא החברה שהנחילה להם ערכים מסוג מסויים במשך שמונה-עשרה שנים.
                  (לפני שקופצים כאן ואומרים לי שאני משתמט - אני לא. הייתי שמונה שנים בצבא, וכבר ראיתי את כל סוגי הטיפוסים האפשריים - מהטוראי שכל-כולו קילר אינסטינקט דרוך לפעולה ועד התא"ל האיטי והטיפש בעל עיני העגל הגדולות) .

                  VTV
                  אני לא צופה בהישרדות, אבל יש לי בכ"ז סקופון: דן, העורך דין הנחשק והתחמן? הוא דן מנו, בנו של בעל "מנו ספנות". ז"א שאם יזכה בפרס הגדול, הוא בטח יתרום הכל, נכון?
                  ולא, זה לא ספוילר/הדלפה מטעם ההפקה. נשבעת באלוקים.
                  טוב, לא סקופ. מצטערת. לפחות תיהנו מהתמונה. זה לא יחזור שנית.
                  שבת, 26 בינואר: עדכוני מנו ספנות, מתוך רייטינג (של לפני שבועיים):

                  דן הוא בנו של מרדכי מנו, בעל חברת סיגל ספנות.

                  דודו, משה מנו הוא בעל מנו ספנות. 

                  וגם לידיעות יש סקופון: השורדים הועברו לאי אחר במהלך הצילומים עקב עקיצות טרגיות של יתושים. ובנוסף: צופים זועמים על רצח בע"ח בתוכנית.

                   

                  כמעט שבוע אחרי שכתבתי את הפוסט על בטיפול, אני עדיין מתווכחת עם אחד המגיבים, הראיס, על מהותו של להיט, והכי חשוב, האם אכן צפיתי בגרסה הטרום עוברית של הסדרה אם לאו. נחשו מי ניצח (+הוכחות).
                  לפני פיזור
                  שלג, אה?

                  vlvtunderground@gmail.com

                  דרג את התוכן:
                    65 תגובות   יום רביעי, 23/1/08, 07:36

                    "משפחות שכולות כותבות לווינוגרד", היום בכותרת ידיעות. זה לא קצת דומה למעריב מסופשבוע שעבר, תחת הכותרת "שכול וכישלון"?


                    בעקבות דיון גלעזר, רגב ואסתרון

                    אחרי שבועז ואני, ואני מניחה שבעצם כל מי שקרא את הדברים התעצבן מההתנסחויות של גלעזר על האינטרנט, נתן ליפסון משלים בפוסט משלו (מופיע גם במארקר הבוקר) על הדברים, תחת הכותרת המוצלחת, הנרגנים.


                    מבט החדש

                    מבט ראשון למבט החדש, מ-10 בפברואר, סדרת פרומואים שהפיק הערוץ הראשון. זה הלינק, ויש ללחוץ על download now securely. לא להחמיץ את ייסורי אורי לוי הצעיר.

                    קצת ערוץ אחדי כזה, אבל חביב.


                    הטוקבק היומי
                    צג לאופוזיצה שהקים quanungi למען התנשמת: "...הסיקסק אלים? יש לו דוקרן כמו לכל תלמיד בי"ס יסודי! מה יותר ישראלי לאומי, חרות, ז'בוטינסקי, בגין, הדר בי"תרי, חצי מרוקאי חצי אשכנזי! תן מלגות למיעוטי יכולת, חלק כספים לישיבות, תחזרי את הגליל ללבנונים, תפציץ את עזה ותבנה שם את הונג קונג, תפנה את עופרה שטראוס חזרה לנהריה, רק תצביע!"


                    ביקורת ילודה

                    מעניין שהביטוי שלי "שגעת הילודה", והיום אני מוסיפה: "סחרחרת הריון", "קדחת המוצץ" ואובססיית הפס הוורוד (או שמא הכחול)"? הצטייר/ו כפגיעה בשפיות היולדות או כהטפה נגד ילודה.

                    אבהיר שוב: לא. לא זה מה שאמרתי. אני כן חושבת שמדינה/אומה שלמה אחוזת אמוק, ושהלחץ המופעל פה על כל אדם להעמיד צאצא (מה צאצא? שלושה לפחות!) הוא אינסופי, בין היתר באמצעות אותם טיפולי פוריות הניתנים בלי הגבלה כמעט.

                    הדבר היחיד שאני מציעה לכל גבר ואישה זה לעצור לשנייה את המירוץ, לנשום עמוק ולחשוב: אני באמת רוצה ללדת ולגדל ילד? אני באמת מתאימ/ה/ראוי/ה/נכונ/ה לזה?


                    בלוגלנד

                    החברים של ג'ורג' מתאר מה קרה אתמול לברק רביד מהארץ, שחשף את המקור שלו בטעות.


                    ברשת

                    אתרון בעל פוטנציאל העוסק במקומות עבודה ובחוויית המשתמש שלנו בהם.

                    מעורר סקרנות: סקר המשכורות בטור הימני.


                    בטיפול
                    חגי לוי כותב היום ברייטינג על קשיי ההריון והלידה של העונה השנייה.


                    הקרב על הבופור

                    אתמול התברר שבופור מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר.
                    מז"ט לסידר ובהצלחה. רצ"ב מקבץ הביקורות (כולל שלי) על הסרט.

                    גדעון לוי מתמרמר בהארץ על שמהדורת החדשות נפתחה בידיעה על כך (למרות השמחה ואף שיש לו תפקידון בסרט).

                    ואני אומרת, לא נורא. אפשר לחשוב שאחת הטרגדיות או אחד האסונות היומיומיים והזוועות הקיומיות יברחו מאיתנו לאנשהו אם לא יפתחו את המהדורה. בכ"א, הדרמות שהיו סביב בחירת סרט ישראלי כמועמד לייצג אותנו באוסקר (ע"ע ביקור התזמורת), והאירוע הזה, שקרה בפעם הקודמת לפני 23 שנים, מצדיקים לרגע את ההתנערות מווינוגרד. שום דבר מההוויה הישראלית עמוסת הקשיים והמועקות לא יברח לשומקום, לצערנו הרב.


                    מוות הוליוודי

                    הית' לדג'ר, 28, מת.
                    יאירוה מביא את הראיון שלו איתו.

                    רק ידיעות הספיק להכניס את הידיעה לעמודו האחורי (תקנו אותי אם אני טועה).
                    תוקנתי: גם מעריב וישראל היום.

                     

                    אורי אורן מניו יורק מביא את הסיפור האישי שלו.

                    מח' הגהה: העוזרת האישית, לא העוזר.


                    פר-סו-מות
                    מי הגאון מאחורי שלט החוצות "רימונים לא מתעטשים"? הביאוהו לכאן (כדי שאקצוץ את אצבעותיו המקלידות).


                     השיר של עמיר

                    פיקסיז , אחד הדברים הטובים שיצאו מבוסטון , עם Alison  - אספרסו קצר וחזק לבוקר .  


                    לפני פיזור

                    הכי אני מתבאסת (1) כששולחים לי עדכונים/ידיעות/קישורים לדברים שכבר פרסמתי. חו"ח, אני לא אומרת לא לשלוח, אלא רק - רפרפו ביום-יומיים-שבוע הקודם קודם לסנד.

                     

                    הכי אני מתבאסת (2) כשכותבים לי לקפה אם יש איזו עבודה ששמעתי עליה בעיתונות. אני אומרת, רגע, אבל יש כל יום לחם עבודה, מה, לא ראית? אה, לא. לא ממש קוראים.

                     

                    vlvtunderground@gmail.com

                     

                    דרג את התוכן:
                      64 תגובות   יום שלישי, 22/1/08, 07:11
                       

                      מה שיפה בכותרות הבוקר זה שהן זהות כמעט בכל העיתונים (למעט ידיעות, ותכף נגיע לזה), ומשחק חמוד זה לבחון מה תופס כותרת ראשית בכל עיתון.
                      גג מעריב: מועצת הביטחון תדון בצמצום החשמל (ברור שברצועה, אבל לא היה מקום, ומי שלא ממשיך לקרוא הלאה ו/או לא היה פה בימים האחרונים לא ידע במה מדובר)

                      כותרת ראשית: 50 מ"פים כותבים לאולמרט את מכתב הקצינים 2008 (מעריב, ישראל היום). בידיעות המ"פים מופיעים אמנם בשער, אך בקטן.

                      הארץ כותרת ראשית, ישראל היום כותרת שנייה: המומים מירידות חדות בבורסות העולם. במעריב הבורסה דווקא בתחתית העמוד, בקטן. עושה רושם שענייני כלכלה וכספים לא מטרידים את מעריב בימים האחרונים.

                       

                      ולכותרת הראשית של ידיעות. לא מזמן הייתה בדיוק בעיתון הזה כותרת ראשית על רענון בנוהל בדיקות מי שפיר (חומר למחשבה: למה אני בוחרת להשתמש בלשון צבאית לתיאור הנושא?), ואילו היום, הכותרת הראשית, האדומה והזועקת: "המחיר הכבד של טיפולי הפוריות" (שרית רוזנבלום). ומה המחיר? הורמונים שניתנים לקראת הפריית מבחנה מגדילים בעשרות אחוזים את הסכנה לפתח סרטן השד בגיל צעיר.
                      קשה לי להתמודד עם האמירה של הנשים המרואיינות בהמשך (ע' 2-3 מוקדשים לנושא), שלמרות שחלו, היו עוברות את כל הטיפולים שוב.
                      הממצאים הראשוניים מדברים על עלייה של 40% במספר החולות.
                      ישראל, כידוע, נמצאת במקום הראשון בעולם בטיפולי פוריות, הנכללים בסל הבריאות "ללא הגבלת מחזורי הטיפול, עד להולדת הילד הראשון והשני".
                      רק אני, כנראה, רואה בכך טירוף מערכות חסר תקדים המעודד את שגעת ההולדה המקומית.

                      המרגיע הלאומי של ידיעות, פרופ' מוטי רביד אומר שבינתיים אין סיבה לחרדה, בגלל שמספר מקרי הסרטן עדיין קטן מכדי להיות משוכנעים שמקורם בטיפולים.

                      בכל מקרה, שוב הרחם היהודי עומד בכותרת ראשית בעיתון יומי, וזה בהחלט צעד מבורך - מדי פעם הפוגה במצעד הגברים הלבנים, העשירים והשמנים (או סתם ראשי ממשלות מרטיריים ופקוחי עפעפיים) העושים את הכותרות חדשות לבקרים.


                      הג'קוזי של עופרה שטראוס
                      נכון אתמול סיפרתי איך כל העיתונים עטו על הג'קוזי של שטראוס ועל השתלטותה על 600 מ"ר בפאתי עירנו? 24 של ידיעות הגדיל עשות ושלח את הכתב ניר גונטז' לבלות על שפת הג'קוזי "הציבורי הראשון בישראל". כמעט כפולה מצולמת מוקדשת לעניין. סבבה, אין לי בעיה עם ההיטפלות המשועשעת לזוג השועים החצופים, אבל מה, אין כמעט ישראלי שיכול ולא מבצע/ביצע/יבצע חריגות בנייה (נכון, לא בשטח כ"כ גדול) או מ/ה/ישתלט על איזה גג שלא שייך לו. אבל שמעו, שטראוס עשירה, וזה, אז יאללה, נחגוג.

                       


                      מי הסבתא
                      מחקר מהפכני (דודי גולדמן, 24) שנערך באונ' ניו קאסל באנגליה מגלה שהסבתות מצד האמא עסוקות פי 3 בעזרה לאם והיילוד מאשר הסבתות מצד האבא. ולמה? א. (זה לא מודע, אבל) יש 5-10 אחוז סיכוי שהילד לא של האב הרשמי ב. הבית נחשב כביתה של האישה יותר מאשר זה של הגבר.

                      מפתיע, משונה? כן, מתברר שהמין האנושי לא התפתח הרבה במאות האחרונות, לפחות ע"פ המחקר הזה.

                       


                      כלכליסט

                      אמנם כלכליסט עוד לא יצא לאוויר העולם, ואנחנו עוברים ומוחקים את מועדי ההשקה שלו יום אחרי יום, אבל אתמול בלילה בלילה הופיעה בווינט ידיעה המוגדרת כ"בלעדי לכלכליסט" ועליה חתום אורן הוברמן, עורך הטכנולוגיה/אינטרנט/הייטק של המיזם.
                      מעניין אם יש מי שלא יכול להתאפק יותר, רותם את העגלה לפני הסוסים ומדהיר אותה ברחבי הרשת.

                      אולי הסיבה היותר פרוזאית היא שנמאס לכתבי העיתון לכתוב לאוויר ולהדפיס עיתוני פיילוט שמשמשים מאכל לכלבים, כלומר לעכברים, ולכן הם מוציאים החוצה את הידיעות החשו/בלעדיות שלהם.

                      גם אם כלכליסט שווק היום (אחד המועדים המתוכננים), הוא לא הגיע לפתחי, אף שהזדרזתי וביקשתי להיות בין הראשונים המקבלים אותו לתקופת ניסיון.

                       


                      ברשת

                      כל פעם אני נתקלת בזה מחדש ומתעצבנת, וכבר כתבתי על כך בעבר: למה אין תאריכים בכל הידיעות/כתבות של הארץ באתר? הרי זה משולל היגיון.

                       


                      קורעים בקפה

                      בטח לא ידעתם, אבל בחמש בבוקר שוב נותקה התקשורת לחללית האם ולא היה קפה כלל או חלילה הודעה על עבודות בכביש. סתם יכול היה האדם הסביר לחשוב שניתק לו החיבור לאינטרנט, אלמלא היה בקי ורגיל בכגון אלו.

                       

                      לובי הקופי שופ הירוק/חום שינה את פניו.

                      יש בו דבר העורך, כלומר בלוג העורך, ו2 המלצות יומיות.

                      שופו, יא נאס.

                       


                      לחם עבודה

                      העורך הראשי של לוס אנג'לס טיימס פוטר, מאחר שסירב לקיצוצים ניכרים בתקציב המערכת.

                      אני מקווה שעקבתם אחר הצעות העבודה המפתות שסופקו כאן בימים האחרונים. אם לא, לכו אחורה, בפקודה.


                      צרות בכותרות

                      הכותרת ההיא המרוססת, בפונט ההוא, הלא מוכר (אפילו חיים שמן לא יודע לזהות), שפשתה בעיתונים מככבת גם היום בכותרת על כך שעובדות בית הנשיא נזקקות לטיפול פסיכולוגי. מה שמעניין זה שפונט הזה מתאים למעשה לכל מצבי המשבר המוכרים למין האנושי. ואולי בכך גדולתה, למעט העובדה שהיא המאיסה את עצמה עלי תוך שבוע (אם חיים או מישהו יוכל/ו לסרוק באופן ברור, אודה. אני חוששת מהסורק הלא רגיש שלי).


                      הטוקבק היומי
                      שייני (יסמין)

                      "עזה לאור נרות"
                      בוא נשים דברים על השולחן: לטרור יש שני צדדים ובשניהם מעורבת אוכלוסיה אזרחית חפה מפשע. הצד האחד הוא שאם אני עולה לאוטובוס יש סיכוי שמישהו שהבטיחו לו 72 בתולות יפוצץ אותי ואת יתר הנוסעים והצד השני הוא שמשפחתו של הנשלח תשב בחושך.
                      רוצים עוד שני צדדים? בעזה יש מנהרות, אנחנו הישראלים הטיפשים מאפשרים להבריח בהן באופן קבוע סמים ונשק, רעבים?? שיבריחו אוכל.
                      קראתי קצת יותר מדי בנושא הסכסוך הישראלי-פלשתיני. תעירו אותי באמצע הלילה ואדבר איתכם על סכסוכים נמוכי עצימות, נשמות טהורות אפילו ביקשו שאביא להן את הפיתוחים שלי לסכסוכים בינוני עצימות, בשורה התחתונה יש מלחמה ולא משנה הסוג (שרלוונטי אך ורק לצרכי מחקר), הם יורים, אנחנו יורים, האזרחים שלנו במיגונים, האזרחים שלהם בחושך.
                      לא מרחמת עליהם ולא חושבת שיש אימהות עזתיות שמרחמות על תושבי שדרות. לא נתקלתי בהפגנות אי אלימות מצד הנשים הפלשתיניות, ראיתי רק אימהות גאות.
                      כנס הרצליה והמקבילה שלו הנשית השמאלנית הם שני דברים מיותרים. מישהו רוצה ליצור הבחנה ולומר: הם גברים כוחניים חסרי רחמים ואנחנו נשים רכות ועדינות. נשים רכות ועדינות צריכות להבין במה יורים ואיך יורים ולא פחות למה יורים, וגברים כוחניים חסרי רחמים צריכים לשתוק פעם אחת ולהקשיב לנשים חכמות במידה שווה להם. נשים שיודעות ומבינות בביטחון.

                      VTV
                      מתברר שהחמצתי אמש את "אבא", תוכנית ראיונות אישיים של ארי שביט, שפטפט עם ציפי לבני על אביה (יט"ב+שניידר+ישראל היום+הארץ!). כולם תהו, כולל בכותרות, אם מדובר בראיון או בטיפול.
                      הכותרת "בטיפול", אגב, תהיה חזקה בתקופה הקרובה במצעד הכותרות. שוב. כבר היום יש לה עדנה.

                       


                      פינת הצג והסיקסק

                      מידיעות אני למדה שבבליך, מעוז הבחירות המוקדמות, יתנהלו בחירות לציפור הלאומית וכי עשרות אלפי ישראלים כבר בחרו את הציפור שלהם באתר החברה להגנת הטבע.
                      ומה כתוב על סיקסקנו?
                      "בראש הרשימה עומד נכון לעכשיו הסיקסק, שלו קבוצת תמיכה בפייסבוק ולובי תקשורתי חזק".
                      האם צג ברקיע היהלומים?
                      ואיפה מצביעים?
                      http://www.teva.org.il/
                      (ואייץ'טיטיפי בהתחלה).

                       


                      לפני פיזור

                      תם הזמן להבוקר, ולצערי רבים מהעמודים נותרו בלתי מדופדפים. תוספים ותוספות יתקבלו באושר.

                       

                      vlvtunderground@gmail.com

                       

                       

                      דרג את התוכן:
                        69 תגובות   יום שני, 21/1/08, 07:55

                         

                        גלובס והמארקר כותרת ראשית: "האבטלה בישראל - הנמוכה ביותר ב-13 השנים האחרונות".
                        גם ידיעות מתלהב מהמצב החדש, ומדווח בכותרת הראשית שלו על הירידה הדרמטית באבטלה גם בערים המועדות לפורענות: אשקלון/מצפה רמוןל/חצור הגלילית/ירוחם

                        כו' המשנה לטקסט של סבר פלוצקר: "יש עבודה. לא לכולם, לא תמיד מלאה, לא תמיד בשכר הוגן, אבל יש".

                         

                        הצילום בשער ידיעות, "עזה לאור נרות" מתעתע, מאחר שגם הכיתוב, וגם הידיעה הנרחבת בע' 4 מטילה ספק ותוהה אם מדובר בספין או במצוקה אמיתית. מחברת החשמל, אגב, טוענים שאספקת החשמל לעזה היא מלאה וכרגיל וגורמי ביטחון טוענים בתוקף שהחמאס יזם את המשבר (אלא שלא כל החשמל לעזה מקורו בישראל).

                        הכותרת (ידיעות) "ספין פלסטיני או משבר אמיתי" מדאיגה: ספין היא מילה רווחת בשיח הברנז'אי, ואני ממש ממש לא בטוחה שיש לה מקום של כבוד בכותרת ענק, ו/או שהיא מצויה בלקסיקון קוראי העיתונים. ולא בגלל שהם טיפשים או בורים, אלא מאחר שכאמור, מדובר בז'רגון.

                         

                        מעריב מעדיף ללכת על הפאזה הדכאונית. אין שום קרן אור בכותרת הראשית: "אנחנו קורסים", אומרים בעלי העסקים בשדרות, ומתחת - "בעלטה" - ילדי עזה לאור נרות. הכיתוב מסביר, כמו בידיעות, שבמערכת הביטחון טוענים שהכל הצגה של חמאס.

                        אפילו החדשות הטובות, על צניחת האבטלה נדחקו לכותרת קטנה במעריב עסקים ולידיעה בע' 2 שם. מוזר. הרי זה העיתון עם קמפיין "לעבוד בכבוד" המפורסם, לא?


                        למי להאמין, להארץ או לדהמרקר?
                        הארץ אונליין, עמוד הבית:

                        הפניה לידיעה של לילי גלילי ובה כתוב בפתיח: "פרקליטיו של ארקדי גאידמק מנהלים מגעים מתקדמים עם רשויות המשפט בצרפת לסגירתו של תיק החקירה נגדו בעניין סחר נשק עם אנגולה"

                        למטה יש הפניה לאותה ידיעה בדהמרקר, הפעם עם קרדיט לאילאיל יהב ובה כתוב (גם בהפניה): "איש העסקים ארקדי גאידמק מנהל מגעים ראשונים עם צרפת כדי להגיע לפתרון לסגירת תיק אנגולה".

                        אז למי להאמין?


                        מלחמת העורכים
                        דורון גלעזר, חצי הדורותי יצא אמש במתקפה חזיתית ראשונה מאז היכנסו לתפקיד נגד הקולגות, והטיח בנוני מוזס שהוא תומך בשחיתות שלטונית. יואל אסתרון כינה את החינמונים אריזה ריקה מתוכן.

                        "בכיר בידיעות" תקף את גלעזר בחזרה, על כך שהוא עובד אצל נמרודי שעברו הידוע.
                        גלעזר גם נאבק באינטרנט:
                        "תפקידה של העיתונות כמספקת חדשות נטו נגמר. בעתיד, צריכת החדשות תהיה רק באינטרנט, וכשזה יקרה - לעיתונות המודפסת תהיה עדנה מחודשת. העיתונות המודפסת צריכה להתרכז בערכים שהאינטרנט לא יכול להציע: אג'נדה, היררכיה של ידיעות, העמקה, פרשנויות, ידיעות יותר ארוכות וכד'".

                        כמה מצער שגלעזר מצטרף לשמוליק שם-טוב וליהונתן גפן ולשאר בני הדור הזה (פחות או יותר) שפיתחו טינה בסיסית לאינטרנט וחוטאים בהכללות גסות ובראייה סטריאוטיפית ומיושנת. לא נורא. תוך חמש-עשר שנים אולי גם הם יבינו איפה הם חיים.
                        בדיליי: אולי זו הסיבה שבמעריב לא מפרסמים יותר כתובות אינטרנט הרלוונטיות לכתבות עליהן מדברים?


                        צהלת הפרולטריון

                        כל העיתונים מבסוטים מכך שעיריית תל אביב הגישה כתב תביעה נגד הג'קוזי של עופרה שטראוס, שסיפחה לביתה שבאפקה 600 מ"ר, ומרחיבים על כך.


                        Rewind

                        כתגובת נגד (?) למסעו הקטן של ברנע בשבוע שעבר לשדרות עם רה"מ שלח הארץ את כתביו לסופשבוע מפנק בשדרות ובעזה, והללו חזרו אתמול עם קטעי צבע מרגשים.

                        כפולה 2-3 הוקדשה לעניין, עם עיצוב מיוחד, שכלל את קרדיט הכותבים בתוך מפה ששולבה בטקסטים שלהם. גרפית רעיון כושל, מאחר שקשה מאוד להבין שהקרדיט שתול בתוך המפות.

                         

                        "סוף שבוע מתוח" (מעריב עסקים) - כותרת מעולה לניתוחים פלסטיים הנקראים "ניתוחי סופשבוע" ומתבררים כגימיק שיווקי.


                        לחם עבודה

                         

                        לBlogTV - חברה בת של "תפוז אנשים" דרוש/ה בדחיפות עורך/ת תוכן לניהול אתר שעוסק בתוכן גולשים ובווידאו בשפה הרוסית, ניהול קהילת המשתמשים באתר, קידום ופרסום תוכן איכותי בתוך האתר ומחוצה לו, ייזום והפקה של אירועי תוכן ותחרויות באתר, ייזום והפקה של שיתופי פעולה עם חברות תוכן ומדיה רוסיות.

                        דרישות התפקיד:
                        רוסית שפת אם – חובה.

                        הבנה מעמיקה של עולם התוכן באינטרנט, עם דגש על וידאו, קהילות ורשתות חברתיות.
                        היכרות מעמיקה עם עולם התוכן באינטרנט ברוסית.
                        יחסי אנוש ותקשורת מעולים.
                        יכולת ניתוח נתונים ומידע מהאתר.
                        נכונות לעבודה מאומצת בסביבה דינמית.
                        נסיון בעבודה עם מערכות ניהול תוכן וקהילה – יתרון

                        jobs@tapuz.co.il  


                        לאתר אינטרנט גדול דרוש/ה כתב/ת פרילנס לענייני עיצוב ואדריכלות, עם ניסיון בכתיבה והתמצאות בתחום.
                        קורות חיים ל:

                        עורך של עיתון גולף פוטר בגלל שיצר שער עיתון עם חבל תלייה.
                        (כותרת ביניים שלישית אצל ליאור קודנר, עורך הקפה)

                         


                        מידיעות עולה שחיים יבין לא מתכוון לפנות את מאחז ערוץ 1 כל כך מהר: רז שכניק מדווח שייתכן ויגיש את מבט שני (במקום איתי לנדסברג, שפנה באמצעות עו"ד להנהלת רשה"ש בטענה שהדחתו אינה חוקית)


                        כנס הרצליה
                        יועבר בשידור חי ב-BlogTV (מאזן החוסן הלאומי, חוק הממשל, סקר פטריוטיות, אהוד ברק, ביבי וכן הלאה).


                        צרות בכותרות

                        מזמן לא ראיתי את הכותרת עמוק באדמה, נכון? אז הנה היא חוזרת (ידיעות, 10) בידיעה על קבורת יהודים ברומא במאה השנייה לספירה.


                        Facebook

                        נפתחה קבוצה הקוראת שלא לבטל את חלק ב' של הארץ.

                        (ברור שאם אתם לא רשומים לא תוכלו לראות).


                        בלוגלנד
                        חנן הבר בהצופה, על בלוגרים דתיים.

                         

                         

                        ידידנו, העורך המוזיקלי של הבלוג, עמיר מהשיר, מקודם בעמוד הראשי של הארץ.
                        ידעתי ששווה להשקיע בו.


                        אורנה בנאי

                        הלם ותדהמה, מה, אורנה בנאי הייתה בהריון? מה, איך לא ידענו? מה, איך לא היו תמונות במדורים הרלוונטיים כשכרסה בין שיניה? מה, איך היא מופיעה בארצנהדרת?

                        לאמשנה, הכותרת "אמאל'ה פעם שנייה" היא הכותרת המנצחת (ידיעות אחורי), ובהמשך - "חובקת בת".

                        למה ככה? כי יש דברים שאסור לכתוב, על פי חוק.


                        לפני פיזור

                        היהודייה עם האף הארוך (יש עוד אחת חוץ ממני), ברברה סטרייסנד, תגיע לחגיגות השישים, כך במעריב. אבל למקרא ההגדרה "הזמרת", אני רוצה לתבוע את עלבונה ולהזכיר שהיא גם שחקנית (ובמאית ומפיקה).

                         

                        vlvtunderground@gmail.com

                        דרג את התוכן:
                          85 תגובות   יום שבת, 19/1/08, 14:10

                          פצצות לכותרות

                          כותרת מעריב מתייחסת לכתבה על 33 המשפחות שילדיהן נפלו לאחר ההחלטה על הפסקת האש במלחמת לבנון השנייה (חן קוטס-בר).

                          כותרת אחת, קטנה, בשלהי העמוד מתייחסת לביקור של אולמרט בשדרות, עם הכותרת "בקו האש". חיפוש בע' 2 אחר הידיעה המתייחסת לכך מוביל לפסקונת בסוף העמוד על הביקור של אולמרט בשדרות וקריאות הזעם של התושבים: "תצא אלינו... שפן, פחדן, תתפטר".

                          אין ספק שהכותרת הזו היא מענה לכותרת הראשית של ידיעות, "לילה בארץ הקסאם" - נחום ברנע מתלווה לאולמרט - צ'ופר שכתבי מעריב ככל הנראה לא זכו לו.
                          כמובן שלקריאות המתוארות לעיל לכיוונו של אולמרט אין זכר בדיווח של ברנע.
                          עכשיו, מאחר שברנע זכה להצטרף לביקור, הדיווח שלו ידידותי (יחסית) למשתמש, כלומר לאולמרט.

                          למשל: "בשלושת הימים האחרונים ירדו בשדרות ובעוטף עזה קרוב ל-450 פצצות מרגמה וקסאמים. זהו המטח הכבד ביותר שידע האיזור הזה בתוך שבע שנים. אבל העיר מתפקדת טוב יותר, מוגנת טוב יותר, והרשימה הארוכה של ההרוגים בעזה מהווה, איכשהו, נחמה לתושבים".

                          (ההדגשות שלי. לא שאני חושבת שצריך להדגיש פה את המבוכות, אבל לא יכולתי להתאפק).
                          בהמשך מדווח ברנע שאפילו ראש העיר שפרש וחזר בו, אלי מויאל, מאושש. מצוין! גדול!.

                           

                          באשר לכותרת: "לילה בארץ הקסאם", המצטרף לקרדיט של ברנע, "נחום ברנע, שדרות", היא דווקא נכונה לגמרי: שדרות ועוטף עזה זו ישראל השנייה עכשיו. לא מזרחים/אשכנזים וכו', אלא חלוקה ע"פ אזור גיאוגרפי שחי במלחמה מתמדת, לעומת החיים השפויים בכל שאר המדינה. כלומר שפוייים יחסית. שום דבר לא שפוי פה.
                          איך אמר בידיעה תושב גבים: "כנראה שאנחנו לא חיים באותה מדינה".
                          והוא צודק, לא משנה איך מסתכלים על זה.

                           

                          וכמויות: ברנע כותב על 450 פצצות מרגמה וקסאמים שירדו על שדרות ועוטף עזה בשלושה ימים האחרונים.

                          כמה ס"מ משם מדווחים מתן צורי ודני אדינו אבבה על 136 קסאמים לכיוון שדרות.

                          זה אומר שכ-300 קסאמים עפו על העוטף? או מה?

                          בהארץ, אגב, טוענים בראשית שכ-130 קסאמים ירדו על שדרות וישובי הנגב המערבי בשלושת הימים האחרונים.
                          אז מאיפה הביא ברנע את הנתון שלו?

                          ואיך זה שבאותו עמוד מופיעים שני נתונים כה סותרים?


                          7 ימים

                          ח"ח לאיור המצוין, הצבעוני והאותנטי של הילית שפר את דנה ספקטור&בתה מאיה הבודהיסטית.
                          לו אני העורכת של דנה, ולא שמישהו ביקש ממני חלילה, הייתי לוקחת את הכיוון הזה, של המסע להודו, ומעמיקה אותו ונצמדת אליו.

                          כלומר, במחשבה לאחור, באמת אפשר לוותר על דנה המראיינת, ולא בגלל שהיא לא יכולה, אלא כי יש דברים שמתאימים לה יותר. נכון שגם את המסע הפריזאי למאורת הסקס לא אהבתי, אבל אולי זה קשור יותר לרגישויות שלי ולטעמי האישי. מה שאני רוצה לומר זה שהמסע לגואה זה בדיוק סוג החומרים העיתונאיים/מדוריים/פובליציסטיים המתאימים לדנה.

                           

                          הצחיקה אותי הכותרת של הציור השבועי לילד: "היכן סבתא רותי והנכד יובל?" (רמז? החצי השני של דורותי?): "רותי ברוור מגבעתיים לקחה את הנכדים הגר, יובל, איתי ותומר למדינת הילדים. הילדים שנהנים ממתקני השעשועים לא הבחינו כי יובל חסר. סבתא רותי המודאגת יצאה לחפשו ועכשיו גם היא נעלמה. התוכלו לעזור ולמצוא את צמד הנעלמים?"

                          אולי מדובר במטא-טקסט, משל למתרחש במעריב?
                          :)

                          שמתם לב שיש כעת שני ציורים שבועיים לילד? איזו ילדות עשוקה הייתה לי, עם ציור אחד בלבד.

                           

                          מח' גרפיקה: לפתוח שתי כתבות בטקסט לבן ע"ג שחור זה לא רעיון מוצלח.

                           

                          ח"ח לתצלום של עטא עוויסאת את השופט סטיב אדלר - צילום ש"ל כמעט, עם גוני זהב, צללים וצל סורגים אלכסוני על פניו.

                           

                          לרווחתה של טל אלכסנדרוביץ שגב ושאר המתעניינים, הבלוג של ייגר מאיסטר (Rosk) מנתח את כתבת השער על הספר של שאול איזנברג על הסודות האפלים של בכירי הכדורגל הישראלי, את סוגיית פרסום שמו של שלמה שרף (לא פורסם ב-7 ימים) ואת המעבר (כנראה) של זה האחרון לישראל היום.

                           

                          ענת מידן ראיינה את מנהל אגף חדרי הנתיחה במכון הפתולוגי באבו כביר, אלי ליפשטיין. הכותרת הטובה - "מתים עליו" - הזכירה לי כותרת עתיקה שלי בעיתון תל אביב לרן אדליסט על פרופ' היס. היא הייתה אחת הארוכות בעיתונות עד כה (ואחת הטובות שלי), משהו כמו: "שריפה, תלייה (היו בפה עוד עשרה פעלים לפחות, אם לא יותר), יובילו אותך לד"ר היס".
                          נזכרתי בה גם בגלל שבאחד מעיתוני הסו"ש נכתב על כותרת מסוימת שהיא "הכותרת הארוכה ביותר בתולדות העיתונות הכתובה". איך אפשר לכתוב משפט כזה (שהוא, כמתחוור, לא נכון) בביטחון כזה?


                          G

                          בטור שלו כותב יואב קרני על הילולת המוסלמיות של ברק אובמה. בהמשך הוא מזדעזע, כמוני, מהכותרת של מעריב ב-8 בינואר, "דאגה בירושלים: אובמה מתקרב לנשיאות", ואומר: "תפקידו של עיתון למסור את החדשות, אבל אין זה תפקידו להעניק מעמד של חדשות לאינטואיציות לא מלומדות של אנונימיים מדיניים".

                          יחד עם זאת, קרני דווקא מצדד באותה רשימה באנגלית של איתן הבר בידיעות לכבוד הנשיא בוש, אין לי מושג למה. אני אמנם מסכימה איתו, כפי שכתבתי, שלכתוב על בוש "אוויל" ו"פיל צולע" זה לא ראוי, אבל מכאן ועד אותה רשימונת הברית שנחתמה ב"אלוהים יברך את אמריקה" המרחק רב.

                           

                          איתי רום מנסה להבין, אפרופו מקרי אדם שוב ורמי הויברגר וכן התלונה נגד סא"ל אלי בוחבוט, איך זה שתלונות שווא לא נחקרות במשטרה. התשובות לא ממש מספקות: קושי מבחינה ראייתית להוכיח שמדובר בתלונה כוזבת וחוסר נכונות לבצע חקירה. גם פיצויים נמוכים שנפסקים לנפגעי תלונות שווא מביאים לכך שמעטים מגישים תביעות. מה שעצוב זה שהכתבה הזו, כך נראה לי, לא תביא לשום שינוי שהוא.

                          שוב, כידוע, שוקל את צעדיו בינתיים.


                          סופשבוע

                          שרי מקובר-בליקוב כותבת על עשרות חרדיות המתעטפות בשכבות בעידודה של רבנית אחת. אפילו הממסד החרדי לא מקבל את הטירופת החדשה. האיוּן הזה של נשים נורא בכל דת שהיא, ביהדות כבאיסלאם, בלי שום הבדל, וההצנעה וההסתתרות מפני הגבר הטורף, האכזר והשליט מעידה על ביטול עצמי ותו לא.
                          שימו לב לריבוי התגובות.
                          אריאלה מזכירה שלפני פחות מחודשיים הייתה הכתבה בהארץ.

                           

                          יהונתן גפן מתייחס, דרך שביתת התסריטאים בהוליווד, לעיתונאים/לעיתונות בישראל.

                          חבל מאוד שמרוב התלהבות הוא מבלבל עובדות ומושגים, כמו שקורה לא פעם בעת מתקפות כאלו ואחרות על האינטרנט המשוקץ הזה.
                          "...כל הקשקוש המתמשך הזה, למשל, שהעיתונות הכתובה נמצאת בסכנת הכחדה בגלל האינטרנט הוא חסר ערך לחלוטין, אבל יש לא מעט אנשים שמכריזים בגלוי ובביטחון עצמי מופרז שזהו, לא צריכים עיתונות, אפשר לקרוא על המסך וכן הלאה. אוי, אתם אנשי המחר המתוחכמים והווירטואליים, תעצמו לרגע את העיניים ותנסו לחשוב על עולם ללא עיתונאים וכתבים".

                          אתחיל בתיקונים:

                          1. לא כתובה כי אם מודפסת.

                          2. איש לא אמר שלא צריך עיתונות. השאלה עליה מתדיינים ממושכות היא לאיזה פורמט היא תיכתב ואיך תיקרא.

                          3. מי מצפה לעולם ללא עיתונאים וכתבים? בשום הספד של עיתונות הדפוס זה לא נאמר. רק מי שחושב שהאינטרנט זו ארץ גזירה עמוסה בארחי פרחי איגנורנטים יכול לומר שאינטרנט זה מקום בלי עיתונאים וכתבים.

                            בהמשך כותב גפן: "...וכעבור חודש וחצי כל העיתונאים והכותבים מחליטים שהם לא כותבים יותר. בהתחלה יש עוד קצת מידע על יודה ונינט באתרי האינטרנט, אבל גם זה דועך, כי גם כותבי הרכילות מצטרפים לשביתה".
                            המסקנות (הנוספות) של גפן:
                            4. באינטרנט כותבים רק רכילות. ולכן מה שיש בשיקוץ זה רק כתבי רכילות. זהו, עכשיו הכל ברור.
                            כמה אפשר עוד לשאת את ההתייחסות הקרתנית וצרת האופקים הזו?


                          גאולה דרך הביבים

                          גם מנחם בן בפרומו וגם ירון טן-ברינק ב-7 לילות ומושיקו כהן ברייטינג תומכים בגאולה אבן ומייחלים לפריחתה. אודי אשרי הקדיש לה את כל טורו הארוך והמפואר, והסביר מדוע הייתה זו לצנינים בעיני ערוץ 1. אשרי אומר: בכל אשמה דעתנותה (ועל הדרך מפחית בערכה של יונית לוי).


                          7 לילות

                            פרויקט אלבומי הבכורה הטובים של כל הזמנים מציב את האלבום של ולווט אנדרגראונד במרום השלישי. הוריי (למרות שאומרים שהאלבום מכר רק 100 עותקים).


                          העיר

                          חוגג שנה למיתוג החדש שלו, עם הלוגואים הירוקים (מיתוג לו התנגדתי מהיום הראשון), ומביא כתזכורת את הלוגו הישן, האדום. מה חבל שבמקום אדום יצא כתום, כך שאפילו היארצייט לא עלה יפה.


                          עוזי כהן ז"ל

                          בזמן השרון עבדו בשבוע האחרון על תחקיר בעניינו של עוזי כהן, שהיה מוטרד ולחוץ מאוד ממנו.
                          כהן נפטר שלשום.
                          מה יקרה עכשיו עם התחקיר?
                          לא תחקיר, ראיון. והנה הוא.


                          לחם עבודה

                          שני העיתונים המקומיים הכי מתגמלים כספית בימים אלו: כלכליסט וישראל היום.

                           

                          בטח שמתם לב שהשם "ממון" חזר לשלטון. הכוונה למוסף הכלכלי של ידיעות, שהוזנק למילואים אחרי שהוצא לפנסיה, בעקבות יציאתו הדחויה אך ממשמשת של כלכליסט.


                          VTV/TimOut
                          לטיים אאוט האחרון צורף דיסק עם פרקי השבוע הראשון של העונה השנייה של בטיפול. מחווה גרנדיוזית ומדהימה. ועכשיו אני צריכה לפלס לי כמה שעות לצפייה.
                          עדכון מוצ"ש: היי, הצלחתי!
                          אגב, אם לא הייתי מפשפשת בשקית החומרים הפרסומיים המצורפת לעיתון, ייתכן שהייתי משליכה את האוצר לפח. מעניין כמה מהקוראים עשו את זה. נכון שבראש השער, מצד שמאל למעלה יש כתם אדום זועק, אבל בגלל שהשער מקושקש השבוע, עם הכותרת העקמומית המרפררת לפתיח הסדרה (אגב, על הפתיח הרורשכי אחראי רונן שעיה, שלמד איתי קולנוע בבית צבי. מעריצה אותו) אפשר להחמיץ את ההפניה.
                          ממחר, 22:00, הוט3.

                           

                          קבלו מבט לכור האטומי של אולפן ערוץ 1.


                          בלוגלנד

                          מחקר חדש על השפעתם של בלוגים על דיווחי החדשות בארה"ב.

                           

                          ובדיוק בהקשר הזה אביעד קדרון מספר איך מנסים לעשוק אותו ואת בלוגיו.

                           

                          טובי פולק מנסה להסביר למה ידיעות מצליח ומעריב נכשל. לא, זה לא קשור לכוכבים. לא, זה לא קשור לעורכים. זה קשור להרגלים.


                          דבורית Vs מעריב

                          נותרו למעריב עוד 24 ימים להגיש את כתב ההגנה (התביעה שלי היא על גובה סכום הפיצויים המגיע לי). מועד ההגשה: 12 בפברואר.
                          המועד בו הייתי צריכה לקבל מלכתחילה את כל דמי הפיצויים: 27 באוגוסט 07. כמה זמן עבר מאז? חמישה חודשים פחות שבוע.


                          לפני פיזור
                          כמה טוב להסתובב מהבוקר בחיק הטבע (גם עיתוני נייר היו פעם טבע).

                           

                          vlvtunderground@gmail.com

                           

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה