כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    ארכיון : 11/2008

    31 תגובות   יום ראשון, 30/11/08, 19:51


    שלוםשלום, כאן כנס העיתונות באילת.
    הטמפ' - 25 מעלות.
    המלון - הילטון שבא (שיא הדקדנס). 
    מחיר האינטרנט ל-24 שעות - 70 ש'.

    Wi-Fi ב-3 אולמות הכנס - אין.
    בקומת המסד יש 2 עמדות אינטרנט נייח - 10 ש' ל-20 דקות.
    מה כן יש? ארבע עמדות לפטופ קבועות בלובי, בחסות מפעל הפיס, הפועלות בעזרת מודם סלולרי, חופשיות ל-1,000 באי הכנס (על אחת מהן השתלטתי).

    בהחלט שדרוג ניכר מהשנה שעברה, אבל עדיין, רוצים Wi-Fi!

    מה היה עד עכשיו?

    שלושה דיונים:
    "חדשות כבידור"
    היילייט: מנחם הורוביץ מחדשות 2 חי בשלום עם העבודה שהוא עושה, ושאייטם על מספרות של כלבים מקבל משקל זהה לאייטם על קופות הגמל.

    "האם העיתונות היא עדר"

    שלמה צזנה מישראל היום סיפר שבמסיבת עיתונאים בוושינגטון שאל את אולמרט איך ייתכן שמונעים תגובה מעיתון (הוא התייחס לתגובות הנמנעות מעיתונו). ענה לו אולמרט: "לא ידעתי שאתם עיתון".

    מישהו מהקהל: "כל העיתונאים עצלנים".
    כל הפאנל (מאילה חסון ועד ח"כ אביגדור ליברמן): "כל העיתונאים עדר".

    ליברמן: "אני לא בעד טרנספר; אני לא נגד ערבים. להפך. עזרתי לחב' החשמל המזרח ירושלמית לקבל רישיון".

    "סקר או שקר"?

    רינה מצליח אמרה שבשנים עברו סקרים לא היו מופיעים בכותרות ראשיות של עיתונים: "אני משתדלת שסקרים לא יפתחו את מהדורות החדשות".

    עד כאן שידורינו.
    מאחורי משתרך תור ענק, יותר גרוע מהתור לשירותי בנות.

    לל"ט



     

    דרג את התוכן:
      120 תגובות   יום שבת, 29/11/08, 13:43


      הסיוט רק התגבר. כמו שציפי לבני אמרה, המקורות הזרים מקבלים מידע מהישראלים שנמצאים בהודו.

      עדכון: זוהתה עוד גופה.

      בעוד הניסוח המקומי פה עוד היה "נמצאו גופות בני ערובה", ב-CNN כבר נכתב בפירוש


      מעריב קצת הגזים אתמול עם הכותרת הראשית "חוששים לגורל עשרות ישראלים", בעוד ידיעות הסתפק בע' 4 ב"חשש לחיי 9 ישראלים"

      למזלנו, התחזית הפחות פסימית התגלתה כנכונה.

       

      הסיכום הזמני מהטרגדיה הכאוטית הזו, בה קשה היה לקבל מידע מדויק במשך שעות ארוכות עד ימים הוא, שאמנם זמינות ונגישות אמצעי הקשורת הגבירו את דיווחי המידע, אבל לאו דווקא את אמינותו ואת פיזור הערפל.


      דנה ספקטור וציפי לבני
      רבים מאוד מאוד התלהבו מהמדור של דנה השבוע בקריאות כמו "מצוין", מדהים", "נכון מאוד!". מאחר שהייתי בוחרת בשתיהן לראשות הממשלה, אני מרשה לעצמי לשפוט:

      זה לא נכון שאנחנו לא יודעים כמה ילדים יש לה (כך טענה היא בטקסט). יש ללבני שני בנים מתבגרים. אחד בצבא. לאובמה יש שתי ילדות קטנות, והרבה יותר קל לגייס אותן לקמפיין. אני לא חושבת שזה הוגן לגרור את כל המשפחה לקמפיין, אם היא לא רוצה. ושני בנים מתבגרים הם לא ממש קמפיין-מטריאל.
      אני מצטטת מתוך ליידי גלובס של יולי (נורית דברת):
      "עומרי, חייל בחיל הים ויובל, תלמיד תיכון הלומד לבגרויות".
      על כל הכבוד לתשוקה לראות אותה מחפשת קלטות של יובל המבולבל או של דורה, היא לא. מה לעשות שלאישה כבת 50 בישראל, אין היום (לרוב, אם כי כבר יש הרבה יוצאות מן הכלל) - ילדים קטנים?
      דווקא כתבות על נפתלי שפיצר היו גם היו. חוץ מהעובדה שלבני צמחונית (אבל מבשלת בשר למשפחה), אני יודעת שהיא אוהבת לצעוד עם בעלה, בעיקר בשבתות ברגל, ושהיא מנגנת על תופים.

      אני לא אומרת שזה מספיק, אני בטח לא אומרת שהקמפיין האדלריאני הוא טוב. להפך, הוא רע, והוא לא מקורי, וזה בדיוק מה שכתבתי עליו. אבל להגיד שאנחנו לא יודעים כלום על לבני זה פשוט עיוות של המציאות.


      עכשיו, תארו לעצמם שאני הייתי מועמדת לראשות הממשלה. מה היו אומרים עלי? שרק בגלל שאני לא נשואה ואין לי ילדים אני מועמדת לתפקיד? וגם - האם הייתי צריכה לגייס את האחיינים שלי ואת התינוקת של החברים כדי להיות אובמית? אמהית?


      היום (כן, היום) לפני 15 שנים נסגר חדשות

      ומי היחיד שסופד לו? רון מיברג.
      אני, כידוע, חייבת לחדשות את הקריירה העיתונאית שלי. שם התחלתי (אני ועוד מיליונים אחרים) את הדרך הארוכה, שם עשיתי את צעדיי הראשונים, שם למדתי לכתוב על מחשב (קויוט עם מסך ירוק רעל. שום אינטרנט לא היה שם, בסוף שנות השמונים).
      מיברג טוען שחדשות היה צריך להילחם על חייו כמו מעריב. לדעתו האינטרנט היה מציל את חדשות, שיכול היה להיות עיתון האינטרנט הראשון.
      מחשבה מעניינת, מה חבל שאי אפש לבדוק אותה.


      כיפת הסוואה

      בזמן תל אביב (הילה קובו) יש כתבה על הפושעים חובשי הכיפות. או, כמאמר המשנה: "... התופעה הכי מרעננת באולמות בתי המשפט"

      מה מרענן בה?

      וגם: אני לא חושבת שקובי אריאלי היה מגדיר את עצמו כ"עיתונאי חרדי".

       

      עוד במקומון: תיאור מפורט למדי של העדויות במשפט גיל ריבה, שתבע אתר שפרסם צילומי פפראצי שלו ושל בנו ג'וסי טרטל והפסיד. למה זה מעניין? בגלל שבית המשפט התחקה אחר דרכי הפפראצי, ובגלל העדויות של כל הנגועים בדבר (עורכים וצלמים) בנושא.

       


      פיצה לאליטה

      קרדיט לבלוגים? לפורומים? אל תגזימו.
      מזל שהסיפור המזעזע הזה, על פיצרייה שלא מתלהבת מלקוחות אוטיסטים,
      הרבה הרבה יותר גרוע מההתעלמות הבוטה מהמפרסמים הראשונים.
      עדכון:
      מתברר שהמכתב הופץ על ידי אלו"ט, וכך הגיע ל-mynet.
      בינתיים הוא כבר הופיע בפורומים/בלוגים רבים, וקשה היה להתחקות אחר המקור


      קרן נויבך all over מעריב

      קודם בזמן, אחר כך בתרבות מעריב, וגם אצל דב אלבוים כמו שצגצגנו.

       


      VTV
      וויי וויי וויי, מה קורה לגדי סוקניק? "רסיסים של קאמבק"? חזר בו? מודה שהפוליגרף לא היה ההחלטה הכי מדהימה שעשה בחייו ורוצה לחזור לחדשות? והאם אני יכולה להגיד לו "אמרתי לך", אף שמקורביי אסרו עלי להשתמש בפראזה הזו לנצח?
      הראיון איתו (צריך ללחוץ על הלינק הרלוונטי שמימין, כי הקישור הוא לכל התוכנית).
      ולישראל רוזנר: הוא לא נשוי. חי עם, אבל לא נשוי.
      מה שכן, נראה ששלח ודרוקר בהחלט הפיקו לקח: "קר שם בחוץ", הם אומרים, ומוסיפים שברגע שאתה לא יצרן תוכן אתה בדרך החוצה, כי פרשנים יש כמו זבל.


       

      באולפן שישי יצאו דנה סומברג ועמנואל רוזן בעקבות הידיעה הזו, על יהלומן ישראלי שנרצח באנגולה.

      רוזן יתחיל להגיש את תיקתק שורת ב-11 בדצמבר. מה יקרה אז? יעזוב את אולפן שישי?

       

      הנה, עוד כתבה על אסי דיין. "יש אי נוחות בכתבות על אסי דיין", מודיע יאיר לפיד לפני שידור הכתבה של נעם עמית ומרגיש שיצא ידי חובתו. מה שכן, להבדיל מהכתבה הנוראה ההיא בערוץ 10, בה התפלש דיין ברפש, בין אם זה היה מבוים ובין אם לא, הרי שבכתבה הזו מישהו הקפיד הקפדה יתרה שדיין יהיה רחוץ ומסודר ומגולח ולבוש לתפארת כל קניון בישראל.
      צובטת לב במיוחד הייתה הפגישה שלו עם אמא רות. מקוממת ומעצבנת - הפגישה אצל הפסיכיאטרית שלו, שמשומה רואה בטיפול בדיין שואו. או שמא זו נקמה באחותו יעל דיין, החושבת שדיין באוברדוז של ריטלין, בעוד היא היא זו שנותנת לו את המרשמים?


      סחתיין למעריב עסקים
      על השער העוסק במשבר בעיתוני הכלכלה. בהחלט הברקה:

       



      מיילבק על הכתבה
      "...דאבל עם מרואיינים ללא שמות, נתונים באוויר והכרזה כי בקרוב נישאר עם שני עיתונים כלכליים בלבד. קצת הזוי שהעיתון שאוטוטו עובר בחובותיו את חובות המדינה, כותב על עיתונים אחרים, לא?"

       

      אני דווקא חושבת שזה לגיטימי. מה שמטריד הוא שאין כמעט תגובות של העיתונים, למעט גלובס, שמתייחס לשאלה על ועידת העסקים.
      באשר לשמות המרואיינים: דווקא יש שניים.

      מה שאותי הסעיר זו האמירה על כך שכשביבי ינצח בבחירות אדלסון יסגור את ישראל היום. נשמע לי קצת מופרך.
      על פי הכתבה, אדלסון משלם עשרות מיליוני שקלים להארץ תמורת שירותי הדפסה והפצה. לא יודעת כמה זה נכון, אבל כזכור, המארקר מופץ עכשיו בתוך ישראל היום (כך שאם מישהו מעוניין לקבל אחד משני המארקרים שלי, הוא מוזמן).

       

      לרגל פסטיבל העיתונות באילת הנפתח מחר, מרואיין יוסי בר-מוחא, יו"ר אגודת העיתונאים (במעריב עסקים).
      גם בר-מוחא וגם הכתב (לי-אור אברבך) וגם העורכים לא מבחינים בין עיתונות כתובה למודפסת.
      משומה, בר-מוחא גם מנכס לעצמו את הקמת ועד העיתונאים בהארץ, פרויקט עליו חתומים במובהק יואב ריבק ויאיר טרצ'יצקי, שכבר אינם בעיתון. לא רק זה, "יש שם כרגע נתק בין הוועד להנהלה". אהה.
      בנוסף, יש סתירה בדבריו: בתשובה לשאלה אם יגן רק על מי שחבר באגודת העיתונאים הוא אומר: "אני לא מגן רק על מי שחבר. שיפנו וינסו אותנו".
      ובתשובה הבאה, כמה שורות לאחר מכן: "לפי התקנון אני לא יכול לסייע למי שאינו חבר אגודה. אני קודם כל מבקש ממי שמגיע למלא טופס - ואז אני מפעיל את היועץ המשפטי".
      (מגרדת בראש).

      ועוד משהו תמוה בכתבה
      כותב המראיין: "האשם הראשון מבחינתו הוא האינטרנט: 'נוצר מצב שבו המו"לים, בעלי ההון, נאלצים לפטר לא מעט עיתונאים בעלי ניסיון, כישורים ובעיקר כושר ביטוי מעולה וחוש אחריות. הם נאלצים לקחת צעירים שלא תמיד הם איכותיים. נכון, קיימים עיתונאים צעירים מבריקים, אבל לא תמיד יש להם מידת האחריות שיש למבוגרים יותר. עיתונאי צעיר שמרוויח 5,000 שקל רוצה לשמור על מעמדו בעיתון. הוא חייב להביא סקופים כי הוא חי מרגע לרגע - הוא חייב לרצות את המו"ל ואת העורך".

      ואיך, לכל הרוחות, זה קשור לאינטרנט?

      ומה עוד אין בכתבה? התייחסות להתאגדות עיתונאי מעריב בהסתדרות, לקראת פיטורים עתידיים בעיתון.


      טוקבק/המלצות

      ריקי: "כתבה מעניינת במיוחד במוסף הארץ, על תיירות המין הישראלית לתאילנד. עורך המחקר שהה שם שלושה חודשים, לא התנסה בעצמו אבל חזר עם מסקנות מעציבות מאוד על הגברים הישראלים. הוא אפילו קורא לאסור בחוק לנסוע לשם.

       

      גם יהודה נוריאל כתב בלילות על הזוהמה התרבותית שבחורינו הטובים והמשתחררים מצבא ההגנה משאירים שם, מצדיקים את המוניטין הרע לישראלי בניכר". 

       

      :ransom stark

      קלוד לוי-שטראוס. מומלץ להכיר את האיש ופועלו.

       


      קורעים בקפה
      * בניגוד לכותרת הפרובוקטיבית והמתריסה, "מותו של האימייל", מסביר הפוסט הזה למה האימייל לא ימות כל כך מהר, שזו המחשבה הראשונה למראה הכותרת התמוהה.

      אבל כן, היא מושכת, שהרי רוצים כולם להבין, האמנם? למה?
      ו-אאוצ', ומה עם אזכור מקור ההשראה?

       

      * כתבי הכנסת מתקוטטים.

       

      * ושי מצוין לסופשבוע, לתחילתו ובכלל: כמה זמן תחיו?

       

       


      רשתתתתת

      תודה לחליג. שתרמה את הפועל לוולווט לדורבנות

       


      נאג'ס
      תא"ל צ'יקו תמיר שנתן לבנו לרכוב על הטרקטורון זכה לכתב אישום. הפרשה נחשפה במעריב.
      האם העיתונים נותנים קרדיט? לא, למה?
      *

      כשנשים מגיעות לגיל ארבעים פלוס הן בעשור החמישי לחייהן, לא הרביעי (ראיון עם ג'ולייט בינוש, 44, 7 ימים)

      *

      אנשי עכבר העיר מתבקשים לכוונן תאריכונים.

       


      כנסיים

      כנס חוקרי אינטרנט ייערך מחר באונ' בר אילן.

       

      כנס אילת לעיתונות נפתח מחר. אשתדל לדווְחֵח מהשטח מעט.

       


      לפני פיזור
      "כשאישה מפרגנת לסקסיות של אישה אחרת, משמע, ההיא לא באמת סקסית (כי אחרת הלוא הייתה מתקנאת בירך חברתה ושונאת). מנחם בן, תרבות מעריב.
      (אפרופו חיבתה של רונה קופרבוים לפלאפונינט)

       

      vlvtunderground@gmail.com

      דרג את התוכן:
        38 תגובות   יום שישי , 28/11/08, 09:51

        איזה גיהנום. בתשובה לשאלתי, אכן הרשת שוקקת. טוויטר, בלוגים, לכולם יש מה להגיד מזירת האירועים. יחד עם הדיווחים הלא ערוכים והמיידיים בזמן אמת, הישר מהאש, יש גם דיווחים סותרים, מוגזמים, ליבוי יצרים, הפרעה לכוחות הביטחון ההודים, הכל שם.
        אמנם כל העיתונים פורשים עמודים על גבי עמודים היום, עם התמונה של מוישי צבי הולצברג הקטן,

         

         

         

        אבל ברור שזה היום של אתרי האינטרנט והדיווחים הטלוויזיוניים מזירת הקרבות. בעיקר אחרי שיחידת קומנדו פרצה לבית חב"ד.


        אני ראשון

        מעריב הודיע באמצע השבוע על כתבה שתביא פרטים חדשים מחקירת רצח רוז פיזאם. משהגיע סופשבוע למערכות העיתונים, כלומר לידיעות, התברר שמדובר בכתבה (כתבת טפיחה על השכם, בעקבות הקמת היחידה מחדש, יש לציין) על היחידה המרכזית, ובה פרטים על רצח רוז, ואזכור לרוצח המתאבד מייקל פישר.
        כתשובה, יש הבוקר בהמוסף לשבת של ידיעות כתבה בה החוקרות של רוני רון מדברות לראשונה (עם הפניה בשער), ובתוכה בוקסית על חקירת פישר. איך היא קשורה לשם? לא קשורה. רק בגלל שלמעריב יש כתבה בה מוזכרות שתי הפרשיות, ידיעות מחרה-מחזיק.
        אבל העניין היותר מגוחך הוא שבעמודי החדשות של ידיעות מוקדש לכך חצי מעמ' 14. כותרת ענק, תמונה גדולה. בסוף הידיעה כתוב "עוד על הפרשה במוסף לשבת". ומה יש במוסף? כאמור בוקסית, שכל תוכנה מופיע בעמודי החדשות.
        מה שכן, הפרטים הללו, על המריבה שהובילה לרצח ולהתאבדות, לא מופיעים במעריב, כי הימ"ר לא חוקרים אותה.
        מה שהמלחמה בין  העיתונים יכולה לעשות.


        ערוץ 10, הסוף?
        הרשות השנייה לא רוצה להאריך את הזיכיון לערוץ 10 אבל הכרעה סופית (של שר התקשורת אטיאס) בנושא תהיה במארס, אם לא יחזיר הערוץ 28 מיליון ש' כנגד דמי הזיכיון שלא שולמו "ויציג תוכנית להחזרת חובותיו לז'אנר העליון (סדרות דרמה, תעודה ותוכניות תחקירים) בסך 60 מיליון שקל ועוד 12 מיליון לתמיכה בקולנוע ישראלי" (ידיעות).


        פשוט נעדרת
        זוכרים את ציפי נווה, שהלכה לאיבוד בירושלים, וזכינו לתשדירים טלוויזיוניים ולמודעות על אודותיה בחסות המשפחה? אתמול מצא בנה את גופתה בוואדי בפסגת זאב. המשטרה נכשלה בחיפושים.

         


        ברשתתתת

        לא ייאמן. לורי דרו זוכתה במשפט (בלבול ב-ynet) כמה סעיפים (יוסי גורביץ מסביר) אחרי שגרמה להתאבדותה של מייגן מאייר בת ה-13.
        כן, החוק יכול להיות לעתים די מטונף, וכדאי מאוד שיתעורר, ויישר קו עם האינטרנט ושלל הבעיות שעלולות לנבוע ממנה.

         


        מה קורה ב-mako?

        אחרי כמה שבועות אפשר לומר ש-mako מתמצב כאתר האח הגדול - אם מסתכלים על הרגלי הקריאה של הגולשים בו*.
        ראיון עם רנין זכה עד כה ליותר מ-9,000 צפיות (המתקפה בהודו: 5,100).
        יריב אופנהיימר מסביר למה לבחור בו: 9 צפיות.
        שר האוצר מדבר: 44 צפיות.
        פיני גרשון זוכה ל-66 צפיות.

        קווין סמית עושה פורנו - 133 צפיות.
        לסבית כותבת על סטרייטית מחמד - 435 צפיות.
        * המספרים - נכון לזמן כתיבת הפוסט.


        קורעים בקפה
        מני נחמן הצליח במלחמתו, ואיש לא יבקש ממנו יותר 500 ש' בחודש.


        מחווה ל-velvet באפעס

        באבי ניר, אחד לפני הסוף.

         :)

         


        נאג'ס

        הרב מוני מנדר, סגן דובר חב"ד כתב לידיעות על פעילות חב"ד. בראש הטקסט שלו מופיעות המילים "ב"ה".
        כמה בורים יכולים להיות עורכי הדסק בידיעות, שאינם יודעים שאסור לכתוב בעמודי חולין "ב"ה"?
        מה צריך? בס"ד.

         


        לפני פיזור
        ד"ר אלחנן נחום מרוויח 38.8 ש לשעה.

        vlvtunderground@gmail.com

        דרג את התוכן:
          42 תגובות   יום חמישי, 27/11/08, 11:41

          כל העיתונים התלבטו הבוקר מה לעשות עם שתי הכותרות המסעירות שהתגלגלו לידיהם. מצד אחד, אולמרט יועמד לדין בפרשת ראשונטורס. מצד שני, התקפת טרור בהודו. אולי יש ישראלים שם, אולי לא, עוד לא היה ברור בדיוק בשעת סגירת מהדורות הדפוס. וכך התמודדו הארבעה עם העניין:

          בהארץ כותרת ראשית - אולמרט, ואילו מומבאי נדחקה לתחתית העמוד.
          בידיעות כותרת הגג היא כתב האישום, אבל הידיעה המרכזית - "ישראלים לכודים בהודו" - היא הכותרת הראשית. בישראל היום להפך: התקפת הטרור במומבאי למעלה, וכל יתרת מרכז השער מוקדשת לאולמרט.
          במעריב פחות או יותר על חצי-חצי: חצי עמוד עליון מדבר על הטרור בהודו, והתחתון מוקדש לאולמרט.
          (מח' הגהה: טעות בכותרת מרכזית "מקורבי לבני: שיילך, עכשיו" צ"ל: שילך).


          כפולת 2-3 במעריב הוסבה לפיגוע בהודו. אולמרט זכה ל-5-8.
          בידיעות הפוך: 2-3, 4 לאולמרט, ואילו המתקפה - 6-7
          בישראל היום 2-3, 5, 7 אולמרט והמתקפה - 9. 
          בהארץ - פחות או יותר כמו בישראל היום.

           

          אבל מה שווים העיתונים המודפסים בהקשר הזה ביום שכזה (אם כי ידיעות דיווח כבר הבוקר על ישראלים המסתתרים בחדריהם שבמלונות - תודה למהדורה השנייה):

          הנה החדשות: משפחה ישראלית מוחזקת בבית חב"ד; כוחות קומנדו פרצו למלון; דיווחים מעורפלים; והשתלשלנו מחלון.
          אין אף בלוגר ישראלי במומבאי?
          הנה מישהו שהיה שם, אבל לפני. ובלוג אנטי טרור, ובלוג ממומבאי.

           

          בקיצור, מקצת מהאש ומקילומטראז' הנייר שצריכים היו להיות מופנים לאולמרט הועברו למומבאי.  הרוויח?

           

          צרות בכותרות, או איפה בדיוק?

           
          בהמשך תוקן הניסוח ל"לא ידוע על נפגעים ישראלים"

          לכד: נתאי פרץ.


          דרמה בשער האחורי של המארקר
          "נמרודי צופה קאמבק גדול לעיתונות המודפסת ב-2009"


          וואוו, אני נסערת. מדפדפת במהירות לע' 56 (לא, לא מוצאת באתר) הנה יש (עם כותרת סבירה יותר) - והכותרת המפוצצת הזאת חוזרת על עצמה.
          והנה הטקסט. על פי עמוד מסביר ומפרש יורם גביזון את סקירת המנהלים לדו"חות הכספיים של מעריב. לא הצלחתי להבין מהעמוד המפורט הזה איך מעריב יתייעל ויגיע לעצמאות תזרימית, אבל זה ניחא, נניח שיגיע (בעזרת כוחות-על שלא מהעולם הזה) למהפך תפעולי. מה הקשר בין הכתבה של גביזון לבין הכותרת, לעזאזל? התשובה: אין שום קשר, אבל לגמרי.

          מה, העורכים לא תופסים את הבעייתיות פה? אז יופי, יש לכם כותרת מצוינת. אבל מה עם המציאות? איך היא מתחברת אליה?

           

          תוס':

          יש הטוענים שמדובר באירוניה.
          אירוניה? בעיתון כלכלי? ממתי?
          אם אני לא הבנתי שמדובר באירוניה, קשה לי להאמין שיש מי שהבין.


          מח' הגהה

          ב-24 של ידיעות יש כתבה שנושאה הוא כזה: "כמה שגיאות בעברית אתם מקבלים מסתם האזנה לרדיו? אינספור. בדקנו כמה דיסקים חדשים כדי להבין את עומק הצרה" (דני ספקטור).
          טוב שאני כאן כדי למצוא את השגיאות בעיתונות, כי מי יכתוב על כך אם לא אני?


          מי אחראי לטעות במחשבי בנק הפועלים?
          בעיתון המודפס וב-ynet. יופי, אני מרוצה.


          שכר הרופאים
          הוא יעלה ב-24% (המארקר)?
          או ב-23.5% (מעריב וידיעות)?


          אז מי תקף את אבי ניר?
          הארץ מדווח על קשר לתוכנית השתולים וארגון האוהדים הקיצוני של בית"ר ירושלים, לה פמיליה.
          אוקייי, טוב שלא כתבתי על בית"ר עד כה.


          עד החתונה זה לא יעבור

          ארנה קזין מסבירה למה טקס החתונה מיותר לגמרי.
          היא עושה את זה במילים ספורות ובהיגיון ברזל.

          בני משפחה שבחתונתם חולקו לכאורה עוגיות חשיש, כך על פי כתבה במעריב, תובעים את העיתון.


          לחם עבודה

          דנה ספקטור תצטרף לתוכנית צהריים בשתיים ברדיו תל אביב (ובעצם היא חוזרת לרדיו).

           

          דרור פויר מועמד להחליף את יט"ב כמבקר הטלוויזיה של ידיעות.

           


          קצה האצבעות
          העיר מפרסם  (באורח חריג) מכתב למערכת:
          "לכבוד עיתון העיר
          הנדון: די עם זה כבר!
          אני, עודד לאופר, סטודנט, תושב העיר כבר חמש שנים (הגעתי מגבעתיים) וקורא העיר מלידה, מקווה שיהיה לכם האומץ לפרסם את זה:
          הזחיחות: יכול להיות שיש לכם עיתון מצוין. יכול להיות שיש כתבות מעולות. יכול להיות שיש לכם ידיעות בלעדיות. יכול להיות, אני לא יודע.
          העיסוק העצמי: אני לא יודע כי אני לא קורא: לא את הכתבות, לא את הידיעות, לא את הטורים.
          ובאופן כללי, אני לא קורא את העיתון.
          הציניות: את מי אתם בדיוק חושבים שזה מעניין? למה אתם בטוחים שהסיפורים הפנימיים שלכם הם סחורה ציבורית? מה ההבדל בין הקשקושים האלה לסתם טוקבקים של רפי שכל באתר אינטרנט זניח?
          בדיחות פרטיות: אני מבין שאתם נהנים מהחיים, אני מבין שקטעים אצלכם שם, אני מבין שאתם חבורה מגובשת עם הווי, דאחקות ועולם פנימי מסעיר, אבל יש לי כבר חבורה משלי, תודה.
          דלות החומר: ולחשוב שלפני כמה שנים חשבתי שזה העיתון הכי טוב בארץ.
          בברכה
          עודד לאופר
          "
          אני רק תוהה: כותרות הביניים המודגשות הן של לאופר או של העורך?


          האח הגדול
          ודאי שמתם לב למוזיקה המלווה את הגיבורים.
          המוזיקה בתוכנית עוזרת לכם להרגיש, ואותי, כצופה, היא מקוממת בדיוק בגלל זה. וזה בדיוק מה שמספרים היוצרים. בכל מקרה, רעיון מצוין לכתבה.

           


           

          בלוגלנד
          כמה סטודנטים לתקשורת חזותית בשנקר הפיקו בלוג על גלעד שליט, אליו הם מעלים עבודות שלהם. יש שם כמה דברים נחמדים, כמו האייטם "מה אתה עשית ב-3 השנים האחרונות":

          אנשים שהתחתנו, נפרדו, גידלו חתול וילדים - ובאותו זמן גלעד בבור שלו.
          על פי התגובות לעבודות, הם יחליטו מה הכי פופולרי - והאייטמים שיזכו להכי הרבה תגובות יודפסו בעבודת הסיום שלהם, שהיא עיתון שקוראים לו בלוג.


          לפני פיזור
          רגע, פלאפון מוותרים על נינט בגלל שהתלוננתי על היעדר קונטיניואיטי בשיער שלה?

           

          vlvtunderground@gmail.com

           

          דרג את התוכן:
            52 תגובות   יום רביעי, 26/11/08, 11:44

            ידיעות נמנע מפרסומת בעמוד השער:
            "מלחמה על כל לקוח: רשת שיווק מציעה חלב וחלה חינם/ ממון"
            טוב, אז ברור (מהכתבה) שלא לכולם, אלא רק למובטלים, פנסיונרים ועוד, אבל מה, אין ספק שהפס הצהוב הזה, באמצע השער, יריץ אנשים למוסף הכלכלי.


            פרשת אבי ניר
            האם יש מצב, כמו עם חודש האמהות הרצחניות, שההתנקשות באלפרון והתהודה חסרת התקדים שעוררה, עודדה את אלו שעודדו את המתנקשים באבי ניר?
            אחד מכיווני החקירה, שמדובר בתחקיר באחת התוכניות של קשת, לא נראה כחיובי או מרכזי, כך לפי אייס.
            (מה שכן, הכותרת, כלומר האמירה של החוקר בדימוס מישל חדד משונה מאוד: "אם אבי ניר לא מספק מידע  זו בעיה שלו. המשטרה לא תצא מגדרה". מי אמר שיש לו מידע לספק ושהוא לא מספק אותו?).

            בניגוד לאמירה הזו, מצוטטים במעריב חוקרי משטרה האומרים: "אנחנו מודעים לרגישות של הסיפור, ולכן הוא זכה לתעדוף. התיק הועבר לצוות חקירה מיוחד של המרחב שיש לו את היכולות ואת האמצעים".


            אם היה מדובר, למשל, בתחקיר עובדה, היו פוגעים באילנה דיין (לא שאני מאחלת לה חו"ח), לא? היא לא מספיק אייקון?

            ובכל זאת, דומה שלפושעים היה מינימום הגינות. הם וידאו פעמיים שאכן אבי ניר הוא הקורבן שלהם. משמע לא רצו לפגוע באזרחים שאינם קשורים ל---- השד יודע מה בקשת.
            נרג' מפרסם הבוקר שייתכן שיש קשר בין התקיפה לתוכנית שתולים, שעומדת לעלות לאוויר, בה נצפו גורמים עברייניים.


            מה יהיה עם מעריב
            קבוצת מעריב ממשיכה להפסיד. 18.3 מיליון לפי המארקר*? או 23.4 מיליון לפי גלובס?
            המכירות ממשיכות לסגת. משמע, במובן הזה, לא ניכרת תרומתם של דורותי - שבשבוע הבא (1 בדצמבר) תמלא שנה לעבודתם - לעיתון. הקיצוצים קוצצו, העובדים פוטרו, התוכניות הגרנדיוזיות לנרג' לא ממש התממשו (האתר עוצב מחדש חלקית), כוחות האתר צומצמו וצומקו. המסקנה המתבקשת היא, כנראה, שגם כוחות עריכה מעולים ככל שיהיו, עם קבלות  ממקומות אחרים, לא יכולים להציל עיתון שהניהול שלו כושל.

            * ומה זה (במשנה) "שורפת 6 מיליון בחודש"? מי שורף? על מה?

            עדו טל מסביר למה מעריב לא צריך להיסגר. מסכימה.

             


            ברשתתתתת
            ידידנו ברק חכמוב מפיל את העולם עם הסטארט אפ החדש שלו, אינטואיציה דיגיטלית, תוכנה למכשירי אייפון המתאימה אישית את העדכונים לכל משתמש.
            זה הפריוויו מאתמול. היום מופיעה הכתבה בשלמותה בכלכליסט (אבל עוד לא באתר).


            VTV
            גם דארן סטאר (יהודי כשר), גורו טלוויזיוני, יוצר סקס והעיר הגדולה הגיע לישראל (אחרי בן סטילר וזק בראף, שהיו פה לפני פחות משבוע).


            לא כלכלי
            "לא בכל יום מתפרסם בעיתון סיפור של כישלון, ועוד ביוזמתו של המנוצח. זהו הפרק השלישי בסיפור נפילתה של חברת הבנייה שהקימו תאיר שכנר רוכמן ובעלה. חברה בינונית שעסקה במשך 15 שנה בעבודות גובה וטיפול בחזיתות בניינים".

            את זה עוד לא ראיתם: מיומנו של מפוטר לעתיד.


            בלוגלנד
            שגיא ניר, עורך ערוץ הבחירות בנענע 10
            מעודד פוליטיקאים לפתוח בלוגים בישרא.
            כרגע נוכחים עוזי לנדאו, אברום בורג, אריה אלדד, קולט אביטל, מיקי איתן ונדיה חילו.
            בדרך גם אילן גילאון, עמיר פרץ ורפי איתן.
            שימו לב ללנדאו, שפרסם בבלוג שלו את המכתב ביום שעזב את הליכוד, ולאלדד שהבלוג שלו אממ, מעניין.

            הסיפור הנורא של גילי בר הלל, המתרגמת של הארי פוטר, ו-וורנר ברדרז.
            ויה סינמסקופ.


            מנחם פרי שלח מכתב לממונה על ההגבלים העסקיים, בעניין צומת ספרים. אסתי סגל מתייחסת לכך.
            והשאלה המרכזית היא: 6,700 ספרים יצאו השנה. מי יקרא אותם? מי יבקר אותם? מי יקנה אותם?

            קןרעים בקפה

            מאוריציוס מבקר את המבצע של שופרסל, ואת ההתייחסות אומרת ההן של התקשורת אליו, תוך כדי ציטוט קומוניקט ותו לא.


            טוקבק

            "איתןוו: ספורט הארץ יוצא בכתבה על מאורעות הדרבי שלשום, ועושה מאמץ מאוד מיוחד, מיוחד מדי הייתי אומר, ולכן נדמה לי גם שהוא לא חף מאינטרסים, לבאר מה קרה שם. הסיפור נוגע להתפרצות של אבי נמני (AKA אלוהים של אוהדי מכבי ת"א) כלפי השופט בסוף המשחק (מכבי הפסידו). המיקרופונים לא קלטו את הנאמר, ודו"ח השיפוט שהגיע להתאחדות גם לא מפרט, אז ספורט הארץ שכר את שירותיו של קורא שפתיים שיפתור את התעלומה. מישהו כנראה לא אוהב את נמני אצל שוקן".

            כנס העיתונות באילת
            כנראה שמאמצי המארגנים אינם כה מוצלחים, אם בדיקה מדגמית שערכה עינת מירון בקרב עיתונאים העלתה שלא רק שהם לא מגיעים לכנס, גם אין להם מושג במה מדובר.

            עדקון*:
            מארגני הכנס מוסרים שהם מופתעים מאוד מהאמירה הזו, מאחר שאם בשנה שעבר הגיעו כ-500 עיתונאים לכנס, הרי שהשנה נרשמו יותר מ-1,000 עיתונאים, כך שכלל לא ברורה ולא מייצגת מהות המדגם.
            *עדכון+תיקון


            מיילבק אנונימי
            "בהצלחה מול מעריב - העולם החדש נגד העולם הישן".


            מח' בלבול כות' משנה
            "מזוודה אדומה בבוצה שנמצאה בנחל הירקון לפני חודשיים, ובה גופתה של הילדה רוז פיזאם, חלפו." (מעריב)

             


            קצה האצבעות (כבר ביום רביעי)
            בסופשבוע - גילויים חדשים מפרשת רצח רוז פיזאם.

            פריחת הפפראצי

            נדחתה תביעת הפיצויים של גיל ריבה.


            לפני פיזור
            עדכון מילון מונחי התנועה של האקדמיה (ויה ידיעות):
            GPS - נווטן
            צ'קלקה - צפירור
            שאטל - הסעית
            טנדר - מטענית
            מיני-ואן - סעונית
            עכשיו נראה אתכם זוכרים את ההבדל בין הסעית לסעונית.

            vlvtunderground@gmail.com

            דרג את התוכן:
              38 תגובות   יום שלישי, 25/11/08, 11:06

                          הריבית * מפוטרי ההייטק * בנקהפועלים * משכנתא * האח הגדול מתקפל * פיני גרשון


                                                           יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים

                                                                              לא לשכוח


              בסוף הבנתי, אני מקווה, מה המשמעות של הורדת הריבית.

              כל העיתונים עוסקים ב2.5%.
              הארץ
              , שיש לו את המארקר, שעוסק בכך, כמובן, יכול להקדיש את הכותרת הראשית ל-2,100 המובטלים שנוספו באוקטובר.

              עכשיו לכו תמצאו את זה באתר.

               
              גד ליאור מסביר בממון של ידיעות מה המשמעות של ה-2.5%, אלא שהתשובה הראשונה השתבשה, כנראה בגלל קיצור, כך שהקוראים המבולבלים לא יוכלו להבין כלום:
              "אתמול את נתוני העצירה בצמיחה, שצנחה ברבעון השלישי ל-2.3% בלבד, לאחר שעמדה על יותר מ-5% במשך כחמש שנים".


              35,000 מובטלי הייטק בדרך

              איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה מפרסם סקר לפיו יפוטרו כ-35,000 הייטקיסטים. הידיעה על כך מופיעה בגלובס בעמודי החדשות בע' 14 למטה.
              הכותרת: (יהודה) "זיסאפל: 7,000 עובדי הייט' יפוטרו במשבר"

              בטקסט כתוב שיפוטרו 7,000 שעובדים ישירות בהייטק וכ-28,000 במעגלים המסייעים.

              הכותרת דווקא מגמדת את המצב, להבדיל ממקרים אחרים בהם היא נוטה להגזים.
              בממון של ידיעות מופיעה הידיעה כטורון בע' 3.
              דווקא בעסקים של מעריב מופיע הסיפור בהרחבה ע"פ מחצית ע' 4-5
              במארקר  היא נמצא במדור ההיי טק.
              והנה היא בכלכליסט.
              כשאחד העיתונים עורך איזה סקר מצ'וקמק שמסביר שביבי זוכה ב-80 אחוז מהקולות בבחירות הבאות, זוהי כותרת ראשית (נו טוב, עולה הרבה כסף, סקר), אבל סקר שמאיים ב-35,000 מובטלים, לא נראה מספיק חשוב לרוב העיתונים.

               


              פועלים בשביתה

              מה קורה שם, עם התקלה במערכת המחשבים של בנק הפועלים? למרות שהמנכ"ל צבי זיו שיגר מכתב ללקוחות ש"התקלה (ולא "התקנה" כמו שכתבו במעריב 5) טופלה", ולמרות שדוברת הבנק מסרה אתמול אחה"צ ש"התקלה תוקנה", לא כך הם פני הדברים. פשוט לא. נכון, מטפלים בזה, עובדים על זה, אבל כלום לא נגמר עדיין, לפחות לא עד אתמול בלילה.
              הבנק, אגב, מפרסם מודעה קטנטונת בעיתונים:
              "עקב תקלה טכנית יחולו עיכובים בהחזרת שיקים וממסרים... אשר הוצגו החל ביום 21.11.8"
              שרון שפורר כותבת גם היא על כך במארקר שלמרות ההודעה, כלום לא השתנה.
              ויש עצומה.


              אבי ניר: פחד ומשטמה ברמת החי"ל

              הטענה היא שקודם התוקפים שאלו אותו לזהותו, ואז ביצעו בו את זממם.

              מי זה יכול להיות?

              אוהדים זועמים של האח הגדול? יצרני דרמות שפיתוחן לא אושר? כמה מנוסעיו של עידו רוזנבלום במונית הכסף שלא זכו בכסף? אינטלקטואלים היוצאים נגד הריאליטיזציה של הטלוויזיה? חבריו של שי המודח? בעל המזנון בקשת, כי הוא לא שילם על השניצלים? עיתונאים שלא קיבלו בלעדיות על סיור במנהרות וילת הבלהות? מי?
              (מח' הגהה+: רמת החי"ל. לא החייל)

               

              צל"ש ל-ynet על מיקום הידיעה.

               

              דודו טופז התארח בתוכנית הבוקר (כלומר אולפן שישי לא מספיק?) ואיחל החלמה מהירה לניר. למה? הוא סיפר ששעתיים לפני התקיפה דיבר איתו על ריאליטי חדשה שהייתה לו להציע. מממ... אולי דודו קשור? וגם, טופז וניר? קאמבק לקשת? משונה.

              בשער מעריב: "מי תקף את האיש החזק בטלוויזיה"
              חצי מכפולת 10-11 מוקדשת לסיפור, והכותרת פה: "מי תקף את מלך הרייטינג"
              הכותרת השנייה באותה כפולה היא "האיש המציא את יוסי בובליל". אה? מה פתאום המציא? או שזוהי אמירה כללית, יענו בובליל כמטאפורה?

              גם בידיעות הידיעה בשער, באותו מקום כמו במעריב: צד שמאל למטה.
              הכותרת פה פחות מאדירה ומאלילה, יותר סטרייטית: "מנכ"ל קשת הוכה באלות"
              שני שליש מכפולת 14-15 מוקדש לפרשה. הכותרת: "התוקפים שאלו: 'אתה אבי ניר?' ושלפו את האלות"
              גם פה יש בוקסית על היותו של ניר ילד הפלא הטלוויזיוני.
              מה שכן, ההתייחסות של ידיעות עניינית לגמרי, וזה, בניגוד או כדי להכחיש את הטענה שידיעות מנהל מלחמה נגד קשת/האח הגדול מאז הכתבה "הפח הגדול" ב-7 לילות.

              בישראל היום הידיעה מופיעה, נחשו? נכון, שער, שמאל למטה.
              גם פה: צ"ל רמת החי"ל.
              ובהארץ, פחות או יותר באותו מקום (יש מודעה), אבל רק הפניונת.


              האח הגדול נכנע

              יש שכר לפועלנו: כמעט שבוע אחרי שטחנו בנושא רז שכניק מדווח בידיעות ונטע אלכסנדר בהארץ  שהערב תפרסם קשת הבהרה בעניין סיפור הגבורה של יוסי בובליל, שניסה לשדל את חבריו לשכב עם בחורה שנייה אחרי שסיים את מלאכתו.

               


              פנאי פלוס
              חוגג את  גיליון האלף בגיליון חגיגי "בסימן כוכבי הריאליטי של כל הזמנים" (כך בידיעות, משנה, שער אחורי)

              של כל הזמנים? כלומר מימי הביניים, עבור ברנסאנס, המהפכה התעשייתית, ועד היום?

               


              VTV
              צפיתי אמש בחלק מהכתבה על נפגעי המשכנתאות (איתי לנדסברג) במבט שני של קרן נויבך בערוץ הראשון.
              אז נכון, הסיפורים האנושיים עצובים נורא. אבל אני לא יכולה שלא להתקומם, ולחזור על עצמי: למה אנשים לא עושים לעצמם את חשבון הנפש הזה לפני שהם לוקחים משכנתא? ולמה לקחת משכנתא? למה?
              אני לא באה להגן על הבנקים, אבל הסדר המשכנתאות ברור לכל: נתנו לכם 1,000 שקל לקנות דירה, ואתם תחזירו לנו מיליון. מה לא ברור?
              אם רבים לא היו נכנעים לצו הלב ש"צריך ארבעה קירות" ומורדים בשלטון המשכנתא, אולי, אולי כל השיטה הזו הייתה יותר אנושית. כלומר כלכלית.

               


              מיילבק
              במייל בתפוצת נאט"ו ששיגרה אמילי עמרוסי היא מספרת איך הגיעו שוטרים לביתה באישון ערב, ואמרו: "אם אני רוצה להשתחרר מהמעצר, אני צריכה לשלם ערבות, ולהתלוות אליהם לסניף בנק הדואר הקרוב ביותר שפתוח, בנמל התעופה בן-גוריון כדי לשלם ערבות בסך 750 ש"ח. אמרתי להם שאני לא יכולה להשאיר את הילדים לבד, אז הם אמרו שהם פשוט ישימו אותי בניידת ויקחו אותי למעצר".
              וכל זה למה? כדי לשכנע אותה להעיד במשפט שהיא לא רוצה להעיד בו.
              "בפרקליטות המדינה שמעו שאני מסרבת להעיד והוציאו צו הבאה בפני שופט, הליך חריף שנשמר לפושעים פליליים מיוחדים".
              עמרוסי מתבקשת להיות עדת מדינה  ולמסור לביהמ"ש קלטת שתשמש כראיה להפללת אדם שנאשם בהסתה לגזענות. הקלטת לא נחשבת  לראיה קבילה, אלא אם מי שצילם אותה הוא שמוסר אותה לביהמ"ש. בקלטת יש כתבה שעמרוסי שידרה לפני כמה שנים בערוץ 10 ובה מרואיינים מיכאל בן-חורין ואלישבע פדרמן, שנאשמים בהסתה לגזענות. עמרוסי כותבת: "אין לי סיבה להעיד נגדם, או בעדם, או בכלל... אני לא רוצה שיהיה לי שום חלק בהפללה של מישהו...
              ...אני רואה את עצמי כעיתונאית.. ומרב מקורותיי הם חלק מהציבור הדתי והקהילה הרחבה שבהם כלולים גם הנאשמים הספציפים האלה. עיתונאי לא יכול לעבוד אם הוא יודע שכל דבר שיקליט או יכתוב עלול לסבך אותו כעד נגד המקור שאיתו דיבר. אחרי שאעיד נגד מישהו שהתראיין עבורי, למה שמישהו אי פעם יתראיין אצלי?"
               סוף דבר, כותבת עמרוסי, הוא שבעלה נסע עם השוטרים להפקיד ערבות: "אני עצורה ועומדת להשתחרר בערבות בשעה הקרובה. הערבות תחולט אם אחליט לא להגיע למשפט ולהעיד".

              לא מבינה את עמרוסי. לא מדובר פה בהסגרת מקור עלום, אלא במסירת קלטת ובה כתבה שכבר שודרה בציבור. מה הסיפור?

               


              בלוגלנד

              הבלוגוספירה על המיזם של פרטנר, אליו עובר הבלוג.
              חורים ברשת - סקפטי ומסויג (מממ. "רובם", למה הוא התכוון ב"רובם"?).
              גם עמית כנעני לא הרוסה מאושר.
              ועידן באנקדוטות קצת פחות אפל.

              אני לגמרי יכולה להבין את החששות והשאלות. אני מקווה שבעתיד ניתן מענה לכולן, ושהמיזם בהחלט יתרחב. אמן.

               

              קוראי סינמסקופ מוזמנים להקרנה של A.I.

               

              פוסט מוצלח בהפינגטון פוסט על כישורי האנגלית המפתיעים של אובמה.

              תודה לרנסום

               


              התיקונים
              בדרך כלל התיקונים וההבהרות מופיעים בטורי צד בעמודים האחוריים של סקציית החדשות.
              במעריב מופיע הבוקר תיקון בע' 2:
              "הבהרה
              בכתבה על יעקב טרנר במוסף סופשבוע האחרון (21.11.08) נפלה טעות. הציטוט 'התחננתי, ביקשתי על נפשי', לא נאמר על ידי יעקב טרנר. מדובר בהתרשמות מוטעית של הכתבת מדבריו. אם השתמע אחרת מהכתבה, מעריב מצטער על הטעות
              ".
              עכשיו, מה הקטע הטרגי? שהמילים הללו היו בשער המוסף עליו מככב טרנר.
              "התחננתי" היא הכותרת.
              לא קל.


              דבורית  Vs מעריב
              שבוע מהיום, אנחנו בביה"ד לעבודה.
              זוכרים שסיפרתי שבתיק העבה שהכינו הנתבעות להגנתן מופיעים כל קטעי "דבורית Vsמעריב" מתוך הבלוג? אני מתכוונת להוציאו אותם כספר עם תום המשפט.

               


              לפני פיזור
              פיני גרשון שחוזר לאמן את מכבי ת"א, זה טוב?

               

              vlvtunderground@gmail.com

               

              דרג את התוכן:
                59 תגובות   יום שני, 24/11/08, 12:38
                 

                רשת ביטחון היא המונח הרווח בכל העיתונים ובכל נושא בימים האחרונים.
                רשת הביטחון של משרד האוצר, הביטחון הלקוי בו אנו חיים, והרשת (האינטרנט) ללא ביטחון שבגללה התאבד אברהם ביגס והעולם שתק.

                בידיעות ציוו אתמול בראשית - "רשת ביטחון: עכשיו" - כותרת למאמר של סבר פלוצקר עם חץ ענק ומאיים כלפי מטה. זה היה כל השער.
                במעריב ראשית - "רשת ביטחון או שביתה".
                גם הטקסטים שונים:
                בידיעות - באוצר פתחו במתקפה אידאולוגית נגד הרעיון של רשת ביטחון לחוסכים.
                במעריב - באוצר מתכוונים להפעיל תוכנית מוגבלת להצלת החסכונות - אך עדיין לא הוחלט אם ומתי ליישמה".
                מזתומרת? אם מתכוונים להפעיל איך עדיין לא הוחלט אם...?
                בהארץ דבקים בביטחון ההוא:
                "מערכת הביטחון: לקדם הסכם עם סוריה, למרות המחיר הכבד"

                היום ממשיכים לחפור ברשתות הביטחון
                ומעריב בכותרת לבנה על רקע שחור ומפחיד: "מה עושים עכשיו?"
                צוות מומחים מסביר מה עושים עם החסכונות.
                בע' 4 חוזר המוטיב המרכזי: "בקרב על החורים ברשת הביטחון"

                ידיעות: "רשת הביטחון מלאה חורים" (היא תגן רק על כמה עשרות אלפי בעלי קופות גמל וקרנות פנסיה)


                אם תקראו בעיון את המאמרים הכלכליים בידיעות ובמארקר תבחינו במלחמת השקפת עולם חריפה המתנהלת בין גיא רולניק לסבר פלוצקר.
                מי תומך במה? ניחוש אחד.


                למי קראת חמורים?
                יולי תמיר התראיינה הבוקר (הבוקר? אולי אתמול? התבלבלתי) בתוכנית של קשת, והזדעזעה מהאמירה "חמורים" של הרב עובדיה יוסף נרו יאיר.
                שזכתה לכותרת בכל העיתונים
                 וגם בנרג'.
                אבל רגע, הבה נפשפש בארכיון קצת:

                אותה כותרת בדיוק ניתנה לאותה ידיעה בדיוק על החמורים באותו נרג' לפני כשנה. כבר שכחנו? וגם אז הזדעזענו?

                אז די, כמה אפשר להתחלחל בכל פעם מחדש מהאמירות המוזרות שלו?
                איך ענה לשרה הבוקר מישהו בתוכנית? "הוא לא התכוון חמור במובן דונקי".
                מישהו מכיר "חמור" במובן אחר?

                ועדיין, לא סיבה להזעיק את השרה להגן על כבוד המורים.


                עזה טבעה בים
                ראיון עם עמירה הס, שלא מהססת להגיע לשם.

                 


                האינטרנט הזה

                ישראל וולמן כותב בדעות ידיעות על המתאבדים ברשת, ומזכיר לכולם להפסיק  ולהגיד אוי אוי אוי, האינטרנט הזאת. משומה עורך/ת הטקסט החליט שהכותרת ההולמת היא "אין אלוהים ברשת". על מה ולמה?

                ב-24, באותו עיתון, כותבת לילית וגנר, ומנסה להבין מה נהיה שם (נחשו מה הכותרת? "רשת בלי ביטחון") על הסיפור של ביגס ושל לורי דרו, שגרמה להתאבדותה של מייגן מאייר כשהתחזתה לנער בן 16.

                כל העיתונים עוסקים באינטרנטיזציה של מערכת הבחירות

                אנשי Move On, שעבדו עם היועצים האסטרטגיים של אובמה הגיעו לארץ כדי לעזור למרצ בקמפיין האינטרנטי שלה.
                הם גם מתראיינים ל-24 (יונתן גור) ומככבים בשער המוסף.

                גם בהמגזין של מעריב לא מוותרים על הנושא הלוהט, כשכתבת השער היא איך כולם רוצים להיות אובמה, זותומרת לנצח בבחירות בעזרת הרשתית.

                וכן, הבחירות עוברות לאינטרנט. מעריב מצדו מתחקר ומוצא שהיוצעים של ביבי, שעבדו לכאורה עם אובמה, ה זוטרים שבזוטרים.


                אין מילים
                כך מתואר המעבר של הבלוג לאורנג' במארקר (המודפס) הבוקר:



                כל כך הרבה רגש, כל כך הרבה אינפו - לבי הקט גועש, מוצף ועולה על גדותיו.


                ורוה כותבים עם ו' אחת. אחת. אחת!
                (ולא פעם כך ופעם כך).


                קורעים בקפה
                תחילה חשבתי שמדובר בבדיחה. קיבלתי לינק לאחד הפוסטים פה, המספר על מישהי, הילה בר, השולחת מיילים לאנשים בקפה, ומבקשת מהם סכום חודשי, כדי לנהל פה את "פעילותם הכלכלית", אחרת יימחק כרטיסם. זה נשמע לי בדיחה גרועה של מישהו שחמד לצון.
                אבל מתברר שטמנתי ראשי בחול - מני נחמן, שארגן בהתנדבות (כך הוא מספר, לפחות) פעילות חברתית בקפה מדווח על מקרה זהה. אז מתברר שיש דברים בגו, והנה גם ההסבר הלא משכנע של הנהלת האתר.
                למה  שמישהו ייענה פתאום להצעה לשלם כסף על כרטיס ברשת חברתית?

                *

                מיגרנה בוי כתב על הדמיון בין הקמפיין של HBO לזה של רשת.
                גם באייס כתבו על כך יומיים אחרי.


                רפורשת
                לא מזמן הייתי אצל רופא, ואמרתי לו "קראתי באינטרנט ש..." עצר אותי הדוקטור מיד ואמר, "עשי לי טובה, אל תקראי על רפואה באינטרנט". הוא התכוון להגיד שים המידע הוא לעתים שלולית עכורה. לא התווכחתי איתו, ואני ממשיכה לרחרח אחר ענייני רפואה ברשת, אבל מתייחסת בעירבון מוגבל לחומרי הקריאה.
                הנה דיון בנושא.


                VTV
                סמי פרץ (המארקר) ונחמה דואק (ידיעות!) הופיעו בתוכנית הבוקר של ערוץ 2 ודיברו על ה-מש-בר.

                ח"ח ליומן של ערוץ 1, שבעזרת בן כספית ואילה חסון עקפה את שישי של ערוץ 10.
                אמהם ההבדל הוא 6.4 לעומת 6.3%, אבל נו, ככה מתחילים.


                כנס העיתונות באילת
                ייערך בשבוע הבא, בין יום ראשון לרביעי. משומה התוכנייה ב-PDF, לא הפורמט הנוח ביותר לעיון. למה? ככה.
                המושב היחיד שידבר על אינטרנט הוא "האם האינטרנט מהווה איום על העיתונות הכתובה".
                (כן, הכתובה. עוד לא הצליחו להפנים מארגני הכנס את ההבדל בין הכתובה למודפסת).
                בפאנל בנושא זה בדיוק בו השתתפתי
                בשנה שעברה, דיברתי על כך שצריך להרחיב את תחומי הדיון האינטרנטיים. ולדבר על בלוגים ועיתונאים, וכנהלאה. שום דבר מזה לא קרה.
                ואם תהיתם, לא, אני לא משתתפת באף פאנל.


                לחם עבודה
                רשת, קשת וערוץ 10 יקצצו בשכר הבכירים.



                מח' הגהה +
                מעריב מדווח על שובו של ברבאבא לחיינו.
                טוב, לא כל כך מהר, ערוץ הופ! מנהל מו"מ (כמו גם שני מו"לים וחב' דיוידי). מתי זה יקרה, אם בכלל? ב-2010. סיבה להצהיר בכותרת המשנה שהוא חוזר? במעריב חושבים שכן.

                *
                ישראל היום (ראשון): "על חודן של 18 קולות" (ע' 26).

                *

                המוסף לשבת (ידיעות), שישי האחרון: כות' משנה "57 מדינות ערביות אימצו במרס 2002 את היוזמה הסעודית להסכם עם ישראל"
                באמת? 57? מתי נולדו?


                הפרינט מת, יחי הרוקנרול
                נאג' חמאדי יופיעו ביום רביעי, 26.11 בוילה סוקולוב, קפלן 4 ת"א, במסיבה סוערת של החטיבה הצעירה (של העיתונאים, מה איזה).

                דבורית Vs  מעריב
                אשהה בכנס העיתונות רק יומיים, מאחר שביום שלישי, 2 בדצמבר, סטגדם סטגדם, ייערך המושב הראשון (קדם משפט) של משפט המאה בנוכחות הצדדים: התובעת והנתבעים, אותם תייצג חשבת השכר של מעריב.


                לפני פיזור
                בן סטילר
                וזק בראף ביקרו פה ואף אחד לא השתולל?

                vlvtunderground@gmail.com

                דרג את התוכן:
                  103 תגובות   יום ראשון, 23/11/08, 12:29

                  אוקיי, הפעם זה נכון ומדויק, מה שקראתם פה ופה ופה ופה ופה ופה.
                  בתום שנתיים ושליש של התנהגות טובה בקרב הירוקים אני עוברת ל-orangetime.

                  למה?
                  כי גם אני חזירה קפיטליסטית, ומה לעשות, הכסף מדבר, loud & clear: עוזבת מרצוני בגלל הצעה טובה יותר שקיבלתי.
                  עם הנימוק הזה אף לא אחד מאנשי המארקר יוכל להתווכח.

                  מתי זה יקרה? בקרוב. הודעה תישלח למשפחות, ופרידה סופית, אמיתית וקורעת מהקפה ומהמארקר ומאנשיו היקרים ללבי תיערך בבוא העת.

                  בינתיים עסקים כרגיל.
                  (חוזרת להשתזף על גדות הירקון ולדוג דגי בננה).

                  עוד לינקים רלוונטיים:

                  הבלוג הקולקטיבי של המיזם.

                  בועז

                  עידוק

                  יאיר

                   

                  vlvtunderground@gmail.com

                  דרג את התוכן:
                    121 תגובות   יום שבת, 22/11/08, 12:25


                    איזה שער הכי אטרקטיבי ולמה?

                    מרצפות: אקרשטיין. לא, נו, סתם

                    לכבוד פורים שיבוא, או ההלואין שכבר חלף, התחלפו 7 ימים ומוסף הארץ בתפקידים.
                    על שער מוסף ידיעות: חקירות השב"כ, על שער מוסף הארץ, מיכאל מושונוב, ובפנים לייזה מינלי, דה שבו, וידידי הוותיק פיטר האמיל, שנראה כפול ניומן בקשישותו. אבוי
                    (לינק קצת דפוק).

                    7 ימים

                    6 עמודים מוקדשים לתחקיר של רונן ברגמן על דרכי חקירה לא הולמות של השב"כ. שירות הביטחון הכללי מכחיש מכל וכל.

                    7 עמודים מוקדשים לתחקיר עומק של אמיר שואן על ציפי פינס והתנהלותה מול תיאטרון בית ליסין: חריגות שכר לכאורה, חוזה פנומנלי ליונה אליאן חברתה, עלבונות לעובדי התיאטרון. פינס מכחישה הכל, אלף ועד תו.

                     

                    G
                    מוסף גלובס כינס פאנל של מנהליה הבכירים של קבוצת דלק, המנסים להסביר את דרכו של יצחק תשובה בעת המשבר. אבל מה, על השער מככב תשובה גופו, ואפשר לחשוד שהוא גם מדבר. רק אם קוראים את כות' המשנה עד הסוף אפשר להבין שלא. ואם כבר כינסתם פאנל, אי אפשר היה לצלם אותם ביחד, ולא להסתפק בתצלומי ראש ארכיוניים?

                     


                     שנייה קלה על כלכלה

                    "אנחנו נמצאים במצב שבו מסוכן להתנהל בזהירות"
                    (פרופ' פול קרוגמן, נובליסט הכלכלה)

                     


                    מה זה, הכל פה על כרעי תרנגולת?

                    הבורסה נפלה בגלל סוחר באקסלנס (פקודת מכירה אחת יכולה להפיל את הבורסה? פששש);

                     

                    המדינה נפקקה בגלל שתי משאיות מטופשות. כלומר לא הן, נהגיהן.

                    לא קצת רעוע כל העסק הזה שעליו אנחנו יושבים? 


                    איתור העוז

                    עמוס עוז התחיל את השבוע בכותרת הראשית של הארץ, "מפלגת העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי"

                     

                    ומסיים אותו בראיון שער לנחום ברנע בהמוסף  לשבת.
                    פכון מהראיון:
                    בתשובה לשאלה מה זה שמאל ישראלי:
                    "אם אתה רוצה תשובה פילוסופית, אומר לך שהשמאל הוא אנשים בעלי דמיון והימין אנשי נטולי דמיון"
                    והתשובה הפוליטית:
                    "השמאל הישראלי הוא אנשים שמאמינים שהקונפליקט הוא בר פתרון; אנשים שמאמינים שהעניים והעשוקים לא צריכים להישאר עניים ועשוקים. אלה שני מבחני הקבלה לשמאל".

                    וגם רונה קופרבוים כותבת עליו ב-7 לילות: הוא האיש שהיה מזיז אותה מהאספרסו שלה וגורר אותה לעשייה פוליטית, אם רק הייתה שותה אספרסו.

                     


                    השבוע (הארץ)
                    עבר היום ניתוח לב פתוח, והמחשבה הראשונה שעולה בדעתי היא שהוא הופך למתחרה של מוסף הארץ. תוך שבועיים ההבדל יהיה הפורמט (הסדיני או הלא סדיני) בלבד.


                    המטרה של עורכו החדש, היא להקליל ולאוורר. וכך, הכתבה הראשונה עוסקת בחשוד המיידי ברצח אלפרון,
                    עמיר מולנר עם תוספת עדכנית: מספר פעמים בו מוזכרת כל אחת ממשפחות הפשע בגוגל (טובה).

                     

                    המלה האחרונה נגוז כבר השבוע. מחליף אותו מדור הנקרא בשם העברי "הקוורטט". ועוד טרם אכנס לעובי הקורה, זה באמת שם לא נאה. אפשר היה לחשוב על מיליון שמות עבריים חלופיים.
                    המדור מתחלק, כמתבקש, בין ארבעה כותבים, שמהגגים על עניין מסוים מתוך המכלול השבועי שהתרוצץ מול עינינו. ארבעה הגיגי קצפת שלא מהווים תשובה למדור של הנדלזלץ, שיכול היה בהחלט להמשיך את חייו שם באין מפריע.

                     

                    לילי גלילי מראיינת את יוסי מילשטיין, שנפרד השבוע מגאידמק (שווה).


                    הומברט אלפרון

                    לטובת הדור שלא ידע את - סמדר קילצ'ינסקי הייתה בת 13 כשעברה לגור עם יעקב אלפרון.
                    היום אין לה כל כך חשק להיזכר (תוצרת הארץ).

                    גם בהמוסף לשבת של ידיעות (ע' 21) מוזכר הרומן עם ס"ק, אלא שפה היא הייתה דווקא בת 17 בעת שהתנהל. 13, 17, נו באמת, מה זה משנה.


                    תרבותוספרות
                    זו אמירה די חתרנית, אם חושבים על זה, לדחוס את עמודי תרבות וספרות, שלא עברו עיצוב מחודש כבר יובלות, שהגריד שלהם משובש (לוגו המוסף קרוב לשוליים בצורה מפחידה, כאילו עוד שנייה הוא קופץ החוצה), לתוך נדל"ן של המארקר (לא, זה לא חדש), כרוצה לומר: אם כבר אתם עסוקים בקירות ולבנים, תקדישו פרק זמן מסוים משעות הפנאי שלכם להיתרבת, ולא מול הבובליליזם.


                    האח הגדול
                    כמויות המלל שנשפכות על התוכנית רק הולכות ומתגברות. ומכל זווית שהיא.
                    והנה עוד על "הזכות האינטלקטואלית לצפות באח הגדול"
                    למעט העובדה ששום אינטלקט לא מעורב בפעולה הזו, להפך, הכל נכון.


                    7 לילותרבות מעריב
                    בשער: "עידן רייכל פותח הכל". ברגע שאני קוראת משפט שכזה אני יודעת שלא אקרא שום דבר חדש על רייכל. מצד שני, מה, את כל הדברים הישנים כבר קראתי? לא בטוח, אבל זה גם לא חסר לי.

                     

                    טוב נו, אני מעדיפה את דאנה איבגי אצל המתחרים. 


                    ברשתת

                    נער התאבד מול גולשים באינטרנט.
                    בישראל זה לא היה קורה. דקה והחצי והמשטרה הייתה בבית שלו.


                    המוסף לשבת
                    תמלילי השיחות של א' ממשרד התיירות, עם י', המקורב לנשיא, הם החומר הכי משמים שתקראו בסופשבוע. למה? כי א' הזאת היא קרציה שאין לשער, והיא מנג'סת בלי סוף על שהיא רוצה שהנשיא ימצא לה עבודה.
                    אפשר היה לחסוך לפחות עמוד.

                     

                    ופה היא תתבע פיצויים אם לא יואשם באונס

                    אפעס
                    "בשב"ס מתריעים: אסירים כבר ביקשו אישור לצאת להשתתף בהלוויה של עמיר מולנר בעוד שבועיים"

                     


                    ממון
                    שושנה חן שלחה חולצות לגיהוץ לכמה גהצניות.
                    למה לא לגהצנים גם?


                    אנשי התקשורת

                    העוברים לפוליטיקה הסעירו את דמיונם של שני דתיי מחמד: חנוך דאום שכתב על כך בהמוסף לשבת של ידיעות, וקובי אריאלי, שכתב על כך בתרבות מעריב.
                    דאום מארגן נבחרת חלומות ואילו אריאלי מבסוט, שבלכתם של העיתונאים יהיה למי שנשארו יותר מקום.

                     


                    פר-סו-מות
                    לא שאכפת לי, אבל לנינט יש תוספות שיער עצומות (או פאה) בפרסומות החדשה לפלאפון,
                    שהרי כזכור, בעצרת רבין ראינוה בקארה המפורסם.
                    או שצילמו את הפרסומת לפני שגילחה היא את ראשה (דצמבר 2007)?
                    בכל מקרה בשנה לא צומח שיער באורך כזה. בדוק.

                    הפרסומת עם השלכת והקרחת?
                    מה הרעיון? שולחת לרופאי העור את הלקוחות, ומה יגידו הללו לרופא? סליחה, הפרסומת, עם השלכת, יש לך את התרופה הזו?
                    הרמז היחיד בה הוא:

                    MSDישראל
                    אוקיי, אז אני מחפשת, מה זה ומוצאת שמדובר בחברת תרופות
                    ולמה הפרסומת כך? כי אסור לפרסם תרופות.
                    אם אגגל קרחת פלוס MSD אגיע לפה, אבל מה שם התרופה, לעזאזל?


                    לחם עבודה

                    אסף גרינבויים נפרד מיאיר לפיד.

                    רונית הבר, עורכת מנטה, תיפרד מתפקידה.

                    הצעות עבודה - פה.


                    VTV
                    מה הביא את יומן של ערוץ 1 לכתבה על ויאגרה? אה, כן, עשר שנים, שנחגגו כבר לפני חודש וחצי בעיתונות הדפוס.

                    אבל למה הכתבה של אמיר גרא הייתה כל כך ארוכה, והסתיימה ב"החיים בוורוד"?

                    יחי הרפלקסיביות

                    1. גיא פלג דן בשאלה אם דרור אלפרון הוא היורש, והאם התקשורת מלבה ומעודדת אותו לקחת את התפקיד.
                    פחחח.

                    "ההלוויה של אלפרון הייתה יותר מכובדת, יותר גדולה ויותר מסוקרת מההלוויה של יהודה עמיחי וס. יזהר"
                    (אמנון אברבומיץ')

                    אילן לוקאץ' הולך לבדוק למה תוכניות הבישול משתלטות לנו על מערכת העיכול ובכלל.


                    קורעים בקפה

                    אייל לבקוביץ', הוא גולדמונד ידיד הבלוג (אף אכלנו חומוס ביחד!), איש ספר, התראיין לשמנת.

                     


                    ברשתתתתת
                    האתר israelimages.com מבטיח שתוכלו להרוויח מהתמונות שבבוידעם.


                    לפני פיזור
                    לרותי רוסו שלום
                    ניסינו (טוב, לא אני, אנשים מוכשרים ממני) להפיק פרוזן יוגורט על פי המתכון שלך, אחריו עקבנו עקב בצד אגודל. התוצאה לא ראויה למאכל אדם. אפילו לי. למה?

                    vlvtunderground@gmail.com

                    דרג את התוכן:
                      90 תגובות   יום שישי , 21/11/08, 09:02

                      שילה דה-בר, עורך ידיעות, מבין באינטרנט. טוב, זו לא חוכמה. דה-בר מבין בכל דבר. ואני לא אומרת את זה כדי להחניף. אני אומרת את זה כי יש אנשים כאלו. זרקו להם מילה על משהו, הם ידעו עליו. שמעו עליו. קראו עליו. עשו אותו.

                      ובגלל שדה-בר מבין באינטרנט, ואין לו שום עניין בקיבוע דפוסים קיימים, או בהשחתה מתמשכת של יערות גשם לעדי עד, אני לא מצליחה להבין את ההתייחסות שלו לרשת. למען האמת זו לא המצאה שלו, ההתכחשות הסלקטיבית ל-www, אבל הוא ממשיך את המסורת של עורכי ידיעות הקודמים כאילו לא הגענו בשעה טובה ומוצלחת לשלהי 2008.

                      דה-בר לא מרשה לכותביו לכתוב באינטרנט: בלוגים, טוקבקים, שום דבר (יוצא דופן היה הבלוג של יובל דרור, עד סוף אוקטובר עובד ידיעות). הוא גם לא מעלה שום חומר* מהעיתון המודפס לאינטרנט. מקסימום, הפניות ב- ynet בחמישי או בשישי למהדורת השבת (עוד יוצא דופן - כנרת רוזנבלום הכותבת טור מפריז ב-24 וב-ynet - עד לפני 3 חודשים).
                      כותבים אחרים שביקשו אישור לכתוב בלוג נענו בסירוב.

                      כל עם ישראל יודע (טוב, הבלוג וספירה וגולשי קפה דמארקר) על מקרה שאירע לפני כמה שבועות: רע"ש פתח פה בלוג, וכתב פוסט אחד על אודות חולדאי. זה היה שבוע לפני הבחירות. יומיים עלצה הבלוגוספירה וחלצה שמפניות, יומיים געשו יושבי הקפה, ופאף, הבלוג נעלם. אני משוכנעת שהוא לא נעלם כי כותבו התחרט, אלא כי כותבו התבקש להסיר את הבלוג על ידי קברניטי (מיברג היה כותב קלגסי) ידיעות.


                       

                      לא ברור לי למה דה-בר לא מבין שכתיבה מסוג כזה לא יכולה להזיק לעיתונו, אלא רק להשביח אותו. ברוב עיתוני העולם אך מקובל הוא שהעיתונאים כותבים גם בלוגים, אם מתחשק להם. מה אני מרחיקה לעיתוני העולם? גם בישראל, כמובן. הארץ מעודד את כותביו לכתוב בלוגים (טור צד משמאל). במעריב לא שמעתי שאכפת לעורכים אם כותביהם כותבים בלוגים או משתתפים בדיונים אינטרנטיים. עיתונאי גלובס כותבים בלוגים ומעלים את החומרים שלהם מהעיתון. עידו קינן מכלכליסט ונרג'  לשעבר כתב וכותב.

                      רק בידיעות משגיחים שחס וחלילה לא תדלוף מילה מודפסת, כלומר קדושה לרחבי האינטרנט, פן יקרה מי יודע מה. מה יקרה? פחות אנשים יקנו ידיעות אם יתפרסם בלוג של נחום ברנע גם באינטרנט בו יכתוב חומרים שלא היה להם מקום בעיתון (פעם, אגב, היו לו טורים ב-ynet אבל החגיגה הסתיימה ב-2006. יופי, אשכרה הולכים אחורה בידיעות)? פחות אנשים יקנו ידיעות אם לרענן שקד יהיה בלוג בקפה? מה הסיפור? מה נהיה?

                      אבל זה לא הכל. השבוע התבקשתי למחוק תגובות של אחד מכותבי ידיעות פה בבלוג. נעניתי לבקשה, נו מה, וכי אקח על מצפוני עוד מובטל? אני לא מבינה את החוקים המשונים האלו, ומה שעומד מאחוריהם. ידיעות נוהג במין טוטליטריות בעובדיו, ומשגיח שלא תזלוג ולו מילה אחת שלהם לאינטרנט. מה השלב הבא? יאסרו עליהם להעלות פרופילים בפייסבוק ולכתוב שם notes? יחידת מצ"ח של ידיעות תבוא לעשות בדיקות אמל"ח בכרטיסים האישיים? מה הרעיון, לגרום לאנשים לכתוב בלוגים מחתרתיים (אופס) כמו באיראן?


                      אני לא מצליחה להבין את ההיגיון של ידיעות דה-בר. אני מציעה לו להפשיר את עמדותיו, ולא לעמוד עם כיתת יורים מול הכותבים שרוצים להשתלב במדיה החדשה-ישנה הזו.  לא ייתכן להמשיך ולחסום את האשד הגועש עם אצבע אחת אחרי השנייה על הפרצות בסכר העומד לקרוס. יאללה, הרפה. תן לכותבים להתבטא, נצל את הרשת לטובת העיתון. אל תיצור גדר הפרדה בין השניים.

                       

                      * מיילבק:

                      "זה לא נכון שלא עולים חומרים מידיעות. ב-ynet עולים מדי יום אייטמים מהעיתון המודפס.

                      בערוץ התיירות: כתבות של דני שדה; בערוץ האוכל: כתבות של שרית סרדס-טרוטינו, אמיר קמינר, רוני ונציה, לפעמים גם של יקיר אלקריב או אבי אפרתי ידיעות תל אביב), ועוד".

                       


                      תשובה לחברי לשעבר רענן

                      רע"ש כתב הבוקר (סיירת שקד, 7 ימים) על חברים. מאתמול אני מקבלת הודעות בהולות שהוא כתב גם עלי. אבל הרי אני מקבלת 7 ימים רק בשישי, אז נאלצתי להתהפך על משכבי בלילה, מתקשה להירדם.

                      והבוקר הגיע העיתון. לא, לא קמתי בארבע וחצי כמצופה ממני, מותשת ישנתי עד מאוחר (7:30).
                      וזה מה שכתב (כלומר אני מניחה שהכוונה אלי, אלא אם יש לי תאומה, טפו):

                      "אני זוכר את ההדחה הגדולה האחרונה: היא היתה חברה טובה שלי מאז גיל 22 עד שיום אחד הבנתי שהיא רווקה פתולוגית ונוקשה כקרש חיתוך שגם רוחשת בוז מוחלט לזוגיות, קשרים, חתונות, אכפתיות פוליטית, דירות משופצות, מזון מבושל, כתיבה מתחכמת או בקיצור - לכל בחירה שעשיתי בחיים. 'אם היא כל כך בזה לכל מה שאני, כל מה שאני מייצג, איך בעצם היא חברה שלי?' תהיתי ביני לבין הזוגיות שלי מול ערימה של מזון מבושל, ולא חיכיתי לתשובה: הדחתי אותה ללא שימוע מתוך הבנה שעוד יהיה לי הרבה זמן להצטער על זה. מאז אני מצטער".

                      אז הנה אני עושה לעצמי שימוע, כמדבירת חברים לא קטנה מטעם עצמי
                      (ביטוי בו משתמש רע"ש ע"מ לתאר את עצמו בזה המדור):


                      1. לא הייתי מאמצת את ההגדרה "רווקה פתולוגית". בכלל, מה זה משנה מה מצבי המשפחתי? למה שזו תהיה המילה הראשונה המגדירה אותי? הייתי שמחה דווקא ל"עצמאית באופן חולני ממש". זה כבר יותר טוב.

                      2. "נוקשה כקרש חיתוך" - קרש החיתוך שלי (איקאה) הוא פלסטי וגמיש. נכון שחלק מהמורים שלי ליוגה יגידו שראוי לי להתגמש, אבל זה לא קל, לא קל.

                      3. "בוז מוחלט לזוגיות, קשרים, חתונות" - לא, רק לחתונות. אבל זה משהו ידוע לכל מימים ימימה. מגיל שש, כמו שכתבתי. לזוגיות ולקשרים אני לא חשה בוז, אלא סתם קנאה אימפוטנטית, שהרי אני סובלת מנכויות רגשיות לא קלות ואפילו לא יכולה לישון בצוותא (וסליחה מכולם).

                      4. "ולאכפתיות פוליטית" - בוז? לא נכון. להגיד שאני עולה על בריקדות יהיה מוגזם, אבל אין לי בעיה עם כל מי שעושה את זה.

                      5. "דירות משופצות" - לא נכון. למיטב חבריי יש דירות משופצות שאני מריירת עליהן. לי יש סתם דירה שאינה שלי ואין לי יכולת לשפץ אותה (אבל היי,  התקנתי מזגן חדש בסלון, מה שהוביל למדרון החלקלק אליו נקלע האוברדרפט שלי).

                      6. "מזון מבושל" - כנ"ל. אני לא יודעת לבשל, אבל מתעלקת על כל בשלן ובשלנית שנקלעים לטווח שלי, ומלקקת את צלחותיהם וסיריהם. הם מוזמנים להעיד בשבועה.


                      7. "כתיבה מתחכמת" - א-ני? נגד? לאאאאא. ביג לא.

                       

                      8. ובכל מקרה, לסיכום, אם להצטער, אז גם אני מצטערת.

                      נ.ב אמנם אני צמחונית, אבל גם מיזנתרופית!

                      (רש"י: הוא שונא צמחונים, אוהב מיזנתרופים).

                       

                      vlvtunderground@gmail.com

                      דרג את התוכן:
                        58 תגובות   יום חמישי, 20/11/08, 13:06

                        נראה לי שזהו, הלך עלינו. ראש הממשלה הבא הוא בנימין נתניהו.
                        סקר הארץ: הליכוד משלש את כוחו: ליכוד: 34, קדימה 28, עבודה 10
                        אבל גם לידיעות יש סקר, ושם         ליכוד: 32, קדימה 26, עבודה 8.

                        המלך אמר

                        חשיפה לידיעות: אולמרט וברק הוזעקו לירדן והמלך עבדאללה התחנן בפניהם שיוותרו על מבצע צבאי בעזה.
                        "על פי ההערכות, יותר מ-60 אחוז מתושבי ירדן הם פלסטינים, והחשש של עבדאללה הוא שאם צה"ל ייכנס לעזה, הם יערערו את שלטונו ויבעירו את הממלכה" (שמעון שיפר, 2)
                        אבל השניים לא הבטיחו לו כלום.
                        הארץ מדווח על כך רק הבוקר באתר האינטרנט דרך אל חיאת היוצא בלונדון ולא מזכיר את ידיעות, שזו כותרתו הראשית.


                        הגלימה

                        מסכן פרס, עכשיו בכל פעם שתופיע תמונה שלו, תהיה זו התמונה עם הגלימה.
                        שמתם לב, אגב, שגוגל תמונות ממש לא מפותח כמו גוגל טקסט?


                        מה קורה במקור ראשון?

                        רקע
                        שלמה בן צבי, בעלי העיתון, עמוס בחובות לגורמים שונים. את החובות צבר בין השאר בגלל כישלון פרויקטים קודמים (הישראלי, אתר האינטרנט של העיתון ועוד). מעבר לזה שתשלום המשכורות אינו סדיר (ובעיקר הפרילאנסרים סובלים מזה), כבר לפחות שנתיים הוא לא מעביר דמי הבראה לעובדים, ומה שחמור יותר - לא מפריש כספים לקרנות הפנסיה. לא מדובר רק על חלקו של המעביד בהפרשה, אלא גם על הפרשות העובד, שבן צבי כן מנכה ממשכורות עובדיו, אך לא מעביר ליעדן.

                        השתלשלות האירועים
                        בשנה שעברה, כשלא שולמה לעובדים משכורת נובמבר, עלו וצפו כל העניינים האלה. בן צבי כינס אז את עובדיו והבטיח שהעיתון עובר עוד רגע לרווחיות, ושיחזיר את כל חובותיו לעובדים בשישה תשלומים בין יולי לדצמבר 2008. לא רק שכל זה לא קרה והכספים לא הוחזרו (וזה אחרי שהעובדים הסכימו לספוג את האיחור, את המינוסים ואת הריביות), גם המשכורת האחרונה לא שולמה. כשהעובדים הבינו שלא מדובר בעיכוב של כמה ימים, הם פנו לעו"ד אפרת דויטש.
                        בשבוע שעבר חתמו לדויטש כ-40 עובדים. רובם הגדול עיתונאים. בין החותמים נמצאת כל השדרה המרכזית של העיתונאים. החל מאמנון לורד העורך הראשי, אורי אליצור, עורך משנה, חגי סגל, עורך החדשות, אריאל כהנא עורך העיתון היומי, אוריה שביט עורך דיוקן וכן כל הכתבים המרכזיים של העיתון.
                        בן צבי פיטר את אליצור, פיגורה רצינית במגזר הדתי לאומי.

                        מה המצב עכשיו?
                        משכורת אוקטובר שולמה אתמול בבוקר, אבל רק אחרי שכבר הוגשה למחוזי בת"א בקשה לפירוק החברה. שאר החובות לעובדים, שהיקפם מאות אלפי שקלים, עדיין לא שולמו.
                        כרגע ישנו משא ומתן בין עו"דיו של בן צבי לעובדים. רוב העובדים (שנמנים כאמור על בכירי העיתון) רוצים שהמהלך יאלץ את בן צבי למכור את העיתון. מדובר בעיתון עם עשרות אלפי מנויים, שאמור להיות רווחי ושיש הצדקה - כלכלית ועיתונאית - לקיומו.

                        טענותיו של בן צבי
                        לדבריו, החותמים הם פחות מעשרה אחוז מהעובדים. העובדות הן שלמקור ראשון יש כ-400 עובדים. יותר מ-200 מתוכם הם מחלקי עיתונים. מתוך כ-200 עובדי העיתון האחרים - מערכת, מינהלה ושיווק, הצטרפו לתביעה עד עכשיו כ-50 איש, רובם עיתונאים, שהם לא רק הרבה יותר מ-10% מעובדי המערכת, אלא גם אלו שהעיתון אינו יכול לתפקד בלעדיהם.
                        בעניין שם החברה - בן צבי שינה בעבר את שם החברה, וכשנודע לו על התארגנות העובדים נגדו עשה זאת שוב. אבל זה לא משנה - עובדי מקור ראשון שבבעלותו הם התובעים אותו.
                        בית המשפט יצטרך להחליט (אם לא תהיה פשרה) מה משמעות מעשיו.

                        מה הלאה?
                        * הבוקר זימן בן צבי את עובדי מקור ראשון לפגישה. דיווחים בהמשך.
                        * עוד קודם לכן הוא הציע תוכנית הבראה עד סוף 2009, אבל לעובדים אין שום ערובות שהוא יצליח לממש את הבטחותיו.
                        * ביום ראשון ייערך בביהמ"ש דיון בבקשת הפירוק של העובדים.


                        לחם עבודה
                        העיתונאים הזרים מבקשים מאולמרט שייתן להם לחזור לרצועה (הארץ).

                        *

                        אילן יצחייק, המשנה לעורך ynet התפטר אחרי כשני עשורים בק. ידיעות.

                        *

                        אחרי 13 שנות כתיבה ועריכה ברשת שוקן ודברור ראש עיריית חיפה בבחירות האחרונות, יצחק טסלר עורך מקומון חדש, מרכז העניינים קריות וכותב טורי דעה לנרג'.

                        VTV
                        תעודה כחולה של חיים יבין בערוץ 2 זוכה לתהילת המבקרים ול-13.3% רייטינג. כל מה שלא ידענו, כל מה שידענו והדחקנו, כל מה ש- על ערביי ישראל.

                        אפשר לצפות בפרק ברשת.
                        בינתיים הוא נקרא לסייע בגיבוש תוכנית לדו קיום במ. החינוך.


                        צרות בכותרות

                        "הפרוצה של המושל: מצטערת" (מעריב)
                        הכוונה היא לאשלי דופרי, שהביא בסופו של דבר לסוף הקריירה של אליוט שפיצר, מושל ניו יורק לשעבר.
                        דופרי תתראיין היום לדיאן סויר ב-ABC
                        למה צריכה הכותרת להפוך את הפרוצה לרכושו של המושל?


                        קצה האצבעות
                        בדרך כלל אני לא קוראת מדורי בישול. ולא צופה במדורי בישול. אני לא יודעת לבשל, לא אוהבת לבשל, ולא מבשלת.

                        אבל הבוקר התחלתי לקרוא את המדור של שרי אנסקי (סופשבוע) בו היא כותבת בדחילו על ספר החמין שהוציאה.
                        כדי לקצר: שווה לקרוא את המדור הזה, שעוסק חצי בעיתונות ובאהבת הקהל וחצי בחמין. כל אחד יכול לבחור את החצי המתאים לו.


                        פר-סו-מות
                        בישראל היום מתפרסמת מודעת עמוד:
                        מפרסם יקר,
                        על מה בעצם אתה משלם?

                        חשבת פעם למה לא מגלים לך את נתוני התפוצה האמיתיים של ידיעות אחרונות, מעריב ושאר העיתונים?
                        למה לא חושפים בפניך בדיוק כמה עותקים מודפסים בכל יום?
                        כנראה שאם מסתירים ממך משהו - יש לזה סיבה.
                        יכול להיות שהנתונים אינם מעודכנים, או שיש ירידה ניכרת במספר העותקים...
                        דבר אחד ברור: מישהו לא רוצה שתדע.
                        זכור: על בסיס הנתונים האלה קובעים לך את מחיר הפרסום.
                        על בסיס זה אתה חותם הסכמים שנתיים - אולי, חלילה, במחיר מופקע.
                        הצטרף אלינו בדרישה לחייב את כל העיתונים לפרסם את נתוני התפוצה האמיתיים שלהם באמצעות גורם בלתי תלוי, יום יום ושבוע שבוע, כי רק כשנתוני נתפוצה וכמות העותקים שקופים ואמינים, אתה יודע בדיוק כמה ועל מה אתה משלם.

                        מודעה מעולה. השאלה היחידה היא מי פרסם אותה? ואם אני רוצה להצטרף בדרישה, למי עלי להצטרף?

                        או. בשביל זה צריך להפוך עמוד ולהבין: ישראל היום מספר על מספר העותקים המודפסים ביום - 255,000 (ככתוב בשער).
                        מתברר שהירידה בכמות העותקים אכן הייתה זמנית ומתוכננת.


                        ברשתתתת

                        משרד החוץ פתח במתקפה תקשורתית שמטרתה להבהיר את עמדות ישראל לדוברי ערבית, בטיובית.

                        הידעתם שביום ראשון הקרוב ייערך "הכנס הראשון לצעירים בישראל"?
                        ומי מנכ"לו? רוני שוקן. בין המשתתפים: שי גולדן. אהוד ברק. אלון בן-דוד. אטילה שומפלבי. ובנימין נתניהו. וגם יעקב אדרי, שר הפיתוח.
                        למה צריך את הכנס הזה? או.
                        מתוך עמוד הכנס:
                        "כנס ישראל לצעירים נולד כשיתוף פעולה של הג'וינט עם חבר הכנסת סילבן שלום ומטרתו להעביר מסר ברור כי לאוכלוסייה הצעירה במדינת ישראל יש מקום מרכזי ומשפיע על סדר היום הלאומי והחברתי".
                        ברור, חשבתם אחרת?


                        אוסף התצלומים של לייף יעלה לאינטרנט.


                        זה די מסעיר: מצב הרוח העולמי על פי האינטרנט (בלוגים, כרטיסים באתרי היכרויות, תחושות הגולשים) כל אלו נאספו בקפסולת זמן ששוגרה לחלל.
                        אבל למה הכתבה הזו, שיש לה גם הפניה בשער כלכליסט והיא משתרעת על פני חמישה עמודים לא מופיעה באתר?

                        הנה, מופיעה!

                         


                        Day without a gay?

                         


                        עצומה למען תרופה לחולי פסוריאזיס.


                        בלוגלנד

                        כמעט שנה אחרי ששידלתיה לעבור לתפוז, עוזבת זרובבלה ויוצאת לדרך חדשה, באתר עצמאי משלה. החיים בוורוד, כמובן.


                        לפני פיזור
                        כמה טוב לדעת שדירוג חברות התעופה בשמי ארצנו הוא כמו בעולם השלישי.
                        מפתיע מישהו?
                        למעשה, בכמה פרמטרים ישראל זהה למדינות העולם השלישי?

                         

                        vlvtunderground@gmail.com

                        דרג את התוכן:
                          63 תגובות   יום רביעי, 19/11/08, 18:26

                           

                          מה רע לי - משמאלי יונה ויזנטל ומימיני אלכס גלעדי - ואני מסתופפת במקום ה-108
                          ברשימת 100 המשפיעים בתקשורת של פירמה, ירחון גלובס שיוצא הערב.

                          איך 108 אם יש 100? אה.
                          ל-100 היתוספו עוד 50 נידחים.

                          טוב, לא חשוב. תודה רבה ונשיקות פלוס ד"ש לשכנים החדשים שלי.

                           

                          וכן, כן, קראתי את הביקורת המרומזת והפנמתי.

                           

                          ועוד: דודה מלכה במקום ה-91 ואופירה אסייג ב-89.

                           

                          לבקשת הקהל, הנה כל הרשימה (והנה אתר הפרויקט המלא)

                           

                          1. המשבר הכלכלי העולמי        2. נוני מוזס         3. אבי ניר         4. דן מנו   
                          5. יואב יצחק/ מוטי גילת/ גידי וייץ/ אמיר אורן - העיתונאים של פרשת אולמרט
                          6. נוחי דנקנר   7. שלדון אדלסון 8. שילה דה-בר   9. מוזי ורטהיים 10. רני רהב

                           

                          11. אילן שילוח 12. טמירה ירדני 13. ראובן אדלר ואייל ארד           14. עופר נמרודי  15. יאיר לפיד
                          16. דורותי       17. מולי שגב      18. אליעזר פישמן                      19. רביב דרוקר   20. אלעד קופרמן

                           

                          21. עמוס שוקן וגיא רולניק  22. אלי עזור 23. אודי אנג'ל וסמי עופר 24. אבי וייס          25. גדעון עמיחי ורמי שלמור
                          26. אביב גלעדי 27. אריאל אטיאס         28. דניאל פרידמן            29. דב אלפון       30. אחמדינג'אד

                           

                          31. נחום ברנע   32. יוסי מימן  33. יוחנן צנגן  34. ראודור בנזימן   35. ניר חפץ 
                          36. מיקי רוזנטל  37. מודי פרידמן ויוסי ורשבסקי  38. איגודי היוצרים והחטיבה הצעירה של אגודת העיתונאים
                          39. ברק אובמה 40. יון פדר

                           

                          41. בועז בן ציון ואילן בושרי 42. הסיפור האנושי וסוחט הדמעות הבא שימכור עיתונים 43. יונית לוי
                          44. דוברת המשטרה 45. אילנה דיין 46. יובל סיגלר 47. אבוט רייפ המאירי 48. מאיה קרבט
                          49. ארז טל 50. צביקה הדר

                           

                          51. קירשנדון 52. הרפרנטים הם הצינור שבין חברות ההפקה לערוצי הטלוויזיה 53. המונח הון ושלטון
                          54. בועז אוקון 55. ליאת פלדמן 56. נורית דבוש 57. הפרשן הצבאי שיודע אבל רק רומז
                          58. רפי גינת 59. אחראי הטוקבקים בווינט 60. נדב פלטי

                           

                          61. קרן אבי חי 62. הקונה של מעריב 63. הרצל עוזר 64. דודי ויסמן 65. יוסי לובטון ויורם באומן
                          66. רון אילון 67. משה גביש 68. מיקי ויעקב 69. ביבי 70. רון לאודר וארנון מילצ'ן

                           

                          71. ויקי גלאם, שחר בר דוד וגיא כהן 72. שירה מרגלית 73. האג'נדה הירוקה 74. עופר שני 75. משה אדרי

                          76. ירון גת 77. דידי הררי 78. גיא פינס 79. דורון רוזנבלום 80. מאיר דוד

                           

                          81. עמוס רגב 82. אבי משולם 83. רון ירון 84. ליסה פרץ 85. אלה שלא כותבים טוקבק

                          86. מוטי שרף 87. תומר עמיר 88. דנה מודן 89. אופירה אסייג 90 רז שכניק

                           

                          91. דודה מלכה. 92. אורנה ננר 93. חיים סלוצקי 94. אבי בניהו 95. שלמה בן צבי 96. יואל אסתרון

                          97. סייד קשוע 98. זרמון גולדמן שקד 99. התחקירן שעובד בשכר מינימום 100. ארקדי גאידמק

                           

                          101. רון מיברג 102. אילן גרייצר 103. מוטי שקלאר 104. ניר בכר 105. אלכס גלעדי
                          106. עדי גולד 107. בוריס קרסני 108. אהמממ 109. אלדד קובלנץ 110 יונה ויזנטל
                          111. יובל נתן 112. טלי בן עובדיה 113. יואב צפיר 114. יצחק טוניק 115. אורי סלעי
                          116. רם בלניקוב 117. ניצן חן 118. מירית טובי 119. ארי פולמן 120. רזי ברקאי

                          121. ירון טן-ברינק 122. אודי מירון 123. ינון קרייז 124. קרני פלזנטל זיו 125. רע"ש

                          126. חגי לוי 127. ארי שביט 128. יורם סוויסה 129. עמי גניגר 130. ערן טיפנברון
                          131. מיכה חריש 132 גיורא יהלום 133. ציפה קמפינסקי 134. דנה ספקטור 135. ליאור נעמן

                          136. גלי מאירי 137. צדוק יחזקאלי 138. אפרת דרור 139. זמיר דחב"ש 140. בן דרור ימיני
                          141. עמיר חדד 142. רון גולדמן 143. נטשה מוזגוביה 144. קרינה שטוטלנד 145. מאיר שניצר
                          147. אורן גזית 148. עמית הרמן 149. מוכרי המינויים בטלמרקטינג 150. נתי יפת

                           

                          אוקיי, לא אפצח בניתוח. המלצה גורפת: להתייחס בהומור ובקלילות לרשימה. שם שלא מוכר לכם - גגלו. 
                          ובכל זאת, במסגרת פינת מה עם:

                          מה עם העין השביעית? למה אין לו זכר? מה עם עוד המוני בלוגרים משפיעים, אנשי עבודה שחורה, העוקץ, סינמסקופ, יובל דרור ועוד ועוד?
                          לפחות עורכי הגיליון מודים שיש בה פחות מדי נשים, מבלי שאצטרך לנפנף בכך. אבל זה לא מספיק משכנע.

                          אולי בהמשך אנסה לנתח קצת יותר לעומק.

                           

                          תגובת עורכי פירמה:
                          "העין השביעית (כולל אזכור של הכתב המסור אורן פרסיקו) מוזכרים בטקסט על עמית הרמן, וחוץ מזה במאמר נוסף מוזכרים ציטוטים משם. 

                          לא הזכרנו את עבודה שחורה, אבל החבר'ה של לחץ חברתי מאוזכרים במקום גבוה בוועד העיתונאים הצעירים.
                          נערי העוקץ מאוזכרים במאמר על הלוחמים בהון ושלטון עם מחמאות רבות. הם היו מקום שמונים ומשהו ברשימה הכללית בטיוטות הראשונות, אבל לא רצינו לשים אותם פעמיים.
                          לגבי יובל דרור וסינמסקופ את צודקת כמובן. וגם גורביץ' ועידו קינן.
                          מה שכן, עשינו כבוד גם לבלוגר רביב דרוקר".

                           

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה