כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    ארכיון : 2/2008

    25 תגובות   יום שישי , 29/2/08, 19:37

     

    עלה האתר החדש של העין השביעית.
    כתבות, טורים, מאמרים ומדורים יתחדשו מדי יום.

    באתר מוצגים גם כל הטקסטים שהתפרסמו ב-70 הגליונות המודפסים של העין.   
    לכל מי שפרסם בגיליון המודפס, כמו גם לכל מי שכותב באתר, נפתח "דף כותב" בו מרוכזים כל הטקסטים שכתב (ושיכתוב).

    עד לשבוע הבא האתר פועל בגרסה סגורה.
    כדי להיכנס צריך להזדהות.
    שם משתמש: journalist
    סיסמה: journalist
    בתיאבון.

    דרג את התוכן:
      35 תגובות   יום שישי , 29/2/08, 18:07
       

      7 ימים

      אורלי אזולאי ראיינה את ברק אובמה. הישג לא מבוטל, ראיון בלעדי, אבל מה, בכתב, פורמט שמפחית בהרבה את ההתרגשות: כלומר, אין ראיון בכתב זהה לישיבה פנים מול פנים עם המרואיין. בכל אופן, אובמה על השער, והראיון קודם במהלך השבוע בהרחבה. בשער ידיעות של היום - רק בקטנה.

      ואז מגיעים לכתבה.

      רק אחרי חמישה (!) עמודים (לא קראתי אותם עדיין, כי רציתי את הראיון) מתחיל הראיון עצמו.

      שש שאלות, שנדחסו לעמוד אחד, השישי, של הכתבה.

      מה הוא אומר?

      בתשובה הראשונה - אני לא מוסלמי ומעולם לא הייתי. אני מחויב לבטחונה של ישראל וליחסים שלה עם ארה"ב (לא קראנו? קראנו).
      בתשובה השנייה הוא חוזר שוב על מחויבותו לישראל, אם יהיה נשיא.

      בתשובה השלישית הוא מבטיח שמה שינחה אותו בהבאת שלום על ישראל זה שביטחון ישראל חייב להישמר, שסטטוס קוו זה רע, שמדינה פלסטינית "צריכה להיות בת קיימא", שישראל צריכה להיות בטוחה שההנהגה הפלסטינית מחויבת לשלום.
      בתשובה הרביעית הוא מבין שהאיום הגדול על ישראל הוא מאיראן, ושצריך לדבר עם האיראנים וגם לערב את הכוח הרב לאומי.

      בשאלה החמישית, העוסקת שוב בחרדות הישראלים ממנו ובסיפורים עליו, הוא מבטיח שהוא תומך בישראל.

      בשישית ואחרונה הוא נשאל על הביקור שלו בישראל לפני שנתיים, ועונה תשובה משונה במיוחד.

      "הביקור בישראל הותיר בי רושם עמוק. הבנתי את הדילמה הגדולה של הישראלים אשר רוצים ביטחון מצד אחד, אבל מצד שני אינם יכולים לבטוח בשכניהם. האנשים בישראל הראו לי כל יום את מחויבותם לדמוקרטיה ואת אומץ לבם, כשעלו לאוטובוסים, נישקו את ילדיהם ונפרדו מהם לשלום, או כשניהלו ויכוחים פוליטיים בבתי קפה".

      ????

      איזה אכזבה. טוב, העיקר שהוא יפה.

       

      דנה ספקטור וליאת בר-און, כלומר דודה מלכה (המשתלטת לאט לאט על בית ידיעות: קודם עם המדור מרושתת ב-24, אותו ירשה מריקי כהן, ועכשיו השתחלה לתוככי בקרוב אגיע רחוק. מה עשו? טייק אוף על אמא מחליפה. דנה עברה להתרווק בדירתה הרמת גנית הגבעתיימית של ליאת, וליאת עברה להיחבק בחווילה התל אביבית של דנה.

      שתיהן חזרו מאושרות הביתה.
      אני חושבת שהן לא הלכו רחוק בכתבטור הזה, ונשארו על פני השטח. המהות? התוך? נשארו בחוץ. לא מן הנמנע שעל רצפת חדר העריכה, כי יש תחושת קטיעות לא מעטה.

      מה שכן, הן עלו על רעיון מצוין לתוכנית טלוויזיה: רווקות כמהות חתונהבעלילדים יתחלפו לשבוע עם נשים נשואות שרוצות קצת שקט. יש לזה פוטנציאל מסעיר, אני אומרת לכם. לנשואות יהיה חופש ואילו מהרווקות יפחת מעט הלחץ של להתחתן כבר, כי הן יראו שלא הכל דבש ושושנים.
      מעניין מי ירים את כפפת הזהב הלזו.


      שמשון Vs אטיאס
      אתמול, אחרי שחיכיתי לו כל היום, העליתי את הסרטון של גדי לשיחה שלו עם השר אטיאס. משומה הפוסט הזה קצת קרטע. לא בכל רפרוש רואים את הסרטון (צריך ללחוץ על הכותרת), והתגובות נעלמות מדי פעם. לכן אני מקשרת שוב.

      הסרטון הביא אותי להכרה שמדובר בסטארט אפ (פעם שנייה היום, כן?): נכון אנחנו מתלוננים על שלא היה לנו מספיק זמן לדבר בתוכנית איקס, על שחתכו אותנו מהשידור במהירות? על שלא הספקנו להבהיר את עצמנו? אז הנה, גדי, אתה יכול להציע שירות עריכה כזה לכל מרואיין באשר הוא:
      "דברים שרציתי לומר וסימנו לי קאט".
      לאור ריבוי המרואיינים המתוסכלים אתה יכול סוףסוף להתעשר.

      והעצומה נגד החוק -  לחתום.
      ולמטה, טוקבק של דורה.


      ישראל מידד שלח:

      האקדמיה ללשון עברית מכירה בשלושה מושגים חדשניים, זה עתה הנצו:

      יומן רשת - בלוג

      תגובית - טוקבק

      החסן נייד - דיסק און קי

      האח האח האח וגם הידד לאקדמיה המתקדמת עם רוח הזמן. עוד שנייה שוקעים הבלוגים לתהום הנשייה, כמו שציין דב אלפון, וזה הרגע המתאים למצוא להם שם עברי.


      7 לילות

      בשבוע שעבר נעדר המוסף מחבילת העיתונים שקיבלתי. אני אוהבת סימני דרך בכאוס, וראיתי סימן משמיים בכך. הבנתי את הרמז. תודה, אלוהים (כלומר השליח, האורז, או השכן החמדן).

      היום הוא הגיע.

       

      הילה קורח מתראיינת (ענבל בן דרור). חמודה. יונית לוי, דה ניו ג'נריישן, אבל כזו שמדברת. מצד שני, אולי גם יונית דיברה כשהייתה בגילה, 23. שנים ספורות מפרידות בין שתיהן, אבל למעשה, דור שלם.

       

      ניסיתי להיכנס לאתר של רייטינג, כדי למצוא דברים שנכתבו עליה בעבר (מי שגילה אותה, תקשורתית, ושם את כל סוסיו עליה הוא מושיקו כהן, סגן עורך רייטינג).

      והגעתי למייספייס.

      מתברר שהאתר הישן ירד מהאוויר, ויתברג בקרוב בנרג' כמיניסייט.

      אז בינתיים, במייספייס.


      בלוגלנד
      אודי שרבני
      המוכשר (מסטיק אבטיח) כתב כמה רעיונות מעניינים על יחסי אובייקט סובייקט בראיונות עיתונאיים. הנה פסקה אחת, על פליטה פרוידיאנית, ויש עוד.

      "...מה שמוביל אותנו לדבר הבא, או יותר נכון לוקח אותנו אחורה לדבר הקודם; פליטה פרוידיאנית. אנשים נהנים להשתמש במושג הזה כאילו זה איזה דג זהב שהם עכשיו דגו בירקון המסריח. דג הזהב הוא הפליטה הפרוידיאנית, והירקון המסריח ומלא הפסולת הוא הראיון/השיחה שהתקיימה עד אז, עד לאמירה. ואז? הו אז! לנוכח הפליטה, או יותר נכון "הפליטה", עטים השומעים במרוץ כמו אחרי ירייה בריצת מאה מטרים. מהר. להמשיל. לסדר. לארגן. לוגיקה. מסקנה. לאתחל מחדש. ומה עכשיו?

      שנייה, תישענו אחורה אחורה, כל קופצי שומעי הפליטות הפרוידיאניות, בוא נלך לוגית. אני לא קשור לפסיכולוגיה וחקר פסיכולוגי, אבל חשבתי על זה; מה קדם לפליטה הפרוידיאנית? מחשבה. זאת אומרת, הפליטה היא מהירה זה נכון- כמעט קשה לתפוס אותה, אבל היא פשוט נאמרה בקול זה הכל. ישנן אלפי מחשבות אחרות שקופצות במוח, אל המוח, אז מה איתן? אני אמור להיבהל מהן? הן נאמרו על ידי, לעצמי, אני יכול אם כך להגיד; אוי, הייתה לי מחשבה עכשיו שקפצה לי אל המוח, נוראה, מה זה אומר עלי? זה משקף אותי כי זה "נפלט" בלי סנסור, זו הרי פליטה פרוידיאנית, לא? היא נאמרה בראשי, היא דיבור, דיבור עצמי, ומשם - מה ההבדל בין אמירה קולית לבין מחשבה שנאמרת תודעתית? אין הבדל; זה רק בקול רם.

      לא צריך בכוח, זה מה שאני אומר. לא צריך לקחת פליטה פרוידיאנית ולהמשיל דרכה. לפעמים סיגר הוא רק סיגר? לפעמים סיגר הוא רק פליטת עשן עגול מהפה לקיצור אפיון דמות (של מישהו שמעשן ומוציא עשן עגול)...".


      טוקבק

      צטט: דורה X 2008-02-29 14:58:13

      אני לא מוטרדת מהחוק הזה בשם חופש הביטוי. אני גם לא חוזה מדינת אייאתולות, ואני בטח לא מודאגת בתור צרכנית פורנו. אני כן חושבת שזה חוק מצחיק בטפשותו, שרואים עליו שהוא בא לעולם מתוך טכנופוביה, חוסר הבנה, חיבה כללית לצנזורה וחשיבה לא בהירה. ההתבטאויות בתקשורת ורישומי הדיונים בכנסת מאששים את זה.
       לא ניתן לצנזר פורנו באינטרנט בצורה נקייה, כמו שחוסמים ערוצי פורנו בטלוויזיה. מה שכן ניתן, מבחינה טכנית, הוא לחסום חלק די נרחב מהאינטרנט באמצעות תוכנה לא מוצלחת שמנסה לנחש אם האתר שגולשים אליו הוא אתר בעייתי על פי כל מיני מילות מפתח שמופיעות בו. ניסיתי כמה מהתוכנות הללו פעם לצורך כתבה; קשה לי לדמיין שהמדינה תמצא מוצלחת יותר

       כשמפעילים את תוכנות הסינון הללו, התוצאה היא גלישה איטית, כבדה, שמשאירה חלק גדול מאתרי הפורנו פתוחים אבל חוסמת המון אתרים תמימים, מפורומים עד אתרי חדשות. אם זה לא מספיק בעייתי, אז בשום מקום בחוק לא נכתב מה יהיו מילות המפתח המדויקות - גם אם "הגדה השמאלית" לא תיכנס לרשימה השחורה, סביר בהחלט ש"הומואים" כן, מה שיחסום את פורומי התמיכה לנוער הומואי של תפוז, למשל. אוקיי, אז הסינון הזה הגיוני אם מדובר בילדים בני שש. אבל לילדים בני עשר הוא כבר יפריע יותר משיועיל (וילדים בני 11 כבר ימצאו שיטות לעקוף אותו).

      בכל מקרה, זה מה שמקבלים כיום אם מבקשים מספקית האינטרנט להפעיל תוכנית גלישה בטוחה לילדים. רק שספקיות האינטרנט יצטרכו להפעיל את זה אצל כל הלקוחות שלא אומרים להן אחרת. בשטות הזאת מסתכמת כל תרומתו של החוק הזה, על מילותיו הגדולות, לנפשם הזכה של ילדי ישראל - הוא מפעיל את תוכנת הסינון (המעיקה והכושלת) של הספקית בברירת מחדל, לטובת הורים שאינם יודעי קרוא ולא הצליחו להבין שכבר קיימת תוכנה כזו. אני מבינה שמרים קוץ כוללת את עצמה בקבוצה הזו.

      אגב, אני משערת שהרבה אנשים לא יטרחו להגיד לספקית שהם לא מעוניינים בסינון, פשוט כי למי יש כוח למלא טפסים וכי הם באמת לא גולשים באתרי בפורנו ולא יודעים כמה תוכנות סינון הן מעיקות. ניחא. הם ילמדו בדרך הקשה


      לפני פיזור
      לא שהעייפות פגה, כן?

       

      vlvtunderground@gmail.com

       

      דרג את התוכן:
        65 תגובות   יום חמישי, 28/2/08, 16:36

         

        עצומה נגד צנזור האינטרנט.

        וגדי להב.
        ואפי הקודח.

         

         

        דרג את התוכן:
          95 תגובות   יום חמישי, 28/2/08, 08:03
           

           

           

          נתן אלתרמן, הטור השביעי, תשט"ו, 1955

           

          נְשַעֵר כִּי תּוֹתָח עַרְבִי אֶחָד,
          תּוֹתָח קָט, בֶּן-בְּלִי-עֵרֶךְ, יוֹרֶה נִים-לא-נִים
          יְרִיָּה רַק אַחַת, לְשָבוּעַ בִּלְבַד,
          אֶל שֶטַח מַעַרְכוֹת הָעִתּוֹנִים.

           

          נְשַעֵר כִּי עוֹרְכֵי-עִתּוֹנִים לִישִיבָה
          מִזְדַּמְּנִים בְּמִקְרֶה, וּבְשוּבָם לְעֵת-עֶרֶב
          אִיש רֵעוֹ שוֹאֵל: אֵיךְ אֶצְלְכֶם בַּסְּבִיבָה?
          וּמֵשִיב הַנִּשְאָל: הַטְרָדוֹת קַלּוֹת-עֶרֶך...

           

          הַטְרָדוֹת שֶל שִגְרָה. הַסְּבִיבָה דּוֹמֵמָה.
          רַק מִפַּעַם לְפַעַם, בְּאֶמְצַע הַמְּלֶאכֶת,
          יוֹרֵד אֵיזֶה פָּגָז עָלוּב שֶל מַרְגֵּמָה
          בְּשֶטַח מַזְכִּירוּת-הַמַּעֲרֶכֶת.

           

          חוּץ מִזֶּה כִּמְעַט אֶפֶס. מָטוֹס מַנְמִיךְ-טוּס,
          וְעִם-שַחַר צְלִיפוֹת אֲחָדוֹת אֶל הַדְּפוּס.

           

          וְאוֹמֵר הַשֵּנִי: סְבִיבָתֵנוּ גַם לָהּ
          אֵין עִילָּה לִתְלוּנוֹת. רַק אַחַת לִשְבוּעַיִים
          יוֹרָה אֵלֵינוּ מִין בָּזוּקָה אֻומְלָלָה
          הַיְשַר בַּחַלּוֹנוֹת וּבַדְּלָתַייִם.

           

          לִפְעָמִים אֵיזֶה הוֹביצֶר בָּנוּ הוֹלֵם.
          אַךְ אֵינֶנּוּ עוֹשִׂים מִזֶּה עֵסֶק שָלֵם.

           

          וְאוֹמֵר הַשְּלִישִי: כֵּן, אַחִים, יִהְיֶה רַע
          אִם נַגִּיב הֲגָבוֹת עַל מִקְרִים שֶכָּאֵלֶּה.
          תְּמוֹל אֶצְלֵנוּ כִּמְעַט נֶהֶרְסָה הַתִּקְרָה -
          אֲבָל מֵילָא.

           

          כַּךְ דִּבְּרוּ הָעוֹרְכִים, וְלִבִּי (שֶנִּימַת
          אַקְטִיבִיזְם-מֻובְהָק לא נִימַת יְסוֹדוֹ הִיא)
          סָח לִי חֶרֶש: רְאֵה כִּי שֻוכְנַעְתִּי כִּמְעַט
          מִן הַיַּחַס הַזֶּה הַסְּטוֹאִי.

           

          וְרַק רַחַש סָפֵק בִּי שָאַל, אִם אָמְנָם
          לֹא הָיָה מִתְעַרְעֵר מְעַט קַו הַשִּכְנוּעַ
          לוּ שָכְנוּ בֶּאֱמֶת עִתּוֹנֵינוּ אֵי-שָם
          וְהָיוּ מְקַבְּלִים "רַק" פָּגָז לְשָבוּעַ...

           

          רַק פָּגָז לְשָבוּעַ - לֹא כֵן? - עִם צְלִיפוֹת
          אֲחָדוֹת בְּכָל-יוֹם אֶל חֲדַר הַיְשִיבוֹת...

           

          יִתָּכֵן כִּי הָיוּ הֵם דּוֹרְשִים אָז בְּקוֹל
          לְסַלֵּק וִיהִי-מָה כָּל עֶמְדָה שֶל טִיוּוּחַ...
          יִתָּכֵן וְהָיוּ דּוֹרְשִים זאת בְּלִי כָל
          הִסְתַּיְּיגוּת... מִי יוֹדֵעַ אֶת דֶּרֶךְ הָרוּחַ...

           

          הָעִיקָּר לִפְעָמִים (זאת הִרְגַּשְנוּ מִכְּבָר)
          אֵינוֹ כֵּן-אַקְטִיבִיזְם אוֹ לֹא-אַקְטִיבִיזְם...
          הָעִיקָּר הוּא שֶקְּצָת בְּרִחוֹק מִן הַסְּפָר
          קַל לָדוּן בַּדְּבָרִים מֵעֶמְדָה שֶל כְּתִיבִיזְם...

           

          זֶה מַשְפִּיעַ.. מַשְפִּיעַ אוּלַי עַל שָורְשָן
          שֶל דֵּעוֹת. טוֹב דִּיוּן שֶצָּלוּל וּמַקִּיף הוּא,
          אַךְ נִקְבַּעַת אוּלַי הַשְקָפַת הַפַּרְשָן
          גַּם לְפִי הַמָּקוֹם שֶמִּמֶּנּוּ מַשְקִיף הוּא.

           

          תודה לאהרן פוירשטיין שהעביר לי את היהלום.
          patient zero: דניאל ונטורה, קדומים.


          כנס איגוד האינטרנט

          בתשובה לתלונותיי על אי הסיקור של כנס איגוד האינטרנט אמר לי מישהו מאחד מדסקי האינטרנט שלא מסקרים אותו כי הכנס נורא משעמם תקשורתית, ומשמש בעיקר לשמוזינג ונטוורקינג (שזה מאוד חשוב לעבודה, אבל לא צריך לשעמם בזה את הקוראים).


          לחם עבודה

          הערב ב-19:00, בתוכנית הברנז'ה ברדיו ת"א (102 FM) יתארח שר התקשורת אריאל אטיאס, אפרופו חוק סינון האתרים המטופש. בין היתר ישיב השר לשאלות בנושא וכן ירחיב על המאבק בין הכבלים והלווין, שוק הפרסום בישראל ועוד.

           

          גדי שמשון התעמת אמש עם השר בערוץ 2. אני מחכה לסרטון הווידיאו ולהרחבת דבריו של גדי בנושא. לא מחכה יותר, הנה הוא. מצוין.


          מדור הרשת של נרג' הועבר לחסות מדור הכלכלה, ומתעדכן באטיות ובסמליות.

           

          אתמול התקשרה אלי תחקירנית שהתעניינה בפוסט בחיני-חינם. לא היה לה מושג קודם על הבלוג, עלי, וכל השאר. אין בעיה, לא מאסט. עניתי על כל השאלות שלה, שמחתי להרחיב, הוספתי סיפורי ניצול ממערכות עיתונים, כולל מעברי. אבל מה התברר, היא מחפשת סטודנטים לתקשורת שעבדו בחינם בסטאז'. ז"א היא חשבה שאני אחת מהם, סטודנטית שזה עתה בקעה מהביצה.

          כמה חבל, שהרי יכלה לקרוא את הכרטיס האישי שלי, פה, מילימטר מהשלוש שורות שכן קראה, אבל לא.
          והנה הארה נוספת על תחקירניות: מי שקוראות שורה באינטרנט, ומיד מחפשות את מספר הטל' של מי שאמר אותה, כדי שיעשה להן את העבודה.

          אוקיי, בסדר, רינה שתיל (העומדת בראש איגוד התחקירנים, וגם היא הפציעה לשנייה בכתבה של 10), אל תתנפלי עלי. כן, יש רבים ואחרים ורבות ואחרות. לצערי מי שמגיעים אלי הם רק אלו שאני מתארת, אבל אני יודעת שיש יקום מקביל שיש בו תחקירנים אחרים. אני אפילו מכירה אחת כזאת.

           *&^

          מפיקה מעולה מחפשת עבודה באזור ירושלים. מחפשים? פנו אלי.


          העיר
          הגיע הבוקר למנויי הארץ, כלומר אלי. זאת אומרת, שינוי ביום ההפצה (עד כה היה מגיע בשישי).

          פתחתי את "מי ניצח", ומהי כותרת המשנה המרכזית של העמוד?

          "בשלושת החודשים שחלפו מאז כניסתם של דורותי לתפקיד עורכי מעריב התפרסמו על שערי העיתון 38 טיזרים המבטיחים 'חשיפה', 'בלעדי' או 'מיוחד'. לשם השוואה, בשלושת החודשים שקדמו לכך היו למעריב רק 15 חשיפות. האם הסקופים במעריב כמעט שילשו את עצמם או שיד הגרפיקאי קלה על הטיזר? לשיפוטכם, לקט מהאינפלציה"

          הפתעההפתעה


          שירת הבלוג

          אסף, שהתלהב מהשיר של עמיר אתמול, ממשיך.


          לפני פיזור

          אני עייפה.

          מותשת.

          גמורה.

          קרועה.

           

          vlvtunderground@gmail.com

           

          דרג את התוכן:
            40 תגובות   יום רביעי, 27/2/08, 08:26

            ברור שקלון.

            צוות ההגנה של קצב נערך ל"טיהור שמו". לא פחות.
            מסכימה עם טלי ליפקין שחק במעריב ואריאלה רינגל הופמן בידיעות: לא משנה איזו החלטה רשמית תתקבל, וגם אם, כמו שטל"ש כותבת, הוא לא אנס אף אחד מהמתלוננות, הקלון השתרש כבר מזמן. בין אם יוגדר כך רשמית, בין אם לאו.
            אחה"צ תתקיים צעדת מחאה מכיכר רבין למשרדי הפרקליטות בת"א.

             

            כיכר העיר לא תהיה נטושה לרגע היום: בבוקר תתקיים שם מחאת יישובי קו העימות.


            חשיפה למעריב
            בחפירות ארכיאולוגיות התגלו קשרים עתיקים ומורכבים בין שר המשפטים דניאל פרדימן לשופט בדימוס ורדי זיילר (לפני למעלה מ-40 שנה רכשו במשותף קרקע בעתלית), ממנו ביקש השר לבדוק את התנהלות המשטרה בפרשת רמון (איילת פישביין).
            זה בהחלט קשר שצריך היה לציין בפני מזוז, אבל האם באמת מדובר בשערוריה/שחיתות/זוועת עולם?


            עבודה שחורה
            מי יקבל תרופות ומי לא, או : חצי הכוס הריקה וחצי המלאה.


            לחם עבודה

            רועי מלצר, סגן עורכת שוק ההון בגלובס יהיה עוזר אישי ואנליסט של נוחי דנקנר.

            ושלומי שפר, סגן עורך אתר דהמארקר יהיה דובר משרד האוצר.
            שווה להיות עיתונאי. אפילו בחינם, בהתחלה, כמו שאמרה אתמול הסטודנטית לתקשורת.

             

            שילה דה-בר מתנצל בפני המגזר הערבי על קריקטורת מוחמד הדנית.

            בשום מקרה, ובשומקום, התנצלות על קריקטורות לא נשמעת טוב.

             

            בג'וב סטורי ממשיכים לאתגר אותי.

            הדמות החדשה, עו"ד ע ע עמרם יוצאת להילחם במעסיקים המשהים את תשובותיהם למרואיינים, וקוראת לפצות אותם.

            שאלה לעמרם: ומה יעשה מעסיק שקובע עם מועמד אחד מיני רבים, שנותן לו את צ'אנס חייו, שעושה מאמץ ופוגש אותו בשבת בבית קפה בעיר ליד הבית שלו, כדי שחלילה לא ייאלץ להיעדר לשעה מהעבודה בה הוא אוחז, שחוזר ומסביר לו את מהות העבודה, בכמה פגישות, שמסכים לחכות לו חודש ימים, ושאחרי יום אחד של התנסות בעבודה החדשה (בסוף אותו יום עוד היה המועמד מלא התלהבות ואושר) נעלם לשבוע, סוגר תסלולרי ולא משיב לקריאות מצוקה? מי יפצה את המעביד אז?

             

            ופה הוא יוצא נגד השמנה במקומות עבודה.
            (לא צריך להגזים, כדי לספור את הישראלים ששוקלים 185 קילו לא צריך יותר מעשר אצבעות, כך נראה לי, וכולם מגיעים ללרדת בגדול, כך שאין בעיה).

             

            ובאשר לעובדי התברואה, אני לא מכירה שום מקום עבודה בו זלזלו בהם ופנו אליהם בחוסר נימוס.

             

            באחרונה פנו כמה אישי ציבור לעמוס שוקן בבקשה להחזיר את חלק ב'. שוקן לא פסל שקילה מחדש של העניין.

            וזו תשובתו לאחד הפונים אליו, דן יעקבסון:

            אני מודע להיותו של עיתון גם מוצר של הרגל, שלקוראים לא קל לעיתים לקבל שינויים, וששינויים שמתאימים להם הם מקבלים די מהר ומרוצים מהם. מן הטעם הזה אנחנו עדיין שוקלים אם השינוי שעשינו הועיל או הזיק לתחושת הקוראים כלפי העיתון...

            אבל אני רוצה שתדע שחלק ב' עבר בשלמותו, מבלי להחסיר מאמרים או כתבות, לתוך חלק החדשות. מלבד שני עמודי המאמרים העברנו גם את כפולת העמודים שמכילה כתבות מגזין נרחבות בנושאים מגוונים. עמוד אחד מוקדש לכתבות מרחבי העולם, ועוסק בנושאים שלרוב לא מוצאים את מקומם בתקשורת הישראלית. כך למשל, פרסמנו בעמוד זה ראיונות נדירים עם נשיא איראן, מחמוד אחמניג'אד, ולהבדיל, עם נינו של מהטמה גנדי ועם ראש ממשלת קוסובו החדש וכן כתבות על תולדות משפחתה של קרלה ברוני, אשתו הטריה של נשיא צרפת וגם על דמותו המרתקת של הממונה על הפעלת הפעמונים בכנסיית נוטרדם בפאריס. לצד עמוד זה הוספנו עמוד שמוקדש לענייני תרבות וכתבות מגזין. בעמוד זה פרסמנו למשל, על הוצאה מחודשת והמרתקת של כתבי יוספוס פלביוס, על ישראלים שמתארגנים לקראת היום בו ייגמר הנפט, על נשים מבוגרות שלומדות קרוא וכתוב וגם על הצגת תיאטרון בשפה ההינדית בדימונה. ביום ראשון מתפרסם, כרגיל, מדור הבריאות בעמודים אלו.

            היתרון החשוב ביותר, לדעתנו, למהלך האיחוד בין שני החלקים הוא חיזוק מעמדם וחשיבותם של עמודי המאמרים. בזכות השינוי הפכו המאמרים למעודכנים ורלוונטיים יותר, שכן שעת הדפסתם התאחרה... דנו גם באפשרות שעמודי המאמרים יהיו לא בסוף קונטרס החדשות, אלא בעמודים 2-3 שלו. סידור כזה ייתן להם נראות מרבית.

            כמו כן אפשר המהלך את פריסתם של המאמרים על פני כפולת עמודים מרווחת ומודרנית יותר. בנוסף, בעולם שבו החדשות מגיעות לקורא ממגוון אמצעי תקשורת לפני שהעיתון מגיע אליו, התעורר הצורך להגדיר מחדש את סוג החומר שעיתון מודפס ייתן בעמודי החדשות. מצאנו שמה שאנו נותנים בעמודי החדשות לא ממש שונה מכתבות שנתנו בחלק ב', ולכן היה הגיון בערבוב אינטגרלי של שני החלקים.

            קלעת כשתיארת את הצורך של העיתון לעניין קהל מגוון. אני מאמין שנצליח לשמור עם זה על הערכים הבסיסיים של הארץ.

            (תודה לנמרוד ברנע)


            קורעים בקפה

            המטיף בהצעה מוזיקלית: אל קופר.


            הרבה קולנוע
            יש הבוקר במוסף ספרים: ספר על מתחת לאף, ומאמר של העורכת יעל פרלוב.

            וגם ארנה קזין: האם משתלם להיות סופר.


            השיר של עמיר

            Drive של R.E.M . מוקדש לבעלת הבית .  


            לפני פיזור

            יהודי ארצות הברית הם העשירים ביותר והמשכילים ביותר מקרב כל הקבוצות הדתיות בארה"ביה. מה-זה מעודד.

             

            vlvtunderground@gmail.com

             

            דרג את התוכן:
              35 תגובות   יום שלישי, 26/2/08, 21:32

               

              חן וייקראוט, סטודנטית לתקשורת התראיינה לחדשות ערוץ 10 על הבהלה ללימודי תקשורת בישראל. כל בתיה"ס מלאים עד אפס מקום. לומדים בעמידה (סתם). חן התמימה, שנושפת בעורפו של צבי יחזקאלי (היא רוצה להיות כתבת לענייני ערבים), מוכנה לעשות הכל כדי להשתלב בתקשורת: "גם לעבוד בחינם".

              ובכן, אני אומרת לך, נערה צעירה: אל תעבדי בחינם. אף פעם. אני מתחננת בפנייך. אנשים עלולים להתרגל לזה שאת עובדת בחינם, ולא תצליחי להיחלץ משם. אני יודעת על מה אני מדברת.

               

              הכתבת (החמצתי את שמה פז שוורץ) מביאה גם נתוני שכר לעבודה בטלוויזיה:
              תחקירן מתחיל מקבל 6,000 שקל, כתב מתחיל 8,500-13,000, ועורך מתחיל - "15,000 בלבד".
              עכשיו, תשאלו עיתונאי פרינט מי מהם מגיע למשכורות האלו ותראו את שפתיהם זבות.

               

              בסוף הכתבונת, לה התראיינו דודו גלבוע (בטח שצריך ללמוד ולקבל הכשרה) וגדי סוקניק (לימודים באקדמיה לא יהפכו אותך לעיתונאי טוב) חזרנו לאולפן שם יושבים מיקי חיימוביץ' כתומת החליפה ויעקב איילון. "צריך לעבוד קשה מהתחלה" מלמלה מיקי במבוכה. צודקת.


              אילנה דיין Vs צה"ל (טייק 400)

              ביום ראשון שודרה בעובדה הכתבה על מעללי חטיבת כפיר (עמרי אסנהיים).

              יומיים קודם לכן כתב לה אל"מ איתי וירוב, מח"ט כפיר, מכתב. המכתב עובר עכשיו במייל, והגיע גם אלי.

              הנה עמוד ראשון שלו.

              ועמוד שני.

              משכנע? לא ממש.
              מח' הגהה:  שורה לפני אחרונה -  סיקולים במקום סיכולים.


              בווינט מבקשים מאילנה לעזוב את כפיר.


              הבלוג של אולמרט (לכבוד נסיעתו ליפן)

              אני לא יכולה לומר שיש פה דיווחים על הג'ט לג או על טיב המנות האחרונות במטוס, או איך הסושי שם.
              רשמי כזה, נו.

               


              קורעים בקפה

              נו, יש לך כבר מנוי לעיתון כלכלי?

               


              לפני פיזור

               

              לא יכולתי לשתוק עד הבוקר.

               

              vlvtunderground@gmail.com

               

              דרג את התוכן:
                30 תגובות   יום שלישי, 26/2/08, 08:08

                קצקצב
                סטנד ביי לרבע תשע בבוקר, שאז יחליטו חמשת שופטי בית המשפט העליון אם לאשר את עסקת הטיעון עם הנשיא לשעבר קצב.
                (אני אדווש ר"גה באותה עת).


                אתר העין השביעית
                יעלה לאוויר בסופשבוע. בינתיים קיבלתי (לא רק אני) מפתחות ע"מ לסייר בבית החדש, שעדיין דורש מקצה שיפורים.

                בין הדברים שהסעירו אותי שם: אין טוקבקים, אבל יש פורום, וכדי להשתתף בו צריך, כמובן, להירשם. האתר יכול להיות זירת פעילות תוססת, אבל לא במצב הנוכחי, כשהכוונה היא לשמור על העולם התחתון של הטקסטים נקי וחף מרבב.
                בינתיים עוד יש תקלות כאלו ואחרות, וחוסר תקשורת עם פיירפוקס, אבל הכל יהיה בסדר עד החנוכת בית, כך מובטח, שתיערך פה ברוב במבהביסליומיצ בשישי.
                אני צופה לעין המאותרר עתיד די מבטיח, אם רק יהפוך לאינטראקטיבי.


                גם הילארי

                הצטרפה לקמפיין "אובאמה מוסלמי" והפיצה תצלום שלו בביגוד מסורתי מלפני שנתיים, עת ביקר בקניה, בכפר הסמוך לגבול הסומלי.
                כל כך נמוך, גיברת?


                צרות בכותרות

                איזו סיבה בעולם הייתה לתת את הכותרת "קץ הילדות" להגיג על שני האחים משדרות, מריה ויוסי חיימוב? (ידיעות)

                 

                או את "גדול ביפן" לביקור של אולמרט שם? לא יכול להיות שזו תהיה, עשרות שנים, הכותרת היחידה לכל דבר שקשור ביפן. (ידיעות)


                נשים בצמרת? לא

                ידיעות (יוסי יהושע) חושף שערוריה במינוי קצינות בכירות בצה"ל:

                בדיון שהתקיים בלשכת אלוף אלעזר שטרן השתתפו קציני שלישות פיקודיים, שצריכים היו לבחור ארבעה מועמדים מתוך עשרה. בין העשרה היו ארבע נשים. אף אחת מהן לא נבחרה על ידי הקצינים. אחרי מהומות שטרן הפעיל את סמכותו ובחר בקצינה אחת מהארבע, בניגוד לבחירת הבכירים. זאת ועוד: כמות הקצינות הבכירות בצה"ל יורדת והולכת.
                ייאוש.


                קחו יוזמה
                ירונצ'יק מציע לפנות את ילדי שדרות.


                רסיסי אוסקר

                ב-24 דיווח מפורט של אבנר הופשטיין מל.א. שיפור דרמטי: שם אמו של סידר ואף שם אשתו מוזכרים בכתבה! תמיהה: למה צריך לציין שוב מה לבשה ורד, כלומר מי הייתה המעצבת שלה? לא סגרנו את הפינה הזו אתמול?

                ולמה בכות' המשנה מופיע התרגום הנורא הזה מאנגלית: "...רק כדי להוכיח את הנקודה עשה צרות לשוטרים..."?


                כבוד לאופרה ווינפרי
                על שבזכותה היו 1.1 מיליון הורדות לספר Women & Money שעוסק ב- נחשו מה.


                Rewind

                בכלכליסט של אתמול יש כתבה על רואי חשבון מאגניבים (יוענה גונן). הרו"ח הראשון מתואר כמי ש"גומר ת'מרקר"
                הוא גומר מרקר אחד בשבוע, כך לדבריו. ומי שלא רואה בכך רמז פואטי למתחרה הירקרק הוא עיוור.


                מנחם הורוביץ
                קולו של הצפון וכתב ערוץ 2 נפצע בתאונת דרכים ליד ים המלח.
                החלמה מהירה.


                כנס איגוד האינטרנט

                שרון גרינברג מנחם אותי שלא הפסדתי כלום בכנס איגוד האינטרנט, ומסכם את היום הראשון.

                הכי אהבתי את המשפט האחרון והפרובוקטיבי של דב אלפון, שגם עשרתלפים בלוגרים לא מהווים תחליף ל-400 כתבי עיתון הארץ.
                אלפון הספיד למעשה את הבלוגים ותיאר את התדלדלותם.

                 

                גם siv מתפוז כתבה.

                ואף ריכלה עלי בתגובות.

                 

                מה הדבר הבא? Snooz לסוגיו. אז בבקשה. תיהנו.

                 

                איך זה שהעיתונים מתעלמים מהכנס?

                בכלכליסט יש ראיון מעניין עם מארק פראונפלדר, המנהל את בואינגבואינג, אחד הבלוגים הנקראים בעולם, וכן תיאור של soup, אתר בלוגים צעיר ומסעיר.

                במארקר יש דווקא דיווח, שבכותרתו (כמה מפתיע) הציטוט של דב אלפון.
                (כך במודפס. באתר הכותרת היא של יון פדר).

                 

                האם ייתכן שמדור האינטרנט של ווינט לא כתב על הכנס?
                ומדור הרשת של נרג'?


                העיר של עמיר (אם לא שיר, לפחות עיר)

                סופסוף כתב העורך המוזיקלי של הבלוג על חוויותיו מהטיול האחרון בניו יורק.

                לראות ולמות מקנאה.


                השיר של עמיר (הנה, יש שיר)

                אוסף חדש ומקיף פלוס בי-סיידס וקטעים נדירים, ובקיצור - כל מה שבאמת צריך - ל - Eels , ההרכב האמריקאי המעולה. הנה שני קטעים : Novocaine for the soul , שגם היה להיט-MTV לא קטן בזמנו , ו - Last stop this town . האזנה נעימה.


                לפני פיזור
                אמממ, שרון בן 80.

                vlvtunderground@gmail.com

                דרג את התוכן:
                  87 תגובות   יום שני, 25/2/08, 08:07

                   

                  Rewind

                  ב-24 של ידיעות התפרסמה אתמול כתבת רוז' וליפ גלוס של איריס אברמוביץ' שנשלחה לעשות קניות בשדרות. הכתבה נוספה לפרויקט המיוחד של העיתון עם הכותרת הראשית הענקית והתכולה, הנראית כמו כותרות יום העצמאות הלא נאות, "כך נעזור לתושבי שדרות", ובה קריאה לעם ישראל להדרים ולפתוח את הארנקים.

                  אברמוביץ', מגה-תל אביבית מוכשרת ומצחיקה בדרך כלל, מעוררת תחושת אי נחת עמוקה: וידויים מהמעיים, עצבים על ארוחות בוקר לא מספקות, ובקיצור, אם פריס הילטון הייתה כותבת את הדברים זה היה נראה אותו דבר, ואפשר גם היה ללגלג עליה בהתאם, על הניתוק והניכור.

                  תגידו, לא, איריס כתבה את הדברים ממעמקי המודעות העצמית. אולי. התוצאה, בכל אופן, לא נעימה לאף, לעין, לאוזן, ולשום איבר אחר.

                  ההפניה לכתבה בשער 24: "איך הם חיים (בלי לחם ארז)?" טיפשית במיוחד, כי זה הפאנץ' של הכתבה.


                  מעריב התעצב אתמול מחדש

                  כלומר לא עמודי החדשות, אולי עוד לא, אבל המגזין כולו לבש חג. הוא נראה מעודן יותר, רך למגע ומושך יותר. הלוגו עגלגל ותכלכל, העמודים כולם מתוחמים למעלה בפסים דקיקים, נראים קצת יותר מרווחים, הלוגואים כולם השתנו, הם אחידים וברורים, ואפילו שונים מכל מה שנראה עד כה על הנייר. אני אוהבת אותם. הכל מאוד ברור יותר, ונעים לעין, ובכל מקרה, נראה הרבה יותר טוב מ-24 בעל הלוק המיושן.
                  ולפני שמעצבות עצבניות יתנפלו עלי - אני מזמינה כל אחת ואחד להופעת אורח, להביע דעה על מעריב החדש.

                   

                  כלכליסט

                  בכותרת האווילית של יום א': " "ספונג'ה, קפה ודיני חברות" (על כך שלמרות הגידול במספר עורכות הדין, מעטות מהן עומדות בראש המשרדים).


                  24, שער

                  צרות בכותרות

                  "מה תלבש אשתו של יוסף סידר על השטיח האדום?"

                  אולי "מה לבשה"? הרי האירוע היה לפנות בוקר?
                  (חוץ מזה ברור שאין לה שם, היא הרי אישתו, בשם אלוהים!)
                  ולסקרנים: ורד קלנר.
                  עיתונאית ותיקה, פוטרה באחרונה ממעריב. 

                   

                  "על הסכין" (על ניסויים באפרוחים) - באמת מזמן לא ראינו את הכותרת הזו.


                  המגזין

                  קובי ניב כותב על הזוועה - מה קרה לישראל, שהיא מגדלת לה שלושה עיתוני כלכלה. חבל רק שהדעה השחוקה הזו כבר נכתבה ונשמעה בכל מקום בשבועות האחרונים. ובכל מקרה, הייתי רוצה לקרוא את הטור הזה דווקא בידיעות, לא במעריב, שהוא היומון היחיד שעוד אין לו גיבנת כלכלית.

                  צרות בכותרות

                  "אנה מוכשרת, המון פוטנציאל" (על אמנית בשם אנה). ככה זה. כל אחת שנקראת אנה תזכה לכותרת מהשיר ההוא.


                  שאלות נפוצות מהשבוע האחרון

                  * מה זה המספר שכתוב ליד אצבעות שחורות ולמה הכוונה באצבעות שחורות?

                   

                  * מה את עושה כל היום?

                   

                  * למה את קמה בחמש?

                   

                  * למה הפסקת לכתוב בפנאי פלוס?


                  לחם עבודה

                  למגזין הספורט שם המשחק דרוש סגן עורך. חובה - ניסיון בעיתונות.

                  דרישות: יכולת כתיבה ועריכה ברמה גבוהה, ידיעת השפה האנגלית על בוריה.

                  קו"ח ל- uris@maariv.co.il נא לציין עבור משרת סגן עורך.


                  VTV
                  איציק גונן, הוא ידידנו המטקבק והסופר אסקלנטה, היה מלוחמי סיירת מטכ"ל שהשתתפו במבצע סבנה. ופה הוא מתראיין על כך ב-10.
                  צג, אתה מרוצה?

                  לכבוד הוא לנו.

                  אגב, אי אפשר לצפות בפיירפוקס, רק באקספלורר. ז"א ,אני לא יכולתי. אולי חסר לי איזה תוסף חשוב, כמובן. זה די מעצבן, כל הורדות התוספים מדי יום.

                   

                  כידוע, תוך כדי דפדוף אני צופה גם בתוכניות הבוקר, בדרך כלל בערוץ 2. מה לעשות, לא מצליחה לשנות הרגלים. אבל הבוקר, באמצע הפעם האלף של אבאניבי ובועז מעודה לא יכולתי יותר ועברתי ל-10. ושתי המילים הראשונות ששמעתי - בועז מעודה. אז הפסקתי. כך שאם קרו דברים מדהימים בתוכניות הבוקר, פספסתי כנראה.

                   


                  טוקבק
                  צטט: rikyc 2008-02-24 19:51:19
                  דהמרקר המודפס פרסמו כתבה (גם ברשת) על בלוגים מובילים שמסקרים סטארטאפים של אינטרנט, בעיקר ווב2. נדמה לי שכל הכתבה הזו, המוצדקת אמנם, היא תירוץ לדחוף שוב תמונות בשער של אורלי יקואל בגופיה (בפעם שעברה זה היה בתחתוני בוקסר) ושל גברת בלונד.2.0 עם המחוך ההוא. תיהנו.


                  לידיעת הטוקבקיסטים בתשלום: הקרב הוא על השבעה הראשונים. איזה מזל שאין פה דבר כזה.


                  מיילבק

                  כותב גלעד סרי לוי:

                  בהצופה התפרסמה כתבה על מזכ"ל בני עקיבא. ציטטו אותי שם. נתנו קרדיט (אני כותב כבר כמה שנים בהצופה והכתב - הדר רביד - מכיר אותי):

                  "אחד המאמרים שעוררו את הרעש הגדול היה מאמרו של גלעד סרי-לוי, שכתב עם כניסתו של נכטיילר לתפקיד: "כשאני הייתי בבני עקיבא,...." וכו' וכו'

                  לא ידעתי שחוללתי סערה כזו או אחרת, אלא מה - הקטע התפרסם בבלוג שלי ב"רשימות", וזה "פוסט" קצרצר ולא "מאמר".

                  מוסר השכל?

                  לצטט מבלוגים זה טוב. אבל עדיין לא מספיק רציני.


                  לידיעת לילי טיילור

                  שי גולדן כותב בעכבר און ליין, ובקצה הטקסט שלו יש הפנייה לסקופ, האתר שהוא עורך, ולטקסטים אחרים שלו.

                  אבל למה אין לינק ישיר לטקסטים שלו?


                  קורעים בקפה
                  איזה כיף היה להתעורר בראשון בבוקר ולראות שאין אף פוסט בקפה, אף תוכן. זה היה אימון בלהירגע ולשחרר לחץ.

                   

                  נחשו מי הציע לי חברות?

                  ואמרתי כן!


                  אוסקר
                  לא ראיתי הכל, רק כמה דקות, אבל מה לעשות, בופור לא בידינו. כלומר הוא בידינו, אבל האוסקר לא. האמת שע"פ נשיבת הרוחות ההוליוודיות בשבוע האחרון זה היה כבר די ברור, אבל קיווינו. ז"א קיוויתי.

                  שתי זוועות אופנתיות - דיאבלו קודי (פרס התסריט על ג'ונו) בשמלה מנומרת עם שסע לא הגיוני בירך, ודניאל דיי לואיס (פרס השחקן על זה ייגמר בדם) עם שני עגילי חישוק מכסף.

                  והאחים כהן לקחו את שני הפרסים הגדולים, פרס הבימוי ופרס הסרט הטוב על ארץ קשוחה. לא ברור לי, אבל די, מי שואל אותי.

                   

                  זה הבאסה עם עיתוני הנייר, אחרי שכולנו יודעים כבר הכל, העיתונים עוד עם כותרות תוהות:
                  ישראל היום: "צל"ש או טר"ש"?

                  הארץ: "האם בופור זכה באוסקר?"

                  מעריב וידיעות אחוריים בפיתרון אחיד ויפה: הפניות לאתרי הבית ווינט ונרג'.


                  כנס איגוד האינטרנט
                  בשנה שעברה נפנפתי שם בזרועותיי על הבמה, והשנה, אפילו הזמנה לשבת בשורה אחרונה לא קיבלתי. כך חולפת תהילת עולם. הכנס נפתח היום, אם זה לא ברור.


                  לפני פיזור

                  אובססיה, לועזית: obsession
                  מחשבה, רגש או פעולה כפייתית החוזרת כל הזמן, אינה נעימה, גורמת לחרדה, אך לא ניתן להיפטר ממנה. למרות שהאובססיה משתלטת על האדם, הוא מבין שהיא חסרת משמעות. זו יכולה להיות דמות, מחשבה, פחד (לדוגמה, מזיהום) או דחף (לדוגמה, לנטילת ידיים). אובססיה יכולה להיות נוירוזה, אך לעיתים היא נובעת מבעיה אורגנית, כגון דלקת המוח. ניתן לטפל בה באמצעות פסיכותרפיה, טיפול התנהגותי ותרופות הרגעה. ראה גם כפייתיות..

                  נלקח מ- אינפומד.

                  רק בריאות.

                   

                  vlvtunderground@gmail.com

                   

                  דרג את התוכן:
                    58 תגובות   יום שבת, 23/2/08, 14:05

                     

                    הדוכן של כלכליסט בכנס השנתי של ועידת המכירות, בדיוויד אינטרקונטיננטל, 19 בפברואר.

                    מה מזכיר העיצוב? לגמרי את נרג'.


                    שתקו לרגע
                    אולי שווה לסתום את הפה ולהחריש את המקלדת בכל הקשור לגלעד שליט בינתיים? למה יש לי תחושה שכל מילה נוספת שנכתבת על כך מרחיקה את השחרור שלו? אז למרות חופש העיתונות לברבר את עצמה לדעת, שקט בבקשה. לכמה דקות.
                    מעריב יום א', כותרת ראשית: "עסקת שליט קרובה לסיכום"
                    מעריב יום ו', כותרת ראשית: "תג המחיר לא מאפשר לבצע את העסקה"


                    ידיעות
                    "בחלל אף אחד לא שומע אותך צועק, מכריזה סיסמה קולנועית מפורסמת" (ע' 7). סיסמה?


                    העיר
                    בכמה כתבות על דב אלפון עוד יזכירו את הפוסטר של מיכאלה ברקו שתלה במשרד שלו בהארץ בשנת 92'? כל כך קשה למצוא פתיח אחר לכתבה? אפשר למשל לבדוק מה תלה על הקיר שלו במשרדו בהוצאת הספרים בה עבד עכשיו, לא?

                     

                    עיצוב הכתבה "התחברות", על זמרים המבצעים שירים של אחרים הוא אחד המחפירים שנראו בעיתונות הדפוס בחודשים האחרונים. הטקסט מחולק לשחור ותכלת, עמוס מאוד ונראה כסדרת מודעות גרועות ולא אטרקטיביות במיוחד.

                     

                    אמירה זהה יש לי על המדור של יהושע סימון.

                     

                    עמוד שלם של כלכלה מקומית בחסות דהמארקר+הלוגו, עם קרדיט לא ברור (למעלה, מעל הכיתוב תמונה, זה הקרדיט? ומה זה, מדור פרסומי? שיווקי?)

                     

                    שורה תחתונה: העיר נראה רע מתמיד.


                    ידיעות תל אביב
                    התשובה, מבחינתי, למה צריך מקומונים היא הסיפור על חסרת הבית שמתה מקור מתחת לבניין העירייה ביום ראשון השבוע. כלומר, מטרים ספורים מהבית שלי. ע"פ הכתב עומר אורי, הייתה ילנה גלוזמן מרצה לפסיכולוגיה שעלתה מבריה"מ לפני עשור וחצי. קליטה לא מוצלחת, אלכוהוליזם וסמים הביאו למותה. הרשויות ידעו, ניסו לעזור לה, אבל היא העדיפה לחזור לרחוב.
                    כשמותה תואר, דובר על כך שמתה חבוקה בזרועות חבר שלה לשינה מעל פתח האוורור. חשבתי שגם זה משהו, למות כשמישהו מחבק אותך - כמה אנשים זוכים לזה.


                    זמן תל-אביב

                    בריכה, לא ברכה. ברכה זה משהו אחר, כן?

                    אוקיי, תיקנו אותי ברכה זה משקל קטלה, ווע"פ האקדמיה משתמשים בכתיב חסר.
                    אבל כן, סיפור ההטרדות שהתגולל בבית המשפט - עו"ד ניל לפידוס שהתלהב מנערה בשם ענת (גילי איזיקוביץ, מאור צור) שהשתזפה בבריכת גורדון ולכדה את מצלמת העו"ד באמת מטלטל (ואין שם אף לא התייחסות אחת למראהו של לפידוס. מעניין).


                    גדעון שמר
                    הלך לעולמו. עד שלא כתבה להם אחת הקוראות, היה כתוב שם "פגישה לעין קץ". וזו לא סתם טעות הגהה, זו בורות אמיתית.
                    ארונו יוצב מחר ב-12 באכסדרת הקאמרי. הלוויה בבית עלמין ירקון ב-14.


                    G
                    גורי היוקרה המהונדסים (לא ע' 24, כבהפניית השער, אלא דווקא בע' 39) - הבעיה עם הכתבה (חיים שדמי), שהיא נשארת ברמת הדיווח הססגוני והקליל של אותו סוחר כלבים. אין שוב תגובה של גוף/ גורם העוסק בהרבעות כלבים באופן מקצועי, כדי לקבל חוות דעת אם מעשיו של בני גרבי תקינים.

                     

                    אגב, לתהות מי יזכה באוסקר, כפרה או ארץ קשוחה ("המספר הנוסף") זה להיות הכי לא בעניינים. זה ייגמר בדם, או ארץ קשוחה, זו ההתלבטות.


                    גלובס

                    עו"ד אלדד יניב זוכה לכתבת פרופיל מצוינת (מבחינתו), בה הוא מתקצר את רזומהו, ומספר על עצמו ועל יחסיו עם אהוד ברק. אכן שם ראוי למדור, "במעמד צד אחד".
                    בתשובה לשאלה "אם לא הייתי עורך דין" הוא עונה "הייתי עיתונאי. זה מקצוע קסום, משפיע, מאוד לוחמני ומאוד ערכי". מוזר, הרי יניב כבר היה עיתונאי בתחילת דרכו, והוא יודע שבמקרים רבים אין קשר בין התיאור הרומנטי הזה לבין המציאות. אז למה הוא מתכוון?
                    ועוד דבר מזעזע: "אני לא יודע לעבוד עם מחשב. דינוזאור. אני לא מדפיס לבד. או שאני כותב או שאני מכתיב. ממש ככה. נכה מוחלט"

                    האיש, אגב, בן 40.


                    ממון

                    גליון ממש טוב (מה זה אומר טוב? שלאדם כמוני היו בו שתי כתבות לקרוא) - האחת על בילוי בנתב"ג (נופר סיני) בניסיון לקנות כרטיס זול לאנשהו, והשנייה, על ילדים בני 30-40 שגרים עם ההורים מחמת מחלה ממארת הקרויה פינוק (גאיה קורן).


                    מוסף שבת (מעריב)

                    מי זה:

                    "איש צעיר, שעד לפני שנתיים ניהל את המדינה" (??)

                    ו"צנוע, ערכי, ציוני באמת, איש הארץ, האדמה, הפריחות והמרחבים. סנדלים נצחיים, סווטשירטים דהויים דמויי אוהל, חף ממניירות לחלוטין, סולד מגינונים ורחוק מנימוסי שולחן. הוא מביא איתו ריח קלמנטינות ותיאבון גורף לכל מקום, בכל שעה ובכל מזג אוויר. את סופי השבוע שלו הוא מבלה, כמו תמיד, במצוד אחר ציידים לא חוקיים ושאר פורעי טבע. בשנתיים האחרונות הטביע את יגונו באימוני קראטה ואומנויות לחימה..."

                    לא, זה לא צג.

                    זהו עמרי שרון שלא יכול היה לזכות לטור משובב נפש יותר, בו מצוטטים כמובן חבריו הטובים ומדברים בשבחיו. איזה גבר זה. לא ביקש חנינה והולך לכלא.

                     

                    מדורו של אדם ברוך, שישי, בחופשה (כך בעמוד האחרון). ברוך מאושפז במצב קשה בבית חולים.


                    7 לילות

                    על הדמיון בין ברק אובמה לינון מגל לא עמדו "טוקבקיסטים באינטרנט" אלא אני.
                    (תודה ליצחק טסלר, עורך המקומון העיר רצוי ומצוי)


                    VTV

                    צרורות בכותרות
                    בדרך כלל אין ממש כותרות לכתבות טלוויזיה אבל צחקתי אתמול מהכותרת של ערוץ 10 לכתבה על תסמונת טורט, "טיק תקשורת". היא טובה גם בגלל הטיק, וגם בגלל שזו התסמונת הכי פופולרית בסדרות טלוויזיה.
                    ולא, אני לא מזלזלת חלילה בתסמונת, בלוקים בה, או בכל דבר אחר שקשור בה.

                     

                    תיקתק שורת
                    כדי לדון בעיתונות הכלכלית, אפרופו כלכליסט, הגיעו עורך דהמארקר, סמי פרץ (ויועץ התקשורת דרור ניסן), לדיון על חשיבות העיתונות הכלכלית. למקורות יודעי דבר הגיעה מירב ארלוזורוב.
                    אני חייבת להבין: אנשי גלובס וכלכליסט לא רוצים להתראיין? איך יצא שהמונופול על דברור העיתונות הכלכלית נמצא רק בידי המארקר?

                     

                    ההמשך היה מסעיר הרבה יותר: מנשה רז הגיע כדי לספר שמפגש משולש, שיחה אישית בבית קפה, בינו לבין חברו דן חלוץ לבין חן קוטס-בר ממעריב אכן התקיימה, אבל רז טוען שלאורך כל המפגש הובהר לה שזו שיחה אישית - חלוץ רצה להודות לה על כתבה שעשתה שבועיים קודם. המחויבות של חלוץ לראיון הבלעדי בידיעות הייתה חד משמעית וברורה, כך לדברי רז.

                    חיים זיסוביץ' סיפר שהזמין אותה לאולפן, היא סירבה להגיע, אבל תגובתה (אותה הקריא מנייר) הייתה שהדברים שנאמרו במפגש היו לציטוט. רז המשיך להכחיש מכל וכל.

                     

                    אני רוצה רק להוסיף שבעקבות הפוסט שלי בנושא, מכה קלה בעיתון, זכיתי לנזיפות קשות על עליבותי, על הבלוג האומלל שאני כותבת, ועל כך שאני לא מבינה דבר מימיני ומשמאלי.


                    7 ימים

                    ח"ח למשפט

                    "...לנהל שיחה איתו נעם לי בערך כמו לשכב עם ראש מנוסר ולתת לו לברר איזה חלק במוח שלי אחראי למטאפורות האוגרים".

                     

                    הודעה מרגשת לעיתוניש: נמצאו עקבותיה של מרב בטיטו, שכותבת על 40 אלף ילדים החיים מחוץ לבתיהם (בישראל).


                    טוקבק

                    צטט: dror99 2008-02-22 21:31:16

                    קטע מעניין ביותר ב-7 ימים:

                    בראיון עם דן מרידור הוא תוקף את ידיעות על כך שהוא לקח צד במאבק נגד בית המשפט העליון.

                    באופן מפתיע ידיעות השאירו את התשובה, אבל הוסיפו את תגובת המערכת מיד לאחר התשובה:
                    מערכת ידיעות אחרונות מבהירה כי אין לה עמדה בעניין המחלוקת סביב בית המשפט העליון. המערכת מקפידה לסקר את הנושא מנקודות מבט שונות ומגוונות, כולל זו של המרואיין עצמו, וסומכת על כך שקוראים יגבשו בעצמם את דעתם בנושא

                    אני כמובן חושב שלא רק שידיעות לא מבצע את תפקידו, אלא מציג תמונה מעוותת ביותר כבר תקופה ארוכה לגבי מספר אישים פוליטיים, בראשם אולמרט ושרון, אבל לא רק הם.

                    אמרו כבר שמדובר "בהון שלטון ועיתון" אני חושב שמדובר במדינה של העיתון, וזאת הסיבה שהם עשו ג'סטה חד פעמית והכניסו ביקורת על עצמם, שיהיה לפרוטוקול כאילו הם באמת לא מוטים.


                    בלוגלנד

                    דניאלה היקרה יוצאת לעזרת הפליטים. בואו בואו.

                     

                    חנן כהן ולווט את הארץ ויצא מגדרו מרוב התפעלות.

                     

                    ביום ראשון, בין שלוש לפנות בוקר ועד שבע, ינהל יאיר רוה בסינמסקופ דיווח מתעדכן על טקס האוסקר.

                    תזכורת: בופור מועמד בקטגוריית הסרט הזר.

                     

                    כרמל ויסמן מדברת אצל קרן נויבך על הבלוגים הפוליטיים בארץ, לחץ חברתי, עבודה שחורה ומשמר הכנסת. בין היתר נשאלת השאלה למה לא נותנים קרדיט לבלוגים בארץ. ויש אפילו תשובה.


                    השיר של עמיר

                    אופטימיות כובשת לצהריי שבת אביבית זו - Feelgood by numbers, של the Go! team .


                    לפני פיזור

                    אוי ואבוי. למדתי עוד מילה היום: סטגפלציה = קיפאון בצמיחה+אינפלציה גבוהה.

                     

                    vlvtunderground@gmail.com

                     

                    דרג את התוכן:
                      86 תגובות   יום שישי , 22/2/08, 13:33

                       

                      סופשבוע

                      ליטל בית-יוסף, לשעבר נטעלי זלמן הייתה בסדנת טנטרה וכתבה על מטריד אחד (עדכון: הכתבה הועלתה לנרג' אחה"צ והורדה ממנו אחרי שעות ספורות) שלא עזב אותה במהלך הסדנה ונגע בה במקומות אסורים. לב"י שונאת את עצמה על שלא אמרה לו מילה במהלך האירועים, ורק עם תום הסדנה היא מתעמתת איתו, בנוכחות המדריכה. התיאור שלה מזכיר תיאורים של מוטרדות אחרות, ואת השאלות ששואלים אותן, או שהן שואלות את עצמן, לאחר מעשה: למה לא אמרת כלום? למה לא עשית שום דבר? כנראה שזה חלק ממנגנון ההלם.
                      אבל זו רק תחילת הסיפור: המטרידן, ששמו לא מוזכר בכתבה (כך ביקש מלב"י), אבל תמונתו כן (?), הוא בעל בלוג ברשימות, אלי אשד, שכתב על כך פוסט (עדכון: מחק אותו), ובו הוא תוהה אם הוא אכן מטרידן.


                      אשד לא מכחיש מאומה, ואומר שנגע גם נגע, אלא שהוא חשב שזה חלק מההליך הטנטרי. קראו את הטוקבקים שמנסים להסביר לו מה זה טנטרה, מחד, התומכים בו, מאידך, הקוראים לו לתבוע את העיתון וגם מציעים לו למצוא בת זוג.

                      זו לא הפעם הראשונה שיש זליגה בין תכנים שונים בסדנאות האלו, כנראה מצב בעייתי במיוחד.

                      הופתעתי שכל התיאורים הזדוניים של לב"י אותו, ההעלבות המתייחסות לגופו של אדם לא הטרידו איש. לא את לב"י, לא את עורכיה וגם לא את אשד עצמו. למשל:
                      "גרסה כרסתנית של ד"ר איוול"
                      "יצור כלאיים אדיר מימדים מהספרים של ג'.ק רולינג, סוהרסן אימתני שניזון מעונג של אנשים אחרים. עכשיו אני גם מריחה אותו, ואין דרך יפה להגיד את זה, אבל זה לא בדיוק ג'יבנשי"

                      "גופו המקררי"; "ירך עבה"; ירך ענק", "ביג פוט", "טלפיים", "אצבע שמנונית", "גיק לקוי פיזית"; "יד אימים"; "תפלץ"; "המפטי דמפטי מגודל"
                      "אני אוחזת בגועל בגבו הכביר ומוצאת את עצמי תוהה אם זיבה עוברת בהילינג
                      "
                      תוספת: כן,  אם הוא מטריד, נעשה לו דמוניזציה.  מה היה קורה, אגב, אם  המטריד היה יפה תואר, בן 25, מריח מלוונדר ושושנים, גוו חטוב, הבל פיו מנטה ומאסט, וירכו שרירית ודקה, מה היינו כותבים אז?

                       

                      ועוד דבר מה. לב"י היא כתבת צעירה, בתחילת דרכה (ובעלת טור בדימוס באתר של קשת) ואני מקווה שבעתיד תגבש סגנון משלה. בינתיים יש לה לא מעט משפטים שמזכירים דברים אחרים. למשל:

                      "...פוער פה כמו נערת ליווי ויאטנמית..."

                      "...כמו נחש הודי בסלסילה שעולה מעצם הזנב..."

                      "...כולנו מביטים במה שנראה כמו טאפט שירותים של קק"ל..."
                      וכן הלאה.

                      זו הפעם הראשונה שאני רואה את תלונת המוטרדת ותגובת המטריד בו"ז, בשתי פלטפורמות שונות.
                      אם לנסות לשפוט, יש פה היתממות של אשד וניצול הבאזז התקשורתי, ומאידך, גם טיפול העיתון בעניין כמתואר לעיל, אינו מופתי.


                      בלוגלנד
                      הבלוג החדש של טליה פלד קינן, כתבת הרווחה של ערוץ 10. הפוסט הראשון היא תוהה למה אין רונה(ות) קופמן בתקשורת.


                      גם בלוגר הרכילות פרז הילטון מיידע את מיליוני קוראיו בפרשת בניזרי.

                      איך קראו לנרג' לפני שקראו לו נרג'? כלומר מה היו ההצעות הקודמות?


                      vtv

                      בתוכנית בה נחשפו שירי הקדם אירוויזיון אמש (ערוץ 1) השיב בועז מעודה לשאלתו של ג'ייסון דנינו הולט באשר לתיאבון שלו להיות פרפורמר בינלאומי:
                      "קודם צריך לדעת את השפה (אנגלית) ספץ"
                      ובכיתוביות: "קודם צריך לדעת את השפה על בוריה"
                      מילא כשהמתרגמים מתקנים משלוש לשלושה, אבל ממש לשפץ את העברית?
                      (תודה לעופריקו שצופה בערוץ)

                      לחם עבודה
                      לאחד מלקוחות Refresh, בית השקעות גדול, דרוש:
                      איש תוכן בתחום הכלכלי, עדיפות לבעל ניסיון עיתונאי בתחום.

                      דרישות:
                      היכרות טובה של שוקי ההון, מכשירים, סגמנטים וכו'.
                      יכולת כתיבה ברמת עילית אינטרנטית/עיתונאית + ניהול תוכן.
                      מולטיטסקר - יכולת לעבוד במקביל על מס' נושאים בלחץ.
                      יחסי אנוש מ ע ו ל י ם.
                      קו"ח ל: refreshboutique@gmail.com
                      לציין: עבור משרת איש תוכן כלכלי


                      לפני פיזור
                      הערב אפגוש את אחד מקוראי הבלוג המצטיינים. אולי נכתוב פוסט ביחד, ואולי סתם נשתה יין.

                       

                      vlvtunderground@gmail.com

                       

                      דרג את התוכן:
                        81 תגובות   יום חמישי, 21/2/08, 08:29

                         

                        אחרי שבועות סואנים פה, כשמד האנרגיה מרקיע, הגעתי לחמישי שחוחה ומדולדלת. ערימת העיתונים של הבוקר, הכוללת את קצות האצבעות, הותירה אותי אפטית. שום כותרת, שום דבר לא קפץ מול פרצופי. ים של אותיות, כותרות, תמונות, צעדו מולי בסך ולא הזיזו לי. אשר על כן הפוסט הזה הוא מעין פסק זמן. הבלחות זעירות וזהו. מקווה לאגור כוחות לקראת הסו"ש.


                        רעידות
                        רק למקרה שמישהו החמיץ, ח"כ שלמה בניזרי מצא את מי להאשים ברעידות האדמה: את "השוכבים משכב זכר".

                        הוא מצטט ממסכת ברכות: "אומר הקב"ה: אתה מרעיד את איבריך במקום שלא צריך להרעיד? אני ארעיד את עולמי במקום אחר כדי לעורר אתכם".

                        ולכן יש רעידות אדמה מאז ומעולם.


                        20 ס"מ
                        חיכיתי אתמול ליישור הדורים פומבי בין מיקי חיימוביץ' לדני רופ, אבל זה לא קרה. כמו שאמר רופ, כולה בדיחה/פליטת פה לא מוצלחת.


                        נוני משקיע או לא?

                        אני מתחילה מהסוף: גלובס מדווח על ידיעה שהתפרסמה קודם לכן באייס, על זעם שעוררה אתמול בבוקר בידיעות הכתבה במארקר על בית ההשקעות בו חושק נוני מוזס. בידיעות טוענים שאין בדל אמת בסיפור. סמי פרץ, עורך המארקר היומי סבור שזה סיפור מצוין.

                        הטענה של "בכיר מידיעות" היא שמדובר בניסיון לפגוע בכלכליסט:

                        "הפרסום בדה מרקר הוא ניסיון שקוף להזיק לכלכליסט. אם בתי ההשקעות, שמהווים מפרסמים כבדים בעיתונות הכלכלית יידעו כי מוזס קנה בית השקעות ונמצא בפוזיציה מולם הם עלולים להימנע מהעברת פרסום ל'כלכליסט'".

                        והאמת בסיפור הזה איפה?


                        מות העיתונאי
                        ידיעת טור קטנה לפני כמה ימים, אף יותר, סיפרה על עיתונאי באר שבעי שנרצח בביתו, ליאוניד שידלובסקי. מעריב מביא את הסיפור המלא. מישהו זוכר? זו הפעם הראשונה שעיתונאי ישראלי נרצח בגלל עבודתו?


                        שתהיה בריאה

                        מלי שחם, שנמצאת עכשיו במעצר בית (אבל מותר לה להתראיין כנראה) מבטיחה שכשייגמר המעצר בית והשוטרים יחזירו לה את המחשב "אני אכתוב משהו באתר ואפיץ אותו. אני רוצה שהם יידעו וישמעו. לא שיקרתי, אבל הדברים לא הוצגו נכון מבחינתי" (מעריב, המגזין).


                        Timeout

                        אני הרוסה, מזועזעת, מתעלפת: על שער המגזין הנהנתן: 10 המנות הבריאות הטובות בעיר. לאן עוד יתדרדר? יטיף לצמחונות וליוגה?


                        קורעים בקפה

                        אני בשוק. בהלם.

                        הגבר הכי יפה בארץ התחיל לכתוב בקפה. סשה דמידוב. פה.


                        בלוגלנד

                        סקופ של עידוק ארז וולף (ותוספת של עידוק): קבוצת הארץ נכנסה לשותפות בדקס (דקס, לאאוטסיידרים, מקימת הקפה).


                         

                        רוצים לקנות עיתון?

                        הפרטים בעבודה שחורה.


                        לחם עבודה
                        דרוש איש תוכן עם ידע בבניית אתרים
                        לחברת מחשבים אמריקאית, צעירה ואיכותית (דוברי עברית) דרוש איש תוכן יצירתי (ניסיון באנימציה ווידאו) בעל ידע בבניית אתרים ב

                        PHP, SQL,HTML.
                        יתרון לבעלי ידע ב

                        CSS, JAVASCRIPT, PHOTOSHOP, FLASH ,ASP.NET.
                        אפשרות למגורים ולרכב
                        קורות חיים ניתן לשלוח למייל

                        jobs@theonlinedoc.com

                        קישור לאתר החברה

                        http://www.theonlinedoc.com/


                         

                        תהיה גבר
                        אמש יצא מנטוק (Mantalk), כמו שנכתב פה באחת התגובות, אח של מנטה (בדיחה, כן?) שעורך ניר קיפניס.

                        מה הבדל בינו לבין בלייזר? אין לי שמץ של מושג. אולי אחרי קריאה מעמיקה אבין.
                        קיפניס מבטיח שהמילה כוסית לא תופיע.

                        תודה על חסדים קטנים.


                        השיר של עמיר

                        DJ Food עם Pinball number count . למי שרוצה ללמוד לספור, וגם סתם למי שרוצה לחייך קצת לקראת הסופ"ש שבפתח .


                        לפני פיזור
                        בדיחה של אבישי בן חיים הבוקר:

                        ילד חרדי שואל את אבא שלו: אבא, מה זה גיי?

                        האבא מתפתל מתפתל, בסוף אומר לו: הומו.

                        ומה זה צלמוות? ממשיך ושואל הילד.

                         

                        vlvtunderground@gmail.com

                         

                        דרג את התוכן:
                          98 תגובות   יום רביעי, 20/2/08, 07:55

                           

                          אתמול התלהבתי מהכותרת במעריב על ההפריות החדשניות. היום ידיעות מחזיר בידיעה מהפכנית חדשה (שרית רוזנבלום): ילדה בת 15 חולה בסרטן. סיכוייה להרות בעתיד, אם תישאר בחיים, לא קיימים. הוריה החליטו לא לוותר וביקשו להפרות את הביציות שלה בזרע של תורם, ובכך להגביר את הסיכויים שלה להרות בעתיד. למה? כי כדי שביציות מוקפאות ישרדו יש להפרותן. במי? אה, זה כבר לא משנה, שטויות, העיקר שההורים, במקום להתמקד במאבק על חיי בתם דואגים לכך שתהיה אם בעתיד ושהם יהיו סבא וסבתא.

                          כן, הילדה בוגרת ומודעת, והדברים נעשו בשיקול דעת, כך כתוב, והיא תוכל לעשות בביציות מה שתרצה בהגיעה לגיל 18. בטח, אין ספק, ילדה בת 15 שכרגע נודע לה שהיא חולה בסרטן, בהחלט יכולה לעשות שיקולים כאלו. מעניין, בכל נסיבות אחרות היא הייתה נחשבת לקטינה, אבל פה פתאום היא מכריעה בזכותה ללדת בעתיד. עכשיו, נניח שהילדה חו"ח ושלום טפו טפו חמסה חמסה לא תשרוד את המחלה? הרי אז בטח יגישו ההורים הנמרצים בג"צ, ויבקשו להשתמש בביציות המופרות, כי הם הרי רוצים זכר לבתם, לא?

                          זה עוד צעד בטירוף הישראלי להולדה. עוד הוכחה שהמדינה ואזרחיה ירדו מהפסים לחלוטין. בזמנו כתבתי על החייל שהוריו שאבו מגופו המת זרע ע"מ להקים לו צאצא, והטענה הייתה שזו משאת נפשו של החייל.
                          אם חשבתי אז שזה קו הגבול הרחוק ביותר, הבוקר מתברר לי שלא. אני מניחה שהצעד הבא יהיה הפריית פגה שזה עתה נולדה, ויש לה סיכוי לחיות עד גיל שנה בלבד. או אז יחליטו ההורים שהתינוקת רוצה להיות אמא, ישאבו את הביציות, ידאגו להבשלתן עד הגיל המתאים ויפרו אותן.
                          זהו, אחרי שיש לנו תינוקות מבחנה יהיו גם ילדי סרטן. למה נולדתי? כי אמא/אבא שלי חלו כשהיו ילדים, והוריהם פחדו שלא יוכלו ללדת (שימו לב, אני לא מדברת על אנשים בוגרים שחלו ורצו ללדת והחליטו במודע לעשות מעשה).

                          (בלי שום קשר, ועוד על הריון, בקורעים בקפה)


                          מסמך הלוחמה בכלכליסט (פרק ג')
                          מבין עשרות הפרשנים שצצו למסמך כחולדות על רצפת ארומה, משכה את תשומתי אסכולה (גדולה, רחבה ומבוססת) הטוענת שהמסמך הזה פיקטיבי. לא חלילה שאני המצאתי, אלא שמישהו מכר לי חתלתול זעיר בשקיק ניילון דקיק.

                          ובכן לא. המסמך נמצא בידיי והוא לא אותנטי רק בתנאי שמישהו ביצע זיוף מקצועי במיוחד.

                           

                          חיכיתי לראות אם תוכניות הטלוויזיה ידברו על כך. ובכן, בינתיים לא. במקורות יודעי דבר דיברה מירב ארלוזורוב מדהמארקר - האם יש צורך בעוד עיתון, דיון בכלליות על כלכלונים ועל עיתונה, וברכות לחדש.
                          הייתי שמחה לראות דיון בין שלושה נציגים משלושת העיתונים הכלכליים. אבל זה יקרה כשהגיהנום יקפא.


                          מכרסמים

                          אז מה קורה בארומה אחרי חשיפת החולדות?

                          על פי מעריב עסקים אתמול, "בארומה - שממה" (שער+2)
                          אין נפש חיה בסניף גורדון בעיר.

                          ואילו במארקר הסניף היה כמעט מלא ו"העכברים לא הבריחו את הלקוחות מסניף ארומה בתל אביב"

                           

                          יש לי תחושה, לא בלתי מבוססת, שאם היינו מפשפשים בקרביהן של 99.9 אחוז מהמסעדות ובתי הקפה בתל אביב היינו מגלים חזיונות דומים. למה? כי העיר שורצת מכרסמים, וסביר להניח שהם יתרכזו, כאותו רטטוי, במרבצי מזון.


                          צרורות בכותרות

                          "קסטרו זה הבייבי שלה" (שער זמנים מודרניים, ראיון עם אתי רוטר) - טיימינג מנצח.

                          "סוף עונה בקסטרו" (מעריב, המגזין), "קסטרו סוף עונה" (ידיעות, שער) - נחמד אבל די.


                          צרות בכותרות

                          "הקסטרו שלא התכווץ בכביסה" (24, על, נו, אתם יודעים מה). חוסר טעם זה אנדרסטייטמנט. אני, לו הייתי קסטרו-בגדים כבר הייתי עושה מהומה.

                           

                          זה היה מצחיק כשידיעות ומעריב יצאו באותו יום עם הכותרות "סערת דרור" ו"סערה בכוס תה" (אפרופו הפרופ'). זה הופך למאוס כשהכותרת "סערה בכוס תה" מופיעה גם היום (מעריב אחורי) על אודות הסערה שלא הייתה אמש.

                           

                          "אחת מפשע" (ידיעות, על מלי שחם, ע' למטה). הכותרת הזו מוסיפה חטא על פשע. גם גרפית, כותרת הסדקים המפורסמת (הפונט החדשני-עלק שתוך שבועיים הפך לספחת בידיעות ובמעריב), וגם תוכנית, היא צריכה להתכתב כאילו עם "אחת מתשע" (הסטטיסטיקה לסרטן השד), אבל היא גרועה בעליל. כלומר התחכמות שלא עוברת.


                          צרות בהפניות

                          לידיעת עורך/ת ע' 8 במעריב: קסטרו עוד לא מת. הוא עוד יקבור את כולנו ("עוד על מותו של קסטרו ב'המגזין' וב'עסקים'").


                          עושים סדר

                          אחרי שארקדי גאידמק ארגן לנו את החיים, בא פלאטו שרון, ומתוכנן לפתח טיל נגד קסאמים (מעריב). בסוף תהיה לנו בובה של מדינה.


                          פר-סו-מות

                          "גם אתה יכול להיות כלכליסט"

                          ולמה אנחנו פונים רק לגברים? סליחה?


                          קורעים בקפה

                          שמעתם על החולת סרטן עלק?

                          זה הפוסט בו היא מודה לכל התורמים ולמופע שאורגן לכבודה.

                          שימו לב מתי מתחלפות התגובות האוהבות לזועמות.

                          ובכן, הנה כרטיסה המכוער. איכס.

                          ליאור ריכז את כל הפוסטים בנושא.

                          וכל העיתונים והטלוויזיות מתפעלים מהסיפור מאז אתמול.
                          בנרג' (מחווה בכותרת לתת המדור לחם עבודה), יש טעות: היא לא גייסה 45 אלף דולר, היא אמרה שהיא זקוקה לסכום הזה. הסכום שגייסה הוא עשרים ומשהו אלף שקל (תלוי בעיתון). זה, אגב, כתוב במעריב המודפס.

                           

                          חב"ה כותבת את כל מה שלא רציתן לשמוע על הריון - הריון כמחלה גריאטרית - וביקשה שאפיץ. אמרתי לה שאם אעשה את זה אחשד במסיונריות, כקוראת להפסקת הילודה בעולם. אז לא. אבל בכל זאת, זה מסמך מחריד.
                          אם אתן בהריון אל תקראו, ואם אתן מתכננות הריון - קראו.

                           

                          היום מלאו שלוש שנים למותו של האנטר תומפסון.

                          אני מניחה שנקרא על כך במיברגיה הקרובה.

                          הדר אליקים כתבה עליו.

                           

                          יוסי בן טוב התראיין בתוכנית של לויצקי וסיפר על הפוסט שכתב נגד עמוס שוקן ומודעות הזנות בהעיר. הכל טוב ויפה, אלא שאיש מבין השניים לא טרח לציין שבן-טוב החליט להסיר את הפוסט.
                          מה שנותר זה הפוסט הזה, הקורא למאבק.


                          בלוגלנד

                          יש לי גם בלוג שלישי, בו אני כותבת על סדר היום בתפוז. חיפשתי בלוגריות הכותבות על אקטואליה, וזה מה שקרה.

                           

                          חדר 404 של עידוק חזר לביתו הקבוע.


                          לחם עבודה

                          Refresh - Content Power-ל
                          שעוסקת בניהול תוכן ברשת ובהקמת רשתות חברתיות ובלוגים עבור מותגים,
                          דרוש/ה

                          איש/אשת תוכן ומנהל/ת לקוחות.
                          תכונות נדרשות:
                          1. יכולת כתיבה, עריכה של תכנים מז'אנרים שונים.
                          2. חיית אינטרנט - הבנה עמוקה של עולם הבלוגים והרשתות החברתיות ובעל יכולות חיפוש ומציאת מידע ברשת

                          3. בעל גישה טכנית

                           

                          ידע בתכנות לווב - יתרון.
                          ניסיון בתחום הבאזז והשיווק ברשת - יתרון.

                          התחלת עבודה - מיידית
                          refreshboutique@gmail.com

                          לא יודעת מתי נרדמתי בשמירה, אבל רק השבוע שמתי לב שיש קרדיטים לעורך, לסגנו ולרכזת המערכת ב-24 של ידיעות.


                          השיר של עמיר

                          פסטיבל הג'אז של תלאביב! כסימן לנורמליות ברוכה ופעילות תרבותית/אמנותית אמיתית, תלאביב נהנית גם השנה מפסטיבל הג'אז בסינמטק.

                          הנה שני אורחים בולטים:

                          אודין פופ הנפלא, כאן בקטע סולו ארוך (סקסופון טנור) ששואב מהמסורת של סוני רולינס, דקסטר גורדון וכמובן ג'ון קולטריין. ובניגוד לסולו הזה, מחר ינגן פופ בהרכב של תשיעיית סקסופונים.

                          אורח מכובד נוסף הוא דייויד 'פאטהד' ניומן, שפותח הערב את הפסטיבל עם מופע מחווה לריי צ'ארלס . כאן עם How long has this been going on (שאלה מצויינת, אגב) .

                           


                          לפני פיזור

                          איזה מזל שאין לי מאזדה 3. או 2.

                           

                          ולהתראות לפידל קסטרו. הוא נולד ב-13 באוגוסט. פרס ב-2. ואני ב-12. יש דמיון.

                           

                          vlvtunderground@gmail.com

                           

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה