כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    ארכיון : 3/2008

    45 תגובות   יום שני, 31/3/08, 08:11

    ללא ספק תצלום אתמול היה זה של ישיבת הממשלה במערה בבית שערים (אבי אוחיון, לע"מ), בגן הלאומי ליד קריית טבעון (ולא בשוםמקום אחר, כמו שכתב אתמול צג). האקט הזה, של הישיבה במערה הוא גאוני, מבחינת יח"צ ותדמית. כבוד למי שהגה את הרעיון, ויצר בכך את התצלום המצוין.
    אבל האוויר כער ונעכר בגלל השהיית חוק האוויר הנקי. החוק הזה די חיוני לי והדחיה שלו בגלל התקוטטויות בין המשרדים השונים מעצבנת במיוחד.

     

    משמח לשמוע שהממשלה מנסה לקדם את רכיבת האופניים בישראל.

    אני מבקשת כמה דברים:

    לוחמה בגנבי אופניים.

    סלילת שבילי אופניים בכבישים הראשיים (אולמרט הבטיח להקצות 145 מיליון ש').
    אני מחרפת את נפשי מדי יום בעורק הראשי המחבר את תל אביב רמת גן אז חשבו עלי. תודה.


    הישרדות!
    אם כבר לדבר אל העם, הבה נעשה את זה בגדול. חמי שלו בישראל היום משווה בין מרינה בהישרדות לבין אהוד ברק. העובדה ששניהם פרנואידים, הוא אומר, לא אומרת שלא רודפים אחריהם. יחי הפופוליזם.
    האמירה הזו מיוחסת לוודי אלן?


    ציטוט הציתות

    השר בנימין בן אליעזר צוטט הבוקר בכל העיתונים (חוץ מאשר בהארץ? או שפספסתי?): בכותרת הראשית במעריב ובישראל היוםידיעות קצת יותר בצנעה) כמי שמקונן באוזני שר החקלאות (איש לא טרח לנקוב בתוארו) שלום שמחון (שתוך שבוע זוכה לשני אזכורים בתקשורת. בפעם הראשונה היתה שאלה על אודותיו במונית הכסף או באחד נגד מאה) על גורלו של אהוד ברק. "בוא'נה, אנחנו נגמרים", אמר בן אליעזר שפשוט לא שם לב שהמיקרופון פתוח. והשאלה, האם זה בסדר לצותת לשיחה אישית ולצטט אותה.
    מתוך קריאה והקשבה לפואד - הדברים שלו באמת נשמעים מתוך דאגה ורצון לעזור, לא מתוך יציאה נגד ברק.


    ילדים וסרטן
    איך זה ששני כתבי הבריאות בעיתונים הגדולים מדברים היום על סרטן בקרב ילדים?

    בידיעות כותבת שרית רוזנבלום על שבני נוער יהודים בישראל סובלים מסרטן יותר מכל אוכלוסיה אחרת של בני נוער בעולם (חוקר מאוקספורד) - בעיקר במערכת הלימפה והעצבים.

    ובמעריב מדווחים דן אבן ואלה הר-נוי על שמחצית מהילדים הסובלים מגידולים סרטניים ושפירים מאובחנים באיחור הגורם לנזקים בלתי הפיכים.


    צרות בכותרות

    "מתנדב במשטרת התנועה שביקש לשמור על החוק שילם על כך בעבודתו"

    ומוסיף בכותרת ה"מפוטר":

    "פוטרתי כי נתתי דו"ח לשר האוצר" (ידיעות, 14, מתברר שזו גםהידיעה בערוץ 2 אתמול, וחזרו עליה הבוקר שם).

    איך אפשר לפטר מתנדב, איך אפשר לכתוב שהוא "איבד את עבודתו"?

    אני לא אומרת שצריך היה להפסיק את פעילותו כמתנדב בשל הדו"ח שנתן (מאגף התנועה נמסר שהוחלט להפסיק את פעילותו מאחר שהדליף מידע לעיתונאי. נו, אם היו מפסיקים את עבודתם של כל המדליפים במשטרה, אנה היה בא בוקי נאה?) אבל להגיד ש"איבד את עבודתו"? מה קורה לכם?

     

    סתם צירוף מקרים מצחיק, תוכני ואף עיצובי: "אי הבנה" (כותרת ב-24 על "האי")/ "אי יציבות" (כותרת בהמגזין על איי קומורו)


    מה המצב בצבא הגנתנו?

    מוזרים, מוזרים היחסים בין מעריב לדו"צ. אחרי שבשבוע שעבר דיבר בשבחי חיל שריון וההצטרפות המונית אליו, היום מדווח שיש "שיפור בנתוני נשירת החיילים מחי"ר".
    מה בשבוע הבא? אלפי בוגרי מגמה ריאלית רוצים להתגייס לחיל אוויר?


    תפו"ז
    הידעתם שר"ת של תפו"ז זה תפוח זהב?

    ומכאן בקישור אלגנטי לשאלת היום: האם דפי זהב קונה את תפוז? אין לדעת. זה לא שיש לי מידע נוסף מעבר למה שנכתב. או, כמו שאמר מישהו שיושב לידי -
    בסוף שאול פרחיו ובניו יהיה הבוס שלנו.


    לעשות, לעשות

    חגי חיטרון על כתבה בענייני חלב ששודרה במוצ"ש בערוץ 2.

    הוא זועזע משפתו של הרופא שאמר שילדים אמריקאים "...עושים שברים על ימין ועל שמאל". אז כן, כמו שחיטרון חשד, זה הז'רגון. הפציינטים עושים כל מיני דברים: אוטם שריר הלב, סטרוק, וגם שברים.

    כאילו, פעולה שהגוף מבצע, בניגוד לרצון הרופאים או לבעל הגוף.

    לא, אני לא אמורת שזה בסדר, ושכשרופא מתראיין הוא לא צריך לשנות את השפה בה הוא מדבר עם הקולגות בביקור רופאים, אבל זה המקור.

    זה מזכיר לי את השנים בהן הייתי מזועזעת מהמשפט "עושה סמים" שזה תרגום מ-do(ing) drugs. שנים התחלחלתי, בסוף התרגלתי.

    ומה על "לעשות את"? עד כאן.


    עצמשפחתי

    זהו, בקרוב לא יצטרכו ילדי ביצפר לשרטט את העץ המשפחתי. בהינף אתר אפשר יהיה לעשות את זה.

    (איפה הנ' של האינטרנט?)


    אמהות אשכנזיות? אוי ויי זמיר

    יציאה מוזרה לסיון רהב-מאיר בתוכנית הבוקר של קשת אתמול. היא אירחה שני רופאים צעירים שמתנדבים בבי"ח לילדים חולי איידס באתיופיה. בסוף שאלה: "ואיך האמהות האשכנזיות שלכם מתמודדות עם העניין?"

    מה הקשר לדאגתן (המופרכת או לא) של אמהות ולמוצאן העדתי? ובנוסף, הרי ידוע שאמהות יהודיות, ללא הבדל דת גזע ומין מחורפנות המה כל כולנה.


    איילת מקבלת?

    ב-24 מופיעה הפניית שער: איילת שני הצטרפה לסיבוב חתימות של כוכבי "האי".

    רגע, איילת שני? גיבורת רייטינג לשעבר? חזרה לפרינט? לטורי איילת מטיילת? אני לא יכולה לנשום.

    או שמא יש עוד איילת שני במחוזותינו, כמו שיש עוד דנה ספקטור?
    ולמה היסטריה סביב הסדרה? כי עכשיו יצא הספר. בהוצאת ידיעות אחרונות כלומר. אז יש לנו גם כתבה וגם שער אחורי. לגיטימי.


    מיילבק
    "...התקשרו לחבר שלי והציעו לו לעשות מנוי על כלכליסט ב-35 ש"ח. אמרו לו שזה תעריף מיוחד לסטודנטים. 'אבל אני לא סטודנט', הוא הקשה. 'לא משנה', ענתה נערת הטלמרקטינג".

     

    לא ייאמן, הבוקר הגיע ידיעות בלי כלכליסט! מה נהיה?


    מבזק טלפתיה

    בלי לשים לב הבאתי בשישי את אוטומטי להמונים של REM והנה הבוקר התברר שיש להם אלבום חדש, Accelerate, ויש הטוענים שהוא מחזיר את הלהקה לתקופת אוטומטי. איזה כיף לשמוע.


    מח' הגהה

    כולנו נרעשנו אתמול מהצילום היפה של ישיבת הממשלה במערה, שכיכבה בראש ע' הבית של ווינט.

    אלא מה, מרוב התרגשות, היה כתוב בכותרת המשנה

     

    "הממשלה העבירה שני החלטות לקידום הבילוי בטבע"

    בסוף תיקנו.


    בלוגלנד

    אז כמה בלוגים, לעזאזל, יש בעולם? לפי ג'יקיו - 106 מיליון.
    לפי Technorati, מלפני שנה, כ-78 מיליון.
    וכמה יש בישראל? על פי החישובים של כרמל ויסמן, כ-90 אלף בלוגים פעילים (פעילים = מינימום אחת לחודש) .


    לחם עבודה

     

    רועי שלומי, כתב המחשבים והטכנולוגיה של ידיעות עוזב. יחליף אותו איתי שמושקוביץ', עד כה עורך בממון.

     


    אגב, אם תהיתם וחשבתם ש-SBC הוא המקפח היחיד, דעו לכם שבווינט, למשל, לא משלמים מאומה לרבים מכותבי הטורים, מתוך הנימוק המפואר שלכתוב באינטרנט, ועוד בווינט, זה כבוד גדול.

     


    לאתר האינטרנט של קשת דרוש/ה עורכ/ת משנה נמרצ/ת למשרה מלאה. דרישות: בעל/ת ניסיון רב בעריכה, יוזמה ויכולת להניע כתבים, ידע כללי נרחב. ניסיון בלייפסטייל וטיולים יתרון.

    idit.elnatan@keshet-tv.com

     


    בדסק החדשות של נרג' מחפשים
    מפיק/ה צעיר/ה ונמרצ/ת ל-5 משמרות בשבוע. שכר הולם

    mefikanews@gmail.com
    דרישות תפקיד:

    היכרות עם עולם החדשות והבנה תקשורתית

    עמידה בלחץ זמן וריבוי משימות

    יחסי אנוש מעולים

    יוזמה וראש גדול

    מיומנות עריכת טקסט בסיסית

     


    .אבי בטלהיים, לשעבר סגן עורך מעריב יהיה ראש אגף התקשורת בביה"ח שיבא

    ?אבל מי יהיה סגן עורך מעריב הבא

     


     

    'ע"פ רז שכניק בידיעות, אריק איינשטיין קיבל 800 אלף שקל על הפרסומת לאורנג 


    כנס
    כנס פרטיות ברשתות חברתיות נערך היום במכללה למנהל בראשל"צ

    אף שהייתי רוצה להיות בכנס לא אוכל, הן מחמת עבודה

    וגם בגלל הרצאה שלי בגיתם היום בצהריים, לעובדי ולקוחות החברה


    השיר של עמיר

    Supernatural Superserious של REM , מתוך Accelerate החדש . דומה לאוטומטי להמונים ? האזינו ושיפטו (רק סינגל אחד, ובכל זאת) .  


    לפני פיזור
     
      כוס קפה מלאה נשפכה לי הבוקר על ערימת העיתונים הטריים שהיו על הרצפה והם נהפכו לעיסת נייר מדובללת בחצי שנייה. ואם זה לא רמז, אז אני לא יודעת מה כן

     

    vlvtunderground@gmail.com

     

    דרג את התוכן:
      37 תגובות   יום שבת, 29/3/08, 14:09
       

      שוב הגיעו ימים קשים. החג הממשמש גרם לעיתונים לתפוח. אלפי אינסרטים, מיליוני מודעות, ועמודים ע"ג עמודים, שמהלכים עלי תחושת חידלון ואין מוצא. הם לא נגמרים, הניירות האלו, אלא רק מתרבים. קשה, קשה, קשה.


      מוסף הארץ

      הכתבה החשובה ביותר בסופהשבוע היא "מדליפי כל העולם" של יותם פלדמן, על אתר המפרסם מסמכים מסווגים שהודלפו אליו.
      הכתבה מופיעה ברשימת הכתבות של המוסף אבל לא נמצאת יותר באוויר
      ובקפטן אינטרנט.
      בסופה מופיע המשפט הבא:

      "אני בטוח שבישראל ובפלסטין יש מסמכים רבים שראוי לחשוף, אני מקווה שנתחיל לקבל אותם".

      מחממת מנועים, ומערבלת את תיבת המייל שלי.


      קרב ש' ב-ש'

      לפני שבוע נכתב בידיעות שבגלל המצוקה שאחרי מלחמת לבנון השנייה, כשקידום המח"טים נעצר, מתקשה חיל שריון לאייש את תפקיד קצין שריון ראשי.

       

      ביום שלישי התפרסם במעריב עמוד וחצי (14-15) עם כותרת הענק "חוזרים לצריח" - תיאורים מרהיבים על צמיחת החיל, וגולת הכותרת: מספר המבקשים לשרת בו הוכפל. גם תא"ל (מ) קהלני הצטרף לחגיגת הטנקיסטים, ואף עפר שלח, שניתח את תוצאות המחקר.

       

      ביום שישי חוזר ידיעות ומחדש שגם המועמד היחיד שהיה לאייש את התפקיד, ויתר עליו. כות' הגג היא "מבוכה בצה"ל".

       

      נו, אז איך זה שלחיל כה פורח אין מפקד?

       

      בנושא דומה דנו בתיקתק שורת אמיר אורן מהארץ ונחמן שי, דוצל"ש. השורה התחתונה היתה, מתי יקבל ערוץ 10 פיצוי על סיור הלווינים של ערוץ 2.


      סמי עופר תורם

      למוזיאון הימי הבריטי בגריניץ', במקום למוזיאון תל אביב. ושם, ככל הנראה, "יקראו משהו על שמו" (כך דוברת המוזיאון לידיעות)


      כוכב נולד 6

      השבוע מתחילים המיונים לעונה החדשה. לא שזה ישפיע על חיי רוויי ההתעלמות מהמיזם הזה, אבל לדעת שהכל מתחיל מחדש מוכיח לי שוב שהחיים הם גלגל פלסטיק צהוב ולא נאה במיוחד.


      TimeOut

      ח"ח לפרויקט מחנות הפליטים של תל אביב ולשערים - יש שלושה (נתן דביר). זה אחד מהם. השער בגיליון שברשותי אפילו יותר יפה.


      זמן תל אביב

      מציין 20 שנה למותה של מונה זילברשטיין (גילי איזיקוביץ'), אולי האישה הכי יפה והכי ג'אנקית בתל אביב של שנות השישים-שבעים.

      יכול להיות שזה העיתון היחיד שמציין את יום השנה?


      העיר

      ממשיך בנבואות האפוקליפטיות שלו.

      בשורה בפונט אפס, הרצה לאורך העמוד הפותח כתוב היום כדלהלן:

      העתיד מעורפל, השמועות, החששות והמציאות הלוחצת הכריעונו. הכל פתוח למשא ומתן. מנסחים, משכתבים, מתקנים ואנשי קווארק, כולנו פתוחים להצעות. פנו אלינו. יש על מה לדבר. ובזול.

      זה מצטרף לטור המרכזי הפותח את העמוד הזה, הנפתח במילים "פומפיי, גרסת העיר".

      שיהיה בהצלחה.


      יושי סריד
      התראיין לשני עיתונים היום, לכבוד ספרו החדש - לפיכך נתכנסנו:

      דיוקן של מקוראשון

      והעיר.
      מעניין איפה יש לו יותר קוראים.


      7 ימים

      דודי גולדמן כותב על מגפה חדשה בישראל: הורים מסרבים לחסן את ילדיהם נגד חצבת ושאר מחלות בנות-חיסון ופונים לידעונים ולרבנים.

      בעמוד האחרון של המוסף כותבת דנה ספקטור איך לא חיסנה את בתה, ואיך נחשדה זו כחולה בחצבת וכל המשפחה הפכה לרדופה עד שהגיעו בדיקות המעבדה.

      לא מתבקש לחבר את שני הטקסטים האלו? לקשר ביניהם? לרפרר? ואם לא רוצים להזיז אוגדות, פשוט להוסיף איזו הפנייה בולטת מאוד מהאחד לשני?
      ובמוסף הארץ כותב אבנר ברנהיימר על טירופת ההורות האלטרנטיבית.
      (לא את, דנה).

      נראה שהעולם עובר איזה פוביית ילדים קשה, איזו שמיטת מערכות טוטאלית, וזה מתבטא בכל מיני צורות. בין אם בחשיפות עשרות מקרים בחודש של התעללות בילדים, כולל הסיפור העונתי על נטישת תינוק בחדרי מדרגות, ומהצד השני נמצאת ההורות האלטרנטיבית/תל אביבית (כנראה), בה עושים ההורים אקרובטיקה לא חיננית במיוחד כדי לספק צרכים לא ברורים של פעוטות.
      האם יש אי פה אי שם, איזשהו רוב מכריע של הורים שפויים יחסית ומתפקדים, שלא מעבירים את הילדים שלהם באחד משני הקצוות האלו?


      ועוד בימים: לילך זינו, ליאת אחירון, שלמה גרוניך. שלוש כתבות בידור ברצף במוסף (פלאס גלז קלוז אחת). מינונים, רבותיי, מינונים. תמהיל זה דבר חשוב.


      נשים נשים

      אחרי שהתלוננתי אתמול על כוכבות הוליוודיות שנאלצות לענות לשאלות על הזדקנות, שמחתי לקרוא על הביקור של דברה ווינגר בישראל, והשיחה שלה עם סייד קשוע בבית הספר הדו לשוני בו ביקרה.

      בין היתר, מתברר מהכתבה (רותה קופפר, לא מופיעה באתר), שהיא לא הצליחה להבין למה "עבודה ערבית" זה ביטוי גנאי.


      מו"ל SBC על העיתונאים הפלצנים -

      הכתבה עלתה לאוויר.


      מח' הגהה

      לעורך עמ' 7 בידיעות, שכתב בכותרת: "הציבור מחא, המוזיאון התקפל".

      מה נהיה?

      סרק והזדעזע: אחד העם.


      טוקבק

      שוטה הפק"מ מקפה הטוש.
      לקח את טקסט ההספד של בני ציפר לעוזי כהן (למן הפסקה השנייה), בצע קופי פייסט,  החליף את כל המופעים של השם "עוזי כהן" בטקסט ל"בני ציפר" וערך את הבלתי-נמנע.
      את התוצאה אפשר לקרוא בתגובות לפוסט הקודם.


      בלוגלנד
      חבר פלרמנט הולנדי ביים סרט נגד האיסלאם. הסרט לא אושר לשידור, אבל מצא דרכו לרשת וצבר כבר מיליוני צפיות.

      וזה הסיפור המלא.

       

      אתר הבלוגים והחדשות האפינגטון פוסט רשם רווחי שיא מפרסום.


      כנסים אינטרנטיים

      מחר, ראשון, 30 במרץ, היום השני של כנס המרכז האוניברסיטאי אריאל - אינטרנט מקומי - עוצמה ללא גבולות במלון כפר המכביה.

      ההרצאות: שימושי אינטרנט - מבט לעתיד והשוואה לערוצי התקשורת; אינטרנט ופוליטיקה; יישומי אינטרנט לשיפור השרות לקהילה; סכנות ואתגרים בשימושי אינטרנט.

       

      ביום שני, 31 במרץ ייערך במכללה למנהל בראשל"ציה כנס פרטיות ברשתות חברתיות.

      בואו בואו.


      ג'רו נימו תורם שיר
      השיר (המקסים!) "ראיתי מלאכים" של הדרה לוין-ארדי, מתוך תקליטה השביעי (אך הראשון בעברית!) "כאילו אין מחר".

      מלווה בפוסט רשמים מסוג-של-הופעה שלה: 


      לפני פיזור

      לחברי המלומד אלאמי
      יש כישרון מיוחד:

      1. ברגע שעוברות בסך לנגד עיניו כל המתמודדות בתחרות מלכת היופי, ולו לחלקיק שנייה, הוא מצביע בוודאות של 100 אחוז על הזוכה העתידית. איך, שואלים אותו, והוא עונה "יש אחת שנראית כמו מלכת יופי, כל השאר לא".

      השאלה שלו היא כזו: איך אני יכול לעשות מזה כסף?

      הצעות אפשר לשלוח לו ישירות.


      הערב 21:35, אדמה משוגעת, יס ישראלי.

       

      vlvtunderground@gmail.com

       

      דרג את התוכן:
        50 תגובות   יום שישי , 28/3/08, 11:51
         

        חוק חדש איגד את עיתוני סלובניהקיה* שייאלצו לפרסם את תגובות האנשים עליהם נכתב בעיתונים. כל העיתונים התאגדו ומחו בעמודיהם הראשיים. אלא שלא הבנתי בדיוק את טיב החוק:

        איפה יפורסמו התגובות, בסמוך לידיעות? וגם, האם ייערכו, וכך אפשר יהיה להפוך תגובה של 300 מילה ל-30, או שמא ייאלצו לתת את כולן?

        לא ברור כלל מה שקורה שם, אבל ההתאגדות נאה היא.
        * ולווטו את ולווט: אביעד קדרון ואסף יערי.


        צרות בכותרות

        במחקר שערך ד"ר מוטי נייגר עולה שרוב כותרות העיתונים (נבדקו כ-1,700 כותרות) עוסקות בספקולציות ובניבוי העתיד ולא קשורות בהכרח למציאות.

        טוב, אני אומרת את זה כל יום, אבל טוב לדעת שיש עכשיו גיבוי מחקרי לעניין.

         

        קבוצת אדלר חומסקי מסרה לבורסה דיווח ראשון וחיובי.

        מה הכותרת? "נועם חומסקי". נו באמת. בשביל מה, כדי להראות שאתם יודעים שיש אדם כזה?


        מו'ל SBC מאיר דוד
        טוען שהכתבה עליו בסופשבוע עמוסה בניגוד אינטרסים ולא מזכירה את העובדה שב-2005 רצה מעריב לרכוש את הזכויות על קוסמופוליטן, מהעיתונים שמוציא דוד.

        שרה ליבוביץ'-דר, בתגובה לאייס: "עבדתי שלושה שבועות על הכתבה ונפגשתי איתו 3 פעמים. למה הוא לא נתן לי שמות של אנשים שידברו לטובתו? הניסיון ליחס לי עבודה בשירות המו"ל זו האשמה חמורה והוא יחטוף תביעת דיבה על זה. ראיתי את נמרודי פעם אחת ולא דיברתי איתו. הכתבה היא על מאיר דוד, המו"ל הרביעי בגודלו במדינה, והוא סיפור חשוב. התיחסתי לדברים נקודתית ואין לזה קשר למעריב ולסופשבוע. דיברתי לפחות עם 40 אנשים שאמרו אותם דברים".

        אה? "מה זה "ראיתי את נמרודי פעם אחת ולא דיברתי איתו"?
        והנה הכתבה עלתה לנרג'.


        7 ימים

        השתדרג בקצוות השרופים.

        הלוגו המפורסם עם ה-7 התיישר.

        הפונט בשער נראה קצת יותר מחובר לימינו.

        עמוד התוכן שונה והפך קצת פחות מיושן, הקרדיט של ניר חפץ גדל, שמות המדורים וכותביהם הועברו לשמאל למטה, מקום בולט במיוחד, ולא דחוסים שם בימין, למטה.

        עיצוב המדורים לא מוצלח. העיצוב הקודם, בלי הפסים הדקים הלא ברורים הרבה יותר מחמיא להם.


        7 לילות

        דן בורנשטיין כותב לאורנה בנאי מכתב על החלטתה האמיצה לחשוף את זהות אבי בנה במסגרת ראיון על הקדנציה התל אביבית שלה. מכתב מוזר מזה מזמן לא קראתי. נראה כי  התהיות שהעליתי בשבוע שעבר בנושא לא שכנעו את הכותב שלא מדובר פה בצעד אמיץ אלא במאבק כוחות לא נעים לעין.

         

        ח"ח לכותרת השער "ספר הדכדוך הפנימי", שמתייחסת לפרק מהספר החדש של דויד גרוסמן, "אישה בורחת מבשורה" (לא שם מוצלח במיוחד).

        אגב, "אשה", כך על כריכת ספר. בטוח גרוסמן התעצבן. מצד שני בהפניית השער נגזלה מדויד י' אחת.

         

        ח"ח גם ל"אני שקוע בג'ורה" על קצב בשער המוסף לשבת (ידיעות).

         

        ונקודות שחורות ל"חצי תל אביב על כדורי הרגעה" ( ידיעות תל אביב). באמת? ספרתם?
        כן, יש מילייה מסוים שצורך יותר כדורי הרגעה ונוגדי חרדה וכאלו. הוא מקורב לביצתנו המעופשת. אבל חצי מהעיר?


        תחרות רובינשטיין

        לא הבנתי את העניין: מה זה "אין מקום ראשון"? זו הפעם הראשונה שאני שומעת על החלטה שכזו באיזושהי תחרות. גם קריאה מדוקדקת את פרשני האירוע לא הסבירה לי מה נהיה.


        בוקי נאה

        מספר על מאהבת של קצין בכיר במשטרה, הזוכה בכל מיני טובות הנאה.

        הסיפור כעת בבדיקה של פיקוד משטרת תל אביב, אבל רגע, לא היה פס"ד בנושא אך שלשום? הרי ממילא מדובר בהטרדה מינית וביחסים אסורים (ולא, חלילה, בגלל שהמאהב נשוי).


        נשים, נשים

        זוכרים את קינתה של ריקי על שלא היו נשים בכנס האינטרנט בו השתתפה?
        רונית רוקאס מצטטת אותה בגלריה, ובודקת: אין זה מקרה, זו מציאות דפוקה.

        שתי שחקניות הוליוודיות מתראיינות במוספים המרכזיים היום, נשים לא מאוד צעירות.

        ואיך הן מתוארות? קתלין טרנר מדברת בפרומו על בגידת הגוף (כך בשער העיתון).

        ומה עושה גלן קלוז ב-7 ימים? מסבירה איך להזדקן בכבוד בהוליווד.
        נו, האבלה, אני אומרת לעצמי, על מה באמת רצית שידברו? מגיל מסוים נשים מדברות על דבר אחד בלבד. תתבגרי!


        לחם עבודה

        רן תלם יחליף את רון לשם (שפרש למטרות כתיבה) ויהיה מנהל התוכניות החדש של קשת.

         

        רפירשף עוזב את גל"צ.

         

        עצומת טוקבקים של אקדמאים מובטלים בג'וב סטורי.

        ישראל היום יגדל אחרי פסח.

        זה אומר שהעיתונאים שם יצטרכו להמציא הרבה יותר מילים, מאחר שאת התגובות שנותנים להם הם לא מפרסמים.


        השיר של עמיר

        REM עם Find the River , מתוך Automatic for the people . הופעה חיה במדריד , 2003 .


        לפני פיזור

        כן, זכרתי להחליף את השעון. והתוצאה? ששש - שש שעות שינה בלבד. אוף.


        Automatic for the people. עדיין.

         

        vlvtunderground@gmail.com

         

         

        דרג את התוכן:
          62 תגובות   יום חמישי, 27/3/08, 08:15

           

          זוכרים את חוברות העולם המופלא (הכוונה ליושבי אחוזת ראשונים מבין הקוראים)? הסיפורים המובאים היום, מכל מרחביה הלא מוגנים של התקשורת, מעוררים רצון עז להחזיר את המפתחות, לכבות את האור ולצאת לאי של הישרדות 2.

          חוסר אונים, תשישות ותדהמה למשמע כל סיפור וסיפור.

           

          הסיפור שלא ייאמן 1 על רוני דניאל והניסוי שלא היה

          לסקופ הייתה חשיפה לפני כמה ימים, על טעות במהדורת החדשות של ערוץ 2: רוני דניאל, שדיווח על ניסוי כושל של מערכת לייזר ליירוט קסאם. אלא שהניסוי כלל לא היה.

          רחביה ברמן מנסה להתחקות אחר הסיבות, הגורמים והמניעים לדיווח השגוי, ורומז כל מיני רמזים (התחרות בין נאוטילוס לכיפת הברזל).

          בהמשך הוא מלין על כי כל כלי התקשרות אליהם פנה סקופ דחו את הסיפור ולא רצו להמשיך ולפרסם אותו.

          למה זה? מישהו?

           

          הסיפור שלא ייאמן 2 על רוני חולדאי והצ'ק המסתורי

          דודו קישר אתמול בטוקבק לסיפור על צ'ק לכאורה שלא נתן לכאורה רון העיר לכאורה חולדאי לכאורה. למען מדלגי הטקבוק - קבלו תחקיר של הזקנה מאוסישקין. אם הכל אמת, מוטב למות כבר עכשיו תוך שאיפת פלטי הגזים של קו 5.

           

          הסיפור הלא ייאמן 3 על הרחבת גבולות ההטרדה המינית
          וזו המהות:
          "מצופה מממונה לדחות הצעה בעלת אופי מיני, הבאה מצידה של עובדת הנמוכה ממנו בהיררכיה שבארגון.... על בעל מרות מוטלת אחריות מוגברת, שנועדה ליצור מקום עבודה מוגן למי שכפופים למרותו, ומחייבת מידה מחמירה של זהירות. מערכות יחסים בהם קיימים יחסי מרות יכולות להוות קרקע פוריה לניצול בעל אופי מיני של הכפוף, לאור התלות הכלכלית והמקצועית"
          ועכשיו נעבור להפניה בעמוד הראשון של גלובס, העיתון לגברים בלבד, כידוע:

           

          "בוסים, היזהרו! הכל הטרדה מינית

          פסק דין תקדימי קובע כי מערכת יחסים מינית בין גבר לעובדת הכפופה לו נחשבת להטרדה - גם אם היא היתה היוזמת"

           

          חוץ מהפנייה לחבר'ה הטובים, יש גם אמירה כזו: נשים, צריך להיזהר מהן. פתייניות הן. יטרללו לך את הצורה ואחרי שנתיים יתבעו אותך על הטרדה.

          כמו שאמר לא מזמן האדמו"ר נמרוד הלוי: אני מחתים כל בחורה שאני יוצא איתה, על כל דבר.

          ובידיעות: "בוסים במלכודת"

          לסיפור זה מוקדש השיר מהטיובית, I'm too sexy של Right said Fred המעיד על ניצוצות טראשיים באישיותי המוזיקלית. זה היה להיט ב-92', ומי שעבד איתי אז ודאי זוכר את הסטייה הזו שלי.

           

          הסיפור הלא ייאמן 4 על אילנה דיין ודורית ביניש

          ובו מספרת דיין על שיחה שלא לציטוט ולא לייחוס בינה לבין נשיאת ביהמ"ש העליון, על מיגון שדרות.


          ירוק בעיניים

          ראשון הגיע הבוקר ידיעות, עם לוגו ירוק - שעת כדור הארץ, נו. הימרתי, ביני לביני שגם מעריב, לפחות, יוריק היום. התבדיתי. אדמדמת היא הכותרת, כרגיל. גם הארץ לא הלכו היום על טמבור, והכותרת שחורה ורצינית.

          לידיעות, כמה אקולוגי, יש היום מוסף ירוק לרגל החשכת תל אביב - ירוק בעיר שמו.
          כתבת הדגל בו, של גאיה קורן, שנשלחה לרעות בשדה ירוק למשך יומיים מסבירה כמה היא לא אקולוגית, ואיך היא מתקשה לוותר על מנעמי החיים (ג'יפ, דיאט קולה ומסקרה). חבל, חבל ששוב הופכת כל פעילות ירוקה לתופעה חייזרית, שאלוהים ישמור, שהרמת גני הנאור והמתוקתק יכול רק למות ממנה, והבה נמשיך לסלוד מהירוקים התמוהים האלו שעושים כל מיני דברים מוזרים כמו לרכוב על אופניים או ללכת ברגל ועוד ועוד.


          סיפור ההתעללות בבית שמש
          סלחו לי, אני לא מסוגלת לקרוא את פרטיו. ובאמת, כל מה שכתבתי אתמול על סופר נני מתגמד נוכח האירועים שם. אבל מה אפשר כבר להגיד על זה ולא נאמר? ואת מי אפשר להאשים? ואיך אפשר לדעת איזה אנשים יתעללו בעתיד בילדים שלהם? אין לי אף תשובה. ייאוש ואוזלת יד תהומיים. הרי לא יחלקו פה רישיונות להורות, שזה הרעיון המקורי שלי, וכוחות שיטור לא יוכלו לעבור מבית לבית ולוודא שלא מתעללים בו בילדים.

          ידיעות מתגאה: "החלטנו לא לפרסם את תמונות ההתעללות... מכיוון שהן קשות מנשוא"
          כל הכבוד, ידיעות, אתם אנושיים!


          VTV

          אמש שפשפתי את אוזניי: בן כספית שיבח אצל עמנואל רוזן את ביבי, על שפעל נמרצות למען פולרד.

          ח"ח.


          חוק דואר הזבל

          דפנה הראל כפיר, רמ"ד צרכנות בגלובס, מזכירה לי שחוק הזבל אינו מתייחס רק למיילים, אלא גם לסלולר ולטלפונים. מה שאומר, שעכשיו, כשאחזור בלילות הביתה, לא יחכו לי הודעות מהבהבות בתא הקולי המודיעות על מבצעים מוזרים. כן, שיחות הטלפון המשיבניות האלו הן רעה חולה. שלא תחשבו, אגב, מפרסמים יקרים, שאני מקשיבה אי פעם ולו לאחת מהן. זה כל כך מעצבן שאני סוגרת את השיחה אחרי המילה הראשונה.


          קצה האצבעות

          בסופשבוע מביאה שרה ליבוביץ-דר את דיוקנו של מאיר דוד, מו"ל SBC, המו"ל הרביעי בגודלו בישראל, בעל חברה שמוסר התשלומים שלה אינו עולה בקנה אחד עם המקובל. בין היתר מצוטט בכתבה הפוסט של גדי שמשון, בו סיפר על התכתבותו עם אחת העורכות שם.

          באחד התצלומים בכתבה (אריק סולטן) עומד דוד בחלל המערכת. משמאל מתבוננת בו אחת העובדות במבט, אממ, שאינו משתמע.
          הכותרת היא, אגב, "עיתונאים? פלצנים שאוהבים לרכל".

          כתבה ראויה ביותר, שתעניין את כל מאות הכותבים והעורכים ב-SBC.
          והאלמנט ההומוריסטי בכתבה: האכסניה שלה.

           

          שירלי מושיוף עיתונאית לשעבר, שכתבה את להוציא את הכלב (ראיתי, אמיצה אבל בעייתית) ותעשה לי ילד (עוד לא) מתראיינת. מחכה לקרוא (אלון הדר).

           

          שער מוסף הארץ

          עיתונאי ידיעות, יגאל סרנה, על ספר חדש שלו.

          וואוו.


          לחם עבודה

          שמעו, הצעת המאה. טוב, השבוע:

           

          טקס וילר האורגינל ושותפו ריינמן עומדים להיות מנהלי התוכן של אחד מהאירועים המרכזיים של חגיגות ה- 60 למדינה. לצורך כך זקוקים הם לכם -
          תסריטאים מעולים ובעלי ניסיון, המון תחקירנים וקופירייטרים.

          uri@talenthouse.co.il

           

          ל-TheMarker דרושים/ות עורכים/ות (ניסיון הכרחי).

          לפנות ל: shahar.ran@themarker.com

           

          ומר טלוויזיה הופך למר רדיו, ברדיו ללא הפסקה.

          מז"ט. כמה לחודש? 10 20? 50? 70?
          טוב, מה זה ענייני בעצם.


          לפני פיזור

          לו"ז
          20:00 - תל אביב תוחשך לשעה. מקווה שלא יהיה מפחיד מדי.

          02:00 - (לפנות בוקר, כמובן) שעון קיץ. השעון - שעה אחת קדימה. מחר שישי, לא להתבכיין.

          ובין לבין, כמובן, תחרות מלכת היופי, שתגיה את הלילה, כמובן.

           

          vlvtunderground@gmail.com

          דרג את התוכן:
            43 תגובות   יום רביעי, 26/3/08, 08:15
             

            אהבתי את הסלוגן, כלומר את הכותרת של ידיעות בע' 2:

            "בגלל המבקר פולארד לא ישתחרר"
            ההסבר של איתן הבר הגיוני: איך יחקור המבקר מקרה שאינו ממוסמך, או שחלק מהמעורבים בו כבר אינם בין החיים? הרי חלק גדול מההתנהלות סביב פולארד היתה בלחישות מאוזן לאוזן של האיי טים. מה ייחקר בדיוק?
            מוזר שהסיפור הענק הזה על פולארד לא זוכה לאזכור בעיתונים האחרים.


            VTV
            ירון טן-ברינק כתב כבר לפני כמה שבועות, על ההתעללות בילדים בסופר-נני, והבוקר הוא מזכיר את זה, אפרופו זעקת הח"כים, שמתכוונים להזמין את מיכל דליות, היא הסופר, לדיון מיוחד. למה דווקא אותה? אולי הם צריכים להזמין את עורכי התוכנית, את מקבלי ההחלטות בקשת?
            אמש צפיתי בכרבע שעה ממופע הזוועה הזה בו ילדים אומללים חיים תחת צלם של הורים שאין להם מושג בהורות, וזה בלתי נסבל, אי אפשר לצפות בזה, בייאוש, בעליבות, באומללות, בהתערטלות המביכה. חובה, חובה לשים לזה סוף.

             

            מעריב מקדיש כפולה להתעללות בילדים, מקרים על גבי מקרים שצצים מדי יום. אני חושבת שהכל היה קיים מאז ומעולם, ולא שיש שהסלמה כעת, רק שעכשיו הדברים נחשפים. אני בעד כל החשיפות האלו, אבל איך אפשר למנוע את המקרים המזעזעים, שרובם נעשים בחדרי חדרים, ועל רובם אנחנו לא יודעים?

            טוב, היו לי כמה רעיונות לאורך השנים, אלא שהם לא ישימים.


            זבל זבל תרדוף

            לכל מי שהמומים מהדואר זבל ולא יודעים מה לעשות (כן, התקבלה הצעת חוק), כולל דפנה הראל כפיר, עורכת מדור הצרכנות בגלובס, שהתארחה הבוקר בקשת, עברו לג'ימייל, נו, באמת. הסינון שם כמעט מושלם.


            רוזן Vs שטרן Vs תלמה ילין

            עמנואל רוזן תובע מאלעזר שטרן פיצויים בסך מיליון שקל, על שאמר בכנס הישראלי לניהול שלשום שרוזן ביקש ממנו לסדר לבנו שירות ביחידת דובר צה"ל, ומשבקשתו לא נענתה תקף בתקשורת את שטרן, ראש אכ"א, על נושא ההשתמטות. רוזן מכחיש ומבהיר שבנו הוא לוחם קרבי זה שנה וחצי.
            עכשיו יקרה אחד משני הדברים: או ששטרן יתנצל, או שיביא הוכחות לכך שאכן רוזן ביקש מה שהוא טוען שביקש.

            בו"ז נטפל שטרן לתלמה ילין. האם אחריות ביה"ס לפשפש בציציות תלמידיו ולוודא אם התגייסו אם לאו (הא, תאמרו, בוודאי, צריך לחנך את הילדים לכך!)

            מנהל ביה"ס הזדרז להרכין ראש ולומר, אכן, אכן, נורא נורא, מספרי המצהירים לא סבירים.
            אני כבר רואה בשנה הבאה תוכנית לימודים מיוחדת בשבחי החיול.


            לחם עבודה

            כמעט שנה עברה מאז המינוי של אבי וייס כמנכ"ל זמני של חברת החדשות, ועדיין לא הצליח הדירקטוריון להחליט אם להעניק לו מנוי של קבע. מי שמתחרה בוייס על אותה משבצת הוא כפי שנכתב כבר רבות, נסים משעל. הדירקטוריון צריך היה להכריע בכך מחר, אבל הישיבה נדחתה.

            מחכים.

             

            חנוך מרמרי יחליף את דב אלפון (שייכנס לתפקידו כעורך הארץ ב-15 באפריל), בתפקידו כעורך כנרת זמורה-ביתן דביר. כיסאות מוזיקליים ספרותיים.


            Sexy

            בהמשך לתהייתי על מדור הסקס הלא מתעדכן של נרג' - מתברר שהוא אכן הוקפא. ההפנייה אליו בעיגול תיעלם, ותהיה רק דרך סטייליסימו.


            צרות בכותרות
            "החלום ושברו", טייק 4,000 (והפעם במדור הצרכנות של ממון, ידיעות)

            "יש ראיות, אבל במשטרה מנסים למרוח תיק אולמרט" (ישראל היום, ראשית)
            מה זה? מה הפיתרון? לשנות את הניסוח (אם כבר צריך לדבר על אולמרט ולהקדיש לכל תיקיו כפולה של מוטי גילת)


            קורעים בקפה

            מה קורה עם המיילים המעדכנים על תכני חברים? קיבלתי כמה ימים, וזהו.

            הנושא בבדיקה, אבל בינתיים אני חוזרת ומבקשת מאלו שעדיין לא הפנימו: תפסיקו לשלוח מיילים גורפים. די נו, זה מעצבן. וגם, אושרה הצעת חוק נגד דואר זבל. אז תיזהרו.


            לפני פיזור

            ג'קי לוי אמר הבוקר שעל פי ההלכה "מותר לתקוע מכות בסרבני גט". יאללה נו.

             

            vlvtunderground@gmail.com

             

            דרג את התוכן:
              9 תגובות   יום שלישי, 25/3/08, 14:34

               

              העורכת הוותיקה והמיתולוגית של זמנים מודרניים, מרים קוץ (מיצ') תסיים את תפקידה ארוך השנים ביולי הקרוב ותתמקד בכתיבה.

              תחליף אותה קרינה שטוטלנד.

              וגם פה.

              (פוסט זה מוקדש לעיתוניש).

              דרג את התוכן:
                51 תגובות   יום שלישי, 25/3/08, 07:51

                 

                "מדיניות נסראללה: להציף את ישראל בסמים" (ידיעות, ראשית)

                כלומר, אם הרואין יהיה נגיש, אם השליח של הפיצה (נניח שהייתי מזמינה) היה מביא לי את הסם יחד עם התוספות, אז כל הסיכויים שהייתי מנסה?

                מתחת לכותרת מתברר הסיפור - איש קבע ועוד 2 "בני מיעוטים" (נדמה לי שהרבה מאוד זמן לא נתקלתי בניסוח הזה) נעצרו בחשד להברחת סמים קשים לישראל.

                במאמר הפרשנות מודה אלכס פישמן (אף הוא חוזר על הביטוי בני מיעוטים פעמים רבות) שכמעט בכל שנה נחשפת רשת כזו או אחרת שמעורבים בה "ההם", הוא אמנם מוסיף שהפעם הסיפור שונה, אבל לא ברור לי במה הוא שונה, ועל מה ההיסטריה החדשה.

                בכלל, מכותרות העיתונים בימים האחרונים עולה מדינה רדופה: קודם רוצים להרעיל את הטייסים שלה בפורמאלדהיד, ועכשיו החיזבאללה רוצה להרעיל את המדינה בסמים. מחר עוד ימצאו סיליקון בחלב.

                 

                במעריב, אגב, הדגש הוא על "ריגל למען חיזבאללה", ותזכורת: "הותר לפרסום לבקשת מעריב": "נגד בן 35 מהצפון חשוד במסירת מידע בטחוני".

                התיאור הזה קצת יותר שפוי מהפחד והאימה שבהצפת הסמים של חיזבאללה.

                במעריב גם מובאים שמות שני שותפיו של איש הקבע. הצירוף "בני מיעוטים" נעדר, תודה לאללה.


                תא"ל (מיל.) אביגדור קהלני
                מתרגש נורא מעליית קרנו של חיל השריון בקרב המתגייסים החדשים, וכתבת מעריב הביאה את דבריו. לטקסט שלו מצורף תצלום, כנראה קהלני לפני 30 שנה. אולי אפשר כיתוב, הסבר, משהו?


                הפורמאלדהיד

                הוגלה גם במעריב לע' 21, אבל אי אפשר שלא להתפלץ למקרא כותרת הגג:

                "הסרטן בתא הטייס".

                הכותרת היא על כך שהמטוסים יעברו בדיקות בישראל.

                אחחח, נו. השפה היא כנראה סרטן, לא וירוס.


                איפה תעלת בלאומילך?

                יהונתן ולד, מנכ"ל צ'מפיון מוטורס מתראיין למארקר. קצת קשה לשאוב בנאדם כמוני (אופניים מתקפלים) לראיון שכזה, אלמלא הכותרת המפוארת בשער: "יהונתן ולד פורש מניהול יבואנית פולקסווגן, אאודי, סקודה וסיאט - וסוגר חשבונות עם ענף הרכב: 'שי אגסי מקים את תעלת בלאומילך'".

                אני קוראת "תעלת בלאומילך", יודעת מי זה שי אגסי מהמכונית החשמלית, ורוצה לקרוא את דעתו של ולד שלא היכרתי עד היום.

                אצה רצה לע' 28, שם מראיין אותו יואב קווה בבלעדית מדוברת. מחפשת מחפשת, ובסוף מוצאת חצי משפט.

                אז כן, קראתי כפולה שלמה על ענף הרכב רק כדי להגיע לחצי משפט הזה.

                 

                (תעלת בלאומילך, למי שזה מקרוב באו לעולם היא כינוי למיזם פארש מופרך ברמות).


                תוריד תגרביים

                סוף סוף נחשף המחדל הגדול של אליוט ספיצר: הוא עושה סקס כשגרביו השחורים לרגליו (ידיעות). אחת מהנערות העובדות סיפרה על כך לחברותיה, ומכאן העניין התגלגל. הנה, זה עונשם של גברים שגורבים.


                הברמצווה

                האם יש קשר בין העובדה שאחד מבכירי כלכליסט/ynet, גבי קסלר, הוא חבר ילדות של קובי אלכסנדר (שהגיע גם לבר המצווה) לבין הסיקור המסיבי של העיתון את האירוע המונומנטלי?


                קורעים בקפה

                ליאור קודנר בפכים מהעולם על מצב העיתונות המודפסת (רע, תודה).


                בלוגלנד

                עידוק מראיין את טל פורקוש, שאחראית על הבלוג הכושל (זמנית) של מקדונלד'ס.

                 

                יאירוה טס לקטמנדו, לתחקר סדרה שהוא שותף בעשייתה.

                למרבה המבוכה, למדתי על כך מהבלוג שלו. כן, פעם היינו חברים. כלומר עד אתמול בבוקר.


                הלך לעולמו
                יום טוב נורדיה, הבחורצ'יק מרסק העגבניות
                (עמיר, אם אתה מצליח להעלות את התמונה לפוסט, אודה לך)

                סופה של (עוד) תקופה

                ידיעות ומעריב מכבדים אותו בעמוד האחורי, ובמעריב אף זכה להפנייה בפינה הימנית העליונה עוד לפני הלוגו


                לורי אנדרסון

                תגיע לישראל בנובמבר.

                השפה היא וירוס, כן, כן, כן


                לחם עבודה

                דרושה רכזת לפרויקט "נשים שלום וביטחון"
                בהיקף של חצי משרה
                דרישות התפקיד:
                השקפת עולם פמיניסטית - ראו אתר הארגון
                רקע בנושא זכויות אדם וקידום זכויות נשים
                יכולת להרצות בפני קהל
                כישורי מחשב

                הכרת ארגונים חברתיים וארגוני נשים
                יכולת עבודה בצוות.

                מגורים בחיפה.
                אנגלית ברמה גבוהה. ידיעת ערבית - יתרון.
                נא לשלוח קורות חיים והמלצות עד 30.3.08  

                feministjob@gmail.com

                  

                כרמלה מנשה הורשעה על שעבדה במקביל גם בידיעות וזכתה לנזיפה חמורה ולקנס

                 


                לפני פיזור

                כדאי לנסות, זה ממכר: היום הוא היום הבינלאומי ללא בשר

                .וחן חן ללימור גולדשטיין הצמחונית שמספרת על דרכה - ידיעות, דעות

                אולי מישהו יעשה תחקיר על כל הרעלים שיש בבשר שאתם אוכלים
                עדכון, 21:34 - כתבתי על זה פוסט 

                 

                vlvtunderground@gmail.com

                 

                דרג את התוכן:
                  29 תגובות   יום שני, 24/3/08, 09:16

                  די! לא! נוחי דנקנר! מדבר! למעריב!
                  הכל אמת: דנקנר מסביר ליהודה שרוני בעסקים ש-אממ, אין מה להיות רגועים.

                  או כדברי הכותרת: "שיא המשבר עוד לפנינו". יפה, אהבתי את הפתיחות באשר למצבנו, שתמיד יכול להיות גרוע יותר, ואף חיזק "השוק עדיין לא הגיע לתחתית".

                  וכל הנאום לאומה הזה למה? לכבוד הדוחות הכספיים של אי.די.בי שיפורסמו ביום ראשון, "שיצביעו על רווחי שיא של כל הזמנים", כך שרוני.
                  האין זה לעג לרש? בעוד כולנו נאנקים תחת מניותינו שכבר הגיעו לתחתית, דנקנר חוגג? בושה! ועדת חקירה! תחקיר בערוץ 10!

                   

                  ואם אני כבר מתעמקת בכגון דא, טוען דנקנר שחזה את המשבר עוד בתחילת 2007, ואילו שרוני אומר - דנקנר חזה את המשבר בסוף 2006. פרגון שכזה באותה ידיעה בדיוק.


                  לאור כל האמור לעיל, אפשר רק להצטער שדנקנר אינו הנגיד, או לפחות שר האוצר.

                   


                  אוקיי, אז פורמאלדהיד, זה השטן היומי

                  סליחה, אמרתי יומי? הכוונה של אתמול. אתמול ידיעות ומעריב עוד טלטלונו בנושא, הבוקר מעריב עדיין נאחז בו בשער - "גם חלוץ ושקדי נחשפו לחומר המסרטן"

                  לא שאפשר להבין משהו משלל הכותרות. אם בע' 2 במעריב היום כתוב (אמיר בוחבוט) -

                  "בחיל הרפואה עדיין לא יודעים אמנם להצביע על מידת החשיפה של הטייסים לחומר המסוכן..."

                  הרי שבע' 3 כותב פרופ' יוסף ריבק, יו"ר המועצה הלאומית לבריאות תעסוקתית וראש החוג לבריאות סביבתית ותעסוקתית בביה"ס לרפואת הציבור באונ' ת"א (זה התואר הארוך ביותר שנתקלתי בו בימי חלדי) -

                  "במקרה של הטייסים החשיפה המעשית כנראה לא היתה גדולה, ולכן הסיכון לחלות בסרטן הוא אפסי. הטייסים נחשפו ברמה נמוכה מרמת החשיפה המותרת לאנשים שעובדים עם החומר באופן קבוע".

                   

                  בידיעות הפרשה, שהחזיקה מעמד פחות מ-24 שעות נדחקה לע' 22 למעלה, לבוקסית של יוסי יהושוע, שהשורה התחתונה שלה היא
                  "... הודגש לטייסים כי הסיכוי שמישהו מהם חלה בסרטן כתוצאה מהחשיפה לחומר הוא נמוך ביותר"

                   

                  בישראל היום עדיין כותרת בראשי פלוס צפירות הרגעה.

                  ובהארץ ציטוט משעשע "הטייסים עוברים בדיקות שנתיות בימי ההולדת שלהם והן מקיפות וטובות", אמר הקצין, "אנחנו נחמיר את הבדיקות..."

                  איזה כיף לטייסים (גם) בימי ההולדת שלהם.

                  אני עדיין לא מבינה מי אחראי להפצת האסון (המדומה?) - טייסים! F-16! סרטן! ותוהה האם הטייסים יקרים ללבנו מלוחמי שייטת שהשתכשכו בקישון - שיתברר, כנראה, כבלון מנוקב ודל בפורמלדהיד.

                   

                  מח' הגהה

                  במעריב אתמול קראו לחומר המסרטן ב-F16 פורמאלדהין. היום כבר תוקן - פורמאלדהיד.

                   


                  גם גלובס מתחדש

                  בעיצוב חדש. אסקור מחר. בינתיים לשיפוטכם.

                   


                  עוד קצת ביבי

                  מיכאל הנדלזלץ ניסה להבין איזה הצגות ראה ב. נתניהו בלונדון, ונכשל.

                  (תודה ל-very very)

                   


                  הבר מצווה של אלכסנדר ג'וניור

                  בעוד ידיעות מרטש את פניו של הילד ומגן על שמו, הרחיב אתמול כלכליסט, המגיע עם ידיעות בכל בוקר, או שמא להפך, בתמונותיו של הילד ובשמו.

                  לא יודעת יד ימין את אשר עושה שמאל?

                  (כן כן, שתי מערכות נפרדות, אני יודעת, אבל הקוראים?)

                  הדוברמן סרק את העיתונים, ואף הגדיל ראש, כאילו היה עיתונאי מחונך, והסתיר את פניו ושמו של הילד.

                  כל זה אתמול.

                  הבוקר מספר כתב כלכליסט, אסף לוי, איך הפכה הנסיעה לתקרית דיפלומטית שהובילה למעצרו. לא בגלל הבר מצווה המתוקשרת דווקא אלא בגלל שבמלון בו התארחו חוגגי הבר מצווה היה גם סגן נשיא צפון קוריאה, שהגיע לחגיגות יום העצמאות של נמיביה. לוי ניגש לחדרו, ורצה ללכוד ראיון על הדרך (as if, נו), וצילם להנאתו את הפתח, או אז התנפלו עליו המאבטחים והוא נעצר.

                  ונחשו מי הציל אותו? נכון, רני רהב בעל הדרכון הדיפלומטי (קונסול הכבוד של איי מרשל, או לא?). נפלאות דרכי הבורא, הכל בחוכמה עשה. עכשיו הכל מתחבר, יש תכלית לכל: לדרכון, למסיבה המתוקשרת וכן הלאה.

                   

                  אגב, אם הצילום הוא של אסף לוי, ראוי לכתב אותו. איש לא אמור לנחש שלא מדובר במאבטח האימתני שאזק אותו.

                   


                  קורעים בקפה

                  אנונימי, ישראלי החי במרוקו ועוסק שם בתיירות (כך ככתוב בכרטיסו) מביא את ההיבט המקומי לביקורה של גלית גוטמן שם, וטוען שלא בעלבון מדובר אלא ש:

                  "בתלונה שהגישו אנשי הפדרציה היה דגש על העלבת המארחים ופגיעה בחוק. לא הייתה כוונה ליצור מראית עין של נעלבים מתוך רגשי נחיתות. צוות ההפקה הישראלי הפר את החוק עת צילם שלא לפי הנהלים הקיימים בחוק במרוקו ואילו ערוץ 10 אחראי בחלקו על שידור החומרים. גרוע מכך, אנשי ההפקה והדוגמנית התרברבו בתקשורת (ערוץ 10, גיא פינס, YNET ועוד). ההתייחסות כאילו המדובר באגו שביר של הקהילה המרוקאית בארץ היא שיבוש מרושע של עורכי מדורי הרכילות בעיתונים. העיקר היה ועודנו חוסר הנימוס כלפי מארחיהם יחד עם חשש לפגיעה בתיירות הישראלית למרוקו".
                  עניין השורשים מוזכר שלוש פעמים בפוסט, אז איך לא מדובר בעלבון?
                  ברור שאני נגד הפרת החוק, ואם בזה העניין, אני מסכימה לחלוטין עם הביקורת.

                   


                  יאיר קדר הוא מנהל הקהילות החדש של הקפה, ומחליף את מעיין נדיר.


                  צרות בכותרות

                  "חיים בסרט" (אני בוכה מצער) - 24, על סרט ישראלי בעל גוון בורקסי חדש.

                   


                  Rewind

                  תודה רבה לרז שכניק ב-7 לילות על מכתב התמיכה בעניין ייגרגייט.

                   

                  רון שוורץ מזכיר בגלובס שהסיפור על שלמה שרף, "המאמן המטריד"הופיע בסופשבוע בידיעות זמן קצר אחרי שערק זה לישראל היום.

                  ואני שואלת, הסיפור היה ידוע משך כל הזמן בו כתב שרף בעיתון, היסו אותו מהסיבה הזו בדיוק, ועכשיו הוא יוצא לאור? או שפשוט מדובר בנקמה קטנה? או סתם צירוף מקרים?

                   

                  עוד מדווח מדור הספורט של גלובס על האובזרוור, המתנצל בפני אברם גרנט על כמה אי דיוקים שנכתבו בידיעה מסוימת ב-2 במרץ, על איזו תקרית של גרנט עם שחקניו.

                  מה שיפה, כך על פי התרגום בגלובס, זה הנוסח של העיתון.

                  הרי העיתונים הישראלים, אם כבר הם מתנצלים, הם עושים זאת כמי שכפאם השד, וההתנצלות מתגלגלת בגרונותיהם כחצץ. כן, עוד סיבה לערוק לממלכה.


                  השיר של עמיר

                  My Velouria של פיקסיז , מתוך Bossanova , אחד מרגעי השיא של הלהקה הנפלאה ההיא .

                   


                  לפני פיזור

                  פורים השרבי הוא עוד הוכחה שסוף העולם כבר פה. הרי גשם בפורים היה תמיד אחד מסימני ההיכר של החג.

                   

                  בעוד אני מוחטת את אפי מחמת אלרגיית האביב, מתברר שמחירי הנייר (בעיקר הממוחזר) יעלו ב-10 אחוזים ועוד אאלץ לעבור מקלינקס לחוגלה. אלליי.

                   

                  vlvtunderground@gmail.com

                   

                  דרג את התוכן:

                    Y בבוקר

                    5

                      

                    35 תגובות   יום ראשון, 23/3/08, 07:12

                     

                    ווינט השיק את עמוד הבית החדש. יון פדר, העורך כותב על השינויים.

                    מסיבוב בוקר חפוז מסביב לבלוק, ז"א בלי להעמיק ולבדוק פאנלים, לחץ מים או סדקים סמויים בתקרה, אפשר לומר שהשינוי מוצלח - המסך רחב יותר, גוש הפרסומות פחות מפריע, יש אזור נרחב יותר לווידיאו (אומרים שזה להיט, הסרטוני וידיאו האלו), יש אזור אישי, אליו יכול ללקט הגולש את כל ענייניו באתר, כרטיסים אישיים בהם יכול הכותב המטקבק להציג שם, תמונה, אי מייל וכמה פרטים על עצמו - ז"א, גם פה מציעים לפוגג את עידן האנונימיות ברשת.

                    מנוע החיפוש החדש ממש עובד, ואפילו ארץ הגזירה של המגזינים בתחתית העמוד יותר מזמינה ובולטת.

                    גם דירוג הכתבות הפופולריות - מדובר בכתבות וידיאו ובכתבות עתירות טוקבקים - מוצלח, שהרי חובבי דירוגים הם בני אנוש.

                    אם להשוות לאתר נוסף ששופץ לאחרונה שלא בטובתו, המארקר, הרי שווינט מוצלח עשרת מונים. בלי שחור בעיניים, ובלי גודש מרצד ובלתי נסבל.


                    לחם עבודה
                    לאתר חדשות אלטרנטיבי דרוש/ה עורכ/ת בעל נסיון בעבודה בדסק חדשות, נמרץ וערני, עם

                     רצון להתנסות בעבודה מסוג אחר באינטרנט.
                    קו"ח ל guess3@walla.co.il


                     

                    בלוגלנד
                    גלית חתן, סגנית עורכת ליידי גלובס פתחה בלוג בישרא, קול חתן. ופה היא משווה בין הקמפיין של אורנג' לזה של דיסקונט.



                    vlvtunderground@gmail.com

                    דרג את התוכן:
                      40 תגובות   יום שבת, 22/3/08, 11:53

                       

                      חנוך מרמרי מודה בפשעי נעוריו ומבכה את דעיכתם של העמודים האדיטוריאליים בהארץ.
                      ואם כבר אדיטוריאליים:
                      350 תגובות עד כה גבה המאמר של יואל מרקוס, בו הוא מזכיר שפולה הייתה שולחת את השומר בבוטקה למכולת הסמוכה כדי לקנות דג מלוח לדב"ג.

                      אני לא בעד נהנתנות של אף אחד, חי נפשי, לא היום, לא אתמול ולא בכלל, אבל הדמגוגיה הזו, עם ההשוואה של החיים בשנת 2008 לימי קום המדינה, למכנסי חאקי, למוניות השירות בהן נסע בגין כשהוא לבוש בחליפות מרופטות, לא רצינית.
                      (אתי אברמוב בהמוסף לשבת של ידיעות מביאה סיפורים נשכחים נוספים, ומזכירה מי אכל איפה ומי טס לאן).

                      ארי שביט באותו נושא (כמעט 300 תג'), אבל צודק. יצניע הזוג לכת (לא עד כדי התהדרות בחאקי ובג'ל לשיער ב-9.90, אבל התקשורת מתבקשת להרגיע).


                      אוי, שלוימל'ה

                      ביום חמישי הובטח בידיעות הסיפור על ההטרדה המינית של שלמה שרף: הוא הביע בקול את דעתו על מכמניה של ט', עובדת ניקיון מאוקראינה, ויום אחד אף תפס בישבנה - כך לדבריה (ויש אפילו פוליגרף שמאשר).
                      בהמוסף לשבת מובא הסיפור המלא (יפעת גליק), שאירע ב-99'. ט' פחדה להתלונן במשטרה, חרדה לפרנסתה. על פי דבריה, שרף התנצל בפניה כבר. שרף מכחיש. עכשיו מה? יימנע ממנו התפקיד הבא שלו? אשתו תעזוב אותו? לא ינבל את פיו יותר? לא יחמוד ישבנים זרים?

                       


                      זורר vs מעריב

                      בתוך ים המודעות של העיר טובעת התגובה של שחר אלתרמן, עורך סופשבוע, לקינתה של איילת זורר משבוע שעבר.

                      מזל שעכבר העיר און ליין העלה את הכתוב.
                      (ותודה לאיתן, שהסב את תשומת הלב).
                      אלתרמן טוען שהסיבה לכותרת הייתה "כי חשבנו שאלו היו הדברים הכנים, הנועזים וגם המשכנעים ביותר בראיון כולו. בחרנו בהם כי חשבנו שיש בהם משהו מעורר הזדהות".
                      ומבין, בדיעבד, שבוע אחרי, ש"טעינו פעמיים. פעם אחת כשלא לקחנו בחשבון את אברי גלעד והחברים ממשטרת המחשבות. פעם שנייה כשהאמנו שזורר עשויה מחומרים עמידים יותר".

                       

                      איפה הבעיה? שגם אני, שתמכתי בג'קו אייזנברג ויצאתי נגד האוי-אוי-אוי של התקשורת - כפי שעלה לכאורה מהכותרת+משנה - ונגד נסיונותיה לחלץ אמירות לא פטריוטיות ופרובוקטיביות ממרואייניה שבגזרת הוליווד או כוכב נופל, נפלתי בפח, וחשבתי שהכוונה היא לעשות לזורר ברפאליזציה צקצוקית.

                      משמע, שכוונותיו ההגיוניות והאנושיות של סופשבוע לא צלחו גם מנקודת המבט שלי וגם מזו של האבריגים.

                      מה שלא ברור לי זה למה אלתרמן כתב בהעיר ולא במוסף שהוא עורך, שבגינו התעורר הוויכוח.

                       


                      פר-סו-מות

                      התיאור של חנה קאופמן את הפרסומת של אקס, הדיאודורנט המושמץ, משכנעת מאוד. איכשהו הפרסומת חמקה מעיני, ואני מבינה שירדה כעת לנצח.

                      כעיקרון אני מסכימה: לא כל שעטה של בחורות בביקיני היא החפצה והשפלה של המין הנשי.


                      מרוסיה (ומפולניה) באהבה

                      וזה, לעומת הכתבה המקוממת על שער פרומו, "מרוסיה בתאווה". השער מעוצב כמודעות המכונים המושמצים ההם בפאתי המקומונים. למה בדיוק?
                      כותרת המשנה מניפולטיבית:
                      "דמות הרוסייה בטלוויזיה הצטמצמה עד לעובי חריץ הישבן (נו, אתם יודעים של מי). אוכלוסייה של מאות אלפי נשים, עם אחוז גבוה של אקדמאיות, נמחקה בעבור סטראוטיפ אחד של קלה להשגה. מי אחראי לזה? ומדוע הן משתפות פעולה?"

                       

                      "מדוע הן משתפות פעולה"? מזתומרת? כי הן רוצות להיות חלק מההוויה הישראלית, כי הן רוצות להשתלב בהצלחות הגדולות המקומיות: ולהיות כוכב ריאליטי זה עדיין ה-דבר, בישראל 2008. ולא בגלל שהן ממוצא רוסי, אלא כי הן חיות כאן, כי הן רוצות להיטמע במרחב התרבותי המקומי. תגידו, איזה תרבות איזה? מה לעשות, הישרדות, הדוגמניות והשף המעופף או מה שזה לא יהיה, הן חלק מהתרבות. 200 אלף איש נרשמו לאודישנים להישרדות. אז מה זה אומר? שואלים אותם למה הם רוצים להיות חלק מהסטריאוטיפ של הטמבלולים המשתתפים בתוכניות ריאליטי? ממש לא.

                      ולקינוח, מה זה הכותרת הזו, "בשר אדום"? יענו קומוניסטי? אחת הכותרות הדוחות שקראתי.

                       

                      חשבתי שהטוקבקיסטים של נרג' ייצאו נגד הכתבה, אבל לא, מתברר שהם ממש מסכימים עם הסטריאוטיפ, וכולם יודעים בדיוק מה עושות יוצאות רוסיה כהשלמת הכנסה.

                       

                      מתברר שהשד העדתי לא מת, אלא להפך, מתעצם מיום ליום. איזו אמירה טיפשית של גלית גוטמן אצל ליאור שליין הזעיקה את הפדרציה של יהדות מרוקו:

                      "ביקשתי שנה הבאה לצלם בפולין, טיול שורשים, אולי אצל השורשים שלי זה מריח טוב יותר".

                      סתם בדיחה לא מצחיקה, אבל בשביל זה לעשות דרמה?

                      הרי ברור שהשורשים של כולנו מריחים בדיוק אותו דבר. ואין הרבה הבדלים מבחינת איכות החיים של יהודי העיירות הנידחות והמפושפשות של מזרח אירופה במאה ה-19 לבין העיירות/כפרים של יהודי ארצות המזרח. להפך, יש לי יסוד סביר להניח שיהודי מזרח אירופה חיו בעליבות גדולה הרבה יותר (לא מדברת על יהודי הערים הגדולות בכל מדינה שהיא), שהרי המוטו הפולני/מזרח אירופי מצדד בסבל כמנטרה, ואין שום סיבה שיוותרו בקלות שכזו על "אני סובל/ת יותר".

                       


                      לא סקסי

                      מה קורה עם ערוץ sexy בנרג' שלא עודכן במשך כחודש?


                      נטע ריסקין

                      מתראיינת ל-7 לילות. לא כל כך ברור החשש שלה מראיון, ככתוב, שהרי רק לפני כמה חודשים התראיינה לסגנון של מעריב, לכתבת שער, והכל עלה יפה, לא שאלו אותה שום דבר חשוד, והיא דיברה על תאוות הבשרים שלה.
                      אם רק הייתה ממוצא רוסי הייתה משתלבת היטב בכתבת "בשר אדום" של פרומו (בדיחה, כן?)

                      ואגב, כך, מוסיף הכתב גון בן-ארי (או העורכ/ת שלו) הקנטה על המתחרים:

                      "בניגוד למה שהולך בדף הפליקר שלה, ריסקין, 31, די חששנית בנוגע לראיון בעיתון. אולי מפני שכתבה כמה שנים במעריב (כבר סיבה לחשוש), היא לא רגילה להיות בצד המרואיין".

                      לא רק בסגנון התראיינה, אלא גם לידידה, יהודה נוריאל, לפני אי אלו שנים. כך שאיך נוצר החשש? לא ברור.

                      ועוד תהייה: "כתבה כמה שנים במעריב"? כתבה פה, כתבה שם, אחת לאיזה זמן מוגבל. לא, חלילה לא מדובר בשקר, אלא בהרחבת ההגדרה של "כתבה כמה שנים במעריב".

                       


                      גלריה
                      אחת שתיים, אחת שתיים, מעריצי נושאי המגבעת עוד פה? מכשירי השמיעה פועלים?

                      אהד פישוף ערך את הגיליון האחרון של סטודיו, ומתראיין.


                      מיכאל הנדלזלץ
                      תוהה אם טוב היות האדם לבדו, אחרי שאשתו נסעה מעבר לים לשבועיים. הוא מגיע למסקנה שממש לא טוב לאדם להיות לבדו, אבל תוהה, במשפט האחרון:

                      "האם טוב או לא טוב היות האשה לבדה? מעולם לא הייתי אשה, וכאמור לא הייתי 'לבד' כשלעצמי".
                      אז הנה התשובה: טוב מאוד היות האישה לבדה.


                      מח' הגהה

                      לעיתון עם הלופה: "לקוראים הנאמנים, לא הנאנמנים".

                      והמבין יבין.


                      השיר של עמיר

                      אלי מגן: לזכור . מילים: מירון איזקסון . לחן: ורד קלפטר, שגם מנגנת כאן, יחד עם ברי סחרוף ועוד כמה חברים. מתוך "אדם", אלבום הביצועים של מגן לשיריו של איזקסון.

                       

                      עד עתה רשמתי מחשבות
                      מתרגש וחרד
                      אין בי כח אחר

                      מקפיד לעצמי על כל רעיון
                      שונא מלות שכחה
                      אבל מדוע בכלל לזכור
                      איש כמוני, מפחד בזהירות, קורע נכון


                      לפני פיזור

                      דג מלוח? איכס.

                       

                      vlvtunderground@gmail.com

                      דרג את התוכן:
                        59 תגובות   יום שישי , 21/3/08, 18:32

                         

                        כתבת השער של מוסף הארץ על מלי שחם ירדה מהאתר

                        מוסף הארץ נסגר בימי שלישי לפנות ערב. צו איסור הפרסום על פרטים מחקירתה של מלי שחם (חולת הסרטן המדומה) יצא ביום שלישי, 18 בחודש, בשעות בהן העיתון עושה את דרכו לדפוס. כלומר, בדקה ה-91. כן, עדיין אפשר היה לעצור את המכונות, כנראה, אבל הצו מעורר תמיהה, מאחר שעד אותו רגע שיתפה המשטרה פעולה עם הכתבת אסתי אהרונוביץ' (שבסופו של דבר נחקרה אתמול יחד עם עורך המוסף, ניר בכר במשטרה).
                        השאלה הנשאלת היא: מה הביא את המשטרה לשנות את דעתה ברגע האחרון? איך הפכו פרטי החקירה, שרובם המכריע נחשף כבר אחרי שהתגלה מעשה ההונאה שלה, למוכמנים? מי בחש בקדרה ולמה?
                        בכל מקרה הכתבה מרתקת ומותחת, ומלי שחם? סרט לעשות עליה. כתבה במוסף זה לא מספיק.
                        לאור המצב, תיאלצו לרכוש את המוסף, אם ברצונכם לקרוא אותה.

                         


                        תהליך נורמליזציה עובר על שדרות מוכת הקסאמים אם עושים עליה סרט כחול (לרשותכם ב-VOD), פאקינג שדרות?

                        תהיה אחת באשר למנויי הארץ שצריכים להתמודד עם המשפט הבא: "...לאורך כל הדרך התנהגותו נשית, על סף אוחצ'ית..." איך יבינו, וזאת בהנחה שלכל השאר, ציטוטים מהתסריט המורכב של הסרט הכחול, בטח התרגלו כבר.

                         


                        מוסף שבת של מעריב

                        זוכה לכותרת השער "זוג יונים". נו, יודעים מי הוא הזוג השבועי, כן? הזוג נתניהו. אני לא רוצה לקחת את הקרדיט לעצמי, אבל אני חייבת להודות, שעל אף שהרעיון של המוסף הוא להגיד כמה שרה נתניהו מזיקה לבעלה, הטון מתון בהרבה מאשר היה כל השבוע במעריב (כן, אפילו המכפיש הגדול). יכול להיות שזה בגלל שהתרגלתי כבר? לא, לא נראה לי.

                         

                        והמשפט הסוגר של רינו צרור בדין וחשבון שלו?

                        "מסע מבהיל למדי מתרחש בימים האחרונים נגד שרה נתניהו. כבר שנים לא חזיתי בצונאמי כזה של לשון הרע, רכילות סוערת מכל עבר. סיפור אחד איום ונורא אילו בדקתי, הייתי חייב. יצא נעליים".

                         

                        ח"ח לכתבה של אייל לוי על השוד במפעל השחר העולה. 100 טון שוקולד נגנבו מהמפעל המשפחתי הקטן, זה שהשוקולד למריחה שלו ליווה דורות של סנדוויצ'ים בהפסקת עשר, טיולים שנתיים ומטבחים צבאיים. ומי הגנבים חסרי הלב?

                         


                        מעריב

                        הכותרת השנייה בשער: "אולמרט דוחה את הניתוח" - מפנה למוסף שבת.

                        אני לא יודעת מה קורה בלילות במעריב, אבל הידיעה על דחיית הניתוח אינה חדשה ופורסמה בחודשים האחרונים בכל מקום.

                        זה בסדר להזכיר את העניין בכתבה הסוקרת את מצבם של אולמרט+ביבי+ברק.

                        זו לא כותרת לעמוד ראשי. זו חדשה ישנה, וגם חימום מהיר במיקרו של הדסק בלילה שבין תענית אסתר לפורים לא שינה את מצבה המולקולרי.


                         

                        ערוץ 10 כבר מפמפם את העונה הבאה של הישרדות
                        (מעריב אחורי)
                        מתברר שאחת מה-200 אלף שהגישו את מועמדותם היא בתו של גבי אשכנזי, גלי. איך ידעו שזו היא? כתוב בטפסים "שם האב ומקצועו"? ומה זה אומר, שהיא נבחרה? שזה בזכות ייחוסה? וגם אם עוד לא נבחרה, מישהו בירר איתה שאפשר להשתמש בפרטיה לצורכי קד"ם?

                         


                        אורנה בנאי

                        ידיעות תל אביב (אלי סניור ונועה אושרוב) מראיין את אורנה בנאי שמודה כעת בפה מלא: אהרל'ה ברנע הוא אביו של בנה אמיר.
                        מהכתבה לא ברורה מערכת היחסים בין ברנע לבנאי. עולה ממנה רק שבנאי כועסת, או שמא מאוכזבת מכך שהוא לא משמש כאב בפועל לילד.
                        מתי אירע המשבר? מה בדיוק קרה? האם הרומן הדמיוני בין לימור, דמותה הטלוויזיונית של בנאי לברנע הפך לממשי? האם לא היה זה רומן אלא מערכת יחסים אחרת? הכתבה מדלגת על הנקודה הזו.

                        לא נותר אלא לתהות האם למעשה מדובר פה בנקמה של בנאי בברנע על, נניח, שהבטיח כך וכך ולא עמד בכך?

                        ומה יחשוב אמיר, כשיידע בעתיד שאבא שלו, אישיות טלוויזיונית ידועה איבד בו עניין וסירב?

                        מבחינה עיתונאית - שיחוק לידיעות תל אביב. מבחינה אנושית, ומבחינת מערכת היחסים בין השניים, יש כאן בעיה - הרי בנאי קנאית בטירוף לחייה האישיים ולא נוהגת לספק פרטים על המתרחש בהם. ולכן, אני יכולה להסיק שיש דברים בגו, ושהעיתון משמש את בנאי למעשה ככלי שרת במלחמה שלה נגד ברנע.

                        תגובתו שלו - קצררצת: "מותר לה לומר מה שהיא רוצה. אין לי תגובה".
                        אגב, בו"ז היא ממשיכה לשמור מכל משמר על חייה האינטימיים:
                        "וזוגיות?

                        יש, אבל אני לא מדברת על זה. את מיקה אני לא מגדלת לבד".

                        בכיף, בטח שמותר לא לדבר על זה.

                         


                        סקר TIM
                        פורסם בתחילת השבוע. האמת היא שנמאס לי כבר להתייחס אליו, אליו ול-TGI בגלל המניפולציות שעושים כלי התקשורת בדווחם עליו כשהם מפגינים להטוטנות מספרית מופלאה.

                        אבל יש מי שעדיין נלהב מכל הפוילע שטיקים האלו, למשל יניב אלון, ששלח לי את המייל הבא:

                        האתרים גלובס ו-TheMarker ממוקמקים אחד מעל השני (TheMarker מעל), כשלשניהם אחוז זהה - 11.8% חשיפה שבועית. כשנכנסים לטבלה ניתן להבחין בפער קל לטובת TheMarker . אז מה הסיפור?
                        על שער גלובס המודפס: "
                        סקר TIM: אתר 'גלובס' האתר הכלכלי המוביל בישראל".

                        מעיון בידיעה בנושא, המופיעה באתר מסתבר ש"גלובס בעשירייה הראשונה (9) בדירוג החשיפה ממקומות העבודה, לעומת מקום 15 בלבד ל'דה מרקר'".
                        משמע, גלובס בחרו לשחק במגרש נוח יותר, ומצרפים את הניתוח הבא:
                        "מגמת הירידה לא פסחה על האתרים הכלכליים, בהם נרשם בפברואר שוויון בשיעור החשיפה בין 'גלובס' ל'דה מרקר' - 11.8% לשני האתרים. עם זאת, נתוני TIM לפברואר על חשיפה לאתרים ממקומות העבודה מבליטים את יתרון ל'גלובס' על פני 'דה מרקר' - 13.6% ל'גלובס' ומקום 9 בדירוג החשיפה לאתרים ממקומות העבודה, לעומת 11.9% ומקום 15 בלבד ל'דה מרקר'. העובדה שכניסות רבות ל'דה מרקר' באות מהרשת החברתית 'דה מרקר קפה', רק מעצימה את הפער בין שני האתרים לטובת 'גלובס' בתחומי הסיקור העיקריים - חדשות כלכליות ונתונים פיננסים."

                        ומה, הבלוגים של גלובס לא נספרים?


                        בלוגלנד

                        אורי ברוכין (פעם שנייה היום, לרגל החג) על פרסום ושיווק ברשת. הוא מרחיב את הראיון שלו לכלכליסט בבלוג.

                         


                        לפני פיזור

                        עד לא ידע. ברור.

                         

                        vlvtunderground@gmail.com

                        דרג את התוכן:
                          21 תגובות   יום שישי , 21/3/08, 08:59

                           

                          את הפוסט הזה כתבתי עוד בישראבלוג, בפורים לפני שנתיים, 13 במרץ 2006, כשהייתי במעמקי המחתרת, וההילולה סביב זהותי הייתה בשיאה. הייתי מפוחדת ומבוהלת, לא כי עשיתי משהו רע, אלא כי לא רציתי שזהותי תיחשף. הייתי עמוק במשחק הזהויות.

                          אני משדח"רת אותו כי הוא עדיין יפה בעיני וגם כי יש כבר דור החדש של קוראים, ובעיקר, כמובן, כי היום פורים (ויש לי סידורים).

                           

                          בלי כוונת זדון וללא טיפת מודעות טופחה בי בדלנות סביבתית. כשהתבררו למעצבי התודעה הקונפורמיים שלי התוצאות הרות האסון כבר היה מאוחר מדי. אחד האלמנטים המכוננים בעיצוב האישיות שלי (אם נשכח את הנחת הבסיס שהיא מעוצבת פיקס עד גיל שנתיים) היה ה-תח-פו-שת. בזמן ששאר הילדות זכו להיות מלכות אסתר, מלכות הלילה, נסיכות, בלרינות, מלכות יופי, בנות הוואי, ברביות, חתולות ונמרות, לוקטו התחפושות שלי מכותרות העיתונים, מקור בלתי נדלה לשלל רעיונות מורכבים לביצוע ולהבנה. ומכאן שהכל מכתוב, והרשות נתונה רק חלקית.

                           

                           

                          לפיכך, בגן ובבית הספר, תמיד שאלו למה התחפשתי, וגם כשהסברתי, אף אחד, כולל הגננת והמחנכת לא הבינו. האם הפכתי לילדה משונה ומוקצה? כלל לא. הפכתי לילדה נושאת מסר, לא פעם לאומי מדי, אבל לא נורא. אהבתי את התחפושות האלו, ושמרתי עליהן בסוד עד פורים, בגאווה, כדי שאף אחד לא יחמוד את הרעיון. יש דברים שלא משתנים. ועוד משהו היה משותף לכל התחפושות שלי - הן לא כללו מסכות או איפור מיוחד, ותמיד אפשר היה לדעת שאני זאת אני.

                           

                          די מהר הגעתי לגיל שבו לא מתחפשים. וליתר דיוק, לא מתחפשים עם קרטוני ביצוע וכאלה. בשלב שבו כל הבנות התחפשו לזונה או לפאם פטאל (הוא נמשך מגיל 14 עד 84) והבנים המשיכו להיות קאובויז, או דראג קווינס ובלרינות באגם הברבורים, נטשתי את המערכה. תחפושות התחילו להפחיד אותי. כאילו, אם אעטה אחת שכזו, תאבד נפשי בתוכה. לכן גם הדרתי רגליי ממסיבות פורים כל השנים, אפילו שחיית ושכיית מסיבות ידועה לשמצה אני, ועברי בפלייה-רלווה עוד ניכר עלי אם מתאמצים להסתכל מבעד למראה העכורה ולקחת את הגלולה המתאימה קודם.

                           

                          לכן כל כך משונה ולא מתאים לי, ביי דפינישן, לנהל חיי יומיום בתחפושת, כאילו התממש חזון פורים פעמיים בשבוע. בכתבה מלפני כמעט שנתיים הסביר אורי ברוכין, ממייסדי "רשימות":

                          "הבחירה בזהות נובעת ממתח בין שני רגשות עזים שחשים עם הכניסה לסייברספייס, שחרור וחרדה. שחרור, החופש שבאנונימיות חסרת גוף הוא הסיבה שאנשים מתחילים או מזדמנים בוחרים להישאר אנונימיים. אצל משתמשים יותר ותיקים, שנותנים לאינטרנט לגעת בהם, התחושה שמגיעה עם האנונימיות היא חרדה, הזרה, התפרקות של האני. אנשים מרגישים צורך למלא את החללים, ועושים זאת במודע או שלא במודע... זה אני, אבל זה לא אני".

                           

                          כן, זאת אני וזאת לא אני. זה מה שמעסיק אותי ביום יום, בזמן השיחות שלי עם אחרים עלי. בציר המתואר שבין שחרור לחרדה, אני קרובה יותר לצד החרדה, על כל הסימפטומים המעיקים הכרוכים בכך. רגעי השחרור עמומים ומטושטשים הרבה יותר. על השחרור המוחלט מעיבה כעננה שחורה השאלה הנצחית: תעמדי במה שאת כותבת גם כרומן גארי, או רק כאמיל אז'אר?

                           

                           

                          גארי, בלוגר שהקדים את זמנו, המציא את אמיל אז'אר מתוך תסכול: נמאס לו מהתייחסויות המבקרים אליו. נמאס לו מהתדמית. הוא רצה להוכיח למבקרים שהם לא מבינים הרבה, אלא שבויים בפרה-קונספציה לגביו. הוא רצה להתחדש, להיפטר מנשל הנחש שאיתו נולד ככותב, ולהצמיח עור חדש ונוצץ. הוא ברא לא רק גיבור, ולא רק דמות של סופר, אלא שכנע קרוב משפחה שלו לומר שהוא-הוא אמיל אז'אר, ואותו קרוב גם נפגש עם עורכים בהוצאות ספרים ועם עיתונאים שראיינו אותו. אני כבר מאלפת אחת כזו. רק לפני שהתאבד, ב-81', שילח את המסמך "חייו ומותו של אמיל אז'אר" לחופשי (הוא מופיע כאחרית דבר ב"עפיפונים"). אבל אני, יש לי עוד זמן לאחד בין אמיל לרומן שלי. כל החיים לפני.

                           

                           

                          וזה המקור, כדי שאפשר יהיה ליהנות מהטוקבקים.

                           

                          vlvtunderground@gmail.com

                           

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה