כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    ארכיון : 4/2008

    הסמויה

    3

      

    26 תגובות   יום רביעי, 30/4/08, 23:20

     

    עולמה המופלא של סמוי מהעין ריתק פה רבים. סמוי מהעין מציגה עצמה כגרפיקאית מוכת גורל העובדת בסדנאות היזע של SBC, וכותבת תגובה לפוסט היומי (בלי שום קשר לנאמר בו) המתארת את הסבל שלה שם.

    מה הסיפור? הסמויה לא רוצה שהעניין יירד מסדר היום הציבורי, וסיבותיה עמה. היא קשורה לכתבה שפורסמה בסופשבוע בסוף מרץ קשר אמיץ.

    אין לי בעיה לשמש לה במה, אלא שהיא מטעה את הציבור.

    מהטוקבקים הראשונים (הרצ"ב) אפשר להבין שהיא לא עובדת ב-SBC. רק אחרי כמה ימים נכנסת הכותבת לדמותה של גרפיקאית מזת רעב שחייבת לעבוד אצל המו"ל והבעלים אותו היא מוקיעה, ולא מסוגלת לעזוב כי היא צריכה את הכסף.
    נסיונותיי (התמימים, עוד לפני שהבנתי) לכתוב לה שממילא אין מקום בו תרוויח פחות מזה, וששווה לה לעזוב, לא נענו. אנשים אחרים הקוראים את הבלוג ניסו ליצור איתה קשר על מנת לעזור לה, אבל היא חמקה מהם פעם אחר פעם.
    כשלעצמי אני יודעת בוודאות של 100 אחוז מי הגברת. הייתי יכולה לגלות כלפיה וכלפי נסיונותיה ההירואיים להיות לוחמת צדק וגיבורת מעמד הפועלים יחס אוהד ומעריץ, אלמלא אותה זהות בדויה ומופרכת שנטלה לעצמה, ואלמלא היו לי יחסים בעייתים מאוד איתה*.
    (*אני לא רוצה/יכולה לחשוף יותר).

    ולציטוטים המרשיעים -


    צטט: סמוי מהעין 2008-03-28 12:13:28
    קראתי את הכתבה על מאיר דוד והתחלחלתי...אבל בעוד שאותו אני יכולה להבין על התעללותו באנשיו מחמת שמדובר באדם ציני שרק טובתו לנגד עיניו אני לא מבינה איך גם אנשיו העורכים שסובלים מנחת קמצנותו משתפים פעולה ונוהגים כמותו והכוונה למשל לאותה רונית שוה שביקשה משימשען הגיבער לכתוב למגזין סטטוס חינם אין כסף ועוד דרבנה אותו שמדובר במגזין שווה כמו השם שלה, איזה עלבון לאינטלגנציה ועליבות שיש עורכי תוכן כאלה... הייתי יורקת בפרצופם של אלה וגם של אלה שמנצלים אנשים כולל נשים בשמירת הריון וסוחבים אותם חודשים בעבור פרוטות מועטות על מאמציהם ויגיע כפיהם, איחסה. עצוב איך אנשים שפויים עוד מוכנים לשבת בכוכים הקטנים האלה של מערכת sbc ולסבול בשקט עריכה של 100 עמודים לבדם ואחרי זה לרוץ אחרי הכסף...

    צטט: סמוי מהעין 2008-03-31 08:14:45

    ...רונית שוה איך יש לך את העוז להביט לאנשים בעיניים אחרי שכתבו לך בעבור חינם או מעות בודדות שגם אותן קיבלו אחרי אינסוף תחינות וריצות במשרדי sbc? איך שיעבדת את ישותך ויושרתך עבור מו"ל תאב בצע ללא נקיפות מצפון להעביד אנשים ולגזול מזמנם תמורת גרושים או אפס שקלים ואחרי זה יש לך את העוז לומר להם שזה כבוד גדול לכתוב במגזינים של sbc? מה הכבוד המקצועי הגדול לכתוב במגזינים שנמכרים במחיר 9.90 שקל כאילו היו משחת נעליים + מברשת במבצע פסח? אני מתביישת שאחת כמותך משרתת על עיוור אדם כמו ההוא שכתבו עליו במעריב. אם היית כל כך נאמנה את היית צריכה לכתוב ולערוך בעצמך בחינם כדי להראות שאכן מדובר בכבוד מקצועי ושהכסף לא מדבר אלייך. אבל העדפת בשביל 5 אלף ברוטו להתעלק על אנשים אחרים שיעשו בשבילך את העבודה ויזרימו לחשבון הבנק של האדון עוד כסף, אני מרחמת עלייך רונית.


    צטט: סמוי מהעין 2008-04-01 10:51:46

    מאיר דוד איך יש לך את העוז ותעצומות הנפש להביט לעובדים שלך בעיניים, תתביייש שהפכת עיתונאים גרפיקאים צלמים ואנשי מנהלה לעבדים שלך ועוד רתמת כמה מהם כדי שיהפכו כלבי השמירה שלך בעבור 5 אלף ברוטו, אני מתביישת באנשים כמוך שמזנים ומדרדרים את מקצוע העיתונות. אני בחיים לא אתקרב לסטנד שבו נמצאים העיתונים המבאישים שלך שנכתבים ונערכים ע"י בנאדם אחד שבטח לא אוכל כל היום מהלחץ שלו לגמור מגזין דפוק של 100 עמודים, ככה הרמה שלו גם נראית, בטח המון טעויות ועיתונים משעממים , מי יקנה ממך שטחי פרסום כשכל ערוותך נגלתה ברבים ואתה גם מורשע בפלילים, אני מציעה לך לרגל הפסח לפרוש מהתפקיד ללכת הביתה להתפטר ולהניח את העסק למי שיבוא וירוויח קצת פחות אך יהיה לו מעט כבוד למקצוע העיתונות וקצת חמלה כלפי אנשים שנותנים את נשמתם...


    צטט: סמוי מהעין 2008-04-02 10:28:48

    אני מציעה לך אדוני בכל הידידות לצאת מחיי העתונות... אמור נא לי בבקשה אתה יודע מה זה לערוך עיתון של 70 עמודי מערכת, אתה איש חצוף וגס, לך תעשה כספים במקום אחר ועזוב לנפשם אנשים שרוצים להרוויח בכבוד, אני קראתי בעבר את מסע אחר אלא שכעת לאחר שצורף לגג הבנין העבש שלך אני לעולם לא אציץ בו יותר, הוא הפך מזוהם ונגוע, צא מחיינו, תמכור את הרשת הרדודה שלך למישהו אחר, אני מתביישת שבמדינת ישראל חיים יצורים כמוך...


    צטט: סמוי מהעין 2008-04-03 08:27:19

    תקשיב לי טוב, אני מבקשת ממך ככפרה על עוונותיך הכבדים שתרכוש לכל עובדיך תלושי חג בסך 500 שקל לכל ראש... איך אתה לא מתבייש לבייש אנשים בעבור כמה שקלים כדי שימלאו לך מגזינים עלובים ב-70 עמוד ושתדפוק קופה על חשבונם? אני הייתי שולחת אותך לעשות ספונג'ה אצל שישה בתים ביום תמורת 22 שקל לשעה, זה שווה ערך לעבדות הפרך שהעבדת את אנשיך והחזקת אותם בצוואר בשבייל כמה לירות עלובות, שטרטרת אותם בלך ושוב אצל הנהלת חשבונות העלובה והמזופתת שלך, שהלנת שכר... אני שמחה שבית המשפט הרשיע אותך בעבירה שיש עימה קלון פלילי ויש עימה קלון ציבורי, לך תרכוש לאנשיך תלושי חג ותן להם להרגיש שיצאו מעבדות לחרות... הלוואי שתחגוג את ליל הסדר לבד כמו כלב


    צטט: סמוי מהעין 2008-04-04 15:21:03

    דוד תקשיב לי, אני יודעת שאתה קורא כאן ולכן חשוב לי שהמסר יפול על אוזניים קשובות. אחרי שהתעמרת במאות עובדים מסורים שלך, קפצת ידיך בקמצנות, נהגת בהתנשאות וברהבתנות, טרטרת אותם בלך ושוב, עורכים, עיתונאים, גרפיקאים, פקידים, צלמים, משוחררי צבא, נשים בהריון, מפוטרים שחוו על בשרם את טעמו הצורב של גרזן הקיצוצים ונקלעו בדרכך וחשבו כי הגיעו למקום עבודה שכולו טוב ועד מהרה גילו את ההיפך לדאבונם, אני פונה אל הלב שבך כי אני יודעת שבתוך תוכך מאחורי החזות הצינית והמרושעת מסתתר לב אדם, נדיב ורחום, אני יודעת שתרמת לא מעט צדקה בסתר למוסדות רווחה וילדים חולי סרטן, אני פונה אליך באמת כי איכפת לי מכל אותם אלה שרוצצת את נשמתם וסחטת עד בלי די ... גלה את הלב הרחום שבך, האנושיות, אהבת האדם, תשפר את שכרם ב-30 אחוז, תן להם תלושי חג מוגדלים לאות רצון טוב, אני מבקשת ממך בהכירי עשרות מאנשי sbc מדוכאים ומושפלים שנרמסו תחת סוליות מגפי שפע טל ואין מושיע, דוד תקום ותעשה מעשה ואל תהיה עוד אחד מאותם מעסיקים אכזריים בני זונה פראיים שדורכים על עובדיהם וגוזלים מהם את שמחת החיים והופכים אותם לאבק אדם, דוד אתה איש יקר, אני בטוחה שתתעשת ומכתבי ייגע בך, תודה רבה ושבת שלום


     

    לפני פיזור

    יכולתי לאסוף את כל שאר הפסוקים היומיים, אבל אז הפוסט היה חוצה את הארבעת אלפים מילים.

    אם הקהל ידרוש, אשקול.

     

    vlvtunderground@gmail.com


    דרג את התוכן:
      24 תגובות   יום רביעי, 30/4/08, 08:44

      ישראל, עצב ושחוק משמשים בה בערבובייה, תמיד.

      וכך בשער ידיעות הכותרת הראשית היה "לתת להם יותר", על ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת הטיפול בניצולי שואה, ובעמוד האחורי - "ספרו לנו בדיחה" - ידיעות תר אחר הבדיחה של המדינה.


      כל העיתונים מעמידים את יום השואה בראשית שלהם, רק ישראל היום על עליית מחירי הדלק - שיא כל הזמנים - ליטר אוקטן 95 - 6.58 ש'.

      אופניים אמרתי, כן?


      מה נעשה בלי עיתונות הפורנו?

      המגזין מביא הבוקר - "פרסום ראשון" - את עדויות הנאנסות מעין גדי.

      לא לקרוא עם הקפה והפרוסה עם ריבה, פן לא תעמדו בזה.

      סיוט עיתונופורנוגרפי לשמו. הערך לקוראים, למעט מציצנות? אין.


      לחם עבודה
      לאתר האינטרנט של קשת דרוש/ה עורכ/ת לערוץ התיירות

      ניסיון רב בעיתונות ועריכת תוכן

      ניסיון באינטרנט

      התמצאות בתחום התיירות

      יכולת ניהול וארגון.

      idit.elnatan@keshet-tv.com


      ליסה פרץ, עורכת סגנון בחמש השנים האחרונות ובעלת מדור ברייטינג עוזבת את מעריב ותערוך את מוסף גלריה במקום העורכת המיתולוגית איריס מור.

      בהצלחה.


      כל מקומוני רשת שוקן ייערכו מתל אביב.

      עמית פוני שוצף וקוצף.


      VTV

      אמש הופעתי במקורות יודעי דבר של נעמי לויצקי בערוץ 1.

      דיברתי על מודעת האלצהיימר של מקאן אריקסון.
      (כות' ביניים: פר-סו-מות)

      אבל מה, בערב ראיתי את הכתוביות וחשכו עיני: דורית שרגל! לא פעם כי אם פעמיים!

      ל מ ה?


      הסרט סערת השילומים של אורלי וילנאי וגיא מרוז, שמעורר מהומה טרם שידורו מאחר שהמשקיע, נעם לניר, וועדת התביעות טוענים שהוא מסלף את המציאות, ישודר הערב, 21:00בערוץ 2 וב-22:00 ביס דוקו.

      מעניין לראות על מה המהומה.


      מקו?
      אם אני מסתכלת הבוקר על עמוד גלריה במהדורת האון-ליין, אני רואה שתאריכי הידיעות הם מ-28 באפריל, כלומר לפני יומיים.
      אבל אם אני נכנסת דרך העיתון המודפס, העניינים מתקדמים הרבה יותר וגלריה המודפס של היום עלה כבר אתמול בערב לאוויר.

      בלוגלנד

      לחצ חברתי על היחסים עם העוקץ ועל השאלה - מי פצח במתקפה על חוק ההסדרים?

       

      דודה מלכה מציעה פרויקט רטרו מקסים - שלחו לה את כתב היד שלכם, ותזכו למצוות. כלומר לפרסום.

      וגם המדור שלה (ליאת בר-און) הבוקר ב-24, מרושתת, על צווחת הגולשים ועל הצ'טים של פייסבוק, מדויק וטוב מאוד.

       

      והנה נמצאו בלוגרי פג'ו - כלומר אלו שיקבלו את המכונית החדשה לסיבוב ויכתבו על הטיול.

       

      פוסט שכתבתי בחייה לפני שנה על יום השואה שלי.


      לפני פיזור
      עוזבת את תפוז, למקרה שמישהו החמיץ אמש חלילה.
      אבל למה? כי דברים לא הסתדרו, מה לעשות.

      ומה הלאה? מקווה להרים כמה מיזמים עצמאיים שנדחו, ולעשות את מה שלא הספקתי עד היום.
      מעיין כהן במארקר כותבת.
      Nfc.

      אייס.

       

      והכי שוקינג הבוקר: ברפאלי מחליפה את אסתי גינזבורג בפוקס! אללי.
      אולי יש קשר קרמאטי בין הקריירות של שתינו.

       

      vlvtunderground@gmail.com

       

      דרג את התוכן:
        89 תגובות   יום שלישי, 29/4/08, 17:40

         

         

        אחרי תשעה חודשים כעורכת אתר תפוז אני פורשת, תוך הבנה הדדית עם הממונים.

         


        המארקר.
        Nfc.

        אייס.
        המארקר.

        דרג את התוכן:
          63 תגובות   יום שלישי, 29/4/08, 08:14
           

          אם וארבעה ילדים נהרגו בעזה. צה"ל לא מתכוון להתנצל. בינתיים. 

          ידיעות נוקט עמדה ברורה מאוד, הכי קיצונית: לא תעזור מכבסת המילים (ח"ח לענת מידן), אשמתנו ברורה.
          כותרת השער: "צה"ל: לא נתנצל החמאס אחראי"

          בע' 2 הכותרת מביעה עמדה נחרצת: "היום שצה"ל ירצה לשכוח"
          אפילו אורי אורבך, שמייצג צד שני מסכם ב"אנחנו מצטערים, לא מתנצלים".

          צה"ל לא מביע שום צער.

          מעריב מתייחס לטרגדיה רק בתחתית השער, כשהכותרת היא "הסתבכות"
          כיתוב התמונה המלווה את תצלום הפגנת ההמונים העזתים כשהילדיםהמתים נישאים על כפיים: "תקיפה מהאוויר של שני מחבלים חמושים במהלך פעולת גבעתי בבית-חנון הסתיימה במותם של ארבעה ילדים"

          אם מנתחים את המשפט, נראה שחסר לו האמצע: התקיפה החלה ב- והסתיימה ב-. מה קרה באמצע? מסתורין.
          הכותרת בע' 2 זהה: "הסתבכות ברצועה"
          כלומר, אין כאן ביקורת על צה"ל. מבין שני העיתונים ידיעות יוצא לוחמני יותר. וזה מפתיע, מאחר שדורותי, עורכי מעריב הכבר-לא-מאוד-חדשים ידועים בנטייתם החזקה שמאלה. לאן היא נעלמה?

          הארץ נוקט בגרסת הרגע, בואו נראה מה היה, למרות שגם הוא, כמו ידיעות מזכיר שצה"ל עוד לא שחרר, כדרכו, סרט המתאר את שאירע, משמע אין בו הוכחות חותכות לצדקתו.


          במדינה שבה הרב כדורי וכישופיו
          מככבים בעמוד הראשי בענק (מעריב, שישי), אין לתמוה כשמנכ"ל מודיעין אזרחי לשעבר, יצחק רט, מספר שהשטן הוא זה שגרם נזק למחשבים בפרשת הסוס הטרויאני, שבעקבותיה נאסר ושוחרר אחרי עסקת טיעון (ידיעות, 24).


          האוסטרי המטורף

          אב אוסטרי כלא את בתו למשך 25 שנים במרתף (וזו גרסת ווינט), אנס אותה בשיטתיות והיא גם ילדה כתוצאה מכך שבעה ילדים.

          כל דרך להתמודד עם סיפור הזוועות הזה בלתי אפשרית.
          אבל מה, הבוקר מתפרסם הסיפור גם ב-24, וחתום עליו דניאל בטיני. הסיפור כולו לקוח מסוכנויות ידיעות ומעיתונים זרים. בכתבה אין קרדיט אף לא לכלי תקשורת אחד. למה? גם במעריב מובא הסיפור וחתום/ה עליו ירדן מיכאלי, כתב/ת מעריב בברלין. אני משערת שעל אף קרבתו/ה היחסית לאוסטריה, גם הוא/היא לא יצא/ה את גבולות עירו/ה והסתפק/ה בכלי תקשורת עלומים.


          רעב כבד בישראל

          לפני הפסח נגנבו מאה טון שוקולד השחר העולה, ואילו במהלך הפסח נפרץ מפעל הבייגלה מאיר בייגל, ומאחר שלא נמצאו בייגלך, נגנבו התבניות היקרות לתוכן יוצקים את הבייגלה.


          צרות בכותרות

          "שחר של יום חדש?"

          (המגזין, על שחר פאר שאכזבה את מעריציה)


          פר-סו-מות

          ח"ח ענק לפרסומת החיסכון הפנסיוני של מגדל עם מבקרת האמנות, הדלי, המנקה וגיא פינס.

          מצחיקה, אינטליגנטית וקולעת.
          (רק שדנה רוטשילד לא תראה בכך לעג לנשים ממושקפות עם פס לבן בשיער).


          "יחסים וירטואלים
          האם גם לכם האינטרנט הורס את חיי המין?"

          (מח' הגהה: וירטואליים)

          אני חובבת גדולה של מוספי בריאות. מהם אני שואבת את השכלתי הרפואית הנרחבת, וכך יכולה לאבחן את כל הסביבה במחי סימפטום. נו, קראתי במוסף בריאות (אבל אני מנויה גם על מנטה!), ולכן אני יודעת.
          וכך, לאור הכותרת המצוטטת לעיל, הלקוחה מלבריאות מבית מעריב מוספים, דפדפתי במהירות האור לחפש את הכתבה המרשיעה. מצאתי אותה בטור צד ורוד בשלהי העיתון, טור שאלות ותשובות של הסקסולוגית גילה ברונר.

          מהסיפור הארוך עולה שגברת אחת, צעירה ונשואה מתלוננת על בעלה, המעדיף לסיים את זממו בעצמו במו ידיו, לאחר תשמיש המיטה עם רעייתו המוטרדת.

          אותה סקסולוגית מסבירה במי האשם: באינטרנט המספק לגברברים גירויים מיידיים, ובגלל שהם משעשעים את עצמם מולו ללא הרף סתם משעמום ולא מתשוקה.

          והשורה התחתונה:

          לזרוק את המחשב מהבית, והאינטרנט הוא חולירע.

          (טוב, זה לא בדיוק מה שכתוב, אני מגזימה, אבל לא בהרבה)


          זוכרים את ישיבת הממשלה במערה היפהפיה בבית שערים?

          מעריב (אושרת נגר לויט) חושף שהיא עלתה 190 אלף שקל (או 250 אלף לפי כותרת המשנה, מספר שאין לו גיבוי בידיעה).

          הפקת האירוע המרשים נמשכה שבועות ארוכים.
          האמת, לא חשבתי שהייתה זו התארגנות ספונטנית בה עלו השרים על הדיליג'נסים והגיעו מוכי זיעה למערה שטופה בקדחת המערות, בברחשים ובעכבישים ממיתים, כשהם מאירים את ישיבתם בנרות ריחניים משינקין. אבל כן, ההפקה הזו קצת יקרה מדי.


          נשים נשים

          אורלי ירקוני, מנכ"ל ביטוח ישיר, פורשת. ירקוני היתה אחת הנשים הבודדות שהשתתפו בכנס האינטרנט של דהמארקר באמצע החודש. זו הסיבה שנקשרתי אליה בעבותות. עכשיו יש פחות אישה מנכ"לית, ופחות אישה שיכולה להופיע בכנסים.


          TV

          ירון ידען בערוץ הכנסת.

          תוך כדי מתגלה ראש ממשלה חדש:
          החרדי שמואל פפנהיים, ראש הממשלה בפועל (כתובית המופיעה ממש בשניות הראשונות, לקצרי הרוח).


          לחם עבודה
          לאתר מוביל דרוש/ה מבקר/ת מוסיקה עם התמחות בפופ מצעדים. מישהו שמריה קארי, כריסטינה אגילרה ודומותיהן עושות לו/לה נעים.

          נא לשלוח קורות חיים או מעט מידע עליכם, עם ביקורת לדוגמה בת 400 מילה ל-
          popwriter@windowslive.com


          כדאי להיות אאוט סורסר?

          לא.


          לחבורת הגורסים בע"מ: כדאי שתגרסו את העיתון שאתם מדברים עליו ולא תגרסו את מסלול כשאתם מדברים על בן כספית, ולהפך.
          אינטרנט-אינטרנט, מסך קטן-מסך קטן, אבל רואים הכל.


          ניוזפלששש קורעים בקפה

          עדכון, 12:41: אבירמה גולן פתחה בלוג.

          התמודדות נעימה עם הטוקבקיסטים.


          לפני פיזור

          כנרת ובח"לה אכלו אצל גי סבואה בפריז (24, ידיעות) ב-330 יורו לזוג. עכשיו אני מבינה למה סבלנו כולנו מהאוכל הצרפתי. מה כבר אפשר להשיג ב-30-40 יורו לראש.

          ולקינוח צרות בכותרות: "נקודת הגי" - הו, השחיקוּת.

           

          vlvtunderground@gmail.com

           

          דרג את התוכן:
            51 תגובות   יום שני, 28/4/08, 08:15

             

            אני מצפה שהרעב העולמי הממשמש יעסיק את כל העיתונים מאלף ועד תו. העובדה שהעולם המתקדם, הטכנולוגי, הנאור, המתורבת והמאונטרנט, לא השכיל לפתור את הבעיה הכי בסיסית של מי שחי בו, מעוררת אימה.

            להבדיל מאתמול, כשהעיתונים עוד היססו, והנושא לא עמד בראש מעייניהם, מאתמול בערב הכותרות משתנות: גלובס הקדיש לנושא את שערו ואת העמודים הפותחים של כל חלקיו,

            והבוקר כל העיתונים עוסקים בכך בעמודיהם הראשיים. צריך לקוות שהמגמה תימשך, ושכותרות מופרכות לא יחליפו אותה היום ומחר ובעוד שבוע.
            ואפרופו כותרות מופרכות: ידיעות מתחכם בכבדות בכותרת בע' 2-3 - "האורז לבן המחיר מלא" - למה הכוונה? משחק מילים עם אורז לבן, אורז מלא (מה זה מחיר מלא?).

             

            זה הזמן שהעיתונות הכלכלית תוכיח שהיא לא מה שכותבים עליה, שהיא לא עוסקת רק בהאדרת העשירים ובסגידה לכסף, ותשקיע את כל מאודה בעיסוק אינטנסיבי במחירי האורז, במשבר העולמי, בדרכים לפיתרון ובניסיון לעזור למדינות המתפתחות, שהן יהיו הנפגעות הראשיות.
            תוספת, תיקון והתנצלות, שלישי, 29.4.8: שער Markerweek של 18 באפריל הוקדש לרעב בארץ ובעולם, וכך גם כל הגיליון עצמו, שהיה פרויקט מיוחד.

            כזכור לא ראיתי את עיתוני אותו סו"ש, מאחר שלא הייתי בארץ (תירוץ עלוב, אה?)


            יצא להם האוויר

            חיל האוויר מחדש את הטיסות באף 16 המסורטנים. הנימוק: הסיכון נמוך. אבל רבותיי, הרי זה בדיוק מה שנכתב בידיעות שלכם ביום בו פיצצתם כותרות בכל העיתונים! איפה הבושה?


            מוסר השילומים

            אך בסופשבוע דיברו אורלי וילנאי וגיא מרוז על סרט ההמשך למוסר השילומים, והנה היום בידיעות - "ארגון ועדת התביעות" העומד במרכז הסרט דורש לא לשדר אותו מאחר שנטען בו שהוועדה מחלקת כספים למקורבים. לא רק זה, גם נעם לניר, שהשקיע בסרט, משך ידיו ממנו, וכותב על כך בידיעות (Nfc קיבלו את הטקסט).
            (אגב, האורלי כבר הסירה את פדרבוש משמה. בידיעות עוד לא הפנימו).

            הכותרת הענקית בידיעות: "מוסר הסילופים".

            גם מעריב מסקר את המפנה בפרשה, אבל אחרת לחלוטין: הכותרת היא "סוגר את הברז", והיא מתייחסת כמובן ללניר המתנער.
            ובטקסט: "חילוקי הדעות בין לניר ובין צמד העיתונאים מפתיעים לנוכח מטרתם המוצהרת המשותפת: לתמוך בניצולי השואה החיים בישראל"

            לא שאני מפקפקת חלילה בדיווח האובייקטיבי של מי מהצדדים, אבל האם הדיווח הלוהט יותר בידיעות (כולל ביקרות צוננת של נח קליגר) כרוך בעובדה שהצמד התראיין למעריב וכותב שם מדור, והדיווח המאופק במעריב קשור לעובדה זו בדיוק?


            ב-24 יש כתבה על אישה מוכה
            שנחלצה מזרועות בעלה הטורף, ופתחה בחיים חדשים. או, אם להשתמש בלשון כותרת המשנה של הכתבה (סמדר שיר): "...מטפחת זוגיות מוצלחת..." הלו הלו - לא מדובר בציפורניים או בשיער. רדו מהתיאורים עתירי הספריי האלו.


            הבוז לשר הביטחון
            רב-פימאי וקצין שומה בכיר אהוד ברק, על שכינה את תא"ל מירי רגב "המדוושת העגלגלה" בעת מסע האופניים הצה"לי.


            אחרית הימים

            הארץ משבח את האתר של גלובס על שהאתר נגיש לבעלי מוגבלויות.

            אני מתה.


            חנוך מרמרי
            על חוק העיתונות המאיים לחרב את חיינו.


            מעריצים של פרופ' רפי קרסו?
            אולי תתבאסו לשמוע שהוא ייאלץ להסתפק רק בתואר ד"ר (לרפואה).


            איפה הווילה של האפיפיור?

            בגלריה התבלבלו בין האפיפיור לבין המשורר אלכסנדר פופ.


            לחם עבודה

            בבלינק מחפשים מנהל/ת פרויקטים שאוהב/ת אינטרנט ואנשים. אינטרנט ואנשים? זה הולך ביחד?


            דרוש/ה עורכ/ת במשרה מלאה לדסק חדשות nrg מעריב.
            שכר הולם. תחילת עבודה מיידית. ניסיון בעריכה - חובה.
            mefikanews@gmail.com


            אפרת רגב אפרתי, לשעבר העורכת הגרפית של רייטינג

            ובשנה האחרונה מעצבת גרפית בערוץ 10, עוזבת את תפקידה וכעת בודקת אופציות חדשות.

            efratregev@gmail.com
            הנ"ל מומלצת בחום. תודה.


            אתר אינטרנט גדול מחפש עורך/ת לתחומי המחשבים והטכנולוגיה, שגם מסוגל/ת להריח סיפורים ממרחק.
            רקע חזק בתחום - חובה.

            קורות חיים בצירוף דוגמאות כתיבה, נא לשלוח ל: editorco@gmail.com


            אבי זילברברג (עורך עובדה) מועמד להיות ראש מערכת החדשות של הארץ במקום רונן זרצקי שפרש.


            ניב ליליאן ממלא את מקומו של גל מור, כעורך ערוץ המחשבים של ווינט.


            בלוגלנד

            כך נראה הבלוג הפנימי של כלכליסט.


            סליחה על הדיליי הנורא, אבל ככה זה כשעורקים לצרפת במהלך החג:

            ד"ר עטרה פרנקל-פארן מנסה להסביר למה אין בלוגרים פוליטיים בישראל.


            ואילו כרמל ויסמן מרצה על הבלוגרים הפוליטיים שיש לנו (וידיאו).


            דבורית Vs מעריב

            קדם משפט יתקיים ביום 2 בדצמבר 2008 בשעה 15:00.

            לקד"מ זה ולכל מועד נדחה אחר יופיעו בעלי הדין ובאי כוחם. מאחר שהנתבעת הינה תאגיד, יופיע מטעמה אדם הבקי בפרטי הסכסוך (בנוסף על בא כוחה!) ומוסמך לקבל החלטות לגבי סיומו.
            הצדדים יערכו רשימת מוסכמות-פלוגתאות מוסכמת ויגישו אותה לביה"ד תוך 21 יום ממועד קבלת החלטה זו.

            הצדדים יגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים, שאליהם יצורפו כל המסמכים התומכים בהם.

            תצהירי התובע יוגשו תוך 60 יום ממועד קבלת החלטה זו.

            תצהירי הנתבעת יוגשו תוך 30 יום ממועד קבלת תצהירי התובע.
            ההחלטה ניתנה נכתבה ביום 14.4.8

            (והגיעה אתמול).

             

            מה עוד יהיה לנו במעריב עד סוף 2008?

            ראה"ש בלי שי לחג

            עוד סבב קיצוצים

            אזהרות רווח

            הפסד תפעולי
            רכישה כלשהי על ידי מאן דהוא?

            ומה יישאר לי?


             השיר של עמיר

            הגיטריסט סטיב ואי עם תזמורת Holland Metropole Orchestra מנגנים את "סלמנדרות בשמש" . הקטע נכתב ע"י ואי בתחילת שנות השמונים, עת זה היה נער רך בשנים בהרכב של פרנק זאפה. וההשפעה ניכרת.  


            לפני פיזור

            בהצלחה גדולה לשרת הביטחון החדשה (וההרה) של ספרד, כרמה צ'קון.

            (יסמין, מרוצה?)

             

            ויומולדת 100 לאד מורו.

            (מוזר שהסרט לילה טוב ובהצלחה לא מוזכר).

             

            הכותרת האורז המר, בה לא רק אני השתמשתי היא ע"ש הסרט של ג'וספה דה סנטיס.

             

            vlvtunderground@gmail.com

             

            דרג את התוכן:
              74 תגובות   יום שבת, 26/4/08, 11:49
               

               עוד פעם בוסקילה * שוב ימימה * again סקס והעיר הגדולה * והרב כדורי לנצח


              לידיעות יש את התמונות המרשיעות מהכור הסורי, ולכן אפשר לפוצץ אותן ע"פ כל השער החגיגי ועל 2-3.
              ח"ח לאורלי אזולאי (כך אני משערת) שהשיגה את הקלטת.
              בשישי בערב יש כבר גם למעריב תמונה.

               

              למעריב יש "פרסום ראשון" של סודות הקבלה של הרב כדורי, המהווה את מרכז השער.

              צמרמורת. כלומר חג-חג, אין מספיק חומרים, אבל הרב כדורי וקמעותיו?


              לא פסו חרציות מישראל
              ידיעות ומעריב מרפדים את גיליונות החג שלהם גם השבוע בלבן/צהוב הזה.

              כל כך קשה לצאת מהעיצוב השבלוני והשחוק הזה?


              אני מוטרדת

              האם יש רק שיפור במצבו של אייל פלד (מעריב) או שיפור ניכר (ידיעות).


              7 ימים

              "... פתאום, משומקום, הגיחה למסך הקטן אישה בשנות הארבעים לחייה שחיי המין של מתפרצים כמזרקה בעיצומה של עונת התיירות..."

              (יניב חלילי על סמנתה מסקס והעיר הגדולה)

              מה הקשר בין התפרצות מזרקה לעונת התיירות?

              הלאה:

              "שיערה פריך"? למה הכוונה?

              ועל סינתיה ניקסון:

              "... יוצא לי לראות אותה אחת לחודש בממוצע עושה קניות בסופרמרקט כאחרונת עוזרות הבית הלטיניות..."

              לא ידעתי שמי שהולך לסופר הן עוזרות בית לטיניות.

              בכלל, שבועיים רצופים (בשבוע שעבר היה זה ראיון עם שרה ג'סיקה פרקר, שהחמצתי מחמת שהייה בקרב הגויים) של כתבות על סרט המשך לסדרת עבר זה בעייתי מאוד. מישהו בשיווק/יח"צ לחוץ, ומישהו (בישראל) מוכן לתרום הרבה למאמץ המלחמתי.


              מי צייר את בעלי המדורים לתוך לוגואיהם, ובשביל מה בדיוק?


              ידיעות תל אביב

              "בגילו המופלג, השחקן המוערך טופול בן ה-72 הוא עדיין איש עסוק מאוד" (ג'ני אלעזרי)

              מה כל כך מופלג בגיל 72?

               

              עטרה אופק, בת בית יקרה, בכתבה על מכתב השמיניסטים הראשון.

              עטרה, מרוצה?


              7 לילות

              לא להחמיץ את הכתבה של יט"ב על הדרמות הטלוויזיוניות שלנו: כולם כותבים על מה שהכי קרוב אליהם, מערכות יחסים דפוקות, כאילו אין שום דבר אחר בעולם.


              שער לילות מוקדש למאיה בוסקילה, שתצלומיה במדים נטחנים כבר שבועיים תחת כל מקום ואתר. במעבה המוסף יש ראיון עם פול אוסטר. מה רע היה אם השער למשל היה מוקדש לו? או לסדרות הישראליות?
              איציק על הבילוי של רונה קופרבוים עם טור' בוסקילה בצבא.
              הכי מביך: הלעג שלה לעלמה זק המחקה אותה בארצנהדרת.

              גם דנה רוטשילד כותבת (בהמשך) נגד א"נ, וקובלת על הלעג לדמותה המתורבתת של אבירמה גולן. אני חושבת שדנה צריכה לבדוק את עצמה שוב: להיעלב מסאטירה זה קצת בעייתי, ונדמה לי שאפילו אבירמה לא אמרה שום דבר רע על החיקוי שלה.
              לדנה יש טענה מעניינת: קריאת ספרים והתעניינות בתרבות היא נחלת נשים מבוגרות/בודדות/ממורמרות/לסביות, ולכן יש סיבה ללעוג להן.
              אני דווקא לא רואה את הדברים כך, ולא נראה לי שהסיבה לעיצוב הדמות המדוברת היא לעג לצרכניות הקריאה.


              לא קצת פדיחקה ליוני בלוך שלא מכיר את הלהקה ואת דיזנגוף 99? בסך הכל יוצר נחשב, לא? מה עם קצת תרבות?

              והכי נורא: הוא מחפש את הסרטים הללו ב-Flix וב-YouTube. כלומר הרעיון של דיוידי מהספרייה, למשל, כלל לא עולה בדעתו.

              אבל יש פיתרון למצוקה של בלוך: ביום העצמאות הבעלל"ט אוטוטו, הכל יוקרן בערוצי הסרטים שלנו. אז שב תעשה לך יום השלמת פערים.


              ממון

              מוקדש לפרויקט מיוחד - ככה זה כשיש חולה מועד על הראש.

              שבעה עיתונאים נשלחו לעבוד יום אחד בתחום הסיקור שלהם. סוףסוף למושג "כתב שטח" (וזו גם הכותרת) יש משמעות.
              עד כאן הכל טוב ויפה. אבל מה, להתחיל לקרוא את כל שבעה הדו"חות - זה כבר יותר מדי עבורי. מה גם שלא מזמן נשלחו כמה עיתונאיות לעסוק במלאכות משונות כמו זבנות למשך יום אחד. כך שיש לי תחושת מיצוי מהנושא (שמקורו בעיתוני חו"לה). מה גם, שעם כל הכבוד, זה בדיוק כמו השירות הצבאי שעושה מאיה בוסקילה, עליו היא זוכה לקיתונות של בוז. בעצם אפילו פחות מזה. שהרי מדובר, כאמור, ביום אחד בלבד.


              מממעריב

              ממה יהיה? בסוף לא תישאר פרוטה לפורטה.


              מוסף שבת

              לא הצלחתי להבין - מה יעשו מאמיני הרב כדורי עם הדברים שכתב במחברתו? יתאמנו על מעשי הכשפים והמאגיה?


              גלובס

              "26,700 שקל לעובד בנק"
              כותרת ראשית בחמישישי.

              הכוונה כמובן לעלות, לא לברוטו אפילו.

              ומה הכותרת בעיתון המודפס?
              "כמה מרוויחים האנשים שהעבודה שלהם זה לספור כסף"
              זה בדיוק כמו לכתוב "כמה מרוויחים האנשים שהעבודה שלהם זה להקליד מילים בסיטונות" (קרי, עיתונאים).

              כמה פופוליסטית ומגמתית יכולה כותרת להיות?


              ידיעות שתקראו רק במקוראשון במקוראשון באיחור של כמה ימים (ככה זה כשמפספסים שבוע של קריאה רצופה)

              ברברה סטרייסנד ביטלה את השתתפותה בחגיגות השישים.

               

              דיוויד בקהאם ואשתו ויקטוריה רשמו את בנם בן השלוש לגן ילדים יהודי-דתי באל.איי.


              פר-סו-מות
              רדיו תל אביב וקבוצת שורשים רוצים לעזור לקשישים.

              במודעת עמוד מופיע קשיש יושב על מיטה, בשמו המלא: אמנון בן דוד.

              הכיתוב המחריד והציני הוא זה:

              "אמנן בן דוד בן 81 חולה באלצהיימר. אם הוא היה זוכר מתי אכל בפעם האחרונה הוא בטח היה רעב"

              (מקאן אריקסון). תגידו, אין לכם אלוהים? זה לא מצחיק, הבדיחה עם האלצהיימר והרעב, וגם, האם האיש אישר שימוש בתצלום שלו? בטוח לא. הוא הרי חולה אלצהיימר. האם משפחתו אישרה? ואם כן, האם יש להם זכות לעשות את זה?

              האם בן דוד באמת רוצה להופיע בסיטואציה כזו בעיתון?
              עדכון, שלישי, 29.4.8: מבירור עם מקאן אריקסון עולה שהתמונה לקוחה ממאגר תמונות, ושאין אדם כזה.

              ועדיין - צריך היה להופיע הסבר שמדובר בצילום אילוסטרציה.


              זמן תל-אביב
              חוגג 60 שנות פדיחות למדינה, ובשער אף כתוב - גיליון מרושל.

              השער הוא המילה שישים מוקפת בעיגול ותחתיה כתוב "מספיק בקושי!"
              ראשית, 60, כך לפחות מזמני - זה מספיק. לא מספיק בקושי.

              שנית, גם לחלטר צריך לדעת. על האיור חתום ליאב גוטשטיין, אבל התחושה היא שמישהו לקח דף איי 4, כתב עליו את הדברים ולאחר מכן העמוד נסרק וזהו.

              אני לא חושבת שזו הייתה הכוונה בהכרזה "גיליון מרושל" אבל זו התוצאה.


              סופשבוע
              גבי בר-חיים ואריק וייס מתחקים אחר שיטת ימימה ואחרי דמותה האניגמטית של המורה הבאר שבעית שהפכה לגורואית תל אביבית.
              כתבה דומה התפרסמה לפני שנתיים בדיוק בנרג'.

              תלמידה שלה, באותו נרג', כתבה סדרת טורים על לימודיה.

              והנה אחת מהארץ מ-2005

              אם בכתבה הנוכחית ממעריב כתוב "האוניברסיטה לא מוכנה לאשר אם אכן סיימה את לימודיה", הרי שבהארץ כתוב שיש לה אמ.איי.
              והנה עוד אחת מאותה שנה, מווינט.
              תשאלו אם כך, אז מה מחדשת הכתבה הנוכחית? לא נראה לי שהרבה. אבל החקרנים מוזמנים לתור אחר חידושים ותגליות. לי נראה שהכתבות הללו בנויות טלאי על טלאי, האחת שואבת מהשנייה. ומה הביא את אנשי סופשבוע לחזור עליה שוב? גל התעניינות מחודש בימימה?

              אני חושבת שאת השיטה מסכם שלמה ארצי במעריב: "אחרי כמה שנים הרגשתי שמיציתי, טחנתי מספיק, עכשיו אני עושה יוגה".

              יו גו, שלוימה. פעם ימימה, אחר כך יוגה, בשנה הבאה זן בודהיזם. אדם מחפש משמעות, למה לא.

              ומה, אולי שווה לנסות הימימאיות? לא, תודה. ערפול, סתימות ותחביר בעייתי זה לא כוס פטריית הפלא היוגית שלי.


              הפניה בשער מעריב

              כות: "כאן גרים בכיף"

              מש: "אורלי וילנאי וגיא מרוז מגלים: כך הפכנו לזוג"
              עכשיו קראו את הכתבה (אלון הדר), המדברת על פועלם ועשייתם האינסופית של השניים.

              כך הפכנו לזוג? בחלום. כן, הם מודים סוף סוף, אחרי הכחשות לא מעטות שהם ביחד, אבל דיווחים על זוגיות? ממש לא. אבל מה, אנחנו מוכרים עכשיו את סרט ההמשך שלנו, "מוסר השילומים - היום שאחרי", לא נושא סקסי במיוחד, בעיקר לא אחרי הסרט הראשון, שהיה לפני שנה, כך שאין ברירה אלא להוציא את נשק יום הדין: שני אנשים נשואים מפרקים שתי משפחות ועוברים לגור ביחד. ועוד שני לוחמי צדק חברתי שיעלו למען כל העולם על בריקאדות. לא קלאסה?


              לחם עבודה
              יהודה נוריאל כבר לא עורך בסופשבוע (השבוע אפשר למצוא אותו כותב בזמן תל אביב)


              בלוגלנד

              כך תעשו כסף מבלוגים.

              לא בטוח עד כמה כל השיטות האלו ישימות לישראל, אבל מי שיכול - בכיף.

               

              עוד פרק על פריז בחייה.

               

              קיבלתי להפיץ עצומה הקוראת לחוק רשיון הורות. עכשיו, הרי זה רעיון תיאורטי שלי מזה שנים רבות, אלא שאני יודעת שהוא בלתי ישים בכל צורה שהיא. כתבתי על כך, הבאתי את דבריה של נעמה כרמי, וכן הלאה, ובכל זאת, הנה צצה העצומה.
              והנה בשידור חוזר הקטע בנושא מאצבעות 4.4

              רישיון להרות או רישיון להרוג

              נעמה כרמי כותבת שאי אפשר להסדיר רשיון להורות.

              ודאי שאני יודעת את זה. אני יודעת כמה הנושא בעייתי מהיום שעמדתי על דעתי. אני פשוט מרגישה חסרת אונים - איך אפשר למנוע את הטרגדיות מבעוד מועד? איך אפשר למנוע מחלאות אדם להפוך להורים? איך אפשר למנוע אונס של ילדה בת שלוש על ידי אביה במשך שמונה שנים. איך אפשר היה למנוע מאישה לאנוס את שני בניה. איך?

              אני לא חושבת שלנעמה יש פתרונות לבעיות האלו. המדינה, כך מתברר, לא יכולה להגן על חלשים וחסרי ישע (קרי: ילדים) מפני מי שבזכות העובדה שנחנו באיברי רבייה ילדו אותם ומתעללים בהם.
              נעמה כותבת:
              הרי הרעיון של זכויות אדם הוא שהן מגיעות לנו בתוקף היותנו אנושיים; לא כי אנחנו עונים לקריטריונים.
              ומה לעשות שאותם הורים מתעללים אינם אנושיים? אנושי הוא לא רק מי שנחן באפידרמיס הנכון. אנושי הוא מי שמתנהג כבן אנוש, וההתנהגות של כל ההורים המתעללים היא של חיה רעה, של מפלצת.

              יהונתן משיב לנעמה.


              מח' הגהה

              צווארון (לא צוורון) - מקוראשון, כלכלה, 4.

              בטבלה באותו מדור, המנסה לבדוק כמה נותנים אנשים כמתנת חתונה, יש קטגוריה המכונה "הסביבה הרוסית". מה זה? קשה להגיד יוצאי רוסיה? והאם יוצאי רוסיה באמת מאופיינים חטיבה אחת בענייני מתנות?


              "מדובר בנוסחאות סודיות...חלקם בכתב יד, חלקם בלחישה"
              נוסחה-נקבה. מכאן - חלקן (מוסף שבת, כתב ידו של כדורי, אבישי בן-חיים)


              לפני פיזור

              נחמד לחזור, קשה להתניע.

               

              vlvtunderground@gmail.com

               

              דרג את התוכן:
                35 תגובות   יום חמישי, 24/4/08, 15:46

                 

                היי היי, מה הסיפור? 11 מעלות בפריז הלילה, 38 בתל אביב?

                מי יכול לסבול את זה (זהו, חזרתי, אפשר להמשיך לקטר)?

                #

                בגלל כל מיני חישובים לא נכונים, חיכתה לי בבית ערימת עיתונים. נטייתי האובססיבית היא להתחיל לנבור בהם לאחור, כאילו לא הייתי בחופשה של שבוע.

                אבל אעצור את עצמי מלעשות את זה.

                #

                רגע, למה אף אחד לא טרח לעלעל בעיתוני החג ולשגר דבר מה? לא יפה.

                #

                מרגל חדש? מה, לא מספיק לנו פולארד (שאמר: "מי זה? לא מכיר") אחד על הראש? עוד בכייה לדורות עכשיו (אה, אין מספיק זמן לבכות דור שלם, האיש, בן-עמי קדיש כבר בן 84.

                 #

                מעריב שלח לעובדים מכתב הסבר על קציר השי -לחגים. ברור שמשכורות הבכירים יכולות היו לספוג את העלות, אם רק היו רוצים. עכשיו, מה עם משהו סמלי במקרה שכזה? לא יותר עדיף כדי לשפר את האווירה?

                (וברור שאני מודאגת מחמת פיצויי המתמסמסים במנהרות קרליבך).


                לחם עבודה

                כתבה לי מישהי בחג:

                לחשבונפש שלך  תוסיפי בבקשה את העובדה הבאה:  "לחם עבודה" שינה לאנשים (לי, למשל) את החיים, ופתח בפניהם דלתות רחוקות ונעולות. אני מעיזה להרחיק לכת ולהגיד שאת משפיעה על כל שוק העבודה התקשורתי. מחפשי העבודה יודעים שיש להם איפה לחפש, ולא זקוקים לטובות של חבר של חבר או שליחת קו"ח על פני המים. גם המעסיקים יודעים את זה, ואולי ערכם של העובדים עולה בעיניהם - כי האופציות האחרות גלויות יותר מבעבר.
                שמעתי אותך לפני כמה שבועות ברדיו, יובל אברמוביץ שאל אם את חושבת ששינית משהו בתקשורת (לא זוכרת ניסוח מדויק) וענית בהיסוס. מהפינה השולית שלי  נראה ששינית הרבה. שלא תביני לא נכון - ברור שזה לא הדבר הכי חשוב בבלוג וכו' - רק רציתי להאיר את הזווית הזאת.
                אז יאללה, פרגני לעצמך איזה קרואסון עתיר חמאה ותיהני מהחופש.

                פרגנתי וזללתי.


                למגזין נשים גדול

                דרוש/ה עורך/ת

                בעלי ניסיון בעריכת טקסט

                לעבודה במשרה מלאה.

                קורות חיים למייל:

                Koroth@walla.co.il


                לפורבס ישראל דרושים
                כותבים מוכשרים, יצירתיים, סקרנים וחרוצים. ידע וניסיון בכתיבת סיפורים כלכליים יהווה יתרון.

                אנא שלחו קורות חיים ודוגמאות כתיבה לא ערוכות ל-boazb@forbes.co.il

                ארגון תקשורת גדול
                מחפש עורכי הום פייג' לאתר אינטרנט חדש.
                דרישות התפקיד: ניסיון קודם בעריכה, רצוי אינטרנטית, יכולת עבודה בצוות, מוטיבציה וראש גדול.
                העבודה במשמרות, משרה מלאה, באזור תל אביב.

                קורות חיים:
                noamres@gmail.com


                שכחתי משהו/מישהו בלהט החופשה? תזְכרו אותי בלי היסוסיישן.


                אורי ברקוביץ' הוא עורך אתר TheMarker IT, לאחר שערך את ערוץ המחשבים בנענע10, והיה כתב לענייני אינטרנט במעריב.


                בלוגלנד
                עוד בלוג ביקורת תקשורת ספורטיבית פלש לחיינו.


                לפני פיזור

                את כל הרשמים מהטיול פלאס תמונות אעלה (בהמשך) ללחיות את חייה.
                הנה כמה תמונות.
                פה הגדרת הבלוג לא מתאימה לכך.

                 stay alert

                 

                vlvtunderground@gmail.com

                 

                 

                דרג את התוכן:
                  23 תגובות   יום שני, 21/4/08, 01:11

                   

                  תערוכת צילום-עיתונות על גדר הלוקסמבורג * מטנפים את סרקוזי בשער


                  קורייר אינטרנשיונל, שבועון פריזאי המתרגם ומפרסם מובאות מתוך 900 עיתונים מרחבי העולם מכנה תיקון: את השנה של סרקוזי כ"משוגעת" בשערו.
                  מתארים לעצמכם שער ישראלי מקביל?

                  והנה, מתברר (בבלוג העורכים) שבפברואר סירבה חברת התחבורה הצרפתית RATP לפרסם שער אחר על אודות סרקוזי:

                  View from Madrid: Sarkozy, this big sick guy

                  אני מתארת לעצמי שגם השער הנוכחי לא יחובק על ידי RATP, ומבינה שלקורייר יש אובססיה סרקוזית.


                  מידנייט אקספרס

                  מוצאי שבת, מזג האוויר בקרטייה לטאן סביר. האוויר בהיר וקר, ותיירים ומקומיים מסתובבים בתערוכת צילומי עיתונות - המיטב שבמיטב - המזכירה נשכחות: רגעים קטנים וגדולים של האנושות בעשורים האחרונים.

                   

                  הלו הלו, מה קרה לך, השתגעת? מה תערוכת צילומים באמצע הלילה? איפה את חיה?

                  אה, הנה לכם ראשי ערים ואוצרים, רעיון מעולה: על הגדר הירוקה של גני לוקסמבורג מתוחה תערוכת 30 שנות פוטו ז'ורנליזם, תצלומים מכל העולם, רגעים שהבהבו לרגע בדפי העיתונות ונשכחו לכאורה.

                  לה פיגרו אסף אותם, את התצלומים, והעמיד תערוכה על הגדר.

                  (אפשר להעביר את התמונות עם החצים) - מהמפלים בוויטנאם, דרך הילד האתיופי העירום המשוח בצבעי מלחמה, ההמונים הצובאים על באר חרבה בהודו, השוטרים הלונדונים החותרים נגד הזרם, החייל הבוסני בקרח, הזיקוקים בונציה, הנזירים ברוסיה, ועוד.

                   

                  אין שעות פתיחה וסגירה, אין דמי כניסה, אין תורים מעצבנים ואין קירות מוזיאון או גלריה קלסטרופוביים.

                  מ-15 באפריל עד 15 ביולי.


                  לפני פיזור

                  איך קוראים פה (לא יודעת אם זה רשמי, או מקומי כזה) לחנויות הפיצ'פקעס, שמונצעס וכל מיני שכיות חמדה חמודות כזהכאילו?
                  - Petite Merde

                   

                  vlvtunderground@gmail.com

                   

                  דרג את התוכן:
                    37 תגובות   יום ראשון, 20/4/08, 09:57

                     

                    בצרפת (בפריז) מכנים את השמאלנים "גוֹש קוויאר", יענו שמאלני קוויאר, כלומר אלו שמפטפטים על השמאל ונגזרותיו כשהם מטפטפים נוחות בורגנית בקוקטיילים שבעים.

                     

                    ואיך נקרא להם בישראל?

                     

                     

                     

                    דרג את התוכן:
                      10 תגובות   יום שבת, 19/4/08, 09:31


                      X, פעם פועלת טלוויזיה שחוחה, במעשייה לכבוד חג החירות,
                      בעקבות הכתבות על אודות רפי רשף ואלי יצפאן

                       

                      הילדים המוכים הם כבר מבוגרים. הם עובדים בתקשורת וסובלים. בניגוד לדעה הרווחת, הם לא עושים את זה בכדי להתפרנס. הם היו יכולים להרוויח את לחמם גם בחוץ, אבל השמש המסנוורת, אורה הקופח של התאורה, הפנסים הדולקים, האור האדום במצלמה והאקשן מאחורי הקלעים עושים להם את זה. הם רצו את זה. הם בחרו את זה. והם משלמים עד עצם היום הזה.  

                      עבודה מול טאלנטים דורשת עצבי ברזל. הטאלנטים רגישים לכל דבר קטנטן, אבל רק כשזה נוגע ישירות בהם. המוטו בדרך כלל: "אני עברתי את זה - ועכשיו תורכם". בדרך כלל אין דבר רחוק יותר מהאמת. שרשרת המזון טוחנת לאט, ולא רואה צדק ממטר.

                      המגיש השרמנטי מגיע שעה לפני העלייה לשידור, לוקח משכורת יומית השווה בדיוק לזו החודשית של התחקירן. אותו בחור צעיר שהגיע לעבודה שעתיים לפני הטאלנט, וילך הביתה שעות רבות אחרי שיורידו מהאחרון את האיפור. כשהכוכב ישב לאספרסו כפול בבית הקפה החביב עליו התחקירנים, המפיקים, העורכים, מנהלי ההפקה, המתרגמים, הצלמים, הסאונדמנים - כל האנשים הקטנים מאחורי האגו הגדול - ימשיכו לעבוד. ולספוג.

                      זה שהטאלנט לא שם לא אומר שרוחו אינה מרחפת מעל פני ההפקה. הם לא חייבים לצעוק בשביל להשפיל. הם גם לא חייבים להיות טאלנטים מוכרים. הם חשים שמותר להם לומר הכל, כי הם הגיעו לעמדה בה הם לא רואים אף אחד ובוודאי לא סופרים איש ממטר. הסכומים שמשלמים להם (כן, בדולרים) מסנוורים את עיניהם. הסוכן שלהם אומר להם חמש פעמים ביום שהם יפים וחכמים וכולם מקנאים בהם. הם בטוחים שרודפים אחריהם ( זה רק ברק פכטר, תרגיעו, במילא התמונה שלכם לא תיכנס לעיתון. אתם לא בר רפאלי) ושבכל יום יוצא מבית ספר לתקשורת/ גל"צ/ סוכנות דוגמנים האיש שינסה ויצליח לגזול מהם את הקריירה למענה עמלו, לכאורה, כל כך קשה.

                      הלוואי וזה היה נכון.  הטאלנטים פה כדי להישאר. תחקירנים באים והולכים, מפיקות חוטפות התמוטטות עצבים, עורכים מתקדמים מעלה והצדה בשרשרת המזון, אבל הטאלנטים לא הולכים לשום מקום. הם תמיד יהיה כאן. הם ישאלו שאלות קיטבג (אולי תקראו את התחקיר במקום?), יתעכבו על הפרטים הכי לא חשובים, ירשו לעצמם לדרוש כל דבר, גם המופרך ביותר (אין ילדה יתומה אתיופית ממשפחת מצוקה המתגוררת בשדרות? תוכיחו!), ולעד יאמינו שהם הכי חכמים, מצחיקים, מעניינים ושחיי האהבה והמשפחה שלהם ראויים לפרסום, אזכור והנצחה.

                      "המערכת" מבחינת הטאלנט היא כלי שרת. הילדים המוכים הם המשרתים, והוא המלך. לילה, שבת, חג או מועד? היה זמין. הטאלנט יכול להתקשר. אולי הוא לא זוכר איפה הוא החנה את הרכב שלו ( 4 על 4 ,לא חשבתם אחרת) בחניון. אולי הוא שכח מה הכתובת שלו בבית. ואולי הוא סתם רוצה לשתף.  

                      לכבוד חג החירות, נשואה מכאן ברכת חג שמח לכל העבדים, הילדיםהמוכים, האילמים והמדוכאים.  
                      זכרו: אין מחיר לחופש
                        

                       

                      X, שיצאה לחופשי

                       

                      דרג את התוכן:
                        10 תגובות   יום שישי , 18/4/08, 12:35

                         

                        פוסט אישי מפריז בלחיות את חייה. לא קשור לתקשורת, מצטערת.

                         

                        דרג את התוכן:
                          47 תגובות   יום חמישי, 17/4/08, 04:28

                           

                          אני טסה הבוקר.

                          לפריז. לשבוע. לחופשה.

                          מתה מעייפות. רוצה לנוח, לטייל לסנטר' פומפידו ולחפש מציאות בל'האל.

                           

                          לוקחת מחשב (אינטרנט - 8 יורו ליום), לוקחת העיתונים של היום אם יגיעו בזמן, ונראה, אם יהיה לי משהו חשוב להגיד, אגיד. בקנה מחכים 2 פוסטי אורח. אעלה אותם בבוא העת.
                          אז בינתיים,

                          בון ווי(ט) או בונסואר

                          בונז'ור או אווק פלז'ור

                          תהנו פה בפסח, עם המצות והתלושים,
                          ואני אמריא אל על, לבלות עם הגויים.


                          חלם זה פה

                          המענה הקולי של חברת התעופה הלאומית, לרגל חגיגות השישים למדינתנו המשגשגת:

                          "אל על שלום, שדרגנו את מערכת ההזמנות. זמן ההמתנה עלול להתארך".


                          המלצות
                          לכל מיני מקומות סופניים יתקבלו בברכה.

                          הצעות ל(עוד)פוסטי אורח, נאצות וברכות - בשמחה.

                          הג'ימייל איתי באש ובמים, ואף בשמיים.


                          בפרספקטיבי

                          דברים שרואים מכאן לא רואים משם -
                          (תצלום הדוכן בתגובות פוסט הקודם, תודה לסלים)

                          עיתון הסטודנטים של החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, מתפרסם ראיון איתי. הראיון נערך בבהילות לפני כמה חודשים, ומאז הוא בעבודה. העיתון.

                          תודה לאל, הוא יצא לאור ואמש גם הגיע אלי.

                          הראיון בסדר גמור, עם נגיעות צובטות וליריות (למעט קפיצות זמן קלות פה ושם), אבל לא נורא.

                          תודה רבה לשירה הרץ, המראיינת.
                          (רציתי לסרוק, לא הספקתי).

                           

                          פוסט השי לחג ממשיך להתעדכן. מה שקראתם אתמול בבוקר שונה ממה שתקראו היום.
                          עדכון, שישי, פריז: הפוסט ממשיך להתעדכן גם מכאן.

                           

                          יאללה ביי

                           

                          vlvtunderground@gmail.com

                           

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה