כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    ארכיון : 5/2008

    63 תגובות   יום שבת, 31/5/08, 13:48
     

    אחרי שמעריב הצליח להביא בחמישי תמונה של טלנסקיל'ה מהמטוס, לפני ההמראה, ידיעות משווה לכאורה, ובשישי יש תצלום שלו בשדה התעופה בניו יורק (דניס קלארק). אבל אופס, במעריב אותו  קלארק, הפעם עם קרדיט לניו יורק פוסט, חתום על הצילום גם פה.

    אז לאן נעלם אבי אשכנזי, כתב/צלם מעריב שהיה על המטוס לכאורה?

    האם רק עלה על הטיסה ולא המריא איתה? האם מישהו אחר צילם את טלנסקי על המטוס אבל אשכנזי היה חייב לקחת קרדיט? לא, לא הגיוני. האם קיבל אישור עליה למטוס לצורכי צילום בלבד? עוד יותר לא הגיוני.


    העלו לה את השתן לראש

    כשראיתי את צופית גרנט על שער 7 ימים התפללתי חזק שהמילה שתן לא תופיע בכותרת המשנה.

    נכשלתי בגדול: "...כוס השתן שרדפה אחריה עד שם..." ובהמשך, איך לא, כותרת בינתיים, "כוס שתן מיתולוגית" על אותו אירוע מלפני שמונה שנים בתוכנית מילקשייק.

    לו אני גרנט, הייתה מתנה כל ראיון שלי בכך שהמילה שתן לא תופיע בו.


    הכתבה של רוגל אלפר על העיתונאים המתים.
    מונחת ככה, בנוןשלנט, לצד הידיעה על אשפוזו של טומי לפיד.


    עירית לינור
    התראיינה לגואל פינטו לווינט, בעקבות התרגום שלה את אהבה ודעה קדומה של ג'יין אוסטן. בפעם הקודמת שהתראיינה, זה היה בעקבות משמורת - ראיון אימייל ל-24 (לא היה קרדיט לראיון, אבל אפשר היה לחוש בעקבות המראיין, ודי לחכימא).
    בנובמבר 2007.

    לינור לא חוטאת לעצמה ולמציאות כשהיא מגדירה עצמה "עקרת בית צפונית", אבל לשמחתי היא עצמאית ומפרנסת את עצמה, מה שמביא אותי למחול לה על הרבה דברים.

    פינטו כותב:

    "גם אם נקבל את ההצהרה של לינור שדארסי הוא ה-גבר צריך לקחת בחשבון שמדובר בגבר בן 200, שבוודאי אין שום קשר בנו לבין גברים בני זמננו".
    באמת? אין שום קשר בינו לבין הגברים בני זמננו? מה ההבדל בדיוק? אילו תכונות חדשות ונאצלות יש לגברים בני זמננו?


    אדם
    ביודעי דבר או שניים על אדם ברוך תהיתי אם מי מהסופדים יזכיר דבר או שניים.

    מתברר שרון מיברג, כמתבקש:
    "ניכר בו שהיה שמח לוותר על הגופניות. לפחות על אוכל. זה דחה אותו. דברים אחרים שהיו קשורים בגופניות לא דחו אותו כלל, כפי שהבנתי אחרי כמה שנים. ישבנו כל זמן שהיה זקוק להתפרק מהאנרגיה של מוסף חדש, ואז הובלתי אותו לאיזו סמטה בעיר. 'יאללה רון, תודה', והיה לוחץ את זרועי. כאשר נפל לי האסימון רינו צחק ממני שנה שלמה".


    עדי שטראוס
    מתראיין לנווית זומר בממון של ידיעות, ראיון ראשון מ- 94' (אז התפרסם ראיון ראשון ואחרון עד כה איתו). למה מתראיין? כי הוא מנדל"ן ויוזם. עכשיו, ציפיתם לקרוא לכלוכים משפחתיים? אין מצב. הדבר הכי מסעיר בכתבה הוא הכותרת שלה: "אני הבן המאושר". 
    וסאבטקסט: אני מאושר, האחיות שלי לא.

    מעניין איך קיבלו את הכותרת במשפחה. בווינט יש קמצוץ ממנה.
    המשותף לע' ולי: "אני ממש לא ילד שמנת" (גמ אני).
    והשונה: "יש לי פאשן עצום למזון" (לי לא).


    תשובה בירוק

    ב-נרג' התפרסם סרט הדמיה על פרויקט תעלת הימים, כולו פרי יחצ"נות של היזם, יצחק תשובה. תרומת המערכת מסתכמת בארבעה משפטי פתיחה יחצ"ניים, כולל המוטו "כשתשובה מפריח, זה בגדול". ומה עם ההשגות הרבות של הידרולוגים, גיאולוגים ומומחים סביבתיים על תועלת הפרויקט להצלת ים המלח? יוק. ומה עם שאלות ביקורתיות, או איזושהי עבודה עיתונאית? יוק. כשתשובה מפריח, זה בגדול.
    עדכון: מתברר שבהמשך התפרסמה בנרג' כתבה בנושא, והיא כוללת גם מעט ביקורת.


    מה יהיה עם העיצוב של העיר?


    "אנשי ספר וסלבס" נשאלו איזה ספר היו רוצים שייכתב ועל ידי מי. את שמות המבקשים והמבוקשים לא תצליחו לקרוא בשום אופן בגלל הפונט, הצבעים הלא קריאים, תזוזת לוחות הצבע (טוב, זה לאורך כל העיתון)  והעיצוב שעושה הכל כדי להקשות על הקוראים.

     

    ואי אפשר לקרוא גם את הכתבה הצבעונית על הלונה פארק. פשוט לא.

    ומה יהיה עם עלגות העורכים?

    כות+משנה לפרויקט הזה:
    "הספר שלא היה שם
    אבל הייתם רוצים שיהיה. הסופרים, משוררים, אנשי ספר וסלבס של המילה הכתובה מפנטזים על הספר שהכי היו רוצים שיהיה, ומי הם היו רוצים שיכתוב אותו
    "

    או, כות' המשנה על אדם ברוך:

    "אדם ברוך היה אחד מגיבורי חייו של איתמר בן-כנען"

    נחשו מי הנושא של המשפט הזה, וחייו של מי חשובים.


    תרבות מעריב

    לא תאמינו מי הצטרף לשורת הכותבים של המוסף: עמנואל מיברג, סן פרנסיסקו.

    כן, בנו של הרון כותב על אבודים, העונה הרביעית. כמה בני תשחורת זוכים לכבוד הגדול?

    תלוי מי הם.


    G

    "עלו על סרטון" - לגמרי צרות בכותרות (על סטארטאפיסט אחד)

    ואילו עיצוב הכפולה הראשונה, הכוללת רק כות+מש נראית כפרסומת לכל דבר. חבל. אין שום סיכוי להבין שזו פתיחה של כתבה.


    נשים נשים

    מלך בחריין מינה יהודייה (וגם אישה) לתפקיד שגרירת ארצו בארה"ב. קבלו את הודה נונו.
    הקהילה היהודית באי היא הקטנה בעולם: 37 איש.
    (אורלי אזולאי, ידיעות).


    7 לילות

    גון בן ארי על ירונה כספי, פותח על אמנים ישראלים שבאים "ממקום של". ומי הראשון בדוגמאות? אלון גל. האם מקומו של גל עם מאיה בוסקילה ואביתר בנאי?


    גילוי נאות

    תערוכת הציורים של ערן וולקובסקי זכתה לכתבונת בגלריה של חמישי, פלוס הפניה בשער.
    זו התערוכה היחידה הזוכה להרחבה ולשני תצלומים ממנה, מתוך עמוד שלם של תערוכות חדשות. אני מוכנה לקבל את הקביעה (סומכת על דנה גילרמן) שזו התערוכה החשובה ביותר של השבוע, ואין שום סיבה שלא נקרא על כך, ובהרחבה. מה חסר?
    גילוי נאותצ'יק:
    וולקובסקי הוא העורך הגרפי של הארץ כבר שנים ארוכות.


    מה קורה במודיעין?
    מתברר שמלחמת עולם מתנהלת בין עו"ד אמנון מרחב, המועמד לראשות העיר, לבין יקי בז'ה, שכותב בלוג ביקורת על הזירה הציבורית שם. בז'ה קיבל מכתב איום בתביעת דיבה מיועץ התקשורת של מרחב, איציק גרפל.
    מתברר שזה אופנתי, מכתבי איום וכתבי תביעה נגד בלוגרים.
    עדכון, ראשון, 01:00, תגובת איציק גרפל:
    "חטאי היחיד הוא ככל הנראה שהתגייסתי להעמיד את שירותיי לטובת מועמד פוליטי - אמנון מרחב. רק 'אתמול' בז'ה זה חלק לי מחמאות על היותי 'אור לגויים' ואיש מקצוע מהשורה הראשונה, והנה "למחרת" הוא מתהפך ב-180 מעלות רק משום שעברתי למחנה של שנוא ליבו. שמורה בידו הזכות להסיר עד יום חמישי שני מאמרים נקודתיים, בהם הכפיש אותי והוציא את דיבתי רעה, באותו שבוע שבו הצטרפתי לאמנון מרחב כאיש תקשורת".

    ומוסיף הרבּע גדי שמשון:
    "ראוי לציון שבפעם הראשונה אני רואה שהחבר'ה במודיעין ממש יודעים מה ההבדל בין פוסט לבלוג לפורום. כבוד. חייבים להודות. 
    זו התנגשות של יקומים מקבילים בקלושמרל (גגלו ותדעו) מבחינתי, כל הסיפור הזה. מרחב היה העו"ד של מיכל מירון-שקד בתביעת דיבה שהגשתי נגדה (הסתיימה בפשרה לשביעות רצוני שאיני רשאי לפרט כאן), ובתקופת החלפת המכתבים המפחידים גיליתי בתוכי רגשות מורכבים להפליא כלפיו, שמפאת הנימוס לא נחזור עליהם כאן. גרפל ערך אותי לפני שני מיליון שנה, ונדמה לי ששני הצדדים נפרדו אז כידידים. בכל מקרה, כמי שמכיר את שני הצדדים של אירועים כגון דא, איום בתביעה כלפי בלוגר בזמן מערכת בחירות מוניציפאלית יותר משהוא מאיים ומסיר סכנה מהמועמד שלך, רק מלבה את האש ויכול לפגוע בך-עצמך.

    אני משער שכולנו, ברמות שונות של ציפיה, נחכה לראות מה יהיה בסוף הפרשה הזו. הפוליטיקה המוניציפלית בישראל היא כמו זו הלאומית, רק עם פחות קישוטים בכחול לבן, ולבי לבי לשופט שייאלץ לקרוא בוודאי עשרות פוסטים, הודעות פורום ותגובות".


    בלוגלנד

    ומה עם הבלוגייה של ערוץ 10?
    דווקא הגנתי עליה וטענתי שזה לא סתם אקט שיווקי בכנס הבלוגרים הפוליטיים האמריקאיים שהתקיים באוניברסיטה באפריל האחרון, האם טעיתי?

    תשעה, סליחה שמונה (צ'יקו מנשה סגר את הבסטה השבוע) בלוגים יש שם, ורק אחד פעיל למדי, זה של רביב דרוקר.

    כל השאר כותבים לעתים רחוקות:

    שרון גל: 27 במאי, 13 באפריל, 29 בינואר.

    רן ליאור: 4 במאי, 13 באפריל, 17 בפברואר.

    אילן גורן: אחרי פתיחה מבטיחה יחסית, 2 פוסטים בלבד בחודשיים האחרונים.

    נדב פרי: פוסט אחרון ב-25 בפברואר.

    אביב פרנקל: 1 במאי, 8 באפריל.

    טליה פלד קינן: שני פוסטים במאי, שני פוסטים במרץ.

    האם גיל תמרי וחיים אתגר ישאו יחד עם דרוקר את נס הבלוגייה?
    מה עם מיקי, יעקב, קירשנדון, יחזקאלי, ברוך קרא וכן הלאה?


    ועוד דבר מה בעניין ייגרגייט

    "עד מארס 2007 מן לא נהג לקרוא בלוגים", כך בכתבה. תרשו לי לפחפח ולפקפק בגדול.


    לחם עבודה

    מזכירה את תת המדור הקבוע המחודש שנמצא תמיד בין הפוסט האחרון ללוגו הבלוג.

    בכמה אתרים מצוטטת ההודעה לעיתונות מ-29 במאי, שיוסי לובטון, לשעבר סמנכ"ל הוט, ימנכ"ל את באומן במשותף עם משה גאון
    אלא שבידיעות של אתמול, 30 במאי, נווית זומר מספרת שגאון יפרוש ממנכ"לות המשרד לטובת התפקיד שהוריש לו אביו: יו"ר גאון אחזקות. אפשר לעדכן את הידיעות שמבשרות בכותרת המשנה על המנכ"ול המשותף.

    מה נסגר עם הקרדיט לעורך 7 לילות, עדי גולד? שבוע כן, שבוע לא?

    זה המוסף האחרון שקרינה שטוטלנד מכהנת בו כסגנית של גולד. פניה מועדות, כפי שנכתב (פה לראשונה, אבל מי סופר), לעריכת זמנים מודרנים.
    ומכאן אפשר להבין: עדי גולד מחפשת סגן/ית.


    שרון סטון מתגלגלת

    הידיעה המסעירה של היום: שרון סטון לא תככב בפרסומות של דיור בסין, בגלל התבטאות אומללה שלה: רעידת האדמה קרתה שם, כך אמרה, בגלל קארמה רעה, והתכוונה ליחס של סין לטיבט.
    אמממ, מזכיר משהו?
    הומואים? רעידת אדמה? בניזרי?


    סיקסק, פעם אחרונה
    צג יכול להתנחם בכך שהסיקסק זכה במקום הרביעי וב-7.5% מהקולות.


    מח' הגהה

    * "70% מהמרואיינים טענו שמספר השוטרים ברחובות ובמקומות ציבוריים לא מספיקה" (הארץ, 5)


    * "בין שני אבי הטיפוס הקיצוניים הללו..." (ניב שטנדל, נרג')

     

    * "אנחנו נוסעים לאוסקרים תקוות הדורות ושבים לוזרים" (רון מיברג על אדם ברוך, סופשבוע) מה????


    * "וגדולתו היה בזה שידע..." (שם, שם)

    * מה קרה לכל המספרים בידיעה על הפסדי העתק של בנק הפועלים (ידיעות, 10)? התהפכו כולם על הראש.


    השיר של עמיר

    Queen בשיר הכי טוב שלהם - Don't stop me now .


    לפני פיזור

    הדו"חות הכספיים של מעריב ממלאים אותי אימה ופחד. אני מקווה שדברי ההרגעה של דורותי אכן נכונים, ושהרבעון הבא יוכיח את פעילותם הנמרצת.

     

    vlvtunderground@gmail.com

     

    דרג את התוכן:
      46 תגובות   יום שישי , 30/5/08, 15:08
       

      רגע, לבני 25 אחוז, כמו במעריב, או 39 אחוז, כמו בידיעות?
      או. מתברר שבידיעות מדובר בסקר של מתפקדי קדימה, ובמעריב, סקר כללי של טלסקר, וכאן זוכה נתניהו ב-30 אחוז.
      בקיצור, לבני צריכה להתאמץ.


      פרעות
      חובה לקרוא את הכתבה של אורי בלאו במוסף הארץ, על הפוגרום בקניון.
      בתוך הכתבה שזור סרטון הווידיאו.

      הזוועה בהתגלמותה. וכל מילה מיותרת.


      ברק זועם
      בע' 4 במעריב מופיעה, בתחתית העמוד המסגרת הבאה

      תגובה

      מלשכת יועץ שר הביטחון לתקשורת נמסר: אנו דוחים מכל וכל את הטענות המופרכות שבאו לידי ביטוי גם בעיתון של אתמול. שר הביטחון מאמין ונאבק בכל פעילותו הציבורית על כינון נורמות ציבוריות ערכיות ראויות וימשיך לעשות כן, ללא רתיעה.

       

      שואל עצמו הקורא התמה: אילו טענות מופרכות באו לידי ביטוי אתמול? מה, עלי להוציא מהזבל את העיתון של אתמול, ואם לא זרקתי, ללכת ולחפש שם למה מתכוונים של בלשכת ברק?

      איזו מין תגובה זאת, אם לא לצאת ידי חובה?

      מאחר שאני עוד לא השלכתיו הפחה, בדקתי: האם הכוונה לכתבה של מיה בנגל, "אהוד הפיל את אהוד"?
      לא הבנתי. וציבור קוראי מעריב של שישי יישאר אף הוא במבוכתו.


      שערוריה

      שתי נשים מככבות על שערי המוספים הגדולים היום: צופית גרנט ב-7 ימים וחלי גולדנברג, כאמור, בסופשבוע.

      ואפילו אמא של ג'ימי טורק, איפתיחאר טורק, בשער זמן תל-אביב.
      ביחד זה יוצא שלוש. שלוש נשים תמימות על שערי העיתונים.


      יאיר גרבוז כותב על אדם ברוך ב-7 לילות

      "כתיבתו באותם ימים ראשונים היתה לחלוטין אינטרנטית, בימים שבהם אינטרנט לא היה בהישג יד ולא בהישג מחשבה. הוא כתב כתיבה מרובת לינקים, עשירה באתרי משנה, בשיוכים ובהתפצלויות. המשפטים שימשו רק פתח למה שקרה בתוך הסוגריים"
      אני אוהבת את זה - "כתיבה מרובת לינקים".


      ייגרגייט

      שלמה מן, להלן ייגר מאיסטר, מתראיין ל-TheMarkerweek.

      ראשית, כל כך קשה היה לוודא איך כותבים ייגר מאיסטר?

      הנה, נכנסים לבלוג שלו ומוצאים.
      למה להתעקש על ייגרמאייסטר לאורך כל הדרך? הרי הדבר היחיד שכל בן תמותה רוצה (שלא לומר בלוגר) הוא שיאייתו את שמו נכון, והנה, אפילו זה לא קרה פה.

      שנית, אשר לתגובתי המובאת בעקבות טענתו של מן - "תפוז ויתרו עלי": תחילת המשפט שלי, "כבלוגרית שפעלה במחתרת..." (בתשובה לשאלה של מעיין כהן) נשמעת רע מאוד (עלק מחתרת, מי שישמע) כששם הבלוג, ולווט אנדרגראונד לא מוזכר, ולו להרף, בכתבה. בטח ובטח לא העובדה שהוא שוכן לבטח בדהמארקר קפה.

      נעלבת?  לא! מה פתאום! סתם תמהה.

      ועוד שאלה:

      מן אומר מפורשות, אפרופו התלונה שהגיש נגד סיטינט, בטענה כי חשפה את פרטיו בדרך לא חוקית "ברור שזה נעשה בצורה לא חוקית.... אם היא (אופירה אסייג, v) מבקשת את סיוע החוק ובאותו זמן הולכת בדרך לא חוקית - זה מראה שזה עניין של סתימת פיות וחיסול חשבונות".

      בתגובת One אין התייחסות ישירה לסוגיית בירור פרטיו של מן, אלא כתוב רק "...אין לי ספק שכל חברה אשר הייתה עומדת במצב כמו זה שלנו היתה נדרשת בסופו של דבר לפנות אף היא להגנת החוק"

      אני לא יכולה לחכות יותר למשפט.


      מיילבק

      בידיעות מופיעה ביקורת של חנוך רון על קונצרט של הפילהרמונית (עמ' 16). רון מתפעל מביצוע הסימפוניה מס' 6 מאת מאהלר. כל קורא מניח שהוא כותב את הביקורת על הקונצרט של אתמול. אבל האשה שאתי הייתה אמש בקונצרט של הפילהרמונית ושם בוצע צ'ייקובסקי. מה מתברר? שהפילהרמונית ניגנה שלשום את מאהלר. בביקורת זה לא הוזכר אף ברמז. בקיצור, צריך היה לכתוב מתי היה הקונצרט.


      לפני פיזור
      סקס והעיר הגדולה? רצתי.

      הדיון שהתפתח - מעניין ועצוב.
      והספקטורית? התבאסה, אבל לא מהסיבות שלי. כמו שהיא כותבת בפתח דבריה:
      "אל תלכו לראות אותו אם אין לכם א. סקס ב. חברות".
      ועכשיו עשו מה שאתם רוצים.

       

      vlvtunderground@gmail.com

      דרג את התוכן:
        63 תגובות   יום חמישי, 29/5/08, 12:27
         

        כפולה 14-15 של מעריב מוקדשת לטלנסקי על המטוס, כולל צילום משובח שלו של אבי אשכנזי, שגם כתב את הידיעה. כזכור, מבצע הסעתו של הנחקר לנתב"ג היה חשאי, והחוקרים לא ממש הבינו איך זה קרה להם. עכשיו, גם אני רוצה להבין: אשכנזי פשוט עלה על הטיסה הספציפית, שעליה, כך ידע מקודם, יהיה טלנסקי?

        אני מתארת לעצמי ששאר עורכי העיתונים התפלצו, רק תוהה איך זה שאין לכך הפניה בשער.


        "הבלוף של אובאמה"
        "'דוד שלי השתתף בשחרור מחנה אושוויץ', טען הסנאטור * הוא רק 'שכח' שאת המחנה שיחררו בכלל הסובייטים ושאין לו דוד * אמריקה צוחקת - המועמד במבוכה" (ישראל היום)

        הידיעה היא מסוכנויות הידיעות. כשמעמיקים בקטע מה רואים? שהוא טעה במחנה - לא אושוויץ כי אם בוכנוולד. אבל עד שמגיעים לשם, אם בכלל, ברור שאובאמה שיקר וזהו.
        אז נכון שאני כבר לא איתו מאז שהפך לברוך, אבל גם בכותרות צריך לדייק (פחחח).


        רמי לוי
        הצטלם לכלכליסט (אלכס קולומויסקי) עם שני עופות מרוטים בשתי ידיו, כשהוא מחייך באושר.
        סליחה, אבל אני לא מסוגלת לסבול תצלומים כאלו. הם לא אנושיים.


        מגעים מסוכנים

        מאחר שבקרוב נקרא (וכבר קראנו) כתבות רבות על מסכי המגע של מיקרוסופט, העורכים מתבקשים לרענן את ערכת הכותרות שלהם בנושא.

        כלומר:

        "חותרים למגע" כבר מצתה את עצמה, אוקיי?


        ב-24 אפשר לקרוא כתבה על הזוג הראשון שהכיר באינטרנט, ב-1982 והם עדיין חיים יחד.

        הכתבה, כך מבהירה לילית וגנר, הכותבת, לקוחה בחלקה משיקגו טריביון, כך שאפשר לקרוא אותה כאן.

        החצי השני של הכתבה דן באתרי היכרויות, כמו גם הטור על כך שיובל דרור התבקש לכתוב, וכך יצא שדבריהם דומים פה ושם, לתשומת העורך. מה עושים? עורכים אחרת את וגנר.


        אבל כבד בגזרת SBC:

        מגזין Maxim, העיתון לגברים חושבים, יורד מהמדפים אחרי שמונה גליונות בלבד. עד כדי כך?

        אבל במקום זה צפוי מגזין קבלה לעם. בטח בשער הראשון תהיה מדונה.


        מה עו"ד?

        היום מסתיים כנס עורכי הדין השנתי באילת, בו צוהלים כסייחים כמה מחבריי, שהימים האלו משמשים אותם לפרוע פרעות בחשבון הבנק שלהם, ולחזור לתל אביב עמוסי מזוודות ושללים מטופשים מהעיר הלוהטת ההיא.

        לא קראתי על כל האירועים והמריבות המסעירים והמסעירות שהיו שם, אבל אם יורשה לי, ממקומי, לתת עצה לגדודי עורכי הדין לעתיד, או אלו שעדיין לא החליטו במה יתמחו, או אלו שרוצים להחליף התמחות: אינטרנט. זה הדבר. תתמחו בדיני אינטרנט. יש עורכי דין ספורים, אשכרה בודדים, שמתמחים בכך. אתם יכולים במו ידיכם ליצור תקדימים, ולעזור במיסוד החוק, למעשה שרשרת החוקים, שמתהווה בדקות אלו. תקשיבו לי, ועוד תודו לי בחשאי (או בפומבי).


        קצה האצבעות

        מי מככבת על שער סופשבוע? הבלוגרית היפה מכולן - חלי גולדנברג (בפוסט הזה היא מבטיחה את גרסתה בקרוב).
        עוד לא קראתי, רק דבר קטן בינתיים: אורי ברוכין, "מנהל אתר רשימות" לא "היה בחו"ל" ב-1 בספטמבר, כשחלי רצתה לפתוח את הבלוג - הוא עובד בלונדון. כך שהביטוי "נחת בארץ" (כדי לקרוא את המיילים ששלחה לו), לא ממש תואם את המציאות האינטרנטית והתעסוקתית בה אורי חי.
        (אם כי נכון, הוא כנראה לא יכול היה לקרוא את המיילים בזמן נתון).


        מי כתבו על אדם ברוך?

        בסופשבוע - מיברג

        בטיים אאוט - אוחובסקי ומרמרי


        ועדת המדרוג: כן, השופטת החדשה של כוכב נולד לצד ביקור גודאר זה מעולה. מצוין. גדול מהחיים.


        בלוגלנד

        על שבוע הספר

        דפנה לוי על מו"ליות

        גילי בר-הלל ממליצה

        אסתי סגל על הצפת כותרים

        מואיז בן הראש על ספרים אינטרנטיים


        תנחומים לצג
        הדוכיפת נבחרה לציפור הלאומית (ולא הסיקסק יקירו).


        לפני פיזור
        אה, כן. החלפתי תמונה. המורה שלי ליוגה אמרה שההיא מעצבנת, כי אני במסעדה, מהצד וכו'.
        זו צולמה על ידי נועה אברבנאל, מתחת למשרדי תפוז, בחורף.

        vlvtunderground@gmail.com

        דרג את התוכן:
          17 תגובות   יום רביעי, 28/5/08, 19:07
           

          לדבר עכשיו (כלומר 24 שעות אחרי) על טלנסקי זה קצת מאוחר מדי. התרגשנו, בכינו, קיללנו, השמצנו, ברק זכה לכותרות בשני העיתונים, התעלפתי מהכותרת הראשית בידיעות היום, "נקמת הכספומט" (וויי, הערב "הכספומט של אולמרט" הפך ללוגו בגלובס), צחקתי אתמול כשמשה לדור (נדמה לי, לא בטוחה) אמר לסיון רהב-מאיר - "את יודעת למי מראים חצי עבודה" - והיא ענתה "לעיתונאים", ואני מרגישה שכל טחינה נוספת מיותרת כרגע.


          "רשת זארה בדרך לפתיחת סניף בקניון עזריאלי"

          (נורית קדוש, שער מעריב עסקים)

          משפט פותח - "אחרי תקופה ארוכה של נסיונות לא מוצלחים נמצאת רשת האופנה הספרדית זארה במגעים סופיים לקראת פתיחת חנות במרכז עזריאלי בתל אביב"
          ובהמשך: "ארנון תורן, מנכ"ל מרכז עזריאלי:...נשמח שזארה ומותגיה יפעלו בקניון... כרגע לא נוכל להיענות לדרישה"
          ואילו רמי שביט, מבעלי המשביר: "מעזריאלי ניסו לקבל את הסכמתנו ונעינו (וענינו? V) בשלילה"
          ושורה התחתונה: "בזארה סירבו להגיב".
          נו, אז מאיפה, מאיפה הכותרת?


          תקומתי התקומה

          מיילבק (1)
          יוסי ורטר
          ודניאלה מגיבים לתמונה של אולמרט שפרסמה לע"מ - תמונה מוצלחת ומתוכננת מאוד מביקורו בבסיס חיל הים כשמאחוריו השלט של אח"י תקומה.
          ורטר כותב "אולמרט מחוסל. אין לו תקומה" ודניאלה כולאת אותו בצוללת זעירה. שני עמודים אח"כ הכותרת למאמרו של זאב סגל היא "
          במצולות הים הכספי של אולמרט"
          אין ספק שהביקור בבסיס חיל הים הותיר רושם עמוק על אנשי הארץ.

          Great minds
          ביום שישי, גם נחום ברנע וגם דורון רוזנבלום העלו מן האוב את
          יום בשורה של רחל. אולמרט המצורע זה דימוי כל-כך הגיוני שרק אותי הפתיעה בחירתם של השניים בשיר שמעולם לא שמעתי עליו קודם?
          מתוך המאמר של רוזנבלום:
          גם רחל המשוררת הרגישה את העלבון שבהבאת הבשורה על ידי המצורעים ("יום בשורה"): "כשומרון במצור - כל הארץ כלה, / וכבד הרעב מנשא. / אך אני לא אבה בשורת גאלה / אם מפי מצורע היא תבא. // הטהור יבשר וגאל הטהור, / ואם ידו לא תמצא לגאל - / אז נבחר לי לנפול ממצוקת המצור / אור ליום בשורה הגדול".
          XXX
          אופס, והנה מתברר שגם בני ציפר לא פסח על השיר הזה.
          מישהו יכול להסביר את הטרנד? כולם קיבלו אותו במייל ויראלי?


          מיילבק (2)
          מהגבירה באדום

          באייס חוטאים פעם אחר פעם בניסוח דרמטי של הודעות "סיים תפקידו":
          זה תמיד  מנוסח כך: "X , מנהל מכונת הצילום במסדרון הדחוק של פרסום שיינברג-פקאצה-שנורר, פורש"....

          וואו! פורש??? לא....!

          (לא, לא! תישאר!)

          בשביל מה הדרמה הגדולה והמעושה בהודעה: "גלי כרמלי-שרים, מנהלת הפרויקטים באינטרנט ב-TBWA DIGITAL, פורשת".

          די, פורשת! אני בשוק!

          אפילו היא קוראת לעצמה "הביזונה"

          הבחורה כו-לה בת 34, כולה בתחום הפרסום מאז אפריל 2007 (אפריל 2007!  כן!  איזו תקופה, איזו שנה זו היתה! ממש אפשר להרגיש את השנה הזו בעצמות! אה, רגע, זה היה בשנה שעברה, לא?)

          יש אינפלציה מגוחכת בשימוש במילה "פרישה". פרישה זה מה שעושים בתום תקופה ארוכה מאוד במקום עבודה או תפקיד כלשהו, או בגיל פנסיה.
          באמא'שלי, היו לי סטוצים יותר ארוכים מזה.
           (שום דבר אישי נגד גלי, היא לא אשמה בניסוחים של אייס)


          שבוע הספר
          נפתח היום, ובשעה טובה חזר לכיכר מלכי ישראל, כלומר רבין. סיבה לחצי מסיבה.

          לפני שנתיים עשיתי משאל בקרב קוראי הבלוג על הספרים שהם קוראים.

          הנה התוצאות.

          והנה הפוסט שמתוכו אספתי אותן - כלומר מה שמעניין זה התגובות.

          עבודת פרך הייתה זו.

           

          מוסף מיוחד לשבוע הספר יצא היום, ספרות ידיעות שמו (עורכת: מאיה בקר).

          כתבה אחת שבתה את לבי: חלופת מכתבים בין אהרון מגד לאלון חילו, אחרי שזה האחרון שלח למגד את אחוזת דג'אני שלו. מעניין וראוי.

          גם הכתבה  על החבורות הספרותיות קלילה ומרפרפת בסוגה.

          רק שאלה אחד נותרה לי: למה זה עוצב המוסף על גריד 7 לילות, כך שהשם 7 לילות מעטר כל עמוד ועמוד?


          תראו מה שצבע

          במדור דעות אחרונות (ידיעות) מתפרסם התצלום היומי (אלדד רפאלי), וזה הכיתוב שלו:
          יפו, אישה יפה. קיר צהוב מעץ, חולצה אדומה, שמיים כחולים-כחולים. קומפוזיציה של צבע ואישה יפה....

          מה חבל שהצילום, שצבעיו מתוארים בכל כך הרבה מילים, הוא בשחור לבן. איפה הקומפוזיציה של הצבע והאישה היפה?
          חלם זה פה.


          השיר של עמיר

          You're so vain של קרלי סימון . מוקדש באהבה לאנשים שיודעים מאיזה צד של הפרוסה מרוחה החמאה.


          הלכה לעולמה

          אורנה יקיר, אשת הרדיו הוותיקה.
          זה הראיון האחרון איתה בהארץ. קשה.


          לפני פיזור


          ברווז על הגג, אגב, גיבור הפוסט הקודם, שחולל מהומה שחבל, מככב גם על שער ספרים של הארץ. מצחיק.

          vlvtunderground@gmail.com

           

          דרג את התוכן:
            72 תגובות   יום רביעי, 28/5/08, 10:56
             

            בעיות לא פשוטות היו ויהיו עם העלאת תכנים ליו טיוב. חלקן נדונו כבר בבתי משפט, חלקן עוד יידונו. והנה עוד אחת, שצצה ממש עכשיו.

             

            לפני כמה חודשים העלתה אסתי סגל את סרטון הברווז שלה לטיוב. אסתי סימנה וי במקום הרלוונטי, ובכך אִפשרה לכל מי שרוצה בכך, להשתמש בו.

             

            לפני כמה ימים מצא הצוות המטפל בפעילות רון חולדאי את הסרטון, והעלה אותו לקפה. החברה שבבעלות אדם שוב, כפי שאפשר לראות בתגובה שלו לפוסט הקודם שלי, היא זו שמסייעת ומייעצת למטה ראש העיר בעסקי הרשת.

             

            עכשיו, הסרטון הזה עורר התנגדות, כלומר לא הסרטון, אלא הנוכחות של חולדאי בקפה. מתנגדי חולדאי, ובראשם ג'לו, תקפו אותו, חולדאי (אנשי הצוות שלו) השיבו, המתנגדים לא היו מרוצים,  ואדם כאמור הסביר את מניעיו בפוסט הקודם, תגובה אותה נתן גם לעיתונאים שפנו אליו בנושא.

             

            הבעיה שאני רוצה להתייחס אליה היא הסרטון. נכון שאסתי אישרה את השימוש בו באופן גורף כשהעלתה אותו, אבל מה, באותו רגע לא חשבה שהוא עלול לשמש לקידום מפעלות חולדאי ולתעמולת בחירות.

            ומה לעשות, אסתי לא תומכת בחולדאי. לא רוצה אותו בתור ראש העיר שלה. גם נועה אסטרייכר, שתמונה שלה מופיעה בסרטון לא רוצה לשרת את חולדאי.

             

            מה יעשו? נועה אישרה לאסתי להשתמש בתמונה שצילמה. אסתי אישרה לעולם כולו להשתמש בסרטון. איש לא פעל בניגוד לאיזשהו חוק, תקנה או כלל, הכל פיקס, אבל האם צריך היה מטה חולדאי ללכת אקסטרה מייל ולבקש מהיוצרת אישור לשימוש בסרטון למטרתו?
            כי עכשיו, בעל כורחן, אסתי ונועה משתתפות בקמפיין לו הן מתנגדות. 

            אסתי אומרת שבעתיד כבר לא תסמן וי מאשר ליד הסרטונים שתעלה ליו טיוב.

            חשבו על כך כשאתם מעלים סרטון לרשת.

             

            עדכון, 18:00: הסרטון הוסר, ובמקומו הועלה הראיון שערכו רביב דרוקר ועפר שלח עם חולדאי לערוץ 10.

             

            vlvtunderground@gmail.com

             

            דרג את התוכן:
              69 תגובות   יום שלישי, 27/5/08, 11:14

               

              טיפין טיפין מגיעים חלקיקי דבריו של טלנסקי מהחקירה שלו. איזה ייאוש, בין תשע לארבע יצטרכו כתבי המשפט להתדפק על דלתות האולם בביה"מ המחוזי בירושלים ולקבל בכל פעם פירור נוסף. לבי, לבי איתם.


              מגפה קשה פשתה בע' השער של ידיעות. מגפת המירכאות הממארת שאין לה תקנה - ברגע שלוקים בה, אי אפשר להיגמל.

              כך למשל כותרת הגג: הבוקר "המופע" של טלנסקי

              והפניית הכתם הצהוב: "המום" בזירת הרצח (על הבן שרצח את אביו)

              מה העניינים שם? מה קרה?


              האם הצללית של אולמרט בשער מעריב, שצולם בכנס השלטון המקומי (פלאש 90) היא טעות הדפסה, או אמירה אמנותית ייחודית?


              יואב יצחק טוען שנמצא המדליף מזרוע אולמרט בפרשת טלנסקי.

              וממשיך להסביר מה לא בסדר בהתנהלותם של גידי וייץ ומרדכי גילת בפרשה


              גדי להב חושב שהציבור לא מתעניין בהסכם השלום עם סוריה, על סמך בדיקתו את הטראפיק במספר אתרים. עידוק חושב שהוא לא בדק את האתרים הנכונים. אני מוצאת שהתזה של גדי

              הייתה עמידה יותר אם היה בודק גם את ווינט ונפס


              עבודה עברית

              ניר גונטז' מראיין ב-24 חמש זונות אילתיות, המנהלות את עסקיהן בעצמן. כלומר - אין שום גבר מאחוריהן, הן לא מכורות לסמים, ואין להן עבר פלילי. סתם מחסור במזומנים.

              השאלה המרכזית העולה מהכתבה היא האם זנות מהסוג הזה קבילה בעיני החברה, קבילה מוסרית. אריאנה מלמד, שכתבה טור לצד הכתבה אומרת "... רוב האנשים שבחרו לעצמם עבודה... מתבוננים במעשי ידיהם... בשמחה. במה תתבונן זונה? בעוד איבר רופס, לח ומרוצה? בגופה שלה, מחולל וכבוי ונטול שמחה ומועד למחלות?"

               

              השאלה היא רק למה גוף כבוי נחשב יותר ממוח נאנס ומחוק. כלומר, למה עדיין הגוף שלנו נחשב כמקדש, והנפש, הרוח או המוח - לא. למה חלק אחד שלנו מועד למכירה בשמחה, והאחרים - לא.

              מה שאותי מטריד הוא שלנשים הכי קל להגיע לרווחה כלכלית בזכות עיסוק בזנות. זאת אומרת, רוב המקצועות בהן נשים עוסקות לא מתגמלים. החמישיה הסודית האילתית לא מוכנה יותר לעבוד כמזכירה או בפקידה תמורת 4,000 שקל.

              לחלק גדול מהנשים בשוק העבודה אין את הכלים להרוויח הרבה יותר מזה, אם לא יתחתנו עם ריצ'רד גיר או עם פפושדואים למיניהם.

              וזה החלק הקשה.

              זה לא אומר שאני בעד זנות, זה אומר שחילול גוף נחשב ברמת ההיררכיה הרבה יותר מחילול נפש או מוח.


              אין לחם
              מיילבק (אנונימי, כמובן)
              "דסק האינטרנט והרדיו של נענע 10 נחשב מראשיתו לנטע זר בבית הוורד. אתמול הופתעו חברי הדסק (בהם גם אנשי הרדיו, שביום אחד נקרעו מחבריהם בערוץ והפכו לעובדי נענע 10), כי נושלו משולחן ארוחת הבוקר (אחרי שמועות זדוניות לפיהן לא יוכלו יותר לאכול מהסנדביצ'ים העבשים של הערב). מאחר שמדובר בכשניים וחצי אנשים מהדסק שנמצאים שם בבוקר, ההחלטה עוררה תמיהה רבה, במיוחד לנוכח הראוותנות של הערוץ באפיקים אחרים".

              והמייל המפליל:

              שלום לכולכם
              החל מחודש מאי, תבוטל ארוחת הבוקר עבור עובדי נענע 10 בדסק החדשות של ערוץ 10 (האוכל שיוזמן לבוקר יתאים כמותית רק לעובדי ערוץ 10 ) כרגע אין שינוי בארוחת הערב (הסנגוויצים) ובכרטיס התן ביס שברשותכם. אנחנו מיישרים קו עם עובדי נענע שנמצאים כאן ולא מקבלים ארוחת בוקר. יש קושי לאכוף בקשה זו ולכן אני מבקש שלא תעמידו את עצמכם (ואותנו) במצב לא נעים ופשוט הביאו לעצמכם משהו קטן מהבית.
              XXX

              עדכון, 14:14 - אפשר להירגע, לא יהיו יותר רעבים בישראל! כלומר בבית הורד.
              מנענע10 נמסר:

              "מדובר בטעות אדמיניסטרטיבית שתוקנה היום. עובדי נענע 10 בבית הורד ישותפו כרגיל במסורת ארוחות הבוקר".


              קורעים בקפה
              ג'רו-נימו מספר איך התבקש אתמול על ידי הנהלת הקפה להסיר את שמותיהם של יחצנים מסוימים מפוסט בן חצי שנה שלו, מאחר שהללו איימו בתביעה.

              ניסיתי להבין למה הסכים, ולא קיבלתי תשובה ממש משכנעת.


              בלוגלנד
              אתר רשימות סובל מתקלה מאתמול בלילה - אי אפשר להעלות פוסטים חדשים. פוסט שניסיתי להעלות רגע לפני התקלה, מופיע ככותרת בלבד בעמוד הראשי.


              הלך לעולמו

              צבי אלגת, שהיה עורך לאשה במשך 20 שנים.

              סידני פולק איננו גם הוא.


              צהוV 

              נכון אתמול דיווח מעריב בהתרגשות על רומן שיש לריטה עם טייס? אז היום ריטה מכחישה (במדור הרכילות, מלכת הביצה), וטוענת שהוא הבעלבית שלה.
              אותה תגובה של ריטה, אגב, מופיעה גם בעלוקה של ידיעות, שקוראיו כלל לא מצויים בסבך הפרשה.


              הילה נחשון מצטלמת בפרופיל לשער רייטינג, עירומה למדי.
              המטרה: להראות שחודשיים לאחר הלידה בטנה שטוחה כקרש.

              אממ, האמנם? התחתונים אותם היא לובשת חשודים בעיני כתחתונים מחטבים, אבל בחייאת, נניח שזה נכון, ועכשיו עשרות אלפי יולדות שלא יגיעו בחיים לשטיחוּת שכזו ירצו להתאבד, זה ההישג שבזכותו נחשון זכתה לשער? בטן שטוחה?


              לפני פיזור

              כה מוזר הוא תזרים הטוקבקים. דווקא הפוסט של אתמול שהיה גדוש בפרטים ובסיפורים מרהיבים היה נטול טוקבקים כמעט לחלוטין. לא ברור.

               

              vlvtunderground@gmail.com

               

              דרג את התוכן:

                עפר ואפר

                6

                  

                27 תגובות   יום שני, 26/5/08, 11:29

                "ולווט את יכולה להסביר לי אחת ולתמיד את מהות הפוסטים שלך?
                אני לא יורדת לסוף דעתך ומאוד בא לי "

                (מייל מהבוקר)


                הבה נפריכה

                המארקר כתב אתמול בכותרת:
                בכירים במערכת הבנקאות: ישראל תיכנס למיתון, חברות רבות יקרסו.

                אבל ידיעות מתקן היום בכותרת: מיתון? לא בישראל
                מילא זה, אבל גם המארקר מתקן את עצמו, כלומר את מקורותיו הבכירים:
                בניגוד לחששות: המשק ממשיך לצמוח
                כותרת ידיעות אתמול: הערכה: כתב אישום נגד אולמרט - עד סוף הקיץ
                ואילו מעריב היום: משרד המשפטים הכחיש אתמול באופן רשמי את הפרסום בעיתון ידיעות אחרונות לפיו בכיר בפרקליטות מצהיר כי בתוך ארבעה חודשים תתגבש טיוטת...


                למי הקרדיט (2)?

                יואב יצחק ממשיך במאבקו נגד ההצהרות של גידי וייץ ומרדכי גילת על אודות הקרדיט לחקירת אולמרט.


                Rewind
                דב אלפון כתב הספד על אדם ברוך וסיפר שאדם שלח לו ברכה לרגל היבחרו לתפקיד:
                "מכתבו האחרון אלי היה לאקוני ומסתורי, כהרגלו. 'ואתה יודוך אחיך', כתב לרגל המינוי שלי כעורך 'הארץ', אבל ברכת יוסף, הנשענת על פרספקטיווה של זמן, על רצון לאחד את הקרעים ועם ישראל ועל אופטימיות נטולת תקנה, מתאימה יותר לאדם ברוך עצמו".

                ואז תיקן טוקבקיסט מספר 6 (הבחור הזעצער=סדרהדפוס/המגיה, ביידיש) - לא מדובר בברכת יוסף, אלא דווקא בברכת יעקב ליהודה.

                חיש קל תוקנה הטעות.
                והעיתון של אתמול? ממילא יהיה היום מצע לאוגרים.

                מזל שיש אינטרנט.

                 

                ואגב, "אתה יודוך אחיך", כך מתברר, הייתה הפנייה השכיחה שלו לחברים, כך עולה מההספד שנשא חיים באר על הקבר.


                לידיעת אייס - לאדם ברוך שלושה ילדים ולא ארבעה.
                עדכון: תוקן בינתיים.

                על מותו של אדם ברוך: בשער הארץ. ובשער מעריב. ובשער ישראל היום. ובשער גלובס. אבל בידיעות? אי שם בקיבינימט, ע' 20. ודב יודקובסקי, שהספידו בכל מקום ואתר? ברור שלא בידיעות. אנחנו זוכרים כל איש ואיש, איפה עבד ומאין הלך עד יומו האחרון, וגם לאחר מכן.

                מצד שני, אהבתי את ההספד של נחמה דואק (ידיעות), ואת סופו:
                היא ביקרה אותו לפני שבוע, והפצירה בו לחזור ולכתוב, והגישה לו עט ובלוק צהוב, כמו שאהב. וזה מה שכתב:

                "עד לפני חודשיים - תפארת המין האנושי, אדם ברוך. ותראי עכשיו..."

                 

                אגב, הכותרת הסטנדרטית "מותו של עיתונאי" הוחלפה בידיעות בשנינות המחודדת
                "מותו של אדם".

                מקסים.
                והיום? ידיעות ויתרו על אזכור הלוויה, להבדיל משאר העיתונים.


                כוכבים בדלי הספונג'ה

                נזיפה חמורה לתוכנית הבוקר של קשת: חצי שעה בלבד על כוכב נולד אתמול זה כלום. עוד לא קלטנו מתי היא מתחילה, מי הכוכבים, ולמה מרגול בכתה.
                אתמול הבאתם מתמודדת עיוורת, היום את המתמודד המבוגר ביותר, אני מניחה שמחר אפשר יהיה לראות את האישה עם הזקן ומחרתיים את החייל עם הזנב, שתפרו לו במיוחד מדי אלף מפוארים בשביל זה.

                ברוכים הבאים לקרקס הפרעושים החדש של כוכב נולד 6.


                פרס הידיעה המופרכת

                זמרת עלומה מועמדת להיות פרילנסרית בידיעות.

                עד מתי קומוניקטים יעלוזו?


                תיקתק שורת

                אם במקרה חשקה נפשכם בקטע הייגרי מתיתק שורת

                גדי טייבב אותו.


                ריקי כהן מראיינת בצ'ט

                את אמיר בן-דוד, עורך טיים אאוט, לקראת הופעה של להקת העבר שלו, אבטיפוס.
                יש למישהו בקשות/הצעות לראיונות צ'ט אחרים?


                רק בריאות

                (ראשון, ידיעות)

                אני, כזכור, קוראת כל מוסף בריאות שהוא, אבל לא כולם כמוני. אז איך נשכנע אתכם לקרוא על שואבי האבק החדשים? או. אם נעמיד בשער עלמה בשורטס ובמחשוף, אוחזת בידה מוט שואב ארוך ומסקרן.


                מה הכי מסוכן לילדים?

                (מעריב, שני, 17)

                אופניים, מיטות וקומקומים, כך בכותרת,

                או אופניים, מדרגות ומיטות, כך בטבלה?


                השב"כניק

                מעריב מתאר את דרך השכנוע של השב"כ את נוער הגבעות להתגייס לשורותיו.

                עכשיו, שמישהו יסביר איפה הבעיה?

                כלומר, איזה דבר נורא התחולל פה?


                מה קורה בחברת חשמל?

                המארקר: חב' החשמל מאבדת עוד לקוח גדול, אינטל, שתקים תחנת כוח משלה.
                ובמעריב עסקים לעומת זאת: חברת חשמל תשקיע במתחרים ותציע ידע, קשרים ותשתיות ליצרני חשמל פרטיים שמתחרים בה.

                לזה קוראים חוק כלים שלובים? ידיעה רעה בעיתון אחד מאוזנת בעיתון אחר על ידי ידיעה טובה?


                מיילבק

                allaroundall:

                כרגיל, הארץ מביא בעמודו האחרון סיפור מדעי מרתק:

                וכמדי פעם, נפלו גם פה טעויות:

                הצנחן שיקפוץ מכדור פורח בחלל וישבור שיא עולמי, לפי הכתוב לא ישבור כל שיא.
                שהרי - קפיצות מגובה 4 קילומטר (4,200 מטר) נעשות חדשות לבקרים.

                130 אלף רגל זה בערך 40 אלף מטר, שזה בערך 40 קילומטרים. ואכן, בכתבה המקורית בניו יורק טיימס כתוב בפירוש שזו קפיצה של כ-25 מייל (שזה בערך 40 ק"מ)


                סיגלר ישלם

                אתמול קבע  ביהמ"ש כי סיגלר תקשורת תשלם כ-18,000 ש"ח בעוון הפרת זכויות יוצרים לגילי סופר, מאחר שיובל סיגלר השתמש בכתבה שלו מווינט למגזין לרכבת ישראל, בשם אקספרס. וזה כתב התביעה.


                קורעים בקפה

                דרור מוולווט באופן רצחני כתבה על מפלגת מפלגת הירוקים בגלובס, בה הוא מעורב. 
                מיילבק, 16:40

                אני לא מכיר את הכתב איתי רום,  אבל יצא לי לעבוד במסגרת עיתונאית עם הירוקים ועם פאר ויסנר ולכן אני יכול להגיד שיש אמת בכתבה של רום, ובהחלט לא מדובר במוצר רשלני.
                מפלגת הירוקים לא עושה הרבה פעילויות סביבתיות, אבל טורחת לשלוח תגובות והודעות לעיתונות על כל אירוע סביבתי שעשה כותרות, מתוך כוונה שדבריהם יוכנסו כתגובה, ובכך הציבור יקבל את הרושם שהם עובדים ופעילים, כשבפועל באמת שהדבר היחיד שהם עשו היה לשלוח חמש שורות של תגובה. רצוי כמה שיותר פרובוקטיבית, כדי שיקבלו גם את הכותרת או לפחות איזכור במשנה.
                מרבית הכתבים ואנשי הסביבה שעובדים ועוסקים בתחום מכירים ומודעים לשיטת העבודה הזו, ולכן לא פעם הוחלט לוותר על התגובות ששלחו לכתב, שכן ברור לכולם כי מדובר בלא יותר מאשר קמפיין להאדרת שמם.
                כך שלהגיד שהוא מוולוט באופן רצחני כתבה מגלובס זה נכון עקרונית, רק שהדברים בבלוג - אולי - מדויקים במקרה הפרטי שלו, אבל בהחלט לא תופסים לגבי כל המפלגה.
                עדכון, רביעי, 10:00:
                1.  דרור פרסם את הפוסט גם בבלוג האחר שלו, ואיתי רום, הכתב, משיב לו, וכך נערך ביניהם דיון בטוקבקים.
                2. עוד בלוג תל אביבי דווקא אהב את הכתבה.

                ליאור על בלוגרית-על, אמילי גולד, וכתבת שער שפורסמה עליה אתמול ב-NYT

                מתאים? מתאים.


                קרין בטור חדש על כוכב נולד.


                בלוגלנד

                בבלוגיה של Wired טוענים שלמרות שחשבנו שסין פתוחה עכשיו, בעיקר אחרי שראינו כל כך הרבה דיווחים על רעידת האדמה, הצנזורה באינטרנט נמשכת.


                עונג שבת כותב על פרויקט הקומיקס, המוזיקה והמאיירים של שלומי צ'רקה.

                שווה עיון.


                העין

                יובל דרור על הסולם של TheMarker, זה המדרג כל מה שזז, בתאווה משונה.


                ברשתתת

                ז'אן-נואל פרידמן אוחז בכתובת האינטרנט Israel.com

                הוא מציע אותה למכירה פומבית במחיר התחלתי של 5.5 מיליון דולר.
                בינתיים איש לא רוצה. למה לא?

                מה שאותי הרס זה שבינתיים הוא מרווויח סתם, ככה על הדרך, כמה אלפי דולרים לחודש מהפרסומות באתר.

                (עידו קינן, כלכליסט)


                מה אמרה הילארי קלינטון?
                 המועמדת אמרה: "כולנו זוכרים איך בובי קנדי נרצח ביוני 1968 בקליפורניה, אחרי שזכה בפריימריס למועמדות המפלגה הדמוקרטית באותה מדינה. אני פשוט לא מבינה למה רוצים שאפרוש" (ידיעות, ראשון, אורלי אזולאי)
                - רמז לכך שמה שמניע אותה היא התקווה (?) שהמירוץ ייגמר ברציחתו של אובמה.

                 

                עיתונאים המכסים את הקמפיין של קלינטון מספרים איך העיתונאים שהיו הקבוצה המלווה את המועמדת (הכלי הראשון לדיווח) בכלל לא התייחסו לשטויות שהיא אמרה, חלקם לא הקשיבו (כי קישור האינטרנט לא עבד או משהו), אחרים שמעו בדיעבד ולא חשבו שזה ממש סיפור, ואיך רק אחרי שהדרדג' ריפורט שציטט את הצהובון הניו יורק פוסט שציטט את העיתון המקומי בדרום דקוטה החליטו שזה סיפור - זה הפך לסיפור הכי גדול בתקופה האחרונה.
                וול סטריט ג'ורנל מסכם:

                The fact that it did become big news is illustrative of journalistic competition in the Internet age. The entire pack of reporters sent to watch Clinton's every move had somehow gotten beat, and forced into following a New York Post reporter who was nowhere near the campaign, but who, apparently, had a much-better Internet connection.
                הנה.
                והנה.


                לחם עבודה

                על אף פריחתו של המדור המהולל, שהפך למדור של קבע בראש הבלוג, יש המתלוננים על שהם שוכחים להיכנס אליו. בעיקר מדובר במי שאינם מחפשים עבודה וסתם רוצים לקרוא מה קורה.

                לכבודם אוסיף לינק בתוככי כל פוסט חדש, שלא ישכחו.

                בבקשה, לחם עבודה.


                מח' הגהה

                פסקה אחרונה ("... לקח ממני את האיבר הנשי ביותר, הרחם...") בכתבה על העיתונאית החולה, נועה רום, ב-24 של ידיעות מופיעה פעמיים בעמודה האחרונה, ופעם אחת בזו שלפניה. סה"כ - שלוש. אמנם פסקה חזקה, אבל לא צרך להגזים, כן?


                מח' וידוא עובדות

                ידיעות מתקן הבוקר פרט מכתבת התחקיר על גאידמק (7 ימים): ראש מועצת זכרון, אלי אבוטבול, לא מתמודד בבחירות מטעם המפלגה של גאידמק, צדק חברתי.

                לא קריטי, אה?


                השיר של עמיר

                Creep של רדיוהד, ערוץ הולם לתיעול כעסים.

                תודה לעמיר המזדהה עם דכאון-הטרול שלי.


                לפני פיזור

                איך מוכרים לישראלים משהו לא סקסי בעליל כמו מכשיר שמיעה חדש? בעזרת סקר מפתיע ומרעיש - כה אוהבים אנו סקרים - שצוטט הבוקר בכל כלי התקשורת:

                68% מהישראלים לא שומעים טוב במהלך שיחת טלפון
                59% מהישראלים סובלים מעוצמת הרעש באירועים
                60.8% מהישראלים מגבירים את עוצמת הקול במהלך התוכנית

                מה? מה ששמעתם
                (ח"ח ליחצ"נית/דוברת/משווקת נאוה ענבר).

                 

                vlvtunderground@gmail.com

                דרג את התוכן:
                  118 תגובות   יום שבת, 24/5/08, 13:34
                   

                  מלצר! יש טיפ בחשבון!
                  מדי פעם אני מנסה להבין את הכלכלן הסמוי, טים הארפורד מפייננשל טיימס ב-G של גלובס.

                  הפעם, חשבתי, מאחר שמדובר על טיפים ומלצרות יש סיכוי שאבין דבר מה:

                  אחד, פטריק, מבואס מהשיטה בה מוסיפים "שירות" לחשבון.

                  עונה לו הכלכלן: "התעלם מכל שאלה מהסוג של 'האם דמי השירות מגיעים בסופו של דבר למלצרים או למנהלי המסעדה'. אין כל הבדל בין השניים. המלצרים אינם טיפשים, וטיפים נמוכים פירושם משכורות גבוהות, אחרת כל המלצרים היו מוצאים מקומות עבודה אחרים. באופן דומה, דמי שירות גבוהים מחייבים מחירים נמוכים יותר, או שיתחולל אסון מסחרי.

                  אחרי שאמרתי את זה, נדמה לי שטיפים אופציונליים הם דרך אטרקטיבית לנהל את העסק. כשמנהל המסעדה משאיר ללקוחות שיקול דעת מסוים, הוא מאפשר לגבות פחות מלקוחות קמצנים ויותר מלקוחות יש להם ארנק שמן".

                   

                  כמלצרית לשעבר, הייתי רוצה להבין את סך כל המילים המובאות כאן. ומה מבין הכלכלן שאני לא מבינה.
                  "כל המלצרים היו מוצאים מקומות עבודה אחרים"? ברצינות?

                  מעניין.


                  VTV

                  למה התכוונו אתמול שלח ודרוקר כשהבטיחו לנו נעמה שלא היכרנו? מה היה חדש בה, שהיא מבכה את מות אביה? שהיא לוקחת את הילד לגן ומראה שאין לו חרדת נטישה?
                  לא נראה שנסלי ברדה הקשתה עליה בשאלות. מצד שני, למה שתקשה?

                  דומה שהדברים שלה הם תשובה למאמר של רוגל אלפר על היותה אמא לא ראויה.

                  אותי מטריד עוד דבר: למה כולם מתייחסים בזלזול לקוסמטיקאיותה של נעמה?
                  ראו למשל רביב גולן ב-7 לילות:

                  "אחרי עונה שלמה של טיפוס סיזיפי על הר שבסופו חיכתה לנו קוסמטיקאית מכרמיאל"

                  ואם היא היתה גסטרואנטרולוגית מעומר, היה יותר טוב?

                   

                  שמתם לב איך אריאל זילבר ניסה להימנע בכל כוחו מהאמירות הקונטרוברסליות שהדירו אותו מחברות ההפצה ומחנויות התקליטים?


                  7 לילות

                  אהבתי את התצלום של שרון אלכסנדר (דפנה צ'ילאג), עם חלוק, קערת תירס ורגל חשופה (וגם גרביים ונעליים לא מדוגמים), כי יש בו הומור עצמי, והוא לא מפחד להשתטות.
                  לא אהבתי את "פתח בלוג ברשת חברתית פופולרית" - כל כך קשה לכתוב דהמארקר קפה?

                  ח"ח לפתיחות של שרון, שאומר לרונה קופרבוים בלי להצטעטע: אני פוחד להזדקן.


                  העוזרת

                  כל מי שיש לו יחסים בעייתיים עם עוזרת הבית שלו מוזמן לקרוא את הכתבה של נופר סיני בממון, ולהיווכח שהוא לא לבד.

                  בגאווה אני יכולה להודות שאמרתי כבר לשתיים במהלך השנה האחרונה - לכי.

                  אני מודה שגם זוגיות עם עוזרת בית אני לא מסוגלת לתחזק. ההקרבה גדולה מדי.
                  וכבר כתבתי על כך שני פוסטים:
                  אחד
                  ועוד אחד


                  ידיעות תל אביב

                  ח"ח למעצב/ת הכתבה על סגירת השסק, הפאב התל אביבי שנסדר. הכתבה מעוצבת כמודעת אבל ענקית על פני כפולה.

                  אלגנטי ואפקטיבי.


                  פר-סו-מות

                  ח"ח לפרסומת של גיתם, BBDO, פרסומת של האגודה למלחמה בסרטן האומרת כך:
                  "לפרסומת חדשה דרושים גברים ונשים מכל הארץ בעלי עודף משקל/ שהספורט היחיד שלהם הוא לרבוץ מול הטלוויזיה/ דופקים תראש עם אלכוהול/רצוי מכורים לג'אנקפוד/ יתרון למעשנים/ עונים על הדרישות? אתם עלולים להיות הכוכבים הבאים בקמפיין של האגודה למלחמה בסרטן"


                  נרג' החדש ישן

                  למה כשמחפשים, למשל, את כל התוצאות ל"רוגל אלפר" בחיפוש, מגיעים לעמוד ישן ששורת הכתובת שלו, אגב, משתרעת על פני שמונה שורות?


                  H&M

                  במשך החודש האחרון נכתב כמה פעמים בעיתונים שהרשת החביבה והזולה-אש מתקדמת לעברנו בבטחה, איקאה של עולם הטקסטיל, בגדים בפרוטות בלי ללכת לשווקים, עוד שנייה עמנו.

                  עכשיו מתברר שלא ממש.

                  כמה עצוב, וכמה נורא מצד העיתונים שזרו חול בארון הבגדים של עמישראל.


                  דבורית Vs מעריב

                  בטח שואלים את עצמם העוקבים אחר הפרשה הבלתי נסבלת, מדוע זה לא הגישו הנתבעים תצהיר גילוי מסמכים ורשימות פלוגתאות ומוסכמות בתאריך שהורה להם בית המשפט (13 במאי)?

                  או. מכמה סיבות.

                  ראשית, בית המשפט רחמן בן רחמן הוא ככל הנוגע להליכים שכאלו, ולא נוקט בשום סנקציות נגד המאחרים.

                  שנית, הנתבעים, ככל הנתבעים, עושים כל מאמץ שביכולתם למסטק את ההליך המשפטי ולגרור אותו על פני שנים.

                  חבל שביה"ד לעבודה נותן לכך יד.


                  בלוגלנד
                  נכון כולם מחפשים תמיד רשימת בלוגים איכותיים שהם לא מכירים? אז הנה, אורי קציר, בעליו הנכבד של אפלטון, ברשימה השנתית של 25 הבלוגים הנבחרים שלו.

                   

                  גם גיל תמרי, וושינגטון, פתח בלוג.

                   

                  ש', המורה של לחץ חברתי עוזבת את מערכת החינוך.


                  לזכר

                  בתיה גור הלכה לעולמה לפני שלוש שנים. בני ציפר סופד.


                  לפני פיזור

                  אני לא מסוגלת יותר להמשיך ולאצבע היום.
                  מאבק מתמשך בטרול אחד, אותו אני מנהלת בלחיות את חייה מדכא אותי מאוד. כל הנסיונות שלי ליצור קשר עם ברק 013, ספקית האינטרנט של הטרול נכשלו. מחר אלך להגיש נגדו תלונה, אבל בינתיים הנוכחות שלו בחיי מנמיכה דרמטית את הרצון שלי לכתוב וליצור, ואת חדוות החיים בכלל. חי נפשי שאני לא מגזימה בהתייחסותי למפגע.

                  בין היתר זה מתחבר לפוסט של מיא על הרוע.

                  מישהו, אגב, קרא/כתב פעם מאמר על טרולים, טרוליזם? מאפייניהם הנפשיים?

                   

                  vlvtunderground@gmail.com

                  דרג את התוכן:
                    27 תגובות   יום שישי , 23/5/08, 11:42
                     

                    הפתעה
                    מעריב החליט לדבוק ב"חקירה ושלום", הכותרת הקולקטיבית של התקשורת הישראלית  אתמול, והלוגו היום הוא "חקירה ושלום * גיליון מיוחד".


                    סחתיין למושיק ליפץ

                    שמככב במודעת השער המפורסמת והחציונית של שער הארץ.
                    מה הוא מפרסם? את דיסקברי של לנדרובר (נסיון תיקון, אחרי שנעמה לכלכה ואמרה שתמכור את הג'יפ הרעבתן).
                    ככה זה: יום אחד אתה מודח מהישרדות, ביום השני אתה ראש מועצת סביון, בשלישי אתה מככב על שער זמן תל אביב כמי שמכר וידיאואים מוברחים, וברביעי אתה מגיע לשיא - המודעה במקום הכי מכובד שיכול להיות, שער הארץ, זו שמכסה על התכנים.


                    ידיעות
                    לא יכול להשתחרר מתסמונת הישרדות, והמחלה הממארת דבקה גם בדיווח על הקדם אירוויזיון:

                    "מועצת השבט של אירופה תאמר מחר את דברה: אחרי שששרד את כל הדרך לגמר האירוויזיון בבלגרד, ינסה בועז מעודה..."


                    ארי פולמן, מאחוריך

                    מדונה מתכוונת לעשות סרט על הסכסוך הישראלי פלסטיני.
                    (אמיר קמינר מדווח לידיעות מקאן)


                    ה-Turn off של הסו"ש

                    ברק אובמה מודיע שברק זה ברוך בעברית.

                    (אורלי אזולאי, ידיעות)
                    זהו, עבר לי ממנו.


                    משפילן היום
                    גון בן ארי על דת' קאב פור קיוטי (7 לילות):
                    "...זה לא בגלל שהם התמסחרו. הם כנראה סתם הזדקנו...."
                    (שםלב: בועז כהן)


                    חמין לשבת

                    למי שיוכל להבחין בין 7 לילות לתרבות מעריב בלי רמזים וידע מוקדם.


                    בטח שמתם לב

                    שאת ג' נגד העיר החליף א' נגד העיר.

                    מה, לא?

                    לא חשוב.


                    פיטורים ספורטיביים

                    בלוגר הספורט מייקל טניסן עשה לעצמו אאוטינג בבלוג שלו. יומיים לאחר מכן פוטר מוושינגטון פוסט. העורכים לא אהבו את את התיאור שלו את הפרינט כ"מדיום גוסס", וקישרו את דבריו לעיתון שלהם.

                    בראיון  טניסן מסביר למה היה צריך את הכתיבה הקריאטיבית לצד עבודתו המשמימה, והסביר שאין לו שום סיכוי לקבל עבודה בתקשורת המיינסטרימית, בגלל היותו קונטרוברסלי.
                    מזכיר למישהו משהו?

                    וקצת מספרים - ביום שאחרי הפיטורין נכנסו לבלוג שלו 108 אלף יוניק ביום.

                    המספרים ביול חול: 22 אלף יוניקס.

                    (ויה עדו אברהמי)


                    קרדיט!
                    דיוויד פולנד מתלונן על היעדר קרדיטציה לרשת בעיתונות המודפסת:

                    Anyone who has lived on the web for a while knows about this. It starts with The Trades and others not picking up on reports made online, even if they are able to confirm them with a phone call. Then there is a lull. Then, suddenly, the news "breaks" in the trades or the LA Times or wherever.

                    (ויה יאירוה)


                    מיילבק

                    "בירנית גורן, העורכת החדשה של נרג' (נרג' יציל את מעריב) מדברת בגלובס על תפיסה חדשה לפיה ישולבו כל תכני מעריב - החל ברייטינג וכלה בביג טיים, באתר האינטרנט. תפיסה חדשה. אז למה יש לי תחושת דזה-וו?
                    בשנת 2000 עוד בדקתי עם עצמי אם רוצה לחזור ולהיות עיתונאית. עורכת. הגעתי
                    למעריב, לקומה ה-6  ושם קיבלתי תפקיד מאהמם. עורכת אינטרנט. לימים התברר שמדובר
                    בעריכת העתקה משוכללת למדיי.
                    כל מה שיש בקיוטי, אבל הכל, עולה לאתר. ממסך כחול למסך לבן, XML (שאז עוד לא ממש
                    היה XML).
                    זוכרת ימים של השכמות ב-4 לפנות בוקר כדי שב-6 יוכל כל העם היושב בציון לקרוא
                    את תכניו המעולים של מעריב כבר באתר. זוכרת היצמדות אדוקה לרדיו שסיפר בכל שעה
                    עגולה מה החדשות ומשם, מהר מאוד, בשורה, לאתר. היי, גם אנחנו רצינו מבזקים.
                    זוכרת התעלקות רבתי על אייטמים, הזויים בעיקר, של סוכנות עתים עליה השלום.
                    העיקר שיהיה אינטרנט. העיקר שיהיה תוכן.
                    אז מהי בדיוק התפיסה החדשה?"
                    אחת שלא יודעת


                    לפני פיזור

                    ל"ג בעומר שמח, ומז"ט לכל מי שנישאו אמש. עד 120 חודשים.

                    vlvtunderground@gmail.com

                     

                    דרג את התוכן:
                      47 תגובות   יום חמישי, 22/5/08, 12:05
                       

                      האמאמא של צרות בכותרות

                      אין לי ספק שעורכי הלילה של כל העיתונים התפלצו הבוקר כשפתחו את המתחרים, וראו, אחד אחרי השני, שהכותרת חקירה ושלום מככבת בכולם. הכותרת הספרותית היא הראשית של ידיעות ומעריב, וגם כותרת הגג בשער ישראל היום ולכתבת השער של אלוף בן בהארץ וגם נענע 10. באותו ביצפר למדו עורכי כל העיתונים, אה?
                      עכשיו, איך ידעו הקוראים איזה עיתון לרכוש היום?


                      עידוק מביא צילום של חלק מהמקהלה.

                      אגב, גם ישראל היום וגם מעריב הלכו, בהתלהבות שלהם, על גרסת גיליון שישי המעיקה, של כפולת שער. אז כשתצא הרכבת הראשונה לדמשק מה יעשו?

                       

                      ולקינוח הנושא, טל מסבירה ספין מהו.


                      ועוד צרות (קטנות) בכותרות מעריב

                      בשער: במרחק בעיטה - פנדל אחד הפריד בין גרנט לתואר
                      ע' 21: במרחק נגיעה - על אובמה וקלינטון

                      יאללה תתקדמו.


                      לבני כן או לבני לא?

                      ידיעות, ע' 3 (שמעון שיפר): במהלך כל התקופה הזו הקפיד אולמרט לדווח על כל שלב במגעים שניהלו הטורקים לממלאת מקומו ציפי לבני ולשר הביטחון ברק.

                      ידיעות, ע' 4 (יובל קרני ואיתמר אייכנר): היחסים הלא חמים בלשון המעטה בין ראש הממשלה לשרת החוץ גרמו לכך שלבני כלל לא ידעה על המגעים האינטנסיביים.

                       

                      התיתן לבני תשובה מתישהו, הידעה אם לאו?
                      כי במעריב היא שומרת על שתיקה.


                      קצות האצבעות

                      בעז גאון כותב על אבא שלו ב-Time Out. חוטב בלב.

                       

                      במוסף הארץ מיקמה ועדת המדרוג את ואלס עם באשיר, הסרט של ארי פולמן שכבש את קאן ב"טוב נמוך". למה, בשם שמיים, למה?


                      על טוב טעם ורגישות
                      לצד כתבת וידיאו על פינוי ההריסות בסין בווינט, הוצב אתמול מתכון לחזה עוף בסצ'ואן עם טחינה ואגוזים.
                      חי נפשי המעונה.
                      תיעד: עדו אברהמי

                      VTV
                      חזרתי מאולפני החינוכית, שם הצטלמנו גדי שמשון, עודד קרמר ואני (באיחור של שבוע) לתיקתק שורת על - נחשו - ייגרגייט. כן כן, אני יודעת, לחלק גדול מהנוכחים נשבר התחת מזה והם לא מוכנים לשמוע ולקרוא ולראות מילה או פריים נוספים, אבל מה לעשות, זה עדיין בוער בעצמותיי ובעצמותיהם של רבים אחרים.

                      חוץ מתקלת מוניות דרמטית, ומהעובדה שנאלצתי לקום הבוקר שוב בחמש (בגלל קרמר שמיהר), פידחתי ברמות על כשנכנסתי לדבריו של גדי.
                      לא הבנתי שזיסוביץ' פנה אליו, חשבתי שפנה לשנינו. ביקשתי ממנו סליחה חזור ובקש.

                      זו כבר הפעם השנייה שפרשת ייגר מטשטשת את דעתי ואני נוהגת כפושטקית בכלי תקשורת.

                      אני חושבת שכדאי שאצמצם נוכחות בעניינה.
                      17:30, ערוץ 2. ש"ח: שבת, 12:00.

                      אחרי ש אם גדי יעלה, בלי נדר, את הקטע לשידור (אח"הציים), אלנקק אליו.
                      יש. הנה.


                      מיילבק
                      "השבוע שידרנו בהיום שהיה קטעים מהסרטון המדובר של אנג'לינה ג'ולי. הידיעה המקורית מגיעה מהצהובון המושמץ הזה.

                      איכשהו במעריב של רביעי, ב
                      ווינט ובנרג'  מתעקשים שהאלילה מתוודה בסרט על חיבתה לסמים, ובפירוט רב. ואכן בכתבה המלווה את הפרסום נאמר שהיא מדברת על התנסויותיה בסמים, אבל הכוונה היא לדברים שאמרה בעבר.
                      ב
                      עכבר נצמדו לטקסט של הסאן ואולי (רחמנא לצלן) גם טרחו ממש לראות את הקטע.

                      נבהלנו, חשבנו שפספסנו את הסינק שלה על חוויות ההרואין, אבל הקשבנו שוב ואין שום דבר מעניין, סתם תיאורי סקס של אחת הנשים היפות בתבל".

                      צוות
                      היום שהיה


                      Rewind

                      גדעון לוי כתב בתחילת השבוע על מבחן הבגרות בתקשורת של בנו אורי, ויוצא בזעקה נוקבת - save the press!

                      "הוסיפו על כך את הבעלות הצולבת, את הצנזורה העצמית, את העיתונות המגויסת בחלקה, ההדרה של נושאים, עמדות וקבוצות חברתיות ופוליטיות, ואת הסיקור המעוות בתחומים שונים - ותקבלו תמונה מדכדכת. ולא אמרנו מלה על השתלטות האינטרנט, שמאיים להשחית את המעט שנותר".

                      קוראי הארץ התנפלו עליו, וגם אני לא אחסוך שבטי:

                      בכל פעם שאתה (או כל אדם אחר) כותב משפט אידיוטי וחשוך כזה על האינטרנט איבדת עשר שנות רלוונטיות, שמונים אלף נקודות קרדיט והערכה וזהו בערך. כמה אטום אפשר להיות? כמה עוד אפשר לדבר בגנות האינטרנט?

                      לא יכול להיות שאתה לא לא מבין את חשיבות מפל המידע ועוצמת התקשורת המתבצעת פה, נכון? תגיד לי שלא הבנתי אותך!


                      נפטרה
                      פרופ' רננה לשם בן גוריון (מיקרוביולוגית, ממייסדי המכון הביולוגי בנס ציונה), בתו הצעירה של בן גוריון.

                      אתמול היו מודעות אבל. גם היום יש מודעות לרוב.
                      ידיעות הקדיש לה כשליש עמוד, והארץ כמה שורות. גם זה משהו.


                      השיר של עמיר
                      Badly Drawn Boy
                      בווידאו אנימציה יפה לשיר Year of the Rat .


                      קורעים בקפה

                      ופעם שנייה עמיר היום, והפעם, פוסט צילומי-תיעודי של טיול בחיפה, עירו.


                      משטרת הספוילרים

                      אתר מוזיקה ישראלי, די חדש, charts.co.il דפק לצופים הישראלים של אמריקן איידול את הגמר.
                      נורא ואיום. לא להיכנס, אם אתם בעניין.


                      לפני פיזור

                       

                      * היום ל"ג בעומר, היום היום ל"ג בעומר. הגיפו את התריסים, נעלו את החלונות.

                       

                      vlvtunderground@gmail.com

                       

                      דרג את התוכן:
                        76 תגובות   יום רביעי, 21/5/08, 16:25

                        כתב ידיעות, ניר גונטז', צילם את אחת מעובדות העיתון בתנוחה בעייתית.

                        היא ישבה לפניו, על שולחן, גבה אליו וגזרת מכנסיה הנמוכים במיוחד חושפת חלק ניכר מאחוריה.

                         

                        גונטז', שצילם כמה מהכתבים, המפיקים והעורכים במערכת 24 שעות באותו סשן העביר למצולמים את התמונות, כולל זו של הישבן האנונימי.

                         

                        המצולמת קצפה, דיווחה לממונים, וגונטז' הושעה לשלושה ימים.

                        הפפראצי חסר הטקט סירב להגיב.

                        דרג את התוכן:

                          צמרמורת

                          9

                            

                          49 תגובות   יום רביעי, 21/5/08, 13:07

                           

                          בהמגרסה, והיום - בחולצה מאלנבי של פריז.


                          שפם
                          24 בראיון עם בנו של יצחק שמיר, יאיר

                          וכך נפתחת כותרת המשנה: "הדמיון שלו לאביו מצמרר".

                          סליחה, מה כל כך מצמרר בדמיון של בן לאביו? זה לא קורה מדי יום ביומו? זה לא, אה, גנטי כזה?


                          אוי, מה קרה לו? 

                          אתמול נחשפתי בשעות הצהריים (ככה זה אוכלי חינם שרובצים באמצעו של יום חול בבית על הספה) לתוכנית בשם זוג או פרט, אותה הגישו נדב פרי ויואב קרקובסקי, ובה התעקש פרי הינוקא לפרט בקפידה את כל הסממנים להזדקנותו של אולמרט (בשנים האחרונות).

                          חבר צעיר, זה מה שקורה לאנשים. הם מזדקנים. כן, לפני כמה שנים היה לו בדל כרבולת, ולפני זמן מה הוא הסיר אותה. וכן הלאה. הירידה הרצחנית הזו על פגעי הזדקנותו של רה"מ הייתה מיותרת לגמרי, שלא לומר מלאת התנשאות של אדם צעיר ויהיר שלא מתאר לעצמו כלל איך ייראה בעוד עשרים שנה, אם לא למעלה מזה.


                          משלימים הכנסה במעריב

                          דיירי הקבע של אתר הומלס הופתעו להיווכח שמעריב משכיר חדרים לכל המעוניין בבית מעריב.

                          עד כדי כך?
                          מדובר במודעה השנייה בע' 2 נכון לעכשיו.


                          גיליון 100 של פירמה

                          שני דברים הטרידו אותי בו (בינתיים):
                          הראשון, עורכי המוסף, יעל שחם ורועי (צ'יקי) ארד מחמיאים לבוסים בגלובס על שנותנים להם להיות הילד הרע "ולשרוד שנים ארוכות וללא טלטלות". ועוד משפט - "חשוב לציין שכאשר כל העיתונים האחרים החליטו 'להתייעל' ולנגוס בשכר הסופרים, גלובס שמר על תנאי ההעסקה ולא פיטר עובדים".

                          קצת מוגזם, לא?

                          אני לא יכולה שלא להיזכר בתוכנית האחרונה, נדמה לי, של אושרת קוטלר, על השחיתות הפושה בחיינו, בה ראיינה את עורך גלובס, חגי גולן, שהסביר שתחקירים זה עניין מיותר לגמרי בעיתון שתחת פיקודו.

                          והדבר השני: מהי אובססיה זו של עיתונאים/עיתונים לצאת לדייטים מתועדים? בגליון יום העצמאות של ידיעות יצא רביב גולן לדייטים עם רווקות נחשקות, ואילו כאן, בגיליון החגיגי כל כתבי פירמה (כולל הנשים, תודה לאל) יצאו לדייטים עם סלבז (מדורין פרנקפורט ועד מולי שגב, מנטשה מוזגוביה ועד רם אורן).

                          כל כך קשה המצב בשוק, שיוצאים לדייטים בחסות העבודה?


                          גרנט

                          לעורכי שער הארץ -

                          אז נכון שאתם לא בעניין של ספורט בכלל, אבל קוראים לו (למשל בעמודי הספורט בהמשך הגיליון) אברם גרנט, ולא אברהם. וגם, אז מה אם הוא מפתח תקוה, כמה שנים עוד יזכירו לו את זה? כאילו בני פתח תקוה לא יכולים להגיע לשומקום?

                          ולספורט ידיעות: אבא של גרנט והשואה ורוסיה? מה הקשר? אז נכון, הוא גורש לשם על ידי הגרמנים, אבל מה, נגמרו כל החומרים על גרנט, שמראיינים את אבא?


                          בלוגלנד

                          הדיל אל-הודייף, בלוגרית סעודית בת 25 מתה בנסיבות מסתוריות. סמדר פרי כותבת על כך בידיעות, ועל כך כבוד (אבל לא "בלוגים יומיים", אלא פוסטים יומיים).

                          הדיל קוראת לאחיותיה הנשים "לשלב ידיים ולנהל מאבק מאוחד למען מעמדנו וזכויותינו".

                          חיפשתי עוד חומרים ברשת עליה ולא מצאתי:
                          הנה ועוד על בלוגרים בערב הסעודית.

                           

                          דודו כהן, קולגה ותיק, פתח בלוג ברשימות, הפואטיקה של הפופ, בו הוא יעלה דברים שפרסם.


                          דבורית Vs מעריב

                          באי כוחה של הנתבעת, משרד עורכי הדין פינברג, לא עמדו בחובתם להגיש תצהיר גילוי מסמכים ואף לא רשימה של פלוגתאות ומוסכמות עד התאריך הנקוב בהוראת בית המשפט - 13 במאי.
                          בטח נגמר להם הדיו במדפסת.


                          לפני פיזור
                          סליחה על האיחור

                          הכל בגלל עיסוקי הבוקר, כאמור.

                           

                          vlvtynderground@gmail.com

                           

                           

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה