כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    ארכיון : 6/2008

    47 תגובות   יום שני, 30/6/08, 17:14

    וויי וויי, ביום חגי, שנתייים ליציאה מהמחתרת ולנביחה בראש חוצות בשיירה העוברת, הגעתי ל-2,000 כוכבים בקפה.

    (ותודה לחבצלת בעיר)

    כמו שכתבתי לא פעם, אני לא אוהבת את שיטת הדירוג הזו, ומשמעותה לא ברורה לי.
    אף שאנשים תוהים (בחדרי חדרים, במייל) איך הגעתי למספר העצום הזה, אין לי שום בשורה - להפך,
    אני מהבלוגרים הכי פחות מכוכבים בקפה.

    חשבו: 2,000 לחלק ל-577 פוסטים זה כלום, שלושה כוכבים וקצת לפוסט :)
    אבל היי, אני לא מתלוננת! סתם מציעה חומר למחשבה.
    אם תסתכלו בפוסטים המכוכבים ביותר פה, הם אוחזים ב-85 (ואף מאה ויותר) כוכבים לפוסט.
    ועכשיו - אחרי שדרוג הקפה - הם גם זוכים לכבוד ויקר בעמוד הבלוגים הכללי.


    כדי לקבל 85 כוכבים אני צריכה לכתוב כ-25-30  פוסטים!


    באשר לאדומים, נו, שיהיו בריאים המאדימים. פעם עוד הייתי מזדעזעת, אוי יש לי כוכב אדום,

    היום - בכיף, מי שרוצה להאדים, שיהנה. עלי.

    שורה תחתונה - 2,000 כוכבים בעבור עבודת פרך, אבל אני בסדר עם זה, ויודעת שזה מגיע לי:

    אולי עוד אשתפר, ואזכה פעם ליותר
    (סתם, נו, באמת אין צורך, צוחקת!)

    חג חירות שמח לי.
    דרג את התוכן:
      46 תגובות   יום שני, 30/6/08, 11:59

                                                      ------- שנתיים ליציאה מהמחתרת! ----------


       כל העיתונים זעקו אתמול פיוט:
      "תחזירו אותם", הייתה הראשית של ידיעות
      (אם לשון ציווי רצה לנקוט העיתון, צריך היה להיות כתוב "הַחזירו אותם", אבל בטח העדיפו שם את הטעות הרווחת)
      "הביטו בעינינו הדומעות", דמע מעריב

      "ושבו בנים, פרק ראשון", התפלפל ישראל היום

       

      ידיעות סבל אתמול מפיצול אישיות חמור באשר לחיילים המתים או החיים.

      בעוד הרב הצבאי הראשי כיכב ב-6-7 עם הכותרת "משוכנע כי הם מתים" + קטעים מהחוברת עבת הכרס שהוגשה לרב על ידי אנשי אית"ן (היחידה לאיתור נעדרים) - ובשער דובר על "גופות החיילים",

      הופיע על שער 24 החבר של אלדד רגב, שמשוכנע ש"רגב וגולדווסר עדיין בחיים"


      האם פרס

      "הובהל לבית החולים" (ידיעות 11) או רק

      "עבר סדרת בדיקות" אחרי שהתברר שהוא סובל משפעת קלה, כך בישראל היום?

      כי כידוע, אדם נעשה רגיש לקראת היומולדת שלו (פרס חוגג באוגוסט).


      ערוץ 10 וענת פלינר

      בחדשות החליטו לסחוט עד תום את הלימון, אז אמש שודר ריאיון עם המוקדנית שאליה התקשר עמי פלינר, הגרוש של ענת, אחרי שילדיו סיפרו לו שאמם נפצעה. את הראיון איתה קישטו קטעים השיחה איתו, וקטעים מהשיחה של המוקדנית עם הילד.

      החידוש המרנין, מישהו שם עשה חושבים תודה לאל, והחלקים הזוועתיים מהשיחה עם הילד לא שודרו שוב.

      באמת תודה.


      מחר שידורי הגרלת הלוטו עוברים מערוץ 1 לערוץ 10 (אחרי 15 שנים).
      האחראית על המעבר היא הדס שינדלר (אחותה של יסמין), מתאמת צוותי אולפן.
      הישתפרו סיכויי הזכייה?
       
      הערב עולה התוכנית החדשה של לינוי בר-גפן, מה קורה, בערוץ 2.
      23:15, א', ב', ג' - על החדשות הכי לוהטות של היום, ע"פ מדד הגולשים.

      גרוס גרוס

      אסף כרמל כותב הבוקר על המגרסה, אחרי שביקר במאחורי הקלעים שלה.

      לפחות שמי נכתב נכון.


      "האינטרנט קיים לא הרבה יותר מעשור"
      (כות' משנה במעריב עסקים, מחשבים, ראשון)

      כשיובל דרור כתב בהארץ, זה היה ב-2004, הוא ציין 35 שנות אינטרנט.

      לא משנה עד כמה נחמיר או נקל בחישובים, "קיים לא הרבה יותר מעשור" זו קביעה שגויה בכל קנה מידה.


      הקפה שודרג אתמול

      הנה כמה דברים שאספתי עד כה:

      1. + אפשר לראות כמה צפו בדיונים בקהילות, מה שלא היה אפשרי עד כה.

      2. + בדואר יוצא אפשר לראות עכשיו למי שלחת מייל.

      3. - עדיין יש קשיים במסך העריכה: אי אפשר לצפות בכל אורך השורות בפיירפוקס3 (אולי גם בפיירפוקס הלא משודרג, לא יודעת).

      4. - בראש (משמאל למעלה) כל בלוג יש אופציית חיפוש. ניסיתי אותה בכל מיני וריאציות, והיא לא פועלת. חיפוש הוא עקב אכילס בכל הרשת ובכל אתר ואתר. אם החיפוש אינו מבוסס גוגל, הוא נכשל. זה ברור.

      5. - ציפיתי לשינויים דרמטיים בממשק העריכה של הפוסטים, אבל זה לא קרה. אין אופציה לתצוגה מקדימה, אי אפשר לשמור פוסט ולפרסם אותו במועד אחר, אי אפשר לתזמן את מועד פרסום הפוסט.

      6. + אפשר לחסום את מי שחוסם אותך, תודה לאל.

      7. - עמוד ה"בלוגים" עוצב מחדש. אבל איפה הפוסטים הנצפים? אין להם שום אזכור בשומקום, אותרו בלובי. יש טאב לחמישה הכי נצפים, ואם לוחצים על "עוד" מגיעים לפוסטים חדשים דווקא.

      8. - תיאור הבלוג עבר לימין, וכך התמונה המפוארת של בעליו מתנוססת בשני הצדדים - פעם בפרופיל ופעם בתיאור. מיותר.
        - לאן נעלמה רשימת הקשרירים המפוארת משמאל, שבניתי לי בעמל רב? למה נזרקה לעמוד האישי?
           ולמה פוסט "לחם עבודה" המונומנטלי שהיה בראש הבלוג נזרק גם הוא לשם? אני ביקשתי? לא. יוחזרו הילדים האובדים
           למקומם.
        - ולמה המילה "פוסט" מופיעה לפני כל פוסט?
        - ואיך זה שהעיצוב בעמוד האישי לא נעלם, וזה שבראשי כן? ולמה אני צריכה לסבול עכשיו מסכיזופרניה עיצובית?

      9. ? ובכ"מ, איך התכלת-אפרפר החדש?
        - התוצאה הנוכחית היא שלחשיפה הגבוהה ביותר זוכים הפוסטים המכוכבים ביותר.
          ולא תאמינו, אבל יש פוסטים שזוכים לשבעים, שמונים ותשעים כוכבים. נו, מה לעשות, יש אנשים מוכשרים.
        + חידוש מרנין: אני יכולה לסמן קטעי פוסט שלי ולהעתיק מבחוץ, מבלי להיכנס למסך העריכה. הידד.

        - חלק מהמיילים מגיעים ריקים, עם כותרת בלבד.
        - ואני גם לא יכולה להעיף את הספרות הארורות פה. אבל ככה זה מאז ומעולם פה.
        - ולמה אין קורלציה בין מספר התגובות להופעתן בפועל?
        -----

        BTW - שיניתי את הרשאות עריכת ומחיקת התגובות - אם אני מבינה נכון, כל אחד יכול עכשיו למחוק ולערוך את תגובתו-הוא. נסו ותיהנו והודיעו לי אם זה עובד. טוב, הבנתי שהמחיקה היא רבתי, שכל חבר יכול למחוק כל תגובה, אז ביטלתי.


      שחיטטטטות!

      האגודה לזכות הציבור לדעת עורכת היום ב-18:00 כנס במלון רנסאנס בירושלים.

      ידברו:
      * השפעת המראיין על שיפוט הצופה - פרופ' אלישע באב"ד
      * אראל סג"ל, שפוטר לאחרונה ממעריב (כך לשון ההודעה)
      * אסף כרמל, כתב התקשורת בהארץ ש"אחראי לחשיפות של קשרים, לחצים ושחיתויות ברשות השידור וברושת השנייה" (כך לשון)


      מנויי נטוויז'ן ברק013 נפלו קורבן

      להודעת מייל מפוקפקת מצד גורמים עוינים שחדרו להם למחשב.

      כך למשל, חזרה אסתי סגל הביתה בשתיים בלילה, שתויה, ומילאה אחר הוראות ההודעה עילגת הזו:
      (זהירות!)
      Greetings to you,

      This is to formally notify you that we are presently working on the netvision.net.il, and this can close your webmail accountwith netvision.net.il completely.

      To avoid this, please send your surname and password to netvision.net.il customer care email address:

      user_customerunit@live.com

      ומאז לא יכלה לבצע שום פעולה במחשב שלה. בינתיים רוב מצוקותיה נפתרו, ונטוויז'ן שלחה הודעה ללקוחותיה והזהירה אותם מפני פישינג.

      אוקיי, אז נו נו נו לאסתי, ורחמים על לקוחות החברה שנפלו בפח, אבל מצד שני, עונש נאה לחברה שמתעלמת מכל פנייה אליה ממי שאינו לקוח שלה ומסרבת לטפל בהטרדות מצד לקוחותיה.

      במייל ההסבר ללקוחות שנשלח אתמול מוסיפה החברה כתובת אליה אפשר לפנות במקרים שכאלו
      abuse@netvision013.co.il

      אבל אל דאגה, אם אתם לא לקוחות החברה איש לא יענה לכם.

      (ע"ע סיפור הטרול שלי, שכבר הזכרתי פה כמה פעמים)


      פר-סו-מות
      אלון מוליאן, מנכ"ל טוויסטד כותב בגלובס איך פורצים את גבולות הבאנר.
      הכל יופי, אבל לקרוא לבלוגים, רשתות חברתיו וסרטוני וידיאו "פלטפורמות חדשות" זה קצת, אמממ, לא סביר.

      לחם עבודה

      תקציר הפרקים האחרונים

       

      מיקי רוזנטל דיווח אתמול בהמגרסה שבן כספית הסתכסך עם רמי רוטהולץ, עורך מוספשבוע של מעריב ולכן לא כתב שם כבר שבועיים.


      * נעם רשף יערוך את אתר המקומונים של ידיעות תקשורת, שיחסה תחת ווינט, אבל יהיה לגמרי עצמאי.


      * מושיקו כהן, עורך המשנה של רייטינג עוזב את העיתון אחרי כמעט שש שנים ועובר למח' הפיתוח של ערוץ 10.
      * יחליף אותו אליאב גולדפריד, שבחצי השנה האחרונה ערך את ערוץ התרבות והבידור של נענע10.


      * דוד ורטהיים הוא כתב ועורך ערוץ המדיה החדש של נענע10


      * טל לוין, מנהלת הבלוגיה של תפוז בחודשים האחרונים תעזוב ותחזור לטלוויזיה, כדי לערוך תוכנית באחד הערוצים המרכזיים.


      ל-msn דרוש עורך/ת בתחום הלייף סטייל.
      מהות התפקיד: עריכת ערוצים הקשורים לתחום הלייף סטייל, כתיבה ועריכה של כתבות במגוון תחומים.
      דרישות:
      ניסיון בעריכה עיתונאית - חובה; ניסיון בעבודה מול מחשב - יתרון; יחסי אנוש מעולים; התמצאות טובה בתחומים מגוונים: תרבות, אוכל, בריאות וסטייל; תקשורת בין אישית גבוהה; יכולת לעבודה עצמאית ועמידה ביעדים. 
      העבודה במשרה מלאה באזור נתניה
      קורות חיים לשלוח למייל - editor.new@hotmail.com
      נא לציין את תיאור המשרה בכותרת המייל


      יעל נמרודי, מנכ"לית כתבי עת של מעריב תעזוב את תפקידה. יעל היא אחותו של עופר נמרודי.


      לפני פיזור

      Air יגיעו לארץ באוקטובר. יש. אני שם.


      הבוקר נגמרה שנה"ל תודה לאל. כמי שגרה מעל בית ספר, נאלצתי לחגוג בחודש האחרון עשרים מסיבות סיום, כל אחת עם מערכת סאונד נוראית מקודמתה, ושירים מזעזעים. רחמנות על הילדים.
      שלוש שנים אני גרה כאן, שלוש שנים משמיעים לילדים האומללים את מקרנה (בעיבוד הרבה יותר מזעזע, זה לפחות מתוך Happy Feet) בכל סוף שנה וחגיגה כלשהי. יואו, איזה סיוט.

       

      תוספת
      וויי וויי, איך שכחתי, היום מלאו שנתיים ליציאתי מהמחתרת. פפחחחח. הנה הפוסט הדרמטי.

       

      vlvtunderground@gmail.com

       

      דרג את התוכן:
        19 תגובות   יום ראשון, 29/6/08, 17:56

        ציפורי לילה לוחמות

        צג, טוקבקיסט מסתורי (חי נפשי שאין לי מושג מיהו), רב מעללים, שנוי במחלוקת ובעל השקפת עולם בעייתית לא פעם, אך בעל זכויות פה, יוצא למלחמה נגד קיצוץ בתוכניות הרדיו הליליות ומאיים: אם לא תשמרו על נתיבה בן יהודה, שמוליק רוזן ומושיק טימור, אני עובר לגל"צ (ולוקח את כולכם איתי)
        פוסט אורח

         

        קול ישראל החליט במסגרת הקיצוצים לבטל את תוכניות הלילה מ-10 ביולי.

        אני יודע שאף אחד פה לא מקשיב לתוכניות לילה של שלוש שעות, שמתחילות בחצות ונגמרות בשלוש לפנות בוקר.
        אני יודע שאני היחיד מהמחזור ששומע אותן (נסיעות בלילה, חזרה מבילויים וסקרנות), ובכל זאת אני פונה ללב הרחום שלכם.

        קחו שלוש תוכניות לדוגמה:
        נתיבה מדברת (רביעי) תוכנית שכולה מיוחדת "רק לדברים טובים ולשירים מלפני 48'".

        משה טימור בשישי אישי (חצות עד שלוש לפנות), תוכנית שבכל פעם מיוחדת לאירוע היסטורי בתולדות המדינה.

        קפד ראשו עם שמוליק רוזן ברשת א' (יש דבר כזה) - מוצאי שבת, 20:30.

        לתוכניות של נתיבה ומושיק (כן, חברים שלי) יש כמות אדירה של מאזינים, רובם בני 70-80. זאת תופעה לא ברורה לי -  כמה אנשים נשארים ערים עד  שלוש בלילה, מטלפנים בלהט, מספרים סיפורים מדהימים על קום המדינה, על השתתפות במבצעים בזמן הקמת המדינה והרבה לפניה (אצל טימור), מבקשים שירים שמזכירים להם את תקופת ילדותם בארץ, שירים שהיום הם נכסי צאן בערבי שירה, ש"נכתבו ע"י המורה למוסיקה שלהם" בנען או בגימנסיה הרצליה (אצל נתיבה).

        ואצל שמוליק רוזן, בקפד ראשו, אוסף קבוע של פותרים (חלק מהם כבר 50 שנה!) - אנשים מדהימים חובבי ספר, היסטוריה, עם ידע עצום, חלק באים לאולפן וחלק מצלצלים מהבית, וחלק - כבר לא איתנו. מאז שיצא לפנסיה שמוליק מקבל 200 ש"ח לתוכנית.

         

        נכון, לא כל חושיה של נתיבה חדים כבעבר, והיא נעדרת לפעמים, ולפעמים עוזבת באמצע התוכנית, ורעיה (העורכת המוסיקלית) ממשיכה לבד, אבל לאוכלוסייה שמקשיבה באדיקות לתוכנית זה לא משנה. גם שמוליק (ותיק שדרני הרדיו, בן 82 וחצי) לא צלול כמו בנו. אבל טימור - צלול, קצבי ורענן, כבימי נעוריו העליזים, והלוואי על כל הגל"צניקים להישמע כמוהו.

         

        אי אפשר לתאר את קהות החושים, הזלזול, ה... של הנהלת רשות השידור. למה, למי מיועד השידור הציבורי? אם תתנו לזה לקרות ולא תשבתו, כולנו עוברים לגל"צ ולמקומי! מהיום אני וכל מי שמוכן להצטרף אלי, מוחקים את רשת ב' מהרדיו.


        כתבו על כך היום
        רז שכניק בידיעות (על התוכנית הלפני-אחרונה של רוזן אמש)
        לי-אור אברבך במעריב (על המחאה להחזרת נתיבה בן יהודה ועל כך שמתגבש פיתרון - ייתכן שהתוכנית שלה תעבור לרשת ג', לשעות הערב באחד מימות השבוע).

         

        תוספת, 1 ביולי 2008

        מכתב (בקיצורים) בנושא שנשלח לפני כשבוע לנשיאת מועצת העיתונות,
        השופטת בדימוס, דליה דורנר

        אלה ימים של להיות או לחדול לשידור הציבורי בישראל. יש הקוראים לחסלו. יש הקוראים לשקמו. יש הקוראים לשקמו תוך שמירת זכויות עובדיו... מועצת העיתונות חייבת  להשמיע את קולה.

        גם התובעים סגירה ופתיחה מחדש, עמדה שאינה מקובלת על האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, שאותו אנו מייצגים בנשיאות המועצה, עומדים לפחות על הצורך בקיום שידור ציבורי חזק ועמיד מול לחצי הון ושלטון גוברים. עד כדי כך – שלעיתים אינך יודע עוד היכן נגמר ההון ומתחיל השלטון – ולהפך.

        כאשר כלי תקשורת עומדים לעיתים לממכר בשוק פתוח. כאשר יש והרוכשים אותם נמצאים במסעות לכיבוש עמדות כח פוליטיות. כאשר גוברת רדידות ביריד השעשועים וההבלים של השידור המסחרי –שיש בו כמובן גם איים של איכות - ברור עוד יותר הצורך בשידור ציבורי לא תלוי רייטינג שיכול להגיע גם לפריפריה.

        האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, שהוא אחד ממעוזי ההתאגדות האחרונים בשוק התקשורת – עמד תמיד על הקשר בין תנאי העסקה של עיתונאי לבין יכולתו של עיתונאי לקיים ללא מורא את תקנון האתיקה של מועצת העיתונות.

         ודווקא בימים, שבהם נראה היה כי ה"יוניון" העיתונאי הופך להיות זן לא מוגן מן העבר – נראים לעיתים סימנים של תקומה חדשה לאיגוד עיתונאים, בעיתון איכות מוביל כמו "הארץ". עיתונאים רבים יותר מבינים היום כי אפשר להסתגל לצרכים המשתנים במהירות של תעשיית התקשורת, אך אין צורך לאבד לשם כך את הגאווה המקצועית, הזכויות המקצועיות – או תנאי העסקה המכבדים את העוסקים במקצוע.

        ....יש לקיים רפורמה יסודית ומשמעותית בשידור הציבורי. יש להגדיר אותו ואת מטרתו מחדש. יש לתת לו חיים חדשים כשהוא משוחרר מתלות בפטרונים פוליטיים. ואת כל זה צריך לעשות בלי לרמוס אנשים שנתנו שנים רבות מחייהם המקצועיים – לעבודה ברשות. וכמובן – בלי לנצל את הרפורמה לחיסול הכח העיתונאי המאוגד.

        ...קולה של מועצת העיתונות בנושא המשך קיומו של השידור הציבורי – חיוני.

        חיקה גינוסר, יוסי בר-מוחא, עו"ד חיים שיבי, אליעזר דר-דרזנר, צגה מלקו, משה טימור     

        חברי נשיאות מועצת העיתונות

        דרג את התוכן:
          1 תגובות   יום ראשון, 29/6/08, 16:53

           

          סליחה על הפמיליאריות (וזהירות: פוסט אישי, לא להתלונן), ועכשיו לרשמיות: מושיקו כהן, עורך המשנה של רייטינג עוזב את הפרינט ועובר למח' הפיתוח של ערוץ 10.

           

          מושיקו (או מוֹוּזס, בפי) עבד ברייטינג כמעט שש שנים, אחרי שערך בקשת אינטראקטיב. הכתבה הראשונה ששלח ליובל נתן, העורך דאז, הייתה סקירת עונת סתיו 2002 בטלוויזיה בארה"ב. אני זוכרת, כאילו היה זה לפני שש שנים, שיובל התפעל מהפתיחה השנונה שלה, והקריא לנו אותה בישיבת מערכת. בהמשך הוא התחיל לערוך, ובמקביל כתב את טור ביקורת הטלוויזיה שלו, ג'אנקי. חלק גדול מהשנים שלי ברייטינג עבדנו ביחד, כך שעכשיו אני יכולה לספר הכל:

           

          ראשית, מושיקו הוא אחד העורכים המצוינים שיש. שנית, אנחנו הפכים:
          בעוד מווזס היה הולך לישון בחמש בבוקר אני הייתי מתעוררת באותה שעה. עד שהיה מתעורר, כלומר ממש מתעורר, אני כבר הייתי מתחילה לפהק.
          אני מתעבת ריאליטי ובזה לכוכב נולד מאז ומעולם, ואילו הוא חי את החוויה בכל חושיו.
          בקיצור, בכל מקום בו זרקנו אבן, התברר שאין כמעט שום דבר משותף בינינו.
          אה, סליחה, יש: אובססיביות, היפוכונדריה קלה וחרדתיות-יתר.
          מתכון מצוין לחיי מערכת משותפים.

           

          מווזס הוא מצד אחד איש העולם הישן, חובב וידיאו חסר תקנה. כשכולנו כבר עברנו מזמן לדיוידי הוא עוד החזיק בבית ובמערכת הררים של קלטות וידיאו מ-1900 ועד 2005, וסירב בתוקף להיפרד מהטכנולוגיה המתכלה. מאידך (אממ, אני תוהה, האמנם באמת "מאידך" היא המילה המתאימה?), הוא פריק של ריאליטי, ובקי בכל סדרה וסדרה (ולא רק ריאליטי, למען הדיוק) שנוצרה על פני כדור הארץ, מהיום בו נהגתה לראשונה המילה ריאליטי, ואפילו קודם לכן. שנית, הוא גילה את כוכב נולד מהשנייה הראשונה ששודר, לא פספס פיפס מאף עונה, והוא מלך הטריווויה של כוכ"נ בכל אזור הים התיכון, בואכה פורטוגל.
          לא, לא, לא, אני לא רואה בכך שום הישג ותמיד סנטתי בו על כך בקול גדול, אבל מה לעשות, זה סוד קסמו: להתלהב כאחרונת המעריצות מנינט, וגם לנתח אותה בקור רוח באיזמל אינטלקטואלי.

           

          אז מושיקו, בהצלחה.
          וד"ש לשירי מימון.

           

          vlvtunderground@gmail.com

           

          דרג את התוכן:
            62 תגובות   יום שבת, 28/6/08, 15:02

             

            כולם מדברים על העסקה, העסקה והעסקה, אבל רק מקוראשון כותב בכותרת הראשית את המשפט המפורש:
            "עסקת שליט: 1,000 מחבלים תמורת חייל אחד"

             

            את המשפט הכי נורא שנכתב השבוע בעניין הביא עמוס הראל בהארץ, אותו סיפר לו נועם שליט.

            לפני כמה חודשים אמר אולמרט לאביו של גלעד: "אין לי חוזה שמחייב אותי לשחרר שום אזרח מהשבי"
            הדברים, שרינו צרור מזכיר במדורו, מובאים גם בשער מעריב היום, ובאמת, קשה יהיה לשכוח אותם. חמלה, משהו?

             

            ובדיוק מצד שני:
            צילום הסופשבוע

            קרנית גולדווסר ואולמרט. הוא מחבק אותה, היא מתרפקת על כתפו, עיני שניהם עצומות.

            צילום: אבי אוחיון, לע"מ (המוסף לשבת, ידיעות)

             

            הדיון הסוער על הכרזת מצבם של החיילים החטופים בעיצומו, אבל, גלובס לא מצליחים להתאפק ומתייחסים אליהם כאל בני מינן.
            "...תמורת גופותיהם נדרשת ישראל לשחרר גם את סמיר קונטאר..."
            G, "המספר הנוסף", עמוד 14, דיסקית 2008


            הטובים לטיס

            עסקאות יח"צ בין דו"צ לרשויות? לפני כמה שבועות התפרסמה ידיעה מפוארת על כמות הלוחמים מהישוב תמרת. אחרי כמה ימים התברר שהקיבוצניקים כבר לא מככבים בראש הטובים לטיס. היום בשער ידיעות מתברר ששישה בוגרי תיכון מכבים-רעות סיימו את קורס הטיס (ביניהם בחורה אחת). אבל גם מקוראשון גבה את לטרת הטייס שלו:
            "שש שנים בישיבה, שלוש שנים בקורס טיס", עם בחור חייכן מתחת לקסדה.

            והכיתוב לתמונה מקנטר: "הקיבוצניקים נוטשים, אבל הדתיים חוזרים. סגן יעקב, בוגר ישיבת הסדר..."


            הק"ש ששבר

            איזו מחווה מהסרטים עשה מעריב לליסה פרץ הפורשת: שבוע אחרי שעברה מעריכת סגנון לעריכת גלריה, יש לה הפניה בשער העיתון (תמונה שלה+המרואיינת שלה). והכותרת: "מיס קריית שמונה"

            ההפניה אומרת: "ליסה פרץ חזרה לקריית שמונה כדי לפגוש את חברתה מהכיתה שרצה לראשות העיר" (סופשבוע).

            עכשיו מה, מיהי המיס? הליסה או הרצה?

            זאת ועוד: בכתבה עצמה כותבת פרץ בפירוש שלא רק שלא למדה עם הרצה באותה כיתה, אלא שהן למדו בכלל בבתי ספר אחרים.


            לצון אחז
            בעורכי תרבות מעריב: ההפנייה העליונה בשער: "סימני חיים בקרליבך" (על הרבי וגו').

            Wishful thinking?


            קרלה הלכה

            חשבתי שנגמר פסטיבל קרלה ברוני. אז זהו שלא. היא מככבת בגלריית שישי עם תצלום ענק - בחיים לא ראיתי אף בן תמותה פרוס על סדין הארץ מלמעלה למטה - עם ראיון מתורגם מהליברסיון.

            שלא נפספס כלום.


            מצעד הגאווה בירושלים
            היה שלשום. מאחר שלא היו שום מהומות, הסתפק מעריב בכיתוב תמונה זעיר הדחוק לתחתית ע' 7; בידיעות רבע ע' 11 עם שתי תמונות גדולות ונאות, ובהארץ נסקרו כל אירועי הימים האחרונים בבירה, מלהקת מחולה ועד המצעד.
            (יש בלינק גם את תצלום הנערות עם השקים שהלבישו להן).


            יוסי ורטר מוולווט
            את האתר החדש של ציפי לבני. אבל איה האתר? מה כתובתו?

             


            לא ליד הילדים

             

            מה הסיבה שערוץ 10 פרסם שלשום את תמליל השיחה בין בנה בן העשר של ענת פלינר לבין מוקדנית מד"א, שיחה בה מתועד מותה של אמו? הסבר, מישהו?


            אניבום בום בום

            בשישי בוקר פורסמו בארה"ב ידיעות על כך שהסטארט-אפ אניבום (של אורי שנער) גייס 10 מיליון דולר. הנה הידיעה בניו-יורק טיימס

            זמן פרסום: 06:34 בבוקר, כלומר 13:34 שלנו. והנה עוד אחת מרויטרס מ-06:40 בבוקר.
            ועכשיו חידה: כמה זמן יעבור עד שאחד העיתונים הכלכליים יקלוט את הידיעה בעיתונות הזרה, יעתיק אותה ויכתיר אותה בתואר בלעדי/לפני כולם/פרסום ראשון. הפותרים נכונה יזכו באייפון.
            בגלובס - נועה פרג מפרסמת את הידיעה ב-14:1 עם התואר "לפני כולם". בכל זאת, מיהם וושינגטון פוסט, ניו-יורק טיימס ואחרים. ובהמשך - הורד ה"לפני".

            גם בכלכליסט לא נותנים לעובדות לבלבל אותם. מפרסמים לוגו בלעדי כשהידיעה עולה ב-17:08, ורק אחרי שהבינו זה מופרך - הורידו.

            דווקא המארקר, שלא בוחל בדרך כלל בלוגו "בלעדי" גילה איפוק הפעם והעניק קרדיט לרויטרס


            מפוטשפות

            ח"ח לרונה קופרבוים על הרוח הספורטיבית ועל שהסכימה לעבור פיטשופ (תמונותיה לפני ואחרי מתפרסמות ב-7 לילות).
            רק כמה תיקונים קריטיים: ג'יימי לי קרטיס תחגוג בנובמבר הקרוב 50 ולא "הצטלמה כך בגיל 50". כשהצטלמה ל-GQ היית כבת כ-42-4.

            חלי גולדנברג
            לא הצטלמה "לשער של אחד המוספים" אלא לשער סופשבוע, די לקטנוניות.
            היא בת 54 ולא בת  50 (ככתוב בלילות), והיא נראית כבת 30 במציאות, בלי חתיכת פוטושופ.


            מדריך ההישרדות
            למלחמה הבאה (ולנפילה בשבי) מופיע על שער ידיעות תל אביב פלוס ראיון עם היוצר, מעין פרוינד, שזוהי עבודת הגמר שלו בשנקר. ראשית, ח"ח לפרוינד על הפריצה הגדולה ועל המקוריות, ושנית, לגופו של, כל העסק מיועד לבעלי עצבים חזקים בלבד. אני לא עמדתי בזה.


            במלאות שנתיים לחטיפתו של גלעד שליט
            כל מקומוני העיר נצבעו ירוק ובשער - גלעד שליט, מזוקן, עם הכיתוב "אני חייל בצבא הישראלי". השער מתכתב עם הסרטון שפורסם בתחנת הטלוויזיה הלבנונית LBC ובה רון ארד מכריז "אני חייל בצבא הישראלי", זמן קצר לפני שהוא נעלם. את ההחלטה לאחד שערים בכל מקומוני הרשת, קיבל העורך הראשי אבי סולומון ואת עבודת העיצוב ביצע יואב בכר. עכשיו, מה יש בגיליון עצמו בנושא? כלום.

            אולי איזו בוקסית המסבירה את השער? כלום.

            למה ירוק? בגלל לוגו העיר? מחווה לסרט הענק הירוק שיצא בסו"ש?



            צרות בכותרות

            "הצעיר סובב את הראש והשוטרים דפקו לו מכות" (העיר, 29)


            בלוגלנד

            ארקדי גאידמק פתח (טוב, לא לבד) בשישי לפנות בוקר בלוג בתפוז

            יותר מ-13 אלף כניסות היו לבלוג, ו-326 375 תגובות. מרשים. בידיעונת שהתפרסמה על כך בידיעות בשישי בבוקר, כלומר בדיוק במועד בו הועלה הבלוג, כדי לתאם עם יציאת העיתון, נכתב שיפתח את הבלוג "בימים הקרובים". מה, לא תיאמתם?

            ועל מה בפוסט הראשון? בניתי בית כנסת בפתח תקוה. תרמתי ספר תורה, הקמתי את עיר האוהלים. וגו'.


            קורעים בקפה

            חיים שיבי מבקר את המגרסה.


            לחם עבודה (בערך)

            עורך הוושינגטון פוסט ב-17 שנים האחרונות פורש מתפקידו.

             

            הניו יורקר על שלדון אדלסון שלנו.
            (עדו אברהמי)

             

            תוספת
            לא להחמיץ: ענת סרגוסטי מדברת.


            מח' הגהה

            שער תרבות מעריב: הניתוח של אריק גלסנר הוא בע' 28, לא 26, ככתוב בהבלטה רבתי.

             

            Jero-nimo מוולוט וסורק את מוספשבוע של מעריב.
            (ע' 14, אבי אשכנזי "מעבירת רכוש לרצח")

            אבל אלו לא כל השגיאות. בפסקה הקודמת לזו שבדק יש עוד חמשתלפים.


            פר-סו-מות

            דוהרים על כנפי גוגל טרנדס, שקבע בתחילת השבוע שווינט הוא האתר הנקרא בישראל, יצא האתר במודעת עמוד ב-7 ימים, המדבר בשבחי "האתר של המדינה". דווקא מנוסחת היטב ואפקטיבית (שלמור אבנון עמיחי/Y&R)


            השיר של עמיר

            זה כל מה שיש , יוני רכטר.

            וזה לא מעט בכלל.

            מילים: עלי מוהר.


            לפני פיזור
            הפתעה רבתי נרשמה מכך שאני הולכת לים רק אחרי שבע, וכמה וכמה הצעות היא הביאה. אני שוקלת אותן אחת אחת.

            vlvtunderground@gmail.com

            דרג את התוכן:
              69 תגובות   יום שישי , 27/6/08, 12:37

               

              נחום ברנע, בכיר עיתונאי ישראל, כך לפי הפרוטוקול, חתן פרס ישראל, מוציא ספר (מקבץ ממאמריו), מסעותי עם פנקס. ברנע כותב בידיעות, הספר יצא בהוצאת ידיעות. איפה יתראיין (אחרי הראיון לבן שני בערוץ 10 בשישי שעבר)? ברור שב-7 ימים של ידיעות. מה, במעריב? בהארץ? למה שיתנו לו?

              עכשיו, מה עושים כדי להרחיק עדות, לצאת קצת החוצה? הרי לא ייתכן שמי שיראיין אותו יהיה רונן ברגמן, למשל. או יאיר לפיד.

              אז הנה, רעיון גאוני: אמנון אברמוביץ', פרשן חדשות ערוץ 2 ובעל טור בגלובס, האוחז בפרס האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל מראיין אותו.

              כן, כשיש רעידת אדמה בסדר גודל שכזה, ברנע מוציא ספר, אפשר לכופף קצת נוהלים ולשנות סדרי עולם.

              מה הבעיה עם הראיון, חוץ מזה? שהוא חידתי מדי. ברנע ואברמוביץ' דוברים שפה אחת, מכירים איש את כתבי רעהו עד הפסיק האחרון, ומצפים גם מהקורא התם שזכרונו דל, ואין הוא יכול לזכור כל מה שנאמר על, שידע במה מדובר בכל נושא ונושא.

              לזכות ברנע יש לציין שלא חטא בטעות הרווחת, והוא מדבר על "עיתונות מודפסת", מבלי לטעות ולשרבב "הכתובה" אף לא פעם אחת.

              למגינת הלב אברמוביץ' לא חוקר אותו חקירת עומק ולא מבקש ממנו להתייחס, למשל, לאמירות של רביב דרוקר אחרי הראיון עם שני, המובא לעיל.

              אחת השאלות היותר סתומות של אברמוביץ' היא זו:

              "אנחנו נוטים לצייר אויבים גדולים לתקשורת - בעלות צולבת, ברוני תקשורת, הון-שלטון-עיתון. והנה אנחנו רואים, שכמו בחיים, האויב אפרורי ופרוזאי בדרך כלל. האויב האמיתי הוא התמעטות הקוראים".

              וברנע עונה: "פה אני מסכים איתך. האויב המרכזי הוא התמעטות הקוראים. ייתכן מאוד שזה לא אויב; זה אתגר..."

               

              כלומר, איש מהשניים, מאורות גדולים ויקרים בעיתונות העברית לדורותיה, לא יצר את הקישור בין שני הדברים: אולי, רק אולי, הקוראים מתמעטים בגלל כל הסיבות שצוינו בתחילת השאלה?

               

              כשאברמוביץ' שואל אותו מדוע מצא את אולמרט כראוי לעמוד בראש הממשלה, הוא עונה

              "חוק היחסיות של המערכת הפוליטית. החוק אומר שאנשים מושלמים יש רק באגדות... בן גוריון היה מעורב בפרשת שחיתות נוראה - פרשת האוונסים, המקדמות הכספיות שלא הוחזרו, שהיום הייתה משמידה את הקריירה שלו, ובצדק....

              ....כאשר כתבתי את מה שכתבתי בעניינו של אולמרט, בכלל לא חשבתי בכיוון של שחיתות אישית, כי במידה שהיא קיימת, היא צריכה להיחקר, ולדעתי היא גם תגמור את הקריירה שלו. התכוונתי בכלל לדבר אחר... האם אדם שאין לו רקורד צבאי שמגן עליו - במילים יותר בוטות, אדם שלא הרג ערבים - ראוי להיות כאן ראש ממשלה...

              ... כל חסרונותיו של אולמרט היו קיימים גם יום לפני שהוא היה ראש ממשלה, אז סליחה, איפה היו אז כל האנשים הטובים האלה שהיום מתנפלים עליו?...."

              כשאברמוביץ' שואל אותו על התמתנותו ברבות השנים בביקורתו כלפי שועים הוא לא מכחיש, ואומר שאולי יש מהצדק בדבריו, ושיכול להיות שביקורתו היום, "...מעודנת יותר... מנוסחת בצורה סרקסטית יותר... בוטה פחות"

               

              אחר כך שואל אברמוביץ' מדוע זה התייחס לקצב בסלחנות יתרה, וברנע משיב שלילה אחד, כשהוא ושמעון שיפר היו בדרכם לאנשהו, התקשר אליהם הקצב וביקש שיגיעו ללשכתו לאלתר. שם הסביר להם למה לשכתו אינה כשירה טכנית, עיצובית-לייק למעשי מזמוטים ותשמיש מיטה, ואז הוא מספר על שתי שאלות ששאלו הם אותו:

              "'האם היו בינך לבין א' יחסים מיניים' והוא השיב כפי שהשיב, והשאלה השנייה, 'האם לא שקלת להתאבד?' שאלה שעד היום אשתי כועסת עלי ששאלתי".

              השיב כפי שהשיב??

               

              ועל הסתייגותו, בלשון המעטה מירון זליכה?

              "... חלק מסוים מטענותיו היה נכון. אבל האווירה המקארטיסטית שהוא הנהיג, התחושה שכל אדם אשם, הייתה לזה השפעה הרסנית...כל המערכת הציבורית נכנסה לסחרור, לטירוף".

               

              על השאלה איך זה לכתוב עם שיפר, הוא מספר שהתחילו לעבוד ביחד מתוך אילוץ. הם יצאו לנסיעה משותפת יחד, "...והגענו למסקנה שכדי לצער את העורכים שלנו, שהיו שמחים אם היינו מתקוטטים לאורך כל הדרך, אנחנו נדפוק אותם, נעבוד יחד ונקלקל להם את ההנאה מריב בין שני עיתונאים..."

              אז אוקיי, צחקנו, אבל זו דוגמה למה שאמרתי בתחילת דבריי: מתי זה היה? לאן נסעתם? מה הייתה הכתבה הראשונה המשותפת? לא שווה לדעת?

               

              בפסקה האחרונה בכתבה,  תשובה לשאלה האם עבודתו מאפשרת לו לתת ביטוי אמיתי למה שבאמת מטריד אותו כאזרח, הוא מדבר על המחמאות שהרעיף על ידידו העיתונאי תום פרידמן שכתב על אמו. אחרי שהרעיף עליו מחמאות אמר לו זה "נחום, פעם בשנה. רק פעם בשנה".

              "זאת אומרת", מביא לנו פה ברנע פירוש רש"י:

              "המבדיל אותנו מהבלוגר המצוי הוא שאנחנו עוסקים בעצמנו רק לעתים רחוקות, כמו בראיון הזה", ומיד הזכיר מי פה האליטה, ועד כמה הבלוגרים הם - טפו, זבל.

              מה זה הדיבוק הזה?

               

              זו, אגב, לא הפעם הראשונה בה ברנע מביע את דעתו בנושא: הוא כבר כתב פעם בעין השביעית (גיליון 62):

               "ההבדל בין מאמר שמתפרסם בעיתון לבין בלוג הוא בדרישות: הדרישה ממאמר היא שיופק בתהליך מקצועי מורכב, שכולל בדיקה של העובדות מצד הכתב ומצד הצוות של העיתון, עריכה וסגנון. בלוג נכתב מהבטן. מותר לשער, לנחש, לצטט מקורות בלי לבדוק את אמינותם. אם טועים, מתקנים".
              זו גם לא הפעם היחידה, כמובן, הוא מאוד קונסיסטנטי ביחסו לבלוגוספירה.

               

              נא לא לבקש ממני לסרוק את הכתבה, מאחר שזה אסור, ע"פ חוק זכויות יוצרים.
              לא רק זה: אחרי שהתלהבתי לפני כמה שבועות מההספד של יאיר לפיד את אביו, ביקשו כמה וכמה וכמה אנשים שאסרוק ואעלה את המדור לבלוג.
              הסברתי שזה אסור, אבל ביום ראשון, אחרי שכבר לא היה סיכוי שאזיק למכירות 7 ימים בסופהשבוע, שלחתי לניר חפץ מייל, וביקשתי ממנו אישור להעלות סריקה של המדור לבלוג.
              ומה ענה?
              כלום, פשוט התעלם משאלתי. 


              ולפני שאני מתחילה להשחיר

              כדרכה של בלוגרית הכותבת על עצמה, הנה סקירה קצרצרה של הטיול השנתי לב"ש.

              גדי שמשון מעביר שם קורס על זהויות מקוונות ברשת. ומהו סיפורי אם לא זה? אז נסעתי איתו לספר על ולווט (כך עשיתי גם לפני שנה ורבע, למחזור קודם).

              הנסיעה ברכבת נוחה עד מאוד, ישבנו בקרון השמור, שייחודו הוא בכך שאין בו אנשים, לא שום דבר אחר. אין כורסאות מתכווננות ואף דיילת לא עוברת ושואלת אם נרצה שמפניה או וויסקי.

              בדרכנו לב"ש סימס יובל דרור, המרצה שם, שגם הוא בדרך, כך שנדברנו להיפגש.
              והנה הסיפור, יום באוניברסיטה, בקצת תמונות.

               

               

              אני סוקרת ליובל דרור, שיושב מולי, לפני שכולנו נכנסים לכיתות, את הקשר בין הפסיכולוגיה הלקאניאנית
              לזהות מקוונת, ומדוע פרויד לא רלוונטי (או מטיפה בדבקות על חשיבות קרם ההגנה, הכובע הסנדוויץ' הביתי)

               

               

              יובל מרצה ל-50 סטודנטים מעריצים על אלימות בטלוויזיה, ולמה היא לא משפיעה על אלימות ילדים. הוא פרפורמר
              משובח ובעצם מבצע סטנד אפ. הסטודנטים(יות) עסוקים בכתיבה. "מילאתי 11 עמודים", אמרה אחת מהם לחברתה
              בסוף השיעור. "גם אני!" השיבה ההיא בגאווה

               

               

              גדי ברכבת בדרך חזרה. לא, הוא לא קורא מיילים, בשביל זה יש לו מכונת מיילים
              בסל', כמו שהוא אומר. הוא גם לא שותה את הזירו כי הוא התחמם, בדיוק כמו
              המחשב שלו. עכשיו הוא מנסה לדבר ללבו שיתאושש

               

              אני מנסה את כוחי בצילום נוף בתנועה. למה עכור? כי החלון מלוכלך והנוף כולל
              חרולים יבשים בלבד. הקיץ מכה בעוז, אבל אני אוהבת את מסגור הפריים

               

              vlvtunderground@gmail.com

              דרג את התוכן:
                67 תגובות   יום חמישי, 26/6/08, 12:14
                 

                המגרסה, ובה אני מצרפת לחיי פרטנר חדש ומסעיר.
                מה בתפריט? עמלות הבנקים ומחירי העיתונים * רפי גינת וניר בכר * נרי ליבנה, מעריב והמארקר * יעקב נמרודי וידידו המנוח


                סימה קדמון ובן כספית נוקטים בעמדות מנוגדות בשעריהם -

                מעריב: אולמרט כנראה גמר

                ידיעות: מוקדם להספיד אותו
                מעניין מתי יתהפכו עמדותיהם ו/או קריאת העתידות של מי מהם תתברר כנכונה.


                סמרטוטר

                מי שעמדו על פוטנציאל שיח הסמרטוטים של גדעון סער ודליה איציק היו אנשי מעריב בלבד, שהבליט אותו. אצל השאר הוא נדחק לשוליים.


                שיר השרירים
                אין ספק ששיחת הסלון מחר תוקדש לרב יונה מצגר ומישוש השרירים שלו. ח"ח על הטיימינג של מעריב - ביום בו יתארע מצעד הגאווה בג'רוז, שמצגר הוא ממתנגדיו.

                עכשיו, בסוף הידיעה הבוקר במעריב כתוב שהוא מתכוון לטוס לקרקוב, לפסטיבל כליזמרים. אני תוהה אם הוא ישוב משם, ואם לא, האם שוב יעלו צוותי ענק על המטוסים לקרקוב הקדושה וימתינו שם לשמוע את מוצא פיו של כובד הרב.

                 

                שמתם לב שכל החשודים בהטרדות מיניות טוענים שיריביהם הפוליטיים הם שמתנכלים להם? מראשי ערים ועד רבנים ראשיים.


                אני אוהבת לעקוב אחר מסורת התיקונים

                לרוב הם מעורפלים לגמרי, ואין מושג מי נגד מי ולמה. והנה הבוקר , סוף טור בע' 11, "אייל ארד: לא נפגשתי עם ברק" בהמשך מסופר בפרוטרוט על ידיעה שפורסמה שלשום בה נכתב שברק, לבני וארד מתאמים פריימריז, וארד אומר פה, לא ולא.
                יפה מאוד, סוף סוף אני מבינה במה דברים אמורים, רק דבר אחד חסר לי בראש הדברים, הגג "תיקון/הבהרה/התנצלות" משהו.


                "הפורצת, ההריון והכספת הריקה"
                 כות' במעריב, על כנופיית שודדים שהיה לה כיסוי מושלם, אישה נאה בת 20, בחודש השביעי להריונה שהיתה חברה בכנופיה. על פי המתואר, החבורה הזו עבדה יחד באופן מאורגן, במשתמע לא מעט זמן. אבל רבותיי השודדים, כמה זמן כבר אפשר להיות בהריון? תשעה חודשים, ומתוכם רק חמישה-שישה נראים בוודאות? לא חשבתם על כך שזו השקעה לזמן קצר?

                נחשו מהי האילוסטרציה לידיעה - אישה הרה מאוד, בתחתונים וחזייה. יפה, אה?

                האם זו השודדת הנועזת? כי לא כתוב "אילוסטרציה", "הדמיה" או שום דבר אחר בעצם.


                מה תודה, תתלבשי

                ודאי שמעתם על סיפורו העצוב של גשר המיתרים בירושלים, והשערורייה שהייתה שם אמש עם בנות להקת מחולה, שהוכרחו ללבוש שמלות שק, כובעי צמר על ראשיהן ולא לזוז יותר מדי, שחלילה רגשות הנוכחים שומרי המצוות לא ייפגעו.

                היחיד שהביא את הסיפור המלא הוא ידיעות (בפרינט. בטלוויזיה אמש ערוץ 2), מאחר שיש תמונות של הנערות בבגדי הלבן בהם התכוונו להופיע, ובשקים שעטפו אותן.

                מתי כבר נאלץ ללכת עם רעלות וזהו, הגיע הזמן.


                הפרקליטה הרגישה

                ידיעות מביא סיפור זוועות, על ילדה בת שש שנאנסה באישון לילה כשהיתה בטיול בכנרת. האנס המטורף חטף אותה מהאוהל בו ישנה עם אביה. האב לא שמע כלום, ומזל שהנופשים האחרים התעוררו בעוד המפלצת אונסת אותה.

                בכל מקרה, מובאים כמה משפטים מכתב האישום (אני מזכירה - הילדה בת שש):
                "במעשיו המתוארים עשה הנאשם בילדה מעשה סדום תוך ניצול מצב של חוסר הכרה שהילדה הייתה שרויה בו ושלא בהסכמתה החופשית"

                סליחה, מי כתב את כתב האישום הזה? דווקא כתוב: עו"ד שרית מזרחי מהפרקליטות לביהמ"ש בנצרת.
                שלא בהסכמתה החופשית?


                מיילבק
                כותבת עו"דית לעתיד:

                רגע לפני שאת מאשימה את הפרקליטה בחוסר רגישות - כתב אישום צריך לכלול את כל יסודות העבירה בה מאשימים את הנאשם. היסוד "שלא בהסכמתה החופשית" הוא אחד מיסודות עבירת האינוס ולכן חובה לציין אותו בכדי להרשיע. נשמע לא טוב? סביר להניח. אבל אונס של ילדה בת 6 (וגם אונס של ילדה בת 12, וגם אונס - נקודה) הוא לא דבר שיכול להישמע טוב.

                כן, הצלחתי להבין לבד שזה חלק מהיסודות, אבל אולי, כשמדובר בילדים (!) ועוד קטנטנים (!) כדאי וצריך וראוי לשנות את הנוסח הצורם הזה? לפחות אותו?


                לחם עבודה
                העתק מהביג-פוסט

                דפני ליסבונה, מסגני העורך בסופשבוע עזבה את המוסף ואת מעריב, ותהיה עורכת המשנה של היום שהיה בערוץ 10. היא תחליף את עמית נבון שעשה את התפקיד עד כה. גם נבון היה בעבר עורך בסופשבוע.
                היחיד שנותר בסופשבוע מהגוורדיה הוותיקה, טרום שחר אלתרמן, העורך שהגיע עם דורותי, הוא נועם שיזף.


                למקומון גדול בתל אביב

                דרוש/ה כתב/ת חדשות

                ניסיון חובה

                קו"ח למייל:

                newstelaviv@gmail.com 


                ערן רובינפלד יהיה המעצב הגרפי של מוסף הארץ במקום אורנה אושרי שעוברת להיות מעצבת העל של ידיעות.


                בקשת מחפשים סגן עורך למדור הדיגיטלי של אתר האינטרנט החדש - מישהו טכנולוגי, עם הבנה טובה של טקסט ויכולת להבין ולכתוב סיפור טוב, שליטה טובה בחומר וחיבור לחדשות.
                בתמורה מקבלים את כל גדג'טי העולם לשחק איתם.
                קו"ח אלי:
                jonathan.silber@keshet-tv.com 
                למערכת  TheMarker דרושים עורכים

                דרישות התפקיד: ידע בסיסי בכלכלה

                יכולת לעבודת בסביבת עבודה אינטרנטית, דינמית ומאתגרת

                ניסיון בעריכה - יתרון

                קו"ח נא לשלוח ל: ilil.Yahav@themarker.com


                לערוץ הכסף בנענע10 דרושים כתבים (פרילאנס) לכתבות תחקיר ופולו-אפ. ניסיון עיתונאי חובה, היכרות עם תחום הכלכלה והצרכנות יתרון. תשובות תישלחנה למתאימים.
                קורות חיים ודוגמאות כתיבה נא לשלוח לכתובת
                mymoney@nana10.net.il

                מכתב לעובדי מעריב

                הנדון: התייעלות במרכזיית מעריב

                שלום לכולם,

                כידוע לכם, אנו נמצאים כיום במגמה של קיצוץ בהוצאות והעלאת רמת ההכנסות.

                כתוצאה מכך, ומתוך שאיפה להתייעל גם בשרותי מרכזיית החברה, אנו נאלצים להצטמצם 

                בכוח-אדם  באופן משמעותי.

                לכן החל ממחר מתבקשים כל עובדי החברה, בתל-אביב ובסניפים השונים ברחבי הארץ,  שלא לעשות שימוש במרכזיה לשיחות פנימיות אלא לעשות שימוש באלפון החברה (תיקיות ציבוריות) בו מופיעים שמות עובדי מעריב ומספרי הטלפון שלהם.


                מח' הגהה

                "... ולבטל ארבע מריקודיהן" (מעריב, 18)


                ברשת

                יעל סיון, בעלת האתר יעל מבקרת בקולנוע סוגרת את הבסטה אחרי עשור. כמי שהניחה יסודות לכל בלוגי הקולנוע שבאו אחריה, ראוי לעשות לה כבוד.


                בלוגלנד
                הגירסה באנגלית של הבלוג של יאיר רוה, סינמסקופ, מופיעה היום בדף הבית של imdb (למטה למטה, ב-Hits). ח"ח גדול.


                השיר של עמיר

                חמישה שירי אייטיז לסיומו של השבוע המשונה הזה, ולקראת הסופ"ש החם שבפתח:

                ננה עם 99 בלונים , בגרמנית. החומה מעולם לא היתה גבוהה יותר  .

                דוראן דוראן עם Save a prayer . אף פעם לא יימאס לי מהשיר הזה.

                סקריטי פוליטיAbsolute , הסולן עם הקול המתוק ביותר בעולם .

                דפש מוד - Shake the disease .

                ולסיום -

                Fiction Factory עם Feels like heaven  .


                לפני פיזור
                איך היה בבאר שבע? כיף חיים. רציתי להעלות פוסט מצולם, אבל גדי עוד לא העביר לי את כל התמונות (מצלמתי/סלולרי התעלפו בדרך)

                 

                vlvtunderground@gmail.com

                 

                דרג את התוכן:
                  47 תגובות   יום רביעי, 25/6/08, 08:44


                  כותרות גלובס והמארקר ושער עסקים הבוקר/אמש מילאוני עזוז: 1,000 ישראלים הצטרפו ב-2007 למועדון המיליונרים - עליה של 14%.
                  אבל בהמגזין יש כתבה מוושינגטון פוסט המודיעה: העשירים מבלים פחות מהענייים, עובדים יותר והרבה יותר לחוצים. נרגעתי.


                  מה תודה, תתפשט
                  סופשבוע עסיסי צפוי לרבנות הראשית: בסופשבוע תתפרסם כתבה על מעללי הרב יונה מצגר בפריז, שעל פי עדויות ביקש מצלם צעיר ושרירי להציג בפניו את חיטוביו בחדרו במלון. אאוצ'. הרב, כך מוזכר במעריב היום, הוא מתנגד נמרץ למצעד הגאווה בג'רוז.
                  ותגובת הרב? נו, דוחה בשאט נפש את ההאשמות.


                  צג בהלם
                  "קורס טיס בלי אף קיבוצניק" (ידיעות שער)
                  טוב, מה ההיסטריה, היישוב תמרת ממלא את המכסה, לא? כתבתם על זה לפני שבוע וחצי!
                  ומאיפה הם באים בכ"ז, הטייסים? 46% באים מהעיר, כן כן, מהעיר הבועתית, המסואבת והמתועבת.


                  אני בהלם
                  לפני כשבוע וחצי התלוננתי על כותרת תפלצתית בשער ידיעות "הישראליות מתחילות מאוחר" (כותרת מגמתית לידיעה על חיי המין של בני נוער).
                  היום יש תיקון מסעיר, שירצה את הגברברים המודאגים: "אישה בת 12".
                  אה? אני תוהה, ומה מתברר, שמדובר בכתבה בזמנים מודרניים, על מתנת בת מצווה מפוקפקת, בוק דוגמני לבנות הבת מצווה (אני לבת מצווה קיבלתי טייפ, כפי שתראו בהמשך).
                  אבל רגע, האם הבוק הופך בנות 12 לנשים?
                  יש מישהו בדסק ידיעות שחש, בסתר, תשוקה נסתרת לאביב נעורים ומתעל אותה בעזרת הכותרות הללו?


                  איפה שניצר
                  בעמודי התרבות של מעריב מופיעה ביקורת סרט של נדב בורנשטיין (על הסרט החדש של מ. נייט שאמאלן), עם הלוגו "בורנשטיין בקולנוע". זה מחליף את "שניצר בקולנוע"?

                  עדכון: שניצר בחופשה של שבוע. הוא עוד ישוב, עולץ ושזוף.


                  היה 10
                  בממון טוענים שבזכות פרסומם על ההקלות של הרשות השנייה לערוץ 10 תקפה אתמול ועדת הכלכלה את הערוץ.
                  אבל מה לעשות, כתבות בנושא התפרסמו שלשום גם בגלובס.
                  ואף בתחילת החודש.


                  מז"ט
                  לפרופ' גבריאלה שלו, שתהיה שגרירתנו באו"ם.

                  ולחנה זמר, עורכת העיתון היחידה בישראל (עד בוא חצי הדורותי) שהשבוע נקרא רחוב בבבלי על שמה.
                  בכתבה אפשר לקרוא את הסטטיסטיקות העצובות על הנצחת נשים.


                  בלוגלנד
                  זוכרים את חוברות העולם המופלא?

                  אורי ברוכין כותב עליהן, ויש גם בלוג. והקלפים עצמם. אחחח.
                  been there, done that


                  אני ואני ואני
                  סיני גז חיבר שאלון נחמד והוא מציע לאנשים שונים להשיב עליו.
                  אז השבתי.

                  סיבוב הופעות
                  השבוע האחרון היה עמוס לעילא. זה התחיל בסוף שבוע שעבר, בכנס הפסיכולוגי של ירדן לוינסקי במרכז הבינתחומי, בו הצטמצמתי לאספקט אחד בלבד, הלוחמה הפסיכולוגית בין דבורית ל-velvet בחצי השנה הראשונה.

                  אמש הייתי באוניברסיטת תל אביב, בחוג לתקשורת, בפאנל שיזם פרופ' עקיבא כהן, שהנושא שלו היה הטוקבקיסטים - בין חופש הביטוי לחופש השיסוי.
                  בפאנל השתתפו אלי הכהן, המנהל המקצועי של מכון נטוויז'ן לחק האינטרנט, עו"ד יורם ליכטנשטיין, המתמחה בדיני אינטרנט והנה הפוסט שלו על הפאנל, דורון אביגד, עורך אתר גלובס ואני.
                  דורון סיפר ש-30-40 אחוז מהטוקבקים מצונזרים ממילא, ליכטנשטיין הסביר שהוא נגד צנזור טוקבקים באופן מוחלט וגורף (למעט אלו העוברים על החוק), ואמר שמה שמוסדר בחוק מספיק לאינטרנט, ושלא צריך להמציא לכבודו את הגלגל מחדש, הכהן טען נגד זילות הכתיבה, וטען שצריכה להיות הסדרה פנימית. כדוגמה הביא את "טוקבק מס' 6", הוא הטוקבק בו נחשף שמו של רופא השיניים שלא חיטא את הכלים אחרי שטיפל בחולה איידס, הטוקבק שהביא לכאורה להתאבדותו.

                  ואני? אני סיפרתי על היחסים המורכבים שלי עם טוקבקים וטוקבקיסטים לאורך השנים, על כך שבקפה יש התמתנות דרמטית לעומת העבר מרובה הניקים והחשאיות והזבל, ועל העובדה שברגע שמתפרסם עלי משהו במקום שאינו הקפה, מיד צצים המנאצים ומביעים את דעתם הסופר-שלילית עלי, וכן את סיפור הטרול (כולל הסבר מהו טרול) - בקיצור, אני בעד בקרה על הטוקבקים.
                  אחרי שהסתיים הפאנל שלנו נערך דיון של כהן עם הסטודנטים שלו, ומה היה שם אני לא יודעת, אבל החלק המעניין שאליו נחשפתי היה משאל "תרימו יד" שערך המרצה.
                  ראשית, התברר שכמחצית (היו כמה עשרות סטודנטים) קוראים טוקבקים וכמחצית אף כותבים.
                  שנית, לאיש מהם אין בלוג.
                  שלישית, הרוב היה בעד חופש ביטוי מוחלט לטוקבקיסטים, למרות שפה ושם נשמעו קולות על רידוד הכתיבה שיכול להיות תולדה של הטוקבקים - דורון אמר שמאמרים שיהיו עם "מצד אחד" ו"מצד שני" ו"גם" - לא יניבו הרבה טוקבקים, לעומת אמירות נחרצות וחד משמעיות, ואחת הסטודנטיות תהתה אם ריבוי הזבל בתגובות לא מוביל לכך שאנשים הרוצים לומר משהו משמעותי יירתעו כדי לא להיבלע בהמון הזועם. עוד אחת סיפרה שהיא לומדת הרבה, בעיקר בענייני כלכלה מטוקבקים, וליכטנשטיין אמר שהוא נעזר בטוקבקים לשאיבת רעיונות להרצאות שלו.
                  טרגדיה אחת אירעה: איבדתי את הבלוטות' שלי שם, איפשהו באולם או בדרך. וזה שיא הבאסה. מילא 145 שקלים, אבל עד שסנכרנתי את הכל, עד שלמדתי להוריד תמונות מהסלולרי למחשב דרך הבלו, ועכשיו מה?

                  והמסע לא נגמר: הבוקר אני (שוב, עשיתי את זה לפני שנה) נוסעת עם גדי שמשון לאוניברסיטת באר שבע, לדבר עם הסטודנטים שלו על זהותי המקוונת. מעניין אם אפשר להעלות אופניים מתקפלים לרכבת.
                  אוף, מתי כבר יהיה לי ואן משלי.


                  השיר של עמיר

                  Tears for Fears עם Mad world . אכן , עולם משוגע שם בחוץ .  


                  לפני פיזור
                  הערב, 18:30, מצפה הילה, עצרת למען גלעד שליט.

                  vlvtunderground@gmail.com

                   

                  דרג את התוכן:
                    86 תגובות   יום שלישי, 24/6/08, 10:33

                    יצא שיומיים לא נגעתי בעיתונים. את תחושת המיאוס של שבת החלפתי במפגש מרומם עם נתי יפת ביום ראשון, שהביא לפוסט של אתמול, על שקוף. כך שגם היום יכולתי להימנע. ובכל זאת, צריך לדפדף קצת, כדי לא לפספס חלילה משהו.

                    אז ממרום הדפדוף, תחילת השבוע, ראשון-שני בלי להתעמק יותר מדי, ומשם גלישה לשלישי.


                    כמה שמות לבנים יש באות ת'?

                    תומר, תמיר, זהו?

                    בי"ס יוקרתי ברמה"ש, כך בידיעות, תיכון אלון, כך במפורש, במעריב.

                    בית המשפחה התנוסס בידיעות, ותמונות הנער החשוד ברצח והוריו מפוקסלות בכזו קלילות במעריב, שאין שום בעיה להזהות אותם. בקיצור, כל מי שרוצה להגיע לשם המלא של הנער ולמשפחתו יכול לעשות זאת.

                    הקטע האווילי הוא שפניו של איתי, בנה של הנרצחת ענת פלינר מפוקסלים היטב במעריב (בעוד בידיעות הוא גלוי לעין כל). מצד שני, התמונות הן כשאיתי היה ממש קטן, והיום הוא בן 12.


                    מה קורה עם מאגר הד.נ.א ?
                    אבי אשכנזי ויובל גורן במעריב אומרים שלמשטרה יש מאגר של 5,500 דגימות.
                    לפי בוקי נאה בידיעות ויהונתן ליס בהארץ - 28,000 (ופוענחו 300 מקרי פשע).
                    ובכן מה, חברה'ס?
                    העיקר שהצלחנו ליחצ"ן את יחידית הד.נ.א המשטרתית: אמש בחדשות 2 כתבה מפוארת והבוקר, שלישי במעריב, בשער המגזין. נו, כשמגיע מגיע. המשטרה מספיק חבוטה, ואם אפשר לחלץ טפיחה קלה על השכם, סבבה.


                    זה די מטורף, הקטע עם מסיבת העיתונאים של משפחת ת' ששחזר את הרצח.

                    העיתונאים מקשיבים לאמא הבוכיה והמוצללת, שהילד סיפר לה איך הנרצחת "התחילה לצעוק ולהשתולל" - יש בכך כמעט האשמה מצדה - אם לא הייתה צועקת ומשתוללת, הוא לא היה רוצח אותה.
                    אני לא יכולה לקרוא /לשמוע את השטויות שלה בנוסח "הוא ילד מקסים", או "לא התריעו בפנינו אף פעם מבית הספר שהוא בוחר בדרך של פשע" - הרי בספר המחזור בכיתה ט' כתבו חבריו לכיתה שעתידו בעולם התחתון, אז מה, לא הבינו כלום ההורים?
                    מילא, האם המבולבלת, אבל עורך הדין משה מרוז (אגב, רק אתמול הופיע בתוכנית הבוקר מישהו אחר לחלוטין - כה מהר הוחלפו העו"דים?) - הוא שבר שיאים במשפט הבא: "אני מניח שרק בעיות נפשיות יכולות להסביר איך בחור מבית טוב עם כסף דוקר בלי שום מניע".

                    עו"ד מרוז, כדאי שתעמיק את השכלתך בנושאים שונים.


                    חם עם קרלה
                    ידיעות בתמונת ענק לקרלה ברוני (אתמול, שני), את סרקוזי בקושי רואים, באמצע, אבל בהארץ, נפרצו כל הגבולות, וברוני מככבת בשער, כאילו לא אירע דבר נוסף בישראל.


                    אוי, מעריב
                    למה שמגר החליט עכשיו להתפטר מהבוררות בין גוסינסקי לבין הכשרת הישוב?

                    ולמה כתוב בכותרת שהבוררות היא בין גוסינסקי למעריב?

                    ובינתיים, בקצה השני של העולם: המיליארדר האמריקאי-רוסי ליאונרד בלווטניק רוצה לרכוש את מעריב (המארקר, אבל האתר לא ממש מתפקד הבוקר, כך שאני לא יכולה ללנקק הנה, כבר כן).


                    כבוד לחב"ד
                    האתר של כפר חב"ד מגיב על ידיעה בעניינם, שפורסמה במעריב ביום שני.

                    מה הקשר בין האירועים לבין הידיעה, ולמה התגובה של כפר חב"ד הושמטה?


                    איי התעלה או איי הבתולה

                    הסיפור הזה עם הרו"חים של פיקסל שהואשמו בתכנון מס לא חוקי, זה היה באיי הבתולה (המארקר) או באיי התעלה (גלובס)? לא, אני חייבת לדעת, יש לי תוכניות.


                    TIM אאוט, גוגל טרנדס אין

                    המארקר מפרסם בהרחבה דירוג אתרים חדש של גוגל. לא משנה שזו הערכה בלבד, לא חשוב שהם בעצמם כותבים על טענות של חוסר אמינות. כמה אתרים מופיעים בעמוד הראשון בפרינט אמול? 11, מספר עגול ויפה.

                    למה 11 - אולי בשביל להכניס את הארץ. ולמה לא 13, אולי כדי לא להכניס את גלובס?


                    אני לא כל כך מבינה את הטבלאות המשוות לסקר TIM - אלו ממש לא המספרים של הסקר האחרון.
                    לאיזה סקר השוויתם?

                    למה וואלה! פיננס מחקו את הידיעה על גוגל טרנדס, ועכשיו אפשר למצוא אותה רק במטמון?

                     

                    למה Nfc לא מופיעים בסקרים? ע"פ דיווחם האתר נהנה מ-900 אלף יוניקס בחודש.


                    הפתעה מרגשת

                    "עמודי הדעות בארה"ב נכתבים בעיקר על ידי גברים אקדמאים המיישרים קו עם עמדות המערכת"

                    שיט, חבל שלא ידענו.


                    סליחה, תקלה
                    למה איש לא מתקן את התקלה הזו באתר הארץ, בכתבה של שחר סמוחה?
                    כבר יומיים לפחות היא שם.


                    מי מכיר מי יודע?

                    תמונתו של מתן צורי, כתב ידיעות (שדרות ועוטף עזה ) מככבת בשני בעמ' 21 בכותרת של מעריב. מה הסיפור?

                    לפני כמה שנים היה צורי כתב בזמן תל אביב וגויס ע"י רובי קסטרו למשימת אילוסטרציה. ולכן ביום שני הוא מופיע אצל המתחרים כוויז'ואל לידיעה על מעשנים.


                    צרות בכותרות

                    עמ' 6 בהמגזין, משנה (שני) "...וגם כוורת כבר מזמן לא מתאחדת...."
                    אהממ, רק בשבוע שעבר הופיעה כוורת ביום הסטודנט באוניברסיטת בר אילן.

                    **

                    "אנסו צעירה באכזריות" - ואיזה אונס הוא לא אכזרי?


                    פרס ההתנצלות העילגת

                    הייתם חושבים שכתבה אותה עולה חדשה שבאה מקייב לפני שלושה חודשים, אבל לא, היא מופיעה בע' 27 בידיעות (שני):

                    "בקשר לידיעות שפורסמו בנוגע לדן קריב, הובהר כי כיום אין לדן קריב שליטה בחברת כים-ניר שירותי תעופה בע"מ"

                    מה? מה? מה?


                    בלוגלנד

                    מי המציא את הוורדפרס? ברור נו, מאט מאלוונג.

                    והנה הוא מתריאין לכלכליסט.

                    עוד ילד פלא בן 24 שעשה את זה. כלומר כמה מאות מיליונים.

                    *

                    הבלוג של גלעד שליט.

                    קמפיין משולב ברשתות החברתיות.

                    *
                    אורי קציר
                    יורד על פוליטיקאים הפותחים בלוג ומשיא להם עצות.

                    *

                    דודה מלכה עושה תחקיר סטטיסטי על טיב קוראיה.

                    *

                    כרמל עברה לפורמט מקסים בבלוג שלה, אחרי שלא כתבה חצי שנה, הבינה שהיא רוצה לעשות את זה באמצעות מגזין וידיאו קצרצר של המלצותרבות שונות.

                    רק בקשה אחת יש לי מכרמל, בעצם שתיים: לצמצם את רעשי הרקע, בין אם מדובר במוזיקה שעולה על דבריה, בין אם הרעשים בבית הקפה שם היא מראיינת את הדוקומנטריסטית.

                    ובקשה שנייה: לאפשר לנו לתגבב!

                    אני, אני ואני

                    שלושה הפוסטים האחרונים שלי ברשימות

                    - השופטת לא מבינה בטרולים וברק013 מתעלמת בזדון

                    קורעים בקפה

                    הקפה משתדרג, אוטוטו, עוד שנייה ורבע.

                    ליאור מפרט ומכין אותנו.


                    לחם עבודה

                    לבקשת הקהל העצל, אני מביאה את יבול הימים האחרונים גם פה

                    מרגש:: 2,000 מעובדי Hot שלחו עצומה לדירקטוריון וביקשו לפעול להשארת דוד קמיניץ בתפקידו כמנכ"ל החברה (המארקר). לא עזר, קמיניץ נחוש, כך לפחות לפי הפרסומים.


                    לשבועון צעירים מוביל דרוש/ה עורך/ת חרוץ/ה ונמרץ/ת.

                    דרישות התפקיד: התמצאות בעולם הבידור (טלוויזיה, קולנוע, מוסיקה, אינטרנט) והיכרות עם עולם הסלבס הישראלי והעולמי, ניסיון בעריכה, יכולת ניהול ועמידה בלוחות זמנים בתנאי לחץ, יחסי אנוש טובים, יצירתיות, שנינות ומעוף.

                    קורות חיים נא להעביר למייל ninetrulez@gmail.com. מומלץ לצרף דוגמאות לעבודות קודמות.


                    אנחנו עדיין מחפשים...

                    רכז/ת מערכת במשרה מלאה לידיעות תל אביב

                    עם ראש גדול, נסיון בהפקה, מגורים בתל אביב

                    קורות חיים ל : telaviv@yedtik.co.il


                    מקומון גדול מחפש משכתב/ת מנוסה. העבודה מהבית, במחצית הראשונה של השבוע. ייענו רק בעלי יכולת מוכחת בשכתוב איכותי ומהיר.

                    aviv@modiinews.co.il


                    מחפשת עבודה בכתיבה ועריכה לאינטרנט. בעלת ניסיון רב מאוד בתחום, היכרות עם כל דקויות המדיה באינטרנט ובמיוחד תוכן גולשים, ויכולה לתרום רבות לכל ארגון אשר רואה בתוכן אינטרנטי - במיוחד תוכן גולשים וניהולם, חלק מהמערך התקשורתי שלו.
                    הצעות ניתן לשלוח למייל phoebe2805@gmail.com
                    אלפרד כהן, בוגר תואר ראשון באומנות הקולנוע והטלוויזיה, לומד לתואר שני בספרות כללית מעוניין בעבודות כתיבה/עריכה באיזור המרכז, בתחום התרבות, בעיקר מוזיקה קולנוע וספרות. מצ"ב לינקים ובהם דוגמאות כתיבה. הצעות אפשר לשלוח למייל

                    alfredico@gmail.com


                    שמי דפנה, בוגרת לימודי תואר ראשון בתקשורת, מחפשת עבודה בכתיבה באזור חיפה. בעברי גם רקע של יחסי ציבור ודוברות. אשמח לקבל הצעות למייל:
                    dafnaage@walla.com


                    VTV
                    אוהו, איך נהניתי מסרוגים (יס ישראלי) אמש. סדרת דייטינג על המגזר. כן, הסתכלתי מזווית אנתרופולוגית מעט, אבל היה מענג לגמרי.


                     השיר של עמיר

                    Kids in America , קים ווילד .  


                    לפני פיזור

                    ז'ה פרוטסט!
                    למה לא הוזמנתי ללחוץ את ידם של סרקוזי וברוני?
                    סה קטסטרוף!
                    אחינועם ניני, אנריקו מסיאס, אלי מויאל ועמנואל רוזן, ואני לא? אפליה על רקע עדתי!

                    טפו.
                    זה, אגב, לידיעת קובי אריאלי (מעריב), שהתלונן על שלא היו "משאבי יצירה" באירוע.

                     

                    vlvtunderground@gmail.com

                     

                    דרג את התוכן:
                      57 תגובות   יום שני, 23/6/08, 09:07

                       

                       

                      V: "נתי יפת, לשעבר עורך החדשות של נענע (בלי ה-10) עומד לשנות את פני התקשורת הישראלית בעזרת שקוף, אתר חדשות חדש".
                      מסתדר עם ההצהרה הדרמטית הזו?

                       

                      נתי: יש משהו בתיאור השאיפה. החד משמעיות של ההגדרה מרחיקה לכת.

                      V: איך אתה מתכוון לעשות את זה בעזרת שקוף?

                       

                      נתי: אנחנו מקימים ארגון, עמותה בשם עיתונות לקידום הדמוקרטיה שתקים אתר חדשות, אותו אערוך, שיציע שיח ציבורי אחר. הגדרנו לעצמנו מינימום של 25% כספים מהציבור הרחב במטרה לשמור על עצמאות האתר.

                      V: אתר חדשות? למה לנו עוד אתר חדשות? אנחנו לא טובעים בשכאלו?

                      נתי: נדרש כלי תקשורת חדש. האתיקה העיתונאית הלכה פייפן, ומתברר שהכי ישים להקים כלי תקשורת כזה כאתר חדשות באינטרנט. מתוך כלי התקשורת הקיימים לא ניתן היום לבצע שינוי מהותי.

                       

                      V: מסכימה איתך, אין צורך בעוד ניירות. לא אוכל לעמוד בעוד ניירת מטנפת, תרתי.
                      אבל מה זה "האתיקה העיתונאית הלכה פייפן"? הלכה? מי הוליך אותה? מי אשם?

                       

                      נתי: לא מחפש אשמים. זה פחות מעניין. אני מסתכל על תמונת המציאות שאת מתארת יום יום בבלוג, ואשמים אחפש רק בדרישה לתיקון קונקרטי. הנה לדוגמא, דב אלפון הואשם בימים האחרונים וחזר בו מהכוונה לפטר את רותי סיני. במקרים כאלה יש טעם, אבל במבט-על על התקשורת, זה פשוט המצב שנוצר בכל מדינה בעולם שהכלכלה הניאו ליברלית שולטת בה ביד רמה.

                       

                      הכלכלה אשמה או: למה עיתונאים מעתיקים קומוניקטים?

                      V
                      : למה הכלכלה אשמה?

                       

                      נתי: העיתונים וכלי התקשורת שייכים לבעלי הון מרובי אינטרסים המגבילים את המערכת מבנית.

                       

                      V: הכלכלה אשמה במלחמות המטופשות בין שני הגדולים, בשגיאות, בטעויות, בהבל ורעות הרוח?

                      נתי: התשובה די מורכבת מטבע הדברים, יש שאלות רבות של ביצה ותרנגולת. שיקולי העריכה היום מתנהלים בתוך מטריקס שבינו לבין שמירה על הדמוקרטיה אין כמעט דבר.

                       

                      V: אם תפנה לכל עורך ועורך, לכל כתב וכתב, כולם יישבעו לך באמם הורתם שהם שואפי דמוקרטיה ובאים לעבודה כדי לעשות עיתון מצוין.

                       

                      נתי: לא כולם, אבל חלקם הלא מבוטל. אלא שצמד המילים "באים לעבודה" טומן בחובו את המלכוד - בעבודה שלהם אין חופש ואין מקום ליותר אמת ומתינות ואתיקה.

                       

                      V: רגע, אם נחליף את כל עורכי העיתונים והאתרים, הכל ישתנה?

                       

                      נתי: אם כל העורכים הראשיים בישראל היו מחליטים לשלב ידיים ולהחציף פנים מול הבוסים בדרישה חד משמעית ליצור עיתונות אחרת - הם היו מצליחים.
                      אם הם יוחלפו אחד אחד בעוד מאותו דבר, שום שינוי לא יתרחש. העורכים החדשים ינסו גם הם לרצות את בעל הבית ויפעלו על פי הנורמות הקלוקלות שאליהן הורגלו.

                      V: מזתומרת? לקח נמרודי את דורותי, שנחשבים לאנשים הגונים וישרי דרך, שקרעו לו תצורה ב-7 ימים, ובכל זאת, ואולי בגלל זה הוא לקח אותם, הם לא יכולים לעשות כרצונם?

                      נתי: אני שותף להערכה אליהם כאנשים הגונים וישרי דרך, אבל איכשהו ההגינות הזו לא מגיעה לעמוד הראשי, שממשיך לספק עיתונות צהובה, לא טובה בהרבה ממה שהייתה לפניהם (עם הסתייגות - אני לא קורא הרבה מעריב). ממה שראיתי לא חל שינוי עמוק. הייתי מצפה לשינויים הרבה יותר עמוקים, ליותר אזכורים בשער לשלטון ההון במדינה. ליותר דיווחים על התפרקות המדינה ממחויבויותיה לאזרחים בכל התחומים - למשל איך ייתכן שאישה בת 35 ובעלת תואר שני מרוויחה 4,000 שקל למשרה מלאה? הדברים הקטנים האלה, לא הרכילות הפוליטית או הראיון קורע הלב עם האם השכולה/ שבנה נחטף/ ספג פגיעת קסאם.

                       

                      V: אבל אתה מבין שזו לא הבעיה העיקרית של העיתונות, המשכורת 4 של אותה אישה.

                      נתי: עיתונות שאינה עוסקת במשכורתה של אותה אישה פוגעת בעקיפין (או ישירות) בדמוקרטיה, כי כדי להיות אזרחים פעילים ועירניים אנשים צריכים להתגבר על מלחמת ההישרדות היומיומית שמתישה אותם. כל זה אמור לא רק ביחס למסכנים הקבועים, שלא לדבר על העניין הפשוט שנקרא ניצול, שהעיתונות צריכה לעסוק בו יותר. אלא שהקו של העיתונות הישראלית הוא ניאו ליברלי מובהק, ולכן הוא משרת איזה מולך של שוק ההון ועולם העסקים, במקום את הכלכלה ושוק העבודה. במציאות כזאת, אותה אישה רלוונטית רק בשורות המאזן ולכן לא תופיע בעמוד הראשי, זה עוד עלול לאיים על הרווח.


                      V: זו הסיבה שעיתונאים מעתיקים קומוניקטים שיחצ"נים ודוברים שולחים להם, מלחמת הישרדות?

                       

                      נתי: ממש לא. העורכים לוחצים עליהם, הם בתחרות אינסופית מול המתחרים.

                       

                      V: העורכים לוחצים עליהם להעתיק קומוניקטים?

                       

                      נתי: הם כנועים יותר בגלל השכר הנמוך ואיום הפיטורים. העורכים רוצים מכתב עשר ידיעות ביום, סוחטים את המיץ, ואי אפשר לעשות כך עיתונות טובה יותר.
                      מחקר שהתפרסם עכשיו באנגליה גילה שרק 12% מהמידע בעיתונות המודפסת הוא תוצר של עבודה עיתונאית קלאסית - הבאת עובדות והצלבתן מול שני מקורות.

                      V: אבל למה שעיתונאי ירצה להישאר במקצוע אם זה מה שנדרש ממנו? מה, מתוך תקווה שיהיה נחום ברנע הבא, או שירוויח כמו אמנון דנקנר בשעתו?

                       

                      נתי: זה תהליך שעובר על כל עיתונות העולם המערבי הניאו-ליברלי. רבים וטובים עוזבים.
                      יש מורעלים שנשארים כי הם מאוד אוהבים את התחום, אבל המערכות כיום בנויות לקלוט את אלה חסרי המודעות והאכפתיות.

                      שאלה שנוספה מאוחר יותר:

                      V: יש כבר אתר בלתי תלוי כמו שאתה מתאר, N fc, מחלקה ראשונה של יואב יצחק. יהיו קווי דמיון בין שני האתרים? מה אתה חושב עליו?

                       

                      נתי: אני מאוד מעריך את יכולות התחקיר של יואב יצחק. מה מעריך - אני עפר לרגליו והייתי שמח ללמוד ממנו איזה דבר או שניים. מצד שני, האתר של יצחק רחוק מאיתנו מהרבה בחינות. לחדשות מחלקה ראשונה אין אג'נדה חברתית בולטת, ולפעמים כשאני קורא טקסטים באתר נראה לי שהגעתי לבשבע, יש שם לא מעט קיצוניות מדינית. יש עוד הרבה נקודות שוני, אבל נסתפק בזה.

                       


                      נתי יפת, הוגה ומייסד שקוף מתגודד בבראסרי, מעוז העיתונות הדקדנטית, רגע
                      לפני שהוא יוצא לכבוש את השממה.                                ו
                      אה, אני צילמתי 


                       

                      העתיד האוטופי או: 10,000 שקל ל-4,000 מילה 
                       

                      V: ובכן, מה כבודו מציע? איך ינצח את המערכת?

                       

                      נתי: מתוך התפיסה שמה שחשוב הוא גם מעניין, כי הוא נוגע בחיים, שקוף ידבר את מה שחשוב, לא רק את מה שמעניין. יהיה לנו מדור מיוחד לדיווח על מאבקים חברתיים כדי לעודד שינוי ולהראות שהוא אפשרי. נעסוק הרבה בתכנים מגזיניים כדי לתת תובנות והעמקה.

                      V: תכנים מגזיניים? תסביר.

                       

                      נתי: מה שאנחנו מכנים "ביאור מציאות". למשל: האם נשים הן עדיין מגזר מופלה? ואיך עובד ערוץ 2, כמה מחלקות וכמה אגפים, מי מחליט ולמה. הנה דוגמא לכתבת מגזין על סיקור פלישת ארה"ב לפנמה
                      ב-89'. יהיה לנו מדור ביקורת תקשורת נוקב שידגים איך כלי התקשורת משרתים אינטרסים מאוד מצומצמים של כמה אליטות.


                      V: כדי שתוכל לקבל כתבת תחקיר על איך עובד ערוץ 2 צריך עיתונאי להשקיע חודש עבודה ואז תקבל כתבה של ארבעתלפים מילה. כלומר חודש עבודה לכתבה אחת. לא אכפת לך לשלם עשרתלפים שקל לחודש - אתה הרי שואף לכך שזו תהיה משכורת ממוצעת לעיתונאי אצלך - ולקבל בתמורה כתבה אחת?

                      נתי: בהחלט. דווקא היותנו ארגון ללא מטרות רווח עשוי לאפשר לנו יותר השקעה בתכנים כי אף אחד לא גוזר דיווידנדים לכיס. הכל הולך חזרה לעבודה העיתונאית.

                      V: אוקיי, מאיפה כל הכסף הדרוש לארגון כזה? תסביר את התוכנית העסקית שלך.

                       

                      נתי: כאמור, הציבור הוא גורם חשוב. במקביל נעבוד מול קרנות לקידום הדמוקרטיה, הרווחה והעיתונות החופשית בארץ ובעולם. נקבל כסף מתורמים פרטיים. הבדיקות מראות שעשוי להיות עניין רב בעולם באתר מסוג זה. יהיו אצלנו פרסומות, והכוונה להקים גם גרסה אנגלית.

                      V: ...אבל זה פול טיים ג'וב כפול ארבע, מי יעסוק בכל השנור הזה?

                      נתי: ...במקביל ננסה לפתח מודלים שונים: שירותים לעמותות ומלכ"רים, קידום סחר הוגן ועסקים בעלי תו חברתי. ככל הנראה יהיה לנו מגייס כספים אינהאוס, ליתר דיוק, גייסת. 

                       

                      הכל קורה היום או: גם מיקי רוזנטל, דרור פויר ויולי חרומצ'נקו שם, ו-ויצטום מתעניין

                      V: והיום האתר יוצא לדרך.

                      נתי: מהיום עובדים בשקוף שני אנשים, בתקווה שכבר בחודש הקרוב נצרף עוד כמה עובדים בשכר שיבנו את הארגון ויסייעו להקים את האתר עצמו. גם בתקופת הביניים נייצר תכנים, אבל בקצב אטי יחסית.

                      V: ומי שילם על האתר? כלומר מי הקים אותו, טכנולוגית?

                       

                      נתי: את האתר הנוכחי הקים בהתנדבות נדב פרץ, בלוגר מוכר וחבר בשקוף כבר חודשים רבים.
                      כל ההוצאות עד כה נפלו על אנשים פרטיים שהתנדבו. באתר שלנו יש לינק לקבוצת הגוגל שבה התקיימו דיונים מאז ההקמה, בנובמבר 2007, שם ניתן לפגוש חלק מהדמויות ולקבל מושג על הדינמיקה.
                      בוועדה המייעצת שלנו סגורים כעת שישה אנשים: מיקי רוזנטל, דניאל בלוך, דרור פויר, יולי חרומצ'נקו וגל גבאי וגם תמר בן יוסף, פרשנית בגלובס ולשעבר סמנכ"לית תכנון במשרד התמ"ת. אנחנו בקשר עם כעשרה עיתונאים נוספים שצפויים להצטרף אלינו - דוד ויצטום, נזיר מג'לי, ענת סרגוסטי ואחרים. אשמח לנצל את הבמה הזאת ולהכריז שנשמח לתמיכה מעוד עיתונאים רציניים, ואפשר לפנות אלינו דרך האתר.

                       

                      V: מה תעשה הוועדה המייעצת?

                      נתי: הוועדה היא הגוף המפקח על הצד העיתונאי של שקוף. היא תעזור בבניית המערכת, בייעוץ לגבי תכנים. מידת המעורבות של חברי הוועדה באתר באופן יומיומי תיקבע על פי מידת העניין והזמן שלהם. התקנון קובע שחברי הוועדה העיתונאית הם האחראים לפקח על שמירת הערכים שלהם התחייבנו.

                       

                      רגע, אולמרט יהיה כותרת ראשית או: מי יותר אטרקטיבי  - ברפאלי או שקוף?
                       

                      V: אתר החדשות יפעל במתכונת סטנדרטית? כלומר, ידיעה פותחת שתתחלף נניח כל שעתיים ועשרות ידיעות מכל התחומים?

                      נתי: כן, אבל יש כאן שינוי מהותי מבחינת התכנים.

                       

                      V: אולמרט נפגש עם בוש, עם ציפי ליבני, עם מהטמה גנדי, עם אלביס פרסלי, זו כותרת ראשית? קסאמים על שדרות, תאונה בואדי ערה, כל זה יתפרסם באתר?

                      נתי: אנחנו הולכים להעלות כותרת ראשית מקבילה לכותרת החדשותית שבה יהיו תכנים מתחלפים: כתבות מגזין, ביקורת, דיווחים על מאבקים חברתיים, וכל תוכן ראוי אחר מהמדורים הנוספים, מאמרים בולטים, כל אלה יתפרסמו אצלנו.

                       

                      V: אז אולמרט עשה ככה וככה זו כותרת ראשית?

                       

                      נתי: זו כבר שאלה נקודתית, תלוי במה ומתי. הנטייה שלי היא לומר לא, זו לא כותרת ראשית, אבל זה מאוד תלוי במה ומתי. את השינוי בתחום הדיווח נצטרך לעשות ביתר תשומת לב ובמידה גדולה של דיוק.

                       

                      V: יש מצב שעל פני השטח לא נראה בידול בין שקוף לאתרים אחרים?

                       

                      נתי: בדיוק בשביל השאלה שלך הוספנו את הכותרת המקבילה: גם אם בניוז יש אירוע גדול שחייבים להעלות כראשית, תמיד תהיה אלטרנטיבה גבוה למעלה והגולשים יחליטו מה מתאים.
                      לא הכל אני רוצה לחשוף כאן. אנחנו נשחק הרבה עם ועל התפר הזה (המושמץ) שבין "חשוב" ל"מעניין".

                       

                      V: מבחוץ זה נראה כמו ימבה עבודה: אני חוששת שתיפלו על הקונבנציונלי - מערכת חדשות, כתבים, עורכים, מגיהים, צלמים, תמונות, ארכיון, גרפיקה - כל זה עולה הון. איך תצליח לעשות את זה? אתה יודע, אתרי חדשות בישראל לרוב אינם מרוויחים.

                       

                      נתי: הם לא יכולים ללכת לקרנות לקידום הדמוקרטיה או לציבור, ואני יכול גם לפנות, כמותם, לאפיקים פרסומיים. יש לנו אפילו יתרון או שניים עליהם.

                       

                      V: מישהו עשה לך תוכנית עסקית עם עמודות של הכנסות והוצאות?

                       

                      נתי: עשינו אקסל הוצאות, דגש "על הנייר".


                      V: :).

                       

                      נתי: עכשיו צריך להביא את ההכנסות. זה לא משהו שאפשר לחזות. התוכנית שלנו בנויה כך שלא נתקדם לפני שיהיה ברור לנו שיש משאבים לחצי שנה של עבודה. מגייסות הכספים המקצועיות שלנו אומרות שאנחנו אטרקטיביים...

                       

                      V: כמו ברפאלי?

                       

                      נתי: ...כמעט. בכל מקרה הרבה יותר טוב בשביל המטרה שלנו זה להסתמך על אזרחים מן השורה במקום על נדבנים. לכן הכי חשוב לנו עכשיו זה הצטרפות של אנשים. לשבת מול המחשב ולהמהם "נחמד", או "כל הכבוד" זה מאוד מחמיא ומחמם את הלב, אבל רק הצטרפות, ואפילו בתמיכה סמלית, תעזור באמת לעשות איזה שינוי. אנחנו מעבירים מסר של אחריות לאזרחים הדורשים אקטיבית להחזיר את הדמוקרטיה, והצטרפות לשקוף היא הצעד הראשון במהלך הזה.

                       

                      V: אנשים מסתאבים בדרך. גם גדולי האידיאליסטים. חוץ ממני.

                       

                      נתי: יש המון אנשים שלא הסתאבו, למזלנו את לא היחידה. ואני לא מדבר רק על ביצת העיתונות. זאת אמירה כללית. ואני כבר תרגלתי ביני לביני את אמירת הלא להצעת מיליון הדולר :).

                       

                      V: מי יציע?

                      נתי: לא נראה לי שיציעו, אבל בשביל התרגיל. ועוד משהו: הסטרט אפ שלנו הוא התוכן, גישה שמתנגדת להפרטה עד העצם של החברה, ומאמינה באפשרות לעושת שינוי ותיקון למען הכלל. מתוך נקודת המוצא הזו שאינה רואה את המציאות כרע הכרחי נעשה עיתונות אחרת, שאינה סוכנת שימור ההגמוניה. היא תהיה באמת כלב השמירה של הדמוקרטיה ולא הפודל של בעלי ההון. מבחינה רעיונית, שקוף רוצה להציע כלי להתמודדות אפקטיבית עם מה ששמעון פרס כינה "קפיטליזם חזירי".
                      אני יודע שזה נשמע ססמתי וקלישאתי, אבל זה מתאר במדויק את כוונותינו.

                      V: זה אכן נשמע מאוד ססמתי וקלישאתי. אני רוצה לראות את ההצהרות האלו נפרטות לפרוטות קטנטנות ביומיום.


                      נתי: טוב, אז אלך לעבוד :).

                       

                      vlvtunderground@gmail.com

                       

                      והמייל של נתי:
                      ntiyft@gmail.com

                       

                       

                      דרג את התוכן:
                        16 תגובות   יום ראשון, 22/6/08, 11:40

                         

                         

                        לפני דקות אחדות התברר כי השימוע שנדחה להיום (מיום רביעי) בוטל, ורותי סיני נשארת בהארץ.

                         

                        התגלגלות הסיפור בשבוע שעבר.

                         

                        vlvtunderground@gmail.com

                         

                         

                        דרג את התוכן:
                          31 תגובות   יום שבת, 21/6/08, 14:25


                          אני מותשת. הדברים חוזרים על עצמם באופן מפחיד. הנוסחאות מוכרות ושחוקות לעייפה. החוקים ברורים. מטופשים. מביכים. כלום לא משתנה. יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש ושנה אחרי שנה, העיתונים נוהגים באותה דרך. אני יושבת מולם ובוהה, ולא מאמינה. מרגישה שאני חוזרת על עצמי.

                          אבל איך אני יכולה שלא, אם הם עצמם ממחזרים את הפוילע שטיקים שלהם לעייפה?


                          ועל מה יצא זעמי היום, ביום הארוך בשנה? על פרשת אביבה שליט. לידיעות יש ראיון בלעדי איתה (ענת מידן, המוסף לשבת), ויש לכך הפניה בשער "מיוחד לידיעות אחרונות". שמעו מעריב שלידיעות יש ראיון, אמרו, ככה? נפציץ גם אנחנו. נביא אותה בכותרת הראשית, לכל הרוחב:

                          "מיוחד אביבה שליט מדברת"

                          "אני מדמיינת אותו על הרצפה, בחושך. זה הסיוט שלי"

                          עכשיו, מסתכלים שורה מתחת, רואים שהדברים המיוחדים של אום-גלעד מופיעים בע' 2-3 במעריב. נו, די ברור שלא מדובר בראיון לעיתון.

                          מגיעים לע' 2 ומה יש שם? ציטוטים (כ-200 מילה) מתוך הסרט של עירית גל, "ממשלת ישראל עושה הכל", שישודר הערב ב-21:00 בערוץ 2.
                          כמובן, שום שקר לא היה כאן. כלום, אפילו לא קטן. רק מאבק כוחני ואווילי בין שני העיתונים.


                          תפסיקו לאכול

                          יובל כתב על זה כבר לפני שבוע, אבל אמש, כשהמתנתי לחדשות, זפזפתי בין כל הערוצים חוויתי את הזוועה על בשרי: ארבעה ערוצים שלמים (בטח יש עוד) בתוכניות בישול!

                          שום, פלפל ושמן זית בערוץ 1

                          השף הבריא2 בערוץ 10

                          סודות מתוקים ערוץ 2
                          בעזרת השף יס סטארס

                          למה זה מגיע לי? מזל שבערוץ 1 התארח הצלם האהוב עלי מיקי קרצמן, כך שהיה נעים להקשיב לו, עד הקלוז אפס של הבשרים.


                          פנקסנות

                          בן שני יצא ליום שלם עם נחום ברנע (בלינק - הכתבה המשודרת עצמה) בעקבות היותו אייקון והעיתונאי מספר אחת ובלה בלה בלה, אה, ובעיקר בגלל הספר החדש שלו, "מסעותי עם פנקס". (ברנע כותב את רשימותיו בפנקסים קטנים ואת כולם הוא שומר בבוידעם. טוב, לא בבוידעם, בסתם ארונית בחדר העבודה שלו).

                          מה שקרה לשני זה שהוא התאהב, אשכרה. והוא אומר זאת גם בפה מלא.

                          נכון שהוא שאל אותו - אפרופו הביקורת שיצאה נגדו, ודבריו של ארי שביט בתיק תקשורת, אם לא ידע על תענוגות אולמרט, וברנע טען שלא ידע, שהוא לא קרוב לחייו, אבל בשאר הזמן התנהג שני כאדם מאוהב, וברנע לא יכול היה לצפות לכתבה מפרגנת יותר.

                          מזל שבסופה רביב דרוקר סיפר שברנע לא ממש רצה להגיב לו כשכתב את בומרנג עם עפר שלח, ושעד היום הוא כועס עליו ולא ממש מדבר איתו.


                          עוד עו"ד

                          כמו שכבר כתבתי לא פעם, העיתונים הכלכליים נהנים לדרג עורכי דין ורו"חים.

                          היום מצא G עילה לדרג את שמונה הפליליסטים הכי הכי (לדעתם): איך הם מתמודדים עם רצח עו"ד יורם חכם.

                          ובכן איך? לא תאמינו, אבל הם לא מפחדים, ומרגישים בטוחים.

                          נו מעולה, אז בכל זאת, מה למדנו מהכתבה? כלום, שיש שמונה פליליסטים, שנחשבים להכי הכי. ככה, שיהיה לנו בראש לעת הצורך.
                          אגב, מהתיאור שלהם את לקוחותיהם משתמע שהם צדיקים גדולים, ממש מסולתה ומשמנה.


                           

                          תרבות מעריב

                          יניב יהודה אייגר כותב ביקורת על תערוכה של קוקו פוסקו, המוצגת לראשונה בישראל.

                          ואלו הסופרלטיבים שהוא מעניק לה:

                          "חנפנית ומשמימה; פיאסקו מהדהד, דמגוגיית דמיקולו ומופע אימים של אמנית אנמית. אין ביצירה שלה גם לא גרם אחד בודד של בשר, ואין שום כישרון או כושר ביצוע. גם לא אינטליגנציה אלמנטרית או מינימום של אינטגריטי; העבודה... ערוכה מחריד וארוכה כמו המוות, ומצולמת על ידי סוג של חולה פרקינסון; תערוכה סתמית... גרועה ומייגעת; והכיתוב לתמונות מהתערוכה - חנטריש"

                          השאלה שלי היא כזו: האם היה מר אייגר כותב את הדברים בכזו נמרצות ונחרצות גם על אמן ישראלי, או שהוא סומך על כך שאותה יוצרת, "יוצרת ואוצרת ופרופ' באונ' קולומביה בניו יורק" לא תקרא את דבריו לעולם?

                          ---------

                          עינת ברזילי כתבה על סדרה חדשה, סדרת יחסים בשם סרוגים (על המגזר שרק עכשיו מתחיל להיות מתוקשר), ומיד הובאה בוקסת נגד, של דתל"ש המתלונן על שאין בסדרה ימניות קיצונית, הומופוביות ואפילו אלוהים.

                          האם בכל סדרת יחסים חילונית (והיו אלף ויהיו עוד אלפיים) מופיעים כל המרכיבים הללו, כלומר המקבילות החילוניות שלהם? 


                          טוקבק

                          צטט: בלה בלה בלה בלה 2008-06-20 19:56:10
                          צרות צרורות בכותרות
                          מעריב ע' 11:
                          "צהוב הוא השחור החדש" בגדול ומתחת ידיעה אודות אפליה מתקנת למיעוט ממוצא סיני בדרום אפריקה. wtf? הכיצד כותרת שכזו יורדת לדפוס?

                          ------

                          עוד צרות בכותרות

                          תוספת: בע' 10, הימני ל-11, אפשר להתענג על הכותרת "צהוב ומכוער", המתייחסת לאפודה מחזירת האור שהפכה לחובה גם בצרפת.


                          "שדות תות לנצח" (7 ימים, אהרוני פותח שולחן). השאלה היא אם יש עוד כותרת לתבחישי תות למיניהם. כנראה שלא.


                          היידה, לערבות הקרח

                          "שורה של התאבדויות בקרב זקנים" (מעריב 11)
                          וכותרת המשנה:

                          "שיעור מקרי ההתאבדות בקרב זקנים מעל גיל 60 ביפן שבר שיא, אחרי שזינק בשנה שעברה בשיעור של תשעה אחוזים"

                          די, אני לא חוזרת על עצמי. תבינו לבד.


                          אויב העם

                          האם עידו מוסרי יהפוך לאויב הקהילה אחרי שסיפרבראיון ל-7 לילות על מפגש מצמרר עם כמה אמריקאיות שאמרו לו ולחבר שלו:
                          "היי, אני והחברות שלי עשינו התערבות: 'אתם הומואים?' נורא נעלבנו ואמרנו מה פתאום..."


                           

                          רשתתתת

                          היי, מה קרה לפייסבוק?

                          מאתמול אי אפשר להיכנס. מה זה, הקופישופ 2007?


                           

                          בלוגלנד

                          רביב דרוקר מפצח את המושג "אוף דה רקורד"


                           

                          לפני פיזור

                          יוצאת לחגוג את היום הארוך בשנה ולראות את השקיעה בים אחד.


                          vlvtunderground@gmail.com


                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה