כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    ארכיון : 7/2008

    36 תגובות   יום חמישי, 31/7/08, 12:17

     

    כשרה"מ אמר "כל עוד אכהן בתפקידי - לא ארפה מהניסיון להמשיך ולהביא את המו"מ לסיום מוצלח..."

    הבנתי, כמו כולם, שיעבור זמן (47 יום) עד שילך לדרכו ולחקירותיו.
    והנאום המלא.

    יום חג בישראל היום, שער כפול, גיליון מיוחד - 48 עמודים (אבל לא רק - גם ידיעות ומעריב מכריזים על גיליון מיוחד. מה לעזאזל מיוחד בו?)

    איך זה שאלכס קולומויסקי מכר לידיעות ולישראל היום ולמעריב ולווינט את אותו פריים של אולמרט, בגבו למצלמה, צילום המתפרסם בשערי שלושת העיתונים ואתר אחד?
    או. מהמגרסה למדתי שיש מספר מוגבל של צלמים המורשים להיכנס לאירוע בסדר גודל זה, ואמש היה זה תורו של ק' מידיעות (בשער הארץ יש תצלום דומה, כלומר מהגב, אבל של גטי אימג'ס, לשם שינוי).
    ועדיין, למה זה האימג' היחיד שעורכי העמודים הראשיים של כל עיתוני ישראל מצאו לנכון לפרסם? קצת התפרעות, דמיון, שאר רוח?

    והכותרות

    ידיעות - הצעד הנכון (9 עמודים עם הלוגו "סוף עידן")
    ישראל היום - אולמרט: יורד מהבמה (7 עמודים עם הלוגו "יורד מהבמה")

    מעריב - עידן אולמרט הסוף (12 עמודים עם מגוון לוגואים: "הולך הביתה"; "הדרך הביתה"; "מסתבך והולך";

    הארץ - אולמרט: החלטתי לפנות את מקומי (7 עמודים עם הלוגו "סוף עידן אולמרט")
    העיתונים מתהדרים כמובן בצילומים של העמודים הראשיים שלהם מהשנים האחרונות, בהם תוארו מעללי אולמרט ונבואותיהם.


    שערוריית סקס בחוג לסוציולוגיה

    זוכרים את סיפור א' מהחוג לסוציולוגיה שפורסם בהעוקץ עליו חתמה אורטל בן דיין, שהגעיש את הבלוגוספירה (קראו את ה-350 תגובות שם)?

    כתבה על כך התפרסמה ב-13 ביוני ב-G של גלובס. גם אני התייחסתי אליו. מדבריה עלה שמדובר ברומן - לא תמים ולא תקני, אבל רומן.

    מתברר שהסיפור שלה חשף פרשה אחרת בחוג (כך לפי הארץ):

    בנרג' התפרסמה ידיעה מתוך המקומון הירושלמי כל הזמן כבר אתמול. היום מתפרסמות בידיעות ובהארץ ידיעות עם שמו של אחד המרצים, אייל בן ארי מהחוג לסוצ' ואנת' באונ' העברית, בחשד ש"קיים יחסי מין עם סטודנטיות שלו תוך ניצול מרותו" שאם לא כן, כך לפי החשד, יפגע להן במלגות ובדוקטורט.

    בן ארי מכחיש הכל.

    ואנקדוטה: מאחר שהסיפור היה חשוב מאוד בעיניי הצעתי לאחת מתוכניות החדשות בטלוויזיה לעשות כתבת תחקיר על אודותיו, אלא שאנשי המערכת נפנפוהו. שערוריית מין באוניברסיטה העברית? את מי זה מעניין.


    המארקר ומעריב? לא. מה כן?

    זוכרים שסיפרתי על שיתוף פעולה אופציונלי בין המארקר למעריב? ובכן זה לא יקרה, למרות התוכניות הכמעט סגורות.

    ובינתיים - לן בלווטניק מזניק את המו"מ בינו לבין עופר נמרודי לרכישת מעריב.

    במארקר מתייחסים בספקנות לסיפור עם הכותרת "הקונה התורן של מעריב"

     


     

    זארה בעזריאלי? דווקא כן
    לפני כחודשיים התייחסתי לידיעה שפורסמה במעריב עסקים (נורית קדוש), ועוד בשער, לפיה זארה במו"מ מתקדם לפתיחת סניף בעזריאלי. כל הגורמים הרלוונטים הכחישו, ולכן תמהתי, איך ייתכן? מה הסיפור? למה פורסמה הידיעה?

    ומה מתברר? הטלתי ספק לשווא.

    היום נערכה מסיבת עיתונאים בה הוכרז על פתיחת סניף זארה בעזריאלי.

    אז אני אוכלת את הכובע, ח"ח למעריב עסקים וצורה להכחשות הנוגעים בדבר.

     


    החגיגה נגמרת

    למה החליטו בישראל היום להעלים את הלינק לתמונות מחגיגות המקום השני ב-TGI שהבאתי אתמול? התמונות היו בפייסבוק, לא בשומקום נסתר. הן מעוררות קנאה, ואף כתבתי זאת, אז מה הבעיה? למה להסיר אותן?

    למה לא להיות גאים בכך שמצ'פרים את העובדים באירוע כזה?

    לא רק זה, יש קוראים שקיבלו מכתבי תודה וזר פרחים מהעיתון.

    אקט ראוי ויפה, מקווה שלא יעלימו גם את הפוסט של עינת.

     


    מי את בכלל

    יש כוריאוגרפית ורקדנית אחת, כנראה מוכשרת, ענבל אושמן שמה. בישראל היום כותבים עליה. עד כאן הכל סבבה. אבל למה, כדי למכור לנו אותה, צריך לכתוב כך את המשנה:

    "את רשף לוי כבר כולם מכירים: 'החולה ההודי', 'אהבה קולומביאנית', 'איים אבודים' * את אחיו ינץ גם כבר די מכירים: סופר ותסריטאי * עכשיו נותר להכיר את אשתו של ינץ, ענבל אושמן: רקדנית וכוריאוגרפית"

    גם שתי פסקאות הפתיחה של הכתבה חוזרות על האמור לעיל. ואני שואלת, אושמן לא מסוגלת להיות אייטם בפני עצמה? כך מכרו לכם אותה יחצני פסטיבל זירת מחול? כאשתו של אח של? ממש ממש לא יפה.

     


    אכן, אתגר

    האם חיים אתגר חף מהפגמים בהם הוא מאשים את עמיתיו בבלוג שלו?
    הנה למשל, אמש, במהדורה המרכזית של חדשות10, הביא אייטם על הסרט החדש של אוליבר סטון על ג'ורג' בוש.
    אבל היי, כתבונת ממש דומה ב-CNN. צירוף מקרים?

     


    התיקונים

    כזכור, ד"ר אמיר גילת פרסם לפני כשבוע מאמר בעין על ההתנהלות של כלי התקשורת בפרשת הבחירות ביום הסטודנט באונ' חיפה, ביום שחרורו של סמיר קונטאר.

    והנה כאן, סרטון הווידיאו בו גילת מציג את הדברים, ואת הקטעים הרלוונטיים מהעיתונים החוטאים.

    האם אחד מהעיתונים תיקן את גרסתו, הודה בטעות?

    פחחחח.

     


    קחו תזמן

    שלושה ימים אחרי שכתבתי על המקומונט של ידיעות, mynet, מדווח על כך ידיעות בעמודו האחורי.


    קצה האצבעות

    העובדה שהגניקולוג עמוס בר פתח מסעדה עם וינס מוסטר מסעירה את עורכי סופשבוע והעיר.

    כך למשל הכותרת בשער העיר: "נקניקולוגיה" וכות' הכתבה: "יצא נקניק"

    בסופשבוע לא ידעו את נפשם מאושר, והנה ההפניה בתוכן:
    "רחצתם ידיים? הייתם הולכים לאכול נקניקיות אצל הגינקולוג של אשתכם?"
    וכות' המשנה לכתבה עצמה: "...חיליק גורפינקל השאיר את האישה בבית ויצא לאכול גורמה. אצל הגינקולוג שלה. הגינקולוג היקרן שלה"

    תרשו לי לא רוצה לנתח את האמירות האלו.

     

    העיר סוגר את תת המדור המדרג בנקודות את העיתונים (או שמא את כל המדור, "מי ניצח"?) ופונה לעורכי כל העיתונים והחדשות בטלו' כדי שיתנו מילת פרידה. כולם, למעט עמוס רגב מישראל היום שהגיב בחיבה ובענייניות, אמרו "אין תגובה" או "לא קראנו". סחתיין עליכם. עוד שנייה גם אאמין לכם.

     


    לחם עבודה

    שבוע אחרון של אורנה אושרי כמעצבת מוסף הארץ. ממחר היא המעצבת הראשית של ידיעות.
    בהצלחה.


    מח' הגהה

    ביורוקרטיה. לא בירוקרטיה.


    השיר של עמיר
    סוזן וגה בשיר הנהדר In Liverpool .   

     


    לפני פיזור
    יאירוה היה בהופעה של מוריסי וצילם.

    למה אני לא הייתי? שאלה טובה.

    אם הייתי הולכת, נראה לי שהייתי מגיבה כמו יאיר.

     

    vlvtunderground@gmail.com

    דרג את התוכן:
      44 תגובות   יום רביעי, 30/7/08, 14:19

      השוטרים עקבו. האקדחים ירו. מרגריטה לאוטין נרצחה. ומה הלאה? או.

       

      על פי הארץ:

      "...לפי מקור משטרתי, 'אף אחד לא שם לב לשניים שירדו מהקטנוע, כי בטיילת יש הרבה קטנועים'. בזמן שאמירה וחסין ברחו מהמתנקשים לקו המים ולמקום שבו ישבה משפחת לאוטין, מיהרו הסמויים לעקוב אחרי היורים. מכיוון שלא נשאו אקדחים ולא יכלו לחשוף עצמם, לא התערבו באירועים. לאוטין, שישבה במסלול הימלטותם של אמירה וחסין, נפגעה. העוקבים מיהרו אחר היורים ודיווחו לבלשים על איזה קטנוע הם נמלטו. בהמשך העיקוב הבחינו העוקבים בשניים יורדים מהקטנוע, לא רחוק מהטיילת, וממהרים לרכב שהמתין להם, להחלפה. הם הספיקו לנסוע עוד כמה מטרים ופנו לרחוב הנביאים, שם קפצו עליהם בלשי היאחב"ל ועצרו אותם".
      גרסת הארץ של אתמול:

      "החשודים נעצרו על ידי שוטרי היאחב"ל שהיו קרובים לזירת האירוע ואולם המשטרה הכחישה אתמול כאילו השוטרים שעצרו את החשודים היו במעקב אחריהם, כאשר אלו פתחו באש".


      אבל מי שקורא את אבי אשכנזי ויובל גורן במעריב מקבל סיפור אחר לחלוטין:

      "כיוון שנדרשו להיטמע בקהל... נאלצו הבלשים... לצאת למשימה כשהם לבושים בבגד ים וללא האפוד והנשק... שלושת העוקבים היו ראשונים להגיב והסתערו בידיים חשופות על המתנקש. הם רצו, על אף שהקליעים שרקו סביבם, והסתערו על המתנקש וניהלו איתו קרב ידיים", סיפר קצין בכיר. "בשלב ראשון הצליח אחד הבלשים להוציא מידיו של המתנקש את כלי הנשק, בעוד חבריו חובטים במתנקש. המתנקש, רונן בן עדי, הצליח בשלב מסוים להימלט מאחיזת שני העוקבים והחל לרוץ לעבר רכב המילוט. בשלב זה שני עוקבים שהיו בגיבוי צמצמו מרחק, התקרבו לזירה והצליחו ללכוד את המתנקש."
      וזה בניגוד לגרסתם אתמול:
      "ראשונים להתעשת היו בלשי הסמויה, ששלפו את האקדחים שבימים כתיקונם היו נותרים מוסתרים היטב מתחת לבגדיהם. הבלשים פתחו באש, וגם שוטר קהילתי... ניסה להתעשת ולהשיב באש אבל היורה מיהר לעלות לאופנוע שלו ונמלט מהמקום...לבסוף הצליחה המשטרה להשיג את המתנקשים ועצור אותם"


      וגרסת בוקי נאה בידיעות:

      "בלשי היאחב"ל זינקו על בן עדי, והוא נפל מהאופנוע עוד אקדח הרצח בידיו. את סבח הם תפסו ברחוב סמוך, במכונית מילוט שהוכנה בעבורו בעוד מועד. במקביל נעצרו חסין ואמירא".
      נאה אתמול:

      "בלשי היאחב"ל שראו את ההתרחשות הפיצו ברשת המשטרתית מספרי קטנועים ותיאורים מהזירה, ובתוך שעה עצרו ארבעה אנשים".


      בווינט מקצררים:
      "הם נלכדו כעבור דקות במכונית באזור התעשייה של בת-ים".


       יש שוטר סמוי באולם?

      הסיבה לרשומון - לכל אחד מהכתבים יש כנראה מקור אחר במשטרה.

      אני מבקשת מדובר המשטרה (או מהסמויים עצמם, פליז!) גרסה מסודרת של האירועים, ישר למייל שלי, כי על העיתונים אי אפשר לסמוך.


      ח"ח
      לעורכת סגנון, ענבל פרגר שלו, על שבשערו גברת כבודה בת 90, לאה גוטליב מייסדת גוטקס.

      למיכל גולדברג בידיעות על סיפור תיק האונס שנרדם לעשר שנים אצל השופטת.

      לגפי אמיר, שחזרה לידיעות אחרי חופשת כתיבה ארוכה ובזכותה מצאתי את המצלמות של הספארי:
      כפי שתראו, הוויז'ואלז לא מפעימים. אבל אולי אם אצפה 24 שעות אצליח לחזות בדבר מה היסטרי.


      ברשתתת

      באיחור של כמה ימים נכנסתי ל-cuil, מנוע החיפוש החדש של בוגרי גוגל.

      גיגלתי את dvorit (אי אפשר בעברית. כלומר אפשר, אבל הוא לא ערוך לזה). והגעתי לבלוג בעמוד השלישי.

      אחר כך ניסיתי - velvet underground blog

      והתייאשתי אחרי חמישה עמודים. נכון, העיצוב הרבה יותר מוצלח מדפי החיפוש של גוגל, אבל זהו. שום יתרון מעבר לזה. להפך!


      קורעים בקפה
      אם אני מבינה נכון, נפתרו תקלות הלוג אין שהרסו את החיים לכותבים מתחילת השבוע.

      מז"ט.

      סיכום הדיון בכנסת על הקשר בין מקום הלידה למענק הלידה.


      ישראל היום

      עם כל הכבוד, ובאמת יש כבוד, הגזמתם קצת אתמול עם החגיגות בכותרת הראשית על הישג ה-TGI.

      אבל הנה תמונות מהחגיגות במערכת.
      מניסיון, בשום מערכת עיתון בה נכחתי בימי חיי, ונכחתי, תודה לאל, לא ראיתי תקרובת שכזו ever.
      (אני אומרת את הדברים מתוך קנאה והערכה).


      החטיבה הצעירה, המשך
      בכנס היסוד שנערך ב-18.7 הביעו רבים נכונות לפעול במסגרת ארבעת הצוותים שהקמנו. ביום שישי הקרוב, 1.8, הצוותים יתכנסו בבית סוקולוב לפגישה ראשונה, בת כשעה וחצי, שבה נתחיל להגדיר מטרות ואופני פעולה.
      להלן שעות ההתכנסות של הצוותים:
      הצוות הקהילתי, העוסק ביחסי עיתונות-קהילה, יתכנס בשעה 11:00
      הצוות המקצועי, העוסק באתיקה והרחבת ידע, יתכנס בשעה 11:00
      צוות זכויות עובדים, העוסק בשיפור תנאי ההעסקה, יתכנס בשעה 12:30
      הצוות החברתי, העוסק בארגון פעילויות חברתיות לעיתונאים, יתכנס בשעה 14:00
      אנא שילחו לנו מייל ובו ציינו באיזה צוות אתם מתכוונים להשתתף. כמו כן נשמח לקרוא את רעיונותיכם בנוגע לסדר היום הרצוי של כל צוות.
      צוות ההיגוי של החטיבה הצעירה
      haitonaim@gmail.com

       


      ועד עיתונאי הארץ ממשיך את התדיינותו עם ההנהלה.


      לחם עבודה

      גיא גולדגמר, שבא מגומחת היח"צ יחליף את אביגיל לאפין בעריכת מלך הביצה, מדור הרכילות של מעריב. זה יקרה ברביעי הבא.


      גואל פינטו עזב את ווינט.


      דרוש/ה עורכ/ת תוכן המתמצא/ת בתחום הקולנוע והטלוויזיה לאתר אינטרנט מוביל בתחומו. תחילה בחצי משרה עם אופציה להגדלת היקף השעות [בשכר הולם]. האתר בעל אופי חדשותי ולפיכך איננו מחפשים מבקרי קולנוע וטלוויזיה (כבר יש). העבודה ממשרדינו במרכז ת"א.
      דרישות: זיקה לטקסט ולעיבודו, יכולת ניהול ותדרוך כתבים, היכרות מעמיקה עם תעשיית הקולנוע בישראל, ידע נרחב בקולנוע בינלאומי, כושר ביטוי והתנסחות, יכולת עמידה בלחץ ובלוח זמנים צפוף, נועם. עדיפות לבוגרי מוסדות לימוד לקולנוע וטלוויזיה אך לא הכרח. סביבת העבודה במערכת עיתונאית.
      קו"ח למייל
      adiyaeor@gmail.com


      עובד חברת תוכן / אינטרנט / סלולר.
      דרישות התפקיד:
      ניהול והפקה
      קבלת החלטות תוכן
      נדרש ניסיון קודם בניהול ויכולת תפעולית מוכחת (כולל נטייה אישית ורצון לעשות הפקה - זה חלק משמעותי מהתפקיד) וניסיון תוכני הכולל עריכה, כתיבה או עבודה עיתונאית כלשהי.
      geva@bigwheel.co.il

       

      זאת ועוד, במדור לחם עבודה.


      לפני פיזור
      הפנטזיה שתל אביב תהיה כפריז, אופניים-ווייז, נגוזה אחרי עשרה חודשים של אופוריה. מפתיע? לא.

      בפריז כבר מתקדמים ליעד הבא, מכוניות חשמליות. לא נורא, אצלנו יש בנהריה סוסים וכרכרות.

      vlvtunderground@gmail.com

      דרג את התוכן:
        28 תגובות   יום שלישי, 29/7/08, 22:25

        איזה יום. זה התחיל בהתקוטטות על תור בקריית הממשלה בבוקר בבוקר, המשיך בפוסט של רקפת, שלא רק שפוטרה לפני יומיים ואזרה אומץ לכתוב על כך מזווית ייחודית, היא גם חטפה על הראש מאנשים שלא הבינו את הציניות שבדבריה.
        סיכום ביניים: 6 כוכבים אדומים, 14 ירוקים, כ-2,400 צפיות, 75 תגובות. רקפת כמעט מתה, אבל התאוששה בינתיים והתחשלה.
        מבחינתי זה היה שיעור מאלף (חבל שע"ח רקפת) בכתיבה צינית ופרשנותה, אף שאני משופעת בשכמותה.


        ולהיילייט  - חנוכת press-cast
        שירות חדש למסיבות עיתונאים און ליין. כלומר עיתונאים המקבלים הזמנה נכנסים ללינק, משגרים שאלות ומקבלים תשובות מעורכי המסיבת.

        גדי סוקניק, השותף במיזם ביחד עם סיגל אביטן היה גיבור האירוע. חוץ ממנו השתתפו אור גבאי - כוכבת הפוליגרף של מחר, אורי עיני מנכ"ל אדלר חומסקי, שרון אפשטיין, יועצת תקשורת מהמשרד של אביטן ואני.

        הנה המסיבה (33 דקות), אפשר לצפות בה חופשי.

        מסקנות ראשונות מהמיזם
        ראשית, חובת המארגנים לאפשר לשאול את כל השאלות. צנזור שאלות עושה רושם רע, ומבטל את חוסר האמצעיות בין העיתונאים למסובים.

        אפשר להציג שאלה שהמרואיין יגיד שלא בא לו לענות עליה, אבל אי אפשר לבטל שאלות (אלא אם נגמר הזמן).

        שנית - אני מקווה שהתקלות הטכניות, למשל ההפסקה בשידור והקשיים במהלכו - הן רק מחלות ילדות שייפתרו בהמשך.

        הגעתי לדבר בגנות התוכנית, אבל איכשהו עלו הטונים ודבריי נקטעו לא פעם. אבל על מחסור במילים פיציתי בפרצופים אקספרסיביים כמרסל מרסו או כקרפיון שהוצא מהאמבט.
        מה שכן, כפי שאפשר לראות, הופתעתי מהשוואת משנת "לא רוצה ילדים" שלי, לחשיפה בפוליגרף, ומהשוואת פוליגרף לבטיפול. זה היה יצירתי.

        ובכל זאת, צריך לזכור שזו לא סימולציה של מסיבת עיתונאים קלאסית בפרס-קאסט, אלא הזדמנות בה סוקניק יכול היה גם להציג את המיזם שלו וגם לענות למקטרגיו.

        אחת השאלות שלא נשאלו בשידור, אבל נשאלתי על ידי חברים לפניו ואחריו היא, מה זה, זה, סוקניק מקדם את התוכנית שלו במיזם שלו. חבל שאיש מהעיתונאים לא שאל אותה בשידור, אבל על כך יש לי שני דברים לומר:

        1 הצהרת הכוונות הייתה שאפשר יהיה לשאול את סוקניק, שלא נוטה להתראיין כמעט, כל דבר - לפני השידור ואחריו.

        2. אם זה היה להפך, כלומר אם היה חלילה מקדם את המיזם בתוכנית, זה היה בלתי עביר, לא חוקי, אבל כאן מדובר במיזם פרטי-עסקי שלו, שהוא מיחצן, והוא בחר להתייחס לתוכנית, יענו שני ציפורות. הלקוחות הפוטנציאליים (מרואיינים+עיתונאים) הם אלו שיחליטו אם זה מתאים להם.

        דיווחו

        סוקניק מכנה את מבקריו "עדר פילים שיכורים"

        נרג'

        נטוניוז

        חדשות 2


        לפני פיזור

        נתן מייזליש פתח עצומה הקוראת לפיטורי סמוי מהעין.

        (אנא, אל תחשדו בו או בי בכוונות זדון נגד פועלי ישראל).


        החיים הם לא פיקניק. גם לא בדרפור. איילת מביימת.


        לל"ט. קרסתי.

        vlvtunderground@gmail.com

        דרג את התוכן:
          95 תגובות   יום שלישי, 29/7/08, 06:38

          איך להתמודד עם המשימה הקשה?
          רקפת מולדר, עורכת בנרג' שפוטרה בתחילת השבוע, משיאה עצות למפטרים המתחילים.
          יחד נעבור את זה בשלום. 

           

          Sunday Bloody Sunday

          אם ההתלבטות היא איזה יום יבאס יותר את העובד - הרי שיום ראשון לוקח.

          המפוטר לא יוכל להתבוסס ביגונו ולדללו באלכוהול סופשבוע, לא יסבול מהנגאובר ויוכל להתייסר בצלילות הראויה בלי ליהנות מכמה שעות של אבל ופורקן.

           

          משחק מקדים

          הסתחבקו עם המפוטר בטרם תנחיתו עליו את הבשורה. גילויי חיבה הם בחזקת הגזמה, אבל לפחות השתדלו לתת לו את ההרגשה שאתם מחבבים אותו, אפילו מאוד. מה אכפת לכם? עוד רגע והוא איננו.

           

          בון טון

          שוו לקולכם גוון מהוסס, כזה שמסגיר מבוכה והתלבטות. בהנחה שהמפוטר שרוי ברגע ההודעה בהלם, הרי שהוא עשוי למצוא בכך נחמה בהמשך. גמגום קל, השפלת מבט וליקוט פירורים מדומים מהשולחן יעצימו את אווירת הצער. בהמשך דרככם כבר תוכלו להישיר מבט ולזרום.

           

          אבל למה?

          קצרו ככל האפשר במתן הסברים חיוניים. ראשית כי המפוטר ממילא לא מקשיב לאף מילה. שנית, כי הוא לא יזכור כלום, אך בעיקר, כי זה גוזל מכם זמן יקר.

           

          צלצולים ונקישות

          טרם כניסת המפוטר המיועד, בקשו מהמזכירה להיכנס אליכם אחרי כמה דקות, או קבעו שיחת טלפון החופפת לזמן הפגישה על מנת שזו תופרע כמה שיותר פעמים. אין טוב מזה כדי להשניא את המקום על המפוטר - מצב צבירה הכרחי בעת סיום ההתקשרות.


          מכתב המלצה

          שתי אפשרויות לפניכם: הראשונה, מכתב המרעיף שבחים על העובד אבל גם מוציא אתכם אידיוטים - אם הוא כזה טוב למה פיטרתם אותו?

          השנייה, מכתב קצר וענייני. מחמאה קטנה כי צריך, ובעיקר הסברים. זה המכתב העדיף.

          הטובים שבכם ישלבו בין השניים.

           

          הודעה מוקדמת

          קצת טריקי, אבל פתיר. התחילו במה שהחוק מחייב, ואז עברו לתנוחה עוברית והמתיקו קלות. אפשר להעניק למפוטר עוד כמה ימים ולצאת לארג'ים, ואילו המפוטר יבין רק מאוחר יותר שזו מלכודת דבש, ויעשה מאמצים להתחפף כמה שיותר מהר. בדוק.

           

          הרגע שאחרי

          התעלמו מהעובד כבר מהרגע שאחרי. השתדלו לא לענות לשיחות טל' ממנו, ובטח שלא להיענות לרחשי לבו. החליפו את הטון הקודם והמהוסס בקר ומנוכר והבהירו לו כי "מערכת היחסים בינינו הסתיימה". זה יסייע בהאצת הסעיף הקודם.

           

          הסוף

          דלגו על בורקסים, הרמת כוסית יין בחדר הישיבות ואיחולי דרך צלחה, זה הרי בזבוז זמן והשחתת מילים. צאו להפסקת סיגריה עם אלו שנותרו, וסמנו בנחת את המטרה הבאה.

           

          רקפת מולדר
          rakefetmrs@gmail.com

          תוספת, 1 באוגוסט: עוד על מנהגי פיטורים בניו יורק טיימס.
          דרג את התוכן:
            26 תגובות   יום שני, 28/7/08, 20:53

            ynet השיק את הפורטל המקומוני שלו, mynet, בשקט בשקט.

            זהו, המקומונים ברשת. תיהנו מראש העיר הפרטי שלכם, ומדדו מדרכות בכיף.

             

            ואם כבר אני כאן

            מחר ב-11:00 דיון בכנסת על אודות חופש בחירת מקום הלידה.

            ומחר ב-10:00 השקת presscast - פלטפורמה אינטרנטית למסיבות עיתונאים ולהעברת מסרים בשידור חי.
            המיזם יושק במסיבונת בה ישתתפו גדי סוקניק שידבר על פוליגרף, גדי סוקניק וסיגל אביטן משיקים את PressCast – פלטפורמה אינטרנטי מנכ"ל פרסום אדלר חומסקי & וורשבסקי – אורי עיני, אור גבאי, משתתפת בתוכנית שטרם שודרה, ואנוכי.
            ולכל מי שעשה לקומוניקט שנשלח קופי פייסט, לבלוג שלי קוראים ולווט אנדרגראונד. כן, ד' בסוף.

            דרג את התוכן:
              38 תגובות   יום שני, 28/7/08, 12:00
              סלולריים * טרקטורון * מדונה * טורקיה * רוצח * אביר * ובהריר

              בהלת הסלולרי

              כולם הולכים על הידיעה בשער, אף שאין שום חדש בממצאים, למעט העובדה ש"משרד הבריאות מודיע".

              הארץ, בתחתית העמוד, ואילו ישראל היום וידיעות, בכותרת ראשית.

              גם הארץ וגם ישראל היום מתייחסים בעיקר לקריאה להרחיק את הסל' מילדים.

              מעריב, שכבר הקדיש לכך כפולה בשבוע שעבר מפנה בכותרת גג תחתונה בשער לעמודים הפנימיים שם מובא הסיפור בקצרה פלוס הנחיות השימוש שמפומפמות בחוזקה מאז אתמול בערב.

              מעניין איך ישפיעו ההמלצות על אזרחינו הפטפטנים.

               


              מים מתחת לגשר

              כן, מתסכל לקרוא את הידיעות על החיפושים הנערכים אחר אבנר ברדוגו בשעה שבה נמצאה גופתו.


              13-14 17 הרוגים בטורקיה

              הטרור בטורקיה מפורט בכותרת המרכZית בשער ידיעות. לא מפתיע, מאחר שבחודשים האחרונים מדווח בו לא פעם בכותרות הראשיות על אירועים דרמטיים בעולם כלומר, ניסיון לצאת מהבועה המקומית. במעריב ובהארץ מדובר בהפניות שער קטנות, ובדיווח בעמודים האחוריים, על הנעשה בעולמנו. בישראל היום מרגיעים כבר בכותרת: אין ישראלים בין הנפגעים.
              כן, ההיררכיה בדיווח על אסונות מוכרת וידועה. אין טעם לחזור עליה.

              מספר ההרוגים עדיין לא ברור - 14 לפני ידיעות, 13 כל השאר.

              אני לא מבינה: חצי מאזרחי ישראל נמצאים בטורקיה בכל רגע נתון, לא יכלו למצוא מישהו שבדיוק היה שם רגע לפני כדי שתהיה לכל העיתונים, לא רק לידיעות, סיבה לקדם את הידיעה לעמודים הראשונים?


              צרות בכותרות (ביניים)
              אולי תפסיקו לנקוט אצבעות?

               


              הרוצח
              כל שלושת העיתונים ציטטו את הפנינה של הטובח באשתו: "אני קצת מצטער".

              בישראל היום גיוונו עם "יש הרבה מקרים כאלה בארץ"

               


              ידיעות נתן למדונה טיפול עשרתלפים

              שלוש עיתונאיות גויסו למשימה: גפי אמיר דבקה במהלכו הטבעי של הזמן וקוראת להיצמד לשורשים; יפעת מנהרדט מדווחת כרונולוגית על אירועים אחרונים בחיי המדונה, ואילו גאיה קורן פנתה לרונית רפאל כדי שתציע לה עוד כמה ניתוחים.לא צער בע"ח?

              (כות: "הולכת מדחי אל לחי"?)

              מעניין, ערוצי הרכילות באתרים הגדולים ממש לא מעודכנים, ולא מדווחים כמעט על הסיפור. נראה כאילו הפרינט התעדכן לפניהם. למה?

              אני לא דואגת לה, אגב, כולה תמונה רעה ביום רע, ואולי מינוס שלושה קילו. היא תהיה בסדר. עד היומולדת זה יעבור.


              צ'יקו והטרקטורון

              במעריב בחרו בכותרת הראשית בפרשת תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, מפקד אוג' עזה שנתן ל"קרוב משפחתו הקטין" לנהוג בטקרטורון. הילד גרם לתאונה, ותמיר ניסה לטייח אותה. "קרוב משפחתו הקטין", כפי שכתבו בידיעות ובווינט הוא לא פחות מבנו בן ה-14. כן? זה בסדר להסגיר את פרטיו של קטין שפשע?

              במסגרת הפינה מי היה קודם נראה שלמעריב יש את הסיפור הגדול והמקיף יותר, כולל כל הגורמים המעורבים בחקירה, ואילו ידיעות נחשף לסיפור מאוחר יותר.

              להארץ ולישראל היום אין את הסיפור כלל.


              TGI

              על פי סקר החשיפה החצי שנתי של העיתונים, ישראל היום הוא כעת העיתון השני בחשיפתו במדינה. מעניין איך יתייחסו לידיעה הזו במעריב, שממשיך לאבד דם גם בחצי שנת הדורותי הראשונה. 


              ברשתתת

              הבנתי שמהיום יהיה אתר ספארי לייב (זהו, לא צריך יותר לנסוע לשם), אבל בינתיים אני רואה רק את האתר הרגיל של הספארי.


              האביר האפל הגיע לארץ

              בהארץ לקחו ברצינות את הביקורת על כך שביקורות קולנוע מתפרסמות בעיתון כשבועיים אחר יציאת הסרט, והנה הבוקר מתפרסמת בקול תרועה (כלומר כולל הפניה בשער העיתון ובשער גלריה) הביקורת של אורי קליין על האביר האפל.


              בלוגלנד

              גם גלמור מתייחס לסיפור העיתונאי והיחצן של יובל דרור ומסביר איך מסתאבים.

               


              קורעים בקפה

              על מילון ההייטק שמעתם? הנה.

               

              ישי על כנס כיפה לאינטרנט וחברה. מתברר שהדתיים ממש לא חושבים שאינטרנט זה פויה.


              לחם עבודה

              בהמשך לפוסט שלי, 10 עצות זהב למנהל החדש, קראתי הבוקר את עצותיהם של מחברי הספר "העובד הנלהב". אני חושבת שאשלח להם את תרגום העצות שלי.

               

              בן שני עוזב את ערוץ 10 ומצטרף לעובדה.

              שוקינג.

               

              בסוף מאי כתבתי שרועי בהריר עבר מ-7 לילות למוסף הארץ - אחרי כמעט שנתיים בידיעות (לשם הגיע מעריכת התרבות בזמן תל אביב). הבוקר הוא כבר חתום על כתבה בהמגזין של מעריב (דווקא על - יאק - פורום קרניבורים, שום דבר שקשור לתרבות).

              ז"א, כשנתיים לקח לבהריר לעשות סיבוב ולחזור לקרליבך.

               

              40 מתושבי גוש קטיף צורפו לעבודת טלמרקטינג שמטרתה גיוס מנויים למקוראשון.
              (ויה מעריב)

               


              לפורטל סטודנטים דרושים כתבי פרילנס בתחומי התרבות והצרכנות. עדיפות לבעלי ניסיון בתחום.
              בנוסף, דרושים סטודנטים לכיסוי חדשותי ומגזיני של הקמפוסים בדרום (בן גוריון וספיר בעיקר), במרכז (תל אביב ומכללות המרכז), בירושלים (העברית בעיקר), ובחיפה (חיפה וטכניון).
              למשלוח קו''ח ודוגמאות כתיבה:

               

               


              דורון גלעזר אוסר מהבוקר על כתביו להתראיין ללא אישור. האם זה בעקבות דבריו של אבישי בן חיים למה בוער?

               


              השיר של עמיר

              אינטרפול עם Rest my chemistry , הופעה , 2007 . זאת הכימיה שלי.  


              לפני פיזור
              היום אירוע התמיכה במוחמד בכרי.

              צג, אתה בא? אופס, כבר היה. צג, הרבצת?


              מז"ט לחברים של נטשה שחוגגים 20 שנה והולכים לקיסריה.

               

              vlvtunderground@gmail.com

              דרג את התוכן:
                24 תגובות   יום ראשון, 27/7/08, 14:25

                בוקר ראשון שלי עם קובי אריאלי: מיהם מקורביו של אולמרט? מה הסיפור עם הפפרצי של אורי מסר? כמה יעלים ברחו מהספארי? מי עוד כתב על סיפור החולצה Obama Is my slave? ומיהו הגורס הצעיר בעולם?

                 

                 


                ואם כבר פוסט, אז לחם עבודה קטן

                נועה אסטרייכר היא מנהלת הבלוגיה של תפוז.

                 

                להעולם הבוקר דרושים תחקירנים מוצלחים ומעודכנים, שיזכו לתנאים הולמים ונאים.
                haolam.haboker@gmail.com



                סלמאת -

                vlvtunderground@gmail.com

                דרג את התוכן:
                  75 תגובות   יום שבת, 26/7/08, 10:47

                  הפתק שאובמה דחף בין אבני הכותל מתפרסם במעריב, אך לא בידיעות. ז"א כן כתוב עליו בידיעות, אבל תוכנו נעדר. למה?

                  או. לעידוק יש תיאוריית קונספירציה הגיונית.
                  ומדוע מתפרסם הפתק והידיעונת שלצדו כמעט באותו נוסח וגודל בעמוד הראשי של מעריב וגם באחוריו?

                   


                  בטח שמתם לב ש

                  מאז שיוסף סידר סיפר על דודו מויש, שם החיבה הזה של טלנסקי פשה בגזרת העורכים?

                   

                  לא רק לידיעות יש תחקיר על סטנלי פישר (שער 7 ימים), גם למארקר. באתר מופיע התחקיר כבר מ-24 בחודש, כלומר חמישי (ואף במודפס של אתמול).


                  ח"ח למיכאל הנדלזלץ ששם לב להפנייתי והמשיך לתחקר את מעלותיו של השוקולד.


                  צרורות לכותרות
                  (זה חיובי, כן?)

                  "זעם העלים" (שער עסקים מעריב) - לכתבה (שגם כותרתה נאה - "מצחצחים ארובות") על המפעלים הנאבקים עם הצורך להוריק בגלל העלויות הגבוהות של התהליך.

                  "סטנלי פישל" (שער 7 ימים) - על מעללי סטנלי פישר.


                  צרות בהפניות

                  "המרעננת הרשמית" (על אסמא אסד, רעייתו של נשיא סוריה, שער הארץ) - זה כל כך קיץ 2004.

                   


                  סודות מחדר המיטות
                  למה שרי רז מוצאת לנכון לדווח עם מי שכבה (וואוו, ירון לונדון!),או על כיבושיו של בעלה, דן בירון (7 ימים)?

                   


                  המוסף לשבת (ידיעות)

                  ניסה לעשות סדר בבלגאן העדויות של טלנסקי, אולמרט, אורי מסר ושולה זקן, וחילק לטבלה מסודרת את מה שאמר כל אחד מהם בחקירתו על כל ענייני העברות הכספים.

                  יפה מאוד, אבל מצטערת, גם את הטבלה הזו אין סבלנות לקרוא.כמה אפשר לצלול לסבך המדמנתי הזה?

                   

                  יוסי יהושוע בראיון פרישה עם אלוף אלעזר שטרן. אבל רגע, הוא לא אמר כבר את הדברים לבן כספית במעריב בתחילת השבוע הכל?
                  חזרתי למעריב יום ב', בו מופיעים דבריו של שטרן בכותרת הראשית כציטוט: "המחיר שאנחנו משלמים עבור חטופים מופרז", והתעמקתי בידיעה שבעמודים הפנימיים. שם, בידיעה עצמה הדברים לא מופיעים כציטוט, אלא כדברים שנאמרו "בדיונים סגורים".
                  מה הסיפור עם הדיונים הסגורים האלו? כלומר מה, זה כסת"ח של המדליפים? מה באמת אתם חושבים שנחשוב? ואם זה דיונים סגורים, ואין ציטוט ממשי, למה הכותרת היא ציטוט? והאם היה זה רק כדי להקדים את ידיעות, כשהתברר ששטרן יתראיין ליהושוע?


                  ח"ח לאפעס

                  "חשיפה

                  הטרקטור מהפיגוע השבוע בירושלים הוא גיסו של הטרקטור מהפיגוע ברח' יפו"

                  :) :)

                   


                  לידיעת אורי קליין

                  הית' לדג'ר לא מת בעת הפסקה בצילומי האביר האפל אלא אחריהם, בעת הפסקת צילומים בסרט של טרי גיליאם.

                  (ויה סינמסקופ)

                   


                  ועדת המדרוג, מוסף הארץ
                  רבותי. חברים. עורכים. כותבים. הקוראים לא מבינים אתכם. אשכרה לא מבינים. מדי שבוע שוברים עשרות אלפים מהם את הראש כדי לרדת לסוף דעתכם. הקשיבו: ההומור פנימי מדי, מערכתי מדי (כנראה), זרמתודעתי מדי. אסוציאטיבי. הוא לא מצליח לחצות את גבולות הגזרה, כלומר המשרדים בשוקן.

                  זה לא שאין מקום למדור כזה, גם אם הוא גויר ועוּברת ממקורות זרים, אלא שהוא כל כך אידיוסינקרטי, שבאמת, אתם מאבדים את קהלכם הטבעי, את האנשים האינטליגנטים, המשכילים והמעורים (ולא, אני לא מדברת עלי) שקוראים את מוסף הארץ מדי שבוע כבר שנים.

                  תודה ושלום.

                   

                  בעניין הגיג האופנה הלא בלתי משומש של יוסי קליין: מכנסיים מתכווצים עם גומי לובשים בימים אלו בשיעורי יוגה.כלומר לובשות. נשים. בעיקר בשיעורי איינגר. זה למקרה שתרצה לחדש את זכרונות העבר.

                  דווקא ההפניה בתוכן משעשעת:

                  "סופר הארץ כותב על מלבושיהן של נשים צעירות. מדור תגובות נכנס לכוננות ספיגה"

                   

                  והפואטיקה של הטבלואיד: שחר אורן כותבת ברייטינג, לא בפנאי פלוס.


                  G

                  דוד שליט על כתב תביעה נגד לאשה, בגין פיטשופ אכזרי במיוחד למדריכת צלילה שראשה נערף.

                  מאחר שאורנה ננר, עורכת לאשה לא ממש מגיבה לגופו של אלא אומרת שהנושא בבדיקת עו"ד, אין לי אלא לומר שכתב התביעה נשמע משכנע ושאכן נחצה פה קו אדמדמם.

                  הייתי, אגב, מעדיפה את המילה "שומות" במקום "פלולות".


                  7 לילות
                  רז שכניק על הופעות הקיץ שהולכות וקטנות, הולכות ומתבטלות, ויודה נוריאל מסביר שאם לא יורידו את המחירים, בכל אמצעי שעומד לרשות המפיקים, אין מצב שאנשים יוכלו לעמוד בכרטיס להופעה שעולה 350 ש'. נכון.

                  רק שאלה אחת מטרידה אותי ואין לה תשובה בכתבה: מה מצב המכירות ל"להיט של הקיץ" מבית ידיHot, היי סקול מיוזיקל (שזוכה גם למודעת ענק בשער העיתון וגם לקידומים אין קץ בין עמודיו במהלך החודשים האחרונים)?

                   


                  ידיעות מוולווט את הארץ

                  אורון מאירי מספר (ע' 3) שהצילום ההוא, של אורי מסר משוטט בנתיבי אילון (מוטי קמחי, הארץ) בוים ע"י חוקרי המשטרה: כשהיה באמצע הדרך לחקירה ביח' הארצית לחקירות הונאה התקשרו אליו והודיעו לו שבוטלה, ולכן ירד מהמונית באמצע הדרך, הסתובב ליד אי התנועה וניסה לתפוס מונית בדרך חזרה. או אז התקשר חוקר שהציג עצמו כעו"ד למערכת הארץ. פרסום התמונה צריך היה לשדל את שולה זקן למשת"פ בחקירה.

                  השאלה היא אם מסר ידע איך מתכוונים להשתמש בו, ועל כך אין תשובה מהגורמים.

                  מלוכלך, מלוכלך מאוד. לכו דעו איזה עוד תמונות וידיעות מושתלות מדי יום לצרכים כאלו ואחרים.
                  מצד שני, אממ, אני לא רואה את עצמי יורדת באי תנועה ומנסה לעבור תוך סכנת נפשות לצד השני של הכביש.

                   


                  העין

                  ד"ר אמיר גילת על הילולת קונטאר שלא הייתה באונ' חיפה, ועל התקשורת שנהתה אחר טוקבק כמקור עיתונאי רם מעלה. Test case שלא יעלה על הדעת.

                   

                  יובל דרור על עיתונאי שהוטס ללונדון על מנת לכתוב ביקורת על מכשיר חדש של נוקיה וחזר מרוצה מדי.

                   


                  ברשת

                  האנציקלופדיה החדשה של גוגל, knol. אליחי וידל תוהה, וגדי להב מחזק את ידי ויקי בקרב.

                   

                  רנדי פאוש, פרופ' למחשבים מאונ' קרנגי-מלון נודע בשל הרצאתו, שבה גולל את תפיסת עולמו בצל ההתמודדות עם סרטן הלבלב. ההרצאה הפכה לאחד הסרטונים הנצפים ביו-טיוב, ועובדה לספר שתורגם לשלושים שפות, ובהן עברית. פאוש הלך לעולמו אמש.

                  (עדו אברהמי)

                   

                  מיברג על תלאותיו הקולינריות במיין. לחובבים.

                   


                  בלוגלנד

                  עידוק מוולווט את עצמו. אם אני אני לו, הוא לו.

                  רביב דרוקר על הצעת החוק של ח"כ גלעד ארדן.


                  יעל ישראל פרשה מניהול בננות בלוגס בשל סכסוך בלוגרים.

                  (ויה תרבות מעריב)

                   

                  גלמור על מצב העיתונות האמריקאית. מזכיר משהו?


                  ניתוח נענע10 החדש+דיונוקב.


                  קורעים בקפה

                  שושי פולטין השתתפה במפגש בלוגרים עם הח"כ מיכאל מלכיאור.
                  עד כה נערכו בישראל שני מפגשים של פוליטיקאים עם בלוגרים: הראשון עם ביבי, השני עם חיים אורון. מלכיאור הוא השלישי.


                  מח' עיצוב גרפי

                  כותב נחום ברנע על ישראלי לשעבר שמוכר חולצות טריקו עם כיתובים פרובוקטיביים במנהטן, והסיפור שלו הוא על חולצה שכתוב עליה obama is my slave, שעוררה שערורייה ביוניון סקוור.

                  התמונה של אותו חולצאי צריכה הייתה להיות בעמוד השמאלי, ליד הטקסט הרלוונטי, והליד המופיע בשמאלי, צריך להיות בצד ימין.

                   

                  עדכון, 14:40: מילא העיצוב, שטויות, מתברר שהסיפור כולו לא נכון. העורך שאחראי לו פוטר.

                   


                  לחם עבודה
                  עילית מינמר, כתבת האופנה של הארץ עוזבת.
                  אווה מדז'יבוז', סמנכ"ל כספים ופיתוח עסקי בקשת עוזבת.

                   


                  לפני פיזור
                  אז טוב או רע להיות חולה של ד"ר ג'קי סרוב?

                  vlvtunderground@gmail.com

                  דרג את התוכן:
                    86 תגובות   יום שישי , 25/7/08, 09:55

                    הגעתם לשיא, לפסגה של חייכם, קיבלתם ג'וב נחשק ואתם אובדי עצות?
                    אל דאגה, תוכנית עשרת הצעדים הזו תוביל אתכם בבטחה ל- אמממ, לאנשהו.

                     

                    ערפו את ראשם

                    היפטרו מאנשי מפתח, ולאלתר. לפני כן אל תשכחו ליצור מצג שווא שהכל סבבה ושלא יהיו תמורות וזעזועים בממלכה. אחר כך כבר נקרא על המפונים בעיתונים.

                     

                    חזקו את שדרת הניהול

                    את אנשי המקצוע החליפו במנהלתנים. התואר מנהל הוא אבסטרקטי, מבטיח. מנהל הוא כל יכול. איש מקצוע משוּמה עוסק רק בתחומו, מנהל יכול לעשות ה-כל.

                     

                    המירו בכירים בזוטרים

                    מה למה? בעלי תפקידים שזה עתה נולדו עולים פחות. ניסיון? ידע? פרספקטיבה? פחחח.

                     

                    השתמשו במילות מפתח

                    חדשני * צעיר * תוסס * סקסי * עדכני * מגוון * עכשווי * תנופה * זרימה * פריצה * עלייה * קליל * אנרגטי.
                    התקשורת אוהבת אותן.

                     

                    החליפו
                    משרד יח"צ - לאחד תוסס, צעיר ואנרגטי, שמבין את הצרכים המיוחדים שלכם.
                    לוגו - לאחד עדכני ועכשווי.

                    אג'נדה - לאחת זורמת, פורצת וקלילה.
                    קהל יעד - לאחד סקסי וחדשני.

                     

                    קצצו עד זוב דם

                    המומים מהדוחות ומהמאזנים? מצפים מכם להזניק את המספרים למעלה? יאללה, לעבודה. יד קלה על ההדק זה הדבר הנכון, אבל מלמטה. במקום לירות בראש ירו ברגליים. לא בצי הרכבים של הבכירים, לא במשכורות העתק של הטאלנטים, אנשי הכספים והמנהלים, אלא במעמד התחתון. הפועלים השחורים.

                    איך?

                    משכורות. טִבחו בהן במדורג: מי שמרוויח 5,000 שקל ירוויח מעתה 4,000. מי שמרוויח 10,000 שקל ירוויח 8,000. מי שמרוויח  20,000 ירוויח 15,000 ומי שמרוויח יותר יקבל העלאה סמלית.

                     

                    מוניות. אם הפועלים השחורים עובדים בלילה, בטוח שהם נהנים ולא ממהרים לחזור הביתה, ולכן אפשר לתזז אותם ולקצץ במוניותיהם. אדם גומר לעבוד ב-0:35 - הוא לא יכול לחכות עד אחת למונית הבאה? ממילא הוא כבר פה 12 שעות, לא? אז עוד 25 דקות, מה זה משנה?

                     

                    אוכל. למה שאנשים יאכלו על חשבון המעסיק המרושש שלהם אם הם נמצאים במערכת מהבוקר עד אמצע הלילה (ביום סגירת עיתון למשל)? אוכל עולה המון כסף, אתם יודעים כמה עולה פיצה? כמה עולה עגבניה? אז לא! גמרנו! אוכל מהבית בבקשה.

                     

                    אבזרי משרד. למשל מעטפות. יודעים איזה בזבוז זה מעטפות? למשל דיו למדפסת. למשל מכשיר פקס. לא צריך יותר פקסים! הכל קורה באימייל! ופתקיות צהובות? הן יגמרו אותנו. אה, ונייר טואלט. תפסיקו עם זה.

                     

                    התייעלו

                    מישהו עוזב? יש! שמחה וצהלה, לא צריך לאייש את המשרה, אפשר להטיל על אחד העובדים שעוד נותרו את המטלות שלו. ממילא לכולם יש זמן פנוי אותו הם מבזבזים על שריצה בפייסבוק. והנה חסכנו עוד כמה אלפים בחודש.

                     

                    גלו בקיאות מדומה

                    השתדלו לגבש דעה על נושאים שאתם לא מבינים בהם תוך עשר דקות מרגע הכניסה שלכם לתפקיד. זה יוכיח שאתם סמכותיים ובעלי ביטחון. אז מה אם יתברר שטעיתם אחרי כמה חודשים? כל אחד יכול לטעות!

                     

                    בטלו תוכניות של קודמיכם

                    בלי הנד עפעף. אומרים לכם שכל הצוותים עבדו על מוצר איקס ים זמן? שטויות. אתם פה, וצריכים להראות נוכחות ולגבש מנהיגות.

                     

                    פתחו ניצני רוחניות

                    היעזרו בברכה אותנטית של הרב כדורי זצוק"ל, תלו שיני שום אורגני מעל המזוזה הממוחזרת, שבו על שפת הבריכה החדשה שלכם בתנוחת לוטוס, הצמידו ידיים לנמסטה, הצטלמו, שלחו למערכות העיתונים וקוו לטוב. אוווווווווווווווווווווווום.

                     

                    vlvtunderground@gmail.com

                    דרג את התוכן:
                      86 תגובות   יום חמישי, 24/7/08, 11:37

                       

                      כברק חלף פה אובמה, בא, פגש, כבש.

                      כל העיתונים, למעט ישראל היום (שדבק באולמרט ובהדלפותיו) מתהדרים ב"אמר אובמה לידיעות/מעריב/הארץ.

                      אבל רק נחום ברנע מתאר את הפגישה האינטימית שלהם ("גבר נאה, אתלטי, בעל קול בריטון מתנגן ואינטליגנציה כובשת") בסוויטה בקומה השישית של קינג דיוויד בג'רוז. אז מה זה אומר? שהשאר לא נפגשו איתו אישית אלא נכחו במסיבת עיתונאים, או שקיבלו שני משפטים מהדובר? יועץ?

                      האם מחר נקרא ראיונות מלאים?

                       

                      ואיך נפתח הראיון שלו בידיעות איתו? "ברק אובאמה, המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארצות הברית העניק לידיעות אחרונות את הראיון הראשון שלו לעיתון עברי".

                      האם העורכים והמראיין לא זוכרים שכבר היה ראיון אחד ב-7 ימים? לא משהו להתגאות בו, אבל היה.

                       

                      תוספת:

                      מולי הלפמן ועירד אשל הכינו לו שיר (!), שלחו לו אותו (!!) וזה אפילו הגיע לעוזרת האישית שלו (!!!).

                       


                      איפה העוגה?

                       

                      סמדר שיר ראיינה את תלמה אליגון-רוז שכתבה את "לאבא שלי יש סולם", למשל. אבל את "איפה העוגה" כתבה דווקא המראיינת.

                      אלא שההפניה לראיון בשער 24 בילבלה הכל:

                      הכותרת: הנה העוגה

                      המשנה: "'איזה יום שמח לי היום', 'איפה העוגה', וגם 'איפה את אהובה'...תלמה אליגון-רוז כתבה את כולם. אז איך שיר לא רק נולד אלא גם הופך לבריכה פרטית בגני תקווה?"

                      (צ"ל גם - גני יהודה, ככתוב בכתבה).


                       

                      קורעים בקפה

                      כנען ליפשיץ בפוסט מדהים על ההבדלים הקשים בין העיתונאים כותבי העברית לבין עמיתיהם (נניח שאפשר לקרוא להם כך) דוברי האנגלית בישראל.

                      לקרוא ולא להאמין, מבט מבפנים על אנגלוז והיביז.

                       


                      מעריב ממשת"פ עם שלמה מן

                      תקציר הפרקים הקודמים: מן כתב את בלוג הספורט עומדים בשער כייגר מאיסטר. אחרי ש-One תבעו אותו וחשפו את שמו, הוא פוטר ממעריב.

                      אמש צוטט הבלוג החדש (יחסית) שלו, המכתש בגבעתיים, בנרג', והבוקר, בע' 4 במעריב ובשער מוסף הספורט.

                      (קפטן הפועל ר"ג, שחר כדורי, מודה שהגביע בידיו).

                      עידן חדש לבלוגוספירה, או ליחסי מן ומעריב?


                       

                      לבלוע ולהקיא

                      רותי זוארץ, עיתונאית אנורקטית-בולימית הכותבת בגלובס הוציאה ספר ראשון, אכולות. בילי מוסקונה-לרמן מראיינת אותה לסופשבוע. טקסט קשה לעיכול ובלתי עזיב.

                      ולרותי - שתצליחי לצאת מהלימבו.


                      TheMarkerweek

                      מבטיח בשערו: "אני הכבשה השחורה במשפחה"

                      "המידע שלא תמצאו בגוגל על מנכ"ל החברה בישראל, מאיר ברנד"

                      זו הכתבה, ומיד חיפשתי בה בקדחתנות את כל הדברים הנוראים שברנד לא דיווח לגוגל. איזו אכזבה, כולה המשפט על הכבשה, שמיליון וחצי סטארט אפיסטים יכולים להגיד על המשפחות שלהם, בעיקר אם הם יהודים.

                      נו באמת, בשביל מה מכירת היתר הזו?

                      מצד שני, ההפניה בעיתון היומי היא "מצא את עצמו בגוגל"


                      ושי גולדן במדור טוב על מחפשי עבודה.
                      עוד אין באתר. צפצפו לי לכש--.


                      צרות בכותרות

                      "האם מנתיבות הסכימה לסירוס אבל רק גברים זכאים לטיפול" (מעריב 14)

                      מה? אני משפשפת את עיניי - מתברר מקריאת הידיעה שמדובר בטיפול לדיכוי הדחף המיני, אלא שהטיפול מיועד רק לגברים.

                      לידיעת העורכים: סירוס: עיקור, כריתת אשכים.


                      גלעד ארדן Vs גל אוחובסקי

                      ח"כ ארדן מבקש להרחיק את אוח' משיפוט בכוכב נולד, מאחר שזה האחרון מתכוון להשתתף בערב מחווה למוחמד בכרי (רז שכניק, ידיעות). מה קורה לארדן? קודם הצעת חוק לשון הע הדרקונית (בינתיים ירד ממנה) ועכשיו זה?


                      פירמה (גלובס)

                      המדור של מורן שריר מדבר על טרנדים לוהטים לחודש זה. להלן השגותיי:

                      1. ביקראם יוגה היא לא הלהיט של קיץ 2008, אלא של קיץ 2006 דווקא.

                      וראיון עם ביקראם צ'ודהורי בכבודו, מאותה שנה.

                      2. שרקוטרי, מסעדה חדשה. מישהו עזב איזה מקום ופתח את השרקוטרי ליד פועה שבשוק הפשפשים.

                      זה מה שכתוב.

                      לא מספיקה לכם הכתובת? לא יודעים איפה "שוק הפשפשים"? לא יודעים מה זה פועה? לכו חפשו. ככה זה היה במקומונים של שנות השמונים. תל אביב הייתה המקום היחיד בישראל עליו כותבים, וזהו, לא צריך לכתוב "תל אביב", זה מובן מאליו.

                      3. ועוד דבר לוהט אליבא דשריר זה לעשות עיניים. כן, מה ששמעתם. לא שמעתם? יאללה 'תחפפו.

                      אוי, סליחה, "יאללה 'תחפפו" זה אביב 91' דווקא.


                      כתבת חשיפה - יצרן העראק (ארק? עארק?) הישראלי יוסי גולד. לפי הירחון מדובר ב"איש עסקים חשאי ונחבא אל הכלים (לכתבה זו הסכים להצטלם רק מגבו)"

                      אבל מה, לפני כשנתיים הוא התראיין למגזין TheMarker והצטלם גם הצטלם. מה שעובר על אנשים.


                      ארי ליבסקר כתב שלוש כתבות. שתיים מהן ברצף, אחת מהשלוש הוא גם צילם.

                      נמרוד קמר - שתי כתבות ומדור.

                      יוני רז פורטוגלי - שתי כתבות.

                      עתליה מוסקונה-לרמן, שמתראיינת לכתבה על דור ה-Z ומצטלמת לה, מצלמת גם את אחת מכתבות המוסף.

                      זה לא מעיד על מגוון תרבותי.

                      ובמה זכתה דפנה יודוביץ' שהקרדיט שלה מופיע פעמיים בכתבה על עיל"ם (הארגון המחלק תמלוגים לנגני ישראל), פעם כ"תחקיר של העיתונאית דפנה יודוביץ'" (שלא נחשבו חלילה שהיא דוברת השב"ס לשעבר), ואחר כך, מתחת למשנה הארוך שוב? אולי פיצוי על כך שיש לה רק כתבה אחת בגיליון הזה.

                      אגב, כותרת משנה של כ-150 מילה (לכתבה של יודוביץ') זה בלתי נסבל. לא צליח ובלתי קריא כגוש טקסט ענק.


                      לחם עבודה

                      בפוסט הייעודי והעמוס, לחם עבודה.

                      עדכונים שוטפיםפים, ללא הבדל דת, גזע, מין ומעמד - ממנכ"ל ועד מגיה.


                      אירוע ההשקה של חברת PressCast , המיזם החדש של גדי סוקניק וסיגל אביטן יתקיים בשידור חי באינטרנט, ביום שלישי ה- 29.7.08, בשעה 11:00. מהות המיזם - מסיבות עיתונאים אינטראקטיביות באינטרנט.


                      הסגן שולט

                      עד לא מזמן הייתה לי תיאוריה מובנית ומוצקה: סגני עורך (או עורכי משנה) לא מתמנים לרוב לתפקיד העורך עם פרישתו, מאחר ש"סגן" הוא יותר תיאור מצב, הגדרת אופי. זה לא שהתיאוריה הזו פשטה את הרגל, אבל שלושה מינויים בעיתונות הדפוס סותרים אותה (ענבל פרגר-שלו בסגנון; איתי ולדמן בטיים אאוט; אלון עידן בהעיר).

                      מגמה? אופנה? טרנד? צירוף מקרים? מחסור באנשי מקצוע, או סתם עצלות של הממנים האומרים לעצמם, נו, הוא/היא כבר שם, מכירים את המערכת, נמנה אותו/ה וזהו, סגרנו פינה?

                      נראה. נמשיך לעקוב.


                      מח' הגהה
                      "בין כל הפגישות הרשמיות והזדמנויות הצילום אותם הקפיד שלא לפספס" (מעריב, 3)
                      אותן. אותן. אותן.
                      ו"הזדמנויות צילום"? אי אפשר לתרגם את המונח האנגלי לעברית. מצטערת.


                      השיר של עמיר
                      (תני לי דקה להתרגל אליך) שוב, אחד השירים היפים בעברית. ג'וזי כץ ושמוליק קראוס (שגם הלחין).


                      לפני פיזור

                      24 ביולי, יום ללא תאונות דרכים. זהירות.


                      ולא שחסרות אזהרות מסלולריים, אבל הנה עוד אחת.

                       

                      vlvtunderground@gmail.com

                      דרג את התוכן:
                        56 תגובות   יום רביעי, 23/7/08, 12:49

                         

                        ה-מג-ר-סה, עם דובי גילהר, בנענע 10 המחודש. לא נורא אם לא תמצאו אותה בהתחלה ותתבחבשו פראית, בסוף הכל יהיה בסדר, והיא, המגרסה, תצוף במיידי כשמן על מים. ככה מבטיחים לנו לפחות.

                        מה בתפריט -
                        הקלטת שלא היתה * הטרקטור הנעלם * איחוד בין ישראל היום למעריב * וסקר הנוער הגדול


                         צרות באמ-אמא של הכותרות

                        ישראל פוסט (שלרוב אני לא רואה, אבל היום עומר שלח לי. תודה):

                        כות ראשית: הפעם זה נגמר ללא הרוגים
                        משנה: הדחפור 2: המחבל, ר'סאן אבו-טיר, תושב מזרח העיר וקרוב משפחתו של בכיר חמאס, מחמוד אבו-טיר, פצע 28 בני אדם

                         

                        כן, מכירים את המסור והמסור 2? יופי. ז'אנר די מוכר, כותרות מהסרטים, ולפעמים זה לא לעניין. למשל הפעם.


                        פינת התיקונצ'יק

                        כה מספר לנו "מדור תיקונים" של ישראל היום:

                        "התלמידים הישראלים שהשתתפו באליפות העולם במתמטיקה במדריד, הגיעו להישגים גבוהים ואף קיבלו מדליית זהב - אם כי לא זכו במקום הראשון".

                        אה??

                        אקספלניישן פליזזזז.


                        Six degrees of separation

                        כולם מנסים ללכת בעקבות קווין בייקון:

                        כה אומר מעריב:

                        "הקשר המשולש

                        גיבור הפיגוע בישיבת מרכז הרב הוא גיסו של גיבור פיגוע הטרקטור הראשון - שהיה תלמידו של גיבור פיגוע הטרקטור השני"

                        בישראל היום מאלף אותנו גונן גינת בינה, באותו נושא בדיוק:
                        "הגיע הזמן לעשות היכרות עם המושג 'חוק הדתיים השלובים'. לחוק הזה יש כמה גרסאות, אבל באופן כללי הוא אומר ששני דתיים שנפגשים, ואינם מכירים זה את זה, יגלו בתוך דקה שבעצם הם כן מכירים".

                        בהארץ, עיתון סמולני מובהק, הלכו לראות מה קורה בצד השני:

                        "3 מחבלים שכנים. למשפחה זה לא נראה קשור" (ע' 3).

                        בהמשך העמוד יש ידיעה אחרת, ובה דווקא עושים כתבי הארץ מאמצים גדולים למצוא את הקשר:

                        סאן אבו-טיר, המחבל מאתמול ושני הרוצחים שפעלו לפניו, דוויאת מג'בל מוכאבר ועלא אבו-דהיים מצור-באחר, התגוררו כולם באזור ששטחו אינו עולה על כמה קילומטרים רבועים. עד כה לא אותר קשר בין השלושה, אבל ברקע שלהם עמד כנראה תהליך של התחזקות דתית".

                        אהההה.


                        איזו מכותרות פיגוע הטרקטור הנידח תעדיפו?

                        "גלגלי הטרור" (ידיעות)

                        "הסיוט חזר להתגלגל" (מעריב)

                        מרוב יפעה קשה לבחור.


                        ח"ח לקריקטורה של זוּס בהמגזין של מעריב

                        פרס ואובמה עומדים בקוקטייל.

                        פרס: שמעתי שאבא שלך מוסלמי

                        אובמה: שמעתי שאמא שלך ערבייה


                        חפש את היחצ"ן

                        מעריב אחורי מספר על עו"ד שמונה למפרק של חברה למוצרי חלב נאקות, ונאלץ לטפל בעדר הנאקות.

                        אחלה, נכון?

                        איך מכניסים ידיעה כזו לעיתון?

                        הנה תסריט דמיוני: משרד "ישי בית און" שכר יחצ"ן חדש. עושים ישיבה, והיחצ"ן שואל ומבקש, תביאו לי איזה תיק פיקנטי, משהו שיעניין את העיתונים. ואז קופץ עו"ד יואב בלייכר (או בא כוחו) וצועק: אני אני אני! התיק הזה, עם הגמלים! או, גמלים זה מצוין, מתלהב היחצ"ן, את זה אני מוכר על בטוח.

                        עכשיו רק נשאלת השאלה, האם כשאזדקק לעו"ד באחת מתביעותיי המרובות נגד העולם, אפנה לעו"ד שיודע לטפל בנאקות.


                        ערוץ 10 מאבד את הצפון

                        אמנם מבקרי הטלוויזיה כבר נדרשו לכך הבוקר, אבל החברים בערוץ 10 הגזמתם: להכניס את השף מקרב סכינים לפרק הראשון של העונה השנייה של "המקום"? דייי!


                        מה חדש בבית מעריב?

                        או, השתנה נוהל מוניות, וכה כותב לעובדיו סמנכ"ל התפעול נדב כספי:

                        במסגרת בחינת הוצאות החברה עולה כי מרכיב ההסעות (מוניות בשעות הלילה) מהווה הוצאה גבוהה באופן משמעותי ולכן

                        כחלק מתכנית ההתייעלות של החברה, יבוצע שינוי בנוהל הקיים של נסיעה במוניות מ-1 באוגוסט.

                        1. אין יציאת מוניות לפני השעה 24:00.

                        2. אין הזמנת מוניות לבודדים. כל חריגה תעשה אך ורק באישור של הר"מ: מערכת - דורון גלעזר - NRG - יוסי גולד/בירנית גורן - מקומונים - יורם אריס/יואב צור - כתבי עת - ליאור קיל - הנהלה - נדב כספי

                        3. מוניות תצאנה אך ורק בסבבים קבועים. מינימום במונית - 3 נוסעים: 01:00, 00:30, 24:00

                        4. החברה תשאף שהעובד/ת יגיע לביתו תוך כ-30 דקות.

                        5. טווח המוניות יהיה ברדיוס הנ"ל. מעבר לאזורים אלה תישקל אפשרות של השתתפות החברה בהוצאות נסיעה.

                        - צפון : עד נתניה - דרום : עד רחובות - מזרח : עד יהוד

                        6. כל מחלקה תחויב באופן נפרד על תקציב הנסיעות שלה. אין לפנות באופן ישיר לחברת המוניות.

                        1. חריגה מהנוהל הנ"ל תאלץ את החברה לחייב את העובד באופן אישי על ההוצאה.




                          אויה, נשכחות מזכיר הסיפור הזה: ראשית, נוהל צמצום מוניות מוכר לי מיומי הראשון במעריב (93') ועד יומי האחרון (07'). כל פעם מגיע איזה מנכ"ל/סמנכ"ל חדש שמבין פתאום, באיזו הארה דרמטית הנופלת עליו באישון לילה, או כשהוא יוצא עם רכבו החדשדש מטעם החברה מחניון קרליבך 2, מה מקור מצבו הרעוע של מעריב: המוניות! כן כן, ה-מו-ני-יות, ואץ מיד לקצץ בהן. חבריה, זה לא יעזור. אחרי 14 שנות קיצוץ מוניות מעריב לא הצליח להתפיח את כיסיו. זה לא יקרה גם בשנה ה-15.

                        אם כבר בעסקי הסעות ליליות, רוצה אני בכל זאת לתרום את חלקי להבראת מעריב, ולספר על נוהל ההסעות בעיתון חדשות זצ"ל בשלהי האייטיז, ירום הודן: היה אז נהג קבוע בואן חביב (נדמה לי שאיגור היה שמו, וסליחה שאני לא יודעת את שם המשפחה), והוא היה עושה את הסעות הלילה: 7 אנשים בסיבוב. אז חיכינו קצת, לא נורא, אבל העיקר שבסוף היצלנו את חדשות!


                        קורעים בקפה

                        חיים שיבי מציע אמנה בין העיתונאים למעסיקיהם. כן, למה לא. צודק.

                         


                        בלוגלנד

                        פרויקט קומיקס חדש של המאיירת אלית אבני. שווה הצצה.

                         


                         לחם עבודה

                        הכל קורה בפוסט השמנמן - לחם עבודה (שנמצא דרך קבע ממש פה משמאל). אל תחמיצו.


                        השיר של עמיר

                         אחרי מקרטני והאריסון בתקופות הסולו מבצעים ביטלס, הנה ג'ון לנון עם Come together, הופעה מ-1972. 

                         


                        לפני פיזור
                        האושר יש לו סוף. לעוצב אין ואין.

                         

                        vlvtunderground@gmail.com

                        דרג את התוכן:
                          19 תגובות   יום שלישי, 22/7/08, 16:00

                          כמו שדיווחתי בצהריים, רשימות ירד מהאוויר לצורכי החלפת השרת, והנה עכשיו מפרסם אורי ברוכין מיהי השותפה החדשה של רשימות - Infinity IT - "חברה מובילה בתחומה המספקת פתרונות ושירותים בתחום מערכות המידע והטכנולוגיה ומתמחה גם בפרויקטים בתחום האינטרנט".

                           

                          זה מרגש ומשמח בפרט (יש לי שם בלוג), ובכלל, שאתר הבלוגים הוותיק והמוצלח הזה מצא מענה לצרכיו המתרבים.

                           

                          בזמן בו הייתי בתפוז ניסיתי, כמו כל אחד מאתרי התוכן הגדולים כמעט, לשדל את ברוכין למשת"ף עם האתר, אבל לבסוף הוא ושותפיו, אילן גליני וירדן לוינסקי, בחרו באינסוף.

                           
                          vlvtunderground@gmail.com

                           

                           

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי

                            אין רשומות לתצוגה