למה נשאר לקוות למי שאין לו דבר? קצת סולידריות, סימפטיה, אולי תחושה שהוא עדיין חלק ממשפחת בני האדם. האם נותר כזה דבר? תוק תוק לדפוק על דלתות הלב הוירטואלים לבקש קצת יחס, לפלוט מילים דרך המקלדת ולקוות לתגובה כלשהי.

האם בני אדם מחלקים את הדבר היחיד שלא עולה להם כסף בחינם או שגם עליו הם מתקמצנים?

למה אנשים בפייסבוק לא מפרגנים בלייק? הרי לייק זה הדבר היחיד שאפשר לתת לאחר מבלי להפסיד על זה דבר? למה לעזאזל אנחנו כל כך קמצנים?

:-(