כשאשה בשימלה קצרה יושבת לאכול צהריים עם גבר שאינו שלה,

היא עסוקה בתחת שלה.

הוא עסוק בו גם.

בתחת שלה.


אבל הוא אומר דברים שלוחצים לו בבית החזה

והיא בתחת שלה
.
היא אפילו לא יודעת כמה היא בתחת שלה.

והוא מנסה לאמר דברים שלא קשורים לתחת שלה.

אפילו והתחת שלה רודף אותו תמיד הוא רוצה לדבר על משהו אחר.

והיא,בתחת שלה.


ואז הוא מקשקש שטויות וההיא עם התחת ,כועסת.

והוא דואג שתאכל ותשתה וכשחסרה לה כפית הוא נותן את שלו.

ומה היא רואה

כמובן,את התחת שלה.


היא לא שומעת אותו.כבר אמרנו.

כי היא,הוד מלכותה,עסוקה בתחת האצילי שלה.

בעלבונות הקטנים שהיא ממציאה לעצמה ומצדדת

כל כך מצדדת בהם ובתחת שלה.


והיא מצודדת,גם היא גם התחת שלה

וכשהם לא מצליחים לדבר בגלל התחת שלה

הם קמים,הוא והיא והתחת שלה

והם חולפים בדרכם לחניה על פני עוברים ושבים

שכולם עסוקים בתחת שלה.


אם התחת שלה לא היה עסיסי כל כך ועגול ומושלם

ואם היא לא היתה עסוקה בו כל כך

אולי היתה מקשיבה לגבר הזה שבפעם הזו לפחות

רצה לאמר לה משהו.לה.לא לתחת שלה.


ובחדר אחד מחדרי חדרים שהם נכנסים בו

פועמים הקירות פועמים עורקים פועם כל מה שהם נוגעים בו

כי בגבר הזה ובאשה הזו יש אש מאכלת

הם שורפים נשרפים שורפים נשרפים

והתשוקה כמו זפת חמה בגופם בוערת.


מאוחר יותר כשהיא מתעוררת לבדה באותו החדר

היא שבעה ושקטה כי הוא הגיש לה מרפא לכל יצר.


ואז פולחות המילים שאותן הוא אמר לה

על שתיקות וכאב הוא רצה לדבר

כשהיא בתחת שלה התעסקה לה.


היא השאירה אותו פרום לרגליה באותו ארוע סורר

היא עצמה את עיניה ולתחת נתנה את הכבוד הצורר.


אולי בגלל שאליו רעבה ימים ארוכים ולילות

אולי בגלל שבשעות הספורות כל רגע רצתה לחוות

אולי בגלל שהגבר הזה לא שלה

היא לא שמרה על שלו היא שמרה על התחת שלה.


הוא כבר מזמן הסתגר בעצמו כך הוא חי תמיד

היא שרגילה לתת בעולם

נשארה עם כאבו המתמיד.


האבסורד המופלא בסופו של עינין

שהגבר כבר ישן בנחת

מכל הארוע החד המוזר

הוא רק יזכור את התחת.