כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    "טובים השניים" - מופע הומוריסטי מאת עו"ד בני דון יחייא

    מופע הומוריסטי של עו"ד בני דון-יחייא (מומחה לדיני משפחה). סיפורים, חיוכים, בדיחות ואמרות על נשים וגברים וצרות אחרות. המופע סוקר את התחנות העיקריות בחיי בני-הזוג: חיזור, נישואין, ילדים, כסף, נאמנות ועוד.
    פסנתר, שירה וניהול מוסיקלי: חן גוסלר

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום שישי , 3/7/20, 14:26

    לכל אדם יש שני רגעים מכריעים בחייו:
    הרגע שבו הוא נולד, והרגע שבו הוא מבין לשם מה.
    אתן ואתם מוזמנות ומוזמנים לבקר באתר שלי: http://interget.co.il/ ובכרטיס הביקור הדיגיטלי החדש שלי:https://myapplicard.co.il/card/benny-don-yechiya

     

    ''

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום חמישי, 2/7/20, 20:04

      הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

      לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם ואתם מוזמנות ומוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

       

      ''

       

      וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ ה':
      חָטָאתִי, כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִיצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ.
      וְעַתָּה, אִם רַע בְּעֵינֶיךָ - אָשׁוּבָה לִּי. (כב,לד)

       

      אותיות המילים "אשובה לי "הן האותיות שבמילים "שוב אלי ה' ".
      מדברי בלעם הרשע זה, שאמר גם "חטאתי" והוסיף "כי אתה ניצב לקראתי",
      מהדהד שירו של רבי יהודה הלוי הנכסף לקרבת הבורא:
      "דרשתי קרבתךָ, בכל לבי קראתיךָ, ובצאתי לקראתך - לקראתי מצאתיך".
      (הרשי"ל)

       

      ''

      אברהם אבינו והחמור בעת עקידת יצחק
      ***
      וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק:
      לְכָה נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם.
      אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה, וְקוֹבְנוֹ לִי מִשָּׁם. (כג, יג)
      כשראה בלק את בלעם מחפש חסרונות בעם ישראל
      כדי שיחולו עליו קללותיו, אמר לו:
      "אפס קצהו תראה" - עליך להתבונן ב"קצהו",
      בקיצוניים ובאנשי השוליים שבעם,
      שקיצוניותם מעבירה אותם על דעתם.
      באלה תמצא את מבוקשך - מגרעות ומומים, ואז "וקוֹבנו לי משם".
      אבל "וכולו לא תראה": אם תתבונן בעם ישראל בכללותו,
      לא יעלה בידך למצוא בו מומים ולכן לא תוכל לקללו.
      (רבי יחזקאל מקוזמיר)
      וחרז הרהמצ"ז:
      כשהשלם מגובש על כל חלקיו –
      יקשה על הסביבה למנות את מגרעותיו.
      ***
      וַיָּקוֹם בִּלְעָם בַּבּוֹקֶר וַיַּחֲבוֹשׁ אֶת אֲתוֹנוֹ. (כב, כא)
      שר אחד שונא ישראל אמר לרבי יהונתן אייבשיץ:
      אתם היהודים נועדתם לחיות בנחיתות מאיתנו
      וראיה לדבר - אברהם רכב על חמור,
      על משה נאמר שהוא הרכיב את אשתו ואת בניו על חמור,
      וגם המשיח שלכם עתיד לבוא על חמור.
      מדוע, אם כן, בזמן הזה אתם מתייהרים ורוכבים על סוסים?
      השיב לו רבי יהונתן:
      מה אפשר לעשות, והחמורים בימינו עלו לגדולה ונעשו שרים?...
      ***
      וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' - וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם.
      וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל.
      וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם:
      מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים? (כב, כז-כח)
      הקב"ה הזהיר את בלעם, בדרכו אל ארמון בלק כדי לקלל את בני ישראל,
      כי יימנע מלקלל את העם: כשם שה' פותח את פיהם של חסרי כוח דיבור –
      כמו חיות - כך בכוחו גם לבלום את פיהם של בעלי כוח דיבור,
      או לשים בפיהם דברים שהם לא רוצים לומר.
      ''
      בלעם והאתון מול המלאך. ציור מהמאה ה-15
      ***
      וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן. (כב, כח)
      כששמעו אומות העולם שכוחו של משה בפיו,
      לא ידעו כי הכוונה היא שכוחו בתפילה.
      הם חשבו שגדולתו של משה היא בנאומיו משום שיצא לו שם של נואם בחסד.
      לכן חיפשו נואם ידוע כנגדו וגייסו לצידם את בלעם שהיה מפורסם כנואם גדול,
      כדי שיכריע בכוח פיו את משה רבנו.
      אבל "ויפתח ה' את פי האתון" - הקב"ה הראה לאומות
      שגם אתון יכולה להיות דברנית גדולה, אלא שהעיקר הוא מי המדבר:
      הפה הקדוש של משה או הפה הטמא של בלעם.
      ''
      בלעם עומד להכות את האתון הסרבנית. תחריט עץ מהמאה ה-16

      ***
      מַה טוֹבוּ אוֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. (כד, ה)
      ברכותיו של בלעם לעם ישראל לא היו כנות,
      זולת ברכה זו, "מה טובו אוהליך יעקב", כפי שפירשו חז"ל:
      "אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות" (מסכת סנהדרין קה, ב).
      על דרך ההומור ניתן להסביר, שלכך התכוון שונא ישראל זה ב"איחולו":
      שבני ישראל יישבו כל ימיהם בבתי המדרש וילמדו תורה,
      ומשום שלא יֵצאו מארבע אמות הלימוד ולא יתערוּ בחברה,
      הם לא ישפיעו לטובה על העולם...
      ''
      בלעם מברך את ישראל. ציורו של ג'אן לויקן, המאה ה-17


      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שישי , 26/6/20, 14:30

        להצליח בנישואין צריך מזל.
        אבל ככל שתתאמצו יותר - יהיה לכם יותר ממנו.
        אתן ואתם מוזמנות ומוזמנים לבקר באתר שלי: http://interget.co.il/ ובכרטיס הביקור הדיגיטלי החדש שלי:https://myapplicard.co.il/card/benny-don-yechiya/

         

         

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום חמישי, 25/6/20, 20:17

          הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

          לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם ואתם מוזמנות ומוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

           

          ''

           

          זֹאת הַתּוֹרָה: אָדָם כִּי יָמוּת בְּאוֹהֶל. (יט,יד)

           

          "אדם" בגימטריה שווה ערך למילה "הבלגה" - 45.
          אצילותו של האדם טמונה ביכולתו להבליג כשפוגעים בו, ולהקריב מכבודו כדי למנוע ריב.
          לכך התכוונו חז"ל באומרם (מסכת חולין פט, א):
          "אין העולם מתקיים אלא בשביל (בגלל) מי שבולם עצמו בשעת מריבה,
          שנאמר 'תולה ארץ על בלימה' " (איוב כו, ז).
          (הרשי"ל)

           

          ''

          מרים רוקדת עם בנות ישראל
          ***
          וַיָּבוֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, כָּל הָעֵדָה, מִדְבַּר צִן בַּחוֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן.
          וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ. וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם.
          וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה. (כ, א-ב)
          המילה "מים" נמצאת בשמה של מרים:
          לִבם של בני ישראל לא היה מר על מרים במותה,
          ולכן עמדו המים במִרים וסירבו להשקותם.
          (האידנ"א)
          ''
          מרים והתוף. פסיפס בכנסיית דורמיציון בירושלים.
          ***
          וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵאמוֹר:
          קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה, אַתָּה וְאַהֲרוֹן אָחִיךָ.
          וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם - וְנָתַן מֵימָיו
          וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם. (כ, ז-ח)
          מדוע חטא משה בהכותו את הסלע, הרי ה' ציווה עליו במפורש:
          "קח את המטה"?
          התורה מלמדת כאן מהי התנהגות נאותה בין אדם לחברו:
          אין להוכיח את השני מיד בתקיפות כוחנית, אלא יש לפתוח תחילה תמיד בדברי נועם.
          רק אם הדיבורים הרכים לא יעזרו - אז ניתנת הרשות לנקוט דרכים קשות יותר.
          לכן אמר ה' למשה: "ודיברתם על הסלע". קודם כל - לדבר.
          עם זאת, משה הצטווה להחזיק מטה בידו כדי שאם הסלע לא יפיק מים אחרי הדיבור -
          אזי יורם המטה ויכה. אך משה לא עשה כן, ומיד היכה בסלע. לכן נענש.
          (רבי יהונתן אייבשיץ)
          ''
          משה מכה במטה ומוציא מים מן הסלע. אנדרה לוקטלי, המאה ה-18.
          ***
          וַיַּקְהִילוּ משֶׁה וְאַהֲרוֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם:
          שִׁמְעוּ נָא, הַמוֹרִים! הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם? (כ,י)
          משה ואהרון טעו משום שהוציאו את עצמם מכלל הציבור:
          הם שאלו "המן הסלע הזה נוציא לכם מים?"
          ולא אמרו "נוציא לנו מים". זה היה חטאם.
          (רבי שלום מבלז)
          ''
          בני ישראל החולים מתפללים לנחש הנחושת. ציור מתוך תנ"ך מהמאה ה-18.

          ***
          וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרוֹן שְׁלוֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל. (כ, כט)

          מדוע נאמר לאחר מותו של משה:
          ”ויבכו בני ישראל את משה" (דברים לד, ח),
          ואילו במות אהרון נאמר שאת אהרון בכו " כ ל בית ישראל"?
          משום שכשנפטר אהרון לא היה מי שציפה לרשת את תפקידו ככהן,
          שהרי הכהונה עוברת רק לכוהנים בני אהרון.
          אדם זר אינו יכול להתמנות לכהן גדול. לכן כל העם בכה בלב שלם על אהרון.
          אבל על משה רבנו לא בכה "כל בית ישראל",
          מפני שהיו רבים שקיוו לרשת את כיסאו...
          ''
          ממשה רבנו ונחש הנחושת בתחריטו של גוסטב דורה, המאה ה-19.



          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שישי , 19/6/20, 14:29

            חצי שעה של מדיטציה בכל יום – חיונית.
            אלא אם כן אתם עסוקים, שאז יש צורך בשעה שלמה.

            אתן ואתם מוזמנות ומוזמנים לבקר באתר שלי: http://interget.co.il/ ובכרטיס הביקור הדיגיטלי החדש שלי:https://myapplicard.co.il/card/benny-don-yechiya

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום חמישי, 18/6/20, 20:10

              הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

              לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם ואתם מוזמנות ומוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

              ''

               

              קוֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב
              וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. (טז, א)

               

              הפסוק מפרט את שמות אבותם ואבות אבותם של קורח ושל תומכיו,
              משום שכך דרכם של מחרחרי מחלוקות:
              לעתים מעלתם היחידה, שבזכותה הם מעיזים
              לתבוע לעצמם משרות וכיבודים, היא ייחוס אבות.
              אמי ז"ל נוהגת היתה לומר, כי חשוב לה יותר לדעת מי ומה יהיו צאצאיה,
              מאשר להתהדר בהוריה ובהורי הוריה.
              שכן, היא הסבירה, על ילדיה יש בכוחה להאציל ממורשתה ומאישיותה,
              ולהשפיע עליהם בחינוך ובדוגמה אישית.
              (האידנ"א)

               

              וחרז הרהמצ"ז:
              לִמדו לקח מקורח - מנהיגות לא לוקחים בכוח.

               

              ''

              קורח ואנשיו נענשים. סנדרו בוטיצ'לי, המאה ה-17.

               

              ***

              וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרוֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם:
              רַב לָכֶם, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה',
              וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'? (טז, ג)

               

              כך אמרו חסידיו של קורח למשה ולאהרון:
              "רב לכם?" - לא רק לכם יש רב, אלא גם לנו, והוא קורח.
              קורח הוא הרב שלנו כשם שמשה הוא רבם של אחרים.
              כאשר קהל רב רב ברהב על הרב שלו - מתרבים הרבנים ומתרבות המריבות.
              (הרהמצ"ז)

               

              ''

              רש"י, פרשן התורה הגדול, בן המאה ה-11

              ***
              וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרוֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם:
              רַב לָכֶם, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה',
              וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'? (טז, ג)
              רבי מאיר מפרמישלן, שסלד כל חייו ממחלוקות, אמר:
              במחלוקת - שני הצדדים אשמים.
              האם ראיתם פעם אדם שמתקוטט עם עצמו בלא שמולו צד שני?
              על כך אמר שלמה המלך (משלי כו, כ): "באפס עצים תכבה אש ובאין נרגן ישתוק מדון".
              עוד היה רבי מאיר אומר: למה דומים שני אנשים הרבים זה עם זה?
              לשניים האוחזים בחבל וכל אחד מהם מותח את החבל בכל כוחו לכיוונו.
              אם אחד יעזוב את החבל – השני יפול מיד.
              לכן יש להניח את המחלוקת בצד כדי שלא יפול מי מהחולקים.
              ''
              קורח, דתן ואבירם נבלעים באדמה. משה רבנו משקיף עליהם. תחריט מהמאה ה-18.
              ***
              וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרוֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וַיֹּאמְרוּ:
              לֹא נַעֲלֶה. הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר -
              כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר? (טז, יב-יג)
              רש"י כותב: "מכאן שאין מחזיקים במחלוקת,
              שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום".
              מדוע, למרות נסיונותיו, לא הצליח משה להשכין שלום בינו לבין קורח ואנשיו?
              משום שבמקום למחול על כבודו וללכת אל ראשי המורדים ולדבר אליהם בביתם -
              שלח משה לקרוא להם שיבואו הם אליו.
              הרוצה בשלום, טוב יעשה אם יקיים את המלצתו של דוד המלך (תהילים לד, טו):
              "בקש שלום - ורודפהו".
              ''
              טקס פדיון הבן. האב פודה את בנו בכורו מהכהן תמורת כסף. ציור מהמאה ה-19.
              ***
              כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר, אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה', בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה - יִהְיֶה לָּךְ.
              אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה. (יח, טו)
              זו מצוות פדיון הבן הבכור מהכהן.
              מקיימים מצווה זו בהגיע התינוק ליום השלושים ללידתו
              שכן אז הוא נחשב כמי שיצא מכלל סכנת חיים.
              הגאון מווילנה גרס כי כל תרי"ג המצוות
              מרומזות כבר בפרשת הראשונה שבתורה.
              שאלו אותו היכן טמון בפרשת בראשית רמז למצוות פדיון הבן,
              והוא השיב: במילה הראשונה, כי ראשי תיבות "בראשית" הם
              בן ראשון אחר שלושים יום תפדה.
              ''

              מטבע לכבוד מצוות פדיון הבן

               

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שישי , 12/6/20, 14:24

                האהבה עושה טוב לזמן. הזמן לא עושה טוב לאהבה.
                אתן ואתם מוזמנות ומוזמנים לבקר באתר החדש שלי: http://interget.co.il/

                 

                ''

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום חמישי, 11/6/20, 21:27

                  הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

                  לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם ואתם מוזמנות ומוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

                   

                  ''

                   

                  אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ. (יג, לב)

                   

                  וכלת יושביה" - ראשי תיבות: א"י.
                  הקב"ה שלח מרגלים לארץ ישראל, אך מוציאי הדיבה ראו בה - אוכלת יושביה.
                  מי שתר אחר דברים שליליים, ימצא דופי בכל דבר.
                  (האידנ"א)

                   

                  ''

                  שני צידי מטבע לכבוד אגף המודיעין בצה"ל

                   

                  ***

                  וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהּ - הֲטוֹבָה הִיא אִם רָעָה?
                  וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה - הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים?
                  וּמָה הָאָרֶץ - הַשְּׁמֵנָה הִיא אִם רָזָה?
                  הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן?
                  וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ.(יג, יט-כ)

                   

                  "הטובה היא אם רעה?"
                  יש לקרוא: "הטובה היא ע ם רעה", כי אין טוב בלא רע.
                  אלה שרואים כך את המציאות כפולת הפנים, יתקיים בהם "והתחזקתם":
                  הם יֵדעו תמיד לקטוף את "פרי הארץ", שהוא העיקר,
                  ולהשליך את הקליפות הטפלות שאין בהן צורך.
                  (הרשב"ד)

                   

                  ''

                  12 המרגלים בודקים את הארץ

                   

                  ***

                  וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמוֹר:
                  שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתוּרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן
                  אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (יג, א-ב)

                   

                  שליחים היוצאים לרחבי המדינה או לחו"ל
                  כדי לאסוף כספים לצורכי הציבור, עולים בכסף רב למימון נסיעתם ושהותם,
                  ולאחר מכן הם מגישים לעיתים חשבון הוצאות מנופח.
                  בסופו של דבר יש ולא נותר הרבה מהתרומות שהם מביאים.
                  לכן מורה הקב"ה למשה: "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" -
                  תמצא אנשים ישרים שבתום שליחותם יותירו משהו
                  מהכספים שהצליחו לקבל מנדבנים, כדי שהשליחות שלהם תהיה כדאית...

                   

                  ''

                  דוד המלך. חלק מפסלו של מיכלאנג'לו המוצב בפירנצה, איטליה. המאה ה-16.
                  ***
                  אִישׁ אֶחָד, אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבוֹתָיו
                  תִּשְׁלָחוּ - כֹּל נָשִׂיא בָהֶם. (יג, ב)
                  במילה "נשיא" טמונות שתי מילים: "אין" ו"יש".
                  רמז לכך, שהנשיא, מנהיג הציבור, הרואה את עצמו "אין" -
                  עניו וצנוע בחייו למרות רום תפקידו - הוא למעשה "יש":
                  הוא ישנו, הוא בעל נוכחות מוערכת.
                  כך היה משה רבנו, שעליו מעידה הפרשה הקודמת, "בהעלותך":
                  "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה".
                  אבל מנהיג המחזיק מעצמו, החושב שהוא "יש" -
                  מנהיג כזה אינו אלא "אין", כי משהו בו ריק.
                  ''
                  המרגלים ואשכול הענבים בבול משנת1954
                  ***
                  שָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים, בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִילִים -
                  וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם. (יג, לג)
                  המרגלים לא חטאו בכך שחשבו "ונהי בעינינו כחגבים"
                  אלא משום שאמרו "וכן היינו בעיניהם" -
                  כי מה איכפת היה להם איך הם נראים בעיני אחרים?!
                   



                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום שבת, 6/6/20, 21:28

                    אתן ואתם מוזמנות ומוזמנים לבקר באתר החדש שלי: http://interget.co.il

                     

                    http://interget.co.il

                    ''
                    •  
                    •  
                    •  
                    •  
                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שישי , 5/6/20, 14:36

                      לכעוס פירושו לנקום בעצמנו
                      בגלל מעשה חסר התחשבות של מישהו אחר.
                      אתן ואתם מוזמנות ומוזמנים לבקר באתר החדש שלי: http://interget.co.il

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום חמישי, 4/6/20, 20:32

                        הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

                        לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם ואתם מוזמנות ומוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

                         

                        ''

                         

                        וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמוֹר, דַּבֵּר אֶל אַהֲרוֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו:
                        בְּהַעֲלוֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת, אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. (ח, א)

                         

                        מדוע יש במנורה שבעה נרות דווקא?
                        משום שכל נר ניצב כנגד יום אחד מימי השבוע כדי להאיר אותו באור חדש,
                        שלא יהיה דומה לקודמו ולא לזה שאחריו.
                        הפסוק במגילת איכה קורא: "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם" (ו, כא) -
                        חדש לנו כל יום ויום וברך אותנו ברעננות תמיד.
                        מטרת הנרות להאיר, אך גם להעיר את האדם משגרת יומו.
                        (האידנ"א)

                         

                        ''

                        המן יורד מהשמיים ובני ישראל אוספים אותו בקערות. מתוך תנ"ך עתיק.
                        ***
                        וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאוֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. (יב, ג)
                        יש לקרוא: "והאיש משה עָנו מאוד מקול האדם":
                        משה הצטיין במידת ההקשבה לכל אדם,
                        עשיר או עני, רם מעלה או מפשוטי העם.
                        וכששמע את קולו של אדם מישראל מדבר אליו, ייחד לו בענווה
                        את כל תשומת לבו ואוזנו.
                        (הרהמצ"ז)
                        ''
                        מנורת בית המקדש בעלת שבעת הקנים על שער טיטוס ברומא
                        ***
                        וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאוֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
                        וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן - שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
                        עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ. (ט, יח)
                        בפרק זה מצויים שלושה פסוקים הסמוכים זה לזה,
                        שבכל אחד מהם נאמרו פעמיים המילים "על פי ה' " (בפסוקים יח, כ, כג).
                        התורה מדגישה בכך שעל אנשים לומר
                        ”בעזרת ה' " או "אם ירצה ה' " בעת שהם מתכננים תוכניות.
                        רמז לכך בפסוק במשלי (יט, כא): "ועצת ה' היא תקום":
                        המילה "היא" בהיפוך - ראשי התיבות אם ירצה ה'.
                        ''
                        הכהן הגדול, מנורת שבעת הקנים וכלי המשכן במדבר סיני. מתוך תנ"ך עתיק.
                        ***
                        וְהָאסַפְסוּף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה.
                        וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ: מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר? (יא, ד)
                        לא ברור מדוע דרש האספסוף בשר, שהרי במן שירד לבני ישראל מן השמיים
                        יכול היה כל אחד לטעום כל טעם שהוא,
                        כפי שנאמר בגמרא: "כל המינים טעמו במן" (יומא ה, א).
                        אלא שבעלי תאוות המחלוקות חיפשו תואנות לעורר מריבות
                        והסיתו את העם לדרוש בשר ממש ולא להסתפק בטעם של בשר שעלה מן המן -
                        הם ביקשו את התאווה עצמה.
                        ''
                        מנורת שבעת הקנים בפסיפס בבית כנסת עתיק שנחשף בקיבוץ מעוז חיים.
                        ***
                        העולם מלא מאוֹרות וסודות נפלאים,
                        אך היד הקטנה של האדם גודרת בפני העיניים
                        ומעכבת מלראות את האורות הגדולים.
                        (רבי נחמן מברסלב בשם סבו הבעש"ט)
                        ''
                        משה מקבל את לוחות הברית. ציור סיני

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום חמישי, 4/6/20, 16:58

                           

                          ''

                          סקירת פסקי דין חדשים מעניינים על דיני משפחה
                          של בתי המשפט ובתי הדין הרבניים

                           

                          מאת עו"ד בני דון-יחייא

                           

                          רשימה זו מופיעה באתר החדש שלי:

                          http://interget.co.il/

                           

                          לרשימות נוספות ולחומר מגוון אתן ואתם מוזמנות
                          ומוזמנים לבקר באתר וכן לשתף רשימה זו.

                          ''


                          תמורת דירה תחולק בשווה לפי רישומה
                          למרות שהבעל השקיע ברכישתה יותר כסף

                           

                          פסק דין מיום 5.8.19 של בית הדין הרבני הגדול
                          תיק 1168319/2, הרב יצחק אלמליח, הרב מיכאל עמוס והרב מימון נהרי
                          מאת עו"ד בני דון-יחייא

                           

                          המערער עתר בבית הדין האזורי לקבוע כי דירת המגורים שלו ושל אשתו תימכר והוא יקבל 60 אחוז מתמורתה, שכן הוריו מימנו שיעור זה בעת שהדירה נרכשה. תביעתו נדחתה וכך גם הערעור.

                           

                          טענת המערער: הנישואין היו "מקח טעות" משום שאשתו הסתירה ממנו כי היתה מטופלת בכדורים פסיכיאטרים לפני הנישואין. אם משפחתו היתה יודעת זאת, היא לא היתה נותנת יותר כסף מהסכום שמשפחת אשתו נתנה לרכישת הדירה.

                           

                          בית הדין דחה את טענת "מקח הטעות". טיעון זה חל לעיתים כשמדובר במונח ההלכתי "מום גדול". במקרה זה סברו הדיינים כי ההפרעה הנפשית (חרדה) שממנה סבלה או סובלת האישה אינה בגדר "מום גדול" משום שהיא מטופלת תרופתית ואין פגיעה בתפקודה. לא מדובר בתופעה נדירה וחריגה, ואף ללא טיפול תרופתי אין להתייחס למצבה כהפרעה חמורה או מסוכנת.

                           

                          במקרה של "מום גדול" נקבע בהלכה (שולחן ערוך, אבן העזר קיז, יא) כי ניתן לחייב ואף לכוף בן זוג להתגרש. החרם של רבנו גרשום, שאסר לגרש אישה ללא הסכמתה, אינו חל כשהיא לוקה ב"מום גדול". אם לבן הזוג מום "רגיל' אי אפשר לחייבו להתגרש אלא

                           

                          במקרים מסוימים, בעת שהמום היה לפניהנישואין והוא העלימו מבן זוג. תלוי בסוג המום ובנסיבות המקרה.

                           

                          האישה טענה שלא סבלה ממחלת נפש אלא מהתקפי חרדה בלבד, שטופלו לשביעות רצונה בטיפול תרופתי שאינו בגדר "תרופות פסיכיאטריות", ולפיכך אין כאן "מום גדול".

                           

                          הדיינים כתבו: "אכן למונח 'הפרעה נפשית' יש תיוג (סטיגמה) שלילי ומרתיע, תיוג מרתיע הרבה יותר משיש למקבילות רפואיות שאינן מכילות את המילה 'נפש' להטיותיה השונות. לא בכדי בחרו הצדדים להשתמש במינוחים שונים לתיאורו של אותו מצב. כל צד מנסה ליצור רושם המתאים לסיפֵּר (נָרָטִיב) שלו".

                           

                          ***

                           

                          פסק הדין מציין את המושג ההלכתי "סבר וקיבל", שלו בסיס איתן במקרה זה בהתחשב במשך הנישואין (11 שנים שבהן נולדו 3 ילדים). משמעות המושג הוא שאם לאחר שבן זוג מגלה בעיה נפשית בבן זוגו, ולמרות זאת ממשיך לחיות איתו זמן רב, הוא לא יישמע בטענה מאוחרת שיש לו עילת גירושין.

                           

                          לדברי הבעל נודע לו על בעיית החרדה של אשתו לאחר לידת הבן הבכור, שנים רבות לפני הגשת תביעתו. הדבר מאשש את הטענה כי השלים אם בעיותיה.

                           

                          הדיינים ציינו את טענת האישה כי קיים "נוהג ידוע" של הסתרה הדדית לעיתים של פגמים בבני הזוג בתקופת השידוך. לדעתם, "לא מן הנמנע שהשידוך על היבטיו הכספיים היה קם כצורתו אף לו ידעו הצדדים הכול זה על אודות זה".

                           

                          עוד נכתב בפסק הדין: "בתוך עמנו אנו יושבים ולמפורסמות אין צריך ראיה - מועמדים לשידוך ובני משפחותיהם מציגים זה לזה בדרך כלל רק את מעלותיהם ונוטים שלא לספר על מגרעותיהם".

                           

                          ***

                           

                          הדיינים חזרו על הפסיקה העיקבית של בתי הדין הרבניים, בדומה לפסיקה בבתי המשפט למשפחה, כי רישום נכס על שם שני בני הזוג יש בו הן קניין מצד עצמו והן ראיה לבעלות בהתאם לרישום.

                           

                          חלוקת נכס כזה נעשית לפי רישומו ואינה תלויה בשאלה כמה השקיע כול אחד מהצדדים או בני משפחתם ברכישת הנכס. ההשקעה הכספית היתרה של צד אחד דינה כמתנה שניתנה לצד השני.

                           

                          מתנה זו עשויה להיות "חוזרת" או להתברר כ"מקח טעות" במקרים מסוימים אך לא במקרה זה. וגם כשמתנה חוזרת או בטלה מעיקרה משום "מקח טעות", כתבו הדיינים, אין הדבר מביא באופן מוחלט לשינוי בחלוקת הבעלות בנכס עצמו. תכופות ערכו עולה במידה ניכרת מעת הרכישה, ולכן מוצדק רק להחזיר את סכום הכסף שניתן במתנה.

                           

                          הרישום בטאבו מגדיר בידי מי הבעלות בדירה. כיוון שהדירה רשומה בשווה על שני הצדדים - שניהם מוחזקים בה בשווה. הדין הוא: "המוציא מחברו - עליו הראיה". הלכה זו מוגדרת ככלל גדול בדין (מסכת בבא קמא מו, א).

                           

                          הבעל לא הרים את נטל ההוכחה להבהיר מה היתה כוונת משפחתו בעת שנתנה סכום גבוה יותר לרכישת הדירה: לתת מתנה לזוג בשווה או לרשום את הדירה בשווה על שם הצדדים בלי להתכוון שהרישום הוא שיקבע את יחס הבעלות.

                           

                          ***

                           

                          טענה נוספת של הבעל היתה כי הנוהג לחלוק את תמורת הדירה בעת גירושין לפי יחס רישומה אינו נוהג בחברה החרדית שעליה נמנים בני הזוג. לכן יש לחלק את תמורת הדירה לפי השקעות הצדדים ברכישתה.

                           

                          מנהג זה יסודו, כפי שעולה מהאסמכתאות שהבעל הביא, בראיית הרישום כנעשה שלא למטרת קניין ומתנה אלא "לשם כבוד" לבן הזוג שהשקיע פחות כסף ברכישת הדירה. טעם אחר הוא שאם בן הזוג המביא יותר כסף ידרוש לרשום את הדירה לפי יחס ההשקעה, אזי בן זוגו עלול לסבור שהוא כבר מעלה בדעתו אפשרות של גירושין.

                           

                          הדיינים דחו את הטיעון והשאירו על כנו את פסק הדין של בית הדין האזורי, שלפיו תמורת הדירה תחולק בשווה בין בני הזוג.

                           






                           

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            בני דון-יחייא
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS