כותרות TheMarker >
    ';

    "טובים השניים" - מופע הומוריסטי מאת עו"ד בני דון יחייא

    מופע הומוריסטי של עו"ד בני דון-יחייא (מומחה לדיני משפחה). סיפורים, חיוכים, בדיחות ואמרות על נשים וגברים וצרות אחרות. המופע סוקר את התחנות העיקריות בחיי בני-הזוג: חיזור, נישואין, ילדים, כסף, נאמנות ועוד.
    פסנתר, שירה וניהול מוסיקלי: חן גוסלר

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום ראשון, 30/9/18, 13:11

     

    הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

    לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם מוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

     

    ''

     

    וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים

    אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ.

    וַיֹּאמַר: ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ,

    הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִיבְבוֹת קוֹדֶשׁ.

    מִימִינוֹ אֵשׁדָּת לָמוֹ. (לג, א-ב)

     

    בפסוק זה מרומזת התורה שבעל פה, היא התלמוד,

    הגמרא: "דת למו" - אותיות "תלמוד".

     

    ''

    דף הפתיחה של מסכת סוכה בתלמוד.
    ***
    יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמוֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר. (לג, ו)
    מדוע מכפיל הפסוק גם "יחי" וגם "ואל ימות"?
    משום שיש חיים של ניוון, חסרי יצירתיות ונטולי פוריות.
    לכן ניתנה ברכה זו לחיים שיש בהם רוח חיים.
    ***
    לְבִנְיָמִין אָמַר: יְדִיד הֹ' יִשְׁכוֹן לָבֶטַח עָלָיו,
    חוֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן. (לג, יב)
    רש"י אומר כי משה קרא לבנימין "ידיד ה'
    "משום שבית המקדש נבנה בחלקו בארץ ישראל.
    ולמה זכה לכך בנימין?
    חז"ל הסבירו:משום שכל השבטים נטלו חלק במכירתו של יוסף לעבדות
    ורק בנימין לא השתתף במזימה.
    אמר הקב"ה: איני משרה שכינתי בחלקם, שלא היו רחמנים על אחיהם.
    ''
    משה ולוחות הברית. ציור מהמאה ה-18
    ***
    וּלְנַפְתָּלִי אָמַר: נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה'. (לג, כג)
    רק מי ששבע רצון ושמח בחלקו יתקיים בו "ומלא ברכת ה' ".
    כי אם אינו שבע רצון ומרגיש חסר תמיד -
    כל מה שיש לו בחומר לעולם לא יהיה די לו.
    ***
    לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. (לד, יב)
    זהו הפסוק האחרון בתורה והוא מסתיים באות ל': "ישראל".
    הפסוק הראשון בתורה מתחיל באות ב': "בראשית".
    אותיות הפתיחה והסיום מצטרפות למילה "לב".
    רמז לכך שהתורה נקנית בלב: בכוונות טובות וטהורות.

     

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום ראשון, 30/9/18, 10:17

      פ ר ש ת ז א ת ה ב ר כ ה מידי שבוע אפרסם כאן שיחת וידיאו קצרצרה על פרשת השבוע ובה קטעים אחדים עם תובנות, צימוקים וחיוכים. תגובות ושיתופים יתקבלו בברכה. הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים). לסרטוני הווידיאו של כל הפרשות אתם מוזמנים למדור "פרשות השבוע" באתר החדש שלי:http://interget.co.il

       

      ''

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שישי , 28/9/18, 14:14

        תמיד תזכרו שאתם מיוחדים לגמרי. בדיוק כמו כל השאר.
        מרגרט מיד האתר שלי:
        http://interget.co.il

         

        ''

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שישי , 28/9/18, 11:33

          אתם מוזמנים לבקר באתר החדש שלי http://interget.co.il/

          ''

           

          יש לקרוא: "שמחת תורהּ", כי ביום הזה הגיע תורה של התורה לשמוח

          כשהיא רואה כמה שמחים בה בניה.

          (הרשי"ל)

           

          ***

          טעמים שונים נתנו חז"ל לשאלה מדוע לא יושבים בסוכה בשמיני עצרת.

          הטעם הפשוט מובא במדרש תנחומא:

          משום שבשמיני עצרת מתפללים לירידת גשמים,

          ואם אנשים יֵשבו בסוכה באותו יום, הם לא יתפללו לגשם בלב שלם

          כי מי ירצה שהגשם יחל בעודו נמצא בסוכה?

           

          ''

          בול שיצא השנה לשמחת תורה ועליו דגל לחג משנת 1930.
          לרבה של לְבוֹב, רבי מאיר מרגליות, היה מנהג ללכת בליל שמחת תורה
          היה מנהג ללכת בליל שמחת תורה לתפילת ערבית בבית המדרש של החייטים בעירו. הוא היה אומר:
          יהודים אלה שמחים בשמחת תורה שמחה הראויה לשמה.
          רבנים ולומדי תורה שמחים בתורה כל השנה מתוך דבֵקות ועונג נפשי,
          כי "פיקודי ה' ישרים משמחי לב", ולכן כשמגיע חג שמחת תורה,
          מה נשתנה לגביהם היום הזה?
          אבל יהודים שטרודים כל ימות השנה בפרנסתם
          ואינם זוכים לטעום את טעם הנועם של התורה,
          כשהם מתכנסים בשמחת תורה ושמחים ושרים ורוקדים עם התורה –
          שמחתם שמחה לשמה היא. שמחים הם לשם התורה וכבודה בלבד,
          משום שהקב"ה ציווה לשמוח.
          לפיכך במחיצתם, בשמחתם, שמח גם אני שמחה לשמה - יהיה חלקי עמהם!
          ''
          דגל לשמחת תורה. מאוסף האתר "נוסטלגיה און ליין" בעריכתו של דיוויד סלע.
          ***
          שִׂישוּ וְשִׂמְחוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה
          שמחת תורה משמעה, שהתורה תהיה שמחה:
          לא רק שאתה שמח בה, אלא גם היא בך.
          (רבי יושע בר סולובייצ'יק)
          ''
          מטבע לשמחת תורה.1994
          ***
          עם הארץ שהתעשר קנה לו את הזכות להיות "חתן תורה" בשמחת תורה.
          בשעה שקראו לו לעלות לבמה ברוב כבוד
          לא יכל אחד המתפללים להתאפק ולחש באוזני הרב:
          רבי, כלום יאה כך שעם הארץ כזה יהיה חתן לתורה?
          השיב לו הרב:
          כך המנהג בישראל, שהחתן אינו מכיר את הכלה...
          ''
          דגל לשמחת תורה. מאוסף האתר נוסטלגיה און ליין בעריכתו של דיוויד סלע.
          ***
          הצדיק רבי חיים מקוסוב נוהג היה לרקוד בכל שמחת תורה בהתלהבות רבה,
          ופניו בוערות כלפיד אש.
          פעם נפל ספסל על רגליו. בשל הכאב פסק לרקוד לזמן מה,
          אבל לא עברו ימים מועטים והוא התחיל שוב לרקוד באותה התלהבות, כאילו לא אירע דבר.
          רצו החסידים למונעו מכך, שכן רגליו עדיין כאבו לו.
          אמר להם רבי חיים:
          סבורים אתם שהפסקתי לרקוד מפני שכאבו לי הרגליים?
          לא כי, אלא כאבו לי הרגליים מפני שהפסקתי לרקוד...
          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום חמישי, 27/9/18, 20:30

             

            אתם מוזמנים לבקר באתר החדש שלי http://interget.co.il/

            ''

             

            כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם - וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא. (א, ז)

             

            "מלא" משמעו גם "שלם", אבל החיסרון שבשלמות נרמז כבר במילה "מלא",

            שהמילה "לא" מצויה בה. כשאדם רואה את עצמו מלא ושלם -

            הוא חדל מלנסות להתקדם.

            לכן האדם לעולם לא "יתמלא" די צורכו, ותמיד ישאף ליותר.

             

            וזאת כתב שלמה המלך, שהמילה "שלם" מצויה בשמו,

            אך כמי שכּונה "החכם מכל אדם" (על פי מלכים-א ה, ט-יא) ידע,

            שאדם חכם יודע שאין הוא יודע הכל.

             

            ”אי אפשר להוסיף טיפה לים מלא“.

            אבל אילו הים היה מלא, הנחלים לא היו יכולים לזרום אליו,

            הוא היה נותר חסר שינוי ותנועה ונטול חיים.

            וכך גם אדם שאינו נמצא בתנועה בלתי פוסקת של התקדמות.

            (האידנ"א)

             

            ''

            שלמה המלך בשנותיו האחרונות. ציורו של גוסטב דורה, המאה ה-19.

             

            ***

            טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִיוָּלְדוֹ. (ז, א)

             

            יום המוות מתחיל "מיום היוולדו" של האדם, כי מאז מתחילה הספירה

            לעֵבר "ואל עפר תשוב" (בראשית ג, יט).

            על כן על האדם לדאוג לשם טוב לעצמו, כי לעומת השמן,

            שהוא מוצר מתכלה, שמו הטוב יישאר כאן גם אחרי לכתו.

            (הרשי"ל)

             

            ''

            שתי הנשים במשפט שלמה. גוסטב דורה, המאה ה-19.
            ***
            וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן. (ג, יט)
            במה מוֹתַר האדם?
            בכך שהוא עוזר לאחרים. "מותר" בהיפוך אותיות: תרום!
            (הרשב"ד)
            ''
            איור למגילת קוהלת. גרמניה, המאה ה-19
            טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם.
            כִּי אִם יִפֹּוֹלוּ - הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ,
            וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל - וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ. (ד, ט-י)
            חרז הרהמצ"ז:
            אחד, כשהוא לבד, הוא אחד ואין בלתו,
            אך אחד ועוד אחד - הם עולם ומלואו.
            ''

            עמוד הפתיחה של מגילת קוהלת. איטליה, המאה ה-16.
            ***
            אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר - לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם? (ז, טז)
            כשם שהיצר הרע מפתה את האדם לחטוא, כך הוא מפתה אותו גם להרגיש
            שהוא צדיק גדול, הרבה יותר מאחרים.
            אם לא הצליח היצר להכשיל את האדם בתאווה, הוא מנסה להכשילו בגאווה.
            (האידנ"א)


             

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום חמישי, 27/9/18, 15:28

              ''

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום חמישי, 27/9/18, 13:00

                 

                 

                ''

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שבת, 22/9/18, 22:45

                   

                  אתם מוזמנים לבקר באתר החדש שלי http://interget.co.il/

                  ''

                   

                  וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפּוֹת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבוֹת וְעַרְבֵי נָחַל,

                  וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. (ויקרא כג, מ)

                   

                  ארבעת המינים מסמלים את כל חלקי עם ישראל:

                  האתרוג, שיש בו טעם וריח, הוא כנגד הצדיקים שיש בהם תורה ומעשים טובים.

                  הלולב, שיש בו (בתמר, פרי העץ שלו) טעם ולא ריח,

                  מסמל את מי שיש בו מעשים טובים אך לא תורה.

                  ההדס, שיש בו ריח ולא טעם, מסמל את מי שיש בו תורה אך לא מעשים טובים.

                  הערבה, שאין בה לא טעם ולא ריח, מסמלת את מי שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים.

                  ארבעה המינים, שמחזיקים אותם ביחד בעת שמברכים עליהם,

                  מסמלים את אחדותם של כל בני העם.

                   

                  ***

                  רבי מיכאל מזלוצ'וב היה עני מרוד,

                  ורק חפץ יקר אחד היה לו תפילין שקיבל בירושה מאביו הצדיק.

                  רבים חשקו בתפילין אלה והציעו לצדיק הון רב עבורן.

                  אשתו דחקה בו לא פעם למוכרן ולהשתמש בכסף לפרנסת המשפחה, אך הוא סירב.

                   

                  פעם, בחג הסוכות, היו האתרוגים נדירים ויקרים מאוד

                  ובכל זלוצ'וב לא ניתן היה להשיג אתרוג במחיר סביר.

                  מכר רבי מיכאל את התפילין היקרות וקנה אתרוג.

                  כשהביא הביתה את האתרוג שאלה אותו אשתו מנין הכסף לרכישתו.

                  סיפר לה הצדיק כי מכר את התפילין. לא ידעה האישה את נפשה מרוב זעם, וברוב חמתה הטיחה את האתרוג בקיר

                  נפגע הפיטם והאתרוג נפסל.

                  כשראה זאת הצדיק, אמר ריבונו של עולם! תפילין אין לי, אתרוג אין לי, ועכשיו גם אכעס?

                  חס ושלום, לא אכעס!

                   

                  ''

                  סוכה. מתוך "ספר המנהגים", המאה ה-18
                  אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי,
                  תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי,
                  אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלָיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי. (תהילים קלז ה-ו)
                  "אעלה" - ראשי תיבות אתרוג, ערבה, לולב, הדס.
                  לכן ראוי שיהיו ארבעת המינים מארץ ישראל,
                  ובכך מי שנוטל ארבע מינים מעלה את ירושלים על ראש שמחתו.
                  ''
                  מטבע לסוכות עם ארבעת המינים
                  ***
                  וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר. (ויקרא כג, מ)
                  כשישב רבי אייזל חריף על כיסא הרבנות בסלונים, היה נהוג בעיר
                  שאין אדם חשוב קונה אתרוג עד שהוא מראה אותו תחילה לרב ושומע מפיו שאתרוג נאה הוא.
                  פעם לא היה המלאי שבידי מוכר האתרוגים מן המשובחים ביותר,
                  וכל אתרוג שהראו לרבי אייזל, היה אומר: אין זה אתרוג נאה.
                  בא מוכר האתרוגים לרבי אייזיל בקובלנה:
                  כבוד הרב יורד לחיי - כל המלאי יישאר בידי!
                  מה אעשה, השיב רבי אייזל, ואתרוגיך אינם נאים?אבל אתן לך עצה:
                  כל מי שיבוא לקנות אתרוג כדי להראותו לי -תן לו שניים. וכשיבוא אלי, אומר לו:
                  זה נאה מזה, והוא בוודאי יקנה אחד מהם...
                  ***
                  רבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה נוהג להזמין לסוכתו אורחים מפשוטי העם,
                  ביניהם אף אנשים גסי רוח, להסב איתו בסעודה.
                  כאשר נשאל לפשר מנהגו זה הסביר: לעתיד לבוא,
                  כאשר האבות וכל הצדיקים והחסידים
                  יהיו יושבים ונהנים בעולם הבא בסוכת עורו של לוויתן,
                  אתחמק גם אני לתוך הסוכה ואשב לי בקרן זווית,
                  ליהנות מזיו הצדיקים ומאורה של הסוכה.
                  אז בוודאי ייגש אלי מלאך וישאל אותי בחומרה:
                  מה לאדם פשוט ומגושם כמוך בין הצדיקים וגדולי עולם אלה?
                  מיד אשיב לו: גם בסוכתי שלי ישבו אנשים פשוטים, ולא התביישתי בהם.
                  ''
                  מטבע לסוכות עם ארבעת המינים
                  רבי מרדכי, שהיה עני מרוד, נסע פעם סמוך לחג לברוד, לקנות אתרוג.
                  היו איתו שישה רובלים שחסך למטרה זו כל הקיץ, פרוטה לפרוטה.
                  קרוב לעיר ראה יהודי אביון בוכה מרוֹת.
                  שאל אותו הרב מה קרה, והיהודי סיפר לו שלפרנסתו הוא שואב מים.
                  סוס ועגלה היו לו, שבהם היה מוביל מים בחבית וכך קיים את משפחתו.
                  עכשיו קרה אסון: הסוס נפל ומת.
                  נתן לו הרבי מיד את ששת הרובלים שלו כדי שיקנה לו סוס אחר,
                  וחזר לביתו בלי אתרוג.
                  השבח ליושב במרום, הכריז בכניסתו לבית,
                  לסוכות של השנה זימנו לי מן השמיים את ה"הדר" האמיתי –
                  כל העולם יברך על אתרוג, ואילו אני אברך על סוס...


                   

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום שישי , 21/9/18, 14:16

                    הבעיה בלהיות בעל ראש פתוח היא שאנשים
                    מתעקשים להכניס לתוכו דברים.
                    טרי פרטצ'ט

                    אתן ואתם מוזמנות ומוזמנים לאתר שלי:

                    http://interget.co.il

                     

                    ''

                     

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שישי , 21/9/18, 11:41

                      משוחח עם אפרת רייטן בערוץ 10 על חג הסוכות.

                      האתר שלי:
                      http://interget.co.il

                       

                      ''

                      דרג את התוכן:
                        1 תגובות   יום חמישי, 20/9/18, 20:36

                        הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

                        לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם מוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר

                        שלי:

                        http://interget.co.il

                        ''

                        יעקב מקבל את ברכתו של אביו יצחק. ציור מהמאה ה-18

                         

                        הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה. (לב, א)

                         

                        הוראה זו - "האזינו" - יפה היא גם לבני אדם: שיאזינו הרבה וימעיטו לדבר.
                        רב אחד היה מרבה תמיד בשתיקה ולא היה מוציא דברים מפיו אלא לעתים רחוקות.
                        פעם שאל אותו אחד ממקורביו:

                        האםהשתיקה אינה מעייפת אותך לפעמים?
                        השיב הרב:
                        כן, השתיקה מעייפת אותי מאוד. וכדי לנוח מן השתיקה, אני חוזר ושותק...

                         

                        ''

                        שמש בגבעון דום. גוסטב דורה, המאה ה-19

                         

                        ***

                        כִּי גוֹי אוֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה. (לב, כח)


                        יותר מדי נותני עצות יש בעם ישראל, ולכן אובד הוא,

                        משום שאינו יודע מה לעשות מרוב עצות...
                        (רבי חיים יוסף דוד אזולאי, החיד"א)

                         

                        ***

                        זְכוֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר.

                        שְׁאַל אָבִיךָ - וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ - וְיֹאמְרוּ לָךְ. (לב, ז)

                         

                        בדורות שעברו היו האבות יודעים לענות לילדיהם

                        כששאלו אותם בענייני תורה והלכה.
                        לא כך הדבר בימינו, וכשילד מציג לאביו שאלה בנושאים אלה, אומר לו האב:

                        "זקניך ויאמרו לך" - לך לסבא, הוא ישיב לך...

                         

                        ''

                         


                        אברהם אבינו.

                        תחריט עץ של אפרים ליליאן.

                         

                        ***

                        כִּי דוֹר תַּהְפּוּכוֹת הֵמָּה, בָּנִים לֹא אֵמוּן בָּם.

                        הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל, כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם -

                        וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם, בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם. (לב, כ-כא)

                         

                        ראשי התיבות של שני הדיברות הראשונים הם "אל": אנוכי, לא יהיה לך.
                        בני ישראל – "דור תהפוכות" - הפכו את המילה "אל" ל"לא",

                        התעלמו משני הדיברות הראשונים, בנו להם עגל זהב,

                        קראו "אלה אלוהיך ישראל" (שמות לב, ד) -

                        ובכך היו "בנים ל א אמון בם".

                         

                        ***

                        שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנוֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם

                        אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמוֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.

                        כִּי לֹא דָבָר רֵיק הוּא מִכֶּם, כִּי הוּא חַיֵּיכֶם,

                         

                        חכמי ישראל אמרו: "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת" (מסכת חגיגה ט, ב).
                        המהר"ל מפראג כתב, כי אמירה זו מרומזת בפסוק הזה: "כי לא דבר ריק הוא מכם".
                        אם ריק הוא משום ששכחתם את תלמודכם ואתם ככלי ריק, הרי זה "מכם" -
                        משום שלמדתם את הפרק מאה פעמים ולא מאה ואחת.
                        שכן המילה "מכם" בגימטריה שווה מאה.

                         

                         

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום חמישי, 20/9/18, 16:00

                           

                          ''

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            בני דון-יחייא
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS