כותרות TheMarker >
    ';

    "טובים השניים" - מופע הומוריסטי מאת עו"ד בני דון יחייא

    מופע הומוריסטי של עו"ד בני דון-יחייא (מומחה לדיני משפחה). סיפורים, חיוכים, בדיחות ואמרות על נשים וגברים וצרות אחרות. המופע סוקר את התחנות העיקריות בחיי בני-הזוג: חיזור, נישואין, ילדים, כסף, נאמנות ועוד.
    פסנתר, שירה וניהול מוסיקלי: חן גוסלר

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום חמישי, 17/5/18, 20:03

    הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

    לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם מוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

     

    ''

    המשכן במדבר סיני וסביבו אוהלי 12 שבטי ישראל

     

    וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ

    וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאוֹתָם. (א, נב)

     

    "איש על דגלו":  

    המילה "איש" בהיפוך אותיות - "שיא". 

    כאשר אדם נושא בגאון את דגלו, דגל הערכים שהוא

    מאמין בהם וחי לפיהם - אזי נמצא הוא בשיאו. 

    (הרשב"ד)

     

    ''

    מתחם המשכן במדבר סיני

     

    ***

    שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

    לְמִשְׁפְּחוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם. (א, ב)

     


    תנו לשכל ולתבונה, הנובעים מהראש, להדריך ולהוביל, ולא ללב. 

    לרגש תפקיד חשוב בהווייתו של האדם, ואין להתעלם ממנו,

    אך כשצריך לקבל החלטה כדי לקבוע דרך, עליה לבוא מהראש:

    "שאו את ראש" - וסעו לדרככם הנכונה בראש מורם.

    ועם זאת, "שאו"- ראשי תיבות "שאל אביך ויגדך" (דברים לב, ז). כדי להתקדם בנתיב הנכון, יש לזכור תמיד את מורשת המשפחה שתנחה את הדרך.

    (הרשי"ל)

     

    ''

    משה רבנו במדבר סיני. מאחוריו יושב אהרון אחיו בבגדי כהונה

     

    ***

    ויְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי. (א, א)

     

    פרשת במדבר נקראת תמיד בסמוך לחג השבועות, זמן מתן התורה.

    ללמד, שאם רוצה אדם לקבל את התורה -

    צריך שתהיה בו מידה רבה של ענווה כדי לדעת שאין לו

    במה להתגאות על אחרים, אלא חסר הוא וריק הוא כמו המדבר.

    לכן עליו לעמול ללא הרף כדי להתמלא מחוכמתה של התורה.

     

    ***

    וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרוֹן אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת,  

    וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ בְּאֶחָד לַחוֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי,

    וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם. (א, יז-יח)

     

    הרבי מאוסטרובצה היה בן למשפחה חסרת ייחוס, ואביו היה אופה פשוט.

    יום אחד הוא הסב בחברת רבנים שעסקו בדברי תורה וכל אחד אמר דבר בשם אביו וסבו.

     כשהגיע תורו, אמר הרבי מאוסטרובצה:

     ואבי זכרונו לברכה היה אומר, שטוב מאפה טרי ממאפה ישן.

     

    ''

    מטבע פדיון הבן - ממצוות פרשת במדבר

     

    ***

    וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה, 

    אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבוֹתָיו הוּא. (א, ד)

     

    שני יהודים רבו. אמר אחד לשני: איך את מעז להטריד אותי,  

    אני בן למשפחה נכבדה דור אחר דור, ואילו אתה אין לך כל ייחוס!

    השיב השני: נכון, אבל אתה הוא הסוף לייחוס לאבותיך,

    ואילו אני - ראש אני לייחוס משפחתי לעתיד, שמתחיל ממני.

     

    דברים אלה נרמזים בפסוק: "איש ראש לבית אבותיו הוא" -

    שממנו מתחילה מעתה הראשות לבית.

     

    ''

    כלי המשכן במדבר סיני

     

    ***

    בפסוק הידוע מתהילים (קכו, ו), "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע", 

    יש רמז לייחוס אבות לעומת ייחוס עצמי: 

    בוכה מי שאין בו אלא המשך לשושלת  אבותיו ואימהותיו, ובו עצמו אין ייחוס עצמי. 

    לעומתו, "בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו": 

    זה הנושא את אלומותיו שלו, את יבולו העצמי שלו -

    הוא ישמח ויצהל, שכן צפוי לו ולזרעו אחריו עתיד גדול.

     

    ''

    דוד המלך מחבר תהילים מנגן בנבל

     

    ***

    וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה', בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה' בְּמִדְבַּר סִינַי,

    וּבָנִים לא הָיוּ לָהֶם. (ג,ד)

     

    הפסוק כותב בלשון יחיד, "וימת", למרות שהוא מדבר על שני האחים.

    מדוע? משום ששניהם לא נשאו נשים. 

    התורה רוצה להדגיש כי מי שחי ללא בן זוג הוא חצי אדם,

    ולכן שני חצאים אלה - נדב ואביהוא - נמנים בפסוק כאדם אחד.

     

     


    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום חמישי, 17/5/18, 12:40


      ''

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום חמישי, 17/5/18, 11:14

        ''

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום רביעי, 16/5/18, 17:14


          https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/371/620.html

          ''

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום רביעי, 16/5/18, 15:06

             

            ''

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום רביעי, 16/5/18, 12:13

              רשימה שפירסמתי ב-ynet על הקשר בין נישואין לחג השבועות.
              http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3890858,00.html

               

              ''

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שני, 14/5/18, 17:14

                 

                 
                ''

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום ראשון, 13/5/18, 20:37

                   

                  אתם מוזמנים לבקר באתר החדש שלי http://interget.co.il/

                  ''

                  ירושלים בציורו של דיוויד רוברטס, המאה ה-19

                   

                   כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב. (תהילים קיט, קסב)

                   

                  חכמים אמרו:

                  "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה" (מסכת בבא מציעא ל, ב).

                  מה עשו החוטאים?

                  מצאו ביסוס בתורה גם למעשיהם הפסולים.

                  על כל צל של היתר הם קפצו "כמוצא שלל רב" - ראשי תיבות: כשר.

                   

                  ''

                  ירושלים במרכז כרזה מהמאה ה-18

                   

                  ***

                   עשרה חלקים של יופי בעולם -

                  תשעה בירושלים ואחד בכל העולם.

                  (אסתר רבה פא)

                   

                  ''

                  ירושלים במרכז העולם במפה מהמאה ה-18

                   

                  ***


                   כאשר נישא נכדו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, הוא כתב בהזמנה כך: 

                  "החתונה תהיה, אם ירצה ה', למזל טוב בירושלים עיר הקודש.

                  אבל אם חלילה לא יבוא משיח צדקנו בשנה הזאת, תתקיים החתונה בברדיצ'ב".

                   

                  ''

                  חורבן ירושלים. ציור מהמאה ה-18

                   

                  ***

                  שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַים וְגִילוּ בָהּ כָּל אוֹהֲבֶיהָ,

                  שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ. (ישעיהו סו, י)

                   

                  מכאן אמרו: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה

                  ושאינו מתאבל על ירושלים - אינו רואה בשמחתה.

                  (מסכת תענית לו, ב)

                   

                  ''

                  הכותל המערבי. גוסטב באוארנפינד, המאה ה-19

                   

                  ***


                  כשם שלא חרבה ירושלים אלא בשביל שנאת חינם,

                  כך היא לא תיבנה אלא בשביל אהבת חינם.

                  (בשם הרב אברהם יצחק קוק)

                   

                  ''

                  חומות ירושלים בציור מהמאה ה-17

                   

                  ***

                  יְרוּשָׁלַ‍ים הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו. (תהלים קכב, ג)

                   

                  עיר שהיא עושה כל ישראל חברים.

                  (ירושלמי,  חגיגה ג, ו)

                   

                  ''

                  רחוב בירושלים.  צ'רסל בר

                   

                  ***

                  מעשה באחד שירד מארץ ישראל למדינת הים ובנה לו שם את ביתו.

                  כשנטה למות אמר לבנו:

                  ישבנו בגויים ולמדנו מעשיהם, אבל דע לך שבן ירושלים אני,

                  ואף אתה  תמסור את שם ירושלים לבנך ובנך לבנו עד סוף כל הדורות.

                  דור הולך ודור בא, וכהה הזיכרון ולבסוף נשכחה תורת ירושלים מפי הבנים.

                   

                  לימים בא לאותו מקום אדם אחד והזכיר את השם ירושלים.

                  שמע אחד הבנים ונכנסה שמחה ללבו,

                  אלא שלא ידע לשמחה מה זו עושה.

                  בא הביתה והשמיע את השם ירושלים,  

                  ומיד בקעו ועלו געגועי הדורות ונתנגנו הנפשות

                  וראו אור גדול, אור של גאולה.

                  לא יצאו ימים מועטים ועלו הבנים לירושלים לבנות ולהיבנות בה.

                  (מאגדות ירושלים של הימן הירושלמי)

                   

                  ''

                  מדליה ממלכית לציון 25 שנים לאיחוד ירושלים

                   

                   

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום ראשון, 13/5/18, 20:20

                    דברים רבים מצחיקים אותי,
                    אבל הם מצחיקים פי כמה כשאני צוחקת יחד אתך.
                    (פאם בראון)

                    האתר החדש שלי: http://interget.co.il

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום ראשון, 13/5/18, 20:13

                      הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

                      לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם מוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

                       

                      ''

                      אור חדש על ציון תאיר.

                      ציורו של אפרים משה ליליאן, תחילת המאה ה-20.

                       

                      אִם בְּחוּקוֹתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְו‍וֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם  -

                       וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. (כו ג-ד)

                       

                      מדוע נאמר "אם בחוקותי תלכו" ולא: אם בחוקותי תעסקו, או תלמדו?

                      מפני שהתורה היא דרך חיים, ובדרך - הולכים.

                      זאת ועוד: "תלכו" - הולכים באמצעות הרגליים.

                      המילה "רגל" קרובה למילה "הֶרגל". עשו אם כן את ההשקעה בדרכי התורה 

                      להרגל של קבע ועִסקו בכך מדי יום, כפי שכל אדם רגיל ללכת מדי יום.

                      (האידנ"א)

                       

                      ***

                      אִם בְּחֻקוֹתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְו‍וֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם. (כו, ג)

                       

                      את המילים "אם בחוקותי תלכו" מסביר רש"י: "שתהיו עמלים בתורה".

                      חסיד התלונן באוזני רבּוֹ שהוא לומד כל הזמן

                      ומתאמץ מאוד להיות למדן,אך אינו משיג את מטרתו.

                      השיב לו הרב, כי אין בתורה מצווה להיות למדן.

                      בישעיהו (א, יז) נאמר: "לִמדו היטב", ורש"י מפרש: "היטב - להיטיב".

                      הכוונה היא, הוסיף הרב, שאין הלימוד

                      נועד להיטיב את היֵדע של הלומד, אלא את מעשיו.

                       

                      וחרז הרהמצ"ז:

                      מה הערך ללמדנות ולידיעות נשגבות - בהיעדר מידות טובות?

                       

                      ''

                      בציר ענבים

                       

                      ***

                      וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע

                      וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹוֹבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. (כו, ה)

                       

                      רש"י כותב על פסוק זה: "אוכל קמעא - והוא מתברך במעיו".

                      מזון, פירש רב אחד, למרות שענין גשמי הוא,

                      ניתן לראות אותו גם במימד רוחני,

                      כי אותיות המילה "מאכל" הן גם אותיות המילה "מלאך".

                       

                      את הברכה שמברכים בפתח הארוחה, "המוציא לחם מן הארץ",

                      יש איפוא לפרש: המוציא את הלחם מהארציות,

                      לכן יש לאכול "לשובע" - ולא מעבר לצורך של הרגעת הרעב.

                       

                      ***

                      אִם בְּחֻקוֹתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְווֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם... .

                      וָאֶשְׁבּוֹר מוֹטוֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת. (כג-יג)

                       

                      "עֻלכם" בגימטריה שווה "כסף" (160):

                      אם תקיימו את כל מצוות התורה כהלכה,

                      יעניק לכם הקב"ה שפע כה רב עד כי

                      לא תהיו עוד משועבדים לממון, אלא חופשיים ממנו,

                      שהרי "ממון" בהיפוך אותיות - "ממנו". או אז תחושו קוממיות.

                      (הרשב"ד)

                       

                      ''

                      תנור לחם

                       

                      ***

                      וְנָתַתִּי  שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד.

                      וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבוֹר בְּאַרְצְכֶם. (כו, ו)

                       

                      הפסוק הקודם מסתיים במילים "וישבתם לבטח בארצכם" -

                      מדוע אם כן צריך היה לחזור ולכתוב "ונתתי שלום בארץ"?

                      משום שהישיבה לבטח היא כלפי האויבים שמעבר לגבול,

                      ואילו בפסוק זה מאחלת התורה כי יהיה גם "שלום בארץ" -

                      בין אדם לחברו, בין הורים לילדיהם, בין אישה לבעלה, בין מפלגה למפלגה.

                       

                      ***

                      וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וּבְשַׂר בְּנוֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ. (כו, כט)

                       

                      קללה זו, בפרשה שרובּה קללות,

                      תהיה ברכה למי שילך בדרכי התורה:

                       

                      הוא יזכה לאכול ממאכלי ילדיו, משום שמטבחם יהיה כשר.

                      אך גם קללה יש בפסוק זה להורים –

                      שיהיה עליהם להיות סמוכים על שולחן ילדיהם:

                      ההורים יהיו במצב כה רע עד כי יהיה עליהם לקבל מזון מילדיהם.

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום חמישי, 10/5/18, 15:24

                         

                        ''

                         

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום חמישי, 10/5/18, 13:38

                          ''

                          סקירת פסקי דין חדשים מעניינים על דיני משפחה

                          של בתי המשפט ובתי הדין הרבניים

                           

                          מאת עו"ד בני דון-יחייא


                          רשימה זו מופיעה באתר החדש שלי:

                                                                                                                              http://interget.co.il/
                           

                          לרשימות נוספות ולחומר מגוון אתן ואתם מוזמנות

                          ומוזמנים לבקר באתר וכן לשתף רשימה זו.  

                          ''


                           

                          מתי יחוייב בעל לשלם את הכתובה לאשתו

                          למרות שהיא הגישה תביעה גירושין

                           

                          פסק דין מיום 10.4.18 של בית הדין הרבני בחיפה 

                           

                          העיקרון המנחה בפסיקת בתי הדין הרבניים הוא, שאישה זכאית לכתובתה כל עוד לא הוכח אחרת. אבל כאשר האישה יוזמת את הגירושין, והיא הגורמת לגירושין, היא לא תהיה זכאית לכתובה. פעמים רבות חוששות נשים, המעוניינות להתגרש, להגיש תביעת גירושין כדי לא להפסיד את הכתובה, כי אולי יחליט בית הדין שהבעל לא אשם בגירושין.
                          בפסק הדין קבעו הדיינים: "במקרה בו האישה תובעת גירושין והגורם לכך הוא הבעל, דהיינו הוא זה שיצר את הקטטה בבית בהתנהגותו הקלוקלת, חייב הבעל לשלם לאשתו את מלא סכום הכתובה, עיקר ותוספת" (תוספת הכתובה היא הסכום שהבעל מסכים להוסיף לסכום המזערי שחייבים לציין בכתובה, 200 זוז, שהוא סכום נמוך). 
                          הדיינים חייבו את הבעל לשלם לאשתו את מלוא סכום כתובתה, 360 אלף ש"ח. הם האמינו לאישה שהעידה: "במשך שנות הנישואין סבלתי מהתעללות קשה, פיזית, נפשית ומילולית, בי ובילדים. הוא איים בהתאבדות שהסתברה כמניפולציה. הוא השפיל אותי במילים קשות. אין שום דרך שנוכל לחזור לחיות יחד".
                          כן אמרה האישה שלבעלה יש חברה. הוא הכחיש אבל הדיינים דחו את הכחשתו שכן בדיון בין הצדדים בבית המשפט העיד פסיכולוג שפגש את הבעל יחד עם "בת זוגו הנוכחית".  
                          ***
                          ביה"ד דן גם בטענת הבעל שאין לחייבו בכתובה משום שאשתו בגדה בו. האישה הכחישה והודיעה כי היא מוכנה להיבדק במכונת אמת.
                          הבעל נשאל בבדיקת הפוליגרף בין השאר "האם המצאת מהראש את כל הסממנים שסיפרת על בגידתה של אשתך", והתוצאה הראתה שהוא משקר.
                          האישה נשאלה בבדיקה האם במהלך הנישואין קיימה יחסים עם גבר אחר והאם שיקרה בתלונתה במשטרה על אלימותו של בעלה, ונמצאה דוברת אמת.  
                          "אין כל ספק לביה"ד שעילת הגירושין נבעה מהתנהגות האיש בלבד", כתבו הדיינים. "לא האישה היא שגרמה או תרמה לגירושין. התביעה נולדה עקב מעלליו ומעשיו הרעים של האיש".
                          הדיינים האמינו לדברי האישה שבאירוע מסוים שבר הבעל את הטלוויזיה, זרק דברים ואיים שיעשה משהו לעצמו או לילדים. "פעם זרק סיר שהתבשל בו סלק והתבטא: 'הדם יישפך פה כמו הסיר הזה' ".  
                          ***
                          כאשר הבעל הוא זה שיוזם את הגירושין, גם אם האישה מסכימה להתגרש, היא זכאית לכתובתה, כפי שפסק "השולחן ערוך" ביחס לבעל המורד באשתו: "ואם היא רוצה, כופין אותו מיד להוציא (לגרש) וליתן כתובה".
                          בפסק הדין מובאת תשובה של אחד מגדולי הפוסקים, התשב"ץ, שנשאל על אישה "שבעלה מצער אותה הרבה עד שמרוב הצער היא מואסת אותו והכל יודעים בו שהוא אדם קשה הרבה והיא אינה יכולה לסבול אותו לרוב הקטטות והמריבות, וגם שהוא מרעיבה עד שהיא שנאה את החיים" - האם מגיע לה לקבל כתובה?
                          התשב"ץ השיב שעל הבעל לגרש את אשתו ולשלם את כתובתה, "דקיימא לן (מקובל עלינו) 'לחיים ניתנה ולא לצער', 'שאין אדם דר עם נחש בכפיפה'. ומכל מקום, אם היא מרוב שיחה וכעסה הולכת לבית הדין ותובעת כתובתה, לא הפסידה כלום. ורחמנא ליצלן (ה‘ יצילנו) מעלבון העלובות". 
                          ***
                          בסיום פסק הדין נאמר: "לאורך כל ההתנהלות המשפטית האיש נהג שלא בתום לב ואף שיקר בביה"ד והעליל על האישה עלילות שווא, בהן כי היא מזנה, והכל כדי להציל את עצמו מתשלום הכתובה. התנהלותו זו גרמה להתארכות ההליך המשפטי, לדיונים ללא צורך ואף לבדיקת פוליגרף".
                          לפיכך חייבו הדיינים את הבעל לשלם לאישה הוצאות משפט בסך של 20,000 ש"ח - סכום גבוה ביותר בפסיקת בתי הדין, שברוב המקרים לא מחייבים כלל בהוצאות את הצד המפסיד.
                          (תיק ‏585594/6, הדיינים הרב דניאל אדרי – אב"ד, הרב בן ציון הכהן רבין, הרב אלעד עלי)


                           

                           

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            בני דון-יחייא
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS