כותרות TheMarker >
    ';

    "טובים השניים" - מופע הומוריסטי מאת עו"ד בני דון יחייא

    מופע הומוריסטי של עו"ד בני דון-יחייא (מומחה לדיני משפחה). סיפורים, חיוכים, בדיחות ואמרות על נשים וגברים וצרות אחרות. המופע סוקר את התחנות העיקריות בחיי בני-הזוג: חיזור, נישואין, ילדים, כסף, נאמנות ועוד.
    פסנתר, שירה וניהול מוסיקלי: חן גוסלר

    תכנים אחרונים

    1 תגובות   יום חמישי, 20/9/18, 20:36

    הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

    לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם מוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר

    שלי:

    http://interget.co.il

    ''

    יעקב מקבל את ברכתו של אביו יצחק. ציור מהמאה ה-18

     

    הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה. (לב, א)

     

    הוראה זו - "האזינו" - יפה היא גם לבני אדם: שיאזינו הרבה וימעיטו לדבר.
    רב אחד היה מרבה תמיד בשתיקה ולא היה מוציא דברים מפיו אלא לעתים רחוקות.
    פעם שאל אותו אחד ממקורביו:

    האםהשתיקה אינה מעייפת אותך לפעמים?
    השיב הרב:
    כן, השתיקה מעייפת אותי מאוד. וכדי לנוח מן השתיקה, אני חוזר ושותק...

     

    ''

    שמש בגבעון דום. גוסטב דורה, המאה ה-19

     

    ***

    כִּי גוֹי אוֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה. (לב, כח)


    יותר מדי נותני עצות יש בעם ישראל, ולכן אובד הוא,

    משום שאינו יודע מה לעשות מרוב עצות...
    (רבי חיים יוסף דוד אזולאי, החיד"א)

     

    ***

    זְכוֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר.

    שְׁאַל אָבִיךָ - וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ - וְיֹאמְרוּ לָךְ. (לב, ז)

     

    בדורות שעברו היו האבות יודעים לענות לילדיהם

    כששאלו אותם בענייני תורה והלכה.
    לא כך הדבר בימינו, וכשילד מציג לאביו שאלה בנושאים אלה, אומר לו האב:

    "זקניך ויאמרו לך" - לך לסבא, הוא ישיב לך...

     

    ''

     


    אברהם אבינו.

    תחריט עץ של אפרים ליליאן.

     

    ***

    כִּי דוֹר תַּהְפּוּכוֹת הֵמָּה, בָּנִים לֹא אֵמוּן בָּם.

    הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל, כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם -

    וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם, בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם. (לב, כ-כא)

     

    ראשי התיבות של שני הדיברות הראשונים הם "אל": אנוכי, לא יהיה לך.
    בני ישראל – "דור תהפוכות" - הפכו את המילה "אל" ל"לא",

    התעלמו משני הדיברות הראשונים, בנו להם עגל זהב,

    קראו "אלה אלוהיך ישראל" (שמות לב, ד) -

    ובכך היו "בנים ל א אמון בם".

     

    ***

    שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנוֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם

    אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמוֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.

    כִּי לֹא דָבָר רֵיק הוּא מִכֶּם, כִּי הוּא חַיֵּיכֶם,

     

    חכמי ישראל אמרו: "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת" (מסכת חגיגה ט, ב).
    המהר"ל מפראג כתב, כי אמירה זו מרומזת בפסוק הזה: "כי לא דבר ריק הוא מכם".
    אם ריק הוא משום ששכחתם את תלמודכם ואתם ככלי ריק, הרי זה "מכם" -
    משום שלמדתם את הפרק מאה פעמים ולא מאה ואחת.
    שכן המילה "מכם" בגימטריה שווה מאה.

     

     

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום חמישי, 20/9/18, 16:00

       

      ''

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום שלישי, 18/9/18, 11:41

        אתם מוזמנים לבקר באתר החדש שלי http://interget.co.il/

        ''

        יום כיפור. ציורו של מאוריצ'ו גוטליב

         

         אלה השורות במחזור ליום כיפור שכל שנה תופסות את לבי:

         

         

        "מַעשֵה אֱנוֹש -

         תַחבּוּלוֹתיו מזימָה

         שִבתוֹ בּתוֹך מִרמָה

         רפִידָתוֹ רימָה

         קָבוּר בִסעיף אדָמה

         ואיך יתגאֶה אדָם -

        לַהבֶל דָמָה".

         

        אני חושב שמחבר הפיוט הזה רצה לומר לנו:

        מעפר באנו ואל עפר נשוב -

        אז אל תיתנו להבל האגו

        לקלקל לכם את החיים.

         

        ''

        תקיעת שופר בצאת יום הכיפורים.

        מחזור מגרמניה, המאה ה-18.

         


        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שני, 17/9/18, 17:59

          ''

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שני, 17/9/18, 17:32

            ''

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שני, 17/9/18, 17:22

              אבל מצווה גם לומר אמת, ובוודאי אחרי ראש השנה ולפני יום הכיפורים,
              ולכן אני מודה שיש כאלה שבא לי לומר להם:
              אם פגעתי בכם - אני מקווה שפגעתי בול...

               

              ''

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום ראשון, 16/9/18, 21:05

                 

                אתם מוזמנים לבקר באתר החדש שלי http://interget.co.il/

                ''

                 

                כָּל נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי וּשְׁבוּעֵי.

                 

                המוני מתפללים המתינו בבית הכנסת לבואו

                של רבי משה לייב מסאסוב לתפילת "כל נדרי", והוא טרם הגיע.

                כשנמשך הדבר שעה ארוכה, אמרה אחת הנשים:

                השארתי את התינוק לבד בבית, ארוץ ואראה מה שלומו.

                כאשר פתחה את דלת ביתה ראתה את הרבי עומד ומשחק עם התינוק כדי שלא יבכה.

                 

                ''

                תפילת יום כיפור על בול.

                ציור של מאוריציו גוטליב, המאה ה-19.

                 

                ***

                שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה

                 

                בתפילת "כל נדרי" בערב יום כיפור מברכים "שהחיינו וקיימנו והגיענו ליום הזה"

                משום שרואים בבית הכנסת הרבה פנים חדשות של אנשים,

                שכל ימות השנה לא פוקדים את המקום...

                 

                ***

                בָּרוּךְ אַתָּה ה' מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לֵעָוֹונוֹתֵינוּ.

                 

                על סמך מה מברכים בתפילת שמונה עשרה של יום כיפור ברכה זו?

                איך אנחנו יכולים להיות בטוחים כי הבורא ימחל ויסלח?

                ואם הוא לא יעשה כן - הרי תהיה זו ברכה לבטלה?

                עושים כך כמו שילד חכם, הרוצה כי אביו יתן לו תפוח,

                מברך בקול "בורא פרי העץ" ומיד צועק לאביו "נו, נו!"

                שכן אסור להפסיק בין הברכה לאכילה.

                והאב חייב בעל כורחו לתת לבנו את התפוח כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה.

                 

                כך הדבר גם ביום כיפור:

                מברכים בכוונה "ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולח לעוונותינו",

                והבורא מוכרח כביכול למלא אחר ברכתנו ולמחול לנו,

                כדי שבניו לא יבואו לידי ברכה לבטלה...

                 

                ''

                מטבע ליום כיפור, 1993

                 

                ***

                הַס קָטֵגוֹר וְקַח סָנֵגוֹר מְקוֹמוֹ.

                 

                אמרו חכמים:

                "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו

                זכאי. עשה מצווה אחת - אשריו, שהכריע עצמו לכף זכות. עבר עבירה אחת -

                אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה" (מסכת קידושין מ, ב).

                רמז לדברי חז"ל אלה בכך, שההפרש בין המילה

                "קטגור" בגימטריה (318) למילה "סנגור" (319) הוא אחד.

                מכאן שדי במצווה אחת כדי לשנות את המצב מהקצה אל הקצה.

                ועל כך ביקש דוד המלך בתהילים: "א ח ת שאלתי מאת ה', אותה אבקש -

                שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" (כז, ד).

                 

                ***

                 אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, גָּזַלְנוּ.

                 

                רבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה אומר שדורנו כשר יותר מהדורות הקודמים:

                הם לא היו מדברים אמת אפילו ביום הכיפור הקדוש,

                וכשהיכו על לבם "אשמנו, בגדנו, גזלנו" - לא היה בכך אבק של אמת.

                הם התוודו על עבירות שמעולם לא ביצעו,

                ואילו דורנו אומר רק אמת לפני ריבונו של עולם:

                "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי".

                ובגלל יושר זה בלבד אנו ראויים שהקב"ה ימחל ויסלח לנו.

                 

                ''

                דף ממחזור ליום כיפור מהמאה ה-19

                 

                ***

                ונִשְׁמַרְתֶּם מְאוֹד לְנַפְשוֹתֵיכֶם. (דברים ד, טו) 

                 

                במוצאי יום הכיפורים, כשישבו בני המשפחה לסעודה

                אצל חותנו של רבי יחיאל מאיר מגוסטינין, נעדר רבי יחיאל מהשולחן,

                ורק אחרי שעה ארוכה חזר כשהוא מלוּוה באורח.

                נזף בו חותנו: חתני השני קיים עכשיו את מצוות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (דברים ד, טו)

                וסעד את לבו תיכף אחרי הצום, ואילו אתה רצת בגשם לחפש אורחים.

                השיב רבי יחיאל : יש הרעבים ללחם ויש הרעבים לאורחים.

                 

                ''

                תקיעת שופר בצאת יום הכיפורים. מחזור מגרמניה, המאה ה-18.
                ***

                מפני מה סידרו עורכי המחזור את סדר הווידוי "על חטא" לפי אותיות הא'-ב'?

                משום שאחרת היינו מתוודים וידוי שאין לו סוף...

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום ראשון, 16/9/18, 17:14

                  ''

                  סקירת פסקי דין חדשים מעניינים על דיני משפחה

                  של בתי המשפט ובתי הדין הרבניים

                  מאת עו"ד בני דון-יחייא

                   

                  רשימה זו מופיעה באתר החדש שלי:

                  http://interget.co.il/

                   

                  לרשימות נוספות ולחומר מגוון אתן ואתם מוזמנות

                  ומוזמנים לבקר באתר וכן לשתף רשימה זו.

                  ''

                   

                                   בעל חוייב להתגרש משום שכרותו

                                ושימוש בסמים והרכוש חולק לא בשווה

                                 פסק דין מיום 10.5.18 של בית הדין הרבני בחיפה

                  האישה הגישה תביעת גירושין וכרכה לה תביעה לחלוקת הרכוש. הבעל הגיש תביעה לשלום בית. הצדדים נשואים 37 שנים. היא טענה שיש לפסוק לה יותר ממחצית הרכוש משום שהבעל אינו מפרנס אותה, שותה ומשתמש בסמים וגרם למשפחה הפסדים כספיים גבוהים בהשקעות כושלות.

                   

                  ביה"ד פסק שיש לחייב את הבעל לגרש את אשתו בשל כמה טעמים. ראשית, משום שהיא מאסה בו. "שאלת המאיסות אינה תלויה בשאלת האשמה כיום", כתבו הדיינים. "העובדה כי האישה הצליחה לחיות איתו שנים ארוכות אינה סותרת את העובדה שבשלב מסוים מאסה בבעלה אשר השתמש בסמים ובתרופות נרקוטיות, שתה לשוכרה וגרם לאיבוד רכוש של הצדדים בהיקף של מאות אלפי שקלים ואשר נכנס לחובות שפורעת האישה מכספה".

                   

                  בית הדין לא קיבל את עמדת הבעל כי אשתו נתנה את הסכמתה לכך שאינו מפרנס, שותה ומשתמש בסמים וכי ידעה על אורחות חייו קודם הנישואין "ועל דעת כן נישאו".

                   

                  לפני מתן פסק הדין עידכנה האישה את בית הדין על מצב קשה שבו מצאה את בעלה מוטל על הרצפה, תרופות וחומרים שונים סביבו והוא אינו מגיב. היא פינתה אותו לבית חולים.

                   

                  עוד כתבו הדיינים שהבעל לא תמך באשתו בתקופה שהיתה חולה וכי בין הצדדים לא התקיימו יחסי אישות תקופה ארוכה.

                   

                                                                                ***

                   

                  טעם נוסף לחיוב הבעל להתגרש נמצא בכך שאינו ממלא חובתו שבהלכה לכלכל את אשתו. אין הוא יכול לטעון, נכתב בפסק הדין, כי אינה זקוקה למזונות משום שהיא משתכרת, כיוון שעל פי הדין "אין היא חייבת לטרוח לעבוד מחוץ לבית שעות רבות". בעל שאינו נותן מזונות לאשתו כפי שההלכה מחייבת אותו, חייב לגרש אותה.

                   

                  משמעות המשך המגורים ביחד, הוסיפו הדיינים, היא שלא רק שהבעל אינו ממלא את חובתו לזון את אשתו, אלא שהוא חי על חשבונה. היא מפרנסת אותו, משלמת את חובות עסקו, את חוב המשכנתה ושאר הוצאות הבית, הרכב ועוד. וזאת למרות שלפי הדין העברי זכותה של האישה לשמור את הכנסותיה לעצמה.

                   

                  הדיינים הדגישו כי בחיי נישואין מתוקנים ראוי שהאישה תהיה שותפה במידת האפשר בעול פרנסת הבית בעת שהבעל נקלע למצוקה כלכלית או בריאותית, אף שאינה חייבת בכך. ואולם במקרה זה הנישואין אינם מתוקנים.

                   

                  הדיינים ציינו כי יתכן שבשנים האחרונות הידרדר מצבו של הבעל למחלה נפשית וספק אם בכוחו לשנות את אורחותיו, אבל בעבר יכול היה לנהוג אחרת, וזהו מצב המוגדר כ"תחילתו בפשיעה וסופו באונס".

                   

                                                                                  ***

                  אשר לחלוקת הרכוש: פסק הדין ציין כי לפי הפסיקה, רק לעיתים רחוקות ישתמש בית הדין בסמכות שמקנה סעיף 8(2) לחוק חסי ממון בין בני זוג לסטות מחלוקה שיוויונית. החלת סעיף זה תהיה במקרים חריגים שבהם חוסר האיזון בולט באופן מיוחד, וזה לא המקרה.

                   

                  הדיינים דחו את טענת הבעל שיש לפסוק לו חלק גדול יותר מהרכוש משום שלאשתו הכנסה גבוהה משלו. טיעון זה, כתבו, מתבסס על ההנחה שמטרת סעיף 8(2) היא להביא לצדק חלוקתי. ואולם יש להעדיף את השיקול של היעדר שותפות במאמץ המשפחתי על פני השיקול של צדק חלוקתי.

                   

                  "אם לא מתקיימים נתוני היסוד של מאמץ משותף, הרי שאין בסיס להחלת ההסדר השיוויני שבחוק", כתבו. ”רק כאשר קיים מאמץ משותף אפשר לטעון שכדי להגיע לתוצאה צודקת יותר אפשר לסטות מחלוקה שיוויונית לטובת מי שמצבו טוב פחות".

                   

                  סופו של דבר: פסק הדין קבע כי כלל הנכסים - הדירה, זכויות וחובות משותפים בחשבונות הבנק, זכויות סוציאליות וכל זכות אחרת - יתחלקו כך שהאישה תקבל 70 אחוז והבעל 30 אחוז.

                   

                  (תיק תיק ‏526615/4, הדיינים הרב יוסף יגודה, אב"ד, הרב ישראל דב רוזנטל והרב סיני לוי)



                   



                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום שישי , 14/9/18, 14:19

                    אל תחש

                    בו שהעולם חייב לכם משהו.
                    הוא לא חייב לכם כלום. הוא היה כאן קודם.
                    מארק טוויין

                     

                    אתן ואתם מוזמנות ומוזמנים לאתר שלי:

                    http://interget.co.il

                     

                    ''

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום חמישי, 13/9/18, 20:35

                       

                      הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

                      לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם מוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

                       

                      ''

                       

                      וַיֵּלֶךְ משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם:

                      בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנוֹכִי הַיּוֹם, לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא.

                      וַה' אָמַר אֵלַי: לֹא תַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. (לא, א-ב)

                       

                      "לא אוכל עוד לצאת ולבוא": מאין לצאת ולאן לבוא?

                      לצאת משגרת היום יום ולבוא אל מחוזות חדשים של חוכמה ויצירה.

                      תפקידו של מנהיג מסתיים כאשר התורה אינה נובעת ממנו יותר

                      ושוב אינו יכול להתחדש ולחדש לבני עמו.

                      וכך פירש רש"י: "מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעיינות החוכמה".

                      לפיכך אין סיבה שמשה יעבור את הירדן לארץ ישראל, והגיעה שעתו לפרוש.

                      השיעור האחרון שהעניק המנהיג הדגול לעמו היה במתן דוגמה אישית - קבלת הדין.

                      (הרהמצ"ז)

                       

                      ***

                      הַקְהֵל אֶת הָעָם - הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ -

                      לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלוֹהֵיכֶם

                      וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. (לא, יב)

                       

                      חז"ל אמרו בגמרא (חגיגה ג, א):

                      "אנשים באים ללמוד. נשים באות לשמוע.

                      טף למה באים? כדי לתת שכר למביאיהם".

                       

                      מהאמירה "טף למה באים" מבינים שהטף בא בעצמו,

                      ואם כן - מדוע נאמר "לתת שכר למביאיהם"?

                      אלא כך יש לפרש את הגמרא:

                      לעתים הילדים מפריעים למתפללים להתרכז בתפילה,

                      ועל הוריהם להביאם חזרה לביתם - ועל כך הם מקבלים שכר.

                       

                      ''

                      מתן תורה. מתוך הגדת הציפורים, המאה ה-18.
                      ***
                      וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה
                      כִּי פָנָה אֶל אֱלוֹהִים אֲחֵרִים. (לא, יח)
                      הסתרת הפנים של הקב"ה היא לטובת עם ישראל
                      שכן בכך מבטיחה התורה שה' יסתיר את פניו בכוונה
                      כדי לא לראות את חטאי עמו.
                      ***
                      וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,שִׂימָהּ בְּפִיהֶם,
                      לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (לא, יט)
                      בסוף חייו מעניק משה לבני ישראל את המצווה האחרונה - לכתוב ספר תורה.
                      משה לא אומר: ועתה כִּתבו לכם את התורה הזאת, אלא "את השירה הזאת". מדוע?
                      כי יופייה של השירה הוא בריבוי הקולות המשמיעים אותה,
                      ולכן אמרו חז"ל: "שבעים פנים לתורה" (במדבר רבה יג, טו).

                       

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום חמישי, 13/9/18, 16:19

                        תיאטרון גבעתיים מוצאי החג הראשון, יום שני 24.9, בשעה 21.30.
                        פסנתר ושירה: אילן דן.
                        כרטיסים: פשבר 03-5745005 או בקופה 8023*

                        ''

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום חמישי, 13/9/18, 14:13

                          ''

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            בני דון-יחייא
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS