הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם מוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

מסעי בני ישראל במדבר. ציור מהמאה ה-19

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמוֹר: ...

אִישׁ כִּי יִדֹוֹר נֶדֶר לַה' אוֹ הִישָּׁבַע שְׁבוּעָה לֶאְסוֹר אִיסָּר עַל נַפְשׁוֹ –

לֹא יַחֵל דְּבָרו. כְּכָל הַיוֹצֵא מִפִּיו – יַעֲשֶׂה. (ל,ב-ג)

ראשי המטות, שאליהם פנה משה רבנו,

מהם מצופה יותר מאנשים אחרים שיקיימו את דבריהם ואת הבטחותיהם

ובדרך זו להיות דוגמה לעם.

על כך מורה פסוק זה: "ככל היוצא מפיו – יעשה".

וחרז הרהמצ"ז:
הרוצה להנהיג יעשה בחוכמה, אם לכלל הציבור ישמש דוגמה.

כיבוש העי. תחריט של גוסטב דורה, המאה ה-19

***

אֵלֶּה הַחוּקִּים אֲשֶׁר צִיוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:

בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּו, בֵּין אָב לְבִתּוֹ, בִּנְעוּרֶיהָ, בֵּית אָבִיהָ. (ל, יז)

"אשר ציווה ה' " – ציווה מלשון צוותא.

החוקים האלה מקרבים בין אישה לבעלה וביניהם לבין הקב"ה

כדי שהשכינה תהיה שרויה בביתם.

זאת יקרה אם החוקים נשמרו "בין אב לבתו, בנעוריה, בית אביה" –

והיא קיבלה חינוך ראוי מהוריה שיסייע לה לבנות יחסים טובים עם בעלה.

בני ישראל צועדים במדבר סיני.

ציור מהמאה ה-19.

***

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמוֹר:

הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא -

וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן. (לא, ג)

"החלצו מאתכם" – חלצו את עצמכם מעצמכם, מהאני שלכם, מהאנוכיות,

ואז תהיו "אנשים לצבא" - אנשים שניתן להילחם איתם ולנצח.

(על פי רבי מנחם מנדל מקוצק)

משה רבנו בערוב ימיו, ערב הכניסה לארץ ישראל,

מביט מרחוק אל הארץ שאליה לא יבוא. ציור מהמאה ה-19.

***

וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמוֹר:

אֵת אֲשֶׁר דִּיבֶּר ה' אֶל עֲבָדֶיךָ - כֵּן נַעֲשֶׂה.     

נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ה' אֶרֶץ כְּנָעַן

וְאִתָּנוּ אֲחוּזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן. (לב, לא-לב)

למה נכתב "נחנו" ולא  "אנחנו" כפי שמופיע במקומות אחרים בתורה?

משום שבני גד ובני ראובן, שהיו חלוצים,

מתוך ענווה לא רצו להבליט את עצמם, את האני שלהם –

ולכן השמיטו את האות האלף במילה "אנחנו".

לימדה כאן התורה דרך ארץ:

מי שזוכה להיות חלוץ העובר לפני המחנה –

שלא יתפתה להתפאר בכך ולהתנשא על אחרים.

בני גד בוויכוח על מעמדם על רקע נהר הירדן .

תחריט מהמאה ה-18.

***

זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּיפוֹל לָכֶם בְּנַחֲלָה. (לד, ב)

"מהו 'לכם'? לכם היא ראויה...

יש אחד שהוא נאה ולבושו כעור, הוא כעור ולבושו נאה.

אבל ישראל אינם כן, אלא הם נאים ולבושיהם נאים –

הם נאים לארץ ישראל וארץ ישראל נאה להם".

(מדרש תנחומא)

מפת נחלות 12 שבטי ישראל בדרכם לארץ ישראל.

צייר אברהם בן יעקב. מתוך הגדת אמסטרדם, המאה ה-17.

***

לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים. (לו, ו)

חסיד אחד התלונן באוזני רבו, שבתו מסבה לו צער

משום שהיא מתנגדת להשתדך לחתן שהוא מצא לה.

השיב לו הרב שהוא אינו צריך להתרעם על הבת,

שהרי בתורה נאמר מפורשות:

"לטוב בעיניהם תהיינה לנשים" – החתן או הכלה הם שצריכים לבחור את בן זוגם,

שיהיה טוב בעיניהם, ולא בעיני הוריהם.

אב ובתו. ציורו של מוריץ גוטליב, המאה ה-19

עם מנחם הורוביץ ב"תוכנית הכלכלית" של ערוץ 12 על אוסף בובות חתן-כלה, שאחת מהן מופיעה על עטיפת הספר "הרי את מחודשת לי" שיצא עכשיו.

אתן ואתם מוזמנות ומוזמנים לבקר באתר החדש שלי: http://interget.co.il

אם אתה נולד עני זאת לא אשמתך –
אבל אם אתה מת עני זאת אשמתך.
(ביל גייטס)

אתן ואתם מוזמנות ומוזמנים לבקר באתר החדש שלי: http://interget.co.il

הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם מוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

פינחס דוקר את האישה המדיינית. ציור מהמאה ה-15

וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רוֹעֶה. (כז, יז)

אל תקראו "רועה", אלא "רואה":  
המנהיג הרועה דואג לצורכי הקיום הגשמיים.

המנהיג הרואה אמוּן על צורכי הקיום הרוחניים.
הרועה אחראי לכלכלה גשמית.

הרואה אחראי למנוע קלקלה תרבותית.
(הרהמצ"ז)

משה רבנו ולוחות הבית.

ציורו של ג'וספי דה ריברה, המאה ה-17.

***

וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלוֹפְחָד...

וַתַּעֲמוֹדְנָה לִפְנֵי משֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן... לֵאמוֹר...
לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן?

תְּנָה לָּנוּ אֲחוּזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ.
וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'. (כז, א-ה)

בשם "צלופחד" משתלבות שתי מילים: "צל", "ופחד".
בנות צלופחד הביעו דאגה, שבאין גברים במשפחה הן נותרות בצל

ונידונות לחיים של פחד בגלל מחסור כלכלי והיעדר הגנה מפני חורשי רע.
לכן פסק הקב"ה כי כשאין אחים, הבנות ירשו את אביהן.
(הרשי"ל)

***

וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרוֹן הַכֹּהֵן, וַיָּקוֹם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רוֹמַח בְּיָדוֹ...
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמוֹר:
פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרוֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם, וְלֹא כִילִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. (כה, ז-יא)

השבח הראשון שמציין הפסוק על פינחס הוא,

כי למרות שהיה קנאי קיצוני הוא היה "בתוכם" -

הוא נשאר ב ת ו ך הציבור ולא פרש אל מחוץ למחנה.

וחרז הרהמצ"ז:
זהו לקח לכל מנהיג קנאי: שמור על המסגרת - ולא תהיה לגנאי.

***

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמוֹר:

יִפְקוֹד ה', אֱלוֹהֵי הָרוּחוֹת, לְכָל בָּשָׂר – אִישׁ עַל הָעֵדָה

אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבוֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם.

וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רוֹעֶה. (כז, טו-יז)

רבי מנדלי מוויטבסק תמה: מה ראה משה לבקש למנות מנהיג דווקא עכשיו,

לאחר מעשה זמרי וקנאותו של פינחס, ולא לפני כן?

ההסבר הוא שמשה חשב כי פינחס, שנחשב לצדיק,

הוא המועמד המתאים ביותר להיות מנהיג.

אבל כיוון שראה כי בלבו בוערת אש דת השורפת ומכלה,

שקל שוב בדעתו ואמר: אין קנאי כפינחס ראוי להיות מנהיגם של ישראל,

אלא "מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו".

פינחס וחסידיו

***

וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלוֹפְחָד... וַתַּעֲמוֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן... לֵאמוֹר:

אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר. וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה, הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קוֹרַח –

כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת. וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ.

לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן?

תְּנָה לָּנוּ אֲחוּזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ!

וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'. (כז, א-ה)

"כיוון ששמעו בנות צלופחד שהארץ מחולקת לשבטים זכרים, אבל לא לנקבות,

נתקבצו ובאו כולן זו על זו ליטול עצה.

אמרו: לא כרחמי בשר ודם רחמיו של הקב"ה.

בשר ודם, רחמיו על הזכרים יותר מן הנקבות, אבל הקב"ה אינו כן –

אלא שמרחם על הזכרים ועל הנקבות".

(מדרש שמעוני)

בנות צלופחד שוטחות את בקשתן בפני משה רבנו