הסטטוס השבועי (188)
אנו מתקרבים לאושר כשאנו מפסיקים להתלונן על הצרות שלנו -
ומתחילים להיות אסירי תודה על הצרות שאין לנו.

האתר שלי:

http://interget.co.il

הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם מוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

אתונו של בלעם מסרבת להמשיך בדרכה מול המלאך המאיים

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ ה':
חָטָאתִי, כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִיצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ.
וְעַתָּה, אִם רַע בְּעֵינֶיךָ - אָשׁוּבָה לִּי. (כב, לד)

אותיות המילים "אשובה לי" הן האותיות שבמילים "שוב אלי ה' ".
מדברי רשע זה, שאמר גם "חטאתי" והוסיף "כי אתה ניצב לקראתי",
מהדהד שירו של רבי יהודה הלוי הנכסף לקרבת הבורא:
"דרשתי קרבתךָ, בכל לבי קראתיךָ, ובצאתי לקראתך - לקראתי מצאתיך".
(הרשי"ל)

אברהם אבינו והחמור בעת עקידת יצחק

***

וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק:

לְכָה נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם.
אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה, וְקוֹבְנוֹ לִי מִשָּׁם. (כג, יג)

כשראה בלק את בלעם מחפש חסרונות בעם ישראל
כדי שיחולו עליו קללותיו, אמר לו:
"אפס קצהו תראה" - עליך להתבונן ב"קצהו",
בקיצוניים ובאנשי השוליים שבעם,
שקיצוניותם מעבירה אותם על דעתם.
באלה תמצא את מבוקשך - מגרעות ומומים, ואז "וקוֹבנו לי משם".
אבל "וכולו לא תראה": אם תתבונן בעם ישראל בכללותו,
לא יעלה בידך למצוא בו מומים ולכן לא תוכל לקללו.
(רבי יחזקאל מקוזמיר)

וחרז הרהמצ"ז:
כשהשלם מגובש על כל חלקיו –
יקשה על הסביבה למנות את מגרעותיו.

***

וַיָּקוֹם בִּלְעָם בַּבּוֹקֶר וַיַּחֲבוֹשׁ אֶת אֲתוֹנוֹ. (כב, כא)

שר אחד שונא ישראל אמר לרבי יהונתן אייבשיץ:
אתם היהודים נועדתם לחיות בנחיתות מאיתנו,
וראיה לדבר - אברהם רכב על חמור,
על משה נאמר שהוא הרכיב את אשתו ואת בניו על חמור,
וגם המשיח שלכם עתיד לבוא על חמור.
מדוע, אם כן, בזמן הזה אתם מתייהרים ורוכבים על סוסים?
השיב לו רבי יהונתן:
מה אפשר לעשות, והחמורים בימינו עלו לגדולה ונעשו שרים?..

***

וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' - וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם.

וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. 

וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם:

מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים? (כב, כז-כח)

הקב"ה הזהיר את בלעם, בדרכו אל ארמון בלק כדי לקלל את בני ישראל,

כי יימנע מלקלל את העם: כשם שה' פותח את פיהם של חסרי כוח דיבור –

כמו חיות - כך בכוחו גם לבלום את פיהם של בעלי כוח דיבור,

או לשים בפיהם דברים שהם לא רוצים לומר.

בלעם והאתון מול המלאך. ציור מהמאה ה-15

***

וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן. (כב, כח)

כששמעו אומות העולם שכוחו של משה בפיו,

לא ידעו כי הכוונה היא שכוחו בתפילה.

הם חשבו שגדולתו של משה היא בנאומיו משום שיצא לו שם של נואם בחסד.

לכן חיפשו נואם ידוע כנגדו וגייסו לצידם את בלעם שהיה מפורסם כנואם גדול,

כדי שיכריע בכוח פיו את משה רבנו.

אבל "ויפתח ה' את פי האתון" - הקב"ה הראה לאומות

שגם אתון יכולה להיות דברנית גדולה, אלא שהעיקר הוא מי המדבר:

הפה הקדוש של משה או הפה הטמא של בלעם.

בלעם עומד להכות את האתון הסרבנית.

תחריט עץ מהמאה ה-16

***

מַה טוֹבוּ אוֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. (כד, ה)

ברכותיו של בלעם לעם ישראל לא היו כנות,

זולת ברכה זו, "מה טובו אוהליך יעקב", כפי שפירשו חז"ל:
"אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות" (מסכת סנהדרין קה, ב).
על דרך ההומור ניתן להסביר, שלכך התכוון שונא ישראל זה ב"איחולו":
שבני ישראל יישבו כל ימיהם בבתי המדרש וילמדו תורה,
ומשום שלא יֵצאו מארבע אמות הלימוד ולא יתערוּ בחברה,
הם לא ישפיעו לטובה על העולם...

בלעם מברך את ישראל. ציורו של ג'אן לויקן, המאה ה-17

הפרדוקס של האהבה: שני יצורים הופכים לאחד –
ועם זאת נשארים שניים (אריך פרום).

אתן ואתם מוזמנות ומוזמנים לבקר באתר החדש שלי: http://interget.co.il/

הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם מוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

משה מקבל את לוחות הברית. מתוך האוהל צופים בו בני ישראל

זֹאת הַתּוֹרָה: אָדָם כִּי יָמוּת בְּאוֹהֶל. (יט,יד)

"אדם" בגימטריה שווה ערך למילה "הבלגה" - 45.
אצילותו של האדם טמונה ביכולתו להבליג כשפוגעים בו, ולהקריב מכבודו כדי למנוע ריב.
לכך כיוונו חז"ל באומרם (מסכת חולין פט, א):
"אין העולם מתקיים אלא בשביל (בגלל) מי שבולם עצמו בשעת מריבה,

שנאמר 'תולה ארץ על בלימה' " (איוב כו, ז).
(הרשי"ל)

מרים רוקדת עם בנות ישראל

***

וַיָּבוֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, כָּל הָעֵדָה, מִדְבַּר צִן בַּחוֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן.

וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ. וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם.

וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה. (כ, א-ב)

המילה "מים" נמצאת בשמה של מרים:

לִבם של בני ישראל לא היה מר על מרים במותה,

ולכן עמדו המים במִרים וסירבו להשקותם.

(האידנ"א)

מרים והתוף.

פסיפס בכנסיית דורמיציון בירושלים.

***

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵאמוֹר:  

קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה, אַתָּה וְאַהֲרוֹן אָחִיךָ.

וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם - וְנָתַן מֵימָיו.

וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם. (כ, ז-ח)

מדוע חטא משה בהכותו את הסלע, הרי ה' ציווה עליו במפורש:

"קח את המטה"?

 התורה מלמדת כאן מהי התנהגות נאותה בין אדם לחברו: 

אין להוכיח את השני מיד בתקיפות כוחנית, אלא יש לפתוח תחילה תמיד בדברי נועם.

רק אם הדיבורים הרכים לא יעזרו - אז ניתנת הרשות לנקוט דרכים קשות יותר.

לכן אמר ה' למשה: "ודיברתם על הסלע". קודם כל - לדבר.

 עם זאת, משה הצטווה להחזיק מטה בידו כדי שאם הסלע לא יפיק מים אחרי הדיבור -  

אזי יורם המטה ויכה. אך משה לא עשה כן, ומיד היכה בסלע. לכן נענש.

(רבי יהונתן אייבשיץ)

משה מכה במטה ומוציא מים מן הסלע.

אנדרה לוקטלי, המאה ה-18.

***

וַיַּקְהִילוּ משֶׁה וְאַהֲרוֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם:

שִׁמְעוּ נָא, הַמוֹרִים! הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם? (כ,י)

משה ואהרון טעו משום שהוציאו את עצמם מכלל הציבור:

הם שאלו "המן הסלע הזה נוציא לכם מים?"

ולא אמרו "נוציא לנו מים". זה היה חטאם.

(רבי שלום מבלז)

בני ישראל החולים מתפללים לנחש הנחושת.

ציור מתוך תנ"ך מהמאה ה-18.

***

וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרוֹן שְׁלוֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל. (כ, כט)

מדוע נאמר לאחר מותו של משה:

"ויבכו בני ישראל את משה" (דברים לד, ח),
ואילו במות אהרון נאמר שאת אהרון בכו " כ ל בית ישראל"?
משום שכשנפטר אהרון לא היה מי שציפה לרשת את תפקידו ככהן,
שהרי הכהונה עוברת רק לכוהנים בני אהרון. אדם זר אינו יכול להתמנות לכהן גדול.
לכן כל העם בכה בלב שלם על אהרון.
אבל על משה רבנו לא בכה "כל בית ישראל",
מפני שהיו רבים שקיוו לרשת את כיסאו...

משה רבנו ונחש הנחושת
בתחריטו של גוסטב דורה, המאה ה-19.

מי שרוצה שהחלומות שלו יתגשמו – כדאי שיתעורר.

האתר שלי:
http://interget.co.il

הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם מוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

"ותפתח הארץ את פיה"

וקורח ותומכיו ורכושם נופלים לתוכה.
תחריט מאת גוסטב דורה, המאה ה-19.

וַיִּקַּח קוֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב

וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. (טז, א)

 הפסוק מפרט את שמות אבותם ואבות אבותם של קורח ושל תומכיו,
משום שכך דרכם של מחרחרי מחלוקות:
לעתים מעלתם היחידה, שבזכותה הם מעיזים
לתבוע לעצמם משרות וכיבודים, היא ייחוס אבות.
אמי ז"ל נוהגת היתה לומר, כי חשוב לה יותר לדעת מי ומה יהיו צאצאיה,
מאשר להתהדר בהוריה ובהורי הוריה. שכן, היא הסבירה
על ילדיה בכוחה להאציל ממורשתה ומאישיותה, ולהשפיע עליהם בחינוך ובדוגמה אישית.
(האידנ"א)

וחרז הרהמצ"ז:
לִמדו לקח מקורח - מנהיגות לא לוקחים בכוח.

קורח ואנשיו נענשים.
סנדרו בוטיצ'לי, המאה ה-17.

***

וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרוֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם:
רַב לָכֶם! כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה',
וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'? (טז, ג)

כך אמרו חסידיו של קורח למשה ולאהרון:

כאשר קהל רב רב ברהב על הרב שלו - מתרבים הרבנים ומתרבות המריבות.

(הרהמצ"ז)

רש"י, פרשן התורה הגדול, בן המאה ה-11

***

וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרוֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם:
רַב לָכֶם! כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה',
וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'? (טז, ג)

רבי מאיר מפרמישלן, שסלד כל חייו ממחלוקות, אמר:

במחלוקת - שני הצדדים אשמים.

האם ראיתם פעם אדם שמתקוטט עם עצמו בלא שמולו צד שני?

על כך אמר שלמה המלך (משלי כו, כ): "באפס עצים תכבה אש ובאין נרגן ישתוק מדון".

עוד היה רבי מאיר אומר: למה דומים שני אנשים הרבים זה עם זה?

לשניים האוחזים בחבל וכל אחד מהם מותח את החבל בכל כוחו לכיוונו.

אם אחד יעזוב את החבל – השני יפול מיד.

לכן יש להניח את המחלוקת בצד כדי שלא יפול מי מהחולקים.

קורח, דתן ואבירם נבלעים באדמה.

משה רבנו משקיף עליהם. תחריט מהמאה ה-18.

***

וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרוֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וַיֹּאמְרוּ:

לֹא נַעֲלֶה. הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר -

כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר? (טז, יב-יג)

 

 רש"י כותב: "מכאן שאין מחזיקים במחלוקת,

שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום".

מדוע, למרות נסיונותיו, לא הצליח משה להשכין שלום בינו לבין קורח ואנשיו?

משום שבמקום למחול על כבודו וללכת אל ראשי המורדים ולדבר אליהם בביתם -

שלח משה לקרוא להם שיבואו הם אליו.

הרוצה בשלום, טוב יעשה אם יקיים את המלצתו של דוד המלך (תהילים לד, טו):

"בקש שלום - ורודפהו".

 

טקס פדיון הבן. האב פודה את בנו בכורו מהכהן תמורת כסף.

 ציור מהמאה ה-19.

 

***

כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר, אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה', בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה - יִהְיֶה לָּךְ. 

אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה. (יח, טו)

 

זו מצוות פדיון הבן הבכור מהכהן

מקיימים מצווה זו בהגיע התינוק ליום השלושים ללידתו

שכן אז הוא נחשב כמי שיצא מכלל סכנת חיים.

הגאון מווילנה גרס כי כל תרי"ג המצוות

מרומזות כבר בפרשת הראשונה שבתורה.

שאלו אותו היכן טמון בפרשת בראשית רמז למצוות פדיון הבן,

והוא השיב: במילה הראשונה, כי ראשי תיבות "בראשית" הם

בן ראשון אחר שלושים יום תפדה.

 

מטבע לכבוד מצוות פדיון הבן