עם אודליה פרידמן מנכ"לית הבימה
בבכורה של ההצגה עקומים (צילם: איציק בירן).
האתר שלי:

http://interget.co.il

המופע הבידורי המצליח "טובים השניים" עם טיפים לזוגיות טובה יותר.
יום חמישי 31.5 בשעה 9 בערב בתיאטרון הקאמרי.
להגדלת המודעה – נא ללחוץ עליה.
הביקורות משבחות:
"צחקתי כמו משוגע. מעצמי צחקתי." (ירון לונדון)
"מופע מרגש, מצחיק ומשעשע." (גילה אלמגור)
"מופע שופע קסם ורווי הומור אינטליגנטי." (גבי גזית 103)
האתר שלי:
http://interget.co.il/

מי שרוצה להרגיש עשיר, שימנה את כל הדברים שיש לו
ושאי אפשר לקנותם בכסף.

אתן ואתם מוזמנות ומוזמנים לבקר באתר החדש שלי: http://interget.co.il

הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם מוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

המשכן במדבר. המזבח מעלה עשן של קורבן

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. (ו, כה)

"ויחונך" זו ברכת החן.

חן" בהיפוך אותיות - נֹח:

כאשר האדם נח ונוהג נינוחות עם אחרים, א ז הוא ימצא חן בעיניהם

(הרשב"ד)

***

וְכָל תְּרוּמָה לְכָל קוֹדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל:

אֲ*שֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן - לוֹ יִהְיֶה, 

וְאִישׁ אֶת קוֹדָשָׁיו - לוֹ יִהְיוּ,

אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן - לוֹ יִהְיֶה. (ה, ט-י)

כוונת הפסוק היא, שמי שנותן תרומה לאחרים - "לו יהיה":

הנתינה תחזור לו, לנותן, משום שיזכה להצלחה בשל נדבת לבו הטוב.

ברוח זו אמרו במסכת גיטין בגמרא (ז, א):

"אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין - יעשה מהם צדקה".

זו אמירה תמוהה, שכן מדוע על אדם שבעצמו נזקק לעזרה לתת צדקה לאחרים?

אלא שבגלל סיועו לזולת יזכה הנותן לברכת שמיים.

וכך אמרו חז"ל על המצווה "עשר תעשר" (דברים יד, כב):

הפרש מעשר - ובשל כך תתעשר.

משה מחזיק בלוחות הברית.

פראנסואה מאוטרה, צרפת המאה ה-15

***

"יברכך - בממון. ויחונך - בחן ובחסד" (רש"י).

לא כל בעל ממון אהוב על החברה,

 לכן הוסיפה התורה ברכה נוספת: שהעשיר גם ישא חן בעיני אחרים.

מתי זה יקרה? אומר הרהמצ"ז:

כאשר בעל הממון מבורך "בכן ובחסד" -

בכך שהוא אומר "כן" בלב שלם למבקשי תרומה ואינו דוחה אותם בתירוצים שונים.

אז הוא גם ישא חן.

***

וְאִישׁ אֶת קוֹדָשָׁיו - לוֹ יִהְיוּ. (ה, ו)

שאלו את אחד מבני רוטשילד העשירים בכמה כסף הוא מעריך את רכושו.

השיב: "ואיש את קודשיו" - רק הכסף שנתתי למטרת קודש, לתרומה, שלי הוא.

כל היתר - שייך לריבונו של עולם, כדברי הנביא חגי (ב, ח):

"לי הכסף ולי הזהב, נאום ה' צבאות".

***

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמוֹר, דַּבֵּר אֶל אַהֲרוֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמוֹר:

כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם:

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. (ו, כב-כו)

זו ברכת הכוהנים הנאמרת בבתי הכנסת בתפילת שחרית.

רש"י מבאר: "יברכך - שיתברכו נכסיך.

וישמרך - שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך"

הסבר אחר: אחרי ברכת הממון - הברכה הנוספת היא

שה' ישמור את המקבל כדי שהכסף לא יזיק לו,

שעושרו לא יהיה "עושר שמור לבעליו לרעתו", כדברי שלמה המלך בקוהלת ה, יב.

ברכת כוהנים. מטבע משנת 1988

***

דַּבֵּר אֶל אַהֲרוֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמוֹר:

כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם. (ו,כג)

לפני שהכוהנים עולים לדוכן לברך את הקהל בבית הכנסת, הם חולצים את נעליהם. 

רמז בכך לכוהנים, שכאשר הם באים לברך את אחיהם -

עליהם לעשות זאת בתחושה של "של נעלך מעל רגליך"

כפי שנצטווה משה רבנו (שמות ג, ה):

למרות שאתם כוהנים ואתם ניצבים גבוה על הדוכן

והציבור מרכין את ראשו בעת שאתם מברכים אותו -

היזהרו לא להתנשא עליו.

ארץ ישראל מחולקת לפי נחלות 12 השבטים. מפה מהמאה ה-18

חידושי פסיקה / 10

סקירת פסקי דין חדשים מעניינים על דיני משפחה
של בתי המשפט ובתי הדין הרבניים

מאת עו"ד בני דון-יחייא

רשימה זו מופיעה באתר החדש שלי:

http://interget.co.il/

לרשימות נוספות ולחומר מגוון אתן ואתם מוזמנות
ומוזמנים לבקר באתר וכן לשתף רשימה זו.

נקבעה משמורת משותפת למרות התקשורת הלקויה בין ההורים

פסק דין מיום 18.2.18 של בית המשפט למשפחה בפתח תקוה

בעבר, אחד התנאים המוקדמים המהותיים לקביעת משמורת משותפת היה שיחסי ההורים יהיו תקינים. מגמה זו הולכת ומשתנה.

"העובדה שמאז פרוץ הסכסוך יש כשלים בתקשורת שבין ההורים לא יכולה לפגוע בסיכוי לקיום של משמורת משותפת", נאמר בפסק דין זה. "על ביהמ"ש לעשות מאמץ על מנת לבודד, עד כמה שהדבר אפשרי, את תקופת הסכסוך ולבחון את מערכת היחסים שהייתה עוד לפני הסכסוך ובוודאי זו הקיימת לאחריו, על מנת להתרשם כיצד התנהלו הצדדים".

השופטת נאוה גדיש כתבה כי אם הבעיות בתקשורת שבין ההורים הן שיקבעו אם לאפשר משמורת משותפת, "נמצא מעודדים צדדים ליצור מצג שאינם מסתדרים רק כדי למנוע קיומה של משמורת משותפת".

***

הצדדים התגרשו לפני 5 שנים והמשמורת בשני הילדים נמסרה לאם. הבת בגרה והבן כיום בן 11. האב הגיש תביעה לקביעת משמורת משותפת. הוא טען כי בפועל הצדדים מתנהלים באופן של משמורת משותפת כמעט מלאה: כל שבועיים הילד נמצא אצלו 6 לילות ואצל האם 8 לילות.

האב הדגיש כי הגדרת המשמורת חשובה לו כדי "לתת ביטוי למעמדו השוויוני ביחס עם ילדו" ולכן ביקש לקבל עוד לילה עם הילד. האם התנגדה בטענה שמטרתו של האב להימנע מתשלום מזונות. כן העלתה טענות על תפקודו הלקוי של האב ועל היחסים הלא תקינים ביניהם.

לאחר קבלת תסקיר העובדת הסוציאלית ודיווח מיחידת הסיוע של ביהמ"ש נעתרה השופטת גדיש לתביעה וקבעה כי הילד ישהה עם אביו יום אחד נוסף כל שבועיים, ובכך תהיה משמורת משותפת מלאה.

פסק הדין קבע כי העובדה שניתן בעבר פסק דין בשאלת המשמורת בהסכמת הצדדים, אינה מונעת מביהמ"ש לשוב והידרש לשאלה המשמורת בהתאם לעקרון טובת הילד. על ביהמ"ש לבחון מושג זה בכל תיק בהתאם לנסיבותיו.

פסק הדין מדגיש שהילד זכאי להשתתף בהליך המשפטי שבין הוריו ולהביע את דעתו, רצונותיו ורגשותיו לפני ביהמ"ש, במנותק מהוריו, באופן שמותאם לגילו ולבגרותו. ואכן הילד שוחח עם העובדת הסוציאלית, והשופטת הסתמכה בהחלטתה גם על דברי הילד בפגישה החסויה ביחידת הסיוע, שבה אמר כי יש לו קשר מצוין ושווה עם שני הוריו. השופטת כתבה כי מבחינת הילד, "הדרך להבהיר לעצמו ולשני הוריו כי שניהם שווים בעיניו וכי כך ראוי שיישאר, היא לבלות את הזמן עם שניהם בצורה שווה".

השופטת מצאה כי תיפקודו של כל הורה בנפרד מצוין ומיטיב עם הילד ולכל אחד מההורים קשר טוב איתו. תנאי המגורים של כל הורה מאפשרים משמורת משותפת, שכן בכל אחד מהבתים יש לילד מקום מותאם פיזית לצרכיו והוא אכן מרגיש כי כל אחד מהבתים הוא ביתו. הדירות נמצאות בסמיכות זו לזו.

***

בכתב ההגנה טענה האם שהאב מסית את הילדים נגדה, משפיל אותה, שכר דירה קטנה ומוזנחת שאיננה נותנת מענה לצורכי הילדים ועוד. האב הכחיש את ההאשמות, והשופטת גדיש קיבלה את עמדתו כי אם היה בסיס לטענותיה של האם, מצופה היה ממנה שתפעל לצמצום זמני השהות ותגיש מיוזמתה תביעה לצורך כך. "העלאת הטענות האמורות רק במסגרת כתב ההגנה, בעקבות תביעתו של האב למשמורת משותפת", כתבה השופטת, "מעוררת חשד כי אין בהן ממש".

עוד ציינה השופטת כי העובדה שבין הורים יש חילוקי דעות באשר לאופן גידול הילדים בענינים כמו הרגלי שינה, הרגלי תזונה, לימודים ופנאי, אין בה כדי ללמד בהכרח על תקשורת לקויה. באופן טבעי הורים חלוקים בדעותיהם בנושאים אלה, והדרך לגשר על הפערים בתפיסת החיים ועל הכישלון בתקשורת היא בדרך של טיפול ולא באמצעות קביעת הורה אחד כהורה משמורן.

"דווקא כאשר יש חשש שכל הורה מתבצר בעמדותיו", כתבה השופטת, "אפשר וביהמ"ש יעדיף הכרה בשני ההורים כמשמורנים על מנת שלא לתת לאיש מהם 'עדיפות' בקשר עם הקטין, לא ביחסים שבינם לבין עצמם ולא ביחס מול הקטין, וזאת כאשר ניכר בסיס תקשורתי טוב בין שניהם".

(תיק 56334-03-17, השופטת נאוה גדיש)

לכל אדם יש שני רגעים מכריעים בחייו:
הרגע שבו הוא נולד, והרגע שבו הוא מבין לשם מה.

האתר החדש שלי: http://interget.co.il

אתם מוזמנים לבקר באתר החדש שלי http://interget.co.il/

זוג איכרים נח לאחר קציר שעורים. ואן גוך, המאה ה-19

זְמָן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ. (מתוך תפילת החג)

מדוע קרוי חג השבועות "זמן מתן תורתנו"

ולא "זמן קבלת תורתנו"?

משום שזמן התורה היה רק פעם אחת,

לפני אלפי שנים, במדבר סיני -

ואילו "זמן קבלת תורתנו" לא פסק מעולם

כי כל העת יש להמשיך ולקבל אותה.

וחרז הרהמצ"ז: השכינה תהא שורה

על כל מי שלומד תורה.

משה. פסלו של מיכלאנג'לו, המאה ה-16

***

וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי. (יט, כ)

באגדה מסופר, שהקב"ה הרכין את השמיים

והציעם על גבי ההר כמצע של מיטה, וירד עליהם (מכילתא יתרו, ד).

חסיד אחד אמר לחסיד של רב אחר:

הרב שלנו גדול הוא כל כך, עד שהגיע לדרגה שהוא עולה יום יום למעלה

עד לרקיע הגבוה מכל הרקיעים, ורואה מה מתרחש בהם.

השיב החבר: והרב שלנו קטן הוא כל כך, עד שכל שבעת הרקיעים

רוכנים אליו לארץ כדי שיראה את הנעשה בהם.

בולי שבועות משנת 1971

***

בגמרא (מסכת עבודה זרה ב) מסופר שלפני שהקב"ה נתן את התורה לישראל

הוא חיזר "על כל אומה ולשון ולא קיבלוה, עד שבא אצל ישראל - וקיבלוה".

מהדברים האלה עולה כי לנו הציע ה' את התורה רק משום שאף עם אחר לא רצה בה.

אך האמת היא, שמלכתחילה רצה ריבונו של עולם

לתת לעם ישראל את תורתו, אבל הוא חיזר אחרי אומות אחרות

כדי שאבותינו יקנאו בהן ויחששו שהתורה לא תגיע אלינו - 

ולכן התחילו לחשוק בה. כי כך דרכם של יהודים: 

כל מה שיש לגויים - אהוב מיד גם עליהם...

מטבע ארד לשבועות. 1993

***

לְהַגִּיד בַּבּוֹקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת. (תהילים צב, ג)

יש טעמים אחדים מדוע נוהגים לאכול בחג השבועות מאכלי חלב:

בספר תהילים נאמר: "להגיד בבוקר חסדך" (תהילים צב, ג) -

ראשי תיבות "חלב", והתורה כולה היא ספר של גמילות חסדים.

חלב בגימטריה ארבעים - משה רבנו שהה בהר סיני ארבעים יום

עד שירד והנחיל לעם ישראל את התורה.

ארבעים הוא מספר שנות נידודי בני ישראל במדבר.

מגזרת נייר לשבועות, פולין המאה ה-19

***

אורח נכנס לבית הכנסת בחג השבועות בעת שקראו את עשרת הדיברות

ושאל את אחד המתפללים: יש כאן מישהו ששומר על כל הדיברות?

השיב הנשאל: כן, שני האריות הרקומים על הפרוכת משני צדי עשרת הדיברות..

שבועות בבית הכנסת המקושט בירק.

ציורו של מוריץ אופנהיים, המאה ה-19.

***

"מקום  אחד יש בירושלים, שאני הולך לשם

פעם אחת בשנה בחג השבועות, וזה קברו של דוד המלך,

לפי שדוד המלך חביב עלי מכל היהודים שבעולם.

 מלך אדיר שהיה טרוד כל הימים

במלחמות עם גוליית הפלישתי ועם שאר כל הרשעים,

ואף  היהודים, להבדיל, בוודאי היו מטרידים אותו הרבה,

אף על פי כן היה לוקח לו זמן לנגן בכינור

ולעשות מזמורים בשביל כל העלובים והנדכאים –

מלך זה היאך לא אוהב אותו.

ובכן נוהג אני כל שנה בחג השבועות בבוקר לילך על קברו.

וכשאני הולך אצל דוד איני טועם כלום ואפילו לא טיפה של קקאו

כדי שלא אתגאה על העניים והאביונים שעומדים כל הלילה ואומרים תיקון.

ואני לובש את כותנתי הנאה סרוגת פסים אדומים

שלבשתי ביום חתונתי וכן את בגדי הטובים כמו שראוי לאדם שהולך אצל מלך".

(ש"י עגנון)

אתם מוזמנים לבקר באתר החדש שלי http://interget.co.il/

רות בשדה בועז

וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בּוֹעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת

קְצִיר הַשְּׂעוֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים, וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ. (ב, כב-כג)

המילים "קציר חיטים" כך הן נדרשות:

"קציר" - לקצר, "חטים" - חטאים:

השארת תבואה לעניים מתוך קציר החיטים מקצרת את

החטאים, שאין אדם הנקי מהם.

ובבוא האדם למשפט ביום הדין, הוא ייצא זכאי כשיאוזנו

מעשיו הטובים עם מעשיו הרעים.

(הרשי"ל)

***

מגילת רות מכונה "מגילת החסד" בשל החסדים הרבים שמסופרים בה.

גם התורה משופעת במעשי חסד, ועל כך נאמר בספר משלי (לא, כו):

"ותורת חסד על לשונה".

לכן קוראים את המגילה בחג השבועות, יום מתן תורה,

כדי לרמוז לנו ששמירת מצוות התורה בלבד, ללא גמילות חסדים, לא די בה.

רות ומלקטות השעורים בשדה בועז

***

סיפר אחד הרבנים:

כמה וכמה פעמים ראיתי אדם עובר ליד בית כנסת בשעת תפילה,

והמתפללים שבפנים דופקים על החלון וקוראים לו:

קדושה! קדושה! ייכנס ויצטרף לתפילה!

אבל מימי לא ראיתי אדם עובר על בית בשעת סעודה, ואותם שבפנים

מקישים על החלון וקוראים לו:

סעודה! סעודה! ייכנס ויצטרף לארוחה!

נעמי מנסה לשכנע את רות ואת עופרה לעזוב אותה ולחזור למואב.

ציורו של ויליאם בלייק, המאה ה-19.

***

וַיְהִי בִּימֵי שְׁפוֹט הַשּׁוֹפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ,

וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב - הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו. (א,א)

בעיירה אחת גר עשיר קמצן, שהיה קשה להוציא ממנו תרומה לעניי העיר הרעבים.

פעם פגש העשיר את רב העיר ושאל אותו על מצב התרומות לבני הקהילה הנזקקים לסיוע.

השיב לו הרב: "אם היו לי ארבעה-חמישה חברי קהילה כמוך - לא היתה לי כל דאגה".

הגביר היה מרוצה מאוד מהמחמאה שחילק לו הרב והודה לו בחום.

ראה הרב את חיוך שביעות הרצון של האיש, והוסיף: "רציתי לומר שאילו היו לי רק ארבעה-חמישה נדיבים כמוך הייתי מרוצה -

הצרה היא שיש לי כאן בעיר מאתיים וחמישים כמוך..

רות מלקטת שעוריים

***

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה - וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת, וְהִנֵּה אִשָּׁה שוֹכֶבֶת מַרְגְּלוֹתָיו.

וַיֹּאמֶר: מִי אָתּ?

וַתֹּאמֶר: אָנוֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ, וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גוֹאֵל אָתָּה. (ג,ט)

תשובתה של רות לשאלתו של בועז מזכירה את הדברים

שאמר בועז לרות בפגישתם הראשונה:

"ישלם ה' פועלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלוהי ישראל

אשר באת לחסות תחת כנפיו" (ב, יב)

רות משתמשת באותו דימוי של כנפיים,

כאומרת שאכן באה לחסות תחת כנפי אלוהי ישראל,

אבל זאת תעשה תחת הכנף של בועז שגאל אותה.

המילה "מלאך", כתב הרהמצ"ז, מזכירה בצליל סיומה "אח" -  

אח במובן של קרבה, דאגה, איכפתיות, כלשון הפסוק (תהילים קלג, א):

"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד".

רות ונעמי. ציורו של קלדרון פיליפ הרמוגנס, המאה ה-19

***

וַיִּקַּח בוֹעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה. (ד, יג)

נישואי רות ובועז במגילה, ומתן התורה בחג השבועות

המשול במדרשים לחתונה בין הקב"ה לבין עם ישראל,

הביאו לחיבור נוסחים שונים של "שטר תנאים" בין בני זוג,

שבעדות המזרח נוהגים לקוראם בשבועות בבית הכנסת.

בנוסח אחד נאמר בין השאר: 

"החתן הקדוש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא

ישא למזל טוב את בתולת ישראל...

ואל יעלימו דבר זה מזו ולא זו מזה

ותמיד יהיו פניהם איש אל אחיו באהבה ובאחווה וברעות".

הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם מוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

המשכן במדבר סיני וסביבו אוהלי 12 שבטי ישראל

וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ

וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאוֹתָם. (א, נב)

"איש על דגלו":  

המילה "איש" בהיפוך אותיות - "שיא". 

כאשר אדם נושא בגאון את דגלו, דגל הערכים שהוא

מאמין בהם וחי לפיהם - אזי נמצא הוא בשיאו. 

(הרשב"ד)

מתחם המשכן במדבר סיני

***

שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

לְמִשְׁפְּחוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם. (א, ב)

תנו לשכל ולתבונה, הנובעים מהראש, להדריך ולהוביל, ולא ללב. 

לרגש תפקיד חשוב בהווייתו של האדם, ואין להתעלם ממנו,

אך כשצריך לקבל החלטה כדי לקבוע דרך, עליה לבוא מהראש:

"שאו את ראש" - וסעו לדרככם הנכונה בראש מורם.

ועם זאת, "שאו"- ראשי תיבות "שאל אביך ויגדך" (דברים לב, ז). כדי להתקדם בנתיב הנכון, יש לזכור תמיד את מורשת המשפחה שתנחה את הדרך.

(הרשי"ל)

משה רבנו במדבר סיני. מאחוריו יושב אהרון אחיו בבגדי כהונה

***

ויְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי. (א, א)

פרשת במדבר נקראת תמיד בסמוך לחג השבועות, זמן מתן התורה.

ללמד, שאם רוצה אדם לקבל את התורה -

צריך שתהיה בו מידה רבה של ענווה כדי לדעת שאין לו

במה להתגאות על אחרים, אלא חסר הוא וריק הוא כמו המדבר.

לכן עליו לעמול ללא הרף כדי להתמלא מחוכמתה של התורה.

***

וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרוֹן אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת,  

וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ בְּאֶחָד לַחוֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי,

וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם. (א, יז-יח)

הרבי מאוסטרובצה היה בן למשפחה חסרת ייחוס, ואביו היה אופה פשוט.

יום אחד הוא הסב בחברת רבנים שעסקו בדברי תורה וכל אחד אמר דבר בשם אביו וסבו.

 כשהגיע תורו, אמר הרבי מאוסטרובצה:

 ואבי זכרונו לברכה היה אומר, שטוב מאפה טרי ממאפה ישן.

מטבע פדיון הבן - ממצוות פרשת במדבר

***

וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה, 

אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבוֹתָיו הוּא. (א, ד)

שני יהודים רבו. אמר אחד לשני: איך את מעז להטריד אותי,  

אני בן למשפחה נכבדה דור אחר דור, ואילו אתה אין לך כל ייחוס!

השיב השני: נכון, אבל אתה הוא הסוף לייחוס לאבותיך,

ואילו אני - ראש אני לייחוס משפחתי לעתיד, שמתחיל ממני.

דברים אלה נרמזים בפסוק: "איש ראש לבית אבותיו הוא" -

שממנו מתחילה מעתה הראשות לבית.

כלי המשכן במדבר סיני

***

בפסוק הידוע מתהילים (קכו, ו), "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע", 

יש רמז לייחוס אבות לעומת ייחוס עצמי: 

בוכה מי שאין בו אלא המשך לשושלת  אבותיו ואימהותיו, ובו עצמו אין ייחוס עצמי. 

לעומתו, "בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו": 

זה הנושא את אלומותיו שלו, את יבולו העצמי שלו -

הוא ישמח ויצהל, שכן צפוי לו ולזרעו אחריו עתיד גדול.

דוד המלך מחבר תהילים מנגן בנבל

***

וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה', בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה' בְּמִדְבַּר סִינַי,

וּבָנִים לא הָיוּ לָהֶם. (ג,ד)

הפסוק כותב בלשון יחיד, "וימת", למרות שהוא מדבר על שני האחים.

מדוע? משום ששניהם לא נשאו נשים. 

התורה רוצה להדגיש כי מי שחי ללא בן זוג הוא חצי אדם,

ולכן שני חצאים אלה - נדב ואביהוא - נמנים בפסוק כאדם אחד.