כותרות TheMarker >
    ';

    "טובים השניים" - מופע הומוריסטי מאת עו"ד בני דון יחייא

    מופע הומוריסטי של עו"ד בני דון-יחייא (מומחה לדיני משפחה). סיפורים, חיוכים, בדיחות ואמרות על נשים וגברים וצרות אחרות. המופע סוקר את התחנות העיקריות בחיי בני-הזוג: חיזור, נישואין, ילדים, כסף, נאמנות ועוד.
    פסנתר, שירה וניהול מוסיקלי: חן גוסלר

    ארכיון : 6/2013

    0 תגובות   יום שישי , 28/6/13, 12:57

    למה נשים עם ריסים, ציפורניים, גבות ואביזרים נוספים מלאכותיים
    מתלוננות על כך שאין גברים אמיתיים?

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום חמישי, 27/6/13, 12:39

                         

      להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

       

       

      וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרוֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רוֹמַח בְּיָדוֹ

      וַיָּבוֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקוּבָּה וַיִּדְקוֹר אֶת שְׁנֵיהֶם: 

      אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קוּבָתָהּ ...

      וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמוֹר: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרוֹן הַכֹּהֵן

      הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם (כה, ז-יא).

       

      השבח הראשון שמציין הפסוק על פנחס הוא, שלמרות היותו קנאי קיצוני

      הוא היה "בתוכם" - הוא נשאר בתוך הציבור ולא פרש מחוץ למחנה.

      וזהו לקח לכל מנהיג קנאי: לא לשבור את הכלים ואת המסגרת.

       

      ''

      פנחס דוקר את האישה המדינית. ציור מהמאה ה-15 

       

      ***

       

      וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלוֹפְחָד... וַתַּעֲמוֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן... לֵאמוֹר:

      אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר. וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה, הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קוֹרַח –

      כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת. וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ.

      לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן?

      תְּנָה לָּנוּ אֲחוּזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ!

      וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה' (כז, א-ה).

       

      "כיוון ששמעו בנות צלופחד שהארץ מחולקת לשבטים זכרים, אבל לא לנקבות,

      נתקבצו ובאו כולן זו על זו ליטול עצה.

      אמרו: לא כרחמי בשר ודם רחמיו של הקב"ה.

      בשר ודם, רחמיו על הזכרים יותר מן הנקבות, אבל הקב"ה אינו כן –

      אלא שמרחם על הזכרים ועל הנקבות".

      (מדרש שמעוני)

       

      ''

      בנות צלופחד שוטחות את בקשתן בפני משה רבנו 

       

      ***

       

      וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמוֹר:

      יִפְקוֹד ה', אֱלוֹהֵי הָרוּחוֹת, לְכָל בָּשָׂר –  אִישׁ עַל הָעֵדָה

      אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבוֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם.

      וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רוֹעֶה (כז, טו-יז).

       

      על המילים "אלוהי הרוחות" כותב רש"י:

      "אמר לפניו משה: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד,

      ואינם דומים זה לזה. מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד לפי דעתו".

       

      רבי מנדלי מוויטבסק תמה: מה ראה משה לבקש למנות מנהיג דווקא עכשיו, 

      לאחר מעשה זמרי וקנאותו של פנחס, ולא לפני כן?

       

      ההסבר הוא שמשה חשב כי פנחס, שנחשב לצדיק,

      הוא המועמד המתאים ביותר להיות מנהיג.

      אבל כיוון שראה כי בלבו בוערת אש דת השורפת ומכלה,

      שקל שוב בדעתו ואמר: אין קנאי כפנחס ראוי להיות מנהיגם של ישראל,

      אלא "מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו".

       

      ''

      פנחס וחסידיו

       

      ***

       

      וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמוֹר:

      יִפְקוֹד ה', אֱלוֹהֵי הָרוּחוֹת, לְכָל בָּשָׂר –  אִישׁ עַל הָעֵדָה (כז, טו).

       

      "איש על העדה" - איש מתוך הציבור.

      איש, ולא מלאך. איש, ולא שרף. איש, ולא קנאי כפנחס.

      (רבי מנחם מנדל מקוצק)

       

      ''

      משה רבנו ולוחות הבית.

      ציורו של ג'וספי דה ריברה, המאה ה-17.

       

      ***

       

       וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמוֹר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: ...

       זֶה הָאִישֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' -

       כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה, תְמִימִים, שְׁנַיִם לַיּוֹם - עוֹלָה תָמִיד (כח, א-ג).

       

      בימי נעוריו למד הרב אברהם יצחק קוק בישיבת וולוז'ין.

      הוא היה רגיל לשבת בבית המדרש עד שעת לילה מאוחרת

      מול מנורה מיוחדת וללמוד תורה. ביום היה מסיר את הזכוכית מהמנורה.

       

      פעם בדק מישהו את המנורה וראה שכתוב עליה:

      "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" (תהילים טז, ח) -

      פסוק זה הציב הרב קוק מול עיניו

      כדי שלא יסיח אף רגע את דעתו מבורא העולם.

       

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום שישי , 21/6/13, 15:10

        יש גברים המציעים נישואין לאשה בתאורה כל כך עמומה

        שעניבה הם לא היו בוחרים בה.

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום חמישי, 20/6/13, 11:04

          להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

           

           

           

          וַיֹּאמֶר אֱלֹוֹהִים אֶל בִּלְעָם: לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם!

          לֹא תָאוֹר אֶת הָעָם - כִּי בָרוּךְ הוּא (כב, יב).

           

          רש"י כותב על פסוק זה: "משל אומרים לצרעה - לא מדובשך ולא מעוקצך".

           

          מקורו של הדבש - מצוף הפרחים ולא מגופה של הדבורה

          ולכן הוא מותר לאכילה כי דין הדבש אינו כדין מאכל טמא.

          בגמרא (מסכת בכורות ז, ב) אמרו על כך:

          "מפני מה אמרו דבש דבורים מותר (באכילה)?

          מפני שמכניסות אותו לגופן ואינן ממצות אותו מגופן".

          לעומת זאת, ארס עקיצתה של הדבורה נוצר בגופה.

           

          כך גם בלעם הרשע: הדבש שלו, ברכותיו ונבואותיו המתוקות -

          לא ממנו באו, אלא הקב"ה שם את הדברים בפיו.

          אבל עקיצותיו קללותיו על עם ישראל -

          הן נבעו כולן מתוכו כי היו חלק מאופיו.

           

          ''

          אתונו של בלעם מסרבת להמשיך בדרכה מול המלאך המאיים

           

          ***

           

          וַיָּבֹא אֱלֹוֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ:

          אִם לִקְרוֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים -  קוּם לֵךְ אִתָּם.

          וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ -  אוֹתוֹ תַעֲשֶׂה.

          וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבּוֹקֶר וַיַּחֲבוֹשׁ אֶת אֲתוֹנוֹ

          וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב (כב, כ-כא).

           

          רש"י כתב: "אמר הקב"ה: רשע! כבר קדמך אברהם אביהם (לעקידת יצחק

          בנו), שנאמר (בראשית כב, ג): 'וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו' ".

           

          מדוע בעצם אסור היה לבלעם ללמוד מאברהם את מידת הזריזות?

          משום שעל אברהם נאמר: "וישכם אברהם" - "וישכם" מלשון שכם,

          שהיטה את שכמו לרצון ה' ולעשות את אשר הצטווה.

           

          לעומתו, על בלעם נאמר: "ויקם בלעם" – "ויקם" מלשון התקוממות:

          הוא קם נגד רצון הבורא ובהתלהבות רבה יצא לבצע את זממו.

           

          ''

          אברהם אבינו והחמור 

          בעת עקידת יצחק.

           

          ***

           

          וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבּוֹקֶר וַיַּחֲבוֹשׁ אֶת אֲתוֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב (כב, כא).

           

          "וכי לא היה לו לא עבד ולא שפחה?

          אלא מרוב שנאה ששנא את ישראל, קדמתו ועמד בזריזות הוא בעצמו".

           (תנחומא, בלק ח)

           

          ***

           

          וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' - וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם.

          וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. 

          וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם:

          מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים? (כב, כז-כח).

           

          הקב"ה הזהיר את בלעם, בדרכו אל ארמון בלק כדי לקלל את בני ישראל,

          כי יימנע מלקלל את העם: כשם שה' פותח את פיהם של חסרי כוח דיבור –

          כמו חיות - כך בכוחו גם לבלום את פיהם של בעלי כוח דיבור,

          או לשים בפיהם דברים שהם לא רוצים לומר.

           

          ''

          בלעם והאתון מול המלאך. ציור מהמאה ה-15

           

          ***

           

          וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן (כב, כח).

           

          כששמעו אומות העולם שכוחו של משה בפיו,

          לא ידעו כי הכוונה היא שכוחו בתפילה.

          הם חשבו שגדולתו של משה היא בנאומיו משום שיצא לו שם של נואם בחסד.

          לכן חיפשו נואם ידוע כנגדו וגייסו לצידם את בלעם שהיה מפורסם כנואם גדול,

          כדי שיכריע בכוח פיו את משה רבנו.

          אבל "ויפתח ה' את פי האתון" - הקב"ה הראה לאומות

          שגם אתון יכולה להיות דברנית גדולה, אלא שהעיקר הוא מי המדבר:

          הפה הקדוש של משה או הפה הטמא של בלעם.

           

          ''

          בלעם עומד להכות את האתון הסרבנית.

          תחריט עץ מהמאה ה-16. 

           

          ***

           

          וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: ... כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ.

          הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכוֹן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב (כג, ז-ט).

           

          כל עוד העם היהודי הוא "עם לבדד", שומר על זהותו ועל יחודו,

          אז "ישכון" - קיומו יובטח והוא יזכה להערכה ולכבוד מהאומות שבקרבן הוא חי

          משום שהן יכבדו אותו על דבקותו במורשתו.

          אבל "ובגויים", אם העם יתערב באומות העולם, יחקה את דרכיהן

          ויאמץ את תרבותן - אזי "לא יתחשב": לא תהיה לו בעיניהם כל חשיבות.

           

          ''

          בלעם מברך את ישראל. ציורו של ג'אן לויקן, המאה ה-17 

           

          ***

           

          וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: ... לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל.

          ה' אֱלוֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ... הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא (כג, יח-כד).

             

          הלוואי ויכולתי לאהוב את הצדיקים שבעם ישראל

          כמו שהצדיק בכל דרכיו והחסיד בכל מעשיו אוהב את הרשעים שבישראל.

          (רבי אהרן מקארלין)

           

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שישי , 14/6/13, 13:05

            המקום היחיד שבו תמיד תהיה אהבה
            הוא בסיומו של מכתב שאמא כותבת לילדיה.



            דרג את התוכן:
              1 תגובות   יום חמישי, 13/6/13, 11:40

              להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

               

               

              ''

              משה מקבל את לוחות הברית. מתוך האוהל צופים בו  בני ישראל

               

              זֹאת הַתּוֹרָה: אָדָם כִּי יָמוּת בְּאוֹהֶל (יט, יד).

               

              לכל אדם יש רמ"ח איברים ושס"ה גידים, וביחד: תרי"ג - 613.

              תרי"ג זה הוא כנגד תרי"ג מצוות התורה (המחולקות לרמ"ח מצוות עשה ולשס"ה מצוות לא תעשה).

               

              מכך יש ללמוד, שהאדם שקול כמו תורה ולכן יש לנהוג בו בקדושה, 

              ובשינוי קל של תחילת הפסוק: "זאת התורה - אדם".

               

              ***

               

              ''

              מרים רוקדת עם בנות ישראל

               

              וַיָּבוֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, כָּל הָעֵדָה, מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן.

              וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ. וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם.

              וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה (כ, א-ב).

               

              בני ישראל נענשו בחוסר מים משום שלא הספידו את מרים, אחותו של משה, כראוי לה.

               

              כשמת משה נאמר: "ויבכו בני ישראל את משה... שלושים יום" (דברים לד, ח).

              כשמת אהרון נאמר: "ויבכו את אהרון שלושים יום" ( ויקרא כ, כט).

              אבל במות מרים הצדקת לא הוזכר כלל שבני ישראל בכו עליה.

              כל שנאמר הוא: "וישב העם בקדש. ותמת שם מרים ותיקבר שם".

               

              בכך נהגו בני ישראל בכפיות טובה, שכן הם נהנו מבארה של מרים

              שסיפק להם מים בארבעים שנות נדודיהם במדבר סיני.

              לכן הסתלקה הבאר עם פטירתה של מרים - "ולא היה מים לעדה" -

              כדי שהעם יראה שמתנה זו של המים ניתנה לו בזכותה של מרים,

              והיה נכון לבכות לה ולהתאבל עליה.

               

              ''

              מרים והתוף. 

              פסיפס בכנסיית דורמיציון בירושלים. 

               

              ***

               

              וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמוֹר:  

              קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה, אַתָּה וְאַהֲרוֹן אָחִיךָ.

              וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם - וְנָתַן מֵימָיו.

              וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם (כ, ז-ח).

               

              מדוע חטא משה בהכותו את הסלע, הרי ה' ציווה עליו במפורש:

              "קח את המטה"?

               

              התורה מלמדת כאן מהי התנהגות נאותה בין אדם לחברו:

              אין להוכיח את השני מיד בתקיפות כוחנית, אלא יש לפתוח תחילה תמיד בדברי נועם. 

              רק אם הדיבורים הרכים לא יעזרו - אז ניתנת הרשות לנקוט דרכים קשות יותר.

               

              לכן אמר ה' למשה: "ודיברתם על הסלע". קודם כל - לדבר.

              עם זאת, משה הצטווה להחזיק מטה בידו כדי שאם הסלע לא יפיק מים אחרי הדיבור -  

              אזי יורם המטה ויכה. אך משה לא עשה כן, ומיד היכה בסלע. לכן נענש.

              (רבי יהונתן אייבשיץ)

               

              ''

              משה מכה במטה ומוציא מים מן הסלע.

              אנדרה לוקטלי, המאה ה-18.

               

              ***

               

              וַיַּקְהִילוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרוֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם:

              שִׁמְעוּ נָא, הַמוֹרִים! הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם? (כ, י).

               

              משה ואהרון טעו משום שהוציאו את עצמם מכלל הציבור:

              הם שאלו "המן הסלע הזה נוציא לכם מים?"

              ולא אמרו "נוציא לנו מים". זה היה חטאם.

              (רבי שלום מבלז)

               

              ***

               

              ''

              בני ישראל החולים מתפללים לנחש הנחושת.

              ציור מתוך תנ"ך מהמאה ה-18. 

               

              וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלוֹהִים וּבְמֹשֶׁה:

              לָמָה הֶעֱלִיתוּנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר? כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם - 

              וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלוֹקֵל.  

              וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים,

              וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל (כא, ה-ו).   

              ­­­­­ 

              ככל שהתקרבו בני ישראל אל ארץ ישראל, אחרי שנים רבות של נדודים במדבר,

              התעוררו בהם געגועים לחיי מעשה. אבל כשראו כי עוד ארוכה הדרך,

              הם פנו אל הקב"ה ומשה בתלונות, ובמצוקת לבם קבלו:

              "נפשנו קצה בלחם הקלוקל" - זה המן שירד אליהם מהשמיים

              ללא טרחה ובו מצאו את כל טעמים שבעולם.

              אבל מזון זה היה "קלוקל" - לחם שהיה קל להשיגו, ללא עמל והשקעה,

              ובאותה שעה של כיסופים לחיי יצירה הדבר הפריע להם.

               

              ''

              משה רבנו ונחש הנחושת

              בתחריטו של גוסטב דורה, המאה ה-19.

               

               

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום רביעי, 12/6/13, 14:17

                http://www.meetgarshim.co.il/index.php?dir=site&page=articles&op=item&cs=3128&langpage=heb&category=3022

                דרג את התוכן:
                  2 תגובות   יום שישי , 7/6/13, 12:58

                  מי שמחפשת גבר פיקח, מצחיק, רגיש, רומנטי ועשיר -
                  שתלך לקולנוע.

                  דרג את התוכן:
                    1 תגובות   יום חמישי, 6/6/13, 10:57

                    להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

                     

                    וַיִּקַּח קרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי,

                    וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן,

                    וַיָּקוּמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִישִּׁים וּמָאתָיִם,

                    נְשִׂיאֵי עֵדָה, קְרִיאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי שֵׁם.

                    וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרוֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם: רַב לָכֶם!

                    כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה',

                    וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'? (טז, א-ג).

                     

                    רש"י מסביר: "ויקח קורח - לקח את עצמו".

                     

                    קורח התברך במעלות רבות: הוא היה תלמיד חכם, פיקח, בעל יחוס משפחתי, עשיר.

                    הוא היה ראוי להיות מנהיג ציבור וסביר שהיה מגיע למנהיגות.

                     

                    מדוע בכל זאת לא ניתנה לו השררה?

                    משום שהוא "לקח את עצמו": הוא לא המתין עד שהציבור יבחר בו וימנה אותו לראש,

                    אלא ביקש בחוסר סבלנות, בריב, במחלוקת ובחוזק יד,

                    לקחת בעצמו את הגדולה  - ולכן לא זכה.

                     

                    ''

                    "ותפתח הארץ את פיה"

                    וקורח ותומכיו ורכושם נופלים לתוכה.

                    תחריט מאת גוסטב דורה, המאה ה-19.


                    ***

                     

                    וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרוֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם: רַב לָכֶם!

                    כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה',

                    וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'? (טז, ג).

                     

                    רבי מאיר מפרמישלן, שסלד כל חייו ממחלוקות, אמר:

                    במחלוקת - שני הצדדים אשמים.

                    האם ראיתם פעם אדם שמתקוטט עם עצמו בלא שמולו צד שני?

                    על כך אמר שלמה המלך (משלי כו, כ): "באפס עצים תכבה אש ובאין נרגן ישתוק מדון".

                     

                    עוד היה רבי מאיר אומר: למה דומים שני אנשים הרבים זה עם זה?

                    לשניים האוחזים בחבל וכל אחד מהם מותח את החבל בכל כוחו לכיוונו.

                    אם אחד יעזוב את החבל – השני יפול מיד.

                    לכן יש להניח את המחלוקת בצד כדי שלא יפול מי מהחולקים.

                     

                    ''

                    קורח, דתן ואבירם נבלעים באדמה. 

                    משה רבנו משקיף עליהםתחריט מהמאה ה-18.

                     

                    ***

                     

                    וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרוֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וַיֹּאמְרוּ:

                    לֹא נַעֲלֶה. הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר - 

                    כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר? (טז, יב-יג).

                     

                    רש"י כותב: "מכאן שאין מחזיקים במחלוקת,

                    שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום".

                     

                    מדוע, למרות נסיונותיו, לא הצליח משה להשכין שלום בינו לבין קורח ואנשיו?

                    משום שבמקום למחול על כבודו וללכת אל ראשי המורדים ולדבר אליהם בביתם -

                    שלח משה לקרוא להם שיבואו הם אליו.

                     

                    הרוצה בשלום, טוב יעשה אם יקיים את המלצתו של דוד המלך (תהילים לד, טו):

                    "בקש שלום - ורודפהו".

                     

                    ''

                    רשי, פרשן התורה הגדול,

                    בן המאה ה-11.

                     

                    ***

                     

                    וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קוֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אוֹהֶל מוֹעֵד -

                    וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעֵדָה (טז, יט).

                     

                    לצורך קיום מצווות לא קל לאסוף את כל הציבור,

                    אבל לדבר מחלוקת - "כל העדה" מיהרה להתקהל.

                     

                    *** 

                      

                    ''

                    קורח ואנשיו נענשים.  

                    סנדרו בוטיצ'לי, המאה ה-17. 


                    ***

                     

                    וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אוֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם

                    וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקוֹרַח וְאֵת כָּל הָרכוּשׁ (טז, לב).

                     

                    קורח ועדתו חטאו בפיהם - בלשון הרע - בכך שהוציאו דיבה,

                    ולכן נענשו במידה כנגד מידה: הארץ פתחה מולם את פיה.

                     


                    ''

                    טקס פדיון הבן.

                    האב פודה את בנו בכורו מהכהן תמורת כסף.

                    ציור מהמאה ה-19. 


                    ***


                    כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר, אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה', בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה - יִהְיֶה לָּךְ.

                    אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה (יח, טו).

                     

                    זו מצוות פדיון הבן הבכור מהכהן.

                    מקיימים מצווה זו בהגיע התינוק ליום השלושים ללידתו

                    שכן אז הוא נחשב כמי שיצא מכלל סכנת חיים.

                     

                    הגאון מווילנה גרס כי כל תרי"ג המצוות

                    מרומזות כבר בפרשת הראשונה שבתורה.

                     

                    שאלו אותו היכן טמון בפרשת בראשית רמז למצוות פדיון הבן,

                    והוא השיב: במילה הראשונה, כי ראשי תיבות "בראשית" הם

                    בן ראשון אחר שלושים יום תפדה.

                     

                    ''

                    מטבע לכבוד מצוות פדיון הבן 


                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום חמישי, 6/6/13, 08:50

                      http://www.meetgarshim.co.il/index.php?dir=site&page=articles&op=item&cs=3430

                      דרג את התוכן:

                        ארכיון

                        פיד RSS