כותרות TheMarker >
    ';

    "טובים השניים" - מופע הומוריסטי מאת עו"ד בני דון יחייא

    מופע הומוריסטי של עו"ד בני דון-יחייא (מומחה לדיני משפחה). סיפורים, חיוכים, בדיחות ואמרות על נשים וגברים וצרות אחרות. המופע סוקר את התחנות העיקריות בחיי בני-הזוג: חיזור, נישואין, ילדים, כסף, נאמנות ועוד.
    פסנתר, שירה וניהול מוסיקלי: חן גוסלר

    ארכיון : 4/2014

    0 תגובות   יום שלישי, 29/4/14, 19:54

    לינק לכתבה 

    http://www.israelhayom.co.il/article/176849

    דרג את התוכן:
      1 תגובות   יום שלישי, 29/4/14, 15:12

      http://www.israelhayom.co.il/article/176849

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום שישי , 25/4/14, 14:07

        כדי למצוא אהבה צריך מזל.
        כדי לשמור עליה צריך שכל.

        דרג את התוכן:
          1 תגובות   יום חמישי, 24/4/14, 12:30

          להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

           

          ****

          קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי, ה' אֱלוֹהֵיכֶם.

          אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ (יט, ב-ג).


          למה בא הפסוק "איש אביו ואמו תיראו" מיד אחרי הציווי "קדושים תהיו",

          ורק לאחר מכן מצווה התורה על שמירת השבת?

           

          אומר הרהמצ"ז: מי שמכבד את הוריו - הוא "איש", אדם הינו,

          שכן הוא עושה את הדבר הטבעי והאנושי הבסיסי המצופה מכל בן אנוש:

          לא לנהוג בכפיות טובה במי שהביאו לעולם, גידלו ודאג לו.

          לפיכך הדוגמה הראשונה שמביאה התורה אחרי ההוראה "קדושים תהיו"

          היא של כיבוד הורים.

           

          ''

          הבדלה במוצאי שבת. המאה ה-14

           

          ***

          אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים וֵאלוֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם (יט, ד).


          אל תשתמשו ב"אלוהים" כמסכה, כתחפושת,

          להסתיר מאחוריה מעשים המנוגדים להוראות התורה.

           

          ''

          אלים במיתולוגיה היוונית

           

          **

          לֹא תִּגְנוֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ

          וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ (יט, יא).


          רבי פנחס מקוריץ אמר:

          שלוש עשרה שנים למדתי שלא לומר דבר שקר

          ושלוש עשרה שנים נוספות למדתי לומר אמת.

           

          ***

          לֹא תַעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזוֹל (יט, יג).


          שני סוחרים באו אל רב העיר כדי שיכתוב להם הסכם שותפות.

          נטל הרב נייר וכתב עליו: א, ב, ג, ד - והושיט להם את הדף לחתימה.

          תמהו הסוחרים על מעשה הרב, והוא הסביר להם:

          אם תנהגו ביושר זה בזה ולא תנסו לעשוק איש את חברו - תצלח דרככם.

          אם לא - תהיו עניים. ולכך התכוונתי במה שכתבתי:

          אמת- ברכה,גזל- דלות.

           

          ''

           

          בית הדין הרבני בלונדון,1921

           

          *** 

          לֹא תִקוֹם וְלֹא תִטוֹר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ.

          וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. אֲנִי ה' (יט, יח).


          על אחד מגדולי ישראל אמרו שהיה בעל זיכרון מופלא

          ומימיו לא שכח דבר שלמד, שמע או ראה.

          אבל היה לזכרונו יוצא מהכלל אחד:

          אם מישהו פגע בו והעליבו - הוא היה שוכח זאת מיד.

           

          *** 

          וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. אֲנִי ה' (יט, יח).


          כשאדם אוהב את חברו כמוהו, האהבה היא הדדית ולכן כפולה.

          "אהבה" כפול שניים - 26, ובגימטריה "הויה" - שם השם.

          כשמקיימים מצווה זו, ה' יימצא עם האוהב.

           

          ***

          מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן -

          וְיָרֵאתָ מֵּאֱלוֹהֶיךָ. אֲנִי ה' (יט, לב).

           

          מפני הזקנה - תתקומם, אל תשלים איתה

           

          ''

          אדם זקן. ציורו של ואן גוך

           

          ***

          לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט (יט, לה).

           

           

          עוול ניתן לעשות לא רק במעשים אלא גם בדיבורים, 

          במשפט לא ראוי שמטיחים באחר - ובכך פוגעים בו.

           

           

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום רביעי, 23/4/14, 07:28

            https://www.youtube.com/watch?v=jkbvRUyXd08

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שלישי, 22/4/14, 09:11

              https://www.youtube.com/watch?v=rOdvmImYUDM

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום ראשון, 20/4/14, 12:03

                 

                להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

                 

                 

                ''

                חיל פרעה ופרשיו נכנסים לים סוף.

                ציור קיר מהמאה ה-17  בכנסיה ברוסיה 

                .

                ה' יִלָּחֵם לָכֶם - וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן (יד, יד).


                כך אומר הקב"ה לבני ישראל אחרי שיצאו ממצרים,

                התקרבו לים סוף וחששו מהמצרים הרודפים אחריהם:

                "וישאו בני ישראל את עיניהם

                והנה מצרים נוסע אחריהם - ויראו מאוד".

                 

                אז החלו אבותינו להתלונן על ריבונו של עולם :

                "מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים...

                כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר".

                 

                הגיב הקב"ה ואמר להם: "אתם תחרישון" -

                זה לא הזמן להתלונן ולהתפלל לישועת שמיים, זה הזמן למעשים.

                ואת משה הוא מצווה: "דבר אל בני ישראל - וייסעו!"

                 

                ''

                קריעת ים סוף. ציור מהמאה ה -19

                 

                ***

                אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמוֹראָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרוֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם (טו, א).


                השירה הזאת, שירת הים, התרוננה לאחר שים סוף נבקע לשניים:

                "ויט משה את ידו על הים... וישם את הים לחורבה

                - וייבקעו המים" (יד, כא).

                 

                מדוע צריך להתפעל מהנס של קריעת ים סוף

                כדי שבני ישראל יעברו בו ויינצלו מהמצרים שרדפו אחריהם -

                הרי גם ים רגיל, לא קרוע, מעורר התפעלות

                וגם עליו יש לומר "מה רבו מעשיך ה' "?

                 

                על השאלה הזאת ניתן להשיב במשל על פסל נפלא

                שפיסל סוס הנראה אמיתי לגמרי, כאילו הוא חי ונושם.

                הציב הפסל את הסוס בכיכר העיר והמתין להתפעלותם של התושבים.

                אבל האנשים חלפו על פני הפסל אדישים לגמרי.

                 

                חזר הפסל לביתו וסיפר על אכזבתו לאשתו.

                אמרה לו: הפסל המושלם שלך נראה כל כך אמיתי

                ולכן אנשים לא נותנים את דעתם עליו

                כי ישנם עוד סוסים ברחובות העיר,

                והסוס המפוסל שלך נראה להם כאחד מהם.

                אבל זאת תעשה: בקע את הסוס לשניים

                ותציב בכיכר את שני חלקי הפסל -

                ואז תראה שכל העוברים ושבים

                יעצרו ויתפעלו מעבודת האמנות הנפלאה שלך.

                 

                כך זקוק האדם להתערבות השמיימית של קריעת ים סוף לשניים

                כדי להתפעל מכוחו של הקב"ה וממעשיו בניהול העולם.

                 

                ''

                חציית ים סוף.

                ציור קיר בבית הכנסת בדורה ארופוס, סוריה, המאה ה-3.

                 

                ***

                במסכת סנהדרין בגמרא מסופר:

                "באותה שעה (של קריעת ים סוף)

                ביקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה.

                אמר להם: מעשי ידי טובעים בים - ואתם אומרים שירה לפני?"

                 

                יש מפרשים שבמילים "מעשי ידי" התכוון הקב"ה

                לבני ישראל שעמדו לטבוע בים סוף,

                אבל יש הסבורים כי הכוונה היא לחיילים המצרים

                ש"צללו כעופרת במים אדירים",

                והדברים תואמים את הגישה ההומנית היהודית,

                הבאה לביטוי בפסוק במגילת משלי: "בנפול אויבך אל תשמח".

                 

                זו הסיבה שבתפילה בשביעי של פסח לא אומרים בשלמותה

                את תפילת הלל, שהיא תפילת הודיה ושמחה, אלא רק "חצי הלל".

                במדרש הסבירו זאת: "בשביל שמתו בו המצרים".

                 

                ''

                לפני הכניסה לים סוף.

                ציורו של ניקולא פוסן, המאה ה-17.

                 

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שישי , 18/4/14, 13:53

                  להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

                   

                   

                  שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמה (א, א).


                  בשבת חול המועד פסח קוראים בבתי הכנסת את שיר השירים -

                  מגילת האביב המתאימה לעונה זו של השנה.

                  במגילה מופיע הפסוק הידוע:

                  "הגשם חלף הלך לו, הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו".

                   

                  את המגילה כתב, לפי המסורת, שלמה המלך, שכתב גם את מגילות משלי וקוהלת.

                  במדרש שאלו: "איזה מהמגילות כתבת שלמה תחילה?

                  את שיר השירים, שכן דרך ארץ כשאדם נער - אומר דברי זמר,

                  הגדיל - אומר דברי משלים, הזקין - אומר הבל הבלים"

                  (הפסוק הידוע במגילת קוהלת: "הבל הבלים הכל הבל").

                   

                  ''

                  שיר השירים מצויר.

                  מתוך מחזור רוטשילד,  איטליה המאה ה-15

                   

                  ***

                  אִם לא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים -

                  צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיּוֹתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרוֹעִים (א, ח).

                   

                  כשרוצים להכיר את אישיותה האמיתית של אישה -

                  "צאי לך בעקבי הצאן": צאו ובחנו את ילדיה.

                  התבוננו איך היא גידלה אותם, איזה חינוך נתנה להם, לאיזה טיפול הם זכו.

                  מתוך בחינת הילדים תשתקף דמותה הנכונה של אמם.

                   

                  ''

                  שלמה המלך  מקבל את מלכת שבא בארמונו

                   

                  ***

                  הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה. עֵינַיִךְ - יוֹנִים (א, טו).


                  עיני עם ישראל משולות לעיני יונה.

                  טבעה של היונה, שגם בעת שהיא עפה

                  היא מפנה מידי פעם את ראשה לאחור לכיוון הקן שעזבה.

                  כך גם היהודי: ככל שיתרחק מקנו במעשיו ופיסית -

                  תמיד משהו ימשוך אותו למקור, לקן, והוא יחשוב עליו בערגה.

                   

                  ''

                  המלך שלמה לעת זקנה. ציור מהמאה ה-19

                   

                  ***

                  יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה:

                  הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ -

                  כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה (ב, יד).

                   

                  אי אפשר לעמוד על טיבו של אדם

                  לפי התנהגותו כשהוא נמצא בחברה, בין אנשים.

                  כדי לבחון את פנימיותו של האדם, יש לראות איך הוא מתנהג "בסתר",

                  בחדרי חדרים, כשאיש אינו רואה אותו.

                   

                  ''

                  שלמה המלך מלמד תורה.

                  מתוך מחזור רוטשילד, איטליה המאה ה-15

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום חמישי, 17/4/14, 11:03

                    http://www.youtube.com/watch?v=AQHrDzLzgUA

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום רביעי, 16/4/14, 11:11

                      http://www.zepo.co.il/katava.asp?NewsID=11496&CatID=37

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שני, 14/4/14, 08:36

                        להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

                         

                         

                        ''

                        שולחן הסדר.

                        הגדה מאוקריאנה, המאה ה-19.


                        בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ 

                        כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מְמִצְרַיִם.


                        יש לקרוא גם כך:

                        בכל דור ודור חייב אדם  ל ר ע ו ת  את עצמו.

                         

                        דוד המלך שורר בתהילים:

                        "ה' רועי לא אחסר - בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני".

                        אין על האדם לשבת באפס מעשה ולסמוך רק על הקב"ה שיהיה לו לרועה,

                        אלא גם הוא עצמו צריך לפעול ולא לתלות את תקוותו רק בעזרת שמיים.

                        ועוד כתב דוד בתהילים: "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי" -

                        אל תקראו "מאין", אלא  מע', מהאות הזאת יבוא האות להבנת עומק הדברים.

                        (הרהמצ"ז)

                         

                        בדרך כלל מתקיימת באנשים רק תחילתו של משפט זה:

                        בכל דור ודור חייב אדם...

                         

                        ****

                        וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ.


                        יש אומרים שהמילה "והיא" מתייחסות לנשים,

                        העומדות על הרגליים שבועיים לפני החג....

                         

                        ''

                        מנהגי חג הפסח.

                        הגדת ליבורנו, איטליה, המאה ה-19.

                         

                        ***

                        וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ. 

                         

                        למה כתוב בלשון נקבה - "את"?

                        כי עיקר חינוך הילדים מוטל על האם.

                         

                        ''

                        ליל הסדר. תחריט מהמאה ה-19

                         

                        ***

                        ולָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל .

                         

                        הגיבור החשוך בהגדה קרוי  ל ב ן.

                        אבל אם מנערים והופכים את מעמיד הפנים, המתחזה לאדם טהור וזך -

                        מקבלים אותו כמות שהוא:  נ ב ל.

                        לבן נקרא גם לבן הארמי, וגם כאן אם נהפוך את הארמי נקבל רמאי.

                         

                        ''

                        שפוך חמתך.

                        הגדה מצוירת מגרמניה, המאה ה-15.

                         

                        ****

                        בספר שמות (יב, יח) נאמר: "בערב תאכלו מצות".

                        בערב - מלשון ערבות ונועם.

                        יש לאכול את המצה מתוך תחושה של ערבות ומתיקות

                        (מההגדה של השר הרב שי פירון).

                         

                        ''

                        הכנות לפסח.

                        הגדת הזהב, ספרד המאה ה-14.

                         

                        ****

                        השבת שלפני פסח קרויה "שבת הגדול", ובה נוהגים רבנים

                        לשאת דרשות על החג ועל החובה לקיים את מצוות "קמחא דפסחא" -

                        מתן תרומה לנזקקים כדי לרכוש מצרכים לסדר.

                         

                        בשבת הגדול חזר רב אחד לביתו עייף מאוד.

                        שאלה אותו אשתו ממה העייפות והוא השיב:

                        "הרבה יגיעות יגעתי בדרשתי היום בבית הכנסת,

                        שהרי חג הפסח מתקרב, העניים מרובים וצרכי החג מרובים אף הם -

                        והעניים אין להם על מי לסמוך אלא על אביהם שבשמיים ועל אחיהם העשירים".

                        "והאם הועלת בדרשתך ושיכנעת את הציבור?" מתעניינת האישה.

                        "הדרשה שלי הועילה למחצה", השיב הרב.

                        "למה אתה מתכוון?" שאלה אשתו.

                        "אני מתכוון לכך", אמר הרב, "שאת העניים שיכנעתי לקבל..."

                         

                        ''

                        שולחן הסדר. מתוך הגדה מהמאה ה-18

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום ראשון, 13/4/14, 13:26

                          ''

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            בני דון-יחייא
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS