כותרות TheMarker >
    ';

    "טובים השניים" - מופע הומוריסטי מאת עו"ד בני דון יחייא

    מופע הומוריסטי של עו"ד בני דון-יחייא (מומחה לדיני משפחה). סיפורים, חיוכים, בדיחות ואמרות על נשים וגברים וצרות אחרות. המופע סוקר את התחנות העיקריות בחיי בני-הזוג: חיזור, נישואין, ילדים, כסף, נאמנות ועוד.
    פסנתר, שירה וניהול מוסיקלי: חן גוסלר

    ארכיון : 5/2014

    0 תגובות   יום שישי , 30/5/14, 14:17

    מהירות האור גדולה ממהירות הקול.
    זו הסיבה שאנשים רבים נראים חכמים עד שהם פותחים את הפה.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום חמישי, 29/5/14, 14:07

       

      להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד

       

       

      וְכָל תְּרוּמָה לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל:

      אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן - לוֹ יִהְיֶה, 

      וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו - לוֹ יִהְיוּ,

      אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן - לוֹ יִהְיֶה (ה, ט-י).


      כוונת הפסוק היא, שמי שנותן תרומה לאחרים - "לו יהיה":

      הנתינה תחזור לו, לנותן, משום שיזכה להצלחה בשל נדבת לבו הטוב.

       

      ברוח זו אמרו במסכת גיטין בגמרא (ז, א):

      "אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין - יעשה מהם צדקה".

      זו אמירה תמוהה, שכן מדוע על אדם שבעצמו נזקק לעזרה לתת צדקה לאחרים?

      אלא שבגלל סיועו לזולת יזכה הנותן לברכת שמיים.

       

      וכך אמרו חז"ל על המצווה "עשר תעשר" (דברים יד, כב):

      הפרש מעשר - ובשל כך תתעשר.

       

      *** 

      וְכָל תְּרוּמָה לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל...

      וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו - לוֹ יִהְיוּ (ה, ט-י).


      התורה מזהירה שתרומה שאדם תורם - "לו יהיה":

      היא תבוא מכספים שלו, ולא מכספים פסולים שהשיג במרמה ובגזל.

       

      ''

      משה מחזיק בלוחות הברית.

      פראנסואה מאוטרה, צרפת המאה ה-15

       

      ***

      וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו - לוֹ יִהְיוּ (ה, י).


      שאלו את אחד מבני רוטשילד העשירים בכמה כסף הוא מעריך את רכושו.

      השיב: "ואיש את קודשיו" - רק הכסף שנתתי למטרת קודש, לתרומה, שלי הוא.

      כל היתר - שייך לריבונו של עולם, כדברי הנביא חגי (ב, ח):

      "לי הכסף ולי הזהב, נאום ה' צבאות".

       

      ''

      המשכן במדבר. המזבח מעלה עשן של קורבן

       

      ***

      וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ

      וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא (ו, יא).


      במסכת נדרים (י, א) נאמר:

      "וכי באיזו נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין...

      מה זה (הנזיר) שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא,

      המצער עצמו מכל דבר - על אחת כמה וכמה (שנחשב לחוטא).

      מכאן שכל היושב בתענית (שהתורה לא ציוותה עליה) נקרא חוטא".

       

      הרמב"ם בהלכות דעות ג כתב את ההלכה בענין זה:

      "אסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית (על דעת עצמו),

      ועל הדברים האלה וכיוצא בהם ציווה שלמה לאמור (קהלת ז, טז):

      'אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר' "

       

      ''

      הרמב"ם

       

      ***

      וכך פירשו את פסוקו של הנביא ישעיהו (נח, ז) "ומבשרך לא תתעלם":

      אין הכוונה רק לקרובי משפחה, שארי בשר, 

      אלא גם את הגוף שלך, הבשר והדם שלך - אל תצער בסיגופים מיותרים.

       

      ''

      הנביא ישעיהו. ציורו של רפאל סנציו, המאה ה-15

       

      ***

      וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמוֹר, דַּבֵּר אֶל אַהֲרוֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמוֹר:

      כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם:

      יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ

      יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ 

      יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (ו, כב-כו).

       

      זו ברכת הכוהנים הנאמרת בבתי הכנסת בתפילת שחרית.

       

      רש"י מבאר: "יברכך - שיתברכו נכסיך.

      וישמרך - שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך".

       

      הסבר אחר: אחרי ברכת הממון - הברכה הנוספת היא שה'

      ישמור את המקבל כדי שהכסף לא יזיק לו,

      שעושרו לא יהיה "עושר שמור לבעליו לרעתו", כדברי שלמה המלך בקוהלת ה, יב.

       

      ''

      ברכת כוהנים. מטבע משנת 1988

       

      "יברכך - בממון. ויחונך - בחן ובחסד" (רש"י).

       

      לא כל בעל ממון אהוב על החברה,

       

      לכן הוסיפה התורה ברכה נוספת: שהעשיר גם ישא חן בעיני אחרים.

      מתי זה יקרה? אומר הרהמצ"ז:

      כאשר בעל הממון מבורך "בכן ובחסד" -

      בכך שהוא אומר "כן" בלב שלם למבקשי תרומה ואינו דוחה אותם בתירוצים שונים. 

      אז הוא גם ישא חן.

       

      ''

      ארץ ישראל מחולקת לפי נחלות 12 השבטים. מפה מהמאה ה-18

       

      ***

      דַּבֵּר אֶל אַהֲרוֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמוֹר:

      כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם (ו,כג).


      לפני שהכוהנים עולים לדוכן לברך את הקהל בבית הכנסת, הם חולצים את נעליהם. 

      רמז בכך לכוהנים, שכאשר הם באים לברך את אחיהם -

      עליהם לעשות זאת בתחושה של "של נעלך מעל רגליך"

      כפי שנצטווה משה רבנו (שמות ג, ה):

      למרות שאתם כוהנים ואתם ניצבים גבוה על הדוכן

      והציבור מרכין את ראשו בעת שאתם מברכים אותו -

      היזהרו לא להתנשא עליו.

       

       

       

       

       

       

       

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום שלישי, 27/5/14, 16:21

        להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד

         

         

        יְרוּשָׁלַ‍ים הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו (תהלים קכב, ג) -

         עיר שהיא עושה כל ישראל חברים.

         

        (ירושלמי,  חגיגה ג, ו)

         

        ''

         

        ירושלים במרכז כרזה מהמאה ה-18

         

        ***

        מי שלא ראה ירושלים בתפארתה

        לא ראה כרך נחמד מעולם.

         

        (מסכת סוכה נא, ב)

         

        ''


        ירושלים בציורו של דיוויד רוברטס, המאה ה-19

         

        ***

        עשרה חלקים של יופי בעולם -

        תשעה בירושלים ואחד בכל העולם.

         

        (אסתר רבה פא)

         

        ***

        אין לך אהבה כאהבה של תורה

        ואין לך חוכמה כחוכמה של ארץ ישראל

        ואין לך יופי כיופי של ירושלים.

         

        (אבות דרבי נתן פכח)

         

        ''


        ירושלים במרכז העולם במפה מהמאה ה-18

         

        ***

        שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַים וְגִילוּ בָהּ כָּל אוֹהֲבֶיהָ,

        שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ (ישעיהו סו, י).


        מכאן אמרו: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה

        ושאינו מתאבל על ירושלים - אינו רואה בשמחתה.

         

        (תענית לו, ב)

         

        ''


        חורבן ירושלים. ציור מהמאה ה-18.

         

        ***

        לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש,

        שנאמר (שיר השירים ב, ט): "הנה זה עומד אחר כותלנו".

         

        (שמות רבה ב, ב)

         

        ''


        הכותל המערבי. גוסטב באוארנפינד, המאה ה-19

         

        ***

        אמר הקב"ה: אני וכל הפמליה שלי נעשים חומה לירושלים,

        שנאמר (ישעיהו סב, ו): "על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים"

         

        (פסיקתא רבתי לו)

         

        ''


        חומות ירושלים בציור מהמאה ה-17

         

        ***

        " ה' זוֹקֵף כְּפוּפִים " (תהלים קמו, ו). 

         

        מי הם הכפופים?

        אלו ישראל שגלו לחוץ לארץ,

        שמיום שגלו מירושלים לא זקפו קומתם.

         

         

        (מדרש שוחר טוב קמו)

         

        ***

        אמר להם הקב"ה לישראל:

         

        אתם גרמתם להחריב את ביתי ולהגלות את בני -

        היו שואלים בשלומה של ירושלים,

        ואני נותן לכם שלום.

         

        (פרק השלום)

         

        ''

         

         רחוב בירושלים.  צ'רסל בר.

         

        ***

        מעשה באחד שירד מארץ ישראל למדינת הים

        ובנה לו שם את ביתו. כשנטה למות אמר לבנו:

        ישבנו בגויים ולמדנו מעשיהם, אבל דע לך שבן ירושלים אני,

        ואף אתה  תמסור את שם ירושלים לבנך ובנך לבנו עד סוף כל הדורות.

        דור הולך ודור בא, וכהה הזיכרון ולבסוף נשכחה תורת ירושלים מפי הבנים.

         

        לימים בא לאותו מקום אדם אחד והזכיר את השם ירושלים.

        שמע אחד הבנים ונכנסה שמחה ללבו,

        אלא שלא ידע לשמחה מה זו עושה.

         

        בא הביתה והשמיע את השם ירושלים,

         

        ומיד בקעו ועלו געגועי הדורות ונתנגנו הנפשות

        וראו אור גדול, אור של גאולה.

        לא יצאו ימים מועטים ועלו הבנים לירושלים לבנות ולהיבנות בה.

         

        (מאגדות ירושלים של הימן הירושלמי)

         

        ''

        מדליה ממלכית לציון 25 שנים לאיחוד ירושלים

         

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום ראשון, 25/5/14, 14:59

          ''

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שישי , 23/5/14, 14:08

            מוצרי קוסמטיקה הם ברכה לכל אישה
            אבל החבר הטוב ביותר של נשים הוא עדיין גבר קצר רואי.

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום חמישי, 22/5/14, 14:51

              להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד

               

               

              ויְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי (א, א).


              פרשת במדבר נקראת תמיד בסמוך לחג השבועות, זמן מתן התורה.

              ללמד, שאם רוצה אדם לקבל את התורה -

              צריך שתהיה בו מידה רבה של ענווה כדי לדעת שאין לו

              במה להתגאות על אחרים, אלא חסר הוא וריק הוא כמו המדבר.

              לכן עליו לעמול ללא הרף כדי להתמלא מחוכמתה של התורה.

               

              ''

              המשכן במדבר סיני וסביבו אוהלי 12 שבטי ישראל

               

              ***

              שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחוֹתָם, לְבֵית אֲבוֹתָם (א, ב).


              יש לתת לתבונת הראש להוביל ולהדריך את האדם - ולא ללב.

              לרגש תפקיד חשוב ואסור להתעלם ממנו,

              אבל כשצריך לקבל החלטה כדי לקבוע דרך, עליה לבוא מהראש.

              לכן "שאו את הראש" - וסעו לדרככם הנכונה בראש מורם.

              (הרהמצ"ז)

               

              ''

              משה רבנו במדבר סיני. מאחוריו יושב אהרון אחיו בבגדי כהונה

               

              ***

              שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (א, ב).


              רש"י מסביר: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה".

               

               הקב"ה מונה כל אדם מישראל "כל שעה" - בכל שעה טובה של אותו אדם.

               

              ומתי שעתו הטובה? בשעה שהוא עושה מעשים טובים.

              אז חביבים ישראל לפני ה', כדברי חז"ל במסכת אבות (ד, ג):

              "אין לך אדם שאין לו שעה" - שאין לו שעה טובה שבה הוא נפקד בשמיים.

               

              ''

              מטבע פדיון הבן - ממצוות פרשת במדבר

               

              ***

              וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה,

               אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבוֹתָיו הוּא (א, ד).


              שני יהודים רבו. אמר אחד לשני: איך את מעז להטריד אותי,

               

              אני בן למשפחה נכבדה דור אחר דור, ואילו אתה אין לך כל ייחוס!

              השיב השני: נכון, אבל אתה הוא הסוף לייחוס לאבותיך,

              ואילו אני - ראש אני לייחוס משפחתי לעתיד, שמתחיל ממני.

               

              דברים אלה נרמזים בפסוק: "איש ראש לבית אבותיו הוא" -

              שממנו מתחילה מעתה הראשות לבית.

               

              ''

              כלי המשכן במדבר סיני

               

              ***

              בפסוק הידוע מתהילים (קכו, ו), "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע", 

              יש רמז לייחוס אבות לעומת ייחוס עצמי:

               

              בוכה מי שאין בו אלא המשך לשושלת  אבותיו ואימהותיו, ובו עצמו אין ייחוס עצמי.

               

              לעומתו, "בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו":

               

              זה הנושא את אלומותיו שלו, את יבולו העצמי שלו - הוא ישמח ויצהל, שכן צפוי לו ולזרעו אחריו עתיד גדול.

               

              ''

               

               דוד המלך מחבר תהילים מנגן בנבל

               

              ***

              וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ

              וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאוֹתָם (א, נב).

               

               

              היפוכו של "איש", כותב הרהמצ"ז, הוא "שיא":

              כאשר כל אדם נושא בגאון את דגלו,

              דגל הערכים שהוא מאמין בהם וחי לפיהם - אזי נמצא הוא בשיאו.

               

              ''

              מתחם המשכן במדבר סיני

               

              ***

              וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה', בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה' בְּמִדְבַּר סִינַי,

              וּבָנִים לא הָיוּ לָהֶם (ג, ד).


              הפסוק כותב בלשון יחיד, "וימת", למרות שהוא מדבר על שני האחים.

              מדוע? משום ששניהם לא נשאו נשים.

               

              התורה רוצה להדגיש כי מי שחי ללא בן זוג הוא חצי אדם,

              ולכן שני חצאים אלה - נדב ואביהוא - נמנים בפסוק כאדם אחד.

               


               

               

               

               

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום רביעי, 21/5/14, 15:23

                ''

                דרג את התוכן:
                  1 תגובות   יום שני, 19/5/14, 14:55

                  ''

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום ראשון, 18/5/14, 13:03

                    פורסם באתר iwomen.

                    http://iwomen.co.il/item.asp?aid=95559

                    ''

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שישי , 16/5/14, 14:08

                      יש הרבה דברים חשובים יותר מכסף בחיים.
                      אבל צריך הרבה כסף כדי להשיג אותם.

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום חמישי, 15/5/14, 13:54

                        להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

                         

                         

                        אִם בְּחוּקוֹתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְו‍וֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם  -

                         וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ (כו ג-ד).


                        מדוע נאמר "אם בחוקותי תלכו" ולא אם בחוקותי תעסקו או תלמדו?

                        משום שיש לעמול בלימוד התורה עד שהיא תיעשה מעין טבע שני לאדם.

                        "תלכו" - הולכים באמצעות הרגלים. המילה "רגל" קרובה למילה "הֶרגל":

                        עשו את ההשקעה בחוקי התורה להרגל של קבע מידי יום

                        כפי שכל אדם רגיל ללכת מדי יום.

                        (הרהמצ"ז)

                         

                        ***

                        ''

                         בציר ענבים


                        וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע

                        וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹוֹבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם (כו, ה).


                        רש"י כותב על פסוק זה: "אוכל קמעא - והוא מתברך במעיו".

                        מזון, פירש רב אחד, למרות שענין גשמי הוא,

                        ניתן לראות אותו גם במימד רוחני,

                        כי אותיות המילה "מאכל" הן גם אותיות המילה "מלאך".

                         

                        את הברכה שמברכים בפתח הארוחה, "המוציא לחם מן הארץ",

                        יש איפוא לפרש: המוציא את הלחם מהארציות,

                        לכן יש לאכול "לשובע" - ולא מעבר לצורך של הרגעת הרעב.

                         

                        ''

                        תנור הלחם

                         

                        ***

                        וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד

                        וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבוֹר בְּאַרְצְכֶם (כו, ו).


                        בשעה ששוררת שנאה וקנאה בין אנשים, שנתם נטרדת,

                        כדברי הפסוק בקהלת (ה, יא):

                        "מתוקה שנת העובד, אם מעט ואם הרבה יאכל -

                        והשובע לעשיר אינו מניח לו לישון".

                        אבל כששורר שלום בין הבריות, אזי "ושכבתם ואין מחריד" -

                        שנתכם תהיה עריבה לכם.

                         

                        ***

                        "והשובע לעשיר אינו מניח לו לישון" -

                        אינו מניח לישון לא לעשיר, אלא לעני: 

                        עושרו של העשיר טורד את שנתו של העני מתוך קנאה, ולכן אינו נרדם...

                         

                        ***

                        ''

                        אור חדש על ציון תאיר.

                        ציורו של אפרים משה ליליאן, תחילת המאה ה-20.

                         

                        ***

                        וְנָתַתִּי  שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד.

                        וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבוֹר בְּאַרְצְכֶם (כו, ו).

                         

                        הפסוק הקודם מסתיים במילים "וישבתם לבטח בארצכם" -

                        מדוע אם כן צריך היה לחזור ולכתוב "ונתתי שלום בארץ"?

                        משום שהישיבה לבטח היא כלפי האויבים שמעבר לגבול,

                        ואילו בפסוק זה מאחלת התורה כי יהיה גם "שלום בארץ" -

                        בין אדם לחברו, בין הורים לילדיהם, בין אישה לבעלה, בין מפלגה למפלגה.

                         


                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שלישי, 13/5/14, 10:26

                          ''

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            בני דון-יחייא
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS