כותרות TheMarker >
    ';

    "טובים השניים" - מופע הומוריסטי מאת עו"ד בני דון יחייא

    מופע הומוריסטי של עו"ד בני דון-יחייא (מומחה לדיני משפחה). סיפורים, חיוכים, בדיחות ואמרות על נשים וגברים וצרות אחרות. המופע סוקר את התחנות העיקריות בחיי בני-הזוג: חיזור, נישואין, ילדים, כסף, נאמנות ועוד.
    פסנתר, שירה וניהול מוסיקלי: חן גוסלר

    ארכיון : 6/2014

    0 תגובות   יום שני, 30/6/14, 09:51

    ''

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שישי , 27/6/14, 14:08

      נחמד להיות חשוב, אבל חשוב יותר להיות נחמד.

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום חמישי, 26/6/14, 12:30

        להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

         

         

        ''

        משה מקבל את לוחות הברית. מתוך האוהל צופים בו  בני ישראל

         

        זֹאת הַתּוֹרָה: אָדָם כִּי יָמוּת בְּאוֹהֶל (יט, יד).

         

        לכל אדם יש רמ"ח איברים ושס"ה גידים, וביחד: תרי"ג - 613.

        תרי"ג זה הוא כנגד תרי"ג מצוות התורה (המחולקות לרמ"ח מצוות עשה ולשס"ה מצוות לא תעשה).

         

        מכך יש ללמוד, שהאדם שקול כמו תורה ולכן יש לנהוג בו בקדושה, 

        ובשינוי קל של תחילת הפסוק: "זאת התורה - אדם".

         

        ***

        ''

        מרים רוקדת עם בנות ישראל

         

        וַיָּבוֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, כָּל הָעֵדָה, מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן.

        וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ. וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם.

        וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה (כ, א-ב).

         

        בני ישראל נענשו בחוסר מים משום שלא הספידו את מרים, אחותו של משה, כראוי לה.

         

        כשמת משה נאמר: "ויבכו בני ישראל את משה... שלושים יום" (דברים לד, ח).

        כשמת אהרון נאמר: "ויבכו את אהרון שלושים יום" ( ויקרא כ, כט).

        אבל במות מרים הצדקת לא הוזכר כלל שבני ישראל בכו עליה.

        כל שנאמר הוא: "וישב העם בקדש. ותמת שם מרים ותיקבר שם".

         

        בכך נהגו בני ישראל בכפיות טובה, שכן הם נהנו מבארה של מרים

        שסיפק להם מים בארבעים שנות נדודיהם במדבר סיני.

        לכן הסתלקה הבאר עם פטירתה של מרים - "ולא היה מים לעדה" -

        כדי שהעם יראה שמתנה זו של המים ניתנה לו בזכותה של מרים,

        והיה נכון לבכות לה ולהתאבל עליה.

         

        ''

        מרים והתוף. 

        פסיפס בכנסיית דורמיציון בירושלים.

         

        *** 

        וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמוֹר:  

        קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה, אַתָּה וְאַהֲרוֹן אָחִיךָ.

        וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם - וְנָתַן מֵימָיו.

        וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם (כ, ז-ח).

         

        מדוע חטא משה בהכותו את הסלע, הרי ה' ציווה עליו במפורש:

        "קח את המטה"?

         

        התורה מלמדת כאן מהי התנהגות נאותה בין אדם לחברו:

        אין להוכיח את השני מיד בתקיפות כוחנית, אלא יש לפתוח תחילה תמיד בדברי נועם. 

        רק אם הדיבורים הרכים לא יעזרו - אז ניתנת הרשות לנקוט דרכים קשות יותר.

         

        לכן אמר ה' למשה: "ודיברתם על הסלע". קודם כל - לדבר.

        עם זאת, משה הצטווה להחזיק מטה בידו כדי שאם הסלע לא יפיק מים אחרי הדיבור -  

        אזי יורם המטה ויכה. אך משה לא עשה כן, ומיד היכה בסלע. לכן נענש.

        (רבי יהונתן אייבשיץ)

         

        ''

        משה מכה במטה ומוציא מים מן הסלע.

        אנדרה לוקטלי, המאה ה-18.

         

        ***

        וַיַּקְהִילוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרוֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם:

        שִׁמְעוּ נָא, הַמוֹרִים! הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם? (כ, י).

         

        משה ואהרון טעו משום שהוציאו את עצמם מכלל הציבור:

        הם שאלו "המן הסלע הזה נוציא לכם מים?"

        ולא אמרו "נוציא לנו מים". זה היה חטאם.

        (רבי שלום מבלז)

         

        ***

        ''
        .

        בני ישראל החולים מתפללים לנחש הנחושת.

        ציור מתוך תנ"ך מהמאה ה-18.

         

         וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלוֹהִים וּבְמֹשֶׁה:

        לָמָה הֶעֱלִיתוּנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר? כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם - 

        וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלוֹקֵל.  

        וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים,

        וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל (כא, ה-ו).

        ככל שהתקרבו בני ישראל אל ארץ ישראל, אחרי שנים רבות של נדודים במדבר,  

        התעוררו בהם געגועים לחיי מעשה. אבל כשראו כי עוד ארוכה הדרך,

        הם פנו אל הקב"ה ומשה בתלונות, ובמצוקת לבם קבלו:

        "נפשנו קצה בלחם הקלוקל" - זה המן שירד אליהם מהשמיים

        ללא טרחה ובו מצאו את כל טעמים שבעולם.

        אבל מזון זה היה "קלוקל" - לחם שהיה קל להשיגו, ללא עמל והשקעה,

        ובאותה שעה של כיסופים לחיי יצירה הדבר הפריע להם.

         

        ''

        משה רבנו ונחש הנחושת

        בתחריטו של גוסטב דורה, המאה ה-19.

         


        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שני, 23/6/14, 13:56

          ''

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום ראשון, 22/6/14, 12:30

            ''

            דרג את התוכן:
              1 תגובות   יום שישי , 20/6/14, 14:07

              בזוגיות טובה, בן הזוג מקשיב למה שבן זוגו אומר.
              בזוגיות יותר טובה, בן הזוג שומע גם מה שבן זוגו לא אומר.

              דרג את התוכן:
                1 תגובות   יום חמישי, 19/6/14, 13:11

                 

                 

                 

                 

                 

                להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

                 

                 

                וַיִּקַּח קרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי,

                וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן,

                וַיָּקוּמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִישִּׁים וּמָאתָיִם,

                נְשִׂיאֵי עֵדָה, קְרִיאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי שֵׁם.

                וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרוֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם: רַב לָכֶם!

                כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה',

                וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'? (טז, א-ג).

                 

                רש"י מסביר: "ויקח קורח - לקח את עצמו".

                 

                קורח התברך במעלות רבות: הוא היה תלמיד חכם, פיקח, בעל יחוס משפחתי, עשיר.

                הוא היה ראוי להיות מנהיג ציבור וסביר שהיה מגיע למנהיגות.

                 

                מדוע בכל זאת לא ניתנה לו השררה?

                משום שהוא "לקח את עצמו": הוא לא המתין עד שהציבור יבחר בו וימנה אותו לראש,

                אלא ביקש בחוסר סבלנות, בריב, במחלוקת ובחוזק יד,

                לקחת בעצמו את הגדולה  - ולכן לא זכה.

                 

                ''

                "ותפתח הארץ את פיה"

                וקורח ותומכיו ורכושם נופלים לתוכה.
                תחריט מאת גוסטב דורה, המאה ה-19.

                ***
                 

                וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרוֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם: רַב לָכֶם!

                כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה',

                וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'? (טז, ג).


                 רבי מאיר מפרמישלן, שסלד כל חייו ממחלוקות, אמר:

                במחלוקת - שני הצדדים אשמים.

                האם ראיתם פעם אדם שמתקוטט עם עצמו בלא שמולו צד שני?

                על כך אמר שלמה המלך (משלי כו, כ): "באפס עצים תכבה אש ובאין נרגן ישתוק מדון".

                 

                עוד היה רבי מאיר אומר: למה דומים שני אנשים הרבים זה עם זה?

                 

                לשניים האוחזים בחבל וכל אחד מהם מותח את החבל בכל כוחו לכיוונו.

                 

                אם אחד יעזוב את החבל – השני יפול מיד.

                לכן יש להניח את המחלוקת בצד כדי שלא יפול מי מהחולקים.

                 

                ''

                קורח, דתן ואבירם נבלעים באדמה. 

                משה רבנו משקיף עליהם. תחריט מהמאה ה-18.

                 

                ***

                וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרוֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וַיֹּאמְרוּ:

                 

                לֹא נַעֲלֶה. הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר - 

                 

                כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר? (טז, יב-יג).


                רש"י כותב: "מכאן שאין מחזיקים במחלוקת,

                שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום".

                 

                מדוע, למרות נסיונותיו, לא הצליח משה להשכין שלום בינו לבין קורח ואנשיו?

                 

                משום שבמקום למחול על כבודו וללכת אל ראשי המורדים ולדבר אליהם בביתם -

                שלח משה לקרוא להם שיבואו הם אליו.

                 

                הרוצה בשלום, טוב יעשה אם יקיים את המלצתו של דוד המלך (תהילים לד, טו):

                 

                "בקש שלום - ורודפהו".

                 

                ''

                רש"י, פרשן התורה הגדול,

                בן המאה ה-11.

                 

                ****

                וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קוֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אוֹהֶל מוֹעֵד - 

                וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעֵדָה (טז, יט).

                 

                 לצורך קיום מצווות לא קל לאסוף את כל הציבור,

                 

                אבל לדבר מחלוקת - "כל העדה" מיהרה להתקהל.

                 

                ***

                ''

                קורח ואנשיו נענשים.  

                סנדרו בוטיצ'לי, המאה ה-17.

                 

                ***

                הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אוֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם

                 

                וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקוֹרַח וְאֵת כָּל הָרכוּשׁ (טז, לב).

                 

                קורח ועדתו חטאו בפיהם - בלשון הרע - בכך שהוציאו דיבה,

                ולכן נענשו במידה כנגד מידה: הארץ פתחה מולם את פיה.

                 

                ''

                טקס פדיון הבן.

                האב פודה את בנו בכורו מהכהן תמורת כסף.

                ציור מהמאה ה-19.

                 

                ***

                כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר, אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה', בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה - יִהְיֶה לָּךְ.

                אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה (יח, טו).


                זו מצוות פדיון הבן הבכור מהכהן.

                מקיימים מצווה זו בהגיע התינוק ליום השלושים ללידתו

                שכן אז הוא נחשב כמי שיצא מכלל סכנת חיים.

                 

                הגאון מווילנה גרס כי כל תרי"ג המצוות

                 

                מרומזות כבר בפרשת הראשונה שבתורה.

                 

                שאלו אותו היכן טמון בפרשת בראשית רמז למצוות פדיון הבן,

                והוא השיב: במילה הראשונה, כי ראשי תיבות "בראשית" הם

                בן ראשון אחר שלושים יום תפדה.

                 

                ''

                מטבע לכבוד מצוות פדיון הבן


                 

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שני, 16/6/14, 14:45

                  ''

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום ראשון, 15/6/14, 11:16

                    ''

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שישי , 13/6/14, 14:07

                      עצה יעילה לבן זוג המחפש שקט בבית:
                      כשאתה צודק – תתנצל.

                      דרג את התוכן:
                        1 תגובות   יום חמישי, 12/6/14, 13:52

                         

                        להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

                         

                         

                        וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמוֹר:

                        שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתוּרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן

                        אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (יג, א-ב).

                         

                        שליחים היוצאים לרחבי המדינה או לחו"ל

                        כדי לאסוף כספים לצורכי הציבור, עולים בכסף רב למימון נסיעתם ושהותם,

                        ולאחר מכן הם מגישים לעתים חשבון הוצאות מנופח.

                        בסופו של דבר יש ולא נותר הרבה מהתרומות שהם מביאים.

                         

                        לכן מורה הקב"ה למשה: "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" -

                        תמצא אנשים ישרים שבתום שליחותם יותירו משהו

                        מהכספים שהצליחו לקבל מנדבנים, כדי שהשליחות שלהם תהיה כדאית...

                         

                        ''

                        המרגלים ואשכול הענבים בבול משנת 1954

                         

                        ***

                        אִישׁ אֶחָד, אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבוֹתָיו

                        תִּשְׁלָחוּ - כֹּל נָשִׂיא בָהֶם (יג, ב).


                        במילה "נשיא" טמונות שתי מילים: "אין" ו"יש".

                        רמז לכך, שהנשיא, מנהיג הציבור, הרואה את עצמו "אין" -

                        עניו וצנוע בחייו למרות רום תפקידו - הוא למעשה "יש":

                        הוא ישנו, הוא בעל נוכחות מוערכת.

                         

                        כך היה משה רבנו, שעליו מעידה הפרשה הקודמת, "בהעלותך":

                        "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה".

                         

                        אבל מנהיג המחזיק מעצמו, החושב שהוא "יש" -

                        מנהיג כזה אינו אלא "אין", כי משהו בו ריק.

                         

                        ''

                        אחדים מ-12 המרגלים בודקים את הארץ

                         

                        ***

                        ויִּשְׁלַח אוֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב.

                        וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ - מַה הִיא?

                        וְאֶת הָעָם הַיוֹשֵׁב עָלֶיהָ - הֶחָזָק הוּא, הֲרָפֶה?

                        הַמְעַט הוּא אִם רָב? 

                        וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהּ - הֲטוֹבָה הִיא, אִם רָעָה?

                        וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה – הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים?

                        וּמָה הָאָרֶץ  - הַשְּׁמֵנָה הִיא, אִם רָזָה?

                        הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ, אִם אַיִן?

                        וְהִתְחַזַּקְתֶּם - וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ (יג, יז-כ).


                        בברכת המזון אומרים: "על ארץ חמדה, טובה ורחבה".

                        מדוע קשורה התכונה "רחבה" להגדרת הארץ כ"חמדה" ו"טובה"?

                        ניתן ללמוד מכך שיש לבחון כל דבר בעין יפה, הבאה מרוחב נפשו של האדם -

                        ואזי ראייה כזאת של הארץ מרחיבה את דעתו.

                         

                        לכך אולי כיוון דוד המלך בתהילים (קכח, ו):

                        "וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך" -

                        תמיד תראה במבט טוב ולא ביקורתי את ירושלים,

                        ומירושלים תקבל השראה לראות חיובית את האדם ואת העולם כולו.

                         

                        ''

                        דוד המלך. חלק מפסלו של מיכלאנג'לו

                        המוצב בפירנצה, איטליה. המאה ה-16

                         

                        ***

                        וַיּוֹצִיאוּ דִּיבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אוֹתָה, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמוֹר:

                        הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אוֹתָהּ -

                        אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא... (יג, לב).


                        לארץ ישראל יש סגולה שהיא "ארץ אוכלת" את "יושביה":

                        מי ש"יושב" בה באפס מעשה, נהנה ממעלותיה אך אינו תורם לה,

                        אינו קם ממושבו ופועל לשגשוגה -

                        לגביו הארץ תהיה בבחינת ארץ אוכלת.

                         

                        ''

                        שני מרגלים נושאים אשכול ענבים. המאה ה 17

                         

                        ***

                        שָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים, בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִילִים -

                        וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם (יג, לג).


                        המרגלים לא חטאו בכך שחשבו "ונהי בעינינו כחגבים"

                        אלא משום שאמרו "וכן היינו בעיניהם" -

                        כי מה איכפת היה להם איך הם נראים בעיני אחרים?!

                         

                        ''

                        שני צידי מטבע לכבוד אגף המודיעין בצה"ל.

                         

                        על צד אחד - שני המרגלים יהושע בן נון וכלב בן יפונה

                         

                        נושאים את אשכול הענבים. שניהם האמינו כי בני ישראל 

                        יגברו על תושבי כנען ואמרו (פרק יג):

                        "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה".

                         

                        ***

                        מֵרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה לְדוֹרוֹתֵיכֶם (טו, כא).

                         

                        מי שרואה קדימה, לדורות הבאים, צריך לחנך את הילדים

                        כבר בקטנותם לתרום בבגרותם לעמם.

                        לכן נאמר "מראשית עריסותיכם" - מעת שהילד נמצא בעריסה, 

                        כבר אז יש לנטוע בו ערכים של נתינה ואהבה כדי שאלה ייעשו בו לטבע שני.

                         

                         

                         

                         

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום רביעי, 11/6/14, 12:29

                          ''

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            בני דון-יחייא
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS