כותרות TheMarker >
    ';

    "טובים השניים" - מופע הומוריסטי מאת עו"ד בני דון יחייא

    מופע הומוריסטי של עו"ד בני דון-יחייא (מומחה לדיני משפחה). סיפורים, חיוכים, בדיחות ואמרות על נשים וגברים וצרות אחרות. המופע סוקר את התחנות העיקריות בחיי בני-הזוג: חיזור, נישואין, ילדים, כסף, נאמנות ועוד.
    פסנתר, שירה וניהול מוסיקלי: חן גוסלר

    ארכיון : 7/2014

    0 תגובות   יום חמישי, 31/7/14, 12:23

    להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

     

     

    אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּיבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן,

    בַּמִּדְבָּר, בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תוֹפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרוֹת וְדִי זָהָב (א, א).


    בפסוק הראשון בחומש האחרון בתורה, דברים, נאמרו המילים:

    "אל כל ישראל".

    כי זאת דרש משה רבנו דבר ראשון מבני עמו:

    תהיו מאוחדים, תראו את "כל ישראל", את המכלול -

    ובכך תשמרו על אחדות העם.

     

    ''

    משה רבנו. ציורו של אבל פן, המאה ה-20

     

    *** 

    וָאֲצַוֶּה אֶת שוֹפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִיא לֵאמוֹר:

    שָׁמוֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם - וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק

    בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ (א, טז).


    "ושפטתם צדק" - גם את הצדק יש לשפוט,

    לשקול היטב, כמו על כף המאזניים.

    וזה גם פירוש הפסוק (זכריה ח, טז) "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם":

    אף את האמת, המשפט והשלום צריכים לשפוט,

    משום שלעתים יש לבחור ביניהם –

    לוותר על ערך אחד מהם לטובת הערך השני.

     

    ''

    רבנים מתלבטים לפני פסיקת הדין. ציור מהמאה ה-15

     

    ***

    לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט - כַּקָּטוֹן כַּגָּדוֹל תִּשְׁמָעוּן.

    לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִיש - כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלוֹהִים הוּא (א, יז).

     

     אסור לשופט לפסוק לפי מראה הפנים של מי שבא לפיו לדין.

    אם אחד מבעלי הדין מסמיק בשעת טיעונו, לדוגמה, ייזהר השופט לא להסיק מכך שהאיש אינו דובר אמת

    או רואה את עצמו אשם.

     

    לכן נאמר בפסוק הקודם (טז) "שמוע בין אחיכם - ושפטתם צדק":

    אזהרה לדיינים שישמעו את בעלי הדין,

    ומדבריהם ולא ממראה פניהם יסיקו את המסקנה הנכונה.

     

    ''

    בול על שבט דן "ידין עמו"

     

    ***

    וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כוּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ:

    נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ

    וְיָשִׁיבוּ אוֹתָנוּ דָּבָר: אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ

    וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבוֹא אֲלֵיהֶן (א, כב).


    בני ישראל אמרו "ויחפרו" במובן של לחפש כדי לגלות, לרגל.

    אבל באמירת המילה הזאת הם ראו את העתיד, כי המרגלים

    שהוציאו את דיבת הארץ רעה חפרו להם ולדור המדבר את קבריהם.

     

    ''

    המרגלים נושאים את אשכול הענבים.

    ציור מהמאה ה-18.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום חמישי, 24/7/14, 12:49

      להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

       

       

      זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּיפוֹל לָכֶם בְּנַחֲלָה (לד, ב).


      "מהו 'לכם'? לכם היא ראויה... 

      יש אחד שהוא נאה ולבושו כעור, הוא כעור ולבושו נאה.

      אבל ישראל אינם כן, אלא הם נאים ולבושיהם נאים –

      הם נאים לארץ ישראל וארץ ישראל נאה להם".

      (מדרש תנחומא)

       

      ''

      מפת נחלות 12 שבטי ישראל בדרכם לארץ ישראל.

      צייר אברהם בן יעקב. מתוך הגדת אמסטרדם, המאה ה-17.

       

      ***

      לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים (לו, ו).


      חסיד אחד התלונן באוזני רבו, שבתו מסבה לו צער

      משום שהיא מתנגדת להשתדך לחתן שהוא מצא לה.

      השיב לו הרב שהוא אינו צריך להתרעם על הבת,

      שהרי בתורה נאמר מפורשות:

      "לטוב בעיניהם תהיינה לנשים" – החתן או הכלה הם שצריכים לבחור את בן זוגם,

      שיהיה טוב בעיניהם, ולא בעיני הוריהם.

       

      ''

      אב ובתו. ציורו של מוריץ גוטליב, המאה ה-19

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום חמישי, 17/7/14, 13:25

        להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

         

         

        וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמוֹר: ...

        אִישׁ כִּי יִדֹוֹר נֶדֶר לַה' אוֹ הִישָּׁבַע שְׁבוּעָה לֶאְסוֹר אִיסָּר עַל נַפְשׁוֹ –

        לֹא יַחֵל דְּבָרו. כְּכָל הַיוֹצֵא מִפִּיו –  יַעֲשֶׂה (ל, ב-ג).

         

        ראשי המטות, שאליהם פנה משה רבנו,

        מהם מצופה יותר מאנשים אחרים שיקיימו את דבריהם ואת הבטחותיהם

        ובדרך זו להיות דוגמה לעם.

        על כך אומר פסוק זה: "ככל היוצא מפיו – יעשה".

         

        ''

        מסעי בני ישראל במדבר. ציור מהמאה ה-19

         

        ***

        אֵלֶּה הַחוּקִּים אֲשֶׁר צִיוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:

        בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּו, בֵּין אָב לְבִתּוֹ, בִּנְעוּרֶיהָ, בֵּית אָבִיהָ (ל, יז).


        "אשר ציווה ה' " – ציווה מלשון צוותא.

        החוקים האלה מקרבים בין אישה לבעלה וביניהם לבין הקב"ה

        כדי שהשכינה תהיה שרויה בביתם.

        זאת יקרה אם החוקים נשמרו "בין אב לבתו, בנעוריה, בית אביה" –

        והיא קיבלה חינוך ראוי מהוריה שיסייע לה לבנות יחסים טובים עם בעלה.

         

        ''

        בני ישראל צועדים במדבר סיני.

        ציור מהמאה ה-19.

        ***

        וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמוֹר:

        הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא - 

        וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן (לא, ג).


        "החלצו מאתכם" – חלצו את עצמכם מעצמכם, מהאני שלכם, מהאנוכיות, 

        ואז תהיו "אנשים לצבא" - אנשים שניתן להילחם איתם ולנצח.

        (על פי רבי מנחם מנדל מקוצק)

         

        ''

        משה רבנו בערוב ימיו, ערב הכניסה לארץ ישראל,

        מביט מרחוק אל הארץ שאליה לא יבוא. ציור מהמאה ה-19.

         

        ***

        הקב"ה מצווה את משה: "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים",

        אבל משה מורה לעם: "החלצו מאתכם אנשים לצבא".

        מדוע שולח משה אחרים למשימה שאותה הטיל עליו ה'?

         

        במדרש רבה (כב) הסבירו:

        "משה משלח את האחרים? אלא מפני שנתגדל (גדל) בארץ מדין, אמר:

        אינו בדין שאני מצר למי שעשה בי טובה.

        המשל אומר: בור ששתית ממנו – אל תזרוק בו אבן".

         

        ''

        כיבוש העי. תחריט של גוסטב דורה, המאה ה-19

         

        ***

        וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמוֹר: 

        אֵת אֲשֶׁר דִּיבֶּר ה' אֶל עֲבָדֶיךָ - כֵּן נַעֲשֶׂה.      

        נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ה' אֶרֶץ כְּנָעַן

        וְאִתָּנוּ אֲחוּזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן (לב, לא-לב).


        למה נכתב "נחנו" ולא  "אנחנו" כפי שמופיע במקומות אחרים בתורה?

        משום שבני גד ובני ראובן, שהיו חלוצים,

        מתוך ענווה לא רצו להבליט את עצמם, את האני שלהם – 

        ולכן השמיטו את האות האלף במילה "אנחנו".

         

        לימדה כאן התורה דרך ארץ:

        מי שזוכה להיות חלוץ העובר לפני המחנה –

        שלא יתפתה להתפאר בכך ולהתנשא על אחרים.

         

        ''

        בני גד בוויכוח על מעמדם על רקע נהר הירדן.

        תחריט מהמאה ה-18.

         

        ****

        וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מה' וּמִיִּשְׂרָאֵל (לב, כב).

         

        במסכת שקלים (ג) נאמר:

        "אדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום,

        שנאמר: 'והייתם נקיים מה' ומישראל' ".

         

        מה משמעות המילה "כדרך"?

        לא פעם נוהגים אנשים לצאת ידי חובת הזולת בדרך של כזב וחנופה.

        לכן הזהירו חכמים שכל אדם ישתדל לצאת חובת האחר כדרך שבה עליו

        לצאת חובת הקב"ה, שאותו אי אפשר להונות בהעמדת פנים מתחסדת.

         

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום ראשון, 13/7/14, 11:07

          ''

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום חמישי, 10/7/14, 12:23

            להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

             

             

            וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרוֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רוֹמַח בְּיָדוֹ

            וַיָּבוֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקוּבָּה וַיִּדְקוֹר אֶת שְׁנֵיהֶם: 

            אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קוּבָתָהּ ...

            וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמוֹר: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרוֹן הַכֹּהֵן

            הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם (כה, ז-יא).

             

            השבח הראשון שמציין הפסוק על פנחס הוא, שלמרות היותו קנאי קיצוני

            הוא היה "בתוכם" - הוא נשאר בתוך הציבור ולא פרש מחוץ למחנה.

            וזהו לקח לכל מנהיג קנאי: לא לשבור את הכלים ואת המסגרת.

             

            ''

            פנחס דוקר את האישה המדינית. ציור מהמאה ה-15

             

            ***

            וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלוֹפְחָד... וַתַּעֲמוֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן... לֵאמוֹר:

            אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר. וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה, הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קוֹרַח –

            כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת. וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ.

            לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן?

            תְּנָה לָּנוּ אֲחוּזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ!

            וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה' (כז, א-ה).

             

            "כיוון ששמעו בנות צלופחד שהארץ מחולקת לשבטים זכרים, אבל לא לנקבות,

            נתקבצו ובאו כולן זו על זו ליטול עצה.

            אמרו: לא כרחמי בשר ודם רחמיו של הקב"ה.

            בשר ודם, רחמיו על הזכרים יותר מן הנקבות, אבל הקב"ה אינו כן –

            אלא שמרחם על הזכרים ועל הנקבות".

            (מדרש שמעוני)

             

            ''

            בנות צלופחד שוטחות את בקשתן בפני משה רבנו

             

            ***

            וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמוֹר:

            יִפְקוֹד ה', אֱלוֹהֵי הָרוּחוֹת, לְכָל בָּשָׂר –  אִישׁ עַל הָעֵדָה

            אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבוֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם.

            וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רוֹעֶה (כז, טו-יז).


            רבי מנדלי מוויטבסק תמה: מה ראה משה לבקש למנות מנהיג דווקא עכשיו, 

            לאחר מעשה זמרי וקנאותו של פנחס, ולא לפני כן?

             

            ההסבר הוא שמשה חשב כי פנחס, שנחשב לצדיק,

            הוא המועמד המתאים ביותר להיות מנהיג.

            אבל כיוון שראה כי בלבו בוערת אש דת השורפת ומכלה,

            שקל שוב בדעתו ואמר: אין קנאי כפנחס ראוי להיות מנהיגם של ישראל,

            אלא "מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו".

             

            ''

            פנחס וחסידיו

             

            ***

            וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמוֹר:

            יִפְקוֹד ה', אֱלוֹהֵי הָרוּחוֹת, לְכָל בָּשָׂר –  אִישׁ עַל הָעֵדָה (כז, טו).


            "איש על העדה" - איש מתוך הציבור.

            איש, ולא מלאך. איש, ולא שרף. איש, ולא קנאי כפנחס.

            (רבי מנחם מנדל מקוצק)

             

            ''

            משה רבנו ולוחות הבית.

            ציורו של ג'וספי דה ריברה, המאה ה-17.

             

            ****

            וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמוֹר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: ...

             זֶה הָאִישֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' -

             כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה, תְמִימִים, שְׁנַיִם לַיּוֹם - עוֹלָה תָמִיד (כח, א-ג).

             

            בימי נעוריו למד הרב אברהם יצחק קוק בישיבת וולוז'ין.

            הוא היה רגיל לשבת בבית המדרש עד שעת לילה מאוחרת

            מול מנורה מיוחדת וללמוד תורה. ביום היה מסיר את הזכוכית מהמנורה.

             

            פעם בדק מישהו את המנורה וראה שכתוב עליה:

            "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" (תהילים טז, ח) -

            פסוק זה הציב הרב קוק מול עיניו

            כדי שלא יסיח אף רגע את דעתו מבורא העולם.


            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום חמישי, 3/7/14, 13:37

              להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

               

               

              ויֹּאמֶר אֱלֹוֹהִים אֶל בִּלְעָם: לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם!

              לֹא תָאוֹר אֶת הָעָם - כִּי בָרוּךְ הוּא (כב, יב).

               

              רש"י כותב על פסוק זה: "משל אומרים לצרעה - לא מדובשך ולא מעוקצך".

               

              מקורו של הדבש - מצוף הפרחים ולא מגופה של הדבורה

              ולכן הוא מותר לאכילה כי דין הדבש אינו כדין מאכל טמא.

              בגמרא (מסכת בכורות ז, ב) אמרו על כך:

              "מפני מה אמרו דבש דבורים מותר (באכילה)?

              מפני שמכניסות אותו לגופן ואינן ממצות אותו מגופן".

              לעומת זאת, ארס עקיצתה של הדבורה נוצר בגופה.

               

              כך גם בלעם הרשע: הדבש שלו, ברכותיו ונבואותיו המתוקות -

              לא ממנו באו, אלא הקב"ה שם את הדברים בפיו.

              אבל עקיצותיו והקללות שלו  על עם ישראל -

              הן נבעו כולן מתוכו כי היו חלק  מאופיו.

              ''

              אתונו של בלעם מסרבת להמשיך בדרכה מול המלאך המאיים

               

              ***

              וַיָּבֹא אֱלֹוֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ:

              אִם לִקְרוֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים -  קוּם לֵךְ אִתָּם.

              וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ -  אוֹתוֹ תַעֲשֶׂה.

              וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבּוֹקֶר וַיַּחֲבוֹשׁ אֶת אֲתוֹנוֹ

              וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב (כב, כ-כא).


              רש"י כתב: "אמר הקב"ה: רשע! כבר קדמך אברהם אביהם (לעקידת יצחק

              בנו), שנאמר (בראשית כב, ג): 'וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו' ".

               

              מדוע בעצם אסור היה לבלעם ללמוד מאברהם את מידת הזריזות?

              משום שעל אברהם נאמר: "וישכם אברהם" - "וישכם" מלשון שכם,

              שהיטה את שכמו לרצון ה' ולעשות את אשר הצטווה.

               

              לעומתו, על בלעם נאמר: "ויקם בלעם" – "ויקם" מלשון התקוממות:

              הוא קם נגד רצון הבורא ובהתלהבות רבה יצא לבצע את זממו.

               

              ''

              אברהם אבינו והחמור 

              בעת עקידת יצחק.

               

              ***

              וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבּוֹקֶר וַיַּחֲבוֹשׁ אֶת אֲתוֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב (כב, כא).


              "וכי לא היה לו לא עבד ולא שפחה?

              אלא מרוב שנאה ששנא את ישראל, קדמתו ועמד בזריזות הוא בעצמו".

               (תנחומא, בלק ח)

               

              *** 

              וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' - וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם.

              וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. 

              וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם:

              מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים? (כב, כז-כח).


              הקב"ה הזהיר את בלעם, בדרכו אל ארמון בלק כדי לקלל את בני ישראל,

              כי יימנע מלקלל את העם: כשם שה' פותח את פיהם של חסרי כוח דיבור –

              כמו חיות - כך בכוחו גם לבלום את פיהם של בעלי כוח דיבור,

              או לשים בפיהם דברים שהם לא רוצים לומר.

               

              ''

              בלעם והאתון מול המלאך. ציור מהמאה ה-15

               

              ***

              וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן (כב, כח).


              כששמעו אומות העולם שכוחו של משה בפיו,

              לא ידעו כי הכוונה היא שכוחו בתפילה.

              הם חשבו שגדולתו של משה היא בנאומיו משום שיצא לו שם של נואם בחסד.

              לכן חיפשו נואם ידוע כנגדו וגייסו לצידם את בלעם שהיה מפורסם כנואם גדול,

              כדי שיכריע בכוח פיו את משה רבנו.

              אבל "ויפתח ה' את פי האתון" - הקב"ה הראה לאומות

              שגם אתון יכולה להיות דברנית גדולה, אלא שהעיקר הוא מי המדבר:

              הפה הקדוש של משה או הפה הטמא של בלעם.

               

              ''

              בלעם עומד להכות את האתון הסרבנית.

              תחריט עץ מהמאה ה-16

               

              ***

              וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: ... כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ.

              הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכוֹן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב (כג, ז-ט).


              כל עוד העם היהודי הוא "עם לבדד", שומר על זהותו ועל יחודו,

              אז "ישכון" - קיומו יובטח והוא יזכה להערכה ולכבוד מהאומות שבקרבן הוא חי

              משום שהן יכבדו אותו על דבקותו במורשתו.

              אבל "ובגויים", אם העם יתערב באומות העולם, יחקה את דרכיהן

              ויאמץ את תרבותן - אזי "לא יתחשב": לא תהיה לו בעיניהם כל חשיבות.

               

              ''

              בלעם מברך את ישראל. ציורו של ג'אן לויקן, המאה ה-17

               

              ***

              וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: ... לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל.

              ה' אֱלוֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ... הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא (כג, יח-כד).

               

              הלוואי ויכולתי לאהוב את הצדיקים שבעם ישראל

              כמו שהצדיק בכל דרכיו והחסיד בכל מעשיו אוהב את הרשעים שבישראל.

              (רבי אהרן מקארלין)


               

              דרג את התוכן:

                פרופיל

                בני דון-יחייא
                1. שלח הודעה
                2. אוף ליין
                3. אוף ליין

                ארכיון

                פיד RSS