כותרות TheMarker >
    ';

    "טובים השניים" - מופע הומוריסטי מאת עו"ד בני דון יחייא

    מופע הומוריסטי של עו"ד בני דון-יחייא (מומחה לדיני משפחה). סיפורים, חיוכים, בדיחות ואמרות על נשים וגברים וצרות אחרות. המופע סוקר את התחנות העיקריות בחיי בני-הזוג: חיזור, נישואין, ילדים, כסף, נאמנות ועוד.
    פסנתר, שירה וניהול מוסיקלי: חן גוסלר

    ארכיון : 3/2015

    0 תגובות   יום שלישי, 31/3/15, 14:01

    https://www.youtube.com/watch?v=AQHrDzLzgUA

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שני, 30/3/15, 13:16

      ''

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום שישי , 27/3/15, 14:14

        העיקרון החשוב לשימור הזוגיות:
        לא להתעקש על יותר מדי עקרונות.

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום חמישי, 26/3/15, 13:42

          להגדלת הטקסט -לחצו קונטרול וסימן +ביחד

           

          ''

          משה ואהרן במשכן במדבר

           

          ***

          וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמוֹר:
          צַו אֶת אַהֲרוֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמוֹר. (ו,א-ב)


          "צו" - ראשי תיבות: צא ולמד.

          כדי לדעת מה לעשות וממה להימנע, יש ללמוד מנסיונם של חכמינו הקדמונים 

          ולהעמיק במשנתם ובדבריהם לפני המעשה ולאחריו.

          (האידנ"א)

           

          ***

          וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמוֹר: 

          צַו אֶת אַהֲרוֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמוֹר. (ו,א-ב)


          רש"י כותב על פסוק זה:

          "אין צו אלא זירוז מיד ולדורות. 

          אמר רבי שמעון: ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס".

          בזמן שבית המקדש היה קיים, אמר רבי מנדלי מקוסוב, 

          אדם שנכשל בחטא הביא קורבן וזכה לכפרה. 

          בזמן הזה מה עושה החוטא? מרבה בצדקה ובכך פודה את עצמו מן החטא.

           

          אבל בשבת, כשהכיס ריק מכסף ואי אפשר לתת צדקה, מה יעשה אדם כדי לכפר על חטאיו? 

          יזדרז להזמין אורחים עניים לשולחן השבת, העניים יאכלו והמזמין יכופר. 

          לכך כיוון רבי שמעון בדבריו:

          "ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס" - כשכיס הצדקה חסר, כלומר בשבת.

           

          ***

          המהרש"א הצטיין בלב טוב וברוח נדיבה. 

          ביתו היה פתוח לרווחה והוא נתן לכל עני ודל לחם לאכול ומקום ללון.

          על משקוף ביתו היה חקוק באותיות בולטות:

          "בחוץ לא ילין גר, דלתי לאורח אפתח" (איוב לא, לב). 

           

          "בחוץ לא ילין גר, דלתי לאורח אפתח" (איוב לא, לב). 

          "דלתי לאורח" - ראשי תיבות  "דל".

          (הרהמצ"ז)

           

          ***

          וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ  

           

          וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ 

          אֶת הָעוֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. (ו, ג)


          שאלו את המגיד ממזריץ':

          איך אפשר למצוא התלהבות לעבודת הבורא?

          השיב המגיד: מי שצריך אש - מחפש אותה באפר.

          וזה פירוש המילים: "והרים את הדשן".

          כשמרימים ומחפשים, מוצאים את האפר שממנו בא האדם: 

          "ואנוכי עפר ואפר" - ואז מתמלאים בלהט.

           

          ***

          אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ - לא תִכְבֶה.  (ו, ו)


          שאלו פעם משורר אחד:

          אם ביתך יעלה באש - מהו הדבר החשוב ביותר שתוציא מהבית הבוער?

          השיב המשורר: את האש

           

          ''

          אהרן ובניו בטקס כהנים במשכן במדבר סיני

           

          ***

          וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם: קוֹדֶשׁ קוֹדָשִׁים הוּא. (ז, א)


          את הפסוק "אשר אין בה מום, אשר לא עלה עליה עול" (במדבר יט, ב) פירשו כך: 

          מי שמשלה את עצמו שאין בו כל מום וכל פגם -

          סימן שלא קיבל עליו עול מלכות שמיים.

          הדבר נרמז מהפסוק הזה: "וזאת תורת האשם: קודש קודשים הוא" -

          האשם הוא מחשבתו של האדם כאילו הוא קדוש וצדיק.

           

          ''

          העלאת קורבן במזבח עתיק

           

          ***

          וַיַּעַשׂ אַהֲרוֹן וּבָנָיו אֵת כָּל הַדְּבָרִים 

          אֲשֶׁר צִיוָּה ה' בְּיַד משֶׁה.    (ח, לו)


          מתפלל אחד היה נוהג גינוני ענווה מופגנים.

          בשבת אחת ביקש ממנו הרב לעבור לפני התיבה.

          האיש הגיב בתנועות סירוב כאומר: מי אני שאהיה שליח ציבור.

          אמר לו הרב את הפסוק הנ"ל,

          "ויעש אהרון ובניו את כל הדברים אשר ציווה ה' ביד משה"

          והוסיף כי רש"י כתב על כך:

          "להגיד שבחם (של אהרון ובניו) של היטו ימין ושמאל".

          כלומר, הם לא הזיזו את כתפיהם לימין ולשמאל

          והעמידו פנים שאין הם ראויים למה שהתבקשו לעשות -

          אלא עשו מיד מה שהצטוו.

          סיום הרב את דבריו לאותו אדם:

          לפעמים, ענווה יתירה יש בה משום גאווה.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום רביעי, 25/3/15, 15:14

            ''

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שני, 23/3/15, 11:42

              ''

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שישי , 20/3/15, 14:09

                הדרך הטובה ביותר לרפא לב שבור
                היא לשבור אותו מהר מאוד שוב.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום חמישי, 19/3/15, 12:34

                  להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

                   

                  ''

                  העלאת קורבן

                   

                  ***

                  אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם. (א,ב)


                  "אדם" בגימטריה שווה "מה"- 45.

                  ייחודו של האדם ביצר הסקרנות המפעם בו, המניעו להעמיק חקר 

                  ולא לקבל דברים כמובנים מאליהם 

                  והגורם לו לשאול ללא הרף, מגיל ינקות: מה?

                  בכך "מוֹתַר האדם מן הבהמה" (קוהלת יג, יט).

                  "מותר" בגימטריה: 646, כמו "ויוסיף דעת" (קוהלת א, יח) - 646.

                  (הרהמצ"ז)

                   

                  ***

                  אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קוֹרְבָּן לַה' -

                  מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן  

                  אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם. (א,ב)



                  אחד מגדולי ישראל היה עני מאוד וכל רכושו היתה פרה אחת.

                  אשתו היתה חולבת אותה ומוכרת את החלב לשכנים, וכך כילכלו את משפחתם.

                  ולמרות עניותו היה הרב חוסך פרוטה לפרוטה כל יום

                  כדי לתת צדקה לעניים ביום שישי לכבוד שבת.

                  פעם אחת לא הצליח הרב לחסוך. שחט את הפרה וחילק את בשרה לנצרכים.

                  למחרת חיפשה אשתו את הפרה, ומשלא מצאה אותה החלה לבכות ולצעוק שהפרה אבדה.

                  שמע אותה בעלה ואמר לה: הפרה לא אבדה - היא עלתה לשמיים,

                  ומיד פתח את פרשת ויקרא וקרא לה פסוק זה: "קורבן לה' מן הבהמה".

                   

                  ''

                  משה מקבל את לוחות הברית. ציור מהמאה ה-18

                   

                  ***

                  כִּי כָל שְׂאוֹר וְכָל דְּבַשׁ  

                  לא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה'. (ב, יא)


                  השאור והדבש מסמלים את הקיצוניות:

                  השאור בחמיצות והדבש במתיקות.

                  בא הדבר ללמד שתמיד ילך האדם בשביל הזהב - ולא ייטה לקצוות.

                   

                  ''

                  משה שובר את הלוחות. גוסטב דורה, המאה ה-19

                   

                  ***

                  אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא 

                  וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְווֹת ה' אֱלוֹהָיו,

                  אֲשֶׁר לא תֵעָשֶׂינָה, בִּשְׁגָגָה - וְאָשֵׁם. (ד, כב)


                  רש"י כתב:

                  "אשר נשיא יחטא - לשון  'אשרי'.

                  אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה של שגגתו,

                  קל וחומר שמתחרט על זדוניותיו".

                   

                  ''

                  הקורבן עולה על המזבח במדבר.

                  ציור  מהמאה ה-19.

                   

                  ***

                  אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא.  (ד, כב)


                  "אשר נשיא יחטא"- ראשי תיבות: "אני".

                  מנהיג העם חוטא ביהירות כאשר הוא רואה קודם כל את עצמו ומתגאה בלבו: 

                  "אני ואפסי עוד" (צפניה ב, טו).

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום שישי , 13/3/15, 14:20

                    אלוהים ברא כל כך הרבה עורכי דין,
                    כי אפילו הוא לא יכול לשנות את העבר.

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום חמישי, 12/3/15, 13:08

                      להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

                       

                      ''

                      הקמת המשכן במדבר סיני

                       

                      ***

                      וַיַּקְהֵל משֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם:

                      אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִיוָּה ה' לַעֲשוֹת אוֹתָם. (לה, א)


                      רש"י כותב כי הדבר אירע "למחרת יום הכיפורים".

                      מכאן לומדים, כי לא רק ביום כיפור עצמו חייב כל אדם

                      לפייס את חברו ולהרבות בתפילות סליחה כדי להתקרב איש אל אחיו -

                      אלא גם "למחרת יום הכיפורים" ובכל ימות השנה

                      צריכים להמשיך בכך.

                       

                      ***

                      שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה  

                      וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קוֹדֶשׁ -

                      שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'(לה, ב)


                      אחד מגדולי ישראל נהג לומר את הקידוש בליל שבת מתוך הסידור.

                      הוא עשה כן משום שאם יסב איתו לשולחן השבת אורח

                      שאינו יודע את הקידוש בעל פה -

                      לא יתבייש האורח לאומרו מתוך הסידור.

                       

                      ''

                      משה ואהרון בראש בני ישראל

                       

                      ***

                      לא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹּל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. (לה, ג)


                      מחלוקות רבות פורצות בין יהודים בשבתות

                      משום שאז הם נמצאים ביחד, פנויים מעבודה,

                      ולכן נוצרים ביניהם חיכוכים ומריבות.

                      לכן מזהירה התורה: "לא תבערו אש" - גם אש המחלוקת אסורה בשבת.

                       

                      מהטעם הזה תיקנו לומר בתפילות השבת פעמיים את המשפט:

                      "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם",

                      משפט שבימות החול אומרים אותו פעם אחת בלבד

                      (פעם בתפילת "במה מדליקים" בליל שבת

                      ופעם בתפילה "אין כאלוהינו" בתפילת מוסף בשבת)

                       

                      ''

                      משה ואהרון

                       

                      ***

                      וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמוֹר:

                      זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמוֹר: קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה',

                      כֹּל נְדִיב לִבּוֹ - יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה'. (לה, ד)


                      חכמים למדו מהמילים "קחו מאתכם" 

                      שהתרומה צריכה לבוא מכסף שהאדם צבר ביושר וכדין

                      ולא באמצעות מרמה ועושק.

                      "מאתכם" - מכסף שלכם.

                       

                      כך גם לומדים מפסוקו של ישעהיו הנביא (נח, ז):

                      "הלא פרוס לרעב לחמך" -

                      לא נאמר "פרוס לחם", אלא מהלחם שהשגת אותו בהגינות.

                       

                      ''

                      אהרון וחור אוחזים בידיו של משה במדבר סיני

                       

                      ***

                      אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת

                      אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי משֶׁה. (לח, כא)


                      למעשה, לא היה צריך לפקוד ולבדוק

                      אם מלאכת בניית המשכן נעשתה כדין וביושר.

                      אבל משה פקד בכל זאת לעשות זאת 

                      כדי לקיים את הציווי: "והייתם נקיים מה' ומאדם":

                      שלא יהיה מישהו שיחשוד כי מנהיגי הציבור

                      לקחו לעצמם מכספי התרומות.

                       

                      ''

                      בני ישראל מול הר סיני האפוף רוח ה'. איור מהמאה ה-19

                       

                      ***

                      וַיַּרְא משֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה -

                      וְהִנֵּה עָשׂוּ אוֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִיוָּה ה', כֵּן עָשׂוּ.

                      וַיְבָרֶךְ אוֹתָם משֶׁה. (לט, מג)


                      רש"י כותב כי משה אמר לבני ישראל:

                      "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם

                      ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו".

                      השכינה תשרה - בתנאי שאתם תשתתפו בכך "במעשה ידיכם"..

                       

                      ''

                      המנורה וארונות הקודש בפסיפס עתיק

                       

                      ***

                      הפרשה מדברת על כספים הניתנים לצדקה.

                      רב אחד היה מחלק לעניים תרומות ביד רחבה

                      ולא הקפיד לבדוק אם המקבל אכן זקוק לכסף,

                      ולפעמים עזר גם לגנבים שביקשו את עזרתו.

                      העשירים, שנתנו מכספם לרב כדי שיסייע לנזקקים,

                      לא היו מרוצים מכך שהוא תומך בגנבים.

                      השיב להם הרב: לפעמים ננעלים בשמיים "שערי הרחמים",

                      ואז אני שולח את הגנבים שלי כדי שיפרצו את המנעולים


                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שישי , 6/3/15, 14:09

                        בכל מחלוקת זוגית יש שני צדדים:
                        הצד שאינו צודק - והצד שלך.

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שישי , 6/3/15, 11:29

                          להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

                           

                           

                          ''

                          משה שובר את לוחות הברית. גוסטב דורה, המאה ה-19

                           

                          ***

                          כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם,

                          וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקוֹד אוֹתָם -

                          וְלא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקוֹד אוֹתָם. (ל, יב)


                          את המילה "ונתנו" קוראים אותו דבר גם משמאל לימין.

                          התורה אומרת בכך: מה שאדם נותן לצדקה - יחזור אליו

                          ולכן בסופו של דבר הוא לא יינזק כספית.

                          בגמרא נאמר (מסכת בבא בתרא):

                          "כל הנותן פרוטה לעני, מתברך בשש ברכות".

                          (רבנו יעקב בן אשר, "בעל הטורים")

                           

                          ***

                          זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעוֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים:

                          מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקוֹדֶשׁ. (ל, יג)


                          למה ציווה הקב"ה על משה לגבות מבני ישראל

                          מחצית שקל לצדקה ולא שקל שלם?

                          כדי ללמד את האדם שאינו יכול להגיע לשלמות לבדו,

                          אלא רק לאחר שהוא מצרף אליו אדם נוסף.

                           

                          ולא זו בלבד: אף אדם אינו יודע מי הוא המצטרף אליו

                          כדי להשלים את מחצית השקל שלו לשקל שלם.

                          מכאן לומדים, שהיהודי הפשוט ביותר

                          יכול להשלים בנתינתו את הנתינה של הגדול בעם

                           

                          ''

                          משה מקבל את לוחות הברית. ציור מהמאה ה-17

                           

                          ***

                          במרכז המילה "מחצית" - האות צ'.

                          שתי האותיות משני צדי הצ' הן המילה "חי".

                          שתי האותיות הרחוקות מהצ' הן המילה "מת".

                          מכאן רמז: מי שקרוב לצ' - צדקה -

                          יזכה לחיים, שנאמר "צדקה תציל ממוות".

                           

                          ***

                          סוציאליסטים באו אלהרב שלהם ואמרו לו:

                          הגיע הזמן להביא לעולםצדק חברתי ושוויון - עזור לנו!

                          אמר להם הרב:

                          אני מסכים, אבל הבהנתחלק בעבודה: 

                          אתם תשכנעו את העשירים לתת, ואני אנסה לשכנע את העניים לקבל...

                           

                          ''

                          הסגידה לעגל הזהב. ציור מהמאה ה-19

                           

                          ***

                          הֶעָשִׁיר לא יַרְבֶּה וְהַדַּל לא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל

                          לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה' - לְכַפֵּר עַל נַפְשוֹתֵיכֶם. (ל, טו)

                           

                          העשיר לא ירבה את עושרו אם יחסוך מחצית שקל

                          ואילו העני "לא ימעיט" -

                          הוא לא ייעשה עני יותר אם יתן מחצית שקל.

                           

                          ''

                          בני ישראל רוקדים סביב עגל הזהב. ציור מהמאה ה-18

                           

                          ***

                          וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת

                          לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדוֹרוֹתָם בְּרִית עוֹלָם.

                          בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעוֹלָם. (לא, טז)


                          את המילה "ושמרו" אפשר לפרש במובן של "יצפו".

                          כך נאמר על יעקב אבינו אחרי שיוסף בנו סיפר על חלומות הגדולה שלו:

                          "ויקנאו בו אחיו, ואביו שמר את הדבר" (בראשית לז, יא) -

                          יעקב ציפה והמתין לראות אם החלומות יתקיימו.

                           

                          גם בפסוק זה הכוונה במילה "ושמרו" היא,

                          שבני ישראל יצפו מתי כבר תגיע השבת כדי לשמוח בה.

                          (רבי חיים בן עטר, מחבר "אור החיים")

                           

                          ''

                          הדלקת נרות שבת

                           

                          ***

                          וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה: לֶךְ רֵד!

                          כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם -

                          סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם, עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל, מַסֵּכָה,

                          וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ:

                          אֵלֶּה אֱלוֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל

                          אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם . (לב, ז)


                          אם העם השחית את דרכו בעשיית עגל הזהב -

                          אז "לך רד":

                          אתה, משה, חייב לרדת על העם

                          הנמצא בירידה רוחנית, ולא להתרחק ממנו בגלל מעשיו.

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            בני דון-יחייא
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS