כותרות TheMarker >
    ';

    "טובים השניים" - מופע הומוריסטי מאת עו"ד בני דון יחייא

    מופע הומוריסטי של עו"ד בני דון-יחייא (מומחה לדיני משפחה). סיפורים, חיוכים, בדיחות ואמרות על נשים וגברים וצרות אחרות. המופע סוקר את התחנות העיקריות בחיי בני-הזוג: חיזור, נישואין, ילדים, כסף, נאמנות ועוד.
    פסנתר, שירה וניהול מוסיקלי: חן גוסלר

    ארכיון : 3/2016

    0 תגובות   יום חמישי, 31/3/16, 12:56

     

     

    להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

     

    ''

    נדב ואביהו ליד המזבח במשכן במדבר סיני

     

    ***

     וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרוֹן, נָדָב וַאֲבִיהוּא, אִישׁ מַחְתָּתוֹ

    וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטוֹרֶת -

    וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִיוָּה אוֹתָם. (י, א)

     

    אש זרה מסוכנת יותר כשהיא מבוססת על קנאות דתית והיא נעשית למען השמיים -

    "לפני ה' ".

     

    ***

    וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרוֹן: הוּא אֲשֶׁר דִּיבֶּר ה' לֵאמוֹר -

    בִּקְרוֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד. וַיִּדּוֹם אַהֲרוֹן. (י, ג)

     

    שאלו אחד מגדולי הרבנים שהיה ידוע כמי שלא הירבה לדבר

    מי לימד אותו את חוכמת השתיקה.

    עמד הרב להשיב לשאלה, ואז שקל בדעתו ונהג גם הפעם 

    בחוכמתו זו - ולא ענה.

     

    ''

    מותם של נדב ואביהו.

    משה ואהרון מתבוננים בהם. ציור מהמאה ה-17.

     

    ***

    וַיִּדּוֹם אַהֲרוֹן. (י, ג)

     

    רש"י כותב: "קיבל אהרון שכר על שתיקתו".

    רבים מאיבריו של האדם כפולים:

    שתי רגליים, שתי ידיים, שתי עיניים, שתי אוזניים 

    אבל פה יש אחד בלבד -

    כדי שהאדם ידבר רק מחצית ממה שהוא רואה ושומע.

     

    ''

    נדב ואביהו מדליקים את האש הזרה.

    מאחוריהם - משה ואהרון. ציור מתוך תנ"ך עתיק.

     

    ***

     וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרוֹן לֵאמוֹר:

    יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ, אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, בְּבוֹאֲכֶם אֶל אוֹהֶל מוֹעֵד, וְלֹא תָמֻתוּ. 

    חֻקַּת עוֹלָם לְדוֹרוֹתֵיכֶם. (י, ח-ט)

     

    בפסוק בתהילים "יין ישמח לבב אנוש" (קד, טו) נאמר "לבב" ולא "לב".

    מדוע הוספה הב' השנייה?

    משום שלשמחת היין יש שתי פנים כנגד שתי מידות:

    במידה קטנה הוא משמח את לב בן האנוש.

    במידה מופרזת - מצב הלב הופך להיות אנוּש.

    (הרשב"ד)

     

    יהודי, שהיה ידוע כחובב הטיפה המרה, אמר:

    יש שבעים טעמים להימנע משתיית יין, אבל הטעם של היין מכריע את כולם...

     

    ***

    וַיְדַבֵּר אַהֲרוֹן אֶל משֶׁה:

    הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עוֹלָתָם לִפְנֵי ה'...

    וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו. (י, יט-כ)

     

    רב אחד התארח בשבת אצל חברו, רב העיר.

    המארח ביקש מהאורח לומר דבר תורה בסעודה.

    נקלע האורח למבוכה: לסרב לרב העיר לא ראוי,

    אך גם לומר תורה בפני רב העיר היה קשה לו.

     

    אחרי התלבטות קצרה אמר האורח את הפסוק הנ"ל:

    "וישמע משה וייטב בעיניו", והסביר למארחו

    כי משה היה זה שתמיד אמר תמיד את דברי התורה, ואהרון אחיו שמע.

     

    בפסוק זה התהפך הסדר: "וידבר אהרון אל משה",

    שהקשיב לאחיו "וייטב בעיניו" - משום שמשה נכח כי טוב יותר

    לשמוע דברי טעם מאחרים מאשר לדבר ולשמוע רק את עצמך.

     

    ''

    אהרון בציור קיר מהמאה ה-18 בכנסיה רוסית

     

    ***

    וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם...

    וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף. (יא, יג, יט)

     

    הפסוק מדבר על עופות טמאים האסורים לאכילה.

    בגמרא (מסכת חולין סג) נאמר:

    "למה נקרא שמה חסידה? 

    שעושה חסידות (מעשי חסד) עם חברותיה".

    אם כן, החסידה צריכה היתה להימנות בין העופות הכשרים?

     

    התשובה לתמיהה הזאת היא,

    שהחסד שעושה החסידה הוא עם חברותיה בלבד,

    בעוד שבעלי מידת החסד נוהגים במעשי הצדקה כלפי כולם

    בלי להפלות בין אדם לאדם, בין חברים לשאינם חברים.

     

    והיה מי שאמר כי החסידה היא עוף טמא

    משום שהיא נוהגת כמנהג חסידים מסוימים,

    שבמקום לעזור לחבריהם במזונות - הם מפטמים אותם בחסידות.

     

     

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום רביעי, 30/3/16, 17:28

      https://soundcloud.com/bennydonyechiya/2-103a/s-o8Xjz

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום ראשון, 27/3/16, 17:39

        https://soundcloud.com/bennydonyechiya/2-103a-1/s-uUFwg


        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שישי , 25/3/16, 14:14

          יש הרבה דברים חשובים יותר מכסף בחיים,
          אבל צריך הרבה כסף כדי להשיג אותם.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום חמישי, 24/3/16, 20:07

             

             

            להגדלת הטקסט -לחצו קונטרול וסימן +ביחד

             

            ''

            משה ואהרן במשכן במדבר

             

            ***

             וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמוֹר: צַו אֶת אַהֲרוֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמוֹר. (ו, א-ב)

             

            "צו" - ראשי תיבות: צא ולמד.

            כדי לדעת מה לעשות וממה להימנע, יש ללמוד מנסיונם של חכמינו הקדמונים 

            ולהעמיק במשנתם ובדבריהם לפני המעשה ולאחריו.

            (האידנ"א)

             

            ***.

            וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמוֹר: 

            צַו אֶת אַהֲרוֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמוֹר. (ו, א-ב)

             

             

            רש"י כותב על פסוק זה:

            "אין צו אלא זירוז מיד ולדורות. 

            אמר רבי שמעון: ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס".

            בזמן שבית המקדש היה קיים, אמר רבי מנדלי מקוסוב, 

            אדם שנכשל בחטא הביא קורבן וזכה לכפרה. 

            בזמן הזה מה עושה החוטא? מרבה בצדקה ובכך פודה את עצמו מן החטא.אבל בשבת, כשהכיס ריק מכסף ואי אפשר לתת צדקה,

            מה יעשה אדם כדי לכפר על חטאיו? 

            יזדרז להזמין אורחים עניים לשולחן השבת, העניים יאכלו והמזמין יכופר. 

            לכך כיוון רבי שמעון בדבריו:

            "ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס" - כשכיס הצדקה חסר, כלומר בשבת.

             

            ''

            העלאת קורבן במזבח עתיק

             

            ***

            המהרש"א הצטיין בלב טוב וברוח נדיבה. 

            ביתו היה פתוח לרווחה והוא נתן לכל עני ודל לחם לאכול ומקום ללון.

            על משקוף ביתו היה חקוק באותיות בולטות:

            "בחוץ לא ילין גר, דלתי לאורח אפתח" (איוב לא, לב).

             

            "דלתי לאורח" - ראשי תיבות  "דל".

            (הרהמצ"ז)

             

            ***

            לָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ 

            וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ 

            אֶת הָעוֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. (ו, ג)

             

            שאלו את המגיד ממזריץ':

            איך אפשר למצוא התלהבות לעבודת הבורא?

            השיב המגיד: מי שצריך אש - מחפש אותה באפר.

            וזה פירוש המילים: "והרים את הדשן".

            כשמרימים ומחפשים, מוצאים את האפר שממנו בא האדם: 

            "ואנוכי עפר ואפר" - ואז מתמלאים בלהט.

             

            ***

            אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ - לא תִכְבֶה.  (ו, ו)

             

            שאלו פעם משורר אחד:

            אם ביתך יעלה באש - מהו הדבר החשוב ביותר שתוציא מהבית הבוער?

            השיב המשורר: את האש.

             

            ''

            אהרן ובניו בטקס כהנים במשכן במדבר סיני

             

            ***

             וַיַּעַשׂ אַהֲרוֹן וּבָנָיו אֵת כָּל הַדְּבָרִים 

            אֲשֶׁר צִיוָּה ה' בְּיַד משֶׁה. (ח, לו)

             

            מתפלל אחד היה נוהג גינוני ענווה מופגנים.

            בשבת אחת ביקש ממנו הרב לעבור לפני התיבה.

            האיש הגיב בתנועות סירוב כאומר: מי אני שאהיה שליח ציבור.

            אמר לו הרב את הפסוק הנ"ל,

            "ויעש אהרון ובניו את כל הדברים אשר ציווה ה' ביד משה"

            והוסיף כי רש"י כתב על כך:

            "להגיד שבחם (של אהרון ובניו) של היטו ימין ושמאל".

            כלומר, הם לא הזיזו את כתפיהם לימין ולשמאל

            והעמידו פנים שאין הם ראויים למה שהתבקשו לעשות -

            אלא עשו מיד מה שהצטוו.

            סיום הרב את דבריו לאותו אדם:

            לפעמים, ענווה יתירה יש בה משום גאווה.

             


             

             

             

             


            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום חמישי, 24/3/16, 13:02

              להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד

               

              ''

              מגילת אסתר ישנה. מתוך אתר "נוסטלגיה"

               

              ***

              וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:

              יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפוֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ 

              וְדָתֵיהֶם שֹוֹנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עוֹשִׂים,

              וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם. (ג, ח)

               

              פורים, הקודם לפסח בחודש ימים, גם הוא מבחינה מסוימת חג חירות:

              בפורים מותר, ואף חובה, לעשות ההיפך מההתנהלות בכל השנה:

              מצווה להשתכר עד דְלא יָדע, עד כדי איבוד כושר השיפוט, להשתטות ולהפר מנהגי עולם:

              גבר לובש בגדי אישה, אביון הופך למלך, וילדה - לנסיכה.

              כך טועם כל יהודי את טעם החופש המוחלט: להיות כלמי שעולה על דעתו.

              אבל ביום שלמחרת כל אחד חוזר, מתוך בחירה, להיות הוא עצמו לחיות את חייו האמיתיים.

              לכל אדם ניתנת איפוא בפורים, בכל שנה מחדש,

              האפשרות לבחור מתוך חירות מוחלטת את זהותו ואת דרכו

               

              (הרהמצ"ז)

               

              ***

              מדוע חוזר הפסוק פעמיים על ביטוי דומה: גם מפוזר וגם מפורד?

              משום שהכוונה היא: מפוזר בין העמים ומפורד בינו לבין עצמו.

              המן הבין כי למרות שעם ישראל מפוזר בין אומות העולם, 

              הרי הוא "עם אחד". בכך כוחו לאורך כל ההיסטוריה.

              המן רצה לטעון, שהיהודים הם גם עם מפוזר (בין העמים) וגם עם מפורד (בינו לבין עצמו), 

              אלא שנכשל בלשונו כשפתח ואמר שישנו "עם אחד".

              בכך הוא הדגיש דווקא את אחדות העם היהודי, 

              שלמרות שאינו יושב במקום אחד, עדיין הוא נקרא "עם אחד".

               

              ''

              המן מוביל את מרדכי על הסוס מול המלך אחשוורוש.

              ציור קיר מבית הכנסת בדורה אירופוס, המאה ה-3 לפני הספירה.

               

              ***

              וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ:

              לְהַשְׁמִיד, לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים 

              מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, טַף וְנָשִׁים, בְּיוֹם אֶחָד, 

              בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחוֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חוֹדֶשׁ אֲדָר, וּשְׁלָלָם לָבוֹז. (ג, יג)

               

              למה להשמיד ולאבד את היהודים ביום אחד? 

              האם לא עדיף היה להמן לבצע את תוכניתו השטנית במשך כמה ימים?

              אלא שהרשע ידע שיש לו עסק עם עם מלומד בנסים, 

              וביקש להבטיח שאם תיכשל תוכניתו - לא יהיה ליהודים אלא יום אחד בלבד לחגוג, 

              במקום לערוך חגיגה של כמה וכמה ימים...

               

              ''

               

              ***

              וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ הוּא חוֹדֶשׁ אֲדָר, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ,

              אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת, בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אוֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם

              וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשׂוֹנְאֵיהֶם. (ט, א)

               

              ''

              אסתר המלכה עם המלך אחשוורוש, ציור מהמאה ה-18

               

              ***

              וּמָרְדֽכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת:

              תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן.

              וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וִיקָר. (ח, טו-טז)

               

              רש"י כותב: "אורה זו תורה, שגזר עליהם המן שלא יעסקו בתורה".

              "היתה אורה" – בחילוף אותיות "היא התורה": 

              כשנתלה המן התבטלו גזירותיו והושבה ליהודים הרשות ללמוד תורה

               

              ''

              אסתר מאשימה את המן באוזני אחשוורוש גוסטב דורה, המאה ה-18

               

              ***

              וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם. (י, א)

               

              המס שהטיל המלך בסוף המגילה על כל תושבי מלכותו, 

              כדי לממן את המשתאות, גם הוא היה מנסי החג וישועותיו:

              קודם לכן הוטלו מסים כבדים יותר על היהודים, 

              ועכשיו, משניצל אחשוורוש בזכות אסתר ומרדכי,

              הוא חילק את הנטל על כל נתיניו. ועל כך צריך לברך על  ה מ ס י ם  ועל הנפלאות...

              (האידנ"א)

               

              ''

               

              ***

              כִּי מָרְדֽכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים 

              וְרָצוּי לְרוֹב אֶחָיו, דּוֹרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדוֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ. (י, ג)

               

              למה היה מרדכי רצוי רק "לרוב אחיו"? הרי הוא הציל מהשמדה את כל היהודים בפרס?

              משום שמרדכי היה "דורש טוב לעמו".

              חז"ל פירשו זאת, שהוא הורה לחלק בפורים משלוח מנות ומתנות לאביונים (ט, כב) - 

              ולכן העשירים לא היו מרוצים ממנו...

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום חמישי, 24/3/16, 12:02

                https://soundcloud.com/bennydonyechiya/1-103a/s-r1hRy

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום רביעי, 23/3/16, 12:34

                  להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד

                   

                  ''

                  ציורי המגילה. משה בן יצחק מזרחי, המאה ה-20

                   

                  ***

                  וּמָרְדֽכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֽכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר

                  וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה. (ד, א)

                   

                  הזעקה הגדולה שזעק מרדכי יתכן כי נועדה להעיר את היהודים משאננותם.

                  כתוב במגילה: "והעיר שושן נבוכה" (ג, טו).

                  משמע, היהודים היו מבולבלים: הם לא ידעו אם גזירת המלך רצינית

                  ועליהם להימלט על נפשם ולעזוב מאחור את רכושם,

                  או שמא המלך, לאחר שיסב לשתייה, יגנוז את גזירתו כלא היתה,

                  ובבריחתם יאבדו לשווא את ביתם ורכושם.

                  התלבטות זאת מתעוררת שוב ושוב בדברי ימי עמנו:

                  תמיד יהיו כאלה שיעדיפו להמשיך ולשבת על סיר הבשר, עד שיהיה מאוחר מדי

                  וכבר לא יוכלו להציל את נפשותיהם ואת רכושם, ולא תיוותר להם אלא זעקה גדולה ומרה.

                  (הרשי"ל)

                   

                  ***

                  וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. (מגילת אסתר ט, כב)

                   

                  אורח ביקר בתחילת חודש אדר את הרב אריה לוין

                  וראה אותו מונה שטרי כסף ומסדרם חבילות חבילות.

                  הסביר לו רבי אריה שהכספים הגיעו לידיו 

                  כדי שיחלקם לצדקה כראות עיניו, ובינתיים הוא שומרם אצלו.

                  שאל האורח מדוע אין הרב מחלקם כבר עתה, ורבי אריה הסביר:

                  אני חושש שהנצרכים יתביישו לקבל כסף כנדבה, אבל בעוד ימים ספורים חג הפורים,

                  ואז אקיים את מצוות "משלוח מנות איש לרעהו" יחד עם מצוות "ומתנות לאביונים",

                  ומקבלי השי יקבלו ממני את הכסף  בצורה טבעית, בלי שייפגע כבודם.

                   

                  ''

                  מטבע לפורים, 2011

                   

                  ***

                  וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. (מגילת אסתר ט, כב)

                   

                  כשהיו חסידים אמידים באים לבלז בפורים, כדי לשהות אצל רבי יששכר דב, 

                  הוא הורה להם לחזור לבתיהם ואמר להם:

                  עליכם להיות בפורים בעירכם כדי לחלק מעות לנצרכים.

                   

                  ''

                  תמונות ממגילת אסתר.  יוסף גייגר, המאה ה-19

                   

                  ***

                  הביטוי "נכנס יין יצא סוד" (מסכת עירובין) מפורש בגמרא כך:

                  היין משחרר את הלשון, ורמז לכך: "יין" בגימטריה - "סוד" (70).

                   

                  ''

                  אסתר חושפת בפני אחשוורוש את מזימתו של המן.

                  רמברנדט, המאה ה-17

                   

                  ***

                  טעמו הפשוט של המנהג להתחפש בפורים הוא,

                  שמי שנאלץ לפשוט יד כדי למלא את צורכי החג יעטה מסיכה כדי שלא יכירו אותו,

                  וכך לא יתבייש שהוא מקבץ נדבות.

                   

                  ''

                  מגילת אסתר מצוירת. איטליה המאה ה-18

                   

                  ***

                  משכיל אחד, שהיה גם עורך דין, קינטר פעם בפורים את רבי מאיר ליבוש, המלבי"ם:

                  ילמדנו רבנו, חכמים אמרו שאין בין הגיהנום לגן העדן אלא מחיצה קטנה ודקה.

                  אם נפלה מחיצה זו - מי חייב לבנותה, בני הגיהנום או בני גן העדן?

                  השיב לו המלבי"ם ברוח של פורים: 

                  בני הגיהנום חייבים לבנותה, שכן מחמת האש של הגיהנום נפלה המחיצה.

                  אלא שטובי הפרקליטים מצויים בגיהנום, 

                  וחזקה עליהם שיערימו על הדין וימצאו עילה לפטור את היושבים שם...

                   

                  ''

                  המן מוביל את מרדכי על הסוס.

                  ציור קיר מבית הכנסת בדורה אירופוס, המאה ה-3 לפני הספירה.


                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום שלישי, 22/3/16, 19:22

                    לפתיחת הכתבה - נא ללחוץ על הקישורים.
                    להגדלת הכתבה אחרי הפתיחה - נא ללחוץ על התמונה
                    http://www.sabrespro.co.il/newmedia/benny/uno1.jpg
                    http://www.sabrespro.co.il/newmedia/benny/uno2.jpg

                     

                    ''

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שלישי, 22/3/16, 13:14

                      https://soundcloud.com/bennydonyechiya/6a-2/s-72o6i

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שני, 21/3/16, 19:29

                        http://www.hadiscontaim.co.il/?p=1485

                         

                        ''

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שני, 21/3/16, 16:26

                          https://www.youtube.com/watch?v=SDUGteS85y0&feature=youtu.be

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            בני דון-יחייא
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS