כותרות TheMarker >
    ';

    "טובים השניים" - מופע הומוריסטי מאת עו"ד בני דון יחייא

    מופע הומוריסטי של עו"ד בני דון-יחייא (מומחה לדיני משפחה). סיפורים, חיוכים, בדיחות ואמרות על נשים וגברים וצרות אחרות. המופע סוקר את התחנות העיקריות בחיי בני-הזוג: חיזור, נישואין, ילדים, כסף, נאמנות ועוד.
    פסנתר, שירה וניהול מוסיקלי: חן גוסלר

    ארכיון : 5/2017

    0 תגובות   יום שלישי, 30/5/17, 14:40

    להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד

     

    ''

    זוג איכרים נח לאחר קציר שעורים. ואן גוך, המאה ה-19

     

    זְמָן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ. (מתוך תפילת החג)

     

    מדוע קרוי חג השבועות "זמן מתן תורתנו"

    ולא "זמן קבלת תורתנו"?

    משום שזמן התורה היה רק פעם אחת,

    לפני אלפי שנים, במדבר סיני -

    ואילו "זמן קבלת תורתנו" לא פסק מעולם

    כי כל העת יש להמשיך ולקבל אותה.

    וחרז הרהמצ"ז: השכינה תהא שורה

    על כל מי שלומד תורה.

     

    ''

    משה. פסלו של מיכלאנג'לו, המאה ה-16

     

    ***

    וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי. (יט, כ)

     

    באגדה מסופר, שהקב"ה הרכין את השמיים

    והציעם על גבי ההר כמצע של מיטה, וירד עליהם (מכילתא יתרו, ד).

    חסיד אחד אמר לחסיד של רב אחר:

    הרב שלנו גדול הוא כל כך, עד שהגיע לדרגה שהוא עולה יום יום למעלה

    עד לרקיע הגבוה מכל הרקיעים, ורואה מה מתרחש בהם.

    השיב החבר: והרב שלנו קטן הוא כל כך, עד שכל שבעת הרקיעים

    רוכנים אליו לארץ כדי שיראה את הנעשה בהם.

     

    ''

    בולי שבועות משנת 1971

     

    ***

    בגמרא (מסכת עבודה זרה ב) מסופר שלפני שהקב"ה נתן את התורה לישראל

    הוא חיזר "על כל אומה ולשון ולא קיבלוה, עד שבא אצל ישראל - וקיבלוה".

    מהדברים האלה עולה כי לנו הציע ה' את התורה רק משום שאף עם אחר לא רצה בה.

    אך האמת היא, שמלכתחילה רצה ריבונו של עולם

    לתת לעם ישראל את תורתו, אבל הוא חיזר אחרי אומות אחרות

    כדי שאבותינו יקנאו בהן ויחששו שהתורה לא תגיע אלינו - 

    ולכן התחילו לחשוק בה. כי כך דרכם של יהודים: 

    כל מה שיש לגויים - אהוב מיד גם עליהם...

     

    ''

     

    מטבע ארד לשבועות. 1993       

    ***

    לְהַגִּיד בַּבּוֹקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת. (תהילים צב, ג)

     

    יש טעמים אחדים מדוע נוהגים לאכול בחג השבועות מאכלי חלב:

    בספר תהילים נאמר: "להגיד בבוקר חסדך" (תהילים צב, ג) -

    ראשי תיבות "חלב", והתורה כולה היא ספר של גמילות חסדים.

     

    חלב בגימטריה ארבעים - משה רבנו שהה בהר סיני ארבעים יום

    עד שירד והנחיל לעם ישראל את התורה.

    ארבעים הוא מספר שנות נידודי בני ישראל במדבר.

     

    ''

    מגזרת נייר לשבועות, פולין המאה ה-19

     

    ***

    אורח נכנס לבית הכנסת בחג השבועות בעת שקראו את עשרת הדיברות

    ושאל את אחד המתפללים: יש כאן מישהו ששומר על כל הדיברות?

    השיב הנשאל: כן, שני האריות הרקומים על הפרוכת משני צדי עשרת הדיברות..

     

    ''

    שבועות בבית הכנסת המקושט בירק.

    ציורו של מוריץ אופנהיים, המאה ה-19.

     

    ***

    "מקום  אחד יש בירושלים, שאני הולך לשם

    פעם אחת בשנה בחג השבועות, וזה קברו של דוד המלך,

    לפי שדוד המלך חביב עלי מכל היהודים שבעולם.

     מלך אדיר שהיה טרוד כל הימים

    במלחמות עם גוליית הפלישתי ועם שאר כל הרשעים,

    ואף  היהודים, להבדיל, בוודאי היו מטרידים אותו הרבה,

    אף על פי כן היה לוקח לו זמן לנגן בכינור

    ולעשות מזמורים בשביל כל העלובים והנדכאים –

    מלך זה היאך לא אוהב אותו.

     

    ובכן נוהג אני כל שנה בחג השבועות בבוקר לילך על קברו.

    וכשאני הולך אצל דוד איני טועם כלום ואפילו לא טיפה של קקאו

    כדי שלא אתגאה על העניים והאביונים שעומדים כל הלילה ואומרים תיקון.

    ואני לובש את כותנתי הנאה סרוגת פסים אדומים

    שלבשתי ביום חתונתי וכן את בגדי הטובים כמו שראוי לאדם שהולך אצל מלך".

     



    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שלישי, 30/5/17, 10:26

      https://www.youtube.com/watch?v=kWgOb2RVN_Y

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שני, 29/5/17, 21:13

        להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד

         

        ''

        רות בשדה בועז

         

        וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בּוֹעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת

        קְצִיר הַשְּׂעוֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים, וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ. (ב, כב-כג)

         

        המילים "קציר חיטים" כך הן נדרשות:

        "קציר" - לקצר, "חטים" - חטאים:

        השארת תבואה לעניים מתוך קציר החיטים מקצרת את

        החטאים, שאין אדם הנקי מהם.

        ובבוא האדם למשפט ביום הדין, הוא ייצא זכאי כשיאוזנו

        מעשיו הטובים עם מעשיו הרעים.

        (הרשי"ל)

         

        ***

        מגילת רות מכונה "מגילת החסד" בשל החסדים הרבים שמסופרים בה.

        גם התורה משופעת במעשי חסד, ועל כך נאמר בספר משלי (לא, כו):

        "ותורת חסד על לשונה".

        לכן קוראים את המגילה בחג השבועות, יום מתן תורה,

        כדי לרמוז לנו ששמירת מצוות התורה בלבד, ללא גמילות חסדים, לא די בה.

         

        ''.

        רות ומלקטות השעורים בשדה בועז

         

        ***

        סיפר אחד הרבנים:

        כמה וכמה פעמים ראיתי אדם עובר ליד בית כנסת בשעת תפילה,

        והמתפללים שבפנים דופקים על החלון וקוראים לו:

        קדושה! קדושה! ייכנס ויצטרף לתפילה!

        אבל מימי לא ראיתי אדם עובר על בית בשעת סעודה, ואותם שבפנים

        מקישים על החלון וקוראים לו:

        סעודה! סעודה! ייכנס ויצטרף לארוחה!

         

        ''

        נעמי מנסה לשכנע את רות ואת עופרה לעזוב אותה ולחזור למואב.

        ציורו של ויליאם בלייק, המאה ה-19.

         

        ***

        וַיְהִי בִּימֵי שְׁפוֹט הַשּׁוֹפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ,

        וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב - הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו. (א,א)

         

        בעיירה אחת גר עשיר קמצן, שהיה קשה להוציא ממנו תרומה לעניי העיר הרעבים.

        פעם פגש העשיר את רב העיר ושאל אותו על מצב התרומות לבני הקהילה הנזקקים לסיוע.

        השיב לו הרב: "אם היו לי ארבעה-חמישה חברי קהילה כמוך - לא היתה לי כל דאגה".

         

        הגביר היה מרוצה מאוד מהמחמאה שחילק לו הרב והודה לו בחום.

        ראה הרב את חיוך שביעות הרצון של האיש, והוסיף: "רציתי לומר שאילו היו לי רק ארבעה-חמישה נדיבים כמוך הייתי מרוצה -

        הצרה היא שיש לי כאן בעיר מאתיים וחמישים כמוך..

         

        ''

        רות מלקטת שעוריים

         

        ***

        וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה - וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת, וְהִנֵּה אִשָּׁה שוֹכֶבֶת מַרְגְּלוֹתָיו.

        וַיֹּאמֶר: מִי אָתּ?

        וַתֹּאמֶר: אָנוֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ, וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גוֹאֵל אָתָּה. (ג,ט)

         


        תשובתה של רות לשאלתו של בועז מזכירה את הדברים

        שאמר בועז לרות בפגישתם הראשונה:

        "ישלם ה' פועלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלוהי ישראל

        אשר באת לחסות תחת כנפיו" (ב, יב)

        רות משתמשת באותו דימוי של כנפיים,

        כאומרת שאכן באה לחסות תחת כנפי אלוהי ישראל,

        אבל זאת תעשה תחת הכנף של בועז שגאל אותה.

         

        המילה "מלאך", כתב הרהמצ"ז, מזכירה בצליל סיומה "אח" -  

        אח במובן של קרבה, דאגה, איכפתיות, כלשון הפסוק (תהילים קלג, א):

        "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד".

         

        ''

        רות ונעמי. ציורו של קלדרון פיליפ הרמוגנס, המאה ה-19

         

        ***

        וַיִּקַּח בוֹעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה. (ד, יג)

         

        נישואי רות ובועז במגילה, ומתן התורה בחג השבועות

        המשול במדרשים לחתונה בין הקב"ה לבין עם ישראל,

        הביאו לחיבור נוסחים שונים של "שטר תנאים" בין בני זוג,

        שבעדות המזרח נוהגים לקוראם בשבועות בבית הכנסת.

         

         

        בנוסח אחד נאמר בין השאר: 

        "החתן הקדוש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא

        ישא למזל טוב את בתולת ישראל...

        ואל יעלימו דבר זה מזו ולא זו מזה

        ותמיד יהיו פניהם איש אל אחיו באהבה ובאחווה וברעות".

         

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום ראשון, 28/5/17, 19:16

          http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/371/620.html

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום ראשון, 28/5/17, 17:32

            ''

            http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3890858,00.html

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שישי , 26/5/17, 14:12

              הפסימיסט רואה קושי בכל הזדמנות.
              האופטימיסט רואה הזדמנות בכל קושי .
              (וינסטון צ'רצ'יל)

               

              ''

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום חמישי, 25/5/17, 21:04

                להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד

                 

                ''

                המשכן במדבר סיני וסביבו אוהלי 12 שבטי ישראל

                 

                וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ

                וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאוֹתָם. (א, נב)

                 

                "איש על דגלו":  

                המילה "איש" בהיפוך אותיות - "שיא". 

                כאשר אדם נושא בגאון את דגלו, דגל הערכים שהוא

                מאמין בהם וחי לפיהם - אזי נמצא הוא בשיאו. 

                (הרשב"ד)

                 

                ''

                מתחם המשכן במדבר סיני

                 

                ***

                שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

                לְמִשְׁפְּחוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם. (א, ב)

                 

                תנו לשכל ולתבונה, הנובעים מהראש, להדריך ולהוביל, ולא ללב. 

                לרגש תפקיד חשוב בהווייתו של האדם, ואין להתעלם ממנו,

                אך כשצריך לקבל החלטה כדי לקבוע דרך, עליה לבוא מהראש:

                "שאו את ראש" - וסעו לדרככם הנכונה בראש מורם.

                ועם זאת, "שאו"- ראשי תיבות "שאל אביך ויגדך" (דברים לב, ז).

                כדי להתקדם בנתיב הנכון, יש לזכור תמיד את מורשת המשפחה שתנחה את הדרך.

                (הרשי"ל)

                 

                ''

                משה רבנו במדבר סיני. מאחוריו יושב אהרון אחיו בבגדי כהונה

                 

                ***

                ויְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי. (א, א)

                 

                פרשת במדבר נקראת תמיד בסמוך לחג השבועות, זמן מתן התורה.

                ללמד, שאם רוצה אדם לקבל את התורה -

                צריך שתהיה בו מידה רבה של ענווה כדי לדעת שאין לו

                במה להתגאות על אחרים, אלא חסר הוא וריק הוא כמו המדבר.

                לכן עליו לעמול ללא הרף כדי להתמלא מחוכמתה של התורה.

                 

                ***

                וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרוֹן אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת,  

                וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ בְּאֶחָד לַחוֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי,

                וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם. (א, יז-יח)

                 

                הרבי מאוסטרובצה היה בן למשפחה חסרת ייחוס, ואביו היה אופה פשוט.

                יום אחד הוא הסב בחברת רבנים שעסקו בדברי תורה וכל אחד אמר דבר בשם אביו וסבו.

                 כשהגיע תורו, אמר הרבי מאוסטרובצה:

                 ואבי זכרונו לברכה היה אומר, שטוב מאפה טרי ממאפה ישן.

                 

                ''

                מטבע פדיון הבן - ממצוות פרשת במדבר

                 

                ***

                וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה, 

                אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבוֹתָיו הוּא. (א, ד)

                 

                שני יהודים רבו. אמר אחד לשני: איך את מעז להטריד אותי,  

                אני בן למשפחה נכבדה דור אחר דור, ואילו אתה אין לך כל ייחוס!

                השיב השני: נכון, אבל אתה הוא הסוף לייחוס לאבותיך,

                ואילו אני - ראש אני לייחוס משפחתי לעתיד, שמתחיל ממני.

                 

                 

                דברים אלה נרמזים בפסוק: "איש ראש לבית אבותיו הוא" -

                שממנו מתחילה מעתה הראשות לבית.

                 

                ''

                כלי המשכן במדבר סיני

                 

                ***

                בפסוק הידוע מתהילים (קכו, ו), "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע", 

                יש רמז לייחוס אבות לעומת ייחוס עצמי: 

                בוכה מי שאין בו אלא המשך לשושלת  אבותיו ואימהותיו, ובו עצמו אין ייחוס עצמי. 

                לעומתו, "בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו": 

                זה הנושא את אלומותיו שלו, את יבולו העצמי שלו -

                הוא ישמח ויצהל, שכן צפוי לו ולזרעו אחריו עתיד גדול.

                 

                ''

                דוד המלך מחבר תהילים מנגן בנבל

                 

                ***

                וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה', בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה' בְּמִדְבַּר סִינַי,

                וּבָנִים לא הָיוּ לָהֶם. (ג,ד)

                 

                הפסוק כותב בלשון יחיד, "וימת", למרות שהוא מדבר על שני האחים.

                מדוע? משום ששניהם לא נשאו נשים. 

                התורה רוצה להדגיש כי מי שחי ללא בן זוג הוא חצי אדם,

                ולכן שני חצאים אלה - נדב ואביהוא - נמנים בפסוק כאדם אחד.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום חמישי, 25/5/17, 13:17

                  התמונה של ‏בני דון יחייא חדש‏.

                   

                  התמונה של ‏בני דון יחייא חדש‏.

                   

                   

                  התמונה של ‏בני דון יחייא חדש‏.

                   

                   

                  התמונה של ‏בני דון יחייא חדש‏.

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום חמישי, 25/5/17, 12:31

                    ''

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שלישי, 23/5/17, 22:38

                      להגדלת הטקסט - לחצו קונטרול וסימן + ביחד.

                       

                      ''

                      ירושלים בציורו של דיוויד רוברטס, המאה ה-19

                       

                      ***

                      כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב. (תהילים קיט, קסב)

                       

                      חכמים אמרו:

                      "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה" (מסכת בבא מציע א ל, ב).

                      מה עשו החוטאים?

                      מצאו ביסוס בתורה גם למעשיהם הפסולים.

                      על כל צל של היתר הם קפצו "כמוצא שלל רב" - ראשי תיבות: כשר

                       

                      ''

                      ירושלים במרכז כרזה מהמאה ה-18

                       

                      ***

                      עשרה חלקים של יופי בעולם -

                      תשעה בירושלים ואחד בכל העולם.

                       (אסתר רבה פא)

                       

                      ''

                      ירושלים במרכז העולם במפה מהמאה ה-18

                       

                      ***

                      כאשר נישא נכדו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, הוא כתב בהזמנה כך: 

                      "החתונה תהיה, אם ירצה ה', למזל טוב בירושלים עיר הקודש.

                      אבל אם חלילה לא יבוא משיח צדקנו בשנה הזאת, תתקיים החתונה בברדיצ'ב".

                       

                      ''

                      חורבן ירושלים. ציור מהמאה ה-18

                       

                      ***

                      שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַים וְגִילוּ בָהּ כָּל אוֹהֲבֶיהָ,

                      שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ. (ישעיהו סו, י)

                       

                      מכאן אמרו: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה

                      ושאינו מתאבל על ירושלים - אינו רואה בשמחתה.

                      (תענית לו, ב)

                       

                      ''

                      הכותל המערבי. גוסטב באוארנפינד, המאה ה-19

                       

                      ***

                      כשם שלא חרבה ירושלים אלא בשביל שנאת חינם,

                      כך היא לא תיבנה אלא בשביל אהבת חינם.

                      (בשם הרב אברהם יצחק קוק)

                       

                      ''

                      חומות ירושלים בציור מהמאה ה-17

                       

                      ***

                      יְרוּשָׁלַ‍ים הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו. (תהלים קכב, ג)

                       

                      עיר שהיא עושה כל ישראל חברים.

                      (ירושלמי,  חגיגה ג, ו)

                       

                      ''

                      רחוב בירושלים.  צ'רסל בר

                       

                      ***

                      מעשה באחד שירד מארץ ישראל למדינת הים ובנה לו שם את ביתו.

                      כשנטה למות אמר לבנו:

                      ישבנו בגויים ולמדנו מעשיהם, אבל דע לך שבן ירושלים אני,

                      ואף אתה  תמסור את שם ירושלים לבנך ובנך לבנו עד סוף כל הדורות.

                      דור הולך ודור בא, וכהה הזיכרון ולבסוף נשכחה תורת ירושלים מפי הבנים.

                       

                       לימים בא לאותו מקום אדם אחד והזכיר את השם ירושלים.

                      שמע אחד הבנים ונכנסה שמחה ללבו,

                      אלא שלא ידע לשמחה מה זו עושה.

                      בא הביתה והשמיע את השם ירושלים,  

                      ומיד בקעו ועלו געגועי הדורות ונתנגנו הנפשות

                      וראו אור גדול, אור של גאולה.

                      לא יצאו ימים מועטים ועלו הבנים לירושלים לבנות ולהיבנות בה.

                       (מאגדות ירושלים של הימן הירושלמי)

                       

                      ''

                      מדליה ממלכית לציון 25 שנים לאיחוד ירושלים

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שישי , 19/5/17, 14:18

                        אל תתבגרו עד הסוף,
                        אחרת תתחילו להזקין.

                         

                        ''

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום חמישי, 18/5/17, 22:02

                           

                          ''

                          ארץ ישראל והמקומות המרכזיים בה.

                          כרזה משנות העשרים של המאה הקודמת שנהגו לתלות על קירות.

                           

                          ***

                          וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ -

                          אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו. (כה, יד)

                           

                          "אל תונו":

                          זוהי כל תורת המסחר הנכונה על רגל אחת - 

                          היו הוגנים ללא פשרה, מא' ועד ת'.

                          (הרשי"ל)

                           

                          ***

                          וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמוֹר:

                          דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם:

                          כִּי תָבוֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם. (כה, א-ב)

                           


                          כשהגיע רבי נחמן מברסלב לארץ ישראל, הוא אמר:

                          רק עכשיו מובן לי מדוע נאמר

                          "אשר אני נותן לכם" ולא "אשר נתתי לכם" -

                          משום שכל יום בארץ הקודש מתוק מקודמו

                          ובכל יום מרגיש האדם שארץ ישראל היא כחדשה בעיניו,

                          כאילו רק עתה ניתנה לו.

                          לכן נאמר "נותן לכם" בלשון הווה - כל יום הוא כנתינה מחדש.

                           

                          ''

                          ארץ ישראל ופירותיה. ציור של אהרון הלוי

                           

                          ***

                          וְקִידַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִישִּׁים שָׁנָה

                          וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ.

                          יוֹבֵל הִיא תִּהְיֶה לָכֶם -

                          וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחוּזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשׁוּבוּ. (כה, י)

                           

                          את המילים "וקראתכם דרור בארץ לכל יושביה"

                          חרתו מייסדי איחוד ארה"ב על פעמון החרות שהציבו באולם החירות בפילדלפיה.

                          פסוק זה נחרת בלבותיהם של אמריקאים רבים,

                          שבלא לדעת חשו את פירושו של רש"י למילה "דרור":

                          "מהו לשון דרור? שדר בכל מקום שהוא רוצה ואינו ברשות אחרים"

                           

                          ''

                          פעמון החרות בפילדלפיה, 1753

                           

                          ***

                          וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ -

                          וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב, וָחַי עִמָּךְ. (כה, לה)

                           

                          אישה עניה באה פעם ביום שישי לרבי חיים מצאנז

                          והתלוננה באוזניו שאין לה כסף לצורכי סעודות השבת לילדיה.

                          התפלא הרב מדוע אינה מתפרנסת מהדוכן שלה בשוק למכירת תפוחים.

                          השיבה האישה: האנשים אומרים שתפוחים שלי לא טובים ולכן לא קונים אותם.

                           

                          מיהר רב לצאת מביתו אל דוכנה של האישה והחל להכריז:

                          תפוחים טובים! מי רוצה לקנות תפוחים טובים?

                          התאספו רבים סביב הדוכן והזדרזו לקנות את התפוחים

                          בלי להתווכח על מחירם, ותוך זמן קצר מכר הרב את כל המלאי.

                          נתן הרב את הכסף לאישה ואמר לה:

                           

                          התפוחים שלך תפוחים מעולים הם,

                          אבל בני עיר לא ידעו זאת עד עכשיו

                           

                          ''

                          בציר ענבים

                           

                          ***

                          אִם בְּחוּקוֹתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְו‍וֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם  -

                           וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. (כו ג-ד)


                          מדוע נאמר "אם בחוקותי תלכו" ולא: אם בחוקותי תעסקו, או תלמדו?

                          מפני שהתורה היא דרך חיים, ובדרך - הולכים.

                          זאת ועוד: "תלכו" - הולכים באמצעות הרגליים.

                          המילה "רגל" קרובה למילה "הֶרגל". עשו אם כן את ההשקעה בדרכי התורה 

                          להרגל של קבע ועִסקו בכך מדי יום, כפי שכל אדם רגיל ללכת מדי יום.

                          (האידנ"א)

                           

                          ***

                          אִם בְּחֻקוֹתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְו‍וֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם. (כו, ג)

                           

                          את המילים "אם בחוקותי תלכו" מסביר רש"י: "שתהיו עמלים בתורה".

                          חסיד התלונן באוזני רבּוֹ שהוא לומד כל הזמן ומתאמץ מאוד להיות למדן,

                          אך אינו משיג את מטרתו. השיב לו הרב, כי אין בתורה מצווה להיות למדן. בישעיהו (א, יז) נאמר:

                          "לִמדו היטב", ורש"י מפרש: "היטב - להיטיב".

                          הכוונה היא, הוסיף הרב, שאין הלימוד

                          נועד להיטיב את היֵדע של הלומד, אלא את מעשיו.

                           

                          וחרז הרהמצ"ז:

                          מה הערך ללמדנות ולידיעות נשגבות - בהיעדר מידות טובות?

                           

                          ''

                          תנור לחם

                           

                          ***

                          אִם בְּחֻקוֹתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְווֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם...

                          וָאֶשְׁבּוֹר מוֹטוֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת. (כג-יג)

                           

                          "עֻלכם" בגימטריה שווה "כסף" (160):

                          אם תקיימו את כל מצוות התורה כהלכה,

                          יעניק לכם הקב"ה שפע כה רב עד כי

                          לא תהיו עוד משועבדים לממון, אלא חופשיים ממנו

                          , שהרי "ממון" בהיפוך אותיות - "ממנו". או אז תחושו קוממיות.

                          (הרשב"ד)



                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            בני דון-יחייא
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS