כותרות TheMarker >
    ';

    "טובים השניים" - מופע הומוריסטי מאת עו"ד בני דון יחייא

    מופע הומוריסטי של עו"ד בני דון-יחייא (מומחה לדיני משפחה). סיפורים, חיוכים, בדיחות ואמרות על נשים וגברים וצרות אחרות. המופע סוקר את התחנות העיקריות בחיי בני-הזוג: חיזור, נישואין, ילדים, כסף, נאמנות ועוד.
    פסנתר, שירה וניהול מוסיקלי: חן גוסלר

    ארכיון : 4/2018

    0 תגובות   יום ראשון, 29/4/18, 15:11

     

    ''

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום ראשון, 29/4/18, 13:12

       

      ''

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שישי , 27/4/18, 14:13

        תשעה מתוך עשרה אנשים מודים שהם אוהבים שוקולד.
        העשירי משקר.

        האתר החדש שלי: http://interget.co.il

         

        ''

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום חמישי, 26/4/18, 20:48

          הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

          לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם מוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

           

           

          ''

          קציר חיטים בציורו של ואן גוך

           

          כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו

          לְאִמּוֹ וּלאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו. (כא, ב)

           

          "שארו" בשׂיכּול אותיות - "אושר".

          רמז לכך, שהמשפחה הגרעינית היא מקור האושר האמיתי לאדם.

          (הרשב"ד)

           

          ''

          ספר המשלים של המגיד מדובנה

           

          ***

          אֱמוֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרוֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם. (כא,א)

           

          רש"י כותב על המילים "אמור אל הכהנים בני אהרון": 

          "להזהיר הגדולים על הקטנים".

          "להזהיר" מלשון זוהר, כדבר הפסוק (דניאל יב, ג):

          "ו*המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע".

          תפקידם של הגדולים להזהיר ולהאיר בהתנהגותם הישרה

           

          את דרכם של הקטנים, כדי שמהם יראו וכמוהם יעשו.

           

          ''

          הבאת ביכורים לכהן במדבר סיני

           

          ***

          כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו. (כא, ב)

           

          רש"י כותב: "שארו - זו אשתו".

          למה נקראת האישה שארית? על פי הפסוק בבראשית מה, ז:

          "לשום לכם שארית בארץ" - 

          בזכות האישה המביאה לעולם ילדים ומגדלת אותם, יש לאדם שם ושארית בארץ.

           

          ''

          בעל ואישה

           

          ***

          וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קוֹדְשִׁי -

          וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם

          הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹוֹהִים. (כב, לב-לג)

           

          הקב"ה מרגיש בקדושתו כשהוא נמצא בתוך בני ישראל כולם

          ללא הבדל בין עשירים לעניים, גדולי הדור ופשוטי העם.

           

          אמר על כך אחד מהוגי הדעות: 

          תראו כמה גדול ערכו של כל אדם,

          שהרי תשעה צדיקים וגאונים לא משלימים מנין לתפילה,

          אך לעומתם עשרה יהודים מהפשוטים ביותר,

          שאינם יודעים תורה ושאינם מקפידים לקיים את כל המצוות -

          מצטרפים למנין כשר לתפילות בציבור.

           

          ''

          בית הכנסת הפורטוגלי באמסטרדם. תחריט מהמאה ה-18

           

          ***

          וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם -

          לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט:

          לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזוֹב אוֹתָם. (כג, כב)

           

          הרהמצ"ז כותב שהמילה "קציר" מעלה בדעתנו

          את אלה שקצרה ידם לפרנס את עצמם ואת בני משפחתם.

          הוא דורש מילה זו, "קציר", במובן של לקצר,

          ואת המילה "חיטים" מלשון חטאים, ומסביר:

          השארת תבואה לעניים מתוך קציר החיטים מקצרת את החטאים -

          מקטינה את העבירות שאין אדם הנקי מהן.

          ובבוא האדם למשפט ביום הדין, המוזכר בפסוק כז בפרק זה

          ("אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא"), 

          הוא יצא זכאי כשיאוזנו מעשיו הטובים לעומת הרעים.

           

          ''

          בול משנת 2005 

          עם ציור של ברכת כהנים.

           

          ***

          וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם

          לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט: 

          לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזוֹב אוֹתָם. (כג, כב)

           

          התורה מצווה להשאיר לקט, שכחה ופאה אחרי הקציר כדי שלא לבייש את העני:

          שלא יחוש כי נותנים לו נדבה, 

          אלא כמי שזוכה במה שהושאר בשדה, 

          או כמי שמצא אבידה ומותר לו לקחת אותה.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום חמישי, 26/4/18, 12:35

            ''

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום רביעי, 25/4/18, 13:38

               

              ''

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שני, 23/4/18, 15:28

                ''

                סקירת פסקי דין חדשים מעניינים על דיני משפחה

                של בתי המשפט ובתי הדין הרבניים

                 

                מאת עו"ד בני דון-יחייא

                 רשימה זו מופיעה באתר החדש שלי:

                 

                http://interget.co.il/

                 

                לרשימות נוספות ולחומר מגוון אתן ואתם מוזמנות

                ומוזמנים לבקר באתר וכן לשתף רשימה זו.

                ''

                 

                            יחסים זוגיים, מגורים משותפים חלקיים

                                      ונסיונות להביא ילד לעולם

                         אינם מספיקים כדי להקנות לבני זוג מעמד

                                         של ידועים בציבור

                         החלטה מיום 18.3.18 של בית המשפט למשפחה בנצרת


                אדם הלך לעולמו בתאונת דרכים בהיותו בן 44, גרוש עם שני ילדים קטינים. התאונה אירעה כשבילה בחו"ל בטיול בר מצווה עם אחד מילדיו. בעת הפטירה הוא היה מצוי בזוגיות עם בת זוג, היא המבקשת בהחלטה זו, אישה בת 40 ללא ילדים. 10 חודשים לפני התאונה החלו השניים בהליכי פוריות, שלא צלחו, במטרה להביא ילד לעולם.


                 

                המנוח לא הותיר אחריו צוואה, כך שעל עזבונו להתחלק בין יורשיו לפי חוק הירושה.
                גרושתו של המנוח, אימם של הילדים, הגישה בשמם בקשה למתן צו ירושה, שלפיו הם היורשים היחידים של אביהם.
                המבקשת הגישה התנגדות לבקשה בטענה שהיא והמנוח היו ידועים בציבור, ולכן היא זכאית לרשת את מחצית עזבונו כבת זוגו, כפי שקובע סעיף 55 לחוק הירושה:
                "איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש".
                ביהמ"ש דחה את בקשת האישה ופסק כי יורשיו של המנוח הם שני ילדיו בלבד בחלקים שווים ביניהם.
                כדי להכריז על בני זוג כ"ידועים בציבור", נאמר בהחלטה, יש צורך שיתקיימו שני תנאים מצטברים, השזורים זה בזה: קיום חיי משפחה וניהול משק בית משותף.
                התנאי הראשון - קיום חיי משפחה - בא לבטא במהותו קיום מערכת חיים אינטימית, כמו בין בעל ואישה, המושתתים על יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, שמראה כי בני הזוג קשרו את גורלם זה בזו.
                התנאי השני - ניהול משק בית משותף - פורש בפסיקה כשיתוף במקום המגורים והנובע ממנו, גם אם לא מגורים יחדיו באופן קבוע. "משמע", נאמר בהחלטה, "יש מקום התכנסות של השניים ושימוש בו להתנהלות השוטפת הנדרשת, כגון אכילה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בחיי היומיום, כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם, אם מכספו ואם בעמל ובמחויבות, את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו".
                בפסיקה נקבע גם כי על ביהמ"ש לוודא שהקשר הכלכלי וניהול משק הבית המשותף, אם יוכח כזה, לא בא לספק כדאיות כספית או סידור עניני, אלא מדובר בהתנהלות טבעית של חיי משפחה משותפים, כפי שנהוג ומקובל בין בעל ואישה, שבוחרים לחיות יחד מתוך דבקות אחד בשני בקשר של גורל חיים.
                                                                                    ***
                השופטת הוסיפה עוד כי הפסיקה דורשת, כתנאי להכרה בבני זוג כידועים בציבור, הוכחה שהצדדים התכוונו להחיל על מערכת היחסים ביניהם את מכלול החובות והזכויות של דיני הנישואין והגירושין, כמו שיתוף בנכסים, זכויות פנסיה, תשלום מזונות, זכויות ירושה ועוד.
                "במקרה הזה", כתבה השופטת, "לא היתה מחלוקת כי האישה והמנוח היו בקשר תקופת זמן מסוימת וניהלו מערכת יחסים אינטימית המושתתת על יחסים של חיבה ואהבה. הם בילו ביחד בחיק משפחתו של האחר, השתתפו באירועים וחופשות עם חברים או מטעם מקום העבודה והגיעו ביחד לאירועים משפחתיים (בר המצווה של הילד, חגים, חתונה של אחיה של המבקשת, ארוחות משפחתיות וכו')". ואולם בכך לא די.
                הוכח אומנם כי בסופי שבוע בילו השניים יחד וישנו אחד אצל השנייה, וכך נהגו גם מספר פעמים בשבוע, אך "אין בכך כדי לקבוע כי חלקו קורת גג אחת וחיים משותפים". מהראיות ומהעדויות עלה כי בני הזוג לא התגוררו ממש ביחד ולא ניהלו משק בית משותף.
                המבקשת לא הוכיחה גם כל שיתוף ברכוש, בחשבון בנק ובהוצאות משק הבית. כל אחד מהצדדים התגורר בדירתו ונשא בהוצאות מחייתו לבדו ללא שיתוף השני.
                מהראיות שהוצגו עלה כי המנוח לא ראה ביחסיו עם המבקשת כחוסים תחת הגדרת המונח ידועים בציבור. הוכח כי שבועיים לפני פטירתו שוחח עם יועץ השקעות על השקעותיו הכספיות והשיב במסמך רשמי כי מצבו המשפחתי: "גרוש ללא בת זוג".
                השופטת ציינה כי המנוח לא ערך צוואה לטובתה של בת זוגו ולא דאג להבטחת זכויותיה, לא רשם אותה כמוטבת בקופה כלשהי, לא רשם את שמה כמוטבת בביטוח החיים שלו וכד'.
                עוד הוסיפה השופטת כי אין בעובדה כי המנוח והמבקשת התכוונו לקבוע פגישה אצל עו"ד כדי לערוך הסכם ביניהם כדי להעיד על היותם ידועים בציבור או על רצונם להיכנס למערכת כזו, על המחויבות המשפטית הכרוכה בכך.
                השופטת גורביץ התרשמה כי מטרת ההסכם, שאותו ביקש המנוח לערוך, היתה לשמור על רכושו עבור ילדיו ועל הפרדה רכושית בינו לבת זוגו, ושלא כדי להעביר לה רכוש במקרה של הידוק היחסים ביניהם.
                עוה"ד המדובר העיד במשפט ואמר כי לדעתו המנוח היה רוצה שרכושו יעבור לילדיו. "אני חושב שילדיו היו גולת הכותרת של חייו, ואם היו שואלים אותו אם הוא אבא או בן זוג, הוא היה אומר שקודם הוא אבא".
                                                                                      ***
                כן נדחתה טענת המבקשת כי יש לראות בה ובמנוח כידועים בציבור מנקודת הזמן שבה החליטו להביא ילד משותף לעולם והתחלת טיפולי פוריות לשם כך. בתצהיר שהגישה אחותו של המנוח היא כתבה שאחיה סיפר לה על ניסיונות אלה וכי הוא עבר בדיקת זרע, אבל "הוא שמח שבדיקות הזרע לא יצאו טובות" משום שכדבריו לאחותו, "הוא זקן מידי לילדים נוספים".
                בעדותה בדיון אישרה האחות שאחיה ביצע השבחה זרעו. האם בת הזוג כפתה עליו זאת? היא נשאלה. תשובתה: "זה לא נכפה עליו. הוא, הצדיק, ידע מה זה לגדול בבית של ניצולי שואה וידע שבחורה בת 40 ללא ילד תרצה ילד. הוא ידע שהיא רוצה את ההמשכיות הזו", ולכן שיתף איתה פעולה.
                השופטת ציטטה מהחלטה של ביהמ"ש העליון בתיק 7252/14 כי הבאת ילדים משותפים לעולם היא אינדיקציה חזקה, אך לא בהכרח מספקת, להכרה בבני זוג כידועים בציבור.
                בתיק זה, סיכמה השופטת, הצדדים לא חלקו ילד משותף, אלא בכוונתם היה להביא ילד משותף לעולם ולכן החלו בטיפולי פוריות. מן הראיות עלה כי המבקשת היא שיזמה מהלך זה, והמנוח לא התנגד. "החלטת המנוח מעידה כי הוא והמבקשת היו מצויים בקשר זוגי, אך היא אינה מספקת להוכחת היותם ידועים בציבור. כן אין רק בה כשלעצמה כדי להעיד על גמירות דעת להקים משפחה ולקשור שותפות גורל מחייבת".
                לפיכך דחתה השופטת את התביעה להכרה במבקשת כידועה בציבור של המנוח, וכתוצאה מכך דחתה גם את ההתנגדות למתן צו ירושה, וחייבה את המבקשת בהוצאות בסך 15 אלף ש"ח.
                (תיק עיזבון 35531-01-14, השופטת הילה גורביץ)


                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שישי , 20/4/18, 14:19

                  הסטטוס השבועי (178)
                  לכעוס פירושו לנקום בעצמנו
                  בגלל מעשה חסר התחשבות של מישהו אחר.

                  אתן ואתם מוזמנות ומוזמנים לבקר באתר החדש שלי: http://interget.co.il

                   

                  ''

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום שישי , 20/4/18, 13:54

                    הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע"(הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

                    לסרטוני וידאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם מוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

                     

                    ''

                    הדלקת נרות וקידוש בערב שבת. תחריט נחושת, הולנד המאה ה-18

                     

                    קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי, ה' אֱלוֹהֵיכֶם.

                    אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ. (יט, ב-ג)

                     

                    למה בא הפסוק "איש אביו ואמו תיראו" מיד אחרי הציווי "קדושים תהיו",

                    ורק לאחר מכן מצווה התורה על שמירת השבת?

                    כי מי שמכבד את הוריו - הוא"איש", אדם הינו,

                    שכן הוא עושה את הדבר הטבעי והאנושי הבסיסי המצופה מכל בן אנוש:

                    *לא לנהוג בכפיות טובה במי שהביאו לעולם, גידל אותו ודאג לו.

                    לפיכך הדוגמה הראשונה שמביאה התורה אחרי ההוראה"קדושים תהיו"

                    היא של כיבוד הורים.

                    (האידנ"א)

                     

                    ''

                    הבדלה במוצאי שבת. המאה ה-14

                     

                    ***

                    וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חוּקוֹתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי 

                    אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם - וָחַי בָּהֶם, אֲנִי ה'. (יח, ה)

                     

                    "וחי"- אומר הרהמצ"ז - בגימטריה 24, כמנין אותיות השפה.

                    על האדם לחיות לפי דרכי התורה מא' ועד ת', ואזי תהיה משמעות לחייו.

                     

                    ***

                    וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חוּקוֹתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי 

                    אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם - וָחַי בָּהֶם, אֲנִי ה'. (יח, ה)

                     

                    המילה "אותם" כתובה בפסוק "אתם" - אותיות אמת.

                    רק מי שהאמת היא יסוד חייו, מדבר אמת,

                    הולך בדרכי האמת ומודה על האמת - אזי יתקיים בו "וחי בהם",

                    כי זו הסגולה לאריכות ימים.

                     

                    ''

                    כ"ב אותיות העברית

                     

                    ***

                    לֹא תִּגְנוֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ
                    וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ.
                    (יט, יא)

                     

                    רבי פנחס מקוריץ אמר:

                    שלוש עשרה שנים למדתי שלא לומר דבר שקר

                    ושלוש עשרה שנים נוספות למדתי לומר אמת.

                     

                    ***

                    לֹא תַעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזוֹל. (יט, יג)

                     

                    שני סוחרים באו אל רב העיר כדי שיכתוב להם הסכם שותפות.

                    נטל הרב נייר וכתב עליו: א, ב, ג, ד - והושיט להם את הדף לחתימה.

                    תמהו הסוחרים על מעשה הרב, והוא הסביר להם:

                    אם תנהגו ביושר זה בזה ולא תנסו לעשוק איש את חברו - תצלח דרככם.

                    אם לא - תהיו עניים. ולכך התכוונתי במה שכתבתי:

                    אמת - ברכה, גזל - דלות.

                     

                    ''

                    בית הדין הרבני בלונדון, 1921

                     

                    ***

                    לֹא תִקוֹם וְלֹא תִטוֹר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ.

                    וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'. (יט, יח)

                     

                    על אחד מגדולי ישראל אמרו שהיה בעל זיכרון מופלא

                    ומימיו לא שכח דבר שלמד, שמע או ראה.

                    אבל היה לזכרונו יוצא מהכלל אחד:

                    אם מישהו פגע בו והעליבו - הוא היה שוכח זאת מיד.

                     

                    ''

                    אדם זקן. ציורו של ואן גוך

                     

                    ***

                    מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן -

                    וְיָרֵאתָ מֵּאֱלוֹהֶיךָ, אֲנִי ה'. (יט,לב)

                     

                    מפני הזקנה - תתקומם, אל תשלים איתה.


                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום חמישי, 19/4/18, 21:43

                      ה ש ב ת -פ ר ש ת א ח ר י מ ו ת ק ד ו ש י ם
                      מידי שבוע אפרסם כאן שיחת וידיאו קצרצרה על פרשת השבוע
                      ובה קטעים אחדים עם תובנות, צימוקים וחיוכים.
                      תגובות ושיתופים יתקבלו בברכה.
                      הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

                      לסרטוני הווידיאו של כל הפרשות אתם מוזמנים למדור "פרשות השבוע" באתר החדש שלי:
                      http://interget.co.il/

                       

                      ''

                       

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום רביעי, 18/4/18, 21:05

                        אתם מוזמנים לבקר באתר החדש שלי http://interget.co.il/

                         

                        ''

                        כרזת יום העצמאות הקודם

                         

                        אדם נהנה מחירותו - רק בארצו מולדתו.

                        (הרהמצ“ז)

                         

                        ***

                        שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחוֹלְמִים.

                        אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִינָּה. (תהילים קכו, א-ב)

                         

                        בתפילות יום העצמאות אומרים את הפסוק מפרק קכו בתהילים:

                        "אז יימלא  שחוק פניו ולשוננו רינה"- ראשי תיבות "ישראל".

                        (הרשי"ל)

                         

                        ''

                        ציורו של אפרים ליליאן

                        על בול משנת 77 לכבודו של הקונגרס הציוני.

                         

                        ***

                        וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.

                        וַיַּרְא כִּי לֹא יָכוֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ...

                        וַיֹּאמֶר: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל,

                        כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלוֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים - וַתּוּכָל. (בראשית לב, כה-כט)

                         

                        מקור השם ישראל הוא מהפסוקים האלה בספר בראשית.

                        במילה "ישראל" יש רמזים לכל שבעת האבות ושבע האימהות של האומה:

                        י' - יצחק ויעקב

                        ש' - שרה

                        ר' - רבקה ורחל

                        א' - אברהם

                        ל' - לאה.

                         

                        ''

                        בול ליום העצמאות עם ציור של דוש

                         

                        ***

                        לפני קום המדינה דנו כמה מראשי הציונות בשאלה  

                        מה יהיה צבעו של דגל ישראל.

                        זה אמר כך וזה אמר כך, עד שקם אחד והכריז:

                        רבותי, הרי זה פשוט: מעולם לא פסקו תכלת ולבן מישראל - זו הטלית.

                        מיד הסכימו כולם: צבעו של דגל ישראל יהיה כחול ולבן.

                         

                        ''

                        מנורת שבעת הקנים - סמל המדינה

                         

                        ***

                        יַעַנְךָ ה'בְּיוֹם צָרָה. (תהילים כ, ב)

                         

                        משל למה הדבר דומה?

                        לאב ובנו שהיו מהלכים בדרך. נתייגע הבן ואמר לאביו:

                        אבא, היכן היא המדינה?

                        אמר לו:

                        בני, סימן זה יהא בידך - אם ראית בית קברות לפניך, הרי המדינה קרובה לך.

                        כך אמר דוד לישראל:

                        אם ראיתם צרות שיכסו אתכם, מיד אתם נגאלים,

                        שנאמר: "יענך ה' ביום צרה".

                        (ילקוט שמעוני תהלים, רמז תרפ)

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום רביעי, 18/4/18, 13:52

                          עונה למשאל ביום העצמאות ב-NRG
                          על הציונות הדתית

                          http://www.sabrespro.co.il/files/26151366188965.pdf

                           

                          האתר החדש שלי: http://interget.co.il

                           

                          ''

                          דרג את התוכן:

                            ארכיון

                            פיד RSS