כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    "טובים השניים" - מופע הומוריסטי מאת עו"ד בני דון יחייא

    מופע הומוריסטי של עו"ד בני דון-יחייא (מומחה לדיני משפחה). סיפורים, חיוכים, בדיחות ואמרות על נשים וגברים וצרות אחרות. המופע סוקר את התחנות העיקריות בחיי בני-הזוג: חיזור, נישואין, ילדים, כסף, נאמנות ועוד.
    פסנתר, שירה וניהול מוסיקלי: חן גוסלר

    ארכיון : 9/2018

    1 תגובות   יום שלישי, 18/9/18, 11:41

    אתם מוזמנים לבקר באתר החדש שלי http://interget.co.il/

    ''

    יום כיפור. ציורו של מאוריצ'ו גוטליב

     

     אלה השורות במחזור ליום כיפור שכל שנה תופסות את לבי:

     

     

    "מַעשֵה אֱנוֹש -

     תַחבּוּלוֹתיו מזימָה

     שִבתוֹ בּתוֹך מִרמָה

     רפִידָתוֹ רימָה

     קָבוּר בִסעיף אדָמה

     ואיך יתגאֶה אדָם -

    לַהבֶל דָמָה".

     

    אני חושב שמחבר הפיוט הזה רצה לומר לנו:

    מעפר באנו ואל עפר נשוב -

    אז אל תיתנו להבל האגו

    לקלקל לכם את החיים.

     

    ''

    תקיעת שופר בצאת יום הכיפורים.

    מחזור מגרמניה, המאה ה-18.

     


    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שני, 17/9/18, 17:59

      ''

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שני, 17/9/18, 17:32

        ''

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שני, 17/9/18, 17:22

          אבל מצווה גם לומר אמת, ובוודאי אחרי ראש השנה ולפני יום הכיפורים,
          ולכן אני מודה שיש כאלה שבא לי לומר להם:
          אם פגעתי בכם - אני מקווה שפגעתי בול...

           

          ''

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום ראשון, 16/9/18, 21:05

             

            אתם מוזמנים לבקר באתר החדש שלי http://interget.co.il/

            ''

             

            כָּל נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי וּשְׁבוּעֵי.

             

            המוני מתפללים המתינו בבית הכנסת לבואו

            של רבי משה לייב מסאסוב לתפילת "כל נדרי", והוא טרם הגיע.

            כשנמשך הדבר שעה ארוכה, אמרה אחת הנשים:

            השארתי את התינוק לבד בבית, ארוץ ואראה מה שלומו.

            כאשר פתחה את דלת ביתה ראתה את הרבי עומד ומשחק עם התינוק כדי שלא יבכה.

             

            ''

            תפילת יום כיפור על בול.

            ציור של מאוריציו גוטליב, המאה ה-19.

             

            ***

            שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה

             

            בתפילת "כל נדרי" בערב יום כיפור מברכים "שהחיינו וקיימנו והגיענו ליום הזה"

            משום שרואים בבית הכנסת הרבה פנים חדשות של אנשים,

            שכל ימות השנה לא פוקדים את המקום...

             

            ***

            בָּרוּךְ אַתָּה ה' מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לֵעָוֹונוֹתֵינוּ.

             

            על סמך מה מברכים בתפילת שמונה עשרה של יום כיפור ברכה זו?

            איך אנחנו יכולים להיות בטוחים כי הבורא ימחל ויסלח?

            ואם הוא לא יעשה כן - הרי תהיה זו ברכה לבטלה?

            עושים כך כמו שילד חכם, הרוצה כי אביו יתן לו תפוח,

            מברך בקול "בורא פרי העץ" ומיד צועק לאביו "נו, נו!"

            שכן אסור להפסיק בין הברכה לאכילה.

            והאב חייב בעל כורחו לתת לבנו את התפוח כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה.

             

            כך הדבר גם ביום כיפור:

            מברכים בכוונה "ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולח לעוונותינו",

            והבורא מוכרח כביכול למלא אחר ברכתנו ולמחול לנו,

            כדי שבניו לא יבואו לידי ברכה לבטלה...

             

            ''

            מטבע ליום כיפור, 1993

             

            ***

            הַס קָטֵגוֹר וְקַח סָנֵגוֹר מְקוֹמוֹ.

             

            אמרו חכמים:

            "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו

            זכאי. עשה מצווה אחת - אשריו, שהכריע עצמו לכף זכות. עבר עבירה אחת -

            אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה" (מסכת קידושין מ, ב).

            רמז לדברי חז"ל אלה בכך, שההפרש בין המילה

            "קטגור" בגימטריה (318) למילה "סנגור" (319) הוא אחד.

            מכאן שדי במצווה אחת כדי לשנות את המצב מהקצה אל הקצה.

            ועל כך ביקש דוד המלך בתהילים: "א ח ת שאלתי מאת ה', אותה אבקש -

            שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" (כז, ד).

             

            ***

             אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, גָּזַלְנוּ.

             

            רבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה אומר שדורנו כשר יותר מהדורות הקודמים:

            הם לא היו מדברים אמת אפילו ביום הכיפור הקדוש,

            וכשהיכו על לבם "אשמנו, בגדנו, גזלנו" - לא היה בכך אבק של אמת.

            הם התוודו על עבירות שמעולם לא ביצעו,

            ואילו דורנו אומר רק אמת לפני ריבונו של עולם:

            "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי".

            ובגלל יושר זה בלבד אנו ראויים שהקב"ה ימחל ויסלח לנו.

             

            ''

            דף ממחזור ליום כיפור מהמאה ה-19

             

            ***

            ונִשְׁמַרְתֶּם מְאוֹד לְנַפְשוֹתֵיכֶם. (דברים ד, טו) 

             

            במוצאי יום הכיפורים, כשישבו בני המשפחה לסעודה

            אצל חותנו של רבי יחיאל מאיר מגוסטינין, נעדר רבי יחיאל מהשולחן,

            ורק אחרי שעה ארוכה חזר כשהוא מלוּוה באורח.

            נזף בו חותנו: חתני השני קיים עכשיו את מצוות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (דברים ד, טו)

            וסעד את לבו תיכף אחרי הצום, ואילו אתה רצת בגשם לחפש אורחים.

            השיב רבי יחיאל : יש הרעבים ללחם ויש הרעבים לאורחים.

             

            ''

            תקיעת שופר בצאת יום הכיפורים. מחזור מגרמניה, המאה ה-18.
            ***

            מפני מה סידרו עורכי המחזור את סדר הווידוי "על חטא" לפי אותיות הא'-ב'?

            משום שאחרת היינו מתוודים וידוי שאין לו סוף...

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום ראשון, 16/9/18, 17:14

              ''

              סקירת פסקי דין חדשים מעניינים על דיני משפחה

              של בתי המשפט ובתי הדין הרבניים

              מאת עו"ד בני דון-יחייא

               

              רשימה זו מופיעה באתר החדש שלי:

              http://interget.co.il/

               

              לרשימות נוספות ולחומר מגוון אתן ואתם מוזמנות

              ומוזמנים לבקר באתר וכן לשתף רשימה זו.

              ''

               

                               בעל חוייב להתגרש משום שכרותו

                            ושימוש בסמים והרכוש חולק לא בשווה

                             פסק דין מיום 10.5.18 של בית הדין הרבני בחיפה

              האישה הגישה תביעת גירושין וכרכה לה תביעה לחלוקת הרכוש. הבעל הגיש תביעה לשלום בית. הצדדים נשואים 37 שנים. היא טענה שיש לפסוק לה יותר ממחצית הרכוש משום שהבעל אינו מפרנס אותה, שותה ומשתמש בסמים וגרם למשפחה הפסדים כספיים גבוהים בהשקעות כושלות.

               

              ביה"ד פסק שיש לחייב את הבעל לגרש את אשתו בשל כמה טעמים. ראשית, משום שהיא מאסה בו. "שאלת המאיסות אינה תלויה בשאלת האשמה כיום", כתבו הדיינים. "העובדה כי האישה הצליחה לחיות איתו שנים ארוכות אינה סותרת את העובדה שבשלב מסוים מאסה בבעלה אשר השתמש בסמים ובתרופות נרקוטיות, שתה לשוכרה וגרם לאיבוד רכוש של הצדדים בהיקף של מאות אלפי שקלים ואשר נכנס לחובות שפורעת האישה מכספה".

               

              בית הדין לא קיבל את עמדת הבעל כי אשתו נתנה את הסכמתה לכך שאינו מפרנס, שותה ומשתמש בסמים וכי ידעה על אורחות חייו קודם הנישואין "ועל דעת כן נישאו".

               

              לפני מתן פסק הדין עידכנה האישה את בית הדין על מצב קשה שבו מצאה את בעלה מוטל על הרצפה, תרופות וחומרים שונים סביבו והוא אינו מגיב. היא פינתה אותו לבית חולים.

               

              עוד כתבו הדיינים שהבעל לא תמך באשתו בתקופה שהיתה חולה וכי בין הצדדים לא התקיימו יחסי אישות תקופה ארוכה.

               

                                                                            ***

               

              טעם נוסף לחיוב הבעל להתגרש נמצא בכך שאינו ממלא חובתו שבהלכה לכלכל את אשתו. אין הוא יכול לטעון, נכתב בפסק הדין, כי אינה זקוקה למזונות משום שהיא משתכרת, כיוון שעל פי הדין "אין היא חייבת לטרוח לעבוד מחוץ לבית שעות רבות". בעל שאינו נותן מזונות לאשתו כפי שההלכה מחייבת אותו, חייב לגרש אותה.

               

              משמעות המשך המגורים ביחד, הוסיפו הדיינים, היא שלא רק שהבעל אינו ממלא את חובתו לזון את אשתו, אלא שהוא חי על חשבונה. היא מפרנסת אותו, משלמת את חובות עסקו, את חוב המשכנתה ושאר הוצאות הבית, הרכב ועוד. וזאת למרות שלפי הדין העברי זכותה של האישה לשמור את הכנסותיה לעצמה.

               

              הדיינים הדגישו כי בחיי נישואין מתוקנים ראוי שהאישה תהיה שותפה במידת האפשר בעול פרנסת הבית בעת שהבעל נקלע למצוקה כלכלית או בריאותית, אף שאינה חייבת בכך. ואולם במקרה זה הנישואין אינם מתוקנים.

               

              הדיינים ציינו כי יתכן שבשנים האחרונות הידרדר מצבו של הבעל למחלה נפשית וספק אם בכוחו לשנות את אורחותיו, אבל בעבר יכול היה לנהוג אחרת, וזהו מצב המוגדר כ"תחילתו בפשיעה וסופו באונס".

               

                                                                              ***

              אשר לחלוקת הרכוש: פסק הדין ציין כי לפי הפסיקה, רק לעיתים רחוקות ישתמש בית הדין בסמכות שמקנה סעיף 8(2) לחוק חסי ממון בין בני זוג לסטות מחלוקה שיוויונית. החלת סעיף זה תהיה במקרים חריגים שבהם חוסר האיזון בולט באופן מיוחד, וזה לא המקרה.

               

              הדיינים דחו את טענת הבעל שיש לפסוק לו חלק גדול יותר מהרכוש משום שלאשתו הכנסה גבוהה משלו. טיעון זה, כתבו, מתבסס על ההנחה שמטרת סעיף 8(2) היא להביא לצדק חלוקתי. ואולם יש להעדיף את השיקול של היעדר שותפות במאמץ המשפחתי על פני השיקול של צדק חלוקתי.

               

              "אם לא מתקיימים נתוני היסוד של מאמץ משותף, הרי שאין בסיס להחלת ההסדר השיוויני שבחוק", כתבו. ”רק כאשר קיים מאמץ משותף אפשר לטעון שכדי להגיע לתוצאה צודקת יותר אפשר לסטות מחלוקה שיוויונית לטובת מי שמצבו טוב פחות".

               

              סופו של דבר: פסק הדין קבע כי כלל הנכסים - הדירה, זכויות וחובות משותפים בחשבונות הבנק, זכויות סוציאליות וכל זכות אחרת - יתחלקו כך שהאישה תקבל 70 אחוז והבעל 30 אחוז.

               

              (תיק תיק ‏526615/4, הדיינים הרב יוסף יגודה, אב"ד, הרב ישראל דב רוזנטל והרב סיני לוי)



               



              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שישי , 14/9/18, 14:19

                אל תחש

                בו שהעולם חייב לכם משהו.
                הוא לא חייב לכם כלום. הוא היה כאן קודם.
                מארק טוויין

                 

                אתן ואתם מוזמנות ומוזמנים לאתר שלי:

                http://interget.co.il

                 

                ''

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום חמישי, 13/9/18, 20:35

                   

                  הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

                  לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם מוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

                   

                  ''

                   

                  וַיֵּלֶךְ משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם:

                  בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנוֹכִי הַיּוֹם, לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא.

                  וַה' אָמַר אֵלַי: לֹא תַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. (לא, א-ב)

                   

                  "לא אוכל עוד לצאת ולבוא": מאין לצאת ולאן לבוא?

                  לצאת משגרת היום יום ולבוא אל מחוזות חדשים של חוכמה ויצירה.

                  תפקידו של מנהיג מסתיים כאשר התורה אינה נובעת ממנו יותר

                  ושוב אינו יכול להתחדש ולחדש לבני עמו.

                  וכך פירש רש"י: "מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעיינות החוכמה".

                  לפיכך אין סיבה שמשה יעבור את הירדן לארץ ישראל, והגיעה שעתו לפרוש.

                  השיעור האחרון שהעניק המנהיג הדגול לעמו היה במתן דוגמה אישית - קבלת הדין.

                  (הרהמצ"ז)

                   

                  ***

                  הַקְהֵל אֶת הָעָם - הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ -

                  לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלוֹהֵיכֶם

                  וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. (לא, יב)

                   

                  חז"ל אמרו בגמרא (חגיגה ג, א):

                  "אנשים באים ללמוד. נשים באות לשמוע.

                  טף למה באים? כדי לתת שכר למביאיהם".

                   

                  מהאמירה "טף למה באים" מבינים שהטף בא בעצמו,

                  ואם כן - מדוע נאמר "לתת שכר למביאיהם"?

                  אלא כך יש לפרש את הגמרא:

                  לעתים הילדים מפריעים למתפללים להתרכז בתפילה,

                  ועל הוריהם להביאם חזרה לביתם - ועל כך הם מקבלים שכר.

                   

                  ''

                  מתן תורה. מתוך הגדת הציפורים, המאה ה-18.
                  ***
                  וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה
                  כִּי פָנָה אֶל אֱלוֹהִים אֲחֵרִים. (לא, יח)
                  הסתרת הפנים של הקב"ה היא לטובת עם ישראל
                  שכן בכך מבטיחה התורה שה' יסתיר את פניו בכוונה
                  כדי לא לראות את חטאי עמו.
                  ***
                  וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,שִׂימָהּ בְּפִיהֶם,
                  לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (לא, יט)
                  בסוף חייו מעניק משה לבני ישראל את המצווה האחרונה - לכתוב ספר תורה.
                  משה לא אומר: ועתה כִּתבו לכם את התורה הזאת, אלא "את השירה הזאת". מדוע?
                  כי יופייה של השירה הוא בריבוי הקולות המשמיעים אותה,
                  ולכן אמרו חז"ל: "שבעים פנים לתורה" (במדבר רבה יג, טו).

                   

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום חמישי, 13/9/18, 16:19

                    תיאטרון גבעתיים מוצאי החג הראשון, יום שני 24.9, בשעה 21.30.
                    פסנתר ושירה: אילן דן.
                    כרטיסים: פשבר 03-5745005 או בקופה 8023*

                    ''

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום חמישי, 13/9/18, 14:13

                      ''

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום רביעי, 12/9/18, 20:36

                         

                        אתם מוזמנים לבקר באתר החדש שלי http://interget.co.il/

                        ''

                        מחזור לכל מועדי השנה, המאה ה-18

                         

                        אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים,

                        עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהוֹשִׁיעֵנוּ

                         

                        בעשרת ימי תשובה אנו מתפללים לבורא עולם

                        לא רק שיסלח לנו על העבר, אלא גם שיסייע לנו

                        להגשים את שאנו מבטיחים לעצמנו שיתקיים

                        במעשינו מהימים האלה לעתיד.

                        ואם נעמוד בהבטחותינו, ביום הדין המתקרב

                        יהיה הקב"ה אבינו מלכנו ולא אבינו מלקנו...

                        (הרהמצ"ז)

                         

                        ***

                        דִּרְשׁוּ ה' בְּהִימָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב .(ישעיה נה, ו)

                         

                        משל למלך שהיה מתחפש לאזרח רגיל והיה מתערב בין הבריות.

                        וכך הזדמן לאיש אחד לשבת עם המלך על ספסל אחד, ולא ידע מי הוא שכנו.

                        לאחר שהמלך עזב את המקום נודע הדבר לאיש.

                        הצטער מאוד ואמר: הרי המלך היה כה קרוב אלי

                        והיה בידי לבקש ממנו הרבה דברים נחוצים לי והחמצתי הזדמנות זו!

                        כן מצבו של כל אדם בעשרת ימי תשובה:

                        הבורא קרוב לכל אדם וממציא את עצמו אליו,

                        ומה אווילים הבריות שאינם מנצלים הזדמנות מאושרת זו.

                        (רבי יצחק בלאזר)

                         

                        ''

                         

                        ***

                        הָעוֹשֶֹה תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה,

                        זְדוֹנוֹת נֶהֱפָכוֹת לוֹ לִזְכוּיוֹת. (מסכת יומא פו, ב)

                         

                        רבי לוי יצחק מברדיצ'ב פגש יהודי, שהיה ידוע כמי שמרבה

                        לחטוא. בירך אותו הצדיק לשלום בחביבות ואמר לו:

                        אני מקנא בך.

                        השתומם האיש:

                        מקנא במה?

                        ענה לו רבי לוי יצחק:

                        חכמים אמרו כי "העושה תשובה מאהבה, זדונות נהפכות לו לזכויות".

                        תאר לעצמך כמה זכויות יהיו לך כשתעשה תשובה

                        וכל חטאיך ייהפכו למצוות!

                        אין ספק שהן יהיו רבות משלי, ולכן אני מקנא בך

                         

                        ''

                        מטבע של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב,

                        "סניגורם של ישראל.2010 ,"

                         

                        ***

                        אישה עניה חסרת כל קיבלה ביצה אחת במתנה ושקעה בדמיונות מתוקים:

                        מהביצה יבקע גוזל שיגדל לתרנגולת שתטיל עשרים ביצים שיצאו מהן עשרים תרנגולות.

                        עשרים התרנגולות יטילו מאות ביצים וכך יהיו לה מאות תרנגולות.

                        ואז היא תמכור חלק מהתרנגולות ותקנה פרה שתיתן חלב בשפע לתת לילדיה...

                        ובעוד האישה מרקיעה בחשבונותיה, נשמטה הביצה מידה ונשברה.

                        כך חיים אנשים רבים ששנותיהם עוברות בדמיונות,

                        ועד שהם מתעוררים הם נוכחים כי החמיצו את ההזדמנות לעשות תשובה.

                         

                        ''

                        מתן תורה. אמסטרדם המאה ה-16

                         

                        ***

                        לרבי זוסיה היה פנקס שבו רשם כל יום את מעשיו ואת הרהוריו הרעים.

                        מדי ערב היה מעיין בפנקס עד שהחל לבכות,

                        ומהדמעות שנשרו מעיניו נמחק הכתוב מהפנקס.

                         

                        ***

                        לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב, נְאֻם ה' צְבָאוֹת.(חגי ב, ח)

                         

                        כך היה רבי משה מווילנה מתפלל בעשרת ימי תשובה:

                        ריבונו של עולם, לך הכסף ולך הזהב.

                        נסה נא את עבדך בן אמתך בניסיון העושר ותן לי חמישים אלף דינרי זהב,

                        ומיד אני מפריש מחציתם לצדקה.

                        שמא אינך מאמין לי? אם כן, קח לך מיד את המחצית

                        ותן לי עשרים וחמישה אלף, ומהם אני תורם מחציתם.

                         

                        כך היה אומר וכך היה עושה רבי משה,

                        ומכל פירות כספו היה מקדיש מחצית לצדקה.

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שבת, 8/9/18, 22:53

                           

                           

                           

                          אתם מוזמנים לבקר באתר החדש שלי http://interget.co.il/

                          ''

                          תפילת ראש השנה. איזידור קאופמן, המאה ה-19

                           

                          יִהְיֶה רָצוֹן מִלְּפָנַיִךְ ה' אֱלוֹהֵינוּ

                          וֶאֱלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקה

                           

                          את הבקשה הזאת אומרים בסעודת הערב הראשון של החג,

                          כשאוכלים תפוח טבול בדבש.

                          לא די באיחול לשנה טובה: עליה להיות גם מתוקה.

                          "שנה מתוקה" מובטחת לבעלי "לב נבון" (משלי יח, טו),

                          היודעים כי ראשי התיבות של "דבש" הם:

                          די במה שיש.

                          (האידנ"א)

                           

                          ***

                          יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַיִךְ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב.

                           

                          בסעודת ליל ראש השנה נוהגים לאכול ראש של דג ולומר את המילים האלה.

                          "שנהיה לראש" - "לראש", ראשי תיבות:  

                          לעשות רצון אבינו שבשמיים.

                           

                          ''

                          שער מחזור. אמסטרדם, המאה ה-18

                           

                          ***

                          וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין.

                           (מתפילת ראש השנה)

                           

                          מדוע נחפזים המלאכים?

                          התשובה טמונה בדברי חכמים:

                          "העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד והעובר עבירה אחת קונה לו קטגור אחד" (פרקי אבות ד, יג).

                          אבל לא תמיד נעשות המצוות בשלמות, ולכן גם המלאכים הנוצרים מהן

                          אינם מושלמים אלא נבראים עם מומים שונים.

                          כשמגיע ראש השנה וכל המלאכים שנוצרו ממצוותיהם של היהודים עוברים בסך

                          לפני בית הדין של מעלה, הרי כדי להותיר רושם חיובי על המעשים הטובים

                          של עם ישראל עוברים המלאכים בחיפזון.

                          כך לא תהיה לבית הדין שהות להתבונן בהם ולהבחין במומיהם של היהודים –

                          ומהמומים להסיק כי מעשיהם אינם לגמרי מושלמים...

                           

                          ''

                          חיילים בתפילת ראש השנה. גלויה מהמאה ה-20

                           

                          ***

                          נוהגים לומר בתום השנה:

                          "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה".

                          באמצע שתי המילים - תכלה ותחל - האותיות כ' וח': כח.

                          ועל כך אומר הפסוק (ישעיהו מ, לא) "וקווי ה' יחליפו כח".

                           

                          ''

                          תקיעת שופר בכרטיס ברכה לראש השנה.

                          המאה ה-19.

                           

                          ***

                          סִפְרֵי חַיִּים וּסְפָרַי מֵתִים פְּתוּחִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. (מסכת ראש השנה טז)

                           

                           

                          מדוע נפתחים גם ספרי המתים?

                          משום שכאשר מעמידים עבריין לדין, יש להביא בחשבון את עברו,

                          מי היו הוריו, מה היתה סביבת מגוריו וגידולו, איזה חינוך קיבל וכד'.

                          הנתונים האלה חשובים לצורך בדיקת המניע של העבריין ופסיקת עונשו הצודק.

                          לכן יש לפתוח גם את ספרי המתים, ולא רק את ספרי החיים, כדי לפסוק דין צדק.

                           

                          כפרי שאינו יודע קרוא וכתוב מגיע לבית הכנסת בראש השנה.

                          כל המתפללים מחזיקים מחזורים ומתפללים.

                          הכפרי, ידיו ריקות, אינו יודע אלא למלמל את האלף בית.

                          ובסיום כ"ב האותיות הוא נושא עיניו אל על ומבקש:

                          ריבונו של עולם, קח את האותיות שלי - ואתה תחבר אותן לתפילה.

                          לשמע הבקשה פונה הרב אל הציבור, שחלקו מגחך,

                          ואומר כי דווקא מילים ילדותיות אלה הן המתקבלות ביתר רצון בשערי שמיים,

                          כי זוהי תפילה אמיתית הנישאת מן הלב ואינה מדוקלמת מהספר.

                           

                          ''

                          תקיעת שופר בראש השנה.

                          ספר המנהגים, אמסטרדם המאה ה-15.

                           

                          ***

                          אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כּוֹחִי אַל תַּעַזְבֵנִי. (מתפילת ראש השנה)

                           

                          לא נאמר אל תשליכני ב ע ת  זקנה, אלא  ל ע ת  זקנה:

                          התפילה היא שלא ישליכו אותנו לזקנה

                          בהיותנו עדיין צעירים - שלא נזדקן לפני הזמן.

                           

                          • ''

                          מחזור לראש השנה וליום כיפור.

                          זיטומיר, המאה ה-19.

                           

                           

                           

                           

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            בני דון-יחייא
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS