כותרות TheMarker >
    ';

    "טובים השניים" - מופע הומוריסטי מאת עו"ד בני דון יחייא

    מופע הומוריסטי של עו"ד בני דון-יחייא (מומחה לדיני משפחה). סיפורים, חיוכים, בדיחות ואמרות על נשים וגברים וצרות אחרות. המופע סוקר את התחנות העיקריות בחיי בני-הזוג: חיזור, נישואין, ילדים, כסף, נאמנות ועוד.
    פסנתר, שירה וניהול מוסיקלי: חן גוסלר

    ארכיון : 6/2019

    0 תגובות   יום שני, 10/6/19, 16:07

    ''

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שישי , 7/6/19, 16:02

      אתם מוזמנים לבקר באתר החדש שלי http://interget.co.il/

      ''

       

      וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בּוֹעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת
      קְצִיר הַשְּׂעוֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים, וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ. (ב, כב-כג)

       

      המילים "קציר חיטים" כך הן נדרשות:
      "קציר" - לקצר, "חטים" - חטאים:
      השארת תבואה לעניים מתוך קציר החיטים מקצרת את
      החטאים, שאין אדם הנקי מהם.
      ובבוא האדם למשפט ביום הדין, הוא יצא זכאי כשיאוזנו
      מעשיו הטובים עם מעשיו הרעים.
      (הרשי"ל)

       

      ***

      מגילת רות מכונה "מגילת החסד" בשל החסדים הרבים שמסופרים בה.
      גם התורה משופעת במעשי חסד, ועל כך נאמר בספר משלי (לא, כו):
      "ותורת חסד על לשונה".
      לכן קוראים את המגילה בחג השבועות, יום מתן תורה,
      כדי לרמוז לנו ששמירת מצוות התורה בלבד, ללא גמילות חסדים, לא די בה.

       

      ''

      רות ומלקטות השעורים בשדה בועז
      ***
      סיפר אחד הרבנים:
      כמה וכמה פעמים ראיתי אדם עובר ליד בית כנסת בשעת תפילה,
      והמתפללים שבפנים דופקים על החלון וקוראים לו:
      קדושה! קדושה! ייכנס אדוני ויצטרף לתפילה!
      אבל מימי לא ראיתי אדם עובר על בית בשעת סעודה, והאנשים
      שבפנים מקישים על החלון וקוראים לו:
      סעודה! סעודה! ייכנס ויצטרף לארוחה!
      ''
      נעמי מנסה לשכנע את רות ואת עופרה לעזוב אותה ולחזור למואב. ציורו של ויליאם בלייק, המאה ה-19.
      ***
      וַיְהִי בִּימֵי שְׁפוֹט הַשּׁוֹפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ,
      וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב - הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו. (א,א)
      בעיירה אחת גר עשיר קמצן, שהיה קשה להוציא ממנו תרומה לעניי העיר הרעבים.
      פעם פגש העשיר את רב העיר ושאל אותו על מצב התרומות לבני הקהילה הנזקקים לסיוע.
      השיב לו הרב: "אם היו לי ארבעה-חמישה חברי קהילה כמוך - לא היתה לי כל דאגה".
      הגביר היה מרוצה מאוד מהמחמאה שחילק לו הרב והודה לו בחום.
      ראה הרב את חיוך שביעות הרצון של האיש, והוסיף: "רציתי לומר שאילו היו לי רק ארבעה-חמישה נדיבים
      כמוך הייתי מרוצה -
      הצרה היא שיש לי כאן בעיר מאתיים וחמישים כמוך...
      ''
      רות מלקטת שעוריים
      ***
      וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה - וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת, וְהִנֵּה אִשָּׁה שוֹכֶבֶת מַרְגְּלוֹתָיו.
      וַיֹּאמֶר: מִי אָתּ?
      וַתֹּאמֶר: אָנוֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ, וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גוֹאֵל אָתָּה. (ג,ט)
      תשובתה של רות לשאלתו של בועז מזכירה את הדברים
      שאמר בועז לרות בפגישתם הראשונה:
      "ישלם ה' פועלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלוהי ישראל
      אשר באת לחסות תחת כנפיו" (ב, יב)
      רות משתמשת באותו דימוי של כנפיים,
      כאומרת שאכן באה לחסות תחת כנפי אלוהי ישראל,
      אבל זאת תעשה תחת הכנף של בועז שגאל אותה.
      המילה "מלאך", כתב הרהמצ"ז, מזכירה בצליל סיומה "אח" -
      אח במובן של קרבה, דאגה, איכפתיות, כלשון הפסוק (תהילים קלג, א):
      "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד".
      ''
      רות ונעמי. ציורו של קלדרון פיליפ הרמוגנס, המאה ה-19
      ***
      וַיִּקַּח בוֹעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה. (ד, יג)
      נישואי רות ובועז במגילה, ומתן התורה בחג השבועות
      המשול במדרשים לחתונה בין הקב"ה לבין עם ישראל,
      הביאו לחיבור נוסחים שונים של "שטר תנאים" בין בני זוג,
      שבעדות המזרח נוהגים לקוראם בשבועות בבית הכנסת.
      בנוסח אחד נאמר בין השאר:
      "החתן הקדוש מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא
      ישא למזל טוב את בתולת ישראל...
      ואל יעלימו דבר זה מזו ולא זו מזה
      ותמיד יהיו פניהם איש אל אחיו באהבה ובאחווה וברעות".

       

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שישי , 7/6/19, 14:14

        היגיון ודעה צלולה יכולים לפעמים למנוע גירושין.
        וגם נישואין.

        האתר החדש שלי: http://interget.co.il

         

        ''

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום חמישי, 6/6/19, 21:28

           

          אתם מוזמנים לבקר באתר החדש שלי http://interget.co.il/

          ''

           

          זְמָן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ. (מתוך תפילת החג)

           

          מדוע קרוי חג השבועות "זמן מתן תורתנו"
          ולא "זמן קבלת תורתנו"?
          משום שזמן התורה היה רק פעם אחת,
          לפני אלפי שנים, במדבר סיני -
          ואילו "זמן קבלת תורתנו" לא פסק מעולם
          כי כל העת יש להמשיך ולקבל אותה.
          וחרז הרהמצ"ז:
          השכינה תהא שורה על כל מי שלומד תורה.

           

          ''

          משה. פסלו של מיכלאנג'לו, המאה ה-16
          ***
          וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי. (יט, כ)
          האגדה מספרת שהקב"ה הרכין את השמיים
          והציעם על גבי ההר כמצע של מיטה, וירד עליהם (מכילתא יתרו, ד).
          חסיד אחד אמר לחסיד של רב אחר:
          הרב שלנו גדול הוא כל כך, עד שהגיע לדרגה שהוא עולה יום יום למעלה|
          עד לרקיע הגבוה מכל הרקיעים, ורואה מה מתרחש בהם.
          השיב החבר: והרב שלנו קטן הוא כל כך, עד שכל שבעת הרקיעים
          רוכנים אליו לארץ כדי שיראה את הנעשה בהם.
          ''
          בולי שבועות משנת1971
          ***
          בגמרא (מסכת עבודה זרה ב) מסופר שלפני שהקב"ה נתן את התורה לישראל
          הוא חיזר "על כל אומה ולשון ולא קיבלוה, עד שבא אצל ישראל - וקיבלוה".
          מהדברים האלה עולה כי לנו הציע ה' את התורה רק משום שאף עם אחר לא רצה בה.
          אך האמת היא, שמלכתחילה רצה ריבונו של עולם
          לתת לעם ישראל את תורתו, אבל הוא חיזר אחרי אומות אחרות
          כדי שאבותינו יקנאו בהן ויחששו שהתורה לא תגיע אלינו -
          ולכן התחילו לחשוק בה. כי כך דרכם של יהודים:
          כל מה שיש לגויים - אהוב מיד גם עליהם...
          ''
          מטבע ארד לשבועות.1993
          ***
          לְהַגִּיד בַּבּוֹקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת. (תהילים צב, ג)
          יש טעמים אחדים מדוע נוהגים לאכול בחג השבועות מאכלי חלב:
          בספר תהילים נאמר: "להגיד בבוקר חסדך" (תהילים צב, ג) -
          ראשי תיבות "חלב", והתורה כולה היא ספר של גמילות חסדים.
          "חלב" בגימטריה 40 - משה רבנו שהה בהר סיני 40 יום
          עד שירד והנחיל לעם ישראל את התורה.
          40 הוא גם מספר שנות נידודי בני ישראל במדבר.
          ''
          מגזרת נייר לשבועות, פולין המאה ה-19
          ***
          אורח נכנס לבית הכנסת בחג השבועות בעת שקראו את עשרת הדיברות
          ושאל את אחד המתפללים: יש כאן מישהו ששומר על כל הדיברות?
          השיב הנשאל: כן, שני האריות הרקומים על הפרוכת משני צדי עשרת הדיברות...
          ''
          שבועות בבית הכנסת המקושט בירק. ציורו של מוריץ אופנהיים, המאה ה-19.
          ***
          "מקום אחד יש בירושלים, שאני הולך לשם
          פעם אחת בשנה בחג השבועות, וזה קברו של דוד המלך,
          לפי שדוד המלך חביב עלי מכל היהודים שבעולם.
          מלך אדיר שהיה טרוד כל הימים
          במלחמות עם גוליית הפלישתי ועם שאר כל הרשעים,
          ואף היהודים, להבדיל, בוודאי היו מטרידים אותו הרבה,
          אף על פי כן היה לוקח לו זמן לנגן בכינורו
          לעשות מזמורים בשביל כל העלובים והנדכאים –
          מלך זה היאך לא אוהב אותו.
          ובכן נוהג אני כל שנה בחג השבועות בבוקר לילך על קברו.
          וכשאני הולך אצל דוד איני טועם כלום ואפילו לא טיפה של קקאו
          כדי שלא אתגאה על העניים והאביונים שעומדים כל הלילה ואומרים תיקון.
          ואני לובש את כותנתי הנאה סרוגת פסים אדומים
          שלבשתי ביום חתונתי וכן את בגדי הטובים כמו שראוי לאדם שהולך אצל מלך".
          (ש"י עגנון)
           

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום חמישי, 6/6/19, 20:16

             

            הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

            לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם מוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי: http://interget.co.il

             

            ''

             

            יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. (ו, כה)

             

            "ויחונך" זו ברכת החן.
            "חן" בהיפוך אותיות - נֹח:
            כאשר האדם נֹח ונוהג נינוחות עם אחרים, א ז הוא ימצא חן בעיניהם.
            (הרשב"ד)

             

            ***

            וְכָל תְּרוּמָה לְכָל קוֹדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל:
            אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן - לוֹ יִהְיֶה,
            וְאִישׁ אֶת קוֹדָשָׁיו - לוֹ יִהְיוּ,
            אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן - לוֹ יִהְיֶה. (ה, ט-י)

             

            כוונת הפסוק היא, שמי שנותן תרומה לאחרים - "לו יהיה":
            הנתינה תחזור לו, לנותן, משום שיזכה להצלחה בשל נדבת לבו הטוב.

             

            ברוח זו אמרו במסכת גיטין בגמרא (ז, א):
            "אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין - יעשה מהם צדקה".
            זו אמירה תמוהה, שכן מדוע על אדם שבעצמו נזקק לעזרה לתת צדקה לאחרים?
            אלא שבגלל סיועו לזולת יזכה הנותן לברכת שמיים.

             

            וכך אמרו חז"ל על המצווה "עשר תעשר" (דברים יד, כב):
            הפרש מעשר - ובשל כך תתעשר.

             

            ''

            משה מחזיק בלוחות הברית. פראנסואה מאוטרה, צרפת המאה ה-15
            ***
            "יברכך - בממון. ויחונך - בחן ובחסד" (רש"י).
            לא כל בעל ממון אהוב על החברה,
            לכן הוסיפה התורה ברכה נוספת: שהעשיר גם ישא חן בעיני אחרים.
            מתי זה יקרה? אומר הרהמצ"ז:
            כאשר בעל הממון מבורך "בכן ובחסד" -
            בכך שהוא אומר "כן" בלב שלם למבקשי תרומה ואינו דוחה אותם בתירוצים שונים.
            אז הוא גם ישא חן.
            ***
            וְאִישׁ אֶת קוֹדָשָׁיו - לוֹ יִהְיוּ. (ה, ו)
            שאלו את אחד מבני רוטשילד העשירים בכמה כסף הוא מעריך את רכושו.
            השיב: "ואיש את קודשיו" - רק הכסף שנתתי למטרת קודש, לתרומה, שלי הוא.
            כל היתר - שייך לריבונו של עולם, כדברי הנביא חגי (ב, ח):
            "לי הכסף ולי הזהב, נאום ה' צבאות".
            ***
            וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמוֹר, דַּבֵּר אֶל אַהֲרוֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמוֹר:
            כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם:
            יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ
            יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ
            יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. (ו, כב-כו)
            זו ברכת הכוהנים הנאמרת בבתי הכנסת בתפילת שחרית.
            רש"י מבאר: "יברכך - שיתברכו נכסיך.
            וישמרך - שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך".
            הסבר אחר: אחרי ברכת הממון - הברכה הנוספת היא
            שה' ישמור את המקבל כדי שהכסף לא יזיק לו,
            שעושרו לא יהיה "עושר שמור לבעליו לרעתו", כדברי שלמה המלך בקוהלת ה, יב.
            ''
            ברכת כוהנים. מטבע משנת1988
            ***
            דַּבֵּר אֶל אַהֲרוֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמוֹר:
            כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם. (ו, כג)
            לפני שהכוהנים עולים לדוכן לברך את הקהל בבית הכנסת, הם חולצים את נעליהם.
            רמז בכך לכוהנים, שכאשר הם באים לברך את אחיהם -
            עליהם לעשות זאת בתחושה של "של נעלך מעל רגליך"
            כפי שנצטווה משה רבנו (שמות ג, ה):
            למרות שאתם כוהנים ואתם ניצבים גבוה על הדוכן
            והציבור מרכין את ראשו בעת שאתם מברכים אותו -
            היזהרו לא להתנשא עליו.
            ''
            ארץ ישראל מחולקת לפי נחלות 12 השבטים. מפה מהמאה ה-18
             

             

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום חמישי, 6/6/19, 15:27

              ''

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום חמישי, 6/6/19, 11:02

                ''

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום רביעי, 5/6/19, 15:37

                  ''

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום רביעי, 5/6/19, 15:23

                    ''

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום רביעי, 5/6/19, 11:21

                      https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/371/620.html

                      ''

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שלישי, 4/6/19, 19:39

                        רשימה שפירסמתי ב-ynet על הקשר בין נישואין לחג השבועות.
                        http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3890858,00.html

                        אתן ואתם מוזמנות ומוזמנים לבקר באתר החדש שלי: http://interget.co.il/

                         

                        ''

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שלישי, 4/6/19, 14:19

                          היתה חופה וטבעת והתרגשות, ו"אהבה ואחווה ושלום ורעות", כפי שנאמר בשבע הברכות שנאמרות בנישואין. 
                          הזכרתי בדבריי חתונה אחרת שאותה מציינים בחג השבועות המתקרב, בין עם ישראל לבוראו, שעליו קרא הנביא ירמיהו: "זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר".

                          https://pplus.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5519790,00.html

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            בני דון-יחייא
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS